שלום, ערב טוב, ברשות הרב.
פרשתנו פותחת ב"שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען",
ומסיימת באיסור ולא תתור אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.
וכך
אומרת לנו התורה בפרשת ציצית,
כשהיא מגלה את
טעמה של המצווה.
דבר בני ישראל ואמרת עליהם ויעשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם,
וכולי,
וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות השם ועשיתם אותם.
מטרת הציצית שנתבונן בה ועל ידה,
כיוון שהתכלת דומה לרקיע,
נזכור את כל מצוות השם.
נזכור ונעשה.
ואז מופיע האיסור,
ולא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם,
ושוב,
למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותיי והייתם קדושים לאלוהיכם.
החפץ חיים,
זכר צדיק לברכה, בספרו של מירת הלשון חלק ב',
פרק ב'.
שואל מדוע חוזרת התורה פעמיים על אותו דבר.
היא הרי אומרת
וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם.
אז למה צריך לומר עוד הפעם
למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותיי וייתם קדושים לאלוהיכם.
אלא שהתוספת הזו,
וייתם קדושים לאלוהיכם,
היא מסבירה את סיבת החזרה.
כיוון שכשאנחנו ניגשים לעשות מצוות,
אנחנו מברכים,
אנחנו מתפללים מריבונו של עולם
שיקדש אותנו במצוותיו.
ואומר החפץ חיים,
הרבה אנשים מקיימים מצוות,
והם משתגלים להיות נאמנים לדבר השם,
והם לא מרגישים קדושה.
איפה התקיימות
"והייתם קדושים לאלוהיכם"?
עונה החפץ חיים שבגלל זה באה התורה וחוזרת.
כי יש מצב
שאדם מתבונן רואה את הציציות,
והוא זוכר את כל מצוות השם והוא עושה אותן,
אבל הוא עדיין לא קדוש.
רק אם הוא מקיים בנוסף,
ואולי
טרם
עשייתו את המצוות,
ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם,
רק אז הוא יכול לזכור ולעשות את המצוות ולזכות להיות קדוש.
כי מה פשר האיסור
ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם?
מפנה החפץ חיים
לספר החינוך,
שכותב,
עניין לאו זה שלא נייחד מחשבותינו לחשוב בדעות שהן הפך
הדעת שהתורה בנויה עליו,
אלא אם יעלה על ליבו רוח לחשוב באותן דעות הרעות,
יקצר מחשבתו בהם
ומיד יחזור לחשוב בדרכי התורה האמיתיים והטובים.
לא תטורו אחרי לבבכם, פירוש הדבר,
שמירת
מחשבת הלב.
אמונה,
אמונת השם,
אמונה בתורה,
אמונת ישראל.
ואם במחשבת הלב
עולות מחשבות
שהן לא המחשבות של התורה,
אז צריך להסיר את המחשבות האלה, מיד לחזור אל המחשבות של התורה.
זה לא תטור אחרי לבבכם.
מה זה לא תטור אחרי עיניכם?
לא לרדוף אחרי מראה העיניים,
לא לרדוף אחרי תאוות העולם הזה,
כי זה לא מומלץ,
הוא מרחיב מאוד בדבר הזה.
אז אומר החפץ חיים
שאני יכול לקיים את המצוות,
אבל אני לא מקיים לו תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.
המחשבות שלי,
הרצונות שלי אינם נקיים,
אז לא יעזור שאני אקיים את כל המצוות.
שום קדושה לא תהיה לי מהם.
הוא מביא משל
לאחד
שביתו מוזנח, מלוכלך,
דביק,
קטסטרופה מוחלטת.
אפילו אם ילך לאיזו חנות ויקנה כלי כסף וזהב,
ואפילו כלי פז,
ויכניס אותם לביתו,
ביתו לא יתייפה.
להפך, כל מה שהוא מכניס
יתלכלך.
כי הבית
הוא הכליקי בול
של כל הכלים,
ואם הבית
הוא מזוהם ומטונף,
כל מה שתכניס יתלכלך.
אז מה צריך לעשות?
לנקות או להזמין חברת ניקיון,
להסיר את הרפש ואת הטיט,
ואז כשהבית יפה,
תתחיל לרעט אותו,
תתחיל להכניס כלים נעים,
ואז הבית התייפה.
אומר רפץ חיים,
האיש הישראלי,
ניתן לו כוח ועוז
להידבק בתורה ובמצוות,
לקבל המון המון מתנות גדולות
של קדושה,
אבל כל זה בתנאי
שכשהוא מכניס את המתנות האלה אליו, אל האישיות שלו,
כשהוא מקיים את המצוות באישיותו,
אז אישיותו היא נקייה,
ואז
אותן מצוות
יועילו לו.
אבל אם האישיות שלו היא על הפנים מבחינת ולא תטוח, אחרי לבבכם ואחרי עיניכם,
אז
כל
מה שהוא יעשה,
והוא עושה דברים עליוניים,
דברים קדושים,
אבל הם נכנסים
לתוך אישיות, לתוך בית
שהוא מטונף,
הדבר הזה לא יועיל.
וזה מה שאומרת התורה.
וראיתם אותו,
וזכרתם את כל מצוות השם,
ועשיתם אותם.
אנחנו מתרגלים לעשות את המצוות,
אבל עדיין האישיות שלנו חסרה,
ואפילו כל המלאכה הזאת
היא על ניוטרל,
שום דבר לא זז.
רק אם נקיים ולא תתורו, אחרי לבבכם ואחרי עיניכם,
אשר אתם זונים אחריהם.
אז
כבר תהיה לנו מדרגה אחרת של עבודת השם.
אז יתקיים למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותיי,
והייתם קדושים לאלוהיכם.
אותה מערכת של מצוות.
השאלה היא,
כשהיא נעשית
על ידינו,
איך אנחנו, באיזו מדרגה של קדושה אנחנו, באיזו מדרגה של נקיות אנחנו,
אם האישיות שלנו
היא נקייה,
היא כלי קיבול לכל המערכת הגדולה הזאת של תורה
ומצוות אז מי שיעשה אותם יזכה לראות
את הקדושה.
בהגדרת הקדושה
אומר לנו המסילת ישרים שבונה סולם מתחתית המדרגה
עד הפסגה,
פרק כ"ו,
שם הוויה,
מידת הקדושה.
אומר הרמח"ל
ההשתדלות של מי שרוצה להגיע לקדושה
הוא שיהיה אדם נבדל ונעתק מן החומריות לגמרי.
הוא מתדבק תמיד, בכל עת ובכל שעה,
באלוקיות.
להיות קדוש
זה אומר שאתה לא חומרי,
אתה לא נמשך אחרי החומר, להפך.
החומר נמשך ומתעלה אליך.
ואפילו
בשעת התעסקו של הקדוש
במעשים הגשמיים המוכרחים לו מפאת גופו,
לא תזוז נפשו מדבקותה העליונה.
והנה האיש המתקדש בקדושת בוראו,
אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה ממש.
ושוב הוא מוסיף
הקדוש הדבק תמיד לאלוהיו ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמיתיות באהבת בוראו ויראתו
הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך
לפני השם בארצות החיים.
עודנו פה בעולם הזה.
ישנה אפשרות עם המון המון עמל והגיעה
להגיע למדרגה של קדושה
שהאדם הקדוש הוא חי
אבל כל חייו הם חיים שמיימיים על הארץ,
בתוך הארץ.
והנה איש כזה,
הוא עצמו נחשב כמשכן,
כמקדש
וכמזבח.
והוא מבין מה שדורשים חז"ל,
האבות
הן הן המרכבה לשכינה.
ועוד אמרו הצדיקים,
הם הם המרכבה לשכינה,
כי השכינה שורה עליהם
כמו שהייתה שורה במקדש.
השבת,
כ"ה בסיוון,
אנחנו נציין
15 שנה
לעלייתו לגנזי מרומים
של מורנו ורבנו הרב מרדכי אליהו,
זכר צדיק וקדוש לברכה.
זכינו בדורנו.
לפגוש איש קדוש.
כל מי שנפגש
עם האישיות של הרב
זכה
לראות
מה זה איש קדוש.
אחר כך גם
ליהנות ממנו עצה ותושייה ברוח קודשו,
אבל הייתה לו רוח הקודש כי הוא היה במדרגת הקדושה הזו של המסילת ישרים.
הרב שמואל אליהו,
שליט"א הוציא סדרה גדולה
"אביהם של ישראל",
ושם הוא מספר סיפורים
על דמותו של הרב
דרך המעלות של מסילת ישרים.
אז התבוננתי קצת
בספרים האלה
במידת הקדושה.
לקטתי כמה דברים כדי שנבין על מה מדובר.
אחד הרבנים בדורנו, הרב שמואל כץ,
חיבר ספר "קדושים תהיו",
כשהנושא של הספר
הוא ענייני קדושה, צניעות בחברה,
לדעת את היחסים הנכונים בין בנים לבנות,
דבר שמאוד מאוד התקדם ומתקדם,
בעזרת השם, מהשנים שעברו
עד השנים האלה.
והוא הגיע, הרב שמואל כץ,
עם הדפים של הספר לפני ההדפסה
הוא דפק אצל הרב אליהו
והוא אמר
יש לי כמה שאלות
שעוד לא פתרתי
ואז
הוא חשב
לא להפריע לרב, לשבת איתו דקה, שתיים, שלוש
והרב יענה לו על השאלות.
הרב שמע את השאלות ואז הוא אמר תביא לי את כל הדפים שלך
כל הדפי טיוטה של הספר קדושים תהיו,
וביקש רשות,
אם הוא יכול,
לעבור על כל הדפים ולכתוב הערות על כל דף ודף.
וכך, באריכות גדולה
הוא הקדיש זמן לספר קדושים תהיו.
הוא ראה בספר הזה,
במשימה הזו,
זכות גדולה
וגם אפשרות גדולה.
כמו שהוא היה קדוש,
הוא רצה שכל הדור יתקדש,
אז הוא עבר במתינות על הספר
"קדושים תהיו".
יש כמה סיפורים מפי איזה צלם שצילם את הרב בכמה הזדמנויות.
זה היה בסוף ימיו,
בבית החולים שערי צדק,
וזה היה פעם כשהרב נסע לתת שיעור הלכתי,
בבר אילן והוא מקצוען בצילום
והוא רואה
משהו מאוד מיוחד על מד האור של המצלמה.
כל פעם שהוא מכוון את המצלמה לכיוון של הרב,
מד האור מראה אור גדול מאוד
ואז הוא מזיז את המד של המצלמה
מהרב אליהו על מישהו אחר,
מד האור יורד
הוא חוזר אל הרב אליהו
מעד האור עולה.
כשהוא היה בשיעור הלכתי בבר אילן
הוא חשב שהרב יושב תחת כנראה איזו מנורה מהירה מאוד
והוא הלך והתבונן ועשה את כל הבדיקות והוא ראה,
כך אומר אותו עיתונאי,
הקדושה של הרב
מהירה מאוד.
וכך יש בספר סיפורים
איך הרב
לא הצליח להירדם בביתו או בבית החולים כשברדיוס הקרוב אליו
היה איזו צורה מסוימת
של צלב.
הרב לא יכול היה להירדם, זה מפריע.
לאיש קדוש הדבר הזה מפריע.
הוא גם הלך פעם באיזה מקום בחוץ לארץ,
נכנס לאיזה מבנה,
ואז הוא פתאום שאל מה יש פה?
מי שליווה אותו שאל מה, הוא אומר משהו פה מפריע לי מאוד
ואז
אותו אחד גילה לו שבקצה המבנה הזה שהרב נכנס עכשיו
יש גם איזה בית כנסת רפורמי
אז הרב הרגיש בקדושתו
את הדבר הזה
הרב היה מפורסם מאוד מאוד בשמירת העיניים שלו
היה הולך עם משקפיים
שהמספר הוא קטן בשני מספרים.
והוא אמר,
כדי שאני אראה מה שאני צריך לראות,
ושאני לא אראה מה שאני לא צריך לראות.
כך בקדושתו זכה ונתקדש,
זכינו אנחנו קצת
לראות
איש קדוש,
איש אלוקים קדוש,
מתהלך בינינו,
זכותו תגן עלינו,
ועל עם ישראל ועל ארץ ישראל לישועה גדולה ולבשורות טובות.
שלום.
שלום.
