טוב,
שלום וברכה קהל קדוש, אנחנו ממשיכים
כהרגלנו הקדוש בלימוד ספר דרך השם לרבנו הרמח"ל.
אנחנו בחלק רביעי
של דרך השם
בפרק הראשון,
ואנחנו בעצם עצרנו באמצע א',
אז כך שאנחנו צריכים לחזור מההתחלה, עניין שליטת כוחות הטומאה בלילה.
כוחות הטומאה שולטים באדם בלילה.
זה בחלק רביעי,
פרק שישי.
פרק שישי? כן, חלק רביעי. אז מה רבנו אמרתי? מה אני אמרתי?
אתה תהיה שלישי, למה? לא.
בתוך הפרק השישי יש אות א', ב', ג', וח'. אנחנו באלף.
בסדר?
והמהדורה שאתה מחזיק בה זה בעמוד קכ"ו.
בסדר? אבל זה משתנה, יש פה מהדורות שונות.
זה מה שאמרנו, אני לא מבין למה צריך לחזור על זה.
כן.
טוב.
עניין שליטת כוחות הטומאה בלילה,
אז בלילה יש שליטה של כוחות הטומאה לאדם.
למה?
פשוט מאוד. האדם, כפי שפסק כבר אריסטו,
הוא חיה חברתית.
זה חלק מהגדרת האדם.
הוא חיה חברתית.
והוא לא יכול לחיות לבדו.
הוא לא היחיד, יש גם בעלי חיים אחרים שחיים בחבורה,
אבל אצל האדם זה משהו מהותי.
ואז יוצא שחיי אדם מתחלקים לשני חלקים,
החלק החברתי והחלק האישי.
ביום האדם חי בחברה,
בלילה הוא חי עם עצמו.
זה הזמן של הפרט.
וכאשר האדם חי רק עם עצמו,
אז הוא נשלט
על ידי כוחות
שקשה לו להינצל מהם. כלומר, במהלך היום,
האדם מקבל הרבה טוב מחבריו.
גם הרבה רע, אבל הרבה טוב.
ואז יוצא שהחברתיות מרוממת את האדם.
כאשר אדם נופל אל הפרטיות,
אז הוא נבלע בטבע, הטבע הוא יותר חזק ממנו.
כי הטבע הוא לא ישות מוסרית,
הוא ישות א-מוסרית.
כלומר, ששאלת הטוב והרע אינה נוגעת לו.
וזה, ברגע שהטבע שולט באדם, האדם מאבד את צלמו המוסרי.
זה המובן של כוחות הטומאה ששולטים בלילה.
בסדר?
אז בעיקר צורך?
ולכן, לכן יש פתרון גדול שמצאו חכמים, קריאת שמע על המיטה.
קוראים את שמע,
אז האדם ניצל משליטת הטומאה הזאת.
לא יודעים שלא הערוד ממין, סו וואט.
ככה זה אומר שהטבע הוא מוסרי, הוא לא לא מוסרי,
כי הערוד זה חלק מהטבע.
הערוד הוא חלק מהעולם,
והטבע חלק מן העולם.
אבל העולם נשלט על ידי ריבונו של עולם.
דבר נוסף, מה זה החטא ממית?
זה לא העבירה ממיתה,
זה החטא.
חטא הכוונה, החיסרון המולד באדם.
אני אדם, אתה אדם, יש לנו חסרונות.
סדרה אז...
מה?
לא, הוא אמר שלכאורה אם כתוב לא ההרוד ממית אלא החטא ממית,
מזה הוא רצה להסיק
שהטבע הוא מוסרי.
הייתי אומר בדיוק הפוך.
כן? לא ההרון ממית,
אלא החטא ממית,
ולכן האדם נמסר בידי הטבע.
ההרון לא מתכוון להעניש אף אחד.
טוב.
איך זה מסתדר עם העובדה שהאדם...
שהאדם מה?
אדם צדיק, שהטבע לא בוגר בו.
אז יש אדם מיוחד, יש אנשים שהם מושגחים.
ברגע שהוא מושגח,
אז הוא יכול להתהלך בארצות תחתיות בלי סכנה.
טבע עוקב.
לא, זה השגחה עוקבת.
טוב,
טוב, אני מציע שבמקום שאתם כל הזמן תמנעו ממני להמשיך לקרוא, שאנחנו נקרא
סדרה החוכמה העליונה שתהיה הלילה,
או בלילה, צריך להגיד, שליטה לכוחות הטומאה,
להתפשט בכל מרכבותיהם ושוטטו ענפיהם בעולם.
כן, הזוהר יש לו תיאורים מדהימים של לילית שמתהלכת על
לגבי המיטות התינוקות בלילה, וכל מיני דברים כאלה, זה נראה סיפורים מפחידים.
כן, משל מי שישן לבד וכולי.
וכיוונה שבאותו הזמן ייאספו בני האדם אל בתיהם,
וישכבו במיטותיהם ישנים ונחים עד הבוקר.
זה לרוב בני אדם.
יש אנשים שנשארים ערים בלילה,
כן? במיוחד החל מחצות לילה, מתיקון חצות ואילך.
על זה אומר דוד, חצות לילה אקום להודות לך.
אז עיקר הלילה, זה לפי הקבלה,
זה החלק הראשון של הלילה.
מהשקיעה עד החצות.
שאז, וישקעו מתותיהם וישנים ונחים עד הבוקר, שאז ניתן להתפשטות והשליטה מלקוחותיהם ומכל ענפיהם, ויחזרו בני האדם.
ויצאו לעבודתם עדי ערב.
זה מה שאומרים בנוסח המפורסם של מודה אני.
כן, שאדם מודה בבוקר,
שחזרה אליו נשמתו, מה זאת אומרת נשמתו? הכוונה ההכרה שלו.
והוא מה שביאר דוד המלך עליו השלום, תשת חושך ועילה עילה,
בוא תרמוס כל חייתו יער,
תזרח השמש יאספון ואל מנותם ירבצון,
יצא אדם לפעולו ולעבודתו הדעה וכולי. פסוק בתהילים ק"ד.
ואולם כל העניינים האלה, אגב זה מאוד חשוב, זה אומר שאין רצף אחיד לחיי האדם,
אלא יש לו עלייה וירידה, כמו סינוס, כן? עולה, יורד, עולה, יורד, עולה, יורד. מה עולה ויורד?
הזהות שלו. כלומר, הוא ער ביום, ישן בלילה, וחליפות.
זה חשוב, כי אם לא, אז אתה לא שייך לריאליה.
הריאליה היא התקדמות בעולם,
לעומת הקביעות,
שזה הנצח,
שזה אפשר לומר השעמום הנצחי,
כן?
לכן יש ביטוי כזה,
צדיקים אין להם מנוחה,
לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
היה מסביר הרב אשכנזי, צדיקים,
בזכות זה שאין להם מנוחה בעולם הזה, הם זוכים שאין להם מנוחה לעולם הבא,
כדי להינצל מן השעמום הנצחי.
בסדר?
ואגב, זה גם אומר שאפשר לתקן. זאת אומרת, אדם,
נגיד, פישל, הייתה פשלה אדירה במשך היום.
איך הוא יתקן?
הוא יישן בלילה, מחר זה יום אחר.
ברור שלא, ברור, ברור, ברור. אבל זה על דרך המשל, כדי לקרב את הדברים אל ההבנה ולסבר את האוזן, בסדר?
בכלל, יש לנו ג'וקר נפלא.
כל פעם שאומרים דברים כאלה, אומרים, זה כדי לסבר את האוזן.
פתרנו את הבעיה.
אה, נראה שהתאורה ברחובות, כן.
כן, התאורה ברחובות וכו', שינתה את תרבות האדם.
אז מה אתה רוצה לומר?
אבל עדיין,
מקום שמואר בלילה,
זה בשביל מטרות אחרות מאשר התאורה ביום.
כן, אין דיסקו ביום. לא, לא, אני מדבר מבחינת השליטה, תקופות מאליקים. אני אומר לך,
יש דיסקו בלילה.
בסדר?
טוב.
ואולם,
כל העניינים האלה בכל גבוליהם ואישוריהם משתרשים בשורשי יסודות ההנהגה,
כפי אבחנות ההשפעות הנשפות לברואים בכל מדרגותיהם, וכמו שנדבר בחלק אלף אין שם. מה הוא מתכוון לומר?
שכדי להיכנס לפרטי הפרטים של הדבר הזה, כדאי ללמוד סתרי תורה. בסתרי תורה יש תיאורים מדויקים של משמעות הימים והלילות,
וכל המתלווה לזה.
וצריך, אבל זה,
רמח"ל, כשהוא כתב את הספר הזה, כבר היה אסור לו לכתוב בסגנון קבלים, לכן הוא אומר, שורשי המציאות, תעיין שם.
מה, שורשי המציאות?
כן, זה כתבי הארי, שאר הכוונות, דברים כאלה.
וצריך שתדע שאף על פי שעל דרך כלל, יש סיפור, מספרים על הרב קוק
בישיבת וולוז'ין.
בישיבת וולוז'ין היו משמרות,
היו דואגים שלא יהיה מצב שיש שעה אחת שבה אף אחד לא למד תורה.
אז היו משמרות ללילות,
היו נרשמים, היו קובעים, אתה בלילה זה לומד וכולי.
והרב אמר לחברותא שלו, כשזה היה המשמר שלו,
ייתכן שאנחנו מקיימים את העולם כולו בשעה זו,
כי זה הזמן שכולם הלכו לישון, אולי אנחנו היחידים בעולם שלומדים תורה בשעה הזאת.
אז כל העולם עומד עלינו.
אני שואל את השאלה המתווכחת.
נו, אז מה?
כן, מי אמר לך שהם למדו תורה?
אולי לא.
אז הכל יהיה בסדר, כן, בדיוק.
כן.
אגב, מה שאתה אומר שצריך להקים כולל זה דבר מעניין.
אני חושב שיש ארבע הלכות
שאם יקיימו אותם, העולם יראה אחרת.
הלכה ראשונה, שאסור לקבל כסף מתורה,
מלימוד תורה.
הלכה שנייה,
שצריך לצאת למלחמת מצווה.
הלכה שלישית, שאדם מחויב בפרנסת אשתו.
הלכה רביעית, שאדם צריך לדעת את כל החוכמה
כדי לשבת בסנהדרין.
וכל הארבע האלה, לא, זה מגיע רק את השבעים האלה.
כן, אבל אומר לך רבי יהודה הלוי,
שלא ייתכן שתמיד יהיו שבעים איש באומה שיש להם כל התכונות האלה,
אלא אם החוכמות אינן נפוצות בעם.
אז יש לנו ארבע הלכות,
סך הכל ארבע הלכות, ובזה אנחנו פתרנו את כל הבעיות.
מה אתה רוצה לעשות על זה לעשות על עולם החרדי?
אני לא יודע על מה אתה מדבר, הלאה.
וצריך שתדע שאף על פי שעל דרך כלל
נאמר שהלילה היא זמן שליטת הכוחות האלה,
הנה באמת אין זה אלא בחצי הלילה הראשונה.
זאת למה?
כי זה הזמן שבו אתה נכנס אל החושך.
כלומר, המקום שבו אתה נמצא בכדור הארץ,
הולך ושוקע לתוך החלק החשוך.
אבל מחצות לילה ואילך,
העולם הולך ומתקדם לקראת האור.
אתה לא רואה את זה.
אתה נמצא בחושך.
אבל האמת הגיאוגרפית היא שאתה עכשיו פונה אל החלק המואר.
אה?
הנגזרת השתנתה. הנגזרת השתנתה.
אה, כן, כן, כן, ברור, בדיוק.
כן.
אז למה לפי הקבלה זה הזמן המועדף לשינה? הרי עם תשעה נשתלטו עליך כוחות הטומאת.
מה, בחצי השני?
בחצי הראשון של הלילה. בחצי השני,
בחצי הראשון של הלילה, זה הזמן שלפי המקובלים צריך לישון.
כי זה הזמן שאי אפשר ללמוד סטרי תורה.
לא, אם תישן, אתה תקרא את קריאת שמע על המיטה,
ואז יש כל מיני כוונות. בספר שער הכוונות של הארי,
יש הכוונות של כל מה שבתפילת ערבית ובקריאת שמע על המיטה,
והכוונות בשינה.
מה לכוון? כשאתה ישן.
האור מפציע מ...
לא, האור מפציע כבר מחצות לילה, רק שאתה לא רואה את זה.
איך אתה יודע לאדונות השער יש התחלה של האור?
כן, יש התחלה של האור.
כי המקום שבו אתה נמצא בכדור, הולך ופונה לחלק המואר.
לכן אם יש לך רגישות מיוחדת, אתה תרגיש את זה.
כן, זו הכוונה, הרי איך אדם יודע שזה חצות לילה?
איך הוא יודע?
פעם לא היו שעונים,
אז איך אדם ידע?
אה?
אני בסך אמר שאלף השעונתאים הם שעולי מים.
כן, אז זהו, אז הרב קוק מביא את ארבעת האופנים של כמעט חצות
בספר אורות הקודש. יש לו שם דרכי כמעט חצות,
ואז הוא מביא את ארבעת האופנים.
האופן האחד שם זה התרנגול.
ושעון המים הנקרא תיקלה שמוזכר בזוהר,
אבל יש גם שהאדם מרגיש את ההשתנות של סדרי העולמות באותה שעה.
כלומר, משהו בהוויה משתנה, ואז אתה מרגיש את זה, אתה קם,
או התעוררות של הנשמה, הוא רע כבודי,
הוא רע נבל וכינור, העירה שחר, אני מאיר את השחר ואין השחר מאיר אותי.
טוב, אז כנראה שזה רגישות מיוחדת, בסדר? אז שם הרב קוק מדבר על השעון מים הזה,
הוא אומר, זה למי שזקוק לטכניקה.
אבל יכול להיות שגם האנשים גם הפשוטים היו קשובים לדוד. והיו שומעים בת קול מנהמת קיונה וכו'. מה אתה אומר? יכול להיות שהאנשים גם בעת העתיקה, כן? אנשים גם פשוטים היו קשובים לדברים האלה בצורה פשוטה? יכול להיות, יכול להיות.
אבל כתוב שכינור היה מונח למעלה ממיטתו של דוד. אני מדבר על זה יותר קדום מצרים. עוד יותר קדום.
יכול להיות, כן? הרי זה מה שמשה אומר לחרטומים, נכון?
כחצות לילה אני יוצא בתוך מצרים.
למה אמר כחצות ולא בחצות הלילה?
אז זה שמא ייטעו חרטומי מצרים,
ויחשבו את חצות לא כמו האמת.
ולכן, ואז יכחישו את משה, ואז משה אומר כחצות לילה.
כן.
לא.
הם, הכוחות הטומאה מתפרנסים מהשעיר לעזאזל.
עכשיו, יש להם כוח.
אז הם משתלטים על האדם בלילה.
הם משלטים על העולם, כן, נכון.
לא שזה, אתה לא נותן להם שום מתנה, הם לוקחים.
בסדר? הלאה.
אך בחצות הלילה
נשפט השפעת הארה ורצון מלפניו יתברך
בכל העולמות,
וניטלת השליטה מכוחות הרע.
כנפיהם נגרשים ממקום היישוב,
ומתחילת ההארה של היום להתעורר.
אז איפה הם הולכים? למדברות, לערבות הקרח שבאלסקה,
וכו'. עד שמאיר היום ונמשכת ההשפעה הראויה ומתחדש בה כל המציאות.
ואומנם,
עניין השליטה הזאת ששולטות כוחות אלה בלילה
וגירושם שנגרשים ביום,
הנה הוא דבר מחוקק
בטבע העולם וסדריו,
זולת השליטה והכנעה שמגעת להם במעשי האדם.
כלומר, זה דבר שגם אם בני אדם לא יעשו שום דבר, זה קורה.
יש שליטה כזאת. מה?
אה, ככה הם, ככה כזאת שהוא ברא אותם, אם אתה רוצה.
וזה ששיערה החוכמה העליונה של להיות מציאות הטוב והרע האמיתי,
שהוא הנמשך ממעשה ביני הבכירה,
צריך שיהיה העולם בחוקו הטבעי עלול לשיטת הרע בו.
כלומר, אם אדם היה עושה רע בלי שתשתית לזה בהוויה,
הרע שהוא היה עושה, היה עושה פוף ונעלם.
לעומת זה, אם האדם,
אם יש בעולם רע מובנה,
אז הרע שאדם עושה משתרש בתוך אוצרות הרע הקיימים.
כן,
באופן שכך יהיה אפשרות לשהות הרע בחלקים בינו, כמו להיעדר התפשטותו משם בהם.
ואולם, לשיהיה זה, גזרה החוכמה העליונה היות ראוי שבזמן עצמו יהיה חלק אחד שייתן לו שליטה והתפשטות מצד עצמו,
והנה הוא הכנה למה שאפשר שיינתן לו מצד מעשה האדם,
ויהיה חלק אחר שייטול מינוי השליטה ויהיה הזמנה למה שאפשר שיגרמו לו מעשיו.
והנה שם שתי המצו... אני חושב שצריך לקרוא סם.
סם, כן, יש פה טעות בדפוס.
והנה סם שתי מציאויות חזקים שהם האור והחושך.
נמשכים מבחינת ההערה וההיעלם שביארנו בחלק אחד. זאת אומרת, זה שיש אור וחושך בעולם זה נובע מההערה והיעלם מההערה שדיברנו עליו מקודם.
ונתן להם חלק בזמן.
והיינו היום והלילה,
מאחריהם נמשכים שליטת כוחות הטומאה שזכרנו בגירושן,
והכל הזמנה
לתולדות המעשים של האדם, וכמו שנתבער.
בסדר?
אלה דברים פשוטים.
ואומנם, בהינתן שליטה זאת
אל כוחות הרע האלה,
ובהתפשטם בעולם,
נמצא חשקו של העולם מתרבה ומתחזק.
הכל הזמנה לתולדות המעשים.
מה השאלה?
אני לא מבין את המשפט הזה.
אתה לא מבין את המשפט הזה. זה א' זה מצער מאוד. זה מצער.
כן, אז אתה אומר שאתה לא מבין את המשפט הזה. אז א' זה מצער.
אתה לא מבין.
2. בוא נסביר לך.
הרי הוא הסביר לפני כן,
שאם נגיד אדם יש לו
גרגיר של חיטה,
אבל אין לו איפה לזרוע אותו,
לא יצא מזה כלום, נכון?
גם אם הוא קצת ירטיב אותו,
אז אולי תצא חיטה אחת וזהו.
כמו כן, אבל אם יש אדמה,
אז הגרעין יש לו איפה להשתרש, ואז יוצא מזה הרבה דברים, נכון?
אותו דבר, הרוע העולמי
הוא לא רוע מרושע,
זה הכוחות,
כוחות הרוע.
למה הם קיימים? זה כמו הקרקע,
שכאשר אדם עושה מעשה רע, יש לו לאן להשתרש,
ואז זה מגדיל את הרוע בעולם,
זה הורס בעולם.
כמו כן, זה שיש כוחות של טוב בעולם, אותו דבר,
אתה עושה מעשים טובים והמעשים הטובים האלה נזרעים בתוך הטוב העולמי ואז זה מצמיח הרבה טוב.
כלומר, אז יש הדדיות בין מעשה האדם הפרטי לבין סדר הקוסמוס.
עד כאן ברור.
אז זה בדיוק מה שהוא אומר כאן.
והכל הזמנה,
כלומר זה מזמין את תולדות המעשים של האדם.
כמו שאינטברג, עד כאן עכשיו זה ברור.
אז כבר אנחנו לא מצטערים כי עכשיו אתה מבין את המשפט.
בסדר.
ואומנם בהינתן שליטה זאת אל כוחות הרע האלה והתפשטם בעולם,
נמצא חשקו של העולם מתרבה ומתחזק.
כלומר, יש הרבה רוע שהולך ומצטבר בעולם.
פעם היינו מטפלים בזה יפה, כל יום קורבן התמיד.
את הכבש אחד תעשה בבוקר,
את הכבש השני תעשה בין הערביים. קבוע, כל הזמן, כל הזמן.
יוצא שסדר העולם היה באופן כזה שנכון שיש התפשטות של כוחות הרוע,
אבל אנחנו כל יום מכלים אותם, קוצרים את הדשא.
אבל עכשיו אין לנו קורבנות,
ואז הרוע הולך ומתפשט.
בסדר?
כן, זה מה שהוא אומר.
יש רוע שלא תלוי במעשה בני אדם, זה החושך הראשון.
עכשיו, כיוון שאנחנו לא...
האם מכלים גם אותו? לא, לא בשלב הזה, לעתיד לעבור.
כן, אז זה לא טוב.
אתה רוצה להקריב קורבנות של נשמות צדיקים?
כן, כן, זה בעיה, בעיה.
כן? יש הרבה רוע בעולם, ואנחנו לא מטפלים בו.
והאדם... זה לא תלוי גם בסוג הקורבן? מה?
זה לא תלוי גם בסוג הקורבן?
איזה רוע וכאלה? כן.
והאדם,
גם הוא,
בהיותו שוכב על מיטתו,
גם עליו מתפשט התפשטות מן הטומאה המשוטטת בשיעור שניתן לה,
כפי השייכות אשר לה בגופו של אדם מצד חומריותו
ויצר הרע שבו. כלומר, גם בלי יצר הרע, החומריות כשלעצמה
פועלת באדם, יש התגברות של החומריות בשעה שהשכל נכבה,
ונשאר רק הדמיון,
ולכן אפשר לחלום חלומות בלילה גם כשהשכל לא עובר.
כן? אז יש פה שליטה של עולם הדמיון,
שלא לדבר גם יצר הרע שלפעמים גם גובר באדם.
בנוסף על זה,
שכבר הוכן בסדרי ההנהגה שבהיות האדם ישן,
חלקי נשמתו העליונים מסתלקים ממנו, כמו שהערנו בפרק ב'.
זאת אומרת, מה זה חלקי נשמתו?
לא מדובר במשהו פיזי,
אלא חלקים שקשורים בהכרה של האדם,
והם לא נפעלים כלל בשעה שאדם ישן.
ואז בעצם יש הסתלקות אל השורש.
האם זה טוב או זה רע?
מצד אחד אפשר להגיד זה טוב,
כי על ידי ההתחברות המחודשת אל מקור החיים,
כשהם ישובו, הם יוסיפו כוחות חיים חדשים באדם.
ותואם טעם מיתה במקצת,
והוא מה שכתבו חז"ל שינה
אחד משישים במיתה.
ונמצא שאז מתגבר יותר בגופו החושך.
בהיעדר אור הנשמה מזכך אותו.
על כן נמצא שם בית כניסה יותר אל הטומאה לשרות עליו,
והוא עניין רוח הרעה
שפרשו חז"ל ששורה על הידיים.
מקום להיכנס.
עכשיו, מה זה הרוח הרעה? צריך ליטול ידיים.
לפי המקובלים,
בעצם הרוח הרעה שולטת בכל גוף האדם בלילה.
אבל לקראת ההתעוררות שלו הרוח הרעה הולכת ומתנקזת בידיים.
למה בידיים? כי זה כלי הפעולה.
כלי הפעולה לקראת זה שהאדם הולך לפעול בעולם, כשהוא ער הוא הולך לפעול,
אז הטומאה,
שאריותיה של הטומאה מתנקזות דווקא בנקודה שמתנגדת אליהם, שזה הידיים.
ואז יש רוח רעה,
אך שרוטה על הידיים ולא על מקום אחר הוא,
כי זה השיעור וזה הגבול שהגביל עליה החוכמה העליונה,
מה שתשרה לאדם,
שהוא הנאות לפי מצבו בעולם, לא פחות ולא יותר.
כן, מה?
אם האדם מזוכח לגמרי, אז הוא לא מתעורר.
לא, נגידי, להדיל קטנים של חוספים שלו,
לא, ילד קטן, מה אתה רוצה? אתה תבלבל לו את המוח, תשאל אותו,
מה התוספות האחרון שלמדת? באמת, נו.
והנה,
והנה הכינה החוכמה העליונה לאדם
מה שהשתדל בו בבוקר והתרומם ממה שנשפל במצב הלילה.
אגב, אנשים לומדים שולחן ערוך.
ההלכות הראשונות שהם פוגשים, נטילת ידיים.
זה דבר שהוא לכאורה לא כל כך מרכזי,
זה דבר שתוקן מאוחר בהיסטוריה שלנו, זה לא כתוב בתורה.
אבל האדם הפוסט-נבואי זה מה שהוא צריך לפגוש.
צריך לפגוש את האפשרות להיטהר מהטומאה.
אני זוכר פעם היה בחור במכון מאיר, היו לו כל מיני דמיונות,
וכל מיני מחשבות של רוח הקודש,
יש כל מיני קשקושים היו לו הרבה.
לקחתי אותו לרב מרדכי אליהו, זיכרונו לברכה.
הרב אליהו אמר לו,
קודם כל נטיית ידיים, אחרי זה נדבר.
זה היה מעניין, צריך לחזור לקרקע, כן? מה אתה אומר?
הוא אומר שמי שהכי מקביל על נטיית ידיים,
זה לא הולך ארבע מילי נטיית ידיים, זה הבדל.
זה?
כן, טוב.
מי אומר את זה?
טוב, נו.
ראשונה של הכהנים, טוב, ברור, זה שאנחנו נוטים ידיים זה חיקוי של הכהנים.
כן, הרי כהן חייב ליטול ידיים לפני שהוא אוכל תרומה.
זה דין דאורייתא.
אנחנו מתנהגים כמו כהנים, נוטלים ידיים.
שמה?
נו, ואז מה?
זה בעצם ללמד אותנו שהכהן תרצה את ה...
אבל דווקא אתה צריך ליטול ידיים.
והנה הכינה החוכמה העליונה לאדם מה שישתדל בו בבוקר ויתרומם ממה שנשפל במצב הלילה,
להיטהר ממה שנטמע.
וכן ישוב וירומם העולם כולו ממה שנשפל.
כלומר,
נטיית ידיים זה בגלל שהייתה איזו דרמה בקוסמוס שאתה שותף לה.
אז אתה נוטל ידיים ואתה מתקן בעצם את העולם כולו
על ידי פעולה של איזון חוזר.
ועניין זה כולו נכלל בתקנות הנתקנות לזמן הקימה
מן הפעולות ומן הדיבורים
שיתבהר בשיאתה לשמיע.
והנה הפועל הראשון הוא טהרת הידיים,
כי הנה הם הם שנטמאו,
ושרה עליהם רוח הרעה,
וזה צריך לגרשום מהם ולטהר.
והנה חקק הבורא יתברך שיגורש מהם על ידי הנטילה הראויה כמו שהמבינו חז"ל,
ונמצא כל גופו של האדם נטהר בזה.
כמו שכולו היה נטמע מהשראתו של הרוח הרע עליהם.
אתה מטפל בידיים, אתה בעצם טיהרת את הגוף כולו.
אגב, מעניין, בהלכה זה לא מוזכר.
למה נוטלים ידיים מחלוקת ראש ורשב"א?
למה צריך לטעון ידיים בבוקר?
מחלוקת ראש ורשב"א, למה?
האחד אומר,
כי הידיים משמשניות.
כלומר, במהלך הלילה, אתה לא יודע במה הידיים שלך נגעו,
אז הידיים משמשניות, צריך ליטול ידיים.
יש מי שאומר, לא,
זה כי האדם נעשה כבריאה חדשה,
אז כדי לציין את היותו בריאה חדשה, הוא נוטל ידיים.
אף אחד לא הזכיר רוח רע.
עכשיו, יש לזה השלכות הלכתיות.
אם אדם ישן עם כפפות,
לכאורה, לפי הדעה האחת, הוא לא צריך ליטול ידיים.
ואם אדם היה ער כל הלילה,
לפי הדעה השנייה, לא צריך ליטול ידיים.
ואם אדם ישן עם כפפ... כל הלילה היה עם כפפות וער,
ברור שלא צריך ליטול ידיים.
אף על פי כן, כתבו הפוסקים, ייטול ידיים.
למה?
אומרים, מפני רוח רעה.
אבל זה לא כתוב בפוסקים.
נכון. אלא שהפוסקים, הם אומרים לך דבר שהוא רציונלי.
כלומר, אני אדם פשוט, אני רוצה להבין, למה אני צריך ליטול ידיים? אז מספרים לך סיפור.
ידיים משמשניות, בריאה חדשה,
אבל הסיבה האמיתית היא רוח רעה.
אבל לעולם אנחנו לא נפסוק הלכה
על יסוד דבר שאי אפשר לבדוק אותו,
שהוא רחוק מן ההכרה של כל אדם.
אני כבריאה חדשה, אני מרגיש את זה בבוקר.
אני מתחדש, עד עכשיו ישנתי, עכשיו אני כבריאה חדשה.
זה דבר שאני יכול להבין.
רוח רעה, אני לא רואה רוח רעה.
אתה רואה לי את הרוח, איפה יהיה הרוח הרע פה? לא ראיתי אותה.
מה?
טומאה וטהרה, אנחנו כן פוסקים מלאכה לפי זה.
נכון, אז מה?
נכון. ולכן צריך כל מיני הסברים. למשל,
טומאת הנידה.
טומאת הנידה,
אומרים חז"ל, למה יש טומאת הנידה?
כדי שהאיש והאישה,
כשהם חוזרים אחד אל השני, ירגישו כמו שזה פעם ראשונה.
כן? אז זה לא הסיבה.
כן, אבל, כלומר, לא יגידו לך טומאה וטהרה.
יגידו לך אסור ומותר.
כן, אבל לדינים, אתה צריך להצדיק את הדינים.
כן?
לא הבנתי מה?
כן, אבל בספרות מסביב כן מביאים הצדקה לדינים.
בסדר?
עכשיו, הצדקה לדינים, אם כבר אתה מחפש במקורות ההלכתיים, אז יגידו לך,
או כמו הראש או כמו הרשב"א,
ובסוף יוסיפו לך הפוסקים רוח רעה.
כשבעצם הרבה פעמים ההסבר הלכאורה הצדדי הוא ההסבר האמיתי.
ברור.
כן, אבל זה האמת.
לא רצו להגיד לך את זה, אבל בסוף זה פרץ.
כן. זה הסיבה האמיתית. זו סיבה אמיתית, כאילו. אה, כי גם הסיבה האמיתית, היא מתלבשת בהסברים הרציונליים, ואז אנחנו צריכים להתחשב
בהסברים.
ולכן, מי שישן עם כפפות,
לא מברך על נטיית ידיים.
אוקיי?
טוב.
איפה אנחנו?
וימצא כל גופו של האדם נטהר בזה, כמו שכולו היה נטמע מהשראתו של הרוח העלה.
ויש בעניין הזה גם כן תיקון לכל הבריאה כולה, פתאום
מקפיצים אותך.
אתה עד עכשיו ישנת ועכשיו אתה רוצה להתכונן ליום שלך, נותנים ידיים.
חוץ מזה, תיקנת את העולם כולו.
לטהר
מתמומת הלילה ויצאת מחשקתה, והנה חיבור לזה גם כן,
נקות האדם את גופו בפנותו,
כלומר צריך במחילה מכבודכם ללכת לשירותים, ונמצא כולו מטהר ומזמן להתקרב בשני בורים.
ואולם אחר זה יבואו שני מעשים אשר כבר הם בעצמם מפלגת תרי"ג מצוות. כלומר, כל זה, זה לא היה בתרי"ג מצוות.
נטילת ידיים זה מצווה דה רבנן.
בסדר?
ומתחברים עם תיקוני התפילה לשלמות עבודה יומית, והם
הציצית והתפילין,
ונבער בתחילה עניינם הפרטי, ואחר כך נבער מדרגתם תיקוני עבודה יומית שזכרנו.
קודם כל, מה זה עושה לך? ב. מה זה עושה לעולם?
תלית ותפילין.
ציצית בלי תכלת זה דאורייתא.
אסור ללבוש בגד של ארבע כנפות מדאורייתא בלי להטיל בו ציצית.
זה דאורייתא.
אלא מה? מה אתה עושה כשאין לך תכלת?
אז ההלכה היא שתכלת לא מעכבת את הלבן.
כן? כלומר, אתה שמת רק לבן, לא שמת תכלת. בסדר.
כלומר, יצאת על ידי חובתך, אתה לא עבריין כשאתה לובש את הבגד של ארבע כנפות.
האמת היא שמעיקר הדין לא חייבים בכלל לשים ציצית.
כלומר,
אדם יכול לומר,
אני לובש בגדים שאין להם ארבעה כנפות,
ולכן אני פטור מהציצית.
אף על פי כן, אומר,
המשנה ברורה בשם המדרשים,
שלעתיד לבוא יהיו ישראל מצוינים בציצית.
כמו שכתוב, אשר ילכו אנשים מכל משפחות האדמה,
כלומר יאחזו בגד איש יהודי, לאמור
נלכה עמכם כי שמענו אלוהים עמכם, אז מה זה בגד איש יהודי?
זה הכנף של הציצית.
זה הקפוטה, כן, כמובן.
הבעיה היא ככה, שהיום,
ויש בכלל שאלה, מדוע הפרק לא חייב לציצית?
יש לו ארבע כנפות, מה?
זה לא כזה פשוט,
כי יש לך, נגיד, אתה לובש מעיל, סתם מעיל רגיל.
מעיל רגיל, יש לו שתי כנפות פה ושתי כנפות פה.
למה אתה לא שם ציצית, אה?
למה? למה? אתה אומר שתיים קדימה, שעים אחורה.
כן, לא, אבל סוודר אין לו, יש לו רק למעלה,
בסוודר אין ארבע כנפות.
צריך לא.
מי אמר צריך? רגע, רגע, רגע, רגע. יש לי מעיל, הוא כולו פתוח, מפה עד למטה, נכון?
יש שתי כנפות פה, שתי כנפות שם, אז למה אני לא אשים ציצית?
לא, רגע, לא, נגיד, הנה, פה, פה. זה לא כנף זה? כן. תלוי בהגדרה, אמרנו. הנה, פה יש לך כנף,
ופה יש לך כנף, נכון?
אז למה שלא עושים ציצית בארבעה מקומות, אה?
צריכים עם הפרדים.
אה, זאת אומרת שאם זה מכופתר אתה אומר שזה יהיה פטור, אם זה לא מכופתר יהיה חייב. לא, ריצ'ראץ' גם.
נגיד שפתחתי את הריצ'ראץ'.
לא, פצינים.
אז אני שואל את השאלה.
למה לא? יש, מה? למה לא? אז מרן הבית יוסף
מצא היתר.
למה לא?
הוא אומר, כי מה שאמרו שיש חובה בציצית,
זה שניים קדימה, שניים אחורה.
כן, שזה דבר מאוד קשה לקבל,
יש על זה כמה קושיות אפילו מממצאים ארכיאולוגיים,
אבל לא ניכנס כעת לזה, רק אני מציין את הקושייה.
מה? זאת אומרת שהם היו עושים...
פשוט.
אם זה ככה. אה, בסדר, מה אתה אומר? אם זה ככה, אז הם היו עושים אלה מיוחדות. אגב,
היהודים בתימן, כשהם לובשים ציצית,
אז זה שניים, הכל ארבעת הכנפות כנראה, נכון? וכך גם יהודי תוניס,
כן? אז זה קצת קשה על הבית יוסף, שלא לדבר על הציורים,
בבית הכנסת בדורא אירופוס.
לא, כי זה מראה שזה היה מנהג.
זה מראה שזה היה מנהג. אגב, סתם ככה, כשאתה לובש טלית,
שניים קדימה, שניים אחרות, כל הזמן זה מחליק ונופל.
כל הזמן.
לעומת זה, כמו שהתימנים לובשים, אין בעיה, נכון?
זה לא נופל.
אז כן, יש כמה כושות של לדבר על הציורים בבית הכנסת בדורא אירופוס.
היה בית כנסת
בתקופה של האמוראים,
בעיירה הנקראת דורה אירופוס בצפון סוריה,
בית הכנסת הזה כוסה בעפר במאה השלישית.
כוסה בעפר, לא נשרף, לא נהרס, לא כלום. כוסה בעפר.
במי?
סתם, אני חושב שהייתה רעידת אדמה או משהו כזה. בקיצור, זה כוסה,
ורק במאה ה-20 גילו את הבית הכנסת הזה,
וראו
ציורי קיר.
ציורי הקיר האלה מאוד יפים, מאוד מיוחדים,
אפשר למצוא אותם בספרות,
ושם רואים יהודים עם ציצית,
לובשים את הטלית כמו התימנים.
תורה אמרה להתעתד, אבל זה דבר שמשתנה עם הדורות,
איך ש... דרך ש... בסדר, אז לכן, אם זה משתנה איך שהם מתעתפים,
אז אני שואל שוב על המעיל הרגיל,
המעיל שבו אתה לובש,
יש לך פה שתי כנפות בצווארון,
שתי כנפות למטה, למטה לא שם ציצית.
בסדר?
טוב, אבל הנח להם לישראל, לא נבלבל להם את המוח.
אבל ראיתי כאלה שמקפידים על זה. מה?
לא, דיברתי על ציצית.
לא, כי מישהו פה שאל על העולם החרדי וזה, קפוטה וזה.
טוב. אמרית מישהו שמטיל ציצית בחוצה?
אני ראיתי מי שהטיל ציצית בצווארון.
כן?
אני חושב שאתה הכרת אותו, היה בטכניון, בבית הכנסת. כן, היה אחד.
זה יותר חשב ללכת עם טישרט.
ללכת עם טישרט, בסדר, הולך עם טישרט, הכל בסדר.
בסדר, טוב.
בואו נחזור אל הרמח"ל.
עניין הציצית הוא,
הנה רצה האדון ברוך הוא שיהיו ישראל מתוקנים,
בכל בחינותיהם,
בענייני קידושה.
ועל כן נתן להם מצוות לכל זמניהם,
וכפי כל מקרה,
כלומר, ככל שיש יותר מצוות, יותר טוב.
למה? כי אז כל סיטואציה בחיים יש לה פגישה עם האלוהות.
כן, אז בניגוד למה שאמרו הגויים,
שהקדוש ברוך הוא נתן הרבה מצוות לעם ישראל, כי הוא שונא אותם,
כדי להכשיל אותם בזה שהם יעברו עבירות,
כן, כי אם יש תרי"ג מצוות, אז יש תרי"ג עבירות פוטנציאליות.
זה...
אה, כן, אבל גם פאולוס, כן,
בעצם כתוב בברית החדשה שישו גאל אותנו מקללת התורה,
כן,
כן, לעומתו,
לעומת דברי פאולוס ודברי האווה גיליון,
רבי, אבל לא להגיד קדיש.
כן, רבי חנניה בן הקשיא אומר, רצה כזה שקורה לזכות את ישראל, לפיכך חירבה להם תורה ומצוות,
וזה המהר"ד, יש לו פרק שלם בנצח ישראל, שבו הוא מסביר שדברי רבי חנניה בן הקשיא מכוונים כנגד דברי פאולוס.
כן?
והוא אומר, קושייה זו היא קושייה קדומה של האומות על ישראל.
קושייה קדומה מן האומות על ישראל,
ואז הוא מתאר, עכשיו, גם פה רמח"ל אומר,
קדוש ברוך הוא עשה לך טובה,
כן?
כי למשל, נשאלת השאלה,
איך אני מתחבר אל הנצח?
למה זה חשוב לדעת איך אני מתחבר אל הנצח?
כי ההווה מאכזב.
למה ההווה מאכזב? וכבר בודהה אמר את זה,
שההווה מאכזב, הדוכא,
אתה יכול לקרוא לזה? מעניין, הוא קרא לזה דוכא.
דיקי, כן, בקיצור.
כן, אז למה זה מאכזב?
כי כל דבר הוא חולף,
כן?
כמו שאמר הגאוגרף לנסיך הקטן,
שאנחנו לא רושמים פרחים במפות ספרי הגאוגרפיה,
כי אז אומר הנסיך הקטן, אבל זה הדבר היפה ביותר שיש.
אומר, כן, אבל זה חולף, זה בר חלוף.
זה פיקציה.
לא, זה לא פיקציה, זה בר חלוף.
ההווה הוא לא פיקציה, הוא בר חלוף.
כיוון שהוא בר חלוף, אז אין חשיבות לפרחים,
וזה המשבר הגדול בחיים של הנסיך הקטן,
ואז הוא מחליט שאת חייו, עכשיו הוא מקדיש למצוא משמעות נצחית
לפרח החולף שלו.
בסדר?
עכשיו,
אני מבין אותו,
אבל ההלכה מצאה פתרון אדיר.
לכל סיטואציה בחיים היא נתנה הלכה.
למשל,
אני קושר את הסרוכים שלי.
עכשיו,
ילד, בפעם הראשונה שהוא מצליח לקשור את הסרוכים,
הוא מלא גאווה והוא הולך לאימא שלו.
אמנם זה נעל ימין במקום נעל שמאל,
וזה גם הקשר לא בדיוק קשר, אבל הוא מלא גאווה.
הוא בא להראות לאימא שלו שהוא קשר את השרוך.
ואז אימא שלו אומרת לו,
אין לזה שום חשיבות, זה בר חלוף.
הרסה לו את החיים.
מה עשתה ההלכה?
נתנה הלכות איך קושרים את השרוכים.
וואו, זה מדהים.
אם יש הלכה איך אני קושר את השרוך,
אז קשירת השרוכים שלי לא אבודה.
יש לה משמעות.
עכשיו, לא סתם, קושרים שרוך שמאל לפני שרוך ימין.
כי למדו בדיני קשירה,
שכיוון שהתורה צוותה לקשור
תפילין ביד שמאל,
אז מזה אני מבין שענייני קשירה קשורים לשמאל.
למה התורה צוותה לקשור את התפילין ביד שמאל?
כי צריך לכפות את מידת הדין, שהיא מידת השמאל, על ידי מידת הימין,
שהיא החסד.
כי בתחילה עלה בדעתו של הקדוש ברוך הוא, מחשבתו של הקדוש ברוך הוא, לברוא את העולם במידת הדין.
רעש אין העולם מתקיים, שיטף מידת הרחמים.
ואז נתקיים העולם. יוצא לפי זה שכאשר אני מקפיד לקשור שרוך שמאל לפני שרוך ימין,
אני מחובר אל התוכנית של הבריאה בכלל.
ואז הצלתי את עצמי מן התוהו.
מה קושייה קשור לשם? מה קושייה?
גם התורה מתחילה בראשית, שזה מהצד של השמאל ולא מה שמתחיל בימין, אז אם זה כבר כותב,
לא, בשביל להתגבר על הדין.
אתה רוצה תשובה על השאלה?
למרות שזה לא קשור,
אבל אני אגיד לך.
כדי,
אם יש לך א' וב',
אתה לא תבין את א' לפני שהתחלת בב'.
טוב, הלאה.
ועל כן,
והנה, מכלל מה של האדם הוא,
המלבושים שהוא לובש.
ולמען גם הם יתוקנו בקדושה צבע שיושם בהם עציצית,
ואז נמצאים נתקנים בקודש.
תגידו, זה מה, זה דבר משני, הרי אני לא נולדתי עם בגדים,
אז למה זה כזה חשוב הבגד?
התשובה היא שאין אדם בעולם בלי בגדים, זה לא קיים.
כלומר,
כשחוקרים ניסו להגדיר לעצמם מה זה האדם,
במיוחד כשהגיעו לשבטים מרוחקים באוקיינוס השקט,
ועם מאפיינים תרבותיים מאוד מאוד שונים ממה שהכירו במערב,
אז עלתה השאלה, איפה הגבול בין האדם לבהמה?
והתשובה הייתה, הבגד.
כלומר, אין לך שום חברה אנושית שבה אין בגדים,
אפילו אם מדובר רק בנוצה על הראש או בחוט על הצבא.
כן, אבל זה, אדרבה, ההחלטה ללכת עירום בהודו,
כן, זה הג'ייניסטים,
כן,
אז זו החלטה אנטי-תרבותית.
זאת אומרת, זה לא הדבר המובן מאליו,
אלא זה דבר שהם עשו לעומת.
זאת אומרת שהאדם באשר הוא אדם, יש לו בגד.
עכשיו,
מה זה אומר?
זה אומר שהאדם הוא יצור כזה שאיננו מסתפק במה שהטבע העניק לו.
זה היצור היחיד שמתלבש.
עכשיו,
למשל הקופים, שהם מאוד קרובים אלינו, בסופו של דבר,
אין להם בגדים,
אלא הם נולדים עם הפרווה.
האדם הוא קוף בלי פרווה.
איך להסביר את זה?
קוף מפגר.
אה?
קוף מפגר. זה קוף מפגר, והשאלה היא למה?
פשוט מאוד.
הרי על פי ה...
מה?
גם בלי זנב.
בלי זנב, זה נכון.
זה נכון.
האדם, לפי התיאוריות האבולוציוניות,
עבר איזשהו שינוי.
מתי מופיעה הפרווה בקוף?
בשלב שלפני הלידה. כלומר, זה הדבר האחרון שהעובר של הקוף מפתח.
קצת לפני יציאתו
הוא מפתח פרווה ויוצא.
האדם, האבולוציה גוועה שהוא משקיע אנרגיות אדירות בפיתוח קופסת המוח שלו.
ואז יוצא שזה על חשבון היווצרות הפרווה, ואז הוא יוצא לפני שהוא הספיק לעשות את הפרווה.
יוצא שהאדם הוא סוג של קוף מפגר,
שלפי הטבע חסר לו משהו,
ולכן הוא משלים את עצמו על ידי הבגד.
כן, אז הבגד הוא מאוד מאוד משמעותי בהגדרת זהות האדם.
כי כיוון שאת האנרגיה הוא השקיע בפיתוח המוח,
כשהוא נולד הוא לא הספיק עדיין לפתח את הפרווה.
ככה מסבירים בעלי האבולוציה.
מה?
בגד לא חשוב. אז למה בגד שומע? לכן בגד הוא חשוב, כי הוא בא להשלים את מה שאין לו. כיוון שאין לו פרווה, הוא צריך בגד.
יש גם כמה כלבים שנתונים לאכזריותן של כמה זקנות,
ששרגו להם איזה סוודר כזה, כן, מה אתה אומר?
אה, כן. טוב,
אז, מה?
יוצא לפי זה שהבגד הוא הגדרה מהותית באדם, כן, מה אתה אומר?
זה הרמח"ל.
לא, איך יוצאים מהלילה,
כן?
אז מתחיל מהלילה, ואז איך יוצאים משם.
נביא יצויה שתינוק יבלד מעבר לתשעה מאות דקים, אז תצביע לו בעבר?
זה לא מעניין.
המוטציות וזה, זה לא דבר שאתה...
לא, לא, לא. טוב.
ועניין, אגב, יש באמת שאלה, האם ההתפתחות, הרי האדם הוא יצור מדהים,
במובן הזה שהוא המציא את הטכנולוגיה, התרבות,
שינה את פני כדור הארץ, עד כדי שסכנה גם לכדור הארץ, לפי כמה שיטות וכו'.
אומר המהר"ל מפראג בהקדמת תפארת ישראל, לא סליחה, בפרק ראשון של תפארת ישראל,
שהקדמה הטכנולוגית איננה סימן לעליונות האדם,
אלא עד רבה לחולשתו.
כן, זה בגלל חולשת האדם.
כלומר, כיוון שהנתונים הטבעיים של האדם הם חלשים,
לכן הוא זקוק לתעשייה של בגדים, של בתים,
של הכנת המזון,
שינוי המזון, כן? הוא צריך, כדי לעשות לחם, יש 11 מלאכות,
כן? זאת אומרת, כל אלה באים כדי להשלים את חסרונו של האדם.
נו, כן, נכון.
בגלל שבעצם האדם עשיר כן נחלש את פרטו, בגלל שעוד העניין הזה הולך לתמוך. אה, יפה, יפה. הנה, זו אילוסטרציה נכונה.
זאת אומרת שבעצם האדם הוא יצור חלש,
ולכן הוא המציא את הטכנולוגיה.
אז מה עצמותי באדם?
אומר המרה על המצוות.
גם פעולות אלוהיות המבטאות את העובדה שיש לו נשמה.
כן, מה אתה אומר?
לא הבנתי.
אה, ככל שיש טכנולוגיה יותר, האדם צריך ככל שיש להתאמץ.
כן, כן, ברור. אבל אז אתה אומר בגלל הנפילה.
שוב, זה ב...
לא, אני אומר שהתיקון, המצב הפרטי,
האדם כן צריך להתאמץ מלכתחילה,
שנאמר ויניחהו בגן עדן לעובדה ולשמרה, זה לפני החטא.
זה כבשוה, זה לפני החטא. מה?
זה מה שלפני החטא הוא לא הזיע.
אה, זה הוא לא צריך להזיע, אבל הוא צריך לעשות.
כבשוה זה לפני החטא. וכבשוה, לשני החטא, כן, ברור.
כלומר, זה שאדם צריך להתאמץ,
השאלה כמה להתאמץ.
הקללה גרמה שהוא מתאמץ הרבה,
בזיעת אפיך.
אבל לפני כן, לעובדה ולשמרה.
בסדר? מה עצמותי אצל האדם?
מה?
מה עצמותי?
מה הוא מצוות אצל אדם? היות לו נשמה,
וזה מחייבת.
מצוות אצל גוייל. אז שבע מצוות.
אה.
טוב.
איפה אנחנו?
ועניין עמוק מזה נכלל עוד במצווה זו, והוא היות האדם נסמן לאלוהיו כעבד לאדונו.
והרי זה מכלל קבלת הוא לא ברח והשתעבד, הוא לא יתברך.
והנה ניתן לאדם להיות מתקן את כל הבריאה, כמובן בחלק א', ונמצא שהוא עובד עבודתו
של הבורא יתברך ועוסק במלאכתו,
שהוא העמיד הבריאה אשר ברא על המצב הנרצה מינו יתברך, ואולם זה יוצא ממעשי אדם ומפעולותיו,
שיפעל כפי התורה והמצווה שעליו. זאת אומרת,
אם אתה מעמיק במשמעות של הציצית והתפילין,
אתה מגיע גם לתיקון העולם כולו.
אבל שוב, כיוון שרמח"ל כתב את זה בתקופה שהיה אסור לו לכתוב על פי הקבלה,
אז הוא משאיר את זה להבנתך.
אמנם,
כלל כל העבודה הזאת
עומד על יסוד אחד,
שהוא היות האדם עבדו של עבור יתברך שנמסר לו העניין הזה של תיקון הבריאה והופקד בידו,
שעל כן הדבר הזה מסיח בידו ומעשיו מגיעים להוליד תולדות אלה.
ואולם,
כלל המציאות,
כלל מציאות היות מס הזה על האדם,
נקרא ולא יתברך,
שעליו כעול האדון על עבדו.
זאת אומרת,
נגיד את זה אחרת, מה זה העול המוטל על האדם?
האחריות.
אם אדם נמצא בעמדת,
עמדת השפעה גדולה,
אז האחריות שלו יותר גדולה.
למשל מצאנו במשנה במסכת סנהדרין,
רשימה של אנשים שאין להם חלק לעולם הבא.
כמה אנשים יש כאלה?
שבעה.
המשנה מונה, סופרת, מי אני לא יכול לומר? רק שבעה אנשים.
מעניין.
מי זה השבעה אנשים? שלושה מלכים,
ארבעה אדיוטות.
אז קודם כל, שלושה מלכים,
והמלך עשוי להיות בלי חלק לעולם הבא. למה?
כי מה שהמלך עושה, פועל על הכלל כולו.
לכן האשמה שלו היא הרבה יותר גדולה.
לכן שלושה מלכים אין להם חלק מהם. ומה עם ארבעה אדיוטות?
אחד נביא,
ושניים ראשי סנהדרעות,
ואחד משרת של הנביא.
כלומר שוב אנשים שנמצאים בעמדת אחריות
ולכן שמה יש סכנה.
אבל אדם רגיל
שאין לו עמדת השפעה כל כך גדולה,
אז הסיכוי שלו שלא יהיה לחיות על המבעל קטן מאוד.
זה מה שאומר.
וזה נקרא העול, העול שיש על האדם.
למשל מדינת ישראל היום בעקבות המלחמה הופכת להיות בעלת השפעה עצומה, כלומר מדינה קטנטונת
בבחינת שטחה
עופרת להיות מעצמת על במזרח התיכון וגם בעלת השפעה על הסדר העולמי
במידה מסוימת.
הדבר הזה בעצם מחייב גם אחריות.
אתה צריך ללכת לחשוב, בסדר, אז מה אתה עושה עם העוצמה הזאת?
כן, מה אתה אומר?
זה אמר לפני כן, זה מסוכן.
אה מסוכן. זה מסוכן מהסיבה הזו שאם אדם יבוא ויגיד, אני איש פשוט, לא חשוב, אני אעשה מה שאני רוצה.
אבל כשאדם רואה את עצמו גדול,
אז הוא מבין שכל דבר שקטן מסוכן.
אני חושב שההנחיה הזאת מלכתחילה יכולה להיות מסוכנת,
שאדם יגיד לעצמו, הם הגדולים, הם לסכן. כן, כלומר, יש אנשים שיגידו,
שמע, אני, מה לי כל הצרה הזאת, נכון?
זה מה שרוב בני אדם עושים. רוב בני אדם בורחים כל עוד נפשם בם מאחריות.
נכון? זה העניין.
כן, אבל זה מה שעושים אותם מסכנים. נגיד, אתה אומר למישהו, תעשה מה שאתה רוצה, לא אכפת לי ממך.
הרגת אותו, בסדר?
ודבר זה מתחזק
על ידי פרטים ידועים שתלאו בהם האדון ברוך הוא, מכללם
הרישום והציון בציון זה של הציצית.
אמנם מלבד היות הדבר הזה מצווה תמידית,
עשו ממנו החז"ל תיקון מתיקוני התפילה,
והוא להיות מתעטף בטלית של להתפלל בו.
זאת אומרת, מלבד זה שאדם מתלבש ואז הוא שם ציצית,
יש גם לאדם אחריות
על התפילה שלו, שהתפילה שלו צריכה להיות עם טלית.
והתיקון הוא קבלת העול שזכרנו, להיות בכוח זה תופס ואוחז ומלאכתו יתברך.
דהיינו תיקון העולם הוא כמו שנתבאר.
לא, הוא לא הסביר למה.
הוא לא הסביר,
אבל אפשר להיכנס לפרטים, אתה רוצה, אבל דבר מאוד מעניין.
החלק היותר רחוק מן הנשמה באדם
זה הגוף.
החלק היותר רחוק מן האדם, מן הגוף,
זה הבגד.
החלק היותר רחוק בבגד זה הכנף.
כלומר, הקצה של הקצה של התגלות האדם,
שם נמצאת התכלת,
שהיא היחס אל האינסוף.
כלומר, נגיד מראשית אחרית, סוף מעשה ומחשבה תחילה,
ומצחיות נחושת על רגליו וכולי.
לא, זאת אומרת, זה החיבור של הקצה היותר רחוק מן האלוהות,
ואתה קושר אותו דווקא אל הראשית ועל ידי התכלת.
אז זהו, בדיוק, זה עניין של האמונה.
האמונה היא אומרת שיש אחדות באבריה, בסדר?
לא, אפילו במקום יותר רחוק.
מה? אפילו בהסתרה.
אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה, אז מה?
בוודאי גם שם מה יש? מה?
נמצא חלק.
מעניין, אולי אפשר מהמשפט הזה לעשות שיר או משהו כזה.
כן? לא חשבתי על זה.
כן.
שהשינוי מגיע מהקצוות, השינוי בא מהקצוות.
כן, למשל יש,
ראיתי, אני חושב שזה פיטרסון כתב על זה, אני לא בטוח שזה הוא.
אבל למשל, אדם אומר לעצמו,
יש תכנים שמבלבלים לי את המוח בטלוויזיה.
אז הפתרון יהיה להשתלט
על תחנת הטלוויזיה.
ושמה להביא תכנים חיוביים.
הוא אומר, לא, זה לא נכון.
אתה צריך לעצור את הזרם הזה אצלך,
כן? אתה לא פותח את המסך.
ואז ממילא יש על זה פעולה חוזרת עד שזה מגיע
לאן שזה צריך להגיע, כן? זה נכון.
אפשר להתיץ את האולפן.
מעניין מאיפה באה לך המחשבה הנפלאה הזאת.
טוב,
עד כאן.
פאננה דם פאם פאם.
