טוב, מוריי ורבותיי, כ"ג בסיון שמח.
כולם מדברים על כ"ג בניסן, אנחנו היום בכ"ג בניסן ובזה אנחנו נפתח
למי שמגיע אלינו מבחוץ, מי שמגיע בבית,
אנחנו בלימוד משותף נוסף בספר הסוד הישראלי,
הספר שעושה היסטוריה בעולם ורבים רבים מתקרבים דרכו להבין את הייעוד של עם ישראל בעולם.
אז היום אנחנו נמצאים בתאריך היסטורי מאוד מאוד חשוב שרבים הזכירו אותו ובעקבות המאורעות האקטואליים מקבל משמעות חדשה ומה שאנחנו נעשה בשלב הראשון
קודם כל ככה היום למי שיש את הספר אנחנו נעשה סוג של קפיצה ונלמד
נעשה עצירה לרגע מהלימוד שלנו את הנושא של הנבואה
אנחנו נקפוץ לפרק השביעי ונלמד שם על חטא המרגלים.
מאחר ובפרשת השבוע, פרשת שלח, אנחנו עוסקים בחטא המרגלים, אנחנו נלמד על חטא המרגלים דרך
הפרשנות הייחודית של אברהם לבני.
אבל כדי להסביר את המהלך הזה אני רוצה שניכנס בראש ובראשונה להבין את עניינו של היום שאנחנו עומדים בו, כ"ג בסיוון.
לא יודע אם אמרתי כ"ג בניסן, כ"ג בסיוון כמובן.
אז כ"ג בסיוון
הוא יום שעד לא לפני הרבה זמן לא רבים שמו לב אליו.
הוא אחד הימים שכשלומדים את מגילת אסתר,
אז הוא מתפספס כזה קצת, לא שמים לב ליום הזה,
שהוא יום מאוד משמעותי במגילה.
יתרה מזאת,
אגב, למי שיש מגילת אסתר או תנ"ך בידיים,
אז התאריך הזה מופיע בפרק ח' במגילת אסתר.
מה קרה בכ"ג בסיוון,
ואיך
המשמעות של מה שקרה בכ"ג בסיוון נכנס לתוך הקונטקסט של המהלך של מגילת אסתר,
ואיך כל הדברים האלה קשורים למה שקורה עכשיו.
אז ככה, קודם כל,
אחת הטעויות המשעשעות שיש להרבה אנשים כשהם
מנסים להיזכר בסיפור מגילת אסתר במהלך שלו,
אם הייתי שואל רנדומלית ככה,
סתם בן אדם מהרחוב שמכיר את הסיפור של מגילת אסתר,
הייתי שואל אותו, תגיד לי,
כשאומרים ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ואיכר,
איפה זה קרה?
איפה במגילה זה מופיע שאומרים ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ואיכר?
המחשבה הפשוטה שיש לרוב האנשים זה,
לא יודע, אחרי הניצחון את האויבים שלנו, נכון?
לא יודע, בי"ג באדר, בי"ד באדר,
בט"ו באדר.
ואז הייתי שואל גם, איפה כתוב
ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ועטרת זהב,
כולי, ליהודים הייתה אורה וששון ואיכר, איפה זה?
אז גם שם אתה אומר, מתי? מתי שהגזירה בוטלה?
מתי שניצחנו? מתי שהיה ונהפוך הוא?
ואני אומר, מתי הווינהפוך הוא היה?
וכאן מגיעה בעצם, מגיעה המהפכה,
מהפכה התפיסתית שכל מה שאמרתי עכשיו לא מופיע בכל התאריכים האחרים.
כ"ג בסיוון הוא התאריך של היהודים הייתה אורה ושמחה וששון ועיקר.
הוא התאריך שלו מרדכי יצא מלפני המלך.
זאת מהפכה.
בשביל רוב האנשים זה כזה מה?
מה זה כ"ג בסיוון? איפה זה כתוב? מי מציין את זה היום?
מה הסיפור של כ"ג בסיוון?
בסדר? תודו שזה
איזה ניפוץ מיתוס.
אז בשביל להבין את המהלך,
ככה בגדול,
צריך לזכור בראש ובראשונה שסיפור מאורעות מגילת אסתר,
אפשר להגיד שיש לו שני צירים מרכזיים,
הציר הארוך והציר הקצר.
הציר הארוך
זה הציר שמתחיל משנת שלוש למלכות רחשוורוש,
ואז יש תשע שנים עד שתים עשרה למלכותו,
ואז קורים באופן מואץ מאוד תהליכים מהירים של כמה ימים,
גג חודשים,
ואז בעצם כל סיפור המגילה קורה.
זאת אומרת, יש את הסיפור הארוך
ויש את הסיפור הקצר.
וכ"ג בסיוון בעצם הוא חלק מהסיפור, אפשר להגיד, הקצר,
או יותר נכון, הקצר הארוך.
תכף אנחנו ניכנס לעניין הזה, בסדר? אז בואו קודם כל נבין את ה...
את ה... נקרא לזה המהלך הכללי, מה קורה פה.
אז כאמור למי שיש את התנ״ך הוא יכול להסתכל בתנ״ך אבל לא חייבים להסתכל עכשיו אנחנו נעשה את זה בזריזות ככה.
טוב אז קודם כל צריך לדעת שיש דברים שלא מופיעים במגילה.
בתחילת מלכות אחשורוש אנחנו יודעים מספר עזרא בפרק ד'
יוצא כתב שטנה על יושבי יהודה וירושלים להפסיק לבנות את בניין
בית המקדש.
האירוע הזה לא כתוב במגילה.
איפה זה כתוב? כמו שאמרתי, בעזרא. ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים.
בסדר?
שולי מלאכם?
אם אתם רוצים אפשר להדליק מזגן. אין לי התנגדות, אני אפילו אגיד תודה.
מה?
בסדר?
אז עזרא פרק ד'
במלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים.
מה קורה שנתיים לאחר מכן?
בשנת שלוש למולכו,
אסתר פרק א',
בשנת שלוש למולכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו, חיל פרס ומדיה פרטמים ושרי המדינות לפניו,
בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יכר תפארת גדולתו, ימים רבים שמונים ומעט יום.
מה קורה אחר כך?
ובמלוא את הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן אביראלים, גדול ועד קטן,
משתי שבעת ימים בחצר גינת ביתן המלך. למי שמגיע אלינו פתאום נוחת מהאוויר,
אנחנו אומנם קוראים מתוך מגילת אסתר,
אבל זה חלק מהשיעור על הסוד הישראלי, תכף תראו איך.
אנחנו מדברים על כ"ג בסיוון,
תאריך של היום.
חור כרפס ותכלת, אחוז בחלבוץ וארגמן על גלילי כסף ועמודי שש מיטות זהב וכסף על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת והשקות בכלי זהב וחילים מכלים שונים.
וחז"ל רומזים פה שמה קרה בעצם?
אחשוורוש מוציא את כלי המקדש.
בסדר? אז שוב,
ציר הזמנים
בעזרא פרק ד', תחילת מלכות אחשוורוש, הוציאו שטנה.
בשנת שלוש למולכו הוא עושה משתה, אחר כך הוא עושה משתה נוסף.
במשתה הזה הוא מוציא את כלי בית המקדש ובעצם בכך
מסמן שאבדה תקוותנו.
אבדה תקוות עם ישראל, וזהו.
רגע, לא, לא, לא, לא, אנחנו עדיין מדברים בתחילה, תחילת מלכות אחשורוש, זהו.
אז ושתי מקיימת משתה נשים, כטוב המלך ביין, שולח לקרוא לבשתי, וכו' וכו' וכו', מעיפים אותה, וככה מתחיל,
בעצם נסללת דרכה של אסתר לארמון המלוכה.
מה קורה בשנת שבע?
אחשורוש מחפש מלכה חדשה,
ארבע שנים לאחר המשתה,
בשנת שבע למלכות אחשורוש,
אסתר נלקחת לבית המלך, נכון? יפה.
ותילקח אסתר אל המלך אחשורוש של בית מלכותו בחודש העשירי וחודש טבת בשנת שבע למלכותו.
זה אסתר פרק ב', פסוק ט"ז, יפה.
עכשיו אנחנו מדלגים לשנת השתים עשרה.
זה,
זאת השנה המרכזית של התרחשויות המגילה, בסדר?
תשע שנים אחרי משתה אחשורוש.
בי"ג בניסן מפיל המן את הפור להשמדת היהודים.
בחודש הראשון הוא חודש ניסן, בשנת 12 למלך אחשורוש,
הפיל פור הוא הגורה לפני המן,
מיום ליום ומחודש לחודש, 12 וחודש אדר.
מה קורה אחר כך?
המן מקבל
את ההסכמה של אחשורוש ואת חותם המלך לביצוע הגזירת ההשמדה.
ויקראו סופרי המלך בחודש הראשון בשלושה עשר יום בו,
וייכתב ככל אשר ציווה המען אלא חשתר פני המלך ואלא פחות אשר על מדינה ומדינה ואל סרי עם ועם מדינה ומדינה ככתבה עם ועם כלשונו בשם המלך אחשוורוש נכתב ונחתם
בטבעת המלך".
מתי הביצוע של הפור הולך להתממש?
מתי זה יקרה?
מה?
עוד
11 חודשים בי"ג באדר.
סבבה? בסדר? יופי?
יפה. ציר הזמנים.
עכשיו, מה שמתחיל לקרוא עכשיו בעצם במגילה,
אחרי שחיכינו בעצם תשע שנים מתחילת המגילה,
הכל מתחיל לקרוא בטיל.
י"ג בניסן, זה יום הפלת הפור,
מוסרים את הטבעת מאחשוורוש לאמן,
גזירת הכליה מקבלת אישור, יוצאת לדרך שלה,
הגזירה נודעת למי?
למרדכי.
מעביר את המידע לאסתר.
אומר לה אם לעת כזאת הגעת למלכות, מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות
וכולי הוא מבקש ממנה להיכנס אל
המלך אחשורוש לחשוף את הזהות היהודית שלה ולבקש על עמה כי היככה אוכל וראיתי
בר אשר ימצא את עמי וכולי
שהרב קוק כבר אמר על המשפט הזה הפסוק הזה של אסתר
שזה כל התורה כולה
כל המהות
של מגילת אסתר.
איך אחר ראיתי ואראה ברא אשר ימצא את עמי
באובדן מולדתי.
ואנחנו נחזור לנקודה הזאת אחר כך.
טוב, אסתר לוקחת סיכון לבוא למלך כי היא לא נקראה למלך שלושים יום.
יפה.
כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים אשר כל איש ואישה
אשר יבוא אל המלך אל חצר הפנימית אשר לא יקרא, אחת דתו להמית,
לבד מאשר יושיט לה המלך את שרביט הזהב וחיה.
ואני לא נקראתי לבוא אל המלך אחרי 30 יום.
מרדכי כועס על אסתר עם החרשת החריש שבעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע אם לעת כזאת תגעת למלכות.
אסתר עוברת בעקבות האמירה הזאת של
מרדכי מהפך, ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי, לך,
כנוס את כל היהודים הנמצאים שם וצומו עליי,
ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים לילה ויום, גם אני ונערותיי אצום כן.
אז מתי חל הצום בעצם?
אם היום הוא י"ג בניסן?
יפה, י"ג, י"ד, ט"ו, צום.
אז או שבט"ו או שבט"ז היא עושה את המשימה,
נכנסת למשימה בעצם.
ובכן, אבוא אל המלך אשר לא קדא תשבחה אשר אבדתי, אבדתי.
מרדכי מבצע את ההנחיה, ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צוותה עליו אסתר.
וביום
הצום מתקיים, לכאורה, י"ד,
י"ט-ו-טז בניסן, וביום ט"ו,
שהוא היום השלישי,
נכנסת אסתר לאחשורוש,
ומבקשת לזמן משתה עם אחשורוש ואמן. ויהי ביום השלישי,
ותלבש אסתר מלכות, ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית וכולי.
אני ממשיך.
עוד באותו יום,
אמן מובל למשתה הראשון עם אחשורוש ואסתר,
ויאמר המלך מהרו את אמן לעשות את דבר אסתר,
ויבוא המלך והמן אל המשתה אשר עשתה אסתר.
יפה, אני ככה מריץ את כל המהלך בצורה מהירה.
במשתה הזה מבקשת אסתר בקשה מאוד מוזרה,
מבקשת מהמלך לבוא שוב למשתה למחרת,
והמלך מקבל.
ויאמר המלך לאסתר במשתה היין, מה שאלתך ואינת אינך, מה בקשתך עד חצי המלכות בתי אס?
מתן אסתר ותאמר שאלתי ובקשתי מצאתי חן בעיני המלך,
ואם על המלך טוב לתת את שאלתי ולעשות בקשתי, יבוא המלך והמן
אלא משתה אשר אעשה להם ומחר אעשה כדבר המלך. יפה, המן הולך
לביתו שמח וטוב לב ומתעצבן כשהוא רואה שמרדכי לא קורע ולא משתחווה.
ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב וכירות המן
את מרדכי, פשש, הרב יובל, שולם עליכם.
ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב וכירות המן את מרדכי בשער המלך ולא קם ולא זע ממנו וימלא המן על מרדכי חמא.
המן מתאפק,
הולך הביתה להתייעץ עם אוהביו ובני משפחתו ויתאפק המן ויבוא אל ביתו וישלח ויבא את אוהביו ואת זרש אשתו
ומספר להם את כבוד אושרו וכולי.
בני המשפחה מייעצים לו להכין עץ ולתלות את מרדכי עוד לפני הסעודה השנייה עם המלך. ואתה אומר לו זרש אשתו וכל אוהביו יעשו עץ גברה וחמישי ואמר ובבקר אמור למלך ויתלו את מרדכי עליו ובוא עם המלך אל המשתה שמח ואיתה בדבר לפני המן ויעש העץ.
מה קורה באותו לילה?
נודדת שנת המלך, מביאים את ספר הזיכרונות והוא רוצה להיטיב למי שהציל אותו מבגתן ותרש.
בלילה ההוא נדדה שנת המלך ויאמר להביא את ספר הזיכרונות דברי הימים ויהיו נקראים לפני המלך ואז מוצאים את מה שכתוב על מרדכי על בגתנה ותרש שני סריסים
וכולי
יפה
מגיע הבוקר טז בניסן
המלך שואל מי?
מי בחצר?
המן שבא לתלות את מרדכי מזדמן לשם ויאמר המלך מי בחצר והמן בא לחצר בית המלך החיצונה לאמור למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו ויאמרו נערי המלך אליו הנה המן עומד בחצר המלך
ויאמר המלך יבוא
ויבוא המן ויאמר לו המלך מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו ויאמר המן בליבו למי יחפוץ המלך לעשות איכר יותר ממני
והמן בטוח שכוונתו אליו והוא קורא לעצמו כמובן את הבור
ויאמר המן אל המלך אשר המלך חפץ בעיקרו יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך
ואשר ניתן כתר מלכות בראשו ונתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפרטמים וילבישו את האיש אשר המלך חפץ בעיקרו וירכבו על הסוס
ברחוב העיר וקרעו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ בעיקרו".
יפה.
המלך אומר לו מהרו
מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דיברת ועשה כן למרדכי היהודי יושב בשער המלך אל תפל דבר מכל אשר דיברת.
זה לא הפסוק שדיברנו עליו לפני כן זה לא ומרדכי יצא ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ועטרת זהב וכולי כל זה זה לא פה
ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקרא זה לא פה
מבלבלים את זה עם מה שקורה פה
אבל זה לא פה
המן חוזר לביתו אבל וחפוי ראש
וכבר עשו הרבה ב-AI השבוע, ראיתם את זה עם נתניהו וזה.
וכאן בני משפחתו מתגלים כמבינים את חוקי המשחק,
ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו את כל אשר קראו,
ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו, אם יזרע יהודי מרדכי אשר אכיל אותה לנפול לפניו,
לא תוכל לו, כי נפול תיפול לפניו.
אה, כמה זה טוב שיש משפחה תומכת.
יפה, עכשיו,
תוך כדי דיבור באים סריסי המלך לקחת את המן למשתה השני,
עודם מדברים עימו וסריסי המלך הגיעו ויבהילו להביא את המן אל המשתה אשר עשתה אסתר.
במשתה השני אסתר מובילה בעצם את ההכרעה מול המן באומץ רב.
נתן אסתר המלכה ותומר אם מצאתי חן בעיני המלך אם על המלך טוב תינתני נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי כי נמכרנו אני ועמי להשמיא להרוג ולאבד
ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצאר שווה בנזק המלך.
ואומר המלך אשוורוש ואומר לאסתר המלכה מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו ליבו לעשות כן ואתה אומר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה והמן נבעט מלפני המלך והמלכה יפה עכשיו
המלך קם בחמתו וככה מתגלגל הסיפור ואז חרבונה וכולי וכולי וכולי יפה
בכל אופן מה אנחנו רואים שטז בניסן זה היום שבו ככל הנראה נתלה המן בסדר יש שאומרים י"ז טז עכשיו
מה הסיפור פה בעצם
שיש פה בעיה עדיין
נכון?
מה הבעיה? הבעיה היא שיש גזירה,
והגזירה, גם אחרי מה שאסתר עושה, לא בוטלה.
זאת הבעיה בעצם.
יש חוק בשושן,
ואם יש בי"ג באדר של השנה הבאה
גזירת השמדה,
אז זה לא משנה שקרה מה שקרה עם אמ"ן.
חוק זה חוק, כמו שאומרים.
היא תקפה, כן, בדיוק.
זה הסיפור, זה הסיפור פה בסוף.
טוב,
ואז
מה שקורה בעצם זה שאחשוורוש נותן
בבקשה מיוחדת
למרדכי ולאסתר
רשות
לבטל את הגזרה כלומר להיכאל ולעמוד על נפשה.
בשנת 12 לחודש סיוון, שבעים יום בדיוק
אחרי
הפלת הפור, בכ"ג בסיוון יוצאות
האיגרות השניות.
ויקראו סופרי המלך בעת ההיא בחודש השלישי הוא חודש סיוון,
שלושה ועשרים בו היום ויכתב ככל אשר ציווה מרדכי אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להיכהל ולעמוד על נפשם בשלושה עשר לחודש שנים עשר וחודש אדר
בסדר?
וכבר דרשו על הדבר הזה שבעצם אפשר להגיד שצבא ההגנה לישראל יום ההקמה שלו
זה אותו היום
כי ניתנה רשות ליהודים להילחם
עכשיו, זו נקודה מאוד מאוד חזקה, אני חושב שזו נקודה מאוד חזקה בחיים.
יש לנו רגעים בחיים שאתה אומר,
אני לא מבין.
מה, לא יכלו,
אם כבר
מבטלים את הגזירה, אז שהגזירה תתבטל. מה זה הסיפור הזה?
הסיפור הזה שאנחנו עוד צריכים להילחם ולעמוד על נפשנו? מה הקטע?
מה, למה אי אפשר, אם אתה כבר עושה נס,
אם אתה כבר מציל, אז למה אתה לא יכול לעשות את זה עם כל הלב?
מה הסיפור?
אלא שיש כאן נקודה מאוד מאוד מאוד יסודית ועמוקה שלפעמים בחיים גם, אנחנו מרגישים את זה,
רוצים שמשהו יצמח ממך,
רוצים שמשהו יצא ממך,
רוצים שיצא ממך איזה כוח מסוים שאם יעשו בשבילך את העבודה הכוח הזה יישאר מנוון והוא לא ייוולד.
ומה שקורה פה זה דבר מאוד מאוד מאוד יסודי הרגע הזה במגילה
וזה לא במקרה בחודש סיוון ולא במקרה 70
יום בדיוק לאחר הגזרה והנקודה הזו
היא נקודה שיש הרבה להתבונן בה שוב אני ככה מקצר פה תהליכים קצת
מי שירצה אני מאוד מאוד ממליץ יש ספר נפלא שנקרא בימי מרדכי של הרב אלי אדלר
שם ככה הוא פורס את כל המהלך בצורה מעמיקה ומביא שם מקורות לעניין הזה
אבל ככה בצורה תמציתית
הגאון מווילנה,
יש כמה מקורות מאוד מאוד יסודיים מעניינים בהקשר הזה.
שפת אמת לפורים, שנת תרמ"ז, אומרת את הדבר הבא: בכל מקום
שיש מפלת הרשע,
מתעורר אחר כך כוח התורה.
דע לך, כל מקום שיש מפלה של רשע,
מתעורר כוח התורה.
אני מוסיף ככה בעניותי,
כוח התורה, הכוונה,
הכוח של הזהות של ישראל.
הזהות של ישראל מתגברת. כל מקום שיש נפילה של הרשע.
ובני ישראל הבינו וידעו זאת שזה עיקר המכוון.
לכן כתיב ליהודים הייתה אורה,
ושמחה פלסון מקרא, אורה זו, תורה, נכון?
פירוש שהניחו עיקר השמחה בכוח התורה ומצוות שקיימו אחר כך,
אחר עיבוד הרשעים בחיל הסאגי,
מה שהיו הרשעים מעכבין מקודם.
זאת אומרת, מה שקרה זה שהרשעים עיכבו את התורה לפני כן,
ובעקבות ה"ונאהפוכו" הזה התגבר כוח התורה.
ולכן נראה,
ככה אומר השפת אמת, שעיכבו איגרות אחרונות עד סיוון.
למה עיכבו?
כדי שזה יהיה קשור
ל"וניהפוכו" של הזהות.
שהזהות של ישראל של התורה תחול.
דהיינו,
כשראו שפעל תליית המן,
שקיימו אחר כך התורה באהבה,
אז הכינו עצמם ללחום מלחמת השם.
כמו שכתוב, נקלו ועמוד על נפשם.
כשנגמר כל המלחמה,
אז כתבו המגילה והסכימו עימם מן השמיים להיות מתגלה הערת התורה על ידי קריאת המגילה.
אז חודש סיוון הוא חודש
הזהות היהודית.
כבר למדנו באחד השיעורים שעם ישראל הוא לא עם הספר,
נכון?
אנחנו לא עם הספר.
אנחנו עם הנבואה, לא עם הספר.
אבל מה שקיבלנו בחודש סיוון זה את הנבואה.
עם שלם עמד למרגלות הר סיני וקיבל את התורה.
את הנבואה הוא קיבל.
כולנו התנבאנו, נהיינו נביאים.
זה מה שקרה בחודש סיוון.
כלומר,
אפשר להגיד שזה פרק מאוד מרכזי בבניית הייעוד של ישראל,
בבניית הזהות של ישראל.
ואז הגרא,
בפירוש שלו על דרך הפשט, באסתר, פרק ח' פסוק ט',
אומר ככה, תראו משפט קצר של הגרא:
"כדי שיחזרו בתשובה אותן שבעים יום כנגד השבעים שנה שהיו בגלות,
וזה היה סוף גלות".
איזה דבר מדהים הוא אומר.
אני חוזר עוד פעם.
כדי, למה 70 יום בין י"ג באדר לכ"ג בסיוון?
כדי שיחזרו בתשובה אותן 70 יום
כנגד ה-70 שנה שהיו בגלות.
וזה היה סוף הגלות.
כלומר, כ"ג בסיוון זה סוף הגלות.
עכשיו, זה נורא מעניין כי זה מתקשר גם לפרשת השבוע, נכון? הסיפור של המרגלים.
מה כתוב בתורה בפרק י"ד, פסוק ל"ד?
במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום,
יום לשנה, יום לשנה, תישאו את עוונותיכם ארבעים שנה.
זאת אומרת, שבעים יום,
שבעים שנה, ארבעים יום, ארבעים שנה.
עכשיו, מה הנקודה? מה העניין פה?
מה הדבר שצריך לתקן?
מה הקלקול?
מה הקלקול העמוק?
כאן אני רוצה להגיד לכם, באמת, משהו,
תחזיקו חזק בכיסא,
זה באמת אחד הדברים המופלאים.
יש,
זה דברים שחוזר עליהם גם הרבה הרב יעקב לבנון.
יש לרבי יוסף קארו תלמיד,
היה לו תלמיד שקראו לו הרב אלישע גליקו.
גליקו.
יש לו פירוש למגילת אסתר, ובפירוש הזה הוא אומר דבר מופלא.
דבר מופלא, דקדוק בפשט,
אבל זה פירוש מדהים.
שבעצם ניתן ליהודים
ניתנה ליהודים את האפשרות להגן על עצמם, להיכהל ולעמוד על נפשם.
אבל הם העזו לעשות משהו שלא ניתן להם.
הם תקפו מראש.
הם לא חיכו
להגן על עצמם רק כשיתקפו אותם,
אלא הם תקפו לכתחילה. תראו את הלשון שלו.
זה מה שנקרא עצמאות.
שימו לב.
"והנה ידוע למדקדק בדברים ובכתובים,
שדבר המלך ודתו בעניין היהודים היה,
שניתן להם,
נתן להם המלך רשות להיקהל ולעמוד על נפשם,
להשמיד, להרוג ולאבד את כל הצרים אותם,
משמע היות הכוונה שאם יקומו עליהם האויבים,
יקומו ויעמדו על נפשם ויהרגו.
ולא יעכבו ציווי המלך בזה,
ולא יחשבו מורדים במלך,
וכן משמע אמרו הצרים אותם.
האומנם?
אם האויבים לא יקומו עליהם ויעמדו בשב ואל תעשה,
לא ניתן להם רשות לקום עליהם ולהורגם.
והשמועינן קרא, אשתא.
זאת אומרת, הפסוק השמיע לנו עכשיו.
ונהפוכו!
כלומר, שנתהפך הדבר לגמרי, אשר ישלטו היהודים אמה בשונאיהם.
כלומר, מעצמם שלטו בשונאיהם בלתי רשות,
כדי המרן.
וביאר בפסוק של אחריו, כיצד היה ההיפוך הזה.
ואמר, נקהלו, נקהלו היהודים בעריהם לשלוח יד במבקשי רעתם.
מבקשי רעתם.
ולא כתיב לעמוד על נפשם ולאבד הצרים אותם,
אלא לשלוח יד במבקשי רעתם, כלומר,
במי שביקש רעתם,
ואף אם עתה לא ניקלו האויבים להרים יד עליהם.
עם כל זה היהודים קמו לשלוח יד בהם.
וזה פירוש מדהים, מדהים.
זאת אומרת, במידה מסוימת,
מה קורה פה בעצם בכ"ג בסיוון?
בכ"ג בסיוון,
מה שמתרחש
זה השורש של העצמאות של ישראל.
וכאן צריך להבין נקודה מאוד מאוד עמוקה.
אם הגזרה הייתה מתבטלת לגמרי,
לגמרי הייתה מתבטלת,
מה היה קורה ליהודים בשושן?
השערה שלי.
בדיוק.
בדיוק.
התבוללות, או סתם היו מקימים שם קהילה חזקה.
לא יודע, ליהודים הייתה אורה ושמחה, אורה זו תורה.
אורה, תורה, ששון, תפילין, מילה,
מה שאתם רוצים, היה שם באמת, היו עושים יום טוב, היה נפלא.
מה הם לא היו עושים?
הם לא היו מנסים לשחזר את הזהות הלאומית שלהם.
מה זה המוכנות של אדם להגן על עצמו? להגן על עצמו זה אומר פיקוח נפש.
פיקוח נפש, יש פה פיקוח נפש.
גם בגלות צריך שיהודי לא ימות, בסדר? טוב, אבל
לפעול באופן אקטיבי זה כבר אומר שאתה מאמין שיש משהו בזהות שלך שמצדיק,
שאתה יכול להילחם נגד אחרים גם אם הם לא תקפו אותך,
כי יש בהם רע.
זה חידוש?
זה כבר חידוש גדול.
עצמאות זה אומר שאתה לא סומך על זה שהגוי יציל אותך.
בסדר.
אז הקדוש ברוך הוא אמר, חבר'ה,
לא לחכות שהגויים יעזרו לכם.
אתם לבד יוזמים.
היוזמה היא שלכם.
אבל לא רק שאתם יוזמים, מוסיף הרב אלישע גליקו,
אתם לא רק יוזמים אם תוקפים אתכם. זה לא צבא הגנה לישראל, זה צבא התקפה לישראל.
אתם יודעים גם להתקיף,
אם צריך להתקיף.
זאת אומרת, הקם להורגך, השכם להורגו.
זה חידוש.
זה חידוש, אבל מה החידוש שקורה פה?
יש פה בעצם בדרכים שונות,
הקדוש ברוך הוא בונה מחדש את הזהות הלאומית של ישראל.
זה בעצם המפתח להבין את כל הסיפור פה,
לכן כ"ג בסיוון הוא יום מפתח,
ולכן זה היום שבו מרדכי יצא מלפני המלך,
זה היום שליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ועיקר, שמה?
שליהודים ניתנה הרשות לשקם את העצמאות שלהם.
לשקם את העצמאות, לא רק להינצל,
אלא לבנות מחדש את האפשרות להקים פה צבא.
אבל מה זה להקים צבא?
להקים צבא זה בסופו של דבר,
חבר'ה, צבא, אתם מבינים שאי אפשר להקים פה צבא באמת, אתם בשושן.
אתם צריכים לבוא לארץ ישראל, להקים רמז,
רומזים לכם.
הבנתם? יופי, מצוין.
עכשיו תחזרו, יופי.
הבנתם את המסר? מצוין, בסדר. אז זה בעצם הסיפור.
הסיפור שמה שקורה פה,
כולם מדברים בפורים על הדור קיבלוה בימי אחשורוש, נכון?
אבל מה זה הדור קיבלוה?
הדור קיבלו את מה?
את הזהות שלהם מחדש, את הזהות שלהם. מה זה הזהות שלהם?
זהות של יהודי בגלות זה זהות לקויה, זהות חולנית.
זה לא הזהות שלנו.
זה מה שהם קלטו בכ"ג בסיוון.
כ"ג בסיוון זה ההבנה שאתה לא יכול להישאר.
בעצם, יש פה רמז די גדול,
נכון?
האירועים של המגילה, מרכזם
הוא בין ניסן לבין סיוון.
בין פסח לבין שבועות.
בין יציאת מצרים לבין מתן תורה.
ויעבור מרדכי, אחד הפירושים בגמרא, מה זה?
שהוא עבר על התורה, הוא צם בפסח.
מרדכי אמר לאסתר, מה, אני עצום בפסח?
אומרת לו, תשמע,
אם אין ישראל, אז פסח למה?
כל המהות של פסח זה בשביל שיהיה ישראל, אם אין ישראל, בשביל מה פסח?
יש פה איזה ונהפוכו מאוד עמוק של הבנת הזהות.
עכשיו, אנחנו מדברים על זה לאורך כל השנה הזו, מאז שהתחלנו ללמוד, ממש יום למחרת שבועות, שנה שעברה, שהתחלנו ללמוד את הסוד הישראלי.
מה הנקודה שאנחנו כל הזמן נוגעים בה בהקשר של מה
שקורה במלחמה הזאת.
המלחמה הזאת היא מלחמה שהדבר הכי עמוק שקורה בה זה שהזהות של ישראל חוזרת.
זה עם שלם חוזר לזהות שלו. זה דברים מדהימים שאנחנו רואים בעיניים.
ואי אפשר להתעלם מהעובדה שהיום הזה התחיל בשמחת תורה.
שמחת תורה זה היום שבו היינו אמורים לשמוח בזהות שלנו.
פתאום נהפך עלינו,
שמחתנו הפכה לאבלנו.
המחול הפך לאבל.
ופתאום,
יש פה איזה ונהפוך הוא מאוד מאוד עמוק,
שאנחנו מקבלים מחדש את התורה,
מקבלים מחדש את הזהות שלנו.
זה פשוט, מה שנקרא,
כולם מדברים על זה, שאין בעל הנס מכיר בניסו, כי המאורעות הם באמת עצומים, והם קורים במהירות כמעט כמו במגילת אסתר, אבל
האירוע הוא ענק, אירוע ענק ביותר.
וטוב, כמו שאמרתי, יש פה עוד הרבה להעמיק בהיבט של מגילת אסתר, אנחנו ככה עשינו סוג של לימוד קצר של מגילת אסתר,
אבל תזכרו, כ"ג בסיוון, שזה היום,
הוא יום עצום מבחינת החשיבות שלו במגילת אסתר.
זה היום שבו לא רק קיבלנו רשות
להיכאל ולעמוד על נפשנו, אלא
יש פה את הניצן של חזרת
העצמאות של ישראל.
כי זה מאוד נוח ליהודים להישאר בגלות.
מאוד נוח להם להישאר בגלות.
זה לא בדיוק נוח,
זה קשור למה שאנחנו נלמד עכשיו, בסדר?
אז תפתחו בבקשה בסוד הישראלי את הפרק השביעי.
זה היה הכל, זה היה פרומו לפרק השביעי.
הפרק השביעי
יפה מאוד,
146. אז ככה, כל פרק שביעי הוא פרק מרתק מאוד מאוד מאוד יסודי,
מאוד יסודי,
אבל מה שאנחנו נעשה,
בגלל קוצר הזמן, אנחנו נלמד רק את החלק הראשון שנקרא חטא המרגלים.
אני מחזיר אותנו ליסוד היסודות של ספר הסוד הישראלי, מדובר בגוי
שהיה נוצרי ומתגייר,
ובספר הזה הוא בא חשבון עמוק מאוד עם הנצרות.
יש פה פרקים מאוד יסודיים שמסבירים את הפגם העמוק של הנצרות.
וכאן אני רוצה להגיד איזו אמירה,
שאנחנו עכשיו נבער אותה, שאפשר להגיד ששורשה של הנצרות נמצא בחטא המרגלים.
חטא המרגלים הוא שורש הנצרות.
זו אמירה שנשמעת קצת מזעזעת,
אבל זו המחשבה שלי. מה שנקרא,
גם החילוניות שנוצרה כתוצאה מהנצרות היא חלק מהחטא המרגלים,
וגם חטא המרגלים בעצמו הוא רעיון נוצרי.
עכשיו נסביר את הנקודה הזאת.
היסוד שאברהם לבני בעצם מלמד לאורך כל הספר הוא רעיון ששיבת ישראל זה,
שיבת ציון נס לעמים. זאת אומרת, זה סוג של גאולה לאנושות.
למה זו גאולה לאנושות?
מה כל כך עמוק בשיבת ישראל שזו גאולה לאנושות?
מכיוון שהאנושות
נוטה להפריד בין השמיים לארץ.
זה טבעה של האנושות.
לאורך כל ההיסטוריה,
או שמורידים את השמיים לארץ,
ואז זה מיתוס אלילי,
או שאתה מרומם את השמיים מעל הארץ, ואז זה דת.
כל הדתות זה לרומם את השמיים מעל הארץ.
כל המיתוסים, המיתולוגיה,
זה להוריד את השמיים לגובם של הארץ.
והיכולת לחיות
בארץ עם השמיים זה יכולת ייחודית ביותר שיש לעם ישראל.
וזו הבשורה של עם ישראל.
בהקשר של מה שאמרתי,
מה שראינו עכשיו מהמגילה,
אפשר להגיד גם,
טוב, אולי נחזור לזה אחר כך. תזכירו לי בבקשה, כי זה קשור לעניין שראינו במגילה,
למה הרעיון שאנחנו מדברים עליו פה עכשיו הוא רעיון שקשור מאוד,
באופן ישיר,
למה שקורה במגילת אסתר.
ככה,
נתחיל את הפרק ואז מתוך זה חלק מהדברים שאמרתי יתבררו.
אומר רבנו רבי אברהם לבני,
שיבת ציון היא חוק יסוד של ההיסטוריה.
בסדר? זה שיבת ציון.
שיבה זו אינה מסתכמת בהגירה גיאוגרפית בלבד,
אלא בשל תלותה בתנאי הברית.
מה זה בשל תלותה בתנאי הברית?
אם עם ישראל חוזר לארץ,
אבל הוא לא אוחז בתורה, בברית,
אז מה יקרה בסוף?
זה כמו במידה מסוימת חטא המעפילים, זה יכול להגיע בסוף, נכון?
הם עולים, אבל בלי הברית, אז מה יהיה?
יחזור לגלות. מה?
יחזור לגלות, יחזור לגלות, אבל בעצם הוא אומר, תשמעו, כל הסיבה שאתם
יכולים לשבת פה בארץ, כי יש לכם ברית,
יש לכם איזה קשר אליי.
אם אין לכם קשר אליי, אז מה אתם עושים פה?
מה אתם מנסים לעשות פה?
אז הוא אומר, שיבה זו אינה מסתכלת בהגירה גיאוגרפית בלבד. טוב, היינו שם, עכשיו עברנו לפה, היינו בצרפת, עכשיו בארץ.
ובשל תלותה בתנאי הברית,
עליה לבוא לידי ביטוי בכל מישורי היש.
אתם זוכרים את ארבעת מישורי היש? כל הספר הזה מדבר עליו?
שיבה למקום,
שיבה לזמן,
שיבה
תשובה נפשית, רוחנית, מוסרית,
ותשובה על שאלה.
זה ארבעת הממדים שהספר חוזר עליהם כל הזמן.
זאת אומרת, אין דבר כזה תשובה של ישראל לארץ בלי שאתה גם עונה על השאלות האחרות,
על התשובה בכל הממדים.
אם עם ישראל חוזר לארץ אבל הוא לא עונה על השאלות בממדים האחרים,
מה חזרתם?
עם ישראל קיבל בנחלה את ארץ ישראל על מנת לגלות את המסר הנבואי שאושר בסיני.
בכל מלוא שיעור קומתו,
נתיב השיבה
המוביל מהר סיני אל הר ציון
מחבר בסופו של דבר בין שמיים לארץ.
אותן ידיעות שנרכשו בבדידות
ובסתר בהר סיני,
הזמן שמחוץ לזמן,
במעבר שבין היציאה מהגלות והכניסה לארץ, צריכות להתממש בארץ מוחשית בתנאים טבעיים ולקבל את הכתרתן בתורה היוצאת מציון וירושלים.
מדבר סיני מציין את תקופת האירוסין.
תקופת האירוסין
זה כמו בנבואת הושע,
נכון?
ורסתיך לי לעולם.
כן,
שהנביא מתאר את ישראל כמי שבגד בבעל,
בבעל, יותר נכון, באיש,
באיש ואז מוציאים אותה למדבר וענתה שם קימי נעוריה והיא צריכה לחדש את הברית עם בעלה שיקרא אישי ולא בעלי.
את המקום שבו מתחוללת האהבה השלמה בין ישראל ובין השם ומלכות השם. אולם המרחק בין סיני וירושלים גדול ממה שנראה במבט ראשון.
ההיסטוריה הישראלית מראשיתה ועד סופה מסתכמת במעבר הזה.
כל ההיסטוריה שלנו זה בין ניסן לבין סיוון.
אפשר להגיד, ואז תשרי, להיכנס בסוכות.
עכשיו הגענו לחטא המרגלים.
כבר במדבר סיני, בתחילת השנה השנית,
נשלחו המרגלים על ידי העם כדי לתור את הארץ. בסדר, שבוע הבא זה בדיוק יום יציאת המרגלים. מתי זה?
כ"ט בסיוון.
יצאו 40 יום, חזרו תשעה באב, בום.
והימים ימי ביקורי הנביאים. מה זה ימי ביקורי הנביאים? סיוון, חודש סיוון.
סוף סיוון.
הם שבו מאוכזבים ומיואשים עד שהעם איבד תקווה והתקומם נגד משה ואהרון.
וגם זבת חלב ודבש היא,
אפס כי אז העם היושב בארץ,
לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו.
עכשיו מביא כאן אברהם לבני את דברי רש"י המפורסמים. רש"י מביא את דברי חז"ל המבארים
על ידי הערה דקדוקית אחת את משמעותו האמיתית של המרד.
מה זה חזק וממנו?
שכן הביטוי חזק וממנו הוא דו משמעי,
ניתן לפרשו חזק ממנו,
גוף שלישי יחיד,
או חזק מאיתנו, גוף ראשון רבים.
מי זה הממנו הזה?
חז"ל לא פירשו כפירוש השני הפשטני,
אלא כפירוש הראשון העמוק יותר,
הם שמעו בדברי המרגלים והעם בעקבותיהם ייאוש ואובדן אמונה בעזרתו האל-טבעית של האל.
הכניסה לארץ נראתה להם בלתי אפשרית,
כי העם היושב בה חזק וממנו.
מהשם.
מה זה?
איך אפשר להבין את הדבר הזה?
איך אפשר להבין שאדם לא מאמין שהשם יכול להתמודד עם משהו? מה?
זה יכול להיות דבר כזה?
אנשים שראו ניסי ניסים, איך הם יכולים לחשוב דבר כזה?
זה נשמע לכם הגיוני? חזק הוא ממנו? מה?
מה אתם אומרים?
כאילו הם הרימו את האנשים שהיו כאן.
נכון, אמת, אמת, אמת. אתה, מה שנקרא, אתה רץ כבר קדימה, אתה
מקדים את המאוחר, אבל זה נכון.
זה נכון.
נכון, אבל אני מנסה להבין בכל זאת, מה הכוונה חזק וממנו.
הם יודעים,
כוונסטרל,
לשמור איזשהו מאמץ שלהם, להישאר בגלות, להישאר בחוץ לארץ, או פשוט אחוז.
זהו, אז זה חלק מהפרשנים ככה אומרים באמת.
זאת אומרת, זה עניין של מעמד,
בגלל שהם היו בעלי תפקיד וכולי.
אבל אולי, אני מציע פה הצעה,
לא לקרוא את הפשט והדרש כשני פירושים שונים.
חזק וממנו.
מאיתנו, וחזק הוא ממנו, מהשם.
אלא, זה לא שני פירושים, אלא זה פירוש אחד.
מה הכוונה?
הם יודעים שהקדוש ברוך הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.
אבל הם יודעים שכשהם נכנסים לארץ,
זה כמו האיגרות השניות במגילת אסתר.
זה כבר לא קשור,
זה לא קשור בו, זה קשור בנו.
והאם יש השם בקרבנו או אין?
יש או אין?
לא ברור כל כך.
זאת אומרת, במדבר אנחנו תלויים בו,
אבל אם זה תלוי בנו,
מי אמר שאנחנו יכולים להתמודד לבד?
גדול עווני מנשוא, אומר קין,
והרב קוק מבסס את התפיסה הקיינית על הנצרות.
זאת אומרת, איננו אפשרות לתקן את העולם הזה, אנחנו בידינו לא יכולים לתקן את העולם הזה.
אתה תתקן את זה, אתה תתקן במקומנו.
אנחנו לא יכולים לתקן פה, זה כבד, זה קשה פה.
העולם הזה הוא יותר מדי חומרי, הוא יותר מדי גס, הוא יותר מדי רע.
הרע פה הוא יותר מדי גדול.
בשביל להרים את המציאות.
אין לנו אפשרות לעשות את הדבר הזה.
חזק הוא ממנו, וממנו זה לא שני פירושים.
זה העומק של הממנו.
הממנו זה העומק של הממנו, מאיתנו.
זה עומק העניין.
וכאן בעצם אפשר להגיד שורשי ההסתכלות הנוצרית
מתחילים פה.
מתי נולדה הנצרות?
הנצרות נולדה בשלהי הבית השני.
כלומר, כשהמלכות הרומאית שולטת בעולם,
ויש תחושה שכל העולם נהיה גועל נפש.
ואז אתה רוצה רק לעזוב את העולם הזה, אתה רוצה לפרוש מהעולם הזה, ואתה מקים כל מיני כתות,
כתות שונות ומשונות,
שהתפקיד שלהן בעצם זה סוג של פרישות כזו מהחיים.
להתנזר, להסתגר, לעזוב, העיקר לעזוב, לברוח פה.
ואז לאט לאט עם ישראל בעצמו יוצא לגלות,
ואז מה שנשאר לעולם מהיהדות זה יהודים חולניים ונצרות שלקחה את
הרעיונות היהודיים והכניסה אותם בכלים חולניים.
וזהו, זה מה שנוצר.
כלומר,
הכי הרבה שהצליחו להביא זה סוג של רוחניות מאוד מאוד גבוהה,
שלא מסתדרת עם הגוף.
הגוף והנשמה זה לא מסתדר ביחד.
תחליט, או שאתה בגוף או שאתה בנשמה.
או שאתה מתחתן או שאתה מתנזר.
או שאתה עם מדינה או בלי מדינה.
אי אפשר לחיות עם מדינה ואלוהים.
זה שני דברים, קיסר-קיסר, לאלוהים-לאלוהים. זה לא יכול להסתדר ביחד.
הנצרות בעצם זו תפיסה מאוד מאוד,
אפשר להגיד, יותר משהיא אידיאולוגית, היא תפיסה פסיכולוגית.
זה חוסר יכולת מנטלית לשאת את העולם הזה.
העולם הזה הוא עולם רע.
היחס אליו הוא יחס עוין.
למה?
כי אתה לא מסוגל לראות שמאחוריו בוקע איזה טוב.
כי העולם הזה מלא אינטריגות, מלא יצרים, מלא תאוות.
תאוות בצע ותאוות מין ותאוות... מה שאתה רוצה, כל העולם הזה.
אז איך אני אוהב את העולם הזה?
במילים אחרות אפשר להגיד שהנצרות נולדה כשהתנתקנו מהברית.
הברית התנתקה.
ואז הם יכולים להגיד, במצב הקיצוני ביותר, הם אומרים שיש ברית חדשה.
למה יש ברית חדשה?
כי אנחנו לא הצלחנו לממש את הברית.
בסדר? זאת אומרת, הנצרות לא נולדת לבד. היא נולדת מתוך סוג של יהדות שמשדרת משהו נוצרי קצת.
משהו מנוון.
משהו חולני.
תסתכלו בדברים בהמשך.
המרגלים היו כולם אנשים ראשי בני ישראל. הם אינם מעמידים בספק את ההתגלות בסיני שהיו עדים לה.
הם מתנגדים רק לכך שתכלית ההתגלות היא התיישבות העם בארץ כנען.
העם קיבל את התורה המספקת את צרכיו הרוחניים,
ודי בה להבטיח את ייחודו המוסרי והדתי.
מכאן ואילך אפשר לשוב מצרימה חמוש בדת המבדילה אותו משאר העמים.
התורה תהיה מולדתו המוסרית.
אופייה המיסטי יובלט יותר,
ולא להסתבך בקשיים החומריים המתלווים לכיבושה של ארץ והכנת תשתית חברתית, כלכלית ומדינית.
אבל אם אתה חוזר מצרימה, אז מה זה אומר?
שאם מישהו תוקף אותך, אז מי יצטרך לטפל בבעיות?
המצרים.
המצרים יצטרכו לטפל.
הם אלה ששולטים.
בסדר? התרבות תהיה תרבות מצרית. אנחנו, נהיה לנו איזה קהילה קטנה.
חז"ל ראו בחטא המרגלים את האשמה העיקרית הרובצת על עם ישראל מאז ראשית ההיסטוריה שלו.
הוא מביא כאן דברים של רבי יצחק אראמי.
למה חטא המרגלים הוא חמור יותר מחטא העגל? עכשיו תגידו לי.
תגידו לי אתם, למה חטא העגל הייתה עליו כפרה וחטא המרגלים לא הייתה כפרה?
למה?
לפי מה שאנחנו רואים פה.
יפה מאוד.
מה?
חטא
העגל הוא בסך הכל טעות בדרך.
המטרה נשארה אותה מטרה. עולים לארץ ישראל, פשוט עכשיו צריכים אלוהים אחרים שילכו לפנינו.
כי זה משה האיש לא ידענו.
אבל חטא המרגלים זה לקחת את הייעוד שלנו ולשים אותו בפח.
לא בשבילנו הדבר הזה. זה לא מתאים לנו.
האירוע הזה לא מתאים לנו. זה לא טוב לנו.
זה לא בריא. זה לא בריא לנו. ליהודים זה לא בריא.
תסתכלו. לחטא המרגלים היו השלכות חמורות הרבה יותר מאשר לחטא העגל.
זה האחרון נגע רק בחלק קטן של העם, בייחוד בערב רב המצרי שהצטרף מקרוב לעם העברי,
וכל רצונם היה מציאת תחליף למשה בתור מתווך בין העם ובין השם.
היה זה יותר אובדן עשתונות של המון החש שהוא מאבד את מנהיגו מאשר עבודה זרה.
לכן נמחל החטא אחרי ארבעים יום וגם תוקן במתן הלוחות השניים.
ואילו חטא המרגלים פגע בכל הדור של יוצאי מצרים
ונגזר עליו למות במדבר תוך תאייה של ארבעים שנה.
ורק הדור השני נכנס עם יהושע לארץ כנען.
על הפסוק ויבכו העם בלילה ההוא מוסיף המדרש אותו לילה ליל תשעה בהוויה ואמר להם הקדוש ברוך הוא אתם בחיתם בחייה של חינם לפניי
אני אקבע לכם לילה זו בחייה לדורות.
ומן אותה שעה נגזרה על בית המקדש שתחרב, על ישראל שיגלו בין אומות העולם. כלומר,
חטא המרגלים הוא, אפשר להגיד, החטא השורשי שנמצא בהיסטוריה היהודית לאורך כל הדורות.
שאותו חטא בעצם מופיע במגילת אסתר בלבוש אחר.
מה?
מה החטא?
שהיהודי אומר, אני אחיה חיים רוחניים במקום אחר.
תעזוב אותי.
להקים עכשיו ארץ, ממלכה.
עזוב, להיכהל ולעמוד על נפשי גדול עליי.
עזוב, עזוב, לא מתאים לי.
עכשיו, תבינו שיש כאן דבר מאוד מאוד עמוק,
שכשהיהודי מאבד את הייעוד שלו,
אז הגוי אומר, אוקיי, אתה מאבד את הייעוד שלך, אני אקח לך את הייעוד.
אשוורוש מוציא את כלי המקדש, הוא אומר, אין בעיה, אתה אין לך מקדש,
אני אהיה המקדש של העולם.
ואז תחשבו כמה הנקודה הזו עמוקה,
שכשעם ישראל מקבל על עצמו את הייעוד מחדש, אז מה קורה?
אז הגוי נותן את הרשות ליהודי להיקהל ולעמוד על נפשו.
זאת אומרת, אם אנחנו אומרים שחזרת ישראל לייעוד שלהם זה משהו עולמי,
אז ברור למה צריך לחכות לזה שאחשוורוש ייתן את הרשות.
לא כי אנחנו זקוקים לרשות של אחשוורוש,
אלא כי זה צריך להיות גאולה של העולם.
למה יש שלוש שבועות?
למה הגויים הם אלה שחוסמים מאיתנו כביכול את הדבר הזה?
זה צריכה להיות גאולה של העולם, הם חייבים להיות משותפים לסיפור הזה.
לכן הם חלק מהעניין.
אז ממש עוד שתי דקות אנחנו היום לא נספיק בגלל היום הגדול הזה כ"ג בסיוון
אנחנו לא נספיק את הלימוד הנוסף שלנו
נסיים בזה
הסלידה מהארץ המובטחת הפחד להתמודד עם קשיי הכיבוש למרות ההבטחות האלוהיות פוגמים באמונה במעמד הר סיני ההתגלות בסיני מתרוקנת מתוכנה ונהפכת לחזון אמוני מנותק מן המציאות
אם אין יכולת להשלימה ולממשה בארץ המיועדת לפריחת החברה הישראלית האמיתית
אי אפשר לנתק את אמונתו של העם היהודי בהשם מהארץ שבחר בהשם למימוש תורתו.
ההתרחקות מארץ ישראל אינה מביעה
התנגדות לאמונה בדבר השם בלבד,
כי אם גם התייצבות נגד כל כוונת הבריאה.
לפי חז"ל,
כל כוונת השם בבריאת העולם היא להשכין את שכינתו בעולמות התחתוניים,
ולכן לא ניתנה התורה למלאכים שאין בכוחם לאחד את העולמות.
זאת מלאכתו של האדם ושל עם ישראל בפרט.
שאיפת הייחוד והקדושה הישראלית לא תצלח מבלי למלא אחרי התביעות הארציות של ארץ ישראל.
תסתכלו במקור מספר 12,
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא אלא לכבודו.
מן היום הראשון שברא הקדוש ברוך הוא את העולם נתעבה לדור עם בריותיו בתחתונים.
זה הייעוד של עם ישראל.
ואם בזה הם כופרים,
מה הנצרות בעצם עשתה?
היא הנכיחה במציאות
את אובדן הזהות של ישראל.
ברגע שהיהודים איבדו את הזהות שלהם,
את הקשר לארץ,
אז הם אמרו, טוב, בסדר, ברית חדשה.
יש ברית חדשה, אנחנו זה העם הנבחר.
זה מדהים כמה הזהות הזו, מה שנקרא של המרגלים,
היא זהות עמוקה ותשתיתית בתוך הנפש של העם היהודי.
למה?
כי באמת
זה מאוד מאוד תובעני לממש את הברית בתוך ארץ.
יותר קל, תאמינו לי,
לצום מאשר לאכול במידה.
זה יותר קשה.
למה?
כי אם אתה לגמרי לא אוכל, אז אתה יודע שאסור לך להכניס אוכל בכלל,
אבל לאכול במידה, זה סיפור מסובך מאוד.
זה הרבה יותר קל לעשות תענית דיבור,
אבל לדבר את מה שצריך ולא לדבר מה שלא צריך,
זה יותר מסובך.
לזה קוראים ברית.
ברית זה אומר שאתה מחובר למשהו,
שמגדיר לך מה גבולות הגזרה,
וזה הרבה יותר מסובך.
יותר קל להיות רק בשמיים, יותר קל להיות בבית מדרש,
יותר קל להיות במקום הזה, זה קל להיות.
מה זה קל?
זה לא קל,
אבל זה פחות מסובך.
יש וורט מאוד יפה של השפת אמת.
שפת אמת אומר, בסוף פרשת שלח
יש כמה מצוות, יש אוסף מצוות.
אחת המצוות זה הציצית,
אחת המצוות זה הנסכים,
אחת המצוות זה חלה.
ושפת אמת אומר רעיון נפלא,
אומר שעציצית
דומה מאוד לענני כבוד שמקיפים את האדם, נכון? צמר.
ממה עושים את זה? מצמר זה כמו עננים.
הכבשים זה עננים כאלה, נכון?
אז אתה מוקף בצמר, בעננים.
הנסחים, מה זה?
זה לקחת משהו שצומח מהארץ ולשפוך אותו על המזבח.
לנסח.
והחלה, מה זה?
זה לגלגל
את החיטה,
את הדבר שצומח בארץ ולתת תרומה לכהן.
השפת אמת אומר שהמרגלים אמרו שאי אפשר בארץ להפוך את הארץ לשמיים.
אז בסוף הפרשה מראים לך איך אתה הופך את כל הדברים שהיו במדבר.
מן מהשמיים,
היה ענני כבוד שמקיפים אותם,
היה מן, סליחה, באר מים שעולה באופן ניסי.
אומרים, בארץ יש את הכל,
רק שזה לא ניסי, זה טבעי, אבל הטבעי הזה הוא גם ניסי,
גם שם מתגלה אלוקים.
זאת אומרת, יש לך מערכת שלמה שמחברת אותך לשמיים גם בארץ.
טוב,
מאחר והזמן נגמר ואת הפרק לא סיימנו,
תפתחו בבקשה רק את הסיום של ה...
רגע,
רגע,
170, סוף, סוף הפרק.
אובדן המבט הנבואי, זה מתחבר קצת לדברים שלמדנו בפעמים הקודמות.
אובדן המבט הנבואי שבדברי התורה והנביאים מונע את הבנת תנועות ההיסטוריה,
שעליה ציווה משה זכור ימות עולם,
בינו שינות דור ודור.
ממילא גם נשכחה מרכזיותה של ארץ ישראל בתמונה הנבואית של ההיסטוריה.
כך חזר חטא המרגלים על עצמו,
וכך נמשכה הגלות הרבה מעבר למידתה.
ואף על פי כן,
קמו מחדש תלמידים ליהושע וחלב שהגנו על תורת משה.
הלא נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה.
בשולי הדברים,
הזכרנו את זה השבוע ואחרים הזכירו את הדבר הזה, דברים פשוטים מאוד.
כל מה שאנחנו רואים לנגד עינינו
בכל הימים האלה,
כל המבצע הזה המופלא של עם כלביא, באמת
עם כלביא יקום,
והרצון של יהודים שנמצאים בחוץ לארץ לחזור לארץ,
למרות ועל אף כל מה שיש פה,
זה תיקון עמוק מאוד לחטא המרגלים, באמת.
זה להגיד, בלי ארץ ישראל אין לנו חיים.
אין דבר כזה לחיות בחוץ לארץ.
אין מה לעשות בחוץ לארץ.
רק בארץ ישראל אנחנו נחיה.
וטוב, מה שנקרא, עוד ימים גדולים לפנינו, בעזרת השם.
אבל מה שאנחנו רואים כבר בעיניים
זה מהפכה.
אנחנו עוד בעזרת השם נראה את הפירות ואת פראי הפירות של הדבר הזה,
אבל זו מהפכה.
אז יום כ"ג בסיוון שמח לכל בית ישראל,
שבאמת היום הזה יהפוך להיות איזה ציון דרך,
עוד ציון דרך
בהיסטוריה של העם היהודי כיום שבו לא רק נקהלנו לעמוד על נפשנו,
אלא גם קיבלנו מחדש את הזהות שלנו,
ולא רק היינו הגנה,
אלא גם התקפה כשצריך ליזום, לא לחכות לאחרים.
ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאום השם. אמן כן יהי רצון, חזק וברוך מוריי ורבותיי, תודה רבה.
