יאללה, יאללה, יאללה, עוד נושא רגע.
תודה רבה.
אה, וירן, מרגיש לטוב ככה.
טוב, שלום.
רבותיי, אני חושב שנלמד היום משהו מאוד מאוד חשוב. יהי רצון שהזכות שנלמד את זה כאן, זה יעבור לכל חלקי עם ישראל,
לכל חלקי האומה, הכל בהמשך לזמנים הגדולים שאנחנו נמצאים בתוכם,
מבצע עם כלביא.
אבל נקודה מאוד מאוד חשובה שצריך להכיר אותה.
מה שקורה היום זה שעם ישראל נמצא בשפיץ, בחזית
של המאבק
הכללי בעולם בין טוב לרע.
זה מימוש ההבטחה שהקדוש ברוך הוא הבטיח לנו במעמד מתן תורה. אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.
ממלכת כהנים וגוי קדוש הכוונה שאנחנו נשפיע,
אנחנו כולנו כהנים וכאילו העולם הוא הישראל,
נכון?
אז עם ישראל משפיע על העולם עכשיו.
דוגמאות, דוגמא ומופת, תכף אני אקרא לכם פה איזה,
אני תכף אקרא לכם קצת דוגמאות, אתן לכם,
נראה ביחד דוגמאות, אבל
אני רוצה רגע להסביר את זה.
חלק גדול מהמלחמות בעולם, או רוב המלחמות בעולם, הם מלחמות של אינטרסים.
בערבית אינטרס זה מוסלח או מוסלחין, אינטרסים. אתה רוצה להצליח.
פון קלאודסוביץ',
התיאורטיקן הצבאי אמר שהמלחמה היא המשך המדיניות,
המשך הדיפלומטיה בדרך הלימה.
מה?
כן,
נראה לי זה המשפט, המשך הדיפלומטיה באמצעים אחרים.
כי אתה אומר, אני רוצה להעסיק כל מיני דברים, הולך בטוב לו, הולך בכוח, אבל ממילא,
יש אינטרס, אם אתה רואה שהמלחמה
גורמת לך לנזק יותר מתועלת, אתה תמצא את הדרך להגיד, אוקיי, בוא נעשה הפסקה, בוא נעשה הפסקת אש.
כמו לדוגמה, כשנלחמנו ביום כיפור עם מצרים, קודם חושבים שהמלחמה תקדם אותם, זה מצוין. ברגע שהם ראו שהם הולכים להפסיד,
רגע, הפסקת אש, בואו נעשה פה, אל תקטרו את הארמייה השלישית וכן על זה הדרך.
זה רוב המלחמות.
יש מעט מלחמות בעולם לאורך ההיסטוריה,
שהמוטיבציה שמניעה אותן זה כוח של רוע.
כוח של רוע.
אין אינטרס,
אין שום דבר זה, אלא כוח של רוע. הפעם הקודמת
שפגשנו דבר כזה היה כנראה במלחמת העולם השנייה עם גרמניה.
רצון להשליט את הגזע הארי על העולם כולו ולהשליט את הדוקטורינה הגזעית הזאת.
ולכן זה חרג הרבה מעבר לאינטרסים,
מטבע הדברים, כתוצאה מהדבר הזה, הם גם עשו טעויות גדולות מאוד,
והכריזו מלחמות שהם לא היו צריכים לזה,
ובאמת גרמניה לא נכנעה עד שלא הגיעו פיזית
ופיצצו את הרייכסטאג בברלין, הם לא נכנעו.
הם לא נהגו לפי הכלל הצבאי, בדרך כלל
כשמדינה מאבדת 40% מהכוח הצבאי שלה, אז היא נכנעת. היא מבינה שאוקיי, מפה כבר לא יהיה ניצחון,
בואו ננסה למזער נזקים. לא, גרמניה הלכה עד הסוף.
וכמו שדיברנו כאן בשבוע, ביום ראשון, האיראנים זה בעצם על שם,
זאת המילה, ארי זה כאילו גזע עליון, ואיראני זה אציל, הגזע האציל,
ובעצם זה אותו עניין.
כלומר, יש כאן, וזה גם בא לידי ביטוי במלחמה, מולם, יש כאן
מדינה שנמצאת,
החלק המערבי שלה הוא 1,500 קילומטר מאיתנו, החלק המזרחי, נדמה לי שצה"ל תקף בבושהר, זה 2,300 קילומטר.
תעשו רגע כמה דקות, אלפיים, שלוש מאות קילומטרים, אם אתם טסים מערבה,
אתם תגיעו לגבול גרמניה בערך,
פחות או יותר לשם,
בקו ישר. כלומר, זה כאילו שאנחנו עכשיו נעשה מלחמה עם גרמניה או עם צרפת,
אין לנו איתם לא גבול משותף, אין לנו סכסוך טריטוריאלי איתם, אין לנו עניינים כלכליים, אין לנו כלום איתם חוץ מדבר אחד, מה?
הם מבטאים את הרוע בעולם, יש שיטה
של רוע, של אסלאם
מסוכן מאוד, אלים,
אכזרי כלפי בני העם שלו. אגב,
מי שמפחד מהם הרבה יותר מאיתנו זה כל המפרציות.
איחוד האמירויות, דובאי, אבו דאבי, כל העומאן, כל החבר'ה האלה שהם שכנים, הרי איראן נמצאת בדיוק בצד השני של הים,
של המפרץ הפרסי, וכשהיינו שם, אז הם אמרו לנו, אנחנו,
זה לא האסלאם.
האסלאם נחטף.
The Islam has been hijacked.
אנחנו אמרנו, by the Muslims brothers,
על ידי האחים המוסלמים,
שזה הקצה של עזה,
ועל ידי השיעים,
שזה הקצה של איראן, שתיהן שתי זרועות שונות של האיסלאם, אבל מבחינה משותפת שהם
חולמים להשיג את המטרות שלהם באמצעים אלימים.
זה האירוע. עכשיו, כל העולם באירוע הזה.
אירופה באירוע הזה, כי אירופה היא מוסלמית, הולכת להיות מוסלמית יותר ויותר, בסדר?
כולם באירוע הזה,
ומי שנמצא עכשיו בחזית של החזית של הדבר הזה,
עם ישראל.
ואולי,
אולי, לא ברור עדיין כן או לא, אבל אולי ארצות הברית תצטרף אלינו, אבל הם יצטרפו אלינו.
כלומר, אנחנו פתחנו את הדרך ועכשיו הם יצטרפו אלינו.
זה אירוע מכונן, רבותיי, זה אירוע בלתי רגיל,
האירוע הזה. עם ישראל נמצא ממש עכשיו,
אני רוצה לקרוא לכם פה, שלח לי לפני כמובן חבר הודעה,
הוא קיבל מחבר שלו באיטליה.
הוא לא נתן לי רשות לפרסם את השמות, אז אני לא אגיד את ה...
אני לא אגיד את השמות.
כדי שלא יהיה פה, אני לא יודע מה זה, אבל את המשפטים ודאי כדאי לקרוא.
כמובן, מתורגם מאיטלקית.
בא לכם לשמוע את זה?
זה גוי אוהב ישראל מעמיק,
מקורב לשלטון ובעל השפעה שם.
הוא כותב את זה לאיזה חבר שלי,
חברי היקר.
תראו מה אומר גוי,
גוי איטלקי:
איש מחוץ לישראל
לא יכול באמת להבין את מה שאתם חווים.
אי אפשר לתפוס עד הסוף כמה ניסים מתרחשים מדי יום על אדמתכם.
פצצות עם טונות של חומרי נפץ,
כל טיל כזה זה אוטובוס מלא חומר נפץ, חצי טון-טון.
אמורות לגרום למאות הרוגים, אך גורמות לנזקים מינימליים.
אומה קטנה מאוד שנלחמת בחמישה אויבים בו זמנית ומצליחה לנצח בכל קרב.
למרות קריסת התיירות והאנטישמיות, אגב, אני רוצה לטעון,
יש לנו בקהילה מישהו שהוא מדריך תיירים.
זה כאילו, עד שזה מתחיל להתרומם, קורונה, מתחיל להתרומם, אז היום נראה לי, התיירות זה החקלאות.
נכון, כתוב, מאמין בך אלוהים וזורע?
ככה אמונות זה סדר זרעים? אמונות זה סדר תיירות. מאמין בך אלוהים ו...
יגיעו תיירים, יגיעו מיליונים לכאן, לראות את הפלא הגדול, אבל את זה.
אז הוא אומר, למרות גרסת התיירות והאנטישמיות המתפשטת,
הכלכלה הישראלית לא שורדת, היא...
כן, הבורסה הירוקה, הבורסה בעלייה.
למרות פחדי המלחמה, ישראל המשיכה לאהוב את החיים.
ואתמול כתבתי, טיפה עבר, ראיתי בהרבה מקומות.
הפלא העצום הזה, זה פשוט, אין לזה אח ורע.
טיסות חילוץ לישראלים, להביא אותם לארץ.
רק אני רוצה להסביר את המושג.
טיסת חילוץ זה ממקום מסוכן למקום בטוח.
זה המושג.
ופה זה מין חידוש, טיסות חילוץ,
מלא יודע מה, איפה אתה נמצא בקפריסין,
בעיניו כל אחד שם בחוץ לארץ שלו,
כולם באו להגיע לארץ. היום שמעתי, בנק לאומי מפרסם,
רגע, אנחנו גם רוצים להשתתף במה, אנחנו מוציאים ספינה מאיזה מקום בקפרסין,
מה זה נקרא?
למסול, כן, כזה.
תבואו, זה הדבר הזה.
אז דיברנו על כך שזה תיקון חטא המרגלים, נכון? תיקון חטא המרגלים. המרגלים אומרים, אל תעלו,
כי זה מסוכן,
ואנחנו לא נשארים פה כולם, אף אחד לא עוזב את גוש דן. מי שזוכר, במלחמת המפרץ היו אנשים שמעזבו את גוש דן. אף אחד לא עוזב את גוש דן, נשארים. יש ממ"דים, נשארים בממ"דים, הכל בסדר.
ולא רק שלא נשארים, אלא יש לחץ.
החברות, שמעתי, כן, החברות פותחות את האתר.
זאת אומרת, אם בתוך דקה הכל קורס.
רשימות ארוכות.
אז אני ממשיך כאן לקרוא את הדבר הזה.
למרות פחדי המלחמה, ישראל המשיכה לאהוב את החיים.
טוב, עד כאן שבחים לנו. עכשיו תראו מה הוא אומר עליהם.
והיא ממשיכה להעניק לעולם שיעור בכבוד.
ללא קורבנות עצמיים, ללא הגזמות, אלא עם כוח, נחישות, אהבה ואמונה.
להיות יהודי היום יותר מתמיד, פירושו להיות מופת של חוסן, מוסר ותקווה.
גוי כותב את זה.
אנטישי... איטלקי.
לצערנו, העולם לעיתים קרובות אינו מבין. הוא עיוור, חירש ומתעלה ממה שאתם באמת חווים. הוא לא יודע שעם ישראל אוהב את השלום, את החיים, יותר מכל עם אחר.
אין לו את מתנת האמונה שאלוהים נתן לעם ישראל.
זה נראה שעכשיו הגוי הזה יצא רגע משיעור של הרב עודד וולנסקי בהר המור, משהו כזה, זה נכון, זה כאילו ה...
העולם בסופו של דבר דומה לקין,
מקנא באבל.
במקרה הזה ישראל היא אבל, אבל אלוהים מכיר את הלב הקנא של עמו.
הוא מגן עליו, מברך אותו ומעניק לו כוח ושמחה.
בזמן שהעולם טובע בכעס ובלבול,
בזמן שאזרחי המערב
סובלים מדיכאון ומתסכול,
ישראל ממשיכה לחיות, להילחם ולקוות.
גם אם העולם אינו מבין אתכם, אל תחשוש. אלוהים איתכם, עם ישראל.
אלפי שנים עברו עולמות אימפריות, מלכים, פוליטיקאים, עריצים וטרוריסטים, ישראל תמיד ניצחה, היא תמשיך לנצח.
תודה על כל מה שאתם עושים.
אתם עוזרים לבנות במשרד התיכון חדש.
כאשר הסתיימו המלחמות האלה, גם אני אתרום את חלקי,
לבנות קשרים חדשים בין ישראל לאירופה.
הדור החדש של האירופאים חייב להבין שהחלום של אירופה, פדרלית, חזקה ומאוחדת, זקוק לעוצמה,
לחדשנות ולערכים
של ישראל.
האתגר האמיתי שלנו באירופה הוא לא להשאיר את ישראל לבד בעולם.
לכן הקרב הבא יהיה ליצור מנהיגים אירופאים חדשים, מודעים, חזקים וכנים,
שיהיו באמת קרובים לישראל.
חיבוק חם.
חלקי.
פלא עצום.
לא ככה? יהושע.
עודי.
אז בסדר.
אז צריך לדעת איפה אנחנו חיים, באיזה תקופה.
אבל עכשיו צריך לדבר על עוד משהו חשוב ביותר.
מה?
עוד שני דברים.
שני דברים.
אבל אני רוצה בעיקר להתמקד בדבר השלישי.
הדבר הראשון, כמו שאמרנו,
אנחנו נמצאים כרגע באירוע אוניברסלי שבו עם ישראל נמצא בחוד החנית של המלחמה של הטוב ברע והאור בחושך.
כי המלחמה עם איראן היא לא מלחמה לא על טריטוריה,
אלא מלחמה על אידיאולוגיה.
בסדר? על טוב מול רע.
אנחנו רוצים להביא ברכה לעולם, ואהיה ברכה, הסכמי אברהם,
שזה בדיוק אהיה ברכה, כל מי שקשור לעם ישראל מתברך,
והם רוצים להביא לעולם שנאה, ורוע, והרג, ומוות, לעם שלהם ולכל ה... טוב,
בסדר גמור.
אז זה כנסת גדול.
הדבר השני, תודה רבה, חוי וברוך תהיה השם, ברוך אתה ה' אלוהינו נכון שהקונה ינזור.
הדבר השני, זו שאלה שאנחנו חייבים לשאול את עצמנו, רבותיי, זה אותם אנשים.
אותם אנשים, הרמטכ"ל השתנה, ראש אמ"ן השתנה, זה אותו ראש אגף מבצעים באסיוק.
וזה אותם אנשים למטה.
זה כולם אותו דבר.
מה קרה
שלפני שנה וחצי אותם אנשים לא ראו כלום מה שקורה לנו מתחת לאף,
ושנה וחצי, כבר לאורך המלחמה, התחיל בביפרים בלבנון,
ועכשיו באיראן,
אפילו לדמיין את זה אני לא מצליח.
בסדר, כאילו, אני לא מצליח לדמיין איך, נכון? מישהו אמר, אם היית מגיש את זה בתור תסריט לסרט,
היו פוסלים לך את התסריט, כי זה נראה לא מוגזם, זה לא... זה כבר תחום... אדוני, זה תגיש למדע בדיוני, לא לדוקו או לדרמה.
אז אני אומר את הפירוש שאני אומר לעצמי, לא חייבים לקבל אותו.
אפשר... זה, אני אומר את הפירוש שאני אומר לעצמי.
הכל, אני אסביר רגע את ה... אני אסביר על מה זה יושב.
משה רבנו הבטיח לנו
הבטחה בספר דברים.
מה ההבטחה?
אתם המעט מכל העמים.
זה לא תיאור עובדה, זו הבטחה.
אנחנו תמיד נהיה מעט, הפעם לא נהיה הרבה, הפעם לא נהיה...
עם ישראל תמיד נהיה מעט.
למה? זה יהלומים יש הרבה, אין הרבה. זהב יש הרבה, אין הרבה. אוויר יש הרבה, אנחנו עם של יהלומים וזהר.
תכלת אין הרבה, אבל שמים תכלת, נכון? נשים תכלת בבקשה.
אז בסדר. עכשיו, מה זה אומר?
מבחינה הצבאית, מה זה אומר?
אם אתה כמו רוסיה או אוקראינה, שיש להם אין סוף חיילים, אין לך בעיה להילחם שנתיים וחצי ושימותו עוד ועוד ועוד, בסוף מישהו יישבר.
אוגדה הלכה, נגייס עוד אוגדה. עוד אוגדה הלכה, עוד אוגדה. יאללה, אין לנו.
ואם אנחנו מעט,
נו, עבי חיים, כמו שקראתי לכם פה,
אז צורת המלחמה שלנו תהיה בנויה על הטעה,
הונאה,
תחכום,
טכנולוגיה מאוד גבוהה,
מלא מלא דברים שצריכים להסתדר.
כל הדברים האלו, הפער בין הצלחה לכישלון זה חוט השערה.
אם זה יצליח או לא יצליח,
חוט השערה.
זה יכול להצליח מאוד, כמו שזה קרה עכשיו.
ושמעתי את מתן כהנא, שהוא מפקד טייסת F6, זאת אומרת, צריך להיות טייס כדי להבין שההצלחות פה הן הרבה מעבר למה שאתה יכול בכלל לצפות,
שיש פה סייעתא דשמיא עצומה,
כן?
ואתה יכול להצליח, אתה יכול לא להצליח.
הכל,
אם אתה רוסיה ויש לך גבול, אתה שם שם מאה אלף חיילים, נגמר הסיפור, זהו.
אבל אם אתה ישראל,
אתה אמצעי כזה, אמצעי כזה, מודיעין פה, אני אדע, אני אדע, אני אשים סימים, אני אגלה את זה.
שכן או שלא.
זה המון המון תלוי בסייעתא דשמיא בהשראת שכינה.
אז למה לפני שנה וחצי זה היה,
היינו בשפל המדרגה,
ואחרי שנה וחצי אנחנו נמצאים במקום שמעולם לא היינו בו,
בסדר גודל?
מה שאני עונה לעצמי,
כל תלוי באחדות בתוך עם ישראל.
ערב שמחת תורה, היינו בשיא השיאים של הפילוג והמחלוקת בתוכנו,
בסדר? אני כרגע בכלל לא נכנס, מי צודק, מי התחיל, זה לא רלוונטי לצורך העניין.
בסדר? אם ביום כיפור יהודים רבים בינם לבין עצמם, זה לא משנה מי התחיל.
התוצאה היא נוראה ואיומה.
ואם יש מחלוקת בעם ישראל, אין,
כתוב שלא רק כתוב בחוקרים מחזיק ברכה, אלא השלום. אין כלי שיחזיק את הברכה. אז כולם יטעו, הסתר פנים, כולם, שב"כ, אמ"ן, מוסד לא קשור, שב"כ, אמ"ן, צה"ל, כולם לא יראו.
ולעומת זאת אנחנו כבר שנה וחצי עמוק,
עמוק,
עמוק בתוך מופע עצום של ערבות,
אהבה ואחווה עד רמת מסירות נפש. כשחייל סדיר או מילואים יוצא מהבית והולך לעזה,
הוא בעצם אומר לבני ביתו, אני הולך עכשיו להגן על עם ישראל, להחזיר חטופים,
כי עם ישראל יותר חשוב לי גם מכם,
או שאני לא אחזור, או שאני אחזור פצוע.
נקדיש את השיעור לרפואת אוהד בן ליאת כהן,
שנפצע השבוע בעזה,
כשאני אשלח לרפואה שלמה, יחד עם כל החיילים.
אז זה האירוע.
והספר הזה עוד לא יצא, אני מקווה שיוציאו את הספר הזה,
זה הנאומים, ההספדים של האימהות בלוויות.
כל הספד זה שיעור כללי באמונה, באהבת כלל ישראל, באהבת עם ישראל,
אין מילים.
וגם של החברים, עכשיו היה הספדים של חן גרוס וטל מובשוביץ.
אתה קורא הספד כזה, אתה עומד נדהם,
כולך מלא בושה,
בכלל שאתה עומד ליד אנשים כאלו.
אנחנו כבר שנה, מי ששואל את עצמו מה פשר ההצלחה המטורפת הזאת,
שידע שזו תוצאה של שנה וחצי של אהבת חינם.
ברמה הגבוהה ביותר, כי זו מלחמה.
ברמה הגבוהה ביותר, זה שיא השיא.
כן, כבר התחילו בקצה קצת להישמע, כל מיני חריקות, אבל בעומק,
בעומק,
אנחנו נלחמים אחד בשביל השני, כתף על כתף,
ערבים זה לזה כבר שנה וחצי, זו התוצאה.
התחיל בביפרים,
בלבנון, ועכשיו זו התוצאה.
לי אין הסבר אחר.
כשעם ישראל הוא ביחד הוא כלי מחזיק ברכה.
שורה השכינה והמעשה הצבאי, תלוי בזה. תנסו עכשיו, חמישי בלילה, שלוש בלילה. נדמה לי שעמית סגל פרסם שהיה איזה אחד משמורות המהפכה שהתקשר אליו ואומרים לו, תקשיב, הם הולכים לתקוף. לא, לא, לא, אני באמת כפרו. אני... לא, יום ראשון השיחות עם ארצות הברית, אני הלך לישון בחדר שלו.
כן, הכל יכול להשתבש, מספיק שהם טיפה יחשדו, קצת איזה, שהם יפתחו ולא אנחנו.
הכל יכול ללכת,
גם אם תנצח, אבל מה עם המחירים של הניצחון הזה? הכל יכול להשתמש 200,000 פער.
כשזה הולך ככה, בכזאת הצלחה, יש לזה איזו סיבה מיוחדת. מה הסיבה?
ערבות, אהבת חינם אמיתית.
אנשים שהולכים,
זה לא אירוע חד פעמי, כבר שנה וחצי, סבב, עוד סבב, עוד סבב, עוד סבב,
וכשאחד הולך למילואים זה אשתו, זה הילדים שלו, זה ההורים של אשתו, ההורים שלו,
זה כולם שמה. כל עם ישראל כבר עסוק שנה וחצי בלי לדאוג אחד לשני.
וזה גם נוגע לעניינים של נפש,
במסירות נפש.
זה הפרי,
זו התוצאה.
עכשיו צריך לבחור איפה רוצים להיות.
תבחר איפה אתה רוצה להיות.
ואלה ש...
תראו איזה ברכה מביאה האחדות לעם ישראל, האהבה.
הוא לא רוצים אחדות שמגיעה רק בזמני מלחמה, הוא רוצים אותה תמיד.
אהבה שתמיד.
טוב.
עכשיו צריך לדבר על עוד משהו.
והמשהו הזה הוא מאוד חשוב.
יש דברים שמוגדרים מוליכי,
מוליכי רוח,
מוליכי שכינה.
עבדות בעם ישראל, מוליך שכינה.
פירוד, מסלק שכינה.
יש עוד דבר שנקרא מוליך,
וזה ענווה.
ויש עוד דבר שנקרא מסלק, וזה גאווה.
המילה גאווה
מותרת לשימוש רק בהקשרים כלליים, שנאמר על ישראל ואהבתו.
נכון? איפה זה כתוב?
מה?
בתהילים?
על ישראל גדול בקדוש ברוך הוא נורא יהיה מקדשך ונותן לנו את העצמות אלוהים ברוך הוא, נכון?
זה בתהילים, ויש גם
ב...זאת הברכה, נכון?
ובגאוותו של חכים, זה על הקדוש ברוך הוא.
אבל על ישראל גאוותו, הקדוש ברוך הוא מתגאה בעם ישראל, בסדר.
אז זה מותר. גאווה לאומית, מותר.
אבל צריך מאוד להיזהר בגאווה הזאת,
מפני שאחרי מלחמת ששת הימים,
שהייתה, נגיד,
אירועים בסדרי גודל כמו שאנחנו חווים כעת, אירועים תנכיים בשישה ימים,
הישגים כאלה מטורפים.
שתפה את הארץ רוח גאווה,
כלומר האירועים היו תנכיים,
אבל הדיבורים של המנהיגים היו דיבורים
מאוד מאוד לא תנכיים, אלא מאוד דיבורים של
כוכי ואור צדדים, איפה אני יודע את זה? אני הייתי אז בן מינוס שש,
איך אני יודע.
אבל הסתכלתי בספרים, אצל חמינים בבית היה כל מיני,
היו פעם הם מוציאים אלבומים,
אלבומי צה"ל.
כל שנה צה"ל היה מוציא אלבום, "צריך לצורך לביטחון", נכון, יהושע, אתה זוכר את זה?
אז היה לו בבית אלבום מ-1968 ו-1969,
כאילו בין ששת הימים ליום כיפור.
ועברתי על האלבומים האלה, שמר אחר, מה שקרה. היה שם "ישראל ביתך בצה"ל, עזרם ומגינם".
ומשה דיין, וכל הגיבורים, וסגידה לאלופים, והכל היה זה,
והיומן האחרון שיצא, יצא ערב ראש השנה תש"ל,
ד',
ואז כותבים זה, זה, מצבנו מעולם לא היה יותר טוב, צעד על החרמון, צעד בשער המשך, אויבינו, זה,
שעוד שבועיים עושים עליך,
עשרה ימים עושים עליך אמבוש.
גאווה מסלקת שכינה. עכשיו, אחי ורעי, הגיע זמן ענווה.
זמן ענווה. מה הכוונה? מה הפשר בענווה? הענווה זה להכיר בעובדה
שבתוך כל האירועים האלו, וכמו שאמרנו, כל
ההצלחות האלו זה ההצלחות שהפער בין ההצלחה לקישון הוא חוט השערה. אז להכיר בעובדה
שמי שנתן לנו את הברכה הגדולה, זה השם יתברך.
ולכן, במקום גאווה, הודיה.
במקום גאווה, הודיה. במקום גאווה, ענווה.
גאווה לאומית, שעם ישראל, ברוך השם,
כמו שאמרנו, פתחנו, הוא עכשיו נמצא בחוד החנית וכולי, אבל להודות, ואני חושב ש...
אני לא אומר את זה בטוב איזה ביקורת, אני חושב שזה ככה באמת.
כלומר, הדרך שבכלל יצאו למלחמה הזאת,
שבפני כן ראש הממשלה הלך להתפלל בכותל,
והקבינט אמרו תהילים,
וגם השם של המבצע, בכלל כל השפה מאוד מאוד,
אתם יודעים שמי שרוצה לדעת מה באמת ראש הממשלה אומר, אז הוא צריך ללכת לשמוע את ההגנות שלו באנגלית, לא בעברית.
אז אתמול שמעתי איזה רעיון שלו בפוקס ניוז,
והוא דיבר שם מאוד מאוד יפה וכל זה, אבל הוא אומר בעזרת השם גם שם.
לא רק פה, זה לא רק לצרכים זה.
גם שם, הוא אומר, כן, בעזרת השם, הוא אמר בעברית, בעזרת השם,
in the help of God,
אנחנו ננצח את זה.
ההיכרות,
או הידיעה הפנימית העמוקה שהניצחון הזה,
שאנחנו כרגע נמצאים בתוכו, הוא בגלל שהקדוש ברוך הוא שם את ידו עלינו לטובה, ולכן כל דבר מצליח, וכל טיל מגיע ופוגע, וכל מטוס מצליח וחוזר, וכל דברים האלו, לא נתרגל.
בוודאי שלא יתחיל פה איזה ז'אנר, ואני לא חושב שהוא יתחיל בגלל מה שאני תכף אגיד,
של עשינו ואנחנו חזקים וכל הדיבורי גאווה שפשוט מסלקים שכינה.
עכשיו, למה זה, אני חושב שזה לא יקרה.
בגלל שתמונת הפתיחה של המלחמה, שהיא עדיין מלווה אותנו לצערנו הרב,
נראה אצל כולנו, ודאי אצל המפקדים,
לב נשבר ושפלות,
ושפלות.
אנחנו עדיין עם 52 חטופים,
עדיין 52 חטופים בעזה,
שאין לכם, מעבר לסבל של החטופים עצמם,
ולסבל הנורא של המשפחות, ולזה, אני כל פעם חושב על זה,
ודעתי נטרפת מהחילול השם.
איך הבזויים האלה, השפלים שבשפלים הגרועים מחיות טרף, מחיות איזה, מחזיקים בחמישים ושתיים אנשים שזה הנסיכים שלך שם יתברך.
יש לך חילול השם יותר גדול מהדבר הזה, שמדינת ישראל, המדינה הכי חזקה אולי בעולם היום,
שמטיסה מטוסים לאיראן וכל זה, חמישה, טוב,
לקחו לנו.
כל עוד הדבר הזה לא פתור,
אין לנו מה עכשיו להיות גאים.
אתה גאה על מה?
צריך קודם כל את הדבר הזה לפתור,
ולכן כולנו כרגע עדיין בלב נשבר, ולב נשבר זו פוזיציה מצוינת לניצחון במלחמה.
כי אתה כל הזמן תשייך את ההצלחה להשם יתברך, ותודה עליה, ותתפלל להמשיך,
כדי להיות ראוי להמשיך להיות המקדש עם שמיים של השם יתברך בעולם, וכל עוד יש לנו חטופים, אנחנו,
נכון? היה כאן איזה דיון,
שאני לא כל כך הזדהיתי איתו, אם להגיד הלל ביום שישי או משהו כזה.
קודם כל, לא אומרים הלל עד שלא מסתיים את המלחמה.
נכון, גם עם ישראל, אמרו את שירת הים, ויער ישראל את מצרים מת על שפת הים. אז אמרו שירה.
אתה אומר הלל, ולמחרת פגעו טילים ונהרגו אנשים. אחד, אתה שמח ואחרים עצובים, זה לא שייך.
וגם לא כל אחד יגיד הלל, כל אחד עכשיו אומר, אני אומר הלל. יש איזה רבנות ראשית, רבנים זקני העדה, יתכנסו, יגידו להגיד הלל, מצוין, אנחנו נגיד הלל בשמחה רבה, כשתיגמר המלחמה.
או כשיגמר לפחות את החלק המסוכן שלה.
אי אפשר להגיד הלל שאנחנו עדיין, עם ישראל בצער ועדיין מאוים.
אי אפשר גם להגיד הלל שאנחנו עדיין יש חטופים.
צריך להחזיר אותם.
כן?
אז עכשיו זמן ענווה, והענווה משייכת את ההצלחה,
כותרת את הקשר למי?
לקדוש ברוך הוא, ומודה לקדוש ברוך הוא שמה? שנתן את הכוח למנהיגים ולטייסים האלה, להצליח
להצליח עם שימתם. ממי נלמד?
ממי נלמד? נלמד מדוד המלך.
דוד המלך. דוד המלך, אני מקווה שאתם יודעים שהוא היה גיבור גדול
ועז נפש.
ולקראת סוף ימיו,
דוד מסכם את המלחמות הרבות שהוא נלחם בהן,
וכותב את שירת דוד,
שירה ארוכה בפרק כ"ב.
לא נעבור על כולה, אבל זאת שירה מאוד מעניינת שמחולקת באופן מובהק
לשני חלקים.
"וידבר דוד לאדוני את דברי השירה הזאת.
ביום הציל אדוני אותו מכף כל אויביו ומכף שאול. אז זו שירה שבעצם מסכמת את כל חיי דוד המלך.
הפסוקים הראשונים,
החלק הראשון,
דוד מתאר חוסר אונים.
אני לא מסוגל כלום, רק הקדוש ברוך הוא מציל אותי.
אדוני סליל יום צעודתי ומפלטי לי, אלוהי צורי יחסה בו, אני צריך
להתמגן עליי,
ומגימי, קרן אישי, משגבי ומנוסי,
מושיעי, מחמס תושיעני.
מחמס.
מעולל אקרא אדוני, אני אהלל את הקדוש ברוך הוא והוא יציל אותי מהאויבים.
למה? כי אפפוני משברי מוות, נחלי בליעה לי ועטוני,
חבלי שאול סבוני, קידמוני מוקשי מוות.
בצר לי, אני במצוקה, בצר לי, מה אעשה? אקרא אדוני,
ואלה אלוהי אקרא, וישמע מעיך הלא קולי ושבתי באוזנם, הקדוש ברוך הוא שומע,
ויתגעש, ותרעש הארץ, הוא עושה כל מיני ישועות,
כן, מרעים את השמיים,
הוא כועס, הקדוש ברוך הוא, על העשן באפו, על האויבים של דוד,
ולכן מה הוא עושה?
ויקרא וריקא ולקרוב ויעוף,
קיצור, הוא עושה הרבה הרבה כזה פירוטכניקה,
וירעה מן שמיים אדוני, ועליון ייתן קולו,
וישלח חיצים ויפיציהם, ברק ויהום,
ויראו אפיקי ים, יגלו מוסדי תבל, בגערת אדוניים נשמת רוח אפו, הקדוש ברוך הוא גוער בהם ומנצח אותם.
מדהים!
ישלח ממרום יקחני, ימשני ממים רבים.
דוד כאילו כמו תובע בים,
ומגיע איזה מסוק,
שולח לו איזה חבל, מוציא אותו, זה הקדוש ברוך הוא, הוא מציל אותו ככה, שולח אותו, אבל דוד חסר אונים, הוא תובע בים.
יצילני מאויבי אז,
משונאי, כי אמצו ממני, אם אתם חזקים ממני, אני לא יכול איתם, הקדוש ברוך הוא תציל אותי. חוסר אונים מוחלט.
דוד המלך,
מתאר פה חוסר אונים.
יקדמוני ביום עדים, ויהי אדוני נשען לי.
כלומר, אני נשען אליו, אם הוא לא נמצא,
קורס.
מהפסוק האחרון,
ויוצא למרחב אותי, יחלצני כי חפץ בי.
הקדוש ברוך הוא מפעיל יחידת חילוץ,
669,
מאלץ את דוד המלך. זה החצי הראשון.
החצי השני, כאילו בן אדם אחר מדבר.
לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא הבנתם, מה פתאום, לא, אני, לא הקדוש ברוך הוא.
יגמלני אדוני כצדקתי, כאבור ידי ישיב לי.
אני מבקש מה שמגיע לי.
כי שמרתי דרכי אדוני ולא הרשעתי מאלוהיי.
אני, יש לי זכויות.
אני תמים איתו וכו', וישב אדוני לי כצדקתי, כבורי לנגד עיניו.
ואז הוא אומר ככה, אם חסי תתכסה, את גיבור תמים תצמא, ואם תתפתל.
וזה, כי אתה נרי אדוני, ואדוני יגיע חושקי. כי בך, אתה עוזר לי, אבל מה?
מה אני אעשה? ארוץ גדוד.
באלוהיי אדלג שיעור. אבל מי מדלג?
דוד המלך מדלג. מי מכה גדוד?
דוד מכה את הגדוד.
ממשיך דוד המלך ואומר, אני כבר מדלג,
האל מעוזי חיל ויתר תמים דרכי משווה רגליי כאיילות אני רץ מהר להשיג ועל במותי יעמידני אני אעמוד על במת הניצחון אומר דוד המלך
מלמד ידיי למלחמה הוא מלמד אבל מי נלחם מהידיים שלי וניחת קשת נחושת זרועותיי
ותיתן לי מגן אישך ועל עמתך תרבני תרחיב צעדי תחתני ולא מהדו קרסו לי אני ארוץ אשיג את האויבים שום מטוס לא ייפול כולם ילכו ויחזרו
מטוסינו שם פעם מטוסינו
יפצצו בלבנון
מה זה לבנון? זה כאילו after noon war, כן, הולכים חוזרים,
טסו ושבו, מטוסינו שבו ושבו עם פסיסם, עשרים דקות הלוח, עשרים דקות הלוח, עשרים דקות הלוח, פה זה שעתיים וחצי הלוח, שעתיים וחצי חזור.
לא מהדוק הרסולאי,
ארדפה אויבי ואשמידם,
ולא אשוב עד כלותם, באכלם, באמחד סמל ולא יקומון,
ויפלו תחת רגליי. זה אותו בן אדם כתב את השירה הזאת?
רגע לפני כן ראינו שהוא לא מסוגל לעשות כלום,
ופה הוא עושה את הכל,
ורודף ומשמיד, איך זה מסתדר?
ותזרני חי למלחמה,
תכריע כמאי תחתני, ואויבי טטת לי העורף, הם בורחים, רואים רק את העורף שלהם,
כמו שעכשיו טהרן,
כן,
רילוקיישן לאפגניסטן,
לפקיסטן,
נכון, בורחים שם מטהרן, ההוא מוציא להם הודעות פינוי,
נכון,
יש עכשיו,
יש את הדריי זה של הערבים,
ועכשיו יש אחד פנחסי של הפרסים,
אומר להם, מדבר איתם בפרסית. חבר'ה, תעזבו.
ישהו בן מושיע אל אדוני ולא ענם,
ואשחקם כעפר הארץ,
מה שנקרא, הניצחון המוחלט,
ותית חוצות עדיקי מרכיהם.
זהו, נגמר הסיפור.
תפלטני רבי ימי, תשמרני לראש גויים, אבל לא ילדתם עבדוני,
ונאחר יתכחשו לי, לשמוע אוזן ישמעו לי. בקיצור, מסיים דוד המלך ואומר, חי אדוני וברוך צורי,
וירום אלוהי צור אישי, האל הנותן נקמות לי. אנחנו גם נוקמים.
נוקמים! כי אתם יודעים שהמבצע הזה,
יש לו כמה מטרות.
הסרת האיום הגרעיני,
הסרת האיום הטילאי על מדינת ישראל,
פגיעה במדעני הגרעין, אבל יש גם כמה נקמות על הדרך.
כל מיני כאלה שדיברו נגד עם ישראל וכל זה, אז הם פתאום מוצאים את עצמם,
הראש לא מחובר לצוואר.
נכון? קצת נוקמים בהם, גם טוב.
"ומוריד דמים תחתני, מוציאים מאויביי" וכולי.
נסיים דוד המלך ואומר, יש פה קריב אקטיב,
כתוב מגדול וכתוב מגדיל.
"מגדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו,
דוד הוזרעו עד עולם". מגדול זה
"אני גדול".
מגדיל זה "הוא מגדיל אותי".
בקריב האקטיב יש בדיוק את שתי הפנים של אותה שירה.
אז מי זה דוד המלך?
אחד שהוא חסר אונים ורק הקב"ה מושיע אותו, או אחד שהוא גיבור והקב"ה עוזר לו אבל הוא גיבור. והתשובה היא, גם וגם.
דוד המלך יוצא להילחם בגבורה ובעוז, נלחם באויבים מרים,
כולל במזרח, ארם צובה ועיראק וכו'.
לאיראן דוד לא הגיע, כמה שאתה יודע, אנחנו
שברנו גם את השיא הזה.
אבל בתוך תוכו, בליבו,
דוד מרגיש שהוא בלי הקדוש ברוך הוא לא עושה שום דבר, הוא כל הזמן מודה לקדוש ברוך הוא, לרגע אחד לא מתגאה, הוא לרגע אחד לא אומר, אני ועשיתי ופעלתי ולא יודע,
הוא כולו בשפלות הכי עמוקה,
כלפי חוץ גבורה ועוז, כשהוא חוזר פנימה הוא אומר, הקב"ה זה ברור לי שאני שליח של האומה הישראלית, של עם ישראל, והקב"ה איתנו וכו'.
ככה צריך להחזיק את זה.
ככה צריך להחזיק את זה, להרחיק מאיתנו את הגאווה הפסולה,
להודות לקב"ה על גאוותם של ישראל, על כבודם של ישראל,
ולפנים כל הזמן להתפלל שהקב"ה ימשיך
להשפיע עלינו את כל מה שצריך כדי שעם ישראל,
דרגתו, מעלתו, תתרומם בעיני אומות העולם כדי שיהיו עוד גויים כאלה שכותבים
וכדי שבאמת כל העולם יוכלו להתברך מהברכה. הברכה היא לא שלנו.
הברכה שהקדוש ברוך הוא נותן לנו היא לטובת אומות העולם.
אהיה ברכה, כך כתוב אצל אברהם אבינו, הסכמי אברהם.
כל מי שמגיע לעם ישראל מתברך.
גם כלכלית, גם צבאית,
גם מוסרית, גם משפחתית, גם דתית, גם אמונית. כל הדברים כולם, כל הברכות יבואו עליו.
אבל אם אנחנו נתחיל להגיד, כן, תקשיבו איזה חלקים אנחנו, הגיבורים וכל זה,
זה מסלק שכינה. אני אומר עוד פעם, אני לא חושב שאנחנו בכלל שם.
בין השאר, בגלל תמונת הפתיחה שעדיין קיימת של החטופים, כולנו עדיין מרגישים בלב נשבר בדבר הזה, אבל צריך לשמור היטב
על הכיוון הזה, על הכיוון של ההודיה,
של התפילה להשם יתברך,
שנזכה להמשיך להיות ראויים,
שישפיע דרכנו, דרך הדור הזה, הדור שלנו.
אנחנו רואים דברים וישועות שלא ראו אבותינו ואבות אבותינו בגבורה עצומה,
הובלת המלחמה ברוע בכל העולם,
בדרכו של דוד המלך.
בדרכו של דוד המלך. ולכן,
אני רוצה אולי לסיים בסיפור הזה עוד קצת לדרוש את השם הזה, עם כלביא, עקום.
אולי בגלל שנולדתי בחודש אב, שמזלו אריה,
אז אני מאוד אוהב אריות.
כולם אוהבים אריות, אבל אני אוהב אותם אולי קצת יותר.
אז קצת למדתי על אריות.
הכרתי עליהן קצת.
אז כן, חיה מאוד יפה מרשימה, רעמה.
אתם יודעים שאריה עם רעמה שחורה,
הוא יותר נחשב מאשר אריה עם רעמה צהובה.
כן? רמת הטוסטרון שלו, הטוסטסטרון, היא כנראה גבוהה יותר לכן זה, ולכן לביאות מעדיפות...
אריה תימני, מה שנקרא.
אריה אשכנזי.
אבל כן, חיה, מרשימה.
אריה הוא לא החתול הכי גדול. הוא נראה הכי גדול בגלל הרעמה, אבל הוא לא החתול הכי גדול בטבע.
מי החתול הכי גדול?
איך?
טיגריס.
טיגריס שוקל יותר מאריה, 250 קילו, טיגריס 300 קילו.
אז למה אריה הוא מלך האריות?
זה לא טיגריס.
מה?
כי?
עבורה.
עכשיו, טיגריס הוא גיבור.
אם תשים טיגריס מול אריה אחד על אחד, הטיגריס לוקח.
אריה יש לו להקה.
אריות לא עובדים לבד.
גם אם אין לו להקה, יש שלב בחיים של האריות שהגורים נהיים כפירים,
אז הזכר אלפא מגרש אותם,
הם הולכים ביחד.
זוג, אחים, הם חברים.
חברים, אחים, ככה ביחד, עד שהם נהיים מספיק גדולים, הם משתלטים בעצמם על ההקה.
אריות
עובדים ביחד, יש בזה משהו של ענווה, כאילו, בהפוך על הפוך.
שהאריה אומר לעצמו, אמנם אני מלך, אבל אני לא יכול לבד.
אני צריך עזרה.
אני צריך עוד איזה אחי איטיב, ועוד איזה זכר, ועוד איזה כמה נקבות, ביחד אנחנו... ואז יש להם באמת עוצמה גדולה.
נמר עובד לבד,
טיגריס עובד לבד. כל השאר החתולים הם יגואר לבד. הם נפגשים רק בשביל הזיווג ונפרדים.
אבל האריה,
הוא מבין שהוא צריך את הביחד.
עם כלביא יקום, אגב, לביא זה על שם הלוויה,
כן?
אז זה גם כולל בתוכו גם את הנוקבה.
אנחנו יודעים כמה גבורה יש בעם ישראל בזכות נשות ישראל, הגיבורות,
נשות הטייסים והלוחמים והשריונרים וכל
הגיבורות הללו.
אז עם כלביא יקום זה עם שמבין את סוד הביחד,
את סוד הגבורה שיש בלהקה, שיש בקבוצה,
שיש בחברות, שיש ב...
כן?
יש איזה סרטון שראיתי,
סרטון של להקה אחרי שני האריות.
טאו ו...
לא זוכר את השם של החבר שלו.
אז עשו להם שמות.
וראו אותם איך הם הגורשים על להקה,
עקבו אחריהם איך הם ככה שורדים וכל זה,
עד שהם בעצם השיגו להקה משל עצמם.
אבל כשהם היו, זה נקרא נומדס, הם היו נוודים,
אז אחד מהם הוא חמד לצון, לא יודע מה, הלך להתחיל לבדוק את הטריטוריות,
והגיע לאיזה ביצה,
קפץ שם זה, ופתאום הוא לא שם לב שהוא נכנס לטריטוריה של צבועים.
והוא היה לבד עם איזה 30 צבועים,
והם מתחילים ככה לתקוף אותו,
והוא שואג וזה וזה.
פתאום רואים את אח שלו מרחוק,
שהוא קולט שהאחים במצוקה, הוא פוגע כזה עצבים,
כאילו, רואים את המבט שלו כזה, מי מתחזק עם אח שלי?
רס, הוא חותך את הביצה. עכשיו,
שלושים צבועים על אריה אחד הם יכולים, אבל על שתי הרעיון הם כולם בורחים,
עוזרים אותם כזה,
מתחבקים וכזה, מלקקים אחד את השני, אחי, תודה שבאת לעזור לי.
הסוד של האריה זה הקבוצתיות,
הלהקה, לכן הוא מלך החיות,
ולא הטיגריס, ולא הנמר, ולא אף אחד אחר.
עם כנביא עקרון,
עם שמבין את סודו ביחד,
סוד הלהקה, סוד הקבוצה,
וקמים ביחד, לא קמים לבד,
כשקמים ביחד אנחנו מנצחים. הקב"ה ימשיך להשפיע על שפע, ברכה, גבורה ועוז
וקידוש שם שמיים. אמן ואמן.
חזקו ואמצו רבותיי.
