יתראו, אה, הנה כבר, טוב, עד בשעה הזאת, טוב, אז עוד פעם אני חוזר.
הרב מרדכי אליהו נפטר בכ"ה בסיוון, שזה השבת הקרובה.
אה, כן.
הוא היה חולה במשך כשנתיים, שנתיים ומשהו.
הפעם האחרונה שראיתי אותו זה היה רגע לפני שהוא חלה.
זאת אומרת, זה היה בשביעי של פסח לפני 16 שנה.
ישבתי לידו בבית הכנסת שלו,
שש עשרה שנה עברו מאז. כן. כאילו חלום. כן.
ואז אני שומע אותו ככה מחרחר כזה,
כאילו משהו לא טוב בנשימה,
ואז הוא אומר לי,
טוב, אולי אני לא אדרוש. זה היה בליל שביעי של פסח.
אמרתי לו, מה, כאילו ישבתי,
תמיד כשהוא רואה אותי אני מתבייש, כי הוא יושב מול האנשים, הוא יושב במזרח.
הוא יושב מולו יושבים חמש מאות איש.
עכשיו, כשאני נכנס לבית הכנסת, אז אני מנסה לראות שהוא לא יראה אותי,
הוא תופס אותי ממני.
בואי הנה, בואי הנה, יושב פה.
יושב פה. אני יושב לידו,
ואז הוא אומר, אולי אני לא אדרוש היום, בסופו של דבר הגבאי,
יש גבאי אחד, קוראים לו...
ברנע?
ברנע, ברנע. ברנע זה הבן שלו. לא, זה הבן שלו, עוזי, עוזי.
עוזי ברנע, נכון?
לקח את הסטנדר,
שם על
על הבימה,
ואז הוא אומר,
חזקה עליי גזירתו של הגבאי.
זאת אומרת,
כזאת ענווה הייתה לרב אליהו, שאומר, אם הגבאי החליט שאני צריך לדבר, אז אני מדבר, גם אם זה לא בא לי בטוב.
אנחנו נעשה פה סקירה על הרב אליהו, כמו שאתם רואים, לקח לי כמה דקות הדבר הזה, כתבתי את השם שלו, ואז עשיתי מעין שמש כזאתי על כל מיני ממדים שהייתה בו.
ואנחנו נחלק את הדיבור והשיחה פה גם למידות שלו,
מידות טובות שהיו בו, שזה דבר שאנחנו יכולים גם לקנות לעצמנו.
ובין מויפטים, שזה בעזרת השם שלב הבא. אם בן אדם הוא מתוקן בהתנהלות שלו, בנפש שלו, ברוח, בנשמה, בחיה וביחידה שלו,
אז יש לזה גם השלכות. כלומר, צדיק גוזר, הקדוש ברוך הוא מקיים.
הוא אמר ויהי, הוא צילר ויעמוד.
תמיד הוא היה אומר, אם יש אדם שזוכה לקיים את כל מה שהקדוש ברוך הוא אמר,
אז הקדוש ברוך הוא מקיים את כל מה שהוא אומר.
אתה מבין? זאת אומרת, זה מדרגה על גבי מדרגה. אם אני בן אדם מתוקן,
אז ממילא גם יכולים להיות מופתיים בדברים שהם, באמת יש לי סיפורים הזויים.
התחלתי ואמרתי שיום הפטירה של האב מרדכי,
זה כ"ה בסביבה שזה גם יום הפטירה של רבי ישמעאל כהן גדול.
רבי שמעון כהן גדול היה גם צדיק גדול וגם איש חסד גדול. הוא היה כהן גדול? כן, היה כהן גדול לבית המקדש. הראשון או השני?
בית המקדש השני.
כן, השני.
בכל מקרה,
אחד הדברים שהוא עשה,
הוא היה מייפה נשים לבעליהן. זאת אומרת, נגיד שיש בחורה אחת שהיא צריכה להתחדן, אבל מה, יש כל מיני מומים, כל מיני פגמים.
אז הוא היה מייפה אותם, זאת אומרת, זה כתפיסת עולם. אני אעשה הכל כדי להיטיב את המציאות, כדי שאותה אישה תישא חן וחסד בעיני כל רואיה.
אז הגמרא מספרת סיפור תמוה.
הייתה אישה אחת שהייתה לה שן תותבת, שן רקובה.
רבי ישמעאל כהן גדול הלך ומכר כל מיני חפצים ועשה לה שן של זהב. זה היה יפה, כמו הגרוזינים כזה, בסדר?
ועשה לה שש של זהב,
ובעקבות זה שהוא החליף לה את השיניים,
אז התחתנו איתה.
ככה עשה רבי שמעון כהן גדול.
וזה גם בכ"ה בסיוון.
עכשיו, אני, כשראיתי את הגמרא הזאת,
ישר התחבר לי, שזו אותה אישיות. זאת אומרת, בין השאר, אחד העניינים המרכזיים של הרב אליהו תמיד היה באמת לייפות את המציאות, לייפות את הבן אדם, נכון? הרי פנים ופנים זה אותן אותיות, נכון?
פנים ופנים זה אותן אותיות.
יש לי אפשרות להסתכל רק על הפנים, על הממדים החיצוניים בחיים.
יש לי אפשרות להסתכל על הצדדים היותר פנימיים, נכון?
זה ראשי תיבות פרדס.
פאי זה פוטו.
רש זה רנטגן, נכון? דלת זה DNA. סמך זה CT. זאת אומרת, יש לי ארבעה רבדים בחיים שאני יכול להסתכל.
הרב אליהו תמיד היה מסתכל.
מאיפה יש לך את הדברים האלה?
מה? מאיפה ישן לך את הדברים האלה? או, זה סודות עניינים, לא כל דבר אני מספר, לא כל דבר אני מספר. פרדיס זה משהו אחר. נכון, נכון, פשט רמז, רש סוד, נכון? אני מביא לך את זה בסוד. אני מביא לך, קיפלתי לך את זה בסוד, זה במשל. אבל אני לא יודע שיש לך את הדברים האלה. יש, יש לי עוד הרבה דברים שאתה לא יודע עליהם. רגע, רגע, אנחנו עוד יהיו מופתעים. טוב, בכל מקרה,
עוד יבוא יום שאני לא יכול לדבר איתכם ככה פסולים לשולחן, עם קרואסונים.
בואו ננצל את הזמנים שאתה עדיין קרוב.
טוב,
בכל מקרה, הוא היה באמת, הרב אליהו היה איש אלוקים.
לא פחות מזה, איש אלוקים.
עכשיו, אמרנו שקודם כל אנחנו נדבר על הצדדים האנושיים,
דברים שגם אנחנו,
בעזרת השם, יכולים להתחבר אליהם, על המידות שלו,
על הדבקות בצדיקים.
אני אנסה לעשות את זה בצורה מסודרת,
אבל ברור ששלפו לי כל מיני עניינים,
כל מיני זיכרונות,
על הרב אליהו נכתבו עד עכשיו 11 ספרים שנקראים אביהם של ישראל.
עוד איזה שלושה, ארבעה ספרי קומיקס לילדים, שגם בהם יש סיפורים.
ועוד חמישה כרכים,
מי שמכיר, מאמרי מרדכי, של הרב יוסי,
ראש הכולל, יש שם גם, כל פרשה בנויה, פירושים על הפרשה שהרב אליהו פירש.
אחרי זה מעשיות,
אחרי זה הלכות, ואחרי זה מעשה רב.
ראיתם איזה פעם?
כן, כן, יש לי גם פה, אני יכול להראות לכם, כאילו,
אז זאת אומרת, רק על האישיות שלו נכתבו 20-25 ספרים על האוספים מפתיע. עכשיו, כל פעם,
כן, השנה, בגלל המלחמה, אז אני פחות צריך לנסוע לכל מיני מקומות, אבל כל שנה, ואני בסך הכול נשוי לאחיינית, כן, אשתי היא אחיינית של הרב,
מזמינים אותנו בין חמישה לעשרה מקומות, זאת אומרת,
יש כזה צמאון לשמוע על האישיות הזאת, כי מבחינת האנשים זה כמו איזה תנא כזה.
זה מישהו שהוא היה חייב בינינו, אבל העוצמה שלו היא כמו של תנאים ונביאים.
בסדר? טוב.
אתה רואה אביהם משלים? כן, או. נכון, יש אגרות קודש, אז אנחנו בבית פותחים את האביהם של ישראל. יפה.
הוא אומר שהם פותחים את אביהם של ישראל כמו אגרות קודש. מה זה אביהם של ישראל?
הבניין של ישראל זה הסדרה של הסיפורים על הרב אליהו.
מי שכתב את זה זה הרב שמואל אליהו.
בסיום השבעה הוא כתב את הספר הראשון.
תוך כדי זה אנחנו נכנסים,
וכל בן אדם שנכנס הוא מבקש את זה.
טוב, אז זה עניין אחד.
עכשיו הגמרא אומרת שרבי עקיבא מחייב את כל העניים.
רבי עקיבא היה עני מרות, נכון?
זאת אומרת שאם הוא הפך להיות גדול התנאים,
אז כל אחד מאיתנו שיש לו איזה כמה פפלינוס בכיס,
הוא מחויב עוד יותר, נכון?
רב ששת מחייב את כל העיוורים.
רב ששת היה עיוור.
כן, הוא לא יכול לקרוא, כן.
ויש לו סברות מיוחדות, אומרים שבגלל שהוא היה עיוור,
אז הוא לא התרשם מהמציאות הגלויה,
אלא ישר הוא נכנס פנימה, בסדר?
נכון, אנחנו יודעים שתמיד כשיש לך איזה חוש אחד שהוא כאה,
אז החושים האחרים מתחדדים,
יש לך עומקים,
יש איזה פיצוי כזה, בסדר?
ורבי עקיבא, הרב מותחה אליהו,
אני הייתי אומר, הוא מחייב את כולנו. למה?
כי היו לו את כל הנתונים שלא לצאת אדם גדול.
דבר ראשון, הוא היה יתום.
בגיל 11 הוא היה יתום.
חמי היה בן תשע, הכי קטן.
הרב אליהו היה מבוגר ממנו בשנתיים.
יתמות.
זה אחד. דבר שני, עניות מרודה.
היזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה. דווקא האנשים שהם... הוא גר את הבידור שלהם היה... כן, כן.
לא היה לאנשים כסף. נכון, נכון. הם היו עניים מאוד. עניים מאוד מאוד מאוד. חמי מספר, היה להם חדר אחד.
חמי ישן על השולחן, חוץ מכבודכם, אומרים שלא לישון על השולחן, אבל לא הייתה ברירה. אין מקום.
ישן על השולחן, הרב אליהו ישן מתחת,
והוא מסתכל עליו, הוא רואה שהוא אוסף נרות.
אוסף נרות, מגבש אותם, לא היה כסף אפילו נר,
מגבש אותם בשעווה כדי ללמוד לאור הנר כל הלילה.
מוכר פולים, לא אגב?
מוכר, כן, תורמוסים. הוא היה מאוד מאוד ביישן,
וחמי פחות ביישן.
הרב אליהו היה ממלא את התורמוסים בעונג, מה זה עונג?
זה עיתון שמגלגלים אותו כמו טילון כזה, אתם יודעים, הם עושים את זה לילדים היום.
הרב מרדכי עם הגב לאנשים,
ממלא את התורמוסים, וחמי, שהוא יותר קטן,
תור עושה כמו חומוסים פחוסים כאלה,
שהגמרא אומרת, נוספת ברכות, צריך לשלוק אותם שבע פעמים, בסדר?
מכירים כמו פול כזה?
ומזה מתפרנסים, אין להם כסף, מתפרנסים מזה,
מרוויחים כמה גרושים, הולכים לתלמוד תורה.
ככה זה, זאת אומרת, הוא גם יתום,
גם עני, באיזשהו שלב גם הוציאו אותם, כי אבא שלו נפטר,
נפטר,
אז הוציאו אותם גם מפורת יוסף, אז לא היה להם, כאילו, ממש עניות מרודה.
אז אני אומר, למה אני מתחיל בזה? כי זה בעצם מחייב את כולנו, וגם תמיד הוא היה אומר.
הוא היה אומר, הבבא סאלי חי בדור שלנו.
זאת אומרת שכולם יכולים להיות הבבא סאלי.
אבל בעצם הוא אמר את זה גם על עצמו.
אם בדור שלנו היה הרב מרדכי אליהו, אתם חייתם, הייתם צעירים אמנם,
חמש, שש, משהו כזה, בסדר?
זה אומר שגם אנחנו מסוגלים להגיע לדרגה הזאת,
שבן אדם שהולך ובונה את עצמו, בסדר?
יפה.
אז נתחיל לפי השמש שציירתי פה,
קטעתי פה על הילדות שלו. קודם כל, היזהרו בבני עניים שמעיינתם את תורה.
דבר שני, היתמות. דבר שלישי, כוח הרצון.
כוח רצון אדיר היה לו.
איך הוא בנה את כוח הרצון שלו? הרי יכול היה להגיד, טוב, אבל אין לי כוח,
יש לי עוד אחים, הם היו שישה, שבעה אחים,
אח אחד, קראו לו מנשה,
פחות שמעו עליו, בגלל שהוא מסכן, הבריטים פרצו הביתה והוא מלחץ,
הוא נפל לתוך שיא, הוא עוטר, נכפה ונפטר.
אח אחד.
אח אחד, דוד אפרים,
שהוא נפטר לא מזמן, לפני שנה, בן 104 הוא היה שנפטר, הוא היה הבכור,
איך?
כן, פרופסור אפרים בן אליהו.
נכון, יש עליו ארבעה או חמישה סרטונים,
על תולדות המשפחה.
אז הוא גם כן היה, הלך ללח"י.
עוד אח אחד היה הרב נעים,
היה בעצ"ל.
הרב מרדכי בעצמו, הוא לא היה במחתרות,
אבל היה מרכיב את המרגימות,
כיוון שהיה לו ראש מאוד מיוחד, מה שנקרא?
טכני, כן. וגם אומרים שבן אדם במשך החיים,
אם הוא לומד הרבה תורה, הוא מקבל גם איזשהו שכל של תורה.
אז כאילו ישרות מסוימת, אז הוא היה מרכיב את המרגמות. הם היו מגיעות מבלגיה, אם אני לא טועה, משהו כזה,
וככה הוא מרכיב, ובעצם זה היה. חמי היה קטן מאוד, הוא היה שדר,
רץ על אופניים, תולט הפשקווילים. שליח, שליח. תולט הפשקווילים של האצ"ל, של הלח"י.
כאילו, רבותיי, נמורות בבריטים, זה חמי היה עושה.
מדביק את זה עם האופניים, הוא היה זריז כזה.
זאת אומרת, כל האווירה הייתה אווירה מצד אחד מאוד חיונית,
ושמחה שעושים מעשים גדולים, מצד שני, היא מאוד קשה, בסדר?
יפה מאוד.
חמים מספר,
אתה יודע שמסופר על התנאים שהם היו שמים את הרגליים שלהם בתוך כרח,
כדי לא להירדם.
חמים מספר, פעם היה, כבודו בטח זוכר, היו מוכרים בלוקים של כרח.
בלוקים כאלה, בתוך היוטה. צריך כזה פה ב... כן, כן, צריך את זה בחדרים.
הוא היה קונה, הוא היה קונה מהכסף שאין לו, שם את זה בגיגית,
שם את זה בגיגית וטובם את הרגליים שלו כדי לא להירדם,
כדי ללמוד תורה.
אתם מבינים מה זה?
הר מרדכי. ככה הייתה הילדות שלהם בנויה.
בגיל
עשר, משהו כזה,
מה שהיה, כיוון שלא היה להם כסף,
הם היו הולכים בשליחות של אנשים לקבר רחל,
תינוקות של בית רבן הולכים להתפלל ומקבלים בעבור זה איזה מטבע.
כיוון שהם היו כל כך עניים אז הם רצו לחסוך את המטבע בנסיעה.
היה כמו עגלות כאלה, אוטובוסים כאלה, לא אוטובוסים, סוג של עגלות כאלה שנודדים בהם במרחבי ירושלים.
והם היו לוקחים את הכסף הזה שנתנו להם בעבור הזה ושומרים את זה לעצמם.
חמי אומר, אני הייתי קונה במבליק, כאילו איזה ממתק.
אבל הרב אליהו היה שומר את זה כדי לקנות או ספר או זה, הוא אמר, אני, כאילו, טוב.
יום אחד הוא נוסע בעגלה חמי,
ערבים,
נכנסו בעגלה הזאת ובזה,
הוא עף, קיבל מכה בראש ואיבד את יכולת הריכוז.
הוא מספר לי שהוא היה יודע את כל מסכת בבא בתרא בגמרא בעל פה, חמי.
הוא אומר, אני ראיתי שאני לא יכול להתרכז,
קיבלתי על עצמי לפרנס את האחים שלי.
ואז הוא פרנס את הרב נעים והרב מרדכי.
הוא אמר, אני לא יכול ללמוד. תראו מה זה, יששכר בזבולון, נכון? אחרי הפציעה. כן, אחרי הפציעה.
הוא אמר, אני לא, קשה לי להתרכז.
אני יודע שהאחים שלי יכולים להתרכז.
כבר רצו לרשום אותם לאליאנס. אליאנס זה היה, כאילו, של הצרפתים.
כאילו, זה היה פיתוי מאוד גדול. הרבה אנשים נהו אחרי זה. זו הייתה תקופת ההשכלה.
ובגלל שלא היה כסף, אז אנשים אמרו, וואלה, אני הולך לאליאנס. אבל מי שהיה הולך לאליאנס, היה נעשה חילוני.
אז הוא אמר, אני אממן את זה, אני אממן. עוד דודה אחת, דודה רחל, אחות שלהם, גם כן, לקחה את הרב מרדכי ואת הרב נעים,
אמרה להם, אתם תשבו, תלבדו.
בסדר? ככה, אני רוצה לציין שהילדות הייתה מאוד קשה,
וכאילו הנתוני הפתיחה היו קשים,
ואף על פי כן,
אצלנו אדם כזה גדול, בסדר?
בסדר? אבא של הרב אליהו היה פה. שמה? כאו. יפה. אבא של הרב אליהו, חכם סלמן אליהו.
זרקתי להתכבש בברכה.
אם אתה יכול להביא לי רגע השדר פה.
את הספר שם שזה.
תכניסו אותו, תשכפילו את הבן אדם.
כן, כן.
כל אחד אני יודע מה לתת לו.
החכם סלמן אליהו, הוא היה בגיל 22,
משהו כזה, רשמו אותו לקיימברידג',
רשמו אותו לאוניברסיטה וזה היה, שנייה שלושה שנייה, אני יודע את הפרטים, אני זוכר את האנגליה.
בקיצור, זה היה, שנייה. זה היה כרם שלמה?
כן. לא, רק שנייה, רק רגע. מחילה, מחילה, מחילה. יעקב, אולי תזיז לי.
יעקב, תשב על משהו.
יש, יש, יש, ישנם בעיקרון 12 חלקים של כרם שלמה.
מה זה כרם שלמה? אבא של הרב אלוהימוב היה בן למשפחה של חוזרים בתשובה. זאת אומרת, הם לא חזרו בתשובה, הוא חזר בתשובה.
הם היו לייטים כאלה, חיו בעיראק, היו עשירים ככורח.
הייתה להם חברה,
והם אמרו, וואלה, יצא לנו ליטל פרופסור, אנחנו נשלח אותו לזה, הוא ינהל את החברה,
והכל יהיה בסדר.
אממה, הוא נסע, הוא הלך ברחובות בגדד, ליד ישיבת בית זילחה של הרב עבדאללה סומך, שזה הרב, הרב שה... אבא של ה... חכם בשי של עיראק. כן, של הרב... ראש הישיבה של בן איש חי. לא, ראש הישיבה של בן איש חי. הוא היה התלמיד של הסבא. איך הוא קשור? של בן איש חי.
אז... הוא הסביר לי.
כן.
אז הוא היה ראש הישיבה, בסדר?
ואז הולך החכם סלימן, אנחנו מדברים כרגע על אבא של הרב אליהו,
הולך ברחובות בית זילחה,
ואומר, מה זה הקול הזה?
נכנס, כאילו כמו מכון מאיר כזה, כן?
נכנס,
רואה מלא מלא ספרים. הוא אומר, מה זה הספרים האלה? כל הספרים זה אותו דבר? אמרו לו, לא, כל ספר זה משהו אחר.
הוא אמר, מה, זה ספר בראשית? לא, לא, כל ספר זה משהו אחר. וזה מה שאתה רואה, זה מיליונית מהספרייה היהודית.
אמר לעצמו, איך זה יכול להיות שאני,
יהודי,
לא מכיר את היהדות,
עד שאני הולך ללמוד בזה וזה.
ותאמור, וכי טוב,
אימא שלו מכינה לו סנדוויצ'ים, הוא לא אוכל אותם,
אנחנו מדברים על אבא של הרב אליהו,
נותן אותם לאנשים אחרים,
תוך שנתיים גומר את כל הש"ס בבלי וירושלמי,
וגומר את עץ חיים. ספר של רבי חיים ויטל, תלמיד של האר"י הקדוש.
טוב, הוא רוצה שלסיום הזה יזמינו את רבי יוסף חיים מבגדד.
החכם סלמן רוצה שלסיום יזמין.
אמרו לו, מה, הבן אישחי לא יעבור לסיום של בחוץ שלפני שנתיים חזר בתשובה?
מה, אתה מסתלבט? זה לא הגיוני.
הוא היה גם חכם,
שיחד את השמש של הבן אישחי, נתנו כמה מג'ידים,
אמר לו, תדאג שהבן אישך יעבור במסיבת הסיום שלי.
יעבור ברחוב.
טוב, עוברים ליד הזה,
מתחילים את הדרך, אומר לו, חכם, אולי בוא ניכנס רגע.
הוא אמר, טוב, ניכנס.
נכנס,
חכם סלמן אליהו שואל שאלות
שהבן אישך התקשה בהן,
כן?
התקשה בשאלות האלה, ועונה עליהן.
בכוונה, בכוונה תחילה.
עונה עליהם, רואה את זה הבן ישריי,
אומר, נשמה כזאת
לא ירדה לעולם בדורות האחרונים, בסדר?
זה על האבא של הרב אליהו. כלומר, בן אדם שחוזר בתשובה,
כן, הבן אדם,
טיק טק, תראו איזה כוחות יכולים להיות לאנשים שחוזרים בתשובה,
הוא נעשה משהו מיוחד.
אותו חכם סלימן, אבא של הרב אליהו,
כותב 12 ספרים שנקראים כרם שלמה,
שזה רש"י,
לצורך העניין, ביטוי מושאל, על עץ חיים.
על עץ חיים. זה הספר של חיים ויטל.
שישה מהספרים נעלמים.
עד היום לא יודעים איפה הם. זו תעלומה.
אומרים שמרוב שהם היו עניים,
האימא נאלצה או למכור או לתת,
או שגנבו לה את הגזרי נייר.
ויש לנו היום רק שישה כרכים של העץ חיים.
כל המקובלים של הדור הזה לומדים את ספר כרם שלמה, בסדר?
כשלמדתי עם הרב ששון,
הוא אמר לי, אני מטיל עליך משימה,
תחפש לי, הרב ראובן ששון,
אמר לי, תחפש לי את השישה כרכים הנעלמים, איפה הם?
כשחקרתי ודרשתי, אמרו שזה במוסד הרב קוק,
אמרו, זה כמו בסרטים, אמרו שהארגז, ששם היו מונחים הספרים,
רואים את האדוות של האבק, כלומר,
מישהו לקח ארגז עם שישה ספרים ומקום קבורתם לא נודע.
אבל יש את זה.
היום יש שישה ספרים, כל המקובלים של הדור הזה למדו אצל אבא של הרב אליהו.
בסדר? הרב כדורי,
ומי שאתם רוצים, מי שאתם לא יודעים מי תוקרים, הרב אליהו.
כן, הרב שמואלי. אבא של הרב בני הרב שמואלי. הרב שמואלי. כן, הרב שמואלי.
כאילו, כל המקובלים שאתם מכירים למדו אצל אבא של הרב אליהו.
מה זה הספר הזה?
זה ספר שכתב אחיין שלי, קוראים לו הרב אלעזר בן אליהו.
הוא הביא בזה שני חלקים. חלק אחד זה תולדות המשפחה, בצורה הרבה יותר מפורטת, בסדר?
והחלק השני זה נקרא אור שבעת הימים.
איזו דרשה ככה בהזדמנות, בסדר?
על פי הפנימיות התורה,
עם תוספת של נושא, אתם רואים,
תולדות חיים מורחבים, קונטרס שבעת הימים.
מי כתב את זה?
רבי אלעזר הצדיק.
כן, האחיין שלי.
ככה הוא כותב בהקדמה.
אני לא אקריא לכם את כל ההקדמה, אבל הוא אומר ככה.
אני אלעזר בן אליהו,
בן לאדוני הרב שלמה בן אליהו, שזה גיסי,
הנכד של חכם סלמן אליהו,
והנין של המקובל האלוקים, הלך על שם צבאות,
חכם סלמן אליהו.
בסדר?
טוב, בקיצור, אז זה לא מהסדרה, זה תוספת על הסדרה.
בסדר? זה אין את זה, זה הוצאה פנימית.
אני מבקש לא לקחת לי את זה, כולל את יעקב.
טוב, אז זה היה בעצם נתוני הפתיחה.
זאת אומרת, מדובר שיש לנו נתוני פתיחה לא טובים.
אמנם אבא שלו הרים לו, מה שנקרא,
ועשה עבודה,
וכנראה שגם מזה מגיעים הכוחות שלו.
זה אבא של זה, נכון? סלמן אליהו? כן, אבא של הרב אליהו.
אם אתם זוכרים, פעם למדנו באורות התשובה,
בפרק הראשון כתוב,
וגם באורות התורה כתוב,
שלפעמים יש תשובה הדרגית ויש תשובה פתאומית.
וגם באורות התורה כתוב שלפעמים יש איזו הברקה כזאת.
כאילו בן אדם, יש לו איזו התעוררות כזאת. הוא אומר הרב קרוק, אתה יודע למה זה קורה?
כי מישהו עשה פעם עבודה.
מישהו עשה עבודה, עבודה נפשית, עבודה מידותית.
ואתה עכשיו בעצם מתחיל מאיזה פורום.
עלינו?
על כלל ישראל או על אדם?
על האדם, בעיקר על מה זה נקרא? את לבבך ואת לבב, מה שתבות אלול,
את לבבך ואת לבב זרעך. אם אתה עשית עבודה מסוימת, זה נכון שזה גם על כלל ישראל, אבל בעיקר זו תורה מחזרת אחר הארסניה שלה. כלומר, אם איזה סבא קדישא שלכם, אני בטוח,
כל מי שנמצא פה זה אבא שלו,
סבא שלו,
איזה סבתא מאיזו אישה של קייס או משהו, איזה קייס קדוש, בסדר?
איזה מורי בתימן, בסדר?
רבי יעקב הוא קדוש בפני עצום, זה מתחיל בו כנראה,
שושלת רבי יעקב, בסדר? אתם מבינים?
יפה, טוב.
אני עובר ברשותכם, כמו שאתם מבינים אפשר עכשיו לדבר שעות.
אם זה זה, אפשר לשבת מדי פעם מופתים.
טוב, אספר לך קצת, וואי, זה מופל ככה כדי להיכנס לעניינים.
אני לא יכול להתאפק.
פיקנטי.
תראו, אמרו שלרב אליהו יש רוח הקודש.
אני יודע את זה, שהייתה לו רוח הקודש, לא שאמרו, אני יודע את זה וראיתי את זה.
יש עשר דרגות ברוח הקודש, כותב המורה מבוכים בחלק ב',
פרק כ"ב או כ"ג, יש עשר, עשר דרגות.
לרב אליהו הייתה לו רוח הקודש.
איך אני יודע את זה?
גם הרבה פעמים שהוא היה אומר לי כל מיני דברים,
כאילו, אני לא מבין מאיפה הוא יודע אותם.
דוגמה.
לפני, עכשיו אני אומר לכם שיש לי צועמוד,
כי אני נזכר בזה ממש.
לפני 27 שנים הייתי רב מושב.
התחלתי להיות רב מושב,
באמצע השבת מגיעה אישה,
כן, באמצע השבת, אהה, עוצרת ליד הבית שלי, אומרת לי, רבנו, אתה הרב החדר? כן. אתה יכול לבדוק לי את המזוזות?
שבת, אבל שבת, בבקשה, אני אעבור מוצא שבת.
בסדר, טוב. קיצור, חורקת בחזרה, הולכת הביתה, מוצא שבת. חורקת זה היה עם חברי סוס, מה זה? לא סוס!
איזה כמו שצריך! איזה כמו שצריך! איזה כמו שצריך! זה היה מה שיצא לי!
הוא היה מביא לי תהיה כמו שצריך, היה רוצה לי איזה חיכוי יותר טוב.
קיצור, מרימה לי המברקס לזה, עוד שבת.
מוצאי שבת אני מגיע,
לפני כן, לפני שבאתי אליה, למדתי סופרות סתם.
בדקתי תשע מזוזות,
אמרתי להם שלוש כשרות,
שלוש פסולות,
שלוש מסופקות.
מה זה מסופקות?
כאילו, ספק.
אבל יתר ביטחון, ברשותך, אני מגיע לבית,
יש שם שתי דמויות מרכזיות,
אחת חבר שלה לחיים ואחד הבן שלה הביולוגי, הם רבו ביניהם,
אחד עם סכין,
אחד עם בלוק,
אמרתי לה, אני אבדוק את המזוזות, אבל נראה לי,
כמובן בדקתי שאני בשטח בנוי,
מת, מת, כן, סטריליס,
ואז אמרתי להם, באמת ככה זה מצב המזוזות.
ואמרתי להם שגם היה שם בחור צ'י כזה שהוא כאילו בדיד כזה וזה,
אז זה היה נותן לכם כאילו out of the record. כשאתה אומר לארס, יש לך מילה,
קנית אוטו.
אתם יודעים את זה?
נכנסתי, אני רואה איזה כזה ארס אוואט כזה וזה,
הוא אומר לי, אמרתי לו, אני יכול לדבר איתך כי הוא עבד אף עם הבלוק, עם הסכין, כן.
אמרתי לו, אני יכול לדבר איתך, הוא אומר,
שחרר, כאילו. אני ראיתי עשרה פסיכולוגים, 15 פסיכויוטרים,
אמרתי לו, בסדר, הכל טוב. הוא כאילו רק עם פלג גוף עליון,
עם פלג גוף תחתון, כאילו יש לו בוקסר כזה,
והוא חצי ערום כזה וזה.
אמרתי לו, בסדר, אשאיר לך לבריאות.
הוא עולה במדרות, הוא אומר, אבל אתה, אני רואה שיש לך מילה.
איך שאמרתי לו, יש לך מילה,
אבל ראיתי, אבל שיחקתי אותה שכאילו, זה לא מעניין אותי.
כאילו, אני לא זה.
אפשר לדבר עם ההורים.
חזר לבוש, כבוד הרב, מה אפשר, כאילו, אז זה כלל החיים.
סידרתי לו איזשהו משהו,
ואמרתי להם, אני רוצה,
אנחנו עכשיו, הנושא שלנו זה רוח הקודש של הרב אליהו.
אמרתי להם, ליתר פתרון, אני רוצה לקחת את המזוזות ולהראות אותן לדוד שלנו, לדוד שלנו, לדודים הגדולים בירושלים.
אני מראה את המזוזות, הלכתי בהתחלה לרב נעים, כי הרב נעים היה גם סופר סתם,
הוא וכל המשפחה שלנו, עד היום.
בקיצור, אני מראה להם את המזוזות.
הוא מסתכל במזוזות,
הוא אומר לי ככה:
תגיד להם שהבעיות שלהם בחיים בגלל שהוא כהן והיא גרושה.
וואוווווווווווווו לא אמרתי לו כלום.
כן.
אה, לא בגלל המזוזה? איך הוא רואה איזה דבר? הוא רואה במזוזה. איך הוא רואה?
הוא לא הכיר את המשפחה הזאת? לא שמע כלום. אני אומר לו, הרב, יש לי פה מזוזות.
בבקשה.
ליתר ביטחון, הוא אומר לי, לך לחכם מרדכי, תראה מה הוא אומר.
אני מבין אותו מזוזות, הוא מסתכל עליהם,
הוא אומר לי, תגיד להם שהבעיות שלהם בחיים בגלל שהוא כהן והגרושה.
עכשיו, אני לא ידעתי שהוא כהן.
אף אחד לא ידע.
זה גם אם הרב מרדכי לא ידע שהוא לא...
כלום, לא זה, לא תאומים, לא גרסאות, לא זה, ככה הוא אומר לי, בסדר, ככה זה בשביל להבין את זה.
טוב, חזרתי בחזרה עם המידע לזה, ליישוב, אני רב צעיר, כולה 28 וזה,
28 ושלושה חודשים.
בסדר?
בא, אומר להם, אתם מוזמנים הביתה וזה, יש לי שני דברים להגיד לכם.
דבר אחד, תשמעו, באמת, יש פה תשע מזוזות, שלוש כשרות, שלוש מסופרקודות וזה.
כמה דודים שלי מזה, אז שיהיה לכם לבריאות,
אני אקשור אתכם לבית חב"ד,
אביא לכם מזוזות ונעשה קביעת מזוזה בברכה, הכל יהיה בסדר.
כן, כן, אבל מה הדבר השני? עזבו, עזבו, הדבר השני,
אני חושב שלא כדאי... לא, רבנו, תגיד.
מה שתגיד, אמרתי, מה שאני אגיד, אתם מוכנים?
אמרו כן.
יושבים בשביליהם,
אמרתי לו, תגיד, אתה כהן?
הוא אומר, איך אתה יודע?
אמרתי לו, אני לא יודע.
זה הרב מרדכי אליהו אמר לי שאתה כהן.
אמרתי לו, ואת גרושה אני יודע.
אז אמרו, אז מה הבעיה?
אמרתי להם, תשמעו, אני לא יודע מה זה, אתם, כל מה שאני אגיד לכם, אתם מוכנים ל... אמרו לי, רבנו, תקשיב, מה שתגיד,
אנחנו איתך. מספיק שלפת לי שאני כהן, כאילו, זה כבר איזה...
טוב?
יושבים שניהם, הם כבר חיו כמה שנים ביחד.
אמרתי לו, הם אמרו לי, דרך ההסתכלות במזוזות,
שהבעיות שלכם בחיים זה בגלל שאסור לכהן וגבושה לחיות ביחד.
איך שאני אומר את זה,
הוא נהיה לבן כמו הקיר הזה.
מה אתה אומר?
לפני כמה חודשים הייתי במסדר זיהוי ואני עומד עם עוד עשרה אנשים והבן אדם בא לאופנוע, מצביע עליי שאני גנבתי אופנוע ולא גנבתי.
כלומר, ראיתי שאני כאילו מסתמך.
לפני חודש וחצי אני נכנס לחדר שינה חוץ מ... סתם? כן, סתם. סתם במעלה.
לא, לא, לא.
הם חיים ביחד, לא התחתנו.
לפני חודש וחצי אני נכנס לחדר השינה,
אני רואה שכתוב על הכרית של אשתי חוץ מכבודכם, אנא בחיבאק,
אני אוהב אותך. כלומר, כאילו היא הייתה עם ערבי.
הוא אומר,
ויש לי עוד כל מיני דברים שאני כאילו חוויתי שזה,
מה אני אמור לעשות, הוא אומר לי?
אמרתי לו, הם אמרו שאתם לא יכולים לחיות ביחד.
הוא אומר לי, קיבלת.
והם נפרדו.
מה אתה אומר בהתחלה?
כן, כן, כן, כן, כן, כן. אה, קיבלו את זה? כן, קיבלו את זה. הוא קיבל? כן.
תראו, אתם מבינים מה זה רוח הקודש?
עוד סיפור על רוח הקודש, ואחרי זה נחזור לעולם שלנו, בסדר?
תמשיכו עם האורח.
רק שנייה.
אנחנו נמצאים בשבעה, אנחנו נמצאים בשבעה
של הרב מרדכי.
חמי יושב, אני בכלל, כששמעתי שהרב אליהו נפטר,
אז אני, מרוב צער, אני, יצאה לי שאגה כזאתי,
שלושה ימים לא יכולתי לזוז.
ממש כאילו הרגשתי שנקרע לי משהו מהלב.
עכשיו, אבא שלי, זכרונו לברכה, גם אבא שלי זכר צדיק לברכה,
זה אותו שבוע.
אבא שלי עוד שבוע, בכ"ט בסיוון, לא אותה שנה.
כלומר, שני ההורים שלי, לצורך העניין, מי שהביאני לעולם הזה, מי שהבאני לעולם הבא,
נפטרו באותו שבוע.
אבא שלי בכ"ט, הרב אליהו בכ"ה.
כששמעתי שהרב אליהו נפטר,
פתאום הייתי בכלל בחיספין, על שפת מוכנית אתמול, עם הסדנה הזאת,
צעקתי, כאילו,
אתה יודע, כשהם מתורבתים, משהו כאילו...
ואז אחרי כמה ימים אשתי מתקשרת לרב שמואל.
אומרת לו, תשמע, רן נהיה חולה.
הוא לא קם,
וזה, אז הוא אומר לה, תגידו לנו שיבוא לשבעה.
אמרתי לה, אבל אני לא מסוגל לעמוד בזה שאני רחוק.
איך אני אעמוד בזה שאני אהיה קרוב? כאילו זה יהיה, הוא אומר, לא, תדעו, שהוא יהיה קרוב וישמע את הסיפורים וזה, ואת ה... שתבוא לירושלים? שאני אבוא לירושלים וישב ליד חמי.
אה, הבנתי. כאילו הוא יושב שבעה ואני אשב לידו.
תראה, ככה עשיתי, באמת זה עזר לי.
תראו איזה עומק של פסיכולוגיה.
בקיצור, באתי, אני יושב,
נכנס בן אדם, אומר שלום,
אני יכול לעשות קריאה?
אמרו לו, תשמע, אתה לא בן או משהו קרוב במשפחה, הוא אומר, לא מעניין אותי,
הוא אומר, הרב אליהו היה רב שלי, פח קוריא, קוריאה בצד שמאל.
על כל הקרובים קוראים בצד ימין,
חוץ מאבא ואימא ואימא אדמה.
כלומר, אם בגוש קטיף
היה מותר לקרוע תושבים בצד שמאל, כיוון שזה כמו אבא ואימא, בסדר?
צד שמאל כנגד הלב, שאר קרובים בצד ימין.
קורא, נכנס עוד בן אדם, קורא, אומרים, כולם אומרים, הוא היה כמו אבא שלי.
נכנס עוד בן אדם, חרוש קמטים,
אומר, אני יכול לקרוא? אמרו לו, בוא, קורא, מה אתה?
הוא אומר, אני,
היה לי כלב, יש לי כלב, אני שכן של אהב,
כולם בשכונה שונאים אותי,
כיוון שהכלב חיה רעה, ואומרים לו לגדל, וזה, אבל אני, מה,
אין לי ילדים, זה, זה.
והרב אליהו זיהה שאני בודד.
הוא היה יושב איתי כל יום בין עשרה לשבע לשבע על כוס תה.
מכין לי כוס תה ומדבר איתי.
נגמר זה, נכנס עוד בן אדם,
אומר שלום, באתי לבקש סליחה.
על מה באת לבקש סליחה?
הוא אומר, הבן שלי משתתף, הבן שלי לומד במצפה יריחו.
במצפה יריחו זה ישיבה שלומדים את כל הש"ס.
השתתפו בשיעור של הרב אליהו,
כל התלמידים יושבים כאן מקדימה, והרב אליהו מדבר,
אומר, כתוב בגמרא, כתוב בזה,
והוא אומר את הגמרא,
אבל הוא לא אומר את הציטוט המדויק.
הבן חוזר הביתה ואומר,
אבא, לא יודע מה, הרב אליהו לא יודע את הגמרא,
למה הוא לא אומר? כנראה שהוא לא יודע.
עובר שבוע,
ככה אבא מספר, אני בשבעת,
ואבא בא,
הוא אומר, באתי לבקש סליחה, למה?
כי בשיעור שלאחר מכן
ישבו כולם,
והבן הזה, המזלזל, ישב מאחור.
מאחורי הרב אליהו, בסדר?
ואז הרב אליהו אומר, כתוב בגמרא, במסכת כתובות, דף ע"ב, עמוד ב'.
אתה שומע?
ומסתובב לבן אדם הזה. הוא ידע. לנער.
זה שמעתי במו אוזניי,
כשאבא בא להתנצל, הוא אומר, לא זכיתי להתנצל בפני הרב אליהו כי התביישתי.
באתי לבקש מכם סליחה, בני המשפחה והבנים,
שלא הבנו מי זה הרב מרדכי.
בסדר? ועוד הרבה הרבה דברים.
הוא יומיים לפני הגירוש מגוש קטיף, הוא אמר לי, התבטלה הגזירה.
התקשרתי אליה בעצמי.
בכלל היה לנו קשר מיוחד.
הייתי מתקשר, הוא היה עונה לי.
עוזרים, עניינים, אישה, ילדים, זה אחד, הוא עונה לי.
כל פעם שזה היה משהו כאילו כללי, באמת זה היה...
טוב,
בהמשך אני אספר עוד משהו אישי, אנחנו חוזרים ל...
כן,
כן, כן, כן. הרב אליהו היה אומר שהרב נעים גדול ממנו בקבלה.
הוא היה חבוטה של הרב עובדיה יוסף,
וגם למד עם רם סלמן אליהו, וגם... בקיצור.
הם לא יודעים שהם עשו כהן בזה?
לא, הם היו התנהגות. לא, אבל יש הרבה אנשים כאן שישראל... נכון, אבל...
או שלא יודעים. או מתחתנים גם. כן, זה הרי נורא. זה לא טוב.
נכון. לפעמים הרבנות הראשית, לפעמים הרבנות הראשית... למה הרבנות הראשית לא עומדת על זה? אז היא עומדת על זה בדרך כלל. לפעמים, מה שקורה, בגלל שהכוהנים היום, לא כולם מיוחסים, אז מתירים. מה, מתירים את הדברים האלה? לא בסדר. טוב, הלאה. מידות, מידות, בסדר? דברים שאנחנו יכולים להתחבר אליהם.
דבר ראשון,
הדבר, המידה הכי חשובה בחיים,
זו ענווה. ענווה. שומעים? ענווה, הדבר הכי חשוב בחיים.
חסידות זה לא מידה. זו לא שמחה. מידת חסידות. לא, ענב, לא ענבוה.
כן.
צימוק. בקיצור,
סיפור על הענווה של הרב אליהו. קודם כל, הוא תמיד היה לאיפה שהוא לא היה הולך.
אני חוויתי את זה אפילו בעצמי.
יום אחד הייתה הכנסת ספר תורה, הייתי ראש מכינה קדם צבאית,
הזמנתי אותו.
שיבוא לסיום של ה... כן, שיבוא להכנסת ספר תורה
שהייתה במכינה, בבית רימון.
אז באתי אליו והבאתי לו הזמנה.
אמרתי לו, הרב, אני צריך שתבוא, זה חשוב לי וזה.
אמר, מחינה, אני לא יכול. שבוע אחר כך אני הולך לבית מלון בכינר. עכשיו, מה זה בית מלון בכינר?
הרבנית נמצאת במלון, אבל הרב, כל רבני הגולן וכל זה בעצם יורדים לכינר.
ותיקים, שאלות אחרי זה, שאל את אבא שלך, הוא זוכר את זה טוב.
כל הרבנים של הצפון מגיעים לכנאה, הרב עסוק,
אבל הרבנית, כאילו, יש לה נופש.
אז הוא לא בנופש.
נכון, אבל הוא אומר, גם את זה אני לא יכול לעשות, כי זה...
אמרתי לו, כאילו, נגיד, הכנסת ספר תורה הייתה
נגיד בט"ו בסיוון,
הוא אומר, אני בשבוע של ק"ה בסיוון, הוא אומר,
נמצא בארטבריה,
אני לא יכול לבוא פעמיים.
אמרתי לו, טוב, אז מה אני אעשה?
זה חבל מאוד, הרב, אבל עשיתי לו פרצוף,
תשעה באב,
הורדתי דמעות וזה וזה,
אז הוא אומר, בוא, בוא, בוא, בוא, בוא.
כאילו, שיחקתי אותה ככה, זה, הלכתי ל... בוא, בוא, רבי ראן, בוא, בוא.
מה קרה?
מה, נעשה וידאו,
אני אעשה כאילו שאני איזה, ותראה לנו שהם יהיו סמכים.
אמרתי לו, הרב, זה לא אותו דבר.
זה לא אותו דבר, אם אתה תגיע,
זה יהיה משהו אחר לגמרי.
אני חייב שאתה תבוא.
מוטוטו, בוא, בוא, חכה רגע, חכה. קרא לרבנית,
קרא לרבנית,
הוא אומר, תראי,
בוא נחלף, בוא נחליף, כאילו נעשה את ה... באותו שבוע נחליף את התאריך.
אמרתי לו, הרב, קבעתי, אמרתי להם, הוא אומר לה, תראי,
רב עירן עצוב,
זה תלמידים מבחינה קדם צבאית, זה חשוב מאוד לשמח אותם בזה,
החליף את הכול.
בגללך.
מה?
אז אתה לא...
אני, אני, בנטי. אני הקטן, אתה לא בסדר. אני לא בסדר. לא בסדר. אני לא בסדר, מי שמקליט, לא יודע איפה, מי שמקליט.
אני לא בסדר.
בקיצור, הגיע הרב,
אמרו לי, טוב, הוא יהיה אצלך עשר דקות, רבע שעה. אמרתי, חבר'ה, הוא יהיה שעה ושעתיים.
נשאר שעתיים.
הוא רקד עם החבר'ה.
עד היום, זה היה בהתחלה, אז בית רימון, כל בית רימון היו שלושים משפחות.
לאירוע הזה, ליד צומת גולני,
לאירוע הזה הגיעו 500 איש.
זה היה כאילו פגז,
רק מלשמוע שהרב אליהו מגיע וזה וזה.
אנחנו צועדים עם ספר תורה,
פתאום, וראיתי שהוא לא מגיע בהתחלה, אבל היה צריך להתחיל, פתאום הרב אליהו מגיע,
יוצא עם הג'ובה שלו. זה ממש הוד קדומים,
הוד קדומים, כמו לראות את משה רבנו.
כל הכבודה עוצרת.
ממש, אני מספר לך על זה, זה היה משהו.
כולם ניגשים אליו, משקים לו את הידיים, אותה גלימה, הולכים אחריו.
גם, כאילו, האנשים הכי רחוקים, היו שם קיבוצניקי אז כאלה שבחיים לא ראו רב.
ואם ראו רב, עשו לו מה שעשו לו.
פתאום רואים איזה איש אמת כזה, בסדר?
אז הענווה הגדולה שלו, כלומר, ברגע שהוא מזהה איזה צורך,
ענווה.
מה עוד?
שומר על הפה שלו.
בחיים לא היית שומע אותו מדבר לשון הרע.
אנשים פגעו בו, זה קצת מזכיר את הרב קוק.
אתם יודעים שהרב קוק, שהיה עובר במאה שערים,
היו שופכים עליו מי ביוב אחינו החרדים. אז למה הוא הלך לשם?
כי הוא אמר, לא משנה, הוא לא הלך כדי שישפכו עליו, אבל הוא היה רב ראשי.
והם ביזו אותו, והוא היה שותק.
איך אומרת, אמרה מסכת שבת?
הנלווים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים.
ככה היה מתנהג הרב בלתי קוק וגם הרב מרדכי אליהו, בסדר? שומר על הפה שלו.
דבר שלישי, צניעות.
אנחנו מדברים על מידות בכוונה, על מידות שאנחנו יכולים גם לרכוש אותן לעצמנו.
גם צניעות במראה, אבל גם צניעות בהחצנה.
היה לו כוחות על.
כוחות על, היה יכול להפוך בן אדם שהיה מקפיד עליו? אני אומר לכם,
היה יכול להפוך אותו לגל של עצמות.
היה יכול להרוג בן אדם בהבל פיו.
ככה אני אומר לך, אני יודע את זה. אבל הוא לא היה עושה את זה בחיים.
אבל הוא לא היה עושה את זה בחיים, בחיים. הוא לא יקפיד על בן אדם ועוד דברים הזויים. אין לך חסר מכל דבר כזה שהוא אומר על יהודי ופתאום הוא עומד למחרה. יש רבנים שקיללו. יש רבנים שקיללו אנשים. נכון, כתוב, היזהרו בתלמידי חכמים, שעקיצתם עקיצת עקרב, נכון?
נכון?
אבל הוא תמיד היה מודע לכוח שלו.
הבבא סאלי,
היה קשר מאוד מיוחד ביניהם,
הוא נתן לו את כוח התפילה
לרב אליהו.
הרב מרדכי אליהו נתן לו את כוח התפילה. כמו שבבא סאלי היה אומר משהו וזה מתקיים,
קם אחריו אליהו, אומר משהו וזה מתקיים.
דוגמה,
יום אחד נוחתים שני ההורים, אומרים,
הבת שלנו, אתם יודעים שהילדים על גיל תשע, אין להם פרספקטיבה.
כאילו הם לא משארים נכון מרחקים מעבר חצייה
היא ראתה בריכת שפייה
והייתה שם שלולית למטה, אבל לא היה באמת מים עמוקים
והיא קפצה ראש,
ילדה קטנה,
באים לרב אליהו ואומרים לו, הבת שלנו מאושפזת,
כנראה... הלכה. הלכה. הרב אליהו אומר להם, טוב, תבורך.
אז הרבנית חזרה ואומרת לו, לא, לא, לא, לא. צריך פה ברכת טובה.
צריך ברכה, כאילו טורבו, כאילו משהו זה.
אז הוא אומר לה, תגידי, נשאר לנו שמן מהחנוכיה?
היא אומרת לו, כן, היא עברה תביא, תביאי תביא את שמן. כתוב, מנוטר קנקנים,
נעשה נס לשושנים.
נכון. אמר להורים, קחו את השמן, תמרחו על הילדה, תוך 24 שעות היא רוקדת.
וכך היה.
מה? וכך היה. היה אמיתי? כן.
אתם מבינים?
הבנתם?
טוב, הלאה, טוב.
שמה? שמה? שמה? זה ודאי. ודאי, ודאי.
ודאי, כן, ודאי.
טוב.
כמובן, שמירת העיניים שלו. אנשים אמרו, תגיד, מה,
הרב אליהו היה מקבל נשים? לרב אליהו היה לו איזה מספר עשר או משהו כזה.
הוא היה לוקח שני מספרים פחות.
מתי נודע לי את זה?
שהיינו באיזשהו, לא משנה,
היינו באיזשהו כינוס מסוים בזל וזל,
ואז הוא אמר, טוב, תביאו לי את המשקפיים השניות.
זה היה כנס של נשים, בניין שלם או משהו כזה,
תביאו לי את המשקפיים השניות.
אני רואה,
לא אני, אבל מישהו שם, שיש הפרש של שני מספרים.
יש משקפיים שהוא קורא בהם,
ויש משקפיים שהוא הולך איתם,
והוא לא יודע אם יש לו נשים,
גברים, הוא מדבר.
שמירת העיניים, אנחנו יודעים שזו המנורה הטהורה,
יש לנו שבעה קנים,
שתי אוזניים,
שני עיניים,
שני נחיריים ופה, שבעה קנים. אדם צריך לשמור על המנורה הטהורה.
אם הוא שומר על המנורה הטהורה,
הוא יכול לראות דברים שאנחנו לא רואים.
נכון? כי מי רואה? הנשמה היא זו שרואה.
נכון?
אבל יש שש.
שני אוזניים. שני עיניים. שני נחיריים ופה אחד. שני עץ שלה? כן. בסדר?
זה נקרא מנורה הטהורה. מי שמקדש את האיברים שלו,
שופטים ושוטרים, תיתן לך בכל שעריך,
הוא רואה דברים שאנחנו לא רואים.
והוא היה רואה דברים שאנחנו לא רואים.
כמו שבבא סאלי היה רואה, כמו שאחרים.
בסדר? טוב. אז זה דברים שאנחנו גם כן יכולים להגיע אליהם.
צניעות,
שמירת הפה,
שמירת העיניים ולהיות בענווה.
טוב,
אני ממשיך.
כל גדולי הדור הקודם,
הוא היה קשור איתנו.
בין בפשט, בין בדרש, בין ברמז, בין בסוד.
החזון איש, כן, היה מחבב את הרב אליהו מאוד מאוד מאוד מאוד.
הבבא סאלי, כמו שהזכרתי מקודם,
שמתי שהרב אליהו נכנס אליו פעם ראשונה,
בבא סאלי קם.
הרב אליהו היה בן עשרים ומשהו.
בן עשרים ומשהו, בגיל שלכם.
בבא סאלי קם, היה מאורר כבר.
אמרו לו, רבנו, למה אתה קם?
הוא אומר, זה צדיק יסוד עולם, על הרב אליהו, בסדר?
אז אני אומר, גם האנשים שהוא למד מהם, הוא היה מעתיק שמועה.
מה זה מעתיק שמועה?
כמו שכתוב על אלישה, שגדול שימושה יותר מלימודה, הרב אליהו פשוט היה אצל כל גדולי העולם של הדור הקודם,
הרבי מילובביץ', בסדר?
מי היה המספיד היחידי בלוויה של הרבי מילובביץ'?
הרב מרדכי אליהו. אף אחד לא העז לדבר.
הוא דיבר.
מי התעסק עם הטהרה של בבא סאלי? בבא סאלי אמר, רק הרב מרדכי אליהו מתעסק עם הטהרה שלו.
בסדר? וגם לא זה הדרך.
עם הטהרה.
לפני שבן אדם, קוברים אותו, עושים לו טהרה. שוקפים אותו. בסדר, שוקפים אותו. נקים אותו. כן, אז עושים לו חוק. ממש כל גדולי העולם אמרו, אנחנו רוצים שרק הרב אליהו.
ופשוט הוא היה מגיע, פתאום היו אומרים, לא ידענו שהם כל כך מחוברים.
הם היו כותבים בצבאות שלהם,
אנחנו רוצים שרק הרב אליהו יתעסק איתנו ב... אתם מבינים? כאילו, טוב.
הלאה.
הרב אליהו, בסדר? זה טוב לכם ככה? כן, כן, ולעצור.
הדאגה שלו, או הייתי קורא לזה הכלליות, בסדר?
כלליות.
שני דברים מרכזיים גמרו את הרב אליהו.
אחד, זה הרצח של שמונת הילדים, הנערים, במרכז הרב.
וחורבן גוש קטיף.
מרכז הרב שהיה לפני,
היה פיגוע,
כן היה פיגוע, מרכז הרב.
הקצין בלחץ. הרב אליהו, הרב אליהו הוא ראה בעיני רוחו, אני לא זוכר.
הוא ראה בעיני רוחו שיכול לקרות משהו במרכז הרב.
סיפר לי את זה.
ואז הם עשו כינוס בכותל המערבי, הרב אליהו אמר,
חייבים לעשות תפילה בכותל המערבי.
ואז זו הייתה הסיבה שהאולם המרכזי של מרכז הרב
היה ריק מאנשים. התכנון של המחבלים היה להרוג עשרות.
אחרי שהם ראו שהאולם ריק,
הם רצו לספרייה,
ושם הם הרגו ישל"צניקים, חבר'ה מהישיבה התיכונית,
לא מהישיבה הגבוהה.
זאת אומרת, הרב אליהו הציל את אנשי מרכז הרב. מה אמר, הציל אותם? מה הוא הציל? כן, לפני כן.
ואז,
חושבות לדבר שנהרגו שמונה,
זה ממש שבר את ליבו, הוא כאילו,
הייתה לו איזו הלקאה עצמית, הוא אמר לי, וואו, אולי יכולתי לחשוב גם עליהם.
כן, זה יכל.
דבר שני, כמובן גוש קטיף.
במסגרת ההנהגות שלו, הרב אליהו, במשך 70 שנה,
אולי אפילו יותר, היה אומר, תיקון חצות
ותפילת ותיקין.
בסדר? כלומר, תיקון חצות בלילה, תפילת ותיקין לפעמים אין כמעט זמן ביניהם, שעתיים, שלוש, הוא היה לובש שק,
יושב למרגלות הדלת,
בוכה,
שם את הדמעות שלו בכוס
ושותה אותן כדי להרגיש את המרירות,
את המרירות של חורבן בית המקדש.
כל לילה, לא פעם בשנה, לא רק בתשעה בארץ. כל לילה, כל לילה, אשתו לא ידעה מזה. יום אחד כשהיא קמה, היא רואה אותו יושב ליד הזה.
אומרת לו, מה זה?
והוא לובש שק, ככה המקובלים עושים.
ככה עושה כל לילה ואז כשגוש קטיף היה הוא לא הלך להתפלל תפילת ותיקים נשאר בחדר שלו כדי להתפלל כל היום
ויומיים לפני חורבן גוש קטיף הוא אמר לי נגזרה הגזרה אני כבר לא יכול
כשחייגתי לך הוא אומר אני לא יכול זה גדול ממני אם היו מצטרפים אליי יכולנו אולי לבטל את הגזרה אבל אני לא יכול
זה עבר חדש. ככה הוא חי.
מבין כלליות כזאתי.
כשהיה אנשים עומדים בקבלת קהל,
אם יש חייל או חתן,
כל השאר חייבים לזוז,
החייל ראשון.
החייל, קצין,
כן, גבר רפי יכול לספר לכם הרבה, הוא היה סגן אלוף,
הוא היה בא לשאול אותו שאלות, הרב היה עוצר את התפילה,
ניגש, לפעמים זה היו שאלות קריטיות,
זה אומר לו הוראות,
אם מדובר בחתן, פותח את הדלת, חתן קודם לכולם.
חתן הוא מלך, בסדר?
כל מיני תחושות כלליות כאלה.
הוא היה עושה ימי עיון לכל רבני ההתיישבות.
הוא היה תומך בגוש קטיף, נוסע לשם.
הוא נשבר עליו. הוא נשבר עליו. מה שהלב נשבר. כן, בהסכמי אוסלו, אני הייתי בטלפון מביבי.
בטלפון מביבי אני נמצא בזה.
הוא אומר, תגידו לו שאני לא רוצה לקבל אותו.
לא מוכן לקבל אותו.
אמרו לו, הרב, ביבי, זה... אני רק רוצה לשמוע ממנו.
מה, זה של אימא שלו? מה זה הדבר הזה? מה פתאום הוא מוכר לך בני ארץ?
זאת אומרת, כשהיה לו משהו שהוא... זה לא עניין אישי, כמו שאמרתי, ברמה אישית... אה, הוא תמך.
הוא תמך בהצבעה?
לא, בהצבעה בכנסת. כן, שביבי החליט...
אז הרב אליהו אמר, בשום פנים ואופן, אני לא מוכן לקבל אותו, בסדר?
זאת אומרת, כשהיה מדובר בדברים כלליים, הוא לא היה מוכן לקבל את זה.
הוא הרגיש שהוא צריך להילחם על זה.
כל עוד זה לא עניין אישי. דרך אגב, גם הרב שמואל אליהו הוא כזה.
אתה מבין שהרב אליהו, הרב שמואל הוא צמחוני.
הוא צמחוני, הוא לא בן אדם שהוא הוקל בשר.
באופי שלו הוא עדין נפש.
אבל מתי שמדובר על דברים כלליים, הוא נועז.
והוא עומד בפרס. טוב.
עוד המון דברים כלליים.
עכשיו, שיטת החינוך שלו,
גם דבר שאנחנו יכולים ללמוד, בחיים הוא לא אמר לא.
אין כזה דבר להגיד לא.
אין כזה דבר להיכנס בבן אדם. אם אני רוצה להעיר משהו, אני אומר אותו בצורה ספורלית.
מה היה עושה רבי אליהם? היה מספר סיפור.
אני רוצה להעיר לך על משהו.
אני לא אומר לך משהו.
ההקלטה וזה הוא רוצה שנקליט.
הוא אומר, הוא לא אומר לבן אדם, זה בא בצורה עקיפה, הוא מספר איזשהו סיפור
אחרי שאתה כבר הולך, כמו שמשה רבנו, נכון?
בהתחלת ספר דברים,
הוא אומר, אחיתופל, וזה נכון איך אומר רש"י, הוא לא אמר להם את הערה, הוא אומר להם שמות של מקומות,
ואז עם ישראל קולט, אה נכון, היינו לא בסדר שמה, וזה נכון,
אין לובן ואין תופל, מכירים את הרש"י הזה, נכון?
אותו דבר גם הרב אליניו, בחיים לא יבוא ויגיד לבן אדם אתה לא בסדר.
יספר לו סיפור,
ואז מהסיפור הזה הוא יבין שהרב אליהו כבר לא נמצא.
שהוא לא היה בסדר. כי שהוא לא היה בסדר. הוא לא מסובב בזה, פשוט. כן, כדי שבא לתוכחה,
בא לבן אדם שלא יתבייש, בסדר? גם ככה, כמו שהרב קוק אומר, כזה ייסורי גיהנום. בן אדם גם ככה מיוסר מתישהו עושה את הדבר.
זה אחד.
תמיד הוא מעצים,
אם יש מרא דאת, אה?
הוא בא, לא משנה מי זה.
נגיד שהוא יבוא לפה ואומר, הרב ביגון, הצדיק,
אז בסדר, הרב ביגון בפה נמלח. יום אחד הוא בא למכינה, מתי שציפדתי אתה על זה,
אני יושב, יש לי סרטון כזה,
הוא אומר, רבותיי,
הרב רן בן משה, טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה.
אמרתי לו, הרב, רבנו בחילת, תפסיק.
מה אתה אומר עליי כל מיני דברים? זה לא נכון מה זה.
אז הוא אומר לי,
הוא אומר לי, קודם כל, אני מברך אותך, שהכל יהיה נכון. דבר שני,
אתה יודע, מתי שאני הולך,
אז התלמידים אומרים, אם הרב אליהו עמד על הרב שלנו כאלה דברים,
כמה אנחנו צריכים לכבד את הרב שלנו?
כמה אנחנו צריכים לכבד את תמרה דיאטרה? אתם מבינים? גאוניות, פשטות בגאונות, בסדר? תמיד מעצים את תמרה דיאטרה.
הוא היה בונה את התלמידי החכמים.
זאת אומרת, אם היית בא ל... שימשתי אותו בכל מיני מראות,
לא משנה,
כל מיני דברים בהלכה שלומדים אותם בתור רב, בסדר?
אז הוא היה תלמיד, מה אתה אומר?
מה אתה אומר? כלומר, לראות שאנחנו לאט לאט לומדים, לא הכל בקפיצות כסף או זהב, אלא מתרגל אותך.
גם, תלמידי חכמים.
טוב, שקידה עצומה.
היה לרב אליהו, היה לו אוטו כזה,
ביואיק כזה, אחרי זה וולבורג, היה לו כאבי גב, לא משנה מהערב.
מאחור יש מנורה,
ש"ס,
כל הדרך הוא לומד.
בסדר? בטיסות שהיו לו הוא היה גומר גמרות שלמות.
כן, כן, תוך כמה שעות גומר בבא בתרא, טיק, סיום, טק, טק, טק, טק, טק, טק, טק, טק. השם יעזור.
אני ראיתי את זה במו עיניי.
לפני חודש הייתי אצל הרב איידיליס. שמעתם על הרב איידיליס? לא.
הרב איידיליס מתל אביב, הוא מקובל גדול מאוד, צדיק גדול.
איכשהו הוא הבין שאנחנו קרובים.
הייתי אני ואשתי.
אתה נכנס, אתה יכול לתת עצמו עשר דקות גג
רק שמשי, שם גרובי, ישב איתנו ארבעים דקות
הוא אומר,
הרב אליהו הוא דוד שלך,
חכם סלמן הוא סבא שלך, מה את באה לפה?
הוא קם,
נותן לי משיקה, נשק לי את הילד, אמרתי לו, אה, מספיק, מה זה, הרב אליהו, הוא אומר, אני הייתי בן שש עשרה, ככה הרב הייתי מספיק,
הייתי בן שש עשרה, אני חסיד גור,
הקולה שלהם היה מול הרב אליהו. הוא אומר, היינו מחכים
מתי הרב אליהו יצא ומתכניס נוחה לשאול אותו שאלות ולראות את גזיף פניו.
הוא אומר, מתי התבדלתי לגדלות שלו?
עכשיו הרב האידליס, שתבינו, כל דבר שהוא לומד הוא זוכר.
משהו פלא.
אדם שחי איתנו, כן? אדם בן חמישים אולי.
בתל אביב, בבית הכנסת של הרב גורן.
בבית הכנסת של הרב גורן,
יש בכנסת של הרב גורן, חוב ומשהו כזה, לא זה, אבו עגלה, משהו כזה, לא משנה, בכל מקרה
הוא אומר לי, והוא אומר לי
מתי התוודעתי לכתוב של הרב אליהו, חוץ מהמידות וזה,
הוא אומר יום אחד היינו בשיעור,
הרב אומר כתוב ברמב״ם,
אז מישהו, חצוף אחד אומר לו, הרב זה לא כתוב ברמב״ם,
הוא אומר תביא את הרמב״ם,
הוא אומר לך את הזה, תביא את הרמב״ם,
הוא אומר לו תפתח,
ההוא פותח,
הרב אליהו, בלי ספר, כן,
אומר לו את הרמב״ם
טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-ט
יש את כל השולחן ערוץ, בסדר? טוב, הלאה.
זוגיות, יש כוחות? זוגיות.
ואחרי זה אספר לכם סיפור עסיסי ככה.
זוגיות, חשוב, לא?
הרב אליהו תמיד בבית
יש מסיבת מרעים וזה,
יש כיסא ריק.
גם לאליהו נביא, אבל בעיקר לאשתו.
הרבנית, הרבנית, מדבר על ידי גוף שלישי.
הרבנית, הרבנית, הרבנית,
זה הפלא הדבר. היא חיה, כן? הרבנית ציוויה חנה,
בת אביגיין, שכדובר הוא ישלח לה רפואה שלמה.
תמיד נועץ ברבנית.
עכשיו,
כמה סיפורים שהוא סיפר לי בעצמו.
יום אחד, בתור רב ראשי, יש טקסים,
הטקסים מתוזמנים.
כן, אז הרב שמואל סיפר לי את זה, נכון?
אז הרב אליהו יורד. עכשיו הרבנית, בסגרה, היא הייתה יורדת יותר לאט, זהו.
אז עכשיו כל החבר'ה עובדים עם זה,
אתה יודע, באנגליה, עם הפומפונים האלה וכל הזה.
בקיצור, תיזמו, אומרים לו, כבוד הלב, בכבוד,
מה בכבוד, יש פה רבנית,
צריך לחכות לה.
לא מעניין אותו כלום, לא טקסים ולא נעלן.
קודם כל הרבנית.
כשהוא היה חולה, יש לי את הספר הזה עם פתקים,
הוא כותב פתק, הוא על ערש דווי,
כן, הולך למות.
הוא אומר, היום יום הולדת של אשתי, תקנו לה בוסן.
כל שנה מושיב את כל הנכדים וכותב למגילה,
לוקח שני גזרי עץ, מחבר ניירות,
עושה מגילה ואומר, עכשיו אני רוצה להגיד כל מיני מחמאות לסבתא.
כל הנכדים יושבים, הוא מחמיא לרבנית, את תמך בי ואת אישה כשרה ואת יש את... ממש ככה, זה פשוט היה פלא, כאילו איך שהוא מייקר אותם ומכבד אותם.
הייתי כמה פעמים, שהוא כבר ענה לנו תשובה,
כן, היא גם הייתה אוהבת לי ככה להיות מעורבת בזה,
הוא עיראקי מרוקאית,
אז מרוקאית כמו שצריך, אש, אש.
נגיד זה, כבר הוא אמר לנו את התשובה,
פתאום הוא אומר, הרבנית, הרבנית, בואי, בואי, אושרה קוראת לך, אושרה אשתי,
אושרה קוראת לך.
אשתי הייתה בת בית אצל הרב,
הוא היה עושה לך חביתות עם שם השם המפורש,
בלי ביצים, כאילו י' כו' כפאק, חביתת עין.
עם ירקות, בלי ירקות. בקיצור, הוא ממש היה דוד, דוד שלה.
דוד.
היום הולדת שלה הייתה לה בת מצווה והתכנסו בט"ו בשבט.
התכנסו בט"ו בשבט,
ומרוב שהתלהבו שהרב נעים הגיע והרב מרדכי הם הגיעו לבית של חמי,
שכחו את הבת מצווה כאילו.
לא התייחסו.
פתאום האב אליהו, היא מספרת, היא הייתה נבוכה.
בת 12 אמר לה,
ראש רמ"ש אומר, אז היא אומרת לו, בסדר הרב
אומר, זה הבת-מצווה שלך, לא?
אז היא אומרת לו, כן, אבל לא חשוב.
קם, אומר, רבותיי,
היום זה הבת-מצווה של אושרה,
אנחנו רוצים לשמוע אותה. כי הוא אומר, הוא העמיד אותי על הרגליים.
ביקש ממני שאני אדבר,
היא אומרת, כל הבת-מצווה תפסה פוזיציה אחרת, בגלל שהרב אליהו ייקר אותי.
אתם מבינים?
זה גם גדלות עצומה,
איך בן אדם ענק,
קטון כגדול, אין משוא פנים.
מה עוד?
מחכה בטקסים, כיסא ריק,
תמיד נועץ גם בה,
תקנו לבושם, יפה מאוד.
יום הולדת, מגילה, כתבתי. הלאה.
סיפור אישי,
שחלק מהאנשים סיפרתי אותו, אני אספר את זה בקצרה.
אני הייתי רב מושב בגיל 28. למדתי פה, למדתי כחודש במכון מאיר,
הכרתי את האב בן יעקב, אמר לי, שמע, עזוב,
תבוא למכון מאיר, יש לך אותי רק פעם בשבוע,
בוא נעיק עליך, ככה אמרנו, צחק על עצמו.
וזה, למדתי שם רבנות,
הלכתי להיות רב מושב.
לטקס הרבנות מושב הוא הגיע בעצמו.
עכשיו זה לא דבר מצוי, כאילו הרב אליהו מטריח את עצמו, שעתיים ומשהו,
נתיב השיירה זה ליד הגבול, ליד נהריה.
מביא לי טלית חדשה,
אומרת לברך עליה שיחיינו, בשמחה וטוב לבב.
בירכתי שיחיינו,
הלך, חנך איתנו מקווה חדש,
קודם בנה, אבל אני כאילו גזרתי את הסרט, אז כאילו אני עשיתי את הכול, אבל אמרתי לך, חבר'ה, זה לא אני,
לרב הקודם, טוב.
ואז הוא אומר לי,
אני מברך אותך לפני כל הקהל, באו, היו איזה 400 אנשים, כאילו כל הקהל הגיע להכתרת הרב שלי, כאילו,
ואז הוא אומר, אני מברך אותך בברכה המשולשת בתורה.
שמחתי, ברכת כהנים, בברכה השם וישמעיך, נכון? ברכה משולשת חסד, אתה יודע.
קיר, יפה.
אחרי זה אמרתי לו, הרב, אם יש לך זמן, אתה יכול לבוא גם אליי הביתה, לקבוע מזוזה? אמרתי לו, כן, אבל לא, כאילו שיש לו את כל הזמן שבעולם, בשביל החצוף.
בא אלינו הביתה, קובע את המזוזה,
קובע המזוזה, אומר לי עוד פעם,
אני אברך אותך ברווחה המשולשת בתורה.
אמרתי, מעניין, מה זה, מה? מה קרה פעמיים? עוברים כמה ימים, אני רואה שאשתי מתחילה להקיא,
אבל מקיאה פי שלוש.
מה התברר? שהיא נפקדה, נפקדה, שהיא בהריון, הולכים לרופא,
אומרים, תשמעו שבו רגע, תשמעו רופא במעלות,
יש מקום שנקרא יפה נוף, איזה שכונה, פעם ראשונה הוא רואה כזה דבר,
הוא אומר תראו רק שנייה, יש לי בשורה טובה ובשורה רעה, בשורה טובה,
קרה לכם משהו שקורה אחת לשתי מיליון,
יש לכם שלישייה,
זהה, בתוך הבטן, וזה מריון טבעי.
כל מה שאתם מכירים בחיים שלכם,
שלישיות רביעיות, זה מבחנה. מבחנה, כדורים, עניינים. יש לכם שלישייה.
אתה טבעי? אתה זה אבל? אתה לא זה.
אני בטוח. נו, וזה אותו אחד, אותו מין? זה הילוי.
לא, אנחנו מדברים על אותו זהה.
אני בטוח. נו, אז זה לא זה.
אז יפה, אל תשבור לי את המילה.
תמשיך.
בקיצור אנחנו מדברים על אנשים על שלישייה שהם נראים, נראות אותו דבר
והם אותו מקדק, כלומר לא שתי בנים ובאת או זה, שלוש בנות או שלושה בנים נראים אותו דבר,
חושבים אותו דבר, עושים אותו דבר,
זה קורה אחת לשתי מיליונים,
טוב?
אומר לי ההוא,
תגיד לי מה זה הדבר הזה, מאיפה באתם?
תראה, אנחנו באנו, אני רב חדש וזה,
טוב, זו הבשורה הטובה.
הבשורה הרעה שכל שלייה צריך, אם יש כמה ילדים בתוך השלייה צריך שתהיינה שתי מחיצות.
יש לכם רק מחיצה אחת,
הן עלולות למות ממחלה שנקראת TTS, כלומר הן ניזונות באותו מחסן,
אחת עלולה למות מעודף,
אחת עלולה למות מחוסר.
אה, צריכים להיות השני תאים? זה צריך שתהיינה שתי מחיצות.
אם הם יזדהמו, הם יזהמו את השלישית ואשתך תמות, כך אומר לי הרופא. וואי, וואי, וואי, וואו.
טוב, יצאנו משם, אמרתי, בשביל מה, הרב אליהו, דוד שלך?
התקשרתי אליה, אמרתי לו, הרב.
אמרתי לו, שלום, כן, מה שלומכם? אמרתי לו, הרב.
היינו יוצא לרופא, אמרנו שיש לנו שלישייה, אמרנו, אני יודע.
אמרתי לו, בסדר, הרב יודע,
אבל אמרו לנו גם שהם ימותו, ושאשתי אושרה, מילא אשתי, אבל זה אחי יליד שלך, מה זה?
הוא אומר, אל תדאגו,
הכל יהיה בסדר.
עכשיו, הרופאים שבעה וחצי חודשים,
שבעה וחצי חודשים של ניסיון באמונה. אשתי בשמירת הריון, הרב אליהו אומר לי, תעשה חיג'י,
חיג'י, בעירה כי זה תעשה עילה.
תספר להם, תסובב אותם,
גם אל תגלה להם שאשתך בהיריון עם שלישייה.
למי?
לקהל שלך.
כי אין הברכה שבויה אלא בדבר הסמוי מלא.
אל תגיד כלום. חסרו לה לדבר.
ואני אלווה אותך.
ככה הוא אומר לי בטלפון.
כל פעם, הוא אומר, בהתחלה יש שמירת הריון בבית,
אחרי זה אצל ההורים שלה בירושלים,
אחרי זה בבית חולים, כל פעם שאשתך מודאגת אנחנו אומרים תהילים ביחד.
וככה עשינו.
שבעה וחצי חודשים,
הייתי נוסע שבתות לבד למושב נתיב השיירה, עושה שבת לבד.
קורא להם בתורה שיעורים, דרשות.
יש לי שני ילדים,
ילדה בת שלוש,
ילד בן שנתיים ואישה בהיריון שעלתה 17 קילו. אשתי לא ענקית, מיטה בומבילית כזאת.
כל הבטן שאני מסכים עליהם.
והרופאים אומרים, אם הם יחיו,
הם יהיו מוטציות.
שמונה עיניים, עשר ידיים,
הן מפגרות, השם ישמר. הרב אליהו אומר לי, תקשיבו טוב,
זה דבר כזה, עוד לא שמעתם בחיים.
הן תהיינה בריות,
הן התחתנו בסמיכות והן תהיינה פוריות.
שלושה בנות? צה לשלום, כן.
אבל אתה חייב לעשות ניתוח קיסרי פרטי.
אמרתי לרבנו, אין לי גרוש, אין לי כסף.
הוא אומר, אני אממן לך את זה.
אני בא, אני מדלג לכם את כל הניסיונות, שבעה וחצי חודשים.
אני נמצא בחדר לידה בהדסה עם קרן. כן.
חמישה עשר אנשים מסביב לאשתי. חמישה עשרה רופאים. חמישה עשרה רופאים.
שני מרדימים.
שלושה אסיסטנטים, רופאי ילדים. קיצור, אני פה, שם.
ואשתי נכנסת לניתוח כמו חנות של יודאיקה.
היה לה את הכיסוי טלית של הרב אליהו,
שעון של רבי שמעון הצדיק,
קמע של הרב, כשהבבא סאלי,
אומר לה, נותח, גברת, אי אפשר להיכנס ככה, זה לא סטרילי.
אומרת לו, או ככה או אל תנתח.
אומרת, טו-טו-טו, בסדר, תיכנסי.
נכנסת, אני רואה אותה שוכבת על שולחן, אני נכנס מפה,
יש לה מחיצה,
היא לא רואה את הפלג בגוף התחתון וגם אני לא רואה,
אבל היא שומעת, היא בהקרא, יש לה פידורי.
מסמנת לי ככה, אומרת לי, רק תקרא תהילים.
כן, שבעה וחצי חודשים שהרופאים אומרים לנו,
הם לא יהיו בריאות, יקרה ככה, והרב אליהו אומר, חבר'ה,
אני שולח אתכם לאולטרסאונד,
שכחתי לספר דבר חשוב, שולח אתכם לאולטרסאונד,
תבואו אליי אחרי האולטרסאונד, אני מקצר את הזה,
האולטרסאונד בודק, הוא אומר, כרגע הכל בסדר, אני לא יכול להבטיח כלום,
אני כותב לכם את זה פה על המחשב,
תנו את זה לרב אליהו. עכשיו, הרב אליהו לא יודע אנגלית,
לא יודע אנגלית.
אני מביא את הדפים לרב אליהו,
הוא משחק אותה כאילו, קורה.
שם את הדפים, עוצם את העיניים,
רק אני ואשתי יושבים ובוכים,
או שאני מאבד את שלושת ילדיי ואשתי,
או שזה.
עוצם את העיניים שתיים-שלוש דקות, ולפי דעתי הוא עושה עליית נשמה.
פותח את העיניים ואומר לי ככה:
אנוכי אערבנו,
מידי תבקשנו,
אל תדאג,
לא יהיה להם שום דבר, לך הביתה.
טוב, עכשיו אני מגיע לניתוח, בסדר?
הוא אמר לי בניתוח לעשות ניתוח פרטי.
אם זה לא היה ניתוח פרטי,
לא הייתי יושב פה היום ותור איזו.
ניתוח פרטי. אחת השיריות הייתה למעלה.
בבתי חולים אוניברסיטאיים יש הרבה אסיסטנטים,
כאילו חבר'ה שמתלמדים.
ברגע שיש שירייה למעלה זה דבר שהוא מאוד מאוד מלחיץ,
ואז היה יכול להיווצר איזשהו זיהום בזה.
ומזלנו, בגלל שהרב, גם את זה ראה בעיני רוחו,
היו רופאים מומחים, חתכו מהר,
אני מחכה ליד הראש, אומר תהילים,
פתאום,
תכיר, אחרי דקה תכיר, אחרי שתי דקה תכיר. שלושת הבנות, ישר שמים אותן באקווריומים,
עשר אצבעות, שתי אוזניים, שתי עיניים, כל האברים. גם משקל קטן? משקל קטן, אמנם, הם היו בפגיה. משקל קטן. בריאות לחלוטין. ברוך השם. שנינו שואגים, ברוך אתה השם,
הילוקים לרב שייחר, יענו, וקיימנו, והגיענו לזמן הזה! והם מתרגשים ממש בכי, וזה, קיצור, זה לפני 26 שנים כמעט, כן?
ברוך השם, שלושתן התחתנו, שלושתן אברכיות, אחת ביצהר,
אחת במלאכי השלום, מי שמכיר,
ואחת ברמת השרון, הן ברוך השם פוריות,
אחת יש לה ארבעה ילדים,
אחת יש לה שלושה ילדים,
ובהריון, ושניים מתוכם תאומים.
אמרו לנו שזה גנטי, ככה שאנחנו חכים לפופקורן, כאילו, בסדר?
והשלישית גם כן יש לה ברוך השם, גם כן יש לה שלושה ילדים,
וקוראים להם אמונה,
אמונה זה אמונה בקדוש ברוך הוא, אמונה חברה.
השנייה צופייה זה הציפייה, והשלישית פיצוץ רחל, פיצוץ זה הצלה, ורחל זה אחות של חמי ושל רב אליהו,
שלא היו לילדים.
אז כמחווה, זהו ברוך השם, בריאות ושלמה. זה הסיפור האישי שלי, כן.
כן, איך?
כן, תוך שנה וחצי.
מה שהוא אמר, כאילו נביא אמר לך. מה שהוא אמר התקיים בנו, בסדר? ברוך הכל טוב. ברוך תהיה. אנחנו ממשיכים, יש לכם עוד כוחות? יאללה. מה זה אמונה בהשם?
מה אמונה? אמונה בהשם ו...
באמונת חכמים.
טוב, סיפרתי לכם פעם,
שאלתי את הרב אליהו, מה הקריטריון לצדיק?
אמרתי לכם, אני חושב, חמישה קריטריונים, נכון?
אמרתי לו, מה אחי, איך אני בוחר צדיק?
אמר לי, תקשיב טוב,
אשמור על זה כל החיים.
קריטריון ראשון, שמחה.
קריטריון שני, ענווה.
קריטריון שלישי, אהבה בלתי מסויגת לעם ישראל. אלא גם שאתה לא אוהב אותו.
ההוא שמאלני, ההוא קפלניסט, ההוא זה, כולם אוהבים.
קריטריון רביעי, היכולת לקבל ביקורת.
קריטריון חמישי, לא לנגוע בכסף.
שם נוחים רוב הרבנים.
בסדר?
וככה זה התקיים.
כלומר, סיוחה, ענווה, אהבה בלתי מסויגת, יכולת לקבל ביקורת ולא לגעת בכסף. שמעת את זה טוב, רופאייל? מה אתה אומר לא לגעת? רגישתי שבאחרון אתה כאילו סוגר מדופים.
אמרת, וואלה, כאילו, סגרתי ארבע פינות.
טוב, הלאה. טוב,
עוד כמה דברים.
תראו,
הנהגות,
הוא לא היה אוכל מחוץ לבית שלו.
והוא לא היה אוכל שחיטה, לא בקטע הרע, כאילו.
היה לו שוחט משלו. השוחט שלו מתפלל בתימנים,
עכשיו מעל איפה שאני עתיד לגור, קוראים לו הרב גיאט.
אתם מכירים? מכיר?
השוחט גיאט, הוא צדיק כזה, צריך להיות היום בן 70.
שמע?
זה סופר סתם.
יכול להיות, יכול להיות שהוא גם סופר סתם, כן.
הוא פה...
יפה.
אה, הוא היה, הרב אליהו היה מתנהג על פי הקבלה ועל פי חסידות,
למשל.
אישה, הגלימה שלו, שמתם לב, הגלימה שלו היא מכסף.
כל הרבנים הראשיים, הגלימה שלו היא זהב.
למה? כי על פי הקבלה זהב זה דין וכסף זה רחמים.
הוא אמר, אני לא רוצה למשוך דינים עליי.
הוא לבש כסף.
יש לי בארנק שלי...
גם הג'לביה עצמה הייתה בצבע, כי היא לא הייתה שחור.
נכון, נכון.
זה גם דרך.
כן, כן. דרבייה שלו היא כחולה, שלא יהיה שחור, נכון? בשבת לא יהיה שחור. אה, וערב. בשבת, נכון. בשבת, נכון.
בשבת, גם של הרב אליהו. נכון, נכון.
ויש לו, הייתה לו גלימה נוספת לארבע השבתות המיוחדות, שבת הגדול,
שבת תשובה, גלימה. הכל לבן. כן, כן.
כן, הלבן. איזה הפזר?
איזה נבוא זה?
או, יעקב.
רבותיי, רבותיי, תנו לי את הכמה דקות, יעקב הגיע, אני בלחץ.
בסדר.
אז הסיבה שהוא מתנהג בחסידות זה לא עצבנות דתית, שזה גם דבר גדול מאוד.
לפעמים כשאתה מחמיר,
אתה עצבני או על עצמך או על אחרים, נכון?
בחיים הרב אליהו לא היה כועס.
בחיים לא מרים את הקול.
כשזה היה נוגע לעם ישראל, רק אם זה כלל ישראל, רק אם זה כלל ישראל, האדם היחידי שאני חושב שהוא באמת חב איתו זה משה דיין שרוצה למנות אל כהדארבה,
הוא בא למנהיג כהדאבי הכל, עמד מול השופר,
אמר לה, שוב, אם אני רוצה תרימו אותי גם עד הדרך, השופר איס פחד, יפה מאוד, על זה פחד ברק,
זה היה פלא, עכשיו תקשיב הייתי איתו בכל מיני סיטואציות מאוד מאוד מלחיצות, כאילו
אני יודע מה, כל מיני הסכמים, מלחמות, עניינים,
מתקשרים אליו שרים ורוזנים וזה,
כן, טה טה טה, כן, לא, אסור,
מותר, טה, הוא אף פעם לא חזר בו,
זה גם, בשביל זה צריך כוח בקודש,
גם הרב עובדיה, כבודו במקומות מונח, יש מקומות שהוא חוזר בו, הוא אומר,
כתבתי ככה, אני חושב,
בחיים הרב מרדכי אליהו לאורך כל שנותיו לא חזר בו מפסקים שהוא פסק.
כן, זהו. יפה, לא חוזר, נכון. אתה לא יכול... נכון, לא, אבל זה היה מבוסס על... לא, לא, אני אומר, אבל זה גם מבוסס כאילו על מקורות הלכתיים.
זאת אומרת, הייתה פה סייעת אידישמע, הייתה צודק, אבל... טוב.
זה פלא, זה גם... שאל את כל התלמידי החכמים, שאל את אבא וזה וזה, זה דבר... הנגות שלו גם, כל ההנגות שלו היו גם כאלה קבליות. למשל, אישה בהיריון, שכורעת ללדת,
מה הסגולה? לקרוא ספר יונה.
כמו יונה במעי הדגה, אתה קורא ספר יונה,
וגם נעים תהו. גם נועם. מה? אלימלר גם אני הבנתי. כן.
למשל, אישה שהיא גם כן, שהיא הולכת ללדת,
אז תוריד את כל תכשיטי הזהב שלה, גם כן, שלא יהיה לה דינים.
בסדר?
כמו שאמרתי, הסיפור של התיקון חצור,
והסיפור של הוותיקים. פעם שאלתי אותו, רבנו, שחרר, מאיפה הכוח?
כמובן למדתי לו בזה בצורה יותר עדינת.
כבוד הרב, מאיפה הכוח?
שומע?
מאיפה הכוח? מה אתה יושב לי פה? מאיפה הכוח?
אז אתה יודע מה הוא אומר לי? אביעד, קח תתעורר, קח. קודם ישנת בשיעור הקודם, אני ראיתי את אשתך יושבים. יושב פה הרב יואב ואתה, חוץ מלנחור,
ריבת ספור, נכון או לא?
הסתובבתי אחורה וראיתי.
טוב, אבל נעזוב את זה.
כן, איפה הכוח?
הוא אומר לי, כתוב בזוהר,
שישנן שתי נקודות כוח מרכזיות.
הרב גיא, ב-12, נכון?
ואני אתן לכם כמה דקות להתארר.
איפה נקודות הכוח?
במעבר בין הדין לבין החסד,
שזה בלילה, בחצות,
לכן אומרים תיקון חצות,
כי אז יש מעבר בין דין לחסד, ובבוקר,
נכון?
מעבר בין חסד לבין דין בתפילת הנץ, בסדר?
ברגע שבן אדם,
הוא יושב על שתי מרכזי הכוח האלה ודואג כל חייו, להשתדל לפחות,
להגיד תיקון חצור ולהתפלל בנץ,
הוא מקבל את האור שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא, נכון? כתוב שיש אור במיוחד שגנוז לצדיקים,
ככה הוא אמר לי פעם באיזה,
עוד פעם, בסיטואציה שהייתה חמודה כזאת, רק אני והוא,
יושבים, כמו שכבודו יושב, אתה על הרב אליהו ואני רן בן משה, אוקיי?
ייתן לי, אז הכי תן.
אז הוא אומר לי, רבי רן,
תשאיר לי ידיד נפש של האשכנזים.
ככה הוא אומר.
אני יושב... אני יושב, ידידי... ואני לא מעז להסתכל עליו, כי לא נעים לי, אני יושב קרוב.
ידידי... אני מסתכל עליו פתאום, מה אני רואה?
אני רואה שהוא בוכה.
אני רואה שהוא בוכה, כאילו ככה...
אני מרגיש שאני ממש ידיד נפס, זה לא עוד סיפורים
לא סתם דיבורים
לא סתם שירים, זה לחיות ככה
אם ככה הוא היה חי,
אתה מבין את זה אריאל,
טוב,
יש עוד המון דברים,
וראוי עוד עוד הרבה מופתים ושמש מה פה בכנפיה,
כדי שיהיה לכם כוח לשאירו של רב גיא.
יש לכם חמש דקות,
