טוב, שלום וברכה לכולם.
אנחנו עסוקים בסדרה שהיא
עניינה זה שליטה ברגשות.
דיברנו הרבה על הכעס
בשיעורים האחרונים ואנחנו נמשיך לדבר עליו.
היום אני רוצה לדבר על דברים שהם גם קשורים,
הם יכולים בהיקף לעזור לאדם
לנהל את העולם הרגשי שלו,
אבל הם
הם בהיקף, הם יותר מסביב,
אף על פי כן,
הם קריטיים.
זאת אומרת,
אם בשיעור קודם ממש עשינו סדנה כזאת
על הכעס עצמו, פירקנו לגורמים ראשונים את היכולת של אדם לנתק מגע, לתת פירוש חיובי, ליצור איזה דימוי כזה שיעזור לו, כל מיני דברים כאלה.
היום נדבר על דברים שהם יכולים להיות,
הם מקדימים בכלל את האירוע,
אבל הם קריטיים מאוד מאוד,
מאוד מאוד מהותיים, בסדר?
אז זאת אומרת, יש דברים שאדם הוא יכול לפתור אותם מראש,
ואם הוא פותר אותם, אז ממילא הוא ניגש אחרת לסיטואציה המאתגרת.
זה הרעיון של השיעור הזה.
אז הנושא הראשון זה באופן כללי, זה חיוביות.
זאת אומרת,
ברגע שאדם הוא שומר על איזושהי מחשבה חיובית,
בצורה נקייה כזאת, מחשבה נקייה שיש בה עין טובה
על הזולת,
הוא רואה את המעלות של הזולת ולא את החסרונות שלו,
למרות שהם מאוד שונים.
אבל אתם יודעים שיש לפעמים שוני, הוא יכול לגרום לאדם להרגיש לו בנוח עם השני
ולכעוס עליו.
והחיוביות פה העין הטובה, היא מאפשרת לאדם,
לך לראות את השליחות השונה של הזולת בעולם.
יש לו אופי שונה,
יש לו תפקיד בעולם שאני לא יכול לעשות ואני מכבד את זה.
למרות שאולי לא הייתי יוצא איתו עכשיו לחודש וחצי דווקא איתו לחוצה ישראל, כי אנחנו מאוד שונים וכנראה שזה ייצור הרבה אתגרים.
אבל שוני זה לא,
הוא מאתגר, אבל נגיד בזוגיות תמיד יש שוני, דיברנו על זה קצת בשיעורים על זוגיות,
אבל צריך ללמוד איך להתמודד עם האתגרים שהשוני מביא.
שוני זה לא,
אבל יש אנשים שלוקחים את השוני, או שהם רואים איזה שלילה בשני,
הם רואים חטאים אצל השני,
הם מתחילים להסתכל על השני בעין לא טובה,
וממילא חוסר היכולת לדון את השני לכף זכות,
אז זה גורם
לתסבוכת, לקוצר רוח, לתגובות יותר פחות נעימות וכולי. אז קודם כל, ברגע שיש לאדם איזה
חיוביות כללית,
זאת אומרת, הוא שם לב לעולם הרגשי שלו, הוא שם לב לזה שהוא שומר על רגשות חיוביים,
על יחס
אוהב לכל אדם,
על יחס חם ונעים ופנים מהירות,
וכשאדם הוא הולך עם רגשות שליליים, זה כמו משקולת שהוא סוחב,
בסדר?
אז אם אתה לוקח, יש לך קיטבק כזה, ואתה עכשיו אספת איתך איזה רגש שלילי,
זה כאילו הכנסת עשר קילו לקיטבק, בסדר?
אבל אם אספת עוד עשר, עוד עשרה קילוגרמים, כן?
ובמקום אחר עוד 20, ואחרי זה עוד 30, ועוד 10, זה כבר נהיה לך מאוד כבד.
בסופו של דבר, האדם הוא,
קשה לו לשלוט בכובד כזה.
זאת אומרת, ברגע שאתה שומר על איזה סטריליות מחשבתית כזאת,
ואתה אופטימי, אתה מלמד זכות,
אתה חשוב, חשוב לך מאוד לחשוב בצורה חיובית,
זה בדיוק ההפך של הכעס
ושל המרירות.
של התסכול והייאוש
וכל הרגשות השליליים האלה. אתה שומר על
לא לרדת מתחת לקו אפס, כן?
מתחת לקו אפס זה כבר הרגשות השליליים, יש רגשות מאוד שליליים.
יש רגשות שהם ניטרלים כאלה, בסדר, לא לכאן ולא לכאן, אבל אני לא יורד משם.
לא, לא יורד.
מזהה, מזהה כשיש ירידה מיד,
לאזן אותה עם רגשות חיוביים.
אההההההההה, אוקיי, עכשיו,
אז אם כן, דיברנו קצת על עין טובה.
אז זה
דבר שאם אדם שומר עליו, זה מאוד מאפשר לו לא לכעוס, כן?
עכשיו, זה חיוביות ביחס אל הזולת,
אבל גם חיוביות ביחס אל עצמי היא קריטית.
כי למה, למה?
הרבה אנשים, בלי שהם שמים לב,
הם סובלים מתסביך רדיפה עצמית. אתם מכירים את התסביך הזה?
אה?
לא? לא מכיר אותו. מכיר אותו?
כלומר, כמה פעמים אמרת לעצמך, יישר כוח, בואנה, למדתי היום, פסקה בכוזרי.
כמה פעמים זה קרה?
אה?
כמה פעמים אמרת לעצמך,
אוף, עוד פעם לא קמתי בזמן, שחרית, אוף, כל הזמן אני...
כמה זה קורה?
קורה יותר, נכון?
למה?
כי אנשים הם, זה יצר, אתה יודע איך זה נקרא? יצר הרע.
יצר הרע פנימי כזה, שאתה לא שם לב אליו, הוא מתלבש על העולם הרגשי, והוא מנמיך אותך כל הזמן, הוא גורם לך לקחת עוד משקולת ועוד משקולת,
ואתה לא כל כך שם לזה לב, אז צריך להיות
במודעות כזו שאתה ביחס חיובי אל עצמך.
זה נכון לעסוק בתיקון וכל הזמן להתחזק,
אבל אתה לא יכול להרגיש
שאתה חתיכת קליפה,
כל הזמן, נכון? שתה רפש,
נכון?
רקיקה, כן?
ויש הרבה אנשים שככה הם חיים.
הם חיים, ויכול להיות שזה, היה להם
ילדות עם מורים מאוד ביקורתיים, יכול להיות שיש להם,
לא משנה,
מסביבם כל מיני אנשים שהם,
שהם כל הזמן גורמים להם להרגיש לא טוב, אנשים כאלה מרעילים.
זה יכול לקרות,
זה בכלל לא משנה.
מי שנותן לדיבורים שלהם מקום זה
אך ורק אתה.
אתה האחראי הבלעדי אם להאמין להם או לא להאמין להם.
אתה צריך לעמוד על המשמר.
אתה לא יכול לתרץ ולהגיד, טוב, תשמע,
הייתה לי ילדות קשה,
דפקו אותי בצבא,
כן, שמו אותי ב...
זה לא מעניין אף אחד.
כאילו, מה זה לא מעניין?
זה מעניין את ה...
אבל,
התחושה הקורבנית הזאת היא אסון.
אני אדבר על זה בהמשך השיעור, זה עושה יותר, אני אפתח את זה.
הרחמים העצמיים האלה זה אסון.
זה, איך אומרים?
זה תרופה בלי מרשם לקבור אותך.
זה פשוט, אתה קובר את עצמך, זה נורא ואיום.
ואני רוצה עכשיו לדבר דווקא על הצד החיובי.
אני אדבר, אני מקווה לקראת סוף השיעור שאני אגיע לזה, כי זה גם כן מזין את הכעס
ואת כל הרגשות השליליים.
אז אנחנו עוסקים בשליטה ברגשות,
אז הרבה אנשים יש להם, תסביך רדיפה עצמית, לא פתור.
יש להם דימוי עצמי נמוך.
הם מסתכלים על עצמם בצורה שבעצם הם לא מאמינים בעצמם.
וזה יכול להיות שהוא רודף את עצמו כי הוא עכשיו בעל תשובה, אז הוא רודף את עצמו על כל מיני,
על העבר שלו, על חטאים שהוא עשה, וזה גם טעות.
כי בעל תשובה הוא צריך להרגיש שהוא תינוק שנשבע,
ואין,
יש הרבה לימוד זכות עליו, על כל מה שהיה עד היום שהוא הגיע למכון מאיר.
ומכאן והלאה, התוודה על מה שהיה, ופעם אחת,
וידע שיש
דילית על הקבצים האלה, ושהוא לא צריך להתעסק יותר עם מה שהיה עד עכשיו, בסדר?
לא לרדוף את עצמו על מה שהיה, כי אף אחד לא לימד אותך אחרת, אז מה אתה רוצה מעצמך, בסדר?
זה דבר אחד, אבל זה יכול להיות גם לא על העבר, על ההווה, כי אני חסר.
חסר.
אז זה בסדר שאתה חסר, אז אתה צריך להרגיש שאתה צריך להשתלם,
והיכולת שלך להשתלם היא תלויה בשמחה שלך, והשמחה היא הדלק של החיים.
אבל אם אתה כל הזמן תהיה בתסביך רדיפה עצמית,
אז אתה פוגע ב-well being שלך. אתם יודעים מה זה well being?
זה כזה מושג שאוהבים אותו בפסיכולוגיה.
כאילו, אתה צריך להיות ב-well being, הכוונה
באיזון רגשי חיובי, אתה צריך להיות
במקום כזה
כשאתה מרגיש טוב, well-being, כאילו, טוב, חי טוב, בסדר?
בלי זה אתה מכווץ, אתה
עובר את עצמך, וחז"ל אמרו את זה בצורה מאוד עריפה,
כן?
מאוד ברורה.
אמרו במסכת אבות, אל תהיי רשע בעיני עצמך.
אסור לך להיות במקום הזה.
אתה צריך להיות בעיניך אהוב,
כן?
ורצוי.
וגם אם יש מסביבך כל מיני אנשים שכל הזמן מקטינים אותך, או נותנים לך
תחושה לא טובה, ואתה יכול להרגיש לא טוב עם עצמך,
אז אתה אחראי היחידי לזה אם אתה נותן להם מקום בלב שלך,
לכל האמירות האלה, וכל המבטים האלה, וכל ה...
אתה אחראי.
אתה חייב לעמוד על המשמר שמה, ולהיות מאוד קטלני.
כמו שאתה לא אוכל כל מאכל, אני צודק?
אה?
אדם לא אוכל כל דבר.
אתה תאכל עכשיו שרימפס וקלמרי?
כן,
אני יודע מה.
לא, לא תאכל, כי זה איסור תורה, נכון?
אז גם אל תאכל כל מה שאומרים עליך
וכל מה שמשדרים לך.
פשוט אל תאכל, אל תכניס את זה בכלל,
או שאתה לא מכניס כל מאכל לפה שלך, אז אל תכניס כל
אמירה לנפש שלך, ללב שלך, יש לך לב עדין, תשמור עליו. בסדר?
זה מאוד מאוד חשוב הדבר הזה.
אז עכשיו, אז תגיד מה, אז מה, אז אי אפשר לקבל ביקורת ככה לפי מה שאתה אומר, נכון?
זה מה שדמייק ש... לא, אין בעיה לקבל ביקורת.
אתה לא צריך לפחד גם מביקורת.
אם מישהו בא ואומר ביקורת, אז בוא נבדוק מה הוא אמר.
אם יש בזה,
אתה חייב כנות,
אם יש בזה נקודה אמיתית,
או הכל אמיתי,
אז למה לא? אז בוא נגדל, בוא נשתפר.
אני מוכן לקבל ביקורת.
נכון?
אני לא חושב שאני מושלם.
בכלל לא.
ההפך.
יש לי המון מה להשתלם, ככה אדם צריך לחשוב, נכון?
כל החיים אנחנו משתלמים.
האדם השלם הוא האדם המשתלם.
ככה אומר המהר"ל, כן?
או כמה מתקדמים.
אדם שחושב שהוא שלם כבר, והוא טוב בכל, והוא יודע הכל הכי טוב לעשות,
זה גאווה.
אנחנו לא שם.
אז בואו נבדוק.
אם הביקורת היא אמיתית,
אני רוצה להיות כנה עם עצמי, ואין לי בעיה לקבל אותה, אחלה.
אני מאוד מעריך את מי שיגיד לי ביקורת אמיתית,
ואין לי בעיה עם זה, בסדר?
אבל הבעיה שהרבה מהביקורות
הן לא אמיתיות,
והן באות לכווץ אותך. יש לזה סיבות.
עם אדם שהוא לא מרגיש טוב עם עצמו, הוא מאוד ביקורתי, אתם יודעים את זה?
הוא ככה,
זה משהו פסיכולוגי כזה,
הוא מנמיך את השני, ואז הוא מרגיש טוב עם עצמו,
כי הוא פה, כן?
ואז הוא הנמיך אותך, כי הוא גרם לך להרגיש לא טוב עם עצמך, אז הוא... בסדר?
זה גם לפעמים ככה, הוא שולט בך.
זה עוד משהו, זה עוד אספקט מסוים.
אנשים שולטים באחרים על ידי שהוא נורא ביקורתי,
אז הוא...
והוא מרגיש כזה,
או שיש לו בעצמו דימוי עצמי נמוך.
כאילו, טוב, זה קשור לדבר הראשון שאמרתי.
הוא מרגיש לא טוב עם עצמו,
אז הוא
מנמיך את כולם, אז הוא מרגיש יותר טוב עכשיו עם עצמו, זה נותן לו אפילו איזה סיפוק רגשי כזה בפנים.
זה משהו לא בריא.
אבל אז תצא מנקודת הנחה, בואו נצא מנקודת הנחה שיש כאלה אנשים בעולם,
והם חיים בינינו, נכון?
אבל זה לא אומר שאני צריך להאמין להם.
אם הוא אומר משהו אמיתי, בואו נבדוק.
אין בעיה, אבל אם זה משהו לא אמיתי,
אני חייב לשמור, אדם חייב לשמור על
איזה מחשבות הגיוניות כאלה.
אם הוא,
אני יכול להתבונן, מה שהוא אמר. אולי הוא ראה אותי בנקודה שלא הייתי במיטבי,
אבל אם היה בא ביום אחר, אז היה משהו אחר, אז אני לא אקח אותו קשה, הוא בסדר, פגש אותי כשהייתי עם 39 חוב, בסדר?
לא תפקדתי הכי טוב בעבודה, זה בשביל שבכלל באתי לעבודה, בסדר, יישר כוח.
מגיע לי יישר כוח, נכון?
אז מה, אני עכשיו צריך,
אז הוא טוען שאני איתי, שאני לא מביא תפוקה.
בסדר, לא אקח אותו ללב.
אתה צריך לסנן,
צריך לדעת מתי לקחת, מתי לא לקחת, מה אמיתי, מה לא אמיתי,
אם משהו אמיתי, בוא נשתפר. הבעיה שהרבה דברים הם לא,
הם לא,
המערכת של הביקורת, שהיא חשובה אגב,
כי כל מערכת,
כל אה,
כל מערכת שרוצה להשתפר היא חייבת,
היא חייבת קצת של ביקורת, נכון?
הסברתי על זה עם רונן לפני כמה, שבוע וחצי.
אם לא יודעים לקבל ביקורת,
זה אסון, תדעו.
בזוגיות זה אסון.
אדם שלא יכול לקבל ביקורת, שהוא חושב שהוא מושלם,
זה גורם לזה שאי אפשר לשנות שום דבר
ואי אפשר לשפר שום דבר.
חבר'ה, זו לא דרשה פה של ליל שבת בבית הכנסת.
אפשר לשאול שאלות, בסדר? זה לא...
אני מרגיש פה כמעט עם עצמי. בסדר? באופן כבוד, למרות שלא אכפת לי, אבל אני אוהב שאלות.
אז זה לא טוב שאי אפשר לקבל ביקורת. כאילו, אדם שלא מקשיב, לא קשוב אף פעם לביקורת,
מאוד קשה לחיות איתו, כי הוא בטוח שהוא מושלם בעצם,
והוא בעצם מאוד מזיק לך, ויש דברים שהוא, אם היה שם לב, זה היה מאוד מועיל.
מאוד מאוד קשה לחיות.
אז צריך עמדת נפש שביקורת זה דבר חשוב ויכולת להשתפר, אבל אסור שהמטרה של זה, שהיא אמורה להביא אותנו לשיפור, היא תהפוך להיות
דיכוי עצמי
ומערכת של תחושה שלילית עד כדי שנאה עצמית,
שזה גורם לאנשים.
זאת אומרת שזה גורם לאנשים,
עודף ביקורתיות או ביקורתיות לא במקום או...
זאת אומרת, האינטימיות של האדם בינו לבין עצמו,
ההסתכלות שלו על עצמו, הדימוי העצמי שלו,
היא חייבת להיות מאוד
סטרילית,
מאוד נקייה, וצריך להיות ביחס לתפקוד ולא ביחס לאישיות.
אתה לא אומר לילד,
אתה שקרן, נכון?
אתה גנב.
הרגת אותו, זהו. הוא גנב כבר, אז עכשיו מה שנשאר לו זה רק להיות שודד,
כן?
שודד עם נשק, כי גנב הוא כבר, את זה כבר שכנעת אותו.
לא, לא, לא.
תמיד הביקורת היא צריכה להיות ביחס לתפקוד, להתנהגות, אף פעם לא ביחס לאישיות, בסדר? בכל מקרה, בינינו לבין עצמנו,
האדם הוא צריך לדעת לדחות את זה החוץ, כאילו לא להכניס את זה אפילו, כמו שאתה לא תכניס
אוכל שהוא לא כשר, מה שאמרתי לכם.
אז אתה בודק, אם זה נכון, זה נכון, אם זה לא נכון,
אז תדפדף את זה הלאה, מה שנקרא, כמו שאתה מעביר עכשיו דף בספר, זה נגמר, נכון?
בסדר?
נקסט.
אתה לא אמור להסתבך מזה.
אתה לא אמור לקחת ללב, מה שנקרא.
זה שליטה ברגשות,
על ידי ההכרה השכלית פה של כל האירוע,
בסדר? זה לא להציל את האדם מכעס, ותסכול, וייאוש, ומרמור, וכל מיני רגשות שליליים.
ודימוי עצמי נמוך, ושנאה עצמית, וזה שם ירחל.
זה בעיות פסיכולוגיות מכאן ועוד הודעה חדשה.
כל הדברים האלה.
עד כאן זה ברור, חבר'ה.
אז עכשיו,
תראו,
אדם צריך
לאהוב את עצמו.
איך כתוב? ואהבת לרעך כמוך.
אז בשביל זה צריך להיות כמוך.
כאילו, כמו שאתה אוהב את עצמך, אתה אוהב את השני.
הסכנה שתהיה לאדם אהבה עצמית מופרזת, נכון?
שהכל סביבו וכולם חייבים לו, וזה כאילו על גבול ההפרעה כבר של נרקסיזם, כן?
זה ב-DSM שם, זו סכנה לא קטנה,
אבל
אני לא רוצה לדבר עליה קרה, כאילו,
זה סכנה, אני לא אומר שלא,
אבל הנורמליות שאתה תאהב את עצמך,
כן? לא לקחת, שום קיצוניות היא לא טובה.
בדרך כלל,
מה שקורה לאנשים שהם בצד השלילי, של אמרתי לכם,
שנאה עצמית ודימוי עצמי נמוך ורדיפה עצמית
חוסר סביעות רצון מעצמו ועד כדי דיכאון וכעס ותסכול ואני לא יודע מה, והשם ירחם, אז קודם כל תאהב את עצמך, למה שאני אוהב את עצמי?
למה?
קודם כל אתה נשמה קדושה מאוד, אני בדקתי, כן, כולכם, כולכם נשמות קדושות, טהורות, אלוקיי שנשת, איפה בדקתי את זה? בברכות השחר, נכון? אלוקיי, נשמה שנתת בי,
טהורה.
כל אדם יכול להגיד את זה מישראל?
מה?
כן, עצמיות של כל אדם היא טהורה, היא קדושה, היא אלוקית.
אתה אוהב את עצמך, אתה הולך בדרך השם.
הרי כתוב, והלכת בדרכיו. מהו רחום? אף אתה רחום. מהו חנון? אף אתה חנון, נכון?
אתה הולך בדרך השם. אנחנו מנהיגים את עצמנו בהשוויית צורה, מקובלים קוראים לזה. אנחנו משווים את הפונקציונלית והסתכלותית,
איך שהשם מסתכל על דברים, איך שהוא מנהיג את עצמו,
מידות שהוא מנהיג את עולמו.
אז אנחנו הולכים בדרך הזאת.
הוא עושה חסד, אנחנו עושים חסד.
הוא מכה את המצרים,
אף אנחנו מכים את איראן, ברוך השם, נכון?
אז זה הליכה בדרך השם, לאכול במידת הגבוהה.
אז אתה מתדמה אליו,
אז ככה דבק בו.
דבקות על ידי התדמות, אומר רבי
משה קורדוברו.
זה ההנהגה, בסדר?
בספר תומר דבורה. הדבקות על ידי התדמות. אתה מתדמה אליו בהנהגה.
טוב, אבל מה נאמר על השם?
אוהב עמו ישראל, נכון?
והלכת בדרכיו. הוא רחום, אני רחום, נכון?
הוא אוהב עמו ישראל, אף אני אוהב עמו ישראל, נכון?
טוב, יפה מאוד.
את מי אתה אוהב? כל אדם מישראל, יש כוח עצום.
מי עוד יותר?
חז"ל אומרים, נכון? בהלכות צדקה.
עניי עירך קודמים.
עניי ביתך קודמים לעניי עירך, כן?
קל לאהוב אנשים רחוקים.
והאדם קרוב קודם כל אצל עצמו, קודם כל תאהב את עצמך, לפני... אתה לא יכול לאהוב
אחרים בלי שאתה אוהב את עצמך, באמת.
אם אתה שונא את עצמך, איך תאהב אנשים אחרים?
הרי זה מתחיל בזה שתאהב את עצמך.
וממש והלכת בדרכיו.
השם אוהב אותך, אני בדקתי את זה.
השם אוהב את עמו,
אנחנו אומרים את זה רגע לפני קריאת שמע, אוהב עמו,
נכון, ברוך אתה השם, אוהב עמו ישראל.
אז הוא אוהב אותנו.
אז אם הוא אוהב אותי, אני גם אוהב אותי.
והלכת בדרכם,
בסדר?
לא בצורה מופרעת, כן? מופרזת.
אבל כן,
אוהב,
אוהב.
מתקדם, מתפתח, לא חושב שאדם שלם, כן? לא חושב שהוא שלם.
מתקדם,
עובד,
כל הזמן רוצה עוד יותר, אבל אוהב.
זה כל כך חשוב הדבר הזה, בסדר?
זה הביטחון העצמי שלנו,
זה ה-well-being שלנו, זה הרגשות החיוביים שלנו.
בלי זה, אז מה?
אז אתה כל הזמן מרמור, נכון?
מרמור.
אתה כל הזמן בתחושה לא טובה עם עצמך.
אמרתי לכם,
זה מאוד מאוד מאוד חשוב, בסדר?
יש את הקטע הזה כחבר,
רק מעצם זה של האוהד והטוב הזה, כאילו כשיש לבן אדם השני,
גם אבא הקוצאותי לא נקרא מה שאבא.
לא, זה יכול להיות,
אבל אני רק בא ואומר, זה חייב להיות באיזה סדר.
אני חושב שלאהוב את עצמו,
זה יכול להיות
קל אם אדם,
הוא חי בסביבה טובה, במשפחה מאוד מפרגנת ומטפחת והוא מאמין בעצמו,
ואם אדם גדל בסביבה שהיא לא כזאת,
אז איפה שהוא מתחיל אצלו בילדות,
שנאה עצמית ממש,
תסביך עדיפה עצמית,
עודף ביקורתיות שהוא שמע,
אז נראה לו דימוי עצמי נמוך.
אדם כזה חייב עכשיו
לתפוס את עצמו
באיזשהו שלב בחיים ולהגיד,
אני לא משלים עם זה.
את הנזק שנעשה לי,
בידיים שלי לתקן.
הכי גרוע זה לחיות בתחושה קורבנית.
הכי גרוע שיש.
שום דבר טוב לא יוצא מזה.
אני, בלי נדר, אני מקווה שאני אגיע לזה בסוף השיעור.
כן.
תחושה קורבנית זה
הכוונה
שאדם, יש לו כל מיני,
זה כאילו מסיבה כזאת של רחמים עצמיים, כן?
זה אדם יכול לחשוב שהבעיות שלו הן גרועות יותר משל כל אדם.
וכל מה שקרה איתו זה חוסר מזל,
ובתחושה כזאת שהבעיות שלו מצטברות יותר ממה שהן מצטברות אצל אחרים.
זה פגיעה עמוקה בחוסן הנפשי שלו, כן?
שהחיים שלו קשים,
אה... הוא הרבה עוסק בבעיות שלו, כן? יושב עם עצמו וחושב על זה,
וכשהוא ידבר עם האנשים, אז הוא יספר להם על הקשיים שלו,
מה היה לו, השתבש לו באותו יום,
והוא לא מרגיש שהוא צריך לומר תודה אפילו על משהו, כן? הוא כאילו הרבה,
הוא חושב שהחיים של אחרים הם קלים, והחיים שלו הם מאוד מאוד קשים,
והוא מרגיש שכל העולם נגדו וכולי. אז כל הדברים האלה
זה הרסני.
לפעמים אדם,
וזה ממש מסמם אותו, כן?
זה סם מרדים והכי הרסני, בסדר?
זה ממכר, וזה הנאה מיידית לאדם שחי ככה,
אבל זה הורס אותו,
ממש הורס אותו, זה תוקע אותו בצורה נוראית.
ולפעמים אנשים עושים את זה,
למה כל כך קל ליפול למלכודת הזו?
בגלל שהוא דוחה כל מצב שיעמיד אותו בעצם פנים אל פנים,
עם פחד אמיתי,
והוא נמנע מלקחת אחריות על המעשים שלו, כי הוא כזה מסכן,
ובמקום לפעול או להתקדם,
אז הוא מצדיק את חוסר העשייה שלו.
חוסר לקיחת האחריות שלו,
וככה הוא לפעמים משיג תשומת לב.
הוא ככה, לפעמים זה,
אני נותן פה כל מיני דוגמאות. אנשים שיש להם פחד מדחייה,
אז הם מספרים לאחרים על כל הקשיים שלהם וכולי,
בעצם זה דרך עקיפה בשבילם להשיג עזרה.
זה ככה הם מקווים, אבל הבעיה שזה מאוד תוקע אותו,
הוא לא לוקח אחריות,
תחושה קורבנית.
בעצם לקיחת אחריות זה בדיוק ההפך,
בגלל שבוא נגיד ככה שרחמים עצמאיים ותחושה של קורבנות זה ממש מפריע לאדם לחיות
בצורה שלמה, כן?
א', זה בזבוז זמן,
כי אדם משקיע המון אנרגיה נפשית,
ומצד אחד, בלרחם על עצמו ולספר את זה לאחרים,
על רוע חייו, כן? רוע מזלו וכולי, אבל בעצם הוא לא עושה שום דבר לשינוי המצב, הוא מקבע את המצב, בסדר? אתה מבין?
בסדר?
זה הקורבנות הזאת.
זאת אומרת,
אדם יכול להחליט להתמודד עם הקשיים של החיים באופן חיובי,
ורחמים עצמיים לא מקרבים אותו לשום פתרון חיובי.
זה דבר שני, שזה מעורר רגשות שליליים, כן?
זה הנושא שלנו,
זה הכעס, לפחות הנושא שבא ממנו. היום השיעור הוא גם על כעס, אבל הרבה דברים בהיקף,
אבל זה מביא את החברים,
זה כמו שאתה מאכיל חטלטול אחד,
מחרת יהיו לך כבר שלושה חטלטולים להאכיל.
האכלת גם אותם,
אחרי זה יהיה לך ביום הבא שבעה חטלטולים להאכיל.
אז אם אתה, אם אדם, הוא מזין את הרחמים העצמיים שלו,
אז זה אחר כך מעורר כל החברים שלו, את הייאוש, את התסכול, את הכס, את
זעם אפילו, טינה,
בדידות,
כן, ייאוש.
כל החברים שם, זה נהיה מסיבת שדים אחת גדולה, בסדר?
וזה גם נבואה שמגשימה את עצמה.
זאת אומרת,
בגלל שהוא לא פועל בצורה הטובה ביותר,
אז הוא עלול לחוות עוד כישלונות ועוד בעיות,
ושיניבו עוד יותר רחמים עצמיים.
אתה מבין? זה מין כדור שלג כזה שאדם חייב לגדוע אותו.
ו...בעצם,
במקום להחלים,
במקום לנוע קדימה, אז הוא מתמקד בשאלה למה זה היה צריך להיות אחרת.
בסדר? והוא מתעלם מכל הטוב שיש בחיים שלו.
הוא לא רואה את כל המתנות, הוא לא שמח בזה.
בסדר?
הוא יכול לקטר על איזה משהו.
למה הוא נולד ככה?
למה הוא עם מבנה גוף כזה? למה הוא עם מראה כזה? למה הוא עם משפחה כזאת? למה הוא...
ואתה לא רואה כמה טוב יש לך בחיים,
כמה אור יש לך, כמה
כישרונות קיבלת,
כמה זה גם,
בואו אני אגיד לכם,
תשאלו את עצמכם,
אנשים שיש להם הרבה רחמים עצמיים, קורבנות,
זה לא כל כך כיף להיות איתם במערכת יחסים, אני צודק?
זה גורם לדחייה,
אני צודק או לא צודק?
אתה כאילו מרחיק את החברים שלך,
מרחיק את ה... אתה גורם לאנשים שאומרים, טוב,
כאילו בוא נלך עם מישהו שהוא שמח שהוא נותן לי אור שהוא מאמין בי שהוא אני זה אני אוהב רגשות חיובים אבל שמה אני מרגיש כזה משהו שבולע אותי.
אז לכן פשוט אדם צריך לשנות את כל ההתנהגות הזאת כן שהיא לנסות לעורר רחמים אצל אחרים או או בינו לבין עצמו לשקוע במחשבות כאלה שליליות.
ו...
פשוט צריך להתנהג באופן אחר לגמרי,
בצורה כזו
שממש מקשה עליו לרחם על עצמו,
כן? אז מה יכול להיות, למשל?
אז לתת, דיברנו על זה אתמול בשיעור מבשריך, שזה לא קר.
אתה,
איך שאתה מעניק את עצמך, אתה מתחיל לראות גם ככה את ההנהגה האלוהית.
אז אם אתה עושה חסד הרבה,
תתנדב, תעשה חסד,
תפעל למען הזולת,
תיתן, אז אתה תתחיל לראות את הטוב שבבריאה, את החסד של השם בכל דבר,
את הטוב האלוהי,
אתה נותן מעצמך.
אתה גם, אגב, לעשות אפילו מעשה סתמי כזה.
לשטוף כלים, לך תשטוף כלים, תעשה ספונג'ה, תעשה משהו בבית, כן? לך תתלה כביסה, אתה כבר מרגיש יותר טוב.
כשאתה תקוע,
שוכב בספה ומקטר,
בסדר?
לרחם על עצמך בחדר.
שכן, לא, כך תעשה עם עצמך משהו, כן?
הדבר הכי עוזר זה,
שזה פעילות ספורטיבית, בסדר?
פעילות ספורטיבית.
ואני תכף אדבר רגע על פעילות, בסדר? כי זה הנושא הבא שרציתי לגשת אליו, אז אני פשוט, הוא שאל אותי שאלה.
עכשיו,
מה אנחנו צריכים לזהות?
צריכים לזהות
שכאילו,
בואו אני אגיד לכם משפטים שכיחים,
כן? של אנשים שיש להם, הם תחושה קורבנית, כן?
זה יכול להיות גם בדק,
אבל תשים לב שלפעמים,
עוד פעם,
אם אדם אומר, תשמע, עכשיו הדבר הזה, כאילו עוד בעיה, אני לא אצליח להתמודד עם זה.
אין לי כבר מקום בנפש יותר, אני כבר...
דקה שישבור את גב הגמל, או שבר את גב הגמל, נכון?
טוב, זה לא טוב, זה רחמים עצמאים.
זה, בוא, איך רוגזו?
ביקש יעקב לשב בשלווה, כתוב, נכון? לא שאני אומר שיעקב סבל מזה,
אבל הכוונה, אל תבקש לשבת בשלווה, כן?
קפץ עליו רוגזו של שר, נכון?
אין כזה דבר לשב בשלווה. העולם הזה, אדם לעמל יולד, בואו, לא באנו פה
לא ליהנות וגם לא לרחם על עצמנו. אין בעיה שתהנה
על הדרך, יהיו לך הרבה רגעים של הנאה, אבל תדע שבאת לעבוד,
והחיים הם מאתגרים, הם לא תמיד...
הם לפעמים ידרשו ממך, להוציא ממך כוחות, וזה בסדר.
אוקיי, עוד מחשבה של אנשים שיש להם רחמים עצמם, זה כאילו,
דברים טובים,
הם קוראים רק לאחרים, נכון? איזה כיף לו, איזה כיף לו שהוא כזה מצליח ונכון, הולך לו וכזה.
בוא, זה שטויות, כאילו, בוא, מה, זה שטויות, מה, זה קנאה, זה, נכון? אין אדם נוגע במוכן לחברו, בוא תבנה את עצמך,
שגם לך יהיה כיף, תבנה את עצמך שתצליח.
ואז אדם חושב, לי כל הזמן, חוק מרפי, כן? חוק מרפי, זה אנשים, זה קורבנים, כן?
קוראים לי כל הזמן דברים רעים, נכון? הנה,
הלכתי לתור הזה בסופר, אז עכשיו התור ההוא מתקדם. חוק מרפי. חוק מרפי הזה, זה אשכרה דרכי האמורי, נראה לי, כן? לא, זה לא היה בתקופת הגמרא,
אבל זה לאנשים מאוד מר... זה שטויות, בסדר?
עזוב, תשמח, אז מה? אז אתה בתור בסופר מתעכב יותר.
בינתיים תחשוב על הסוגיה שלמדת בבוקר, בסדר?
הרי יש צער שהוא הכרחי וצער שהוא לא הכרחי.
מה זה צער הכרחי?
אבל אתה חייב,
אדם חייב לעבור עכשיו איזה טיפול,
איזה ניתוח,
אז יהיה לו צער הכרחי.
יש צער שהוא לא הכרחי, שאתה פשוט מרחם על עצמך,
אתה תקוע בפקק ואתה מתחיל לקטר, בסדר?
בוא, תחשוב על משהו, תבנה משהו, תכין.
כן?
אז אדם אומר, החיים שלי כל הזמן הולכים,
יורדים, מדחי אל דחי פשוט, כן?
אף אחד, כל מי שאני מכיר,
לא מתמודד עם קשיים כמו שלי.
זה שטויות.
האנשים, כל אחד יש לו חבילות, בוא'נה.
אתה רוצה להתחלף?
מה אתה... כן?
זה שטויות, נו, בקיצור.
אז צריך...
אז מה כן אפשר לעשות בשביל לצאת מזה?
לנהל יומן אולי של הכרת תודה, או כל בוקר, אני אגיד לכם,
כל בוקר
תגיד תודה על כמה דברים,
או כל לילה, תגיד תודה להשם על זה,
על זה, פתאום אתה תראה שיש לך המון על מה לומר תודה,
בסדר?
לנהל יומן אפשר כזה, יש עצה כזאת, יש
להגיד, אני אספר לכם על עצמי, אני כל בוקר, אני עולה לאוטו, אני נוסע למכון,
כן?
אז אני ככה פותח את הנסיעה שלי, אני אחרי איזה
תרגילי נשימה כאלה, לא ארוכים,
כמה, כמה, דקה וחצי, שתיים אני ככה,
השם ככה,
הוא מכניס אותך למוד כזה, יותר מדיטטיבי כזה.
ואז הדבר השני שאני עושה מיד, זה הכרת תודה.
אני אומר להשם תודה על זה, תודה על זה, מאוד עוזר לי.
יש אחרי זה עוד שלבים, אבל אתה יודע לפתוח את זה עכשיו.
אבל זה מאוד עוזר.
הכרת תודה.
זה עושה לך סדר בכל העולם של הרגשות.
לשנות ערוץ, כן? אדם שהוא מזהה שהוא שקע ברחמים עצמיים,
אז במקום לחשוב שהחיים אינם הוגנים,
אז תחשוב הפוך, תגיד,
תחליף ערוץ ברדיו, כן?
תגיד, וואו, כמה דברים האלה צריך להיות אסיר תודה
לאיש ההוא,
למצב הזה, לשם יתברך,
כן?
זה מאוד מאוד הפוך.
הכרת התודה זה בדיוק לקחת את הרגש השלילי הזה למקום חיובי.
וזה בדיוק היכולת
לא לשקוע בקורבנות.
להכיר תודה.
אף אחד לא חייב לך כלום, תגיד תודה על כל מה שיש,
אנשים עם קשיים הרבה יותר גדולים שלך.
אל תגזים בהערכה של המצב לרעה.
זה הגזמה, תחשוב בצורה הגיונית,
כן? לא בצורה, בצורה מציאותית.
תחליף מחשבות שליליות במחשבות מציאותיות.
ועדיף
לפתור בעיות בצורה פעילה,
קח אחריות על החיים שלך,
במקום לקטר, זה לא מועיל, פשוט זה לא מועיל,
זה שטות.
ולא,
ותעשה פעילויות כאלה שיגרמו לך לרחם פחות על עצמך,
גם אם לא מתחשק לך.
ולהכיר תודה, בסדר? סיכמתי פה את כל הדברים שמועילים.
הכרת תודה, לעשות פעילויות,
תכף אני אדבר על קצת פעילויות.
אמרתי, התנדבות, פעילות ספורטיבית, עכשיו אני רוצה לפתוח את זה.
ולהחליף מחשבות שליליות למחשבות מציאותיות, כאילו תיכנס בו לפרופורציה, בו, כן,
כן, צהרת
רבים נחמת,
טוב, יש כזה משפט, אני לא יודע מה המקור שלו, אבל זה לא נכון, לפעמים זה חצי נחמת.
בוא, כאילו יש אנשים עם קשיים יותר גדולים,
בוא, זה לא להגזים, בסדר?
אל תחשוב שהחיים שלך הם יותר גרועים מאשר בני אדם אחרים,
לא להגזים על החיים הקשים שלך, לא להיות פסיבי,
תראה מה אתה יכול לעשות.
יפה. עכשיו, אני רוצה רק נקודה אחרונה, לסכם.
אלא לסכם, להוסיף, בסדר?
זה קשור לכל מה שדיברנו גם עכשיו,
על היחסי גוף ונפש.
יחסי גוף ונפש
הם מאוד מאוד מאוד קשורים
לחוסן הנפשי של האדם.
מראש אתה יכול לשפר את כל ה-well-being שלך,
כל העולם הרגשי שלך, להיות במקום חיובי,
להיות מאושר, להיות בעשי.
עם סיפוק,
עם להרגיש שאתה מממש את הפוטנציאל שלך,
רק אם תשים לב לכמה דברים שהם כאלה טריוויאליים לכאורה,
ואנשים לא שומרים עליהם,
שזה קשור ליחסי גוף ונפש.
כלומר, אם אדם הוא מניח הנחה כזאת שהוא כמו, הוא לא שונה משום מכונה,
והוא צריך לתת מענה לצרכים שלו,
של הגוף,
זה מאוד מאוד מאוד חשוב, כן?
כלומר,
לעשות פעילות גופנית שלוש פעמים בשבוע
של חצי שעה פעילות אירובית,
מה שאתה אוהב, לא משנה מה. אתה אוהב לשחות, לך תשחות. אתה אוהב לרוץ, לך תרוץ. אתה אוהב
לקחת מזרון על הרצפה ולראות איזה סרטון
עם מדריך כושר כזה, יש כאלה דברים.
אחלה דבר.
עם המזגן וזה, לך תעשה את זה.
תעשה מה שאתה רוצה, שלוש פעמים בשבוע, חצי שעה.
למה זה כזה קריטי?
המוח שלך מפריש אנדורפינים.
אם אתה חצי שעה
בפעילות רציפה ואתה מזיע מהפעילות הזאת,
המוח שלך מפריש כאלה חומרים טובים,
אז זה פשוט
אוטומטית במקום הרבה יותר גבוה,
בסדר?
הרבה יותר טוב.
תהיה יותר מרוכז, יותר שמח, יותר, הכל יותר, בסדר?
מה קורה לאנשים שהם בעצבות ודיכאון אין להם? כוח להזיז את עצמם.
הפוך, עכשיו אתה הכי צריך את זה.
הפוך.
הכי צריך את זה, תתפוס את עצמך,
תעשה מה שאתה אוהב, אתה לא חייב לקרוא על עצמך את הסיבולת לב רעיים, אתה לא אוהב לרוץ עכשיו ואתה
גומר אותך, אז תעשה משהו אחר,
תחזק, תעשה מתח, בטן, אני יודע מה,
אכיפות מרפקים,
תקפוץ על חבל, לא משנה מה,
אתה אוהב לשחות, תשחה, לא משנה מה,
העיקר תזיז את עצמך.
חצי שעה בשבוע, שלוש פעמים בשבוע,
עשו ניסוי,
לקחו קבוצה של אנשים שסובלים מדיכאון,
חילקו אותה לשלוש.
שליש נתנו להם טיפול פסיכולוגי.
שליש נתנו להם טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי.
שליש נתנו להם מינוי לחדר כושר לשנה.
עשו אחרי שנה בדיקה,
אלה שנתנו להם מינוי לחדר כושר בשנה, מצבם
הכי השתפר.
אה?
עצה כזאת פשוטה.
היא כל כך חשובה, אין לכם מושג.
נותן לאדם ביטחון.
תן לו איזה יציבות כזאת.
פשוט אנחנו מכונה.
אתה לחצת על כפתור, זה הכל.
המוח שלך מפריש חומרים כאלה חיוביים, אתה מתפוצץ באנרגיה חיובית.
למה לך לבזבז את זה,
נכון?
אנשים הולכים, מסממים את עצמם בכל מיני דברים נוראים,
נוראים, באמת.
נוראים.
פשוט עושים נזק.
אתה יכול לסמם את עצמך בדברים חיוביים,
כן? כי אתם לא מבינים, כל המערכת העצבית שלנו
היא מושפעת מהפעילות הגופנית.
כל האנדורפינים האלה שם, נוירוטרנסמרים, איך קוראים לטרנסטר?
כן, כל האשמה,
הכל מתפוצץ שם באור, כן, בטוב,
בכל הסינפסות.
יש כזה בין שתי תא עצב סינפסה,
ויש ביניהם,
בתוך תא עצב יש מוליכות חשמלית.
כל הגוף שלנו מלא תא עצב.
בין תא עצב יש סינפסה, זה מין מירווח כזה שבתוכו יש מוליכות כימית,
בסדר? סמים, הם בדיוק משפיעים על זה.
או שהם פוגעים בתא הקדם סינפסי,
או בסינפסה עצמה, או באחר סינפסי.
איכשהו הם משבשים, את הקליטה,
את הפליטה,
או שהם מפוצצים את הסינפסה באיזה
נוירוטרנסמנט, לא משנה, כל מיני חומרים כאלה.
נזק,
נזק,
נזק נוראי.
פה אתה יכול לעשות משהו חיובי, שהוא, וואו, אתה תרגיש כזה חצי מרחף.
בגלל איזה חצי שעה שעשית ככה, כמה רגילים.
הבנתם מה אני אומר?
עצה על החיים.
זה גם טוב לגוף,
אבל לא אכפת לי כרגע מהגוף.
אכפת לי מהנפש.
אני רוצה לדבר על הרגשות.
זה גם טוב לגוף, אתה מרגיש יותר טוב, מרגיש זורם,
יותר מרוכז בגמרא, מה שנקרא, יותר שמח,
אבל הנפש היא חשובה לי פה, בסדר?
אוקיי, אז אמרנו פעילות גופנית.
דבר שני, זה לאכול מזון שהוא מכבד את הגוף שלך.
ממש, אנשים אוכלים כאלה דברים לא טובים.
זה גורם להם למחלות, וגורם להם לכבדות,
גורם להם לעייפות,
גורם להם ל... ממילא גם העולם הרגשי שלך הוא יותר פגיע.
כי אדם שלא,
הוא פחות מאוזן,
אז הוא יותר קצר רוח, יותר מרגיש
לא במקום, נכון?
מתמודד יותר. ככל שאתה מתמודד יותר עם הגוף, כי הוא עסוק בלהקל כל מיני שטויות שאדם דחף לו,
אז בוא, תעזוב, למה אתה צריך להתמודד? תאכל אוכל בריא.
יש כאלה דברים בריאים בקדוש ברוך הוא ברוך הוא ברוך.
לא אוכל מעובד, לא סוכר, שומן טרנס וכל מיני שטויות.
כאלה דברים כבדים, ותאכל, תהיה קליל, תאכל בשר.
זו עצה מאוד טובה, תדעו.
אכל בשר אדום.
לא להגזים, אבל בשר אדום,
כמה פעמים בשבוע,
זה גורם לך לאפ.
בסדר? אתה מקבל ברזל, מקבל כוח, מקבל.
עד כאן זה בסדר?
בשר עוף הוא לא עושה את העבודה,
שניטל וזה, לפחות.
עושה קצת, אבל בשר אדום הוא מאוד חשוב.
בסדר?
כל הצמחונים בינינו,
לפעמים זה מוריד,
מוריד את המצב רוח, הצמחונות.
צריך לדעת את זה, בסדר?
משלמים מחיר.
כי הברזל הוא חשוב, זה נותן לך, נותן לאדם גבורה וכולי.
דבר נוסף זה לישון.
פשוט לישון.
בצורה רציפה.
תן לעצמך לישון.
וגם כן, כמו שהפעילות גופנית,
המוח שלך הוא מפריש כל מיני דברים מאוד טובים,
כל מערכת העצבית, אז גם השינה, אותו דבר.
אדם שלא ישן טוב,
הוא יותר עצבני, יותר קצר רוח, פחות שליטה עצמית.
הוא פשוט לא ישן טוב.
זה הגוף שלו, הוא כל הזמן מאתגר אותו.
אז לישון טוב, לא צריך להגזים, לישון 14 שעות ביום.
איך אומר הרמב"ם, בין 6 שעות ל-8 שעות.
כל אחד לפי מה שהוא צריך. יש אנשים שצריכים 8 שעות.
יותר מרוכזים, יותר שמחים, זה בסדר גמור, זה לא בושה.
צריך לישון טיפה יותר מוקדם, תאכל שם שמונה שעות, שבע שעות,
שש שעות זה כאילו מינימום, נתת היום מינימום,
אבל לא פחות,
בסדר?
סיפור, סיפור על זוג שבאו לאיזה טיפול זוגי,
ותוך כדי המטפל שם התחיל
להבין את היחסים ביניהם, את הקשיים, את זה וזה,
ושאל אותם כמה שעות הם ישנים בלילה וזה, והאישה בעצם התברר שהיא בקושי ישנה ממש.
בקושי ישנה.
אז הוא אמר לה, את
מתחילה לישון לא פחות משבע שעות בלילה.
זהו, שמעת?
לא חזרו אליו יותר.
זהו, נגמרו הבעיות.
הבנתם?
כבר אין עצבנות, אין מתיחויות,
זה כל מה שצריך לשנות.
אתם מבינים?
זה מאוד מאוד חשוב, העצות האלה,
בשביל שליטה בעולם הרגשי שלנו,
יכולת להתמודד, להיות יותר בשליטה עצמית,
ואופטימיים, חיוביים וכולי,
לתת לגוף מה שהוא צריך, לא להתעלל בו.
טוב, עד כאן. שאלות, טענות, מנות קושיות?
כן, נוראונה.
ויש לך עניין נושא שאתן.
כן.
תקד על זה שאתה אמור לספוח על דברים שאתה לא מבין.
גם אם זה נראה לך שאין היגיון בהם,
אתה מנסה להגיד, אתה מנסה לספוח ו...
כן.
לא, זה חשוב, אמרתי לומר ביקורת.
איך לומר ביקורת? זה נושא לשיעור אחר.
צריך לרפד את זה מקדימה ומאחורה בהרבה מחמאות, אווירה טובה,
לומר את זה מאוד ענייני,
בצורה שאתה מדבר על הקושי שלך.
אתה אומר,
אם לא קשה לך, אני הייתי שמח.
תאכלי, בבקשה.
פעם הבאה, שים לב.
אתה מדבר על עצמך.
לא את.
טה-טה-טה-טה.
זה גרוע ביותר, בסדר?
לסלוח, אני אגיד לכם משהו,
לסלוח,
כשמבקשים ממך סליחה,
או אפילו לא מבקשים ממך סליחה,
זה מעלה מאוד גדולה.
אנחנו אומרים כל לילה,
בקריאת שמע של המטהר, אני מוכל וסולח, כל מי שהכעיס.
קנית אותי, יש חתן כנגדי,
בין בגופי, אמרו לי, בין בכבודי,
כל אשר לי,
כאלה אומרים בין בגלגול זה, בין בגלגול אחר, תלוי בנוסחאות.
אם אתה לא סולח ואתה שומר כעס,
כזה בלב, עצור בלב,
מי שנפגע זה אתה.
אתה משלם מחיר
נפשי מטורף.
קודם כל תגיד,
אנשים לא שלמים, אנשים פוגעים, מה שזה, סולע.
לא מקפיד, לא סולע.
רגע, אבל לא ביקשו ממני סליחה.
מצוין, אתה לא צריך להיות תלוי באף אחד.
אל תצפה לסליחה.
אם הוא יבקש או היא תבקש סליחה, זה חשבון שלה עם הקדוש ברוך הוא.
אבל אני לא אהיה עכשיו
אסיר עד שיבקשו ממני סליחה.
אתם מבינים?
אחרת אתה הופך את עצמך לתלותי.
אני ארגיש רע, כל מי יתעסק בזה,
עד שיבקשו ממני סליחה? לא.
לא.
נקסט.
דפדף את זה.
אני, אסור לי להיות תלותי.
אני עצמאי.
אסור לי ש... כאילו,
בקשת סליחה שלו,
זה ה...
איזה חוזק זה לדבר ככה, איזה חוזק זה לחשוב ככה, בסדר?
זה לא סולק.
אני יכול להגיד פה לילה, אני יכול להגיד,
יאללה שבין למה זה עשה איזה דבר, זה סולק לך.
לא, לא.
עזוב.
מעביר על מידותיו.
זה המעלה.
בסדר?
אם הוא יבקש משיכה, לא יבקש משיכה, זה חשבון שלו,
זה לא...
אני אסור לי להיות תלוי בזה, אבל בוא,
עזוב,
סלח,
שמע, זה אדיר.
זה אתה אתה פשוט מוריד מעצמך המון אנרגיה של כאב, של פגיעה, של
זיכרונות שליליים.
עזוב, דפדפתי את זה.
זה אדיר, בסדר?
זהו.
אנחנו חיים בעולם שאנחנו אחראים על התפקיד שלנו.
יש לנו אחריות על התפקיד שלנו, בסדר?
אני עושה את התפקיד שלי.
זה שאנשים אחרים הם דוקרים אותי ומתנהגים לא יפה ומעליבים אותי,
בסדר.
אני בוחר
אם לתת לזה מקום,
אתה מבין?
זו הבנה מאוד חשובה,
הדבר הזה.
אני, נגיד את זה בלשון של השיעור, אני בוחר אם להיות קורבן
להתנהגות הנלוזה של הזולת.
ולהתבכיין על זה, ולהגיד איך הוא עשה לי וזה.
ולהגיד,
שיפתור את הבעיה כשלו עם עצמו, אבל אני לא שם.
אני לא מצפה,
לא מצפה מאף אחד לשום דבר.
איזה חוסן נפשי זה? וואי, אתה יודע איזה חוסן?
זה מאוד חשוב, בסדר?
טוב, חייבים לצור יש, מתחיל פה עוד שיעור.
תורות טובות, ברוך הנה לעולם, אמן ואמן.
גיטרות, חברים.
