טוב, בואו נתחיל, חברים, אנחנו משבוע שעבר שהיינו פה ועד היום התחולל שינוי רדיקלי בחיים, ברוך השם,
שומעים אותי, כן,
ברוך השם, אנחנו, אני,
גם חכם שמעון, גם בטח,
אנחנו היינו במלחמת ששת הימים,
היינו כבר אנשים שמודעים,
בן כמה?
אה,
כן, כן. אז אני הייתי קצת יותר מבוגר ממך, לא בהרבה, אבל כבר הייתי אדם שעומד על דעתו,
ובאמת זה היה ימים גדולים, הייתי בתור ילד חילוני,
היו ימים גדולים מאוד,
ואני חושב שמה שקרה ביום חמישי בלילה,
ומה שקורה בימים האחרונים,
עכשיו עכשיו,
זה באותו סדר גודל,
ממש, זה לא יאומן,
אולי יותר אפילו, לא יודע,
אני לא יודע,
ואין לי מדד שזה, אבל אני מרגיש...
כל מה שקורה,
התחושה היא באמת, ויותר ממילא עומדים.
בכל פנים, אנחנו נמצאים באמת באירוע אלוקי לגמרי,
שמתלבש על גבורה של חיילינו וגבורה של ראש ממשלתנו ושריו.
ברוך השם, ימים גדולים, הודו לשם כי טוב, כי עולם חסדו,
ואנחנו לומדים בשביל לחזק את עם ישראל,
עושים זכויות לעם ישראל,
וגם נחזק גם את החיילים, וגם את ראש הממשלה ושריו, וגם את עם ישראל כולו, את הפצועים והחטופים, בעזרת השם, שיחזרו.
אין ספק שמתחולל משהו מדהים.
הקב"ה אומרים, שפכתי עליהם מים טהורים,
זה מה שקורה.
שפכתי עליהם מים טהורים,
אז אנחנו נייחד את הלימוד הזה.
הגאולה כבר פה, הגאולה כבר פה.
הגאולה היא פה, זה לא סוף הדרך, יש הדרך ארוכה, והיא לעולם לא תיגמר.
לעולם היא לא תיגמר.
אבל אין ספק שאנחנו בשלב מאוד מכריע בהופעת שם ה' בעולם, הופעת הטוב בעולם.
כל אחד מבין שעם ישראל,
המלחמה הזאת, זה לא רק הכישרון של הטייסים שלנו, זה סייעתא דשמיא.
מי שלא מבין את זה, מי שלא מבין שזה סייעתא דשמיא,
אז
חסר לו משקפיים.
בסדר.
זה יהיה 40 שנה, לא יודע, אולי יותר, אולי יותר. שלמה המלך זה דבר שאנחנו אמורים לעשות תיקון לשלמה המלך, כדי שזה לא יהיה 40 שנה,
אלא זה יהיה הרבה יותר. אצל שלמה המלך, אני לא יודע אם זה היה 40 שנה, דרך אגב, אבל לא משנה.
לא, לא זכור לי שזה 40 שנה, כי,
כן?
יכול להיות, יכול להיות, כי הוא נפטר בגיל,
נכון שהוא הומלך בגיל 12,
ונפטר בגיל 52. כן, אבל היה כבר בסוף ימיו, בסדר.
לא יודע.
התשובה היא לא יודע, בסדר?
אבל אנחנו מחכים לתקופה של תלך ותגבר, ולך תגבר, ולא רק תקופה של 40 שנה, אלא תקופה שהולכת
וגילוי השם הולך ומשתכלל, הולך ומשתכלל.
אנחנו נמצאים בלימוד התפילה, אנחנו כבר בפרק ב',
בספר אורות התפילה.
למדנו שבוע שעבר את פסקה א', היום אנחנו נלך לפסקה ב',
בעזרת השם.
אמרנו, תפילה היא דבר מאוד משמעותי,
מאוד מאוד משמעותי,
בקשר שלנו עם החיים.
בכל התחומים.
עכשיו, אנחנו במלחמה, בקשר עם המלחמה,
אבל בכל הדברים.
תכף ניכנס לזה קצת יותר.
פסקה ב',
התרוממות הרצון והתגלותו היא יסוד התפילה.
אנחנו למדנו שהתפקיד של התפילה זה נקודה מאוד חשובה.
התפקיד של התפילה
זה לחזק את הרצון החיובי,
או להעמיד את הרצון החיובי,
שיהיה...
קודם כל, רצון זה מנוע של חיים.
בן אדם שאין לו רצון, הוא לא חי.
הוא מיואש, הוא מת מעלך.
ואדם חי זה אדם שיש לו רצון.
התפילה מעלה את הרצון הזה על המסלול הנכון של החיים, מעלה את הרצון הזה למסלול של עשיית טוב, עשיית צדק.
ואנחנו מזכירים לעצמנו את זה, תפילה קודם כל זה 18, אנחנו מזכירים לעצמנו את זה שלוש פעמים ביום,
כי זה הולך ונמס עם השעות שחולפות,
כן,
ההתמודדות שלנו עם כל מיני אנשים, כל מיני בעיות,
זה ממיס את הרצון הזה.
ואנחנו שלוש פעמים ביום
מתחברים למטען ומתחזקים ברצון הטוב.
הרצון הטוב, אז הטבילה מחזקת את הרצון הטוב, זה מה שלמדנו גם בפסקה קודמת,
כן?
והפסקה הזאת
תהיה עוד תוספת, עוד תוספת. הפסקאות הן חוזרות על עצמן, הנושא העיקרי היה בפסקה א',
הן חוזרות וכל פעם מוסיפות עוד דבר אחד, כמו שהמהר"ל.
המהר"ל, כשהוא מלמד משהו, כמו במדרגות ספירליות,
הוא אומר איזה נתון מסוים, איזה אמת מסוימת,
והוא חוזר עליה עם עוד תוספת וחוזר עליה עם עוד תוספת וחוזר עליה. לאט לאט הוא מרים אותך למקום,
כי זה לא פשוט להתרומם, כמו שאנחנו אומרים,
שלמה יש לנו פתיל תכלת.
כי התכלת דומה לים,
והים דומה לרקיע, והרקיע דומה
לכיסא הכבוד. זאת אומרת,
התכלת לא עושה לנו שום דבר,
אבל התכלת הוא מדרגה ראשונה להבין ולהתרומם
תכלת לתכלית האמיתית של החיים.
עכשיו, הרצון הוא מניע את העולם, הרצון.
וכשאתה מנכיח אותו במילים,
יש לו כוח, כוח עצום.
קודם כל באופן פסיכולוגי פשוט, תכף נדבר על זה, אבל גם יש סייעתא דשמיא כשהרצון הוא בכיוון הנכון.
אנחנו מתחברים בכיוון נכון, מתחברים בעצם לרצון השם בעולם,
כמו שאמרנו כמה פעמים.
הקדוש ברוך הוא רוצה להשפיע טוב,
אבל יש שיברים,
ברזים, יש ברזים, צריך לפתוח אותם.
הרצון של האדם שבא לידי ביטוי בתפילה
ובעשייה נכונה, זה פשוט, הם פותחים את השיברים,
כדי שכל הטוב הזה יצא החוצה, כי אנחנו בעצמנו לא יכולים לעשות הרבה. כל הכוחות גם שיש לנו זה ממנו, זה לא מאיתנו.
אז למשל המלחמה הזאת,
בואו ניקח דוגמת המלחמה הזאת. המלחמה הזאת,
יש לנו קודם כל רצון לנצח.
אם לא היה לנו רצון לנצח,
אז לא היו מכינים את הצבא למקום הזה, ולא את האנשים למקום הזה, ולא את התקציבים לזה, ולא את הכלים לדבר, כלום.
הרצון שלנו לנצח הוא מוביל,
נכון? כל הפרטים של החיים הלאומיים שלנו שקשורים לביטחון,
הם סביב הרצון הזה לנצח.
זאת אומרת,
הרצון לנצח הוא מכתיב את כל המערכת מסביב,
לאן היא הולכת.
עכשיו רצון לנצח הוא רצון נמוך,
כן?
הרצון שלנו לנצח זה בשביל לחיות.
הרצון שלנו לנצח זה בשביל לא לתת לרשע בעולם להרים ראש.
הרצון שלנו לנצח זה לנצח שהצדק ינצח בעולם, אנחנו מתרוממים.
לוקחים את הרצון הפשוט הזה ומרוממים אותו למקום אחר לגמרי.
הרצון שלנו לנצח זה להחריט את הרשע.
הרצון שלנו לנצח זה להביא את הטוב שינהל את העולם.
אומרים שוב, איך הרצון מנהל את כל החיים? גם באופן פרטי, בן אדם מחליט החלטה מסוימת,
כן, הוא רוצה להניח, הוא רוצה לעבור דירה.
אז כל המערכות שלו, הם מסתובבים סביב זה.
למי הוא מטלפן?
איפה הוא מחפש?
עם מי הוא מתייעץ?
איפה הוא משיג את הכסף?
עם מי הוא מדבר?
כל, ברגע שמדם רוצה לעבור דירה, סתם דוגמה, כן?
אז כל המערכת שלו, הפיזית והנפשית והזה, הכל סביב הציר הזה.
והתפילה שמה את הרצון שלנו במקום הזה, כי ברגע שיש לך רצון, אז כל כוחות הנפש והגוף,
הם סובבים את הרצון הזה,
כדי שהרצון הזה יהיה רצון טוב, וכל הכוחות שלנו יהיו סביב הרצון הטוב הזה, באופן פרטי, באופן משפחתי, באופן לאומי,
באופן כלל אנושי, כן? אנחנו עכשיו, בניצחון הזה שלנו,
אנחנו סוחבים את כל העולם למקום הזה.
כל העולם חיכה למקום הזה, שיחקו משחקים, או שפחדו,
אבל העולם הבין, מתחיל להבין,
לאן זה הולך המקום הזה, כן?
אנחנו רואים שהרצון זה לא דבר של מה בכך.
ואת הרצון הזה חייבים לא לתת לו להשתולל לבד.
צריך לכוון אותו.
הכיוון שלו נעשה קודם כל על ידי לימוד תורה,
שראינו באחת הפסקאות של לימוד תורה,
מלמד אותנו לאן לכוון את הרצון.
והתפילה היא מחזקת את הרצון.
נמצא שהרצון זה לא עוד משהו שולי בחיים,
זה משהו מרכזי,
ואנחנו מפספסים אותו,
אם אנחנו לא מתפללים כמו שצריך.
בסדר? זה מה שלמדנו פחות או יותר גם עד עכשיו, וזה מה שהוא אומר פה בפסקה ב'.
הוא מוסיף עוד דבר אחד, בסדר?
כשהמבוקש הממלא את רצון האדם, יש משהו שאתה מבקש. למשל, משהו פשוט, כמו שאמרנו לעבור דירה,
או להתחתן,
או להיות בריא,
כל מיני דברים הכי פשוטים בעולם, כן?
כשהמבוקש הזה ממלא את רצונו של האדם, כלומר הוא מלא ברצון הזה, זה מפעיל אותו, זה הופך משהו מרכז.
מובא בקשר עם הרעיון החפץ האלוקי, כלומר אנחנו מרימים את הרצון הזה,
למשל, הרצון לעבור דירה.
אנחנו מקשרים את זה לריבונו של עולם, עם הרצון של ריבונו של עולם, על ידי זה, קודם כל, שאנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא שיעזור לנו למצוא דירה,
דירה טובה שאף אחד לא יסנצ'ר אותנו, גם מקום טוב,
כן?
ולמה אנחנו עוברים דירה?
אולי להרחיב למשפחה?
אולי להיות מקום שהיא יותר של תורה?
אולי מקום של אחיזת הארץ?
כן, אחיזת הארץ, וכל מיני סיבות שאנחנו יכולים לרומם את הרצון הזה לעבור דירה למקומות הרבה יותר עליונים מאשר סתם רצון פשוט.
אז כשזה מחובר עם אלוהים, זה מחובר עם הטוב, שהרצון הזה מחובר עם הטוב, מכוון על ידי הטוב,
עולה הרצון למרומה ערכו.
כלומר, הרצון הפשוט, נניח, להחליף דירה
ממשהו אגואיסטי פשוט, הוא הופך למשהו בעל ערך,
בעל משמעות.
על ידי שאתה מחבר את זה לאלוקים,
מחבר את זה לתורה,
מחבר את זה לטוב,
אז גם המטרה וגם הכוונה וגם החיפוש,
הכול הוא מקבל כיוון נכון,
ולא כיוון סתם שבא לי עכשיו,
אני רוצה איזה וילה עם שלוש מפלסים,
שזה רצון נמוך,
רצון נמוך, רצון אגואיסטי.
אנחנו מרימים את זה למקום אחר.
מתאחדו עם הרצון הכלי, כלומר על ידי הרצון הפנימי שלי,
פשוט,
התפילה מרומם את הרצון הפשוט למקום הרבה יותר גבוה.
כלומר,
התפילה מנצלת את הרצונות הפשוטים של הבן אדם,
וזה קרש קפיצה להתחבר לרצון האלוקי,
שיהיה לילדים דירה, ושלאישה יהיה דירה,
ובית שאפשר לקיים בו שבת ולעשות פה ליל הסדר, ובית שמגדלים פה ילדים, שלומדים פה תורה.
זה לוקח את זה למקום אחר לגמרי, כן?
הרצון העולמי, הרצון הכללי,
הרצון העולמי של מי? של ריבונו של עולם, שהרצון שלה כריבונו של עולם מנהל את העולם.
אני עכשיו מתחבר לרצון האלו כנזורם עם ריבונו של עולם.
אנחנו זורמים מריבונו של עולם. הרצון של עולם לנצח זה לזרום עם ריבונו של עולם,
שהשם השם מתגלה בעולם על ידי עמו, כמו ישראל.
אז זה הרצון הכללי, הרצון העולמי, אורח חיי עולם. אורח חיי עולם זה ההדרכה האלוקית המוסרית הנכונה,
שבו כלולים כל המהווים.
כלומר, כל הרצונות שלנו הכי פשוטים על ידי התפילה,
אנחנו מחברים אותם למאוויים של ריבונו של עולם.
שאנשים יהיו בריאים, דיברנו, כן? אנשים יהיו בריאים.
אז אנחנו אומרים, אתה
רופא כל בשר מפליא לעשות, נכון?
אז אני רוצה רפואה שלי, או של אימא שלי נניח, או משהו כזה,
אבל אני מתחבר לזה שהקדוש ברוך הוא רוצה רפואה שאנשים יהיו בריאים.
מתוך זה אני מבקש רפואה,
נניח לאימא שלי או למישהו אחר, כן?
ואז הוא אומר, המאוויים של ריבונו של עולם כלולים בתוך הרצון שלי.
אם אני שם לב לגרעין של הרצון שלי הפשוט, האגואיסטי,
איך הוא מחובר לרצון אלוקי שיהיה טוב,
שאנשים יהיו בריאים, שאנשים יהיו להם פרנסה,
שיהיה צדק.
היום אני בטוח,
שאני בטוח היום שבשנה האחרונה, או יותר מהשנה
אנשים פה מתפללים, "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו תראיה" מתפללים עם קירות הלב.
ולהכניע את המינים והזדים, עם קירות הלב אנחנו מתפללים.
והקדוש ברוך הוא עוזר לנו.
הוא עוזר לנו, כן?
בהיות החפץ עולה, חפץ זה רצון, בהיות הרצון עולה למרומי הדעת,
כלומר שהרצון שלנו הוא מתרומם לדעת,
דהיינו להבנה של התורה, מה הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו,
מתבררת ההכרה שאין רצון שום בריאה דבר מפורד
מהרצון האלוקי הכללי המתגלה באור כל חיי בריאה.
כלומר, כל הרצונות
הם לא פחודים מהרצון של ריבונו של עולם,
רק קצת לראות את זה, כן?
גם אדם שרוצה להתחתן,
כן?
אז אתה מחבר את זה לרצון הזה של הנצח,
לרצון הזה של להקים משפחה,
לרצון הזה של להוליד ילדים,
לרצון הזה של לחנך ילדים להיות ילדים טובים ושתורמים לעם ישראל.
כל דבר, כל הרצונות הם רצונות,
כמה שנראים אגואיסטיים,
יש להם שורש
באידיאל האלוקי, רק צריך לדעת לחבר את זה, והתפילה מחברת את זה
למקום הנכון.
שלא נרדוף לא אחרי שוקולדים,
לא אחרי דירות, לא אחרי נשים, לא אחרי סטייקים,
לא אחרי מכוניות,
אלא ניקח את כל הרצון הזה,
זה חיות,
זה חיות.
ניקח את כל החיות הזה למקום טוב שמחובר לרצון האלוקי.
מקווה שהצלחתי להסביר את זה, בסדר?
הפסקה הזאת היא חשובה, כי היא מלמדת אותנו שוב,
שלוקחים את הרצון הפשוט של בן אדם לאכול,
להיות בריא וזה, ומקפיצים אותו.
כלומר,
כשיש לי בעיה עם עצמי, אז הרצון הוא חזק, הוא רוצה להיות בריא.
צריך כסף, זה לא...
והטבילה לוקחת, הוא אומר, לוקחת את הרצון הזה,
לא מזלזלת בו, הוא קרש קפיצה להתחבר לרצון הכללי ולהעלות את זה למקום
אידיאליסטי ולא להישאר במקום האגואיסטי, כמו שאנחנו מדברים הרבה פעמים, וזו נקודה מאוד מאוד מרכזית.
אני אמצא שהתפילה כל הזמן מחזירה אותנו למקום.
אם אני מתנתק
ושם לב למילים, זה לא דבר, אבל תפילת שמונה עשרה זה כמה דקות,
זה העיקר.
אני שם את הדברים בצד, את כל זה שצריכים לטלפן, והמחירים,
שם את זה בצד.
אני פשוט
מתחבר למילים הפשוטות, בשביל זה צריך ללמוד את המילים, אבל פשוט לא לעומק.
ובזמן התפילה להתרגש מזה.
זה מחזיר את כל האישיות שלי למקום הנכון שלה,
שהיא נסחפת, כמו הזרם, דיברנו פעם על הדגל אדום,
שהזרם סוחף אותך למקום אחר, והמציל אומר לך, תחזור לאמצע, תחזור.
התפילה כל הזמן מחזירה אותך לאמצע,
לרצון הטוב, לרצון הנכון, כל הזמן בשביל לא להיסחף למחוזות לא טובים.
זה התפקיד של התפילה.
פסקה ג',
בואו נראה,
הפסקה הזאת בטח חוזרת גם כן על הדברים שדיברנו קודם.
והיא מוסיפה
עוד נדבך אחד,
עוד זווית אחת, עוד כלי אחד.
בואו נראה.
אני מדלג על הכותרת, בסדר?
בשלב ראשון.
או שהכותרת זה חלק מה... אני לא יודע, תכף נראה.
ג',
הרצון,
שהוא היסוד לכל החיים, אנחנו מבינים עכשיו את המשפט הזה, נכון?
הרצון הוא יסוד לכל החיים.
מתעלה ומזדכך,
שזה התפקיד של התפילה, חוזרים על הדברים, מתעלה,
זה מקבל צביון אידיאליסטי ולא הגויים, מזדכך,
שהוא גם רצון נקי,
לא גס,
כן?
מתקדש, מקבל ערך ומתרומם,
ברוממות קדושה אלוקית, הרצון הפשוט שלנו, נניח,
כמו שאמרנו,
להחליף בית,
הוא מתרומם לקדושה אלוקית.
שהרצון של הבית, כמו שאמרנו, יהיה רצון ערכי.
על ידי התפילה,
וזה סיכום של מה שאמרנו קודם.
אני נראה לי פה שחסר משהו בפסקה הזאת, תכף אני אבדוק את זה.
גרעין אחד של תפילה נושא עימו משך של חיים רצוניים אדירים לפניו ואחריו.
אני בודק רגע פה בספר, בסדר?
אם לא,
אני מעתיק את זה מהאינטרנט, אז לפעמים יכול להיות שמשהו מדולג, בסדר?
תנו לי לבדוק כי חסר לי משהו בפסקה הזאת.
כן, חסר לי פה משהו.
משהו פה התפספס.
בסדר?
אני מקריא מהספר.
אני יודע מה הבעיה פה.
מה שכתוב פה ומודגש,
ומודגש,
זה לא כותרת,
זה באמת חלק מהפסקה, זה מה שהיה חסר לי.
בסדר?
אז בואו נחזור.
התפילה במציאותה ובאמונתה
מבססת את היסוד של גדולת הרצון של האדם וקדושתו.
כלומר, התפילה, זה שיש תפילה.
יש תפילה בעולם.
המושג הזה תפילה.
אם לא היה המושג הזה תפילה,
לא היה מושג כזה בכלל תפילה.
אז הנושא הזה של הרצון לא היה נוכח.
ולא היה משהו שמכוון את האדם, מכוון את הרצון.
זה גם לא רק הרצון של האדם, זה הרצון של הציבור, כמו שדיברנו קודם, להילחם, לנצח.
אז עצם מציאות התפילה
והאמונה בתפילה
שהתפילה היא עוזרת,
שהדיבור הוא עוזר,
שהדיבור הוא שם ומנכיח את הרצון הטוב והנכון על השולחן ומנהל אותנו,
וגם פותח ברזים של שפק,
כשהקדוש ברוך הוא שלנו הרצונות שלנו הוא רצון טוב,
הוא פותח לנו מה שנקרא סייעתא דשמיא.
כמו המלחמה הזאת, אם לא היה סייעתא דשמיא,
זה סייעתא דשמיא ברורה, כן?
מבססת את היסוד של גדולת הרצון של האדם וקדושתו. כלומר, עצם זה שקיים בעולם מושג כזה של תפילה,
עצם זה שאנחנו מאמינים בתפילה,
זה מבסס בציבוריות האנושית, קודם כל הישראלית,
את החשיבות של הרצון,
את החשיבות לטפל ברצון,
לא לתת לו להשתולל על כל מיני תאוות פסולות,
כן?
לשים את הרצון על השולחן,
בתור דבר שאנחנו מטפלים בו,
ועל ידי זה מעלים את הקדושה, את הערכיות של החיים.
אם זה לא היה הדבר הזה, היינו נסחפים למחוזות של היצרים. זה דבר פשוט.
אז שוב, התפילה
זה משהו עמוק מבחינה פסיכולוגית ציבורית.
אנחנו רואים עכשיו גם כן כמה תודעת הציבור חשובה, להפעיל את הציבור למקום הנכון, ותודעה שקרית
ממיסה את הרצון, ממיסה את הרצון, מאכזבת, מייאשת, כן?
יש לזה משמעות אדירה
לשים את הרצון כמשהו שצריך לטפל בו,
ומטפלים בו על ידי תודעה. התורה היא התודעה, והתפילה זה ביטוי של התודעה ברצון.
ועכשיו אנחנו מגיעים, הרצון שהוא היסוד לכל החיים, אז הסברנו את זה, נדלג על זה, בסדר?
גרעין אחד של תפילה, רגע אחד, מילה אחת של רצון,
כן?
מילה אחת של רצון טוב,
של ערכיות, של חיבור לערכיות,
היא מחברת את הבן אדם לשרשרת החיים,
למה שהיה ולמה שצריך להיות.
רגע של רצון טוב, הוא בא
על גב כל מה שעברת עד עכשיו.
זה מסקנה של מה שעברת עד עכשיו,
ונותן לך כיוון גם לעתיד.
נמצא שתפילה היא מאחדת את החיים שלנו,
גם באופן פרטי,
גם עם השגיאות שעשינו,
בסדר? גם עם השגיאות שעשינו,
כי הרבה פעמים השגיאות,
לא הרבה פעמים, השגיאות גורמות לנו,
השגיאות גורמות לנו שאנחנו נפיק לקחים,
כן?
והיא נותנת לנו כיוון לעתיד,
אנחנו בעצם מחברים את החיים שלנו למסכת חיים אחת
עם ייעוד.
ובאופן פרטי,
ובאופן לאומי, ובאופן כלל אנושי.
הצלחתי להסביר את הנקודה הזאת?
זה נקודות קצת כבדות, אבל
יש לנו בעיה עם התפילה, אנחנו לא יכולים להתכחש לזה. ואחד הסיבות שיש לנו בעיה עם התפילה, שאנחנו לא מחוברים לה, אנחנו לא מבינים את הערך שלה.
בגלל שאנחנו, לא יודע, החשיבה שלנו היא מאוד, איך אומרים, תכלסית כזאת.
אז קשה לנו להבין איך התפילה מנהלת אותנו בצורה חיובית, והיעדר התפילה משקיע אותנו עמוק עמוק בתאוות החיים ובייאוש שמתלווה כשאדם הוא קשור לתאוות החיים המיואש,
כי מי מיואש? הנשמה מיואשת.
הנשמה שרואה אותך,
כשאתה הולך בכיוון לא נכון,
היא לא שמחה.
היא משדרת, היא לא יודעת לדבר עברית,
היא לא יודעת לדבר אנגלית,
היא מדברת בשפת הרגש.
כשאתה אדם מיואש, אז הנשמה מדברת אליך, אדוני,
אני מיואש ממך, אתה הולך לכיוונים לא נכונים.
עכשיו, זה לא נעים להיות במצב של ייאוש.
אי אפשר להיות בזה הרבה זמן, ולכן אדם,
כתוצאה מזה, הוא מתעורר,
מחפש משהו אחר, שיוביל אותו למקום של שמחה. ייאוש ושמחה זה שני הצדדים של המשוואה, בסדר?
לא משוואה זה של שני ניגודים.
היא דוחפת אותו, הייאוש דוחף אותו לעשות שינוי.
הרעיון,
אני ממשיך בשורה לפני האחרונה, הרעיון, הציור של התפילה,
הרעיון של התפילה.
הציור השכלי שיש לבן אדם על תפילה,
כן?
האמונה של התפילה, כמו שדיברנו קודם, האמונה בתפילה וביכולת שלה.
גם האמונה בתפילה לשים את הרצון ולטפל ברצון,
כמו שדיברנו קודם, זה גם חלק מאמונת התפילה.
קל וחומר, האמונה שהתפילה גם מועילה,
מועילה לא רק מבחינה שאתה מייצב את עצמך
ומשנס את כל הכוחות שלך לכיוון של הרצון,
אלא גם ריבונו של עולם נותן לך סיבה.
הדיבורים המבוטעים שלנו והמילים שאתה מוצא מהפה,
בעיקר המילים שחז"ל קבעו לנו ברוח קודשם, שמבטאים בצורה מדויקת את הרצון הנשמתי החבוי בתוכנו כדי להציף אותו החוצה,
ובשביל זה צריך להכיר את המילים האלה.
את המילים האלה לא רק בפירוש, אלא בפירוש הנשמתי שלהם,
הפירוש הערכי שלהם.
הנם יחד חטיבה עולמית אחת.
חטיבה עולמית אחת זה אחדות.
זה דבר אחד,
כן, שמזניק אותנו קדימה.
עכשיו, בפסקה ד'
הוא מוסיף עוד כמה נקודות שמחזקות אותנו בהבנה.
אני רק רוצה להגיד לך, אחרי הפרקים הראשונים,
שיש פה באמת יסודות
חשובים בהבנת התפילה,
אחר כך בהמשך יש פירוטים,
שזה באמת יותר קל להתחבר אליהם, כן?
אז יש פה כמה יסודות מאוד חשובים שאחר כך המשך הספר בנוי עליהם, ופתאום משתחרר לך איזה קפיץ.
ואני זוכר שלימדתי את הספר הזה אצלנו,
בכולל אצלנו, אז גם כן,
בהתחלה זה היה כאילו אתה חוזר על עצמך וזה,
ופתאום נפרץ לך איזה קפיץ, וכל הנושא של התפילה פתאום מקבל הסברים מפתיעים.
בואו נראה איך נתקדם, בסדר?
עכשיו הוא מוסיף עוד משהו, אבל אני לא יודע, אין לנו הרבה זמן, אבל נתחיל ונחזור על זה, בסדר?
טוב, נקרא גם את הכותרות,
אני לא מבין בדיוק מה עשיתי פה, אם זה כותרות של הספר, כותרות
שאני לא מבין מה עשיתי פה, כנראה הייתי עייף כבר, אתם יודעים מה, אנחנו בלילות,
היום לא, כן, אה?
כולם.
כן.
התפילה מעלה את האדם להיות בעל רצון טבעי-ערכי.
בסדר?
תכף נראה מה זה.
ומנקה ממנו את המניעים הגסים.
אז זה כנראה כותרת.
התעלות הרצון בתפילה.
כל מה שמרומם האדם את מוסרו, כן מתעלו רצונו. עכשיו, הנה, יש לנו עוד כלי אחד. דיברנו על הרצון.
ואנחנו רוצים שהרצון יהיה חזק וערכי.
זה מה שהתפילה עושה.
יש עוד כמה גורמים שמעלים את הרצון שלנו למקום שאדם עוסק במוסר,
לומד מוסר, רוצה להשתכלל, להיות אדם יותר טוב ויותר ישר,
כן?
אז הרצון שלו מתעלה.
אמרנו כמה פעמים, הדעת
מחוללת את הרצון, הרצון מחולל את המעשים.
זה עוד לפני עשייתא דשמיא.
ככה הקדוש ברוך הוא ברא את הנפש של האדם.
כן? אז ככל שאדם מרומם את מוסרו,
הוא לומד את מה נכון ומה לא נכון, מה ישר, מה הגון,
זה מעלה את רצונו.
מה זה מעלה את רצון? לא רק מחזק את הרצון שלו, אלא בעיקר מעלה את הרצון שלו מרצון גס
לנשים, לכסף,
לאוכל,
מעלה למקום יותר טוב, יותר ערכי. אפילו הרצון הטבעי לחיים,
וזו נקודה נוספת.
וכל דבר שמתקשר ברצון הנפש, אותם הדברים עצמם, בעינם כל בני האדם,
וגם כמה בעלי חיים חפצים בהם,
מקבלים אצל הנשמה המזוככת צורה עדינה.
גם החיות רוצות להזדווג.
אבל הזיווג של האדם זה לא אותו דבר.
כי אדם שמחובר למוסר ולתפילה,
אז הזיווג הזה הוא לא משהו גס,
הוא משהו ערכי, של חיבור בין,
של אהבה בין בעל ואישה שבונים בית ביחד.
זה חיבור שמוליד ילדים.
ואצל הבהמות, אצל החיות, זה משהו גס, חומרי.
בסדר?
אז אפילו הדברים הפשוטים ביותר שאדם רוצה אותם,
והקדוש ברוך הוא ברא אותם באופן כזה שהוא ירצה אותם,
התפילה מעלה את זה למקום ערכי, למקום של קדושה.
אפילו הדברים למקום של קדושה.
בסדר?
כנ"ל לגבי האוכל.
אדם שהוא מתעסק בטיפול, במוסר שלו ובהתנהגות שלו,
אז גם האכילה שלו היא לא אכילה של זלילה, כמו שאיזה סוס אוכל או איזה חמור אוכל.
הוא אוכל כמו בן אדם.
גם צורת האכילה שלו וגם הכוונה בשביל מה הוא אוכל.
האם הוא אוכל בשביל לזלול,
בשביל ללקק את השפתיים,
או אוכל בשביל לחיות?
הוא אוכל בשביל להיות אדם שיש לו כוח להמשיך לעשות טוב,
או שהוא אוכל בשביל לפאר את השבת,
שזה ערך חשוב מאוד במוסרו של העולם כולו.
או שהוא אוכל בגלל שכשעושים סעודת סיום מסכת,
כשסיום לימוד,
אז הוא מפאר את הלימוד על ידי האוכל.
זה לא אוכל תאוותני, כן?
מה דיברנו? נשים, אוכל,
אותו דבר לגבי הכסף.
זה לא כסף של שליטה.
זה לא כסף של כבוד.
זה כסף בשביל לפרנס.
זה כסף בשביל לתרום למפעלים חשובים בחיים.
זה כסף בשביל חיים.
ולא כסף בשביל כבוד ושליטה.
ההתעלות העליונה
הבאה על ידי עילוי הרצון,
כלומר, התעלות בחיים שלנו לערכים,
שבאה על ידי שאנחנו את הרצון שלנו מרמים, על ידי עילוי הרצון, שעל ידי דעת אלוקים, רק מחיבור לדעת אלוקים, למה טוב ומה לא טוב.
דעת אלוקים זה דעת הטוב.
זה להתחבר לרצון הטוב שהוא היסוד, הרצון הטוב הוא היסוד והוא הצלם אלוקים שנמצא בתוכנו.
על ידי קרבת אלוקים,
בזמן התפילה אנחנו בקרבת אלוקים.
אנחנו צועדים,
צעדים, אנחנו מדברים אותו בנוכח.
לא מדברים עליו, אנחנו מדברים איתו.
אנחנו צריכים לעבוד על הנקודה, אנחנו מדברים איתו.
קרבת אלוקים
היא מסננת
ומרימה את כל ההוויה של הבן אדם לאלוקים,
כלומר לטוב.
המילה אלוקים וטוב זה מילים נרדפות.
כמובן שהמילה
שמההוויה זה הטוב היותר מזוקק, בסדר?
אבל גם המילה אלוקים,
שהיא מידת הדין, היא גם כן מידת הדין בשביל
לעשות טוב,
אך חודרת את הרעיון, את השכל ואת הרגש,
את השאיפה והחפץ הסוער והנח.
סוער זה אדם עם...
אה?
לא, לא, לא.
כן, יש מצבים, יש לנו מצבים שאנחנו עם כוחות,
ויש נח, יש מצב שיותר במנוחה, כן?
היא מעלה את כל ניצוצי הרצון לעילוי נשגב מאוד,
עד שהם מתאחדים עם השאיפה הכללית של השלמות הגמורה של האור האלוקי השופע בעולם,
ניתן לו קיום וחיים.
הנקודה פה שאני אומר אותה בזה, שהקריבת אלוקים,
יש לנו שכל,
יש לנו רגש,
יש לנו רצון,
יש לנו שערות בחיים, יש לנו
רגיעה בחיים.
כשאתה מחובר ללוקים,
החיבור הזה מתפשט
על השכל,
על הרגש,
על הרצון,
על הדמיון, ונותן לו משמעות.
מסדר אותו גם בצורה נכונה.
נותן לו סדר, כי יש הרמוניה.
הרצון שהוא לא מחובר ללוקים הוא רצון פרוע,
שהוא לא קשור, הוא לא ארמון עם החיים.
כן?
וגם שכל שהוא לא מחובר לאלוקים,
לאיראנים יש הרבה שכל.
עשו תעשיית השמדה.
אתה מחובר לאלוקים, אז אתה לוקח את כל השכל הזה, את כל היכולות האלה,
בשביל הועילה לעולם ולא להחריב אותו.
וגם הרגש,
יש שנאה,
רגש של אהבה.
אדם שמחובר לאלוקים,
הרגש שלו רגש של אהבה, רגש בריא.
אדם שלא מחובר לאלוקים, אז הרגש שלו
מתפתח לשנאה, ואתם רואים איזה שנאה תהומית יש.
בעזה, באיראן, גם ביהודה ושומרון, כן?
לכן המגע עם האלוקים,
הוא מטהר את כל האישיות של הבן אדם, וגם של החברה,
מטהר אותו,
שם אותו במקום הנכון,
שם אותו במקום הרמוני.
הוא לא נותן לו ללכת לכיוונים שליליים, הרסניים, הרסנים נשמתיים והרסנים מעשיים גם.
כי אנחנו מחוברים והרמוני לרצון האלוקי בעולם.
ההרמוניה שלנו עם העולם היא מה שנותנת שלווה לבן אדם.
וכשאדם לא נמצא בהרמוניה עם העולם,
הוא מנותק מההרמוניה העולמית של ריבונו של עולם,
אז מתפתח בו פחדים וחרדות, כי הוא מנותק.
הוא בהישרדות,
הוא בשנאה.
אנחנו חייבים לעמוד פה,
לסמן לעצמי איפה אנחנו.
אתם שמים לב שאנחנו מדברים על אותו דבר, אבל כל פעם מסיפים עוד נדבך ועוד נקודה.
ראינו פה כמה דברים, ראינו גם כן שאדם עוסק בלימוד תורה בשביל לשפר את עצמו,
אז התפילה שלו תיראה אחרת, הרצון שלו ייראה אחרת והתפילה שלו תיראה אחרת,
כן?
אדם שמחובר לאלוקים,
כן? אדם שמחובר לאלוקים,
זה משפיע לחיוב על כל המערכת הנפשית,
הפרטית והציבורית, למקום נכון.
כן אומר, כי חשוב לדעתי להשקיע בתפילה, לא באטרף,
לאט-לאט, להשקיע בתפילה,
לאהוב את התפילה,
להכיר את המילים,
ללכת לבית כנסת שיש מנגינה שמנגנת לך על הלב,
כן?
אנחנו חייבים לעצור פה.
אתם רוצים להגיד משהו?
ממה אתם יוצאים עם כל ה...
ראיתי שאני מתלהב פה לבד,
אבל דברים באמת לא כל כך פשוטים, גם להסביר אותם.
זה אמור להיות ככה, שכשאתה באמת מתלהב, זה גם חודר לשני,
ואם אתה לא חודר לשני, סימן שהראש אתה לא מתלהם כמו שצריך, או שהדברים לא יושבים אצלך טוב.
שפה של הרב היא שפה פה קשה, כל מילה פה שווה זהב.
הוא פה מטייל בתוך הנפש, בכל כוחות הנפש.
יש לו פה תיאורים אלוקיים, איך ההופעה האלוקית מופיעה, יש פה מקום להיכנס כמעט לכל מילה.
יש את הספר של הרב, יש את המילון של הרב קלנר.
אז הוא מפצח פה, זה לא... אני קורא את המשפט מהר,
מנסה להסביר אותו במילים שלנו, אבל יש פה, כל מילה פה שווה זהב,
היא חדירה לעומק הנפש הישראלית,
עומק הנשמה הישראלית,
לניואנסים של הרצון,
וכולי וכולי.
זה מהקבלה, כן? זה מרוח הקודש, ממש ככה.
טוב, אתם רוצים להגיד משהו?
מישהו, ממה אתם יוצאים?
שמה?
אבל הוא מוריד את זה, הוא מוריד את זה, אני גם לא, הוא מוריד את זה,
הוריד את זה,
ואני מנסה גם כן להוריד את זה עוד קצת למטה,
כדי שזה ייגע בנו, כדי שיהיה לי חשק להתפלל.
שאני לא אלך לתפילה, אעשה ויר, ומחכה שתיגמר וללכת הביתה.
אני רוצה ללכת לתפילה,
להרגיש מחובר לתפילה, כדי שהתפילה תנהל לי את החיים, שאני אבוא למכון מאיר בבוקר, או לקרוב ומבואים עם המון רוח טובה וחשק,
לעשות טוב בעולם.
ואם אני לא מתפלל ולא צריך, אז זה כאילו שאתה מוריד את הווליום.
אז סיימנו?
לא רוצים להגיד כלום? בסדר, תהיו בריאים.
אה?
לא שומע.
בעזרת השם, בעזרת השם, כן.
תפילה זה אחד היסודות של ה... אני אומר, אם אנשים היו מתפללים,
אז הפסיכולוגים היו מטאטים את הרחובות.
גם הפסיכיאטרי וגם הפסיכיאטרי וגם בתי חרושת לתרופות
פסיכיאטריות.
אגב, גם של בריאות,
כי זה יותר עמוק, כן?
היו הולכים לנקות רחובות או מדרגות,
כי...
כי יש רגעי תפקיד התפילה, כן?
כשאתה מגיע לתפילה, באמת, באמת, זה לא טוב שאתה אומר את זה, כן?
זה לא פשוט, לא פשוט להתחבר לתפילה, ולכן גם כשאני לא מחובר,
אני הולך לתפילה,
כן?
מתוך ההבנה שמתוך שלא יבוא לשמור משה,
ובסוף אני אתחבר לזה.
עכשיו, אחת השיטות להתחבר לתפילה, אנחנו מדברים רק על 18 עכשיו, בסדר?
למרות שזה לא רק 18,
זה להכיר את המילים. הרב קוק אומר,
פשוט תתרכז במילה, בפשט של המילה.
אל תקרא מהר.
אל תחקור.
אל תעשה פלפולים.
הפשט של המילה.
כשאתה מתרגז בפשטים של המילה, אז אתה, הבן אדם לא יכול לחשוב על שני דברים ביחד.
אתה חושב על הבנק וזה, אז אתה קורא את המילים,
אתה לא מחובר.
כשאתה מתרכז במילה,
מה היא אומרת, כן? למשל, מודים אנחנו לפניך. אז אתה חושב על זה שאני צריך להיות אדם,
אדם הבריא, אדם שמודה על כל הטוב שיש,
ולשים לב למילים.
אז אתה מרוכז שם, וזה משפיע עכשיו. גם זה משפיע גם אם אתה לא חושב שזה משפיע.
מה שנאמר, היא לא חזי, מה זה לך?
מה זאת אומרת?
ההנשמה שלך מרגישה גם אם אתה לא מחובר.
היא מרגישה, אמנם קלוש, אבל היא מרגישה,
וזה עושה את שלו.
כמו שלמשל אתה עכשיו רעב,
ואין לך מה לאכול, אז עשו לך איזה פתיתים בלי מלח, בלי כלום, אתה לא אוהב פתיתים נניח.
אז גם אם אתה לא אוהב את זה, וזה גם לא טעים,
אבל זה מחיית הגוף.
אתה מבין? גם אם אתה לא מבין איך זה מחיית הגוף, זה מחיית הגוף.
זה משהו נוסף שהוא נכון מאוד, שהנשמה שלנו רעבה לדבר הזה.
אני אומר,
אם אתה מחובר, אז כאילו שאכלת, אתה רעב, אכלת איזה...
לא יודע, סטייק טוב.
ואם אתה לא מחובר, אז כמו אכלת פתיתים יבשים כאלה, בלי קצ' או בלי כלום.
אני הרבה פעמים, אני אומר לתפילה, לפעמים אין לך חשק באמת להתפלל.
אני אומר לעצמי,
היא לא חזי, מה זה חזי? אני לא מרגיש שום דבר, הנשמה שלי מרגישה את המילים. היא מרגישה את זה גם אם אני לא מודע לזה.
היא מרגישה, היא מקבלת את התזונה שלה ברמה מסוימת.
וזה,
ולאט לאט זה נכנס עם השנים, אני אומר לך בתור בעל תשובה שבהתחלה התפילה זה ממש סינית,
סינית זה עברית.
בשביל בן אדם שלא היה בתפילה,
הוא קורא עכשיו תהילים, אתה לא מבין מה כתוב שם בכלל.
אבל עם הזמן,
המילים מתחילות להתנגן,
הן יכולות להיות מובנות.
כיף לך להגיד את המילים, המילים מנגנות לך, מסלסלות לך בתוך הנפש, כן?
צדיק השם בכל דרכיו.
חסיד בכל מאסר.
מישהו אומר את המשפט הזה עכשיו במלחמה,
במקום כל הקוטרים שכל הזמן מקטרים,
כן?
אז חסיד השם בכל דרכיו.
הקדוש ברוך הוא עושה לנו פה ניסי ניסים. אם לא היה 70 באוקטובר,
היינו חוטפים, לא היינו יכולים לעמוד מול זה. הקדוש ברוך הוא גילה לנו, חשף לנו את כל התוכניות,
שחלק מאיתנו ידעו את התוכניות האלה, אבל לא הצליחו להעביר את זה לציבור. הציבור אומר, הכול בסדר, אל תדאיג, אל תדבר שטוי.
כן, זה חשף את כל התוכנית הזאת לגמרי,
גם את התוכנית הזאת וגם את התוכנית ההרסנית שבתוכנו,
חשף לגמרי.
כולם מבינים את זה, חוץ מכמה שלא רוצים להבין את זה.
השם יעזור לנו, אבל רוב עם ישראל במקום הנכון.
ועכשיו, אחרי החמישה-ארבעה ימים האחרונים, לגמרי.
טוב,
בשורות טובות, ישועות ונחמות,
את הדפים האלה אפשר להחזיר לשם,
כמו שלא, לא יודע, אני בטח אעשה דף חמישה.
