שלום וברכה.
אנחנו ממשיכים במסע שלנו על שערי ארץ ישראל.
48 קניינים של ארץ ישראל, שהרב חרל"פ פותח לנו את המחשבה,
את ההבנה לקבל את סודה הצפון של ארץ ישראל.
אנחנו נראים בפרק השישי.
הנושא הוא ארץ ישראל וחוץ לארץ.
זה גם מתאים, השבת, שבת פרשת המרגלים,
זה הכול מתחבר, ואנחנו, יש לנו מסע שלם, שנה שלמה,
והשבת היא בעצם ממש ככה חיבור
של הדברים, ואנחנו ניכנס היום לשער השישי,
ארץ ישראל וחוץ לארץ. יש לכם פה דפים?
בואו נתחיל.
אומר הרב חרל"פ,
כשם שהשבת צריכה הכנה,
שימות החול מכינים לשבת,
כן, ארץ ישראל צריכה הכנה, להתכונן אליה,
כדי לקבל את האור הגנוז בקרבה.
עכשיו, זה מאוד קשור לפרשה. פשוט המרגלים, מה קורה פשוט המרגלים?
אחרי שנופלים בחטא מרגלים,
יש חטא שניקח את המעפילים.
מה זה חטא המעפלים?
הם עולים מחרת, הננו ועלינו,
רוצים לחזור בתשובה, הננו, יש שם תשובה, הננו ועלינו.
אומר להם משה רבנו,
והיא לא תצלח, השם לא בקריבכם, מה אתם, לא, אנחנו רוצים לחזור בתשובה.
לא, עכשיו צריך לעבור את
דור שלם, שיתחיל לעכל מה זה ארץ ישראל,
מה הצפון בה,
זה הרבה יותר עמוק מאשר עכשיו לחזור בתשובה ככה במכה אחת. לא, ארץ ישראל צריכה, זה תהליך שלם.
להסיר את המסך, לקבל עולם פנימי.
ובגלל זה,
אתה יכול לגור בארץ, אבל לא להבין מה צפון בה, מה מיוחד במקום הזה, מה מיוחד? זה סתם יש כאן אבנים ועצים, אבל יש כאן משהו עמוק פנימי, יש כאן, כמו שדיברנו על זה כל הזמן,
מקום הנבואה, מקום ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בבם ראשי שנה ודחית שנה.
אומר גם ככה, כמו ימות החול מכינים משבת,
באופן כללי,
כל מי שמכון מאיר,
כשנמצאים בימות החול,
ואתה בעצם לומד תורה בימות החול,
השבת נראית אחרת.
למה? כי ימות החול הם מכינים בשבת.
יש שם דבר כזה שנקרא
האופנים וחיות הקודש. מה זה אופנים?
אה? מלכים, נכון? אבל אופנים, בואו, זה כמו אופניים.
מזיז את האופן,
ואז בשבת מה אתה מקבל?
את חיות הקודש.
אז בגלל זה יש לנו גם הלכה, מה המצווה של שבת? שבת אין מצווה.
רואים שבגמרא שיש לנו כל מיני חכמים שהיו עוסקים בכל מיני דברים,
להכנה על שבת, רבי סאליק, רבי איזה, רב ספרא, מחי חרש היה,
רותך ראש הבהמה, ורבי עזר היה,
במהלך שיבוט היה מולאכת הדג, כל אחד היה עושה איזה משהו לכבוד שבת.
מה המצווה של שבת עצמה?
שבת אין מצווה,
המצווה היא לפני שבת.
מי ישטח בערב שבת יאכל בשבת. זאת אומרת, ההכנה למצווה
היא המצווה עצמה. כשאתה מתכונן לכבוד המצווה,
האופנים וכל דקות כשאתה מתכונן, אתה בעצם צריך לקבל את הקדושה שבעצם היא אירה עליך.
אז הוא אומר, כמו שהשבת צריכה הכנה,
לך גם ארץ ישראל.
עם ישראל נופל בחטא המרגלים, מוציאים דיבת הארץ,
עכשיו אנחנו צריכים לעבור תהליך חדש.
מה צריכים לעבור?
שאתם תתחילו להבין מה זה סודה של ארץ ישראל. תעבור 40 שנה במדבר,
ונתחיל להעמיק מה זה הארץ הזאת.
אין תשובה.
בחטא ההגל אנחנו רואים ש...
משה רבין לוקח את העגל, טוחן אותו דקס,
זורע אותו על גבי המים, השקה את עם ישראל,
ומי השם אליי, עושה סדר, וזהו.
פקדתי, פקדתי, אבל בחטא המרגלים נראה שאין תשובה.
למה אין תשובה?
כי כאן צריך משהו אחר.
כאן צריך לעבור איזה תהליך.
בואו נדבר על זה בהמשך, כמו של רבי זרע,
שאיזה צם מהטעניות לצאת מתורת גלות.
צריך לצאת מהראייה הגלותית.
אז בואו נראה. אם ככה,
כתוב, למה סיפורה פרשת המרגלים לפרשת מרים?
מה רש"י אומר?
שמרים דיברה על לשון הרע לחייה,
משה רבנו,
וחטא בחטא,
וחטא בעצם בנגע צרעת,
גם המרגלים היו צריכים, מה?
היו צריכים ללמוד ממרים שלא להגיד דיבה על הארץ.
כאילו, מה זה קשור?
זה שמרים דיברה על לשון הרע, זה לא יפה.
על מישהו ללשון הרע זה לא ראוי.
על דור גדול הדור, על משה רבנו.
אבל מזה ללמוד, אל תגיד משהו על האבנים.
על לשים אבנים. סליחה, צריך עוד מאוד מאוד מילתא למילתא, מאוד
דבר מתוך דבר, בשביל לעשות את ההשלכה,
בגלל שהיא לא דיברה,
היא דיברה לשון הרע, לכי, לא לדבר על ארץ ישראל, על האדמה?
מה זה קשור?
זה הסוד. ארץ ישראל היא דבר חי ונושם.
כמו שלנו יש שבת,
לאדמה יש שבת.
אתה אומר לה משהו לא רע,
היא לא אומרת, אתה לא...
לא, אתה אומר לה משהו רע, בבקשה, היא לא רוצה אותך.
מכאן ואל תצא תשובה, אתה רוצה שתחזור אליי.
מכאן אנחנו מבינים שארץ זה דבר חי, יש כבר משהו, יש לה שבת,
יש לה רצועות משלה.
הארץ מקיאה, לא כתובר שכל דבר מגרש אותך, הארץ עצמה היא מקיאה, משהו חי פה ונושם בה.
זה, בגלל זה אתה צריך להבין מה?
צריך להבין מה זה סודה של דעת ישראל.
בגלל זה אומר הרב,
צריך להתכונן,
לקבל את האור הגנוז בקרבה.
לפעמים אנחנו בעצם עלינו לארץ ועדיין לא מבינים את הצפון בארץ זאתי.
והחנא הוא בזמן הגלות מחוץ לארץ. כל זה,
אומר הרב, מתי זה מתחיל?
בזמן שאינם מרוצים מן הגלות
ותמיד מצפים לצאת ממנה.
מתי אתה מתחיל להיות גאולי?
אתה אומר, תשמע, אני לא מפה.
לבי במזרח, אנחנו בסוף מערב.
אתה מתחיל להגיד שאני לא פה, אני שם.
כמו כתוב בנועם ילדימלך, בוא אל פרעה.
מה זה בוא אל פרעה?
תגיד, לך אל פרעה.
לא, בועל פרעה זאת אומרת, אתה לא מפה.
בוע, בוע זאת אומרת, אתה שם, אתה בחוץ.
לעצמך, בועל פרעה. אני לא מפה, אני לא מצרי.
אני ארץ ישראלי.
ומה אני אומר? מה? אני יהודי, אני ארץ ישראל.
עכשיו תקוע בגלות באיזה מקום, באמריקה, פה, שם, ואני לא, אני מה?
אני לא הופך את הגלות לעיקר.
אם אתה קולט
שהמקום שלך זה ארץ ישראל, ואתה רק בגלות,
מתחיל להיות התפנית של גאולה.
כל זמן, כל זמן שאינם מרוצים מהגלות.
תמיד צפינו קצת ממנה. אחת הסכנות הגדולות ביותר,
שאומר הרב קוק, בעוברי דרכים שהופכים את הדרך לעיקר.
כמו שכתוב בגלילת אסתר,
שנהנו מסעודתו של אותו רשע. מה הבעיה?
הפך, זהו, נהנו מסעודתו של אותו רשע, טוב לנו בגלות.
יש הכל טוב פה, יש לנו כאן קשרים עם המלכות, פרס, כמה מאחורים זה איראן.
כמו שכתוב, גב ג' בכסלו, ממש
שהקדוש ברוך הוא יעורר אותנו, שהכל יתברר עם המלכות הזאת שהייתה נגדנו.
היהודים אמה ישתתו בצונאיהם.
ועל ידי זה זוכים להשיג מדרגת קדושתה של הארץ. אם אתה מתחיל להבין שאני לא מפה, אני ארץ ישראלי,
אתה מתחיל לקבל משהו אחר.
כמו אסירי ציון, שאנחנו רואים סיפורים של אסירי ציון,
שהם חיו בתוך חושב, הם אומרים שאנחנו לא מפה,
אנחנו מהארץ.
אנחנו ארץ ישראל.
כמו המעבר של כל מי שהגיע מכל ביתא ישראל,
שהלכו במחלקים גדולים. אנחנו במערב הארץ, ביתא ישראל, אנחנו לא מפה.
מקבלים מה?
מצד זה ישנה מעלה גדולה לגלות. למה? כשאתה בעצם מתוך החושך
מבין את האור.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהקונה את דברו.
מה חטא בגלות?
שמחיר לגאולה ולארץ ישראל.
זו הציפייה הזאת,
שאני לא מפה,
ואני רוצה לחזור לארץ.
זה כבר מתחיל ליצור בעצמך משהו חשוב.
חסרון הגלות, מה הבעיה הוא?
הוא מה שמרוצים ממנה.
אתה הופך את הגלות לעיקר?
עכשיו אומר הרב כמה זה מסוכן.
יש לפעמים משפט אפילו מאוד נועז
של הרב חל"פ,
שבכוח הסטרא אחרא, מה זה סטרא אחרא? מצד אחר, דבר שהוא
של עצר הרע ביותר,
להעמיד בגלות הרבה בני תורה
ושומרי מצווה,
ובלבד שיהיו מרוצים מהגלות.
לומר, אהבתי את אדוני ואת אשתי ואת בניי,
לא יצא חופשי. אומר הרב, הוא אומר, זה בכוח עשית רעך.
כשהיא, היו לנו שם ישיבות, הולכת לברוקלין,
יש שם מלא ישיבות בברוקלין,
ישיבות, עובדי תורה.
אומר הרב,
תדע לך, זה דבר נועז, שאומר הרב חרלפ,
זה בכוח עשית רעך.
למה?
תראה, יש לנו קהילה פה,
שומרי תורה,
עטרת הקודש,
מרוצים מהגלות.
איך הרב קורא לזה? זה כמו עבד של הגלות. אהבת את אדוני ואת אשתי ואת בניי?
לא יצא חופשי. מה הפשט מדבר כאן על עבד? שמה שהוא עבד עברי, שהוא רוצה לשער אצל אדונו.
והוא רוצה, מה הוא אומר? אהבת את אדוני ואת אשתי ואת בניי? אני רוצה לשער עבד עולם.
אתה נשאר בגלות,
וכל שבו הוא נותן לך טיפה איזה חיים בגלות, ואתה נשאר בגלות, ואתה מנסה ליצור מהגלות מה?
עיקר.
זה כוח של הסטרה אחה, יש פה דפים.
זה כוח של סטרה אחה.
זה נראה לך, מה?
שמישהו מדבר כאן, יש לנו בברוקלין הכול, יש לנו בישיבות,
יש לנו רב, יש לנו שיעורי תורה,
אנחנו לומדים דף יומי שם, הכול מסודר.
אומר הרב, זה כוח של סטרה אחה.
אולם,
כשמגיע הזמן,
והקדוש ברוך הוא נאור ממאון קדשו,
הוא רוצה להידבק בישראל עמו.
אז עושה הקדוש ברוך הוא רציעה באוזן,
לאמן ישמעו ויראו.
מה זה רציעה באוזן?
נתפסתם מהגלות,
פה יש כאן דפים פה,
נתפסתם מהגלות יותר מדי,
ונשארתם בגלות, והגשתם שאתם כבר עכשיו, טוב לנו,
אהבתי את אשתי, אדוני, את אשתי בניי, טוב לנו בגלות, אנחנו אמריקאים כבר,
יש לנו המון עזרה, וברוקלין, ויש לנו ישיבות,
ומסעות כשרות.
הוא אומר, די, מספיק עם זה.
התקעתם בדרך? התקעתם עם הגלות? התקעתם עם ה...
מה הוא עושה?
רציעה באוזן.
מה זה רציעה באוזן? כמו העבד שצריך לרצול לו את האוזן,
לימה נשמו ויראו.
פתאום זה נוצר חדשהו, וזה דברים קשים, לפעמים איזה פוגרום,
כזה ואחר, שבכל הגלויות,
מי שמסתכל מבחינה היסטורית, לא מצאנו שום מקום בגלות שהוא היה אחיזה מלאה.
מישהו יגיד לך, יספר לך סיפורים.
אחת פעם אמר לי מרוקאי, שמע, איזה מרוקאי?
באבן עזרא, אבן עזרא כותב שם על פוגרום קשה ביותר שהיה במרוקו,
שהחריב את כל הקהילה היהודית עם כל הישיבות.
כותב שם קינה על הפוגרום הזה,
כך כותב אבן עזרא.
אחרי זה הייתה תנועה, ואחרי זה היה מלך,
זה אמר,
תחזרו לפה, והייתה תנועה של הליכה חזרה,
גאו ספרד.
מעולם לא היה איזה...
זה כמו כתוב שם באגדות רב אברחנה,
שפה עלו על איזה גב של צב,
דג כזה גדול,
וישבו שם ועשו שם על האש ועוד הרבה בחנה,
הגישו טוב להם, פתאום בא הצו והתהפך שם וזה חושב שזה אי,
אבל זה לא היה אי, זה היה סתם איזה דג,
גב של דג.
מה מסביר שם הרב קוק?
שבעצם היה גב שכל הגלות היא מה היא כמו נראה לך איזה אי, אתה יושב על איזה אי, טוב לך.
הוא אומר, הכל זה גב של צו.
שנייה אחת הכל מתהפך.
אבל טוב לי, אני על אי, אני אוכל תקלים, אוכל קוקוס. טוב לי, עכשיו יש לי.
בורקלין, יש לי ישיבה, יש לי קהילה, יש לי זה.
הוא אומר, הוא אומר, כל הגלות זה גב של צו, שנייה אחת הכל יכול להתהפך.
אבל עושה הקדוש ברוך הוא הציעה באוזן, למען ישמעו וייראו.
לעזוב את הגלות, ללכת אל ארץ אשר הן תמיד עיני ה' אלוהיך הבא,
מראשית שנה ועד אחרית שנה. מה זה תמיד עיני ה' אלוהיך הבא?
זה תמיד.
אחד ההסברים, כמו שדיברנו תמיד,
מחוץ לארץ זה הנהגה של מלאך.
דיברנו על זה הרבה פעמים, נכון? מה זה מלאך?
מלאך,
כתוב שאל תמר הרן, אל תמר בו, כי לא אעשה לי פשעכם. התורה אומרת,
מה זה מלאך? אתה לא יכול לשחק עם המלאכים.
דוד המלך אומר, גרשיוני היום להסתפח לאמור לכבוד אלוהים אחרים.
אמרת הגמרא, מה, אעבוד אלוהים אחרים?
אלא מה, אלא תפילה שבגלות עוברת דרך מלאך, שר של אותה אומה.
מה הבעיה שחוץ לארץ זה מלאכים?
ובארץ ישראל זה עיני ה' מלאך הבא.
ישר לאל, מה ההבדל?
הוא אומר, רן,
הוא אומר, זה בשוננו, זה כמו איזה מכונת אדם
הולך במדבר, עושה איזה חוצה ישראל, ומגיע לאיזה
תחנת דלק, והוא רואה שם מכונת פחיות.
ושם, מכונת הפחיות האלה,
הוא מסתכל כמה על הפחית?
שבעה שקלים.
הוא יוציא מהענק, יש לו כמה? יש לו 6.90. הוא הולך להתעלף.
הוא יחזור,
תשחרר, תשחרר עשר אגורות.
יעזור לו?
לא, מכונה, זה לא.
מלאך או מהר"ן זה כמו מכונה.
אל תמר בקוליסט על פי שכם, הוא לא, אין לו רחמים.
אבל אצל
הקב"ה, מבחינת אבא,
אתה בא אליו,
אין לי שקל, תן לו, תן לו לשתות.
ואין לו שקל, תן לו לשתות, זה הבן שלי.
אבל אין לו, זה בארץ ישראל, בגלל זה רחמים,
לצעוק אבא, איפה זה תופס?
רק בארץ ישראל.
טעתם בחוץ לארץ, שם הגר"א, הגאון מווינה,
חלק על התפיסה החסידית. הוא אמר, מה, אתם מנסים לכלות את ארץ ישראל בגלות?
צוק טאטה בגלות? בעיירות אוקראינה?
מה זה טאטה?
מה זה יעזור לך שם בטאטה?
שם זה מלאך!
בארץ ישראל, ארץ ישר עיני ה' לוקח אבא,
ישר אל, ישראל, ישר אל,
פה זה מבחינת אבא.
אבא, אין לי. תן לו, תן לו.
יש רחמים.
אבל אין לו שקט, תן לו, תן לו לשתות.
זה אבא.
זה צדק רצו להגיע לארץ ישראל. למה? כי זה פחות מבחינת אבא, זה עולם אחר, זה רחמים.
פה אתה יכול לדבר עם אבא, פה אי אפשר לדבר.
וזה פה בארץ ישראל, חסידים, מתנגדים, הכל מתחבר, כי פה זה המקום.
בחוץ לארץ,
ההנהגות האלה לא מתאימות, כי מה אתה מסוג שם,
תסתכל על עשב ועשב,
יש בו איזה, עשב ועשב איפה, בארץ ישראל, לא בחוץ לארץ.
שם זה מנחים,
בואו נראה לה.
לפעמים, נמשיך הרב חל"פ,
יש העולים לארץ ישראל מתעוררים בקרבם געגועים מחוץ לארץ.
יש כאלה, עלו לארץ.
תקשיב,
אנחנו בזה היינו קהילה, והיינו שם בחוץ לארץ, יש לנו שם במיאמי זה, ויש לנו במרוקו,
היו לנו ישיבות,
ופה ושם.
לתורה שחוץ לארץ זה עבודה של חוץ לארץ.
ולא ידעו ולא יבינו,
כי הכל הוא מצד תחבולות היצר,
שהתרצו בגלות,
ולהאריך את הזמן שלה. אתה מדבר על חוץ לארץ?
מה אתה, לא בארץ, בחוץ לארץ היה לנו טוב שם, והיה לנו מקום מסודר.
יש כאלה שמדברים ככה,
לא, לא, לא, יש לנו אפשר ללמוד תורה שם, אפשר ללמוד תורה הייתם בחוץ לארץ, כאשר בארץ ישראל, השם ישמור.
אומר הרב,
תחבור את היצר.
בחוץ לארץ תנו לנו ללמוד תורה,
אז אנחנו נעזוב את הארץ, השם ישמור.
ובזה הם גורמים שהבאים ארצה
יפרקו מעליהם עול תורה ומצוות.
הוא אומר, זה גורם למה?
לפורקן קשה ביותר.
כן, כמו האמירה שהייתה,
שאמרו ככה, שאם לא ייתנו לנו ללמוד תורה, אנחנו נעזוב את הארץ.
מה זה?
עשו כזה דבר.
זה מסוכן מאוד להגיד על ארץ ישראל כזה דבר.
מסוכן ביותר, הדיבור על ארץ ישראל.
הוא לא אמר לך את המרגלים בפרשת השבוע?
הוא כבר מספר את הרבי עמי רביעסי,
שיהיו הולכים בחורף, בקיץ, היו הולכים לאיפה?
לבקתה,
ובחורף היו הולכים לאיזה, זה למה היו הולכים אחד לשני?
שלא להגיד על ארץ ישראל איזה חם פה,
חם פה, חם לי.
למה? כי אם יגידו ככה על ארץ ישראל, זה מבחינת חטא המרגלים.
רבי ים רבי סלווי מקום, מקום בארץ,
שלא יצא להם איזה משהו, למה אתם הולכים מקום, מקום?
שלא יצא לנו מהפה,
אה ארץ ישראל חם פה,
שיהיה להם יותר נעים בארץ.
יש איזה אחד שבירושלים,
שסיפר שקנה מזגן,
כתב על המזגן, מזגן של רבי עמאר ורבי אסי.
מה זה רבי עמאר ורבי אסי?
המזגן של לא תגיד על ארץ ישראל שהיא חם פה.
לא אסור להגיד על ארץ ישראל, איך אתה מדבר?
המרגלים שאמרו על הארץ אוכלת יושביה,
כל אותו הדור, אולי זו תשובה.
להגיד, אנחנו נעזוב את הארץ
עם מול תלמוד תורה? איך אפשר להגיד כזה דבר?
השם ישמור, זה גורם לפעוק מול תורה ומצוות.
ובכל שליטחון בלי דעת, שיסוד המגמה הוא להתרחק מהגלות
ולא להיות נמשך אחריה ומרוצה בה,
אבל לא לפחוק לך שום מעול תורה ומצוות?
אז בואו נראה.
אמנם כן,
מי שחרר וחרר מסביר כמה חשוב הערך של ארץ ישראל.
אני רק חושב שאני אתחיל להגיד משהו חשוב,
מה שאמרנו בתחילת השיעור,
שעם ישראל עכשיו בגלל חטא המרגלים, עשת השבוע,
נשאר בגלות.
40 שנה, 38 שנה,
בגלל שהוציאו דיבת הארץ. אין תשובה, כל תודות צריך למות.
אומר רוחם הקדוש, היה איזה נקודת מפנה שהיה אפשר לעשות, איפה זה היה?
ומשה רבנו שהיה צריך לדבר אל הסלע
ולא להכות בסלע.
אומר, הקדוש ברוך הוא, יענו האמנתם בי להקדישני.
למה, מה קרה שמשה רבנו היה צריך לדבר אל הסלע ולהכות בסלע? מה, במיוחד.
הוא אומר, אם היית מדבר אל הסלע,
היה מתוקן חטא המרגלים, היה אפשר לצאת מפה ולהגיע לארץ.
מה זה קשור לך את המרגלים?
כשסמוכה פרשת מרים לפרשת
המרגלים, נגיד לך שמרים דיברה על שון הרע על אחיה,
והיא נקטה בצרעת, גם ארץ ישראל אסור היה לדבר על ארץ ישראל,
שלא לדקות.
כי ארץ ישראל זה דבר חי ונושם.
מה, בדומה משהו חי ונושם? כן, בארץ ישראל זה משהו חי ונושם.
יש לה רצון, יש לה שבת, האדמה שלה, הפרה קדוש.
אם היית מדבר אל הסלע,
והסלע היה זז,
כל עם ישראל אמרו, וואו,
הדומם זז.
עכשיו הבנו שהדיבור יכול לגרום לאדומם לזוז, זה מסוכן מאוד.
אז עכשיו הבנתי למה הדיבור על ארץ ישראל גרם לנו מה? לא להיכנס אליה.
אומר יוחנן הקדוש,
חטא מי מליבה, חטא השש של משה ומליקה בסר, למה הוא נכנס לארץ?
כי אם הוא היה מדבר על עצמו והייתה זזה,
כל אותו הדור היה תופס, רגע,
בארץ ישראל הדומם הוא לא דומם, הוא משהו חי, הוא משהו נושם.
יש לה שבת, יש לה רצון משלה.
ואז היו תופסים,
מכה את המרגלים.
יען לא האמנתם בי להגדישני.
חבל, אמר קדוש ברוך הוא, חבל, אם אתה אומר את זה,
אבל הם היו תופסים מה זה ארץ ישראל.
זה משהו חי.
יש לנו עוד דעה,
שכתוב שבארנון היה נס.
מה זה ארנון היה נס? איזה נס?
כתוב שהערים, כשעם ישראל עבר בערים שם, אנחנו לא רואים, הם באים ספקי בניסו,
אותם הארמיים רצו לבוא, ואותם גויים רצו לבוא ולשתת לעם ישראל לבוא באותו ואדי,
בארנון שמה,
ורצו לעשות להם איזה אמבוש, איזה מלכודת,
ומה עשו ההרים? ההרים נכנסו אחד בשני,
ואז ראו את הנחלים ארנון, מה זה הנחלים ארנון? ראו את הדם שנשפך שמה מאותם, היה שם איזה אזור של מערה ואזור של זה, והם נכנסו אחד בשני בתוך המערות שנכנסו שמה,
האחד אחד בשני וכולם נשפך דמם של אותם גויים שרצו לעל עם ישראל ונשפך אדם שמה, נחלים ארנונה.
רש"י שאומר משהו מאוד מאוד עמוק,
מי ששם לב לרש"י הזה.
רש"י אומר שההר מואב עומד
והר של ארץ ישראל
בא לעם ישראל כמה?
כשפחה שבאה לקבל את גבירתה.
איזה הר עומד?
הר מואב.
איזה הר זז? הר של ארץ ישראל.
הערים של ארץ ישראל הם זזים.
הערים של הגלות הם עומדים.
מוות.
בארץ ישראל משהו משתנה, יש פה משהו חי.
יש משהו נושם.
אין לנו עיניים לראות,
אבל זה העיניים שצריך להבין אותם.
זה רק בארץ ישראל שצריך.
זה מה שאומר הרב.
קיים בארץ ישראל ניגוד למה שהיה בחוץ לארץ. שכן שמה בחוץ לארץ, עם כל התאמצויות לשאת את העיניים לשמיים,
לא יוכלו להשתחרר לגמרי ממצעת אנשים מלומדה.
למה?
אתה צועק טאטה בגלות,
אבל מי זה ש... מה אמרנו? מה זה בגלות?
מלאך!
אז זה לא, זה רק, איך אומרים? זה אימון על היבש.
זה לא מקום התורה. כתוב, מה זה?
פה, פה, אתה צועק אבא, פה זה תופס.
כל מישהו בגלות אמר את הגמרא, כמי שאין לו אלוה.
מה זה כמי שאין לו אלוה?
כי זה מלאך, בחוץ לארץ זה מלאך.
יהודה הנביא בורח את פני ה', עולה על ספינה,
אני בורח. מה אתה בורח?
אתה רוצה בכל מקום? לא.
בחוץ לארץ אי אפשר לקבל נבואה.
יהיה דג סוער, ים סוער, דג בולע אותו.
הכל שבוע נדברת על דרך הטבע.
רק בארץ יש נבואה, ניב שפתיים.
מה שהוא מדבר איתך?
בחוץ לארץ זה סתם, זה על יבש, מצוות אנשים ולמדע.
ולכן כשבאים לארץ ישראל,
נדווים הם להתחדשות הרוח בקיום התורה ובמצוות.
אתה בא לארץ, הכל משתנה.
תגיד מה?
למה הכל משתנה? כי כאן זה עולם אחר.
בחוץ לארץ השיא, הדבר הזה זה להיות תמיד חכם.
בארץ אלף, מה השיא? להיות נביא.
כל המושגים משתנים.
זה כמו עכשיו אחד הולך ויש בית מקדש,
ואדם מחפש לי תפילות שחייבים לך ועבד. מה, מה, יש עכשיו בית מקדש של הקורבנות,
קורבן השחר, קורבן בן ארבעים, מה אתה עכשיו
חי בגלות?
אומר הרב, כשאתה בא לארץ, נתבעים התחדשות רוח.
בקיום תורה ומצוות, פה זה על רטוב.
שמחה.
שמה?
קודם כל זה היה בארץ ישראל. דבר שני זה בת קול.
בת קול,
אומר הרב קוק, בת קול זה בחוץ לארץ,
כמו שכתוב על המסער ברכות, על ההגת הראשונה.
שהוא, רבי יוסי היה מתפעל בחובה.
הוא אומר, שמעתי בת קול שמנהמת כיונה.
מסביר הרב קוק, מה זה בת קול שמנהמת כיונה?
הוא אומר, מה זה קול? בת קול. הוא אומר, זה לא... אין נבואה.
מה היית יכול להשיג אחרי הגלות?
בת קול, איזה,
אה, צועק, משהו חוזר לך מההר.
ומה זה מנהמת קיונה?
הוא אומר, בטבע,
הקול הכי פשוט שביותר, הכי קל, הכי צפצוף שיש, מה זה?
זה נעמת היונה.
אבל הקב"ה שואג מה? כמו ארי.
עושים שם.
בארץ ישראל חוזרים לעולם של ארי, של נבואה,
וכשיוצאים לגלות, מה יצאה בת קול? בגלל זה אומרים, בת קול, אנחנו לא משגחים בת קול.
היא מהנביא?
משהו אחר.
בסדר?
זה לא נבואה.
כל הגמרא אין נבואה.
זה אורח קודש, ארבעת קול, אורח קודש. אין נבואה.
הגמרא נכתבת שאחרי שיוצאים מהגלות, בסדר? אין נבואה.
חוזרים לארץ ישראל, עכשיו צריכים לחפש עכשיו לחזור לעולם של נביאים.
אבל זה עדיין יוצא נבואה.
אבל צריך לחפש לעולם של נביאים, ופה אפשר לחזור לנבואה.
כל הסוגיה של הגמרא אומרת,
ומתי קוראים קראת שמע?
משעה שהכוהנים מכסים בכל בית ומתן. מה זאת אומרת?
אין לך כלום, אין לך בית מקדש, איזה כהנים,
איזה תרומה, אתה יוצא לגלות.
אמרת הגמרא,
מתי הכהנים החסיכו בתרומה?
אפשר לצאת הכוכבים.
אז תגיד לי, יוצא לכוכבים.
ואתה אומר לה, גמור לך משמע, אני רוצה להגיד לך עוד דבר.
מה זאת אומרת?
אתה יוצא לגלות,
תזכור
שהאינדיקטור של הזמנים זה מה זה?
זה בית המקדש.
זה כהנים שחסיכו בתרומה.
אין את זה.
זה מה אתה, מה אני אומר לך, זה צד הכוכבים, אבל באמת,
זה הזמן, האינדיקטור זה בית המקדש.
למה הסוגיה ראשונה בש"ס,
הבבלי למה?
להחזיר אותך, שקריאת שמע, איחוד השם באמת,
איפה זה צריך להיות?
בבית המקדש.
אבל אין לך, זה...
אבל תזכור את זה, כוהנים יכולים בתרומה, איזה תרומה, איזה כוהנים בגלות.
אבל תזכור את זה.
איחוד השם צריך לחזור לשם,
זה הסוגיה הראשונה שלנו, ככה פותח את הדמון הבבלי.
צריך לחזור למה, לעולם של כהנים, של כהנים עבודתן, נביאים מדוכנם, מסבב מעמדם, לחזור לזה.
ייחוד השם,
זה רק במקום המקדש, כשאתה רואה את הכהנים.
אין לך את זה, אז תזכור את זה רק בסוגיה הראשונה בש"ס.
בסדר? זה לא,
כמו שאומרים הרב כאן מצדד השני מלמדה, אנחנו נורא ברגלות, אנחנו צריכים לצאת מכל שחורי הגלות.
ולכן כשבאים לארץ ישראל, נטבעים,
נתחדשות הרוח, בקיום התורה מצדוד.
בוא נסביר טיפה יותר, "כי תצא מלחמה על אוהביך".
כשאתה בגלות, מה אתה מדבר על איזה מלחמה?
בא דרשן,
והוא עכשיו נמצא מול קהילה,
מה הוא מדבר על "כי תצא מלחמה על אוהביך"?
לא דיברה התורה, כאילו נגדי צערה.
הוא בא כנראה לצערה, שצריך להילחם איתו, בסדר, למה?
לא תדבר איתם על צבא, המלחמה?
איזה צבא, איזה מלחמה?
בגלות!
חוזרים לארץ ישראל, חוזרים בשעת התורה.
כי נצא מלחמה על איבך?
והיה מאחריך הקדוש.
אתם יוצאים למלחמה ונוצחים.
רואים שאנחנו מתפעלים פה, עובדים תורה פה,
שזה יגרום לחיילינו לקבל כוח עצום.
לכן כשבאים לארץ ישראל,
נתבעים להתחדשות הרוח בקריאה התורה והמצוות.
רוח הקודש של אוויר הדחייה, מה זה אוויר הדחייה?
אוויר זך.
אוויר טהור.
וקדישה של ארץ ישראל. אוויר טהור וקדוש של הארץ.
האוויר של ארץ ישראל הוא מחכים.
עצם הנשימה בארץ ישראל מקבלת מה? תקבל את הדין היותר חכם.
האוויר, מה עושה? מטהר.
וכשעדיין
אינם מוכנים לזה,
מתעוררים הניגודים הללו. אתה לא יודע מה, מה,
אתה מנסה לחפש את הארץ הזה, זה משהו הרבה יותר עליון.
ואלה אשר עיניהם תח ומרות,
נדמה להם שהניגוד הוא חלילה לעצם קיומי התורה והמצוות,
מה שבאמת אינו כן.
שכל הניגוד על מה שמתעצלים, להתעורר באהבה ולקיים הכול ברוח
יותר רזה ויותר נוראות. זאת אומרת, כל החוצפה שהעיז גשל קצת עתיד לבוא, למה?
כי אתה נשאר בציורי הגלות,
ואתה לא רוצה לקבל את הקומה העליונה של ארץ ישראל,
אז במקום אנשים חוצפנים כאלה וצוחקים עליך,
אתם מאוד מאוד פאגאנים,
אתם מאוד מאוד...
אני חושב שאדם שבעצם עכשיו בארץ ישראל חוזר לנבואה,
הוא צריך לדבר על פילוסופיה שתשמע,
מה זה האלוקות?
מה, יש לך את הנביא,
כשהוא מדבר איתך.
צריך להוכיח פילוסופית מה זה אלוקות?
בגלות, בחושך,
צריך לחפש כל מיני פילוסופיות על מושגי נבואה,
מה זה אלוקות,
מה זה היחס של סיבה ומסובב וכל העולם.
בסדר, זה בגלות. בארץ ישראל זה מה שמדבר איתך, אתה לא צריך לספר מה זה הקדוש ברוך הוא, מה זה אלוקות.
כל הניגוד הוא מה שמתעצלים מתעורר באהבה, לקיים הכל ברוח יותר עזה ויותר מרוממת,
להסיר מלא מגירת הנביא מפי השם,
ועתי ירתם אותי מצוות אנשים מלומדה".
בארץ ישראל,
כל החוצפה וכל הדברים האלה, כל הניגודים האלה, מאיפה נובעים?
צום ממצוות אנשים מלומדה.
פה זה באמת.
פה זה באמת.
כל מצווה שאתה עושה,
זה משפיע על לחימה של חיילים.
כל תורה שאתה לומד,
זה משפיע על יום החייך הקדוש,
ואתם יוצאים למלחמה ונוצחים. זה משפיע ממש על כל עומק המחנה.
הכל פה, הכל מקבל משהו אחר לגמרי.
מרגע שישראל עברו את הירדן, מה כתוב שם?
היו נידונים על נסתרות.
החן,
שהוא מעל בחרם בערכו,
ולקח
סלמה וכל זה, מה קרה לו? פתאום הולכים במלחמת ה-36 אנשים, ומה קורה להם? הם מתים.
בא יהושע, אומר, מה קורה פה?
איפה כל ההבטחות?
מה אתה רוצה? מישהו מעל בחרם.
אומר החן,
כהנה וכהנה עשיתי, גם במדבר אני עשיתי,
איזה כל מיני מקונצים כאלה, וקחתי, קחתי, מעלתי בחרב.
למה בארץ ישראל זה קרה? אמרת הגמרא,
עברות הירדן נידונים על נסתרות.
אתה משפיע על כל אחד שעושה מצווה ומשפיע על
כל ישראל, ערבים זה לזה, איפה זה?
זה בארץ ישראל.
אז פה זה כבר לא נדע שיהיה מלומדה, פה זה אמיתי.
פה אתה פוגע, פה אתה פוגע, משפיע על כל עם ישראל, יכול להיות שם מלחמה,
מלחמת האיש, המשכם, יכולים למות.
אז צריך לשנות את כל המבט שבאים בארץ ישראל.
אומר הרב,
כן, בגלל זה כתוב במסכת בבא מציאה,
דף פ"ה,
פה.
רבי זרע צם,
שאל יצאליק לארץ ישראל, צם מאה טעניות
לשכוח תורת גלות.
כן, תמיד זה פה, כן, שונה.
לקבל פה של ארץ ישראל.
והיה צריך לטענות כמה?
מאה טעניות לשכוח את תורת הגלות, למה?
אתם יודעים, בגמרא,
שיש לנו רב זרע
ורבי זרע.
בדרך כלל רבי, מיעוט זה תנא,
רבי עקיבא,
רבי מאיר,
רבי יהודה זר... תנאים.
אמוראים לתקופה יותר מאוחרת.
אמוראים, אנחנו מזהים אותם במה? באיזה מילה? ברב, רבו שמואל,
רב יוסף.
אין רבי, רבי זה תנא.
אבל אמורא
שהיה בארץ ישראל,
הוא מקבל תואר כמו תנא.
רבי.
זאת אומרת, רב זרע, אתה רואה בגמרא שלפעמים קראו לו רב זרע,
ולפעמים קראו לו רבי זרע.
מה זה רבי זרע? הוא היה מורה,
אבל בגלל שהוא עלה לארץ ישראל,
הוא הפך להיות רבי זרע.
בגלל זה מי שמסתכל,
הוא אומר, אה, רבי זרע, אה, זה היה בארץ ישראל, ואז יכול להבין
למה הוא אמר את זה
כשהוא היה רבי זרע.
כי הוא היה בארץ ישראל, אז הוא אמר דברים,
ואז אתה רואה את הגמרא באור אחר לגמרי.
אז כשמחילה מכיר רבי זרע, כשהוא על הארץ הוא צם מאה תעניות
לשכוח תורת גלות.
ואז הוא קיבל מה? קיבל איזה אות?
יוד, רבי זרע.
ואז כשאתה מזהה בגמרא שזה רבי זרע,
תנסה להבין לאור ארץ ישראל למה הוא אמר את זה.
זה מנסה את כל המחשבה, את כל הסוגיות בש"ס בצורה אחרת לגמרי.
אומר הרב, כשזוכים לעלות לארץ,
צריכים לקבוע מחשבה שכל השנים שהיו מחוץ לארץ
אינן באות בחשבון כלל.
מה זאת אומרת?
כל מה שחייתם מחוץ לארץ,
המונה דופק.
רק בארץ זה מונה דופק. איפה רואים את זה?
בבעל הטורים אומר, בבעל הטורים,
לך לך,
אומר לאברהם אבינו, לך לך, מה זה לך לך?
מה זה לך לך? בשבילך, כן, רש"י אומר, מה זה לך לך?
פה אתה הולך באמת,
בחוץ לארץ זה סתם הליכה.
מה זאת אומרת?
שימו לב, כמה שנים חי אברהם אבינו?
175 שנה.
מתי הוא עולה לארץ?
בגיל 75. לך לך, גימטרייה, 100. מרגע שאתה בארץ, המוענה דופק. בגלות זה לא דופק.
75 שנה זה לא דופק. לך לך עכשיו, מרגע זה אומר הבעתורים,
עכשיו אתה מתחיל המון לדפוק בחיים.
לך לך עכשיו זה 100. הוא עולה בגיל 75 לארץ ואז רק שהוא בארץ ישראל,
המון דופק.
זו סוגיה, אומרת הגמרא, שאדם שלא היה עם אשתו עשר שנים ולא הולידה ילדים,
אז כל זה,
זה יכול להגיד, שמע, לא, אין ילדים, אין ילדים, אפשר, זה טענה.
אבל אם הוא עולה לארץ ישראל,
מה קורה?
מונים מחדש.
למה?
כי פה זה הנהגה חדשה.
בחוץ לארץ זה לא בא בחשבון, פה זה הנהגה חדשה. עכשיו, בוא נתחיל לדון עכשיו בעשר שעות, עכשיו בארץ ישראל.
אומר הרב, כל השנים שהיו בחוץ לארץ, אין מבעוט בחשבון כלל.
כן, אדם שהיה לארץ, זה משהו אחר לגמרי. מאז שהגיעו לארץ,
הרי הם כקטנים שנולדו, כקטן שנולדה מי.
אדם חדש.
אדם חדש, כשהעלית לארץ,
זה אדם חדש.
מה היה בגלות? זה כבר לא דיון, אתה קיבלת, למה בעצם ההסבר?
אומר החסד לאברהם,
כשאדם שעולה לארץ, בלילה הראשון
שעולה לארץ,
הוא מקבל נשמה חדשה.
כן, מי שעולה לארץ, לילה הראשון
מקבל נשמה חדשה.
יש נפש, נוח,
נשמה, חיה יחידה, אומר רק אדם שרק הגוף שועל לארץ.
יש אחד ש... כן, וכיפר אדמתו עמו.
יש אחד שהקראה את ארץ ישראל קיבל למשהו.
כמו כתוב על אברהם אבינו,
דברה נא ואראה.
יש אחד שממש עלה לארץ,
הנשמה שלו מתחלפת,
כמו שיעקב אבינו כתוב שמה?
שבעבר של ארץ ישראל,
מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו. איזה מלאכי עולים ויורדים בו?
מלאכים של ארץ ישראל ומלאכים של חוץ לארץ. הכל משתנה.
היית לארץ,
קטן שונה אדם יותר, בנשמה חדשה.
ואצל לפניהם כאילו הם כעומר נקי, ואין בהם שום חלאה וטומאה,
חטא ועוון, ועליהם להתחיל מחדש
ראית לארץ,
עולם חדש, שמה חדשה.
הכל מתחיל מחדש.
ואז אתה מה? מתחיל לעבור את השם, בגלל זה כתוב שרבי נחמן
שבחרם אוהרן הוא עלה לארץ,
הוא אמר, כל מה שכתבתי,
תמחקו, תגנזו.
עכשיו מתחיל הקום מחדש.
למה?
עכשיו זה בחירה חדשה. זהו, מעכשיו, מארץ ישראל הכל מתחיל.
כמו שרבי נחמן כותב
בחרם אוהרן.
והוא מתחיל מחדש לעבור את השם שווה טהרה בחדווה או בשירה או בזמרה.
מה זה כתובה שירה וזמרה?
בגלות זה הכל כזה, בבית נדרש, בארץ ישראל,
זה כבר עולם של הזוהר.
גם בשדה,
אז לבאורך הולכים בשדה, שם השרים וחביבות התלמילתא, הכל בחביבות,
כמו שנבואה מקבלים דרך ניגון, ויהי נגן היה מנגן.
הכל מקבל בעולם אחר, הכל משתנה כשאולים לארץ ישראל.
בגלות, אומרת הגמרא,
במחשקים שמים שמים תקיע עולם, זה חושך.
ומה שהגמרא בברכות אומרת,
איכסאי בבבל, שאדם זקן בבבל, אומרת הגמרא, איך יכול להיות? הרי כתוב, למען איכון ימיך על האדמה.
אומרת הגמרא,
שמקדמי ומחשכו בבית נישע, שמקדימים,
מכשיכים בבית הכנסת,
אז הם קבלו איכות ימים.
אלוהים אמר רבי שאול בן לוי לבניו,
תקדימו את השירות בבית הכנסת, ככה קבלו איכות ימים.
בגלות הכל טומאה. מה הייתם יכולים לקבל משהו של איכות ימים? איפה?
אומר הרב קוק,
בבית הכנסת.
ובארץ ישראל,
גם מי שנמצא בשדה,
ונמצא אפילו בעבודה,
יכול לקבל קדושה.
זה הסוד.
בגלל זה הזוהר,
שהוא תורת ארץ ישראל,
הם הולכים רק בדרכים, בדרכים. אין, אין, לא לראות שם בית נדרש, הכול בדרך.
כי זה ארץ ישראל.
אז החדווה, השירה, הזימה, הכול משתנה.
לחזור בארץ לכל התורה והמצווה שקימו מחוץ לארץ, הכול היה צריך לחזור בהתחלה עכשיו, כל זה היה על יבש, זה לא, לא...
כאילו, חזרו מהמקום מההתחלה,
כדי שיופיע עליהם אור קודש של אוויר עד ארץ ישראל.
מקום מזו שעשיתה בחוץ לארץ, עזוב, שכח.
עכשיו מתחילים לעבוד.
קומי אורי,
כי בא אורך,
וכבוד השם עלייך זרח.
מה ההסבר?
כשכל שבו מתגלה אליך,
אז זה כבר לא...
כל הזמן, מה, אתה מחכה למה שהכל שבו מתגלה אליך?
אתה מתכונן, מתכונן.
בארץ ישראל, ארץ אשר עיני השם וכל אלוהיך הבא,
וכבוד השם עלייך זרח, פה הראשון מתגלה מעיר עליך.
אז פה אתה באמת מתנהג.
אני אומר לך, תקשיב,
כשאתה מגיע למלך,
תתלבש ככה, ותדבר ככה, ותתנהג ככה,
ותגיד למלך את המילים האלה, ואת הכונן,
וכשאתה מגיע לארץ, אתה מול המלך.
אז כבר לא, זה לא מה, הכל היה בחוץ לארץ, ומה היה?
הציב לך ציונים, זה רק איזה,
על יבש.
מגיעים לארץ, פה זה על אמת.
פה כל מעשיות עושה מצווה,
הליכות מלכי, אל תקרא הליכות אלא הלכות.
הליכות מלכי בקודש, פה אתה רוצה לדעת איך אני מתנהג עם הקדוש ברוך הוא.
הליכות מלכי בקודש.
קומו יורי, כי בא עורך כבוד השם עלייך זרח.
אומר הרב, כי מציין אצל תורה ודבר השם ירושלים. פה זה מקום התורה.
בגלל זה גם חכמי ארץ ישראל, חכמי ירושלים, לא אהבו את הגמרה הבבלית.
קראו להם בבלי טיפשי.
דיאד ובארד לכשוכה, אמרי תשמע את הדמחה שלך.
מביאים טיפשים,
טיפשים בארץ חשוכה,
תראו מלאכות חשוכות.
בגלית, איך כתוב? בגמרה, תא שמה? מה זה תא שמה? בואו, שמע, אתה לא רואה כלום.
איך כתוב בזוהר,
איך כתוב "מתחיל ירושלמי"?
תא חזיי. מה זה תא חזיי? בואו תראה.
פה אתה, אתה מגיע למקום חשוך, אתה מתחיל למעשש.
אי קדם, ככה, אי קדם, ככה, אי שום ככה, אי שום ככה.
בוא נעשה לנו שש, אולי נבין בעצם, אולי באפלה נתפוס משהו.
בארץ ישראל, אתה בא, יש פה אחד, כמו יש לי פיל כזה.
כל אחד תופס משהו, ואומר, תשמע, יש פה איזה עמוד,
יש פה איזה חדק, יש פה איזה יקדם,
איזה פאזל, יש כאן איזה פיל.
זה תא שמה.
אין, אתה לא רואה.
מגיעים לארץ ישראל, תא חזק כבר.
תלמיד ירושלמי, אתה רואה, יש פה פיל.
אתה לא משהו שבא, אתה לא חור בחושך.
אז אם ככה,
והכל בארץ ישראל, כל התורה מקבלת נופך אחר.
כי מציון יוצא תורה, עודבר השם מירושלים.
פה מקום התורה.
גזי חכמי ירושלים לא רצו לקבל תורת הגלות, אמרו, מה אתם רוצים, בבבל לקבל תורת איזה חושך?
פה מקום התורה.
אז הפעם שנייה נעלם איתנו.
עכשיו צריך לחזור לזה, לחזור לאור המיוחד הזה
של ארץ ישראל.
אז אנחנו עכשיו, בפרק השישי, אמרנו שיש כאן, כמו שאמרתי, את השיעור,
48 פרקים
של הרב חל"פ, איך ל...
להתחיל להרגיש את הסוד הצפון של ארץ ישראל,
ואז אתה בעצם מקבל מבט אחר על כל עומקה הפנימי של הארץ.
מסע גדול של 48 פרקים, כמו 48 קני תורה,
שיש בימי מרום,
אנחנו בתוך המסע.
זכו ואמצו, וסורות טובות.
תודה.
::
:::::::::::
