טוב, שלום וברכה.
רציתי לדבר על מה שקורה לנו היום,
מלחמת עם כלביא,
ואני רוצה להקדיש את השיעור הזה לחייל שנפצע עכשיו,
קוראים לו איתן בן עדי.
אנשים מאוד קרובים למשפחה שלנו, ואנחנו,
חברים שלנו, וזה בן שלהם נפצע במלחמה,
בפיצוץ שם, אז שהשיעור הזה יהיה לרפואה שלמה שלו בתוך שאר חולי ישראל.
טוב, נתחיל מזה שכל מה שקורה לנו,
החיים,
תלוי בקליטה.
לא משנה מה קורה.
יש דברים שהם יכולים להיות דברים פרוזאיים,
קטנים,
אם לא קרה כלום, אבל מי שמבין את הגודל, את העומק,
פתאום מבין שזה משהו אחר לגמרי, משהו עוצמתי, שונה מאוד מאוד.
ויכול להיות הפוך,
אירועים היסטוריים גדולים קורה, ואדם לא קולט, לא מבין.
כמו שסיפרתי לכם זה פעם על המכר שלי,
שביום העצמאות דפקו אצלו בחלון, במטבח, אמרו,
בואו, בואו, בן גוריון הכריז מדינה,
ויש לנו מדינה, מדינת ישראל.
אז המכר שלו, החבר שלו היה שם,
אמר, ביג דיל, הכריזו מדינה, מה זה משנה, אתה מתחת למנדט בריטי, או יש לך מדינה שלך, מה זה משנה,
קודם שילמנו להם שם מיסים, גם הוא המשיך לשלם מיסים,
היה תרומות, עכשיו מיסים, שטויות, הכל שטויות.
היו רבים שברחובות רקדו ושמחו וכל זה, והיו כאלה שלא, לא, לא הבינו, לא קלטו.
הוא שום דבר.
זה תלוי לא מה קורה, אלא תלוי איך אתה קולט מה שקורה.
ואני חשבתי שאולי אנחנו נדבר על מה קורה לנו היום,
לנסות להבין את המשמעות הרוחנית
של מלחמה שקורית לנו היום.
אנחנו בעצם נמצאים במין מהלך כזה,
מהקמת מדינת ישראל,
זה מהלך חילוקי, היסטורי, כמובן,
שמי שמוביל את המהלך הזה זה יהודים שמאלנים וחילונים.
נכון שגם דתיים תורמים הרבה,
משתתפים הרבה בכל התהליך הזה,
אבל מי שמוביל אותו זה אחינו שמאלנים.
הם הקימו את המדינה הזאת,
הם פיתחו אותה,
הם הביאו אותה להישגים,
לא רגילים.
מה זה הישגים לא רגילים? כן, כן, בבקשה.
רוב הממשלות האחרונות הימניות.
נכון.
אבל מי שמנהל את העם שלנו היום,
בכל המוסדות,
הם אנשים שמאלנים.
צבא, בית משפט,
אקדמיה,
כל תחום, משטרה, שב"כ,
כל תחום שלא תקראו, גם כלכלה,
המשפחות הכי עשירות שיש היום בארץ זה אנשים עם דעות ליברליות,
שמאלניות,
וההישגים שלהם הם הישגים
פנטסטיים.
אין לזה דוגמה.
בכל ההיסטוריה של מין האנושי
לא הייתה דוגמה כזאת
שמה שהצליחו לעשות אחינו השמאלנים.
הם הביאו לפה מיליוני אנשים בזמן שהם בהיותם קבוצה קטנה יחסית,
הם קלטו אנשים שהגיעו מכל קצוות העולם,
קלטו אותם, נתנו להם מקום עבודה, מקום מגורים,
סידרו להם את הכל,
ונתנו להם לחיות.
קיבוצים, הכל, הקימו מושבות, הכל, הכל, הכל.
אין דבר כזה. הגיעו אנשים שלא דיברו באותה שפה,
היו מנטליות שונות והבדלי תרבות שונים, הכל, הכל היה פשוט,
כאילו,
לא היה דבר כזה.
והם עשו את זה, הצליחו,
בגדול, בצורה בלתי רגילה.
ואנחנו פעם דיברנו על זה שהכישרון הזה שלהם הוא נובע מכישרון של יוסף הצדיק.
זה נקרא,
תהליך כזה נקרא משיח בן יוסף,
שכמו שאנחנו רואים על יוסף הצדיק שהוא ידע איך לנהל את הבית של בית פטיפר,
ואחר כך בכלא, ואחר כך את מצרים כולה,
יש לו, סייעתא דשמיא, כישרון בלתי רגיל. ככה זה גם,
הקימו מדינה מאפס. זאת אומרת, מי שהקים את זה, זה היה תיאודור הרצל, שהוא היה הראשון
שאירגן את כולם.
אז נכון, הוא הצטמח וקירב יהודים, בגלל שאלפיים שנה אנחנו שמרנו תורה ומצוות וכל זה, כל זה בוודאי נכון.
אבל מי שהרים את כל זה, זה היה הרצל החילוני.
ופשוט,
כן, כוח של משיח בן יוסף, אין ספק.
הבעיה היא רק שהכוח הזה רוצה שבסופו של דבר,
מה סוף התהליך הזה? מה אחינו השמאלנים חולמים? מה הם רוצים שיהיה בסופו של דבר?
הם רוצים להפוך את מדינת ישראל לקנדה,
כמו קנדה,
כן, כמו שיש, אתם יודעים, יש עמים שיש להם שם
עמים לאומיים, כמו יפן, איטליה ואנגליה וכולי,
ויש עמים שאין להם לאום,
כמו ניו זילנד,
קנדה, אוסטרליה,
הונג קונג,
סינגפור, למרות שיש שם אנשים, הרבה סינים גרים שם, גם בהונג קונג, גם בסינגפור, כל זה הרבה סינים,
אבל
אין שם,
זה לא תרבות הלאומית הסינית בהונג קונג.
אנשים שהם מגיעים שם הישגים גם בלתי רגילים מבחינה טכנולוגית, מבחינה תפקודית וניהולית והכול, באמת משהו בלתי רגיל. אבל זה לא
עם הונג קונגי, אין עם סינגפורי,
כמו שאין עם קנדי,
יש אזרחים קנדים, אין עם קנדי.
כלומר,
זאת מדינה ששייכת לכל מי שגר שם.
אז זה חלום של אחינו השמאלנים היום.
הם רוצים להפוך את מדינת ישראל שהיא תהיה מדינה כל אזרחיה. כלומר, ערבים, דרוזים, צ'רקסים, אוקראינים, רוסים, כל מי שגר פה.
זה לאו דווקא של יהודים, זה לא מדינה של יהודים.
ומה יהיה עם אותם היהודים שגרים פה?
כנראה זה ייקח זמן עד שהם יתבוללו עם כל מי שגר פה,
ועד אז יהיו להם
זכויות, כמו שיש זכויות לערבים,
לצ'רקסים ודרוזים, ככה יהיה גם ליהודים זכויות.
אתה רוצה לשמור תורה ומצוות? בבקשה, תשמור.
תעשה את זה.
אבל בתור עם,
לא יהיה עם ישראל יותר,
על פי
תוכנית של אחינו השמאלנים.
לא יהיה דבר כזה עם יהודי, יהיה ישראלי.
לעת עתה, כן? עד שכל מי שיגור פה אחר כך, אולי הם ירצו לשנות את השם הזה.
לא יהיה ישראלי, אולי שם אחר, אולי יקראו לזה מדינה אחרת בשם אחר, אולי ישנו את ההמנון, ישנו את הדגל, ישנו את זה, לא משנה.
אולי השאירו אותו דבר, לא אכפת להם.
כלומר,
הם מהווים סכנה לעם ישראל יותר גדולה מחיזבאללה.
זאת אומרת, אם תוכנית שלהם הולכת ומתממשת,
תוך כמה עשרות שנים לא יהיה יותר עם היהודי בארץ ישראל. יהיו יהודים בגלות, אבל גם שם יש התבוללות מאוד גדולה.
ובעצם זאת תוכנית
של השמדת עם ישראל, עם היהודי.
פשוט השמדה, רק בלי משרפות
ותאי גזים.
אלא לאט לאט, תהליכים חברתיים טבעיים,
וזה שעם ישראל כאומה תיעלם, או הוא ייעלם,
כמו שנעלמו, עם יוגוסלבי,
היה פעם עם כזה, יוגוסלבי, איפה היום? לא קיים, הם התחלקו לחורבטים,
לסרבים,
מקדונים,
יתחלקו לכל מיני קבוצות, ככה גם,
כנראה יהיו פה תל אביבים, יהיו ירושלמים,
יתחלק,
לא יהיו יהודים בתוכנית שלהם, באידיאל,
לאן שזה הולך.
אתם יודעים, חיזבאללה הוא,
מה הם יכולים לעשות לנו?
מקסימום, מקסימום. אז יהרגו שם, חס וחלילה, לא עלינו,
עשרות אלפי יהודים,
מאות אלפי יהודים.
אבל בסופו של דבר, מלחמות, מנצחים, נלחמים ומנצחים.
אבל פה מדובר לא על עשרות או מאות אלפים,
פה מדובר על מיליונים, כולם.
מי שירצה, ימשיכו בינתיים
להתחתן אחד עם השני, אבל
התוכנית,
התוכנית זה שזה מדינה כל אזרחיה.
זאת המשמעות.
ולכן זה מצב שאנחנו היינו נמצאים בו לפני שנתיים.
זה אחד המצבים הכי מסוכנים שהיה אי פעם
בעם ישראל.
זה היה מצב שבו אנחנו הלכנו בדרך מאוד מאוד מהירה להתבוללות,
להתבוללות, שבכל מקום היה שם, שלא נתנו ליהודים להתפלל ברחוב, כן? רצו לעשות תפילה בדיזנגוף,
לא, לא נותנים ביום כיפור,
שם צחקו על מי שמניח תפילין, עשו ביזוי לתפילין והכל הכל. זה נקודת שפל
של כל המהלך הזה, זה היה שיא השפל.
ואז קרה מלחמה,
הטבח,
ואני חושב שכל מה שקורה בתהליכים הללו זה מאוד מאוד סימבולי.
לא יודע אם אתם שמתם לב,
אבל גמרא לא מספרת לכם על האירועים ההיסטוריים כמעט,
אלא כל סיפור היסטורי
שגמרא מספרת, היא מספרת את זה לפי מקרים פרטיים.
מה?
לא, למשל,
על חורבן בית המקדש, איך מסופר? מסכת גיטין בנ"ו אומרת שם,
הלכה מרתה בת בייטוס,
הלכה וביקשה, אה הנה, רגע, רגע, בואו, בואו, יש לכם את זה, אני קראתי, צילמתי את זה, שלוש, נכון.
מרתה בת בייטוס,
אטריטה דירושלים היא אבי, היא הייתה השירה מירושלים
לשלוחה ואמרה לי, אמרה את זה למשרתת שלה,
זיל הייתי לי סמידה,
כמו נגיד עוגה,
תביאי לי עוגה, תקני לי עוגה בשוק.
עזלה,
ואיבדן,
סליחה, עזלה,
איזדבן,
את אמרה לה סמידה לך, אז היא הלכה לקנות,
וחוזרת ואומרת אין עוגות,
לא מוכרים עוגות.
חזרתה איכה אמרה לי זיל הייתי לי אדאזל אזל תקני עוגות תקני בייגל תקני משהו שהוא כן איזשהו כיבוד עוגיות אדאזל איזדבן
אתה הלכה
ואמר לה
חברתה לך
גושקה איכה
אבל יש אוכל שנקרא שם גושקה,
גושקרה.
תקנה גושקרה, יש אוכל שנקרא גושקרה.
סליחה, היא חזרה, אמרה, סמידה לקה,
חיברתאיקה, יש אוכל שנקרא חיברתא.
אמרה לה, זה לייתי לי, תקני את החיברתא.
אז לה ואז דבן,
אטה ואמרה לה, חיברתא לקה, אז נגמר האוכל הזה,
יש גושקרה.
אמר לי זיל, הייתי לי גוש קרא, כאילו תקני את האוכל הזה.
אדעזל,
איזדבן, עד שהלכה לקנות, עד שהלכה,
נגמר,
נגמר.
אטה ואמר לי, גוש קרא לי איכה,
קמחא די סערי איכה, יש רק קמח של סיורים,
שזה סיורים זה כבר אוכל של בהימות.
אמר לי זיל, הייתי לי.
אדעזל,
אז גם את זה נמכר כבר.
את שלחה,
זה כבר נגמר.
אבל שליפה מיסאנה, אז היא בעצמה הורידה את הנעליים שלה
ואמרה לה איפוק ואחזי אי משכחה נא מידי.
אז אני אצא החוצה ואני אסתכל, אולי אני אמצא משהו שאפשר לאכול את זה, מידי למיכל.
היא תבלע פרטה,
ואז הזדמן לה, כאילו ברחוב, היא בטעות
דרכה בתשואה,
פרטה בכרה,
אז היא הזדעזה ומתה.
ועל זה אומרת שם הגמרא,
רבי יוחנן בן זכאי אומר, הרכה בך וענוגה וזה אשר הרגלה לא דרכה,
פתאום בום.
אז זה להראות הידרדרות של עם ישראל, באיזה רמה זה היה, הוא ירד ממדרגה למדרגה למדרגה למדרגה למדרגה, עד שהגיע לזה שהוא מתגלגל.
אז תשימו לב שגמרא,
במקום לספר לנו כל ההיסטוריה,
היא אומרת פה מקרה ספציפי.
או על שנאה בין עם ישראל, היא לא באה להגיד שהייתה שנאה, אלא מה היא מספרת?
קמצא ובר-קמצא.
אתם יודעים, זאת אומרת,
תורה מדברת איתנו, גמרא, חז"ל,
מדברים איתנו באמצעות מקרים ספציפיים.
אני חושב שאותו דבר גם היה בסיפור לפני הטבח.
כל מה שקרה שם, ביזוי תפילין,
ושעשו שם, שבא עם ה... שניסו לשים שם תפילה, לארגן תפילה, שעשו לו שוקר חשמלי,
ושהמשפחה הזאת שרצו שם,
משפחה, ילדים שם נסעו ושברו להם חלון באוטו עם האבן. כל זה, זה מקרים כאלה שהם מראים שאנחנו היינו מאוד מאוד מדרדרים מבחינה חברתית, רוחנית, אנושית,
מדרדרים יותר, וזה מקרים, מקרים, מקרים, מקרים, עד שקדוש ברוך הוא ירא לנו לאן אנחנו הולכים.
הוא רצה להגיד, אתם נמצאים במין מתח כזה, יש שנאה הדדית, יש איזה, אתם רוצים להתבולל, אתם רוצים להיות כמו גויים, כל זה, תראו מה מחכה לכם, מה מחכה לכם?
טבח.
טבח הזה זה רק ביטוי, זה כמו מקרה כזה.
לאן אנחנו בעצם הלכנו אז?
זה מה שהיה בטבח שמחת תורה.
הדגמה, זו הייתה רק הדגמה.
מה מחכה לנו בעתיד.
ומאז עם ישראל התעשת,
ובבת אחת,
בפתאום,
חזר בתשובה.
אז נכון,
הם לא תשובה מלאה, ולא זה,
ואני אז, מיד אחרי הטבח, אז התארגנו שם יציאה לעזה, מלחמות וכל זה, אז אני נסעתי הרבה לבסיסים צבאיים ולמקומות כינוס חיילים, והעברתי שם שבתות איתם, והרבה, הרבה, הרבה, אז זה היה פתאום ממש נראה מאוד מאוד מיוחד.
פתאום כל הפילוג, כל השנאה ההדדית, פתאום כולם התאחדו, כולם היו אחד בעד השני,
ואנשים ברחובות עמדו ועשו שם כל מיני מנגלים לחיילים,
ולא שאלו את השמאלני או את הימני, כולם היו בעד, כולם באו שם, ספר הגיע שם, עושה תספורת לחיילים בחינם,
ומסאז'ים, והיו שם מה שאתה רוצה,
שם היו פתאום,
והילדים כתבו את ההודעות, ביחד ננצח וכל זה, פתאום כל השנאה, כולם נמצאים בתוך נגמ"ש, ביחד וכל זה.
וגם חזרה בתשובה, מה שאני סיפרתי עליכם כשראיתי שם היה מאוד מצחיק, לראות חיילים מסתובבים עם הציצית
בחוץ וכיפה על הראש ומיישן סיגריה בשבת.
וכאילו, הוא לא עושה איזה משהו בכוונה,
זה לא מישהו שהוא נהיה חלש, פשוט חילוני, הוא לא יודע,
אבל הוא ירגיש שהוא חייב ללכת עם ציצית וכיפה.
רק הוא מיישן בשבת, מדבר בטלפון, זה היה מאוד חמוד.
בכל אופן,
הכל יכול לקרות מהר,
מאוד מאוד מהר, לכאן או לכאן.
גם הפיכת המדינה למדינת כל אזרחיה,
זה גם יכול לקרות מאוד מאוד מהר,
זה לא לוקח עשרות שנים.
אני זוכר לפני,
בערך לפני 40 שנה,
מדינת אוקראינה,
זה שיש היום אוקראינה, פעם היא הייתה מובלעת בתוך רוסיה.
זאת אומרת, רוב האוקראינים לא ידעו אוקראינית,
כמו שאנשים באנגליה שם,
אלה שגרים מוולש,
הם לא יודעים וולשית,
או אדינבורג,
איזה אדינבורג,
יש וולשין ויש סקוטלנד, כן, סקוטין,
לא יודעים שפה סקוטית,
הרבה סקוטים לא יודעים שפה סקוטית,
לא מדברים.
למה? כיוון שאנגליה בולעת אותם, אז הם מדברים,
שפתיהם של סקוטים ושל ולשים היא אנגלית.
ויש כאלה שהם ממשיכים, ככה זה היה באוקראינה אבל עוד יותר,
שם או בכל המדינות כאלה באזור. נגיד, אני גדלתי, נולדתי וגדלתי במולדובה.
אז הייתי שם בעיר הבירה של מולדובה, קישניף, שם גדלתי כל חיי עד גיל 20. אז שם היו, אני חושב ששתיים
או שלוש בתי ספר למולדובנים שמדברים בשפה מולדווית.
כולם ברוסית, הכל רוסי.
זה תרבות אחרת לגמרי.
לא היה איזה כאילו אנשים אינטליגנטים מולדובנים, זה רק היו פשוטי עם פרימיטיביים וזה, זה כולם רוסית.
ותוך זמן קצר, טאק, הכל התהפך.
זה בושה לדבר.
ברוסית, ברחובות,
וככה זה גם בכל המדינות, אסטוניה, לטביה, ליטא, ואוקראינה, אותו דבר. האוקראינים, אי אפשר היה להבחין, רוב האוקראינים לא ידעו אוקראינית.
פתאום, פח, הכל אחרת.
אתם יודעים מה זאת אומרת, מדינה
יכולה להתהפך בבת אחת.
לא, לא, זאת אומרת, כמו שהיום קורה בארץ, אתם יודעים, זה שהיום במדינת ישראל יש 1,500 מורים,
ערבים בבתי ספר יהודים.
מורים לאנגלית ולא רק לאנגלית ומתמטיקה, אלא גם לעברית ולתנ״ך.
מורים ערבים
בגנים יהודיים עירוניים, כמו ברמת אשכול ובהר חומה,
גננות עם חיג'אב, ערביות עם חיג'אב.
זאת אומרת, ככה, זאת אומרת, תחשבו שזה היה קורה לפני 30 שנה, מי אפשר היה מאמין דבר כזה?
מי היה מאמין?
וכל זה קורה לאט
ובטוח,
בטוח.
יש תהליך,
זה לא סתם כזה, זאת אומרת, זה יד מכוונת, אנשים משלמים על זה
הרבה כסף.
זו הייתה התוכנית להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה.
ככה זה עובד.
אני לא יודע אם אתם זוכרים,
אבל בגיל אנשים שחיו פה בארץ לפני 40 שנה, אם היה פקח ערבי נכנס לאוטובוס,
בודק ליהודים את הכרטיסים,
לא היו מאמינים,
כולם צוחקים, לא היו מאמינים שזה קורה.
לא היו נהגים ערבים,
לא היה דבר כזה, נהג אוטובוס ערבי.
וכל התהליכים, הכל קורה, הכל, זה היה, אנחנו היינו בסכנה מאוד מאוד גדולה.
ואז בא הטבח,
שטבח
העמיד אותנו
במצב כזה, את כל עם ישראל העמיד במצב כזה: אם אתה
לא מאמין באלוהים,
אתה חילוני,
אתה לא תתקיים פה.
זו בעצם מסקנה של טבח.
אתה לא מאמין על מה אתה נלחם פה,
מה האידיאלים, על מה אתה רוצה להילחם פה.
מה זה להיות יהודי, עברי?
אם אין לך משהו שאתה מוכן על זה להילחם, לערבים יש.
הוא אומר, ג'יהאד.
אז מבינים, מה הם היום בעצם,
מה השדר כזה? אומרים, תשמע,
תילחם על המולדת כי אתה נלחם בעצם על הבית שלך,
על הבית,
אני אעבור דירה.
אפילו אפשר לתת לזה שם מאוד מתקדם כזה, יפה.
רילוקיישן.
אתה לא צריך שום דבר. אתה פשוט חותם חוזה,
ואתה עובר לגרמניה, במיוחד שמילקי שם הרבה יותר זול,
ואתה חי חיים טובים ברילוקיישן,
בלי כל הבעיות הללו. אה, אחר כך ערבים יבואו לשם? בסדר, אז נעבור לקנדה, אני לא יודע.
לניו זילנד.
בינתיים.
כאילו, על מה אתה, למה לך להיות פה?
על מה אתה פה,
על מה להילחם?
זאת אומרת, אין סיבה, לא, יש סיבה, הוא לא נלחם על הבית שלו.
הוא נלחם בשם אללה.
עכשיו חייל נהרג,
והוא, מה יקרה?
למה הוא נהרג, חייל בארץ,
יהודי?
כדי שלנו יהיה אחר כך טוב לחיות, הוא נהרג בשבילנו, נכון?
אתם מבינים איך זה נקרא בשפה של מהויות?
חייל שנהרג בשביל שלאחר יהיה טוב, איך זה נקרא?
פרייר.
כאילו, אני צריך עכשיו למות כדי שאתה,
כדי שיקרה לך מה? שאתה תחיה. מה זה אומר שאתה תחיה?
שאתה תיסע לתאילנד?
שאתה תעשה מסיבת נובה, שאתה תכייב, שאתה תהיה שם כזה בסבבה.
בשביל שאתה תחיה, תיסע לתאילנד, אני צריך עכשיו למות.
אתם מבינים?
פה אידיאולוגיה היא אבסורדית.
אם אתה נלחם על הבית
ואתה נלחם, אתה מוסר את הנפש שלך, אז מה קורה לך? אתה קורבן, מסכן.
היה מסכן, הוא היה משחק כדורגל,
מנגן בגיטרה,
הייתה לו חברה.
אתם מבינים שהם הופכים את אותו לפראייר?
היה יכול עוד לחיות ולחיות,
והוא מסכן מת.
בשביל מה?
כדי שלך,
שאתה
תנגן בגיטרה ותשחק בכדורסל ותיסע לתאילנד עם חברה.
אתם מבינים, זה אבסורד.
הם אומרים, לא, אנחנו נלחמים בשם אללה.
מישהו מת, אז הוא גיבור, הוא שהיד,
משהו פנטסטי, יהיה לו גן עדן, יהיה לו משהו גדול.
הוא לא מת בשביל אחר, שהאחר הזה יהיה לו טוב.
זאת
כל האידיאולוגיה,
אם היא אידיאולוגיה חילונית ושמאלנית,
אז היא הופכת את הכל לבדיחה,
זה אין טעם.
ואני חושב שזה מה שקרה עכשיו לנו מאז הטבח.
עם ישראל,
באל-מודע שלו,
פתאום הבין שמצב מאוד מאוד פשוט.
אין לך אמונה, אין לך פה סיכוי,
אתה לא תצליח לחיות פה.
זה, היום כבר רוב עם ישראל לא רוצה שתי מדינות לשתי עמים.
עד אז, עד הטבח,
חצי מהעם בעצם היו מוכנים שתי מדינות לשתי עמים,
היום לא.
ויש שם קבוצה קטנה שלה,
אבל עם זז,
וזה היה שינוי מאוד מאוד מאוד גדול,
חיובי,
טוב מאוד.
זז כלפי תורה, מצוות, נכון, שלא מקיימים, אבל יש נתונים סטטיסטיים, 37 אחוז
מעם ישראל, מיהודים בעם ישראל, נהיו יותר
מסורתיים.
זזו בדעות פוליטיות וגם בדעות דתיות,
נהיו יותר.
אז נכון, הם לא נהיו דתיים וכל זה,
אבל תזוזה הייתה חזקה מאוד מבחינה סוציולוגית וכמובן מבחינה רוחנית.
עכשיו,
וככה זה נמשך, כן?
ומה שקרה לנו במלחמת
עמקה לביא
זה עוד קפיצה מדרגה, עוד צעד אחד גדול קדימה,
שמה שקרה לנו.
מה שקרה במלחמה הזאת זה דבר עצום ביותר.
מה קרה?
יש
כזה כתב בערוץ חדשות, i24,
כתב שקוראים לו עמית שטיין.
הוא אמר, אני שמעתי את זה מפיו,
מפיו.
הוא אמר שאיך ראש הממשלה קיבל,
דיווח כאילו לשרים על תקיפה באיראן, שהוא רצה לעשות איתם,
לקבל החלטה ביחד להצביע על התקיפה באיראן.
אז הוא פחד להגיד להם
בשביל מה הוא... שזה מה שעומד על הפרק, כדי שלא תהיה הדלפות.
אז הוא אמר להם שאנחנו באים עכשיו לעשות לגבי החלטה לגבי שבויים, עזה, נעדרים, עניינים,
והם באו,
ולפני כן הוא הלך לכותל, שם טלית וכיפה,
כתב פתק בכותל,
שפתק כתוב בהתחלה שם, בסייעתא דשמיא,
תאריך עברי, לא תאריך גוי,
כתב עם כי לביא יקום וכי הייתי התנשא וזה וזה וזה, שם את הפתק שם בכותל, התפלל.
אחר כך חזר לממשלה,
הילק להם ספר תהילים שכולם ישבו ואמר להם, אנחנו עומדים לתקוף באיראן,
על זה אנחנו עכשיו מצביעים,
אבל לפני כן אני רוצה שאתם תקראו ספר תהילים,
וכולם ישבו וגמרו ספר תהילים.
זה מה שסיפר כתב הזה,
עמית שטיין.
עכשיו,
אחר כך אני שמעתי שהכחישו את זה, שאמרו לא כל השרים אמרו את התהילים,
ושאמרו רק כאלה וכאלה אמרו, ולא גמרו כל הספר תהילים,
ובקיצור, היו שם זה. כמו שאתם בטח שמעתם על חיילים, צנחנים שבכו בכותל,
נכון? כשהם שחררו את הכותל,
אז יש צנחנים שאמרו לא, הייתי בכותל, הם לא בכינו,
אנחנו היינו שם, לא בכינו.
אבל כל השרים בכו בכותל, כן?
כן, אז אותו דבר גם פה.
הם אומרים, אנחנו לא קראנו ספר תהילים,
אבל היו כמה הכחשות.
אבל זה מה ששודר, כן?
עכשיו,
למה זה כל כך משמעותי שהם קראו את הספר תהילים?
בעיניי זה שלב גדול בגאולה.
זה אחד הדברים שהם מחליף הילוך כזה, זה כמו החלפת משמרות.
למה זה כל כך משמעותי?
בגלל שזה כמו מקרים כאלה בגמרא,
שכשבאים ורוצים לספר לך משהו קרה גדול כזה, כמו חורבן בית המקדש, מספרים לך על מרתה בת בייטוס שהולכת שם ואין לה מה לאכול,
כמו שמסופר על השנאת חינם, על קמצא ובר קמצא,
ככה זה מעיד על אירועים גדולים שקורים בנפשו של עם ישראל, שזה מתגלה בראש הממשלה,
שכשהוא,
כל נאום שלו אומר, אנחנו ננצח בעזרת השם,
ואומר את ה... רוצה לשכנע היהודים להישאר במקלטים ולא ללכת לזה,
אז הוא אמר להם, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם,
מצטט פסוקים וכל זה,
זה לא מקרה.
זה דברים שמתרחשים בכנסת ישראל,
שזה מתגלה בראש הממשלה.
אתם מבינים, מבחינת המהות,
מה שקורה,
זה שראש הממשלה מחלק תהילים לחברי קבינט, והם יושבים וקוראים את זה,
וכותב פתק וכל זה,
זה לא היה אף פעם בעם ישראל באלפיים שנות האחרונים.
לא היה דבר כזה.
מטוסים מעל טהרן גם לא היה,
אבל זה שינוי לא מהותי, זה שינוי כמותי, אדיר, מיוחד.
אבל כבר היה לנו כוח צבאי מאוד חזק, שאנחנו מעטים, ניצחנו רבים,
שאנחנו נלחמנו מול הרבה צבאות בעולם,
וניצחנו שם צבא מצרים, וסוריה, וירדן, וזה וזה, זה, כל כך, זה, זה,
אז נכון, עוד לא היה כזה דבר מבחינת הסוג כזה של המלחמה,
אבל,
אבל די דומה,
יש הבדל, אבל הבדל, כמו שאמרתי קודם, הבדל כמותי,
אבל כשממשלה וראש הממשלה והכול מדברים יהודית-דתית,
זה לא היה.
זה פעם ראשונה עכשיו.
והדברים הללו הם מעידים לשינויים עצומים שקורים בעם ישראל.
אתם מבינים?
אנחנו לא כל כך קולטים מה שקורה לנו.
אבל אנחנו מאוד מאוד קרובים לבניית בית המקדש.
כמו שדיברנו על זה כמה וכמה פעמים,
זה הכל תלוי בקליטה, מזה אנחנו פתחנו היום את השיעור, שהכל תלוי בקליטה.
לא מה קורה, אלא איך אתה קולט.
אם היו אומרים עכשיו ליהודי שנמצא עכשיו באושוויץ,
דע לך, בעוד שלוש שנים היא תהיה מדינת ישראל,
יהיה לה צבא,
ואחר כך הם ישיגו טנקים ומטוסים ואוניות וכל זה, ויבואו מיליוני יהודים והם יקימו כל זה.
הוא היה מאמין לך?
עוד שלוש שנים?
זה ריאלי?
ברור שזה לא ריאלי.
איך אני יודע מה ריאלי ומה לא ריאלי?
אם יש תקדים,
אין לזה תקדים, אז זה לא ריאלי.
אנחנו עכשיו במצב
שמה שנשאר לנו בשביל להקים בית המקדש,
שיבוא משיח, במובן המלא של המילה מלך המשיח,
משיח כבר הגיע,
אבל מלך המשיח,
זה בעצם שלוש דברים.
זה שעם ישראל כולו יתאחד,
עם ישראל יחזור כולו בתשובה,
ובזירה הבינלאומית הם יסכימו, הם לא יתנגדו.
הם יגידו, כן, בטח צריך להרוס את אל-אקצא, ובמקומה לבנות בית המקדש.
זה מה ש...
זה שלושת הדברים היחידים שהם מונים,
שהם מעכבים בניית בית המקדש.
וכשהתחילה המלחמה הזאת,
אני ראיתי במו עיניי איך פתאום שנאה תהומית שהייתה, פתאום הופכת להיות לאחדות ואהבה.
אז נכון, אחר כך זה עוד פעם מתפרק,
וזה עדיין, זה לא התפרק, חס וחלילה, אנחנו עדיין באחדות.
אבל יש הרבה נפילות, יש זה, זה, זה, אוקיי, בסדר, אבל התרחקויות יותר.
אבל זה קרה טאק על המקום,
תוך יום אחד.
חזרה בתשובה? כן, בהחלט זה יכול להיות.
לא בבת אחת, לא ביום אחד,
אבל זה שעם ישראל רובו יחזור לתורה ומצוות, למסורת ישראל, אין ספק.
והם מתחילים לקלוט את זה.
לכן כל המלחמות וקפלניסטים וכל זה, זה הכל, כי הם מבינים שזהו, זה נגמר.
כמו שאמר רזי ברקאי,
היה פעם כתב כזה בגלי צה"ל.
אז הוא אמר, אנחנו שייכים לעבר.
זהו.
פעם סיפרו לי שחברי, פעם הייתה מפלגת מרץ.
היום זה לא מרץ.
היה פעם מרץ, כן.
כן, הפכו למשהו אחר, אבל מרץ, הם עשו כינוס מרץ,
ודיברו משהו, אחד הוותיקים שלהם קם ואמר להם, חבר'ה,
אין לנו סיכוי.
מה?
אומר, יוסי, כמה נכדים יש לך?
אומר, שתיים.
אומר, לי אחד, ושלמה, כמה אצלך?
הוא אומר שלוש, הוא אומר שלוש, אבל אחת בגואטמלה, כן, נכון.
כמה לך, כן. אצל הרב לוינגר, שהם באו נקדוש אז, היה שם כל זאת, יש שישים נכדים,
אין סיכוי.
אתם מבינים, זה,
אנחנו מאז ה...
אנחנו נמצאים במין תהליך מאוד מאוד מאוד מתקדם בדרך לביאת המשיח, בית המקדש.
ונכון שמה שאני עכשיו אומר לכם זה נשמע כזה,
כאילו כמו פנטסטי כזה, כמו מיסטי, כמו משהו כזה, כן, בית המקדש,
בדיוק אותו דבר זה היה ביחס למדינת ישראל.
אני עוד זוכר את הזמן הזה,
שלעלות לארץ, לבוא לישראל, זה לא, מה פתאום, איזה, כאילו, שום סיכוי, כאילו, כן, נכון, נכון, ישראל, כן, יום אחד, one day,
כאילו,
הוא יבוא, הוא יבוא.
כאילו, כן, נכון, נכון.
צריך, לא מאבדים תקווה,
צריך תמיד לזכור, כאילו, שיש תקווה. אבל בגלות, ארץ ישראל זה היה ממש כמו, כמו ש...
זה מה שקורה לנו.
ועל זה אומר הרב צבי יהודה, שבתקופה שלנו, בדור שלנו, נולדים נשמות חדשות.
נשמות כאלה שהיו בזמן מתן תורה במעמד הר סיני ולא הופיעו, התעכבו עד היום.
ועכשיו, בתקופה שלנו, בדור שלנו, מופיעות נשמות כאלה, גדולות, חזקות, שהן שונות לגמרי, מאוד מאוד שונות.
הנשמות האלה שונות ממה שאנחנו רגילים לראות.
זה קורה עכשיו.
תסתכלו, אצלכם רב ציוד אומר את זה במקור אחת.
נשמות אדירות הולכות ומתגלות,
נשמות גדולות ונפלאות, שורשי נשמות שהיו בהר סיני,
וגילויין התעכב עד זמננו.
בספר אורות יש כמה פרקים על גילוי נשמות אלו,
שאף הם שייכות למעשה השם הנורא והאדיר.
שמתגלה בדורות אלו.
וזה שראש הממשלה בחר בשם של המלחמה,
עם כלביא,
זה לא חרבות ברזל.
מבינים שיש הבדל בין לקרוא לזה שם משהו חרבות ברזל, או שם משהו עוצמה גדולה, משהו שם ננצח,
אך
בבין אמירה מהתורה,
עם כי לביא יקום וכארי יתנשא.
ומה ההמשך?
מישהו זוכר המשך בלי לקרוא את הפסוק הלאה?
הוא יצא לסללים או שאתה רוצה לשללים?
או, בדיוק, בדיוק.
אתה מבין?
רק אל תתרגמו את זה לאנגלית.
זו העזה גדולה וכל העולם מריע לנו.
אף אחד לא העז להילחם.
אתם יודעים שאותו מצב היה כמו שהיה עכשיו עם איראן, אותו דבר היה עם פקיסטן.
וכולם דיברו, דיברו, זה מסוכן שיהיה מדינה כזאת משוגעים בזה, יהיה להם נשק גרעיני.
אף אחד לא יכל לעשות כלום ולא יתערבו.
אותו דבר גם היה בקוריאה הצפונית.
הם יכולים לאיים על כל העולם, הם זרקו פצצה על יפן,
וזה דיברו,
דיברו, דיברו, וזה לא בסדר, וקיבלו החלטות באו"ם,
וגם מועצת
הביטחון של האו"ם פסקו חד משמעית שלא לאפשר לקוריאה הצפונית שיהיה להם נשק גרעיני,
ואותו דבר גם היה קורה באיראן. אם אנחנו עכשיו לא היינו מפציצים אותם,
זה היה בדיוק טוב, אף אחד לא היה מתערב, לא היה עושה כלום.
אז טראמפ אולי, אבל זה...
כולי איי ואולי.
ואנחנו כרגיל,
לבד מעטים מול רבים,
לבד מול כל העולם,
הולכים ונלחמים ועושים ניסים ונפלאות,
והעולם מבין את זה.
הם מוחאים לנו כפיים, כן, מרעים לנו,
אומרים שם בשקט כזה,
מתקשרים, אומרים, בחוץ אומרים, זה לא בסדר, אבל כולם אומרים, כל הכבוד,
מדהים,
אדיר,
וזה שכל העולם יסכים שעם ישראל יקים פה בית המקדש,
גם זה לא בלתי אפשרי, אנחנו בדרך.
ברוך השם,
אם אנחנו מנצחים,
עם ישראל חוזר,
ובעזרת השם שתהיה רפואה שלמה לאיתן בן עדי בתוך שאר חולי ישראל ופצועי ישראל וחיילי צה"ל, שתהיה
ניצחון גדול לכולנו.
אמן. אמן, סלע.
