שלום ערב טוב ברשות הרב
היום י"ט בסיוון לפני שלושים שנה בדיוק
נפטר מורנו ורבנו הגאון הרב שאול ישראלי
זכר צדיק לברכה
הרב ישראלי
נולד
וגדל בתורה ברוסיה כאשר לימוד תורה היה אסור
והוא מסר את נפשו כפשוטו ללמוד תורה במחתרת
והוא עלה ונתעלה
עד שהסתכן בנפשו יחד עם עוד חברים ועלו תוך כדי שהם מבריחים את הגבול לארץ ישראל.
אמנם הם נתפסו ונידונו למוות,
אבל בהתערבות מיידית
של הרב ציודה, זכר צדיק לברכה.
הוא הנפיק להם סרטיפיקטים, אישורי עלייה,
בתור תלמידי מרכז הרב,
דבר שבאמת התממש אחר כך.
והרב ישראלי היה אסיר תודה כל חייו
לרב ציודה,
שממש, פשוטו כמשמעו, הציל את חייו.
והרב ישראלי עלה בקודש והגיע ללמוד
ללמוד
תורה במרכז הרב
אצל הרב קוק,
זכר צדיק לברכה, והיה מתלמידיו הבולטים.
אחר כך
שימש כ-25 שנה
רב בכפר הרועה,
ואחר כך חבר בית הדין הגדול
במועצת הרבנות הראשית,
ואחרי פטירתו של הרב צביודה שימש
גם הוא כראש ישיבת מרכז הרב,
והעביר שיעורים כלליים בגמרא,
וגם אנוכי הקטן, זכיתי כשש שנים
לשמוע את הרב כל שבוע ולעמול על הבנת השיעור,
וחשוב לקרוא את דבריו
שהשאיר בכתב בספר שיח שאול על עניין המרגלים,
כי המסר
שהוא מעלה כמו תמיד היה אקטואלי
ונוגע מאוד
להדרכת עם ישראל.
הגישה לקריאת סיפור המרגלים,
אומר הרב ישראלי,
אנו קוראים פרשה זאת לא רק כפרקי היסטוריה,
כי אם בעיקר בתור פרקי תורה, פרקי לימוד.
כשאנחנו קוראים כל שנה
את פרשת שלח.
זה לא היסטוריה,
איזה קטע בעיתון
או בכלי תקשורת אחר שמספר על המרגלים,
על איזה סיפור היסטורי שהיה,
כי זה תורה.
מי שעולה לתורה ומברך ברכות התורה,
זאת הוראה מאת השם
בכל הדורות,
מאז שניתנה תורה עד היום ולנצח.
לא רק סיפור של עבר לפנינו,
כי אם מציאות חיה ותוססת בעלת משמעות לדורות,
התקנה לקרוא בתורה איננה רק בכדי לדעת את אשר היה,
כי אם לדעת היום את הדרך אשר נלך בה.
פרשת המרגלים, אומר הרב ישראלי,
היא פרשה מעציבה שהביאה לתוצאות עגומות לשעה ולדורות.
מה היה חטאם של המרגלים?
לכאורה נדמה שמילאו שליחותם בנאמנות
הן נתבקשו הן לתור ולראות את הארץ מהי ואת העם היושב עליה, החזק הוא ערפיה, המעט הוא עם רב
ואת הערים אשר הוא יושב בהן, במחנים ובמבצרים.
והרי בכל השטחים מסרו את כל אשר ראו.
הדוח המודיעיני שלהם
היה אמיתי.
ומהי אשמתם אם אז העם היושב בארץ ואם הערים בצורות גדולות מאוד?
הרי נכון היה כל זה.
שהם את האמת מסרו,
האם נדרשו לשקר ולהעלים את אשר ראו?
אחרי שנשלחו המרגלים,
הם חזרו עם דוח.
אז הם מסרו את כל הדוח, והדוח היה אמיתי.
כך שואל כבר הרמב"ן,
גם אור החי בקדוש שואל את השאלה הזאת.
עונה הרב ישראלי,
אכן, אם נדקדק נמצא שנכון,
הם מסרו בחזרתם פרטים אובייקטיביים,
אבל הם הגניבו
פרט קטן
שהוא היה סובייקטיבי,
והוא המפתח להבנת ההבדל.
הם הוסיפו את המשפט,
את הפסוק שכתוב בסוף פרק י"ג,
ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפילים,
זה נכון,
ראיתם נפילים,
ונהי בעינינו ככה גבים,
וכן היינו בעיניהם.
זאת כבר
לא מסירת נתונים.
זאת הערכת הנתונים,
אומר הרב ישראלי, הדור אשר ראה נפלאות בארץ חם, במצרים, עשר מכות,
יציאת מצרים,
הדור אשר ראה נוראות על ים סוף, קריאת ים סוף,
הדור אשר שמע קול אלוהים חיים מדבר אליו מתוך האש,
דור זה שכח את גדולתו ותפארתו,
דור של ענקי רוח,
מתחילים להסתכל על עצמם
בביטול ובלעג.
הם רואים את עצמם כחגבים,
לעומת זאת, וכתוצאה מזה, הם רואים את האחרים כבני ענק.
זה היה החטא.
הביטול העצמי,
חוסר הערכה
של הסגולתיות הישראלית,
של כוחות הנפש העצומים,
הגנוזים בעם זה,
האמירה הזאת,
וכן היינו בעיניהם.
מניין לכם?
אז התורה אומרת,
כך מסביר פה גם המהר"ל בגור אריה,
משום ש"וניהי בעינינו כחגבים"
הסתכלוה ברגלים אז,
והחטיאו את כל העדה,
הסתכלה כל העדה על עצמה כחגבים,
וממילא דמיינו שגם הענקים הסתכלו עלינו כחגבים,
וכן היינו בעיניהם.
וזה פרט לא נכון
בשירת הים
אז נבהלו אלופי אדום
אלי מואב יוחזה מורד נמוגו כל יושבי חנן
תפול עליהם ממטה ופחד
בגדול זרועך ידמוק האבן עד יעבור עמך השם עד יעבור עמזו קניתה
או שרבנו ועם ישראל בשירת הים
מתארים שכולם רעדו מפנינו
אבל פה פתאום
המרגלים התחילו לרעוד
והם הרעידו את כל העדה.
זה היה החטא, הביטול העצמי.
חוסר ההערכה של הסגולתיות הישראלית
של כוחות הנפש העצומים מגנוזים בעם זה.
בעם ישראל
יש לא רק את הגלוי
שאותו מתארים בעיתון,
בעם ישראל יש כוחות נפש עצומים.
את זה לומדים בבית המדרש,
במערל נצח ישראל,
באורות
אורות ישראל,
להבין
מה טמון בעם,
גם אם יש איזה ספקות, מבוכות, חולשות,
אבל יש אוצרות עצומים
בתוך תוכו של העם.
לא רק סיפורים ממה שעבר רוצה התורה לספר לנו,
אלא לימוד לדורות,
שבימי מבחן נדע שלא להיתפס
לרגשות של ביטול עצמי ופחד מפני אפשרות עמידה במערכה.
הרי שנים,
לפחות אני זוכר מאז שנולדתי,
יש מפלצת שנקראת איראן,
אז יש רגשות כאלה של ביטול עצמי, פחד
לגעת
בדבר הזה מפני אפשרות, מפני אי אפשרות עמידה במערכה
זה ביטול עצמי.
נדע שהייעוד הישראלי מודרך על ידי ההשגחה האלוקית
ואם גם מורדות ברוח האומה
תתחזק ותתגבר הסגולתיות הישראלית.
וכאן גם לנו יש מקום לצאת לעזרת השם בגיבורים
מי שיכול לצאת, ללחום
פיזית, לקיים מצוות מלחמה,
ומי שיכול להיות כמו כהן משוח מלחמה,
לחזק,
להגביר את תודעת הסגולתיות הישראלית,
זה ממש קריטי.
אם אף על פי שהתנפחו סביבותינו ענקים,
שר צילה מעליהם,
והשם איתנו,
אל תיראום.
מבטיח, מברך אותנו הרב ישראלי,
אם אנחנו נהיה את אשר אנו ראויים להיות,
נדע מי אנחנו.
נדע
כי עם השם אנחנו,
שיש בנו נשמה עליונה,
כי אז נתגבר על משברים מבפנים,
גם על קשיים מבחוץ, בעזרת השם.
תודה רבה.
