ממשיכים להפיל את הרוח של העם, העם כבר רוצה לחזור למצרים,
כן, ומשה ואהרון נופלים על פניהם, ויפול משה ואהרון על פניהם, לפני הכל רעיון בית ישראל.
ואז יהושע בן נון, עוד פעם, המרגלים חוזרים עוד פעם לתמונה,
כן, אחרי שהמרגלים ככה הורידו שוב פעם את המוטיבציה,
את מצב הרוח אצל העם,
את האמונה שנוכל לנצח ולכבוש את הארץ,
רוצים עם עם ישראל ורוצה לחזור למצרים,
אז נכנסים עוד פעם יהושע בן, יהושע בן נון וכלב לתמונה, ואומרים ככה.
ויהושע בן נון וכלב בן יפונה מנטרים את הארץ כרעו בגדיהם, ויאמרו לכל עדת בני ישראל, אמור הארץ אשר עברנו בה לטור אותה טובה הארץ מאוד מאוד.
אז הם גם נותנים דיווח על הארץ כנגד ארץ אחרת יושביה, טוב הארץ מאוד מאוד.
ואם חפץ בנו אדוני והביא אותנו אל הארץ הזאת, הוא תנא לנו עץ אשר זבת חלב ודבש.
ועכשיו אומרים את הפסוקים שהמרכזיים לשיעור שלנו.
אך באדוני אל תמרדו ואתם אל תראו את עם הארץ כי לחמנו הם שר צילה מעליהם ואדוני איתנו אל תיראו.
כלומר, אחרי כל ההפחדות של עשרת המרגלים על בני ענק, על ערים בצורות,
על עמים חזקים, עמלק והכנעני,
אחרי הכל אומרים יהושע וכלב, אנחנו מסוגלים. ולמה הם נותנים פה בנימוק שלהם,
כן, יש פה שלושה דברים, זה מחובר בעצם קצת לדבר אחד, אבל כי לחמנו הם שר צילה מעליהם,
והשם איתנו, אל תיראו. אז גם לחמנו הם שר צילה מעליהם, והשם איתנו.
אבל מה זה המושג הזה, כי לחמנו הם? מה אתם באים לומר? מה זה, מי שמע על ביטוי כזה?
כן, אומרים, נכון אוכל להם, כי הם לחמנו.
מה עושים עם לחם? מה עושים עם לחם?
אוכלים אותו, אוכלים אותו.
אז מה אתם מתכוונים להגיד?
אולי מפה זה מגיע,
הביטוי הזה, כן? איזה ביטוי כזה, שאיך אומרים אחד לשני, כן?
אני אוכל אותך. כנראה זה מפה מגיע.
כנראה זה מתחיל, אני אוכל אותך, כאילו מי שרוצה להתעמת עם השני, נאכל אותם, כן?
נאכל את האויבים, את מי שעומד מולנו.
לחמנו הם. מאיפה הם הביאו את הביטוי הזה?
באמת הביטוי הזה הוא עמוק מאוד, עמוק מאוד, הוא מבטא את כל הנושא של המלחמה.
לחם זה מלשון גם מלחמה, כן?
גם אישה עם מלשון לחם, אתה צודק, כן? אבל פה זה לא דואר על אישה כנראה.
אולי שזה צעד, אבל פה זה על המלחמה מול עמי כנען.
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה... באמת מתחיל רש"י ואומר,
באמת לאחרונה רש"י מפרש,
נאכלם כלחם.
מה רש"י מתכוון להגיד בזה? נאכלם כלחם, איזה,
נכון, מה כוונת הדברים?
נאכל אותם כמו לחם.
זה גם ביטוי כזה שלא כל כך מתאים לכאורה לתורה,
מה,
נשמע כזה ביטוי עממי, נאכל אותם כמו לחם. כמו שאמרנו, אני אוכל אותך.
אז אתה אומר,
יפה, אז יש מפרשים ככה, נאכלם קלחם, הכוונה בקלות.
נכון, אפשר להגיד, אני אוכל אותך בקלות, כן.
כמו שאנחנו צריכים לאכול לחם, אתה אומר.
או, אז זה כבר יותר, אנחנו רוצים להתקדם קצת יותר, ונחדד קצת יותר את הכיוון הזה.
קצת יותר נחדד, זה לא בדיוק ככה.
אבל כל הזמן מפרשים, הפשט של רש"י מסבירים, נאכלם קלחם,
זה בקלות.
ננסח אותם בקלות.
טוב, זה ביטוי אחד להבנה אחת, ונאכל אותם כמו לחם,
אבל שוב, זו הבנה קצת מאוד עממית קצת, כן? לאכול את האויב כמו לחם.
כנראה שמסתתר פה משהו עמוק שקשור בלחם.
עכשיו, בכלל אנחנו מבינים,
כן?
בכלל אנחנו מבינים,
רואים בפסוקים שהתורה מתייחסת למלחמות כמו אכילה.
כמו שכאן רואים את זה, לחמנו הם, גם אם זה בספר דברים, תראו בספר דברים, כתוב פרק ז', ואכלתה את כל העם, ניתוח התורה מתנסחת במלחמה של עם ישראל מול הגויים, מול אומות העולם.
ואכלת את כל העמים אשר אדוני אליך נותן לך לא תחוסנך עליהם ולא תעבוד את אלוהים כי מוקשו לך. ואכלת את העמים.
כן, המלחמה היא מיוחסת כאילו לאכול אותם.
אז הביטוי הזה הוא לא רק סלנג גם עמי, אלא הוא משהו עקרוני.
כן, שם רבנו בחיי כותב על אכלת את כל העמים,
תכלה אותן ותאכלם כלחם, כלשון כלחמנו הם.
זאת אומרת שאכילה, ואכילה של לחם דווקא,
היא קשורה למלחמה ויש את השורש המשותף הזה בין לחם לבין מלחמה שצריך לעמוד עליו ולהבין אותו.
בסדר?
טוב, אז בואו ככה ננסה ככה לפצח את ה... לרדת לעומק הדברים, כן?
מה זה?
כן.
לא יודע כי בעלות קיבלו. נכון, אבל למה המלחמה דווקא כמו לחם? אנחנו רוצים להבין.
אז נבואו לדבר ראשון מצעד בקלות.
דבר שני, רואים פה שלחמנו הם,
לחמנו זה הלחם שהם אכלו.
מה הלחם שהם אכלו?
אותו דור.
הלחם שהם אכלו זה היה המן.
זה היה המן.
אז מסביר אברבנל, עוד כמה מפרשים רואים את הכיוון הזה,
שכאילו יש פה צד שזה כמו המן, בעצם זה משל, הוא אומר זה משל שעמי כנען הם כמו המן,
משל שבא לומר שאנחנו ננצח אותם בזכות,
כן, השם שהולך איתנו. ומדוע זה המשל ככה? כי אנחנו יודעים שהמן,
מה היה בעצם גורם למן,
לרכב, לימס, כן, מה גורם לו?
השמש, נכון, השמש.
כן, וזה מה שכתוב,
הפסוק אומר, אנחנו אומרים שר צילה מעליהם.
כשהצל שר, למה הצל שר? מתי הצל שר?
כאשר השמש זורחת, השמש זורחת.
אז ככה אותו דבר, כמו שאנחנו המן שלנו, מה שבעצם מסלק אותו, מה שגורם לו להבאיש,
להיפסד, זה השמש.
אז ככה גם עמק נען, יש פה איזשהו משל,
הם כמו הבחינה של המן,
שהשמש תסיר את הצל מהם.
ומי זה השמש?
השמש זה הקדוש ברוך הוא.
כן? כי שמש הוא מגן, השם צועות.
שמש הוא מגן... אז השמש איתנו, הקדוש ברוך הוא איתנו, וככה הוא בעצם יעזור לנו לנצח אותם,
להתגבר עליהם.
אז זה בא להגיד לחמנו הם, כן? תראו את הלשון של האברבנל,
כן?
מה שאמרו לחמנו הם, שר צילה מעליהם ומליצה נכבדת,
שהיו אמרץ כנען כמו המן לחמם של ישראל.
כאשר שר הצל מעליו,
כי ברדת השמש וחמה שמש ונמס, ככה נאמר על המן.
כן יהיו יושבי הארץ כמו המן, שכאשר ירד עליהם יד השם,
שהוא שמש ומגיע הנשם איתנו, אשר איתנו,
ויפוצו אויביו וימסו.
יהיו כעין, כמן בבוא עליו השמש, ובעבור זה אל תיראום.
אז השם איתנו, השמש איתנו,
והיא תסיר את הצל,
והיא תלווה אותנו בניצחון על המקרא.
וזה,
כן, אז זה כבר מתחילים להיכנס ככה, להבין,
יש פה,
המשמעות של הפסוק באה לומר שבמלחמות של עם ישראל,
במלחמות של עם ישראל יש לנו איזשהו כוח מיוחד שמלווה אותנו.
מלווה את הצבא, מלווה את החיילים,
מלווה את ההחלטות, את המנהיגים,
וכך גם אסביר,
ככה אפשר להסביר את הלחמינו הם ממש לכל התבנית של המלחמה.
לפי החטא של חטא המרגלים.
כי אפשר לומר שהחטא המרגלים,
כן, החטא המרגלים היה בכיוון הזה,
שבעצם במה הם חטאו, כאילו?
חטא המרגלים של...
למה עם ישראל, מה זה?
נכון נכון, יש הרבה דברים, נכון?
לשון הרע וכל זה, אבל מה גרם להם לא להאמין שהם הצליחו להיכנס לארץ?
מה גרם להם לא להאמין?
כי אפשר להבין שהם למה לא האמינו שהם היו צריכים ל... הוא לא היה ניסי, הקדוש-הוא עושה ניסים.
אז הם פחדו מהעמים הענקים האלה.
אינטרסים.
אפשר לומר אינטרסים,
אפשר לומר, זה הזוהר אומר, אפשר לומר אם תרצוי להישאר במדבר,
רשינא נחנא, נכון, יש כמה דרכים להסביר את הדבר הזה, אני מסכים, הזוהר ככה מסביר,
כן, אבל יש עוד הסבר שאומר,
כן, יש עוד, ככה, הכתב סופר פה מסביר את הדבר הזה, יש עוד הסבר שבא ואומר,
למה ישראל פחד מעמק נען, החזקים,
ערים מצורות בשמיים, ילידי הנקדוש ברוך הוא הקטן עליו, כל הדברים האלה.
אלא מה?
שהם הבינו, הם יכולים עכשיו להיכנס לארץ,
אז כשהם ראו שהם היו צריכים לשלוח מרגלים, מרגלים זה לכבוש את הארץ דרך הטבע.
אמרו, בדרך הטבע,
בדרך הטבע,
אז הם חשבו שהנהגת השם היא בשתי צורות.
או שיש נס, או שהשם מנהיג אותנו רק בנס,
או שהוא מנהיג אותנו רק בטבע.
רק בטבע.
רק כאילו, ואז הוא לא נותן לנו את ה... לא עוזר לנו, לא מסייע לנו.
לכן אמרו, בדרך הטבע, הנה הם צריכים לשלוח מרגלים, זאת אומרת שהם צריכים לכבוש את הארץ דרך הטבע.
אז אם ככה,
איך אנחנו נצליח לכפוש את ארץ ישראל, אנחנו בעצמנו. אין לנו את הכוח להילחם נגדם, כן? אין לנו את הכוח להילחם נגדם.
לכן באים יהושע וקוראים לו, אומרים לחמנו אין.
מה זה לחמנו? הכוונה, תבינו, זה לא או ככה או ככה. זה לא שאם השם אומר, אני עושה רק כניסים, זה רק כניסים,
או שתהיו בעצמכם, תסתדרו בעצמכם.
אלא השם אומר, זה כמו הלחם.
הלחם, איך אתם בעצם מצליחים,
איך אנחנו מצליחים להוציא לחם מהאדמה?
אז מה צריך לעשות?
צריך קודם כל לחרוש את האדמה,
לזרוע אותה,
כן, לגדל, להשקות, לקצור,
כן, כל הדברים, ואחרי זה לקטוף ולטחון ולאפוד, אתה יודע, עד שמוציאים את הלחם.
כל מלאכות הפת.
אבל זה, אתה, מעשי ידי אדם חייבים להיות שם.
אבל אם מעשי ידי אדם יהיו, אבל הקדוש ברוך הוא לא ישלח את הברכה שלו, את הסייעתה שלו,
זה לא יעזור שום דבר,
זה לא יעזור שום דבר.
לכן באים יהושע וכלב ואומרים,
זה האופן שבו המלחמות שלנו פועלות.
המלחמות שלנו פועלות באיזה אופן? תבינו, זה לא שאנחנו רק בדרך הטבע עכשיו מול איזה,
מול המקנען, אלא השם אומר לנו לך, אני רוצה שאתם תילחמו,
אני רוצה שאתם תייצרו את היוזמות שלכם,
תעשו את התחבולות שלכם,
תמצו את הכוח שלכם החוצה,
אבל על גבי זה אני אשלח את הסיוע המיוחד שלי.
אשלח את הסיוע המיוחד שלי, כמו הלחם, כמו בדיוק הגידול של הלחם.
כן?
ובאמת, זה מה שהם באים לומר להם, אל תפחדו.
כי כמו שהלחם גדל בסיוע האדם פלוס הברכה האלוקית שמתחברת אליו,
ככה גם במלחמה שלנו אנחנו נצליח. בסדר? כן.
כן, והם גם ראו שמיעוט צריכים לשלוח, למה, לא משנה, לא קשור לסלב, לא, לא קשור לסלב, קשור לזה שהם רואים לשלוח מרגלים.
מרגלים, אז הם רואים שהקדוש רוצה שיכבשו,
כי מרגלים, זה כאילו אם אתה מבין את זה שהם הולכים לתייר בארץ,
לרגל את הארץ, אז למה צריך מרגלים?
לדעת מאיפה לכבוש לכאורה, כן? באופן הפשוט עכשיו, לא נכון? כי יש הרבה ספרים למרגלים האלה.
אז אתה רואה שזה בדרך הטבע, בדרך הארץ.
זה רק כמו הסתם שהם רצו את הקשקש,
נכון, הם יצאו את ארץ ישראלית. אבל כאן הם אמרו, הכיבוש של הארץ,
שיהיה רק דרך הטבע, והשם לא יעזור לנו.
בואו תראו את הכתב סופר שמסביר את זה מאוד יפה,
יותר טוב ממני אומר ככה דלגו למטה ואומר ואומר הנראה לי על פי שכתבתי במקום אחר.
דטעות המרגלים והעם הייתה מאחר שראו כי הוצרכו למרגלים
והילחמו בטבע חשבו כי יהיה הכל בטבע בלי עזרת השם ככה הם חשבו שהשם מנהיגו בנס או בטבע כי הורגלו עד עתה שהשם עזר להם בלי פעולת אדם כלל וחשבו שכל עזרת אלוקי חוץ לטבע ולכן יראו לנפשם
כי בטבע לא יאכלו להם הם לא יאכלו לעמק נען בטבע אלא
שבאמת לא בכל יום מה יעשה השם ניסים שלו בטבע,
אלא מה שחסר הטבע ישלים עזרת אלוקי.
כן, השם לא עושה ניסים לעזרת אלוקי, אלא מה שחסר הטבע,
מה שאתה לא מצליח בכוחות הגופניים שלך,
בכוחות החומרים שלך אתה לא מצליח לעשות, אם אתה מתאמץ ועושה,
אז הקודם שלך יכול לשלוח פתאום,
כן, את הנס מלמעלה.
אומר כלב, שלא תחשבו,
יען אנחנו צריכים לעשות ולפעול בדרך הטבע, לא יהיה השם לעזר לנו.
אל תחשבו ככה,
כן?
אלא זה דומה ללחמנו,
כמו שאנו צריכים לחרוש ולזרוע ולקצור הכל במעשה ידינו.
ומכל מקום, לולא יעזור השם, לא יהיה לנו מה לאכול.
אם יעצור הגשם, קוץ ודרדה יצמח לנו,
כי יצמחו קוצים במקום ההחיטה.
כן יאכל לאויבינו,
שאנחנו, תראו את המילים שלו, איזה ממש מילים שככה
מתארים את כל הדרך של עשיית מלחמה. בתחבולות תעשה לך מלחמה,
אבל אל תשכח שהתחבולות שלך הן מאוד זה, אבל הקדוש ברוך הוא שולח את ה...
משלים את מה שמחסיר אתם, משלים את התחבולות שלך.
תראו איזה מילים הוא כותב,
כן, כן נוכל לאויבינו שאנחנו נעשה שלנו והשם ישלים איתנו ויגן בעדנו,
כמו הלחם.
אתה תעשה את שלך והשם ישלים,
כן?
בסדר? שר צלם מעלה, אמרנו שהם אינם הולכים רק בכוח... בכוחם כוח איש, הם רק בכוח איש.
כי שר צל השם מאיתם
ואלה הם תשואה בהשם,בשם לא סייר אימצע אל השם והשם כבר לא איתם
והשם איתנו,
אנחנו נלך בכוחנו והשם יתעזור לנו וילחם מלחמותינו.
אז כמו שראינו שזה המשל שאמר לנו אברבנל,
זה בא לומר שהם כמו אמ"ן, שבעצם הם עמאסו מהשמש, הכוונה שהשמש איתנו,שמש הוא מגיע מהשם צבאות,
השם כמו השם שהולך איתנו,
כן?
אז זה בא גם לומר, ולכן הם הולכים כמו אמ"ן.
זה בא גם לומר, תראו, כמו עשיית הלחם, כך עשיית המלחמה.
עשיית המלחמה, אנחנו נעשה את שלנו,
והשם ישלים אותנו.
זה ערך עשיית המלחמה של ישראל. כך מסביר פה את זה הכתב סופר. ואנחנו מתקדמים ככה להבין למה המלחמה משולעה ללחם, משולע קצת לאכילה וכל זה.
יפה.
אבל אנחנו רוצים קצת להעמיק עוד קצת בהבנה הזאת,
ולומר שבעצם המלחמה,
זה היא לא רק,
למשל שהלחם והמלחמה הוא לא רק באופן שאיך נעשית המלחמה.
אלא הוא בא בעצם להסביר את מהות המלחמה.
מהות המלחמה.
למה באמת, למה בכלל צריך מלחמות?
צריך לשאול את השאלה הזאת.
למה צריך מלחמות?
למה לא היה יותר טוב שהעולם היה כבר,
היה בשלום כבר, היה ביחסים טובים בין העמים, בין אחד לשני,
כן? בין העמים, בין האנשים, בין האנשים,
בין האדם עם עצמו שהכל היה כבר מתוקן,
הכל היה כבר שלם, הכל היה כבר ברמה האופטימלית והאידיאלית שלו.
למה צריך את הרוע הזה, את האכזריות הזאת,
את ההרג הזה, כמה הרס יכולים להביא מלחמות, כמה הרס הם מביאים?
למה צריך את זה באמת מעול? למה צריך את הדבר הזה?
את המלחמה עשינו לא רק במובן של עם ישראל נלחם מול אויבים, שזה ברור שאנחנו מדברים על זה,
אלא גם מלחמות של האדם מול עצמו, אדם מול היצרים שלו,
מלחמות בין אנשים,
כן?
מה זה?
לתקן,
נכון,
בואו נראה קצת יותר מזה, קצת יותר מזה.
בעצם אנחנו עוסקים פה, שימו לב, בשאלה, מה זה?
ז'בוטינסקי.
מה זה ז'בוטינסקי, מה?
שמה?
השקט.
השקט זה רפש.
כן.
למה?
למה?
כי המנוחה היא יותר רפש כזה, כי הכל שוקע.
הכל שוקע.
אה, אוקיי, הכל, נכון, נכון, נכון, נכון.
אבל הקדוש ברוך הוא יכול לייצר את זה שלא הכל ישקע.
לעשות את זה כבר שלם ובלי שהכל נשקע, אלא יהיה ברכה גדולה בלי שנשקע, בלי מלחמות. היה יכול לייצר ככה, נכון?
אז מה החיסרון בזה? אם השם היה נותן לנו חיים כבר טובים,
שלמים, יש בהם הכול, כל השפע הטוב כבר נמצא בחיים.
מה רע בזה?
מה רע בדבר הזה?
בעצם אנחנו עוסקים פה עכשיו, שימו לב, בשאלת השאלות,
שאלת היסודית בעצם,
למה הקדוש ברוך הוא גם,
המלחמות הן בעצם, למה בכלל שלח את הנשמה לעולם הזה?
הנשמה שלנו בעולם הזה, מה היא עושה כל הזמן? מה היא עושה?
נכון, היא נלחמת כל הזמן.
אתה יודע, כי היא נלחמת עם הגוף, עם היצרים,
עם התאוות, עם המידות הרעות.
אנחנו כל הזמן במלחמה.
מה רע?
לפני שהנשמה שלנו ירדה לעולם הזה, מה ירה לה? איפה היא הייתה?
איפה היא הייתה?
הייתה תחת כיסא הכבוד,
הייתה במנוחת עולמים, הייתה קרובה לקוצ'ה בריחו, הייתה קרובה לשכינה, הייתה מתענגת הזיבה שלה. מה רע לה עכשיו להישלח פה לעולם הזה,
עם כל המלחמות של העולם? זו השאלה, זו השאלה.
ומה התשובה?
טוב, כנראה שיש כמה תשובות, אבל מה התשובה ככה
שמובאת בספרים תשבועה יסודית,
שאומרת למה השם שלח את הנשמה פה להילחם?
מדוע?
מה התשובה?
אז מה? תשאיר אותה בלי יצרה, מה רע?
תשאיר אותה שמה, תשאיר אותה שמה.
לבנות את עצמה זה כבר יותר טוב,
ויותר מזה,
זה שאת המושג שנקרא נהמה דקיסופה,
נכון?
מה זה נהמה דקיסופה?
לחם הבושה. שומעים את המילה לחם? איך היא מצטלצלת?
איך היא נמצאת פה?
לחם הבושה.
אה, מה פירוש לחם הבושה?
וזה אומר, אומר המגיד ישרים, זה סיבה שהאדם נוח לו שנברא.
אומר המגידים של רבי יוסף קארו, זה הסיבה שהאדם נוח לו על אדם שנברא. למה?
כי אחרת הוא אוכל לחם,
אבל לחם של בושה.
הלחם ביטוי של
הטוב שיש,
אנחנו נראה גם איך הלחם מבטא את כל הטוב, את כל השפע,
כן, את כל ההצלחה הטובה,
אבל אתה מקבל אותו,
אתה מקבל אותו בלי שמה?
בלי שנלחמת.
אתה מקבל אותו בלי שאתה מגיע לך.
אתה מקבל אותו במתנת חינם.
וזה לא הטובה השלמה לקבל מתנת חינם.
זה לא הטובה השלמה.
לכן אומר, בסדר? המגיד משרים אומר, הוא מביא את המושג הזה, הוא מדבר על זה, כן?
על הלחם הבושה הזה, לרבי יוסף קאו בפרשת בראשית,
שהוא מדבר שם על הדברים של בית שמבית הלל, נוח לו לאדם שנברא, שלא נברא, נכון? יש שם מחלוקת הזאתי, הוא אומר, למה נוח לו לאדם שנברא?
למה נחשוב שנוח לו לאדם שנברא וכל זה? למה בכלל נחשוב ככה?
בסוף הסכימו שנוח לו שלא נברא, אבל הוא מדבר כאילו מצד,
מה התכלית הזאתי של השליחת הנשמה לפה?
אומר המגיד משרים, אבל רזה דמילתא,
סוד הדבר, במה דעת מתרץ,
מה שתאמרת, לתרץ,
דנשמתין עד לא עטו לעלמא כי ענת שהם לא באו לעולם דמו למאן דאכיל נהמה דמלכה בלא פולחנה דומים למי שאוכל את לחם המלך
בלא פולחנה מה זה פולחנה?
עבודה בלי עבודה בלי לעבוד אותו אתה מקבל מהמלך לחם ככה בלי לעבוד אותו?
איזה פרצוף יש לך כן איזה הרגשה יש לך לקבל ככה את הזה לקבל ככה את הלחם בלי לעשות עבודה?
זה לא מתאים לטוב השלם, לנשמה, למה שהיא רוצה להשיג.
ומשום דא אמרו נוח לו לאדם שנברא, כלומר,
דנשמתן מחשפן מגרמיו למי חנםא דמלכא בלא פולחנה.
הנשמות שלנו מחשפן נתביישות מעצמם, מגרמיו מעצמם.
נשמותינו מתביישות מעצמן לאכול את הלחם של המלך בלא עבודה.
ומשום מהכי מתאבות למיתי לעלמא,
ונוח להם להיברות כדי למפח מהאו כסופא,
הן מתהוות לבוא לעולם הזה,
ונוח להן להיברות כדי לצאת, למיפק, לצאת, מהו כיסו מזאת הבושה.
באי למית אלי עלמא, למתעסק בתורה ובמצוות,
לעובדה ולשומרה.
ויאכלו נעמה בלא כיסופה, וככה הם יאכלו את הלחם
בלא בושה.
ותו דנשמתן דאסקי בתורה ובמצוות,
כד נפקין מאי עלמא, עכשיו זה דבר ראשון.
דבר ראשון שככה אנחנו בעצם מרוויחים את הלחם הזה בלי בושה.
כן, ומכינים את הלחם הזה מכוח המעשים שלנו, מכוח מה שזכינו בו,
מכוח מה שנלחמנו.
נלחמנו מול הכוח הרע, מול היצרים הרעים,
או בכלל, מול כל כוחות הרע שנמצאים במציאות,
וזכינו במה שמגיע לנו,
כן, בזכות עצמנו,
ולא כלחם בושה.
ותו דבר נוסף,
דנשמתן דאסקי בתורה ובמצוות, כד נפקין מאי עלמא,
כאשר הן יוצאות, איך הן יוצאות בתורה ובמצוות,
וכאשר הן יוצאות מזה העולם סלקין בדרגין הילאין ממאי דאוויאן בקדמיתא הם עולים בדרגות עליונות יותר ממה שהיו בתחילה.
דעי נון חצובות מתחת כיסא הכבוד
ובטרחי מתעלין בצרור החיים את השם אלוהיך אז אומר הם היו מתחת תראו מה הוא אומר פה דעי נון חצובות
מתחת כיסא הכבוד ואחרי זה מתעלות עוד יותר כלומר אחרי שהן פה נשלחות
למלחמה כדי שהלחם לא יהיה לחם בושה אלא יהיה לחם אחרי מלחמה לחם בזכות לחם שהשגת אותו אז עכשיו כשאתה עולה כשהנשמה עולה חזרה לשמיים כשהיא הולכה חזרה לשמיים אז מה?
אז היא עולה למדרגות שהיא לא הגיעה להן קודם לכן כי קודם לכן היא הייתה מתחת כיסא הכבוד ועכשיו היא ממשיכה לעלות למקומות לא יודע לא מבין מה זה מתחת כיסא הכבוד וממה זה מעל אבל
ממשיכה לעלות למקומות בצרור החיים,
אפילו אולי מעל המקום, לא אולי, הוא כותב אותו מפורש,
כן, עולות בדרגות עליונות משהו בקדמיתא.
ורוצים להגיד שגם זה קשור ללחם, הדבר הזה.
כי הלחם זאת אומרת, כשאדם אוכל משהו,
כשאדם אוכל משהו, מה בעצם קורה?
הוא מוסיף לעצמו משהו שלא היה לו קודם לכן, אתם מבינים?
זה הנושא של הבחינה השנייה של הלחם.
כי הבחינה של הלחם, שאתה בעצם, כשאתה אוכל משהו,
אז אתה בונה,
כן בונה את הגוף שלך במשהו חדש שלא היה לך קודם לכן אתה מצרף אליך
כן עוד עוד נקודות של חיים עוד נקודות של חיים שלא היה לך קודם לכן
וזה ולכן גם המלחמה יוצרת גם כן את הבחינה הזאת של הלחם אז בוא ננסה להסביר את הדברים את הדברים ככה באופן מסודר אנחנו רואים ככה שהלחם והמלחמה הם קשורות זה לזה באים יהושע וקוראים לזה לחמנו הם
לחמנו הכוונה צריכים לעשות איתם מלחמה צריכים לעשות אותה מלחמה
כי המלחמה הזאתי
כן, המלחמה הזאת, היא בעצם הלחם שלנו.
היא הלחם שלנו.
היא הופכת את ה...
כן, היא נותנת לנו, אתם רואים עכשיו שהעמי כנען,
העמים האלה כל כך גדולים, כל כך זה, כל כך זה,
אבל הקדוש ברוך הוא עשה את זה, בכוונה הוא נתן להם את הכוח הזה.
בכוונה ואיזה... למה? כדי שאנחנו נזכה בזה, נזכה בזה בזכותנו.
ולא, כן, נזכה בזכותנו, שאנחנו לא נפחד, נאמין בו ונצא להילחם.
ובזכות המעשים שלנו,
בזכות הניצחון שלנו,
אנחנו נזכה בזכות בטוב הזה של זה,
בלחם שמגיע לנו, לא בתור לחם בושה.
כן?
כן, אז זה,
בואו נסדר ככה את הדברים עכשיו דרך המפרשים. תראו, המגיד משרים, ככה אמרנו, הסביר את זה.
גם בספר דעת תבונות זה מובא,
כן, לרמח"ל,
שגם הוא אומר את זה, אמר השכל, למה רצה בורא ואוכל לברוא נבראים?
למה צריך לברוא את הנבראים?
כן? אז יש פה, יש דיון בין השכל לנשמה בספר דעת תבונות. אמר השכל,
מה שנוכל להשיג בעניין זה הוא כי האל יתברך שמו הוא תכלית הטוב ודאי.
ואומנם מחוק הטוב הוא להיטיב.
וזהו מה שרצה הוא יתברך שמו לברוא נבראים כדי שיוכל להיטיב להם.
כי אם אין מקבל הטוב אין הטבה. הקדוש ברוך הוא רוצה רק להיטיב לנבראים.
טוב, אז מה הבעיה?
אז תביא אותנו לעולם הזה בלי מלחמות,
בלי מאבקים, תביא אותנו כבר למציאות לא ששוקעת, מציאות טובה ואידיאלית.
אז הוא אומר לו, ואומנם כדי שתהיה הטבה הטבה שלמה,
ידע בחוכמתו הנשגבה שראוי שיהיו המקבלים אותה,
מקבלים אותה ביגיע כפעם.
זה הטובה שנאמר, כי אז ההרגשה אחרת, אתה מתבייש מעצמך.
אז ההרגשה היא הרגשה שמגיע לך, ואתה מקבל את מה שאתה זכית בו, מה שאתה יצרת,
ולא מה שמישהו אחר, והעונג הכי גדול זה לקבל את מה שאתה יצרת,
ולא מה שמביאים לך כמתנת חינם.
כי אז יהיו הם בעלי הטוב, או הם בעלי הטוב, ולא יישאר להם בושת פנים בקבלם הטוב, כמי שמקבל סקה מהאחר. ועל זה אמרו בירושלמי בעורלה מאן דאכיל דלאו דילה בית להסתכלו לבאפה. כמו שאני אומר תכף בשפת האמת.
מי שאוכל לא משלו, אוכל מהאחר. מה זה בית? מתבייש להסתכל בפניו.
מי שאוכל ממישהו אחר שנותן לו שלא שלו, הוא מתבייש להסתכל בפניו.
תלוי.
למה תלוי?
התרגלו, אז זה אומר שהם חולים, תמיד, זה אומר שהם כבר לא, בסדר, כבר התרגלו לזה.
בעקרון אדם, אדם שהוא נורמלי, כבר אדם שהוא, הטבע שלו נשאר בריא,
זה שהטבע שלו נשאר בריא, אז זה ככה.
אם אדם כבר, הטבע שלו לא בריא, בסדר, אין לנו מה להתעסק.
כן?
שמעת, אחרי חודש הם התרגלו, אבל חודש הראשון הם התהפכו במיטה, מה זה אומר?
מה זה, מה אמרה?
זה המחלה, נכון? זה כבר לא בריא, זה כבר לא בריא.
כבר לא בריא, מי שבריא זה ככה, מי שבריא זה ככה.
ותראו איך כל זה מסביר על השפת האמת עכשיו, זה הלחמנו הם, אתם מבינים?
לחמנו, זו המלחמה של הלחם.
אומר השפת אמת על הפרשה שלנו בשנת תר״מ,
בפסוק, בואו נראות אותו, זו שפת אמת מאוד יסודי, מאוד חשוב.
בפסוק, כי לחמנו הם,
דיתא ברש״י,
שנאמר ברש״י,
וכן היינו בעיניהם,
נכון שמה הם אומרים,
כן היינו בעיניהם, שכתוב בפסוק,
ואין יבנו לך גבים וכן היינו בעיניהם.
כן, אז רש"י אומר שהאומרים נמלים יש בכרמים.
נכון? ככה רש"י מביא שהמרגלים אומרים, שמענו שהמרגלים אומרים שהענקים היו אומרים נמלים יש בכרמים.
ובמדרש איתא החטא שלהם כי מי יגיד להם
שמא היו אצלם כמלאכים.
האין שם. כנראה המדרש מבין שהם לא שמעו באמת, הם רק ככה,
ככה הם חשבו. אז המדרש אומר, מי אמר לכם שהענקים יסתכלו עליכם כנמלים?
אולי הם יסתכלו על לחם כמלאכים.
ככה המדרש שואל על זה. מה זאת אומרת?
הם רגילים אומרים, אנחנו נמוכים, אז הם אומרים, מן הסתם צריכים להיות כמו נמלים,
כן?
אז מסביר השפת אמת מה בעצם התביעה של המדרש שלהם.
אבל הכל אמת.
כי על ידי שהיו שפלים בעצמם כחגבים,
לכן כן היו בעיניהם.
כן? כלומר, כיוון שהם היו שפלים בעצמם כחגבים,
אז הם ידעו,
איך שהם העריכו את עצמם, איך שהמרגלים העריכו את עצמם,
אז ככה הם היו גם בעיני,
ככה העריכו אותם יושבי המקנען.
כי הכל תלוי בעבודת האדם, כמו שכתבתי במקום אחר בפסוק,
ולאום אלוהום יאמץ.
כן, הכל זאת בעבודת האדם,
שאם האדם מעריך את עצמו, נותן לעצמו את המקום,
את הערך, אז גם כן הוא נחשב מבחוץ לפי אחרים,
ואם הוא משפיל את עצמו,
אז גם יתייחסו אליו,
כן, יתייחסו אליו כמו שהוא מתייחס בשפלות,
כמו שהוא מתייחס לעצמו.
וזה שנאמר, כי כל כוחות הסיתרא אחרא,
רק כדי, עכשיו זה יותר מתחבר אלינו,
כי כל כוחות הסיתרא אחרא,
רק כדי שיהיה לישראל במי להילחם.
שמעתם, למה יש לך רע במציאות?
למה יש כוח לסיתרא אחרא?
יש לרע להחטיא אותך, יש לרע להביא לך תאוות ומידות רעות.
יש לרע להביא אויבים שיילחמו בישראל,
אויבים חזקים שיילחמו בישראל,
שינסו,
כן,
שינסו להשמיד את מדינת ישראל,
ינסו להשמיד כל מה שאנחנו בונים כאן, כמו שאנחנו ניסים עכשיו במלחמה הזאת, כן?
אז למה יש לך כוח להסית רחה?
להסית רחה, הכוחות הרעים, הצד האחר.
אז אתה יודע למה יש כוחות להסית רחה?
אתה יודע למה? כדי שאתה תצטרך להילחם.
כדי שיהיה לישראל במי להילחם.
המלחמה היא עקרונית.
המלחמה זה דבר יסודי בעולם, זה שהוא אומר, כמו שהלחם, קצת כמו שאמרת מקודם, לחם זה הכרחי, ככה המלחמה היא הכרחית.
היא הכרחית, ולכן יש כוח לרע רק בשביל שישראל, אין להם במי להילחם.
אתם מבינים?
עוד פעם, זה משפט אדיר.
כי כל כוחות עשית רע אחר כדי שיהיה לישראל במי להילחם.
טוב, ולמה צריך את זה כדי שיהיה בזכותם?
כדי שיהיה בזכותם.
כי בגלל שאנחנו נלחמים ומנצחים,
אז מה שאנחנו מקבלים זה כבר לא משהו ש...
נותנים לנו שהוא לא שלנו, לא זכינו את זה, בזכותנו זה שלנו.
ולכן אנחנו מרגישים את ההרגשה הטובה, החיובית, השמחה,
לא לחם כיסופים,
לא לחם כיסופה, סליחה, לא לחם של בושה,
אלא לחם שלנו.
כמו שכתוב בספרים,
שהכל מרוב טובות הבורא, הספרים האלה שראינו מקודם,
זה טובת הבורא שיהיה לך מלחמה.
ואיתה, כתוב,
דמאן דאכיל דלאב דילה בייטי יסתכלו לבאפה,
מי שאוכל את לא שלו,
מתבייש להסתכל בפניו.
לכן עשה השם יתברך,
שיזכו בני ישראל בכוח מעשיהם ונקרא לחמנו שלנו.
וזה מה שאומר להם כלב, הוא אומר להם, לחמנו הם.
מה אתם רוצים?
הקדוש ברוך הוא שם פה עכשיו באמת את עמי כנען החזקים, על ערים צורות השמיים.
למה את כל זה? בשביל שאתם תאמינו ותבואו עם כוחות ותצאו להילחם איתם,
כי זה התפקיד שלכם.
התפקיד שלכם זה להשיג את הלחם בכוחות עצמכם, לחמנו הם.
שזה ייקרא לחם שלכם, לחמנו, אתם מבינים? לא לחם שלו.
לא לחם שלו של הקדוש ברוך הוא, אלא לחם שאנחנו נזכה בו.
אומרים, אתם מבינים למה דווקא לחם? הלחם מבטא את כל הטוב, את כל השפע.
זה כמו שנגריר עוד מעט בזרע הקודש שמביא פה.
הלחם מבטא את כל הטוב שקיים בעולם.
אז שיקרא לחמנו שלכם, שאתם תזכו מזה עם שלכם.
"ובוודאי היה בידו התברך לתת מיד ארץ ישראל לבני ישראל".
כן, הקדוש ברוך הוא יכול לתת מיד את הארץ לעמק נען, לסלק אותה משם במחי יד, מה הבעיה עם כל הגדולים האלה? למה הוא לא עשה את זה ככה?
למה הוא עשה את ה... שעם ישראל יבין מול מי הוא הולך להילחם וייצא להילחם נגדם?
רק נתנו מקודם לכנען כדי שייקחו בני ישראל בכוח מעשיהם ומעשי אבותיהם.
כן?
תבוא עם המלחמה,
ננצח אותה על ידי המעשים הטובים שלנו, המצוות, התורה.
לכך נקרא ארץ ישראל, הרי הוא מבין פה עוד הערה,
ארץ ישראל, למה לא נקראת,
הרי איך היא צריכה לקרות לכאורה?
ארץ השם.
הרי באמת היא ארץ השם. הרי כתוב עליה, ארץ אשר עיניה השם וכדומה.
לכאורה ארץ השם, באמת, באמת היא ארץ השם, צריך לדעת את זה. אבל איך היא נקראת ארץ ישראל?
למה ארץ ישראל לא לא ארץ השם?
וזה מבטא את הכל, הוא אומר.
למה ארץ ישראל לא ארץ ישראל? כי זה נקרא על שם, על שמנו דווקא, השם אומר. כי אתם זכיתם בזה.
אתם נלחמתם על זה, אתם נלחמתם על זה. נלחמתם גם בצד הגופני, אבל גם הניצחונות הגופניים, ובאו בעקבות המלחמות של המעשים הטוב, של המצוות שלכם,
שיעזרו לכם לנצח בצד הגופני.
אתם נלחמתם, זכיתם בלחם הזה.
לכך נקרא ארץ ישראל על שמם, כי זכו במעשיהם לכך.
וזה שכתוב לחמנו הם רומז גם על המלחמה,
שכל כוחם הקשה יהיה לנו להילחם עמהם.
אז לכן זה, לחמנו הם אומר להם כלב בא ואומר לעם ישראל,
אומר למרגלים, תקשיבו,
הוא עשה פה דווקא את העמים החזקים האלה, כדי שאנחנו נצא ונילחם ונזכה בזה בזכות בלחם הזה.
כן, בכל הטובה האלוקית, וארץ ישראל תיקרא על שמנו.
ובכלל, בכל החיים שהאדם, כל האתגרים שהאדם מנצח,
אז ככה הוא זוכה בלחם מכוחו ולא כלחם, ולא כלחם בושה.
זה מה שראינו, אמרנו, הדבר השני שהמלחמה נותנת, היא לא רק שופרת את זה להיות לא לחם בושה, ללחם שלך,
אלא מה עוד המלחמה נותנת?
היא גם מעלה אותך למקומות יותר גבוהים, ככה אמר מגיד משרים.
יש מתחת כיסא הכבוד, ואחרי, והיום הנשמה נלחמת ונצרת,
אז אתה עולה למקומות יותר גבוהים.
לכן, כן, ככה אומר השם ישמואל קצת בפרשה, גם כן פה,
כי לחמנו הם, הוא מביא פה,
שכמו שהסברנו מקודם,
שכל אכילה שלנו מוסיפה אצלנו דברים.
לכן הניצחון במלחמה,
הניצחון במלחמה, מה הוא עושה? הוא מוסיף אצלנו עוד כוחות.
כשאנחנו מתגברים על עמים,
כן על אויבים אנחנו בעצם לוקחים את הכוחות שלהם ומוסיפים אלינו.
כי לחמנו אמנו שהניצוץ הקדוש שהיה באומות עוד יוסיף בנו כוח ועוצמה.
כמו לחם שמוצא פי השם שבלחם מוסיף עוד כוח וחיות.
הלחם מוסיף לך כוח וחיות אז הניצחון על האומות מוסיף לך כוח וחיות.
ועל כן כשתראו גודל כוח האומות שגובהו כארזים וכסון וכעלונים תוהו שיש לכם דווקא אומות כל כך כן עוצמתיות שעומדות מולכם.
זה להפך.
זה אמור לחזק אתכם, כי תבינו שאתם תנצחו אותם ותזכו ממילא בכל הטוב שיש להם, אליכם.
כן, זה עצמו יתרנוז בלבבכם.
כי תדעו נאמנה שזה הכוח ומהניצוץ הקדוש המחיה אותם.
והוא עצמו תכף יסתלק מהם וימשך אחריהם ותוסיפו כוח ועוצמה.
לכן דווקא ככל שהאומה יותר מעצמה,
יותר חזקה,
אז צריך יותר לשמוח בזה שיותר אנחנו, זה, הניצוץ הקדוש, הכוחות החיוביים שיש בהם,
יעברו אלינו כמו לחם שאנחנו אוכלים אותו.
כן, כמו שהם מגיד בשירים, שהנשמה כאילו עולה למקומות יותר גבוהים.
אז ככה עם ישראל בניצחון על האויבים עולה למקומות יותר גבוהים.
לכן, למשל עכשיו, עכשיו במלחמה,
עם ישראל עכשיו במלחמה מול איראן, נגיד.
לא נגיד, מלחמה מול איראן, אז
איראן זה מעצמה, צריך להבין את זה. אסור לזלזל, זה מעצמה הדבר הזה, כן?
רק מבחינת השטח, אין לי זמן להאריך בזה קצת, הייתי רוצה להאריך בזה, אבל אין זמן,
אבל מבחינת השטח של איראן,
כמה איראנים יחסית ארץ ישראל?
אתם יודעים כמה?
פי 23. פי 23, לא, זה מייקל ג'ורדן ה-23, זה לא פי 23 יותר.
איראן, ארצית לעולם מדינת ישראל, זה פי 80.
פי 80, בסדר?
אתם יודעים מה זה פי 80?
זה לא נאומן, איזה גובם כעלונים, חסון כזה, כאילו, מה זה עוצמו, וגם יש להם עוצמות,
גם במדעניות יש להם, לא לזלזל במה שיש להם שם,
או מה שהיה להם, לא יודע כמה נשאר, מה שהיה להם.
אה?
עדיין יש, ועדיין יש.
לא לזלזל, אבל אחרי כל זה, דווקא כשיש מולך מעצמה,
תבין שהניצחון שלך הוא יותר מתוק, וגם מה שאתה מכניס אליך הוא יותר גדול ממה שזה, ממה שיש אצלם.
אז בואו נסכם עם מה שראינו ונעשה את הצעד האחרון פה.
ראינו שלחמנו הם, המלחמות נקראות על שם הלחם.
ככה, קודם כל, דבר ראשון, כמו שהצמדנו על כתב סופר,
הלחם זה מעשה האדם,
ובלי שהקדוש יישלח את הסיוע שלו, מעשה האדם לא יצליח.
ככה אומר הכתב סופר, זה לחמנו הם, אתם צריכים לעשות את מה שאתם מסוגלים והשם אשלים בעדינו,
כן?
זה כאילו הדרך לצאת להתמודד במלחמה.
אבל הלכים מסבירים למה בכלל יש את המלחמה.
אומר להם,
הכלב אומר לבני ישראל, תבינו, הקדוש ברוך הוא עשה את זה מולנו את המלחמה הזאת,
כן, את האנשים האלה,
בשביל שאנחנו נזכה בארץ ישראל בזכות,
בזכותנו, לא שאנחנו נהיה משהו שנהיה חלק מהתוכנית האלוקית, לא נהיה משהו שהקדוש ברוך הוא רק משפיע עלינו מתנות חינם, מתנות חינם, וזה לא שלנו.
זה לחם כיסופים, זה לחם בושה, סליחה, לא על כיסופים, לחם כיסופה, לחם בושה זה נקרא.
רוצה שזה ילחמנו, הלחם שלנו, בזכותנו זה יהיה.
אז אנחנו, לכן הוא שולח לנו, זה המטרה של בריאת העולם בכלל,
שאדם לא יהיה לו לחם בושה, אלא יהיה לחם שהוא זוכה בו בעצמו.
לכן יש לנו איבים להילחם מולם,
וככה גם המלחמות בחיים הפרטיים של האדם,
ובחיים של מדינת ישראל מוא האויבים שלה,
כן, כדי שנזכה בניצחון הזה שהוא יהיה שלנו.
וגם אחר כך תבינו שזה כמו לחם שאתה שואב את הניצוץ הקדוש שלך.
אתה שואב את הטוב שיש בו אליך,
אז ככה הניצחון על האויבים מכניס לנו את הטוב שלהם אלינו, אנחנו זוכים בטוב. לכן אומר השם שמואל, כל שהם יותר חזקים ועוצמתיים,
ככה צריך להבין שהניצחון שלנו יביא לנו ברכה יותר גדולה,
ותעצומות יותר גדולות שאנחנו נחבר אלינו.
ולכן, נסיים בדבר הזה, למה זה נקרא אבל לחם?
כן, אז לחם מלשון מלחמה אמרנו, כי כל המלחמות באות בשביל להשיג את הלחם.
כי קודם כל איך אנחנו נראה, זה כל הטובות כולם. אבל לפני זה,
תבינו,
המשיח הוא שייך לבחינה הזאת.
איך נקרא המשיח?
איך נקרא המשיח?
כן, דוד, ישי, אבל ישי מה?
ישי בית הלחמי.
מגילת רות שבאה להוליד את המשיח,
היא כולה מסתובבת סביב איפה?
בית לחם.
למה דווקא סביב בית לחם?
כי משם זה הבחינה של כוח המשיחות בישראל, כוח הגאולה בישראל, זה בית לחם.
זה בית לחם.
למה בית לחם?
למה זה נקרא בית לחם?
המקום הזה לא נקרא בית לחם.
ותראו גם הפסוקים בשמואל,
כשהשם שולח את שמואל למלוא את, למשוח את דוד, לראו מה כתוב: "ויאמר אדוני לשמואל עד מתי אתה מתאבל אל שאול ואני מעשתי במלוך על ישראל ולא הכר ניכה שמן?
ולך יש לה הכחה אל מי? אלישי בית הלחמי.
אלישי בית הלחמי, כי ראיתי בבניו לי מלך. דווקא הבחינה הזאת של בית הלחמי.
למה הוא נקרא בית הלחמי, ישי?
כי הוא איש מלחמה.
אומר הרד"ק,
כן, בן עבדך ישי בית הלחמי, פירוש בן גיבור אני, ככה אמר דוד לשאול,
כי אבי נקרא בית הלחמי לשני דברים,
על שם מקומו בית לחם, ועל שם שהיה איש מלחמה.
לחם והמלחמה הולכים ביחד, והמשיח הוא שייך למלחמה.
כדי להופיע את הגאולה של ישראל,
את המשיחיות, הכוחות הטובים בישראל,
צריך לעשות מלחמות.
רק במלחמות מביאות את הלחם.
טוב, הוא מדבר פה על אישי, הוא מדבר פה על אישי. קודם כל הוא אבי, אבי.
כן? פירוש בן גיבור... אני אבי, אישה, היה זה.
אז להשיג את הלחם צריך לעשות מלחמה.
ולמה דווקא לחם?
כי הלחם, כן? אומר הספר זרע קודש,
אומר נפתלי מירופשיץ, הוא אומר שהלחם זה גימטריה של שם השם,
שם השם זה י׳ כו״ק כפול שלוש.
שלוש פעמים הוויה.
שלוש פעמים הוויה, הוא אומר,
זה ביטוי של...
כשיש שלוש פעמים שם השם ומחוברים ביחד,
זה ביטוי של כל השפע וכל הטוב כולו מצוי בלחם. בואו נראה רק קצת המילים, שאתה אומר: וי׳ ג׳ מידות הרחמים שורשם, ג' הוויות, כידוע,
ששם הוא כוללם,
ולכן כל מיני השפעות טובות נקראים בשם לחם.
כמו שכתוב, "אבד לחרמו המפירש רש"י, כל סעודה קרויה הלכת, מצד שכל מיני מטעמים וטובות
נכללים בשם לחם, שגימטיה ג' הוויות,
שבעים ושמונה, תעשו חישוב, שמשם נשפע כל הטובות,
וגם לחם אותיות מחל, נכון, אותיות מחל, טוב, זה לא,
זה בחירות, כן, זה אותיות, וככה יצא,
לך אותיות מחל, כן,
תשדיר בחירות,
שנמשח משם מחילה וסליחה ואותיות חלום וחולם ואתה עומדים פה המון מהזרים של הלחם.
אז אין לכם לבטא דווקא את השפע הטוב אבל לשקול בכל השפע הטוב צריך לעשות את המלחמה ואז המלחמה היא אתה זוכה בה מכוחך בזכותך ואתה גם שואב את הדברים אליך ולכן גם המשיח שייך לבחינה הזאת משיח בית הלחמי.
טוב תחום תיאום.
