שלום עליכם.
ברוכים הלומדים במכון וברוכים הנמצאים בבית.
הלומדים בימים גדולים אלה,
ממש,
כל יום גדול מחברו.
שהקדוש ברוך הוא קודם כל נפתח בתפילה
להצלחת חיילי צבא ההגנה לישראל העומדים בין בים ביבשה ובין באוויר. הקדוש ברוך הוא
יברך אותם, היצליח דרכם
למלא כל משימות
עם ישראל בשלמות,
יחזרו לביתם בשלום בעזרת השם ונזכה לראות בעינינו ניצחונות עצומים וגדולים כמו שראינו עד עכשיו ועוד יותר ועוד יותר ועוד יותר זה דבר אחד
רפואה שלמה והחלמה בעזרת השם לכל הפצועים כל החולים
שיזכו להחלמה מהירה
מכל תחלואיהם כל הפצועים בעזרת השם יחלימו החלמה שלמה
ככל הניתן בגוף ובנפש
זה דבר אחד נוסף.
וגם אנחנו שולחים מכאן הרבה כוח,
הרבה כוח והרבה עוצמה לכל הלוחמים בעורף.
כולנו עכשיו לוחמים.
אתמול בלילה
ערכנו סוג של שאלות ותשובות לבני נוער מכל רחבי הארץ סביב המלחמה.
פתחנו אפשרות לכל בני הנוער לשאול ובאמת היו הרבה הרבה תגובות ושאלות ואפילו
עד שלוש לפנות בוקר היו כאלה שממרכז הארץ אמרו אני שומע עכשיו פיצוצים אז כולם לוחמים פה בסיפור הזה אין פה אף אחד שהוא לא לוחם כל אחד יכול לחזק איש את רעהו יעזורו לאחיו יאמר חזק בוודאי
ואני מקווה שנוכל להספיק להתייחס לכך שהיום היום ממש היום היום זה י"ט בסיוון
י"ט בסיוון ממש לפני שלושים שנה הייתה פטירתו
של מורנו ורבנו הרב שאול ישראלי זכר צדיק לברכה אני לא זכיתי אפילו לראות אותו
אבל מאוד מאוד מושפע מתורתו
היה ראש ישיבת מרכז הרב
והיה אב בית דין היה חבר בית הדין הגדול בירושלים תלמיד חכם עצום
לא זכינו שהיה ראש הרב הראשי לישראל לא זכינו מאוד רצו לקדם אותו לא הסתייע מילתא
אבל ההשפעה העצומה שלו על כל הנושא של תורה ומדינה לא תסולא בפז.
תלמידו הגדול זה הרב יעקב אריאל שממשיך את דרכו
בענייני תורה ומדינה.
הרב ישראלי היה בעצם חלוץ בכתיבת,
אפשר להגיד, מדף ספרים שלם בנושא של
תורה וארץ ישראל.
הספר שלו "ארץ חמדה" על שני חלקיו
וחוות בנימין ועוד ועוד ספרים שונים שכולם בעצם חרשו בקרקע בתולית של
תורת ארץ ישראל במובן הפשוט ביותר המובן של תורה של ארץ אז הדברים שנלמד בעזרת השם יהיו עילוי לנשמתו גם ואולי גם נצליח להזכיר את עוד תלמיד חכם חשוב שיום האזכרה שלו היום זה הרב שמואל מוליבר
שלא מספיק מכירים טובה על האדם הענק הזה שהרב קוק אמר עליו, הגדול וגיבור,
גדול וגיבור אמר עליו,
ששילב בתוכו גם גדלות תורנית וגם עשייה ציבורית פוליטית,
פשוט בשביל
גאולת ארץ ישראל.
אז בעזרת השם אנחנו מקווים להתייחס לשתי הדמויות האלה.
אני ככה מנסה תוך כדי לגלול קצת את ה...
יש לי איזה ספר על המחשב הנייד,
על הפלאפון
של הרב ישראלי,
ספר שנקרא "שיח שאול",
וזה שיעורים שלו לפרשת השבוע.
אז ככה, אנחנו,
פרשת המרגלים היא תמיד פרשה מאוד מאוד אקטואלית,
תמיד פרשה שיש בתוכה אספקט מאוד אקטואלי, ותמיד יש בתוכה איזה מימדים שונים שצריך להתבונן בשוב ולראות מה היא אומרת לנו לזמן הזה.
ואחת השאלות שלי מתעוררת תמיד כשאני קורא את פרשת המרגלים, ואני חושב שהיא צריכה לעורר אצלנו איזו נורה אדומה
כשאנחנו קוראים אותה,
היא קודם כל העובדה
שהבקיעים פה בתנ״ך בטח יגידו כמה פעמים מופיעה המילה מרגלים בפרשה?
אפס.
אז מאיפה נהיה פרשת המרגלים?
יפה.
האם שם זה שלילי?
האם ריגול זה שלילי? איפה אנחנו נזכרים עוד בשליחה של מרגלים?
חוץ מבהפטרה שאנחנו נקרא על יהושע ששולח מרגלים.
שם הם באמת נקראים מרגלים, מרגלים חרש.
שניים,
איפה עוד שולחים מרגלים בתורה?
בספר שלנו. יעזר. יפה מאוד.
כלומר, משה רבנו שולח לרגל את יעזר.
וכאן אני לא מבין,
אם משה רבנו ראה שהעסק הזה לא כזה הצליח,
אז למה הוא חוזר על הטעות הזאת?
ולמה כאן בפרשה קוראים להם אנשים ובכלל לא קוראים להם מרגלים?
ולמה הם כן נקראים מרגלים שם ונקראים מרגלים ביעזר?
יש פה סיפור לא פתור כל כך שאני חושב שלא שמים מספיק עליו לב.
למה המרגלים לא נקראים מרגלים?
האם יש בעיה בריגול
או לא?
אגב, אמרתי אנשים,
אבל בפרשה שלנו הם נקראים בשם אחר.
באיזה שם הם כן נקראים? לא רק אנשים,
איזה שם הם כן נקראים המרגלים?
מה?
או נכון, אבל תדייקו עוד יותר,
תרים,
תרים, ככה הם נקראים.
12 פעמים מופיעה
המילה לטור על הטיותיה השונות בפרשת שלח,
וביהושע בפרק ב', שאנחנו נקרא בהפטרה,
מופיע 12 פעמים הכינוי האנונימי אנשים לגבי שני המרגלים.
שזה דבר מאוד מעניין.
כאן הם נקראים תרים, ושם הם נקראים אנשים אנונימיים לגמרי.
מה זה תרים? מה ההבדל בין לטור לבין לרגל?
שאלה?
בסדר?
יש הבדל בין לטור לבין לרגל?
מה?
מה גבולי?
לא בטוח. אבל עובדתית,
אנחנו רואים שפעמיים חוזרת לפחות... אגב,
איפה אנחנו יכולים להיזכר בעוד מקום בתורה, בספר בראשית הפעם,
שמופיע מרגלים?
מי מאשים את מי בריגול?
יוסף מאשים את האחים שלו. מרגלים אתם.
את ערוות הארץ באתם לראות.
מה זה?
מה התפקיד של מרגל?
יפה מאוד.
ומה זה לטור?
ומה זה לטור?
אגב, מילה שבאמת גם בלועזית היא נשמעת כמעט אותו דבר, נכון?
איך נקרא אדם תייר?
טוריסט, נכון? לטור.
לטור.
אז מה ההבדל בין מרגל לבין טר?
יפה.
יפה מאוד. זאת אומרת,
יפה מאוד.
לטור בעצם אפשר להגיד שאדם טר הוא אדם אגב אני חייב להגיד שזה לא דבר ששמתי לב אליו לבד
דברים שראיתי אצל רב יהודה שביב זצל
הזכרתי כבר דברים בשמו ויש לו ספר נפלא על ההפטרות וגם על הפרשיות
שם הוא מזכיר את הרעיון הזה שלו
שיש הבדל בין לטור לבין לרגל
והוא עושה שם ממש הוא מתמקד בזה בצורה מאוד מאוד יפה
וזו נקודה שאני רוצה להתבונן בה קצת
אבל לפני כן
אני רק רוצה שנשים לב לאיזו נקודה.
יש איזה אמביוולנטיות, אפשר להגיד, איזה שניות
ביחס לכל הפעולה של המרגלים.
כלומר, האם הייתה פה בעיה מלכתחילה באנשים האלה,
או שהם יתקלקלו אחר כך?
לדוגמה,
פסוק ג',
התורה אומרת וישלח אותה משה ממדבר פרן על פי אדוני כולם אנשים ראשי בני ישראל המה, ורש"י כותב כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות ואותה שעה כשירים היו.
זה מצד אחד, נכון?
מצד שני,
בתחילת שני של הפרשה פרק י"ג פסוק כ"א ויעלו ויתורו את הארץ ממדבר צין עד רחוב לבוא חמת ויעלו בנגב ויבואו ויבוא עד חברון
ושם אחימן ששי ותלמה ילידי הענק וחברון שבע שנים הבאת לפני צוען מצרים.
מה הקושייה שמיד עולה לנו בפסוק כ"ב שרש"י מתייחס אליה ויעלו ברבים בנגב ויבוא עד חברון ביחיד.
למה כתוב ברבים ואחר כך ביחיד?
אומר רש"י ויבוא עד חברון כלב לבדו הלך שם.
ונשתטח על קברי אבות שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם וכן הוא אומר ולא אתן את הארץ אשר דרך בה וכתיב ויתנו לכלב את חברון. כלומר, כלב
מגיע ומלכתחילה חושש מהעצה של החברים שלו
ולכן הוא הולך להשתטח בחברון.
מה השאלה שעולה מיד על הדבר הזה? אם אתה מזהה
שהחבר'ה שלך הולכים לכיוון לא טוב אז למה אתה הולך איתם לכתחילה?
וזה סותר את מה שראינו בהתחלה, נכון? כולם אנשים.
אז הם כן אנשים, הם אנשים, הם טובים, הם לא טובים.
מלכתחילה, בדיעבד, מה הסיפור פה?
וזה בכלל עוד דבר, אנחנו רואים אחר כך,
בהמשך הפרשה,
כשהם שווים,
נכון,
נכון, כלב, כלב הוא בעצם מי שמגיב לכל הסיפור הזה.
יש כאן כמה חלקים של
התגובה שלהם.
בואו נראה את זה ככה.
בפרק י"ג,
זה פסוק כ"ו לדוגמה, וילכו ויבואו אל משה ואל אהרון ואל כל הדת בני ישראל אל מדבר פרן קדשא
וישיבו אותם דבר ואת כל העדה ויראום את פרי הארץ.
ויספרו לו ויאמרו בנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבשי וזה פרייה.
אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאוד וגם ילידי הענק ראינו שם.
אז יש כאלה כבר שמתייחסים לפסוק הזה כבעיה של המרגלים,
כלומר המרגלים כאן כבר מחווים דעה
ולא רק נותנים סוג של אינפורמציה, מידע,
אלא כבר אומרים מה דעתם על העניין.
עמלק יושב בארץ הנגב, החיטיב היבוסי והאמורי יושב בהר, כנעני יושב על הים ועל הירדן.
ואז וייס כלב את העם אל משה,
ויאמר עלו נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה.
והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו.
הסיפור הזה של כלב הוא סיפור מאוד מעניין.
למה דווקא כלב מגיב? איפה יהושע בסיפור הזה?
יתרה מזאת, אני רוצה להעלות עוד נקודה שקשורה להתחלה,
כאשר
מופיע שמו של הושע,
שאחר כך הופך להיות יהושע, בפסוק טז בפרק י"ג.
מה אנחנו רואים?
אלה שמות האנשים אשר שלח משה לטור את הארץ, ויקרא משה להושע בן נון יהושע. מה אומר רש"י?
התפלל עליו יא יושיעך מעצת מרגלים.
בסדר? כל זה סוגיה בגמרא בסוטה, דף ל"ד תמוד ב'.
אנחנו רואים כל פעם, גם בהתחלה, כולם אנשים,
יא יושיעך מעצת מרגלים, הם בסדר? הם לא בסדר?
מה הסיפור פה של ה...
מה הסיפור פה?
הם טובים או לא? ולמה כלב הוא זה שמגיב, איפה יהושע נמצא בכלל בסיפור?
זאת הקושייה. זאת אומרת, האם הם היו אנשים טובים או לא טובים? אם הם לא טובים,
אז למה הוא שולח אותם מלכתחילה?
בקיצור, יש כאן כל מיני דברים ש...
אנחנו לא יכולים להקל בזה ראש בגלל שבסופו של דבר מדובר במכה הכי גדולה היסטורית של העם היהודי.
כלומר,
זו בכייה שהייתה בכייה טחינה והפכה להיות בכייה לדורות.
אז זו בכייה מאוד מאוד גדולה וההשפעה שלה היא דרסטית על כל ההיסטוריה.
אז צריך להבין את הפרשייה הזו באמת בצורה מאוד מאוד טובה ואיך למדנו בשבוע שעבר שיש
זכות ויש חובה ומגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייו.
ואפשר לומר שפרשיית המרגלים היא פרשייה שחוזרת על עצמה.
אני אשתמש בביטוי של מניטו, יש זהויות בעם ישראל
והזהות הזו של המרגלים היא זהות שכנראה היא חלק
שמרכיב או עלול להרכיב את הזהות של העם היהודי.
כלומר, בתוך העם היהודי, בתוך כל אחד מאיתנו,
מסתתרת דמות כזו שעלולה לשלוח אותנו למקום הזה.
מה שננסה לעמוד עליו בעצם בעיון הזה זה להתייחס לכלב
כסוג של דמות הביניים
שבין יהושע לבין שאר המרגלים.
כלומר, יש את יהושע,
יש את שאר המרגלים שאנחנו קוראים להם תרים בינתיים.
כמובן שהפרשה הזו של תרים מתכתבת מאוד עם הפרשה שמופיעה בסוף פרשת המרגלים,
והיא פרשה ציצית, נכון?
ולא תאטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.
כלומר, יש כאן איזו התכתבות עם
אתם תרתם ואני מצווה אתכם ולא תאטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.
לא כתוב ולא תרגלו, אלא ולא תאטורו בדווקא.
אז יש כאן איזו נקודה שצריך להתבונן בה,
ואני חשבתי להתבונן בזה דווקא בהיבט אקטואלי
בהקשר של כינויו של המבצע,
שכולם מדברים עליו ויש לי נגיעה אישית אליו
בגלל השם "עם כלבי יקום" חשבתי על הקשר המעניין בין "לבי"
הלבי לבין כלב.
זאת אומרת, האם יש קשר
בין כלב לבין השם של האריה שנקרא "לבי"?
כלומר, אנחנו רואים שיש שם איזה לב בתוך הסיפור של כלב
ובתוך השם לביא גם יש איזה לב.
ואנחנו ננסה להבין האם יש קשר בין שני הדברים האלה. ניסיתי לעמוד על הייחוד של שם האריה כלבי.
אז כדי להיכנס לעניין הזה,
אני בהתחלה... מה?
כן, כן, כן, זאת הנקודה, זה מה שעורר אותי לעניין.
עם כלבי וכלב, זאת אומרת, הוא כמו לב,
כמו לב, אבל מה זה אומר שהוא כמו לב?
מה הנקודה שבעצם מניעה את כלב?
כלומר, אפשר להגיד שהמוטיבציה של יהושע והמוטיבציה של כלב הן מוטיבציות שונות.
ואת הנקודה הזו, אני רוצה שנתבונן בה קצת. מה המשמעות של המוטיבציות השונות?
לפני זה,
יש כאן הערה מאוד מאוד יפה.
הזכרתי את הרב יהודה שביב, ואני רוצה להראות קטע מתוך דבריו.
נקודה מאוד מאוד יפה, מעניינת.
ככה הוא אומר.
תורת אמת
נותנת תמונת אמת.
אינה משנה ואינה צובאה הדברים.
את דברי בני האדם, גם הקשים שבהם,
נותנת היא כפי שהם, ללא כחל וסרק.
אלא שיש, ובצד דבריהם, נותנת היא את תאורה שלה.
והוא התיאור האמיתי האובייקטיבי.
כך למשל מצינו בפרשה הקודמת, פרשת בעלותך.
את הדברים של העם המתאונן מי יאכילנו בשר,
זכרנו את הדגה,
את הקישואים ואתה נפשנו יבשה אין כל,
כל בלתי אל המן איננו.
מי ששומע את הדברים של העם, מה הוא יכול להתרשם?
שהמן
הוא לא אוכל מהשמיים, אלא משהו יבש,
ואין בו כל עונג.
כלפי זה מציגה התורה את התמונה לאישורה. והמן כזה רגד הוא,
ועינו כעין הבדולח, והיה טעמו כטעם לשד השמן.
כלומר, מה התורה אומרת? מה שאתם אמרתם,
שיקרתם. זה לא נכון.
זה לא מדויק לפחות מה שאמרתם.
ועכשיו הוא מביא את זה כסוג של ניסיון להתבונן לסיפור של המרגלים. תראו, והנה כאן מציירים המרגלים את תמונת המצב בארץ, ולפיה: "העם עז,
הערים בצורות,
יושביהן, ילידי ענק, אנשי מידות ונפילים,
כל-כולה ארץ אוכלת יושביה.
והמסקנה: לא נוכל לעלות אל העם.
וכנגד דברי העשרה,
באים דבריו של כלב,
ואף יהושע מחזיק אחריו,
יכול נוכל לה".
אבל התורה
אינה מציגה כל תמונה שונה חלופית.
בסדר? זאת אומרת, מה הנקודה שחסרה לנו בעצם?
מה האמת?
מה האמת?
מי צודק פה?
הם צודקים או כלב צודק?
מה התשובה?
איפה אנחנו מקבלים תשובה לשאלה מי צודק?
כן, אבל אין לנו
את התגובה של דבר השם לדברים.
איפה מה שהשם אומר?
למה השם לא מתייחס לזה?
עכשיו תראו,
באה ההפטרה ומציגה את התמונה האמיתית,
זו המצוירת על ידי רכב ארבעים שנה מאוחר יותר.
נפלה אימתכם עלינו,
וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם,
כי שמענו את אשר ה' את מי ים סוף מפניכם בצדכם ממצרים,
ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם.
מה רכב מתארת להם בעצם?
את האמת.
כלומר, מי ראה את האמת?
בדיוק.
הנה מתחבר.
כאילו היטיבו מרגלי משה לראות,
לשמוע ולהתרשם,
כי אז התמונה שהיו מציירים בפניו ובפני העם שונה איתה,
וכולם היו מחזיקים אחר דבריהם של כלב ויהושע.
כלומר,
מה אנחנו רואים בסיפור הזה,
לפחות בחלק הזה,
שקורה פה איזה היפוך נורא מעניין, שהמרגלים של יהושע דווקא יכלו לראות את התמונה בדיוק הפוכה,
ודווקא הם רואים את התמונה בצורה שכאילו תומכת ביכולת לכבוש. למה?
למה הם יכלו לתאר את זה בצורה הפוכה? הם רק מגיעים,
וכל הפעולה שלהם נחשלת, בגלל שהם נחשפים,
והם יכולים להגיד מיד לעם, תשמעו, יש להם מודיעין מטורף, יש להם אנשים שיודעים לזהות כל מי שנכנס, אין לנו שום סיכוי להיכנס.
ודווקא הם אומרים, לא,
הם מזהים שהעם שם חלש.
והפוך מזה קורה למרגלים, כלומר, לאנשים של משה,
שהם רואים את מה שהם רואים ולא מצליחים לזהות את מה שרחב רואה.
יש פה עוד כל מיני דברים שכדאי להתבונן בהם.
על ולא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם,
אשר אתם זונים אחריהם.
וכאן רחב,
אותה אישה שעוסקת בזנות,
היא נותנת להם סוג של חוט
שמחבר אותם
אל המשימה שלהם, כמו סוג של חוט תכלת.
נקודות מאוד מעניינות שהרב יהודה נותן בהם סימנים כאלה.
בכל אופן,
רק התייחסות קטנה לפני שאנחנו צוללים לתוך הדברים של הרב אלישע עצמו,
זה בעצם החידוש שהרב יהודה שביב נוגע בו.
הוא אומר ככה: אי אפשר שלא לשים לב לעובדה שבעוד שבהפטרה מדובר על מרגלים וריגול,
הרי שם ופועל אלו אינם משמשים כלל בפרשתנו.
בפרשה מדובר על טור ותרים,
והלא לשם מרגל אנו מורגלים כבר מאז הטיח יוסף באחיו, מרגלים אתם לראות את ערוות הארץ באתם.
מה בין טור לרגל?
רגל עניינו חפש במטמוניות, חשיפת נקודת התורפה,
בקש ערוות הארץ, ואילו טור כמוהו כשור,
שור,
הבט התבונן, שעניינה מבט מלמעלה.
כל אימת שיוצאים בשליחות צבאית לחפש נקודות תורפה,
כשמשימת הכיבוש ברורה,
והשאלה היא רק כיצד ייעשה הדבר בדרך הנוחה והקלה,
הרי זה ריגול.
כך מצינו במרגלי יעזר, כך במרגלי יהושע,
כך במרגלים ששלחו אנשי דן ושופטים פרק י"ח ועוד.
אבל המשלחת שיצאה בשעתו במדבר,
יצאה כנראה מראש כמפקפקת,
כהולכת לראות אם בכלל מתאימה הארץ.
משלחת טיור היא זו.
עליה ועל כיוצא בה,
הזהירה התורה בסוף הפרשה ולא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם.
ודבר זה עולה גם מהשוואת ההנחיות שניתנו למרגלים.
ההנחיה למרגלי משה הייתה ביחס לעם,
החזק הוא הרפה.
ביחס לארץ הטובה היא אם רעה.
והרי זה נותן פתח לתשובה שאכן רעה היא,
לא כן במרגלי יהושע.
כלומר,
ההבדל בין ריגול לתיאור,
שריגול,
המטרה שלו ברורה.
אתה רוצה להגיע ליעד,
אתה רק בודק את הדרך להגיע ליעד,
אבל הטור הזה בכלל פותח את כל האופציות. אולי בכלל לא.
אולי לא כדאי,
וזה ההבדל בין לטור לבין לרגל.
לכן אין שום בעיה לרגל, כמו שהרמב"ן אומר בתחילת הפרשה,
שבדרך הטבע אם אתה רוצה לנצח מלחמה,
אתה שולח מרגלים, אתה שולח מודיעין.
אבל האנשים פה הייתה להם בעיה,
הם בעצם נשלחו אולי כמרגלים, אבל הם הפכו להיות טרים.
ומי שטר,
הוא עלול לאבד את נקודת האחיזה הפנימית,
כמו שדיברנו על זה פעם.
מהי נקודת האחיזה הפנימית?
זה התכלת, פתיל התכלת.
ולא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם וראיתם אותו.
לא תציצית כולה,
אלא את התכלת תראו, וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות השם.
פתיל התכלת הוא סוג של קשר שקושר אותנו בחזרה לשמיים.
ואז אתה רואה את כל הריבוי ואתה לא שוכח את הנקודה,
את הנקודה העיקרית.
אבל כאן, מה?
נכון, ויתורו את ארץ כנען.
מה, לפי ההסבר של לטור?
כן.
לא, השאלה,
אני חושב שכאן זה קשור כבר לשאלה בכלל, האם
כל המוטיבציה מלכתחילה הייתה טובה.
זאת אומרת,
הרמב"ן הרי לא רואה בזה בעיה.
זאת אומרת, בשליחה של המרגלים הוא לא רואה בעיה.
כי ככה עושים, ככה דרך כיבוש מלחמות.
אז יכול להיות שמה שקרה אחר כך, ויתורו,
זה כבר
סוג של לשיטתכם, כשאתם רוצים ללכת אז תלכו עם הדרך שלכם.
זה קצת כמו שאנחנו נראה עוד רגע שהכלי יקר
אומר שלח לך אנשים אם אותי אתה היית שואל עדיף היה לשלוח נשים
כלומר שלח לך אתה רוצה הוא אומר למשה רבנו אתה רוצה לשלוח תשלח אנשים אבל אם היית שואל אותי תשלח נשים
שוב אני לא יודע בוודאות איך עונים על השאלה הזאת זאת אומרת אם זה עונה לגמרי על השאלה אבל מה שאנחנו רואים באופן פשוט
שלטור זו בעיה
כי זה לא חוזר עוד פעם ולרגל זו לא בעיה
צריך לענות על השאלות האלה
מה, שלח לך?
שהדין נותן לבני ישראל,
צריך להוציא איך תרופתו, אין תרופתו, תקום מראש ותחפץ את העמדם השלילי.
כן, כן, כן.
זה נכון.
זה לא איזה יוזמה גדולה, זאת אומרת,
אתה תראה איזה יוזמה שכמו שקר.
תקשיב, אתה מסביר קצת את ה... לא, זה מה שנאמר בספר דברים, שהיוזמה הייתה בעצם,
בפרשת שלח זה נראה כאילו היוזמה היא אלוקית,
אבל בספר דברים זה נראה כאילו היוזמה באה מלמטה,
אתם יזמתם את העניין הזה.
כלומר, אם זה היה תלוי בי, התכנסו לארץ.
מה?
כן, אני חושב שגם הנקודה, ראיתי בעבר באיזה מאמר,
שהתפקיד של האנשים,
בסופו של דבר,
יש הבדל, יש עוד הבדל בעצם בין מרגלי יהושע למרגלי משה.
שמרגלי משה נשלחו באירוע מאוד מאוד גדול ומרשים.
כל העם יודעים שהולכת להיות משלחת כזו.
מרגלי יהושע הם חרש, והם חוזרים לא לדבר עם כל העם, אלא רק עם יהושע.
כלומר,
יש פה איזה אלמנט שלדעתי המטרה הייתה להיות סוג של שושבינים של הארץ.
לא הייתה בכלל הווה אמינא שהם ילכו לטור ממש.
כלומר, לבדוק אם זה טוב או לא.
אלא כל המטרה הייתה,
בואו, חבר'ה, תעלו, תתלהבו, כן, תראו את הארץ, כמה היא טובה.
וזאת הייתה הנפילה. כלומר, הנפילה הייתה כבר שם.
טוב, בכל אופן,
יש כאן נקודה מופלאה מופלאה שהיא חידוש מאוד מאוד יפה ויסודי של הרב,
של הרב אלישע,
וזו נקודה שלדעתי היא חדשנית,
היא לא נמצאת, לא ראיתי אותה אצל פרשנים אחרים.
היא מאוד מאוד מעניינת כי היא,
חוץ מההיבט האקטואלי מאוד שלה,
היא מאוד מאפיינת את התורה של הרב אלישע.
מה הנקודה בעצם של כלב,
לפי מה שאנחנו מנסים להסביר?
כלב הוא דמות ביניים,
וצריך להבין מה כלב אומר.
כלב, לפי רש"י, מהסה את העם,
משתיק אותם,
והתורה אומרת שהייתה לו רוח אחרת.
ורש"י אומר שהרוח האחרת הייתה אחד בפה ואחד בלב.
בואו ניכנס לזה וננסה להבין מה זה אחד בפה ואחד בלב. הכוונה,
זה היה נראה כאילו כלב עושה סוג של הטעיה לכולם,
ואז הוא אומר להם משהו אחר.
עכשיו, תשימו לב לנקודה הזו, נקודה מאוד מאוד יסודית.
ככה,
אז אחרי שהרב אלישע מביא את הפירוש של הכלי יקר,
פירוש מאוד מאוד באמת יוצא דופן, שאומר שלח לך אנשים, אני מצטט את הכלי יקר,
לכך פירט אנשים,
לפי שאמרו חז"ל, האנשים היו שונאים את הארץ,
ואמרו ניתנה ראש ונשוב המצרימה, והנשים היו מחבבות הארץ,
ואמרו תנה לנו אחוזה,
ועל כן אמר הקדוש ברוך הוא לפי דעתי שאני רואה בעתיד,
היה יותר טוב לשלוח נשים המחבבות את הארץ,
כי לא יספרו בגנותה,
אבל לך, לדעתך, שאתה סבור שכשרים המה ואתה סבור שהארץ חביבה עליהם, תשלח אנשים.
וזהו שלח לך,
לדעתך אנשים, אבל לדעתי היה יותר טוב לשלוח נשים כאמור.
כלי יקר,
מטורף,
ממש מדהים.
הכלי יקר אומר, אתה תשלח אנשים,
לדעתי עדיף לשלוח נשים. למה?
בגלל שהן מחבבות יותר את הארץ.
אגב, זה לא סוג של המצאה,
יש מדרש.
המדרש,
נדמה לי, איפה זה? נראה לי ילקוט שמעוני.
כן, זה ילקוט שמעוני, מופיע ככה.
באותו לילה של המרגלים שהם חוזרים,
יש פרשייה נוספת שמופיעה בספר במדבר. איזה פרשייה?
בנות צלופחד.
תנה לנו אחוזה, רבי נתן אומר, יפה כוח נשים מכוח אנשים.
אנשים אומרים, ניתנה ראש ונשובה מצרימה,
ונשים אומרות, תנה לנו אחוזה.
ללמדך באיזה שעה עמדו לפני משה?
בשעה שאמרו ישראל ניתנה ראש.
אמר להן משה והלא ישראל מבקשים לחזור למצרים ואתן המבקשות נחלה בארץ אמרו יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ שנאמר עת לעשות להשם הפרו תורתך אל תקורא כן אלא הפרו תורתך עת לעשות להשם. במילים אחרות התיקון למרגלים קורה כבר באותו לילה בנות צלופחד מגיעות בלילה של המרגלים.
אז בעצם הכלי יקר הוא לא איזה דרשנות רק לשלח לך אנשים ולא נשים הוא בעצם מתחבר למדרש
המדרש אומר שהנשים תיקנו כבר באותו לילה את חטא המרגלים.
מה הנקודה?
לחבר אותנו להמשך לכלב,
נקודה מאוד מעניינת.
כבר דיברנו על זה גם בסיפור של המיילדות.
אצל הרב אלישע הנשים הם בעצם סוג של כוח בתוך עם ישראל, כוח בזהות של עם ישראל,
ששייך
לטבעיות,
לפשטות
ולנשמתיות.
זה כמובן מתכתב עם הפירוש המפורסם של הרב קוק,
"שעשני כרצונו" שהיא קרובה יותר לרצונו של הקדוש ברוך הוא. כלומר, האישה מברכת "שעשני כרצונו" לא כברירת מחדל שלילית,
אלא כסוג של
חיבור טבעי לרצון הקדוש ברוך הוא. כלומר,
בעצם בתוך עם ישראל יש שתי זהויות:
זהות גברית וזהות נשית. הזהות הגברית
מתחברת לרצון העילוי על ידי השכל, על ידי המחשבה.
אבל השכל יכול גם לתעתע,
כי אם הלב לא רוצה משהו,
השכל יכול למשוך אותך למקום אחר.
אבל הלב בעצמו אתה לא יכול לעבוד עליו.
כמובן שזה כבר רומז לסיפור של כלב.
כלומר, יש משהו בלב שאם הלב מחובר,
אתה לא יכול לעבוד עליו.
הלב יותר טבעי, הוא יותר פשוט.
ואם אנשים מבטאות יותר את השייכות הליבית
של העם לארץ, על זה אי אפשר לעבוד.
כלומר, אם אתה מחובר ברמה התודעתית-שכלית,
אז לפעמים המצב יכול לייאש אותך.
כי אתה אומר, שמע,
ריאלית-שכלית, אני לא רואה איך אפשר לצאת מהמצב הזה.
אבל אם הלב שלך אומר, אבל זה שלי,
אני יכול, אני מסוגל,
אז שום דבר בעצם לא יוכל להזיז אותך מהסיפור.
הלב זה הסיפור.
כלומר, אפשר להגיד
שהדבר שנפגם לעם ישראל לאורך ההיסטוריה זה הלב.
ברגע שהלב חוזר להיות חזק,
שום דבר לא יעצור אותו.
והנשים הם בעצם אלה שמעוררות את הלב.
וכאן נכנסת פרשיית כלב.
וְאַבְדִיךָּ הָלֶּבְ אֶקֶּב הַיְתָּה רָחָּרֶחֶׁת אִמֹוּ וְיְמָּלֶה אַחָּרָיְ וְאַבִיֹאֹתִּיו אֶלָּה אֶשֶׁר בָּה שָׁמָה וְזּרְעָוּ יֹרִישֶׁנָּה.
בסדר?
זה הפסוקים בפרק י״ד פסוק כ״ד אצלנו בפרשה.
הרב אלישע אומר ככה,
בפסוק מובא ביטוי מאוד נדיר בתנ״ך, רוח אחרת.
מה זה רוח אחרת?
רש"י על המקום מפרש את המושג הזה, שתי רוחות,
אחת בפה ואחת בלב.
למרגלים אמר, אני עמכם בעצה,
ובליבו היה לומר האמת.
אוקיי, מה אנחנו לומדים על כלב בעצם?
או שהוא פוליטיקאי,
מה שנקרא,
אחד בפה ואחד בלב, הוא כאילו אומר לאנשים את מה שהם רוצים לשמוע,
אבל בלב הוא שומר משהו אחר.
או שיש פה פרשנות אחרת.
אומנם כלב הוא סוג של
טקטיקן מבריק
שיודע להשתמש בפוליטיקה או בתקשורת כרצונו.
או שיש פה משהו יותר עמוק.
ועל ידי כן, היה בו כוח להשתיקם, כמו שנאמר, ויעש כלב, שהיו סוברים שיאמר כמותם.
זהו שנאמר,
ואשיב אותו דבר כאשר אם לבבי ולא כאשר אם פי.
כל זה דברי רש"י.
עכשיו, הרב אלישע בעצם חולק על הפרשנות שמנסה להציג את כלב כסוג של שקרן,
פוליטיקאי מתוחכם, שאומר אחד בפה ואחד בלב כדי להשיג את המטרות שלו.
ואז הוא נותן פירוש משלו.
הייתי מציג את זה ככה.
יש אנשים שאפשר להגיד שהתפיסה שלהם היא ימנית.
יש אנשים שהתפיסה שלהם היא שמאלנית.
אם ננסה לאבחן מה ההבדל בין שמאל לימין,
מה היינו אומרים?
תנסו לאפיין לי מה המאפיינים של טענות ימניות וטענות שמאל.
מה הימין אומר בדרך כלל, נגיד, שיש מאבק
על הארץ או מלחמה?
מה הימין אומר?
מה?
כן, הימין אומר בעצם,
הוא פטריוט,
הוא בעד הארץ, הוא בעד ניצחון,
הוא בעד, נקרא לזה, מיליטריזם יותר,
מה שנקרא, אנחנו חיילים, אנחנו לוחמים, יש לנו כוח, יש לנו עוצמה.
ומה עלול להיווצר לפעמים, אם אתה הולך
עד הסוף עם הכיוון של הימין?
תחושה שמה?
שהימין במה הוא מזלזל?
חיי אדם, כמובן.
השמאל מתייחד בהומניזם.
כלומר,
השמאל הוא הומניסט. הוא אומר, אני בעד חיי אדם. אתם, מה שאכפת לכם זה ארץ.
אתם, אכפת לכם מהניצחון. הניצחון המוחלט אכפת לכם, נכון? מה עם חיי אדם?
מה עם החטופים?
מה עם...
וכן הלאה, בסדר? זאת אומרת,
שמאל וימין הם בעצם סוג של שתי תפיסות שקיימות אצל כל אדם.
הימין הוא לאומי ואומר, מה שחשוב זה הצלחה של האומה.
ומה עם היחידים?
מה עם הפרטים?
זה פחות חשוב, כי הצלחת האומה זה הצלחה חשובה.
מה השמאל אומר? לא, אכפת לנו מהיחידים, אכפת לנו מהאדם,
לא האומה, אלא האדם שמאחורי האומה.
הרב אלישע בעצם נותן פרשנות מחודשת,
שהיא יונקת כמובן ממשנת הרב קוק,
שאומרת שכלב הוא לא סתם טקטיקן,
אלא אדם שאולי היה שייך מלכתחילה לשמאל והפך להיות ימני, או יותר נכון, זה לא נכון.
וכל הפרשנות הזו היא פרשנות, הרב אלישע בעצם אומר, זה לא שמאל ולא ימין,
אלא כלב בעצם כולל בתוכו את שני המימדים.
שימו לב לדברים, פשוט מדהים, פרשנות מדהימה.
כך הוא אומר.
בפסוקים בהמשך מתחילה להיחשף מה הטריד את המרגלים.
ויוציאו דיבת הארץ,
אשר תרו אותה אל בני ישראל לאמור,
הארץ אשר עברנו באה לטור אותה.
ארץ אוכלת יושביה היא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות.
ארץ אוכלת יושביה.
זה מה שהטריד אותם.
מהיכן הם ידעו זאת?
הגמרא בהמשך אותה סוגיה אומרת,
ארץ אוכלת יושביה היא, דרש רבא,
אמר הקדוש ברוך הוא,
אני חשבתי על לטובה והם חשבו לרעה.
אני חשבתי על לטובה דקוליך דמטו כל מקום שהם הגיעו,
מה חשיבה דידו, כי הכי נטרידו ולא לשאלו אבא טריו.
זאת אומרת, אני אסביר את הגמרא. הגמרא אומרת שכל מקום שהם הגיעו ראו הלוויות.
אז הם היו בטוחים שהארץ הזאת היא ארץ רעה. והקדוש ברוך הוא אמר, אני עשיתי את זה בשביל שלא יסתכלו עליכם.
עשיתי פעולת הסחה, פעולת הטעיה.
לא רציתי בכלל שיסתכלו עליכם. אתם הסתכלתם על זה כאילו הארץ אוכלת יושביה.
הגמרא מספרת שהמרגלים ראו במשך ארבעים יום הלוויות שמתקיימות מדי יום.
בכל מקום אליו הם הגיעו מת האדם החשוב שבעיר וכולם הלכו לקבור אותו.
המרגלים חשבו לרעה,
הם סברו שזה מעיד על כך שזו ארץ אוכלת יושביה.
אילו המגמה האלוקית הייתה לטובה כדי שהמקומיים לא ישימו לב אליהם אלא יהיו עסוקים בהלוויות.
מפסוקים אלו רואים שהטענה המרכזית שלהם נגד העלייה לארץ נבע מתוך רצון לחיות.
המרגלים חוזרים על זה אחר כך ואומרים: ולמה השם מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב?
נשינו וטפינו יהיו לבז, הלא טוב לנו שוב מצרימה.
במילה אחת, מה הם רוצים?
חיים.
זה מה שהם רוצים.
המרגלים חוששים שלוקחים אותם למשימת התאבדות.
אין שום סיכוי למשימה הזאת.
ולמה הם עושים את זה? למה עושים את זה? כי אתם לאומיים, כי אתם פנאטים, משיחיים, קיצוניים.
אין שום סיכוי למשימה הזאת, ואף על פי מה אתם לוקחים אותנו לשם.
זאת הטענה.
ואז כלב בן יפונה, עכשיו, למה יהושע לא מדבר?
עכשיו, ברור למה יהושע לא מדבר.
למה? כי יהושע בעצם שייך לפנאטים.
הוא שייך למשה, הוא זה שתמיד צמוד למשה.
אה, לך תקשיב, תקשיב אליו, הוא גם ככה,
הוא תלמיד שלו.
למי אתה כן יכול להקשיב? למי שלכתחילה חושב כמוך.
עכשיו תראו את הפרשנות.
כלב בן יפונה רוח אחרת עמו, יש לו שתי רוחות.
ברוח האחת שבפיו, הוא מתחיל את דבריו ואומר,
אני חפץ לחיות.
המרגלים שומעים את דברי הפתיחה של כלב ואומרים לעצמם,
הוא משלנו.
זאת אומרת, במילים אחרות, בואו נשתמש במונחים פוליטיים של ימינו.
הוא מדבר כמו שמאלני,
הוא מדבר הומניזם, הוא מדבר על מה שיהיה טוב לנו.
כשכלב אומר שהוא חפץ בחיים, אין בזה שקר,
יש כאן רצון אמיתי לחיות.
אולם השאלה הגדולה היא מי נתן את החיים ומהי מטרתם?
אם האדם הוא בעל הבית על החיים שלו,
האם הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה או שיש לו תפקיד ושליחות בעולם הזה?
המרגלים לכאורה ממלאים את שליחותם ומגיעים למסקנה שהארץ אוכלת יושביה,
ובשביל לחיות עליהם לחזור למצרים.
כלב עמהם בעצה.
זאת אומרת, כלב, מה הוא אומר?
אני איתכם,
אני בעד לחיות.
הוא אינו משקר, גם הוא רוצה לחיות,
ולכן זה מה שהוא מבטא בפיו,
אלא שמבחינת האמת שבליבו האפשרות היחידה לחיות היא בארץ.
אם נשארים במדבר, אין חיים, אלא מוות.
לפי זה מושג אחת בפה ואחד בלב מתפרש להאיר
באור חדש ועמוק את המושגים השטחיים.
כלומר, מה כלב אומר בעצם אחד בפה ואחד בלב? הוא לא משקר.
בעצם יוצק משמעות חדשה למושג
אני רוצה לחיות.
אתם אומרים אני רוצה לחיות,
אני רוצה נגב חומוס בדמשק,
אני רוצה לחיות,
אני רוצה שיהיה לי מסחר,
אני רוצה שתהיה בורסה, אני רוצה שיהיה פה חיים בכיף,
כמו שיש במקומות אחרים בעולם. הלוואי, אין מקומות אחרים בעולם
שהמצב הוא לא יותר טוב.
אז כלב אומר להם, לא, אני בעד לחיות,
אבל תדעו לכם
שאם עם ישראל לא יהיה נאמן לשליחותו,
חיים במקומות אחרים לא יהיו לו.
אין חיים במקום אחר.
ברגע שאתה בוגד בשליחות שלך בעולם,
בסופו של דבר גם חיים נוחים לא יהיו לך.
ואם אתה נאמן לשליחות שלך, גם חיים יהיו לך.
איך הגיעו, אומר הרב אלישע בשיחה,
במשך אלפי שנים לדיון שנקרא היום שמאל וימין?
לפי ההגדרות של היום, אם אתה איש ארץ ישראל,
אם אתה דואג לאדמה, לבתים, למאחזים, ואתה נלחם בהקפאת הבנייה, זה אומר שאתה איש ימין.
או נגיד את זה בלשון של המלחמה,
אם אתה בעד הניצחון המוחלט,
אתה ימין.
מאידך, אם אתה מדבר על חיים,
על מוסר,
על עצמיות,
אתה מדבר על החטופים, אתה מדבר על דאגה לבני אדם.
כנראה שאתה שייך למחנה האחר.
זו חלוקה מאוד נוחה.
כל יומיים או שעתיים אפשר לייצר מזה כותרת באיזה ערוץ,
אתר או עיתון.
ההוא אמר ככה, וההוא אמר ככה,
פעם המחנה הזה מתחזק, פעם המחנה השני מתחזק.
לאן היינו משייכים אדם שבתחילת דבריו לעדה אומר שהוא רוצה לחיות?
ישר היינו מקטלגים ומשייכים אותו לצד של המרגלים בוויכוח.
כלומר, איך מנסים להציג את זה, לדוגמה, במלחמה?
אם אתה בעד הניצחון עד הסוף,
אז אתה מקריב את החטופים.
אם אתה בעד החטופים,
אז בסוף לא יהיה ניצחון במלחמה.
מה אומרים? לא נכון.
מי אמר?
אם אתה תחתור לניצחון עד הסוף, גם חטופים יהיו.
זאת אומרת, הניסיון לייצר סוג של מחנה שאכפת לו אוטומטית מהחטופים,
או אכפת לו מהניצחון, זה מלאכותי.
זאת הטענה של הרב.
הרב רוצה להגיד שהכלב בעצם הוא סוג של דמות
שמשלבת את הלב.
למה זה הלב?
כי זה הרגש.
הרבה פעמים אנשים שיש להם אידיאולוגיה,
הם מזלזלים ברגש, כי הם אומרים, חיי אדם.
מה עם חיי אדם?
הלב, הלב, אין לך לב.
אתה לא רגיש לחיי אדם, אתה לא רגיש למה שקורה.
מה עם החיילים?
ואז אתה אומר לו,
אדוני, אני גם רגיש לחיי אדם, גם אני רוצה לחיות.
אבל אם אתה תלך עם המשימה שלך עד הסוף,
גם חיי אדם יהיו.
ואם אתה תמעל בשליחות שלך, גם חיי אדם לא יהיו.
כשאתה מנסה לייצר חיים נוחים,
בסוף גם חיים בכלל לא יהיו.
וכשאתה מנסה להיות נאמן לשליחות שלך,
בסוף יהיה לך גם חיים נוחים.
תראו, זה פשוט דבר מדהים.
כל מה שנאמר פה זה פשוט מה שקורה אחד לאחד.
במציאות אנחנו רואים את זה בעיניים.
כשאנחנו הולכים עד הסוף,
כשניסינו, מה שנקרא, כל הזמן לדאוג לחיי אדם,
וניסינו כל הזמן לייצר סוג של מנופים,
מנופי סחורה וכל מיני דברים כאלה. מה קרה? בסוף כל הזמן שילמנו בחיי אדם.
וכשאנחנו הולכים
פעם אחת, לפחות כמעט, עם משימה עד הסוף,
פתאום נפתחים לנו שערים שלא נפתחו לנו עד היום.
זאת אומרת, הסיפור של כלב הוא לא סתם דמות ייחודית, הוא דמות שמשלבת בתוכה
גם את הצד
של הדאגה
לחיי אדם, כלומר,
השפה, אפשר להגיד, השמאלנית,
וגם את הערכים של הימין בצורה משולבת.
לא חשבתי, האמת, יפה מאוד, החלבה זה החלאה של שילוב, בעצם כמו בתפירה, נכון?
אבל,
כך הוא ממשיך ואומר, זו רק אחת מרוחותיו של כלב. בליבו היה לומר האמת על החיים.
כלב אומר להם, אין לנו חיים במדבר,
ובסופו של דבר אכן כך היה.
כולם מתו במדבר.
בקריאה ראשונה של הפסוקים, זה נשמע הגיוני,
הלכו ארבעים שנה,
במשך פרק הזמן הזה מתו כל יוצאי מצרים.
הירושלמי מפורסם אומר שהם היו צריכים לחפור,
לחפור בכל ערב תשעה באב, כל אחד היה חופר את הקבר שלו ולא היה קם.
קיצור, כל אחד אומר,
אנחנו דואגים לילדים שלנו, אנחנו דואגים לדור הבא, בסוף מה קרה?
אין דור ואין כלום.
מי בסופו של דבר נכנס?
שני אנשים ומלא מלא מלא נשים.
שני אנשים ומלא נשים.
יכול להיות שגם הכוהנים לווים, אני לא יודע בדיוק מה היה שם.
אבל שני אנשים בוודאות נכנסו והמשפחות שלהם ומלא נשים
שדיברו אותו דבר.
כלומר, מה משותף גם לכלב ויהושע? שוב,
יהושע כדמות נסתרת יחסית בסיפור,
כלב כדומיננטי. למה הוא דומיננטי?
כי הוא בעצם סוג של דמות שיודעת לדבר בשפה שלהם.
הוא מטעה אותם, אבל לא מטעה אותם כשקרן שאכפת לו בעצם מדברים אחרים.
הוא איתם.
זאת אומרת, למה דווקא כלב,
וזה עונה לנו על השאלה, למה כלב משתטח על קברי אבות?
למה דווקא הוא?
כי הוא באמת היה ביחד עם המרגלים בהתחלה.
הוא היה ביחד עם אתרים, הוא היה באותו ראש כמוהם.
היה אכפת לו מהחיים.
והוא אמר, תשמע, אם ניכנס לפה ויהיו סכנות, אז מה יהיה? לא יהיו לנו חיים.
בסוף מה יוצא?
שכלב, בגלל שהוא השתתח על קברי אבות, קיבל כוח
להגיד אם אנחנו ניאבק פה עד הסוף,
בסוף גם חיים יהיו לנו.
את הבירור הזה עושה כלב,
ומשום כך יש לו את היכולת להשתיק אותם.
זו לא טקטיקה.
כלב לא חיפש משרד יחסי ציבור כדי למשוך תשומת לב לשתי שניות,
אלא רצה לברר את עומק הטענה של המרגלים ובזכות זה הוא הצליח להשתיק אותם.
הוא מסיים, שוב, מסיים את השיחה הזו
בדברים שהוא מכיל אותם על ההווה. היסוד הזה חוזר על עצמו גם בחבלי משיח.
עד שלב מסוים אנחנו צריכים להישאר בגלות,
ולא זו בלבד, אלא שאנו מצווים שלא לפעול כנגדה.
השפעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות ובעילות השדה אם תעירו ואם תעוררו.
בסדר? כל השלושת השבועות.
אולם אלה שיש להם לב חזק
ואומרים שיר השירים,
כל יום שישי
הוא מדבר על הספרדים,
לא יכולים לשכוח,
ספרדים יש כאלה שאומרים גם אצל האשכנזים אבל בעיקר הספרדים לא יכולים לשכוח שהפסוק הזה השבעתי שחוזר על עצמו שלוש פעמים בשיר השירים אינו מסתיים במילים אם תעירו ואם תעוררו אלא במילים עד שתחפץ.
יבוא יום שאומנם איננו יודעים מתי בדיוק הוא יהיה,
אבל ברגע שהשלב של עד שתחפץ יגיע,
אין לנו חיים יותר בחו"ל.
הרב מוליבר
כבר כתב
לפני 120 שנה שאין עתיד לקהילות היהודיות שבחו"ל,
ואכן בהתחלה לא בודדים,
לאט לאט הצטרפו בתי מדרש נוספים ואחריהם הציבור כולו.
יש כאן מהלך אלוקי שבו אנו חוזרים לביתנו ולעצמיותנו.
וכמו שהבטחתי,
נדמה לי שאפשר ככה לדרוש גם את
עם כלווי יקום.
מה הקשר בין כלב לבין לוי?
אז הסתכלתי במלבים,
שהוא פרשן שכידוע הרבה פעמים עומד על המשמעות של מילים,
והוא אומר מה הייחוד של הלווי.
למי שיש תנ"ך, שיפתח לנו בבקשה את יחזקאל פרק י"ט,
פסוק ב',
ותקריאו לי בבקשה את הפסוק הזה.
מה כתוב שם?
הנבואה קשורה לממלכת יהודה.
ממלכת יהודה שם מכונה ככתוב ל"ב-י"א,
אבל זה בקמץ קטן, אם אני לא טועה,
ותסתכלו מה כתוב, תקריאו לי בבקשה.
נכון, תקריאו את הפסוק עד הסוף.
יפה מאוד.
מה זה אומר?
זה אומר,
תביאו לי גם את התנ"ך, אני אקריא את זה לאנשים שלא שומעים בבית.
אז ביחזקאל, זה חוזר על עצמו, המלבי מביא כמה מקורות,
אבל ביחזקאל, בפרק י"ט, פסוק ב',
אומר הנביא ככה, הוא מדבר על ממלכת יהודה, ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל ואמרת,
מה עמך לביאה בין אריות? לביאה, אבל כתוב בלמ"ד ב"ת י"א, כמו לביא.
בין אריות רבצה, רבצה, בתוך כפירים ריבתה גוריה.
אומר המלבים, לביא זה אריה עם גורים.
כלומר,
כשהאריה או הלביאה יש לגורים זה נקרא לביא.
כלומר,
אפשר להגיד ככה, אריה,
שמחובר לגורים שלו
נקרא לביא. בגלל זה הלביאה נקראת, נכון, המילה לביא היא דומה מאוד ללביאה.
כלומר,
הלביא הוא האריה כאשר הוא דואג לגורים שלו.
במילים אחרות אפשר להגיד ככה,
שלעם ישראל יש שני שלבים בתקומה שלהם.
התקומה היא, קודם כל,
מה שמניע אותם זה הרגישות העצומה לחיי אדם.
עם כלביא יקום. מה מקים אותו?
הדאגה לגורים שלו.
וכארי התנסה.
אחרי שהוא מתעורר בגלל הצרכים,
איך אחי שהוא קצין ביחידה מובחרת בצבא, הוא אמר,
הוא אמר, תדע לך, אם לא היו חטופים המלחמה הזאת הייתה נגמרת מזמן, מזמן, מזמן, מזמן.
זה שאנחנו צריכים לדאוג לגורים שלנו,
זה מניע את המלחמה ללא הרף.
בגלל שאנחנו כל הזמן נמצאים בסוג של ניסיון להשיב אותם.
הדאגה הזאת היא מניעה את כל הסיפור. אז העם, עם קם כלביא.
כלומר, מה מקים אותו? הגורים שלו, שהוא דואג לעם שלו.
זה כאילו, אפשר להגיד, התחלה מאוד מאוד הומנית,
איזה ניסיון בסך הכל לדאוג לחיים, שיהיו פה חיים יותר טובים.
אבל זה רק ההתחלה.
אחר כך זה כארי התנסה.
הוא יגיע עד רמה כזו,
הארייה זה בעצם כבר המקום שהוא מלך, מלך חיות.
הוא מלך של החיות, הוא לא רק דואג לגורים שלו,
הוא כבר סוג של מלך שכולם צריכים להתייחס אליו.
אז אני חושב שההגדרה הזאת,
למבצע הזה כסוג של מבצע שמדגיש את המימד הזה של עם כלביא,
זה מאוד חזק.
יש פה אמירה שאנחנו דואגים דאגה מוסרית גם,
הכוונה לגורים שלנו, לעם שלנו,
אבל זה יעפיל ויעלה ויעלה ויעלה ויגיע עד כארי יתנשא,
בעזרת השם.
זה חידוש מיוחד מאוד של הרב,
שבעצם הופכת כלב לדמות ביניים שכוללת בתוכה גם את הצד האנושי
וגם את הצד הערכי-מוסרי וגם את הצד האלוקי.
שני דברים ביחד,
לא להפוך אותם לסוג של זה של השמאלנים וזה של הימניים,
אלא שני הדברים ביחד בונים את התודעה של העם שיוצא למלחמה.
אנחנו באמת,
רק בזה רציתי לפתוח,
אנחנו, תדעו לכם, ידידי
דוקטור אסף מלאך שהוא היסטוריון,
כתב בפייסבוק פוסט מדהים שאומר שתדעו לכם שהמבצע של
תחילת המלחמה הזאת המבצע הספציפי הזה זה ביחד
מבצע מוקד של ששת הימים וביחד מבצע הביפרים וביחד כל הרבה מאוד מבצעים שראיתם לאורך ההיסטוריה הוא אמר השתלבו פה כל כך הרבה תעוזה חוכמה
הצלחה אדירה שלפעמים כמו שאומרים אין בעל הנס מכיר בניסו
יש פה משהו יוצא דופן בכל קנה מידה
ואנחנו צריכים כל הזמן,
כשיש כאלה שרוצים להדגיש אולי את ה...
איך מישהו כתב?
יש כאלה שכל הזמן מסתכלים על הפגיעות אצלנו,
וזה קשה.
חייבים להגיד, זה קשה.
אבל צריך כל הזמן להסתכל למה שקורה שם,
למה שאנחנו מעוללים שם,
כי אנחנו החזית הקדמית של העולם.
אנחנו פועלים עכשיו פעולה לא בשביל עצמנו.
אנחנו כאילו פועלים בשביל עצמנו, אבל אנחנו פועלים בשביל כל העולם,
כל העולם החופשי,
מה שמכונה.
אנחנו פועלים פה פעולה שהיא היסטורית,
ויש כאלה שכבר שמים לב כמה היא היסטורית,
וזה עוד ילך ויתגלה בעזרת השם עוד ועוד.
קמנו כלביא ועוד כארי נתנשא, בעזרת השם.
חזק וברוך, מוריי ורבותיי, תודה רבה.
שיהיה בשורות טובות,
ישועות ונחמות, אמן כן יהי רצון.
