טוב, חברים יקרים, היום אנחנו בשיעור מיוחד,
אנחנו נמצאים בימים מופלאים,
ימים גדולים של המלחמה של עם ישראל.
עם ישראל כבר נלחם שנתיים, תכף נדבר על זה, אנחנו גם כבר על גבי עשרות שנים של מלחמות,
אבל המלחמה הזו היא ללא ספק אחד מרגעי השיא,
מלחמה קיומית,
שעם ישראל, ברוך השם,
איום שהיה ממש במשך שנים עננה על מדינת ישראל.
הקאט הוא מוסר,
וזה ימים שאי אפשר שלא לחוש את השגחת הקדוש ברוך הוא פה.
ואני קראתי לשיעור הזה, השיעורון גם, לא יודע כמה נספיק,
המלחמה שהגיעה בדיוק בזמן.
זו הנקודה שאני חושב שכדאי לכל אחד ואחת מאיתנו
לטפח בנפש ברגעים הללו, בימים הללו,
ומתוך כך לכל החיים.
איך הרגע הזה שאנחנו נמצאים בו,
זה בדיוק
המקום שאנחנו צריכים להיות בו בעולמו של הקדוש ברוך הוא.
כל החיים שלנו, ככה יהודי צריך להרגיש, איך כל החיים שלו הובילו אותו בדיוק אל רגע כזה.
זה מה שאנחנו קוראים בשפה תורנית,
ביטחון בקדוש ברוך הוא.
ישנו ספר מופלא,
שגם הרבה לא לומדים אותו, למרות שמכירים אותו, חובות הלבבות של רבנו בחיי אבן פקודה.
ובתוך חובות הלבבות
יש שער, יש שם פרק שאולי הכי רלוונטי היום, הכל כמובן רלוונטי, הכל חשוב, אבל
יש איזה פרקים שהם ככה מאוד מאוד ממוקדים לצורך הנפשי
של בני דורנו,
וזה שער, כן, שער זה פרק אצלו,
שער שנקרא שער הביטחון.
בסדר? יש הרבה שלומדים רק את שער הביטחון בחובת הלבבות.
אפשר להגיד שהפרק הזה, השער הזה,
זה מה שמביא לבן אדם את שלוות הנפש,
מנוחת הנפש.
כל מי שמרגיש מודאג, חרד,
כאן הספר הזה, הפרק הזה, הוא נותן איזה קריאת כיוון נפשית רוחנית, שנותנת לאדם חוסן,
בעיקר ברגעים כמו שאנחנו נמצאים בהם עכשיו.
ובתוך שאר הביטחון הוא כותב כך:
אך מהות הביטחון
היא מנוחת נפש הבוטח.
מה זה המהות של ביטחון בקדוש ברוך הוא? איך אדם יודע שהוא באמת נגע בנקודה?
שיהיה ליבו סמוח על מי שפתח עליו שיעשה הטוב והנכון לו בעניין אשר יפתח עליו,
כפי יכולתו ודעתו במה שמפיק טובתו.
אני מתרגם את זה במילים, זה מתורגם מערבית.
אז
כשאדם נמצא במצב נפשי,
במנוחת הנפש, שהוא שלו והוא מרגיש שהקדוש ברוך הוא, שאנחנו בוטחים עליו,
הוא עושה את הטוב והנכון בדיוק למה שאני צריך לקבל.
והוא אומר, שיהיה ליבו בטוח במי שיפתח במה שיקיים מה שאמר,
ויעשה מה שאמר,
שהקדוש ברוך הוא ערב לנו ומבטיח לנו דברים טובים,
והוא בדיוק עושה את הדבר הזה.
טוב, תגידו, זה המשפטים, בסדר, כולנו יודעים, ביטחון מהשם, ביטחון מהשם,
אבל מה זה להיות משוכנע? אני עכשיו מתמודד מול קושי, עכשיו יש מלחמה, עכשיו יש פחדים,
עכשיו לא עלינו, יש הרוגים, קשיים.
מה זה שאני צריך להרגיש שזה יהיה בדיוק כאן המקום ש... טוב, הנה, עכשיו אמרתי, לא עלינו, אז אנחנו לא רוצים שזה יהיה, נכון? אז עכשיו כשזה קרה,
איך אני אמור לחיות עם זה?
רבנו בחיי אומר פה איזה כלל, שזה כלל שאני חושב היום שהוא הלב של עבודת השם. אני, כל קבוצה שאני מלמד, אני דבר ראשון מתחיל מהמשפט הזה, הוא כותב את זה במקום אחר, בשער הביטחון, אני
מנסח את זה בתמצית, את מה שקראתי עכשיו. רבנו בחיי אומר כך:
מי שמאמין באלוקים,
לעולם לא רוצה להיות במקום שונה מאיפה שהוא נמצא עכשיו.
מי שמאמין באלוקים,
הוא לעולם לא רוצה להיות במקום שונה מאיפה שהוא נמצא עכשיו בחיים. מה הכוונה?
לא הכוונה שאנחנו מרוצים לחלוטין ממה שיש לנו. ברור, אנחנו כל הזמן נמצאים בחיים בהתמודדויות. מה, עכשיו יש מלחמה, אנחנו רוצים שהמלחמה הזאת תיגמר ושננצח.
אני עכשיו נמצא באיזה קושי רפואי, משפחתי, מקצועי.
ברור שאני לא רוצה להיות במקום הזה, אלא אני רוצה ללכת ולהתקדם. זה פשוט.
יש כאן משהו עמוק יותר,
אומר רבנו בחיים, וזה מה שקראתי בשורות קודם.
אם בן אדם
עושה כמיטב יכולתו,
בן אדם בכל רגע בחיים שלו
מנסה לעשות
את מה שהוא מבין שנכון ואמיתי לפני אביו שבשמיים.
שוב, איך הוא עושה את זה?
שיקול דעת, התייעצות,
ניסיון חיים, כל הכלים שאיתם אנחנו מחליטים החלטות בחיים
ומסלילים את החיים שלנו במסלול זה או אחר.
ואחרי
שעשיתי את מה שיכולתי,
אני מוצא את עצמי במקום שונה ממה שתכננתי.
אני חשבתי שההחלטה הזאת תביא אותי למקום X ואני מוצא את עצמי במקום Y. אני חשבתי שבגיל 35,
49,
78 אני אהיה במקום מסוים בחיים, ועכשיו אני מביט במראה
ורואה תמונה אחרת.
אומר רבנו מיכאל,
מנוחת נפש הבוטח,
שיהיה ליבו של האדם סמוך על הקדוש ברוך הוא,
שעשה לו הטוב והנכון בעניין אשר יפתח אליו.
סימן שהקדוש ברוך הוא הוביל אותי
בדיוק לאן שאני צריך להגיע.
כל המחשבות שכל הזמן מטרידות אותן,
מחשבות בסגנון, למשל,
אם הייתי נולד להורים אחרים,
מחשבה שכל הזמן נמצאת אצל האדם בראש.
אתם יודעים למה אני במצב כזה קשה בחיים? אתם יודעים למה אני כזה מתוסכל, מריר?
על הורים שלי.
אבא שלי היה צועק.
אימא שלי לא הייתה מספיק בבית.
אם רק הייתי נולד
עם פרצוף אחר,
הייתי נולד עם פרצוף כזה,
אם הייתי נולד עם גוף אחר,
הרעצורים תדעו שכל הנושא הזה של מה שנקרא להט"ב,
זה שורש העניין.
נולדתי גבר, למה לא נולדתי אישה? נולדתי אישה, למה נולדתי גבר? כאילו, אין אלוהים, אין השגחה. כל הפקר, אז אני כל הזמן חי בדמיון אם הייתי משהו אחר.
כל המחשבות האלה של אם, אילו. אם הייתי יודע את מה שאני יודע עכשיו לפני עשר שנים.
למה הלכתי ללמוד במסלול הזה? כי לפני עשר שנים,
לפי הנתונים שהיו לי אז,
חשבתי שזה הדבר הנכון לעשות.
אם הייתי יודע שיקרה מה שיקרה,
הייתי הולך למשהו אחר.
אם הייתי יודע שמה שיקרה לילד,
שאני אשלח אותו למוסד הזה, יקרה כך וכך. למה שלחתי את הילד למוסד הזה?
לפני ארבע שנים זה היה נראה המוסד הכי מתאים לו, לא יודע, לפי הנתונים, לפי כל מה שהיה.
אם הייתי יודע שיהיה, זה אינסופי, הלופ המחשבתי הזה.
בסדר?
זה מגיע כמובן גם למישורים כלכליים.
מה אתם אומרים על
שווה כזו?
לפני עשרים שנה
הצהירו לי לקנות שטח
פה בירושלים.
ולא היה לי כסף אז, לא?
אם הייתי קונה,
הייתי היום מיליונר.
יכול להגיע גם לתוך המישורים הבוגיים.
לפני שהכרתי את אשתי,
הכרתי מישהי אחרת.
נכון, המחשבות כאלה שלה, הכרתי מישהי אחרת.
זה כמעט היה.
אבל בשנייה האחרונה,
בסוף לא התחתנו, ובסוף התחתנתי איתך.
בסוף התחתנתי איתו.
אנשים שכל החיים, יש להם כזה
חיים אלטרנטיביים שאני לא במקום שאני צריך להיות.
לא לכולם.
אם ואם.
כל המחשבות הללו, אומר רבנו בחיי,
זה מחשבות של חוסר אמונה.
ביטחון בהשם זה ההבנה.
העולם הזה הוא לא הפקר.
אם הקדוש ברוך הוא הוביל אותי לאן שאני צריך להיות,
לאן שאני נמצא,
פה אני צריך להיות. יש ביטוי מופלא של חז"ל.
אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריאותיו.
הקדוש ברוך הוא לא בא, מה שנקרא,
נגדנו.
לא, בטרוניה זה כאילו נגדנו.
זה רגע כאילו מחפש אותנו.
הוא עושה לנו דברים כדי שהקדוש ברוך הוא,
אם בן אדם עושה כמיטב יכולתו,
כאן הוא צריך להיות.
הקדוש ברוך הוא לא מנסה להתעלל בנו,
הוא לא מביא אותנו למקומות שאנחנו לא צריכים להיות.
עכשיו שימו לב,
זה ביחס לדברים שברור לחלוטין שהם לא בבחירה שלנו, כמו נכון ההורים שנולדנו אליהם. בסדר, הקדוש ברוך הוא הוליד אותי, אני נולדתי עם גוף מסוים, נולדתי עם פרצוף מסוים,
זה לא בבחירה שלי.
לפעמים אבל,
המחשבות האלה של אנחנו היינו רוצים להיות במקום אחר ואנחנו לא בטוחים שאנחנו במקום הנכון, הן מחלחלות לנו בדברים שהם כן היו תקלה שלנו.
למשל,
נגיד שלקחנו רכב,
וחס ושלום התרחשה תאונה.
עכשיו, בכוונה אני מקצין, תאונה שיש לה השלכות להמשך. לפעמים, בסדר, תאונה, פח, פיתוח, יאללה, מאחוריהם.
תאונה שיש עכשיו צלקת,
שאדם עכשיו ממשיך איתה כל החיים עם הצלקת הזו.
פגע בעצמו, פגע באחרים, לא מעניין.
איך בן אדם חי עם עצמו
מאותו יום שהייתה תאונה?
יש כאלה שמהיום שהייתה להם תאונה,
הם כל בוקר מסתכלים במראה ואומרים,
למה לקחתי את הרכב באותו יום?
למה לקחתי פנייה ימינה ולא פנייה שמאלה?
כן, כן. זה, זה, זה, זה, אגב, זה גם הזמן, תראו לכם, אחרי שקורה, חס ושלום זה אסון,
יש עכשיו, קוראים לזה חוכמה שבדיעבד. בן אדם משכנע את עצמו,
וואי, באותו בוקר קמתי עם תחושה לא טובה.
שכם אמרו, זה פסיכולוגיה נטו.
אחרי שקורה אסון לבן אדם,
השכל מתקשה להשלים עם האסון, וקוראים לזה השלמה לאחור.
השכל משכנע אותך שהיה לך הרגשה לא טובה.
אני מספר,
יש לי ספרים תמיד לספר את זה, שהיה את אסון מירון, מוכרים שנהרגו שם?
אז היו לי שני ילדים באותו לילה במירון,
ברוך השם לא קרה להם כלום,
אבל למחרת בבוקר התקשרו אליי הרבה מאוד מכרים, עניינים, מה קורה, מה עם הילדים,
כל מי שאני זוכר את זה, כל מי שהתקשר אליי, כמעט כל מי שהתקשר אליי באותו בוקר אחרי אסון מירון, אני זוכר, פתח את השיחה במשפט הבא.
אתה יודע,
אני השנה תכננתי לנסוע למירון,
אבל משהו עצר אותי.
אמרתי לו, אמרתי לאמונה, כולכם נביאים.
לכולכם היה נבואה.
אה, אז אמרתי, אני הולך לתבוע אתכם פלילית במשטרה. אתם ידעתם שהולך להיות כל אלה.
אני הרגשתי בשביעי באוקטובר, אה, הרגשת?
אז למה לא אמרת?
הרגישו, ידעו.
תקשיב טוב, כשאתה לקחת את הרכב באותו יום,
אתה לקחת למשהו נכון,
נכון? מותר, אם לנסוע עם רכב, לקחתי אותו לקניות,
לקחתי אותו לטיול, לקחתי אותו כי סתם בא לישראל.
הרכב היה תקין, עבר טיפול עשרת אלפים,
נהגת כמו צריך,
הייתה חשד תאונה?
הקדוש ברוך הוא יוביל אותך מפה.
הקדוש ברוך הוא
רצה שאתה עכשיו תוביל את החיים שלך מהרגע הזה של התאונה.
עכשיו תבואו ותשאלו, אוקיי, אז זו תאונה שהכל היה בסדר ומישהו יתנגש בי, אבל מה נעשה בתאונה שזה אשמתי?
למשל, שלחתי וואטסאפ בזמן הנהיגה.
מה אומרים חז"ל? מאוד פשוט.
כאשר אדם נמצא בסיטואציה מהסוג הזה,
יש מילה,
קוראים לה תשובה.
מה זה תשובה? אומר הרמב״ם, ארבעה שלבים.
חרטה,
עזיבת החטא, וידוי קבלה לעתיד.
שימו לב, חרטה.
על מה אני מתחרט?
לא על זה שלקחתי את הרכב לנהיגה,
על זה ששלחתי וואטסאפ. זה חילוק חשוב.
כי הרבה פעמים כשבן אדם, כאשר קורה משהו קשה בחיים שלו,
אז הוא כבר עושה כזה,
אה, כל החיים שלי זה כישלון אחד גדול.
תמיד כל מה שאני עושה זה לא מצליח.
לא, לא, אדוני.
אני אומר, רוב ההחלטות שלך הן החלטות טובות ועשית כמו צריך.
ההחלטה הזו לשלוח וואטסאפ,
זו הייתה החלטה לא טובה,
שעליה אתה מתחרט.
זה חשוב למדר בנפש, לא להתחיל לספורט פה איזה סלט גדול של ייאוש. אין, אני תמיד נכשלת, כל החיים שלי זה,
שום דבר. בואו נבודד על מה היה התקלה שלך.
הרי אתה עזיבת החטא, אני מקבל על עצמי, מעכשיו אני לא שולח וואטסאפים בנהיגה.
וידוי?
שוב, בן אדם, תפילה ועידוי, מבקש סליחה, אבל זה גם יכול להיות כסף שהוא צריך לשלם, לפעמים הוא גם צריך לשבת בכלא.
יש פה חוב שהוא צריך לשלם לחברה.
קבלה על העתיד, סתם הערת סוגריים, מה זה בין קבלה על העתיד לעזיבת החטא?
עזיבת החטא זה הסכמה עקרונית כזו, אני מעכשיו לא שולח וואטסאפים.
קבלה על עתיד זה גם לעשות איזה מעשה שמראה על רצינות.
אני מהיום תמיד שם את הפלאפון בתא כפפות ומסתכל בווייז במולטימדיה, בסדר?
השלבים הללו,
זה נגמר.
אתם מבינים?
מבינים? הוא עשה תשובה.
הקדוש ברוך הוא, ברגע שבן אדם עשה תשובה,
הקדוש, חלק מהביטחון בקדוש ברוך הוא,
זה שבעצם הקדוש ברוך הוא עכשיו מחזיר אותנו,
כן, כאילו, הוא מחזיר אותנו לחיים מהנקודה הזו.
עכשיו זה כמובן לא משהו, אתה מבין, תשובה. אדם כל חייו, כל ימיך בתשובה. אדם כל הזמן יש לו את הזהירות ואת הדריכות, חטאתי לפניי תמיד, שאני צריך להיזהר בנהיגה,
אבל העמדה הנפשית היא לא,
החיים שלי קיבלו פה עכשיו סטייה לקיוו...
החיים שלך
הם בדיוק מה שהקדוש ברוך הוא תכנן, בסדר?
וגם אם אתה עכשיו בחרת לא טוב ועשית חטא,
יש לך אפשרות לחזור שוב לנקודה הזו שהקדוש ברוך הוא איתך.
זה ברמה האישית.
אני לוקח, רוצה לקחת את הדברים האלה למציאות שאנחנו נמצאים בה עכשיו,
למלחמה.
באמת,
אנחנו נמצאים פה עכשיו באיזה נקודת שיא
בהיסטוריה של עם ישראל.
עשרות שנים המלחמה הזו תוכננה, בסדר?
איך בן אדם נמצא,
שוב, הולך לעבור את התקופה הזו של המלחמה הזו, בסדר?
יש הרבה אנשים שמאוד,
עוד פעם, מתפתים לעמדה הזו של ה...
הלוואי וזה לא היה קורה.
הלוואי ולא הייתי פה עכשיו.
כן? אני רוצה להירדם, ותעירו אותי שזה נגמר.
אני יודע, חוצה, תעיר.
או שבן אדם גם מתפיס, שמע, זה אשמתנו, נכון? עשינו כך וכך, עם ישראל לא פעל כמו צריך,
וכולי, ועכשיו אנחנו, תראו לאן הגענו מפני חטאינו וכולי.
זה לא המבט הנכון,
האמוני הנכון למצב שאנחנו נמצאים בו.
כאשר אדם נמצא ברגע
אני לא אומר קשה, רגע אתגרי בחייו, רגע שהוא נמצא עכשיו מול התמודדות,
מול קושי אדיר,
הוא חייב לעבוד על עצמו,
להבין איך המצב שהוא נמצא בו עכשיו
הוא בדיוק המצב
הנכון בשבילו.
אנחנו קודם שמים את החץ ואז מסמנים את המטח.
אנחנו פה עכשיו, בסדר?
חלק לא בבחירתנו, 99% אגב זה לא בבחירתנו,
במלחמה על אחת כמה וכמה, נכון? אף אחד מאיתנו פה הוא לא ראש ממשלה, יש לי פעמיים, תודה.
תודה שפה הזמן, אני גוזר.
אף אחד מאיתנו פה הוא לא ראש ממשלה ולא רמטכ"ל,
אבל בסדר, לכל אחד מאיתנו יש גם את החלק הקטן שלו, שהוא היה יכול אולי להרתיע יותר ולהילחם יותר, בסדר, אבל אנחנו נמצאים עכשיו פה,
זה המלחמה.
איך אנחנו מביטים על הנקודת זמן הזו שעם ישראל נמצא בתוכה?
בואו נתחיל.
זה תרגול מחשבתי ונפשי,
שאחרי זה גם יהיו לו השלכות לכל אחד בחיים האישיים שלו, מול קושי ומכל כל אתגר,
איך בוטחים בקדוש ברוך הוא.
איך המלחמה הזו
היא הגיעה בדיוק,
ובזמן,
ובמקום,
ובצורה המדויקת למה שאנחנו צריכים.
נתחיל דבר ראשון מהצד הביטחוני.
שוב, זה דברים פשוטים שכולם יודעים אותם, רק חשוב, מה שנקרא, לחדד אותם.
המלחמה הזו
היא תוכננה במשך עשרות שנים על ידי ציר הרשע. כולנו היום יודעים את זה.
התוכנית הגדולה של איראן הייתה שהם מפתחים נשק גרעיני.
בינתיים עוטפים את מדינת ישראל, מה שנקרא, בחגורת אש, פרוקסי,
חמאס בדרום, חיזבאללה וסוריה בצפון, חות'ים, מכאן,
ערביי ישראל וערביי איו"ש בתור ישראל.
והתוכנית הייתה שבשלב זה או אחר,
שאיראן כבר מגיעה לסף נשק גרעיני,
וברגע שישראל תנסה, כמו עכשיו, לתקוף אותה,
יהיה עכשיו הסתערות מכל הכיוונים. מה שחווינו במה שנקרא 7 באוקטובר,
זה מה שנקרא פסיק למה שיכול להיות.
אם הם רוצים תחתי שבע, למה זה חלק בקו?
לא יודע, תשאל את למה הם רוצים בזה.
זה היה הרעיון, שיהיה להם נשק גרעיני, הם רוצים להיות מעצמה גרעינית, הם רוצים לשלוט בעולם,
רוצים לשמיט את המזרח התיכון, רוצים להתאבד, אני לא יודע, זה איראנים.
לא צריך להיכנס יותר מדי ל...
הם לא חושבים כמונו.
זה אנשים, לא יודע, זה לא אנשים בדיוק, זה לא בני אדם, זה סוג של... זה רשע טהור בעולם, שזה הרי מדהים, המלחמה באיראן, זה באמת מלחמה, אתה מבין, יש מלחמות שאתה מבין,
מלחמים על קרקע, אתה מדינה שגובלת בישראל, אתה רוצה את השטרים של ישראל,
אני יודע מה, יש לך מאבקים כלכליים בישראל.
פה פשוט, אתה רואה, רשע טהור. החליטו שמדינת ישראל, זה מה שלא נותן להם לישון טוב בלילה, אנחנו צריכים לישון את ישראל. את כל המשאבים, הם הרסו את המדינה שלהם לדורות.
הם הולכים ליפול עוד יותר.
הכול בשביל להשמיד את מדינת ישראל. אוקיי, אז זו הייתה התוכנית. ועכשיו אנחנו יודעים, הנה, עכשיו אנחנו עוברים את השיעור הזה,
אחרי שכבר,
לצערנו, כבר יש איזה טיל שנפל, נהרגו בבת ים אנשים. צריך להבין שהדבר הזה הוא פסיק למה שהיה חלילה יכול להיות.
מאות אלפי טילים על ישראל, ועשרות אלפי מחבלים שפולשים מהצפון, מהדרום,
וכידוע אצלנו, תכף נדבר על זה, אצלנו היה בלבול אדיר בתוך עם ישראל, כל מיני כוחות שטשטשו פה אנשים והרדימו את הצבא והודיעו על סירוב פקודה.
אסור אפילו לדמיין, אם נגיד הם היו מחכים,
אם סנוואר לא היה מחליט שהוא פתאום תוקף שם בשמחת תורה ובשביל באוקטובר, הם היו מחכים עם התוכנית הזו, והיו, לא עכשיו, עוד שלוש, ארבע, חמש שנים.
עושים את הדבר הזה?
אסור אפילו לדמיין מה היחס ושלום היה יכול להיות.
קרה פה משהו, ששוב, הסנוואר, החמאס,
החליטו שהם תוקפים.
שוב, זה הכל התגלגל פה, גם פה אפשר עכשיו לבוא, למה התגלגלו?
סנוואר חשב שמדינת ישראל נמצאת בפני התמוטטות, כי הוא ראה את כל ההפגנות של כל האנרכיסטים,
יש פה כמה דברים שהתנקזו לסיפור הזה.
תקף,
בלי תיאור,
יום מר ונמהר, יום חושך אפלה וצרה,
אותו יום,
אבל לזכותו עם ישראל
פתח פה במערכה
שריסק את החמאס בדרום,
ריסק את החיזבאללה בצפון,
מוטט את הצבא הסורי.
חות'ים נשארו, הם חמודים, הם תמיד,
הם בשביל האווירה הטובה, הם כזה, זה כזה, מוסיף לנו מדי פעם כזה,
איזה מצות. בסדר, איתם, איתם נסתדר.
בסדר.
ועכשיו עם ישראל יכול לעשות את מה שהיה בלתי נמנע, זה כאן כל ה... מי חשב שלא הת... ברור שהיו תוקפים בסוף, זה בלתי נמנע, מה אתה, אתה לא יכול להשאיר נשק גרעיני אצלם,
ועם ישראל יכול לעשות את זה, יחסית, בהתמודדות סבירה,
ולשם זה הולך.
זה משהו שאתה רואה, הקדוש ברוך הוא מסובב הסביבות,
מהלך של עשרות שנים קרה בדיוק.
זה נכון ברמה הבינלאומית.
שוב, אמרתי לכם, זה שיעור, אנחנו פה, שיעור עכשיו
תורני-אקטואלי,
ברמה הבינלאומית.
שוב, נלך למשחק הזה, אם, אילו.
דמיינו לכם שנשיאת ארצות הברית עכשיו הייתה קמלה האריס,
ולא טראמפ.
תראו, הקדוש ברוך הוא, תראו, סבב פה, וגם פה, אגב, זה מהלכים אלוקיים,
תרבותיים, אין-סופיים, שהובילו לנקודת זמן הזו, שהמלחמה,
המלחמה הזו, הקיומית הזו, פרצה,
שיש לנו את הגיבוי האמריקאי בשטה.
ניכנס גם למישור הפוליטי.
מה את חושב? שוב, אין לי שום בעיה, אנחנו כבר איבדנו את הפילטרים במלחמה הזו. אין כבר מה שנקרא פוליטלי קורקט.
דמיינו
שראש ממשלת ישראל היום היה איזה ליצן כמו יאיר לפיד, בנט ושאר ה...
ליצנים. דמיינו לכם...
אה?
ליצנים היו. אה, ליצנים.
דמיינו לכם שהרמטכ"ל היה יאיר גולן.
לא, זה משהו שמציאות,
עם כל הפיתולים האינסופיים שם,
הקדוש ברוך הוא הוביל את ה...
ואז זו, כל הדברים האלה זה דברים שכולנו יודעים, רק לא אוהבים להגיד אותם.
כאילו, זה היום לא נעים להגיד אותם, אבל כולם יודעים אותם.
אני אדבר על משהו יותר עמוק.
כמו שאמרתי, זה המבט של שער הביטחון בחובת הלבנות.
אדם אחרי שיש משהו, שיתפור עכשיו ויראה איך כל המציאות הובילה, איך הכזאת שהוא הוביל בדיוק לנקודה הזו, כמו שזה.
אנחנו נמצאים עכשיו
לקראת סוף שנת תשפ"ה, בסדר?
2025 למניינם.
תחשבו
מה קרה בחמש שנים האחרונות, מתש"פ עד תשפ"ה,
מ-2020 למניינם עד 2025. אנחנו עברנו בחמש שנים האלה
חמש שנים תחוסות ואינטנסיביות,
שבדרך כלל זה מתפרס על חמישים שנה,
זה נדחס בחמש שנים.
נתחיל מהקורונה, בסדר? נתחיל מהקורונה.
תש"פ עד תש"ם, אמצע תש"פ, ג' בערך.
שלוש וחצי שנים של קורונה.
שוב, אני רוצה שניזכר כולם.
זה היה נראה סוף העולם, נכון?
תראו במבט לאחור
איך זה בנה בעם ישראל, בעולם כולו,
את המצב הנפשי,
הרוחני,
להתמודד עם המלחמה שעכשיו אנחנו נמצאים איתה.
ברמה הבסיסית ביותר,
היכולת להתמודד נפשית וארגונית עם שיבושים בסדר גודל מתמשך.
זכו למשל בפעם הראשונה שהיינו צריכים להפעיל זום. אני בכוונה יורד פה לדוגמאות בליכון.
זה לא רק הצעד הטכני של להפעיל,
מבחינה נפשית,
היכולת הזו שאפשר עכשיו במשך שבועות, חודשים,
אני מאמין שפה זה יהיה שבועות, אבל גם אם זה ייקח יותר.
לנהל את המדינה, לנהל מערכות,
גם שיש סגר וגם שיש,
אני בטוח שכל אחד ואחד פה ששמע על המתקפה באיראן והודיעו שאין לימודים אחר, אין מקומות עבודה סגורים, אני לא יודע, זה כולנו קשה, זה לכולנו עכשיו שינויים, שיבושים וזה.
מבחינה נפשית,
אנחנו בהרבה פחות מזועזעים כמו שזה,
ממה שזה היה לפני חמש שנים,
שזה התחיל הסיפור.
הקורונה, אתם זוכרים, אנשים סתובבו פה כמו זומבים.
כאילו,
איך יכול להיות דבר כזה?
שהולכים לתור בסופר, נכון? זה נראה לקוח מאיזה סרטי מדע בדיוני וזה.
הנה, יש דבר כזה.
יש תור בסופר, נכון, קונים מצרכי יסוד, שמים מים מינרלים בבית, כן, לא שזה צריך את זה כל כך, אבל בסדר, שיהיה בשביל התחושה הטובה.
אפשר לתפעל זום.
אפשר במשך זמן ארוך,
לא להיות במסגרת השגרה, החיים הרגילים.
הילדים בנויים ככה.
שנות הקורונה חישלו משהו בחוסן הנפשי,
להביא את עם ישראל מוכן לקראת המערכה שאנחנו עכשיו נמצאים בתוכה.
שוב, זה לא הכול, קורונה זה ההתמודדות מסוג אחד, עכשיו שבניין מתמוטט מטיל, זה התמודדות אחרת. אבל אגב, גם ברמה הטכנית הפשוטה, פיקוד העורף, היכולות הארגוניות, הן
הן הולכות ומשתכללות במדינת ישראל משנה לשנה,
דרך כל המסע פיתולים הזה.
הלוואי והיינו זוכים, היינו עושים תשובה, ולא היינו צריכים את כל האתגרים האלה בשביל להיות במקום שאנחנו נמצאים בו. אבל כמו שאמרנו, אנחנו עכשיו מסתכלים במבט לאחור.
עכשיו, כשאנחנו רואים, זה הוביל לשם.
נעבור לדבר הבא,
שנת תשפ"ד, מה שנקרא 2023,
חצי גם 2024,
שהיה פה במדינת ישראל את כל ההשתוללות של האנרכיסטים.
שוב, בהתחלה, מלחמת אזרחים, המדינה הולכת להתמוטט.
שוב, הנזק נעשה,
ואנחנו עכשיו כולנו צריכים לעשות תשובה על האנשים האלה, והם עוד לא שילמו את הדין, והם עוד ישלמו את הדין על מה שהם עשו.
לא, מה שנקרא, שום דבר.
לא נשכח ולא נסדח.
אבל אני רק אומר לצורך העניין, איך אנחנו רואים איך גם מזה הקדוש ברוך הוא זימן מבחינה נפשית את הדברים בדיוק אל הנקודה.
במשך שנים מדינת ישראל נשלטה
בידי כוחות מבולבלים במקרה הטוב
ורשעים במקרה הרע,
שבמשך שנים סיממו פה את עם ישראל,
הכריחו את עם ישראל,
תמרנו אותו לוויתורים, להסכמי אוסלו,
התנתקות, שליט,
והם שלטו לחלוטין בכל המערכות.
המבוגרים פה מכירים את זה יותר, הצעירים גם כבר.
היא, לא יודע, שהיית הסכמי אוסלו, אני זוכר בתור נער, הייתי יושב פה במכון מאיר, ישבתי ולמדתי, אני זוכר את זה.
היה אז ממשלה שכולה הייתה יאיר גולן, צריך להבין, 60 ומשהו מנדטים יאיר גולנים כאלה,
שהם עשו פה מה שהם רוצים, מכרו את ארץ ישראל,
ואי אפשר היה לפצות פה ולצפצל, זאת אומרת, אנחנו עשינו הפגנות פה, וזו קבוצה איזו שולית חסרת,
לא היה פה תקשורתי, לא היה, כל המערכות בשליטה.
עכשיו עדיין יש להם כוח ושליטה, אנחנו יודעים את זה.
אבל הדברים השתנו.
הדברים השתנו.
השתנו. כבר נגמר הימים שכל עם ישראל יושב עכשיו מול ערוצי הרעל.
והם ממשיכים, גם אגב, הם מנסים בתקופה עכשיו של המלחמה, הם ממשיכים להחליש. הכול אבוד, הכול מיואש, שאנחנו מפסידים.
אנשים, אני לא יודע אם צריך לראו את הדברים האלה. מי נשאר? זה אנשים מזוכיסטים, אני לא יודע.
היום כבר, ברוך השם,
רוב עם ישראל הבין את הדבר הזה.
יש פה עוד המון, ממש כזה, deep state הזה. הוא הולך ונשבר.
לא היינו יכולים להילחם עכשיו
באיראן אם הם עדיין היו שולטים האנשים האלה באופן שהם שלטו לפני שנתיים, שלוש וארבע ועשרים שנה.
שוב, הקדוש ברוך הוא תמרן פה עם כאבים אדירים, עם פיתולים אדירים וכולי,
אבל הגענו היום למצע
שעם ישראל ערוך מול המערכה הזו באיראן.
אנשים כבר יכולים לקבל
תקשורת חיובית. אנשים, יש כבר מערכות חברתיות,
אגב, אפילו גם רשתות חברתיות, זה גם חלק פה מהתהליך של הגאולה, שכבר נשבר פה המונופול של הרשעים,
ומתוך השטח עולים פה דברים.
ונעבור כמובן למה שעברנו כולנו בשנתיים האחרונות, מלחמת חרבות ברזל.
זו מלחמה איומה ונוראה.
מאות הרוגים,
אלפים.
אבל המלחמה הזו,
היא הביאה את עם ישראל לנקודות המקסימום שלו.
בהכול, בצד הביטחוני,
בצד החברתי,
בצד הכלכלי ובצד הנפשי הרוחני.
אנשים נמצאים פה אחרי מאות ימי מילואים,
והם הולכים עכשיו
שוב פעם במילואים.
זה לא היה קורה לפני עשר שנים,
אם לא היינו עוברים פה את הכור היתוך הזה של מלחמה שהיא,
אם לא הייתה מלחמה בסדר גודל של מבחינת חברות ברזל,
היה פה עוד פעם אנשים,
עכשיו כולם מבינים, אין ברירה,
זה יוצר כוחות נפש אדירים,
שעכשיו אנשים מוכנים, מה שנקרא, אני מקווה, במלחמה הזו, לסיבוב האחרון,
זה לא הסיבוב האחרון בכלל, יהיה עוד מלחמות, אבל
למלחמה הזו, שהיא עכשיו הקיומית,
שלא יהיה גרעין לאיראן לזה,
אנשים, כל המערכות משומנות להיכנס לדבר.
מבחינה חברתית, גם כל הכוחות שהתגלו בשנתיים האלה בעם ישראל, ששוב יתברר שרוב מוחלט של העם היהודי מאוחדים,
מחוברים, מתנדבים, זה הכול. זה מנצח פה כוחות אדירים שניסו לקבור את הדבר הזה, מבפנים ומבחוץ.
ומבחינה רוחנית,
צריך ל... דיברנו על זה כמה פעמים בשיעור הזה, וכולנו...
איזה כוחות רוחניים הלכו והתגלו בשנתיים האלה?
שוב, זה לא היה לפני עשר שנים.
אם המלחמה הזו הייתה פורצת
לפני עשר שנים,
או חס ושלום עוד שבע שנים,
שהכל היה נשאר כזה רדום, והתסבוכים בעם ישראל היו מעמיקים וכולי.
שוב,
זה לא היה כמו שזה עכשיו, אה?
שכמו שאמרתי, אנחנו לא יכולים לדעת מה היה,
אבל אני אומר שעכשיו, כשאנחנו נמצאים מכהונת זמן כזו, תראו איך מכל מקום הדברים מתנקזים בדיוק
לאן שצריך להיות.
זה המבט שאדם צריך לפתח בחיים שלו.
זה גם ברמה האישית של כל אחד ואחד.
אדם נמצא במקום מסוים בחיים, הוא עכשיו צריך לעבוד על זה,
איך
כל נסיבות החיים האלה הובילו אותו בדיוק למקום הזה,
ואיך הוא צמח מתוך נסיבות החיים האלה. דוגמאות שהבאתי קודם,
אדם שגדל במשפחה, לא יודע, שבאמת
יש שם בעיות.
איך הוא עכשיו מסתכל על המקום שלו בחיים?
האם הוא עסוק כל הזמן ב"למה נולדתי למשפחה הזו, הלוואי והייתי במקום אחר" ובורח לו לעולם הדמיון,
או שאדם עכשיו מאמץ את כל כוחות הנפש שלו להבין.
זה שאני גדלתי במשפחה הזו,
זה מה שהצמיח בי את הכוחות האלה.
גדלתי בבית שהיה שם אלימות והיו שם צעקות,
וזה בדיעבד, לא לכתחילה.
לכתחילה היינו שמחים מאוד לגדול לא בבית כזה,
אבל זה לא רלוונטי.
אך עכשיו שזה קרה,
זה מה שאפשר לי לצמוח ולהיות אדם יותר עדין ויותר חסין
נפשית ויותר רגיש לילדים שלי.
רק אני אעשה מאוד דוגמה, ואז זה נכון.
אדם גדל במשפחה לא דתית.
שוב, איך הוא מסתכל עכשיו על... בוא, המכון מאיר יש לנו הרבה מהחברים.
איך הוא מסתכל שוב עכשיו על עצמו בגיל 33?
האם הלוואי והייתי...
הוא הולך עכשיו בשיר של,
נו, אולי צור,
אני לא השם שאני לא הנכד של הרבי ממישבוז, שהבעל שם טוב ממישבוז, יש לו כזה,
אני לא אשם שנולדתי.
המבט הוא,
דווקא זה שאני נולדתי למשפחה כזו, בדיעבד,
זה מה שגרם לי עכשיו יותר שאיפה ויותר חיבור אל הקודש.
זה המבט שאדם אמור לחיות בחייו.
איך הכל מתנקז בדיוק לנקודה הזו.
אין מכירה ארצית, יש לו משהו?
התרגש עם אופן. כן.
אם תסתכל את זה בפרספקטיבה על ה...
אההה.
כן.
היו צעות, כשהיה צריך להתבאס,
תמיד היה איזו התבאסות,
תמיד, כן, כן, כשאתה, אני מסכים, אך אתה אומר עכשיו,
אי אפשר להוכיח את הדבר הזה או לא לפה, זה... אנחנו, כבר אמרנו, אנחנו נתחיל באמונה, בביטחון. אני אגיד לציבור,
מי ש...
האמוני.
זה שבוי, האמוני.
זאת אומרת, כשאני אומר למישהו היום,
זה תלוי מי זה, מישהו או יותר.
אני מאמין בכל ליבי שזה רגעים גדולים, זה מעלינו.
השאלה, מצב חוץ, דיברת על 27, על המהפכות האלה של ה... כן, ניסיונות המהפכות.
ניסיונות של המהפכות.
לא קרה פה איזה, בוא נגיד, קרע,
העם הזה, אין להם תמיד עוד זמן, זה ניח. זה ניח, ניח לחלוטין. אני שאתה מפחד מזה, זה החלוטין. אני טוב, שומע, זה כבר ניתוח.
זה סוף חזוני שלי, כי תהיה משוור תמיד היום, עם יהודי.
אבל ברוך השם, זה רגעי משבר. אנחנו נמצאים פה עכשיו, תחשוב,
המערכה, אני מבין מה שאתה שואל.
לא רק שאין התרסקות, יש פה משהו,
בשביל המערכה מהסוג שעכשיו אנחנו עומדים מולה,
זה לא ששת הימים, וזה לא יום כיפור, צריך לדעת.
אנחנו ניצבנו הפעם מול מערכה
שהיא בהרבה יותר מתוחכמת, מורכבת ומסובכת מבחינה תרבותית,
מאשר מלחמת ששת הימים.
מה ש... מלחמת שש שנים, כמו... אמרתם,
היה איום של צבאות ערב,
אבל היה עם שלם שנמצא באיזה גיבוש לאומי ברמה פשטנית,
אבל זה מה שהספיק והיה צריך באותה תקופה.
עכשיו אנחנו ניצבנו פה מול
ריקבון של שנים של הפרוגרס ושל הפוסט-מונדס,
שהרסו פה כל חלקה טובה.
ויחד עם זה עכשיו מערכה משולבת,
ולו מבחינה טכנולוגית, זה פי מיליון, כולם אומרים,
מה שקורה עכשיו זה מבצע מוקד בששת הימים היה יותר,
מבצע מוקד היה באמת דבר מדהים, שהיינו בני 19. היום אנחנו בני 77. האתגרים הם פי מיליון יותר מורכבים.
לא היינו מסוגלים היום לעמוד מול הדבר הזה עם אותה,
נקרא לזה,
גיבוש לאומי פשטני שהיה בששת הימים וביום כיפור.
היה פה משהו הרבה יותר עמוק מזה. מהלך
עמוק שהקדוש ברוך הוא הוציא פה כוחות שהם יותר גדולים מהתודעה הגלויה.
וסתם לגביה באופן טכני, זה נושא בפני עצמו,
הקבוצה הזו שעליה אנחנו מדברים, קבוצה שולית שהיא
כבר עכשיו פסיק בהיסטוריה והיא מרעישה צורחים שם, לא יישאר מהם כלום מכל האנשים האלה.
אגב, אני לא בין אלה שחושבים שהם ישובו בתשובה,
רשעים על פתחה של גיהינום לא ישבים בתשובה.
הם עד יום מותם ימשיכו, אבל בסדר גמור,
עם ישראל עבר גם דברים כאלה, לא צריך להתרגש מהעוברת,
הם נזכרו לקלון לכל ההיסטוריה,
בהיסטוריה, ויותר חשוב, מול הקדוש ברוך הוא, אז הם לא מאמינים בזה, אז אני מדבר בשפה שלהם.
יש דבר שנקרא גיהינום,
מחכה לכל מי שהיה שותף פה בהחלשת עם ישראל,
והדם של כל הדם פיזית ודם רוחני שנשפך פה,
ולצערנו עוד עלול להישפך פה, זה על הידיים שלהם.
עכשיו, אנחנו בעולם הזה כבר, אתה יודע,
הם איימו, הם מאיימים, הם עושים, הם ניסו בפועל.
יש שאלה כמה זה היה,
מה שנקרא, במודע, וכמה זה היה, מה שנקרא, התפלק להם.
אבל שוב, זה לא התפקיד שלנו לשפוט את זה.
התפקיד שלנו זה רק לראות איך מתוך כל סיבובי הסיבות הללו אנחנו נמצאים עכשיו
במקום המדויק לעמוד מול מה שקורה עכשיו.
תראו, אני לומד פה במכון כבר 15 שנים, בכיתה הזו,
זה לא השתנה.
תראו, הקלטות. אני ישבתי פה בכיתה בחמש שנים, רק אני אומר, בחמש שנים האחרונות.
ישבתי פה, אני זוכר,
שיום אחרי שמחת תורה,
יום אחרי שמחת תורה,
אבשר שפ"ד, הגעתי לפה משדרות,
כאילו, כבר לא הייתי בשדרות,
הייתי, התפניתי לירושלים, הגעתי לכאן,
רק, העברתי שיעור פה מול המצלמה.
עשיתי כאילו שואלים אותי שאלות,
תכל'ס דיברתי מול המצלמה, לא זה.
תראו, הצילום, הצילום היה אז,
תסתכלו על זה, זה הצילום שזיקרו ביום אחרי ספרי התורה,
זה צילום לא כמו עכשיו, אלא היה כזה חצי צילום, המצלמה פה לא היה טכנאי למטה.
אז אני,
לפני, שנה לפני זה, שהיו פה מלחמות אזרחים וזה וזה, גם תראו, דובר פה שיעורים במכון,
שנתגבר גם על זה.
בזמן הקורונה,
הסתובבנו פה עם מסכות, כאן, בחדר הזה, וגם הכל ריק,
וזה גם שיעורים פה, אין אף אחד, כי...
ועוברים את הכול.
עוברים את הכול.
ולא רק עוברים את הכול,
בדיעבד,
כל תקופה כזו בנתה בדיוק את מה שצריך בנדבך הגדול הזה.
זה אני רק מביא פה בתקופה של חמש שנים.
מי שלומד תורה גם יכול לראות איך 77 שנות מדינת ישראל ו-3,300 שנות העם היהודי,
ואם תרצו,
מיליוני שנות הקוסמוס,
הם כולם בסופו של דבר מתנקזים. זה ביטחון בקדוש ברוך הוא.
והדבר הזה, אני אומר, כל אחד צריך לקחת את זה לעצמו.
יש ברב,
אורות התשובה,
יש פרק ב',
קוראים לזה תשובה פתאומית ותשובה הדרגתית, בסדר?
הרב מדבר על שתי סוגי תשובות. תשובות,
זה בהקשר שלנו, זה הרגע הזה, כמו שאמר עכשיו, שהאדם
אומר וואי,
יש אלוקים, כן? זה ה...
יש שני סוגי רגעים כאלה בחיים, שהאדם מרגיש ואומר,
וואי,
אני בדיוק במקום הנכון, התשובה,
כן, אני רוצה לשוב אל השם, זה,
יש תשובה פתאומית. אומר הרב,
שהיא באה מתוך איזה ברק רוחני הנכנס בנשמה.
בפעם אחת
מכירו את הרב ואת הכיאור של החטא ונהפך לאיש אחר,
וכבר מרגישו בקרבו, השתמין גמורה לטובה.
יש רגעים מסוימים בחיים, שאני חושב שהימים האלה הם אחד מהם,
ששערי השמיים נפתחים.
אין היום מישהו
שהוא אדיש למה שקורה פה עכשיו.
זאת אומרת, כולם מבינים שאנחנו נמצאים פה עכשיו בנקודה,
חוץ מהקבוצה שדיברנו עליה קודם,
אבל נדבר על כל העם היהודי,
נמצאים באיזה נקודה שברור שאנחנו עכשיו
נוגעים,
כן, זה נוגעים בהיסטוריה, אני לא אוהב את זה, כי זו מילה חילונית.
נוגעים בתשובה,
נוגעים במהלך האלוקי שמוביל פה את העולם.
זה אבל לא חוכמה.
אומר הרב,
יש גם תשובה הדרגתית.
הרגע הזה ייגמר.
המלחמה הזו, המערכה הנוכחית הזו, היא תסתיים
בניצחון.
כבר עכשיו היא בניצחון.
יש כאבים, יש נפגעים.
אנחנו לא...
בשנייה אחת זה לא בא לטשטש את הכאב של כל...
הפוך,
מי שמבין את המהלך האלוקי, עוד יותר כואב לו
כל הפיתולים האלה.
אבל
אבל הוא מבין שכל הכאבים וכל הפיתולים האלה
הביאו אותנו
הכי מוכנים
בדיוק לכאן.
ואז, כשהרגע הזה נגמר,
ישנה תשובה הדרגתית.
לא בריקה, לא איזה ברק הבריק בקרבו להתהפך מן העומק של הרע אל הטוב,
אלא מרגיש הוא שצריך הוא להיות הולך ומיטיב דרכיו ואורחות חייו,
רצונו,
הלך מחשבותיו.
ואז, כשאדם נמצא במוד הנפשי הזה של תשובה הדרגתית,
הולכו וכובשו לאט-לאט את דרכי היושר.
מתקן את המידות,
מטיב את המעשים,
מלמד את עצמו איך להתקשר, כן, משום הכשרה, יותר ויותר.
מילים אחרות,
החוכמה זה לשמור את הרגעים האלה שאנחנו נמצאים בהם עכשיו,
להמשך.
שהברק יסתיים,
ואם שהרגע הזה שאנחנו ניצבים בו עכשיו,
יתפוגג.
יהיה שוב נטייה
לחזור
לתחושת החיים פה הם בהפקר,
לא ברור לי מי אני, מה אני,
למה אני פה, למה אני איך.
מה, כאן צריך תשובה הדרגתית.
צריך פה עכשיו
כל החיים
להכשיר את הדרכים,
לתקן את המידות, לעבוד על האישיות
כל יום ויום.
זה התפילה, זה התורה, זה כל עבודת השם.
איך אני נמצא בדיוק במקום הנכון?
איך כל הפעולות שעשיתי וכל הפעולות שאני עכשיו מנסה לעשות,
הם מכוונים אל הנקודה הזו,
אל האמץ, אל הצדק, אל הקדושה, אל האלוקות, אל התשובה?
זה מה שאדם צריך לעבוד כל החיים שלו.
המבצע הזה שעכשיו נמצאים בו,
עם כלביא יקום וכארי יתנסע,
לא יכול להיות שם יותר טוב מזה.
זה משהו שהוכן במשך עשרות שנים,
אני אישית מכיר מישהו שכבר עכשיו בפנסיה,
ששירת בכוחות הביטחון, אדם מודיעין, מוסר,
הוא אומר, לפני 20-30 שנה, הוא אומר, אנחנו עובדים שם על מטרות ב...
זה דברים, תחשבו,
אלפי אנשים, מיליוני שעות עבודה,
אין סוף קורבנות, אנשים שהקריבו את חייהם,
את חייהם פיזית וחייהם הכל,
את כל משאבי הנפש שלהם, חלקם כבר לא בחיים.
אנשים ש...
והם בנו,
כדי להגיע לרגע הזה.
אני גם אומר לכם שוב, אני לא מתבייש כבר להגיד.
יש כיום במדינת ישראל דמות,
ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
זה ברור לחלוטין שיד השם נוססה בו, שיש פה השגחה אלוקית. זה לא אנושי, מה ש...
איך שהדמות הזו מתפקדת.
לא אנושי.
כל מה שרוזים אותם.
מול אין סוף לחצינו.
זה לא, שוב, לא טבעי, מה שקורה.
צריך להיות עיוור בשביל לא לראות לב מלכים ביד השם. שהקדוש ברוך הוא פה הביא אותו, שוב, אני לא יודע כמה זה ממנו, כמה הוא זכה בזכות אבותיו, אני לא יודע בדיוק.
אבל זה המציאות.
שהקדוש ברוך הוא שם אותו,
אותו ואת מה שהוא מייצג, כן, כל ה...
במקום הזה.
גם הכישרונות, זה לא נתפס.
לא נתפס, איך בן אדם מסוגל
להיות
בכזה מקום?
זה כמו שיעקב מברך את יוסף, נכון? אומר לו,
ורבו, ויסתמו בעלי חיצים, נכון? כולם ילחמו בו.
ויפוזו זרועי ידיו, אבל זרועות הידיים שלו הן פז, הן זהב.
מגע זהב,
בוא, מוביל לזה.
בנימין, אתה יודע, זה יוסף, זה איך שהוא מתחבר ל...
מה יהיה אחרי המלחמה, אני לא יודע בדיוק מה, באופן אישי, התפקיד שלו יהיה.
ואני אומר, זה משהו שצריך להכיר בו.
אנחנו נמצאים במקום שהקדוש ברוך הוא שתל את הכוחות.
שוב, בהכל בדבר שבמבט חיצוני זה נראה,
אני אומר לכם, אני בן 50 עוד מעט.
30 שנה, אני ככה,
מה שנקרא,
קצת עמדתי על דעתי, עד גיל 20, בסדר, הייתי נער טיפש עשרה, אבל
כל המאורעות האלה, שוב, המלחמות, המאבקים, הפוליטיקאות, הכל כזה, נראה לך כל דבר כזה עומד כשלעצמו.
ויש איזה רגעים מסוימים שאתה רואה איך הכל
התחבר לדבר הזה.
הייתה חסרה חוליה אחת מבין המאה דברים שאמרנו, יש עוד מיליון.
היום היינו ניצבים מול איראן גרעינית, צריך להבין את הדבר הזה.
מכאן אדם צריך ללמוד לכל החיים שלו,
מול כל האתגרים שבן אדם יעמוד בחייו.
ויהיו עוד אתגרים, כן? יהיו עוד, אני עליי, יהיה, גם אחרי שאיראן תוכרע,
יהיה מלחמות, בסדר? יהיה, יהיה.
מי שדואג,
יהיה, יהיה.
גם איראן, לא יודע, יכול להיות שבסוף יסתיים, אתם יודעים, איזה חצי הסכם כזה שישאיר אותם לעוד עשר שנים, שעבד, ואז הם יתפוררו, לדעתי הם יתפררו גם כלכלית,
זאת תמיד הייתה התיאוריה שלי,
שזו מדינה שהיא כולה פייק.
יכול להיות, נו, אחרי ארבעים שנה יהיה לך,
יש לך פה טורקיה, יש, איך תדע, העולם,
אנחנו,
הקדוש ברוך הוא,
זורע צדקות,
בעל מלחמות מצמיח ישועות.
הקדוש ברוך הוא זורע פה צדקות.
זה מביא מלחמות,
ומתוכן צומחות הישועות.
זאת אומרת, לא רק ברמה עכשיו הלאומית, הכללית וזה.
זאת אומרת, מזה כל אדם ישליך לכל רגע שהוא צריך להתמודד בחיים,
שהוא ברגע הזה, שבן אדם שם ניצב. כולנו מכירים, אני נפגש עם הרבה אנשים, ואתם
גם נפגשים, אני יודע, אנשים שניצבים מול רגע שהבית שלהם מתמוטט.
יש רגע כזה, של גירושין, של אנשים שנמצאים מול מחלה,
שמודיעים להם שזהו,
יש פה מחלה חשוכת מרפאה.
אנשים שניצבים
מול אינסוף קשיים.
איפה נמדד יהודי?
ברגע הזה,
שהוא נמצא ורואה.
שלמרות האתגר האדיר שעומד מולו,
הוא רואה, כאן בדיוק אני צריך להיות.
לכאן הקדוש ברוך הוא הוביל אותי.
ועכשיו ככל כחו, שינסה להבין איך מה שהיה זה הוביל אותי לפה וזה. עכשיו, מה בדיוק יהיה? איך הוא יושיע את זה?
אנחנו מצמיח ישועות.
ייתכן שיש דברים שלא נראה אותם בעולם הזה.
לא כל דבר.
לא כל דבר אני יכול להצביע, את שמע, זה הוביל אותי בדיוק, ועכשיו כדי שאני ארוויח את הנקודה הזו.
יש דברים מסוימים שאני אגיד, שמע,
היה לי איזה צלקת אדירה לפני עשרים שנה,
והיום אני בן תשעים, ואני עדיין לא מבין למה זה הוביל אותי לחיים.
אז זה יתברר בעולם הבא.
וזה יתברר.
יתברר איך הכל, יש יד אלוקים מחמנת.
כל משיח.
ועכשיו זו הזדמנות. המלחמה הזו, המערכה הספציפית הזו,
זו הזדמנות טובה.
הזדמנות טובה לחדד בנפש.
יש אלוקים בישראל.
יש אלוקים בישראל.
אנחנו הולכים לנצח את המלחמה הזו.
אנחנו נודה לקדוש ברוך הוא בשיר ושבחה,
הלל וזמרה.
בסדר?
זמור לתודה.
אני לא יודע, אני מקווה שיתקנו הלל על המלחמה הזו. לא יודע בדיוק מה יעשו.
מה הרבה מתכלית?
אנחנו מתפללים שהמלחמה הזו תהיה בכמה שפחות כאבים. אתה מבין, אנחנו לא מחפשים, אנחנו אומרים, אל תביאנו לו לידי ניסיון ולידי ביזיון. אנחנו לא מחפשים את הפיתולים האלה.
אנחנו מנסים ללכת ישר ולעשות תשובה, וכמה שיותר הדברים ילכו למישרין.
אבל הדבר היחיד שבטוח הוא שהקדוש ברוך הוא מוביל אותנו בדיוק איפה שצריך.
ולכן כל אחד ואחת מאיתנו,
שיישן טוב בלילה.
אז מי שעזעקה... יש עזעקה שיקום.
מי שיקום, ואחרי זה יחזור טוב לישון.
יחזור לישון,
הקדוש ברוך הוא
מוביל אותנו, לא יוביל, מוביל אותנו עכשיו
והוביל אותנו לנקודה הזו,
וכאן,
כאן אנחנו צריכים להיות, בעזרת השם.
להם צורך?
