טוב, שלום לכולם. היום י"ט בסיוון.
זהו יום פטירתו
של מורנו ורבנו הגאון הרב שאול ישראלי,
זכר צדיק לברכה,
ראש ישיבת מרכז הרב,
ומתלמידיו
של הרב קוק זצ"ל,
ורבו של כפר הרועה,
ועוד ועוד שלל תפקידים
כאלה תלמיד חכם
של תורת ארץ ישראל,
ודבריהם, הימים זיכרונם,
אז נקרא מתוך ספרו על התורה, "שיח שאול",
עניינים שנוגעים הן לפרשת השבוע,
פרשת שלח לך,
והן לעצם הימים האלה
בבירור כוחותיו של העם הזה לקום על אויביו.
אומר הרב ישראלי בשיחה שהכותרת שלה, "ונאי בעינינו כחגבים".
פרשה מעציבה מגוללת לפנינו התורה בסדר השבוע, היא פרשת המרגלים,
מאורע שהביא לתוצאות
עגומות לשעה ולדורות.
נדלג פסקה,
ואם כל דברי תורה צריכים לימוד, הרי פרשתנו,
שממנה התוצאות לכל דור ודור,
דורשת לימוד ואיום מדוקדקים.
מה היה חטאם של המרגלים?
הרב ישראלי שואל את השאלה
שכבר הרמב"ן שאל אותה, או החיים הקדוש שאל אותה.
לכאורה, נדמה שמילאו שליחותם בנאמנות.
הן נתבקשו הן לתור ולראות את הארץ, מה היא ואת העם היושב עליה, איך חזק הוא ערפיה, מעט הוא עם רב,
ואת הערים אשר הוא יושב בהן במחנים מבצרים, והרי בכל השטחים מסרו את כל אשר ראו.
כלומר, הדוח המודיעיני שלהם היה אמיתי.
ומה היא אשמתם
אם אז העם היושב בארץ, ואם הערים בצורות גדולות מאוד?
הרי נכון היה כל זה, והם את האמת מסרו.
הם לא העלימו מסמכים מראש הממשלה,
הם מסרו את כל האמת.
האם נדרשו לשקר ולהעלים את אשר ראו?
תהפכו את הדף.
אכן,
אם נדקדק נמצא
איזו חריגה קטנה אחת בלבד,
שהיא מאוד מאוד גדולה ומשמעותית.
שבין כל הפרטים האובייקטיביים שמסרו,
התגנב גם פרט קטן.
לכאורה צדדי, לכאורה בלתי חשוב.
אולם ממנו המפתח להבנת ההבדל בהערכת הנתונים הממשיים,
אותו הבדל שבין המרגלים לבין יהושע וחלף.
הנתונים שהביאו אמיתיים,
אבל הערכת הנתונים
והמסקנות
של ניתוח הנתונים,
זאת הייתה הטעות וזאת הייתה חוסר אמונה.
זוהי התוספת הקטנה והתמימה,
ואנאי בינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם.
מאיפה אתם יודעים שהם חושבים עלינו כחגבים?
אולי הם חושבים עלינו אחרת.
ולמה שיחשבו עלינו אחרת?
הרי בקריאת ים סוף אנחנו אומרים, שמעו עמי מירגזון,
חיל אחז יושבי פלשת, עז דימלו אלופי אדום,
אלי מואב יחזי מורד, נמוגו כל יושבי כנען.
נמוגו כל יושבי כנען.
תיפול עליה ממטה ופחד, בגדו אזרחה ידמוק האוון.
אז הם מתים מפחד.
מה אומרים המרגלים?
אנחנו חגבים.
נכון? הדור אשר ראה נפלאות בארץ חם, נוראות על ים סוף,
אשר שמע קול אלוהים חיים מדבר אליו מתוך האש,
דור זה שכח את גדולתו ותפארתו.
ענקי הרוח
מתחילים להסתכל על עצמם בביטול ובלעג.
הם רואים את עצמם כחגבים, לעומת זה,
וכתוצאה מזה הם רואים את האחרים כבני ענק.
הם אינם יכולים לראות מה שראו יהושע וחלב.
הם אמרו, אנחנו חגבים.
וזה לא נכון.
צריך לדון בזה.
כי ענק זה
עומד על כרי תרנגולת,
כי העמים אכולים שנאה ותחרות הדדית,
שהשלטון מפורר, שהתרבות רקובה,
שהתועבות עשו בהם כלה, שר צילה מעליהם וה' איתנו.
לעומת זאת, הם מרשים לעצמם להוציא משפט על הרהורי ליבם של אחרים,
וכן היינו ביניהם.
זה שקר מוחלט.
זה היה החטא,
הביטול העצמי,
חוסר ההערכה של הסגולתיות הישראלית
של כוחות הנפש
העצומים הגנוזים בעם זה.
והרב ישראלי בכוונה אומר,
קורות נפש גנוזים.
יכול להיות
שמבחינה ריאלית,
שטחית,
העם מתבכיין.
ויבכו העם בלילה ההוא, ותישא כל העדה,
קולה,
כולם התבכיינו,
אבל
הם היו אמורים לראות אותם אנשים צדיקים,
ראשי בני ישראל, לראות את עומק הנפש הישראלית,
גם אם יש אנשים שנראים נפילים וענקים,
אבל השם איתנו,
זהו שהוליד את הפחד
מפני ההתנגשות
עם עמי נכר ועם תרבויות נכר.
אז קודם כל, פחד פיזי,
אבל גם פחד
מוסרי-רוחני.
איך נתמודד עם תרבויות הנחם?
זהו שהוליד את הבהלה, שלא יוכלו להחזיק מעמד
כשיבואו במגע עם בעיות מדינה.
זה כבר פחד רוחני.
איך נוכל להתמודד
עם מדינה?
יהיה צבא?
איך זה יסתדר עם הישיבות?
תהיה פוליטיקה?
איך זה מסתדר עם מוסר, עם יושר?
אבל הקדוש ברוך הוא דוחף אותך לארץ.
הוא מצווה אותך עלי רעש,
וירישתם אותה וישבתם בה.
הוא יודע מה יש בארץ,
והוא יודע שיש לו לנו תורת אמת
שתתמודד עם הכל.
זה שהוליד את השיטה
שלא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן ולאוכלי תרומה.
כלומר, שחיי עם נורמליים בארצו בהכרח יביאו לפריקת עול תורה.
ואשר כן מוטב לשבת במדבר,
לאכול את המן ולדחות את הכניסה לארץ עד אין קץ.
נדלג לסוף הפסקה הזאת, אי אמון בישראל,
וגם אי אמון במושיעם של ישראל.
לא רק סיפורים ממה שעבר רוצה התורה לספר לנו.
לא רק בכייה לדורות משמש מאורע זה.
יותר ראוי שיהיה איזה לימוד לדורות,
שבימי מבחן,
אומר הרב ישראלי,
כמדבר נא דאומתי,
מנהיג האומה,
תמיד חכם שמוביל מכוח
תורת ארץ ישראל, שאותה ינק מרבו הרב קוק
ומהרב ציודה
ומהרב חרל"פ.
הוא רוצה להוביל את עם ישראל.
אומר הרב ישראלי לנו, שבימי מבחן נדע שלא להיתפס
לרגשות של ביטול עצמי או פחד מפני אפשרות עמידה במערכה.
הנתונים נכונים,
מערכה קשה, מערכה מורכבת,
אבל לעולם לא המסקנה, אנחנו לא יכולים.
שנדע שהייעוד הישראלי מודרך על ידי השגחה האלוקית.
שאם גם מורדות,
כלומר, גם אם, אף על פי שיהיו מורדות ברוח האומה,
והרוח עולה ויורדת, יעלו שמיים, ירדו תאומות,
אבל תתחזק ותתגבר הסגולתיות הישראלית,
לא לעמוד נדהם.
יש לנו אוצר של סגולה נשמתית, ישראלית,
אלוקית.
תפקיד תלמידי חכמים,
לפתוח את אוצרו הטוב של ריבונו של עולם, שגנוז בנשמותינו,
ולהתגבר על כל מכשול,
על פי הדרכת התורה.
ואם כהנה וכהנה יתנפחו כענקים סביבותינו,
שר צילם מעליהם וה' איתנו,
אל ניראום.
אם אנחנו נהיה את אשר אנו ראויים להיות וצריכים להיות,
כי אז נתגבר על משברים מבפנים,
גם על קשיים מבחוץ.
איך אומר
רבינו חיים בן עטר,
אורחיים הקדוש,
שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל.
מה האריכות הזאת?
אומר אורחיים הקדוש,
גילה לישראל,
כי כפי הטבע,
אינם יכולים,
כי הערים בצורות וחזקות,
אז אנחנו בדרך הטבע לא יכולים.
אבל מה?
כיוון שארץ ישראל היא מתנה אשר אני נותן,
אז זה כבר בעיה של הקדוש ברוך הוא.
הוא נותן לנו את המתנה,
אז הוא ידאג
שהמתנה תגיע אלינו.
אז גם אם אנחנו חוששים שלנו אין כוחות מצד עצמנו,
אבל צריך להאמין בריבונו של עולם, אומר ארוחיים הקדוש,
הארץ אשר אני נותן, וכיוון שהדבר הוא בא להם במתנה,
על הנותן להוציא עושקיה או עוסקיה כדין הנותן מתנה,
והוא יילחם להם ויעמידנה בידם
באין שטן ואין פה גרה.
השם נותן את המתנה. אתה עושה את החשבון שלו?
אתה תפסה את פסיעותיך לארץ ישראל.
מה עם העמים?
אל ארץ כנען אשר אני נותן, אני נותן, אני אדאג שתקבלו את המתנה.
יש מפריעים,
בסדר, נחסל אותם.
עכשיו אנחנו נקרא קצת
במאמר נוסף של הרב ישראלי,
שהכותרת שלו, השם איתנו,
אל תיראום.
זה המאמר השני.
הזכרנו כמה פעמים שהרב מרדכי ליהו זצ"ל
היה אומר,
אל תיראום,
אל תירא או"ם.
אל תקשיב בכלל לאו"ם.
אל תסתכל עליהם בכלל, הם לא שווים כלום.
אל תירא או"ם שמו"ם.
אומר הרב ישראלי,
אם אנחנו מתבוננים על ספר במדבר בכלל ועל פרשת שלח לך עניין המרגלים,
בפרט,
אנחנו רואים עליות ומורדות.
עליות ומורדות, ימי שיא וימי שפל,
עוברים לפנינו בסך,
בספר שלפנינו.
ספר הפקודים.
ואנחנו, הוא מיד עובר לפרשת המרגלים, ואז הוא אומר,
אך הנה,
בפסקה השלישית, הכל התהפך.
הסיפור מתנודד מקצה אל קצה,
כי ספינה מטרפת מצד אל צד,
ממורך לב להתנפחות שווא,
ממרגלים למעפילים.
שואל הרב ישראלי, איך יכול להיות
שעם ישראל הוא כל כך קיצוני,
הוא עובר
מעברים בקיצוניות שיא?
מרגלים זה פחד, זה שיתוק,
ומעפילים
זה סיירות שהולכות קדימה בלי שום חישוב של סיכון.
אז אנחנו מרגלים או מעפילים?
זה שתי קצוות.
אבל קוראים לנו זאת לא רק כפרקי היסטוריה,
כי אם בעיקר בתור פרקי תורה, פרקי לימוד,
חומש במדבר כמו כל התורה,
פרשיית המרגלים,
זה לא סיפור היסטורי, זה תורה.
כי על כן לא רק סיפור של עבר לפנינו,
כי היא מציאות חיה ותוססת,
בעלת משמעות לדורות.
התקנה לקרוא בתורה.
החובה הזו לקרוא בשבת ושני וחמישי
איננה רק בכדי לדעת את אשר היה,
כי אם לדעת את הדרך אשר ילכו בה כיום הזה, בהווה.
זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור,
מימות עולם לדור ודור, מן העבר להווה,
מההווה לעתיד.
דלגו לפסקה שמתחילה בדיבור המתחיל, ההגדרה הנכונה,
הפסקה הרביעית
בטור השמאלי.
ההגדרה הנכונה ניתנה על ידי דוד המלך על אבא שלו.
עם טועי לבב הם,
והם לא ידעו דרכיי.
מי שאינו יודע את דרכו טועה והולך בדרך מסוימת.
כאשר מרגישו שלא זו הדרך, עוברו לדרך אחרת.
ושוב רואה שזו לא הדרך.
יש כאן מעבר קיצוני מצד אל צד,
מתוך אובדן הדרך, לא יודעים את הדרך.
אין ווייז.
מרגלים ומעפילים.
סוגריים.
שמא יאמר בלשון ההווה,
תקופתו של הרב ישראלי,
שלום עכשיו ותנועת כך.
יש מזה ומזה.
אבל הדרך של התורה,
הקו האמיתי שהוא קו התורה,
וכהגדרת הרמב״ם, הממוצע,
תראו בסוף העמוד הזה,
בשורה הרביעית מלמטה,
מצד אחד הכרת ערך עצמנו,
ומאידך
ללא התרברבות נבובה,
חסרת תוכן וכיסוי.
הבה נאמץ לנו את הביטחון העצמי של יהושע וחלב, את ההרגשה,
כי בה' איתנו אל תיראום.
זה שעם ישראל זוכה לעוצמה אדירה,
לא לאבד את החשבון, אומר הרב ישראלי.
לא התרברבות.
מי אנחנו?
השם איתנו, לכן,
לכן הכרת ערך עצמנו,
העצמיות, הנשמה האלוקית, נשמה שנתת בי טהריי,
היא עיקר ערכנו.
תהפכו את הדף.
הממוצע, בשורה השנייה, הממוצע שבין ההתגאות
לבין השפלות היא הענווה.
אסור לנו להתגרות.
אסור לנו חס ושלום להיות בשפל,
אבל האמצע, הענווה.
רק אתכם ידעתי
כי אתם המעט מכל העמים, אתם ממעטים עצמכם לפניי,
וממילא אתם מאפשרים לריבונו של עולם
להופיע דרככם.
ורב ישראלי אומר,
ביטול עצמי
הוא סכנה,
לא פחות קטנה מהתרברבות.
חשבון מדויק, מתי,
כמה,
לא להתרברב,
לא לביטול עצמי.
וזה אכן היה כישלון של המרגלים.
עכשיו נעבור לדף הבא.
אנחנו זוכים בימים האלה
להתקיימות
מסוימת של הנבואה שמופיעה בתורה, בפרשת בלק,
על עם ישראל,
הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא.
אז בדף
האחרון שלפנינו,
שלקוח מתוך שבטי יה,
שזה הפירוש של הרמד ואלי
מתלמידיו של הרמח"ל,
פירוש על כל התנ"ך,
נתחיל דווקא בצד שמאל,
פרק כ"ד בחומש במדבר,
פרשת בלק, פסוק ט'.
הפסוק אומר,
קרא, שכב, כארי וכלביא מי יקימנו.
עם ישראל נדמה לאריה וללוי.
במה הוא דומה לאריה וללוי?
אומר הרמת ואלי, פסוק ט'.
כי האומה הזאת
היא אומה של אריות,
כולם גיבורים,
בין לפי טבעם,
בין מפני שהשכינה ששורה עליהם
ומהו טיבם של אריות,
שלפעמים קורעים ושוכבים ונראים כחלשים.
הלכתם פעם לראות את האריה הרדום בגן חיות.
אתה לא מבין, זה אריה ישן וישן וישן,
אבל פתאום בבת אחת
הוא קם,
ואתה חושב שהוא עומד לשבור את הזכוכית שאתה מסתכל עליו.
זה טבעם של ישראל. לפעמים קורעים ושוכבים ונראים כחלשים,
אבל לבסוף
קמים בפתע פתאום וטורפים והורגים ואוכלים, מתצדים אותם.
כך ישראל הם נראים כחורעים ושוכבים בזמן הגלות,
אבל לבסוף,
בזמן הגאולה,
מתקיימת הנבואה
של מיכה,
והיה אשר הראית יעקב בגויים,
בקרב עמים רבים, כאריה בבעמות יער.
כי הכפיר בעדרי צאן, אשר אם עבר וטרף ורמס,
ואין מציל.
אין אפשרות להינצל
מהאריה הזה בשעה שהוא קם.
מה הסוד הזה של האריה?
מנין הכוח שלו?
בהקשר הזה של עם ישראל.
אז אומר הרמת ואלי בפרק כ"ג, פסוק כ"ד,
מה הסוד הגבורה של עם ישראל?
ומזה תבין אתה בלק,
כמה טועים כל הגויים שחושבים להתגבר על זאת האומה הקדושה,
להכניעה ולהשפילה ולהתיש את כוחה.
שערי אדרבה ואיפכה מסתברה,
כי כשם שהאלוה שלהם הורם ונישא על כל אלוהי העמים,
כך האומה הזאת,
הדבוקה בו,
היא עתידה להתעלות
ולהתנשא על כל שאר האומות,
כי הכוח
להתגבר כלביא יקום,
וההתנשאות וכארי התנשא,
הוא לעולם כפי הדבקות.
ולכן אחרית גויים מדבר, צייה וערבה, אף היא שאין ממש בדבקותם.
אבל זאת האומה,
שהדבקות שלה היא בהשם אלוקים אמת, שהוא אלוהים חיים ומלך עולם.
לפיכך היא עתידה להתנשא תמיד, יותר ויותר,
עד שתגיע אל תכלית ההתנשאות
ותתגבר על כל שאר האומות,
כלבי הזה שמתגבר על כל שאר הבהמות והחיות,
וזה שאמר, הן עם כלאבי יקום וכארי יתנשא.
הכוח הזה של ישראל הוא כפי דבקותם בריבונו של עולם.
ואתם הדבקים בהשם אלוקיכם,
חיים כולכם היום.
עם ישראל מברר
לעצמו ולעולם כולו את דבקותו בריבונו של עולם.
הדבקות הזאת,
יש לה מבחנים כבירים
בזמן הגלות,
בזמן חזרתנו לארץ ישראל.
ישנם מאבקים על הזהות היהודית במדינת ישראל.
אבל ככל שמתברר, ככל שמתגלה
שהאומה הזאת
דבוקה באלוהיה,
כך,
מתוך הדבקות הזאת,
היא מקבלת
את הכוח ואת ההתנשאות
להתגבר ולהתרומם
על העמים כולם,
שמפני שאין להם דבקות בה' אלוקים אמת,
אז סרצילם מעליהם, וה' איתנו,
אל תיראו.
כך אומר ערימת ואלי
בפרשת בלק.
רש"י על הפסוק: הנעם כלביא יקום וכארי יתנשא, אין לכם את הדפים,
תורה שבעל פה.
אומר רש"י
שפה לא מדובר על גבורה צבאית,
מדובר על
גבורה אזרחית
בחיי היום-יום.
אומר רש"י,
מה זה הן עם כלווי יקום וכארי יתנסה?
אם זה לא עניין צבאי, אז איפה יש גבורה במקום אחר?
כשהן עומדים משינתם בשחרית,
הן מתגברים כלווי וכארי לחטוף את המצוות,
ללבוש טלית,
לקרוא את שמה ולהניח תפילית.
איך השולחן ערוך אומר?
התגבר כארי,
לקום בבוקר.
זה לא פשוט.
יש מניינים עד שעות מאוחרות
בכל מיני שטיבלח, בכל מיני מקומות.
לקום בבוקר,
לקום בזמן בבוקר, זה לא דבר פשוט.
אבל האומה הזאת
היא כעריות.
הם מתגברים לקום בבוקר.
אבל מה הם עושים כשהם קמים בבוקר?
יש כאלה שמיד רצים אל הקפה השחור שלהם, או הקפה הנמס שלהם.
פה כתוב,
הם עומדים משנתם שחרית לחטוף את המצוות
בשמן אנחנו חיים,
בשביל החיים האמיתיים, בשביל אתם הדבקים בהשם אלוקיכם, חיים כולכם היום.
כתוב
בהלכות ברכות השחר,
שלא אומרים אמן
אחרי המעביר שינה מעיני ותנומה מאף אפיי.
אף אפי, כל ברכות השחר עונים אמן.
פה כתוב לא לענות אמן.
מתי לענות אמן?
אחרי שהם מסיימים, ויהי רצון,
שתרגילנו בתורתך, ורדוקנו במצוותיך, ואל תביאנו וכולי.
ברוך אתה ה' הגומל לך שדים וטובים לעמו ישראל, כאן אוני יממן.
מסביר הגאון רב חיים ברלין,
כי על עצם זה שקמת מהשינה,
מי אמר שצריך לברך?
השינה לרשעים, טוב להם וטוב לעולם, כתוב במשנה.
אנחנו לא צריכים
את הרשעים שיהיו ערים.
אם הם ערים, הם זורקים פצצות.
טוב שישנו, שנת עולם.
אז כשיהודי קם ומברך,
המעביר שינה מאמנה ותנועה מאף אפאי,
זה עוד לא אמן.
תלוי מה הוא עושה עם עצמו.
אם הוא מיד אומר, ויהי רצון שתרגילנו בתורתך,
דבקנו במצוותך, ואל תביאנו לו לידי חטא,
אז אנחנו אומרים,
זה יהודי רציני, הוא קם משנתו לחטוף את המצוות.
אז באמת הברכה שלו, המעביר שינה מאמנה ותנועה מאף אפאי, היא ברכה אמיתית.
אומרים אמן,
אחרי שמתברר בשביל מה הוא קם.
יש ספר ליקוטי חיים
של תלמיד מובהק של בעל המנחת חינוך.
והוא שואל,
למה רש"י הפך את הסדר?
הרי רש"י כתב,
הם מתגברים כלבי וכארי לחטוף את המצוות,
ללבוש טלית,
לקרוא את שמע ולהניח תפילין.
הרי הגמרא בברכות דף י"ד עמוד ב' אומרת,
כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין,
כאילו מעיד עדות שקר בעצמו.
הרי אתה קורא קריאת שמע, ושם אתה אומר,
וקשרתם לאות על ילדיך,
והיו לטוטפות בין עיניך.
אם אתה מחויב להניח תפילין,
והקדוש ברוך הוא רואה אותך קורא קריאת שמע בלי תפילין,
אתה מעיד עדות שקר.
לכן,
אסור לקרוא קריאת שמע בלי תפילין.
אז איך רש"י כתב שהם חוטפים את המצוות
ללבוש טלית,
לקרוא את שמע ולהניח תפילין?
אז לפני כל התירוצים הנהדרים שנראה,
בספר
שי למורה,
עם כתר תורה, מופיעה גרסה
משנת ה' אלפים ל"ז, שם כתוב
ללבוש טלית,
להו להניח תפילין
ולקרוא את שמה.
כך שקושייה מיקרה לאיטה.
אבל בכל הדפוסים כתוב,
כמו לפנינו,
שקודם קוראים את שמה ואחרי זה מניחים תפילין וצריך לתרץ.
אז הליקוטי חיים מתרץ שמדובר במצב
חריג,
שבו לפעמים אתה צריך לחטוף את המצוות ולעשות שלא כסדר.
אם קמתי רגע אחד לפני שעובר זמן קריאת שמע,
אז אני חייב לקרוא קריאת שמע לפני שאני מניח תפילין.
כי עכשיו הזמן גרמה, אני חייב לקרוא קריאת שמע בזמנה.
אם יש לי זמן, אז ודאי, קודם נניח תפילין.
אבל מדובר במקרה
חריג כזה. כך גם הרב ציודה,
זכר צדיק לברכה, בגיליון השס שלו על מסכת ברכות, מתרץ כך את דברי רש"י.
הרב מרדכי אליהו זצ"ל תירץ
שהכוונה לקריאת שמע שעל סדר הקורבנות.
אנחנו חשבנו שמדובר בקריאת שמע
שאומרים עם ברכותיה בברכת יוצר אור,
שם ודאי צריך להניח תפילין לפני שאתה קורא קריאת שמע.
אבל בקריאת שמע שעל סדר הקורבנות
לא צריך לומר את הקריאת שמע הזו עם תפילין.
למה?
כי לפי חלק מהמנהגים,
בקורבנות קוראים רק את הפסוק הראשון של קריאת שמע.
זה שמע ישראל בלבד.
אז אין את הבעיה שאתה אומר, וכשרתם נועות על ידיך ותוצבות בעיניך, בלי תפילין, כי אתה לא אומר את הפסוק הזה.
כך
כתב הרב אליהו זצ"ל,
וכך כתוב בספר שאר ישוב על התורה,
לרבי אלעזר שפירא.
פירוש נוסף
מדבר על האדם שהוא לפני גיל בר מצווה,
שהוא מקיים את מצוות ציצית וקריאת שמעיו, ולא את מצוות תפילין.
קצת קשה, כי בכל זאת כתוב אחר כך שמניחים תפילין.
אבל התירוץ העקרוני הוא מה שמופיע במשכיל לדוד,
על פירוש רש"י, לרבי דוד פרדו,
וכן בספר,
רק רגע,
וכן בספר
באר בשדה,
שהוא היה תלמיד של המזכיר לדוד,
שניהם אומרים
שזה ודאי שהנחת תפילין קודמת לקריאת שמע,
אבל בביאור הפסוק,
הרי כתוב, אינם כלביא יקום וכהרי יתנשא,
אז קימה
מדברת על לבישת הטלית
ועל קריאת שמע,
וכהרי יתנשא,
זה מצוות הנחת תפילין.
הרי מה כתוב על מצוות תפילין?
כתוב
בגמרא בברכות דף ו'
"מניין שהתפילין עוז הם לישראל, שנאמר וראו כל עמי הארץ,
כי שם השם נקרא עליך ויהראו ממכה.
ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש".
כלומר,
להתנשא, להתרומם, את זה עושים באמצעות
המצווה של הנחת תפילין.
התפילין הם עוז לישראל.
הנחת תפילין שלנו מפילה פחד על האויבים?
אז מבחינת הפסוק, "אינם כלביא יקום וכרי יתנשא"
יקום
זה עציצית
וקריאת שמע,
והתנשא זה התפילין.
לכן רש"י פירש, לא כפי הסדר ההלכתי,
לא שהוא נגד הסדר ההלכתי,
אבל בתור פרשן
מדגיש לנו רש"י
שההתנשאות וההתרוממות שלנו על העמים היא בזכות הנחת תפילין.
כולנו יודעים שבתקופה האחרונה
היה איזה מאבק
ציבורי
במדינתנו על הזכות להנחת תפילין.
היו כל מיני עימותים בתוך בתי ספר או מחוץ לבתי הספר
בין מנהלים בריונים לבין תלמידים,
צדיקים שזהותם היהודית החלה להתעורר בהם
והם
תבעו
את הזכות הבסיסית
להנחת תפילין.
ועוד מנהל ועוד מנהלת ועוד כאלה
שלא בחוכמה אסור התעמתו עם הנערים,
אבל הכוח הזה של ההשתוקקות להנחת תפילין שהם עוז לישראל,
הכוח הזה גבה.
לכן אנחנו מוצאים
ששר החינוך
יואב קיש
אמר לפני שבוע
שהוא עומד
לגבש
חוזר מנכ״ל
בנושא הנחת התפילין.
הצוותים המקצועיים של משרד החינוך
בראשותו
יגבשו
חוזר מנכ״ל שיקבע נהלים ברורים, כך שכל תלמיד שירצה להניח תפילין במסגרת בית הספר
יוכל לעשות זאת.
שר החינוך יואב קיש השתתף
בדיון בוועדת המשנה להגות יהודית במערכת החינוך.
הוא אמר
"זו זכות בסיסית
וערך יסוד במדינה יהודית.
מערכת החינוך בהובלתי מחזירה את הזהות היהודית
והציונית למרכז,
והנחת תפילין היא חלק בלתי נפרד
מכך וצריך להתיר את הסוגיה באופן חד וברור באמצעות חוזר מנכ"ל יהודי".
ומי יודע,
ייתכן מאוד שיש קשר
בין הפירוש של רש"י
"הן עם כלביא יקום וכהרי יתנשא",
שכשהם עומדים משנתם שחרית,
הם מתגברים כלביא וכהרי לחטוף את המצוות, לבוש טלית, לקרוא את שמה ולהניח תפילין,
לבין
המבצע הנוכחי,
המלחמה הזו שהכותרת שלה,
עם כלביא,
בוודאי הדברים קשורים
זה בזה ומשפיעים,
זה על זה, זה משפיע על זה וזה משפיע על זה.
ובעזרת השם,
ריבונו של עולם ימלא את עם ישראל כוח
ויקיים את ההבטחתו לתת לנו במתנה את ארץ ישראל
ואת העוצמה ואת החוזק
של אבניה.
ובעזרת השם,
יהיה לנו רק טוב.
שלום.
........................�����������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������
