טוב, שלום, אחיי ורעיי.
שבוע טוב, בשורות טובות לכל עם ישראל. אנחנו בימים חזקים,
ימים תנכיים, ימים גדולים,
והשליחות שלנו כאן זה להתחזק ביחד ולחזק את כל עם ישראל
בגודל של השעה הראויה הזאת, בגודל הראוי לשעה הזאת.
כי ניצחון מורכב מהרבה שכבות.
קודם כל, הוא מורכב מהקדוש ברוך הוא שדיבר טוב על עמו ישראל, ושנותן וייתן החלטות טובות למקבלי ההחלטות,
ומהגבורה של הטייסים, והלוחמים, ואנשי המודיעין, והמוסד, וכל העוסקים
במלחמה הזאת.
וזה מורכב כמובן מהחוסן שלנו, של העורף.
נכון, גם נווטות, כן, מטוסים.
ומהחוסן שלנו, של המשפחות,
ושל מי שתומך את כל המעגל הזה.
אז זו תהיה התרומה הקטנה שלנו, בעזרת השם.
תראו, השם של המבצע עם כלביא,
וזה נראה בניגוד לחרבות ברזל, שזה שם גנרי שבחר איזה מחשב כנראה.
זה שם שבחר אותו מי שבחר אותו, אבל ברור שיש פה כוונת מכוון.
אז קדוש ברוך הוא מוביל אותנו הרבה פעמים דרך השמות ודרך התיאורים.
וחשבתי ביחד לעיין רגע בביטוי הזה, עם כלבים, מתוך ההקשר שלו.
להבין מה, אוקיי, עם כלבים, מה זה אומר? אנחנו גיבורים כמו אריה? אנחנו, יש לנו עוז? בסדר גמור.
מצוין. האם יש לדבר הזה טיפה יותר,
מה המשמעות העמוקה של זה,
וזה דרך הברכות של בלעם.
אז זה מה שנעשה היום, ננסה ללמוד אותם ביחד.
כשהכלל הוא שיעמוד לפנינו,
זה מה שאומר משה רבנו בספר דברים,
בפרשת כי תצא,
שבלק שכר את בלעם בן בעור מפטור ארם נהריים לקלליקה,
והקדוש ברוך הוא יהפוך אדוני אלוהיך לך את הברכה לקללה, כי אהבך,
אדוני אלוהיך.
נכון? אז הקדוש ברוך הוא לקח את הברכה,
את הקללה של בלעם והפך אותה לברכה.
אפשר להגיד שבלעם מתכוון לקלל משהו אחד, והקדוש ברוך הוא הפך את זה לברכה אחרת. אבל כנראה שהעומק של הפסוק זה שהברכה עצמה,
אם אנחנו רוצים להבין
מה בלעם תכנן לקלל אותנו, צריך להפוך את הברכה.
ואז מזה נבין מה הוא התכוון לקלל, ומזה נבין מה הקדוש ברוך הוא הפך לו.
אז זה חשוב מאוד. אם כך, ננסה רגע לעבור על הברכות,
להפוך אותן,
לנסות להבין מה הוא קילל, ואז לנסות להבין איך הקדוש ברוך הוא הפך את זה חזרה לברכה, ותוך כדי גם התברר לנו העומק,
אני חושב שהתברר לנו העומק של הביטוי "עם כלביא". זה לא סתם ביטוי, זה ביטוי מאוד מאוד עמוק, שיש לו המון מון משמעויות,
כולל ממש למלחמה שאנחנו נמצאים בה כעת.
מתאים לכם?
אין תוחדרים? מדהים, יאללה.
אז בואו נתחיל.
יש בעצם שלושה מחזורים,
מחזורים או שלושה שלוש פעמים שבלעם מברך את ישראל יש גם פעם רביעית שהוא מדבר על העתיד לבוא דרך כוכב מיעקב הספציפי זה שם אז הפעם הראשונה
בלק קורא לבלעם ואומר לו תקלל
אז הוא הולך וצופה וכל הדברים האלה וישם שלום ויאמר מן ארם
ינחני בלק מלך מואב מהרי קדם לך ארה ליעקב ולך זוהי מה ישראל מה יעקב לא כבוהל ומה יזום לו זעם אדוניי שזה
פסוקי הקדמה
ואז הוא אומר כי מראש צורים הראנו ומגבעות אשורנו
הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל,
תמות נפשי מות ישרים, הוא תהיה אחריתי כמוהו. זו הברכה. שני הפסוקים הראשונים זה סוג של איזה הקדמה,
נכון?
הוא ניסה כאילו להכניס סכסוך,
מה יקוב לו כבועל וכו',
אבל התוכן של הברכה נמצא בשני הפסוקים האחרונים. כי מראש צורים מראנו ומגבעות אשורינו,
הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב.
והפסוק הבא, "מי מנע עפר יעקב ומספר את רע בישראל,
תמות נפשי ומות ישרים, הוא תהיה הכי תקר ברוך". מה הוא ניסה לקלל?
בואו ננסה רגע להפוך, ננסה רגע להפוך את הברכה.
מראש צורים ערינו, קודם כל נבין אותה ואז נהפוך אותה. מראש צורים ערינו, הכוונה, העם הזה יש לו שורשים.
העם הזה לא התחיל מעכשיו, הוא לא התחיל מיציאת מצרים.
אתה מסתכל אחורה,
מסתכל אחורה אז, בימי בלעם, אתה מסתכל אחורה 480 שנה,
500 שנה זה אברהם אבינו,
תסתכל עוד אחורה,
זה שם, עד אדם הראשון הוא בנוי, מיוסד, מיוצק
על איזה יסודות
איתנים ביותר, נכון? מגבעות אשורנו, פעם אחת. פעם שנייה, הן עם לבדד ישכון.
יש לו איזו ייחודיות לבדד, אתה לא יכול לאפיין אותו.
אנחנו מפרשים את הביטוי הזה שהעם ישראל תמיד לבד, תמיד בודד. לא.
וגם בוגרים לא התחשב שאנחנו לא מתחשבים בגויים. לא חשוב מה יגידו הגויים, חשוב מה יעשו יהודים.
זה מין איזה פרפרזה על הפסוק הזה.
אבל הפירוש הפשוט של הפסוק זה שעם ישראל הוא לבד. אתה לא יכול לשים אותו בשום קבוצה של עמים. הוא לא עונה לשום הגדרות רגילות של עמים הוא עובד לבד. ובגויים לא יתחשב. כשאתה סופר את הגויים,
70 אומות העולם, אותו אתה לא יכול לספור אותם.
הוא לא, נכון, יש תורת הקבוצות.
הוא לא יכול להיות מנוי בקבוצות הרגילות כי הוא עם מיוחד.
פועלים עליו חוקים מיוחדים.
הוא נצחי, הוא לא נעלם,
למרות שהוא גלה והתפזר וכו', והיה אמור להיעלם 200 אלף פעם,
הוא חוזר לארצו ומקים במדינה וכן הלאה, זה הדרך.
זה בעצם הברכה,
נכון?
וגם פסוק י',
מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. כשאתה סופר משהו,
בוא נאמר ככה, הדרך לנרמל משהו,
הדרך להפוך משהו לנורמלי זה לספור אותו, להפעיל עליו חוקי כמות ומספר,
תכניס אותו למשוואות סטטיסטיות,
כמות כזו לאורך פרק זמן כזה תיתן תוצאה כזאת.
חוקי המספרים הגדולים הם תמיד עובדים.
אז בואו ננסה גם להכניס את עם ישראל למספרים. אוקיי, שבעה מיליון יהודים על
שטח ארץ כזה קטן מול 200 מיליון מוסלמים מסביב. הבנו את החשבון, הבנו את המספר, זהו, לא צריך להמשיך את הדיבור.
או אלפיים שנות גלות
כפול 140 ארצות שהיהודים נמצאים בהן, מפוזרים.
התוצאה ידועה מראש, היא כך.
100 שנה, 150 שנה, 200 שנה, לא משנה, עד שהם ייעלמו, יתבוללו,
יאבדו. כשאתה מתרגם את זה למספרים,
הדרך להפוך משהו לריאלי,
הדרך לנרמל משהו,
זה להפוך אותו למספרים.
אי אפשר לספור אותם.
ממנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל,
ואז הוא אומר, הלוואי שאני אהיה כמוהו.
אוקיי, זו הברכה. מה הייתה הקללה?
בעצם הטענה של בלעם, קצת מזכירה את הטענה המוסלמית של היום,
היא טענה כזאת:
הם לא,
אין להם שום מקור, אין להם שום שורש.
זו קבוצת אנשים שהתארגנה,
אבל אין להם איזשהו שורש משותף. מין עם של מהגרים כאלו, כמו האמריקאים.
אתם יודעים שהאיראנים,
יש כאן איראנים בקהל? פרסים?
אין. נשואים ל.
יש. אה, יפה.
אז האיראנים זה תרבות,
יש לזלזל בהם, כן? זה תרבות, הם קודם כל הם חכמים,
זה לא הערבים, הם חכמים.
מה?
למה?
כן?
חצי מאה שנה, שהם לא מפרסים כבר פרסים.
כן.
אני חושב שאתה ממשיך לבחוץ עוד צודק. פה עוד זמן, בתקופה של היטלר,
איראן כמו ארים, שהם ארים. אה, יפה.
יפה, איראן שהם ארים, לא ידעתי את זה.
כי הם פרסים, כאילו, זה,
בתרבות, יש להם איזה, הם מסתכלים על אמריקה, שבא לעולם לפני 250 שנה, הם זלזלים בהם, כאילו, מי אתה בכלל? אתם רפופסיקים, אנחנו פה אלפיים שנה, בסדר?
אז כשהם מסתכלים עלינו, מבחינתנו, אנחנו גם כן מבחינת איזה מין קבוצת מהגרים שהגיעה לכאן,
חסרי שורש,
כן, זו הקללה של בלעם, חסרי שורש,
ללא גבעות וכולי.
ממילא אתם לא יכולים לשכון בדלת, אתם אמורים להיות מיעוטים,
מיעוטים קטנים,
תחת החסות של האימפריה
האסלאמית הגדולה,
ואנחנו סופרים אתכם יחד עם ה... אתם לא נספרים לבד, אתם תספרו ביחד עם ה... ואתם יודעים שלאיראן באופן כללי אין להם בעיה עם יהודים.
כלומר, עד היום, יש בפרס, באיראן, יש שם יהודים, חיים שם.
בשירה זה החתן שלי, אז אחות של סבתא שלו היא עדיין שם,
מתקשרת אליהם מדי פעם,
וכן על זה הדרך.
וכן, זו תופעה, אפשר לספור אותה, אפשר למנות אותה, אפשר לכמת אותה. זו תופעה אנושית של עם של מהגרים שמנסה כאן להתארגן, והוא צריך להיות תחת החסות של האימפריה.
זו בעצם הטענה המוסלמית.
הטענה המוסלמית טוענת שהעם היהודי הם קבוצות נפרדות,
שצריכות להיות בני חסות של האימפריה האסלאמית הגדולה, וכן על זה הדרך.
את זה הקדוש ברוך הוא הפך. לא.
זה לא קבוצות נפרדות, זה עם.
זה לא משהו שהתארגן כעת, אלא יש לנו שורשים עמוקים מאוד, אברהם אבינו, יצחק אבינו, האבות, האימהות הקדושים.
אנחנו לא חלק מהסיפור של אומות העולם, כי פועלים עלינו חוקים אחרים,
נכון? ולכן אנחנו גם אי אפשר לספור אותנו, ובכלל אי אפשר להפעיל על עם ישראל שום חוק.
שום חוק מתמטי או שום חוק של מספרים גדולים לא עובד עלינו. העם ישראל הוא פנומן ששובר את חוקי ההיסטוריה. כל החוקים עובדים על כל האומות כולם, תיקח
מספיק שנים, תפזר אותם מספיק ארצות, תקבל
התבוללות או היטמעות,
חוץ מעם ישראל. אתה מסתכל על כל ההיסטוריה, העם הזה לא עובד לפי החוקים
ההיסטוריים הרגילים. אז זה בעצם הברכה הראשונה.
הברכה השנייה,
ששם גם מופיע הביטוי שלנו,
העם כלביא הקום, בואו נראה מה כוונתה.
וישם שלו ואמר
קום בלקו שמה האזינה עדי בנות ציפור. לא ישאל ויכזב ובן אדם ויתנחם.
ההוא אמר ולא יעשה ודיבר ולא הקימנה.
הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה.
לא הביט אבן ביעקב ולא ראה עמל בישראל.
אדוני אלוהיו אמו ותרועת מלך בו.
אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו.
כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל,
כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעלל. הנעם כלביא יקום וכארי יתנשא,
לא ישכב עד יאכל טרם ודמך דלים, נשמט לי כאן הישטיין. טוב,
מה טוחן הברכה? מעבר להתפעלות, אתם יודעים אגב,
שחכמים במסכת ברכות התלבטו האם לקבוע את הברכות של בלעם כל יום,
כמו קריאת שמע.
בסוף אמרו זה תיכא דה ציבורא וזה, אז ויתרו על הרעיון, כן? אבל בגדול הייתה הווה אמינא כזאת,
שרצו לקבוע את פרשת פרשת, מה?
מה תבוא לך, כן.
אז מה הברכה כאן?
קודם כל כאן יש איזה,
קצת מזכיר את הטיעון הנוצרי.
סליחה, בוא נגיד את הברכה.
הברכה היא שהקדוש ברוך הוא,
הבחירה שלו בעם ישראל היא נצחית,
ההבטחות יקוימו,
הברכה לא תחזור לאחור,
לא הביט אבן ביעקב ולא רעמד בישראל, הקדוש ברוך הוא לא מסתכל על העבירות שלהם, אלא הוא איתם,
הוא תרועת מלך בו.
זה לא רק דת עם ישראל, אלא זו ממלכה.
מלך, זה מלכות.
תרועת מלך, רצון המלך בנו, שנהיה מה? ממלכת כהנים וגוי קדוש.
אל מוציאה ממצרים כתועפות ראם לו.
ראם, יש כאן מחלוקת הפרשנים האם זה ללשון רום,
ואז יציאת מצרים זה איזה מין וואו, איזה תועפות, כולם רואים את זה.
תועפות ראם לו, או הראם, החיה הראם, שיש לה קרניים מאוד מאוד מפוארות, וגם כן כולם רואים אותם.
אז יציאת מצרים הייתה אירוע מכונן שכולם ראו אותו.
כן, זה לא היה אירוע מקרי, זה לא איזה ניחוש,
איזה מזל,
כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל.
כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל האל, והסיום אינם כלבי יקום, שתכף נסביר אותו.
כן,
אתם יודעים, בוא נסביר את זה עכשיו, אינם כלבי יקום, מה הכוונה?
תראו, סליחה, בואו נהפוך את זה. מה בלעם מתכוון לקלל?
קודם כל הטיעון הנוצרי.
אתם יודעים מה?
יכול להיות
שהאלוהים שלכם יפתח להם כל מיני הבטחות וכל הדברים האלה, אבל הוא התחרט עם חרטות.
למה? כי אתם עשיתם חטאים,
פרשת בלק הרי מגיעה אחרי החטא,
אחרי קורח, אחרי המרגלים, אחרי הרבה חטאים שעם ישראל עשה,
הוא התחרט,
הקב"ה התחרט, כמו הטענה הנוצרית. כן, אתם הייתם פעם
העם הנבחר, אתם הייתם פעם העם הזה, אבל הקב"ה התחרט ובחר לו ישראל חדש, שזה הנצרות.
אז כן, אז כאילו הקב"ה התחרט.
הברכה חזרה לאחור, ככה רצה לקלל בלעם. הקדוש ברוך הוא הפך לו, אומר לו, לא, הפוך, לא ישלבי וייחזב.
הוא בן אדם, לא נכון, הברכה האלוקית לא חוזרת לאחור, היא נצחית, אבל הוא רצה לקלל.
לא הביט אבן ביעקב ולא רע מה בישראל. כלומר, בלעם מנסה להסביר למה הקדוש ברוך הוא התחרט. כי הוא מחפש, מחפש את החטאים, רואה כל כך הרבה חטאים, אז הוא התחרט, נכון?
וממילא הקדוש ברוך הוא עזב אותו, ואין כאן מלכות.
הם לא אומה, הם עוד פעם אוסף יחידים,
עזובים, ללא שורשים,
ללא עתיד, הם לא מלכות, ולכן אין להם שום הצדקה.
אל מוציאה ממצרים כתועפות רעיהם לו. יציאת מצרים?
תראה, אחת לכמה זמן
קבוצת אנשים מצליחה לברוח מבית עבדים,
נכון? מצליחה לברוח מבית עבדים, וזה קבוצת אנשים.
אפשר בעצם להגיד שהם, כן, שיחק להם המזל,
תכף תראו בהמשך מה תהיה הטענה שלו,
שיחק להם המזל,
נחש, נחש ביעקב, קסם בישראל, עשו איזה קוסמות, עשו איזה ניחוש,
ולכן הצליחו לברוח ממצרים,
ומה, ולכן אין פה, אל תראה בזה, זה אירוע היסטורי. לא יודע מה, בריחת האסירים מכלא אלקטרס זה אירוע היסטורי?
בסדר, אתה עושה על זה סרט,
אבל זה לא אירוע היסטורי.
קבוצת אנשים, 600,000 בברים, ברחה ממצרים, בסדר גמור, קורה, מדי פעם עמדים בורחים, זה לא אירוע היסטורי,
וזה לא משהו שצריך להתבונן בו, זו הטענה שטוען בלעם,
לפנצ'ר את יציאת מצרים,
ועם ישראל הוא לא כלביא ולא כארי,
וכאן אני מגיע להסבר של המבצע הזה, ובכלל זה לב השיעור, אז תהיו ממש מרוכזים.
תראו,
בנוהג שבעולם,
בנוהג שבעולם,
העניינים הטבעיים, יש להם דינמיקה שהם מתפתחים לאט לאט, הם מתעצבים, נגיד יש איזו התעצמות,
התעצמות, התעצמות, אז הם מגיעים לשיא, ואז יש איזו סטגנציה,
ואז יש איזושהי ירידה. בסדר? ככה הדברים עובדים.
לדוגמה, אפשר לקחת נגיד את סין, בסדר?
סין מחליטה שהיא רוצה להיות מעצמה,
אז היא לאט-לאט מתפתחת, היא מתפתחת ועוד דברים ועוד יכולות, זה עוד שהם מגיעים להיות מעצמה. זהו, זה מין איזה תהליך כזה איטי.
גם הירידה
היא לא קורית בבת אחת. מי שקצת קורא את ההיסטוריה של האימפריה הרומאית,
אז רואה שהאימפריה, כן, רומא לא נפלה ביום אחד,
אלא התחילו כל מיני משברים,
בעיקר משברים פנימיים,
משברים שלטוניים, ולא הצליחו להביא, וקיסר, ומרידות, ועוד מרידה, ועוד מרידה,
וככה לאורך זמן, בהתחלה האימפריה הרומאית הגדולה נשברה לשתיים, התחלקה לשתיים,
האימפריה הרומית והאימפריה הביזנטית, ואחר כך, בתוך ה...
עד שהתחילו כמה מרידות, זה קרס פנימה.
אבל זה לקח תהליך של, כמו האימפריה העות'מאנית, כן?
אתה 500 שנה, היא לא קרסה ביום אחד, היא
ככה איזה
תהליך כזה, עד שבסופו של דבר מלחמת העולם הראשונה והיא בעצם הפסיקה להתקעעע.
זה תהליך רגיל.
עם ישראל זה לא כך.
עם כלביא יקום, האריה, הלביא, יש לו תכונה,
שהוא רדום, ישן,
ובשנייה אחת הוא יכול להתעורר ולהסתער.
בבת אחת הוא עובר ממצב למצב, מקצה לקצה, במהירות.
הוא לא כל היום זה, אתה רואה אותו כזה טעבן, יושב וכל זה, וברגע שהוא מחליט שהוא צריך לצאת לאיזו הסתערות,
להגן על הטריטוריה שלו,
או להגן על הלהקה שלו,
או לצאת לטרף, הוא בבת אחת עובר סוג של אפס למאה כזה,
בעוצמה אדירה, לא סתם
קוראים לו מלך החיות,
ללוויל, לאריה,
הרעמה והמרער, וגם בגלל שהוא עובד בקבוצה, הוא קבוצתי, הוא לא לבד, אין אף פעם, כמעט אין,
אריות לבד יש, אבל זה סוג של תקלה, אריה עובד בלהקה,
ולכן הוא, למרות שהטיגריס
גדול מאריה, כבד ממנו וגדול ממנו, אולי גם חזק ממנו באחד על אחד,
הוא לא מלך החיות, כי הטיגריס וגם הנמר
והיגואר וכל החבר'ה האלה, הם חיות בודדות, הם עובדים לבד, הם נפגשים רק כדי להזדווג.
ואריה, הוא עובד בלהקה, הוא עובד בקבוצה.
ולכן הוא מלך החיות, אף אחד לא יכול עליו.
אז עם כלביא יקום, זה לא רק איזה תיאור, איזה עם גיבור אנחנו, אלא עם כלביא יקום מתאר את היכולת לעבור ממצב למצב בזמן מהיר.
כן, מה שקוראים מ-0 ל-100 בזמן מהיר.
משואה לתקומה בשלוש שנים,
בפרק זמן היסטורי זה כלום, זה הרף עין,
בניסן תש"ה, מאי 45, עם ישראל נמצא בתחתית התחתיות,
סוף השואה, אנחנו שליש מעמנו מושמד, אנחנו זה, ושלוש שנים אחר כך,
בדיוק בעצם,
זה היה מאי, ניסן, 45' אנחנו ביער,
קמה מדינת ישראל,
וגבורה, כאילו, תנסו רגע להבין את הדבר הזה,
ששלוש שנים קודם עוד השמידו אותנו,
כאילו זה הפער אולי הכי עצום בין המצב שמשמידים אותנו באושוויץ באלפים ליום,
שלוש שנים אחר כך מתקיים בנו ורדפו אחד מכם, מאה נכון, ומאה מכם,
רבים ירדפו, עם ישראל מניס פה את האויבים.
דיברנו על זה ביום העצמאות שבניסן אייר תש"ח, עזבו את ארץ ישראל קרוב לשבע מאות אלף ערבים,
ברחו מכאן.
היינו כאן מתי מעט.
זה פער בלתי נתפס, זה עם כלביא, לפני רגע היית זרוק ושחוט,
משחות והתעוררות כזאת, שבקנה מידה היסטורי היא כלום.
וגם פה, רבותיי, אחי המלחמה הזאת,
אני מזכיר לכולנו, המלחמה הזאת, איך היא התחילה?
איך היא התחילה? אנחנו היינו, מבחינה לאומית,
היינו מושפלים עד עפר.
מה זה הדבר הזה של
לתוך
הקיבוצים שלנו, היישובים שלנו,
חודרים פראי אדם, רוצחים ובוזזים וזקנים והורגים וחוטפים, ילדים ונשים וגברים,
ורוצחים אותנו בצורה הכי אכזרית, זה קודם כל האסון עצמו
של ההרג הזה, אבל מבחינה לאומית, זו השפלה שלא הייתה כדוגמתה.
מאז, כמו שאמרנו, בא לבקר אותנו כאילו יום מהשואה, בא לבקר אותנו פתאום.
חסרי אונים, המדינה לא הייתה, זו הייתה השפלה לאומית
הכי גדולה שיש.
פה במזרח התיכון, השפלה לאומית בעצם מלמדת שאין הרתעה,
ואתה חשוף לגמרי, ואם אתה אין הרתעה, זה אומר שכל האויבים,
לא משנה אם זה היה מתואם או לא מתואם,
אבל, כנראה לא היה מתואם, אבל כל האויבים אומרים, הנה, אם מול האויב החלש ביותר הם לא מצליחים לעמוד, זה הזמן, קדימה להתנפל עליהם וכולי, ואני מזכיר לכם את כל דברי הרעד של חיזבאללה לכל אורך הדרך.
ובתוך, אנחנו שנה וחצי מתחילת המלחמה,
בתוך שנה וחצי, לעבור באחת, באבחה, אני מזכיר לכם שגם
הניצחון על חיזבאללה וההכרעה שלו, גם היא הייתה אירוע מאוד מאוד מהיר ומתגלגל.
זה קרה בסופו של דבר בשבועיים, נכון?
זה התחיל מחיסול שוקר, הרמטכ"ל שלהם,
ואז זה עבר לביפרים,
שכאילו יממו אותם, ועוד פעם, והביפרים זה הכל היה, זה גם כן התגלגלות,
כי פחדו שהולכים לגלות את זה, ואז הביפרים, ואז עכשיו היה קשר, ואז אמרו, טוב, עכשיו הם התכנסו, אז בואו ננסה נחסן את נסראללה.
ובתוך שבועיים, פחות או יותר בספטמבר, באלול,
אלול תשרי שנה שעברה,
והשנה כבר, אתה יודע, אם זה אפשר להתנתן בזה,
בבת אחת ממצב של השפלה, אנחנו כולנו זוכרים את הזה, מה זה הצפון, ואנחנו זה, ולא נמצאים, בבת אחת,
תוך כדי שהגענו למצב שאנחנו כרגע תקופים באיראן. אתם יודעים שכל המהות הקיום והצדקת הקיום של חיזבאללה, שאיראן תדלקה אותו במיליארדי דולרים לאורך השנים, היה שכשאם ישראל תתקוף את איראן, אז איראן,
יש לה פה לידה צבא שלם שיתקוף אותנו ויעסיק אותנו, ואנחנו לא נוכל להילחם בהם וכולי וכולי. והם מיהרו להודיע,
אנחנו לא מתערבים,
רק אל תיגעו בנו, ואימה תיפול עליהם ומטה בפחד.
בגדול זרוחה ידמוק האבן, כן?
הרב עובדיה פעם אמר שהקדוש ברוך הוא כתוב, מפוצץ סלעים ומשבר הרים.
סלעים במלחמת ששת הימים.
אז הוא אמר, ראשי תיבות, סוריה, לבנון, עיראק, ירדן, מצרים.
עכשיו צריך לעשות איזה ראשי תיבות חדשות עם איראן,
כן? אבל זה, הקדוש ברוך הוא מפוצץ את כל ה...
וגם עכשיו,
כן?
בשנייה אחת, כן?
כן, יחסית, עוד פעם, לתמונת הפתיחה של המלחמה הזאת,
שהייתה השפלה שלה, כולנו הרגשנו את זה,
וגם הרגשנו סכנה קיומית.
למצב שחיל האוויר היום, כן, אדוני המפקד חיל האוויר,
הדרך לאיראן פתוחה.
חיל האוויר מסתובב שם כמו שמסתובב פה.
הוא עושה דווארות מעל טהרן, עושה עניינים, הוא עושה זה, כי אין איום, צריך רק להגיע ולהפציץ ועד ש...
אז הם יורים טילים, נכון, אני מגיע אליכם
מאזור המרכז, היה לנו לילה קשוח,
הלילה וגם לילה שעבר,
הפסקות, אתה שומע את הפיצוצים וזה, נכון, צריך פה גבורה וצריך גם
לשמור על ההוראות שהן מצילות חיים כמובן,
אבל תבינו את האירוע, תבינו את הזה, מטוס חג מעל טהרן, האו"ם מפרסם להם הודעות פינוי, תלכו מפה, תלכו לשם,
רק בשביל לסבר לכם את האוזן, אחי וראי, המרחק מישראל לטהרן גדול מהמרחק מישראל לברלין.
זה כמו שאתה עושה עכשיו מלחמה מול ברלין, זה יותר גדול, מרחק הטיסה.
וישראל שם עושה ברמת המודיעין וברמת ה...
זה נקרא עם כלביא, המעבר הקיצוני ממצב למצב,
עוד פעם, בפרק זמן קצר ביותר, וזה כבר
קדם לזה חיזבאללה, זה התנועה הזאת,
זה העדות שזה משהו אלוקי.
משהו אנושי, זה עולה, ואז הוא יורד, ואז ככה, ופה המעבר הקיצוני הזה,
עם כלביא יקום וכארי יתנסע,
לא ישכב עד יאכל טרם וגם חללים ישתקן, לא נח עד שהוא לא מסיים ומנצח.
זו הייתה הברכה השנייה.
הברכה השלישית של בלעם
קצת חוזרת על הברכה השנייה,
אבל מחדשת בה גם חידוש.
וגם היא, גם בה חוזר היסוד הזה, האלוקי,
של אבי ואריה. כמו שאמרנו, המעבר הזה,
המהיר ממצב למצב,
מהשפלה שאין כדוגמתה,
בשמחת תורה, בושה. כולנו התביישנו, אני ממש זוכר, תדעו לכם,
שקפצנו בשמחת תורה, אנחנו קפצנו לצפון.
אז הגענו ככה, קפצתי בחג, הגענו, ופתאום אני רואה, הגיעו המג"דים,
ותפסתי את אחד המג"דים, דיברנו, הוא אומר לי, תשמע, אני מתבייש,
אני אומר לך, אני לא, אני מתבייש,
אתה עושה את המדים,
זו הצבא שלנו, איך לא הגענו על האזרחים, איזה בושה, כאילו,
אנשים התביישו, הוא אומר,
כולנו, זה בסדר, אנחנו מילואימניקים וזה, אבל מה זה משנה, זה הצבא שלנו,
הצבא, כל תכליתו זה להגן על האזרחים, להגן עליהם, ולא, הצבא לא היה, איזה בושה, כאילו, לקבור את הראש באדמה,
מתי זה.
ועכשיו, אנחנו ודאי זוכרים את ההשפלה ממנה התחלנו, וזה טוב להיות בשפרות, ויש לנו גם חטופים,
שזה גם כן השפלה.
הכי גדולה בעולם. מי הם החצופים האלה שיחזיקו את הבנים של השם יתברך אצלהם במנהרות?
לכן, על זה הדרך.
אבל בכל אופן, אנחנו רואים, הופה, הופה, הופה, עם מי התעסקתם?
למי, איך רש"י אומר, מי מטיל כסותו בין אריה ללוויה בשעה שנזקקים זה לזה? עם מי התעסקתם, עם העם של השם יתברך?
עם מי חשבתם שאתם מתעסקים?
כאילו, בא לכם חורבן טוטאלי, עזה חריבה,
חיזבאללה ממותרת, עכשיו איראן הגיעה תורה, סוריה התפרקה, כאילו, כולם רואים את זה שהקדוש ברוך הוא
מגבר את עמו ישראל ועורכים מהישג להישג. כמה חשוב לשמוע על הנאווה עכשיו,
לא ליפול בחטא של ששת הימים.
אני חושב, ברוך השם, שזה לא אפשרי, כי אנחנו עוד עם חטופים וזה, אז כולם מרגישים את השפלות הראויה בלב. אבל בכל אופן, הערת אזהרה, המון, המון, המון ענווה.
הקדוש ברוך הוא, אתה, רק אתה מושיע אותנו, ואנחנו,
תמבין לנו את הסדה נשבר, כי ככל שאנחנו נהיה יותר בלב נשבר,
ככה הניצחון יהיה יותר גדול.
אז זה המעבר הזה, הדרמה הזאת, בבת אחת.
תראו, אני אגיד לכם גם עוד משהו.
עוד משהו, אפשר להגיד לכם?
מתניה, אתה מסכים לי?
תראו, עשינו סיבוב על חיזבאללה, עשינו להם הפתעה.
ביפרים ועניינים וסיפורים, בסדר? אז אתה אומר לעצמך,
אוקיי,
מה אתה יכול להפתיע כבר? הפתעת כבר. כולם מבינים את ה... זה.
ולהביא כזאת הפתעה
במצב של...
תבינו שטראמפ עבד בשבילנו חודשיים,
שיתף פעולה,
שיחק את המשחק, כן?
נשיא ארצות הברית, הכל הצגות, הכל זה כדי שהם יחשבו שהכל זה, ופתאום הם מכנסים אותם ותוקעים להם מכה פתיחה כזאת.
זה כארי התנשא,
זה עם כלביא עקום, זה עם ממצב למצב, כן?
אז זו הברכה השנייה,
זה עם כלביא עקום, המופע האלוקי הזה.
הברכה השלישית,
הישם שלום ויאמר, נאום בילעם בינו באור, נאום הגבר שתום העין,
נאום שומע עמרי אל, אשר מחזה שדא יחזין אפילו גלוי עיניים.
מה טובו עליך יעקב, משכנותיך ישראל.
כנחלים ניטהו כגנות עלי נהר,
כאהלים נטע אדוני כארזים עלי מים.
יזן מים מדליה וזרוע מים רבים וירום מהגג מלכו ותנשא מלכותו.
שוב פעם, אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו,
יאכל גויים צרה ועצמותיהם יגרם וכיסיו ימחץ,
קרא שכב כארי וכלבים יהי קימנו ומבחריך ברור ועורריך ארור.
אז הסוף של הברכה הוא בעצם המשך לברכה השנייה,
וההתחלה היא משהו חדש. בואו נדבר רגע על הסוף, בסדר?
אז הוא אומר,
יזה על מים ידליהו וזרום ארמים וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו.
העם הזה,
הוא יילחם במי?
באגג.
אגג זה תמצית הרוע.
שימו לב אחי ורעי.
בדרך כלל אומות נלחמות
בגלל אינטרסים.
רוצים כלכלה, רוצים שטח,
רוצים כסף, רוצים דברים כאלו.
אינטרסים.
ואז עם אלה, איך אמר פון קלאוזוויץ',
הפילוסוף הצבאי,
הוא אמר,
המלחמה היא המשך המדיניות,
אבל בדרך אלימה.
כאילו זה,
ברגע שאתה משיג את המטרות שלך, אין לך אין לי אלחם.
או ברגע שאתה מבין שאתה הולך להיכנע, להפסיד, אז גם כן, אתה לא...
אבל יש בעולם גם מלחמות של רוע לשם רוע, כמו הנאצים,
בדוגמה, עם ארכסון לזיכר.
וממילא אתה גם לא יכול לנצח במלחמות האלה, עד שאתה לא הורג לגמרי, אתה אוהב, הוא לא מבין את זה לגמרי בעצמו.
הנאצים נכנעו רק כשפיצצו להם את הבונקר בברלין.
אומר בלעם,
עם ישראל,
יהיה זמן שהוא יעמוד בחזית המלחמה ברוע העולמי, וזה רוע לשם רוע, כי לנו ולאיראן אין לנו על מה לריב.
אין לנו שטח משותף, אין לנו גבולות, אין לנו כלכלה. אנחנו לא, אמרתי לכם, זה 1,500 קילומטר, זה כמו שתפתח מלחמה מול גרמניה עכשיו.
זה המרחק.
אז למה מלחמים בנו? רוע לשם רוע. הם, יש להם חלום להשליט את האסלאם הפונדמנטליסטי הקיצוני,
ועל כל העולם כולו, בטח על האזור הזה, ואנחנו תקועים להם כמו יוצא בגרון, ולכן יש להם שנאה לכל מה שהעם ישראל מבטא,
ליושר ולמוסר ולצדק, ולכן הם נלחמים בנו.
אז אומר בלעם, הם עתידים להיות בחזית המלחמה ברוע העולמי,
שזה מה שקורה עכשיו, כן? אם תהפכו את זה לקללה, הם בעצם יגידו, הם לא יהיו רלוונטיים, הם לא חלק בכלל מהאירוע המוסרי של העולם. אומר הקב"ה, לא!
עם ישראל הוא החזית של המלחמה ברוע העולמי, הגג,
מזכיר פה את הגג, עמלק.
גם חמאס, עזה,
שזה הקצה הכי הכי קיצוני של האחים המוסלמים,
שהקים אותם מוחמד אל-בנאנה במצרים בתחילת המאה הקודמת,
אז אתה אומר עוד פעם, מה לא הבנתם?
מה לא... הרסנו לכם כבר חצי עזה. הנה, רפיח, עפר ועפר,
חאן יונס, בדרך כלל עפר ועפר,
עזה, בדרך, צפון הרצועה, בית טלאי, בית חנון, עפר ועפר.
מה לא הבנתם?
מה אתם מבינים?
הכל עפר, 40,000 פרגנו לכם.
תרימו ידיים, תנשקו לנו את הרגליים, תחזירו את החטופים
ותנסו להתחנן על נפשכם שלא נהרוג אתכם ונותן לכם איזו אפשרות לחיות בבני אדם פה או במקום אחר.
לא, הם ממשיכים להילחם.
מה זה? עמלק.
זה הקצה הפונדמנטליסטי הקיצוני ביותר של האחים המוסלמים, שכולם מפחדים ממנו.
ומי נמצא בחזית שלו?
אגב, אנחנו עכשיו נלחמים מול שתי הזרועות האסלאמיות הרעבות ביניהן.
האיראנים זה שיעים
והסונים, והם שתיהם כאילו זה,
ועם ישראל נלחם מול שתיהם בשביל כל העולם, אנחנו שליחי ציבור של כל העולם.
זה ברור לכם שהאמריקאים יצטרפו, אם יצטרפו,
רק ככה שאנחנו נקינו להם את השטח,
ששום מטוס אמריקאי לא יסתכם, שמישהו יפיל אותו.
קודם כל חיל האוויר ניקה את השטח,
אין שום נו, נו, מאהמים עכשיו,
כולם יכולים להגיע.
אז זה, ושוב פעם,
תינשא מלכותו, למה תינשא מלכותו?
כי כל אומות העולם עכשיו,
הישרות שבהם,
אפיים ארץ השתחוו לך ואומרים לעם ישראל, תודה רבה שאתם מצילים אותנו מהאיום המטורף הזה של המשוגעים המוסלמים.
נורדים.
איך?
כן.
שוב פעם, קרא שכב כי הריב רבים מקימנו וברכה ברוך ברוך ברוך, מי שעוזר לנו יתברך, מי שנגדנו יתקלל.
בסדר, אז זה ממשיך את הברכה האמצעית, אבל מה ההתחלה?
כמה זה חשוב?
מה טובו אוהליך יעקב משכנתיך ישראל?
שזה פסוק שאנחנו אוהבים.
למה?
כי זה מתחיל במ׳ ומסתיים בל׳.
אז זה הפסוק של מי שקוראים לה מיכל, שזה אשתי.
אז מה טובו עליך יעקב משכנותיך ישראל?
ויש גם פסוק בתהילים.
מי ייתן מציון,
ישועת ישועות, ושוב אדוני השבות, אמרו יגיע ליעקב וישמח ישראל.
אז מי שקוראים לו מיכאל, לדוגמה יכול לעשות איזה שימוש בפסוק הזה.
מה טובו עליך יעקב משכנותיך ישראל?
כנחלים ניטאיו וכגנות עלי נהר,
כאהלים נטע אדוניי כארזים עליהם מים,
יזל מים מדליה וזרעו במים רבים וזרעו במים רבים. זה בעצם,
הגג כבר הסברנו. מה הוא מתאר כאן?
הוא מתאר את עם ישראל כמו,
הייתם פעם בגינות כאלה יפות מסודרות,
שיש נחלים שזורמים,
כל נחל זורם לגינה הרלוונטית,
מטעים מסודרים,
פה תמרים, פה רימונים, בוסתן כזה, הכל כזה מסודר, הכל יפה.
הוא מתאר את עם ישראל כמטע מסודר,
ניזון כל אחד מהנחל שלו,
ואוהלים טובים. כלומר, הוא בעצם מתאר פה את החוסן המשפחתי של עם ישראל.
כל משפחה בעם ישראל היא גזע,
היא שורשית,
יש את החוסן שלה,
המנהגים, האבות. עכשיו, בשבת היום היינו בר מצווה,
זה הבן של אחותי,
שנהרגה לבת בתחילת המלחמה.
אז זו הייתה שמחה ראשונה במשפחה הגרעינית שלהם. במשפחה הגדולה היו כבר שמחות, אבל אצלנו.
וזה אתגר, כן, אתגר עדי, חיילת עדי ברוך.
אז אתה רואה,
בכל אופן, המשפחה נותנת כוח, נותנת עוצמה, נותנת איזה, מחבקים את זה. המשפחה זה החוסן, יש לך עם מי להישען.
אז אומר בלעה, וואו,
זה לא רק עם גדול, זה משפחות,
טובו עליך, וכל משפחה בנויה, יש לה שורשים,
יש לה על מי להישען. אילן יוחסין, מה הוא רצה לקלל?
הוא רצה לקלל מה שכתוב בפרשת פנחס, נכון?
בספר במדבר יש לנו מפקד ראשון במדבר,
בתחילת הספר,
שזה מפקד בין עשרים שנה ומעלה,
בפרנסת פנחס זה מפקד של משפחות.
אבל לא כתוב שם
משפחת חנוך, משפחת פלואי, אלא משפחת החנוכים,
משפחת הפלואי,
משפחת הפוני.
אז רש"י אומר, למה הוא הטיל להם ה' וי'
בהתחלה ובסוף?
כי אומות העולם אמרו, תגיד, אמרתם, הסתלבט עלינו.
מאתיים ועשר שנים המצרים שלטו בכם ולא שלטו בנשים שלכם?
אתם עם של ממזרים, חלילה, כן, יש שם רשמים ירכב להגיד דבר כזה.
אתם, אין לכם יחס, ההוא לא הבן של ההוא.
אומר הקדוש ברוך הוא, אני מעיד.
אני מעיד על הטהרה של המשפחה בעם ישראל,
על הקדושה. אני שם להם ה' וי',
האח אנוכי, הפלאי, הפוני, וכן על זה, היישובי, וכן, כן?
אני שם, אני, ככה פרשנים אומרים שהמימרה שהם הגיעו במצרים, היה בדיוק בשביל הדבר הזה. הרמב"ן אומר את זה, שהיה לבדוק אותה,
אור החיים הקדוש אומר את זה.
לבדוק אותם במי סותם. מים מרים,
נכון?
ומה קורה למים האלו?
הם שותים אותם והמים נהפכים למתוקים.
מה קורה אחר כך? מיד אחר כך הם מגיעים ל...
אילימה, שבעים מהם, ועוד פעם יש להם איזה שפע.
אז זה היה כדי לברר לכולם, תקשיבו, הייחוס בעם ישראל, כולם צדיקים, כולם אהובים, כולם נקיים, הכל בסדר גמור.
זה הייחוס של עם ישראל.
אז בלעם משבח את זה.
כמה חשוב החוסן המשפחתי. מה זה חייל מילואים?
חייל מילואים יוצא למילואים?
משפחה יוצאת למילואים. בשבוע שעבר,
אני עכשיו מחכה שיקראו לנו למילואים, ובעזרת השם, יקראו לנו מתישהו, בטח,
החטיבה שלנו, בדרך, באיזושהי צורה, אבל בינתיים אני לא, אבל החתן שלי במילואים, הוא ביהלום, בעזה.
אז בשבוע שעבר, אני המצאתי את עצמי, פעמיים,
לפחות פעמיים, צריך יותר אולי,
הולך לעזור לבת שלי עם הילדים, שכבות, מקלחות, השפצות, עניינים, למה?
משפחה במילואים, כולנו ככה.
זה לא שיש לך חוסן משפחתי. רק חוסן משפחתי יכול להחזיק
חמישה סבבי מילואים ולשלוח עוד פעם, גבורה זה עוד.
אז בלעם משבח את זה. מה הוא רוצה לקלל? אין, לא משפחה.
אוסף של מהגרים שהם לא יודעים בכלל להגיד מי אבא שלהם ומי אמא שלהם.
אין להם לא משפחה, לא אוהלים, לא משכנות, לא מסודר. איזה מין, כמו איזה שדה כזה שהכל שם גדל בערבוביה, בכלאיים,
בכלאיים כזאת שהתורה אסרה.
ומה יצאה הברכה? מה פתאום?
שדה מסודר, אילנות, הכול מסודר, נחלים ניתאיו, גנות עלי נהר, כל גינה, המקום שלה.
החוסן המשפחתי, בזה הוא מברך אותנו.
כי נחלים ניתאיו כגנות עלי נהר, כעלים לתא אדוניי, כארזים עלי מים. זה החוסן שלנו,
החוסן המשפחתי, כמה הוא חשוב עכשיו,
בזמן המלחמה הזאת. הערבות ההדדית.
אז זה בעצם שלושת הברכות,
ועיקר העניינים של העם כלביא זה המופע האלוקי
של המעבר המהיר מקצה לקצה. זה מופע אלוקי, בסדר? אם אתה עובר בכל כך זמן קצר מהשפלה של שמחת תורה לכזה כבוד לאומי, אתם יודעים, הפחידו, אתם זוכרים את האוהל של חיזבאללה? אתם זוכרים?
שפחדו לראות האוהל, על האוהל הזה, כאילו, איפה היינו? איזה מצב תודעתי היינו? איזו השפלה היינו?
האויבים שלנו ככה הסתכלו עלינו וזה?
ואיפה היו? הלכנו, ברוך השם. חזר כבוד לישראל.
תן כבוד לעמך, תהילה ליראך.
אומר הרב מזוז, זכר צדיק לברכה,
תן כבוד לעמך התהילה, ראשי תיבות,
תכלת!
חבר'ה, פרשת שלח השבת, לשים תכלת.
אז זה האירוע. אני רוצה להגיד עוד משהו אחד אחרון וזהו,
על עוד פסוק שמופיע כאן. אחד הפסוקים בהמשך הוא "דרך כוכב מיעקב".
אומר בלעם, "דרך כוכב מיעקב וקם שבט בישראל וקרקר כל בני מואב" וכו'.
"דרך כוכב מיעקב"
יש איזה סיפור מאוד מעניין.
מהו הסיפור?
כששיגרו לחלל את הלוויין הראשון, הריגול, הלוויין הריגול הישראלי הראשון,
שנקרא אופק אחד,
החברה למדליות הוציאה מדליה
לכבוד האירוע, ועל המדליה היה כתוב דרך כוכב מיעקב,
כי הלוויין בשמיים נהיה כמו כוכב,
ושיגרו אותו כאן מפלמחים,
מגניב, דרך כוכב מיעקב, זה מדהים, לא?
אתה דורך את השיגור,
את קנה השיגור ומעיף את הלוויין, דרך כוכב מיעקב, מדהים.
אבל המדליה הזאת,
יש לי אותה, הצילום שלה,
היא מאוד מיוחדת, כי רואים תמונה של הגלובוס וארץ ישראל, ישראל,
ורואים את השיגור, רואים כאילו לוויין
שמשוגר לכיוון מערב, עושה כאילו שלושה סיבובים, ורואים אותו כאילו למעלה. זה ה...
מה מיוחד בזה?
כל מדינות העולם משגרות לוויינים לכיוון מזרח,
שזה עם כיוון תנועת כדור הארץ. כדור הארץ נעקה ככה, נכון?
השמש ייפול,
ואז אתה משגר לוויין לפה, אתה עם כיוון תנועת כדור הארץ, ואז כל הפיזיקה תומכת אותך. אתה בעצם נעזר במהירות כדור הארץ, שהיא מהירות גבוהה,
כדי לשגר את הלוויינים. אנחנו לא יכולים לשגר לוויינים
צבאיים למזרח. למה?
יש לך אויבים.
אז ישראל נאלצה לשגר אותם למערב,
שזה אומר חישובים הרבה יותר מסובכים מבחינה פיזיקלית ואסטרונומית,
כדי שהלוויין ייכנס למסלול שלו.
והחישובים האלו,
המאמץ שהושקע כדי לשגר למערב, שימשו אחר כך
בפיתוח של טילי החץ וכל המערכות, שזה מערכות מאוד מאוד מסובכות, הן מטורפות בהישגים שלהם.
מישהו פעם אמר לי, זה כמו שאתה הולך ברחוב ומישהו שולף אקדח ויורה עליך ממהלך שלוש מטר,
ואתה מספיק לשלוף את האקדח שלך ולראות ולפגוע לו בכדור.
זה פחות או יותר האירוע של החץ, עוד שנייה, של החץ.
אז,
וגם זה אצלנו בפרשה, דרך כוכב מיעקב, אנחנו רואים היום את הברכה הגדולה שהקדוש ברוך הוא נתן בחוכמתם של המהנדסים, שיש לנו שכבות הגנה שמאפשרות לנו לתקוף כמו שצריך. כן.
כן.
כן.
כן, כן. רבותיי, נזכה לראות את עם ישראל קם, מתגבר כארי על אויביו, מביא לנו ישועות,
ברכות, הקדוש ברוך הוא יהיה עם חיילינו, עם טייסינו, עם מקבלי ההחלטות, עם כולם,
לישועות גדולות ונחמות, אמן ואמן.
