טוב, שלום וברכה.
לאור המצב, עושים שיעור מיוחד בנושא של טילים שנופלים.
אחד השעות שאנחנו נדון היום,
אדם בעצם בראש השנה,
הרי אנחנו יודעים שבראש השנה אדם נידון על כל השנה כולה,
ופתאום מורידים טילים במקום מסוים.
האם אפשר לשנות את כל ה... בעצם בראש השנה כבר היה אדם נידון על כל דבר.
אנחנו ננסה להבין אם אפשר להזיז דברים שכבר היו בראש השנה,
ולאור זאת,
האם אפשר לטיל שעף למקום מסוים?
האם אדם מזדמן לשם, לא הזדמן,
הטיל פספס?
זו סוגיה שאנחנו נראה שכאן יש כאלה ראשונים שעסקו בזה,
מתחילים מהגמרה,
ואז גם כן נסיים בנושא של כוח תפילה שלנו, שאדם יכול באמת לשנות את כל הגזרות
מכוחה של תפילה.
בואו נתחיל, בסדר? אנחנו מתחילים בגמרא, מסכת ראש שנה,
בדף י"ז עמוד ב'.
קודם כל אומרת הגמרא,
דנה בנושא של כוחה של ראש השנה.
אמר רבי יוחנן,
גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם,
שנאמר,
אשמן לב העם הזה ואוזניו אכבד ועיניו עשה,
פרני בעיניו ואוזניו ישמע ולבוא יבין ושע ורפא לו.
מה זאת אומרת אם אדם עשה תשובה?
היא קורעת את הגזר דין שלו.
זאת אומרת, גם אם היה אדם נגדן,
נדון במשהו מסוים,
גם בראש השנה,
הוא עשה תשובה תוך כדי,
אז הוא קרא את הגזר דין שלו.
אמר לרבי בבאי, הם יודעים מה לפני גזר דין. טוב, זה לפני, אחרי שבע נגזר, נגמר.
אמר לי, ורפאל לו כתיב,
איזה דבר שצריך רפואה, והוא אומר, זה גזר דין. זאת אומרת, כבר נגזרה הגזרה בראש השנה,
והוא עשה תשובה תוך כדי, עכשיו, בימים האלה,
והוא שינה את כל מה שהיה צריך לראות באותה שנה.
מי תִוֶה, מקשה הגמרא, עכשיו בינתיים מוכלין לו,
לא עכשיו בינתיים, אפילו אבי כל הנבואות שבעולם,
אין מוכלין לו.
אז תחליט, לא קשה, אמרת הגמרא, ביחיד, אה בציבור.
זאת אומרת, בציבור,
מה זאת אומרת בציבור? בציבור יכולים לשנות את הכול.
אבל יחיד, בואו נראה מה יחיד עושה.
מי תִוֶה.
"עיני ה' אלוהיך הבא",
כתוב על ארץ ישראל, עתים לטובה ועתים לרע, עתים לטובה כיצד?
וזו הסוגיה שלנו,
זה המקור שהדגשתי לכם.
הרי שהיו ישראל רשעים גמורים
בראש השנה,
ופסקו להם גשמים מועטים.
אותה שנה, בגלל שהייתה,
היה באמת רשעים גמורים, הדין לא הלך לצד הנכון.
מה גרם?
גשמים מועטים.
לסוף חזרו בהם.
להוסיף עליהם אי אפשר,
שכבר נגזרה גזירה.
אז מה עושים?
אלא הקדוש ברוך הוא מורידם בזמנם על הארץ הצריכה להן.
הכל לפי הארץ. זאת אומרת, יש לך מספר של גשם מסוים,
אבל הוא יוריד את זה באיזה מקום?
במקום בדיוק, בגינה שלך, בעץ שצריך בגינה שלך. זה לא ירד עכשיו לאיזה מקום בביוב,
או זה, אלא יש מספר גשמים, בעצם מספר גשמים שמוגדר מראש השנה,
אבל בגלל שעשיתם תשובה,
אז הכל מוריד את זה במקום בדיוק המתאים,
שישקע את אותה גינה, אותו שדה שצריך להשקות.
כל טיפה מגיע למקום הנכון.
אנחנו מנסה לראות שמזה למדו
מפרשים על הטילים, בסדר?
תיקחו את זה אחרי זה להבין את היחס.
עיתים לרעה כיצד, הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בראש השנה, ופסקו עליהם גשמים מרובים.
לסוף חזרו בהם לפחות מהם אי אפשר, שבה נגזרה גזירה.
כבר היה בראש שנה, היה דין שקבלו המון המון גשמים.
אלא הקדוש ברוך הוא מורידן שלא בזמנם על הארץ, שניה צריכה לה.
זאת אומרת, יורד בים, יורד בביוב, יורד פה, יורד שם, זה לא יורד במקום הנכון.
אומרת הגמרא לטובה מי היה לקרע, לגזר דינה ולהוסיף לו,
שאני אתם באפשר ביחי. אומרת הגמרא, שקרת הדין, למה, למה,
הוא לא יודע שאפשר ביחי.
עכשיו הגמרא דנה שם בדין יחיד לבית ציבור,
אבל רואים כאן מהגמרא ש"יורדי הים באוניות שימו הלכה ימים רבים", הם ראו מעשי השם,
שאם צועקים קודם גזרדין נענים, צועקים אחר גזרדין אינן נענים,
ביחידים אומרת הגמרא שם, אני
מסכת בכמה שורות,
יחידים
יכולים לשנות,
אבל צריך צעקה.
ציבור יכול כל שנה, בכל רגע נתון לשנות.
ציבור בכל שנייה יכול לשנות גם את ראש השנה.
יחידים זה יותר קשה.
אנחנו עכשיו רוצים לראות, לאור זה,
אנחנו מנסים להבין מהגמרא שיש גשמים שהם
מוכנים מראש השנה, אבל לאן זה מנווט?
כל השנה כולה אתה יכול תמיד לנווט איפה הגשמים ירדו.
חסרת בתשובה, זה ירד למקום הנכון.
הפוך,
אבל הגשמים כבר נועדו. זאת אומרת, הטילים,
אנחנו נראה במפרשים, הטילים שצריכים להגיע, מספר הטילים כבר ברור.
לאן זה ילך, זה תלוי בכל רגע נתון.
בואו נראה.
הפסיקתא מביא את ה... כן, זה מדרש תנאים שמסביר את ה...
פסיקתאים זה יותר קדום,
בואו נראה איך הוא מסביר את אותם מושגים.
ארץ אשר ה' אלוהיך דורשת תמיד,
דורש להפוש ממנה חלה או טומאה ומעשרות.
תמיד עיני ה' אלוהיך בא,
עתים לטובה, עתים לרעה.
גם הפסיקתא נכנס לאותו נושא.
לטובה, כיצד הרי שהיו ישראל רשעים בראש השנה ונגזרו עליהם גשמים מועטים,
וחזרו בתשובה,
מה עושים כזה דבר? להוסיף עליהם אי אפשר שבה נגזרה גזרה.
אלא מה עושה? לתמיד עיני ה' אלוהיך הבא בארץ ישראל ומורידם בזמנם שכן להם ברכה. זאת אומרת,
הפסיקת המסביר
בתשובה אחרת.
מה זה המושג עיני ה' אלוהיך הבא?
זאת אומרת, בארץ ישראל יש לנו דין שכל רגע נתון,
הכל שלך מסתכל עלינו.
מה זה עיני ה' אלוהיך הבא? בראש שנה,
אדם נידון מה יקרה בכל שנה,
אבל בארץ ישראל אנחנו בכל יום נידונים.
למה? כי עיני השם אלוהיך בה.
לרעד כיצד הראשון יסוד צדיקים מראש שנה, נגזר עליהם גשמים מרובים וחזרו בהם, להימנע מהם אי אפשר, אבל נגזר עליהם גזירה.
הקדוש ברוך הוא מורידן שלא ביתם,
כשאין הארץ צריכה להם, שנאמר תמיד עיני השם אלוהיך בה.
העלאה משנה ועד אחרית שנה, הוא יגיד שמראש השנה נגזר עליה כמה רוחות, כמה עננים, כמה גשמים, כמה טלמים יבואו לה.
דבר אחר, מראשי שנה, וכי הדבואה בשנה כל השנה, כל השנה, אני לא למד,
שהקב"ה שולח ברכה, אפילו באוצרות.
זאת אומרת, אם יש, אם הקב"ה בעצם רוצה, משנה את הכול. מה תגיד אפילו מה? אפילו באוצרות.
ייצב השם את הבכה באסמך.
אפילו בערבה מתבלכת העיסה. זאת אומרת,
אם יש ברכה, הקב"ה מוצא כל דרך שהיא,
שהברכה תחול.
מה זה שאני גברה? היה לי קציר.
זה כבר בתוך המחסן.
ייצב השם את הברכה, איפה?
בהשמיך, גם בהשמיך, כאשר ברכה.
תגיד, טוב,
נגמר הקציר, זה במחסן, ועכשיו זה כבר עיסה.
אפילו העיסה,
בערבה מתברכת העיסה, שנאמר, ברוך את רם משרתיך.
ואפילו במשתת אכילה, מתברכת, שנאמר, ואכלת ושבעת.
מהאכילה הזאת, תזבה.
כשכל שרוצה להביא ברכה, זה יגיע,
תגיד, מה אני יכול לשנות? כבר יש לי כבר את הקציר,
זה כבר בתוך המחסן,
היא בתוך המחסן, וזה כבר הגיע למצב של עיסה,
ואפילו אני לא אוכל את זה, לא, הכל, הכל,
אם זה באה ברכה, היא מתגלית בכל מקום.
ככה אמרנו ראשית שנה ועד אחרית שנה, מלמד שכל השנה כולה
בירכתו עליכם.
וראשית שנה, חסר א', מלמד שכל שנה שראשית רשת רשת בתחילתה, וישראל חוסרות בתשובה, נותן לה אחרית שנה טובה, לישון אחרית,
תקווה ואחרית.
אנחנו מבינים שיש לנו, כשהדרכה שעברה רוצה להטיב,
מהפסיקתא ומתשתנאים אומר,
הוא באמת מגלה אפילו, אין דבר כזה נקרא מכתוב,
כמו המושג שאומרים הגויים.
זה מושג מאוד חשוב,
אפשר תמיד לשנות.
אני אסביר את הגמרא כאן, אני לא מבין את הגמרא כאן, הגמרא הידועה מעשרת ברכות,
שישעיה מגיע לבוא ולעשות, לבקש רפואה לחזקיה, שהיה חולה, יש פה דפים,
ואחרי שישעיה מגיע, אז הוא אומר, תקשיב,
אתה הולך, אתה לא תחיה, לא בעולם הזה, לא בעולם הבא.
הוא אמר, מה כולי, היי, למה עד כדי כך, מה עשיתי?
הוא אומר לו, בגלל שאתה עסק את הפייה וריוויה.
רק מה הידועה.
אמר לו חזקיה,
המלך, תראה, אני ראיתי שהילדים שלי, ברוך הקודש, מה יצאו? ילדים לא טובים.
אומר לו, ישעיה, בעד כבשה רחמן, למה אתה צריך חשבון שמיים?
אתה,
הוגשו ממך לעשות מצוות מצוות פייה וריוויה? אתה עושה מצוות מצוות ריוויה. מה יצא מזה?
תוצאות, אתה לא אחוז על זה, אתה רק צריך לעשות משהו שהקדוש ברוך הוא ציווה אותך.
אז הוא אמר לו, טוב, אם ככה,
אז אל תהיה את הבת שלך, ואולי הזכות שלי והזכות שלך תועיל.
אומר לו,
ישעיה כבר נגזרה גזרה.
אמר לו חזקיה, וזו הסוגיה שלנו חשובה,
קלך נבואתך בן אמוץ,
קלך מקובלני מבית דוד אבא,
שאפילו חלב חדש מונח בצווארו של אדם,
אל ימנע עצמו מן הרחמים.
אומר לו חזקיה, תקשיב,
קלך נבואתך בן אמוץ.
מה זה קלך נבואתך?
הוא נביא!
הוא אומר לך משהו, מה אתה זה? לא, אני,
יש לי משהו לפני הנבואה.
מה זאת אומרת?
חזקיה מלמד כמה שהוא מאוד מאוד עמוק.
אפילו נביא
בא ואומר לך, תקשיב, זה הגזרה, נגמר.
אתה יכול לשנות.
בכל רגע נתון.
למה אסור לנו להיזהר עם הגידי העתידות?
לא תעסוק עם מעשי הגויים,
שנקרא המעוננים, לשון עונה, אמרו עונה פולנית,
יכול להיות שהם יודעים,
אבל זה לא קשור אלינו.
תגיד, טוב, הם באים מצד הטומאה, אולי מצד הנביא, אפילו נביא!
בכל רגע נתון אפשר לשנות משהו.
כלך נבואתך בן אמוץ.
ויאכל יום אחד האדם, הוא הולך לצבא ראש האדם, ולמעט צבני הלחמים, אפשר לשנות הכל.
אז למה?
למה לדון כל דבר עם נביא? אפילו כל דבר אתה יכול לשנות.
יש כאלה, תשמע, אני רואה לך בקפה,
אני רואה לך ביד, אני רואה לך באצבע, אני רואה לך בפנים.
אבל כל שנה אתה יכול לשנות.
יהודי בכל שנה יכול לשנות דבר, אז זה מה?
יש כתוב שם בנביא, שמתייחסים לנביא בצורה שכאילו, איזו דפלות כביכול. למה?
כי הנביא אומר לך את המצב הנכון,
אבל אתה צריך מה לעשות, אתה יכול לשנות את הכול.
זה כוח מאוד מאוד חשוב,
שאצל הגויים, שיש מושג הזה, הכל מכתוב, בקתוב, לא.
אפשר לשנות את הכול.
בואו נראה לאור זה, החשוקי חמד
מבין את הגמרא שלמדנו עכשיו לעניין טילי ממש.
בואו נראה, מקור השלישי.
הרי שאין הקדוש ברוך הוא משנה את גזירתו לגמרי. אתה רואה שבעצם, אתה רואה שיש הבדל בין יחיד לציבור.
וכמו שראינו עכשיו בגמרא במסכת ראש השנה, שמה? שהגשמים כבר הם כתובים, השאלה, אבל איפה הם ירדו?
זאת אומרת, ראש השנה נגמר.
גשם תרד, הטילים ירדו, אבל איפה הם ירדו?
איפה הגשם תרד? זה השאלה, אם נצהיר את הגינה שצריכה לקח, או שעוד ייפול לים, או ייפול לביוב.
אומר לך השור הקמד, מזה הוא לומד סוגיה שאם אפשר לשנות משהו במלחמה.
כפי שנגזר בראש השנה, כן יקום.
שכה ראינו.
ואם נגזר שירדו גשמים עזים ומזיקים,
אין לשנות לגמרי את הגזרה.
זו הגמרא שראינו את דף י"ז.
אלא, מה ההסבר?
שאם חוזרים בתשובה
ומטיבים העם את מעשיהם,
אז מה אפשר לשנות בחיר ראש השנה?
"מטיב להם הקדוש ברוך הוא את הגשמים העזים המזיקים ומורידם על הערים שאין בהם יישוב".
גם הגמרא שם בעצם אומרת את זה במסכת
ראש השנה.
אז נכון, יש עכשיו איזה גשמים שיכולים להיות סכנה, שאם היו יורדים בשדה,
הם היו הורסים את כל הדבואה והורסים את כל הקציר.
אז מה עושה הקדוש ברוך הוא? אה, זה הקשמים שבעצם היו כתובים מראש השנה?
איפה תשים אותם?
בערים, בערים הגבוהים שאין שם אף אחד,
שם יבואו כשמאזין.
ואז אומר לך, השוקי חמד, אם ככה אנחנו מבינים את הגמרא,
מזה נסיק לסוגיית הטילים.
אם כן,
אומר לך
שדה חמד,
אולי יש ללמוד מזה לענייננו,
שייתכן שכך גם עם הטילים,
שנגזרה גזרה שיפלו טילים,
ואי אפשר לבטלה לגמרי.
אבל, מה עושה הקדוש ברוך הוא?
ראשי מטבח משלחם לים.
ודומה לי קצת למה שאומרים בתשליך,
בתשליך במציאות ים,
כל אחד אותנו. זאת אומרת, הכל שממפיל את זה למים, לים.
נופל בסוריה, נופל בירדן,
מזיז את הטילים.
כלומר, הם לא מחוקים מאליהם, כמו הקשרים שראינו בגמרא מספר ראשונה,
אלא נשארים, אלא מושלכים. מה עושה?
עושה איזה בליסטי, כן? בליסטיקה אחרת, בליסטה רוחנית.
אחרי זה בתשובה, הבליסטיקה הולכת אחרת.
מושלכים בים.
והיה מקור חיים שכתב שתשליך, יש לעמוד במקום גבוה, כי אין הגשר שצריך להשליך, אתה בעצם יכול לשנות את הגזירה.
הבליסטיקה הרוחנית
תלויה במעשינו.
זה קלך מבואכתך בן אמוץ, שמה שאפילו חרב חרב ממערכת צורו של אדם,
יש חרב.
הטיל הבליסטי הולך לכיוון הזה.
על ידי מעצור מרחמים אפשר מה לעשות לשנות הכל.
וזה כוח רוחני שעם ישראל תמיד, תמיד, וזה מה שהפסיק כתוב,
עיני ה' אלוהיך הבא.
מה זה עיני השם לוקח הבא? עיני השם הוא תמיד עלינו.
אתם משנים משהו,
אז ההשגחה היא תמיד מצוינת,
היא תמיד שונה.
וזה רק דווקא, לפי הפסיקתא בארץ ישראל. זאת אומרת, בחוץ לארץ
זה בא דרך עולם של הטבע.
מה זה הטבע?
כמו שדיברנו כבר הרבה פעמים, יונה הנביא
בורח מפני השם, מה אתה בורח? עולה על אוניית הרשישה.
מה אתה בורח?
הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום.
למה הוא עולה על אוניית הרשישה?
מה הוא יודע?
שאין נבואה בחוץ לארץ.
מה יהיה בחוץ לארץ? יהיה משהו בטבע.
דג, ים סוער,
דג בולע אותו, אבל אין מה? אין דיבור.
הקדוש ברוך הוא לא מדבר איתך.
הקדוש ברוך הוא מדבר איתך רק איפה?
רק בארץ ישראל.
רק בארץ יש דיבור עם הקדוש ברוך הוא.
בחוץ לארץ זה טבע, יהיה טבע, ים סוער.
קשה לשנות דברים בטבע.
בארץ ישראל,
ארץ אשר עיני ה' אלוהיך בא,
מראשית שנה ועד אחרית שנה, זאת אומרת, כל השנה כולה,
אתה יכול תמיד, מה לעשות?
לשנות.
כי כמו שדיברנו, כן, תמיד בשיעורים,
גם ברב חל"פ,
שמלאך בחוץ לארץ זה הנהגה של מלאך, תמיד אמרנו את זה, כוח זמן זה אומר, אמרנו את כל החדשים,
מה זה מלאך?
שדיברנו על זה שמלאך,
אל תמר, בואו נעשה פשעכם, כתוב שאומר דוד המלך,
גרשוני לאמור, לך להסתפך, לך עבוד אלוהים אחרים,
שמה לחיש מלך גת,
לחבוד אלוהים אחרים, אלא בחוץ לארץ, זה בא דרך מלאכים.
כל התפילות הורידות דרך מלאכים. מה הבעיה של מלאכים?
מלאכים זה עולם חוקי הטבע, זה המלאכים.
מה הבעיה במלאכים? אין רחמים.
אל תמם בו כי לא יעשו לפישכם.
מלאך זה חוק,
זה מכונה, זה חוק מסוים.
האם אפשר לשנות אותו?
זה רק בארץ ישראל, שישר אל. פה אתה אומר, אבא,
פה זה תופס.
אנחנו תמיד המשל הזה שאדם מגיע מאיזה מדבר ומגיע
היה איזה תחנת דלק, רואה שם איזה,
אני חוזר לכל מי שלא היה,
רואה שם איזה פחית,
רואה שם אוכלת פחיות, הוא רוצה פחית, אבל אין,
אי אפשר להוציא פחית, למה? כי זה עולה 7 שקלים.
פתאום רואה שיש לו משהו או 6.90. תן לי, תן לי פחית, אני הולך למות.
לא יעזור, למה? כי זה מכונה, לא מהר"ן.
מכונה, אבל בבקשה, רחמים, אני עומד למות, 10 אגרות, מה קרה?
זה נכון, אל תעמר בו, קולץ על פי שלכם, זה חוץ לארץ.
בארץ ישראל, כשעיני השם אלוקי חבא ישר אל,
אומרים לו, יכול להיות שאין לי זכויות,
אבל הקדוש ברוך הוא תעזור לי, אני הבן שלך.
תן לו,
הוא עולה לו שקל, תן לו, זה הבן שלי.
איפה אפשר לצעוק תתה אבא?
בארץ ישראל, בארץ ישראל זה עיני השם.
עיני השם, אתה יכול, פה אתה צועק אבא, פה זה תופס.
פה יש חכמים,
אפשר לשנות הכול.
לאור זאת, כמו שאנחנו רואים עכשיו בשדה חמד,
אפשר לשנות דברים. עכשיו, בואו נראה
אם יש לנו כוח לשנות דברים,
כמו שהחוקר חשוקי חמד מסביר,
אז אנחנו עכשיו ננסה להסביר את הגמרא במסכת תענית,
על העניין שכמה כוח יש לנו ביחס לדורות קודמים,
ומה צריך לעשות שבאמת אדם יכול לשנות הכול.
אז בואו נראה. מסכת תענית, כ"ד עמוד א', בסדר?
הגמרא מספרת על רב נחמן שגזר תענית, אה?
זה היה הבעיה שהיה עצירת גשמים.
בא רחמי ולא עט המטרה,
הוא פעל רחמי שמיים, ועיקש, עיקש, ולא יורד גשם.
אמר,
שקלו לנחמן,
חבו אותו מנגודה לארה.
קחו את נחמן,
והשליכו אותו מהראש הכותל הארץ. מה זה ההסבר כאן? מה שמסביר?
שתורידו אותו מגדולתו.
למה? הוא אומר ש... כאילו, מה זה מגדולתו? הוא מתקבל על עצמו.
הוא אומר, אם התפילה שלי לא מתקבלת,
קחו אותי מה...
זכו אותו לארץ,
אין לי ראוי שבעצם אם ככה אני לא מקבל, אפשר שלא מתקבלת,
תוריד אותי מהתפקיד שלי,
ככה אומר רב נחמן.
חלש דעתי,
התחיל לנפל דרכו של רב נחמן,
ואז מה קרה?
עטא מיטרא, ואז היו גשמים.
מה זה בעצם ההסבר הזה, פתאום שהוא ככה קרא לו, פתאום היו דו-גשמים, מה קרה שם?
אז אומרת הגמרא שם,
כמה מובא בזה, שכל שבו הוא מקבל תפילה,
שאלינו נשבר ונתקה אלוהים לא תבזה.
שעכשיו נבין למה הוא בעצם מצטער על זה. זאת אומרת, הוא היה, הוא אמר,
כשאדם בעצם בא ומוריד
את עצמו ואומר לגדוש ברוך הוא, אני בא לך כמה, כי אני בא, עומדים לפניך.
לא חופשים בזה, אנחנו באים,
אנחנו מבקשים בגדוש ברוך הוא, אנחנו הבנים שלך,
תעזור לנו.
אם אתה בא בצורה כזאת, מה קורה?
מגיע הגשם.
בואו נראה עוד מעשה. רבה גזר תענית.
רבה גזר תענית, שהיה אותו דבר שלא היה, היה עצירת גשמים.
באי רחמא ולא אתא מיטרא, בקשר רחמים ולא הגיע שוב שום מטר.
אמרו לי,
והיה הרב יהודה,
כי היה בגזות תעניתא,
אתא מיטרא.
רבו איתא, שהוא היה בגזות תענית, ישר יורד גשם.
למה אתה, רבא, מתפלל ולא, שום דבר לא זז?
אמר לו, מה יעביד, מה אני אעשה?
אם משום תנויה, אם אתה חושב שבעצם יש איזה משהו שהבדל בלימוד תורה שביני לבין רבא,
רבי יהודה,
אז דע לכם,
שאלימות תורה בימיו היה גדול.
למה?
ובאמת הגמרא,
זה לא נכון.
ענן עדיף אמינאיו.
למה אנחנו יותר מהם בבחינה הזאת של לימוד תורה?
דבשני דרבי יהודה, בשלושתיו של רבי יהודה,
כל תינויי, כל לימודם של המוראים,
בנזיקין, אבל הם למדו כל התקופות האלה, מה עסקו?
רק בסדר נזיקין.
וענן, כמתינא בשל סדר, אנחנו לא לומדים רק מסכת נזיקין,
אנחנו יודעים בקושי שזאת המשנה.
וכיהה ומתי רב יהודה בעוקצין, כאשר היה מגיע עבודה, ביחוד עוקצין,
כן, מה זה עוקצין? בעוקצין זה בעצם המסכת האחרונה של הש"ס.
האישה שכובשת ירק בגדרה,
ואמרה לה, זיתים שכבשן מתרפיהן, טהורים.
זו הסוגיה במשנות האחרונות.
אמר הוויות דרב שמואל קרחסין נאחה. הוא היה נצורך שמה?
להעמיק כמו הוויות של רב שמואל.
ויאנה כמתינא בי עוקצין תלסה ומטיב. אתה אומר, אנחנו במסכת עוקצין, שבעצם עוסקים בזה 13 ישיבות.
כל כך הרבה יש לנו לימוד תורה.
כן, גם בישר וימינו, כמה דף ימי יש לנו היום?
דף יומי.
כמה אנשים לומדים דף יומי היום?
זה פלא עצום, אתה לומד סיפורים על חתם סופר, על פרנקפורט, על כל המקומות. היו מדברים על זה שאני אגיע לעיר פלונית,
ששם יש את כל שישה סדר משנה.
העיר הגדולה.
בעיר אחרת, היה לך איזה מסכת אחת, מסכת שנייה.
להשיג את כל הש"ס, זה היה משהו באמת,
הספרייה העירונית. היום כל אחד יש לו,
ש"ס לא משנה איפה, באיזה מאגר או באיזה בית. מי אין ש"ס?
לומדים את זה.
איזה דור אנחנו?
ואילו רב יהודה, עם כל הכבוד שלומדים, אמר המון תורה.
אז מה אומר רב לרב יהודה?
רב יהודה,
"כי יא ושליף חד נשא נעת אמיתו". כשהיה רק מורחץ את הנעל,
הוא אומר, טוב, בואו עכשיו נתפלל.
ישר יורד כשמן.
ואנא כצבחינא כל היום, אנחנו מתפעלים כל היום,
ולאיכא דאשכח בן. אף אחד לא משגיח בנו.
למה זה ככה?
אומרת הגמרא, אם מישהי מובדה,
ולאן אתם חושבים שהמעשים שלי שונים,
אומר רבא לר רב יהודה, תראה, יכול להיות שבעצם הוא היה,
היו לו מעשים אחרים?
אי איכא דחזה מי דילמה, אם יש מישהו שיודע עליי משהו שהמעשים שלי לא בסדר,
שמתפעל ולא נהנה, אז יגיד.
אבל מה יעשו גדולי הדור,
שהרי אין דורן דומה יפה,
שרי אין דורן דומה יפה.
זאת אומרת, בעיני השם,
מה בעצם הגמרא רוצה להגיד את זה?
גמרא מספרת כאן,
לא ראיתי כאן את כל הגמרא, מפחדת הזמן,
שאחת מההגדרות של מה יעשו גדולי הדור,
שאדם, מזה לומדים כמה כוח של תפילה.
למה בזמנם
הם לא רק מורידים את הנעל וכבר היה גשמים, ואילו
רבא אומר את זה, כמה אנחנו מתפעלים כל היום וזה לא נעשה.
אז אחד הדברים שאומרת הגמרא,
אחרי ש...
נראה כבר מעשה, קח את המעשה עצמו,
למה הוגשים לרב יהודה?
היא עובדת את הכול, נמשיך את הגמרא עצמה.
בואו נספר את רב יהודה שראה שני אנשים
שהיו נוגעים בהפקרות בלחם וזורקים את הלחם.
זורקים את הלחם ככה, כמו איזה כדור.
אמר שמע מינא איכה סבא בעלמא, יש כאן סבא בעולם, ככה זורקים לחם, לא אכפת לכם מלחם?
עיניו, ונהיה עכשיו מה?
נהיה רעב.
אמרו לרבנן, לרב כהנא, אברי דרבדחוני, אשמאי,
אולי מישהו כאן נמצא ליד, יגיד לפני רב יהודה, שילך אליו,
יש נהיה רעב,
מה יעשה?
ילך אליו ויראה לו שהמצב קשה ואין אוכל, ויעמוד לפה, פתח סמוך לשוק, ויראה לו שאין אוכל, אין לחם.
מה עשה? הגיע רב כהנא, עמד לידו, ליד רב יהודה, ואמר לו, תקשיב,
תראה, תראה, חזה קריפה, תראה את האנשים האלה.
מאי האי, מה הבעיה של האנשים האלה שעובדים ככה בשוק?
אמר לה, כסופא דה תמרי, כמה זה כמה מזדבן.
הקופסה של תמרים,
העומדת להימכר, הם עובדים בתור שם. תראה מה המצב, איזה רעב יש בעולם.
אין אוכל.
תראה איזה תור על איזה כמה, איזה תמר אחד.
אמר שבא מינא, כפנא ואמה, יש כאן הרבה רעב בעולם.
אמר לי, שם, מה תעשה?
קרוץ את נעליי,
שאלף אחד מסנר, נעל אחת, ופתאום התחיל לרדת גשם, פתאום הגשם נהיה שפע גדול.
כשבא לשלוף את הנעל השנייה, בא אליהו, אמר לו,
ככה אמר הקדוש ברוך הוא, אם אתה שולף את הנעל השנייה,
מה יקרה?
אני אחריב את העולם מרוב הגשמים.
מה זה הדבר הזה,
עד ככה זה הגיע לכזה,
כזה כוח חכמים,
שהם הגיעו כזה כוח.
רמי אומרת על, לגמרי את המהלך,
הגמרא מסיימת את המהלך,
אמר רב מר בר מארי בירד רב בת שמואל, בנה של בת בתו של שמואל,
אמר
אני עמדתי על שפת הנער ששמו פאפה, כן, נער פאפה,
וחצה למלאכי דדמו למלאכי, ראיתי מלאכים שנדמו למלאכים,
ראינו מלאכים שנדמו למלאכי ספינה,
שמה עשו? דקמאי תיכל לה ומלון אל הרבי, שהיו מביאים חול וממלאים בו את ספינות המסע.
ונעשה נס, והחול הזה של הנסה, כל החול הזה שהם העלו במסע,
הפך להיות
קמח, ופתאום מה? והעפיל את הרעב.
באו כל העולם לקנות את הקמח, אמר לו,
מהם אל תקנה, שהם למעשה ניסים.
מחר אל תבואנה ספינות וחיטים מן העיר פרזינה.
ככה בעצם רב יהודה מדבר כאן על זה. למה אני מבין את כל המעשה הזה כאן? כי בעצם ההגדרה כאן,
הוא גם בעצם רוצה להגיד לנו שחכמים היו יכולים לשנות את כל המציאות.
זאת אומרת, היה להם כוח,
שעכשיו צריך להבין את זה,
שהם אפילו, כל תפילה שלהם היא באמונה שלמה,
כל אחד היה לו, בדור היה לו איזו ייחודיות.
אחד היה דור של מה שהיו לומדים לו הרבה תורה.
היה דור שהיו מוסים את הנפש.
ועכשיו בואו נראה.
ככה מסביר הרב אבינר. תראו את הרב אבינר שמנסה להסביר את מה שקראנו עכשיו.
מקור החמישי.
ובא בגמרא, שלא חכמים מפני מה אין הקדוש ברוך הוא עושה לנו ניסים כמו שעשה בדור הקודם.
רב יהודה רק שלף נעלו לאות על תחילת הצום וירד מטר,
כמו שראינו עכשיו את הגמרא הזאתי,
שמא מפני שלמדו יותר תורה? אומרת הגמרא, אוקיי, אנחנו לומדים יותר תורה.
כשהם הגיעו למשנה בסוף הקצין, התקשו באותן עבוד רב שמואל, ואנו עוסקים בזה בשלוש עשרה ישיבות.
זאת אומרת, אנחנו עוסקים בכל השעה, שעה לסדר משנה.
כל דור יש בו משהו מיוחד. אם יש לנו חסר לנו תורה, יש המון תורה.
או לפיוש אחר, על פי שלוש עשרה שיטות.
בסוף הגמרא, זה בעצם ההסבר,
מסתכלים עם הרב אבינר, גם מסביר אתה בסוף אחרי כמה דפים של הגמרא,
אמרה אומרת ככה,
ראשונים מסרו נפשם על גושת השם,
ואנחנו היינו מסרים נפשנו כל כך על גושת השם.
האם אנחנו מסרים נפש על גושת השם?
למסור נפש על השם יתברך.
מה זה הדבר הזה למסור נפש על השם יתברך?
כל מה שהם רצו, הכל השתנה.
מסביר הרב אבינר את הגמרא הזאת.
עם ישראל
מסר נפשו במלחמות רבות בדור האחרון.
לחמנו בכל המלחמות בחירוף נפש.
כל אחד ואחד מסר את נפשו.
מלחמה היא מסירות נפש.
אדם אינו לוחם עבור עצמו, אלא עבור הכלל.
כשם שיש מסירות נפש, מתרחשים ניסים.
זאת אומרת, שימו לב,
אם אנחנו עכשיו עם העורף,
אנחנו חלק מהלחימה.
אנחנו מוסרות הנפש שרוצים מה שלדור הבא שלנו לא יהיה בעיה של אטום, ואנחנו עם החיילים,
אנחנו מטייסים, אנחנו עם כל המערכות,
ואנחנו כחלק מהחזית מבינים את הערך הזה.
ואנחנו מבינים שצריך למסור את הנפש, אנחנו חלק מהעניין, ונותנים כוח
כרגע למערכה להמשיך אותה.
אז בעצם מה אנחנו אומרים?
אנחנו מוסרים נפש.
אומר אבינר, זה מה שהגמרא רוצה.
אתה מוסר נפש, אתה אומר, אנחנו חלק מהמערכה,
אנחנו חלק מהעניין, חלק מהמלחמה, חלק מהמסירות נפש.
מה קורה?
טילים, גם תל אביב היתה ניסים רבים, טילים נפלו כאן לעשרות,
נעשו אלפי דירות, בבניינים שלמים,
רק אדם אחד נהרג שם, בת אותו זמן, גם זאת מפני שהוא לא התנהג על פי פקודות הצבא, ואין זה נס.
הרמב״ם מוביל שם, פוסק בורא נבוכים ומצטט שיר של פגעים.
יש שם אומרים ששיר בסתר עליון,
יש שם 60 תיבות.
כדאי, כשרואים טילים, לומר את הספר הזה, שנקרא שיר של פגעים,
ובעצם זה מה זה שיר של פגעים, שאם יש פגעים,
שישים גיבורים סביב אליו, מגיבורי ישראל,
כולם אחוזי חרב, הוא די בכמה, יש לך רבו,
יש לך רבו לאכול בפחד בלילות,
אז יושב בסטר עליון, זה שיר של פגעים, שהוא יכול להציל את האדם מכל מיני פגע.
למה? מה כתוב שם במזמור הזה?
יפול מצדך אלף,
ובא מימיניך, מה יקרה?
אליך לא ייגש.
אומר הרמב״ם,
במורה נבוכים,
איך יכול להיות? מה, אני אקרא את המזמור הזה וזה ישר יציל אותי?
אומר הרמב״ם, אין זה קורה לכל אדם,
אלא רק צדיקים מהדרגה העליונה.
זאת אומרת, אם אתה קורא את ה' בסתר עליון, זה משפיע עליך.
אבל מה, כל אחד שיקרד יציל אותו?
אדם רגיל, אוהב אינו את זה, הוא חשוף פגיעי הטבע, יש טיל.
ריבונו של עולם, אין לו הגדולה כמנהגו עם צדיקים עליונים.
חניה משלב ועזריה, נוזרקים לכבשן האש,
דמי חנצה ונצרפים, דמי נחשק גוב אריות,
הם נוגעים בו.
זאת אומרת, הם אמורים את האישה בסתר עליון, זה משפיע עליהם.
להתרומם לדרגה כזו של ניסים צריך דבקות אלוקית אלונה.
המשיך הרב וינר, בזה מסיים את העניין. זאת אומרת, אם אנחנו אחוזים במסירות נפש,
כולנו,
ומרגישים חלק בעורף, חלק מהמלחמה עצמה,
זאת אומרת, אנחנו לא מרגישים שאנחנו חלק מהמערכה.
אנחנו משפיעים על הטילים, משפיעים על הירם, משפיעים על הזה,
אז אנחנו בעצם עושים את הנפש.
אנחנו מבינים שעכשיו, מה קורה? כל העורף מקבל עכשיו טילים.
אבל אם אתה בעצם מוסר את הנפש,
מה קורה? אנחנו כמו הדור של הרב יהודה, שהיו רק מורזים את הנעל,
ומה קורה? היה יורד גשם,
היה יכול לשנות את כל הטילים.
אז בעצם, התורף של השיעור הזה זה להרגיש חלק.
להרגיש מחובר.
להרגיש את ההוויה של מציאות הנפש, של כל המערכה,
שכל ארץ ישראל היא מציאות נפש.
אומרת הגמרא בתענית, אם אנחנו חלק ממציאות הנפש,
אפשר הכול לשנות.
לאור זה, גם מה שהזכרנו מתחילת השיעור,
בראש השנה,
אם האדם בעצם בראש השנה נגבה לו כבר, שמה, שהכול כבר קבוע,
אפשר לשנות את הכול.
הטילים, נכון, מספר הטילים כבר היה קבוע, אבל לאן הם ילכו?
לאיזה כיוון? איפה הם יפלו?
זה תלוי בנו.
במה זה תלוי? כמו שגומרה בתענית אומרת,
זה תלוי בהוויית החיים, שאתה מרגיש חלק מהמציאות נפש של עם ישראל,
אתה חלק מהלחימה,
אתה חלק מהמערכה, גם בלימוד תורה, אתה יכול להגיד, שמע, אני לומד תורה עכשיו בשביל החיילים,
אני קורא תהילים של החיילים, אני חלק מהמערך,
אני רואה את הערך הזה ביחד, כולנו כגוף אחד, כאיש אחד.
הדבר הזה גורם, כמו רב יהודה,
שרק תנועה קטנה יוכל לשנות הכול.
אז אנחנו בתפילה גדולה,
מבינים שכל ארץ ישראל היא מערכה שלמה.
כל ארץ ישראל, שום מטר אחד פחות מלו,
ממש בתקופה מאוד מאוד אדירה,
מבינים את כל הגזרות וכל הארץ ישראל מחולקת לכל הגזרות.
אנחנו צריכים להרגיש מה? להרגיש חלק אמיתי,
עם עם ישראל במערכה,
ולהבין שכל תפילה שלנו וכל לימוד תורה שלנו משפיע על כל החייל שנמצא.
כתוב, והיה המחנך הקדוש, אתם יוצאים לחמם ולנוצחים. אדם מתפלל,
כמו שכתוב שם,
שלמה מחלקים את אלה שיושבים על הכלים
ואלה שיוצאים למערכה?
לומדים את זה מאברהם אבינו, שאמר הנביא, "ענר אשקל וממרה,
הם ייקחו חלקם",
וצריך למה לעשות? לחלק בין מי שיוצא מהמערכה למי שיושב על הכלים.
תגיד, למה?
אני הייתי הפייטר, אני הייתי, הלכתי להילחם,
ואתה היית ג'ובניק, למה שתקבל אותו דבר כמוני?
מה התשובה?
כי בעם ישראל,
היחס למי שיושב במחנה, הוא משפיע על מי שנמצא בתוך עומק המערכה.
כמו שדוד המלך בעצם אומר את זה, זה רק בעם ישראל.
לימוד תורה שלנו פה משפיע על האם הטיל שלנו פוגע באותו זה והמבצע הולך.
זה קשור אחד בשני.
סיפור, נא לסיים.
סיפור, מכירים את הדמות עמנואל מורנו?
שום סיפור אישי.
עמנואל מורנו,
זה עדיין דמות שעד היום לא גילו את הפנים שלה במערכת,
כי זה יכול לגרום, סיפר לי אח שלו,
שאם הם יודעים איזה מבצעים הוא עשה ואיזה רמות הוא הגיע,
הדבר הזה יכול לגרום למבוכה
למדינת ישראל, מה שהוא הגיע, בגלל זה עד היום לא מגלים את הפנים שלו.
הסיפור המיוחד שסיפר לי אחד שהיה חבותה שלו, גם היה חבותה שלי אחרי זה,
שהוא היה, היו לומדים ביחד במושב תלמים בלילה,
ויום ראשון
הוא נסע, היה לומד אצל הרב מזוז,
האוטו-חברותא,
ובעצם עמנון מרון היה נוסע לקריה בתל אביב.
אז הוא לקח אותו ממושב תלמים, היו נוסעים,
ואז הוא אומר לו, זה היה בדיוק בין הזמנים,
חודש אב,
והוא אומר לו, תגיד, מתי מסתיים הבן הזמנים?
אז הוא אומר לו, אתה הולך לישיבה? יש בן הזמנים עכשיו?
הוא אומר, כן, אבל מתי מסתיים?
אז הוא אומר, עוד ארבעה, חמישה ימים.
אז הוא רואה את עמנו על מורנו, הוא כל כך מהרהר.
הוא אומר, כאילו, משהו. הוא אומר, מה קרה?
הוא אומר, אני לא יכול לדחות את המבצע הזה בארבעה, חמישה ימים, זה רחוק מדי.
אז מה הבעיה? הוא אומר, אתה לא מבין
כמה קשה להוציא מבצע חזק, שהכול הולך, הכל דופק,
כשלא נתורה מאחורה.
תסתכל עליו.
הוא אומר לו, טוב, אני מתפלל שבאמת תצליח וכל זה, ואותו לילה הוא נהרג.
זאת אומרת, אנשים שהיו בעומק מערכה מרגישים את הקשר הזה.
מרגישים את הקשר הזה שיש להם מישהו לומד תורה ומישהו שמתפלל עליהם.
הם מרגישים טוב טוב את הסיידה דשמה שיש בעומק המערכה, בעומק המבצע,
בהצלחת המבצע.
מרגישים את זה.
ככה צריך להיות עם ישראל בצורה הנכונה. ככה צריך להרגיש כל חייל, ככה צריך להרגיש כל מי שלומד תורה.
כל אחד צריך להרגיש כל אחד שנמצא בעורף וקדימה. כי בעם ישראל,
הקשר הזה, למה מחלקים את הביזה אחרי זה בין אחד לשני?
כי אומר דוד המלך,
שבעם ישראל,
מי שמנצח,
החייל, הוא מקבל כוחות ממי שנמצא מאחורה, זה לא כמו המקומות אצל הגויים.
אז גם הביזה היא בחלוקה נכונה, למה? כי זה חלק מהעניין.
אתה עכשיו שמתפעל ולומד תורה, משפיע אם הכדור ילך במקום הנכון,
עתיד יפגע במקום הנכון.
אז אנחנו, בתפילה גדולה,
מבינים שאנחנו חלק מהמערכה בכל מקום, בכל תפילה.
באמת תקבל כוחות ועוצמה גדולה בימים הקדושים האלה,
לתת כוח לכל חיילינו, לכל טייסינו, לכל כוחות הביטחון.
ובתפילה גדולה,
שאפשר להזיז את כל הטילים למקום הנכון,
שייכול לשים את צדדות עליהם כוחת אותם.
וכמו שכתוב בשבש סתר עליון,
יפום מצידך אלף
ובא ממניך אליך לא ייגש.
יזכו וימצו, בשורת אבת.
