טוב, שלום לכולם, מה שלומכם, מעניינים?
אנחנו עוברים תקופה מאתגרת, מדהימה, גבוהה, גדולה, עצומה.
אני חושב שאנחנו לא מספרים את הסיפור האמיתי,
הסיפור הנכון.
יש עדיין מי שמספר שאנחנו אחרי כמה שנים של קורונה,
ומלחמה, ואין כוח, ומה, וערב, ומפורט, ופחד, וחרדות, והיסטריות, ו...
זה לא הסיפור בכלל, זה לא האירוע בכלל.
יש לנו סיפור אחר לגמרי.
אנחנו מנסים,
מסיימים ללקות את הקליפה הקשה של עזה, שזו הקליפה הקשה ביותר בעולם.
אנחנו לקחת סיום,
ואנחנו מכים את הראש של הנחש,
בעוז, בעוצמה שלא הייתה כמוה מכל העולם, לא ראינו צבא ש...
כזו גבורה,
וזה הסיפור.
והסיפור שהנחש גוסס, זה לא נעים,
אבל ברוך השם, אנחנו צריכים לשמוח,
לזקוף קומה, לא לשכוח את הכאב, לא לשכוח את הזה, אבל בסוף,
הסיפור האמיתי זה סיפור של זקיפות קומה לאומית,
זה אחרי אלפיים שנות גלות, אחרי ששת אלפים שנה של היסטוריה,
אנחנו מכירים את הכוח שהוא מעכב את ישמעאל להכיר בישראל, זאת אומרת שברגע שאין איראן, אז יש
הכרה, יש הכרה שעם ישראל הוא עם השם,
וזה דבר עצום מה שהולך עכשיו,
ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לזכור,
כשהייתי בלימודי רפואה,
אז בשנה ראשונה אתה עמל,
כשזה תחרות כזה, קשה.
שנה שנייה זה כבר לימודים.
אז אתה, אז מה שקורה שכשאתה עובר לשנה ב',
אתה נשאר בקצב של התחרות, בלי לשים לב.
לוקח לך חצי שנה להירגע ולהיכנס ל...
קשה לעבור הילוך,
קשה לשנות את העוד מעט.
אנשים היום עסוקים ברגע, אני אתגייס באגוז או בסיירת מקל, אני איזה, בטייסים.
עוד מעט אין צורך בזה,
אין צורך בטונדות, אין צורך במלווי נשק.
אני לא אומר לכם עוד מעט, עוד יום, אני אומר,
בסוף אנחנו לקראת זמן שלא יהיו אויבים לישראל.
והסכם אברהם זה יהיה משהו עולמי, כולם ירצו להיות בתוך הסכם אברהם.
כלומר, אנחנו עכשיו בסיפור אחר לגמרי,
ואנחנו צריכים להתחגל לרעיון הזה, ללכת לפורות של פיקוד ההורה והכול. מה ההבדל בין היסטריה לבין שאננות?
כשאתה פשוט
שומע את מה שצריך, אתה עושה את מה שצריך, וזהו, אתה לא צריך לפחד.
ויש היום, ברוך השם, התארגנות לאומית מופלאה,
אנשי מקצוע, אנשי רוח, אנשים שבאמת,
איזה כוח זה?
מה זה הכוח הזה? מה זה העוצמות האלה?
זה עם השם, כי השם יתברך חוזר לקהלתו, לכנסת ישראל,
כי השכינה חוזרת לעמה,
ואנחנו צריכים פשוט לשמוח,
ועוד כמה ימים לחכות ברחובות, ובאמת לראות מה נהיה
המדומיין הזה, שהוא בסוף מתברך שהוא לא כזה,
ככה.
והרב קוק מלמד אותנו, אנחנו נלמד, שמונה קבצים, א', ט', ז',
הרב קוק מלמד אותנו לקבל כוח מהעתיד.
כן, מאוד חשוב, אנחנו רגילים לקבל כוח מהתורה,
ממה שעבר עלינו, מיציאת מצרים,
אבל יש קווים שבאים מהעתיד שמחזקים אותנו.
אז הוא אומר ככה, זו פסקה קצרה.
המקדש,
הנבואה
והמלכות וכל תכסיסיהם
שולחים אלינו את קווים, יש קווי אור שבאים מאלה,
וכל הזמן אנחנו מקבלים הערה, כן? זה חוזר, חוזר אלינו.
את אורם הזרוע בארץ, בארץ חיים.
קרניים
מידם לנו.
גלי אורותיהם מכים על אף אפינו.
הסגורות
בכל משך זמן הגלות ממסמסת, מפסיד, כן?
מפספס
את הכל.
מרוב שאנחנו לא התרגלנו להיות עם עיניים סגורות,
אנחנו פשוט לא מתרגלים לאור הזה שרוצה להופיע.
הננו נקראים
ליכון לקחת האור בפסקה יפה.
יש אור שרוצה להתגלות, בואו חבר'ה, תתגוננו, מה זה?
משהו גדול.
לדעת מה אנו
ומה תפקידנו
ומה נשמתנו
בכל איתנותה
דורשת מאיתנו.
אנחנו עם ענק,
העם היחיד שמדובר על נבואה, על מלכות, על מקדש באמת,
וכל הקווים האלה של אור הם עומדים להופיע כל הזמן,
רק אנחנו עיניהם סגורות, אנחנו לא רואים אותם.
אז להתעורר,
להתעורר,
כי ממלחמה נגד עוד מעט נצטרך לעסוק במלחמה בעד,
ולעסוק בבניין,
בניין המקדש,
להחזיר את הנבואה, להחזיר את המלכות, זה עם ישראל.
זה התפקיד שלנו בסופו של דבר.
וזה, אנחנו באיזה סיום, סיומת מופלאה של ההיסטוריה.
זה מתרחש. אז גם אם אזעקה זה עושה פחד, ומה יהיה,
והם רוצים להכניס בלבנו איזה ספק, אולי זה ייפול על הבית שלי,
אולי מה יהיה, מה יקרה לעם שלי, אולי...
זה תרבולות, זה תכסיסים, זה לא נכון.
אנחנו חזקים,
המכה שאנחנו נותנים להם, אין מה לשלוט בכלל.
זה מטורף, וזה ביד רמה,
וזה אין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שיעבוד מלכויות.
אנחנו לבד מחליטים על עצמנו,
זקופי קומה.
זה דבר עצום, עצום, עצום, וזה הנרטיב האמיתי.
נרטיב, הסיפור שאתה מספר,
זה מה שמטביע על הנפש את הרוגע, את השלווה, את העוז, את הגבורה, את השמחה.
בסדר? אז לספר את הסיפור האמיתי.
יש משהו שצריך להתגלות. אומר הרב קוק בפסקה אחרת, באורות הקודש א',
קנ"ז.
זה גם מופיע בשמונה קבצים א', סליחה, ד', י"ז.
בד', י"ז,
הפסקה מופיעה באופן מלא.
הרב הנזיר סנזר את ההתחלה.
בוא נקרא את ההתחלה, מה שהוא כותב בשמונה קבצים. אומר הרב קוק,
הוא מדבר על הופעת הנבואה, החזרת ה...
חזרת הקרני אור האלה שמופיעים.
אומר הרב קוק, ואקשיב,
ואשמע מתוך מעמקי נשמתי,
מתוך רגשי לבבי,
כל אדוני קורא,
ואחד חרדה גדולה.
ככה ירדתי כי לנביא השקר אהיה, כן, הוא לא, כאילו, הוא פרסם שמה נחשוב שהנביא שקר.
כלומר, השם שלחני ולא נגלה אליי דבר אדוני,
ואשמע כל נשמתי עומה.
זה מה שלא פורסם.
כלומר, הרב קוק באמת זוכה באיזושהי התגלות,
והוא נורא חרד מה קורה פה,
כן? זה לפני מאה שנה.
ואז הוא כותב, וזה באורות הקודש.
ספיחי נבואות הנה צומחות,
ובני נביאים מתור... מה ההבדל בין נביאים לבין בני נביאים? בני נביאים אלה ש...
עובדים על זה,
שתהיה נבואה, כן? עובדים על עצמם, יש עבודה.
יש עבודה של, אני יודע, של השתקה, של כל מה שצריך לעשות, זאת אומרת, עוסקים בזה, כן? שבהתיישב נגדי תמיד, אני יודע.
ובני נביאים מתעוררים,
רוח הנבואה הולך
ושט בארץ,
כן? אומר, במקום אחר,
במקום אחר, זה שאין רוח הקודש בישראל זה מחלה,
מחלה מכאבת,
כן? זה מחלה קשה.
הטבעיות שלנו זה נבואה, זה רוח הקודש,
שזה הטבעי שלנו.
ולמה?
כי אנחנו לא מאמינים בגודל של עצמנו.
כן, יש לנו חוסר אמון בגודל.
ספיחי נבואות הנה צומחות,
ובני נביאים מתעוררים.
רוח הנבואה הולך ושט בארץ,
מבקש לו מפלט.
רוח הנבואה רוצה להופיע, איפה הנפשות?
אנחנו רוצים להופיע כבר, איפה אתם?
דורש לו גיבורים.
כן, הנבואה חלה על גיבור,
חכם, עשיר,
אז הוא עשיר, סמם בחלקו, איזה
גיבור כובש את יצחו, איזה חכם.
רואה את הנולד, מכיר את מקומו,
לומד מכל אדם.
אז הנבואה רוצה להופיע,
כן? אז אנחנו צריכים פשוט ליצור את התנאים האלה של ההופעה.
דורש לו גיבורים,
מלא עיזוז וקודש.
הם ידעו לכלכל דבר,
האמת לאמיתה יגידו.
עוד מעט יבואו נביאים,
יספחו לנו מה השם יתברך אומר, ככה זה ישראל.
זה עוד פעם הטבעי, תקופות של מאות אלפי נביאים בישראל.
ככה זה אנחנו.
ואנחנו צריכים בשביל זה להתרגל לרעיון,
שאנחנו כבר לא נעסוק בעוד בטון נדב, ועוד ליווי נשק, ועוד
לעשות איזה מחסום,
אלא אנחנו נעסוק במלחמה החיובית שבעבור זה באנו.
הם ידעו לכלכל דבר, האמת לאמיתה יגידו, יספחו איך נגלה להם דבר השם.
לא ישקרו ולא יחניפו את רוחם באמונה יוציאוה. הרעייה קוק פה רואה לנו את ה... מראה לפני מאה שנה, כן?
רואה, יש לו איזה ראייה, הוא רואה את הדבר הגדול הזה שעומד להופיע.
אנחנו רואים כבר, כן? מה זה שרוב מניין ורוב בניין בארץ, רוב עם ישראל בארץ ישראל.
מה זה שבעצם אנחנו מתנהגים בצורה כל כך עצמאית, כל כך עוצמתית.
מה זה רק אנחנו?
ברור שיש סייעתא דשמיאה מטורפת והכל בתחקי טבע כמובן, אבל זה נס בתוך הטבע, כן? זה
לגמרי ניסי.
ורוח אמונה יקר מחרוץ,
ירומם עם וישראל יעמוד על רגליו. יש פה זקיפות קומה, מה זה אמונה? זה אמון.
אדם הוא זקוף, אדם הוא מאמין
בכוח האדיר הזה,
שמה?
שבא ממרום.
זאת אומרת, זה מה שהרמב״ם כותב בהלכות נבואה,
כן, שרוח הקודש בהתחלה זה מסירות נפש, מסירות נפש אדירה בישראל.
אדירה.
אז בסדר, אז יש לנו חמישה ילדים עכשיו במילואים,
אז מה?
בסדר,
במילואים.
זה אותו-טו ייגמר, זה לא סיפור של עוד עשרות שנים.
אנחנו מדברים על תהליך מופלא של ימות המשיח ממש,
שאנחנו רואים את זה דרך הזקיפות קומה,
שהיא מידל על אמונה.
יחל לחוש את סגולתו מימי קדם, כן?
ידע כי לא שקר עשה את.
לא שקר לבוא. גאות זה לא גאווה, זה לא מתוך גאווה יש את כל הדברים האלה.
זה פשוט קרני אור מופיעים, מופיעים, מופיעים. אתה אומר, למה אני עצוב?
אדוני, אתה לא קולט את קרני השמחה שיש מסביבך?
למה אני כופר?
אתה לא קולט את קרני האמונה שיש מסביבך.
כן, זה פועל, זה בתוך ההוויה, תפתח עיניך, תסתכל.
הכל נמצא, רק תראה בצד הטוב ביותר,
תבין מה הסרט האמיתי, ואם לא,
אתה יכול להישאר בסרט מאוד מאוד קטן,
מאוד לא שייך, מאוד לא קורא את הסיטואציה.
גם בעת אשר המון לאומים לבזי נפש,
למיטב גו, שמו כן, המון אנטישמיות, המון רוע.
סגולות עולמים, לא, יש סגולות עולמים, יש משהו מאוד גדול שקורה, שואף הוא אל חוסנו מעולם וחוסנו חוסן אלוהו,
חוסן כל חוכמה,
כל תום ויושר.
אתה רואה, ישראל ישר אל,
מידת היושר, מידת האמת, איזה עם מדהים.
מסכנים אלה שעולים לאוטובוסים לבדוק כרטיסיות, כולם משלמים פה,
אין עבודה.
הייתה פעם יהודי שעולה ולא רוצה לשלם, אז הוא... זה וככה. כן.
הייתה אחת במכולת שהקופאית החזירה שקל,
וגברתי, טעית, נחזיר את השקל.
יש אחד שלא מחזיר את השקל?
אחד.
עם ישר.
כל כך ישר.
עם טוב.
אנחנו הטוב העולמי.
שמעתי עכשיו שיחה של אחד פרופסור,
באחת המדינות,
שהגויים מבינים את מה הסרט.
מה הסרט האמיתי?
כן, זה לאט לאט יתגלה יותר ויותר.
והסרט האמיתי, שאנחנו זקופי קומה, היחידים בעולם שעומדים מול הרשעה העולמית, ואנחנו מקסחים את הראש של הנחש.
גם בעת אשר המון לאומים כן קראנו,
ואם המורשה בלבושיה הרבים לא גילתה עוד יופייה, עדיין זה לא נראה לך,
תבוא רוח הנבואה,
בראשית דרכה תברר את אשר עם לבבה.
כן, מה זה נבואה? אנחנו נדע בדיוק איך לעשות, יש הרבה מחלוקות
בענפי, יש הכרעה, כן, מה השם רוצה מאיתנו.
וברור השפה יכה גלים,
עוז ייתן לנתקעים. איזה כוח זה, 20% מהאוכלוסייה סובלים מדיכאון. למה? כי לא מאמינים בפסקה הזאת.
לא מאמינים שיש טוב שרוצה להופיע, ואנחנו לא מאפשרים לטוב הזה להופיע.
מספרים סיפורים קטנים של כאב, של קושי.
תחשבו על לוחם עכשיו, הוא באמצע שדה קרב, הוא אומר,
אין לי כוח הקורנה, ואיך השארתי את אשתי, ואיך...
אדוני, זה לא הסיפור.
תהיה עכשיו בתור האירוע, יש פה אירוע עצום.
אתה עכשיו מכלה את הרישה העולמית.
אז אומר הרב, יש משהו שכשהנבואה באה, אז היא עוברת דרך הופעת השפה העברית, היא עוברת דרך כל מיני התלהבויות ציוניות בהתחלה, וככה, כל מיני דרכים,
כל מיני חיבורים,
כן, שהלב מתעורר,
שירה ישראלית, אני יודע, אורוויזיון, כל מיני כאלה.
אז זה כאילו, זה כמו שמלך, לפי שהוא מופיע,
אז יש את הסוסים,
ויש את השומרים,
ויש את ה... עד שמופיע המלך.
אנחנו רואים שיש פה הזרחת אור, אור ממרום,
אור מאוד מאוד גדול, מאוד עוצמתי.
וזהו עת הגאולה, ואנחנו צריכים לשמוח בזה.
וככל שנשמח יותר בזה, נהיה יותר מחוברים למציאות, נהיה יותר מציאותיים.
כי אפשר להגיד מה המשיחיסטים, כן?
זאת אומרת, מדומיינים, וזה בדיוק הפוך.
כשאתה שואב את הכוח מהעתיד שלך,
אתה יותר מחובר נכון למציאות, פחות מדומיין בפחדים, בדיכאונות, בדמיונות.
כן, נשים מכורים למסכים שלהם כי הם חושבים שהידיעה
תקנה להם שליטה על המצב, זה בדיוק הפוך.
מה עושים המסכים האלה? הם מעמיסים על האדם תמונות של כאב, תמונות של צער,
ארצמות של רעש, זאת אומרת, זה סתם מעמיס, זה לא רק שהוא לא יותר חופשי, הוא יותר כלוא,
כן, בתוך התמונות, זה לא מה שחושבים.
אומר הרב קוק בסוף הפסקה, דבר מופלא,
סגולת אל העליונה אשר לישראל, שהוא לנו, כאילו, ואנחנו לא, כאילו, זה לא סיפור קטן, סיפור ענק.
ידע ברוח אלוהים אשר עליו,
כי זה נבואה,
אשר רק בארצו עליו תגללו בחוץ לארץ.
אני מת מפחד מהיהודים בחוץ לארץ.
תעלו מהר ככל האפשר, תמכרו את כל הנכסים שלכם,
תברחו,
תברחו, זה ממש מבהיל,
כי השכינה עזבה את חוץ לארץ. אין שכינה שם.
אז תבואו, תבואו מהר מאוד.
"אז סגולת אל העליונה אשר לישראל ידע ברוח אלוהים אשר עליו,
אשר רק בארצו עליו תגלה,
מרחוק ייזכר את אשר שכח".
כן, הכל ייזכר.
ייזכר כי לא ארץ רבת ערך,
כן, לא ל"ו,
לעם ישראל ארץ רבת ערך,
חבת ידיים בעדו,
וגאון עולם נגד
כל העמים.
כן,
מעניין שהרב קוק ראה את זה לפני 100 שנה, שאין מדינת ישראל, אין אפילו, כן?
זה נבואה ממש.
אבל האהבה שלנו לאומה הזאת, לארץ הזאת,
את החיבור לארץ הזאת.
זה משהו שאין לאף אומה, כן? השייכות.
זה כמו
קשר בין איש לאשתו.
וישא רגליו יעקב.
משפחות, משפחות, אחד אל אחד יקבצו. כן, זה מה שרואים.
קיבוץ גלויות לא מפסיק כל שנה. עשרות אלפי יהודים עולים לארץ.
וארץ שוממה תיבנה,
אומר הרב קוק לפני מאה שנה, שבאמת לא היה כלום,
שום דבר.
ואנחנו מדברים על
אחת המעצמות בעולם, כן, לא רק באזור.
ורוח השם אשר עליו תחל
פעם בצאצאיו אשר נזנחו,
כן, ואז הוא מביא פסוק מישעיהו,
מפל מחושך,
עיניי העברים, תראה העיניים שהם היו עיניים עבריות,
כשלא רואות,
יראו.
עכשיו, זה לא שאין לנו את האיבר שנקרא העיניים,
כן, לכולם יש עיניים.
העיניים.
אז מה חסר לנו?
מה זה העיניים הפנימיות?
אז העיניים הפנימיות זה היכולת
לשאת את החסר. זאת אומרת, יש מציאות כואבת,
ואתה לא מפרש את הכאב
ב"זה מה יש".
כן? תחשבו על רופא שהוא רואה אדם סובל, הוא אומר, טוב,
מחלה.
תודה רבה, דוקטור, באמת עזרת לי מאוד. מה הרופא צריך?
לראות את הריפוי.
כן? אתה רואה את האדם, רואה את האדם שסובל,
והוא עם הכאב שלו והכול, פוגש את הכאב, הכול.
אבל הוא רואה כבר הסרט האמיתי,
שהסרט האמיתי זה רפואה.
אז ככה אנחנו צריכים להסתכל על המלחמה הזאת, על כל האירועים האלה.
להיות באירועה בצורה אמיתית ונכונה זה להיות שם במקום רוחני.
הרוחניות זה לא ניתוק מהמציאות,
רוחניות זה החיבור העמוק למציאות.
לראות את מה שקורה, וזה מה שאומר הרב,
יש איזה קרן,
קרני נבואה שרוצים להופיע.
ואנחנו צריכים רק לאפשר להם להופיע.
מתי תקום בית ספר לנבואה? מתי יהיו אנשים שיתחילו לעסוק בזה, כן?
זה לא, אנחנו, האדם אומר, שמע, קודם כל, בוא תן לי, אני לומד עכשיו קצת רש"י,
ובעזרת השם גם תוספות, וגם שולחן ערוך, וזה ברור,
יש דרגות, כמובן, כמובן, לא לשרוף את השלבים.
אבל בסופו של דבר, משהו מאוד גדול מתרחש.
אנחנו צריכים לפחות, לפחות,
גם אם אתה לומד, וכמובן בהדרגה, ולאט לאט,
אבל להאמין שיש משהו מאוד מאוד גדול שמחכה לנו.
וזה שבקרוב
אין יותר קליפה.
יש לרב פסקה,
סדר הרע עולמי. אין יותר רע עולמי.
כלומר, עם ישראל מוכיח
בין כל אומות העולם
שאפשר להיכנס לתוך הקליפה
ולפרק איתה, את כל המנגנונים של אותה קליפה,
לראש הקליפה נעלמה.
אז אני כרופא, אני רואה את זה כמו מחלה נפשית, יש אדם, יש לו משבר.
בסדר.
אז הוא אומר, אני אדם חרדתי, אני אדם דיכאוני, זה לא ההגדרה שלך.
אתה מוישה, אתה יוסי, אתה אתה, אתה מהות.
ועכשיו התלבש שלך, זה לבושים.
מה חסר לך?
מה חסר לך? למה כל כך קשה לך?
אתה לא מאמין בטוב עד הסוף.
לא אמרתי לדמיין.
זה פשוט לראות איך אפשר כל יום
קצת יותר טוב, ועוד להתקדם.
זה כי אני הולך לפי איזה ציור,
והציור הזה זה אומר שלמרות שקשה,
אני יודע שיהיה טוב.
אז הידיעה הזאת זה הדעת,
כן? זה הדעת שאנחנו רוצים אותו, לא הדעת של עוד חדשות, ועוד פרטים, ועוד מה קרה, ועוד...
הילדים מפוחדים, כי הם שומעים את ההורים שלהם, הם שומעים את המסכים, הם שומעים את האווירה,
הם קולטים בסופו של דבר מה שקורה, מה שמתרחש בתוך הבית.
אז כמה אנחנו צריכים להיות אנשים שקודם כל מרגיעים את האוויר, כן?
בבית יש אווירה, יש אוויר.
צריך להרגיע את האוויר הזה, לעשות מוזיקה אולי, לעשות בישולים עם הילדים, לעשות דברים.
אתם יודעים מה? להפנות את הכוחות לעזרה לזולת, יש אולי שכן שצריך עזרה, אולי ילד שזקוק לעזרה,
להתארגן.
בתוך האירוע הזה, זה אירוע שבטח יימשך כמה ימים,
אבל אנחנו יודעים שזה לא יימשך חודשים,
אנחנו יודעים שזה משהו ענק מה שקורה,
אנחנו צריכים מאוד מאוד לשמוח.
אז אומרים עדיין תחנונים, בסדר,
אבל בקרוב זה לא יאומן, כן?
נגיד הלל במקום תחנונים, זה באמת באמת, זה היום עשה השם נגילה ונשמחה בו, אנחנו צריכים להבין שיש פה מיום העצמאות ועד היום,
יש פה הופעה מטורפת.
הרב רמדובלי, רבי משה דוד בלי,
כותב שיש ארבע דרגות, ידעו ארבע עולמות, אז זאת אומרת,
חוץ לארץ זה נקרא עולם העשייה.
וארץ אחרת זה עולם היצירה, עברנו את זה.
וירושלים זה עולם הבריאה.
ברוך השם, חזרנו לירושלים.
ששת ימים, כן, חזרנו לירושלים.
ואז הוא מסביר שאנחנו אחרי זה נעלה על ההר, וזה נקרא עולם, כן, נגיד עולם האצילות.
מה זה עולם האצילות?
שכל הציורים, כן, מה זה הר הבית?
כל הציורים שלנו הם לשם שמיים, הם ציורים פנימיים יותר.
"גול עיניים הביטה מנפלו מתורתך", לגלגל את העיניים, להסתכל למציאות מבפנים.
כל בידי שם, חוץ מראיית השמיים, לראות פה שמיים.
לראות פה את הקווים האלה שבאים מהעתיד, שמופיעים.
וזו הדרגה שאנחנו מוזמנים אליה,
כן?
זה שאנחנו עכשיו מוזמנים להיכנס חזרה לאצילות, מה זה אצילות? זה להיות אצלו, אצל השם יתברך.
לעבוד אצלו.
אתה קם בבוקר, כואב לך הגב,
אתה אומר, מה זה,
לא, לא, אתה קם בבוקר, שוויתי השם,
אני הולך עכשיו לספר סיפור אדיר של משהו גדול, היום הזה יהיה יום גדול.
מאמין ביום הזה, ילמד, בטח שילמד, פרנס, כן, פרנס, עושה דברים, יתרום,
יתנדב, יפתח את הלב יותר.
כל התודעה זה כבר קטן עלינו, זה צריך להיות כל הציורים שלנו, הם כבר צריכים להיות ציורים אחרים.
ואז לא להיתפס
בעובדות, כן? לדעת מה קורה, כמובן, לא להתנתק ממה שקורה,
אבל לא ללכת שם לאיבוד.
וזה מה שקורה, מה שהרב קוק רואה לפני מאה שנה.
ואנחנו צריכים, על אחת כמה וכמה היום,
כמה אנחנו צריכים להיות קשורים לסיפור הכללי הענק הזה.
סיפור של אנשים גדולי,
גדולי עולם, ממש.
כשאתה מכוון לצדיקים ולחסידים בתפילת 18, תראה את החיילים,
תראה את הטייסים,
תראה את הצבא גם.
נשים כאלה שבאמת מוסרים את נפשם יומם ולילה,
אין להם שעות,
ולא אכפת להם, הם רוצים את זה.
זה הרצון העמוק שלהם.
ולא כולם למדו במכון מאיר, יש כאלה שלא, שמעתי. כי זה רוח האומה,
זה משהו מאוד גדול שמתעורר.
אמרו צריכים פשוט לקלוט,
לקלוט את החלקיקי האוויר האלה, את החלקיקי אור האלה שפועלים,
ולהגיד, go, זהו,
הגיע הזמן הגאולה, זו הגאולה השלמה, הגדולה,
שבא לקחתנו, ואנחנו צריכים לשמוח,
לשמוח ולפעול בזהירות ולהישמע להוראות,
אבל בסוף,
חוץ מלהישמע להורות של פיקוד עורף, אנחנו צריכים להבין שיש פה סרט אדיר,
סרט גדול, סרט ענק,
שדורש מאיתנו באמת, באמת להאמין בטוב, שהטוב,
אוטוטו מופיע,
כמו שאתה עכשיו בהתחוצצות בתוך הבית, מחפש את הנרות, איפה הנרות, ועשן שבת,
שבת.
ככה.
אנחנו ממש לקחת איזה,
איזה שינוי פאזה,
שינוי פאזה.
אז אני חושב שזה מאוד חשוב לזכור שאנחנו צריכים להיות מוכנים לזה, ולא להיתקע באחור של האחור של הסיפור הזה, זה לא הסיפור האמיתי.
וככל שאתה מספר את הסיפור האמיתי, הסיפור החיובי יותר, אתה
מקבל גם כוחות להוביל את המציאות למקום טוב יותר.
בסדר?
בהצלחה, שי.
בהצלחה, שי.
