שלום וברכה, קהל קדוש.
ובכן, אנחנו ממשיכים בלימודנו הנפלא בספר הקדוש לנבוכי הדור, מת רבנו אור האורות,
רב קוק זכותו,
יגן עלינו אמן.
ואנחנו, ברור, בעמוד 134 בפרק כ"ט.
טוב,
כאשר יהיה האדם בן חורין באמת,
וברוח חופשי
בין שום מועקה,
יסתכל בכל המציאות. כבר קראנו את זה, אני חושב.
אנחנו כבר בפסקה השנייה.
נכון, נכון.
אני מציע שבכל זאת, כדי לשמור על האחידות של הפרק,
נתחיל מההתחלה שוב.
כאשר יהיה האדם בן חורין באמת,
וברוח חופשי בין שום מועקה,
יסתכל בכל המציאות כולה בגשמותה ורוחניותה.
זה אגב אפשרי לאדם שמח.
זה חשוב מאוד להיות שמח.
כי כשאני לא שמח אני רואה את המציאות בזווית מסוימת, אבל אני לא רואה את כל המציאות,
ולכן אני לא יכול להיות בטוח שמה שאני חושב הוא אמיתי.
מה שאין כן, כאשר אני שמח אני מסתכל על המציאות כמכלול,
ואז יש לי יותר ביטחון שאני רואה את התמונה הכוללת,
ואז השיפוט שלי הוא יותר נכון, יותר מדויק.
אז זה גם פה, מה?
כי שום דבר לא מעיק עליך.
המועקה היא הצירות.
ולכן כשאתה לא במועקה אז האופקים מתרחבים.
זה כבר מסוים.
כן, אבל זה ההבדל בין הסיבה למסובב.
אני מסתכל על דבר אחד וזה עשה אותי שמח.
אז אותי זה לא מתמקד רק בדבר ששימח אותי.
כן? למשל, אני מאוד שמח, הצלחתי בטסט.
בסדר?
הייתי בטסט, אז עכשיו
המועקה השתחררה ואז אני רואה את המציאות אחרת.
בטסטר, רק דוגמה.
טוב, מה?
כן, זה כר פורה ליצירה, אין שום ספק,
אבל זה לא כר פורה לבירור האמת.
כאשר יהיה האדם בן חורין באמת,
וברוח חופשי בן שום מועקה, יסתכל בכל המציאות כולה, בגשמותה וברוחניותה, בסדריה הנפלאים,
בחוכמה ובחסד היצוקים בה,
וישים נגד עיניו, שהנה שני דרכים לפניו בפתרון
השאלה הגדולה חידת עולמים של המציאות.
טוב, זה בעצם מה שכל פילוסוף או כל בעל דת
או כל בעל השקפת עולם או כל אידיאולוגיה רוצה.
רוצה לפתור את החידה של הקיום.
כן, אגב, זה מאוד אופייני, הסגנון הזה,
זה סגנון אקזיסטנציאליסטי של ימינו, כן? כלומר שהפילוסופיה מתעסקת בשאלות הקיום,
חידת הקיום, שהיא הדבר הכואב,
שגם גרם להרבה יצירה, כמו שאמרת.
אז לכן אומר הרב כאן...
אבל בעת העתיקה הזאת?
תלוי, בעת ה... היו, היו זרמים כאלה, אבל זה לא תמיד. זאת אומרת,
בימי הביניים הפילוסופיה התמקדה יותר בשאלות מטאפיזיות כוללות,
ולא בשאלת הקיום האנושי.
ההתעסקות בכאב,
בחוויה, זה נחשב להעסק משני ולא חשוב.
אז הוא אומר, יש שני אופנים לפתור את שאלת הקיום.
האחת היא דרך החושך
של האפיקורוס.
למשל, אדם הולך בעולם,
רואה את העולם, אומר לעצמו,
הדתיים טוענים שיש ריבונו של עולם.
אני לא רואה אותו.
מה שאני רואה זה העולם.
לכן, הטענה של האפיקורוס, במובן הרחב של המילה,
שהוא מתכחש למקור של היש,
מקור המציאות ומתמקד במציאות.
האם הוא צודק?
ברור שהוא צודק,
כי אין בעולם מה שמורה על מציאות ריבונו של עולם.
זאת השאלה.
לכאורה המאמין הוא משוגע.
כן, אבל אם תיתן לי לדבר זה יעזור.
זה לא מצחיק.
טוב, ההסבר הוא פשוט.
אם אנחנו מסתכלים בתורה, מה התורה אומרת על העולם?
באיזה עולם אנחנו נמצאים?
לפי הסיפור של התורה בעצמה, אנחנו ביום השביעי.
כן?
לא יום ראשון של הבריאה, לא שני ולא שלישי ולא חמישי ולא שישי, אנחנו ביום השביעי.
מדוע?
כי הרי לא נאמר בתורה, ויהי ערב ויהי בוקר, יום השביעי, סימן שיום השביעי לא יסתיים.
אנחנו עדיין בתוך היום השביעי של הבריאה.
ומה התורה מספרת לנו על ההתנהגות של הקדוש ברוך הוא ביום השביעי?
הוא לא עושה כלום.
זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא שומר את השבת שלו,
ואז יוצא שאם הוא מתערב בנעשה, ואת זה הוא עשה מספר פעמים בהיסטוריה,
זה חילול שבת.
הוא מחלל את שבתו מדי פעם כשיש פיקוח נפש.
כלומר,
כשהתוכנית של ההיסטוריה
עשויה להשתבש לחלוטין,
אז אין ברירה, הקדוש ברוך הוא יוצא משבתו והוא מתערב בנעשה.
מעמד הר-סיני, יציאת מצרים, הקמת מדינת ישראל ועוד כל מיני דברים כאלה.
לפעמים צריך גם בדברים קטנים,
אם הדבר הזה הוא עקרוני להצלחת העולם.
יש לפעמים צדיקים מיוחדים שזכו לניסים וכדומה.
אז זאת אומרת שהנוכחות האלוהית
ידועה למאמינים בגלל פריצת המסך,
שמדי פעם האלוה פרץ את המסך המבדיל בינו לבין העולם.
אבל האפיקורוס שלא מודע לזה
הוא באמת צודק.
אז למה יש לנו טענות נגד הפילוסופים היוונים למשל?
כן, יש לנו טענות נגדם.
אבל למה יש לנו טענות?
פשוט, כי הם היו צריכים לשים לב
שיש יהודים בעולם.
כלומר, זה,
אם תסתכלו בספר הכוזרי,
מלך כוזר אומר לפילוסוף,
אתה יודע,
אני חולם.
אומר לו הפילוסוף, אתה חולם?
אני לא חולם, סימן שגם אתה לא.
כלומר,
אז יש התכחשות לחוויה המתועדת מבחינה היסטורית
של החלימה הישראלית, שהשיא שלה, הנבואה.
יש נביאים, אז למה לא התעניינתם?
למה אתם מסתכלים על הנביאים כאילו הם סוג של פילוסופים?
תמיד יש טענה הרי שרבנים זה סוג של פילוסופים.
אבל מה שברור זה שהפילוסופים הם לא רבנים.
אז אולי יש איזה הבדל.
אני לא יודע אם זה אשמתם או לא אשמתם,
אבל זה הבסיס של הטענות שלנו.
לא, ההפך.
אתה יכול להגיד שהסדר של הבריאה
זה מראה על זה שאין מאחורי זה שום דבר,
כי זה אוטומטי.
זה כתוב במדרש תהילים.
מה זה אפיקורוס?
האומר שהעולם אפטומטוס.
אפטומטוס, במיוחד, אוטומטי.
כן? שהוא מניע את עצמו.
אז אם כן, יש דרך החושך של האפיקורסות. עכשיו, זה נכון שהדתיים,
כיוון שהם קיבלו במסורת שהקדוש ברוך הוא מתגלה,
זה משתמשים בטיעון שלך.
הם אומרים, הסדר מורה על המסדר.
ואנחנו רואים שלפני שהתפשטו דברי הנביאים בעולם,
הטיעון הזה לא עלה.
ההפך היה,
כן, שראו את ההוויה בכללה כמין אלוה, כן, פנתאיזם בעצם.
כן, הפנתאיזם זה כאילו הפן השני של האתאיזם.
כלומר, אין אלוה נבדל, אין טרנסצנדנטיות, יש רק עולם.
והעולם הוא האלוהים.
נכון, נכון, נכון, נכון, נכון, ואתה רואה שהאינטואיציה הזאת לא הייתה קיימת, לך זה ברור,
כי שמעת מהמסורת הדתית. כלומר, אנשים אומרים, תראה, אני הסתכלתי על העולם,
גיליתי את אלוהים,
אבל איך ידעת שיש מה לגלות?
כי שמעת את זה מהמסורת הדתית,
כן? למשל, בתחילת דברי הפילוסוף, בכוזרי,
הוא אומר, האלוה אין לפניו כך וכך,
אבל מאיפה לקחת את המושג הזה?
לקחת אותו ממסורת אחרת.
כן,
כן,
כנראה שכן.
כן, יעוין בהקדמת רס"ג לספר אמונות ודעות.
וגם בהקדמת הרמב״ם למורה נבוכים.
טוב,
כאשר יהיה אז... אז איפה אנחנו? יש פה שתי דרכים.
האחת היא דרך החושך
של האפיקורסות,
שבאמת אינה נותנת שום פתרון.
היא משעת את העיניים שלא להתבונן, שלא לחזות בגאות השם.
כלומר, יש השאלה האם האפיקורסות, בלי לדון בשאלה אם היא אמת או לא, האם היא מספקת אושר או לא.
למשל, אנחנו רואים שהחברה המערבית של זמננו,
שהיא דוגלת
בעיקר בערכי המהפכה הצרפתית, חירות, שוויון ואחווה,
האם היא הצליחה להעניק אושר לאדם?
אנחנו רואים שאחוז המשתמשים
בנוגדי דיכאון בעולם המערבי הוא גבוה מאוד.
אז כנראה שיש איזשהו קושי.
כלומר, זה לא נותן פתרון. זה מה שאומר כאן הרב,
דרך החושך של האפיקורסות שבאמת אינה נותנת שום פתרון, כי משעת את העיניים שלא להתבונן.
מה זה משעת? משעת הכוונה להחליק.
להחליק.
להחליק.
כן? סותם כזה.
את העיניים שלא להתבונן, שלא לחזות
בגאות השם.
ועימה
ימצא האדם את עצמו שהוא עומד בחושך ואפלה.
אין עימו לא תכלית ומטרה
ולא אור תקווה וחיים של אמת.
והשנייה,
הדרך השנייה היא דרך האורה,
הכרת מקור החיים,
החוכמה והחסד,
מקור הסדר והמשטר,
החפץ והיכולת הכללית.
אז,
מיד על פי טבע האנושיות הבריאה,
יכיר את קונו ויגדל וירומם לשמו מעומק לב מבין.
עד כאן, אם כן, שתי הדרכים העומדות
לאדם כשהוא מתבונן בבריאה.
אמנם,
ההכרה הבהירה תוכל גם היא להתפצל לשני דרכים.
מההכרה שיש מקור ההוויה, מקור החיים,
גם לזה יש שני כיוונים.
או שיכיר את האלוד בתור עצם נשגב הכולל הכול בכוחו ומחדש ומחולל את המציאות מחוצה לו,
או שיכיר כשיטה השפינוצית שאין שם שום מציאות אחרת כמציאות האלוהות,
שהמציאות הפרטית איננה כמתגלות חזיונות שלפי ההכרה הפרטית של הנפש המכרת,
שהיא גם כן אינה דבר אחר כמתגלות פרטית של התמציאות האלוהית,
נניהלה כל דבר ועניין לפרט מיוחד ודבר מצוי לעצמו.
כלומר,
אבל מה פירוש המילה שם?
זה בהשפעה של הערבית, אין לזה שום משמעות.
כמו שהרמב״ם אומר, יש שם, הכוונה יש.
זה בהשפעת השפה הערבית.
מילה סתם?
כן, מילה סתם.
בהשפעת הערבית.
לא, אבל השפה הערבית השפיעה הרבה על הפילוסופיה היהודית בימי הביניים,
ולכן זה חדר.
בסדר?
אבל באמת אין לזה שום משמעות, אתה יכול למחוק אותה.
לא, זה סתם, זה בא מהשפה הערבית, איך שהדברים נוסחו בשפה הערבית.
בערבית אתה לא אומר יש, אתה אומר יש שם.
מה הכוונה?
אז הוא אומר, יש שתי אפשרויות,
או הסתכלות טרנסצנדנטית או אמננטית.
כלומר, או שאתה אומר שהאלוהים הוא מקור ההוויה והוא לא ההוויה,
או אפשרות שנייה, כמו שפינוזה,
שהאלוהות היא ההוויה.
אפשר שנייה, אפשר לשאול אותך שיש שאלות על כמה שאומרים פה? כן, כן, כן, השאלה איפה אתה שם אותו.
אז שפינוזה שם את אלוהים בתוך העולם.
כן, מה שבאמת, אין דעה כזאת,
זרקלל.
כלומר,
הרב קוק אומר, בסדר, שפינוזה אומר דברים יפים,
בואו לא נפסול אותו על הסף.
כן, זו תעוזה גדולה, כי הרי הרבנים באמסטרדם פיסחו אותו.
כן, וגם הרב קוק בעצמו אומר בדרך העיקר שהם צדקו.
כן, אז מה הוא רוצה פה? בעצם אצל הרב, בעצם הוא רוצה לומר,
אם אני הייתי חי בזמנו של ספינוזה, הייתי מחזיר אותו בתשובה.
כי הייתי מראה את הצד האמיתי שיש בשיטתו.
רק שצריכים,
שצריכה שלא תישאר באמצע הדרך.
כי אם להכיר על ידה,
כיוון שכל התגלות המציאות היא התנוצצות האלוהות ביחס הפרט המתגלה,
על כן גם חזיון המוסר וההכרה המדעית והמעשית שמתלווה לה,
היא גם כן בכלל חזיונות המציאות.
כלומר, מה בעיקר מפריע לרב קוק בשיטה של ספינוזה?
זה שהוא משתמש בקוליות האלוהית כדי להתכחש להתפתחות המוסרית.
מוסר בעצם לא הכרחי בעולמו של ספינוזה, למרות שהוא היה אדם מוסרי והוא כתב ספר על מוסר,
אבל בסופו של דבר, כיוון שהכל בלוע באלוהות, אז הכל סטטי,
אין לאן לשאוף.
לכן אומר הרב, לא, גם זה שיש במציאות שאיפות
ויש מוסריות,
גם זה חלק מן המבנה האלוהי של העולם,
ואת זה ספינוזה התכחש לו.
בעצם זה.
מה?
לא.
לא, השאלה היא איך מסתכלים על זה, בסדר? זה גם בחסידות יש ביטויים כאלה.
מה? בואו נמשיך. וההבדל שיש בין מצוי למצוי במדרגתו הוא הכל לפי רוב הגילוי
של החיזיון האלוהי שבא
עמדו.
משקל המציאות לפי זאת השיטה ינערך לפי ההתגלות הפרטית,
שעל פיה יש מקום למצב
מעולה ומצב נמוך, לא לפי ערך אמיתת המציאות במקורו הכללי,
שהכל אחד והכל טוב. בואו נגיד את זה אחרת,
יש בזה שתי בחינות.
גם אם אתה אומר הכל אלוהות,
זה לא אומר שאין מדרגות.
למשל,
בימי משה
התברר שיש קודש וחול.
מה אמר קורח?
הכל קודש.
מה ענה משה?
יש בתוך הכל קודש, אבל בתוך הקודש יש גם מדרגות.
זה מה שגם הרב אומר כאן.
זה שאתה אומר הכל אלוהות,
לא צריך למנוע ממך את הכרת הדרגאיות שבמציאות.
יש מדרגות בתוך ההערה האלוהית הכוללת.
מה?
אני אסביר לך.
יש ספר שכתב שפינוזה בשם אתיקה,
או ספר המידות,
ושם הוא דן בין היתר בשאלות של מוסר.
ושם הוא מסביר שיש שתי מידות
שבני אדם רגילים לחשוב שהן מידות טובות,
אבל באמת מידות רעות,
וזה הענווה והחמלה.
זה מידות רעות.
למה?
כי זו חולשה בנפש, וכל חולשה היא רע.
אמנם גם את הגאווה
הוא מגנה,
כי הגאווה היא סוג של טיפשות,
שאתה מייחס לעצמך דברים שאין בך.
זה שטות.
אבל בעצם הענווה זה המעטת עצמו, וגם זה רע.
רק הוא מוסיף,
כדאי שההמון ימשיך לחשוב שהענווה זה דבר טוב,
כדי שהם לא יפגעו בחכמים.
כלומר, בוא.
עכשיו, למה זה ככה?
כן, כי אצל שפינוזה יש דומיננטיות של היש.
כלומר,
הקיום זה עיקר המציאות, כי אלוהים הוא הקיים,
ולכן כל קיום הוא הטוב, והמטת הקיום זה הרע.
בסדר?
בסופו של דבר, האדם לא באמת טוב לקבוע מה היחסים שלו.
נכון, אבל רגע, רגע, רגע, אבל הענווה,
הענווה, צריך להבין משהו.
הענווה זה כלפי מישהו,
נכון? נגיד,
אתה סופר חכם, אני פחות חכם ממך.
אני ענב כלפיך.
אבל אתה ואני, שנינו כלולים בתוך היש.
ולכן יש גבול לענבה שלי כלפיך.
הענבה שלי תיעצר באיזשהו מקום.
לכן אומר רמח"ל בספר מסילת ישרים,
במידת הענבה,
שכדי להגיע לענבה אמיתית
צריך לדעת את האלוהות.
כלומר, אתה צריך לדעת שאתה עומד מול האינסוף.
אם אתה עומד מול האינסוף, אז יש לך ענבה אמיתית,
שלמה.
בסדר?
מה שאין כן, צפינוזה שלא מכיר באינסוף הנבדל,
לכן הענווה שלו לא יכולה להיות מוחלטת.
כלפי מי אני אהיה ענו? אני בעצמי האלוהות, אז למה שאני אהיה ענו?
כמובן.
אגב, זה מעניין מאוד
ששני האנשים האלה
כתבו ספר מוסר, רמח"ל כתב,
וגם צפינוזה כתב,
ספר המידות, האתיקה.
שניהם היו באמסטרדם,
שניהם היו יהודים,
ושניהם עסקו בליטוש עדשות,
ובשביל הפרנסה שלהם.
עכשיו, נראה לי שהדברים של הרמח"ל במסידת ישרים ועל הענווה מכוונים נגד דברי ספינוזה. הוא הכיר את זה, כן? זה לא היה חדש בשבילי, כן? טוב, אומרים שיש השלכה
מוסרית לתיאולוגיה.
איך אני קורא לזה מאפקות של שם שמיים, ספרי תיאור?
אל תגזים.
טוב,
אז איפה היא?
לפי הביאור המשלים של שיטה זאת,
יש עימה מקום לתורה, למצוות ואמונה תמימה.
זאת אומרת, בעוד שאצל שפינוזה אין מקום לתורה ומצוות ואמונה תמימה,
בתפיסה של,
אומר הרב חוק,
התפיסה שלי את הפנתאיזם,
שאני מכניס בתוכו גם כן מדרגות.
אז בסדר, הכל אלוהות, ואף על פי כן יש
תורה ומצוות וכו'.
זה רואים פה את ההשפעה של ספר נפש החיים על הרב.
שבספר נפש החיים,
בשער ג',
רבי חיים וולוז'ין מסביר
שיש צד אחד לומר שהכל אלוהות,
ויש צד שני שהכל מדרגות.
בסדר?
כלומר, המילה מצד היא פותרת הרבה דברים. מצד זה זה כך, מצד זה זה כך.
אם כן, מה?
הוא מבין שהוא לא תופס את זה, שהכול בכלל חושב שהוא מבין מה זה אומר שהכול אלוהות?
לא הבנתי את דבריך האמוקים. אתה יכול לחזור בבקשה?
שניהם מסכימים על זה שהכול אלוהות, אבל... נכון.
הרב קומר, אני לא מבין את דיינסון.
אף על פי שהכול אלוהות, לא הכול אלוהות.
כן, יש משפט שאנחנו אומרים כל יום, פעמיים באהבה,
שמא ישראל ה' אמרנו? השם אחד.
אחד, אז הכול, אלוהות.
אבל אז יש בעיה, אני פותח את העיניים ואני רואה שזה לא נכון.
לכן כשאני אומר השם אחד, אני סוגר את העיניים, שם את היד על העיניים.
כן? אחר כך אני פותח, אני רואה את ההפך הגמור.
אז יש אמביוולנטיות,
דואליות בתפיסה של העולם.
שרודינגר, כן. אומרים שהווטרינר אומר לשרודינגר,
ביחס לחתול שלך יש לנו Good News ו-Bad News.
כן.
טוב.
כן, מה הבעיה?
שעל פי ה... כן, ההתגלות הפרטית עושה אבחנות.
התפיסה הכללית ממש לא עושה אבחנות,
ההתגלות הפרטית עושה אבחנות.
כן,
אז בואו נתקדם קצת. אומר הרב, סך הכל הדברים האלה,
יש להם שורשים גם אצלנו. כלומר,
ספינוזה בעצם לא נולד מכלום,
יש רקע לספינוזה.
פינוזה, אגב, אנחנו יודעים,
הכיר את כתבי המקובלים ודיבר על זה.
כן, לפי הביאור המשלים של שיטה זאת,
יש עימה מקום לתורה, למצוות,
תמונה תמימה, והיא מסתייעת בדברי קבלה.
וקבלת האריזה לעמוקה יותר,
שהחזיונות הפרטיים אינם חדשים בעצם,
כי הם באים ממיעוט התגלות האלוהות הכללית.
על כן מתראים פרטים ומציאות יש בנפרד.
מה הוא מתכוון כאן? קבלת הארי ז"ל לעומת קבלת הרמק.
כן, רבי משה קורדוברו, אצלו הכל אחד,
הוא פנתאיסטי יותר,
ואילו הארי ז"ל, הוא מדבר על צמצום, על סילוק האור,
ויצירת מדרגות על ידי הסילוק.
על כן מתראים פרטים ומציאות יש ונפרד.
ודרכים הללו כל כך פועלים לטובה, לרגש הלב, לנטיית התורה,
עד שגדולי החסידות מצאו דרך ישרה להרחיב לימודים נוסדים על אלי הלימודים
גם כן בהמון. הרי מה אמרו גדולי החסידות?
לית אתר פנוי מיניה.
עכשיו, מאיפה בכוח המשפט הזה?
מהזוהר.
גדול בזוהר, פרשת פינחס.
אז מה באים בטענות המסנגדים לחסידים? הם לקחו משפט מהזוהר.
כן, לקחתם משפט מהזוהר והפכתם אותו לפופולרי.
ברגע שאתם משתמשים ברעיונות כאלה ופכים אותם לפופולריים,
אתם גורמים לקלקול, כן? הרב כאן לא נכנס לשאלה מי צודק מבין שניהם, הוא אומר, זה הנתון.
הם ראו לנכון להשתמש בסתרי תורה ולגלות אותם לרבים.
ויוצא לפי זה שיוצא שכל המחלוקת בין הגר"א לבין בעל התניא זה עד כמה לגלות ועד כמה לא.
לית אתר פנוי מיניה.
זו השאלה איך להבין את המשפט הזה בזוהר, זה גם סוגיה בפני עצמם, אנחנו לא לומדים פה את הזוהר,
אני רק מביא אותו משם.
עד שגדולי החסידות מצאו דרך ישרה להרחיב לימודים נוסדים על ידי הלימודים גם כן בהמון,
בתקוותם שרגש הדתי ואהבת שם השם יתרחב על ידי זה.
על כל פנים,
הלימודים הללו שהם המסקנות של הפילוסופיה היותר רציונלית,
הם באמת מסכימים לתוכן התורה ואמונה תמימה.
אגב, יש לציין מבחינה קרונולוגית דבר מעניין.
מתי חי ספינוזה?
בין מות הארי ללידת הבעל שם טוב.
ממש באמצע.
כלומר, הבעל שם טוב בעצם תיקון
של שפינוזה, בלי לדעת, הבעל שם טוב לא הכיר את שפינוזה,
לא קרא לטינית,
אבל אנחנו רואים שיש איזושהי השגחה
אלוהית בהתפשטות של הדעות בעולם.
אמנם,
כיוון שיראה האדם שלפי דעתו
תחייבהו הכרת האמונה בחיובים רבים יותר מחפצו ומציאתו הטבעית,
אז מיד מוצא הוא בעצמו התנגדות פנימית,
ועובד הוא את הדרך הנורמלי שלו,
ומתוך בלבול הדעה המיושבת יהיה יותר נוטה אל דרך החשיכה של האפיקורסות,
שהיא הפוכה מטבע האדם ומשוללת מהנטייה הסרבית הטהורה והשוקטה,
וזה אומנם יבוא מפני שלא נתפתחו יפה אותם הכוחות הצריכים להיות עוזרים וממלאים לרגש הדעת
שיהיה מבונה בכל עוזו והדר תוקפו.
טוב, אומר הרב כאן דבר,
שרוב הדתיים הרגילים לומר,
אתה לא מקיים מצוות כי אתה עצלן.
זה בעצם מה שהוא אומר, נכון?
אתה לא מקיים מצוות, ברור, כי אתה לא רוצה חובות.
אבל מה שהחידוש כאן של הרב זה שזה צודק.
כלומר, האדם לא רוצה חובות,
הוא רוצה הזדהות.
ואם בית המדרש וצורת החיים הדתית
לא הצליחו לנרמל את החיים,
אז צודקים הדתל"שים.
בסדר?
זה מה שקורה כשאתה קורא חצי משפט.
זה הבעיה, זה בדיוק העניין, כי אז הבנת את המשפט הפוך ממה שהוא אומר.
בוא נקרא את המשפט בשלמותו, בסדר?
הכרה של?
להרחיב את הדעת, נכון, נכון.
אז אומר הרב, יש בעיה שלא עסקו בדעת המבארת את הנורמליות ואת הטבעיות של המצוות.
תשים לב לדבר מעניין.
איפה אנחנו רואים
יותר דתל"שים? אצל הספרדים או אצל אשכנזים?
אצל אשכנזים. למה?
בגלל שסגנון החיים הספרדי
תובע מן האדם נורמליות,
אצל האשכנזים יש תביעה לאידיאולוגיה.
ברגע שאתה
חי בעולם של אידיאולוגיות,
אז אתה צריך גם להגדיר איפה אתה נמצא.
ולכן,
אין מקום ליצר הרע, צריך הצדקה אידיאולוגית ליצר הרע.
בסדר? זה מה שהרב אומר.
ברור.
ברור. לכן...
אתה צודק לחלוטין.
כלומר,
ההתקדמות האינטלקטואלית בעולם הייתה באירופה יותר מאשר במזרח, אין מה לעשות.
הרב פה נוטה להסברה שלו שהטבעיות נמצאת במה שיש טבע האמונה,
האמונה הטבעית.
אפשר להתווכח על זה, אבל זה העמדה של הרב,
בסדר?
נורמליות,
שאתה לא צריך להגדיר את החיים על פי אידיאולוגיה,
אלא אתה חי את החיים, זה הכוונה נורמליות.
כן, יש יהודי אחד, אלף בית יהושע,
סופר ישראלי מפורסם, כתב ספר בזכות הנורמליות.
כן, הוא בעצם אומר, עם ישראל הוא עם לא נורמלי,
מה זה לא נורמלי לחיות בגלות?
יצאנו מהגלות, היינו צריכים לחזור לנורמליות.
השאלה היא איך הוא מגדיר נורמליות, אצלו להיות נורמלי זה להיות חילוני.
שזה דבר לא מובן מאליו,
אוי ככה הטענה שלו.
זה מה שהוא טוען,
אני חושב שהוא לא צודק.
כן,
אגב, אני פגשתי אותו בזמנו,
הדברנו גם על הנורמליות שם, טוב, לא משנה, כן, מה?
מה?
כל השיטה שאומרת שיש,
פה דיברנו שיש להם דבר חסדים עם תל אביב, מישהו אומר ש...
אתה מוכן לא להפריע, מה אתה אומר?
דיברנו פה על ההגדלות הפרטית וההגדלות הכללית.
ההגדלות הפרטית הכללית, נכון.
ההגדלות הפרטית אומרת שלא כמו הדעה שבו הולכת לתת אחרונית.
נכון.
אז הוא אומר שזה,
בנוכח על זה הוא אומר שזה גם כאילו
הבעיה היא שברגע שיש מדרגות-מדרגות, יש תורה ומצוות.
ברגע שיש תורה ומצוות, יש שאלה אם אני מזדהה או לא.
זה מה שאומרים.
למה אפשר ללכת למצוות מבחינה שנייה, יותר מספיק?
תורה ומצוות, לפי החסידים, זה פחות משמעותי.
כי העיקר זה עבודת השם.
ביטול היש.
אז
הידיעה הנורמלית של חוק המצוות הוא לא פורש התורה השנייה הזאת.
נכון.
טוב.
אגב, נורמלית זה מנורמה, נורמה זה חוק.
נכון.
טוב, הלאה.
כן.
לא, עצמיות ונורמליות זה לא אותו הדבר.
נורמליות הכוונה שאני לא בלחץ.
זה הכוונה.
כן, כן.
לא, אז השאלה איזה נורמליות?
כדי לחזור לנורמליות אתה צריך לעשות מאמץ של חוכמה אדיר.
כלומר, מספרים,
רב אחד אומר לתלמידו מלא קושיות,
צריך אמונה פשוטה.
אומר התלמיד,
כדי להגיע לאמונה פשוטה,
אני צריך לעבור דרך אמונה מסובכת.
אז זה הרב אומר, הגענו לדור כזה,
שבלי הביאורים המעמיקים הוא לא יכול לחזור לנורמליות.
בסדר?
כן.
הם לא נורמלים באופן שונה.
כן, כלומר, יש אופן להיות לא נורמלי, אופן דתי להיות לא נורמלי,
ויש אופן חילוני להיות לא נורמלי.
תקשיב, שהוא נותן להם רועץ,
אני כאילו רואה את שהוא מאכיל אותם לנשים.
הרי אתה אומר שאברהם אבינו,
הוא נתן לאנשים אוהל או אוכל?
כי אתה תביא את האוהל
ואני אביא את האוהל.
כן.
אברהם אבינו לא היה חבדניק.
לא, זאת אומרת, אברהם אבינו לא אמר לאנשים,
חבר'ה, בואו, יש אוכל טעים,
ואז תקיימו מצוות.
זה לא הכוונה.
אם אתה מסתכל במדרש, כתוב אחרת.
הוא אומר לאנשים, בואו לאכול,
ואז הוא אומר, תודה למי שנתן לך.
ואז הם פונים אל אברהם ומבקשים להודות לאברהם, והוא אומר, לא,
תפנה,
תודה למי שברא את העולם ונתן לך את המזון.
בעצם מה עשה אברהם כאן?
הוא אומנם לא הביא דיון מופשט פילוסופי,
מצד שני הוא עשה משהו שמבחינה קיומית הוא מאוד אמיתי.
הוא אומר, כשאתה אוכל,
אתה במצב שאתה מוכרח להכיר,
שהקיום שלך בא מבחוץ.
וכאשר אתה מכיר בזה שהקיום שלך בא מבחוץ,
אתה במצב של נברא.
אם יש לך נברא, אם אתה נברא, אז יש לך בורא.
כן, אבל שים לב שזה לא על ידי סוכריות,
אלא על ידי חשיבה, יש פה חשיבה.
חשיבה היא בעלת אופי מוסרי.
כן, אבל לא, הוא רוצה להראות לך שזה לא האוכל שהעיקר פה, אלא ההכרה שאתה נברא.
בסדר. טוב.
כלומר, יש יחס,
זה לא שהוא נתן לך אוכל ואתה מניח תפילין.
מה הקשר בין התפילין לאוכל?
אבל זה אומר ברכת המזון,
יש קשר מהותי בין האכילה לבין ההכרה.
טוב,
רק הבריאות השלמה,
בכל חמשת החלקים היסודיים שמבנה
פינת
בניין האדם,
מה זה חמשת החלקים היסודיים?
את זה ראינו בפרק כ"ד,
לפני שני עמודים,
שזה האלף, הבית, הגימל, הדלת והה.
בריאות אגובה נפש והעינוגים הרוחניים והדמיון,
הרגש הלאומי, הרגש הדתי, פיתוח השכל,
כל הקומות של נפש האדם.
כן, הרב לא ידע שבין הפרק האחד לפרק השני יעבור שבוע.
רק הבריאות השלמה
בכל חמשת החלקים היסודיים,
שהם אבני פינת בניין האדם,
רק היא תשים מתג
ורסן לכל הפרעות המשונות
שאנו רואים במצב חיינו הגשמיים והרוחניים יחד,
ורק הרדיפה
וההסכמה הגמורה.
האם הידיעה מבוררת מצד פועלים ציבוריים חשובים,
לאחד דווקא את כל אלה יחד בהרמוניה אחת מתאמת?
רק על ידה יוכל לרפא מחץ האדם בכלל ומחץ עמנו בפרט.
מחץ זה מחלה.
מכה. זה נכון, מכה.
כן.
אמנם,
הוא מדבר על חינוך בעצם.
החינוך חייב לכלול בתוכו את כל ממדי הנפש.
כלומר, אם אתה מחנך
רק להוציא אל הפועל ממד מסוים של הנפש,
אתה יוצר תמונה מעוותת.
כן?
למשל רק לימודי ליבה או רק לימודי קודש או רק גוף או רק נפש.
בקיצור, החינוך צריך לכלול
את הסיפוק של כל תביעות הנפש.
על זה היה אומר הרב צבי יהודה,
על תורת השם תמימה משיבת נפש.
מתי היא משיבת נפש? כשהיא תמימה.
זאת אומרת שהיא נותנת מענה לכל הדרישות של הנפש.
הרב הנזיר
מספר שפעם אחת הוא ביקר בחדרי התלמידים בישיבה,
והתפעל מאוד שראה אחד התלמידים מנגן בכינור.
מה, איזה יופי. זאת אומרת, מה הוא רצה לומר?
הוא נותן מקום לכל התביעות של הנפש.
מלבד זה שהוא לומד תורה והוא תלמיד חכם, הוא גם עוסק
בעוד מימדים.
אמנם ההתגברות לאחוז בפרט אחד ולעזוב גם חלק
אחד אחוז מכל המסכת הבונה את צביון האדם והעם,
היא תוסיף רק לרועץ על ידי ההריסה של משקל השיווי שתבוא לרגלה.
הרב קוק יש לו השקפה של סימפתיה לפנתאיזם.
בואו נגיד את זה ככה.
יש לו סימפתיה.
בספר אורות הקודש, באחדות הכוללת, הוא מרחיב מאוד בזה.
הוא אומר שצריכה להיות תפיסה
פנתאיסטית,
תפיסה מונותאיסטית הנוטה אלא פנתאיסטית המנוקה משיגיה.
עכשיו האם להגיד שהרב קוק הוא פננתאיסט?
אני לא חושב שזה נכון.
אצל הרב קוק כל התפיסות של האלוהות הן כולן לא נכונות באותה המידה,
כי הן אינן מספקות עונג שווה מכל צד.
בסדר?
טוב.
מה הן לא מספקות?
עונג שווה מכל צד.
האם המילה מונותאיזם היא מילה קשרה?
כן, היא חלקית.
זה מה שמתקרב יותר להגדיר את היהדות.
רגילים לומר שהיהדות היא מונותאיסטית.
אפשר להגיד.
אבל זה בא ממפוי יווני, או שככה היוונים הגדירו את המחשבת ישראל?
זאת מילה יוונית, זאת לא מילה יהודית.
כן.
יש הבדל בין ההסכנה שלהם,
וצריך ציבור בכל הקופות. נכון, כך הכל.
כן, נכון, אצל הרב קוק יש תביעה לאחדות.
למה זה ככה? כי הוא יהודי.
יש תלמיד חכם אחד שאל אותי,
מדוע אתם, תלמידי הרב קוק,
כל פעם שאתם רואים שיטה חדשה בעולם, אתם מאמצים אותה.
אז אני עניתי, בגלל שאנחנו מונותאיסטים,
כן? כלומר, ולכן הקדוש ברוך הוא מחיה את הכל. לכן חייב להיות, להימצא משמעות לכל.
ואדרבה, זה שיש דעות חדשות בעולם זה גילוי אלוהות יותר רחב.
לא הסברתי את הפסקה האחרונה, אתה יודע למה?
כי מייד שאלו שאלה.
נו,
אז מה אתה רוצה?
מההתחלה?
מההתחלה? טוב.
רק הבריאות אשתנה בכל חמשת החלקים היסודיים שהם אבני פינת בניין האדם.
רק היא תשים מתק ורסן לכל הפרעות המשונות שאנו רואים במצב חיינו הגשמיים והרוחניים יחד.
כלומר,
זה שאתה רואה כל מיני בלאגנים והשיטות מטומטמות שמופיעות בעולם,
זה בגלל שחוגי הקודש לא דאגו לתת מענה לכל תביעות הנפש.
על הכל.
ורק הרדיפה וההסכמה הגמורה עם הידיעה הבורית מצד פועלים ציבוריים חשובים, כלומר מחנכים,
לאחד דווקא את כל אלה יחד בהרמוניה אחת מתאמת,
רק על ידה יוכל להירפא מחץ האדם בכלל
ומחץ עמנו בפרט.
נו, מה הבעיה?
שכל הצעות המקומיות שהיה להם כמעט ספניון,
דוברות ל...
נכון.
אבל הרב, מה שאתה אומר זה נכון, אבל לפי הרב,
כדי שיתברר לאדם המושג האלוהי בטהרתו,
האדם צריך קודם כל להיות נורמלי.
נכון.
נכון. זאת אומרת שהאדם צריך קודם כל להיות בריא.
כן? אתה ילד רעב, תן לו לאכול. אל תגיד לו, תשמע,
אנחנו צריכים לחשוב איך זה נברא והכול.
בין כול זה לא לאכול.
כן?
אני לא שומע אותך.
מחיר? זה לא מחיר, זה אדרבה, זה השקעה טובה, מה הבעיה?
להפך,
ברגע שאדם רוצה אחדות, אז יש אחדות בכל, הכל נפלא.
טוב, על זה אמרו רבותינו את המשפט המפורסם.
החיים לא פיקניק.
כנראה.
כלומר, זה דבר שקצת עבד מן העולם בשנים האחרונות.
כן.
פיטרסון, מה שדווקא הבעיה של האלימים ושמונים זה שזה לא נוצר של ספיק,
הכיסודים הם יותר מביטים.
אני אגיד לך משהו.
ג'ורדן פיטרסון,
שהוא בהחלט הוגה חשוב,
הוא מומחה גדול להבחנה בין טוב לרע,
אבל הוא לא יודע להעלות ניצוצות.
וזה קצת מתחבר למה שאתה אומר בשמו עכשיו.
השמרנות מבדילה בין טוב לרע.
השמרנות
נמלטת מן הרע,
וכדי להגן על עצמה היא צריכה לא לראות שום צד חיובי במה שהיא שוללת.
כמו כל הדוגמטים.
היא יכולה להיות...
כי המהפכן מביא משהו חדש.
אז הדבר החדש שהשמרן יכול היה להביא זה הניצוצות שהוא מעלה מהצד השני,
הוא לא עושה את זה.
לכן הביטוי שמרן הוא ביטוי ממש לא מוצלח.
אני אמרתי לאחד מחשובי השמרנים במדינה,
אמרתי לו, ברגע שאתה אומר שמרן זה גול עצמי.
אמר לי, אתה צודק.
אותו דבר,
כן, כן.
טוב, לך יש היסטוריה אישית במצב.
מה אתה אומר?
נכון.
הנורמליות זה לפני התורה.
דרך ארץ קדמה לתורה. מה?
נכון, אפשר גם לומר את זה. נכון.
כן. אומנם, גם התורה אגב.
כן.
בדיקת ההלכה וכדומה. טוב.
אומנם ההתגברות לאחוז בפרט אחד ולעזוב גם חלק אחר,
גם חלק אחד אחוז מכל המסכת הבונה את צוויון האדם והעם,
היא תוסיף רק לרועץ על ידי ההריסה של משקל השיווי
שתבוא לרגלה.
הדברים האלה מזכירים קצת את דברי רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי,
שהוא אומר שהחסיד הוא אדם שנותן לכל כוחות הנפש
את הסיפוק שלהם, לא יותר מדי ולא פחות מדי, נכון?
זה ככה הוא מסביר בחלק שלישי
בפרקים הראשונים.
מה?
רבי יהודה הלוי?
רבי יהודה הלוי לא כתב את מסיעת ישרים,
כתב את הכוזרי, אה נכון.
טוב, פרק כ"ו.
אין לך כופר בדת מכל אומה ולשון שתהיה,
שיהיה מוכח כל כך לרגלי כפרנותו,
לזייף את ההיסטוריה הלאומית שלו ולרכוש לו תמונה מזויפת מתוכנה של אומתו,
ועם זה להעטות עליה חרפה רבה ולגזול ממנה את כל כבודה והדרה במובן הלאומי,
כמו אפיקורוס ישראל.
כלומר, יש הרבה אנשים שעוזבים את המסורת הדתית של
אומתם או של החברה שבה הם גדלו.
יש.
אבל בעם היהודי,
ברגע שאדם מחליט להיות אפיקורוס,
אז הוא גם מרגיש שהוא צריך להיות הרסני.
למה?
בגלל שהזהות היהודית היא דבר כל כך חזק,
שכדי להימלט ממנה אני צריך להשקיע הרבה אנרגיות מתנגדות.
ולכן מצאנו אצל כופרים בישראל לפעמים עוינות עצומה כלפי מקור מחצבתם.
זה אידיאולוגיה.
כן, אבל למשל,
אפשר לחשוב על אנשים כמו טורקמדה,
למשל, וכדומה.
אומרים שיש לו שורשים יהודים.
איזה סביבה?
אני לא יודע.
אני לא יודע.
טוב,
אפיקורוס ישראל, אי אפשר לא,
שאגב, הגמרא אומרת, שמה שאמרו,
דמה שתשיב לאפיקורוס, זה נאמר על כלפי אפיקורוס גוי.
אבל אפיקורוס ישראל, אם אתה נותן לו תוכחה, אז כפר תפי,
פקר תפי, זאת אומרת,
הוא עוד יותר מגזים.
יכול להיות, אני באמת חשבתי על זה,
אבל זה מכניס אותנו להשערות רחבות מדי,
בשלב הזה.
טוב,
אפיקורוס ישראל אי אפשר לא שיעשה מה שהוא,
רק בשביל השקפות בלתי שלמות ומושגים הסכנים לבדם,
כי אם הוא צריך להיות בעל מום גדול ולקוי מאוד בנפשו,
הוא צריך להיות משולל מהרגש הלאומי האמיתי קליל,
ועמו גם כן מרגש היושר האמיתי השוכן בכל לב טהור,
הדורש אמת.
טוב, הוא לא אמר שום דבר נגד ערוצי התבהלה,
אבל אמנם הליקויים הנפשיים יכולים לבוא מסיבות שונות,
ויש גם כן אשר מצב הגוף והנפש ההרוס יביא את האדם למצב השקפה
מטושטשת כזאת שלא יוכל להאמין בחייו,
ויהיה משוגע גם כן ממראה עיניו.
הביאור הוא פשוט,
המחלה היותר ממארת ששמה המשטרה בחולי הייאוש
והכפירה שבדורנו היא באמת
אחר מיצוי עומק הדין, רק אותו הפיקפוק שבא מידי מהרסים אחדים למחנה ישראל בצורת ביקורת כתבי הקודש
לאחר את כתיבת התורה מימי המאורעות הכתובים בה.
כן, פה זה אחד הדברים ה...
בימינו זה פחות משמעותי, אם כי עדיין בעל משקל,
מה שנקרא ביקורת המקרא.
ביקורת המקרא היא
תדו-מדע שלומדים אותו באקדמיה שבנוי על הנחת יסוד אחת לא מדעית.
הנחת היסוד הלא מדעית של מבקרי המקרא
זה שהתורה אינה מן השמיים
וזאת מניין להם.
ברגע שהחלטת התורה אינה מן השמיים אז כל המחקר כולו
בא לאשש את ההשערה הזאת.
מה שאין כן,
אם אתה מכיר בזה שהתורה מן השמיים,
כל המחקר כולו יכול להגיד את אותם הדברים,
אבל בזה לברר יותר מהו דבר השם.
התורה, לא על ה... נכון.
נכון. הקדוש ברוך הוא, יש הרבה אנשים שמאמינים באלוהים, לא מאמינים בתנ״ך.
יש אנשים כאלה.
אז בעצם מה הטענה העיקרית של ביקורת המקרא?
שהתורה נכתבה בתקופה מאוחרת יותר מאשר הזמן של המאורעות המתוארים בה.
זה הטענה.
יש גם חשיבות קונספירטיביות וכת כהנית שהשתלטה וכל מיני דברים כאלה.
אבל הנקודה שמאפשרת את האמירות האלה זה קודם כל האיחור.
כי בקיום ואמונת יציאת מצרים ותהלוכות דור המדבר וכניסתנו לארץ ישראל,
איך היה כולו על פי ה' ומלא כבוד ה' שוב אין מקום לכל הפיקורסות עיקרית,
עקרית.
והנה כשיהיה האדם חופשי באמת ברוחו וידון בלא משוא פנים
על ערך התורה וסיפוריה כמו שדנים על כל רשימה היסטורית,
מיד יחוש ברוחו את האמת לאמיתתה ויכיר
שאי אפשר כלל לזייף היסטוריה כללית ועיקרית של אומה שלמה באופן גלוג מבליט כזה,
באופן שהמאורעות ההיסטוריים הם כל כך מדויקים,
כל כך מכוונים ומפורשים בשמות האנשים ותולדותיהם,
נושאי ההיסטוריה ותולדותיהם הברורה.
בציון המקומות
החיים לפנינו והודעת הזמנים לימים, לחודשים ושנים.
אני רוצה להסביר פה נקודה חשובה.
יש היום ביקורת ארכיאולוגית,
לא רק ביקורת המקרא,
יש ביקורת ארכיאולוגית.
יש אסכולה שלמה בארכיאולוגיה שטוענת שהתנ״ך לא התרחש,
קוראים לזה השיטה המצמצמת.
המקדמים זה הארכיאולוגים פינקלשטיין והרצוג,
שהם טוענים כל הסיפורים האלה זה מאוחר, זה לא היה ולא נברא.
כן, המצמצמת.
מה?
המינימליסטית, כן.
יש לעומת זה השקפה הפוכה לגמרי אצל הארכיאולוגים שאומרים, אדרבה,
המחקר הארכיאולוגי הולך ומאשש בצורה בולטת מאוד את כל הכתוב בתנ״ך.
לפעמים יש חור פה ושם, אבל בגדול,
אדרבה, הארכיאולוגיה מאששת את התנ״ך.
אני חושב ששני הכיוונים האלה מתעלמים מעוד ממצא ארכיאולוגי
שלא כל כך חשבו עליו.
התנ״ך עצמו.
התנ״ך הוא גם כן ממצא ארכיאולוגי.
כלומר, הגיע אליך הספר הזה.
גם זה ממצא.
צריך להסביר איך הוא התהווה, איך זה, כלומר,
המציאות שיש גם אומה שנושאת בקרבה את העדות על הסיפור הזה,
זה גם ממצא.
ואת זה אתה צריך להסביר.
בסדר?
מה?
הפסקה הראשונה מאוד חזקה.
כן, הרב קוק כאן מדבר, וואלה, משתלח, חבל על הזמן.
לא? מה יש לי להרחיב?
לא, אני קראתי בדיוק כמוך את הפסקה הזאת,
והתרשמתי מן העוצמה הרגשית הנשפכת בתוכה,
ואני ממלא להוסיף עליה, בסדר?
אם אתה תרצה להוסיף, בבקשה, המיקרופון פתוח.
כן, מה?
כמה הארכיאולוגיה באמת חשובה,
יכול לטעון שזה לא קריטי מטרם אחר,
ספורט או תנפישה? לא, ברור, אתה אומר.
זה מסך של התורה.
אני מסכים, אבל מצד שני, אי אפשר לנתק את התורה מהרקע ההיסטורי שלה.
נגיד אחרת, אם לא הייתה יציאת מצרים,
ואם לא היה מעמד הר סיני,
אז כדאי לאכול שרימפס.
יש מסעדות טובות.
יכול לטעון שעץ לא חשוב לך אם זה יצא קצר קודקס השני או... אה, זה משהו אחר.
לא אתה מאמין לסיפור, כי הסיפור כאילו מי זה הסיפור. כן, כן, זה אני מסכים איתך. כי הסיפור כדאי להבין אותה. לא, הסיפור הוא אמיתי. השאלה, אתה לא יודע בדיוק לכוון אותו לידיעות מהארכיאולוגיה המצרית.
בסדר.
היום מה שמקובל, רוב הארכיאולוגים טוענים שיציאת מצרים התרחשה בימי ראמסס,
לא בימי ראמסס, אלא בימי מרנפתח.
ואני טוען שזה הכל טעות.
אתה יודע מה השיטה שלי.
שזה היה בימי תחות מס השלישי, בסדר.
כתבתי על זה מאמר וגם נתתי על זה הרצאה, זה מעניין אותי. טוב,
לא, המאמר לא פורסם, הוא אצלי במחשב, אז מה?
אז הוא לא נכתב בגלל זה?
כן, כן, כן, כן, ברור.
טוב, זה מאוד ברור, זה היה בימי תחות מס השלישי, אין לי שום ספק בדבר הזה. אגב, אחר כך ראיתי שגם יוספוס סלמיוס אומר את זה.
טוב,
לא, אבל אתה צודק, זאת אומרת, השאלה של הפרטים בדיוק של הסיפור,
זה לא כל כך מעלה ומוריד.
הטענה,
שמה שאומר הרב, ההיסטוריות היא פה הכרחית.
אני אביא דוגמה מתחום אחר, מלחמת טרויה.
היה ויכוח שלם במאה ה-18,
פחות או יותר, האם מלחמת טרויה אכן התרחשה,
או שזה סתם המצאה ספרותית של אומירוס.
בסדר?
היה, ולכן הייתה תקופה שבאמת היה ברור שזה מעולם לא היה.
עד שהגיע ארכיאולוג אחד ואמר,
לא ייתכן,
שאומה שלמה, האומה היוונית,
מרגישה שהזהות שלה נולדה מהמלחמה הזאת
ושזה הכל פיקציה.
זה מאורע לאומי, זה לא איזה מין מיתוס שמישהו סיפר.
ולכן הוא אמר, ברור שהיא הייתה טרויה,
ואז הוא לקח את הספר של הומרוס, את האיליאדה,
לפי החיתוך שהוא עשה, הוא הגיע,
הוא מצא את התל של טרויה
ואת השרידים של המלחמה.
בסדר?
זה כבר, אתה יכול להגיד שנתווספו בזה גם מרכיבים מיתולוגיים,
זה בהחלט נכון.
אבל גם אני חושב שהמרכיבים המיתולוגיים גם הם אמת,
מבחינה מסוימת. זאת אומרת, כשאומרים שהאלים נחלקים בין תומכי היוונים לבין תומכי טרויה,
זה נכון מבחינה מסוימת, היה שם גם מאבק רוחני.
אז האופן שבו הקדמונים ביטאו את הדברים האלה היה על ידי סיפור מיתולוגי,
אבל הם ביטאו משהו, משהו אמיתי.
אז אמרתי לך.
אגב, הרעיון הזה של עקב אכילס, זה כתוב גם בתורה, לא?
יעקב אבינו.
וידו אוחזת בעקב עשיו.
הגיבור הגדול, יש לו חולשה בעקב, נו, זה כתוב בתורה.
אז למה שזה לא יהיה גם אצל היוונים?
לא אוהבות את הסיפור של חולשה.
אז זה כבר, זה ביקורת על המקרא.
זה לא ביקורת המקרא, זה ביקורת על המקרא.
שהמקרא הוא לא מוסרי, המקרא הוא פרימיטיבי, בסדר.
זה לא הטענה שהרב מתמודד איתה פה,
זו טענה אחרת.
בסדר.
הרב, יש ספר ההמצאה של העם היהודי.
כן, כן, ברור, ברור. זה כאילו ההורים מתחמשים היהודים. אגב, מי שכתב, ההמצאה של הספר היהודי הוא יהודי.
ולכן, כיוון שהוא יהודי אנטישמי, הספר שלו נמכר במיליוני עותקים.
זה, אז שתי הערות על זה. א', זה אומר שזה באמת ספר יהודי,
כי רק היהודים מסוגלים כל הזמן להעמיד ספק נגד הזהות של עצמם.
דבר נוסף, זה מאוד יהודי, כי הוא עשה מזה הרבה כסף.
כן, אני יודע, דברים כאלה. טוב. מי זה היה עם... שלמה ז"ן.
טוב.
כן, אני יודע, דברים כאלה. טוב. מי זה היה עם... שלמה ז"ן.
טוב.
