שלום וברכה
ועל קדוש השיעור לרפואת עושר רפאל בן קרן ליאת ושלמה עגור בן רות.
טוב, אנחנו בספר דרך השם, מת רבנו הרמח"ל,
ואנחנו בחלק הרביעי
בפרק חמישי.
עניין התפילה.
כן, דיברנו על קריאת שמע.
קריאת שמע היא ממעלה למטה,
היא דבר השם, היא חלק מהתורה.
ואילו התפילה היא המענה, התגובה של האדם לפנייה של הקדוש ברוך הוא אליו,
וזה ממטה למעלה.
עניין התפילה,
אומר הרמח"ל בפסקה א', עניין התפילה הוא
"פי הנה מן הסדרים של סדרה החוכמה העליונה הוא,
שלהיות הנבראים מקבלים שפע ממינו יתברך,
צריך שיתעוררו הם אליו,
יתקרבו לו ויבקשו פניו.
וכפי יתעוררותם לו, כן יימשך עליהם שפע,
ואם לא יתעוררו, לא יימשך להם".
כן, הרי השאלה הבסיסית,
המתנגדת לתוקף של התפילה,
זה עצם מהותה.
אני בא לבקש מהקדוש ברוך הוא משהו.
וכי הקדוש ברוך הוא לא יודע?
אני צריך לספר לו?
חסר לי כך וכך. אומר לי הקדוש ברוך הוא, ידעתי.
מה אתה מספר לו?
ספנא כך, הרי, וכי הוא צריך את התזכורת שלי כדי להעניק לי את מה שאני מבקש.
אדם מבקש מהקדוש ברוך הוא רפואה,
פרנסה, בניין ירושלים,
וכי אם הוא לא יאמר הקדוש ברוך הוא,
לא יעשה.
והתשובה לגבי השאלה השנייה היא,
כן, הקדוש ברוך הוא לא יעשה.
או יעשה באופן אחר,
ללא הארת הפנים, למשל.
ולכן צריך לומר, ותפילת ישרים רצונו.
כלומר, רצה הקדוש ברוך הוא שרצונו יעשה בין היתר על ידי התפילה.
כן? כי לפי ההיגיון זה לא צריך להיות.
הרי כתוב, הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתם של צדיקים.
הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתם של צדיקים.
הכוונה שהקדוש ברוך הוא
מתאווה
לתפילתם של צדיקים. מלשון תאווה?
כן.
יש לו חשק.
אז איך לא לחשוב שיעור מסוכניסט וגורם לנו צרות, ואז יעקב אבינו סובל כל החיים ומתפלל וזה התאווה הראשונה?
אז השאלה היא, מה זה אומר?
כן? כלומר,
אם הקדוש ברוך הוא מתאבד לתפילתם של צדיקים,
אז זה אומר
שהצדיקים לא רוצים להתפלל.
כי אין תאווה לדבר המצוי.
יש תאווה לדבר נדיר.
זאת אומרת, באופן פשוט, צדיק לא רוצה להתפלל.
במיוחד צדיק של מידת הדין, כמו יצחק אבינו,
שדווקא עליו נאמר שהקדוש ברוך הוא מתאבין לתפילתו.
וזאת למה?
משום שאתה בא לצדיק, ואתה אומר לו,
שלום לך,
אדוני הצדיק,
באתי לספר לך שיוסי חולה בשפעת.
עונה הצדיק,
ברוך השם שעשה אותו עם שפעת,
כך זה מן הסתם הדבר הטוב ביותר שיכול להיות.
אתה אומר לו, כן, אבל שמעתי שיש לך קצת קשרים למעלה.
אולי תבקש מהקדוש ברוך הוא שיוסי לא יהיה חולה.
אומר הצדיק, מה פתאום?
אתם רוצים שאני אתערב בסדר של ההוויה?
זה גידוף.
צדיקים כאלה הם מסוכנים.
מדוע? משום שהם מוכנים להשלים עם הכל.
ולכן, על מנת שהם יתפללו,
הקדוש ברוך הוא מכניס אותם למצבים אבסורדים,
שיכריחו אותם להתפלל.
המצב האבסורדי אצל האבות זה שאשתו עקרה.
זה הרי זה סותר באופן עצמותי את היותו אב.
ולכן האבות, נשותיהם היו עקרות,
כדי שיתפללו.
בסדר?
זה מורכב. מה אתה מתכוון?
לדבר יותר נמוך כדי שאף אחד בכיתה לא ישמע אותי.
הייתי מדרש או זוהר על איוב שכתוב שהקדוש ברוך הוא
הוא הלך לסבור את הרקיעים בעצמו, כדי שהתפילה שלו לא תתקבל.
טוב, אז זה סימן שאחרי שקיים הצינור של התפילה,
אז יש גם אסטרטגיות נוספות,
בסדר?
כתוב למשל, סקותה בענן לך מעבור תפילה.
יש פסוק כזה.
זאת אומרת, אחרי שאנחנו יודעים שהתפילה היא צינור קיים,
אז יש גם סתימת שערי התפילה.
אבל זה קודם כל צריך לבסס את עצם האפשרות של התפילה.
התפילה הוא לא דבר המובן מאליו.
התפילה היא דבר שהוא בעצם מהפכני. אתה אומר, אני עכשיו בא להגיד לקדוש ברוך הוא
מה הוא צריך לעשות.
כלומר, יותר מזה,
מה מונח היסוד התיאורטי של התפילה? אני אומר לקדוש ברוך הוא, תראה,
אני הסתכלתי על עולמך,
ממש מרשים, כל הכבוד.
זה ממש מושלם.
אבל יש נקודה אחת שנראית לי לא טובה,
ולכן באתי להאיר את תשומת לבך לזה שיוסי משופע,
ושצריך לטפל בזה.
כן? כלומר, זו מין גאווה כזאת, אני יודע מה חסר, אני יודע להגיד לקדוש ברוך הוא מה הוא צריך לעשות.
הדבר הזה הוא מגוחך.
ולכן הרעיון של התפילה הוא לא מובן כלל.
מבחינה היסטורית,
צורת עבודת האל הקדומה ביותר היא הקורבן,
לא התפילה.
לכן חז"ל אמרו, תפילות אבות תקנום.
זאת אומרת, זה החידוש של האבות שצריך גם להתפלל.
אבל אחרי שנתגלה לנו הדבר הזה,
נתגלה לנו שזה הצינור,
שריבונו של עולם חפש בזה, ולכן זה לא חוצפה,
ולכן זה ראוי וכולי, רק כי אנחנו צריכים לדעת איך להתפלל,
על סמך מה.
למשל, אנחנו אומרים במסכת אבות,
רבי שמעון בן נתנאל אומר,
כשאתה מתפלל,
רבי שמעון בן נתנאל אומר, כשאתה מתפלל, דע לפני מי אתה עומד.
כלומר, אני צריך לדעת מי הוא זה שאני מפנה אליו את התפילה.
הדבר הזה הוא אפשרי רק לנביאים.
אם אני לא נביא, לא יכול להתפלל.
ולכן אנחנו רואים בתנ״ך שרק נביאים התפללו.
חוץ ממקרה אחד,
אבל זה היה בגלל שהנביא המקומי לא רצה להתפלל.
יונה,
יונה הלך לישון.
ואז המלאכים,
רב החובל, אומר, מה זה? קום כרע לאלוהיך.
הוא אומר, אני לא רוצה.
טוב, אז אני אתפלל במקומך.
אבל זה היה בגלל הנוכחות של הנביא, סתם ככה, בלי נביאים אי אפשר להתפלל.
אז זה שאנחנו מתפללים בכל זאת,
זה בגלל שעשו איתנו אנשי כנסת הגדולה ג'סטה.
אנשי כנסת הגדולה, והגמרא אומרת, ובהם כמה נביאים,
תקנו 18 ברכות על הסדר.
כלומר, הם הבינו שהתופעה של הנבואה הולכת להיפסק,
ואז העולם יתייבש בלי תפילה,
ולכן הם מסרו בידינו נוסח,
שבו הם הכניסו את כל עולמם הפנימי,
ואנחנו משתמשים בעולמם הם.
אנחנו מתפללים לפי דעתם.
ולכן יש לנו עדיין שארית של לחלוכית של לחלוכית, של שארית
של החוויה הנביאית.
אבל זה שולחן ערוך מפורש,
שאי אפשר להתפלל אם אתה לא נביא, כן.
לא מצאנו את של יצחק, כמו שמיר פבלה. דווקא יעקב אמר לי את זה. לא, כי השאלה,
רחל אמרה אתה עושה הכל כדי שלא יהיו ילדים.
הוא אומר לו זה לא אני זה את.
זה מה שהוא אומר.
כן, שוב אבל למדנו שיצחק היה לו
התורה מתארת ומתארת את הדיבור תפקיד ואני נותן יצחק להשם.
רש"י על יצחק אומר ויעתר מה זה?
כעתר הזה שמהפך בתבואה.
כלומר שזה כנראה לא היה קל לו.
בסדר?
כן.
כן, תהילים זה סוג של תפילה.
דיברנו על זה שהתהילים מחולק לחמישה ספרים.
אני אקרא אם ספר ראשון, ספר שני, שלישי, רביעי, חמישי.
והם מכוונים כנגד חמישה חומשי תורה.
זאת אומרת, כיוון שיש חומש בראשית,
יש ספר ראשון של תהילים.
ודאי שהוא יתפלל.
אני מזין.
דוד לא נחשב לנביא.
הוא כן נחשב לנביא, כי הרי הוא אומר,
לי דיבר צור ישראל.
או בסוף ספר שמואל.
כן,
נכון,
נכון.
כלומר, אנחנו מתפללים כל זמן שיש חיסרון. ברגע שאין חיסרון, אין תפילה.
לא.
החידוש של האבות
זה שיש דרך להיפגש עם האלוהות דרך שחרית,
או דרך מלכה או דרך ערבות.
עכשיו, אני רוצה רק להוסיף,
גם כשיגמר החיסרון,
אנחנו נתפלל שנוכל להמשיך להתפלל.
הרי
אדם אמר, חונן הדעת,
אז עכשיו הוא סופר אינטליגנט.
ביקש רפואה, עכשיו הוא בריא.
הוא מתפלל בונה ירושלים, ירושלים בנויה,
וכולי וכולי. אז מה נעשה? עכשיו,
אז עכשיו הוא כבר במצב שלא חסר לו כלום.
אז הוא מתפלל שיוכל להתפלל, שמה כולנו?
שעדיין יהיה הפרש בין הרצון של האדם לרצון העליון, ואז יהיה אפשר להמשיך להתפלל.
כן.
הוא לא שאל את זה.
אבל זה לא מה שהוא שאל.
אבל אתה, יש לך שאלה, תשאל את השאלה שלך, אל תגיד מה הוא שואל.
מה אתה שואל?
למה השם קבע את זה ככה ש... למה השם קבע שהשפע יימשך על ידי התפילה?
זו השאלה.
נכון, מה התשובה?
נו, משל הקשונט המפורסם, נו.
הלאה.
מה?
הכל היה בסדר, ועכשיו נכון לי, אז אני מבסוט ש... כן, נו, ואז מה?
זה שונה, כי זה בדיוק הצדיק, שרואה שיש את ה... אה, אבל זה רבי עקיבא הצדיק מאוחר, הוא כבר למד את כל העניין של התפילה.
אני לא מדבר על האבות, האבות לא רצו להתפלל.
כן, זה בדיוק העניין, אבל זה גילוי.
זאת אומרת,
מה שרמח"ל מסביר לך, זה שהתפילה זה לא משהו הגיוני וספונטני,
זה דבר שנתגלה לנו.
בסדר? זה מה שהוא אומר.
איפה כתוב השולחן הערוך שחובה להיות נביא כדי להתבלל?
בסימן צדיק ח',
באורח חיים.
מה כתוב שם? יש פה משנה ברורה כרך א',
במקרה?
יש משנה ברורה כרך א', זה מודיעין כבר.
רב, למה אומרים אז שאי אפשרות?
הנה, למה?
רב, אני אשמור אותך לספר פה בעד.
האמת.
למה אומרים שלא להתבלל תהילים בשעות מסוימת?
מה?
אה,
רק רגע.
סימן צדיק ח'
צריך שיהיה לו כוונה בתפילתו, ובו חמישה סעיפים.
המתפלל צריך שיכוון בליבו פירוש המילות שמוציא בשפתיו,
ויחשוב כאילו שכינה כנגדו,
ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו,
עד שתישאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו.
ויחשוב, כי אילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם,
היה מסדר דבריו, ומכוון בהם יפה, לבל ייכשל.
קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חוקר כל המחשבות,
וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה שהיו מתבודדים,
ומכוונים בתפילתם,
עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כוח השכלי,
עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה.
שולחן ארוך.
עכשיו, איך אני יודע שאני קרוב למעלת הנבואה?
איך אני יודע?
לנבואה לא הופיע אותו בכל האחרון. מה?
לנבואה לא הופיע אותו.
כן, כתוב, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה.
כתוב המילה נבואה.
אבל כאן עולה השאלה, איך אני יודע שאני קרוב?
אם פעם אחת התנבאתי,
אז אני יודע שאני קרוב.
אם אף פעם לא התנבאתי, אני לא יודע, אולי זה דמיונות,
אולי זה קשקושים,
מיסטיקה בגרוש.
כן? אבל עכשיו, שפעם אחת התנבאתי, עכשיו אני יודע שאני קרוב.
אני יכול לזהות.
אז מכאן שרק הנביאים יכולים להתפלל, זה הלכה בשולחן הערוץ.
אפשר לדבר נביאים?
מה?
אפשר לדבר נביאים?
לא יודע.
זה כבר אלפיים וארבע מאות שנה שאין לנו נביאים.
זה באמת כואב מאוד, זה שערורייה.
איך כותב הרב קוק בכתב יד?
על זה ידבו כל הדובים, על החוסר הנביא... החוסר הנבואי.
כן, טוב.
אז זה מה שאומר,
מה?
למה אנחנו מתפללים?
אז התשובה היא, בגלל שאנשי כנסת הגדולה עשו איתנו ג'סטה,
שכאשר הם ראו את תופעת הנבואה עומדת להיפסק מן העולם, ואז הנשמה שלנו תתייבש.
אז הם כתבו לנו נוסח,
ובו הם הכניסו את כל עולמם הפנימי.
אם תשימו לב, תפילת שמונה עשרה מורכבת מפסוקי תנ״ך,
כל כולו.
כל כולה. זאת אומרת שכאשר אנחנו מתפללים,
אנחנו מפעמים על דעתם של הנביאים,
ואז כיוון שישראל אם לא נביאים הם, ביני נביאים הם,
אז משהו מהלכלוכית של הלכלוכית של השארית של הנבואה
מופיע בידינו ועל ידינו.
כך שאפשר לומר שמצוות תפילה היא מצווה להתנבא שלוש פעמים ביום,
שזה לא מובן מאליו כלל,
אבל זה התוכן של התפילה.
בסדר?
אלמלא הנביאים האלה שעשו לנו את הג'סטה, היינו במצב על לפנים.
הלאה.
אז אני חוזר פה לדברים של הרמח"ל.
עניין התפילה הוא כי הנה מן הסדרים שסדרה החוכמה העליונה הוא,
שלהיות הנבראים מקבלים שפע ממנו יתברך, צריך שיתעוררו הם אליו, יתקרבו לו, ויבקשו פניו,
וכפי יתעוררותם לו,
כן יימשך עליהם שפע, ואם לא יתעוררו, לא יימשך להם.
והנה האדון ברוך הוא חפץ ורוצה שתרבה טובת ברואיו בכל זמניהם,
והכין להם עבודה זו דבר יום ביומו.
כשעל ידה יימשך להם שפע ההצלחה והברכה,
לפי מה שהם צריכים, לפי מצבם, זה בזה העולם.
אתה אומר שהנרדמים בתפילה מתנבאים. למה אתה אומר את זה?
לא, אני חושב שזה הפוך.
כלומר,
זה מלמד זכות על אלה שלא רוצים להתפלל.
כלומר,
כי האינטואיציה הבסיסית היא שהתפילה היא בלתי אפשרית.
אלמלא שנתגלה לנו שהיא אפשרית.
כן, זה בניגוד למחנכים הדתיים שאומרים, אתה רוצה להתפלל, זה טבעי לך, זה כיף לך, או שלא.
עם הזמן מתרגלים עד כדי כך שבתרגילנו בתורתך, ואז יש חדירה של הנשמה לתוך הנפש,
ואז יש השתוקקות אל התפילה.
כמו שהרב קוק כותב בעולת ראייה,
שיש תפילה מתמדת של הנשמה. הנשמה מתפללת תמיד,
אבל הנפש והרוח לא.
כלומר, הנשמה יש לה כל הזמן השתוקקות להיות שופעת
על הרוח והנפש.
ולכן אמר רבי יוחנן, הלוואי ויתפלל אדם כל היום כולו.
זאת אומרת, הלוואי ויתפלל האדם כל היום כולו,
שהשיח הפנימי של הנשמה יישפע
על הרוח והנפש, כן?
זה העניין של התפילה המתמדת של הנשמה.
אבל מה זה נשמה?
נשמה זה מה שאני באמת.
מה שאין, כן, הנפש והרוח, שזה מה שאני מודע לו.
מה זה אומר שהנשמה עוד מתכוונת?
זה לא הנושא שלנו כעת.
צריך להתפלל עם נשמה?
הנשמה מתפללת תמיד.
וכשאני מתפלל זה הרוח והנפש.
הרוח והנפש מתפללים, לא הנשמה.
ולמה אומרים שיש שעות שלא עוברים תהילים?
מה את אומרת?
למה אומרים שיש שעות שלא עוברים תהילים?
זו שאלה מאוד יפה, אבל היא לא הנושא הנלמד עכשיו.
אבל אם יש חשק להתפלל בשעות כאלה שאני רוצה לראות את זה בעצם,
אבל זה לא הנושא של הלימוד עכשיו.
זה נושא ארוך כדי להתמודד? לא, זה לא שזה נושא ארוך, זה מחוץ,
אבל זה מחוץ לנושא.
כיוון שזה מחוץ לנושא, גם אם הדברי הוא קצר,
אנחנו לא נעסוק בזה,
כי אנחנו מאוד מאוד דוגמטיים.
ואחד העקרונות הדוגמטיים של השיעור זה שאנחנו מדברים רק על הנושא הנלמד,
או על נושא משיק במידה והוא תורם לנושא הנלמד.
ולא מבצעת ההרחבה שלו,
אלא אם כן,
מי שמלמד,
פתאום נחה עליו הרוח והוא רוצה כן לדבר.
כן,
וגם כדי להרוויח זמן.
מה אתה אומר?
אני לא הבנתי. אתה אומר שהג'סטה של אנשי קצת הגדולה היא גורמת למה? לקיבעון.
משהו אחר.
כן, זה נכון.
זה נכון. אז לכן אמרו שאסור לאדם לעשות את תפילתו קבע, עילת החנונים לפני המקום.
צריך להשלים את זה.
טוב, מה?
אני כל יום מישהו אחר.
אגב, אני בבוקר, אני לא אותו אחד שאני אחרי הצהריים,
ואני לא אותו אחד שאני בערב.
ולכן, גם כל יום אני מישהו אחר.
אז לכן כל יום צריכה להינתן הפרנסה הרוחנית שלו.
לכן יש תפילה כל יום.
הוא אומר, זה עבודה גבוהה, עבודה של התפילה.
כן, לגמרי, כן. כל יום צריך להתפלל.
התפללתי אתמול.
כן, אבל אתמול זה היה משהו, זה אתמול.
אתמול זה לא היום.
זה כמו שאתה תגיד, ארוחת בוקר. אכלתי ארוחת בוקר אתמול, למה צריך גם היום?
כן.
אין לי גם כיוון כאילו בשביל לטפל, אה?
ולכן בהתאם למה שצריך, שמוכן להבנה?
לא, מה שהוא אומר כאן זה המשכת השפע,
ונגיד, זה שחסר לי משהו, נגיד חסר לי אוטו.
זה מקרי, זאת אומרת, החיסרון של הרכב
זה כדי שיוכל להתפלל.
לא, התפילה לא בשביל הרכב, אלא הרכב בשביל התפילה.
בסדר?
כן, כן.
זה גם... לא, בצהריים זה משהו אחר לגמרי.
כן, אבל אחרי הצהריים זה משהו אחר לגמרי.
אני אסביר גם למה.
כי בבוקר אני מקבל את החיים במתנה.
אז אני חש את החסד הגדול של מתן החיים. להגיד בבוקר,
חסדיך.
ולכן אני קיבלתי את החיים בבוקר בלי שום דין וחשבון.
ואחרי הצהריים עולה השאלה, תגיד, מה עשית מהיום שלך?
האם ההתנהגות שלך במהלך היום מצדיקה רטרואקטיבית,
על פי דין,
את מה שקיבלת בחינם בבוקר?
כן, זה הזמן של מידת הדין.
בלילה, בכלל, תפילת ערבית רשות. למה?
כי בלילה, אני כבר לא קיים.
האדם זה אדם החברתי,
כדי שתהיה חברה, אני צריך אור.
אני פוגש אותך ביום.
בלילה אני פוגש את עצמי.
וכי אני פוגש רק את עצמי, אני בטל לעומת האלוהות,
ולכן יש מקום לומר שאפילו אין מתפלל.
לכן זו הסיבה שתפילת ערבית רשות.
בסדר?
מה?
תפילת הרביעית. תפילת הרביעית זה הגלות, טוב, זו כבר שאלה,
נגיד ככה,
תפילת,
כלומר,
תפילת שחרית,
אברהם אבינו תיקן, נכון?
בזכות אברהם אבינו זכינו לבית ראשון.
תפילת מנחה, יצחק אבינו תיקף.
בזכות יצחק אבינו קיבלנו את בית שני.
יעקב
תיקן תפילת הרביעית.
מה עם בית שלישי?
עוד לא קיבלנו.
ולכן תפילת ערבית רשות.
כי אין בהיסטוריה משהו שבאופן ממשי מוכיח שהשם הוא גם אלוהי יעקב.
הוא אלוהי אברהם, אלוהי יצחק. מה אם אלוהי יעקב? זה יהיה לעתיד לבוא.
אז למה, אז מה עשו היהודים?
אף על פי שתפילת ערבית רשות,
קיבלוה כחובה.
כלומר, זו האמונה של עם ישראל,
שאכן בית שלישי יהיה, ולכן,
אף על פי שהיא רשות, היא כחובה.
כשבית שלישי ייבנה, האם יהיה תפילה חזרת הש"ץ בערבית?
לא יודע, כי יכול להיות שבכלל תתבטל חזרת הש"ץ
בכל התפילות, כן?
עיין במהר"ל מפראג בספר דרך חיים,
ששם הוא מסביר את זה,
במשנה של,
אני חושב של גלות בעל העולם על שלושה דברים, משהו כזה.
כן, פרק חמישי, כן.
אני גם אגיד שכל בן אדם פשוט היום במערכת של אברהם, יצחק ויעקב, בגלל זה הוא לא מרגיש את רוב התפילה,
הוא מתפלל.
לא, האדם הוא פשוט טבעי.
לפי הטבע אין שום דבר שאומר לי להתפלל.
ראשית להתפלל, יש דבר כזה, תיעדר?
זה קרא לו הטבע, זה הטבע הקנוי, אם תרצה.
אבל עדיין אנחנו רואים שרוב העולם לא מתפלל,
ושבין המתפללים יש חלק שמתפללים.
להיפגש עם הבורא זה תמיד היה.
זה דרך השבח, ההודיה,
הקורבן.
זה לא קשור לתפילה.
תפילה זה בקשה של מילוי חיסרון.
כן.
כן.
זה, ללילה.
תשאל את המהר"ל, למה הוא אומר את זה?
זה המהר"ל, מה, אני, כל דבר? מה?
זה כתוב, לעת ערב יהיה אור.
מה אתה אומר?
נכון.
לא, זה נענק, לא.
השכל מתנגד לתפילה.
אבל יש גילוי, מה?
כן, נכון, המציאות נגד התפילה,
אלא אם כן, היה לנו גילוי.
הגילוי, זה מה שאומר רמח"ל, הקדוש ברוך הוא גילה לנו שהוא מעוניין בתפילות שלנו.
ותפילת ישרים רצונו.
כן, זה חידוש, כן. למה? אחרי שהוא גילה לנו. למה? אני מבקש שזה לא יקרה. לא, זה יקרה, למה לא?
זה יקרה, ודאי שיקרה.
תפילות נענות, אתה יודע?
כשאדם אומר, חסר לי דבר מסוים.
אם תתפלל על זה, יהיה בסדר.
כלומר, נגיד ככה, הגמרא אומרת,
יתפלל אדם ולא נענה.
יחזור ויתפלל.
עכשיו, קודם כל רואים שלפי הגמרא, זה שאדם יתפלל ולא נענה זה קושייה.
זה קושייה.
התפללתי, אז למה לא נעניתי?
אז אולי התפילה שלי לא שווה כלום.
עומדת, אז, ונגיד שהיא לא שווה כלום, אז למה יחזור ויתפלל? למה שזה יעזור?
אומר הרב קוק,
בעולת ראייה,
כשחסר לי משהו,
זה כדי לגדל אותי.
התפילה משנה אותי, אני עכשיו אדם אחר.
אבל, אולי אני צריך לעבור מספר שינויים.
ולכן התפילה הראשונה לא נענתה,
כדי שאעבור שינוי נוסף.
לכן התפילה הראשונה לא הייתה לשווא,
אלא היא ההזמנה לתפילה השנייה.
סתם תפילה זה קושייה למה היא לא נענית.
קושייה, התפילה צריכה להיענות.
יש בתלמוד סיפור על אחד החסידים, שכחתי את שמו,
שלא היה גשם,
אז ביקשו ממנו להתפלל, הוא אמר, אם כל עם ישראל צם, אני מתפלל.
הנה מה אתה מומנה?
אז עכשיו הוא אמר,
הוא התחיל להתפלל, הגיע למשיב הרוח,
הייתה רוח סערה בכל העולם.
הוא מוריד הגשם, ירד גשם,
ואחר כך הוא אמר, מכלכל חיים בחסד,
הכליטה התחילה לצמוח.
ואז הוא אמר,
רצה לומר,
מחיי מתים.
בא דוב והפריע לו,
כן? כלומר,
כדי שלהוציא את תחיית העמתים, זה היה לפני הזמן.
זאת אומרת שיהיה,
נכון, זה חייב להיענות אם אתה מתפלל, כן?
מה?
מה שאתה מתפלל?
כן.
דובי גוין.
למה דווקא דוב?
זה מה שהיה שם.
אגב, למה לא להתפלל עם מוזיקה?
עם כלי נגמר?
מי אמר שלא להתפלל עם מוזיקה?
לא, אבל בתפילות, כמו הרקורונים, נגיד.
לא, הרי, קודם כל, מדובר פה בתפילה,
כשאומרים תפילה, מתכוונים לעמידה.
עמידה.
תפילה זה עמידה.
אז חזרה?
חזרה?
אתה רוצה, אנשים רוצים ללכת הביתה.
תאמין לי שאם יעשו את זה, כל עם ישראל יתאחד, רק תשפוט את זה. תראה, אצלנו עשו ביום העצמאות הלל עם כלי נגינה.
זה ארוך מדי.
כן.
טוב.
טוב, אז איפה אנחנו.
ואומנם,
עומק יותר יש בעניין, והוא
כי הנה האדון ברוך הוא נתן לאדם דעה
להיות מנהג עצמו ועולמו בשכל ובתבונה,
והעמיס המסע עליו להיות מפקח על צרכיו כולם.
והעניין הזה מיוסד על שני שורשים.
האחד, לעיקרו של האדם וחשיבותו,
שניתן לו השכל והדעה הזאת להיות מנהל את עצמו כראוי.
והשני, להיות לו עסק בעולם ולהיקשר בענייניו, וזה ממה שמקיימו מצבו האנושי שזכרנו למעלה,
והוא דרך חול ולא דרך קודש.
והוא מה שמצטרך לו בזמנו,
זה כפי סדרי הנהגה.
והנה זה באמת מצד אחד ירידה לו ולעניינו,
אבל היא ירידה מצטרכת לו וגורמת לו עילוי אחר כן,
כמוה בחלק א'.
ואולם,
כמו שירידה זו מצטרכת לו לפי עניינו בעולם הזה,
הנה מצד אחר צריך שלא תרבה יותר ממה שראוי,
כי הנה כפי מה שירבה להסתבר בענייני העולם,
כך מתרחק מן האור העליון ומתחשך יותר.
והנה הכין הבורא יתברך תיקון לזה.
והוא מה שיקדים האדם ויתקרא ויעמוד לפניו יתברך, וממנו ישאל כל צרכיו ועליו ישליך יהבו,
ויהיה זה ראשית כללי ועיקרי לכל השתדלותו, עד שכאשר יימשך אחר כך בשאר דרכי ההשתדלות, שהם דרכי ההשתדלות האנושית, לא ייקרא שיסתבך וישתקע בגופניות וחומריות, כיוון שכבר הקדים ותלה הכל בו יתברך, ולא תהיה ירידתו ירידה רבה,
אלא תסמך על ידי תיקון הזה שקדם לה.
כן? כלומר, האדם, ונחזור על זה בקצרה, האדם הוא יצור חסר שצריך להשלים את עצמו.
איך האדם משלים את עצמו? על ידי החוכמה שלו, על ידי המאמצים שלו,
כל הטכנולוגיה, כל הציוויליזציה, זה האדם עושה כדי להשלים את עצמו.
זה חלק מתוכנית הבורא.
הוא רוצה לברות את האדם חסר כדי שהוא ישלים את מעשה בראשית.
אבל כאשר אני עסוק בהשלמת מעשה בראשית,
אני שוקע בתוך העולם ואני שוכח את מקור חיי.
לכן, מה עשה הקדוש ברוך הוא כדי לתקן את זה? סידך שלפני שאתה יוצא למלאכתך,
אתה מתפלל.
אתה מתפלל להצליח את כל מעשיך,
ואז כל מעשיך הופכים להיות לשם שמיים ואינם מוסיפים חושך
על זוהר הנשמה.
בסדר?
אז אני יוצא לפי זה שהתפילה היא סוג של תרפיה מקדימה.
כן, כמו ש... כלומר, אדם לוקח חיסונים לפני שהוא יוצא לפעילות כלשהי.
מה?
מה אתה אומר?
כאילו, זה מחסידות תנועה, אתה אהבה, לא?
גם אני לא, מה אתה רוצה?
אבל מה אתה רוצה להבין?
למה מה... איך השם לא מזוכיסט, כאילו?
למה שהם מזוכיסט?
סדיסט גורם צרות לאנשים אנשים, אתה מבין?
כן, אז אתה פשוט לא יודע עברית, אתה מכוון סדיסט.
נכון.
לא,
זה אמון גדול שהקדוש ברוך הוא נתן באדם.
ידוע שהמלאכים טענו שלא כדאי לברור את האדם,
כי הם היו ריאליסטים, הם אמרו, תשמע, זה יצור לא מוצלח כל כך.
אמר הקדוש ברוך הוא, אני כן מאמין בו, ברא אותו,
בניגוד לדעת המלאכים.
אז כנראה שריבונו של עולם יש לו הרבה מאוד אמון באדם.
ואנחנו רואים שהאדם עושה קטסטרופות מאז ראשית ההיסטוריה ועד היום.
כנראה שארבעת אלפים שנה זה כלום לעומת הנצח.
אנחנו הולכים ומתקדמים.
בסדר?
מה קרה לאיוב?
כן, נכון, נכון.
נכון, סימן ששמעת את השיעורים שלי. הלאה.
הוא אומר, תראה, הקדוש ברוך הוא רוצה שנכבוש את הארץ, נכון?
כתוב, מילאו את הארץ וכיבשוה. אומר הרמב"ן, מה זה לכבוש את הארץ?
להוציא מתכות מן האדמה, נכון?
זאת אומרת, מה זה להוציא מתכות מן האדמה?
זה דורש
טכנולוגיה שלמה.
מכאן שהעיסוק המדעי והטכנולוגי הוא חובה דתית לפי הרמב"ן,
בסדר?
אז מה זה אומר?
זה אומר שהאדם,
עכשיו כל המאמץ של האדם מבחינה ציוויליזציונית הוא רצון השם,
אבל התודעה האנושית לא רואה את זה.
כשאני עוסק עכשיו במכרה,
אני כל-כולי נתון לשאלות טכנולוגיות וכלכליות,
ואני שוכח את הקדוש ברוך הוא.
מה עושים כדי לפתור את הבעיה הזאת?
אפשרות אחת זה לומר, בואו נתנתק מהציוויליזציה. זה המיואשים אמרו.
ויש אומרים, לא,
זה הקדוש ברוך הוא נתן לך תפילה לפני שאתה יוצא לדבר.
כן? אתה הולך להוציא מתכת מן האדמה,
לפני כן התפללת, אז זה מצוין.
אתה מחובר אל השם תמיד,
בסדר?
רבי יהודה הלוי אומר,
התפילה היא פרי היום.
יוצא לפי זה שאני חי בין תפילת שחרית לתפילת מנחה,
ובין מנחה לערבית, ובין ערבית לשחרית.
כלומר, המרכז של היממה שלי, התפילות,
ואני עובר מאחת לשנייה.
כל פעם מתמלא.
נכון, כן.
כי השבע עבודה זה דבר המובן מאליו, גם למלאכים.
המלאכים אין להם מלאכה לשנות את העולם.
וגם האדם,
באשר הוא אדם מצד שיש לו נשמה טהורה,
אז הוא משבח את השם.
אבל זה לא האדם של המציאות.
אני גיליתי למשל שיום השבת הוא רק פעם אחת בשבוע.
זאת אומרת שיש יום בשבוע שבו אני חי את
חיי ההתבוננות האלה, השבח וההודיה,
זה מה שעושים בשבת.
כן? ויש שישה ימים שאני עושה משהו אחר לגמרי.
אני עושה מלאכה, לתקן את העולם.
כן, בדיוק, זה ייחודי לאדם.
האם הנביאים התנבאו בשבת?
כן.
אבל שבת, אצלם זה היה כל יום.
למה? כמו שאמרו חז"ל,
שתלמיד חכם נקרא שבת.
לא.
כל יום.
מה אתה אומר?
כן, היה אמר שאסור להתנגד בשבת.
זה ברבנן. טוב,
אז איפה אנחנו?
והנה היה פסקה ג'
והנה היה מחסדו יתברך לתת לאדם מקום שיתקרב לו יתברך,
אף על פי שקפי מצבו הטבעי נמצא רחוק מן האור ומשוקע בחושך,
והיינו שנתן לו רשות שיעמוד לפניו ויקרא בשמו,
ואז יתעלם מן השכלות אשר לא בחוקו לפי שעה,
וימצא מקוריו לפניו ומשליך עליו יהבו כמו שנתבער.
אגב, זה דבר מאוד מעניין,
כי זה ההבדל,
אחד ההבדלים המהותיים בין היהדות לאסלאם.
באסלאם יש קריאה על הארץ, התבטלות מוחלטת של האדם בפני האלוהות, אללה הוא אכבר,
ומשכיבים את האדם.
לעומת זה, תפילת העמידה ביהדות היא בעמידה.
כלומר, הקדוש ברוך הוא איננו חפץ למלוך על עבדים,
הוא חפץ למלוך על בני חורין בכל מלוא שיעור הקומה שלהם.
לכן העמיד להתפלל בעמידה.
מה? נכון.
נכון.
נכון.
במקדש, כן. המקדש זה לא הבית שלך, זה הבית של הקדוש ברוך הוא. אז שם אתה מתבטל אליו.
כן.
אשליך לשם יהבך והוא יכלכל לך.
כלומר, אתה צריך להכיר שנקודת החיבור הראשונית של המאמץ שלך זה הקדוש ברוך הוא.
ברגע שאתה מכיר את זה,
כל מה שתעשה הוא על פי השגחתו ונוכחותו.
אה, יהב זה הכוונה רצון.
יהב זה רצון.
כן.
מה?
אשלך. כלומר, אתה כאילו, אני לא יכול בעצמי, אני נותן לך את זה.
לא, את הרצון שלך אתה מוסר בידי הכדור שלך. אתה אומר, זה מה שאני רוצה, קח, תעשה.
מודים דה רבנן זה מסיבה אחרת
זה בגלל שאתה לא יכול להודות על ידי שליח
כלומר שליח ציבור הוא אומר בשבילך את הבקשות
כדי להגיד תודה אתה צריך לעשות את זה בעצמך
כן מספרים על אחד אני חושב שזה היה רבי שלמה זלמן אוירבך
שהיה עבר טיפול רפואי
אצל רופא דובר אנגלית
אז הוא שאל, אנשים, תגידו, איך אומרים תודה באנגלית?
הוא אמר, למה אתה צריך?
כי אני רוצה להגיד תודה לרופא.
וזה אף אחד לא יכול לעשות במקומי.
ולכן הוא ביקש לדעת איך אומרים תודה באנגלית.
לא, מודים של רבנן, הכוונה של החכמים.
לא שזה דה רבנן ולא דאורייתא.
כן, של החכמים, כן.
חכמים, חכמים אומרים את המודים.
כן, יש ביטוי בגמרא,
מודים דה רבנן היינו שפחיו.
כשהחכמים מודים בטעותם, זה השבח שלהם.
התפילה היא צורך הכל.
הגוף, הנפש, הרי אני, למשל, אם אני לא בריא בגוף,
אני מתפלל להשם.
בסדר, נכון, נכון. טוב,
אז זה מה שאומר,
ואז יתעלה מן השפלות אשר לא בחוקו לפי שעה, וימצא מקוריו אליו, ומשיך עליו יעבו, כמו שנתבל.
והנה זה חומר התפילה.
חומר הקשונה ממשון חמור, כן?
שזה החומרה של התפילה,
שאסור להפסיק בה כלל מפני היות בה האדם בקרבה גדולה אליו יתברך.
זאת אומרת, אתה לא יכול לעצור בתפילה.
וכן סודר בה ההתפטר בסופה והלוך לאחוריו שלוש פסיעות,
והוא שוב האדם אל מצבו התמידי כמו שמצטרך לו בשאר כל זמנו. לכן יש פעולה סימבולית
של כניסה לתפילה על ידי שלושה צעדים קדימה,
יציאה מן התפילה על ידי שלושה צעדים אחורה.
בסדר?
טוב.
ואומנם,
בחזרה, אז,
כן, בשביל החזרה.
שאר האנשים, כשהם גומרים להתפלל, עושים שלושה צעדים אחורה.
אחר כך שליח ציבור מתחיל חזרה.
אז צריך לחזור למקום.
זו עוד פעם תפילה.
לא הבנתי. בלי חזרת השץ, אתה מתכוון? כן, כן. לא, לא צריך לחזור קדימה.
שלושה צעדים?
שלושה צעדים, אתה יודע שנכנסתי ויצאתי.
כלומר, ברגע שאני עושה שלושה צעדים, סימן שאני נכנס לספירה אחרת של קיום.
אני לא במצב הרגיל.
ולכן, כשאני מפסיק את זה, אני צריך לעשות שלושה צעדים אחורה.
לצאת מן המצב הזה.
זו טעות מצויה.
אמנם ראיתי שיש מי שכתב שצריך לעשות את זה,
אני לא ראיתי לזה שום מקור קדום.
לא.
כשאדם רוצה להתחיל תפילת העמידה,
מה הוא עושה?
שלושה צעדים קדימה, נקודה.
מה שהתלמיד שואל,
הוא אומר, אבל אנחנו עושים גם שלושה אחורה,
לפני השלושה קדימה.
אז אמרתי שזו, כן, כדי שיהיה מקום.
שיהיה מקום, אתה מפן.
מה?
זה עניין טכני, אבל מצד האמת אתה לא צריך.
זה עניין של צנעת של הצעדים רחוק?
כן, ודאי, זה בדיוק העניין, ויעמדו מרחוק.
כן.
ואומנם הודיעונו זיכרונם לברכה התנאים הפרטיים הצריכים להתלוות אל התפילה להשלים עניינה בין במה שנוגע אל הקריבה הזאת שזכרנו בין במה שנוגע להמשכת ההשפעות
וכפי כל זה סידרו לנו התפילה בברכותיה וחקקו לנו
כל דיניה והלכותיה.
כלומר המהות של התפילה זה לא מתחיל מהפרטים אבל אחרי שאתה יודע את מהות התפילה יש גם ערך לכל הפרטים איזה מילים לומר
איפה לקרוע,
איפה לעמוד וכדומה.
בסדר?
הוא בכוונה כאן לא נכנס לכל הפרטים, כי זה היה הופך להיות ספר שלם.
והנה כל זה שביארנו עד הנה בקריאת שמע ובתפילה,
הוא לפי עניין המצוות האלה כפי מה שהם.
אמנם עוד סידרו לנו מסדרי התפילה,
הסדר הראוי להשלים גם בעד עבודת הקורבנות
החסרה ממנו עתה.
והוא מה שמצטרך
לפי חידוש כל יום ויום,
כל יום מהימים כפי חוקות הזמן בכל חלקה, ויבואר בפרק הבא,
לפנינו בסייעתא דשמיא.
כלומר, יש כל מיני זמנים,
והזמנים,
מלבד מה שקורה כל יום, יש מה שקורה פעם בשבוע,
מה שקורה בימי שמחה, בימי אבל וכדומה,
ואז יש כל מיני תוספות הנדרשות בשביל להתמודד עם האתגרים של הזמנים השונים.
כן,
פעם ברדיו שאלו אותי לפני תשעה באב,
היה אני ועוד רב,
ושאלו את שני הרבנים, כלומר את העוד רב ואני,
האם אתם חושבים שכשייבנה בית המקדש יהיו קורבנות?
כן, תשעה באב, אנחנו מתפללים, מצטערים שהמקדש חרב.
אז העוד רב אמר,
קשה לדעת, לא כל כך ברור, אולי כן,
כן, אולי לא, נאם נאם.
הרב שרקי, מה אתה אומר? אמרתי,
אני מכיר כל תפילות מוסף.
בתפילת מוסף מבקשים לחדש את עבודת הקורבנות.
אם אתה חושב שלא יהיו קורבן בית שלישי,
אז חבל על תפילת מוסף. אתה יכול לחזור הביתה מוקדם יותר.
מה?
תפילת מוסף.
אם הקורבן יילחמי. יהיה נורא.
זה לא מה שאנחנו אומרים תפילת מוסף.
תפילת מוסף, זה אומר שני כבשים,
בשנת מימים,
סוללת למנחה, וגם בראש חודש, אתה אומר,
והאשכנזים גם אומרים מכל יום ויום מימי המועדים.
תסכים שנרצה על הצעדים של השניים.
הרב קוק אומר שנחדש את הקורבנות,
ובבוא הזמן גם תהיה אפשרות לבטל אותן.
אבל זה מתחיל מזה שחוזרים הקורבנות.
הרמב״ם, למשל,
כותב במפורש בהלכות מלכים, שזה מתפקידיו של המלך המשיח,
שיקריבו את הקורבנות.
כן, הרמב״ם אומר את זה.
מה?
כל התורה היא פוליטית,
אבל בסדר, זה אחד מהאקטים הפוליטיים, זה הקרבת הקורבנות.
כן.
סלע קיומנו, אני חושב שזה ביטוי ספרותי.
כן.
כשיתחדשו הקורבנות.
כן, התפילה והקורבן זה שני מעשים הפוכים אחד מהשני לגמרי.
הקורבן מטרתו לשמר את מצב העולם שלא יתקלקל. זה כמו שימון מכונה בטיפול שבוי.
לעומת זה, התפילה זה מעשה מהפכני
שבא לתבוע שינוי בעולם.
אז האחד הוא שמרני, השני מהפכני. זה שני ביטויים שונים לגמרי.
זהו, אז מאז שחרב המקדש ואין לנו נזבח כפרה,
התפילה לקחה על עצמה תפקידים שהיו לפני כן תפקידים של הקורבן.
ואת זה היא עשתה על ידי שני דברים חשובים.
א', נוסח קבוע, ב', זמן קבוע.
וזה מה שהטיל אופי קורבני על התפילה ואיבד משהו מהספונטניות שלה.
יפה, יש חושמה.
לא, זה בדיוק העניין. בזמן שיש בית המקדש,
האחדות הנשמתית של כל בני ישראל היא כל כך גדולה,
שמספיק שדבר אחד נעשה במקדש,
שנעשה בשביל כל העם כולו.
גם התפילה הזו. אז התפילות, בזמן שבית המקדש היה קיים,
אז היו אומרים שלוש ראשונות, שלוש אחרונות, באמצע, מה בא לך?
ציבוריות, לא, לא, לא, לא. תפילה זה כל אחד.
אבל כל אחד ידע מתי להתפלל ומה לומר.
כן? אבל מאז שפסקה הנבואה, פסקה השראת השכינה,
אנחנו במצב שאנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים.
לכן, ברוך השם,
יש לנו הנוסח של התפילה כדי לדעת מה אנחנו באמת מבקשים.
זה מה שהרב קוגר אומר, שהתפילה היא בדיקה לאדם איפה הוא עומד.
יש אחד, הוא אומר, לא כיוונתי בבוני ירושלים.
למה? כי לא אכפת לי מירושלים.
כן? משהו כזה.
אז זה בודק איפה אתה נמצא.
יש כאלה, מה?
לא כיוונו בברכנו.
ואז מה?
אולי.
כן.
אפשר להמשיך? טוב.
עניין,
פליטת כוחות הטומאה בלילה.
יש לנו גם קריאת שמע על המיטה,
יש תיקון חצות,
יש התמודדות עם הלילה.
חכמי הקבלה אומרים שהלילה מחולק לשניים,
החלק הראשון והחלק השני.
החלק הראשון נקרא ליל,
חלק השני נקרא לילה.
עכשיו, מה זה אומר?
יש חלק שבו
החלק הראשון של הלילה,
שבו כוחות הטומאה שולטים,
ומחצות לילה ואילך כוחות הקדושה שולטים.
למה?
בגלל שבחלק הראשון אתה הולך ונכנס אל תוך החושך.
כדור הארץ
נכנס לחלק האפל.
ברגע שאתה מגיע לבוקר, כלומר שבחצות לילה,
זה התחלת הנטייה של המקום שלך בכדור הארץ אל האור.
לכן אם אתה רגיש, כבר אתה חש את האור בחצות לילה.
כן, ואז מתחילה היממה.
זה אם אתה מהרגישים, מהמקובלים.
אם לא, היום אצלך מתחיל בעמוד השחר,
קרן האור הראשונה.
ואם אתה ממש לא רגיש,
אז אתה באנץ החמה, כשהשמש מתחילה להתנוצץ.
ואם אתה מאוד לא רגיש,
אז בחצות היום אתה אומר,
אה, האור הגיע.
אז זה עניין שליטת כוחות הטומאה בלילה.
סדרה החוכמה העליונה, שתהיה הלילה,
שליטה לכוחות,
בלילה הוא לא צריך להגיד, לכוחות הטומאה להתפשט בכל מרכבותיהם,
יוטטו ענפיהם בעולם,
כן, כל מיני,
הפחדים שב-60 גיבורים סביב לה,
כולם החוזרי מלומדי מלחמה, איש חרבו על ירחו,
מפחד בלילה.
זאת אומרת, זה טבעי לאדם שהלילה מבהיל אותו.
מה?
יש, יש, יש החרב, כן.
החרב עוזרת.
השאלה, איזה חרב זו?
צריך לתת שליטה לכוחות הטומאה.
מה הם יעשו, מסכנים? אם אתה לא נותן להם מקום, אז יגידו, למה בראת אותנו?
כוחות הטומאה הם חלק מהסידור של העולם.
עצם זה שהעולם נמצא בדינמיקה של התפתחות,
אז זה אומר שיש זמני ריקות בין זמני המילול.
זמני הריקות זה הלילה,
ששואבים את החיות
מן הקדושה.
זה יכול להיות גם אקטיבי, כן, בוודאי.
אם אדם בוחר לא לדבוק באשם,
אז הוא בוחר בכוחות הטומאה, הרי אין ניטרלי.
לא, לא, אתה מרגיש לי, אתה השם השפיע שפע,
אתה יכול לפרוק, לא לפגום בצינור.
נכון, אז מה ישלוט באדם?
רוחות הטומאה ישלטו.
צריך לתת גדרים. אם זה יהיה מעורבב כל הזמן, הרי זה משכן, ויהבדל אלוהים בין האור ובין החושך.
נכון? סימן שלפני כן האור והחושך היו בערבוביה.
כן? אז אי אפשר להתקדם על כל נקודה ונקודה, אתה לא יודע אם זה קדושה או טומאה.
כי הקדוש ברוך הוא סידר שזה יהיה בלילה.
כן, כן, כן, הנה הוא מסביר, וכיוונה שבו, מה?
נכון,
וכיוונה שבאותו הזמן ייאספו בני האדם אל בתיהם וישכבו במיטותיהם,
ישנים ונחים עד הבוקר,
שאז ניתן להתפשטות והשליטה מן הכוחות ההם ומכל ענפיהם,
ויחזרו בני האדם ויצאו לעבודתם עד הערב.
והוא מה שביאר דוד המלך עליו השלום, תעשת חושך ויהי לילה,
בו תרמוס כל חי תו יער,
מזרח השמש היא הסברון,
יצא אדם לפעולו וכו'.
המקובלים לא לומדים בלילה,
הם לומדים מחצות לילה ואלה.
חצות לילה זה הזמן שבו מתחיל האור.
פקודה שבה אתה נמצא בכדור הארץ,
נוטה אל הכיוון של האור. אז אם אתה רגיש, אתה חש
שיש איזשהו שיפור במציאות.
כוחות הטומאה יכולים לפעול גם על האדם הער,
אבל המצב הנורמלי בלילה זה לישון.
לאיברליה אלא לשנעתה.
אז מה?
ואולם, כל העניינים האלה בכל גבוליהם ושיעוריהם משתרשים
בשורשי יסודות ההנהגה כפי הבחנות ההשפעות הנשפעות לברואים בכל מדרגותיהם,
כמו שנתבאר בחלק א' עיין שם.
עד כאן להיום.
