טוב, שלום וברכה, מה שלומכם?
אנחנו באורות התחייה, פסקה מט.
זה נמצא אצלכם בעמוד פו,
והנושא שלנו זה, הכל הוא טוב ממש.
בסדר? זה הנושא של השיעור.
אני אקרא, פסקה מאוד קצרה, בסדר? עמוד פו, מצאתם?
אורו של משיח, אני אקרא את כל הפסקה.
אורו של משיח יבסס את הוודאות של הטוב הגמור שבאהביה בכלל.
ותמלא הארץ שורה ושמחה המרעיפות משמי שמיים תמיד.
ואז תבוא ההכרה שטוב להודות להשם על הרעה
כמו על הטובה
וגם ברוחניות
מיסוד החידוש
של לאה
שאמרה בלדת יהודה הפעם אודה את השם.
וכל הקורבנות בטלים חוץ מקורבן תודה בו הושרה בתודה.
טוב, פסקה קצת סתומה,
אני חייב להגיד, אבל מאוד עמוקה ויפה.
ואנחנו נלמד כמה פסקאות משלימות מאורות הקודש ומאורות התשובה.
אני מקווה שנגיע בשביל להבין אותה יותר טוב.
בכל מקרה, אני אתחיל רגע להסביר אותה וגם קצת
להיכנס לעניינים.
איפה הדף שלי? אה, אני מצטער.
אז אורו של משיח יבסס את הוודאות של הטוב הגמור שבהוויה בכלל.
מה הכוונה?
אנחנו מצפים למלך על משיח, נכון?
מלך שיקבץ נתחי ישראל ויאכוף אותם ללך לחזק את בדקה, כן, של התורה,
ללכת דרך התורה,
יכריץ הראש של עמלק ויבנה בית המקדש ויחזיר משפטים כפי שהיו, כמו שכותב הרמב״ם בסוף הלכות מלכים.
אבל מה זה קשור לוודאות של הטוב, כן, הגמור, אלא הכוונה זה לא רק
לא מחכים רק למלך,
אלא אנחנו מחכים גם לעילוי של כל העולם,
של כל ההוויה.
וחלק מהאור של המשיח, כן, אורו של משיח, הכוונה,
כל מיני דעות ועילוי רוחני של האנושות,
הוא יגרום לכך שהוודאות של הטוב הגמור שבהוויה בכלל, היא תהיה מבוססת.
זאת אומרת, אנשים יחיו בהבנה
שהכל טוב.
אז אני אסביר, כן?
כתוב ששיכור העולם דומה עליו כמישור.
הוא אומר, הכל טוב.
כאילו אין עליות, אין ירידות, הכל טוב.
זה נשמע משהו דומה לזה, חס ושלום. לא, זה לא הכוונה.
שיכור,
מטושטשים לו כל הגבולות, הוא פשוט באאוט גמור.
אבל פה יש הסתכלות רוחנית מאוד מאוד מעמיקה
על הרע, בסדר?
אפשר להסתכל על הרע. הרבם כותב במורה נבוכים,
שהרע,
אנשים אומרים, ההמון טוענים שהעולם הוא מלא ברע.
אז הרמב״ם אומר, בואו נבדוק את זה ברמה השכלית.
מבחינת ממה יש רע? שלוש מקורות. אחד זה פגעי הטבע, וזה קורה מעט, נכון?
פגעי טבע.
כמה קורונה וכרישים יש?
מעט מאוד, נכון? פה ושם.
טוב,
אז זה קורה, אבל זה לא,
ברור שזה מעט.
טוב, אז ממה עוד יש פגעים?
ממה שבין אדם לחברו,
או בין עמים, נכון? מלחמות, זה קורה.
אבל רוב העולם הוא לא במלחמה כרגע, נכון?
זה יש באוקראינה ויש גם פה מלחמה, אבל רוב העולם הוא לא מטיילים באיטליה ובספרד ובדרום אפריקה, נכון?
כאילו לא, רוב העולם הוא לא מור...
וגם לא כל העולם הוא מלא בשודדים וגנבים וזה. זה, הרבה מקומות בסדר, בסדר?
זה גם כן מיעוט.
הרע יותר נפות זה מה שהאדם גורם לעצמו, ככה כותב הרמב״ם. זה כן קורה,
אבל גם פה רוב העולם הוא טוב, אם תסתכל.
אז בעצם החשבון של הרמב״ם
הוא שהרע הוא מיעוט והטוב הוא הרוב, בסדר?
אז העולם הוא טוב.
טוב,
אבל המקובלים יש להם הסתכלות רזית,
יותר פנימית,
שהיא באה ומסתכלת על המבט של הכללות.
מה הכוונה כללות?
תסתכל, אם אתה מסתכל על הרע מצד עצמו,
אז הוא באמת רע.
הוא באמת דוקר אותך, הוא באמת מכאיב מאוד.
אבל אם אתה מסתכל
על המבט של הכללות, הכוונה לאן זה מוביל,
מה יצא מזה,
מה זה יגרום?
אז הרע,
אתה לא תסתכל עליו מצד עצמו, אלא
במבט כללי, כמו שהחלבנה יש לה ריח מסריח, אבל היא חלק מהקטורת.
אז בסך הכל הקטורת היא שריח נהדה.
אז הרע הוא מוביל אל הטוב, כן?
אם אתה תסתכל על מבט של הכללות,
הכל הוא טוב ממש. ככה יש משפט כזה, תכף נראה אותו,
באורות הקודש.
ואתם נסתכל עליו מצד עצמו, אז הוא באמת כואב מאוד, בסדר?
אז זה מבט רזי, הוא גם מוביל לטובה, כן? הכל לטובה.
אז תסתכלו רגע,
אתם יודעים מה?
תסתכלו רגע באורות הקודש, אתם רואים, במקור הראשון שם, בתנ"ד.
"בכללות העולם,
מעשי והרוחני, אין כל רע נמצא כי אם בערכו הבודד".
כלומר, תסתכל על כל העולם.
הרע הוא רק אם אתה מסתכל עליו מצד עצמו.
אבל בקיבוץ הכל, אם תאסוף את כל הפרטים,
הכל הוא טוב ממש.
כן, בכללות,
הרע הוא מוביל לטוב, הוא חלק מההנהגה האלוהית. לא מפני ביטול ברוב,
מפני כפי החשבון הצנום, זה מה שהסברתי לכם מקודם,
אלא מצד הערך העצמי האידיאלי. כלומר, הרע הוא מוביל לטוב.
השביעי באוקטובר זה רע גדול מאוד, אם תסתכל עליו מצד עצמו.
ואם אתה מסתכל שנה וחצי אחרי,
היום, אז תראה כמה תהליכים טובים התחוללו באומה מאז. זאת אומרת, המון המון בירורים,
המון המון התחזקות וחזרה ליהדות,
וחידוד לכיוון הימין ברמה הפוליטית של המונים מהאוכלוסייה,
והתבררות של המון המון פתאום שבירת הקונספציה,
ויש דיפ סטייט, כולם מדברים על זה,
וקרן וקסנר הובילה לכל השלוקי החלופים כאלה,
כל מיני יאיר גולן כאלה, ושם אותם שנה בהאוורד, שוטפים להם את המוח ראשי הפרוגרסיביים,
שם אהוד ברק וכל מיני כאלה.
הוא עוד עבד בשבילהם, עשה להם מחקר שלוש שנים.
פתאום הכול מדברים על זה, הכול מדובר.
כן, דברים שצעקנו עליהם לפני 15-20 שנה,
אף אחד לא הקשיב, נכון?
פתאום כולם מדברים על הדעות האלה.
זה הכול מוביל להרבה בירור בתוך הרמה הישראלית.
כן? פתאום שב"כ צריך להצדיק את הכיוונים שיש בו, כן? החטיבה היהודית שם,
כל מיני דברים כאלה שלא היו. זאת אומרת,
זה דבר שאם אתה מסתכל עליו מצד עצמו הוא מאוד רע.
אם אתה מסתכל עליו במבט של הכללות הוא מאוד מאוד מקדם אותנו לגאולה השלמה.
זה בדרך, בסדר?
זה רע, מי שסבל מזה ונפגע ונפצע ושם ירחם.
אם אתה מסתכל על זה מצד עצמו.
אתה מסתכל על זה במבט של הכללות,
ככה אפשר להסתכל על כל נושא.
אז אומר הרב,
אז הוא מובן מזה,
אז תסתכלו, זה השן של השיעור, כן, הכל טוב ממש. בקיבוץ הכל, הכל הוא טוב ממש.
כאילו, תסתכל במבט הכולל,
לא מפני ביטול ברוב,
אלא מצד הערך העצמי האידיאלי.
מובן מזה שכל מה שהקירוב אל כל,
הכוונה אל המבט של הכללות,
נעשה יותר גדול לתכונה, או יותר דומיננטי,
יותר עושה רושם מהמבט הזה,
הרע מתמעט והטוב מתגלה.
ולא עוד אלא שקיבוץ הרע בכל חלקיו מופיע לעומק טוב גדול מאוד.
כלומר,
שיש הרבה רע,
כן, איראן מאוד מתקרבת לנשק גרעיני, נכון? ככה.
סבא אומרים, כן, סבא זה ארגון של הגרעין,
פיקוח על הגרעין וזה.
הם אומרים שמאוד מתקרבים לנשק גרעיני.
אז זה רע מאוד, נכון?
לא, זה יוביל לטוב מאוד, נכון?
יופי. ככל שיתקרבו יותר,
אז ניאלץ לקחת שם אחריות ולהוריד להם את הצורה. ברור מהנקודה הזאת? מה? אין מה לעשות.
אז ככה זה בחיים.
יוצא שכל מה שהקירוב, טוב, זה ראינו.
ולא, שקיבוץ הרע בכל חלקיו מופיע לעומק טוב גדול מאוד.
הוא מתחבר בעומק רתיכות שקיקתו אל הטוב המוחלט,
שלא יגורר או רע, כולו הפך לבן טהור.
כלומר, נגע צרת,
אם הוא ממש כבר לבן,
אז מתארים אותו.
הבנתם? כאילו, ככה המצב החמיר,
שכבר זהו,
כולו הפך לבן,
טהורו.
כן, זה יפה.
זה היחס אל הרע. אז אם כן, אני חוזר לפסקה שלנו.
אורו של משיח יבסס את הוודאות של הטוב הגמור שבהוויה בכלל.
כלומר, מה זאת אומרת יבסס את הוודאות?
ככל שאנחנו מתקרבים למדרגה הרוחנית הזו,
לאורו של משיח,
אז יותר ויותר יש לנו ודאות, ולעתיד לבוא זה יהיה עוד יותר חזק,
של הטוב הגמור בהוויה בכלל. כלומר, שאנחנו נוכל להסתכל ולראות שגם מה שהיה נראה לנו רע, הוא בעצם
טוב ממש. כלומר, הוא הוביל לטוב, הוא...
זה, כן,
כן, הגמרא פסחים אומרת,
פסחים נ', לא כעולם הזה, העולם הבא. שהעולם הזה מברכים על שמועות טובות, הטוב והאמיתי.
השמועות רעות מברכים, ברוך דיין האמת, נכון?
העולם הבא,
גם השמועות רעות מברכים, ברוך דיין האמת. למה?
מה זאת אומרת העולם הבא? כלומר, זה מצב תודעתי כזה,
שאולי יש כבר צדיקים שהם כבר חיים ככה היום,
אבל עתיד לבוא זה יהיה ודאות בדבר הזה,
שגם הרע הוא מקדם את הטוב.
כן, כמו שמסופר בגמרא בסוף מסכת מכות,
על רבי עקיבא שהלך עם רבי אלעזר בן נזריה ורבן גמליאל,
רבי אליעזר,
והם הלכו והתקרבו להר הבית שם,
וראו שועל יוצא מבית קודש הקודשים.
אז רבי אלעזר בן נזריה ורבן גמליאל ורבי אליעזר התחילו לפקוד.
ורבי עקיבא הוא צחק,
ואמרו לו מפני מה אתה מצחק?
הוא אמר להם מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו מקום שנאמר בו עזר הקרב יומת,
יומת, כן?
ועכשיו שועלים מהלכים בו לא נבכה ולא נבכה?
מה זאת אומרת,
כן, הכהן הגדול הוא נכנס לבית קודש הקודשים פעם בשנה,
רק הכהן הגדול.
זה באמת כואב הלב לראות איזה שועל ככה, המהלך שם.
גם היום יש שועלים, אגב, שמארחים שם. אז בכל אופן,
רבי עקיבא צחק. למה הוא צחק? אמרו לו, מנהמת עצמי צחק.
אמר להם,
עד שלא נתקיימה נבואת אוריה,
לא ידעתי שתתקיים נבואת זכריה. עכשיו שהתקדמה נבואת אוריה,
שנאמר, ציון שדה תחרש,
כאילו, יודע אני שתתקיים נבואת זכריה,
וישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים. זאת אומרת, מה אומר רבי עקיבא?
הוא אומר משהו מאוד מאוד עמוק.
הוא אומר,
הרע הזה שאתם מסתכלים עליו עכשיו ואתם בוכים,
זה בגלל שאין לכם מבט של הכללות.
אתם צריכים להרחיב את המסגרת של המבט.
ואז הרע הזה,
הוא לא ייראה לכם
רק מצד עצמו,
אלא כמוביל אל התיקון.
קורבן בית המקדש
השני הוא מה שמוביל אל בניין בית המקדש השלישי.
אז צריך מבט של כללות.
זה קצת פחות דוקר אותך החיים,
מבט של כללות.
לפעמים יש תהליכים קשים שקורים, גם בחיים האישיים שלנו,
אבל הם מובילים לבניין יותר גדול.
אז אנחנו, כן,
גירוש גוש קטיף, זה אירוע מאוד קשה,
אבל זה יוביל, אנחנו עדיין לא רואים את זה, אבל זה יוביל בסופו של דבר
לבניין הרבה יותר גדול.
זה גם מוביל, זה גם כבר הוביל הרבה תהליכים ובירור.
רוב האומה עשו סקר,
חושבת שזה המעשה הטיפשי ביותר שנעשה מאז קום המדינה, כן? גירוש גוש קטיף. ויש על זה ממש,
אנחנו לא צריכים הוכחות
מעשיות לכמה זה היה גרוע.
אתה שואל, למה צריך בכלל רע?
תשמע, זה צריך לשאול את הקדוש ברוך הוא, כן? כי הוא יוצר אור, הוא בורא חושה, חושה שלום, הוא בורא רע, נכון? בתפילה אנחנו אומרים, הוא בורא את הכל.
אבל הפסוק המקורי בישעיהו, הוא בורא רע, כן? עכשיו,
אז למה אנחנו אומרים,
ובורא את הכל, הגמרא שואלת את זה.
כי הכל,
המבט של הכללות, זה בדיוק הפסקה שלנו,
הרע הוא לא,
הוא מקבל את המקום שלו, של הכל לטובה.
בסדר?
אז בתפילה אנחנו במקום של שלמות, של בורא את הכל.
בסדר?
אוקיי, אבל למה צריך רע?
בשביל שנתגבר עליו, כן?
אז בשביל שאנחנו נוציא מעצמנו כוחות לתיקון,
של תיקון,
לפעמים זה בתור כפרת עוונות,
לפעמים זה בתור קשור לגלגול קודם של האדם,
זה תלוי באיזה מתגרת אתה שואל.
אבל עובדה, עובדתית, הקב"ה, כך כתוב בספר איוב,
ויבואו בני האלוהים ויתייצבו בפני ה' ובתוכם השטן.
יש כזה מציאות של מלאך שהוא אחראי על הרע, זה חלק מההנהגה האלוהית,
שיש כזה אחד שהוא יורד ומסטין, עולה ומקטרג,
נוטל רשות ונוטל נשמה, יש כזה מציאות.
והוא תחת ההנהגה האלוהית, נכון? זה לא כמו שהנוצרים
מאמינים שהוא ברח לו, כן? לוציפר ברח, והוא נלחם באל.
שניות, זה עבודה זרה ממש.
אבל אנחנו לא מאמינים ככה, אלא חלק מהאחדות האלוהית היא כוללת גם את ההנהגה של הרב, וזו שאלה מאוד עמוקה, מה שאתה שואל, והמקובלים דנים בזה.
הרמח"י יש לו אריכות
דברים מאוד גדולה על זה בספר דרך השם,
ועוד יותר בספר דעת תבונות.
אז בספר דרך השם הוא מציין שהרע הוא נועד על מנת שנתגבר עליו.
הקדוש ברוך הוא ברא מערכת כזו שיש לאדם בחירה חופשית.
ובשביל שתהיה לך בחירה חופשית,
אתה צריך שיהיה גם עלילות אל הרע.
אחרת זו לא חוכמה, כן?
אם הכל טוב אז אין אפשרות אחרת.
אבל הוא רצה שהאדם יקבל את מעלתו הרוחנית,
את עולם הבא שלו,
את הדבקות בהשם
על ידי העבודה שלו. ובשביל זה צריך מערכת כזאת שאתה יכול לבחור בה טוב ויכול לבחור ברע.
ולא עוד,
אלא בזה שאתה מתגבר על הרע אתה מקבל על זה שכר. אז למשל למלך ששכר,
שאמר לבן שלו, הכל אני מרשה לך בספר התניא,
חוץ מאי תטבישא זה מהזוהר,
חוץ מאישה מופקרת, זה אני לא מרשה.
והלך אותו מלך ושכר איט את הבישה כזאת שתפתה את הבן שלו.
והוא עכשיו מסתכל.
אם הבן יתפתה,
אז מה יגיד? שהבן לא נאמן, נכון?
אם הבן לא יתפתה,
אז הוא יתגבר על זה.
אז המלך,
סיפר שם שהוא מכניס אותו לבית הגנזים שלו ומראה לו את כל האוצרות שלו וכולי.
כלומר, השכר שלנו זה על ידי התגברות על הרע.
אז התגברות על הרע בתוך הנפש שלנו זה על היצר הרע.
התגברות על הרע בעולם החיצוני,
זה להתגברות על איראן, נכון? ועל חמאס, ושחרור החטופים,
ותרבות המערב, וכל הדברים הללו.
זו אותה בחינה.
אבל אנחנו מקבלים שכר, המלך זה הקדוש ברוך הוא.
הבן שלו זה כל אחד מאיתנו.
ראית את הבישה הזה, והשפחה בישה הזה, זה יצר הרע, הרע עולמי.
אבל יש מציאות כזאת.
אבל,
היא חלק מההנהגה האלוהית.
בדעת תבונות הוא עוד יותר מעמיק בזה.
והוא בא ואומר שהיום אנחנו נמצאים בתקופה היסטורית שנקראת הנהגת המשפט.
זה קצת סטרי תורה, אז אל תבעלו,
שיש בה טוב ורע, ואתה צריך לבחור בטוב וכולי,
אבל יש טוב ורע, יש מציאות כזאת, יש בעולם טוב ורע וכולי.
אבל לעתיד לבוא תהיה הנהגה אחרת שנקראת הנהגת האיחוד,
שבה אין טוב,
הכל זה דומה למה שהוא אומר, אורו של משיח יבסס את הווטאות של הטוב הגמור.
לעתיד לבוא,
אפילו יהיה צהר הרע, לא יהיה.
וגם יהיה ודאות של טוב וכולי.
עכשיו,
כל ההיסטוריה מובילה למהלך כזה היסטורי שהנהגת
המשפט היא מתחלפת להנהגת הייחוד.
כלומר שכל הרישה כולה כעשן תכלה,
כן? ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם, נכון? מה שאנחנו מפעלים בראש השנה, אנחנו ממליכים את השן.
אז מה,
מה אם הרשעים הרשיעים,
אז מה זה, זה כאילו ברחה על כזה שהוא ההנהגה?
מה, איך נסתכל על זה?
זה מה שהנוצרים אמרו,
וזה שהם כל מיני כופרים גם, הנוצרים אמרו, עם ישראל חטא, אז האל עזב אותה.
רמח"ל אומר, לא, לא, לא, לא, איזה שטויות.
הקדוש ברוך הוא מקדם את ההיסטוריה אל הנהגת האיחוד, כלומר אל ההנהגה העתידית, גם דרך הבחירות
הרעות של בני אדם.
גם דרך הבחירות של הרשעים, גם דרך הרשעים,
העולם מתקדם.
חס ושלום לומר,
שהבחירה החופשית של האדם יכולה לגרום
לאיבוד של השליטה של הקדוש ברוך הוא על המציאות.
אלא הקדוש ברוך הוא נותן לאדם בחירה חופשית,
אבל בתוך הבחירה החופשית,
אפילו בתוך הבחירה ברע, יש לו שם ביטוי כזה,
יש נעירות דקיק של האור העתידי של הנהגת האיחוד. זה קצת דברים עמוקים, אז גם אם לא הבנתם את שתי הדקות האחרונות,
אז זה בסדר, זה דברים טיפה עמוקים.
אבל יש, הרע הוא נצרך, חלק מהיכולת שתהיה לנו בחירה חופשית. עד כאן זה בסדר?
אז אורו של משיח יבסס את הוודאות של הטוב הגמור שבהוויה בכלל,
ותמלא הארץ הוראה ושמחה.
למה שתהיה הוראה ושמחה?
כי אם אתה חי בתודעה שהכל טוב,
כאילו אתה מסתכל על הכל הוא לטובה,
כן, והכל בתוך המבט של הכללות, מצד הכללות הכל הוא טוב ממש, כן?
כמו שהרב כותב אורות הקודש.
"אז תמלא הארץ צורה ושמחה, המרעיפות משמי שמיים" תמיד.
אז אתה חי במין תודעת חיים כזאת מאוד שמחה, נכון?
הכל טוב.
לא מצד שאתה שיכור,
אלא מצד שאתה בקיא בהנהגה האלוהית.
אתה מסתכל, ואיך שכל דעביד רחמנא, לטב עביד,
כמו שרבי עקיבא אומר,
נכון?
או גם זו לטובה,
כן?
ואז,
אז יש לזה הרבה דוגמאות, אולי אני אביא לכם תכף כמה דוגמאות, בסדר?
אבל בואו נראה רגע את הפסקה, ואז נראה קצת את הדברים באורות הקודש שהבאתי.
אז ואז תבוא ההכרה שטוב להודות להשם על הרעה,
כמו על הטובה, וגם ברוחניות, מיסוד החידוש שלה.
שאמרה בלילת יהודה, הפעם מודה את השם. מה הכוונה?
זאת אומרת,
לעתיד לבוא, שיהיה ודאות של הטוב הגמור שבהוויה בכלל, אבל תשימו לב למילה בכלל, אם יש לכם טוש זוהר,
אז את המילה הזאת צריך פה להדגיש, כי מצד הכללות,
אז יש טוב גמור.
ואז יש הכרה שאתה צריך להודות להשם על הרע כמו על הטובה.
בשמחה, כן?
דיין האמת
זה נברך הטוב והמיטיב במקום דיין האמת.
כמו מה?
כמו,
וגם ברוחניות מיסוד החידוש של לאה.
מה לאה החידשה?
לאה הרי היו ליעקב ארבעה אנשים, נכון?
שתי אמהות, שתי שפחות.
כל אחת הייתה אמורה ללדת
שלושה ילדים.
יהודה,
כי 12 שבטים, זה היה ידוע שיהיה לו, נכון?
או שהוא בא ללבן ואומר, הרי אני בן פ"ד שנים, ומתי יעמיד י"ב שבטים?
ככה רש"י שם כותב, שאומר לו,
טוב,
כשהוא מילא את שבע השנים שהוא עבד ברחל ביתו, אז ככה אמרו, טוב, שכוייח, אז מה?
פתאום לאה נכנסה עוד פעם להיריון.
אמרה, הפעם אודה את השם.
בלידתו.
למה? עכשיו לאה היו לה חיים קשים, כן?
והיה השם כי שנואה, נכון? היא הייתה,
היה לה יותר, היא חשבה בכלל כל החיים, היא הייתה, עיניה רכות, היא בכתה, כי היא חשבה שהתחתנו אותה עם עשיו.
זה, אז בכלל,
ודווקא הקושי שלה, היא גרמה,
גרם למה?
שתשימו לב שעיקר השבטים זה מלאה, נכון?
זה עיקר השבטים.
וגם השבטים המאוד חשובים גם, כן?
זה לוי ויהודה מלאה, נכון? שבט של המלכות, של הכהונה, הלוויה.
ויש לה גם את יששכר אחר כך, וזבולון, אחרי יהודה. זאת אומרת, שישה בנים היו לה.
אז החיים הקשים האלה הובילו אותה בעצם,
דווקא זה שלא היה קל,
הוביל אותה לבנות בעצם את עיקר בית ישראל, לאה.
חצי מהשבטים, לאה.
זה מלאה, בסדר?
גם דוד המלך, דוד המלך, היו לו חיים מאוד קשים.
עד גיל 27, כששמואל משך אותו,
אז האחים שלו בכלל התנכלו אליו, חשבו שהוא ממזר.
ו...
לא, אפילו כששמואל בא לראות את הבנים של ישי,
אז לא מביאים אותו בכלל, והוא ראה לו שבעה בנים,
ודוד הוא לא הביא אותו בכלל, הוא בשדה,
אמרו לו, תהיה רועה צאן כזה, בסדר.
לא ידעו בדיוק מה לעשות איתו.
דווקא הנפש הזאת שהיא חווה דחייה וחווה קשיים מאוד גדולים,
זה בנה את דוד, את הגבורה שלו,
את הקישור שלו אל השם,
את הדבקות הרוחנית,
את הקשר הפנימי,
את החוסן הנפשי,
את היכולת לעמוד מול התנגדות.
כל זה אחר כך אנחנו נראה את זה בחיים שלו,
כמלך.
יוצא שזה הכל לטובה, אתם מבינים?
גם הרע הוא משמש את הטוב.
אפילו בעולם התשובה זה מצוי.
אתם יודעים שאם אדם
שב בתשובה
מאהבה,
שדונות נהפכים לו כזכויות, נכון?
נכון?
מכירים את זה, לא?
מה?
לא?
אז הגמרא ביומא אומרת שאם אדם שבא שב בתשובה מרע,
מפחד העונש, אז שדונות נהפכים לו כשגגות, בסדר?
כאילו אומרים, היה לך מינוס חמש מיליון בבנק,
עכשיו יש לך מינוס 500 אלף,
כאילו נפרוס לך את זה למשכנתה,
ל-30 שנה, אבל תחדיר לנו,
כי מ-5 מיליון כבר לא, בסדר?
אבל עדיין יש רושם לחוב, רושם רציני אפילו.
אז דונות, מה שהוא עשה במייזיד,
נהפכים לו לשגגות, עשה בשוגג, אבל עדיין יש רושם על הנפש.
אבל אם הוא שב בתשובה מהאהבה,
שהוא מבין שזה האמת וזה הטוב,
לא מפחד העונש, אלא באמת כי הוא מזוהה עם התורה וכולי,
אז דונות נהפכים לו כי זכויות,
אה?
כאילו היה לו מינוס חמש מיליון בבנק,
מה נהיה?
פלוס חמש מיליון.
הבנתם מה קרה פה?
אז יש משל כזה יפה של הרב אשלג.
זה אחד,
אחד,
אז זה מלך אחד שהיה לו עבד
יהודי כזה שהוא אהב אותו,
אבל הוא היה צריך לנסוע לחופשה המלך.
ואז זה שהיה אחראי על הבית
שלו היה גוי כזה ולא
לא אהב את העבד הזה בכלל, וכל פעם היה,
והיה תופס אותו בזמן החופשה הזאת,
ומכה אותו,
ומאוד הצטער, ואז המלך חזר מהחופשה, ואז העבד היהודי,
הוא סיפר למלך את זה, והמלך מאוד הצטער, והוא קרא אל האחראי על הבית שלו, הגוי הזה, ואמר לו, מה זה, למה הכית אותו?
אז אני מצווה עליך שעל כל מלכיה שהלקית אותו, על כל מכה שנתת לו,
תביא לו אלף זהובים.
ואז העבד היהודי התחיל לבכות.
אז אמר לו המלך, למה אתה בוכה? אני הנה, הענשתי אותו, צריך להביא לך אלף זהובים על כל מכה שהוא הביא לך.
אז הוא אומר, הוא נתן לי עשר מכות.
לפחות היה נותן לי עשרים או שלושים.
כן, יפה. טוב, מה הנמשל? מה הנמשל?
שזדונות נהפכים לזכויות.
זה המשל של הרב אשלג.
כאילו, אדם עשה עבירות במעיזית,
אבל אם הוא שב בתשובה מאהבה,
אז זה,
אז זה עביר את עצמו עכשיו הזכויות שלו. אתם מבינים את הנקודה הזאת?
על כל מכה הוא קבל אלף זהובים, זה המשל.
כאילו,
טוב, ברור שאל תעשה את זה לכתחילה, אל תפיל את עצמך לעבירות
בשביל לשוב עליהם בתשובה מאהבה, כי זה שבתאות נקרא, זה רשע גדול.
אבל עכשיו, עכשיו שאדם הגיע למכון מאיר
ושב בתשובה מאהבה,
איזה זכויות יש לו בשמיים?
הוא עשה כזאת דרך ארוכה,
היא מלאה באור, הוא התחיל במקום מאוד נמוך, נכון?
אבל הדרך שלו עכשיו היא איזה וקטור אדיר של אור.
תסתכלו על זה רגע,
בפסקה פה למטה, באותו תשובה, אתם רואים בדף שיש לכם, יש לכם דף?
בסדר?
תסתכלו, בשעה שאדם חוטא הוא בעלמא דה פירודה,
ואז כל פרט ופרט עומד בפני עצמו. כל רע שהוא עשה,
זה רע מצד עצמו, נכון? זה דבר נורא ואיום.
והרע הוא רע בפני עצמו, ויש לו ערך רע ומזיק.
כולם בסדר? מבינים?
וכשהוא שב מאהבה,
מיד מתנוצץ עליו אור ההוויה של עלמא די יחודה,
זה מה שדיברתי איתכם מהרמח"ל,
שהכל מתארגן בו לחטיבה אחת. מה זה שהכל? מצד הכללות.
והקישור הכללי אין שום רע כלל.
זה הנושא של השיעור שלנו, נכון?
כי הרע מצטרף אל הטוב לטבלו,
ולהרים עוד יותר את תקרת ערכו,
ובזה נעשים הזדונות לזכויות ממש.
אתם מבינים?
הזדונות
הם אלה שהופכים להיות לזכויות.
זה מה שגרם לו את התשובה העצומה שיש לו. זה עצמו הדחיפה שלו. זה כמו קפיץ שאתה מושך אותו אחורה, הוא הלך ממש אחורה,
ואחרי זה הלך קדימה בכל הכוח, הרבה יותר, נכון?
לפעמים אדם כזה שהיה בפחים של תרבות המערב,
הוא אחר כך יודע להוציא אנשים אחרים מהפחים האלה,
נכון?
נפשנו כציפור נמלטה מפח יוקשים, נכון?
הפח נשבר ואנחנו נמלטנו, נכון?
אז זה יפה.
אם כן,
אז תבוא ההכרה שטוב להודות להשם
על הרע כמו על הטובה, וגם ברוחניות, מיסוד החידו של לאה, אז הבנו עם לאה, נכון?
ברוחניות הכוונה, אנחנו נדע,
כן,
שהכול הוא לטובה ממש, כן, כמו שקרה עם לאה.
עכשיו מה,
עד אז אז כתוב בגמרא שעד שבאת לאה אף אחד לא היה מי שאומר מאמר תודה.
אבל ועד שבא לאה ואמרה פעם אודה את השם.
אגב יהודי זה מישון הודיה, כן?
מישון יהודה, כן? שקרא פעם אודה את השם.
לכן יהודי הוא מי שמודה לקדוש ברוך הוא, נכון?
אז אם כן זה משהו מהותי אצלנו.
מה אף אחד לא אמר תודה אף פעם?
לא מבין את זה.
לא אמרו הכוונה על הטוב שהוא טוב.
על הרע שהוא רע, בסדר?
באה עליה וחידשה חידוש.
היא אמרה,
גם על הרע צריך להודות,
כי הרע הוא חלק מההנהגה האלוהית והוא מוביל לטוב.
זה היה החידוש שלה.
הבנתם?
את העומק פה, בסדר?
זה היה החידוש.
ולכן אמרה, הפעם אודה את השם, הכוונה,
הפעם אני אודה לו, גם על הרע אני אודה לו, כי הרע הזה הוא הוביל אותי בגלל שהיה לי כל כך קשה,
השם ראה את צערי והוא פתח את רחמי ועכשיו הריון רביעי,
לידה רביעית ולכן
וכל הקורבנות בטלים חוץ מקורבן תודה, מה מיוחד בקורבן תודה?
שיש בו גם 40 לחמים, עשרה מהם זה חמץ,
כלומר גם על החמץ שהוא מבטא את הרע אנחנו אומרים תודה,
זה החידוש,
זה החידוש של היהדות.
ואיך פעם אמר לי הרב פיירמן?
היהדות זה כת השטן.
נשמע לא טוב, נכון?
לא,
נשמע לא טוב.
הכוונה,
אנחנו כוללים גם את השטן כחלק מההנהגה האלוהית. אפילו ביום כיפור,
כן, מקריבים שעיר לעזאזל, כן?
הכוונה,
זה גם חלק מההנהגה, בסדר?
אז פה בהקשר הזה, בלי קשר עכשיו ליום כיפור, שזה נושא עמוק שצריך להסביר אותו בפני עצמו, אבל אנחנו גם החלק
מההנהגה שלנו,
אנחנו מבינים שהרע הוא חלק מההנהגה האלוהית, זה הכוונה, זה מה שהרפאי הרמון מתכבד, בסדר?
גם זה, זה לא ברח לקדוש ברוך הוא ויש רע שנלחם בו, לא, זה חלק מההנהגה.
ולכן, בגלל שזה חלק מההנהגה,
וההנהגה של השם היא מובילה אל התיקון הגדול,
ולעלמא דייחודה,
אז אנחנו מודים גם על הרע, נכון?
כל דאביד רחמנא, לטו אביד.
ויש לזה הרבה הרבה דוגמאות, כן?
תסתכלו רגע, מכירת יוסף זה דבר טוב או לא טוב, מה אתם אומרים?
הרי זה נורא ואיום, לוקחים אחים,
אח שלהם,
מתוך קינה על החלומות שלו, על כתונת הפסים,
ורוצים להרוג אותו בכלל. בסוף שמים אותו בבור ונמכר, מתגלגל למצרים,
הוא בהתחלה עבד בבית פוטיפר,
מה עובר שם עם משק פוטיפר? איזה ביזיונות, איזה רדיפות.
אחר כך בכלא, 12 שנים.
איזה סבל לילד, לנער יהודי, נכון?
כאב לב נורא.
אה? מה אתם אומרים על זה?
מה?
זה נכון.
אם אתה, אבל קורא את התורה מההתחלה לסוף. אבל אם אתה קורא אותה מהסוף להתחלה,
זה היה נצרך הדבר הזה, נכון? חלק מההנהגה האלוהית.
כל הסבל שיוסף סבל, אז קודם כל בנה אותו,
בנה בו אמונה וחוסן פנימי אדיר, והוא מרכבה לשכינה, למידת היסוד,
והוא בכלל הנהיה משביר לכל הארץ, יוסף. הוא המשנה למלך שם.
מה?
אז זה טוב מה שקרה לו. זה טוב שהאחים מכרו את יוסף או לא?
תגידו לי, אה? זה טוב או לא טוב?
מה?
הורידו אותו לבור, זה טוב או לא טוב?
זה טוב מאוד, נכון?
כשאתה במבט של הכללות, מה?
בסדר, אבל אתם מבינים מה אני אומר.
כאילו, כשאתה במבט של הכללות,
גם הרע הוא חלק מההנהגה, בסדר?
והרמח"ל מדבר על הסיפור הזה עם יוסף, זה ממש,
רואים את זה שם, זאת אומרת,
רואים את הנהגת השלמות ממש בתוך הנהגת השכר והעונש.
כן, גם כן יונה,
זורקים אותו המלאכים לים, נכון? כי יש גלים אדירים, הם מסתכלים על האוניות מסביבם,
ים שקט, הם בתוך גלים,
14 מטר, אני יודע כמה,
מטילים גורלות, כל הזמן נופל על יונה.
הוא אומר להם, תזרקו אותי לים. זה יפה ככה? מה אתם רואים? אה?
זה יפה ככה? מה?
למה הוא הגיע לאונייה הזאת בכלל?
לסירה הזאת, ספינה הזאת, למה? הוא לא רצה להינבא על נינווה, נכון? נינווה זה בירת אשור.
הוא ראה שעתידה להגלות את הסרט השבטים,
הוא ראה שהיא עצורה לירושלים,
סנחיריו היה רשע גדול.
בסדר?
מה צריך להינבא עליהם? עוד 40 יום ניבא נהיה פחד.
לא רק זה,
הוא חשב, יונה,
שזה יקטרג על עם ישראל, כי הרי עם ישראל,
הקב"ה שולח להם עוד ועוד ועוד נביאים,
והם לא חוזרים בתשובה.
והגויים הם קלי תשובה. הוא ידע שאם הוא ילך אליהם,
אז הם יחזירו בתשובה, כי הם כאלה חומריים,
המהר"ל אומר.
אבל עם ישראל זה עם עם צורה, זה עם רוחני,
אז זה עם קשה עורף,
זה הפוך על הפוך, כן?
הגויים הם מפחדים, אז הם מיד יחזרו בתשובה.
אז יונה אומר, אני אלך אליהם, יחזור בתשובה, וזה יקטרג על עם ישראל.
שהקדוש ברוך הוא שולח לנו נביאים, ואנחנו לא חוזרים בתשובה.
אז מתוך אהבת ישראל כבש את נבואתו, לקח ספינה, יצא,
לא שומע יותר את השדר האלוהי, נכון?
מחוץ לארץ ישראל, שזו ארץ הנבואה, חוץ לארץ זה נבואה.
זו הייתה המחשבה של יונה, מתוך
אהבת ישראל.
מחשבה יפה,
אבל לא נכונה, כן?
מניע יפה, בוא נגיד ככה, אבל אסור.
הנביא כובש את נבואתו חייו מאיתה,
אז אל תעשו את זה.
בכל אופן,
אבל, ויש פה לימוד זכות. בכל אופן, זה לא הלך.
מה קרה? זרקו אותו לים,
בלע אותו דג,
פלט אותו לחוף,
ואז
הוא מגיע לנינווה,
אומר להם,
עוד 40 יום נינווה נהפך. טראח! כולם חוזרים בתשובה, כן?
כולם.
המלך לובש שק, הבהמות הלבישו אותם שק,
כולם החזירו את החמס אשר בכפיהם, נכון?
אפילו קורות שמחזיקים את כל הבית, הם החזירו.
כל הגזל החזירו.
שבו בתשובה.
למרות שיש את תקנת המריש, קוראים לזה. אם אדם בנה בית עם קורה, לא מפרק את הבית, מחזיר את הכסף.
בשביל לא לפרק את הבית. תקנת המריש, כל זה.
הם החמירו, פירקו את הבית.
כל ננוה, כולל המלך.
איך כל זה קרה?
אה?
איך הם מיד חזרו בתשובה?
מה אתם אומרים?
אז הרד"ק שם מבין, תראי לי שזה הרד"ק,
מביא שמה שקרה, עזוב, שאלתי שאלה, אז אני שואל,
זה טוב שהמלאכים זרקו אותו לים או לא?
שזה רע גמור.
מה אתם אומרים?
תלוי, איך אתה מסתכל. אם אתה מסתכל על מעשה מצד עצמו,
הוא נורא ואיום, נכון?
לקחת יהודי כזה צדיק, לזרוק אותו למוות?
זה איום ונורא, נכון?
ואם אתה מסתכל מה קרה אחר כך, למה זה הוביל,
אתם יודעים למה הם חזרו בתשובה, אז אומר הרד"ק,
המלאכים האלה מהספינה, הם בדיוק היו בנינווה.
כשיונה באה והתנבא שם,
והם אמרו לו כולם, תשמעו, האדם הזה הוא נביא השם,
מה שהוא אומר זה רציני ביותר,
הוא אומר לנו,
עוד 40 יום הנינווה נהפכת, זה מה שהולך לקרות.
תחזרו בתשובה.
תחזרו בתשובה.
אז כולם חוזרו בתשובה.
ואם אתה מסתכל על האירוע הזה מצד עצמו,
אפילו על הבריחה של יונה, זה רע,
הכל רע, נכון?
ואם אתה מסתכל על כל הסיפור בכללות.
לרע הזה הוא הוביל אחר כך אל התשובה, הוא הוביל כל הטוב, הוא הוביל אל הבירור שגם יונה ברמה האישית עבר.
אבל לא ניכנס עכשיו ללימוד בין ספר יונה.
אז אם כן,
אז זהו, בואו שעריו בתודה.
צריך אדם ללמד את עצמו להודות
גם על הקשיים בחיים שלו, בסדר?
עכשיו, איך זה קשור פה לספר אורות?
ראינו בפסקאות הקודמות,
שבעצם זה המשך של הרעיון של הרב,
שגם הכפירה,
שזה הפסקאות הקודמות,
היא מובילה לטוב.
היא מובילה לבירורים אמוניים,
היא מובילה לזה שעולם התורה גדל,
כי הכפירה היא מאתגרת אותו,
היא מובילה לתשובה מאהבה, כמו שאנחנו רואים פה,
אנשים מגיעים למכון מאיר,
אבל הם באים והם כבר ממקום אחר לגמרי, הם לא חייבים לאף אחד שום דבר, נכון?
והם בוחרים בתורה.
זה קשר הרבה יותר חזק,
הרבה יותר חזק, מתוך הזדהות,
מתוך קישור עצמי גדול.
אז יוצא שהרע,
הוודאות של הטוב הגמור שבאהבה בכלל,
אז צריך להסתכל את התמונה הכללית. גם כל מיני תהליכים עכשיו שקשים לך בתוך האומה,
ותסתכל על זה במבט כולל, אתה תראה שהתהליכים האלה
הם מובילים לבירורים מאוד גדולים,
ולתשובה מאוד גדולה,
ולהרבה קרבת אלוהים.
זה לא להיבהל אם אתה רואה עכשיו
כל מיני קשיים במציאות העובית.
כשאתה מסתכל על תמונה, אם אתה מסתכל עליה מקרוב,
אז אתה רואה פתאום, אתה רואה איזה משבצת אחת, נכון?
אם תלך אחורה,
עוד יותר אחורה.
עוד יותר אחורה,
עוד יותר אחורה אתה כבר תראה את התמונה הכללית.
הסתכלת רק על משוויצת אחת, זה היה נראה
לא מעניין או מכוער, בסדר?
תסתכל אחורה, אתה אומר, וואו, זה מדהים.
אז אורו של משיח זה כל הלימודים האלה, כמו ספר אורות,
שזה מבסס את הוודאות של הטוב הגמור,
שהכל הוא טוב ממש.
בסדר? ברור הדברים?
ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן.
אלא חזקים וברוכים תהיו שבת שלום,
שורות טובות, שורות טובות,
א� אצ��������
