תוהריים טובים,
אנחנו חוזרים לעניינים שלנו בדיקודי תורה לפרשת שבוע,
והיום יש פה נושא שהוא מאוד מאוד משמעותי.
אני תכף אסביר את הדרשה,
איך הדרשה הזאת נבנית, אבל קודם כל בואו נגיד את הנושא, הנושא הוא
עונג בלימוד תורה ועונג בקיום מצוות.
זה נושא מאוד מאוד מפותח ומפורט בחסידות.
יש בו דעות מן הקצה אל הקצה.
יש דעות שאומרות שעונג.
אתה קיים את ה...
להתבטל על הרצון האלוקי. מה העונג זה כאילו אתה הסיפור? אתה נהנה? לא נהנה? מה זה רלוונטי?
ובחסידות,
נשאל על תורת הקבלה,
שאחד מהראשים שבכתר
זה העונג,
מייחסים לעונג
בלימוד תורה וקרי מצוות משמעות רבה מאוד.
משמעות רבה מאוד.
עכשיו,
אתם יודעים שהעולם שאנחנו חיים בו,
גם לומדי התורה,
הוא לא מנותק כמו מה שקורה בחוץ, אנחנו מושפעים.
אז בעולמות קודמים, בשנים קודמות,
הכוונה לפני עשרות שנים, ודאי יותר,
הדומיננטיות של המחויבות,
בקיצור של מסירות נפש, הייתה מאוד מאוד נוכחת.
היה צריך המון המון להתאמץ בחיים.
אנחנו היום חיים בסביבה של עונג.
האם הם כאלו, אי אפשר להתווכח עם זה. יש לנו מזגנים, נעים לנו, לא צריך כאלה.
מה?
לאור השפע. לאור השפע, נכון.
אנשים יש להם בתים נעים, וכלים נעים, ושפע של מאכלים, ושפע של...
נכון, תנסו לשבת החתונות
של היום לחתונות שהיו לפני 30 שנה ו-40 שנה, זה כאילו לא אותו עולם בכלל.
אז היום במיוחד זאת סוגיה רלוונטית.
כי אתה יכול להגיד פעם, בסדר, אני לא מתענג על לימוד תורה, אני לא מתענג משום דבר, אני לא מתענג מכלום, צריך ל... עושים כי עושים, עושים כי צריך. מה העונג? עושים כי צריך, נכון?
מה שצריך לעשות, עושים. הולכים ל... מתחתנים כי צריך.
מתחתנים, הגיע הזמן, מתחתנים, נכון? בן 18 לחופה, לא אוהב, לא אוהב.
נכון, בכנר על הגג, היא שואלת אותו,
הוא שואל אותה פתאום, גולדה, אותי את אוהבת? הוא אמר, מה, אתה שואל אותי את השאלה הזאת, אנחנו נשואים 200 שנה, אני חולבת, אוכלת, יולדת, זה, זה, ככה מתחתנים. לא, עכשיו הוא פתאום נזכר לשאול אותה,
טוביה חולב אם היא אוהבת אותה, זה כאילו מרוחות הזמן החדשות שפתאום מגיעות אל העיירה בפולינג.
אז פעם לא, לא היה בכל מקרה עונג, אז אתה יכול להגיד, בסדר, למה אוקיי המצוות? כי צריך, לומד תורה, כי צריך, אני עושה את הדברים האלה כי צריך. נהנה, לא נהנה, זה לא רלוונטי.
היום אי אפשר להגיד שזה לא רלוונטי, למה? כי זה כן רלוונטי, עובדה, נכון?
מהנעליים שאתה קונה, לא צריך להיות בדיוק נעליים נוחות, איזה נעליים? פעם מישהו היה כאלה, הולך, דרוויש עם איזה סנדלים קשורות עם חבל ויחף.
עדיין, והזה, והבגדים, והמזגן, האינברטר, יש טורנדו ויש אינברטר, נכון? זה היה מזגן כזה חלון שהיה מרעיש כמו טרקטור.
בכלל לא היה מזגנים בירושלים,
בירושלים הם מזגנים, יש אוויר טוב.
והרכב שנוסע והוא ממוזג, והמאכלים, והפה, והשם, לא יכול להגיד כבר שם, כולנו בסיפור הזה. אז יוצא היום
שיכול מאוד להיות שבכלל המאבק
הוא מאיפה אתה מושך את העונג שלך.
עונג זה ברור, זה מה להתווכח.
העולם הוא עולם של עונג היום.
אבל השאלה,
מאיפה אתה מושך את העונג? האם אתה מושך את העונג מהאחוריים זה נקרא, תכף נראה,
עם שבירת הכלים, נפלו ניצוצות, ומהם
יש עונג בעניינים חומריים,
או שאתה מושך את העונג מהדבר המרכזי,
מהתורה,
מהמצוות, עכשיו יש לזה המון המון השלכות,
המון השלכות.
שאלת סקר, מי כאן לומד דף יומי?
מי לומד דף יומי?
שאלת סקר, תודה. עכשיו שאלה הבאה, כמה אתה נהנה מזה?
הלימוד עצמו.
לא מהתחלת ההישגיות שסיימת ועשית, מהלימוד עצמו.
מ-1 עד 10, מה?
כן?
תן לי לזה.
מצוין.
נהנה מאוד. ממה אתה נהנה?
שטחני. מצוין. מצוין.
יפה מאוד.
יש לך לפעמים חשק,
עובר לך מחשבה כזאת בראש,
הייתי רוצה טיפה להתעמק בדף הזה.
כאילו, נכון?
זה יכול להיות גם,
איך אומרים באנגלית ש-to suffer is to enjoy in a Jewish way.
לסבול זה ליהנות בדרך יהודית, כן?
אז לפעמים, מה?
זה המשפט היידישאי הידוע.
אז לפעמים הדף היומי, יחד עם ההנאה של ה...
גם תסכול.
יש שני סוגי תסכולים, יכול להיות. תסכול אחד,
אני לא אומר לך, תלמדו דף יומי מצוין, זה, אני מתאר את התסכול שלו, שלי לפחות.
תסכול אחד זה בדפים שאתה לא מבין כלום.
אבל הקצב, אם היה לי זמן, הייתי יושב, הייתי מבין.
תסכול שני בדברים שאתה מבין, אבל אתה מבין איזה אוצרות נמצאים מאחורי הדף הזה.
פה עובר על איזה מושג, עשה אדם דין לעצמו. אתה מבין שפה מתחת יש אוצרות, אבל אתה לא יכול, כי אתה צריך להמשיך את הדף הבא, בסדר?
אני לא בא לגעת, דף יומי זה עובד, אל תיגע, מה שנקרא, אבל
לכאורה, כאילו, אדם מגיע ל-40 דקות ביום ללמוד גמרא, נכון? זה כאילו האירוע של דף יומי, הקביעות.
ואם באותן 40 דקות הוא היה לומד גמרא בכסף שלו, ומעיין, ולומד, ומפנים, וקצת עושה איזה סיכום, משהו כזה, מה?
איך?
מעט מאוד מה?
הוא היה מספיק,
הוא לא היה מספיק,
אבל הוא היה יותר נהנה מהלימוד או פחות נהנה מהלימוד?
יותר נהנה מהלימוד.
יפה. אז עכשיו השאלה, אם אתה בקטע של מחויבות,
אם אתה בקטע של מחויבות או של עונג.
אם המרכז הוא העונג,
אז יכול להיות שאנחנו כאן באירוע שצריך לדייק אותו, בסדר?
וכן על זה הדרך.
הטענה היום שאי אפשר להתענג מסוגיית העונג.
היא לא משהו שאתה אומר, אני יכול להסתדר גם בלעדי זה. אתה לא יכול להסתדר בלעדי זה, כי אנחנו חזק באירוע הזה.
מושכים עונג כל הזמן,
מושכים כל הזמן עונג, כמו שאמרנו, הבתים שלנו, בתים יפים,
ואנשים גם מחליפים בתים, ומשפצים את הבית, וריצוף איזה 30 סנטימטר,
60 על 60, מרצפות כאלה גדולות, וחלונות, וזה,
וכמו שאמרנו, מיזוג מרכזי לכל חדר,
הכל פיקס, הכל זה.
וברמת המאכלים, כן.
מה זה עונג?
מה אתה אומר?
הנאה?
כיף.
כן.
מרגיש טוב.
אתה יושב על הכיסא הזה, היה נוח לך?
לא, תחליף כיסא.
זהו,
זה הכל, סבבה.
אתה מבין? אתה מודד את הנעליים.
זה נעל נוחה, מצוין, אני אקנה אותה. שואה עוד שקש, תראה, זה נוח לי.
נכון?
אנחנו כל הזמן באירוע הזה. עכשיו, אתה יכול להגיד, זה למטה, זה למעלה, זה לא משנה,
כי יש בעונג תחושת שייכות מאוד מאוד גבוהה.
זה הסיפור שלנו לפנינו, בסדר? זה הדיבור כאן לפנינו, רק עשיתי כאן איזו הקדמה,
שהיא מאוד מאוד חשובה.
וכמו שאמרתי לכם, בחסידות
מייחסים המון משמעות למה?
שיהיה עונג בתורה ובמצוות. עכשיו, איך זה קשור לפרשה,
לפרשה ולפרשה?
כתוב
אצל אהרן הכהן,
שהוא מדליק את המנורה, נכון?
והמנורה היא משל
לעוד דברים,
חלק מהמקומות זה משל על נשמה,
אבל כי נר מצווה ותורה אור.
אז המנורה הזאת, כן, בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות.
הנר, הנר זה לא כמו,
לא הנר שלנו, הנר זה הכלי שבתוכו יש את השמן והפתילה.
אז הנר הוא הנר מצווה,
והתורה היא האור, והפתילה מחברת ביניהם. עכשיו, אצל אהרון הכהן יש ציווי מיוחד. מה? הוא צריך להדליק
עד שתהא שלהבת עולה מאליה.
מה זה שלהבת עולה מאליה בשפה פנימית?
הזדהות.
שאתה לא עושה כי אתה חייב,
אתה לא עושה כי אמרו לך,
אתה עושה כי זה קורה מאליו, זה מבפנים, אתה מזדהה ואתה עושה את זה מעצמך.
זה נקרא עונג.
כלומר, הציווי, לפי הפירוש החסידי,
הציווי על הדלקת המנורה, שזה מצווה ותורה,
כולל בתוכו את החיוב להגיע למצב,
אם אמרתי חיוב אז כאילו כבר קצת הסתבכתי עם עונג, כן?
אבל כולל בתוכו אולי את היעד, לא חיוב, את היעד,
להגיע למצב שבו תהיה שלהבת עולם מאליה, שאתה לא רק תעשה כי צריך,
או כי חייב, או כי חשוב.
בסדר גמור.
אלא אתה תעשה כי יש לך הזדהות,
אתה רוצה את זה מעצמך.
אתה מרגיש שזה,
יש לך שמחה מהדבר הזה, עונג, ואני אגיד לך אפילו,
ככה אמרו בחסינות, אתה יודע, אפשר למדוד עונג.
כשאדם יש לו הנאה, משתחררים אצלו בגוף ההורמונים, דופמין, סירוטונין, כל החבר'ה האלו.
אם היינו מחברים אלקטרודות לבן אדם,
ומודדים מתי יש לו עונג,
השאיפה תהיה שכשהוא מניח תפילין,
משהו פה קורה.
בסדר? כשהוא שומר שבת, משהו פה קורה.
ברמה הזאת,
כשאנחנו מכניסים איזה מאכל כלשהו,
שוקולד או משהו כזה, זה עובד על הגוף.
שוקולד, סוכר, המוח מקבל,
מבסוט, משחרר את הדופמין, בסדר גמור.
אבל להגיע למצב שבו
קיום המצוות ולימוד התורה, ותכף נדבר על היחס ביניהם,
יוצר אצל האדם תחושת עונג שהוא מזדהה מאליה?
ובדיוק אני עכשיו קורא ספרים על הרב איכטנשטיין,
איך צדיק לברכה.
אז אחד הסיפורים שם,
הבתוק, זה שבמוסד תשעה באב,
אז כולם לוקחים לאכול, מחפשים את הרב, הוא לא נמצא.
אז בבית, שאלו את האמא, איפה הוא?
אז היא אמרה, בתשעה באב אסור ללמוד תורה ואסור לאכול.
כשיוצא החג, כל אחד רץ לעשות את מה שהיה חסר לו.
הוא בחדר לומד.
אנחנו אנשים רבים, אנחנו רק רוצים לאכול. הוא הולך ללמוד את מה שהיה חסר לו, אסור ללמוד תורה.
פתח איזה אור זרוע, פתח, הוא היה מאוד אוהב את חכמי אשכנז הקדמונים.
פתח איזה אור זרוע, פתח איזה רבי, אני יודע, הדברים מהסוג הזה.
טוב, אז בואו נקצת נקרא בפנים, בסדר?
כי נר מצווה ותורה, הוא העניין כי בלשון תורה נקרא נר הכלי שבתוכה השמן והפתילה.
כמו שכתוב, נרות המערכה ואת כל כליה.
וגם השמן והפתילה עצמה קירויים נר,
כמו שכתוב, בהתיבו את הנרות,
והנה הטבעת השמן והפתילה.
טוב, זה רק ההסבר.
והנה נשמות ישראל, זה הראשי תיבות,
נקראים על שם כלי הנר,
שהוא בית קיבול לקבל בו את השמן והפתילה.
תארו לעצמכם שכל אחד מאיתנו הוא סוג של איזה בית קיבול לקבל לתוכו רשמים רוחניים,
שהם התורה והמצוות, אנחנו מקבלים אותם לתוכנו.
הם כלי קיבול לקבל על המצוות שהם מבחינת השמן והפתילה שקוראים להם מצווה, אבל בתורה אור,
שהאור אינו עולה בשם אור, אלא על זה שנאחז
בשמן ובפתילה.
ולפי ריבוי השמן והפתילה,
כך מאיר האור,
שאם הפתילה היא מן המובחר,
פתילה טובה,
היא האור רב,
האור כמו שצריך,
וכן אם יהיה הרבה שמן, יהיה האור נמשך משך זמן יותר,
וכן אם יהיה ריבוי פתילות, תהיה תוספת ריבוי האור.
הרי עיקר גילוי האור הוא על ידי השמן והפתילה.
האור זה התכלית, זה המשמעות, זה היעד.
עיקר גילוי האור זה על ידי השמן והפתילה, בסדר? זה במשל. מה בנמשל?
מהו האור? האור הוא נגיד הרעיון, הרעיון האלוקי.
גילוי האור זה על ידי הפירוט שלו להמון המון פרטים. לדוגמה יש רעיון,
סיווי אלוקי לשבת בסוכה.
טוב,
מה אני צריך כדי לדעת מס הכרשות בסוכה? כלום. אני צריך לקרוא את הפסוקים
ושיסבירו לי מה זה סוכה.
שתיים כהילכתם, טפח, סכך, תוך דקה וחצי אתה מסודר. אני מסביר לך מה זה סוכה ואתה יכול לשלוט בסוכה.
זה אור קטן.
בוא תיקח מסכת סוכה.
כמה דפים יש שם? נ"ז דפים נדמה לי.
פרק את האירוע הזה שנקרא סוכות לגורמיים.
סוכה כזאת, סוכה כזאת, סוכת גנבח, סוכת רכבש,
סוכה גנובה, סוכה ישנה,
אם מותר לסוכה משנה שעברה, סוכה כזאת, סוכה אחרת, סוכה עגולה בטח, סוכה מרובדת.
אתה מפרט כבר, מה קרה? הרביתי את מה?
את השמן והפתילות, ולכן מה יש לי?
הרבה יותר אור.
אין כמו ללמוד מסכת סוכה בסוכה.
העונג שלך מהמצווה נהיה אחר. הוא אומר את זה כאן.
אפשר יהיה עם אין מובן.
כן.
והרי עיקר גילוי האור הוא על ידי השמן והפתילה, כך התורה היא פירוש ובאור המצוות.
כמו למשל על מצוות שבת, יש מסכת שבת,
ועל מצוות פסח יש מסכת פסחים.
כן, הדרך, למשל, כל התורה הוא אור, וגילוי המצווה כיצד נעשית. אבל אתם מבינים את הפער.
אני לא צריך ללמוד מסכת פסחים כדי לקיים את מצוות אכילת מצה בפסח. אני, מספיק שאני לומד קיצור שמוכן ארוך חמש דקות, אני יודע.
זהו, מצה.
כזית.
שיבה. נגמר הסיפור.
מסכת פסחים.
מסכת ארוכה מאוד.
עם פירוש רש"י ורשב"ם ו...
זה לא בא לפתור לך את הבעיה מה לעשות.
כי מה לעשות, אני פותר את זה תוך שנייה.
זה בא להגדיל מאוד מאוד מאוד את השמן והפתילה, וממילא להגדיל את האור.
ומה יקרה כשיגדל האור? מה יהיה יותר?
עונג.
יהיה יותר עונג.
מה?
שיתן סופה.
כן.
כך התורה היא פירוש ועיור המצוות, כמו למשל, על מצוות שבת יש מסכת שבת, על מצוות פסח יש מסכת פסחים.
ככה, על דרך, למשל, כל התורה
הוא אור וגילוי המצווה כיצד נעשית. והנה,
כמו שהוא בגשמיות,
ככה הוא ברוחניות,
כי המצוות הן רצון העליון ברוך הוא,
ומלובש בהם עונג העליון.
כמו שכתוב, ריח ניחוח להשם. ואמרו חז"ל, נחת רוח לפניי שאמרתי ונעשה רצוני.
שהתענוג נמשך לפי הרצון,
שבמה שאדם רוצה, נמשך בו התענוג,
ולהפך. במה שהוא נגד רצונו,
מקבל ממנו צער שהוא הפך התענוג. הופה, זה מבנה מאוד מאוד חשוב.
מה שאתה רוצה,
מה שמעניין אותך,
אליו אתה מושך את התענוג. אז כמו שאמרנו, בעצם עיקר הקרב
זה מאיפה אני מושך את התענוג.
מי שמעניין אותו, הוא רוצה כל הזמן ספורט,
אז יהיה לו תענוג מהפרטים,
והשחקן הזה, והשחקן ההוא, וההוא הרקיע, וההוא רץ, וההוא אחורה, וההוא קדימה.
כי שמה המוחין שלו, שמה זה, ואז משם הוא מושך תענוג.
אבל מי שהמוחין שלו נמצאים להגיד, אני רוצה
להיות דבוק באשר יתברך,
ואני רוצה לקיים את מצוותיו,
אז העונג שלו, יהיה לו ממש עונג מזה שהוא לומד משהו, והבין אותו כמו שצריך.
אני זוכר שגם במכון מאיר וגם בעוד מקומות,
לפני החגים, נגיד לפני חנוכה,
בפסח,
אז לומדים ככה כמה סוגיות שקשורות,
סוגיות בגמרא ובהלכה שקשורות ל...
אני זוכר את זה ממש,
כאן במכון למדתי עם החבורה לפני איזה כמה שנים וזה,
ומה שאני זוכר זה שאחרי חנוכה הם אמרו, הרב, זה היה חנוכה אחרת לגמרי.
עונג אחר לגמרי, כי הדלקנו והבאנו מה אנחנו עושים, ולמה זה מכאן, ולמה זה משמאל, ולמה זה מימין.
פתאום הכל התכנס לך, המעשה הוא אותו מעשה, אבל רמת השייכות, רמת ההזדהות היא אחרת.
אז תחליט מאיפה אתה רוצה למשוך את העונג שלך,
אתה יודע, ממה אתה נהנה, מה הסיפוק, מה השמחה.
נמצא שבבחינת הרצון ישו ובבחינת התלבשות התענוג,
ולכן, ולכך,
צריך האדם לעשות המצווה בשמחה.
כמו שכתוב,
תחת אשר לא עבדת את השם אלוהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל כי השמחה הוא התגלות התענוג
שהעונג בא לידי גילוי אז נולדת ונתאבת השמחה
בהתגלות הלב וכל מה שיש גילוי תענוג יותר הוא שש ושמח יותר
כמו שכתוב עם זה וכולי בדיבור סוסוסיס. הופה, זה אירוע חשוב מאוד.
תראו
אם אנחנו לוקחים ברצינות את המצוות ואת התורה ואת הקדוש ברוך הוא שעומד מאחוריהם
אז מה בעצם עומד מאחורי כל האירוע הזה?
צמד מילים שנקראות מערכות יחסים.
הקדוש ברוך הוא מעוניין שיהיה
לנו איתו מערכות יחסים.
ולכן הוא נותן לנו מצוות,
כדי שנקיים אותה,
ונתקרב אליו, ונעשה את רצונו, והוא יעשה את רצון, בסדר?
אם זה מערכות יחסים, אז הדבר הכי חשוב במערכות יחסים,
כן, הכי חשוב,
זה לא רק
לעשות את מה שאתה עושה, אלא
איך אתה עושה את מה שאתה עושה. הגמרא, חז"ל כבר אמרו את זה, נכון?
שאם אתה נותן צדקה לעני,
אבל אתה לא מחייך,
אתה לא מאיר פנים, אתה לא מעודד אותו, אז המעשה הוא חסר.
טוב,
נכון?
ולבן שיניים מחלב, כך כך גבר. ולבן שיניים מחלב,
טוב המלבין פנים, מלבין שיניים לחברו, מי שמשקה הוא חלב. אתה יכול להגיש לו איזה משקה חלב ולפנים זה עופות, אתה יכול להאיר בפנים, עדיף.
אז אם העיקר הוא מערכות יחסים,
אז הקב"ה יכול להיות, שמע, אני יכול לשנות לך שאלה?
כן, אפשר.
תראה, אני הבאתי לך מצוות ממש טובות,
ממש מתנות, ממש זה.
כאילו, הבאתי לך את זה בתור מתנה, כאילו אנחנו נותנים למצוות, זה מתנות, אתה נותן לנו את התורה, התורה זה אור, זו חוכמתו להתברך.
למה אתה כזה מבועס?
כאילו,
מה העניין?
לא, כי אם זה ככה, אז כנראה לא הבנת מה רציתי ממך.
כי אני רוצה שתהיה שמח, אני רוצה שנתקרב.
למה אתה מקיים את זה כמי שכפאו שד, כאחד שסוחב על הגב איזה עול?
למה אתה לא?
אני יודע שאתה תקיים את זה גם אם אתה זה, אבל בבסיס לא התכוונתי שתקיים את זה כמו איזה אדם שהוא רק
הפיל עליו איזה תיק.
אני רוצה שתהיה פה איזושהי שמחה, למה זה לא קורה?
קיום המצוות בשמחה זה לא איזה nice to have.
זה האירוע.
אם אדם יש לו עונג מהמצווה,
הוא מתענג, אז כשהוא פוגש אותה הוא שמח.
אבל אם המצוות אצלו והתורה, אז תזיגי, אני חייב, אני דתי, אני חייב, לא יודע מה, לא נעים, גדלתי ככה, או אני מקבל שכר בעולם הבא,
אז הוא מחכה מתי זה ייגמר כבר,
GH. מתי גומרים?
שמע, עונג מהתפילה.
כמו שהתפילה זה סך מילים מסוים
שכתובות באיזשהו ספר, שצריך להגיד אותן כל יום.
יש איזה סך מילים, לא יודע כמה, 20,000 מילים, תפילת שחרית, 20,000 מילים, משהו כזה, הרבה פחות, 15,000 מילים, תפילת שחרית,
ממודה עד אחד,
וצריך להגיד את זה כל יום.
מישהו פעם אמר לי, אתם יודעים, בטלפון,
יש כאלה מתפעלים בטלפון, נכון? מתפעלים מהטלפון. אני נגד שצריך להתפעל מסידור, שזה סידורים בעולם.
שגם אדם יהיה לו סידור של עצמו, שהוא אוהב אותו.
יש כאלה מתפעלים מטלפון.
שחרית, לא נדבר איתכם אם אדם תקוע באיזה מקום.
גם אם אדם תקוע באיזה מקום, יכול להתפעל בעל פה, לא זה, אבל
מתפעלים מהטלפון.
ואז אני רואה מישהו שהוא שם את זה על גלילה אוטומטית.
כסף כזה איטי,
טלפון כזה רץ.
אמרתי לו, תשמע, תשאיר את זה על הסטנדרט.
זה רץ.
אתה יכול ללכת לעיסוקים שלך.
לא צריך.
זה עובד. הוא לא טועה, הוא אומר יעלה ויבואו, הוא אומר הכול. הוא לא טועה, הוא לא שוכח כלום. זה רץ.
איפה העונג? איפה הדבר הזה? איפה השבת? אתה מתענג על השבת?
אם אתה מתענג על השבת,
אז כמו מי שמאוהב קצת,
איך שהשבת יוצאת,
הוא לא יחשב, אבל השבת יוצאת, הוא עומד בחוץ, הוא חכה, סופר את הכוכבים,
אפשר להוציא.
נכון, קראנו לזה פעם, זמן רבנו טיים.
אם אנחנו עושים דברים אחרים,
אם נעשן.
זמן רבנו טיים.
שבת, בסדר, שבת, עוד כמה דקות, תעצץ לשלישית,
מושכים את השבת, יש עונג, עונג שבת, שמחה בשבת.
וכן אז זה הדרך, תפילין.
תגידו לי אתם, עוד שנייה,
קורא לכם שאחרי חול המועד של יום נלחים תפילין שבוע, יש לכם איזה געגוע על התפילין?
יש געגוע, נכון?
או, או, מה זה הגעגוע הזה?
תפילין, מה, עונג, עונג.
אתה רוצה להגיד, סליחה.
נכון, נכון.
זה דרך אחת, נכון, אתה צודק. כלומר, אז שואל אילן בצדק, אז אוקיי, איך מייצרים את העונג? אז הוא ענה.
אתה מייצר את העונג על ידי התורה.
אתה לומד את האור,
את החוכמה מאחורי הדבר הזה, את הטעם מאחורי הדבר הזה, את השייכות, ואז אתה פה, יש את זה, זה לא רק מעשה
שאתה צריך לציית ולעשות, אלא המעשה הזה הוא מלא בתוכן, אתה מתעמק מן המעשה הזה.
יש עוד סוגים של עונג שתכף נראה אותם בהמשך.
אז כל פנים הוא אומר את זה, ולכן צריך לקיים את המצוות ושמחה.
כן, זה נקרא עד שתהיה שלהבת עולם מאליה, שאדם הוא שמח.
כי השמחה היא התגלות התענוג, כשהעונג בא לידי גילוי,
אז
נולדה ונתעוותה השמחה בהתגלות הלב,
וכל מה שיש גילוי תענוג יותר, הוסס ושמח יותר,
כמו שכתוב מזה בדיבור.
הוא פירוש, מה זה מרוב כל?
הרי כתוב בקללות, תחת אשר לא עבדת השם אליך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. שעל זה אומר רבנו הארי,
שכל הקללות באות על הנקודה הזאת.
שעבדת את הקדוש ברוך הוא, אבל לא בשמחה ובטוב לבב.
למה? כי זה לא איזה פרט נלווה, כמו שאמרנו. זה הסיפור.
הסיפור על מערכות יחסים, אז אם אתה לא שמח, זה אומר שאתה לא מעוניין.
אומר הקב"ה, תראה, אני לא מעוניין במי שלא מעוניין.
בסדר? זה לא מערכות יחסים של
בוס והווה ומעביד, זה מערכות יחסים של זוגיות,
כביכול, כן?
אז כל העניין במערכות יחסים של זוגיות זה אהבה, תשומת הלב, הקרבה, יציאה לקראת.
אם אתה רק, אם בעל אומר לאשתו, תקשיבי,
תגידי לי, תעשי לי רשימה, מה אני צריך לעשות?
כל השבוע, רשימה, אני אעשה הכול.
אבל אל תטרידי אותי.
מה אני צריך? להוריד את הפח, תפיסה? אני עושה הכל, הכל והושלב.
אבל חוץ מזה, אם אתה יכול להכניס גם בתוך המשימה,
לדבר איתי. אני גם אדבר איתך, אין בעיה.
אבל תהיה כתוב במשימות.
חביבי!
אהבה, מה ההגדרה של אהבה?
הגדרה של חכמים,
ההגדרה של אהבה של חכמים, אהבה מקלקלת את השורה.
אהבה זה משהו שיוצא מהסדר.
אם אתה אוהב מישהו, אתה לא רק...
אם אתה קונה לאשתך מתנות רק ביום הולדת, ביום נישואין, בזה...
סתם לא קונים, אף פעם איזה מתנה ככה, סתם בא לך בטוב, ואללה, יום אני שמח אותך. סתם יום של חול, איזה זר פרחים, לא יודע מה, איזה טבעת, במלצר, משהו.
אז הוא אומר,
וזה הוא פירוש מרוב כל, אז מה זה מרוב כל?
אינו פירוש מכל תענוגי העולם הזה בלבד.
זה פשיטה.
למה?
שהרי כל תענוגי בעולם הזה אינם אלא פסולת ממה שנפלו בשבירת הכלים.
אני אסביר את המושג הזה.
כל ההנאות והעונגים שיש לנו בעולם הזה, מענייני עולם הזה,
זה נקרא אחוריים של התענוג,
וזה ניצוצות נפולים של התענוג שנפלו בשבירת הכלים בעולם החומרי.
אז אנחנו פוגשים אותם שם,
אבל זה לא התענוג האמיתי.
התענוג האמיתי הוא תענוג רוחני. ואגב,
גם בדברים חומריים,
תראו שהתענוג שם בפנים הוא איזשהו תענוג רוחני, לפעמים מזויף.
לדוגמה,
לדוגמה,
אדם קונה מרצדס.
יש תענוג של המרצדס, אני לא מכחיש, כן, זה החל האוטו וכל הדברים האלו. אבל זה לא רק הסיפור הזה, כי למטה על הלוחית רישוי כתוב במרצדס,
The best or nothing.
תשמע, אני או הטוב ביותר או ברגל.
לא תתפוס אותי בסובארו, לא יהיה הדבר הזה, זה לא יקרה.
כלומר, זה סוג של איזו אמירה, זה אג'נדה, מי אני?
יש שם the best or nothing, the best is even better,
כאילו,
the best, כאילו, נכון?
אדם הולך, קונה אלפה רומאו.
אלפה רומאו, זה אותו וזה. שם למטה, מספר רישוי.
זה שאתה חי, זה שאתה נושם, לא אומר שאתה חי.
כלומר, אני מאלה שאדם הולך, קונה מעיל, דיברתי איתכם על זה כאן, מעיל נורדפייס.
מכירים את המעיל נורדפייס?
יש לי פעימה, יש לי כאן במעיל, היא אומרת לי, מה זה? זה של הבימה?
זה סמל של הבימה.
מה זה נורדפייס?
אופי זה מפנה צפוני.
ידוע, אתם מטפסי הערים,
כשאתה מטפס על הארץ, המפנה הצפוני תמיד הרבה יותר קשוח, שם ארוחות, שם זה.
עכשיו, כשקנית את המעיל הזה, אתה מהאלה שמטפסים על המפנה, לא משנה שהבן אדם זה בטטה ולא זז לשום מקום,
אבל הוא לא אופי, הוא עכשיו מטפס וכל זה. כלומר, גם בתוך העונג החורי, מעיל זה שיל חכם,
מסתתר שם איזה,
מחפשים לתת שם איזה ערך, איזה נקודת ערך וכן על זה הדרך, בסדר?
אז אפילו שם. אז ודאי שהעונג האמיתי הוא מדברים
בעלי משמעות וערך, שזה תורה ומצוות.
וזה פשיטה, כי הרי כל תענוגיהו, למה זה נאמר, לפסולת, למה שאנחנו שירת הכלים,
ולכן אמרו חז"ל רבי עקיבא, שהיה ק"ק מילים, מקרק גדול של רומי,
היה 120 קילומטר מרומא,
ושמע כל הקריאה הומה בכתבה ושמחה.
כן?
אני שמעתי את זה פעם.
עשיתי רכיבת אופניים מהבית
לים בתל אביב, וחזור.
זה 40 קילומטר הלוך חזור, 20 הלוך, 20 חזור,
ובחזור כבר הייתי שפוך.
אז זה היה לילה כזה, אז עצרתי שנייה לנוח על הספסל,
זה היה בדיוק מול להצטרד במושבה פתח תקווה.
פתאום אני שומע,
וואוווווווווווווווווווווווויץ, איזו שגה כזאת, שלא שמעתי בחיים, עיבלתי.
כשאמרתי, פתח תקווה, זה הפועל מכבי, יש אוהד אחד לקבוצה הזאת ושני אוהדים לקבוצה השנייה, מה הולך פה.
אז התברר,
הגעתי הביתה, סקרן אותי,
אז התברר שבלומפילד היה בשיפוצים והיה בדיוק את הדרבי התל אביבי היה בישראל מאותו פתח תקווה,
ואיזה קבוצה הבקיעה גול.
ממש זה היה
קול המון שמתגלגל מהמגרש, מהאצטדיון, יוצא החוצה, זה היה...
אז רבי עקיבא שמע איזה גול כזה,
ולכן אמרו, רבי עקיבא שמע את הגול הזה ברומא,
וכל הרבנים שהיו איתו בחרו, אמרו, מה זה?
והוא צחק.
רבי עקיבא שחק.
אמר, אם לעוברי רצונו כך,
אם ככה נראית התלהבות מעונג,
שהוא לא הכי חשוב בעולם, זה שכדור נכנס לאיזה רשת, זה לא הביא איזה תרופה, זה לא הפך אדם מחולה לבריא,
זה לא קידם את העולם מבחינה מוסרית,
זה כדור שפה נהיה שם, כן?
אם כזה עונג יש לעוברי רצונו אצל הרומאים,
לאושה רצונו על אחת כמה וכמה,
שאם זה התענוג נמשך אפילו לעוברי רצונו, כמאמר חדש שאין לך עשי מלמד את השלום מלמעלה,
והמזל מקבל משבעים סמים וכולי,
שזה הכל שמרים ופסולת,
מזה משפיעים את כל תאונות העולם הזה,
ואין ארוך לפנימיות, אחריות,
שהוא זיו השכינה מתגלה בגן עדן, שצדיקים יושבים
ונהנים מזיו השכינה, עד שאמרו על אישה בן אבויה,
מוטב לידיני וליתי לאלמא דעתי,
מוטב לאדם שידונו אותו ואפילו יתייסר,
כל איסורי הגיהנום כדאי לו בשביל שיקבל אחר כך עונג העליון הנמשך
מזיו השכינה.
ולכן אמרו חז"ל,
אם לעוברי רצונו כך שנמשך כל כך תענוג גדול
בשפע השמרים והפסולת כל שכן שימשך תענוג גדול ביגלות נגדות העונג העליון מסביב השכינה לעתיד לבוא כלומר קחו את כל העונגים
שאתם מכירים היום
טיסות לחו"ל והמסעדות הכי טובות וכל הדברים האלו וכולי וכולי תשימו אותם אחד על השני זה לא מגיע לקרסוליים של העונג
האמיתי שאדם יחווה כשהוא יחיה את חייו לפי הערך העליון והנצחי של הנשמה שלו והמצווה והתורה וכן הלאה בסדר אבל זה הכל
סיפור של עונג, כלומר, אם אדם אומר, אני לא מחפש ליהנות מהמצוות, אני עושה כי צריך.
פספסת פה.
צריך שתהיה, להגיע למצב, היעד, התכלית,
שתהיה שלם את העולם האלה.
טוב,
אבל עכשיו,
נגיד איזה משהו בעל פה ואז נסיים פה.
עכשיו הוא עושה כאן איזה חלוקה מסוימת בין
התורה לבין המצוות.
העונג בתורה, הסברנו.
מה העונג בתורה? מה שאילן שאל.
לפני כן,
סוכה הייתה בשבילי מצווה די פשוטה, אחרי שלמדתי את המסכת,
אני מכיר את כל מלוא המשמעויות,
את התכנים, את האגדות, את הזה.
ונראה אחרת לגמרי.
לפני שלמדתי, ארבעת המינים לקחתי אתרוג, בסדר. אחרי שלמדתי חסידות על ארבעת המינים, וואו, אתרוג, דומה ללב, מה זה, תיקון ללב,
לולב, עמוד שדרה, הדס, דומה לעין, שפתיים, ערבה,
כל עצמותי תאמרנה, אני לא רק מנענע את הארבעת המינים, אני מנענע את עצמי,
מתקן את המידות שלי, מתקן את זה שלי, מנקה את הלב.
שפילי פלאון.
אחרת לגמרי.
לכן על זה הדרך.
טוב, אז התורה מספקת עונג.
מה עם העונג של המצוות בעצמן?
אז הוא רוצה להגיד פה שיש צד במצוות
שיש בהם עונג יותר גדול מהתורה.
אפילו יותר גדול. איך?
התורה היא דבר דינמי.
כל דור,
כל דור,
מלמדים אותה בצורה שונה,
מחדשים דברים, מכתבים ספרים חדשים.
כל דור מוסיף על הדור שקדם לו.
היסוד של התורה זה חידוש. באמת, תסתכלו שרוב הספרים של רבותינו הראשונים נקראים חידושי.
ריתווה, רשב"א, רמב"ם.
המטרה היא לחדש, לחדש, לחדש, לחדש בתורה, לחדש, נכון?
בסדר גמור.
מצווה זה בדיוק הפוך.
כשאני מקיים מצווה, השאיפה שלי זה לקיים אותה בדיוק כמו שקיים אותה משה רבנו. בול! אותו דבר כמו אם עכשיו יבוא לכאן משה רבנו ויסתכל על התפילין שלי, ויגיד לי, וואלה, זה כמו התפילין שלי, אותו דבר.
כן, אותו דבר. אותה סוכה, אותם תפילין,
אותם ארבעת המינים, אותו דבר, לא השתנה כלום.
נכון, זה מאוד מרגש למצוא כל מיני תיעודים,
רואים במכתבי בר כוכבא, שהוא שולח מכתבים לזה, תשלחו לי ארבעת המינים.
ואז מוצאים כל מיני מטבעות של מר כוכבא, ורואים, לולב, ותורגלו, וכן על זה הדרך, בסדר?
אז כשאני מקיים מצווה, יש עונג אחר. מהו העונג האחר?
זה כמו שאתה מתחבר בדיוק, אתה כאילו נוגע בדבר טוב, אתה חושב שזה זה.
אני עכשיו
נותן פה יד,
ומהרגע הזה אני נותן יד להר סיני.
וואו.
זה כמו...
אני אתן פה משל, אני לא בטוח שהוא כזה מוצלח,
אבל אני אתן משל.
אתם יודעים שבעולם היהלומים יש ארבע מדרגות ליהלומים, נכון?
גודל,
ניקיון,
צבע
ובהירות,
בסדר?
כמה הוא זה?
A, B, C, D. לפי זה...
אבל יש עוד הבחנה בין יהלומים, וזה האם זה יהלום מעבדה או יהלום טבעי.
עכשיו,
אתם יודעים שאף אחד לא יכול להבחין,
גם לא המוכר,
היהלומן, לא יודע להבחין, צריך מכונה מיוחדת.
המכונה על 50,000 דולר.
חולה מיוחדת, כי בעצם זה יהלום אמיתי,
זה לא חיקוי, זה הצליחו למצוא טכניקה לגדל יהלומים במעבדה, לא יודע, פחמן וכל הדברים האלו,
ויהלום במעבדה עולה חצי מחיר.
אז נשאלת השאלה, אז למה לא לקנות רק יהלומים במעבדה?
מה צריך את היהלום הזה? מה?
מה? למה? למה?
זה אותו דבר, זה אותו חומר, אין הבדל, אין הבדל.
זה לא שההוא יותר טוב, אין הבדל, זה אותו דבר 100%. אז למה?
זה נמצא איפשהו כאן,
כשאני הלום עם מעבה האדמה,
אני מתחבר לאיזה משהו בראשיתי,
קמאי, זה הלבה שביאבעה פה אלפי שנים, והיא התקררה ונעפכה לזה.
זה גם יפה, כן, כמובן, אני לא אקח סתם איזה גוש לבה,
אבל יש פה איזה משהו, ולכן זה לא פי שניים.
בגלל האותנטיות הזאת, בגלל שאתה אומר, אני נוגע כאן באיזה משהו שהוא
היה לא מזה, לפני שנה רצו אותו באיזה מעבדה, אני יודע, ילד קטן, אני, היה לא, מה שאני מחזיק על האצבע הזה,
אני עכשיו מחזיק פה שלושת אלפים שנה אצלי פה על העצמא, שהוא התהליך שהוא התייצר.
יש משהו, כשאתה אוחז בדבר שהוא עתיק,
הוא קדמון,
גם אם אתה לא מבין אותו, יש לך בדבר הזה עונג.
זה המצוות.
כלומר, גם אם אני מקיים מצווה ואני לא מבין את כל הפרטים שלה,
יש צד של עונג גם בדבר הזה שאני
אני יושב בסוכה שישב בה משה רבנו.
תפילין שהניח משה רבנו.
ויהושע, ורבי יהודה הנשיא, והרמב״ם, וכל ה...
תראו, בואו נסיים את
הפסקה לפני האחרונה. הנה, על זה אמרה התורה מרוב כל, פירוש מכל מיני עונג. הדרום אמרה, לא יודעת שנתפס ומתלבש בכוח הנשמה,
אבל שמחת המצווה עצמה
היא למעלה מבחינת שי עולמות.
שי עולמות זה 310 עולמות של הבנה, תגיד, של אור.
אבל המצווה היא מעליהם,
שאינה מתלבשת בהם, כי המצוות הן רצון העליון ברוך הוא,
שבהם מלובש עונג העליון ברוך הוא, שהוא למעלה-מעלה מגדר התלבשות,
והוא בבחינת "אי לא ראתה אלוהים זולתם".
הוא נוגע כאן במשהו שהוא נצח ואין סוף, גם אם אני לא מבין אותו.
ולכן, מסיים אדמו"ר הזקן ואומר, איך
ניגשים למצווה? צריך לברך.
מה נוסח הברכה?
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם
אשר קידשנו" מה זה המילה אשר?
אשר זה כאילו כמו קשה,
או ש...
נכון?
למה לא להגיד "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם" שציוונו על תפילין?
מה זה אשר קידשנו? מה זה המילה אשר?
עושר.
הוא ציווה אותנו להיות מאושרים
מהמצווה עצמה.
וזה עניין ברכת המצוות אשר קידשנו במצוותיו. אשר מלשון אשרי הושבי ביתך לשון
שבח והילול על דבר המשובח והמהולל, דהיינו עונג העליון, המשובח.
וקידשנו בעונג זה שהוא בבחינת קדוש המובדל,
קדוש ילושון הבדלה, ולכן המלכים אומרים ג' קדוש קדוש קדוש וכו׳.
למעלה מגדר התלבשות וזה קידשנו ונמשך לנו במצוותיו כי על ידי קיום המצוות שם רצונו יתברך שבו מתלבש עונג העליון ההוא הגם שלא נמשך גילוי עונג זה למטה
כלומר העונג שנמשך למטה אז אם אני מבין
אבל אנחנו לא מבינים את כל משמעות המצווה
עדיין יש עונג אחר
שהוא לא נמשך למטה הוא נמצא למעלה וזה העונג מעצם קיום
רצון הבורא יתברך
אני זוכר לקיים את רצון הבורא יתברך בלי שאני מבין.
זה העונג העליון. העונג האחרון זה אם להבין.
אבל זה העונג וזה העונג, בסדר?
עכשיו, אם אדם, אני מקיים כי הוא אמר לי, אבל אין לי הנאה מזה.
אני עוד פעם אתן פה איזה משל מסוים.
הרבה פעמים, אתם מכירים את זה בזוגיות, בסדר? הכי טוב שבני זוג יסכימו וזה, אבל לפעמים אישה מבקשת משהו מבעלה והוא לא מבין למה צריך.
אומרים לו, לך תקנה מפיות בצבע הזהב
לשולחן שבת. אומר לו, אבל יש לנו כאן מפיות בצבע כחול. למה אני צריך עכשיו ללכת לחפש מפיות באיזה?
אל תשאל שאלות. אני רוצה שהן מפיות בצבע זר.
טוב.
הוא אומר, אבל אני לא מבין למה.
לך.
אז הוא יכול ללכת כל הזמן להיות מום, מרומן,
הוא יכול להגיד, טוב, איזה יופי. אני עכשיו זוכה
לשמח את אשתי בלי שאני מבין למה.
רק היא אשתי.
מדרגה יפה בזוגיות, בסדר?
עונג, יש לו שמחה. כן, אני הולך.
אני מצד עצמי לא צריך מפיות בכלל.
נגב במפה.
במרוקאים יש ביטוי רודיה,
רודיה זה המפית, המגבת, שמנגבים בה בלי לנגב את הידיים.
מורחים את השמן של הדגים, וזה עושה את הידיים חלקות.
רודיה, ככה זה נקרא.
אבל רוצים מפיות מניעה. סתם אותו, אני לא מבין למה צריך, אבל אני עושה את זה. יש לי צד של עונג.
עונג.
אתה יכול ללכת ולהגיד נזוף, ואתה יכול ללכת וליהנות.
אז הוא אומר כאן, יש עונג על דקי המצוות,
וכמו מי שמוצא אוצר כסף וזהב, סגור מסוגר בתיבה. הנה כאשר שלח ידו לקח את התיבה, הרי גם אוצר הכסף וזהב בידו.
הנה כוח זה להיות התלבשות עונג העליון בקיום המצוות, אם רצונו להתברך ניתן לישראל דווקא, רק לנו.
מה שאין כן המלאכים שביקשו תנא אותך על השמיים ולא ניתן להם,
מפני כי ישראל עלו במחשבה שהם מבחינת פנימיות העולמות. אבל המלאכים מבחינת חיצוניות.
ולכן אין כוח בהם להמשיך עונג העליון בעשיית המצוות,
כי אם ישראל דווקא.
למה אין כוח במלאכים להמשיך עונג העליון? כי המלאכים הם על אוטומט.
אין עונג באוטומט.
וזה הם נבראו.
אבל ישראל, שיש לו בחירה,
אולי הוא יכול גם לא להיות שמח,
והוא שמח,
זה מעורר עונג עליון אצל הקדוש ברוך הוא וגם אצלנו.
נסיים.
ולכן הנשמות דווקא קרויים נר.
אנחנו, כל אחד מאיתנו הוא נר.
מבחינת כלי קיבול,
לקבל בו את השמן ואת הפתילה.
השמן זה החוכמה, מה שאנחנו מבינים.
הפתילה, מבחינת נר מצווה, זה המצווה. חלקים שאנחנו לא מבינים.
שניהם צריכים להביא לעונג.
שיימשך בהם ועל ידם עונג העליון ההוא.
וזה מה שמברכים אשר קידשנו במצוותיו. פירוש קידשנו כמו הרי את מקודשת לי שהברכה היא ההודאה על שנתן כוח זה לישראל דווקא.
להמשיך עונג העליון ההוא בקיום מצוותיו יתברך
וקידש והבדיל אותנו אולי יותר מן המלאכים
והיינו על ידי המשכת שבעה רועים ואהרון בכללם שעליו נאמר
בעלותך את הנרות שהוא מעלה את הנשמות עמוד תמי המנורה הנשמה שלנו עומדת מול המנורה שזה המצוות
והיא עולה מאליה מתוך הזדהות מתוך שמחה מתוך עונג ואין כמו נגמר דבר כזה לפני שבת שעליה נאמר בשבת יש כבוד שבת
ויש עונג שבת
יתענג על השם
תן לך משמעות ליבך חזקו וימצאו שבת שלום
::::::::::::::::::
::::::::::::::::
:::
של של של של של של של של של א�
