הנושא שנלמד אותו היום,
הסיבוכים שבדרך, ואני רוצה להסביר.
יש כאן מישהו שיש לו סיבוכים?
מי?
אוויר, אתה כליל השלמות.
חומש במדבר נקרא חומש הדרך.
למה זה הדרך?
הייתי אומר, ממצרים ועד ירושלים,
יש בדרך
קשיים, סיבוכים כאלה ואחרים.
בפרשה שלנו, אנחנו עוסקים בכל מיני סיבוכים שבדרך,
והבעיה היא איך אתה פותר את הסיבוכים,
איך מתמודדים עם סיבוכים, עם קשיים. זה מעניין אתכם.
זה מעניין.
שבטך בביתך,
גבורים כל יום, ומלאכתך בדרך.
יש לנו שני מצבים, מצבים
אשר שווה ביתך,
עוד יעלנו אוכל השלע,
אתה בבית, הכל בסדר,
והולכתך בדרך,
גם ברמה האישית, גם ברמה המשפחתית,
גם ברמה הלאומית וגם ברמה העולמית.
מציאות של דרך.
בפרשה שלנו, אחד הדברים הראשונים, הסיבוכים,
זה המתלוננים.
מישהו פעם התלונן במקרה?
במקרה או לא?
מי לא?
אתה אף פעם לא התלונן.
אדם שמתלונן, אדם שלא טוב לו.
רע לו.
אני אומר לזוגות הצעירים שבאים להתייעץ,
להתחתן,
כן להתחתן, לא להתחתן.
משבר הראשון בזוגיות,
מתי?
כשמתחילים להתלונן,
מתחילים להתלונן.
למה החביתה שרופה?
זה בסדר?
זה בסדר? לא. אז למה אתה מתלונן?
אני לא אוגב, אה?
הפרשה שלנו עוסקים בעניין של
אחד הסיבוכים זה התלונות,
התלונות של עם ישראל.
לא שבאמת רע,
אלא
מרגישים רע,
יש להם אוכל, יש להם מן,
תואמים את כל הטעמים שבעולם.
בכל זאת, לא טוב להם,
הם מתלוננים.
ברשותכם, נראה איך הרב ציודה מסביר לנו את נושא המתלוננים,
ואיך אנחנו מתמודדים עם המציאות של תלונות.
כתוב, יש לכם את הדפים לפניכם.
והיו העם כמתעוננים.
עכשיו מתחילה הפגישה עם המדבר הגדול והנורא,
עם כל הקשיים שבדרך.
הפיצוץ הראשון הוא את המתאוננים.
והאי העם כמתאונים,
רע באוזני השם. רע, רע לי, רע לי, רע לי, רע לי.
נכון או לא?
נכון או לא?
איך אתה יודע?
אתמול היתה אצלי הנכדה.
היא כבר נשואה או כל זה.
איך את מרגישה?
הרע לי.
הרע לי.
מה רע לה?
אמרתי לה, תראי, זה הכול דמיון, מה חסר לך?
כלום.
אבל הדמיון, רע לה.
בסדר?
אז אמרתי לה,
הרע הוא באמת לא רע.
שאלה איך את מתמודדת עם הקשיים.
אין חכם
כבעל הניסיון.
הניסיון מחכים אותנו.
הקשיים מעוממים אותנו.
מה זה ניסיון? התנסות.
עשר ניסיונות ניסה הקדוש ברוך הוא את אברהם אבינו.
צדיק יסוד עולם.
מה זה הניסיון הזה?
רש"י אומר, המשטרה אומרת,
מכיוון שכזה בחור מחבב אותו,
אז מביא לו ניסיונות.
אז מישהו היה לו כאן ניסיון,
חוץ מהרב יוסף הכהן.
תגיד תודה.
תגיד.
קושי בונה אותנו.
החיים, אמרתי לנכדה,
החיים זה חדר כושר.
זה חדר כושר.
בחדר כושר אתה מפעיל מתקנים שקשה להפעיל אותם,
אבל זה נותן לך כוח.
זה מכשיר אותך.
זה בסדר או לא?
מה?
בתנאי שתעמוד בזה.
בכל זאת,
זה הניסיון הראשון.
המתאונן הוא אדם שאיננו מרוצה ובא בטענות כלפי הקדוש ברוך הוא.
הוא כביכול ברוגז עם הקדוש ברוך הוא.
כי איזה פעם היה לי מישהו, אם אפשר, רווק זקן.
והרבה שנים.
וכל פעם שאני מדבר איתו, הוא אומר, אני לא אשם.
מי אשם?
הוא.
הוא.
מאשים את הקדוש ברוך הוא. זה בסדר?
זה בסדר?
אמרתי, מה אתה...
זה בדיוק כמו שהרב שיודא,
זה שצדיק לא יוכל,
מתחילים להאשים את הקדוש ברוך הוא, מה?
זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות.
הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, מה אתם אומרים?
אתם לא יודעים.
מי אמר מאוד?
איך אתה יודע?
יפה מאוד.
הוא כביכול ברוגז עם הקדוש ברוך הוא.
פסימיזם והתמרמרות,
זה המשבר שלצערנו הרב עברנו במדבר, אבל לא רק במדבר,
אנחנו בחיים עוברים את הדברים האלה לפעמים.
לא פשוט.
מה?
מה?
מכון מאיר.
ואמרתי, הנכדה,
יש את הקשיים שלה.
מה, מה, אישה צעירה?
נשאל, נועה, סבא, מה אתה אומר לי?
תאמין לי בקדוש בראש שהוא אוהב אותך.
ולא רק שהוא מצוי,
אלא גם אוהב.
או, באמת.
האמת שדאי, הבוחר בעמו ישראל באהבה.
כל יום אתה אומר את זה, לא?
אמרת את זה היום.
אביאל, אתה אמר?
לא אמרתי כהן.
קראתי, אמרת, הבוחר זמואטרן באהבה.
אה?
אמרת?
מה אתה מתלונן? הוא אוהב אותך.
זה אברהם אבינו.
אברהם ההוא האבי.
למה הוא נקרא ההוא האבי?
כי אברהם, אבי המאמינים,
הוא אומר, אני לא רק מאמין בבורא,
אני מאמין שהבורא רוצה את טובתי, טוב השם לכל,
ורחמיו על כל מעשיו.
אנחנו אומרים, הטוב והאמיתי.
אה,
אתה אומר את זה או אתה מאמין בזה?
זו השאלה.
אם אתה אומר את זה ואתה לא אמירה סתמית,
אבל אם אתה מאמין בזה,
אז מה התלונות?
על מה להתלונן?
זה התיקון. שאלת מה התיקון.
תגיד, הטוב והאמיתי.
עוד פעם.
הטוב והאמיתי.
לפני שאתה מתלונן.
באמת,
עובדת היותנו עם השם
מביאה רק נועם בחיינו.
מה אתה מתלונן?
אתה יהודי.
יהודי צריך להתלונן.
והיא נועם השם אלוקינו עלינו,
המכונן את כל מעשי ידינו.
כל כך טוב לנו,
שהשם נמצא בקרבנו ומניעים לנו את כל מצבי חיינו הרוחניים וגם הגופניים.
כל כך נוחה הרגשתנו להיות עם קרובו,
כל הביטויים האלה שאנחנו אומרים, זה בתפילה, זה דבר אמיתי, זה לא מילים בעלמא.
כשזה בלב וזה בתודעה, במודעות.
יש מה להתלונן?
יש.
כן או לא?
ואם האדם מתלונן, סימן שהבעיה היא לא במי שאתה מתלונן עליו,
אלא במי?
בך.
איך אתה רואה את המציאות של החיים בתוכה?
זה משהו שהוא היה מאמין גדול.
אשר בחר בנו מכל העמים,
כל כך נעים,
הוא עם מותק הכל, תגיד.
ככה צריך לגשת למציאות.
כל כך נעים להיות עם ריבונו של עולם,
בכל מלוא החיים.
כל כך טוב לנו להיות דבקים בה' אלוקינו,
ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם.
הרי זה לא רק ציווי,
זאתי מציאות.
שאלו אותי מאיפה אני יודע.
אני לא אגלה לכם.
אתה אומר את זה.
אתם הדבקים.
אתם דבקים.
עם ישראל דבק בקדוש ברוך הוא.
לא רק שהוא בוחר בדבר הזה,
כי זה המציאות של העם היהודי.
הדבקות הזאת.
אלפי שנים, זה לא...
לא...
לא מאיום.
מצבים של חולשה והתבלבלות,
מופיעה הרגשה רעה ומצב של התאוננות,
ומגיעים לדרכי תוהו ובוהו, שעדיין נמצא בתוהו ובוהו.
כאן מתחילות צרות המדבר.
לכן הדבר הכי חשוב בחיים,
צדיק הרי כתוב, צדיק באמונתו יחיה.
מה זה אמונה?
מה זה אמונה?
מה זה באמונתו יחיה?
הוא מאמין שהכול ממי?
הכל ממי?
הכל ממי?
ממנו, תגיד.
יאללה, תרימו את היד.
אני, כשיש לי צרות תמיד, מה אני עושה?
אני מרים יד.
אבל לא רק שהכל ממנו, אלא הכל לטובה.
מצידו הכל לטובה.
מצידנו, אנחנו כבני אדם,
לא תמיד רואים את הטובה.
לא, מה לעשות?
אבל מצד האמת זה נכון, דרך אגב,
מי שלומד את חובות הלבבות,
אז בחובות הלבבות שער הבחינה,
ההתחלה של חובות הלבבות,
זה ספר חשוב ביותר במוסר ודברים כאלה.
אז הוא שואל את השאלה הזאת.
אם אלוקים טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו,
למה רע?
למה לאנשים לא טוב?
אז הוא אומר, שלוש סיבות.
למה לאנשים לא טוב?
והסיבות הן סובייקטיביות, לא אובייקטיביות.
מהן שלוש הסיבות של האדם רע?
ככה בעל חובות הלבבות הוא אומר.
הדבר הראשון הוא אומר,
כשאדם מציב לו מטרות
מעבר ליכולות שלו,
הוא, דבר ראשון, הוא רוצה להיות מיליונר.
אבל אתה לא כזה.
אז הוא כל הזמן לא טוב לו, הוא מתוסכל.
זה יכול להיות בענייני ממון, זה יכול להיות בענייני משפחה,
זה יכול להיות בכל מיני דברים שהוא לא מציג אותם.
אבל הוא רוצה להציג אותם,
הוא לא מצליח להציג אותם,
אז הוא מתוסכל.
לא טוב לו, לא טוב לו.
אדם צריך להציל לו את המטרות בהתאם ליכולות שלו והכוחות שלו.
זה דבר שני, הוא אומר,
למה לאנשים רע?
כי הם יתרגלו לטוב.
התרגלת לטוב?
לא, רק אתה יורד קצת מהטוב שלך? כבר רע לך?
אז מה?
מה זה עין רעה?
זה היה בדיוק.
זה היה בזכות על האנשים,
והכל שלי.
כן.
הוא נותן דוגמה, משל,
לילד שאימצו אותו,
והזה שאימץ אותו השקיע בו הרבה מאוד, ובסוף הוא בועט בו. אותו, כשהוא גדל, הילד הזה,
הוא בעט באדם הזה שאימץ אותו.
ואותו אדם שחרר מישהו מהכלא.
והוא אסיר תודה, תודה, תודה.
הוא שואל, למי עשה יותר טוב?
למאומץ או למשוחרר?
אלא מה, המאומץ לא מכיר בטוב.
מגיע לי, מגיע לי.
דרך אגב, יש ילדים כאלה.
מגיע לי, מגיע לי.
מגיע לי. מה מגיע לך?
תגיד תודה שבכלל באת לאוויר העולם.
תגיד תודה להורים, צריך להגיד תודה להורים.
כן או לא?
כן או לא?
לא כל אחד זה מובן מעיני.
דרך אגב, נודע לי אתמול,
נינה.
איזה שמחה.
ההורים בשמיים,
ההורים בשמיים,
הסבא והסבתא,
ההורים בשמיים,
הכרת הטוב?
טוב, נראה אתכם אחרי חודש ימים שמגדלים את הנינה.
זה לא פעם.
המבט הטוב או הרדיו לדבר, כמו שאמרנו, סובייקטיבי.
זה לא דבר אמיתי.
זאת שאלה איך אתה,
וכוחות שלך, והעין שלך,
ואיך אתה מתמודד עם זה, כל הדברים האלה.
הדבר השלישי שאומר בערך חובות הלבבות,
שלאנשים לא טוב,
נותן מסע למה הדבר דומה.
אנשים שבאמת הגורל לא שפר להם.
לפעמים, לא עלינו, נולד ילד עם בעיות,
עם קשיים,
וזה,
ואו משהו, הוא חלה, או כל מיני דברים שהם באמת,
על פן דברים הם לא טובים.
קורה דבר כזה?
קורה דבר?
בוודאי.
אז הוא נותן משל איך מתמודדים עם תופעה כזאת,
שהלא טוב הוא לכאורה אובייקטיבי.
והנה, אתה רואה, יש כאן קושי.
כן.
אז הוא אומר, בין חובות ראיות, למה המשל דומה?
לעיוור.
עיוור אומר,
מהו העיוור?
יש שני סוגי עיוורים.
יש עיוור, הוא אומר, שהוא הולך בחדר,
הוא נתקל בעמוד, בשולחן, במה שיש,
וכל הזמן מתלונן.
מי שם כאן את השולחן הזה?
מי שם את העמוד הזה?
זה כל הזמן מתלונן,
יכול לקרוא דברים כאלה.
זה עיוור טוב?
זה עיוור טוב?
אי אפשר לשמוע. אה?
אי אפשר לשמוע. אתה מתחיל ללמד זכות, זה בסדר גמור.
ויש עיוור טוב, כל פעם שהוא נתקל במשהו,
הוא מבקש סליחה.
הוא אומר, אני עיוור, אני לא רואה.
ככה הוא מדגיש.
שני סוגי אנשים.
יש אדם שנתקל בדברים, יש לו קשיים וכל זה,
והוא לא יודע להתמודד, והוא מאשים, מאשים את
העמוד ואת הזה ואת הזה.
הכי גרוע, מאשים את אשתו בדברים כאלה.
זה בסדר?
זה בסדר?
זה בסדר? אל תתחיל עכשיו עד בארץ.
באמת.
אסור.
הוא כבר התחיל מהאדם הראשון.
הוא כבר, היי, לא... זה היה בדיוק החטא של האדם הראשון.
נו, אז מה? זה ממשיך. אז מה?
מה, אתה צריך להצדיק את זה?
שמעת?
באה התורה ללמד אותנו מה לא לעשות, ואתה אומר, הנה,
זו דוגמה, אז אני...
אלא מה, אדם צריך להבין, הקשיים שיש לו בחיים,
ואין אדם שאין לו קשיים בחיים חוץ ממני,
תשאלו אותי למה,
אני לא אגלה לכם.
הקשיים הם סובייקטיביים,
תלוי איך אתה מתמודד עם זה.
אתה יכול להפוך את הקושי למנוף
ולהתעלות וכל זה, אתה יכול, את הקושי,
כמו,
היה אצלי השבוע,
כן, השבוע,
מתחילת השבוע.
יש לי משפחה,
משפחה, והם באמת סיפרו לי על הילדים שלהם,
והמשפחה ממש,
על קשיים עצומים, קשיים עצומים.
והם שאלו אותי את השאלה הפשוטה, איך אנחנו מתמודדים עם זה?
סיפרתי להם סיפור,
שהיה לי איזה סיפור אמיתי, שפעם, לפני עשרות שנים זה היה,
נכנסתי כאן לבית בשכונה,
ואני נכנס לבית, ואני רואה בחור מגודל,
בן עשרים וכמה,
יושב על המצפה,
ומשחק בלגו ונוטף לו ריר מהפה.
ילד מפגר,
פיגור מאוד קשה.
ואני נכנסתי הביתה, נרתעתי,
זה לא נעים.
אימא שלו,
תימניה זקנה,
רואה אותי מחייפת.
בואנה, בחור צעיר, היא אומרת לי, אז הייתי צעיר,
קצת יותר צעיר.
בואנה, בוא אני אלמד לך משהו.
אז היא אומרת לי,
אני אלמנה,
הרבה שנים כבר.
אתה רואה את הילד הזה?
זו החבילה שלי.
ואני אלמד אותך מהחיים שלי, כל אדם יש לו חבילה, ככה הוא אומר,
והחוכמה בחיים, לסחוב אותה,
שלא תקבור אותך.
וואי, וואי. אמרתי לה תודה רבה,
תודה רבה.
היא מניעה חשמה,
אישה חשמה.
זה ההדגש הזה,
זה
ומתנהלת עם זה.
שאלה, איך אתה רואה את הדברים?
זה הבעל חובות הלבבות.
זה מה שאר צודק כאן אומר. בוא תסתכל על דברים הטובים.
למה אתה מחפש את הדברים הלא-טובים בכל דבר ולהתלונן על כל דבר?
זה בסדר?
זה בסדר?
אה?
כן. כן?
מי אמר כן?
תמשיך להתלונן.
רצית לשאול או רק להגיד שזה בסדר?
ההמשך של הדברים של רבי יהודה באותו עניין של איך מתמודדים עם משבר
או קשיים או משהו כזה.
המדבר הוא פרק הזעזועים.
לכל אדם יש לו את המדבר שלו, נאמר, את הזעזועים שלו,
את הדברים שלו.
אבל יש להבין שאין כאן אריסה חס ושלום.
או עזיבה לא ייטוש השם את עמו.
כי לא יטוש השם את עמו.
כל ייסורי הדרך ונוראותיו הם הסלמה ושכלול של הבריאות הכללית,
היסודית של כלל ישראל,
כי הקשיים והמשברים בונים אותנו,
כולל במדבר.
כך הוא הסדר ההיסטורי האלוקי של קוראי הדורות מראש.
ההיסטוריה זה לא מקרים,
זה תוכנית, זה פרוגרמה,
שיש לה ראשית,
יש לה אחרית.
ובדרך, בין הראשית לאחרית יש קשיים.
זה בסדר גמור, הקשיים האלה.
ועכשיו נזכרתי, יש לי נכד שעכשיו התגייס לדובדבן.
דוד.
למה קוראים לזה דובדבן? אני לא יודע.
אבל היא יחידה, הנבחרת כנראה, הוא משהו.
קשיים עצומים.
מבסוט, חלה.
מה אתה מבסוט?
הוא נכנס לזה מרצון,
הוא רוצה את זה.
למה? זה בונה אותו,
הופך אותו בחוץ לנער,
לגבר.
אז יש קושי,
אבל הקשיים האלה הם חלק מהבנייה שלנו,
שכל מהלך הדרך משלים ומשכלל.
למרות כל הקשיים.
הדרך היא מין גיהנום לכאורה,
אבל עניינו של גיהנום זהו להשלים,
לחזק.
כן, ככה צריך לראות את החיים.
המדבר הוא במידה מסוימת מין הסתרת פנים, לכאורה,
אבל זו ירידה לצורך עלייה בסך הכל,
המצב המדברי הזה.
ההתעכבות מדברית בהופעות של בריאות האורגניזם הכלל-ישראלי.
אבל למרות הכל, אנחנו מוכרחים לעבור את המדבר הזה,
אין ברירה, כל אחד עם המדבר שלו.
אין ברירה.
וריבונו של עולם נמצא איתנו בכל המצבים,
בין בגן עדן,
בין בגיהינום.
שאלו אותי מאיפה אני יודע,
הייתי גם בגן עדן
וגם בגיהינום.
זה בסדר?
זה בסדר?
אבל מי היה איתי?
גם איתך?
קצת המודעות לזה.
זה.
כל התקלות האלה גרמו לעיכוב והופעת עניין כלל ישראל בעולם, ובסוף זה מתקיים.
זה נושא אחד. נושא שני, ברשותכם,
כמה דקות יש עליכם,
נושא של משבר שהופיע בפרשה שלנו,
זה עניין זכור את אשר עשה לך, עשה למירים.
הסיפור הזה על מירים הוא סיפור שבא ללמד אותנו איך
להתמודד עם הקושי הכי,
הכי קשה בחיים.
לגלות לכם מהו?
כן.
לגלות? כן.
הקושי הכי קשה זה לשון הרע במשפחה.
במשפחה. זה הקושי הכי גדול.
זה העניין של מרים.
וזכור, יש כמה דברים שיזכור,
זכור את יום השבת יקצור,
זכור את הסור יוצא לך עמלק.
פתאום, גם תזכור את מרים, מה היה איתה?
מה היה עם מרים? מה היה כל ה...
ישבו משפחה,
אח ואחות,
מדברים. על מה מדברים?
על מי מדברים?
על משה.
על השלישי.
ולא, בסך הכל מרים אומרת, תראה, למה, תראה ציפורה התלוננה, זה,
מה,
זה בסדר?
זה בסדר?
מי אמר לא?
למה?
מדברים, המשפחה,
שיחת רעים.
הכלל הוא בשמירת הלשון.
רוב לשון הרע, איפה זה?
בבית.
במשפחה?
באנשים ברחוב לא מדברים.
בבית, כן.
אדם מרשה לעצמו
להגיד ככה, חופשי, חופשי.
זה מה שהסיפור שמרים בא ללמד עצמה.
ואיזה משפחה?
המיוחסת ביותר.
משה רבנו, אהרון, מרים.
הייתי אומר, נו, הם אולי לא, לא הם, משם תלמד.
כן? כל כך צריכים להיזהר בזה.
אתם אנשים מבוגרים כבר,
אבל אתם צריכים להבין שילד
ששומע לשון הרע בבית,
הילד הזה הוא פרובלמטי.
שאלו אותי למה.
מי שאל?
יש לו שריטה בלב.
שריטות בלב.
זעזוע.
מזדעזע.
היום
מה שנקרא המשפחה,
לא רק בעם ישראל, בכל העולם במשבר נורא,
בכל העולם המשפחות במשבר נורא.
זה דבר רוחבי, זה לא פלוני אלמוני או משהו כזה.
זה דבר רוחבי.
ורוב הקשיים בכל משפחה נובע מזה שמדברים לשון הרע אחד על השני.
זהו, זה מה שהתורה באה ללמד אותנו.
עסקים במשברים?
או,
זה משבר גדול.
והייתי רוצה, אני לא רק באופן משפחתי,
אלא גם באופן ציבורי ולאומי,
אנחנו נמצאים כרגע בעיצומו של תהליך של בירור לאומי לא פשוט,
ומתחילים לדבר לא יפה אחד על השני. זה בסדר?
זה בסדר?
מה צריך לעשות?
לתקן.
מי אמר לתקן?
מה לתקן?
ללמוד חפץ חיים. מי האיש החפץ חיים?
אוהב ימים לראות טוב,
אבל מה זה ימים לראות אותו? גם את ההוא שאתה לא מסכים איתו,
וגם את ההוא שאתה לא מסכים איתו.
סליחה?
אי אפשר להשאיר את המגרש אצלנו.
אתה צודק.
כולנו עם אחד.
כל אחד יש לתפקיד שלו.
זה מה שהסיפור על מרים בא להגיד לה.
אם כבר עוסקים בדרך,
זה דבר כל כך חשוב.
ברכתי שנזכה כולנו לשמור על הלשון,
לא לדבר האחד על השני, בסדר?
ומי שידבר האחד על השני, אני אתן לו עונש.
מה העונש?
לבוא למחר.
צריך לשמור גם ברמה האישית, המשפחתית,
וגם הלאומית, צריך לדעת לדבר.
(צחוק)
יון הוא שבת שלו.
ישראלינו.
יון הוא שבת שלו.
::::::::::::::::::::::
