טוב שלום לכולם הייתה לנו איזושהי הפסקה
אנחנו עדיין במשנת הציונות הדתית אנחנו לומדים את הסוגיה הזאת מתחילת השנה
סיימנו חמישה דפים
חמישה דפי מקורות והגענו לדף השישי
נכון שהדף השישי הוא לא הספקתי לסדר אותו בצורה של השיעור הזה אבל בעצם מה שהתחלנו פעם שעברה
זה לברר את ארבעת ההכנות שעם ישראל עשה
לפני מתן תורה אמרנו אני רק חוזר על הדברים שהזכרנו אמרנו ככה לכל הדעות על פי החשמון של הגמרא
ועל פי הפסוקים בתורה
עם ישראל הגיע להר סיני באלף בסיוון לכל הדעות לכל הדעות שנאמר ביום הזה באוגמד בר סיני לכל הדעות מתן תורה היה בשבת
חז"ל דרשו מה שדרשו
מחלוקת חכמים רבי יוסי האם עם ישראל הגיע באלף בסיוון
האם זה היה הגיע להר סיני האם זה היה ביום ראשון
בשבוע או ביום שני בשבוע לפי רבי יוסי עם ישראל הגיע ביום ראשון בשבוע
ואם כן מתן תורה היה בשבת קרי בז' בסיוון
זו שיטת רבי יוסי שיטת חכמים
עם ישראל הגיע לאר סיני ביום שני היה ראש חודש סיוון יום שני
ומילא מתן תורה בשבת אם כן מתן תורה היה בו' בסיוון וכך הלכה כדעת חכמים
הרב מסביר מה ההבדל בין חכמים לרבי יוסי הרב בן היה מסביר
מה ההבדל בין חיים לרבי יוסי, מדוע לפי רבי יוסי גם היום הראשון של השבוע
חייב להצטרף, להיות הכנה
אולי כדאי גם לי דף אחד שאני אגיד לכם איפה להסתכל
אצלי בספר זה משהו אחר
לא נורא לא נורא מה שיצאתי
הרב מסביר בעינייה מדוע לפי רבי יוסי חשוב לשיטתו
לומר שכבר היום הראשון בשבוע של אותו שבוע של מתן תורה היינו כבר כהכנה למתן תורה
יום א' בשבוע היה גם א' סיוון. לפי חכמים,
הרב מסביר מדוע יום ראשון בשבוע לא חלק מהכנה למתן תורה,
לא למדנו את הסוגיה הזאת, אין היה חשוב ביותר
מחלוקת חכם רבי יוסי לגבי יום ראשון בשבוע של אותו שבוע.
בסדר? לא דיברנו על זה פה.
מה כן דיברנו?
הלכנו לפי הפסקאות בעין היה, על פי שיטתו של רבי יוסי,
סליחה, שלא נפסקה להלכה,
אבל העקרונות אותם עקרונות,
שחז"ל עושים סדר גם לחכמים, גם לרבי יוסי,
מה בעצם קרה בימים שקדמו למתן תורה.
בימים שקדמו למתן תורה, עמיסה ניגע להר סיני באלף סיוון.
יופי, מתן תורה נחלף לפי חכמים, ניתן
בו' בסיוון, קרה בו' בסיוון.
יופי.
מה עשינו שם שישה ימים?
זה כמו אחד בא ללמוד במכון מאיר.
הוא מתחיל ללמוד בשבת,
אומרים לו תבוא ביום ראשון. טוב, ברוך הבא, הגיע יום ראשון.
ומה עכשיו יושב פה בדלת, בכניסה עם השומר, מה?
מה עשינו שם שישה ימים?
לרבי יוסי שבעה ימים.
כנראה נדרשה איזושהי הכנה.
ובאמת חז"ל בגמרא,
שבת פ"ז,
מתארים את ההכנות שעם ישראל עבר לקראת מתן תורה.
באל"ף בסיוון, לרבי יוסי יום ראשון בשבוע, חכמים יום שני בשבוע,
עם ישראל הגיע להר סיני, אומרת הגמרא, מה קרה אז?
לא אמר להו ולא מידי משום חולצ'ה דאוחה.
פשט קודם כל.
מישראל אחרי חודש וחצי הליכה במדבר מליל ט"ו בניסן, מיום ט"ו בניסן
עד א' סיוון
מליל
ט"ו בניסן עד א' סיוון חודש וחצי ותינוקות נשים עייפים רצוצים וכולי צריכים לצבור כוח להתרענן
אז הקדוש ברוך הוא באופן פשוט לא אמר לאווה לאומי דיומת הגמרא משום חולשה דאוכה תסתכלו
הדף יצא באמת קצת קשה טוב אז לא נראה לי שאתם צריכים לראות את זה בקיצור תאמינו לי
בסדר, אז אם כן, ההכנה הראשונה, כמו שלמדנו פעם קודמת, הייתה השתיקה האלוהית.
לכאורה השתיקה הזאת היא לא הכנה,
היא שב ואל תעשה.
לא, השתיקה האלוקית הזאת, כמו שלמדנו פעם שבע, תכף נחזור על זה בקיצור, נמרץ,
השתיקה האלוקית הזאת יש לה משמעות אדירה.
ההכנה הראשונה, א', סיוון, שתיקה.
ההכנה השנייה, ב', סיוון.
עם ישראל צובר כוחות,
ברוך השם,
וביום השני הקדוש ברוך הוא מתחיל לדבר איתנו.
האמירה הראשונה שהקדוש ברוך הוא אומר לנו ואתם תהיו לי ממלכת כהנית וגוי קדוש.
אמירה, נקרא לזה שתיקה אמירה, הלאה. עד לכאן
כמו שחילקנו באותו שיעור שתי ההכנות
הייתי אומר של החזון
למה ניתנת תורה לעולם
מה עם ישראל אמור לעשות עם התורה הזאת
אלה שתי ההכנות של החזון
הלאה שתי ההכנות היותר מעשיות
ביום השלישי ג' בסיוון
הקדוש ברוך הוא אמר לנו מצוות הגבלה
מצוות הגבלה באופן פשוט
שתי הגבלות, הגבלת ההר והגבלת העם, כפי שמדייק הנציב
בהקדמתו לפירושו לתורה.
אם כן, עם ישראל נדרש לא לעבור, לא לגעת, לא לעבור את הגבול ולא לגעת אפילו
בהר סיני, ונדרש באופן פשוט, תכף נכנס לזה,
כל אחד לעמוד במקומו המתאים לו, בהר סיני, כל אחד עמד במקום כשהנשמה שלו קיבלה תורה,
לפי האופי שלה והייעוד שלה, תכף נדבר על זה.
בסדר, זו ההגבלה.
ביום הרביעי,
מצוות פרישה,
אל תיגשו לי שישה שלושת ימים.
אם כן, ארבע הכנות: שתיקה, אמירה,
הגבלה, פרישה. יופי. מה למדנו פעם קודמת? אלה תקנות אם אני טועה.
מה למדנו פעם קודמת?
למדנו על שתי ההכנות של החזון.
זאת אומרת, הכנה הראשונה: שתיקה אלוקית.
שאנו קושיה עצומה.
הקב"ה נמשל לחתן,
עם ישראל נמשל לכלה,
מעמד הר סיני מקום החופה,
תורה כתובה.
נו, החתן מחכה לכלה,
2,448 שנה לפני בריאת העולם עוד עדיין, ישראל קדמו לעולם.
סוף סוף הכלה מגיעה על החופה.
הייתי מצפה שחתן יתנפל על הכלה, יגיד לה מיד,
ורד מקודשת לי.
דיברנו על זה, לא?
גם הגבלה ופרישה דיברנו?
כן. אה, אז אני יכול לשיעור אחר, אבל מי היה פה בשיעור ההוא?
מי לא היה פה?
אז אין בית מדרש שאין בו חידוש,
אנחנו, גם שיעור קצר,
אז נלמד את כל הארבעה,
אבל נחבר את האנשים, ובפעם הבאה נכין דווחה.
בסדר?
תעדכן אותי, אני לא זוכר.
טוב, אם כן, הכנה ראשונה, שתיקה. אז אמרנו, איך יכול להיות?
החתן מחכה להכלה מאז מבחינת העולם או לפני מבחינת העולם.
תגיד מיד להכלה אחת מקודשת לי. תשובה,
היא הכנה ראשונה למתן תורה.
כל זה קשור לסוגיית משנת הציונות הדתית.
כלומר,
אם הקדוש ברוך הוא היה נותן לנו תורה,
כשאנחנו חלשים ועייפים ורצוצים מן הדרך,
הייתה יכולה להתייצר אצלנו איזושהי תודעה,
איזושהי מחשבה שהתורה והחיים,
התורה וכוחות החיים הטבעיים,
הגופניים, הנפשיים וכו',
סותרים אחד את השני.
ולכן כדי שהתורה תוכל להתקבל, כל זה טעות,
כדי שהתורה תוכל להתקבל בעם ישראל,
הקדוש ברוך הוא כביכול בכוונה סיבב אותנו חודש וחצי במדבר, אייף אותנו,
שבר לנו במרכאות את כוחות הגוף והנפש,
כדי שאחרי שכל כוחות החיים הטבעיים יהיו,
איך נקרא לזה, מרוסקים,
עכשיו הוא מתנפל עלינו לתת לנו תורה.
ככה היינו יכולים לחשוב בטעות,
כדי שלא תיווצר הטעות הזאת.
ונחשוב שהתורה והחיים זה שני, ושלא נטעה ונחשוב שהתורה והחיים זה שני דברים סותרים.
אני מדבר בשפה של מכון מאיר.
זה כמו אחד מגיע למכון מאיר.
מלא כוחות, מלא כישרונות.
יופי, חלק מהכוחות והכישרונות, הוציא אותם עד היום אל הפועל,
בצורה מתוקנת, נקווה.
חלק מהכוחות והכישרונות, פחות בצורה מתוקנת. שלוש נקודות, בסדר.
יופי.
אז הוא מגיע עכשיו למכון מאיר, הוא אומר לו, תשמע, אתה רוצה תורה?
אין בעיה.
שים איקס על כל כוחות החיים שלך, כל הכישרונות שלך, כל החלומות שלך, לפח.
אתה עכשיו אדם חדש.
אפשר לחשוב כך.
אני עוד אוטוטו נראה לי כ-30 שנה במכון מאיר.
פגשנו הרבה בעלי תשובה
בסגנון הזה.
אני אומר את זה עד הקצה.
מחיקת העבר ובניין איזשהו עתיד מדומיין,
שבא למחוק את כל העבר.
היינו יכולים לחשוב כך.
לכן כל זמן שכוחות החיים הטבעיים חלשים,
רפואיים, מדולזלים,
התורה לא יכולה להתקבל.
כי התורה לא סותרת את החיים.
אנחנו עכשיו בחזון.
התורה באה לקחת את כל כוחות החיים החומריים הטבעיים ולרומם אותם,
ולהצמיח אותם, ולקדש אותם.
זה בעצם, בשביל זה ניתנה תורה בשפה יותר קוקניקית.
הכנה הראשונה,
קודש בחול.
עם ישראל הולך לקבל תורה, עכשיו איך זה קשור למשמעת הציונות הדתית? כי זה משמעת הציונות הדתית.
לא קודש,
שהוא הראשון שדיברנו בהתחלה, בהתחלה, לא קודש הנבדל מן החול,
קודש המתגלה בחול. לכן כל זמן שהחול חלש,
אי אפשר שהקודש
יחול בו, כי אין על מה לחול.
החול חלש. זה נכון, סוגריים, תכף נגיע לשם,
שיכול להיות שבאופן זמני צריך לשים חלק מכוחות החיים,
שכרגע אני מתחיל להבין שגיליתי אותם עד עכשיו בכיוון הלא נכון,
ברמה כזאת או אחרת,
יהיה נכון שחלק מקורות החיים צריך לשים אותם כרגע בצד.
לא להשמיד אותם,
אלא להמתין איתם.
שמים אותם בפוסט באפסנאות,
נצמיח בעניין של תורה, אחרי זה נחזור אליהם, נגלה אותם נכון.
בסדר גמור, חלק מקורות החיים, תכף נראה גם, אי אפשר לגלות בהם את הקודש.
אם כן, הכנה ראשונה, רבותיי,
שתיקה אלוקית.
מה השתיקה הרועמת האלוקית?
זה הדיבור האלוקי הכי נוקב, השתיקה הזאת.
מה באה ללמד השתיקה הזאת?
שהתורה צריכה לפגוש את החיים.
התורה צריכה לרומם את החיים.
וכשכוחות החיים, ואתם הדבקים על השם אלוהיכם, חיים, כורכם היום.
ולכן, כשהתורה פוגשת,
או יכולה לפגוש,
כוחות חיים מדולדלים,
חלשים, רפואיים, כוחות חיים חומריים,
רפואיים,
אי אפשר לתת תורה ככה.
לכן עיקרון ראשון,
במה אנחנו מאמינים, מה תורתנו?
מגמת התורה, קודש,
בסדר? נקרא רגע שני משפטים בעין היה אצלכם, אני לא יודע.
אפשר לזהות את זה פה?
לא יודע.
תסתכלו רגע בעמודה אמצעית,
עמודה,
אה, רגע, זה הפוך.
ככה נסתדר, אלעד, אלעד, ככה נסתדר, תודה.
תסתכלו רגע בעמודה אמצעית,
בערך
שורה חמישית-שישית מלמעלה, ננסה לקרוא.
"בחד בשבא לא אמר לו ולא מידים משום חולצה די אוחם",
אומר רב, הקדושה העליונה היא הבעת החיים השלמים בכל מילואם,
החיים החומריים,
ולכן העייפות, שזה קוד סודי לדלדול כוחות החיים הגופניים,
כמו העצבות, קוד סודי לדלדול כוחות החיים הנפשיים,
עייפות ועצבות, גוף ונפש.
אז כשכוחות הגוף וכוחות הנפש מדולדלים,
אי אפשר להופיע קודש אלוקי באדם או בחברה.
לכן, העייפות כמו העצבות היא מפריעה את ההתפשטות האצילית הרחבה והטהורה וכו' וכו'.
ולכן יותר טוב,
אולי עוד משפט אחד, האיה והיגיע יוכל תמיד להיות לברות, לטרף, למטלעותיו של העמלק הרוחני,
כמו שאמרנו אז, זה ביטוי חמור מאוד,
אשר לא ירא אלוהים.
נכון, אתה יכול להיות ירא מהשם,
אבל לא ירא מאלוהים.
אתה ירא משם י"ק שזה למעלה מן העולם,
אבל אתה לא ירא משם אלוהים שמתגלה בעולם.
כי אתה אומר, אני לא רוצה לגלות את האלוקים בעולם.
לכן, האם סגולת ישראל,
קדושת התורה,
קדושת ישראל, מטרת התורה לישראל,
היא לבדל אותנו מן העולם הזה,
לנתק אותנו מן העולם הזה,
לזלזל בעולם הזה,
לראות בו מוקצה מחמת מיאוס,
לנסות להתנתק ממנו כמה שאפשר.
מטרת התורה בדיוק הפוך, לרדת אל העולם הזה ולרומם אותו.
זה נקרא קדושה עליונה, כמו שהערכנו באותו שיעור.
לכן, אם הרושם
שיכול להיווצר,
אם הכבוד הוא היה נותן לנו תורה, הוא מתחיל לדבר איתנו
באלף בסיוון, כשהגענו עייפים מן הדרך,
כי בכל התורה והעייפות זה דבר שהולך בהתאמה.
אומר הרב, לכן יותר טוב שהרשמים הקדושים בקדושה עליונה
של קודש בחול ייתחרו מעט
עד אשר ישוב הכוח לעייף,
והחלש יוכל לומר גיבור אני,
ויחוש את גבורתו,
איזה גבורה שלא מתבלבל, גבורת הגבייה והבשר,
הגוף, החומר,
אשר עליהם, רק על גבם תכונן גבורת הרוח, או תכונן גבורת הרוח והנשמה העליונה את כיסא כבודה.
אבל הוא בעת החולשה.
חולשה דאוך, העם ישראל הגיע עייף מהדרך.
חלש.
מהדרך. ובעת החולשה,
שתוכל הרשימה להיות העליונה,
שתוכל הרשימה להיות מזדייפת, הרושם האלוקי
יכול להופיע עלינו בצורה מזויפת.
בסדר, כמו שאמרתי מקודם, בחור מגיע למחול מאיר,
הוא יכול לקבל רושם אלוקי מזויף.
וכביכול הוא עכשיו צריך להשמיד את כל כוחות אחרים הטבעיים שלו.
טעות חמורה.
אני מדבר כרגע בחזון,
לא בבפועל.
אבל בפועל יכול להיות, כמו שאמרנו, תכף נראה,
שצריך לשים בפוז, בסדר.
אבל בחזון, לא באנו להרוג אותך.
התורה לא הורגת אותך.
התורה באה להצמיח אותך.
בסדר?
לכן, ובעת החולשה, כשתוכל הרשימה להיות מזויפת,
לצייר
מה יכול להיות הזיוף, לצייר שהמבוקש האלוקי האידיאלי היא אותה החולשה,
רשלנות החיים ומיעוט צביונם,
צריכים להניח ל...
לכן,
עד שיקבוץ החיל והכוחות הגופניים והנפשיים,
יחלו ללכת במסלולם האיתן והבטוח, ורק אחרי זה, הקדוש ברוך הוא יתחיל לדבר איתנו. אם כן, רבותיי,
הכנה ראשונה לקבלת התורה,
סימון המגמה שבשבילה ניתנת תורה לישראל ולעולם,
גילוי הקודש בחול.
הכנה א', הכנה ב',
ביום השני הקדוש ברוך הוא מתחיל לדבר.
בסדר, הקדוש ברוך הוא, הבנו, כל זמן שהגוף חלש, אתה לא רוצה לתת לנו תורה,
כי התורה רוצה גוף חזק כדי לרומם את הגוף,
וגוף חלש לא יכול להתרומם.
הבנו, הלאה. ב',
עד כמה קודש בחול?
באיזה רמה?
מה גבול הגזרה?
מיד מופיעה, כמו שלמדנו כבר,
מיד מופיעה הסגולה העליונה, המגמה הסופית, האחרונה, האידיאלית, השלמה,
הכוללת של תיקון עולם, והיא
"ואתם תהיו לי ממלכת כהני וגוי קדוש".
כלומר, כבל אומר,
הקב"ה רוצה שתופיע תורה בישראל ובלעולם דרכנו,
לא רק כדי שיהיו אוסף אנשים פרטיים צדיקים
שחיים את הקודש בחול באופן אישי,
אלא אומה
עם, ממלכה, מדינה,
שמנהל חיים לאומיים אלוקיים.
הקב"ה רוצה צבא קדוש,
ביטחון קדוש,
כלכלה קדושה,
טכנולוגיה קדושה,
כבישים קדושים,
מערכת בריאות קדושה וכו'.
לכן האמירה הראשונה שהקב"ה מדבר איתנו זה החזון הסופי.
ראינו דוגמית לדבר הזה בית ראשון או דוגמית בית שני.
הרב כותב במהלך האידאות
שתקופת שלמה המלך הייתה תקופה שהזוהר קורא לה,
קרא לה "שיערה באשלמותה",
ירח מלא,
מעין דוגמית איך צריכים להיראות החיים הלאומיים הישראליים.
מצד אחד, שלמה עשיר עשירים קודש קודשים,
מצד שני,
שלטון מדיני מוחלט, הוא רודם מטפסחת עזה,
עושר כלכלי אדיר,
חוכמת שלמה מלכת שבאה.
בקיצור, מערכת כוללת
מהקודש עד הקודש בחול ברמת אומה.
ורק ברמת יחידים.
לכן אידיאל ראשון, קודש בחול,
לא קודש הנבזל מן החול.
עיקרון שני,
קודש בחול לאומי.
זה משנת הציונות הדתית.
אני לא מצליח להבין, באמת, אני לא מצליח להבין איך אפשר עכשיו אחרת.
עד לכאן החזון, עד לכאן האוטופיה.
אז מגיע הבחור למכון מאיר,
טעה שתי טעויות פוטנציאליות.
טעות ראשונה, קודש הנבזל מן החול. טעות שנייה, טוב, קודש בחול, באופן אישי,
אני צדיק, אוכל,
כשר, אוכל בצורת האכילה הנכונה, על המטרות
האמיתיות של האכילה וכולי. אחי, ברוך הבא לקריטת אמונה.
פה ידברו איתך עכשיו על אומה,
על עם, על מדינה.
אבל באתי לחזור בתשובה באופן אישי.
יוסי בוזגלו בא לחזור בתשובה.
שמעון,
זליקוביץ' בא לחזור בתשובה.
לא, אתה לא פרטי.
אתה שייך לעם,
והפרטיות שלך תופיע מתוך ההתקשרות שלך והכוח שאתה מקבל מהאומה והמגמה של האומה.
בסדר? אז אלה שני האידאות המהותיות.
קודש בחול, קודש בחול ברמת עם תופיע.
אחרי ששמענו את הגודל של שני האידיאלים הגדולים האלה, עכשיו השאלה איך מופיעים את זה.
יום שלישי מצוות הגבלה.
אני פשוט קצת רץ כי אני רואה את השעון מולי.
יום שלישי ג' סיוון מצוות הגבלה. מה זה הגבלה?
אומר הרב זה לא רק הגבלה,
להגביל אותנו לא לגעת בהר.
או לא רק הגבלה שכל אדם יעמוד במקום הנכון שלו בהר סיני. דרך אגב, אולי כדי להרוויח פה, הזכרתי פה את הנציב פעם שעברה.
הנציב שואל בתחילת פירושו לתורה,
כדאי לעבור פעם על ההקדמה שלו לפירושו לתורה. הוא שואל,
מי אני שנכתוב פירוש לתורה?
כך שואל הנציב.
טוב, דיברתי על זה? לא זוכר.
חשוב מאוד הנציב הזה.
אומר הנציב, חז"ל אמרו על פי הפסוק, כל השם בכוח.
לא אמרו כל השם בכוחו אלא כל השם בכוחו הכוונה כל השם בהר סיני בכוח שלו
לא כתוב כל השם בכוחו, בכוחו של הקדוש ברוך הוא, כתוב כל השם בכוח,
דרשו חכמים,
כל השם בכוח בכוח של כל אחד ואחד.
אומר הנציב
כל אדם מישראל
עמד לפני מתן תורה ובמתן תורה במקום מאוד מיוחד
שהוא המקום שלו לקבל תורה אישית פרטית מתוך המעמד הכלל ישראלי כמו שאמרנו עכשיו
לקבל את התורה הפרטית האישית שלו,
לפי האופי שלו והייעוד שלו.
ולכן בעצם כל אדם קיבל, חוץ ממעמד מתן תורה כלל ישראלי, שזאת המגמה,
יש גם מתן תורה פרטי לכל אדם.
אנחנו לא מגזינים בפרט.
כשדיברנו מקודם, ממלכת כהן וכל כהן, זה לא אומר שאנחנו מוחקים את הפרט. חס ושלום.
הפרט רק יודע מאיפה בא ולאן הוא הולך.
הוא בא מכלל ישראל, והוא הולך למעמד כלל ישראל, ובדרך הוא מגשים גם את עצמו.
אשריך ישראל מכמוך, בסדר גמור.
אז במתן תורה, כל אדם, כל אחד מאיתנו, צריך להבין את זה,
דור יוצא מצרים וכל הנשמות.
מי שאימנו פה היום, מי שנינו פה אימנו היום.
כל הדורות, כל הנשמות, כולל אנחנו,
כל אחד מאיתנו, כל אחד עמד בהר סיני,
במקום ספציפי מיוחד.
היה איזה מין סדרן
של איזה די.אן.איי אלוקי,
שאמר לראובן, ראובן, זה המקום שלך פה. אתה עמוד פה?
שמעון, אתה פה?
לוי, אתה פה? יהודה פה.
יפה. עובר הנציב,
ולכן כל אחד קיבל תורה אישית?
יפה.
מה תפקידנו? עכשיו הגיע שמעון אחרי 3,500 שנה הגיע לעולם. ברור לך מה שמעון.
מה?
לא, אני רק רוצה להסביר עם מצוות ההגבלה.
אתה הסביר את ההגבלה של הגבלת העם,
לא רק הגבלת הער.
אני כבר מסכם את זה.
אז אומר הנציב, היות וכל אדם קיבל תורה גם באופן אישי מכוח המעמד הכלל ישראלי הזה,
אז בעצם התפקיד של כל אחד מאיתנו כשהוא יגיע לעולם מתי שיגיע,
זה להוציא מהכוח לפועל את הייעוד שלו.
כלומר,
הרבה מילים אחרות, זה לחזור למקום שבו כל אחד עמד בסיני.
כל אחד מאיתנו
הגיע למכון מאיר כדי למצוא את האישיות שלו, את הכוחות שלו, את הכישרונות שלו, את הייעוד והתפקיד שלו,
קרי בשפה של עכשיו,
לחזור למקום שבו הוא עמד בהר סיני.
אומר הנציב, אז השאלה מתהפכת.
אז זה לא מאיפה יש לי כוח לכתוב פירוש לתורה,
זה הפוך.
איך אני יכול,
מאיפה יש לי היעדר אחריות לא לכתוב פירוש לתורה,
כי כל הפירושים שכתבו, זה כל אחד עמד במקום שלו, אבל אף אחד לא עמד במקום שלי.
ואם אני ראוי ומסוגל לכתוב פירוש לתורה,
אז אם אני לא כותב פירוש לתורה, אל תמנה טוב מבהלה.
יש כאן היעדר אלוקי במציאות.
אז רק רציתי להגיד שיש שתי הגבלות כלליות שאנחנו בדרך כלל מדברים עליהן. הגבלה אחת, לא לגעת בהר,
לא לעלות על ההר, לא לגעת בקצהו.
זה גם הגננת לימגה אותנו.
הגבלה שנייה,
הגבלת העם.
הגבל את ההר וקידשתו והגבלת את העם.
הגבלת העם זה שכל אדם מישראל עמד במקום הספציפי שלו. דרך אגב, נציג גם לחלק לקבוצות.
הזקנים, הכוהנים, ממש מחלק לקבוצות.
בסדר?
יופי.
אלה שתי ההגבלות הרגילות.
עכשיו אני מתחבר אליו.
אומר הרב,
רגע, רגע, מצוות הגבלה יש לה עוד פירוש,
יותר כללי.
כשעם ישראל שמע את האידיאל הגדול של קודש בחול ברמת עם,
ממלכת כוהנים וגוי הקדוש, ממלכה של כוהנים.
גוי, גוויה הלאומית,
שמגלה קדושה בגוויה הלאומית הזאת, בגוף הלאומי הזה.
יופי.
איך אנחנו מגיבים,
גם כולכם מאיתנו,
כשאנחנו שומעים דברים גדולים,
אדם שומע איזה חזון גדול,
אדם מגיע היום למכון מהיר, שומע בשיעור איזה חזון אידיאלי.
יפה. גם כלפי עצמו דרך אגב, לא רק כלפי האומה,
או תיקון עולם, כלפי עצמו.
יפה. מה אומרים לו החזון, אז אני אומר לכם, כן, בדיחה צינית.
החזון,
שיהיה לך זקן
כמו של,
שכבתי את השם בחילה, ישורון, יפה.
אומר שמלאכי,
אחי, לא גדולות לי שערות בזקן.
אתה יודע מה, מתי נגד לך הזקן של ישורון?
אין סיכוי, שומע חזון כזה, שומע אידיאל הזקן של ישורון,
בורח ממכון מיר.
כמה שטויות מצרבניות, כן?
רק העיקרון. אז אדם שומע חזון רחוק,
חזון גדול, חזון שלם, חזון כולל,
יכול להגיב אחד משתיים.
או ייאוש,
כי הוא רואה את המרחק בין מצבו כרגע לבין החזון העתידי,
או התפעלות יתר, התלהבות יתר, זו תופעה של בעלי תשובה,
התפעלות יתר מהחזון הגדול.
שתי גדות לירדן, זו שלנו או זו שלנו, זו גם כן.
מסקנה, הולכים להקים יישוב ברבת עמון, ברור.
טוב, אני יום ורבע במכון מאיר,
עוד לא יודע לתרגם מילה מארמית לעברית.
לא מבין משפט שלם מהקשר בין מילה למילה.
אמרו לי שתי גדות לירדן,
ארץ ישראל השלמה,
תיקון עולם,
רץ להקים מישוב.
אחי, תרגיע,
שווה זה שנה, שנתיים, עשרים, שלושים שנה, מכון מירי חדן, אני אדבר איתך בכלל.
אז אחת הסכנות
של שמיעת חזון גדול,
סכנה אחת, זה ייאוש, כי אתה רואה את המרחק,
סכנה שנייה הפוכה בדיוק, התפעלות יתר.
אומר הרב, יותר יש לחשוש
מהתפעלות יתר,
מאשר מייאוש.
למה? כי עם ישראל הוא עם קדוש,
אז הוא שייך לאידיאלים הגדולים האלה.
אז ברור שהוא רוצה את המימוש של האידיאלים האלה.
לכן אומר הרב ביום השלישי ג' בסיוון,
הקדוש ברוך הוא אומר להם מצוות הגבלה.
מה זה הגבלה?
יושב כבודו.
מה זאת הגבלה?
הגבלה זה לא רק לא להגעת בהר,
ולא רק לעמוד במקום הנכון שלי בהר סיני ומשם לדורות,
אלא זה להבין שהמגמה האידיאלית של הקודש בכל ברמת עם, משנת הציונות הדתית, בשפה של השיעור הזה,
זה תהליכים ארוכים,
מסובכים,
מורכבים.
תגביל את ההתלהבות שלך, תהיה מוכן לנשימות ארוכות.
בלשון הרב סיודה, עצבים של ברזל.
תהיה עם עצבים של ברזל.
אין לך סבלנות?
מאוד קל להיות לבוש כמוני כרגע בלי לרמוז לשום דבר כמובן
שחור לבן
זה לבן בפנים, זה שחור בחוץ
זה נפש בהמית, זה נפש אלוהים, פשוט
אבל להיות צבוע
היא המשנה הלבנית, היא המשנה הכוללת, אז כבר מפחדים אם לא מסובכים
למה אדם קם בבוקר אומר מול המראה אלוהיי נשמה שלה תביא טהוריי
נכון נשמה שלי טהורה אבל תראה איך אנשה מופיעה בגוף תראה הגוף אני משתגע לפעמים
אז אם פרט ישראל עומד מול המראה כל בוקר, ואף על פי כן, למרות הבעיות, אומר אלוהי,
נשמה שאתה תביא טהורי.
אז כלל ישראל עומד מול המראה, אומר אלוהינו, נשמה שנתת בנו, טהורי.
זה מסובך מאוד.
בואו נקרא רגע מצוות ההגבלה, שהדף הזה לא צולם לחינם.
תסתכלו רגע, ברשותכם, צד שמאל,
שורה חמישית.
בטלטה בשבא אמרנו מצוות הגבלה.
רק אחרי שמציבים את האידיאל הנעלה,
המרומם והרחוק,
בכל יפעת תפארתו, ממלכת כהנים וגוי קדוש.
אומה שמנהלת את חייה הלאומיים על פי התכנים האלוקיים, על פי המהות האלוקית
וכולי.
דרך אגב, מה שקוראים לזה היום מדינת הלכה, זה מאוד מקטין את
האירוע הזה.
כי הלכה זה פרטים כאילו טכניים, מה עושים?
נחזור לארבע מיתות בית דין שרפה, עשה קהילה, הרג וחנק.
תגיד לי, מה, אתה בעולם מודרני,
אתה רוצה עכשיו סקילה?
איך אתה חי?
זה לא זה, זה משהו הרבה יותר גדול.
זה כשיקבעו איזה תרופה תיכנס לסלע תרופות,
מי שיקבע זה לא הרופאים בבתי חולים,
מי שיקבע זה התורה.
איך אתה מתייחס לאדם זקן מול צעיר, אדם בריא מול חולה,
תרופות מצילי חיים, תרופות משמרות או משפרי חיים?
זה דעת תורה.
איך מתנהגים מול אויב?
האם השמדה ואין בלתה?
האם הגליה?
האם נשים גדר ונחיה באי שלום אחד מול השני?
זה לא אנשי ביטחון ייתנו לנו פתרון פה.
התורה תיתן פתרון.
גוי רוצה לשבת בארץ ישראל, מהם סעיפי השלום?
מי קובע את זה?
אדון רייגן?
אדון בוש?
אדון קלינטון?
אדון אובמה?
אדון טרמפולינה? מי קובע את כל זה?
או שהתורה אומרת איך גוי יושב בארץ ישראל.
רבותיי, זה הרבה יותר.
מי?
ישמרו שבת כמו רבנותם או כמו רש"י, מה אתה אומר?
מתי הוציאו שבת?
זה לא זה בכלל.
זה משהו הרבה יותר גדול.
אה, כל כך גדול?
אפשרות אחת אני מתייאש, תראה איפה אנחנו נמצאים היום, מתי נגיע לשם, יש סיכוי.
אפשרות שנייה, בואנה, איזה יופי, אני מתחיל להתלהג, יאללה, קדימה, אסתער לשם.
אחי, סטנא שואי, סבלנות,
הגבלה,
זה מסובך, זה ארוך.
אני חוזר רגע למשנת הציונות הדתית.
זה שתפיסת הציונות הדתית היא תפיסה כוללת,
היא תפיסה שלמה.
זה נכון,
זה שהיא תפיסה מורכבת ומסובכת למימוש ולהגשמה.
לא בגלל זה אנחנו זונחים אותה,
ולא בגלל זה אנחנו חושבים שהיא לא צודקת.
יותר קל להיות שחור-לבן, הרבה יותר כאשר להיות פסים.
שחור-לבן אתה אומר, זה בפנים, זה בחוץ, זה מאוד פשוט.
בית כנסת בפנים, רחוב בחוץ.
רחוב זה כל מה שבדרך כלל הוא לא בית כנסת.
זה קל מאוד.
למה אחוזי החוזרים בתשובה לציבור החרדי הם יותר רבים מאשר הציבור הדתי-לאומי?
א', לא יודעת, צריך לבדוק, ב', גם אם נכון.
ברור, כי זה הרבה יותר קל.
ברור.
מה?
יש להם שירות נפש אדירה, תבוא עליהם ברכה.
נכון.
לכן,
רק אחרי שמציבים את האידיאל הנעלי, המרומם והרחוק, בכל יפת תפארתו, והנשמות מתעוררות להגיע אליו,
אז יש לחוש מפני התפרצות פתאומית.
זה כמו אחד מגיע למכון מאיר, אני יודע מה שאני מדבר לו, השערה מידיעה ודאית לאורך 30 שנה.
אחת הבעיות הכי קשות, הכי מצויות אצל חוזרים וחוזרים בתשובה מצויים בשלב הראשון, זה שהם חיים בסרט.
קוראים לזה אני באורות.
לא ספר אורות, אורות, אורות דמיוניים.
נכון.
עד שמגיע כיבוי אורות.
אנחנו לא מחפשים אורות, אני תמיד אומר פה שנים כבר.
התפקיד של הרבנים זה לא להלהיב את החבר'ה על התורה, זה להרגיע אותם על התורה.
להרגיע אותם על התורה במובן הזה של סבלנות,
תהליכים ארוכים ועמוקים,
לאט לאט.
זה שעשה הרבה חמוקים מהקוקו לזקן, מה אתה חושב, נהיית צדיק בזכות זה?
זה לא הסוגיה.
זה הרבה יותר עמוק.
כל אחד מאיתנו יודע מה זה עבודה על מידה.
מה זה להתחיל לצמוח כתלמיד חכם, קצת
בעניין התודעה הישראלית,
תורנית.
זה מסובך.
לכן,
על כן, רק אחר שכבר נאמר בתרי בשבא ונטיל למערכת כהנים,
אחרי שמגדל האורה
הוצג לעיני ישראל לדעת את רוממות שאיפתם המהירה והגדולה בממלכת כהנים וגוי קדוש, צריכים לעצור בהצ'טף המרוצה שלא יעבור גבולו שלו.
רבותיי, ממש ארבע הכנות לקבלת התורה של האומה,
ארבע הכנות לקבלת התורה של היחיד.
ממש.
אז משנת הציונות הדתית, ההכנה השנייה, בית סיוון, ממלכת כהנים,
היא דורשת, היא מחייבת, היא מכריחה הגבלה,
סבלנות,
ענווה
לתהליכים האלוקיים,
שותפות בתהליכים האלוקיים,
למרות שמורכבים, למרות שהם מסובבים.
אני לא מוכן להתגייס לצה"ל כל מנה שהפקודות הן לא כמו הפקודות שדוד המלך אם היה רמטכ"ל
היה מצווה עליי.
עד שאין פקודות, דוד המלך לא מתגייס לצה"ל.
אחי, לא הבנת.
לא הבנתי.
ההגבלה.
הפקודות הן עוד לא הפקודות של דוד המלך.
ומשרד המשפטים זה עוד לא משפט עברי.
שתי דקות זה עוד לא משפט עברי.
זה עוד לא משפט עברי,
זה משהו אחר.
אחרון, פרישה, הכנה רביעית פרישה.
יבוא אדם ויאמר, גם צינוד דתי זה חשוב מאוד,
יבוא אדם ויאמר, אידיאל גדול קודש בחול, יותר גדול קודש בחול ברמת אומה.
אוקיי, הבנתי, סבלנות, תהליכים ארוכים, עמוקים, סבלנות, הדרגה שלא יש שבירות, לא התלהבות יתר.
הבנתי.
אבל אם האידיאל זה קודש בחול,
לקדש את כל החול, כולל החול הלאומי,
לא פרישה.
יש דברים בחול שאי אפשר לקדש אותם.
בשם הקודש שבחול אנחנו מחללים את הקודש.
הרבה פעמים.
הזכרנו פה קורבן עולה.
גם קורבן עולה, שנקרא עולה כי כביכול כולו עולה על המזבח,
זה לא נכון.
האור לא עולה על המזבח.
העולה קודש קודשים וטעונה הפשט, ניתוח וכליל אישים.
טעונה הפשט,
מפשיטים את האור מן הבהמה, נותנים אותו לכהנים.
האור זה החלק החיצוני של הבן.
אז אפילו קורבן עולה, שנקרא כביכול כאילו הוא כולו עולה למזבח,
לא כולו עולה למזבח.
אז יש חול
שאי אפשר לקדש אותו.
כמשל,
רישות אל תיגשו אל אישה שלושתים.
לא אמרנו שצריך לפרוש מן האישה, רק אמרנו את העיקרון.
אז אם כן, מה רציתי להוציא מפה?
למשנתנו,
האידיאל שלנו קודם כל ברמת העם, אבל כדי שנוכל לעמוד בזה באופן מעשי,
צריך א', המון סבלנות,
המון ענבה לתהליכים הארוכים והמסובכים,
ולהיות שותף עם התהליכים האלה ובתוך התהליכים האלה,
וב. צריך לדעת שלא כל חול אפשר לקדש.
זה שאנחנו אומרים משפט אחרון שהזכרנו פעם שעברה, זה שאנחנו אומרים ממלכת קונים וגוי קדוש,
זה לא אומר ששיר
של מדינת ישראל בער או ביזיון, זה קידוש השם.
זה חילול השם.
לא כל חול מקדשים.
צריך לדעת את זה. זה התרבות הישראלית או לא התרבות הישראלית.
שתיקה, אמירה,
הגבלה, פרישה.
בשבוע הבא נכין שיעור חדש, בעזרת השם.
טוב, מי שלא היה פה, זה היה חשוב מה שדיברנו פה?
מי שהיה פה, אוסיף לך משהו אלעד?
הנציב. יופי, זה קצת חידוש.
טוב, חזק וברוך. סליחה על האיחור.
ברוכים תהיו.
ברוכים תהיו.
