שלום לכולם.
אחרי האורות הגדולים,
זה גם ישפיע, אתם מפרשת נסו,
אני הייתי ככה מראש הישיבה על קרן ביבנה,
רב גולדוויץ'.
היה הרבה דורש במדרש, במדרש רבה.
המדרש רבה בפרשת נסו,
קודם כל זו הפרשה הכי גדולה בתורה, פרשת נסו.
186 פסוקים.
יש שלושה דברים במספר הזה, 186. לא יודע למה,
אבל ככה מספר.
לא, 176, סליחה.
176. נסור.
בבא בתרא, מסכת הכי גדולה בש"ס, 176 הדפים,
וק"י"ח בתהילים,
176 פסוקים.
שמונה כפול 22. הרי זה כל עוד כפולה.
כל עוד יש שמונה פסוקים.
מה זה רומז, מה זה אומר, אני לא יודע,
אבל זה, אני יודע שזה המציאות הזאת.
פרשת נשוא, אז מה, בסוף זה לא עובד, הדבר הזה?
מה, אתה חושב שאתה הפותח, אני לא נמצאת ככה.
נכון.
אז מה זה אומר? למה הפרשה הכי גדולה?
כי אחרי מתן תורה, זה שפע של תורה.
במדרש רבא, פרשת נשוא,
כאילו, רוב הספר של המדרשים ובמדבר זה על נשוא.
שם הפרשיות קצת.
זה שפע של תורה.
אנחנו באים,
ברוך השם,
מה שזכינו, כל עם ישראל זכה,
ובעלת תורה מיוחדת,
ומקווים
שזה יפעל במציאות, ויהיה ישועות, ונחמות, וגאולות,
מכוח המתן תורה הזה.
אני לא יודע אפילו למה הוא הביא את מה זה פסקה,
איך היא קשורה לפרשה,
אבל לא יודע איך היא קשורה לפרשה.
בואו נראה, מצאתי משהו יפה כאן. מקור אחד. בזוהר הקדוש הוא אומר,
שואל הזוהר, איך מועילה תשובה?
הלא,
אדם בחטא פוגם את הכלל כולו.
התיקון הוא רק לעצמו.
כלומר, אתה,
כשאתה אדם הוא כלולי, הוא מחובר לכלל.
כשהוא חוטא, ממילא הוא מזיק לכלל כולו.
עכשיו הוא נתרחק מהכלל.
הוא נפגע, הוא מתרחק מהכלל.
הוא בא לתקן,
אז הוא מתקן רק את עצמו,
הוא לא תיקנת את כל מה שקלקלת למעלה בכלל.
איך התשובה מועילה, הוא שואל?
שאלה מדהימה.
הנה, ותירץ,
מה תירץ הזוהר?
שמתקן גם את הכלל כולו. לא.
אבל הוא שואל, צריך להבין,
בתחילה מה היכה סבר המקשן?
בוודאי, כמו שהיה הפגם, שוב הוא התיקון. כלומר, מה בכלל את בשאלה?
ברור, מה שפגמת אתה מתקן.
ועכשיו הוא מסביר את זה, הוא אומר, נראה ככה.
הכוונה שכל איש ישראל יש לו כוח כללי.
וכשחטא,
עדיין היה לו כוח הכלל.
הפגם עצום מאוד.
לא תחשוב שאתה פה פוגם רק בעצמך.
מסופר, נדמה לי, הרב הלל צייטן היה, השם יקום דמו, הוא נהרג בשואה.
הוא היה אדם גדול מאוד,
אדם גדול.
ככה שמעתי פעם מהרב אבינר,
נדמה לי, הסבר ממנו על העניין, מה פירוש שאני עושה דבר אחד וזה פוגם בכלל כולו.
אז הוא אמר שראו פתאום אנשים נוסעים באונייה,
וראו אדם, איפה שהוא יושב, מתחיל לקדוח מתחת לכיסא שלו.
אז אומרים לו, מה אתה עושה? אומר, מה, שילמתי כרטיס, אני אעשה פה משנה.
לא, אדוני, אבל אתה מטבע את כל הספינה.
נראה לי ככה, אני זוכר,
ציור מלפני 40 שנה, שהרב אבינר אומר,
משל יפה להבין את הקשר בין הפרט לכלל.
שילמתי כרטיס.
לא, אדוני, אתה לא, אתה פה, נוסע עם כולם.
אז לכן הוא אומר,
כל ישראל יש לו כוח כללי,
וכשחטא, עדיין היה לו כוח הכלל.
ועם כן, הפגם עצום מאוד.
אבל לאחר שחט נדחה מהכלל,
ומעשה ומעשה איש פרטי לבד,
איך יכולה תשובתו של מעשה אדם פרטי לתקן את הפגם שעשה בעודו איש כללי?
כן, זה לא אכזר. קודם היית כללי, פגמת בכלל כולו.
זרחקת מהכלל, עכשיו אתה פרטי.
איך אתה מתחבר לתקן את כל מה שפגמת בכלל כולו?
ועל זה אומר הזוהר, הוא אומר, מסביר את התשובה של הזוהר,
ועל זה תראה את שורה 12,
ותכף שמערער לעשות תשובה,
הוא נקלט בכלל, אף שעדיין לא עשה תשובה.
עצם הרצון, כמה הרב
רואה את התשובה מלא, יש פרק שלם, מעוררי תשובה.
מעוררי תשובה מתקנים כבר הכל, מביאים כבר...
תכף שגמר בדעתו, ממש הרב כותב שם פסקאות,
עד כדי ש... מה?
לא הוא מקיים אותם.
כן, אבל כשמאמת דעתו לחזור, אז זה כבר מחבר אותו לכלל, ואז כשהוא חוזר בתשובה, הוא כבר כן כבר מתקן את הכלל כולו,
גם כן, מה שפגם.
כן, ידוע חז"ל, אדם בא ואומר לאחד, רואים אותו איזה כזה עופפניק,
הושתק, לא רוצה להגיד, כן?
הוא בא לאישה אחת ומצא להתקדש לי, כן, בסדר.
הוא מקדש אותך על מנת שאני צדיק גמור.
אומרים, כל החבר'ה שם יעמדו, זה...
איזה קידושין אלה, צדיק גמור.
מדוגמה מקודשת.
מה קרה? השם ערער תשובה בדעתו.
עד כדי כך, ערעור תשובה, מתה, מתה, כן.
אז זה כאן, כיוון שערער
לעשות תשובה, הוא נקלט בכלל, אף שעדיין לא עשה תשובה,
כמו שאמרו חז"ל, מעניין,
זה פרשת נסורת, עוד מפגיש אותנו עם שבועות.
לפעמים קורה,
זה יותר נדיר, לפעמים קורה שנסור לפני שבועות גם.
זה מקרים מיוחדים.
בדרך כלל אחרי שבועות,
ולכן היא עמדה מלאה מתוך כל התורה שלמדנו.
אז הוא מתייחס פה גם לרות,
באופן טבעי יש פסקאות שמתייחס לרות.
כמו שאמרו ברות, כיוון שנתנה זאת להתגייר,
השווה אותה, כתוב, לנעמי.
לא יודע בדיוק מאיזה פסוק לומדים את זה, אבל היא כבר,
רק כשהיא חשבה, היא אמרת לו, אני הולכת איתך,
ואני,
אולי כתוב, והלכו שניהם יחידיו שם. מה כתוב?
מפה תנ"ך, הנה, יש לי תנ"ך רגע.
ננסה לראות, אני לא יודע מאיזה פסוק לומדים את זה, אבל כנראה שהיא אומרת לה,
באשר תלך ילך, ואשר זה אלוקי הראוי,
כנראה מהפסוק הזה,
בטח יש שם איזה פסוק שמחבר אותם.
אולי, הנה, אני חשבתי ככה,
ותרא כי מתאמצתי ללכת איתה,
ותכדל לדבר איתה, ותלכנה שניהם.
ותלכנה שניהם, אז זה,
ככה נראה לי, שמזה לומדים,
הם יחד עם אותו דבר.
רק כשהיא חשבה על זה, אחר כך כאן עשתה את הגיור,
אבל פה היא רק אומרת שהיא רוצה להתגייר.
אז כבר אומר בזה, היא כבר התעלתה ל...
ואם כן,
שורה חמי עשרה חזר להיות כוח כללי,
ואז יכול לתקן את כל מה שפגם.
וזה מה שאמרו לך, זעד ידו של הקדוש ברוך הוא פרוסה
תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מפני מידת הדין.
הוא אמר, הוא צריך לעשות להם איזה כביש עוקף.
אתם יודעים, יש חז"ל נפלא על זה,
שבא מנשה, בא לחזור בתשובה.
הוא היה, מה זה עשה, העמיד פסל בהיכל, ועשה והרג,
שישעיהו עשה דברים נוראים.
ותפסו אותו הקסדים, והתחילו להרתיח אותו באיזה
סיר.
והוא ראה שכבר זה אין מה. אמר, טוב,
התפלחי התפלחי קולה וכל האלילים שהוא מכיר.
הוא היה לא עוזר.
הוא אמר, אה, אני נזכר שאבא שלי לימד אותי פסוק, בצר לך, וקראת לה' אלוקיך וזה.
עזוב, אני אתפלל לה' אם הוא יעזור לי טוב. אם לא, הוא כמו כל הפסלים האלה.
נו, היית עוזר לאדם כזה?
אומר שם המדרש, והיו מלאכי השרת סותמים חלונות רקיע שלא תתקבל תפילתו.
זה ציור רוחני כזה, מה אפשר לסתום חלונות רקיע?
מה עשה כבוד? חתר לו חתירה מתחת לכיסא הכבוד וקיבל תשוב את תפילתו.
אמר, אם אני לא מקבל את תשובתו,
אני נועל את הדלת לפני בעלי תשובה.
בעל תשובה צריך לדעת שבכל מצב יכול לחזור בתשובה.
שם כתוב שווייתר לו השם, כתוב ויחתר לו,
עשה לו חתירה.
אז רואים...
אז זה דומה. זה דומה כאן שקדוש ברוך הוא יבדו פרוסה תחת כנפי החיות,
זה לקבל את זה בפני מידת הדין. אז תכף הוא ישאל כאן,
תחת כזה זה כאילו בסתר כזה.
וכבר ריגשו שורה 20, הלוא תשובה קדמה לעולם.
ולמה צריכים לקבל בחשאי תחת כנפי החיות?
למה? זו תשובה קדמה לעולם, היא קיימת, אז למה הקדוש ברוך הוא עושה איזה כביש עוקף כזה?
ולענן יובן,
לפי מה שהסברנו למעלה,
שמאחר שנדחה מהכלל,
שוב אינו יכול לבוא לתשובה.
אך זהו מחסד השם לקבלהו לכלל מתחת כנפי החיות.
כן, אז הוא עושה לו איזה חתירה כזו,
כביש תוקף לקבל אותו.
כי בגלוי זה כאילו מידת הדין מעכבת.
זאת אומרת, אתה לא יכול לקבל את האיש הזה.
וזה, אני לא יודע מה זה כאן, אולי
חסר לי פה איזה
מילה, או לא יודע מה זה, "שמח ישראל", לא יודע.
"לאורות נתן שאף על-ידי שבוודאי החותנה נדחה מקהל ישראל ברוחניות".
כמו שטמא גופני, נדחה מהכלל הגופני,
מכל מקום הוא מועילה תשובה כדברי הזרוע הקדוש. עכשיו הוא מוסיף, "בשבת נקל לבוא לתשובה".
בשבת יש פתחים מיוחדים, שערים מיוחדים.
כמו שכתוב, שבת, ראשי תיבות,
שבת, ראשי תיבות, שבת בוא תשוב, כן?
זה ראשי תיבות, מילה שבת, שבת בוא תשוב.
שבת הוא רז עד אחד,
וכל אחד בא לכלל,
ואז אין צריך שיהיה בחשב מתאחד כנפי החיות. כלומר, בשבת מקבלים אותך בלי כביש עוקף.
זה יפה.
יש לנו בפרשה הזאת, הנשיאים,
כתוב שכולם נבזרו נדבת המשכן והכול,
והנשיאים הביאו עגלות.
הביאו עגלות, ועם העגלות האלה
סחבו את המשכן במדבר.
עכשיו, מי קיבל עגלות? בני גרשון ובני מררי.
כי אלה סוחבים את הגרשון,
סוחב את היריות במשכן, כל הבדים וזה,
ובני מררי את הקרשים.
אז צריך עגלות.
כי את, בני קאט לא קיבלו,
כי עבודת השם עליהם, בכתף יישאו.
את המנורה, את המזבח, את השולחן, סוחבים בכתף.
את הארון
עם העבדים.
אז הוא אומר,
בואו נראה, מקור שתיים. כוונת הנשיאים שהקריבו עגלות לשאת את המשכן,
לכאורה אינו מובן
שמאחר שעונץ תבוא על העגלות,
אם כן הייתה הכוונה לשאת אותם הכל בכתף,
ואם כן הנשיאים חשבו לגרע מן המצווה,
ואנחנו כל פנים לכאות, לכאות תורה.
הוא אומר, מה, מה אתה ממציא? הקדוש ברוך הוא לא אמר את זה.
פתאום באים הנשיאים מביאים עגלות. מישהו הולך להביא עגלות?
אולי השם רוצה שיסחו את הכל על הכתף?
קרשים עצומים.
קרשים.
בסדר, אבל אתה רואה שאפשר להם. גם המנורה הייתה שוקלת. גם המנורה אהרון. כמה אנשים ביחד סוחבים?
כמה אנשים סוחבים קרש.
אה?
קרשת עתיד, אתה יודע...
הביאו אותם נורה, עכשיו את הכנסת.
גם הייתה שוקלת.
הוא אומר, על כל כך הייתה הכוונה לשאת הכל בכתף,
ואם כן הנשיאים חשבו לגרע מהמצווה.
כל פנים, מלאכות הורה, כי אם באמא הייתה הכוונה בכתף,
הייתה הנשיאה בעגלות, מיקרא גרא.
כן, זה פחות, עגלות זה פחות.
כמו שבבני קיאת, שהייתה המצווה לשאת בכתף,
והיה, מסופר לנו, אנחנו עכשיו קוראים את ההפטרה הזאת,
בארץ עוזה שמה, לא,
בנדב אביהו קוראים את ההפטרה הזו.
אבל שם דוד המלך מעלה את אהרון השם,
ושמו את זה על הגלה,
ופתאום
היה נראה שכאילו הבקר סוחב, שומט את האהרון,
ועוזה הוא ניגש להחזיק את האהרון שלא ייפול,
והוא מת במקום.
כי מה, אתה חושב שאהרון ייפול?
הוא מת בנס, הוא לא נופל.
זה היה כאילו פחיתות
שהוא התייחס לארון.
אז הוא אומר, שמה, ודוד המלך,
שורה שמונה מקור שתיים,
שהרכיב את ארון האלוקים בהגלה חדשה,
נאמר, כי לא דרשו כמשפט, לא עשו כמו שצריך.
והמדרש אומר, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך, שנים מכשירך,
בדבר שתינוקות,
שבית רבן יודעים אותו.
וכתיב כבודת הקדוש שלהם, בכתף ייסעו.
מה, איך אתה, כל ילד יודע את הפסוק, שאת הארון נושאים בכתף.
מה, שמת אותו על העגלה?
היה לדוד כאילו טעות בדבר הזה.
על כל פנים, השאלה היא מה הנשיאים מביאים פה,
עושים פה איזה חידוש
שהוא לא כתוב, לא נצטבור,
ואולי בעצם מגרעים את העבודה,
שהעבודה היותר גדולה זה לשאת את זה בכתף.
אומר השם ישמואל, ונראה,
שכוונת הנשיאים הייתה להמשיך קדושה אפילו לדברים נמוכים,
ואפילו בהמות
יראה להם רוח קדושה.
על כן לא הזכינו, זה משהו מדהים, זה גם כנראה ידיעה קבלית כזו.
הוא אומר שלא הזכינו הפרים, הפרים האלה שהם שמו בעגלות
וסחבו את הזה, הם נשארו כל הזמן.
ויש רואים שעדיין קיימים,
כי זה קדוש לעולם קיים, קדוש לעולם קיים, אהב תודה קובעים, קדוש לעולם קיים.
אז הם הקדישו את זה למשימה הזאת, זה לא הזכינו.
ועל כן משום, למה? משום הקדושה ששרתה עליהם.
וזה היה פתח, שתזדכך הנפש הבהמית שבישראל,
עד שיהיה ביכולת כל ישראל להגיע עד המדרגה העליונה,
כי הנפש הבהמית שלו לא תעכב באשר הוא כולו קודש, כמו שיהיה עניין עתיד לבוא במראה בימינו אמן.
הכל צריך לעלות.
אז הם מביאים עגלות ופרים,
כדי שכאילו זה גם הדבר הנמוך הזה,
נעלה אותו לעבודת השם.
וזה יכולים לעשות רק הנשיאים,
כי אני יודע שהנשיאים הם בכתר, במדרגה הכי עליונה,
נגד הזוהר, שיש בישראל מלכים, צדיקים, חוזים, נביאים,
מעורי תורה, גיבורים, חסידים, נבונים, חכמים,
ראשי אלפי ישראל.
כל זה אולי כלול בנשיאים, ובזה מדוקדק כפל לשון,
ויקריבו הנשיאים ראשי בתוותיהם. טוב?
אם כן, הוא אומר, הכוונה הייתה בעצם להמשיך את הקדושה גם לדברים היותר נמוכים, להעלות את הנפש הבהמית,
אז לכן הם עסקו במלאכה הזאת, בעגלות, בבהימות.
איזה?
כבתיקוני הזוהר.
אני עובר לעמוד הבא,
לא יודע, אולי נחזור לזה, הוא בשבע.
כן, כשהביאו הנשיאים את העגלות,
עוד משה התלבט, אולי בגלל מה שאמרנו, מה, לא כתוב זה, בגלל מה שאפשר לעגלות.
אומר הקדוש ברוך הוא, קח מאיתם, ויהיו לעבודת הקודש.
אז זה אומר, בעניין העגלות של הנשיאים,
שלא קיבל מידם,
עד שנאמר לו מפי המקום,
כמו שכתב רש"י,
והספרנו כתב שחשב משה שיהיה כל מסע הלווים בכתף.
הוא חשב שגם אהרון וכל זה, כנראה שזה מה שהפריע לו, מה, את המנורה, את הזה, גם לי?
לא, אה, סליחה,
הוא חשב, משה, שכל מסע הלווים בכתף,
כי לא היה פה הקלות.
עכשיו פתאום הוא אומר, מה הקלות האלה?
כמו שאמרנו, זה קשור לשאלה קודם, זה אולי
מנמיך את העבודה.
ואם כן, יש להבין למה לא היה כן דעת הנשיאים או הסכים על ידם. זה עוד פעם, הוא חוזר להרעיון הזה.
למה הקדוש-ברוך-הוא הסכים לדעת הנשיאים לסחוב בעגלות?
ונראה, דהנה בן רש"י, אמר רב נתן,
מה ראו הנשיאים להתנדב כאן תחילה?
ומלאכת המשכן לא נתבו תחילה.
מלאכת המשכן, כתוב, כולם הביאו, הביאו, הביאו, הביאו דברים בפרשת אולי ויקל.
כולם מתנדבים.
ואז כתוב, הנשיאים הביאו את אבני השוהם ואבני מילואים לאפוד ולחושן ואת הבוסם ואת שמן למאור.
זה לא דברים מי יודע מה. כולם הביאו כסף וזהב והכול.
הנשיאים,
כי מרוב שהביאו דברים לא נשאר להם מה להביא.
אז הם מצאו איזה משהו קטן להביא.
זה היה קצת כאילו, כתוב, הנשיאים בלי יוד.
הוא אומר, הורידו להם יוד בגלל שהם התעצלו במלאכה והביאו בסוף.
עכשיו, כשפשטים אותנו לך,
מיד רואים הנשיאים הביאו רק לא צו.
פה הם אמרו, כבר למדו לקח,
הם אמרו, אנחנו לא באים בסוף, אנחנו מביאים... שם הם אמרו,
מה שיהיה חסר אנחנו נביא, לא היה חסר כלום.
עכשיו הם התנדבו ראשונים,
זה מה שמתכוון כאן.
מה ראו הנשיאים להתנדב תחילה? אומלקת הילד לא התנדבו תחילה?
אלא כך אמרו הנשיאים, שם, בתרומת הציבור,
אמרו, התנדבו ציבור.
מה שהתנדבו, התאדלו. מה שמחסרים, אנחנו משלמים.
כיוון שראו שהשלימו ציבור הכל,
אמרו, מעתה מה יש לנו לעשות? הביאו אבני שעון והמילואים לאפות ולחושן.
זה לא היה מי יודע מה.
אבל כאן התנדבו כאן תחילה.
וכבר אמרנו ברמז,
הוא מסביר כאן,
זה לא רק משהו שהם חשבו, זה לא רק משהו טכני,
זה לא רק משהו טכני שהנשיאים חשבו שאולי יהיה חסר איזה פרט כזה או אחר.
זה משהו יותר רוחני, הוא אומר, הנשיאים חשבו,
אולי תחסר הכוונה, או האהבה, או היראה,
כן? את הכוונה בעשייה, אולי ישראל לא יעשו את זה בשלמות.
ואז הם ישלימו הם,
כידוע מעניין צדיקי הדור,
שמעלים את עבודת בני ישראל ותפילתם.
הצדיק
מעלה את הכול בתפילתו,
הוא נותן כוח
לכל עבודה של עם ישראל.
יש כתוב, אולי זה קשור, באברהם כתוב שם, אחרי שהוא התפעל על סדום, ויהיה על מעליו אשם,
ויהיה על מעליו אשם, מהצדיקים אמר קבל השכינה.
הם יסוד לכל...
צדיקי אדום מעלים את עבודת בני ישראל בשילתם.
עכשיו, מה קרה בתרומת המשכן?
כיוון שהשלימו את ציבור, את הכל מבעל אדם,
הבינו שאין זה תכלית דרך נרצה.
לא צריך לחכות. אנחנו, התפקיד שלנו,
תפקיד של הצדיק זה לפתוח את הדרך, להראות את הכיוון,
לסמן את המטרה.
אל תחכה, לא יודע, שהציבור יתעורר ויעשה.
תפקיד שלך לעשות את זה, תפקיד שלך לעורר, תפקיד שלך.
פעם בשיעור
למדנו, שיעור שרפתרו היה,
הוא אמר, הצדיקים
הם קובעים את מצב הדור.
ככה היה הלשון, קובעים את מצב הדור.
אז שאלתי אותו,
הם קובעים, הכוונה שהם אומרים מה המצב של הדור,
או שהם קובעים, הם מחליטים, הם מייצרים את
מצב הדור.
אמר לי
ההסבר השני, הם מחליטים, הם הפתעו.
ורואים את זה בארבעי מקומות, הצדיק אומר,
הוא מעלה את עשרה את תפילתם.
מה צריך הצדיק לעשות?
יש אורח חיים מפורסם בויקרא כ"ה כ"ה, ככה פרק כ"ה, פסוק כ"ה.
ששם מדבר נביא את העניין של "כי עמוך אחיך",
"כי עמוך אחיך",
מחר מגאולתו, הוא אומר "אין מאחל לקדוש ברוך הוא",
ומביא את דמי ישראל לגלות,
וחישב לו עד שנת היובל,
יש זמן שמיועד לגאולה,
והצדיקים צריכים לאור את העם.
ועל זה הוא אומר, עתידים ליתן את הדין
צדיקי עולם, שהם לא אורות בני ישראל לעלות לארץ, לעזות גאולה.
זה תפקיד שלכם.
מפורסם גם ה...
הנה, אנחנו אחרי השבועות.
ושבועות, יש הרבה שמקריאים, לומדים,
דברים שקרו בבית מדרשו של רבי שלמה אלכבד, של רבי יוסף.
הם היו בחוץ לארץ,
וישבו ולמדו בלילה הראשון של שבועות,
ופתאום הייתה להם התגלות מאוד מאוד מיוחדת,
רבי שלמה אלכבד כותב את זה.
זה מובא בתוך ספר השל"א.
הרב צ'יודה מקריא לנו את זה, ואני הרבה פעמים השתמשתי בזה. השבוע שמעתי מישהו מקריא את זה, נזכרתי שהייתי מביא את זה
ללילה הזה.
אז הם ישבו ולמדו, ובאה השכינה ואמרה,
אני השכינה, מדבר עם תוך גרונו של הבית יוסף,
והעליתם אותי עכשיו מאוד מאוד, שישבתם ולמדתם, כנראה שלא היה תיקון הזה הרבה שנים.
אחרי זה התפשט,
עד היום זה מיליון אנשים כבר לומדים בלילה.
אי אפשר לתאר כמה.
איזה לימוד יש, לא היה דבר כזה.
ואם הייתם עשרה, הייתם מעלים אותי עוד יותר. בלילה הישנים הם באו עשרה.
אבל מה היא אומרת להם שמה?
ואתם קומו ועלו לארץ ישראל.
וחמדת הממון, אל תתחשבו בזה. פרנסה היא לכם, ואיזה...
רב צודק היה מקריא את זה. מה היה, מה דיבר המגיד בבית יוסף? קומו ועלו לארץ ישראל.
אז הצדיק, והם עלו.
והם הביאו פה גאולה גדולה כל התקופה של עליית ה...
הארי וגוריו.
אם כן, עוד פעם, שורה 16 במקור 7,
צדיקי הדור מעלים את עבודת ואת תפילתם.
אז בתרומת המשכן, כיוון שהשלימו הציבור את הכל מבלעדם, מבלעי הנשיאים,
הבינו שאין זאת תכלית דרך הניתן, אנחנו לא מחכים,
ואנחנו בסוף ניתן איזה אישור, כן?
אלא צריכים מהם עוד לפתוח את הפתח שישראל מעצמם יעשו אחר כך עבודתם.
אין צריך ש... לא יודע, אתה פותח את הפתח, אתה מורה את הכיוון.
על כן, בחנוכה, חנוכת המזבח,
הנשיאים,
ידוע שהושלמה עבודת המשכן
בקפה בכסלו.
וחיכו עד ראש חודש ניסן,
ואז עשו את העבודה.
וכ"ה בכסלו
נשאר עצוב,
שלא יעשו לך, אמר לו,
עתיד אני לתת לך משהו אחר,
חנוכת המזבח של החושמונאים.
על כן בחנוכה קיימו הנדרש מהם,
והם עשו החנוכה, הנשיאים,
שהיא פתיחת עניין העבודה במשכן,
שהרי הקריבו כל מיני קורבנות, כמו יש לכתבה רמב"ן.
ובזה התיישב לדקדוק שם שם נשיא.
כתוב בנשיאים,
נשיא,
כל נשיא שמקריב כאן את הקורבן שלו,
ואם יקרא ביום השני קרבנו חשבון בן אדם, לא כתוב נשיא. אחר כך ביום השני הקריב
נשיא יששכר.
ביום השני נשיא לבני זבולון ונשיא לבני ראובן. קודם כל נשיא לבני שמעון. כל אחד כתוב נשיא.
הוא אומר, אני חושב שהוא מדבר על זה.
ובהתיישב לי,
שורה 25,
דקדוק שם נשיא,
שלכאורה פירושו מעניין נשיאת ראש על זולתם.
לשאת ראש, זה כאילו,
לא אומרים, להיות אחראי עליך,
לפקד עליך.
אז הוא אומר, היה צריך להיות נשוא,
נשוא בוו.
מזה נראה שאין הפירוש נשיאת ראש על זולתם, לא שהם באים להיות,
כאילו, להכביד, לשלוט עליהם,
אלא הם נשיא, זה אומר, מנסים את ראש בני ישראל, הם מרימים אותם.
בגלל שאמרו,
הוא אינו שש. כתוב, יסיס השם
כאשר שש להעביד את הגויים, כך יסיס השם
להעביד אתכם.
אז אומרים שם,
לא כתוב יסוס, אלא יסיס.
הוא מסיס את האחרים, לא שהשם שמח בזה.
הוא יגרום שהגויים ישמחו כשהם מכים אותנו.
אנחנו לא מתנהגים טוב,
אבל לא שהוא.
אז הוא מדייק הרבה לשון לזה, כן?
כן יסיס השם, לא כתוב יסוס.
על כן הבינו הנשיאים, משמם
טוב נשיא, מה עליהם לעשות?
עכשיו הוא אומר פה עוד דבר מעניין.
והנה שורה 33 למטה, מקור 7. והנה אם באנו לחשוב את מסע הלווים על העגלות,
נראה שהיה נס מפורסם.
מיעוט המחזיק את המרובה.
זהו חשוב,
48 קרשים. למה יש 48 קרשים?
30. לא.
למה זה 48?
כלומר, יש כמה סוגים. 48 קרשים, אורכם, אורכם עשרה,
ורוחבם אמה וחצי.
כן, זה 5 מטר
על
מטר כמעט.
נכון.
נכון. כן. לא, חשבתי 30 שם.
זה 20, שזה 30 ממה.
כן. זה 20 קרשים, שזה 30 ממה.
נראה לי תקוע ממשהו מספר שלושים, כי זה כל אחד אדמה וחצי רוחב.
כן.
עשרים, עשרים, חמש ושלוש בפתח.
ארבעים ושמונה קרשים,
שאורכם עשרה ורוחבם אמה וחצי.
עובייה נמה.
אחר כך תשעה עמודים, גובעם עשרה, עובייה אמה.
עוד שישים עמודים של כלי החצר, זה כבר של כלי החצר,
עובייה אמה וגובעם חמש עמוד.
ולראות רבי יוסי גובעם חמש עשרה אמות.
נו, כל זה, אתה צריך לשים על שש עגלות,
על פחות, ארבע עגלות, שתיים לגרשון
וארבע למררי.
עגלות היו מהלכות שתיים אחר שתיים, זו בצד זו,
זו בצד זו,
והקרש היה מונח על שתי עגלות.
אורך הקרש, הרוחב שתי עגלות.
וכל אורכה של העגלה היה חמש אמות.
ואם כן, בשני סדרים שרוחב חמש אמות היו מונחים כל אלה.
איפה תשים את כל זה?
ואין זה לפי החשבון, שהיה מיעוט מחזיק תמרובה.
נס.
אין, לא מסתבר שהגלות הקטנות האלה יסחבו את כל ה...
כמה הוא עשה פה, איזה 120 עמודים.
איפה תכניס את זה?
אלא שהיה מיעוט,
שורה 10,
מחזיק תמרובה.
לכן המסע היה גדול מאוד, כלומר זה כבד.
והמדבר כולו חול.
איך משכו כל אלה, שמונה בקר, היו שש,
סך הכל כל עגלה שתי בקר,
אז איך סחבו,
לא, אז על הארבע עגלות של גרשון,
של מררי, שסוחרים את הקרשים, יש שם שמונה פרות.
איך סחבו שמונה בקר את כל הכובד הזה,
במדבר שהכל חול.
לכן, על כן יש לומר, חסר פה עין,
על כן יש לומר,
או על כוכח, על כוכח, עין ק.
לומר,
כמו שכתב בצור אמור ויפה תואר,
שהיה בהם כעין רוח חיים, ונשאו את עצמם, אתם שומעים?
זה כאילו, זה כאילו זה היה משהו חי, המשכן זה דבר חי.
המשכן עושה את עצמו.
כשבאו לעבור את הירדן,
אז הכוהנים היו צריכים לעבור את הירדן עם אהרון השם.
אז כתוב שהוא נשא, אהרון נשא את נושאיו.
גם פה מהקרשים,
הם היו,
תראו, היה בהם כעין רוח חיים, במה?
בקרושים כנראה, כן, ונסו את עצמם.
על כן כל עניין העגלות היה נס מפורסם מאוד,
שאין זה מדרך הטבע כלל.
אבל אם נסו בכתף,
אם היינו סוכמים את זה בכתף,
אפילו שלא היה מכביד על כתפות הלוויים,
לא היה כל כך ניכר להדיא,
כי הרבה נסאים היו מטילים לכל אחד שיבוא מקישור.
כלומר, אם היו עושים בכתף, לא רואים את גודל הנס.
תגיד, אה, כל אחד שם את ה...
רואים, אתה כתב מתחת לאלונקה, וסחבו את זה, לא הרגישו.
אז לכן, הוא מסביר שהנשיאים שהביאו את העגלות, היה להם עניין שיראו את הנס.
הנה, יש פה עגלות, קצת עגלות, וסוחב את כל הקרשים האלה.
עניינם היה להראות את הנס. זהו, הוא ממשיך, שורה 20. ולפי זה יפרש שהנשיאים חידשו דבר גדול,
להראות לכל עדיה שכל המשכן הוא בנס.
לידוע שהמשכן וכליו,
תקשיבו עכשיו פה, פה המוסר.
הרבה פעמים בשם ישמואל יש לו הערה או הנחיה אלינו, מה מכל החידוש הזה?
הוא אומר, וידוע שהמשכן וכליו הם דוגמת אדם,
כמו שכתב הכוזרי את המפרשים,
כוזרי, מאמר ב',
ב', נ', אני חושב.
ואם כן, הראו לכל
שגם האדם שהמשכן עשה קודמתו,
הכל ענייניו בנס, אפילו דברים שאינם עיקר,
ואין בהם דרך הטבע כלל.
מה זה בא להראות? ומתי יבינו בני אדם שאין שום דבר קשה אדם לעשותו,
אף שלפי רואות עיניו כבד מאוד דבר. אדם בא עומד לפני איזה משהו, אומר, אין לי סיכוי,
זו לא יודעת, זו משימה קשה מדי.
זה אתה מחליט.
באמת יש לך את הכוח.
יש לך כוח מעבר ל...
פעם ראיתי אחד המפרשים גם אומר,
שבעת צרה,
בעת צרה, פתאום מתגלים אנשים כוחות שלא רגיל.
לא רגיל.
אחר כך הוא אומר, איך עשיתי את זה? איך הזזתי את זה?
איך הצלחתי לקפוץ ולהנעצל? איך?
כי נותנים לו כוח מעבר לכל המידה שלו.
כנראה לי שזה טמון בו, אלא שברגע שזה בא, צריך להשתמש בזה, אז זה מתגלה.
אז הוא אומר, גם פה, אתה יודע לך, כל המציאות שלך זה בנס.
אז מה זה, יש לי כוח, אין לי כוח?
לא יודע, אשתי תמיד נימדה אותי,
תהיה בריאה וזה פועל עליי חז"ל.
הייתי, כשהתחתנו הייתי כזה עייף, ישנו מפה, שם וזה,
היא אמרה לי, הכל מתחיל מפה.
אתה תבין שאתה לא עייף, אתה לא עייף.
היום זה כבר אפשר להרדים אותי, כבר להתהפך.
שבועות, לא? זה ישנתי כל הלילה. ביום אני בקושי משתים אותי, לא?
אני עייף לפעמים, אבל לא כמו שליטה על הדבר הזה.
זה אפשרי.
כל הלילה הייתי ער,
אבל אני יודע שאני צריך לישון תנומה קצרה כדי שתוכל להתפלל טוב.
הלכתי לישון עשרים דקות, הלכתי לישון, בארבע וחצי הלכתי לישון, שאני יודע שהתפילה בחמש,
תוך עשרים דקות התעוררתי לבד.
עשרים דקות ישנתי, התעוררתי, רצתי לפה, התפללתי ערניים.
אז יש לאדם, שוב, אני לא, מה לא זה, אבל בדבר הזה, אתה יודע שיש שליטה.
יש לך שליטה, אתה לא,
באמת אתה רוצה, אתה יכול לכוון את עצמך. יש הרבה, לא, אני רואה איך אנשים יושבים מעט וזה, הם
שולטים בדבר הזה.
היה לי רב צדיק, קראו לו הרב יהושע רוזן,
מגדולי התלמידים של הרב ציודה.
אז הוא פעם סיפר לי שהאחד היה יושן קצת.
אמרו לו, איך אתה יושן קצת?
הוא אמר, תראה, אחד אוכל מהר,
אחד קורא מהר,
אני יושן מהר.
ואני, לא יודע, זה השפיע עליי, הדבר הזה, שיש מציאות גדול, לישון מהר.
כי הכל נס, הוא אומר כאן, תראו, שוב, שורה 29,
ומתי יבינו שוב אדם
שאין שום דבר קשה על האדם לעשותו,
אף שלפי רעות עיניו כבד ממנו הדבר,
כי מאחר שכל עניינו בנס הוא עומד.
אז מי שאמר לשמן וידלוק,
הוא יאמר לחומץ וידלוק, כן? מסופר רב חיינה בן דוסה, נכון? זה רב חיינה בן דוסה?
שבאו להדליק נרות שבת,
שם את הזה בשמן, בת שלו הביאה שמן, בסוף הוא אומר, לא, בטעות זה חומץ.
הוא אמר, מי שאמר לשמן וידלוק,
יאמר לכם את וידלוק, וזה דלק.
כי הכל זה נס. יש רמב"ן בסוף פרשת בו, רמב"ן מאוד מאוד יסודי,
שמדבר על עניין הניסים ועל הדברים שנראים כאילו טבע.
הוא אומר, בעצם מתבהר שהכל זה נס, הכל זה נס. אז מה,
למה שמן דולק? מה יש בשמן, כן?
מה, יש שם מולקולות כאלה, כזאת הולכת ששתים שמן, אש בשמן זה ידלק.
אז גם השם יכול להחליט שבחומץ זה ידלק. מה,
אם אתה מקבל ככה את המציאות, אז הכל נס.
הוא מסיים כאן,
וזה גורם חיזוק גדול ביד המתרשלים והמתייאשים.
אדם אומר, אין לי כוח,
אין לי יכולת,
אני לא יכול לחזור בתשובה,
אני לא יכול ללמוד,
לא יכול להבין.
שים בצד, כן?
יש לך את היכולת,
יש לך את היכולת. תאמין שיש לך את היכולת, אתה מנצח.
זו החלטה של האדם.
להבדיל, להבדיל, אבל אני אומר לכם, שם אני נמצא, מה אני יכול לעשות?
אנשים שלא עלינו כן חווים את השכול, חווים אובדן של ילד, בכל מיני מצבים.
יש מלחמה,
יש איזה צד של נחמה שאתה יודע, שזה קדושי עליון, וזה יותר קל, אני מודה.
לצערי היום הייתי תלמיד בכיתה א',
בן של תלמיד שלנו כאן, שלמד פה, היה פה אברך,
ונולדה להם בת מום בלב,
כבר חודשיים, ככה, הם היו בבית חולים וזה, אתמול ניסוי לעשות איזה ניתוח וילדה נפתר.
היה לי ככה בבוקר, אבא ואבא, חיבקנו אותו.
אז כל דבר כזה,
מאוד קל לאדם להתייאש.
אבל אתה, אם אתה יודע, אתה מאמין, תאמין שהמציאות שלך
היא מעבר למידה, היא באיזשהו מקום ניסית,
אז אתה יודע שאתה יכול להתחזק בכל המצבים.
בשום מצב, בשום מצב.
כמו שאדם יודע את זה, אז הוא מצליח להתחזק ואומר, אז הוא אומר, אם כן, החידוש הלל נאה לנשיאים.
החידוש הזה חידשו הנשיאים,
שהם הביאו,
שהיה פה,
הם הביאו עגלות, כן?
ובעגלות התרחש נס,
שלא מובן,
הקרשים סחבו את עצמם כאילו.
אז הוא אומר, זה נאה השם לנשיאים,
הם עשו נשיאות, הם עשו פה, הרימו את עם ישראל למדרגה הזאת,
שאין דבר כזה.
משהו בלתי אפשרי.
זה היה ההערה והאלימות שלהם.
חזק וברור.
זהו, היום עכשיו אני הולך, חבר'ה, לניתוח השני בעין.
תתפללו אליי, שהכל יעבור בשלום.
ואז אולי אני אוכל אחר כך להסתכל עם המשקפים החדשות שאני אעשה.
אז הניתוח הוא קצר, אבל זה שם עד שאתה בא, עד שזה.
אם אני אבוא ב-5, ב-7 אולי, ב-7 אני אהיה בניתוח.
אין כמה.
שמים טיפות, שמים זה, מרדימים,
בעזרת השם.
