טוב, שלום וברכה לכולם.
במסגרת השיעורים שלנו על שליטה ברגשות,
אז אנחנו היום נעסוק
במידת הכעס וממש נקבל איזושהי הדרכה מעשית ממש,
איך לעבד אינטראקציה מתוחה.
מוזגן פתוח, אתה יכול לבדוק פה שזה על און?
פה יש איזה כזה מין, תודה רבה.
תראה, כשכתוב on-off, בסדר?
מה כתוב?
טוב, תודה רבה, מן השמיים תבורך.
אז אנחנו נדבר היום על עיבוד של אינטראקציה מתוחה.
הדברים שאני אומר הם לא שלי.
שמעתי אותם, אני לומד ייעוץ זוגי,
והביאו לנו איזה מרצה אורח
שעשה לנו איזה סדנה שהיא הייתה בעיניי מאלפת,
שמו חגי כהן.
הוא מטפל זוגי בעצמו ואני אומר דברים משמו, אני לא יודע אם הוא המקור או שפשוט הוא ליקט את זה מכל מיני מקומות,
אבל מה שבטוח שזה משהו אדיר, בסדר?
אז ככה, אז קודם כל,
מצב של כעס, מתי הוא מתחיל,
ממה הוא נובע.
אז דיברנו הרבה שיעור קודם על השורשים, על הגנות,
על הרבה דברים.
עכשיו זה, אני כבר מדלג לתכלס,
לארוחה, לא ל...
אז הוא נובע בדרך כלל מאינטראקציה
מתוחה בין שני בני אדם,
או לא בני אדם, אבל סיטואציה שהיא גורמת לאדם בעצם
שני גורמים שפועלים זה על זה, כן? אז
זה בפשטות, כן? עכשיו,
איך אדם יכול להינצל באינטראקציה מתוחה מליפול למידת הכעס?
זה, אמרתי לכם, בענייני שלום בית זה המידה הכי מחריבה,
הכי קשה, אבל גם בין יחסים בין כל בני אדם.
כעס הוא מידה מאוד מגונה ומחריבה, בסדר? כולם, זה, אני מבין שזה הנחה מושכלת אצל כולכם,
או ששמעתם את זה בשיעור הקודם.
אבל איך אני יכול קודם כל,
קרה עכשיו משהו שהוא מאוד מרגיז? תנסו רגע לדמיין את עצמכם, סתם בשביל שנעשה את זה כמו מעין סדנה,
על איזו אינטראקציה מאוד מתוחה שהייתה לכם וגם כעסתם.
בסדר? אתם יכולים לתפוס איזה משהו בראש?
בסדר? שיהיה לכל אחד איזה ציור.
בסדר?
בסדר?
נעשה את זה ממש מעשי.
אז אוקיי, אז מה קרה שם? מישהו עצבן אותך, או מישהי, או... נכון?
מישהו שם אמר לך משהו והוא נגע לך
בנקודת ליבה של האישיות.
לפעמים, הרבה אנשים,
זה הדבר שהוא גורם להם לכעוס.
אם מישהו יגיד לך שאתה נראה כמו פוטין,
אז זה לא כל כך יעצבן אותך, כי אתה יודע שזה לא נכון, נכון?
כי אתה תימני, נכון?
והוא רוסי, אז זה לא, זה שיגיד.
אבל לפעמים כשמישהו אומר לך משהו על האישיות שלך,
כן, אי אפשר לסמוך עליך פעם, נניח, כן?
אז זה כבר דבר שהוא עלול מאוד להכעיס ולהכעיס ואתה רוצה לענות וכולי.
אז
איך אנחנו מזהים את זה שמתחיל פה איזשהו תהליך
שהוא מתקדם לכיוון של כעס?
הסממן הכי בדוק וראשוני זה לזהות מתח גופני.
זאת אומרת,
זה צריך להיות החיישן שלנו הראשוני,
מין נורה אדומה שנדלקת, הרי אנחנו לא רוצים להגיע למצב של כעס,
נכון?
אז
איך אנחנו מזהים את זה?
אם עושים לאדם בדיקת פוליגרף,
אז מה בודקים אצלו?
שמים לו כל מיני חיישנים על כל מיני מקומות על הגוף,
ושואלים אותו כל מיני שאלות, איך קוראים לך, זה לא יזיז לך, נכון?
איפה נולדת?
אז מזהים את רמת המתח שלך,
ואז שואלים אותך שאלות שהן בגוף העניין של החקירה,
ופתאום
עלול פה המכשיר פוליגרף לזהות מתח גופני. אז אדם מרגיש את זה בעצמו,
שסיטואציה כזאת, דבר ראשון, היא מעוררת אצלו משהו, נכון? אתם מכירים את התחושה הזאת?
לפעמים זו תחושה בבטן כזאת,
משנה לפעמים את הדופק, את קצב הנשימה,
נשימה עוצרת, או שנשימה נהיית מהירה,
או יש אנשים שהם פתאום קופצים ידיים.
מכירים את הדברים האלה? בסדר, אני לא מדבר באוויר, נכון?
יש אנשים שהם קופאים במקום, או הם מרגישים רמה מסוימת של מתח באיברים של הגוף.
יש כאלה שחורקים שיניים, או הבטן שלהם כואבת, או הם מרגישים פתאום איזה מין ערפול כזה, טשטוש,
כאב בטן, הזעה לחיים אדומות,
שערות צומרות, העור שלהם נהיה עור ברווז, כל מיני,
או הדיבור שלך משתנה, פתאום נהיה לך דיבור מהיר,
תקיף, כן, או גמגום, כן, משהו שם במנעד הוא משתנה.
מבינים על מה אני מדבר? אני לא מדבר באוויר, נכון?
מה?
בסדר?
בסדר, חבר'ה?
בסדר, הלו? כן, בסדר.
אוקיי, אז
אתה מרגיש שזה מתח, מתח בחזה, מתח...
זה השלב ש...
אה, באמת, הייתי צריך להקדים באינטראקציה עוד הקדמה, אני עכשיו רגע אקדים אותה, בסדר?
אנחנו מדברים על, הזכרתי את זה בסוף השיעור הקודם,
על מערכת שנקראת אפרת.
מה זה אפרת?
זה אירוע, ראשי תיבות, אירוע,
פירוש,
רגש,
תגובה.
בסדר?
כל אינטראקציה היא עלולה להיות מורכבת מהראשי תיבות האלה.
קודם כל קרה איזה אירוע. עכשיו,
השאלה איזה פירוש אני נותן לו.
והפירוש שאני נותן לו, אם זה פירוש שלילי, אז ממילא יתעוררו בי רגשות שליליים, והתגובה היא תהיה בהתאם, נכון? אבל אם אני אתן לו פירוש חיובי,
אז הרגשות שלי יישארו ברמה החיובית של
הרגשות, כן? לא רגשות שליליים, אלא חיוביים, וממילא התגובה שלי תהיה
רגועה ומתונה או חיובית.
זה נכון לגבי כל אדם בכל מקום, בסדר?
עכשיו, אני נכנס רגע,
עברנו את האלף של האירוע, זה האינטראקציה.
קרה איזה משהו בין שני גורמים.
מישהו בא,
דפק לך את האוטו, בסדר?
השאלה היא איך תגיב, כן?
מישהו עקף אותך בצורה מאוד מסוכנת, כן?
מישהו קילל אותך ברמזור.
זה האירוע, בסדר?
עכשיו,
פה,
מה הפירוש שאני נותן לו? על זה אני אתמקד היום, על הפירוש. כי הפירוש הוא הכי חיובי, או הכי חשוב.
מה הפירוש שאני אתן לה?
ואת הפירוש הזה, את האות פאי הזאת, אני רוצה לפרק לגורמים ראשונים.
זה השיעור שלנו היום.
זה ממש סדנה מעשית,
מי שיקלוט אותה זה ישנה לו את כל החיים.
עד כדי כך, בסדר?
הפירוש,
הוא צריך עכשיו לפרק אותו.
ממה הוא מורכב? קודם כל,
בשביל שהפירוש שלי, המטרה שלנו זה לעבור לפירוש חיובי,
או ניטרלי, יכול להיות ניטרלי,
אבל לא פירוש שלילי.
איך אני עושה את זה? איך אדם עושה את זה?
אם הוא ייתן פירוש שלילי, הרגש והתגובה הם כבר מאוד מהירים.
הם כבר, זה כבר, איך אומרים? זה כבר רץ לבד, לפעמים.
אבל הפירוש, יש לי שם בחירה חופשית. יש לי שם יכולת לעבוד איזו עבודה פנימית מאוד משמעותית,
מאוד מאוד חשובה.
ואני רוצה רגע לפרק את זה לגורמים ראשוניים.
קודם כל, בשביל בכלל לשלוט על הפירוש,
אני צריך לזהות את זה שהתעורר,
האדם צריך לזהות שהתעורר אצלו
איזשהו מתח גופני.
זה הפרמטר הכי,
שאתה יכול כמעט כאינסטינקט לשים אליו לב, אם אתה מתאמן על זה. כל מה שאנחנו מדברים עכשיו, אתה צריך להתאמן עליו.
אז אתה מזהה מתח גופני שהתעורר,
ואז מה? מה אני עושה עם זה? מה אדם עושה עם זה?
הוא צריך עכשיו לעשות את השלב הכי קשה.
מה השלב הכי קשה? ניתוק מגע.
להתנתק,
לעזוב את הסיטואציה.
בעצם,
למה צריך לנתק מגע?
לצורך המעבר של העיבוד.
בשביל שהפירוש
הוא לא יתנהל בצורה של ברירת המחדל של הנפש הבהמית,
והאדם ירוץ ישר למקום של רגש,
פירוש שלילי ורגש שלילי ותגובה לא רצויה,
זה אגב, נכון מה שאני אומר עכשיו לגבי הרבה, שליטה על הרבה רגשות.
אבל כעס זה מאוד, אנחנו נתמקד היום דווקא בכעס. בכל אופן,
הניתוק הוא מאוד מאוד חשוב בשביל שיהיה יכולת
לתת פירוש אחר לסיטואציה,
חיובי או ניטרלי, ולא פירוש שלילי שהוא תגובתי טבעי כזה, תגובה טבעית, אתה לא צריך שום,
בשביל שיעצבנו אותך ותתעצבן, אתה לא צריך שום עבודה פנימית, נכון? זה פשוט...
קורה.
כמו כלב, נכון? כלב, אתה מכה אותו, מה יקרה? הוא יתעצבן, הוא ינבח, הוא ינשח אותך, נכון?
הוא לא רואה את עצמו מהצד, אמרתי את זה בשיעור קודם.
החידוש אצל האדם זה שהוא מסוגל
לזהות את עצמו מהצד,
כלומר, או במילים אחרות, להיות במודעות פנימית. אז המודעות, קודם כל, תשים לב
לתגובה הגופנית שלך, כן?
אתה מרגיש מיד את זה, משהו. זה צריך להיות הסממן הראשון.
ואז לנתק מגע, בזמן לנתק מגע,
אז נגיד מישהו מדבר איתך ואומר לך דברים מאוד פוגעניים, הוא מלא האשמות כלפיך, ואתה חושב שהוא ממש לא נכון, אבל הוא לא נותן לך גם להוציא מילה, אז אדם עלול בסיטואציה כזאת לכעוס, נכון?
מישהו מאשים אותך ומעמיס עליך,
אז אתה אומר, תשמע רגע,
אני שנייה, אני חוזר עוד חמש דקות,
אני חייב רגע, לא משנה,
להתפנות.
שנייה רגע, בואו נמשיך את השיחה הזאת עוד
שבע דקות, יש לי משהו שאני חייב לעשות.
בסדר?
תרגע מנתק מגע.
הבנתם מה אני אומר?
ניתוק מגע הוא מאוד מאוד משמעותי.
מה אדם יעשה בשבע דקות האלה, בחמש דקות האלה?
הוא יאבד מחדש את האינטראקציה, את הסיטואציה הזאת,
והוא יכול לעבור לשלב של העיבוד, אבל זה הנקודה הכי קשה,
שהכי קשה לשלוט בה. זאת אומרת,
אתה חייב מודעות מאוד מאוד כבדה, מאוד מאוד רצינית,
לקחת את הדברים שאני אומר פה ממש ברצינות ולנתק מגע.
תגיד, אם אני לא יכול לנתק מגע, אני לא יכול לקום עכשיו.
קודם כל זה כמעט אף פעם לא נכון,
אתה תמיד יכול לקום לשירותים, נכון?
אני אגיד לך לא, אל תלך, נכון?
אבל נגיד יש סיטואציה שבן אדם הוא באמת לא יכול, אז הוא צריך, בינו לבין עצמו רגע,
פשוט, איך אומרים,
השני יכול להמשיך לצעוק אבל אני כבר איך שהייתי הייתי בחירניק
והייתי גם נהג נגמש.
יש שם בג'אנטקס יש מצב אדיש אתם מכירים את זה נכון יש את זה גם בטנקים יש לך מצב שאתה שומע את כולם אתה לא יכול לדבר יש לך מצב שאתה שומע ויכול לדבר יש לך מצב שאתה לא שומע כלום.
אז מצב שאתה שומע ולא יכול לדבר
זה נקרא מצב אדיש כאילו אתה שומע אותו אבל אתה לא
מתכוון רגע בכלל להתייחס לשום דבר שמה שהוא אומר,
כי אתה עכשיו שקעת בתוך העולם שלך ואתה בניתוק.
לא חייב לדעת את זה, אבל אתה אומר, רגע,
אני יכול עכשיו לקחת את התגובה שלי לכמה אופנים, אני יכול לכעות,
אני לא רוצה לכעות.
כעס בחיק כסילים ינוח, נכון?
אז מה אני אעשה?
אוקיי, עכשיו, אז הניתוק, אני אומר עוד פעם, זה שלב
הכי קשה.
הכי טוב זה להתרחק פיזית מהאזור רגע,
מהאירוע.
פשוט להתרחק, ללכת רגע,
ואז
מתחיל השלב של העיבוד.
עד כאן הדברים מובנים?
בסדר?
בסדר חברים?
מה עושים בשלב של העיבוד?
אז קודם כל,
כיוון שהתעורר אצל האדם מתח,
אז הוא צריך לעשות
קודם כל הרפיה.
בשביל להתחיל
לחשוב ולתפקד נכון כמו שאתה רוצה, בשביל להיות מדויק,
אז אתה קודם כל צריך להבין שאתה במתח ואתה חייב להרפות רגע, אתה חייב להירגע.
איך עושים את זה?
אז אפשר לעשות את זה על ידי,
קודם כל,
בשלב הראשון, נשימות.
קח איזה לפחות שש נשימות עמוקות,
אתה שואב אוויר לריאות,
עוצר אותם איזה שלוש שניות, אחרי זה נושף אותם,
עוצר עוד פעם שלוש שניות.
זה באופן פסיכולוגי
נקרא השקטה.
זה ממש פועל על גלי המוח.
אם הגלים שלנו הם ככה, בסדר?
והגלים שלך כשאתה במתח הם ככה.
כשאדם הוא עושה הרפיה,
עושה מדיטציה, כן?
אז הגלים, אם גלים רגילים הם ככה, כן?
וכשעושה מדיטציה הם נהיים כאלה גלים ארוכים יותר ואיטיים יותר.
בסדר? עכשיו אם אתה במצב של מתח,
קודם כול, תחזור למצב שאתה
חזר לך המוחין,
אתה לא מאבד את הראש,
אתה מסוגל לפעול לא מתוך רגש אגואיסטי של כעס, שלא חושב על ההשלכות של הדברים שיאמרו או יעשו,
הרגש הוא מאוד אגואיסט, הוא חושב רק על עצמו ולא חושב על ההשלכות של מה יהיה אחר כך.
ואנחנו לא רוצים שהרגש ינהל אותנו, אלא אנחנו רוצים שליטה ברגש,
שאנחנו רוצים לנהל את הרגשות, זו המהות של השיעורים האלה.
אז קודם כל אמרנו נשימות עמוקות ולהוציא את האוויר לאט-לאט ולחייך,
אפילו בצורה מלאכותית.
ברגע שאדם מחייך,
כאילו סתם ככה, כן, מחייך.
המוח שלנו הוא מקבל פקודה והוא מפריש אנדורפינים.
הוא מפריש כל מיני חומרים כאלה שהם
הם מרגיעים.
תחייך ותנשום עמוק,
לפחות שש נשימות אתה כבר במקום
הרבה יותר רפוי,
הרבה פחות מתוח. גם אם זה חיוך מלאכותי ואתה בכלל לא שמח עכשיו, כי העליבו אותך והעליבו את המשפחה שלך, בסדר? אתם מבינים מה אני אומר?
אבל אם אתה מחייך, המוח באופן טבעי מפריש
חומרים כאלה מרגיעים.
הם משחררים את הסטרס.
ואפשר בשלב הזה להתפלל אל השם,
לא בתוך השירותים, כן, אבל אם אתה עושה הרפאיה במקום אחר,
או לעשות איזה כמו מדיטציה קלה כזאת, איזה תרגילי נשימה,
שהם בעצם, אמרתי לכם, גורמים להשקטה.
אתה יכול לשמוע שיר אהוב,
הוא ככה תופס אותך במקום מתבונן.
אבל כלל הדבר זה שאנחנו עושים דבר ראשון
אחרי הניתוק מגע,
הרפאיה מסוימת, בשביל לעבור לשלבים הבאים.
עד כאן זה בסדר?
הדברים מובנים?
בסדר?
השלב הבא
זה ליצור איזשהו דמיון חיובי.
דיברנו בשיעורים קודמים,
זה שהבעל שם טוב אמר שאדם נמצא במקום שמחשבותיו נמצאות.
אם אני עכשיו אחליט שאני מסתכל על הסיטואציה הזאת, אבל באופן אחר לגמרי, באופן שהוא
לא כמו שהיה שם,
אלא נגיד, בוא ניקח סיטואציה שמישהו צועק עליך ומעליב אותך. ואני עכשיו, קראתי את זה פעם באיזה ספר,
הצעה אחת לדמיון.
נגיד אתה תדמיין שאתה אריה,
ואתה ככה יושב רגוע,
אתה מלך, נכון?
ועומד מולך איזה עכבר כזה,
וצועק, וכועס, ומקלל, ו...
ואתה...
אתה רגוע,
אתה בשליטה.
עכשיו, אם אתה חוזר לסיטואציה,
איך אתה חוזר? אתה ממשיך להסתכל על התמונה הזאת, בדמיון שלך.
זה מאיים העכבר הזה?
שיצעק עד מחר, הוא לא מאיים עליי בכלל, אין פה שום באמת יחסים מאיימים עליי, נכון? הוא יכול לדבר ולצעוק, מה זה משנה?
אתם מבינים? דוגמא אחת.
דוגמא שנייה זה שאני נותן בעצם סוג של פרו,
או שאדם ידמיין שהוא מגדלור.
מגדלור, מה זה מגדלור?
זה שמעתי בסדנה שם.
אני אגיד לעצמו, אני מגדלור.
אני יציב,
אני לא מאוים,
אני מאיר לאחרים,
אני לא תגובתי.
יש ספינות פה בים, מסתובבות,
זה לא מאיים עליי.
יש לי תפקיד אחר, מגדלור.
דוגמה לעוד דמיון.
דוגמה, עוד אפשרות נוספת זה
להסתכל על הסיטואציה, פשוט
זה כבר שייך אל הפירוש, כן, הדמיון הזה,
בצורה חיובית.
כאילו, אני יכול להקפיד
על האדם הזה,
אני יכול להגיד, היה לו יום קשה.
הוא לא מתכוון לעשות לי דווקא.
הוא פשוט,
זה החינוך שהוא קיבל, רחמים עליו.
בתוך האדם נוצרת אנרגיה,
הכעס זה אנרגיה, המתח הזה זה אנרגיה.
עכשיו, מה קורה לבני אדם? הם מבטאים את האנרגיה השלילית הזאת באופן שלילי.
אפשר לקחת את אותה אנרגיה, כי האנרגיה היא לא נעלמת,
וברגע שאני נותן לה פירוש חיובי,
אני משתמש בה בצורה אחרת לגמרי. אני לא מעלים אותה, כי אי אפשר להעלים אותה, אלא אני מנתב אותה
למקום חיובי. למשל, בואו תיקחו דוגמה של גלגל.
גלגל מסתובב, בסדר?
עכשיו, המעצור,
ראיתם פעם איך עובד מעצור, יש דיסק כזה לאוטו, נכון?
או לאופניים.
ואז יש איזה מעצור כזה שתופס את הדיסק, נכון? משני הצדדים.
והאנרגיה הסיבובית של הגלגל,
למה היא הופכת במעצור?
אם אתה תיגע במעצור, מה אתה תרגיש?
חום, נכון?
או לקבל קביעה אפילו.
למה?
כי האנרגיה הסיבובית היא הפכה להיות אנרגיית חום, היא לא נלמה.
אז האנרגיה השלילית של הכעס
היא בעצם
הופעה לאנרגיה
של סיפוק עצמי.
יש לי סיפוק מזה שהצלחתי להסתכל על הסיטואציה ולא להיגרר,
וללמד זכות,
ולהיות בעין טובה,
ולהגיד,
בסדר, כל אחד, לפעמים שלו ימים קשים,
היה לו יום מתוח, או,
זה החינוך שהוא קיבל, אבל זה לא,
אני לא צריך להיגרר אחר הדבר הזה, אני יכול להישאר בשליטה.
אני לא, אני יכול לרחם עליו,
שהוא ככה מדבר ומקלל וצועק,
אבל אני ודאי לא חייב
להיגרר לנמיכות הזאת, בסדר?
דברים ברורים בינתיים?
אה?
אז כאילו, או שאני אומר,
זה לא מתאים, לא מתאים לו, כנראה הוא לא שם לב.
אז קורה, כל אחד יש לו הימים יותר מוצלחים,
פחות מוצלחים, אז בסדר, זה לא...
או שאני יכול להגיד,
הוא לא חייב לי כלום.
לא מושלם, גם אני לא מושלם,
הוא לא חייב עכשיו להתנהג במידות שהייתי רוצה שהוא יתנהג.
אני אשתדל להתנהג במידות שאני מצפה מעצמי,
כמו האבות,
שאברהם אבינו ויצחק ויעקב, הם חיו במידות מאוד מאוד טובות.
למרות שמסביבם היו הרבה רשועים כאלה.
אבל זה לא גרם להם, הם עושים את התפקיד שלהם.
יש שם עיסא, ויש לבן, ויש שם חמור בן שכם, וכל מיני רשואים כאלה, נכון?
אבל זה לא אומר שעכשיו יעקב התחיל לאבד את הראש,
עם כל הדמויות הקשות האלה, אתם מבינים מה אני אומר?
אז אני אומר, אני עושה את העבודה שלי, אני לא נגרר עכשיו, אני לא יורד למקום הזה, אני בשליטה.
האנרגיה החיובית היא תהיה מזה שיש לי סיפוק, שלא נגררתי,
שלא ירדתי מבחינה רוחנית, שלא
התנהלתי במידות לא טובות.
הפכתי אנרגיה של
מתח כזה
לאנרגיה של,
אתה יודע,
אני עושה את העבודה שלי. אני עכשיו
חוזר לסיטואציה ואני לא הולך לשנות שום דבר מההנהגה שלי בגלל
שהוא נכשל.
כאן זה ברור הסיפור הזה?
בסדר, חברים?
זה,
זאת אומרת, ההבנה הזאת שזה בידיים שלי, שאני שולט בסיטואציה, אני לא נפעל,
אני פועל,
אני בעולם הפנימי שלי, אני התנתקתי,
אני בוחר להגיב איך שאני בוחר להגיב, זה שהוא צועק וצועק,
זה לא אומר שאני צריך עכשיו להרים את הקול עליו או לרדת לרמה שלו,
אני אענה לו בנחת.
איך אמר הרמב"ן?
דיבור בנחת,
מציל מן הכעס,
אז אני אדבר איתו בנחת.
אז יגרום לו עוד יותר לכעוס?
זה כבר בעיה שלא, אני לא...
אולי תגרום לו יותר להירגע? זה לא כל כך משנה לי, כי אני בעמדה שלי.
עד כאן זה בסדר, חברים?
כן.
אני אגיד לך, בעיניי זה לא כל כך משנה.
קודם כול,
אני אמרתי בשם הבעל שם טוב, אדם נמצא במקום שמחשבותיו נמצאות.
אם אני בא ואומר, אין, אני לא מחפש עכשיו מה האמת האובייקטיבית.
אני לא עכשיו שופט בבית דין, אתה מבין?
אני בא להינצל מאי שליטה ברגשות,
מה שמעניין אותי כרגע. ואני,
אני,
אדם נמצא במקום שמחשבותיו נמצאות, ואני בוחר להיות במחשבות שמלמדות זכות,
שתמיד אפשר ללמד זכות, להיות בעין טובה,
או להסתכל על זה לפחות כסיטואציה לא מאיימת, כמו העכבר והאריה הזה.
אם אני מרגיש מאוים, הוא פגע בי וזה, אז זה.
אבל אם איזה,
אם יבוא עכשיו איזה,
איזה ערבי, זה קרה לי לפני כמה ימים,
איזה ערבי פתח לידי את החלון בכביש,
והוא אמר לי, אתה בסדר?
הכל בסדר איתך?
צריך את הנוהג?
תראה את זה.
הסתכלתי עליו, ואז הוא קילל אותי גם בערבית.
הסתכלתי עליו, ואז החזרתי את המבט לכביש,
ואני אמרתי לעצמי,
שמעת משהו פה? קרה פה משהו?
לא, לא קרה פה.
אתה מבין?
מה אני צריך עכשיו?
לרדת ולהתחיל להתעמת איתו, או לענות לו? אני צריך לרדת לרמה שלו? הוא רוצה לקלל.
זה מה שהם לומדים שם בכפר.
שייקלל, מה אכפת לי?
אני רוצה להמשיך את הנסיעה שלי ברוגע.
אתה יודע כמה זמן לקח לי להעיף אותו מהראש?
שנייה,
שתי שניות אולי, אולי שלוש שניות.
אחרי שהוא נסע,
צ'יק,
נעלם לי מהראש.
אני לא רוצה העכבר הזה, כן, לצעוק על האריה,
לקלל אותו.
האריה לא חייב בכלל להתייחס אליו, נכון?
אנחנו לא באותה רמה, חביבי.
כן, יש בדיחה כזאת של הרב הרוס, שמעתי, אתם מכירים את הבדיחה הזאת?
ברבה,
זו בדיחה שהיא לא קשורה לדעת הקאס, אבל בדיחה טובה.
העכבר בא,
האריה התחתן, אז הוא הזמין את כולם.
טוב, מזל טוב, אז הוא הזמין,
גם העכבר הגיע, כי הוא הזמין את כולם.
ואז בא העכבר, נכנס, שם איזה צ'ק,
אומר לו,
זל טוב, אחי.
מסתכל עליו, האריה,
אומר לו,
קראת לי, אחי?
זה שהזמנתי אותך זה לא הופך אותנו לאחים.
אומר לו,
תאמין לי, אחי?
ונעכבר אומר לאריה, תאמין לי אחי,
אני לפני שהתרתנתי,
אני גם כן הייתי אריה.
טוב, זו בדיחה לנשואים, זה התחתנות.
טוב, אל תפרו את זה לאישה שלכם, אגב.
יפה, כן. אוקיי, מה אתה אומר?
אתה לקחת את מה שאנשים צריכים, אם יש לך דרך חול, נגיד, בנות שלך,
אם אתה לא הולך לעבוד,
זה יהודי, זה לא משנה את זה.
אבל, כי אתה לא באמת מאמין למה שבו הם עובדים.
אבל כשנגיד מישהו קרוב אליך, נגיד את הדברים האלה, נגיד, אוקיי, אפשר לעשות את מה שאתה רוצה.
את הדברים האלה, נגיד, אוקיי, אפשר לקחת את המקום הזה למקום אחר,
ונתן אולי פרשנות אחרת לסיטואציה הרומה, לגבי מה שהם אמרו לי, אבל אם הם אמרו לי את הדבר הזה, יכול להיות שיש הרבה אמת במה ש...
תשמע, רגע.
אני לא בא ללמד אותך עכשיו דרך איך לא להקשיב אף פעם לביקורת. אני חושב שאדם צריך להיות קשוב לפעמים לביקורת,
וביקורת זה יכול להיות דבר בונה ומקדם.
צריך ללמוד איך לומר, תוכחה או ביקורת,
אתה צריך להיות בעמדת נפש שאתה פתוח לקבל ביקורת.
אבל אם מישהו בא ומתחיל לצעוק עליך בחנות שאתה מוכר,
שאתה,
איך אתה עובד,
ואתה גם חכה פה כבר חמש דקות, ואתה לא מתייחס אליו,
ואיך החנות הזאת נראית, והכול פה מלוכלך,
ומחירים פה יקרים,
אז זה כבר לא ביקורת, זה בן אדם עם בעיה.
עכשיו, אני יכול להתחיל להגיד לו, אתה תיקח את עצמך, תעוף מהחנות שלי, ונכון,
הוא יכול לרדת לרמה שלו,
אני יכול להסתכל עליו ולהגיד, מסכן,
באמת רחמים עליו,
רחם על אשתו.
מה היא סובלת? בטח יומיומי.
הוא באמת במצוקה.
מה קרה?
אין בעיה לקבל ביקורת. ביקורת זה דבר מאוד טוב.
יש אנשים שמאוד מאשימים.
מאשימים, מאשימים.
אדם כזה שמאוד מאשים, אז מה צריך להגיד לו? להגיד לי, תראה,
אם יש לך ביקורת, אני פתוח לשמוע.
האשמות שלך זה לא...
אני מוכן לבדוק את עצמי, אין בעיה, אבל זה לא הדרך.
כאילו, בוא תגיד את זה בצורה,
אני אוכל לקבל אותה ולבדוק את עצמי, אבל ככה זה סתם,
אתה סתם מחרף ומגדף. כאילו, אני אומר לעצמי את זה, הוא סתם מחרף ומגדף, זה לא... אתמול הייתי באוטובוס,
ומישהי שמה,
כאילו, התחילה לצעוק, תן לי לעבור,
תן לי לעבור.
למד שם איזה מישהו,
והוא אמר לה, גברת, אין פה, אני לא יכול, אין לי לאן לזוז, אין לך לאן לעבור, הכל פה מלא.
תזוז כבר! התחילה לקלל אותו, התחילה לקלל את ההורים שלו,
וגם הוא לא היה הכי משהו, כן? הוא גם לא היה הכי נחמד כזה. אמרתי, תסתמי, כן? אבל אני לא הייתי אומר תסתמי.
הייתי אומר לה, הייתי אומר לה, בואי, תעברי.
אבל אני הסתכלתי ואמרתי, יש לה בעיה.
יש לה בעיה, כי תוך רגע היא כאילו מ-0 ל-100 תוך שנייה.
עכשיו, זה אומר שאתה צריך להיות מ-0 ל-100 תוך שנייה?
היא כאילו לא בריאה בנפשה אולי.
אני יודע מה, לא יודע. אז אם אתה מתעסק עם אדם כזה, אתה צריך בעצמך עכשיו להשתגע?
לא.
תגיד,
חבות בריתיו, שלח יום טוב.
או שתגיד, אין לך לאן לעבור, או שלא תגיד כלום, אבל בלב, בלב,
בסדר.
לא יודעת אם לומדים את זה מדוד המלך.
הוא, פססס, מרכבה,
כן,
רגל רביעית למרכבה, חדה לו.
אומרים, למה?
שימי בן גרה,
הוא יוצא מירושלים, דוד המלך,
והוא בסיטואציה מאוד קשה, הוא בורח מהבן שלו, שבא להרוג אותו, אבשלום, מרד אבשלום.
בא בן שימי בן גרה שלו, היה אדם קטן,
היה ראש הסנהדרין.
קילקלל אותו,
צא צא, איש הדמים ואיש הבליעל, זורק עליו אבנים,
כן?
קילל אותו, קיללה נמרצת, כן? דוד אחר כך אומר לשלמה,
הוא קיללה נמרצת, חז"ל אומרים,
נמרצת, ראשי תיבות, נועף,
רוצח,
מואבי,
כן?
לא.
נועף,
מואבי,
רוצח,
צורר, תועבה.
איש נחמד, אה?
עכשיו בא אבישי ואומר לו, תן לי רשות, אני אוריד לכלב המת הזה את הראש.
אה?
הוא היה במג"ב גם כן. נכון.
אז זה אבישי בן צרויה.
אז מה אומר לו דוד?
מה לי ולכם בני צרויה?
אז לא, כאילו, השם אמר לו לקלל.
מה זה מה לי ולכם בני צרויה? מה דוד המלך מתכוון שם?
הוא מתכוון, אני, יש לי דרך אחרת מכם.
יש לי דרך אחרת.
זה לא, אתה רוצה להגיב בכעס, בנקמנות, בזה.
אני לא שם.
אני רוצה לראות במציאות הקשה הזאת
גילוי של רצון השם.
השם אמר לו לקלל.
או איזה פירוש.
פירוש, בלי להיות בסדנה הזאת, לא צריכים להיות אצלו בסדנה.
איזה פירוש?
הכל זה רק גילוי של השם. אם מישהו נכנס לך באוטו, זה גילוי של רצון השם,
יש לי עכשיו להתעצבן עליו.
קודם כל, אני לא...
בסדר, אתם מבינים?
יצאתה בת קול ואמרה, דוד מזומן להיות רגל רביעית במרכבה.
איזה מדרגה,
משהו אדיר.
אבל זה פירוש.
בשביל לא לכעוס מסיטואציה כזו,
איזה עבודה פנימית צריך.
בשביל לא לכעוס על לבן,
כן,
יעקב,
שלא יכעס עליו, הוא כל רגע מחליף לו את המשכורת,
לא משלם לו, מחליף לו, עובד עליו, נוכל.
יעקב הוא,
עכשיו הוא אומר, בשלב טוב, אנחנו צריכים לצאת מפה, זה לא...
אבל אני במקום שלי, אני לא מתפעל.
זה צריך לדעת, בסדר?
עכשיו,
אין בעיה לקבל ביקורת, אבל יש דרך לומר ביקורת, בסדר?
אני לא יורד לרמה שלה.
אני רוצה להיות בשליטה ברגשות.
עד כאן זה בסדר?
אוקיי, אז אני ממשיך.
עכשיו, יש עוד, אמרנו עוד דרך.
בשלב הזה של העיבוד,
עכשיו,
אתה,
קודם כל אמרנו מנתק מגע, ושם אתה עושה איזה הרפאיה,
ואז מאבד על עוד דרך.
טובה לאבד את הדברים.
אמרנו, או שאתה עושה איזה דמיון כזה, שאתה לא מאוים.
או שאתה נותן פירוש,
כאילו, בסדר, היה לו יום קשה, אמרתי כן, לא עושה לי דווקא.
או שאתה שואל את עצמך שאלה מאוד חשובה, שהיא בעצמה מנתבת את האנרגיה הזאת של המתח שנוצרה למקום מאוד חיובי.
מה?
אתה אומר,
אני רוצה לכם דוגמה, סיטואציה שקורית בהרבה בתים.
בהרבה בתים זה קורה.
זה אבא רוצה להגיד דבר תורה בשבת.
והילדים רצים, מסתובבים, לא מקשיבים, מפריעים, הוא מתחיל לדבר,
הוא מפריע,
ההוא צועק, ההוא מתחיל לדבר, ההוא מתחיל לשיר, כן?
ילדים עם קשב, כן?
או הרבה ילדים וזה.
עכשיו,
האבא יכול להתעצבן, אומר, חבר'ה,
טאח, דופק על השולחן, אני מנסה להגיד פה דבר תורה,
תנו כבוד,
קלצת כבוד, מה זה, כיבוד הורים, שותקים?
תתחיל לדבר אחרי עשרים שניות עוד פעם.
היא לקחה לי, הוא משך לי בצמא הזה.
מה עלול לקרות אם אין עבודה פנימית?
מה עלול לקרות?
והיא חס.
אבא, נכון? אני צודק?
סיטואציה שקורית.
או יעלב.
או...
פה אפשר להשתמש בעוד כלי מאוד מאוד חשוב, שנקרא מטרה.
לשאול את עצמך, מה המטרה שלי עכשיו? מה המטרה שלי בשולחן שבת?
מה המטרה?
אה?
מטרה שלי זה להעביר להם עכשיו איזשהו מהלך מפולפל, פרשת השבוע,
עמודים האלה?
ואם לא יתנו לי אז זה יהיה בשבילי מאוד מרגיז?
זה המטרה, או המטרה היא אחרת לגמרי.
מטרה היא שיהיה כיף ביחד, שיהיה אירוע משפחתי,
שיתקרב ביחד אל השם.
אם אני מגדיר מחדש את המטרה,
אז בסדר, אז לא אמרתי, כן אמרתי.
אמרתי חלק, אמרתי עשירית ממה שרציתי, בסדר,
אבל שרנו, רקדנו, היה כיף,
אז דיברנו דיבור חופשי היום, אז היום
יותר עייפים, פחות מרוכזים, יותר קשוח.
זה לא המטרה שלי עכשיו להעביר להם שיעור בכיתת אמונה,
המטרה שלי זה שיהיה כיף בארוחה, כי את זה הם יזכרו.
עם
זה שרוצה לדבר, או מורה בכיתה,
מה המטרה שלי עכשיו עם הכיתה הזאת?
שיהיה להם
קרבה אל הקודש?
שיהיה להם דוגמה אישית?
או המטרה שלי להעביר את החומר בכל מחיר.
אז אני אכעס וטעו, אני אכנס בו ראש בראש, וההוא יעיף למנהל, וההוא יזמין את ההורים, וההוא זה, וכבר הכיתה...
הרי אדם שהוא כועס, הוא גורם לאחרים לזלזל בו.
כי אומרים, הוא לא שולט בעצמו.
אתם מבינים?
ואדם שלא כועס,
מעריכים אותו.
יש לו עבודה פנימית.
אז תגיד את הדבר הטובה יותר מאוחר, אולי בשלב אחר בערכה שלא תגיד,
אבל לשמור על אווירה טובה, זה הכי חשוב.
כי זה מה שהילדים יזכרו.
זה מה שהכיתה צריכה עכשיו, שתהיה פה חוויה לימודית חיובית.
אחרת מה הוא יזכור,
הילד?
שהמורה לגמרא צעק?
לגמרא זה לא כיף, זה חשבון מאוד מהיר, נכון?
לא כיף גמרא, כי המורה צועק, כל שיעור מעיף אותי,
מעניש אותי,
מעניש אותי להעתיק שתי דפים מהגמרא.
זה העונש הכי לא חינוכי שיש.
אתה כאילו נותן לו, אתה גורם לו לשנוא את הקודש, להגיד לו להעתיק,
מה, מה עשית בזה? אני ממש מדייק. תגיד לו, לך תעתיק שתי שיעורים,
20 עמודים בית ספר מתמטיקה. שישנא מתמטיקה, אם אכפת לי, אבל למה שאני אגרום לו לשנוא את הגמרא? אבל זה במאמר מוסגר.
ברור הנקודה הזו?
אוקיי, יפה, כן?
זה
אותו רעיון בעצם.
אתה צודק,
אבל זה גם קשור למה שאמרתי מקודם. להגיד,
מה השם רוצה ממני עכשיו זה להגיד,
אני רוצה לעשות את השליחות שלי, את העבודה שלי, נכון?
מטרה זה משהו אחר, זה לא בדיוק אותו דבר. אם אני אומר,
אמרתי את זה מקודם, בשלבים יותר מוקדמים של השיעור,
אני עושה את העבודה שלי, זה לא אכפת לי שההוא מקלל, וההוא צועק, וההוא עוקף אותי, וההוא...
מה, ואני אחראי על החינוך שלו, אני עכשיו אחראי על החינוך של הערבי הזה שקילל אותי.
לא,
מסכן, מסכנה אשתו, בסדר?
מה שהם רוצים ממני, שאני לא אדרדר לדבר הזה, שאני אהיה בשליטה עצמית.
זה מה שהם רוצים ממני, אבל מטרה זה משהו אחר.
ברגע שאתה בוחר מטרה,
תגיד, אתה אומר, אמרתי לילד מאה פעמים לסדר את החדר.
והוא לא סידר, כן? אישה באה ככה ליועץ.
אמרתי ליוסי מאה פעמים כבר עושה את החדר והוא לא סידר.
נו, אז מה היועץ יגיד על מקרה כזה?
מה המטרה שלך?
תראה איך אני מחליף מטרה והכל משתנה.
מה המטרה שלך?
שהחדר יהיה מסודר?
או המטרה שלך זה שיהיה לך יחסים טובים עם יוסי, הבן שלך?
מה המטרה?
יכול להיות
שיחסים טובים,
אם את צועקת עליו מאה פעמים סודרת את החדר,
כנראה
שזה לא עובד,
זה לא ימניע אותו לשם.
אז או שתשחררי,
כי את רוצה ליצור אווירה טובה בבית,
או שתעשי את זה בדרך אחרת.
תתני לו פרס חיובי,
תבקשי בצורה מכובדת.
אתה מחליף מטרה, אתה גם...
האנרגיה היא כבר
פונה למקום חיובי,
אם המטרה היא שונה,
אתה מבין?
מטרה יותר גבוהה, אתה נתת הגדרה מחודשת לכל האירוע.
כאילו שינית את המסגרת.
המסגרת שלה הייתה שהחדר יהיה מסודר.
עכשיו אתה אומר בוא בוא נחליף מסגרת, בוא נרחיב אותה.
המטרה שלך, המסגרת החדשה זה שהבית,
שאת תצליחי בחינוך הילדים. זו מטרה קצת יותר עליונה, נכון?
בוא אפשר לחשוב בדרכים יצירתיות, יש כל מיני רעיונות.
איך הוא יגיע גם לסדר את החדר, אבל זה לא מטרת העל של הבית,
שהחדר יהיה מסודר והילדים ישנאו אותך.
אתה מבין מה אני אומר?
זה לא בדיוק אותו דבר. מה שהם רוצים ממני זה איך אני צריך להנהיג את עצמי בלי קשר לסיטואציה.
הסיטואציה היא מאתגרת.
אז יופי, אז יש לי ניסיון קשה.
כמו נינג'ה ישראל, נכון?
וולי, יש כזה תוכנית, נינג'ה ישראל.
שמים איזה מישהו ומצלמים אותו עם מתקנים כאלה של כושר,
והוא צריך לעבור איזה מסלול, נכון? משהו כזה.
אז יש לך עכשיו מתקן קשה.
בסדר.
אבל אתה צריך להיות נינג'ה ישראל בשליטה עצמית.
וצריך...
יש לך מתקן.
יש לך ניסיון.
בסדר.
אם אני מבין שזה ניסיון,
ואני צריך עכשיו לצלוח אותו,
אז בסדר.
אם אני לא מבין, אז אני...
זה נפש הבאמתי.
יש,
צריך לשים לב, תראו,
כל אינטראקציה, אתה צריך לשים לב
להשלכות שלה.
כי הרבה פעמים הכעס הוא לא פותר שום דבר,
הוא לא נותן שום דבר טוב,
הוא רק גורם להידרדרות.
גורם להידרדרות של היחסים, גורם לניתוק של היחסים, יכול לגרום לפיטורים,
יכול לגרום לגירושים, יכול לגרום לניתוק של יחסים, יכול להיות ממש,
שכאילו יכול, בן אדם יכול להגיע חס ושלום לצעקות ולקללות ולאלימות אפילו, אתם מבינים?
ואתה צריך לשקול.
הוא אומר, אני גודע את זה עוד לפני שזה מתחיל.
ברגע שאני כבר מרגיש את הנורית הזאת של מתח באיזשהו איבר של הגוף כזה, שאני,
זה אות בשבילי שהתחילה פה אינטראקציה מתוחה, אז אני מנתק ממנו.
בסדר?
אם צריך,
אז תתייעץ.
תתייעץ עם מישהו מה לעשות, איך, איך, לא, לא להגיב.
לא להיות תגובתי,
אני אראה לו וכו'.
וגם אחר כך זה כאילו השלב אחרי ההרפאיה וכו'. אתה אומר, אני, בוא, אני מדפדף את האירוע הזה, אני מעביר על זה, זה הדף הבא, נקסט.
מעיף את זה, לא,
או שאתה אומר, אני בוחר לקבל אותו כמו שהוא לא,
אני לא מנסה לשנות אותו. ברגע שאתה מנסה לחנך אדם ולשנות אותו, אתה עלול לגלות שזו מלאכה מאוד קשה.
אז את מי אפשר לשנות?
עצמי.
בין בני זוג,
עיקר העבודה
זה אדם על עצמו.
אתה חושב שתחנך את אשתך, או היא חושבת שהיא תחנך אותך?
הרבה צעקות, הרבה מריבות, זה לא ייתן כלום. אבל אם אתה אומר,
אני לא באתי לחנך אף אדם, באתי לעבוד על עצמי.
באתי לשנות את עצמי, אני לוקח אחריות על החיים שלי.
אני אומר לכם, בייעוץ זוגי, הרבה פעמים
אתה גורם לבני זוג, כל אחד לקחת אחריות על ההנהגה שלו, כי זוגיות זה ריקוד זוגי.
כן?
אינטראקציות ביניהם ו...
טוב, אבל זה לא נושא בזוגיות, זה לא שיר בזוגיות, זה בימי שני למעלה, לילה.
אז בסדר.
אז אפשר להחליט שאני מתקדם מהסיטואציה שהייתה,
אחר כך לשיח פתוח,
שיח כזה עם רגשות,
לדבר על מה שקרה,
על האירוע וזה, אבל קודם כל העתקתי מגע, איבדתי את זה ביני ועצמי,
עשיתי פירוש חיובי ונמנעתי מכעס.
עד כאן זה בסדר?
בסדר.
זה בגדול המהלך שרציתי להעביר היום. יש לכם שאלות, טענות, מענות, גושיות?
לא?
ברוכים תהיו, בשורות טובות, ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.
ברוכים תהיו, בשורות טובות, ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.
אמן ואמן.
אל אל,
