יש שם דפים, אנחנו לומדים את המאמר הכעס.
יש שם איזה דף אחד עם כתב ידי, אז אם במקרה אתם רוצים את זה, אז תביאו, אם לא, לא נורא.
בסדר, חברים?
הכל בסדר, הכל בסדר, הכל טוב.
טוב, שלום עליכם, שלום לכולם.
בעזרת השם נעשה ונצליח.
שלום גם לחבר'ה שאנחנו רואים אותם פעם ראשונה.
אנחנו למדנו את המאמר העונג והשמחה,
ועכשיו אנחנו עוברים למאמר חדש.
למדנו את ה... נכון, למדנו את כל המאמר על רונית והשמחה.
עכשיו אנחנו עוברים, ישנם פה שבעה מאמרים.
חלקה. כבדים יותר,
שנראה מה נעשה איתם דעת אלוקים, ועוד מאמר שהוא דרישת השם,
זה מאמרים יותר כבדים, ויש לנו עוד לפחות עוד שניים, שלושה מאמרים שהם יחסית יותר
שזה הפחד, אחרי זה נלמד על המחשבות,
בסדר? בלי נדר.
אחרי זה מאמר הדור נלמד את חלקו, כי במובן שמאמר הדור הוא מאמר יחסית ארוך.
ואחרי זה ירחם על שם, בסדר? בעלי הגס, הכל בסדר?
כן, קדימה.
אז אנחנו, מאמר הפחד,
או, נעוריי, ברוך הבא, הרבה זמן לא ראינו אותך, ברוך הבא.
טוב,
בסדר צדיקים.
אז מישהו פה פוחד?
ממה אתה פוחד? בבקשה, אנחנו לא בלי שמות, אנחנו לא רואים אותך, כן.
מה אתה פוחד?
אתה פוחד מהפחד.
אתה פוחד או אתה מתפחד?
לפני שאנחנו נקרא, כן, רציתי להגיד משהו בצדיק?
ואתה?
פששש, כולם ילדים טובים.
רבי נחמן אומר,
כל העולם הוא גשר צר, והעיקר לא להתפחד כלל.
מה ההבדל בין להתפחד לבין לפחוד?
צעקו ברוך.
להתפחד זה להסריט את עצמי, בסדר?
ככל שאני יותר מתפחד, אני נופל באיפה שהתפחדתי ממנו, בסדר?
לא לפחד, לא העיקר לא לפחד,
כן, העיקר לא להתפחד כלל.
תיזהר שאתה לא סתם מכניס את עצמך לסרטים מיותרים.
בסדר?
אנחנו עוד נגיע לזה, אבל זה ככה, בכותרת, שנשים לב,
להבדיל בין לפחוד לבין להתפחד. זאת אומרת, אתה,
תדאג שאתה לא מסריט את עצמך, תדאג שאתה לא נכנס לסרטים מיותרים.
טוב,
תפחד ודאי, כן.
נכון, אבל צריך לשים לב,
נורת אזהרה. נכון, סוג של נורת אזהרה, סוג של נורת מאותת, עניינים,
תמרורים, מה שאתה רוצה.
אבל אם יש לבן אדם, יש פחד אלוקי, מה שנקרא,
פחד אמיתי, כלומר, זה יראת הרוממות, קצת דיברנו על זה מקודם.
אז אם יש לי פחד גבוה, אין לי פחדים נמוכים,
בסדר?
אם לבן אדם יש יראה גבוהה, אז אין לו יראות נפולות.
אם בן אדם אוחז בקדוש ברוך הוא, אז אולי אין לו ממה לפחד,
בסדר?
מי שמאמין,
לא מפחד.
כן, ודאי, ודאי, וצריך לבנות את זה. אבל הרעיון הוא שהפחדים, ובעיקר ההתפחדות,
היא נובעת מחוסר ודאות אמונית,
מחוסר דבקות בקדוש ברוך הוא,
מחוסר אמונה,
כדי שהכול מושגח,
בסדר?
טוב,
יפה מאוד, אז עד כאן ההתקדמה.
אז אמרנו שיש פה שבעה מאמרים.
הספר כולו נקרא "עדר היקר"
ו"עקבי הצאן".
עדר היקר זה השם האדמו"ר האדרת, שהיה מחותן, כלומר הבת שלו הייתה נשואה לרב קוק,
כן, האדמו"ר תאומים.
ויש שם עקבי הצאן, שזה בעצם שני ספרים שחיברו אותם.
אנחנו לומדים בתוך עקבי הצאן את המאמר החד, בסדר?
טוב.
ראיתם במקרה את הדף שהיה כתוב עליו הערות?
אז אני אצטרך את החמישייה הפותחת, אם אפשר בבקשה גם להביא לי.
יש פה?
תביא לי אחד בבקשה.
טוב.
אנחנו, תוך כדי המאמר,
אנחנו גם נלמד במידות הראייה את הפחד,
בלי נדר, בפעם הבאה אני גם אצלם לכם, אז הדברים יהיו יותר ברורים.
אז בואו נתחיל עם מה שלפנינו.
הפחד הנפרז, כן, הפחד המוגזם,
הוא נוטל את זיו החיים של האדם, של כל החיי המרגיש.
כן, בן אדם,
אם אני, אם יש לי פחד נפרז, פחד מועצם, פחד מוגזם, אני לא יכול לחיות,
נכון?
מדרשת זיו.
כן?
אני מאבד את זיו החיים, כן? את ההדר של החיים, את היופי של החיים.
אני לא מסוגל ליהנות מה... אתם מכירים את התחושה הזאתי?
בן אדם אומר, עכשיו טובה, בטח עוד רגע יהיה גרוע. מכירים את הדיבור הזה?
כן, בן אדם אומר, וואי, יותר מדי טוב לי.
אני מרגיש יותר מדי טוב, זה סימן שעוד רגע יהיה דבר נוראי, חס ושלום.
זו תפיסה נוצרית,
זו לא תפיסה יהודית.
אנחנו בתפיסה היהודית אומרים, עוד יותר טוב ועוד יותר טוב,
שיהיה רק יותר טוב, שהקדוש ברוך הוא,
הודו להשם כי טוב,
כי לעולם חסדו. אם אני יודע להודות על מה שטוב לי, בטוח שרק יהיה יותר טוב.
כן, אנחנו בתקופת גאולה.
הקדוש ברוך הוא גואל אותנו, נכון? מביא גואל לבני וניהם למען שמו,
באהבה. הקדוש ברוך הוא רק מביא לנו גאולה יותר טובה.
החיים נעשים יותר טובים.
אתם פשוט, זה משני הצדדים, כן?
אתם, נכון, יש לכם לפניכם הפחד.
צילנתי את זה, חסכתי דפים, תראו אותי ככה.
אז הפחד, כן, לא נהנה לי פה על השמאלנים.
הפחד הנפרז הוא נוטל את זיו החיים של האדם ושל כל החי המרגיש. זאת אומרת, אם אני כל הזמן יש לי פחדים,
אני לא מצליח לחיות את החיים, את כל היופי שלהם, את כל ההדר שלהם, את כל הזיו שלהם.
אין דבר רע ואכזרי בעולם דומה לו. זה הדבר שממש הורס לנו את החיים. דרך אגב,
יש שלושה סוגי רעות.
או שלוש סוגי רעות, שלושה סוג זה... אה, יופי, תודה רבה.
שלושה סוגי רעות יש בעולם, אומר המורה נבוכים.
ואחת יותר גרועה מהשנייה.
רעה אחת,
זה רעה של נזקי טבע, כל מיני דברים רעים שנופלים עלינו מהשמיים,
וזה הרעה הכי פחותה,
הכי פחות דומיננטית.
מה הרעה השנייה שיותר דומיננטית לפי דעתכם?
בני אדם, כלומר, מה שאתה עושה לי.
ומה הרעה הכי גדולה שיש?
חזק וברור.
הרעה הכי גדולה שקיימת בעולם זה מה שאני עושה לעצמי,
בסדר?
הסרטים שאני מסריט את עצמי,
והפחדים, והחרדות, והדיכאונות, וכל העניינים,
זה הרעה הכי גדולה שיש לאדם, שהיא ממש כובלת אותו ותוקעת אותו.
אם אני יותר מדי פוחד,
אני יכול להגיע לידי חרדה ולידי דיכאון ולכדי מראה שחורה,
בסדר?
אם אני מתפחד קצת, בסדר?
או יותר נכון, פוחד קצת,
זה דווקא טוב שיהיה לי קצת מערכת חיסונית, שאני אשים לב מה קורה מסביבי, כן? זה כמו ההבדל בין שברון לב לעצבות.
אתם יודעים אולי מה ההבדל?
שברון לב זה סוג של מקפצה, זאת אומרת,
אני עכשיו קורה לי משהו, יש לי איזשהו שברון, אלה החיים, כן?
אני רוצה שהחיים שלי יהיו חיים טובים,
שקטים,
פתאום יש לי איזה שברון לב ואיזה משבר.
אם אני לא מטפל בו, דיברנו על זה בצו וזירוז,
שלמדנו צו וזירוז.
אם אני לא מטפל בו,
אז מה שקורה,
השברון לב הזה יכול לרדת לכדי עצבות
ודיכאון ומרה שחורה.
ואז אני, לא רק שאני לא מתעלה, אני רק הולך ונופל.
כן, אני משתבלל בסיפור שלי, בצ'ונט שלי.
יש אפשרות אחרת להתייחס לשברון לב בתור מקפצה, הופ!
שיקפיץ אותי בגלל זה.
הקדוש ברוך הוא מזמן לי כל מיני שברונות לב כדי שאני אהפוך להיות בן אדם יותר עמוק עם יותר תשומת לב ואז לא רק שאני לא ארד, אני אתעלה.
הייתי ברור?
אותו דבר גם לגבי הפחדים.
יכול להיות פחד מסוים שהוא גורם לי באמת לשים לב,
לא ליפול, לא למעוד. עוד מעט אנחנו נראה את זה במידות הראייה, נראה איזה כמה, להיזהר בעיקר. כלומר, לא לפחוד אלא להיזהר.
לשים לב, שים לב, לא להסתובב עם אנשים מסוכנים, יש לך פה דף צדיק, בסדר?
עוד מעט אנחנו נקרא את זה, ברגע שנסיים את הפסקה הזאת, נקרא קצת מרעידות הראייה,
אז אני קורא עוד פעם.
הפחד, אז אמרנו שלושה סוגי רעות.
רעה אחת זה צונאמי,
אני לא יודע מה, כל מיני רעידות אדמה, דברים כאלה שזה רעות חיצוניות לנו.
רעה מספר שתיים, שהיא החומרה יותר, זה רעה שאני עושה לך, כלומר שהסביבה עושה לבן אדם, והרעה הכי גדולה זה הרעה שהבן אדם עושה לעצמו.
יפה.
אז הפחד הנפרז הוא נוטל את זיו החיים, יש לך דפים? יש לכם דפים שם בסוף?
כי יש פה דפים יותר אם אתם צריכים.
וגם אולי אחרי זה תחזירו או שנשמור אותם כדי שלא נצטרך לצלם שוב.
הפחד הנפרז הוא נוטל את זיו החיים של האדם ושל כל החי המרגיש.
אין דבר רע ואכזרי בעולם דומה לו.
הוא מגדיל את הרעות יותר באין ארוך ממה שהן. כן, כל עכבר נהיה לי פיל.
וואו, אני רואה, וואו, מה יהיה? איך אני אעבור את זה?
בן אדם בא, נגיד שהוא חדש במכון מאיר.
וואו, בוא'נה, שמעתי שכל הדוסים
הם אוכלי אדם.
מה יהיה? אני אכנס בשערי מכון מאיר, מה יהיה איתי?
לאן אני אגיע?
גם אני אהיה כזה בן אדם הזוי
וללא שפוי, משיחיסט,
אני אהיה משיחי?
אז אל תיבהל.
הוא מגדיל את כל הרעות היותר,
כל הרעות יותר באין ערוך ממה שהן.
הוא מאפיל את זוהר כל הטובות. כלומר, אנחנו יודעים שמתי שאנחנו נפחדים,
אנחנו שוכחים את כל הדברים הטובים שקורים לנו, נכון?
הגמרא באבא בתרא אומרת דבר מדהים.
היא אומרת שמתי שבן אדם,
היצר הרע משתלט עלינו,
אז אנחנו באמת שוכחים את כל הדברים הטובים.
אנחנו חושבים שאנחנו רואים.
בן אדם חוטא,
כן?
אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות.
הרוח השטות הזאת גם משבללת אותך, אומרת, אתה אפס,
אין בך שום דבר.
אחת ההמלצות,
שאני ממליץ את זה בפניכם, וגם אני עשיתי את זה,
שבן אדם ייקח דף,
אנחנו נבדוק את זה, יש לי אפליקציה כזאת שבודקת מי עשה את שיעורי בית,
גדג', אני מצלם, וזה, אני רואה בדיוק מה עשה.
כתוכו פתקה,
תכתבו עליה 13 דברים טובים שיש בכם.
בשעה שיצר רע משתלט עליי ואומר לי אני אפס, אני אשולף לו את הפתק הזה,
כדי להיזכר במציאות הטובה שיש בי.
כאשר אני מרגיש שהפחד מתרגש עליי,
חוסר ודאות, חוסר אמונה, חוסר ידיעה שבעזרת השם יהיה יותר טוב, הקדוש ברוך הוא מנהל פה את התיאטרון בובות הזה,
בסדר?
אני שולף את הוודאויות האלה, את הדברים הטובים,
את כל המתנות שהקדוש ברוך הוא נותן לי.
כן, בא בן אדם,
עכשיו אני,
זה הרבה מעסיק אותי, בטח שמתם לב,
חלק מהאנשים,
אני זכיתי למכור בית, ואני צריך לקנות בית,
זכיתי למכור את הבית בצפון, עכשיו אני צריך לקנות בית בירושלים.
אם אני אסתכל על זה במבט ריאלי, אני אגיד, אוי,
אין סיכוי בעולם איפה לקנות בית בירושלים, אתה מוכר בית של עשרה חדרים בזה בצפון, אתה מקבל פה קופסת גפרורים,
בסדר?
אם אני מסתכל על זה במבט כזה,
וואי, איזה פחד, מה יהיה, איבדתי את הוני ועוני את כוחי ועוצם ידי,
איבדתי בצפון, איך עכשיו אני...
יש אשם בעולם, חברים.
יש מישהו שמנהל את העניינים.
יותר באין... אז הוא אומר ככה, הוא מגדיל את כל הרעות יותר באין... כלומר, ברגע שיש לי פחד מופרז,
הוא מגדיל את כל הרעות יותר באין ארוך ממה שאין, כלומר,
אני לא מאמת את זה, אני פתאום רואה מסביבי דבר שהוא לא מקוייל,
אני לא יכול לספור אותו.
הוא מאפיל את זוהר כל הטובות, את הדברים הטובים אני פתאום שוכח,
כמו שתיארנו, ברגע שיש לי יצא רע, אני שוכח את הדברים הטובים.
בחתירתו אשר יחתור מתחת לאושיותיהם, כלומר,
הפחד כאילו מקעקע ואומר, אין פה כלום, אין פה שום טוב, אין פה שום מתנות.
מי אתה? מה אתה?
אין לך סיכוי, בסדר?
לא לתת לו את זה.
להגזים ששם צפונה רעה, כן, מתחת ל...
ביסוד כל הטובות האלה, צפונה רעה, תחת הטוב הגלוי.
זה נכון שנראה לך טוב, אבל דע לך, מתחת הטוב הזה חבל לך על הזמן.
החיים הולכים להיות יותר גרועים, תמיד יכול להיות יותר גרוע,
חס ושלום, בסדר?
החשדנות הזאת,
המבט המערבי,
שאנחנו נמצאים בג'ונגל, ואם אתה לא נלחם אתה בוודאי תאחל,
מה פתאום?
אנחנו יהודים.
יהודי הוא מודה על הטובה, וגם,
אה?
גם על הרע, נכון?
מודה על התורה, מודה על הרע, מודה לקדוש ברוך הוא, מודה אני לפניך. המילה הראשונה שאני אומר זה מודה, לא אני.
אני לא אומר אני מודה, אני אומר מודה אני.
קודם כל הדייה, וואו, איזה יופי, כמה דברים טובים.
כמה דברים, אילו הוציאנו ממצרים, דיינו. ונתנו את התורה, דיינו, כמו שאנחנו אומרים בהגדה, נכון? פשש, איזה יופי, עוד ועוד ועוד ועוד דברים טובים.
אנחנו יושבים פה,
כיתת אמונה, מכון מאיר תשפ"ה.
מזגנים,
אוכלים תופינים, שותים מים קרים, ירושלים עיר הקודש, מה?
גן עדן, יותר מזה,
כבר איך אומרים, יש איזה משפט, אה? יותר מזה נשתגע, אה?
אוכלים אגסים,
אוכל אגסים, יש פה אחד שאוכל אגסים, טוחן לבד, בסדר?
אז המבט הזה, המבט המפחיד הזה,
והוא אומר, דע לך, מאחורי הטוב שאתה רואה,
יש חס וחלילה רעה שהיא סמויה,
נכון?
שאנחנו מכירים את המחשבה הזאת,
רמזתי עליה מקודם.
בן אדם מרגיש שיש לו טוב, ואז הוא אומר,
בטח, זה רק עניין של זמן, עוד רגע תתגלה הרעה, עוד רגע יהיה פדיחה,
עוד רגע יישבר, עוד רגע הדברים יהיו לא טובים, חס ושלום.
מקור כל חולשה וכל חיריפיון חומרי,
מוסרי ושכלי, הוא רק הפחד העובר את גבולו.
כן, אם יש לי פחד שהוא מוגזם,
שהוא מועצם,
אז הוא מחליש אותי,
הוא מרפה אותי מהיכולות שלי לעשות דברים חומריים, וכמובן, מתקדמות מוסרית ושכלית.
מה, אין לך סיכוי? אתה כזה רשע, כמה דברים זה,
כמה עבירות עשית, אין לך סיכוי.
זה מפחיד אותי.
האם יש לי תיקון?
אני אי פעם יכול להיות בן אדם אחר?
מה אומרת היהדות?
האדם שבא לאישה ואומר לה, התקדשני על ידי, על מנת שאהיה צדיק,
מה אומרת הגמרא בקידושין?
מקודשת.
למה? כי בטוח הוא יהיה צדיק.
יהודי ועמך כולם צדיקים, זה רק עניין של זמן שהצדקות הזאת תתגלה.
זאת אומרת שאנחנו לא במסלול של ירידה,
אנחנו כל הזמן במסלול של עלייה, לפעמים יש כפלים,
אבל אנחנו במגמה של עלייה, אנחנו נגאלים.
העולם הבא הולך ובא אלינו,
אנחנו הולכים ונעשים יותר אידיאליסטיים,
יותר טובים.
יפה.
נקור כל החולשה וכל רפיון חומרי מוסרי ושכלי הוא רק הפחד העובר את גבולו.
הוא יאיים על האדם שלא יעשה כל דבר לישועתו שלא ינקוף אצבע להצלתו אין לך סיכוי כדור ברוך הוא לא יעזור לך ואתה לא תעזור לעצמך שמא ינזק
שמא יביא עליו רעה לא יאכל לכפרה
עד שהוא עושה הוא לחלש ומלא רפיון עד שמעצלות
ואפס מעשה הוא נופל בכל רע.
במקום שאני אשנס מותניים ואגיד מה גמרנו אני לא הולך ליפול למציאות הזאתי אני לא הולך ליפול לפחדים האלה.
אני יש לי אמון בעצמי, יש לי אמון בסביבה, יש לי אמון בקדוש ברוך הוא, יש לי אמון במציאות,
יש לי אמון בגאולה, יש לי אמון בטוב, יש לי אמון במוסר, בנבואה, בקדושה.
אנחנו יהודים הם לא מתרפקים על העבר,
גם קצת על העבר, אבל בעיקר הם מתרפקים על העתיד.
נכון?
שלושה עשר איכרים, שהקדוש ברוך הוא גומל הרשעים, גומל שכר טוב לצדיקים, שהמשיח עתיד להגיע,
נכון? כל הדברים האלה, אנחנו מדברים בעיקר על העתיד,
נכון?
אני חולם,
אני מתפלל שעוד תפילות ביום, מתי תבוא הגאולה, ותקע בשופר גדול לחירותנו, וייבנה בית המגדל,
כן?
הבן אדם הפוחד,
איזה בית מגדל, תגיד את הריאה, יצא החוצה, תראה איזה, מה קורה ברחוב.
בסדר? אין ציפייה. הציפייה, הרב כותב בהרבה מקומות, היא דבר פעיל.
עצם הציפייה היא דבר פעיל.
זה לא סביל.
טוב, אני מצפה, נראה מה יהיה.
ציפייה מלשון צופה.
אני רואה לי מרחקים.
אני מאמין שהדברים יהיו טובים. אני מאמין שהדברים יתקדמו.
וממילא אני גם עושה מעשים כדי שהמציאות הזאת תתקדם, בסדר?
ולכן גם שואלים את הבן אדם, אתם יודעים את זה?
שואלים שש שאלות, הבן אדם.
מה השאלה הראשונה?
ציפית לישועה?
תגיד, ציפית לישועה או לא?
אומר רש"י,
ציפית להתקיימות דברי הנביאים, כך כתוב בגמרא.
האם ציפית?
והרבנו ניסים אוסף מילה אחת.
מילה אחת, שהיא מאוד מהותית.
ציפית להתקיימות דברי הנביאים בימיך?
האם אתה מאמין שהימים האלה שאנחנו עכשיו אומרים,
שעכשיו אנחנו בתקופה של גאולה,
שעכשיו הקדוש ברוך הוא גואל אותנו, יהיה רק יותר טוב.
חבר'ה, דיברתי על זה באחד השיעורים האחרים, אבל
אנחנו נמצאים בתקופה היסטורית,
שאתם, זה, חכם אלי,
עוד כמה שנים, אני יודע מה, 15 שנה, לא, 25 שנה כבר, נכדים וזה, נכון? 22, נו, טיק-טק, אתה מתחתן, מביא ילדים,
בעזרת השם, הבת שלך מתחתנת, זה, סבא, תגיד לי, סבא,
אתה היית בתשפ"ה,
כן, אתה היית במלחמת חרבות ברזל, או יותר נכון, מלחמת האמונה?
אתה היית...
כן, וואו, בואנה, זה משהו מטורף, איך הייתם באותה תקופה?
בטח הרגשתם את הקדוש ברוך הוא בכל רגע.
בטח, מה זה השגחה הייתה לכם? כל כך הרבה טילים, שום דבר לא נגע לכם? מה?
איך היית אז? מה, איזה כיף לכם? מה, זה היה משהו מאוד ח...
ואנחנו אומרים, לא, מה פתאום? כן, לא, עכשיו,
אם היינו יוצאי מצרים,
כל פירוטכניקה, עשר מכות, ים נקרע, זה רציני,
זה הקדוש ברוך הוא נוכח.
וכי אנחנו היום, בתקופה הזאת, הקדוש ברוך הוא לא נוכח בחיינו?
ודאי שכן.
ברור?
אז אין לנו ממה לפחד.
באמת, הפחד הוא פיקציה.
הפחד הוא כמו ערס.
מה זאת אומרת?
אתה בא, פוגש איזה ערס, בלי, אני אוהב ערסים, כן, שלא יהיו אי-הבנות.
חביבים על הערסים יותר מכל בריות שבעולם.
ואדם עס וזה, אתה בא, אתה עושה,
אחי, עוד מילה אחת, אני מפוצץ אותך,
ואני מביא את כל החבר'ה שלי.
עכשיו הוא כזה דק כזה בדרך כלל, כדי שיהיה מקום לסיגריות ולזה, קיצור כזה, צנוע כזה וזה.
אתה כבר רואה בעיני רוחך אלפי אנשים
כפרשים ורוכבי ברזל שבאים להרוג,
מה זאתה, פינק,
תוקע איזה סיכה קטנה, כל הערס מתפנשר,
נכון?
להבדיל, חס ושלום, ערס זה לא רשעה, כמו שכתוב,
כל הרשעה כי עשם תכלה.
כן, להבדיל, שחס וחלילה, דברים לא יצאו מהקשרם, כן?
זה היה ערס, עכשיו אנחנו עוברים לרשעה.
רשעה, פחד, כל הדברים האלה הם השליליים, הם כמו עשן.
יש פה שריונר?
או, זוכר שיש מדוחות עשן, נכון?
בא בן אדם, עולה לטנק, אם יש איזה איום,
אז הוא שולח מדוחות עשן,
הוא יורה מפה,
לא כל כך קל אני בעמק הבכא,
אסתדר עם טנק אחד מול, לא יודע, איזה גדוד או פלוגה של סורים.
אתה יורה פה, עושה מדוחות עשן, יורה פה, יורה פה, יש מלא מלא עשן, האויב בטוח שיש פה מלא טנקים.
אבל יש רק טנק אחד.
אותו דבר גם עם הפחד, אותו דבר גם עם הרשעה.
יש המון המון פחדים, המון סרטים, המון זה, אתה כאילו, וואו, אתה אומר, מה הולך פה, אין לי סיכוי לעבור.
אתה רגע, לרגע,
שוהה רגע,
ומאמין ומחזק את הטוב וכולי, פתאום אתה רואה,
כל העשן, כל הרשעה, כל הפחדים נעלמים,
ואתה רואה שבעצם זה משהו מאוד קטן,
שאתה יכול להתמודד איתו.
בסדר?
כמובן, אני מתנצל מראש מכל הערסים שאולי נפגעו ממני וזה וזה,
הכוונה הייתה טובה.
טוב, אז אני רק אקרא את המשפטים האחרונים, ואחרי זה נסתכל פה במידות הראייה.
מה קורה עם הפחד הזה? הוא יאיים על האדם שלא יעשה כל דבר לישועתו, אני שלוש שבועות בלפני סוף הפסקה הראשונה,
שלא ינקוף אצבע להצלתו, שמא ינזק,
שמא יביא עליו רעה, לא יאכל כפרה,
עד שהוא עושה הוא לחלש ומלא רפיון,
עד שמעצלות ואפס מעשה הוא נופל בכל רער.
אני קורא במידות הראייה.
יש פה כמה חמישיות פותחות, או שזה בסדר שאני...
כן?
יש לכם עוד חמישיות פותחות?
טוב, לא משנה.
כן, שאלתי שאתה שאל, תמיד כתב את זה, זה הרב קוק כתב את זה.
מה אתה אומר?
כן, אנחנו פה, זה היה יותר מדי ברור.
אתה אומר, הרב קוק בדרך כלל מסבך אותנו, פעם ראשונה שהלך לקראתנו.
אז כדי לסבך אותנו קצת, אני אקרא למידות הראייה, תראו מה הוא אומר.
בערך פחד,
פחדנות.
טוב, בעזרת השם בפעם הבאה אני אצטרך לצלם את זה,
אני רק אקרא כמה משפטים. הפחדנות הוא מורח הלב, היא מידה מגונה,
והיא השיג הנמצא במידת יראת השם. יש לבן אדם יראת השם, אבל מה השיגים?
מה הדבר הלא טוב שצומח לפעמים זה יראת השם?
שאני פוחד.
שכל זמן שהיא כלולה בה, לא תוכל להתקלל באהבה ובשמחה עד שהיא תתאר ממנה.
אתה יראה את השם, יראת הרוממות זה מצוין, אבל אם היראה הזאת כלול בתוכה גם פחד, זה לא הדבר הנכון, אנחנו לא צריכים את הפחדים הללו.
הפחדנות היא יראה רעה והיא מאבדת את הון יראה שמיים, זה מה שהוא כתב פה עכשיו,
האמיתית, על ידי תערובתה, על כן צריכים להתחנך בחינוך של גבורה ואומץ לבב.
ואז יהיה כלי מוכשר לקבל היראה שהיא בעצמה גבורה.
אתם איתי מספיק, זה היה קצת מהיר, אני קורא עוד פעם.
הפחדנות היא יראה רעה
והיא מאבדת את הון יראה שמיים האמיתית, כמו שקראנו פה רגע בפסקאון, נכון?
על ידי תערובתה, כלומר היא מעורבת ואז יוצרת
זה משהו, תפיסה לא נכונה.
על כן, אז מה צריך לעשות? אם בן אדם מרגיש שיש לו פחדנות, מה, איך אני נוסח כוח בבן אדם?
איך אני גורם ללא לפחוד?
מה עושים היום בדרך כלל? מאתרגים את הבן אדם.
רק שלא ייכשל, אל תיתן לילד להיכשל, אל תיתן לו, לא, כן, מוצאים לו זה, משלמים לפסיכולוג, פסיכיאטר, מוצאים לו הקלות, בן אדם בולע רטליני וזה פה, בא למבחן, אומר לו, יושבים חמישה אנשים, מקריאים לו את התשובות, את השאלות.
קיבל בגרות, מחיאות כפיים, בוגר האוניברסיטה, ובסוף יש לך איזה טמבל שלא יודע כלום.
למה? כי כל היום יטרגו אותו.
אומר הרב,
דבר חצי מפתיע.
על כן,
צריכים להתחנך בחינוך של גבוהה ואומץ לבב.
תאתגר אותו!
כמובן, תנסה לסייע,
אבל לא כל פעם.
אל תפחד, אל תפחד עוד פעם,
מזה שהילד הוא ידע ייכשל.
שבע יפול צדיק וקרן, תהיה שם בשבילו.
ההערכה שלך כלפיו לא תהיה על פי ההצלחות שלו,
אלא על פי המאמץ שלו,
בסדר?
ואז יהיה כלי מוכשר לקבל היראה שהיא בעצמה גבורה, כן, יראת הרוממות.
טוב, עוד משהו שקשור למה שקראנו הרגע.
הפחדים הם פתיות גמורה.
טיפשות גמורה, פתי מאמין לכל דבר, נכון?
הפחדים הם פתיות גמורה.
אין לאדם לפחות כלל כאם להיזהר.
יותר שהוא פוחד,
הוא נופל.
מכירים את זה? אמא קנתה לך איזה בגדים חדשים לימים הנוראים?
כן, איזה חליפה לבנה, נעליים לבנות, הכל פיקס מזה, או אחותך הקטנה וזה.
ואז,
משה, תיזהר לא ליפול בבוץ.
יום חורפי וזה וזה, אתה הולך, אתה מדלג על הערים, מקפץ על הגבעות, רק לא לגרום ב... פינו!
איך שאתה מפחד, בום, לשם אתה נופל.
בסדר?
הפוביה הזאת היא מייצרת שמה שאתה מפחד ממנו, יותר שהוא פוחד, הוא נופל. וכשהוא מתפחד, זוכרים מה שאמרנו קודם,
מעצם הפחד בא לו המכשול.
אני מתפחד, ואז אני בעצם מכשיל את עצמי.
על כן צריך הוא להתגבר, בשכל, לדעת שאין לו כלל ממה להתפחד,
וכולי וכולי. טוב, אני מרגיש לא נוח, כי כאן באמת היה ראוי שהיינו מצלמים את הפסקה הזאת,
רואים אותה ביחד בלי נדר,
אולי לפעם הבאה נצלם את זה, אז נראה את זה לפנינו, אז בואו ננצל את הדף שיהיה לנו יותר קל.
בסדר, עד כאן שאלות.
מישהו פעם התפחד פה?
כן, בבקשה.
ברמה מסוימת, בהתחלת הדרך זה בשליטתנו.
אם אני לא מטפל בזה, אז זה באמת, כמו שכבודו אומר, זה מגיע לכדי חרדות ודיכאונות ומראה שחורה.
אבל פחד,
כאילו המציאות הראשונית הזאתי, זה דבר שאנחנו בהחלט יכולים להתגבר עליו.
בסדר?
על ידי החיזוק של הטוב ועל ידי האומץ לב, כמו שתיארנו עכשיו, בשביל זה הבאתי את הפסקאות האלה במידות הראייה,
אני אכתוב לעצמי
לפעם הבאה לצלם אותן. כן.
ודאי, נכון, נכון, במקום שאדם חושב, שם הוא נמצא, כן.
מצוין, ודאי, זה גם אחד מהכלים שאני בעצם, כמו שאומרים,
שלא לפחד מלעבור דרך כאב,
נכון?
אם אני מפחד כל הזמן לעבור דרך כאב, אז אני אף פעם לא עברתי דרכו, זה האומץ הלב,
אימוץ הלב שהרב דיבר עליו פה, לעבור דרך כאב, אל תיבהל, בסדר. אתה לא לפחד מלבחון, מה שנקרא,
או לצורך העניין להמשיג את זה.
טוב, ממה אתה פוחד?
מה כבר יקרה?
מה כבר יקרה?
אם כבר הסקרת פה פסיכולוגים ופסיכיאטרים וזה, סיפור חמוד.
אתם יודעים שיש פסיכולוג, אני לא פסיכולוג, כן?
בסך הכל בן אדם קטן,
אבל יש פסיכולוגים ופסיכיאטרים שהם מומחים לחרדות.
איזה קרוב משפחה שלי פעם היה לו איזה עניין וזה,
ובאמת החרדות ניהלו אותו.
אז הלכתי לאיזה פסיכולוג, גרתי אז בצפון,
אמרתי לו, תגיד, כמה עלה פה פגישה?
אמר לי, 800, מה, 800 שקל, ביני ובינך, מהי? אמרתי, ביני ובינך, מהי? תעשה לי בשמונה, למה בשמונה מאות?
אבל הוא התעקש על השמונה מאות, אמרתי לו, תגיד, אני יכול להקליט אותך?
זה בסדר? הוא אומר, כן, תקליט.
אני יכול לשכתב אותך? הוא אומר, בבקשה, תעשה. קיצור, אמרתי, וואלה, רעיון טוב.
גם אני, ותקתקהו, שלפתי מקלט, הקלטתי אותו, כתבתי את זה וזהו.
הדבר הראשון שהוא עשה,
הוא הביא ספר שנקרא זום.
מכירים אותו אולי?
ספר שרואים בתמונה זום, כאילו זומה או זומים, בסדר? זום.
בתמונה הראשונה של הספר, מה?
לא, לא מראה, לא מראה, זה כנראה עוד איזו שיטה.
זום זה ספר, שזה השם שלו, Z-O-O-M, זום, אוקיי?
בקיצור, העמוד הראשון רואים שריפה.
שריפה כמו שהיה פה לפני כמה חודשים ביום העצמאות וזה חודש.
קיצור שריפה.
מתרחקים אחורה, כאילו מפחידים את הדף, מגלים שזה קרבולת של תרנגולת.
כן, נכון, נראית כמו שריפה.
אחרי זה בעמוד הבא רואים שזה קרבולת של תרנגולת שנמצאת על איזה בול של מעטפה שנמצא על איזה ז'ורנל שבן אדם קורא על חוף הים. קיצור,
השריפה הזאת זה כולה
איזה קרבולת של תרנגולת בגודל כזה קטן, אלא שברגע שעושים זום אין,
אז זה נראה מאוד מאוד מפחיד.
בסדר? זה היה התרגיל הראשון, קודם כל לתת פרופורציות לכל דבר.
איך אני יכול שלא לפחוד,
כמו ש... בהמשך למה שכבודו אמר,
אני בעצם מאמת את זה.
ממה? מה?
ממה אתה פוחד? ממה את פוחדת? על מה זה יושב?
מה יש לך? מה יכול לקרות?
כן, הרי זה בדרך כלל הסרט, כאילו, החוסר ודאות, הפעם, מה יהיה? בונים מגדלים באוויר,
וכבר בן אדם, הוא פנטז, וואה, אכלתי אותה, בסדר?
אז לאמת את זה, להתמודד באומץ לב.
אחרי זה יש גם כל מיני תרגילים,
טוב, זה דוקטור אבולפי יודע להגיד יותר טוב ממני,
נקישות פרו, נקישות פרו, כל מיני דברים.
או לחילופין, יש משפט שהוא מאוד מאוד דומיננטי,
של דיה לצרה בשעתה.
מה עושה בדרך כלל? וואו,
זה יוביל לזה, ואחרי זה יקרה לי ככה, ואחרי זה לא יהיה לי כסף,
ואני, זה, אני ימות מצער, ימות ליד הדודים והילדים, ולא ילדים, לא יתחתן,
טה-טה-טה-טה, אמרו,
דיה לצרה בשאלתה. עכשיו,
מה יש לך עכשיו מול העיניים?
מה מפחיד אותך עכשיו?
לא מה בני דודים, כי זה בדיוק היה הבלאגן, נכון?
מבינים מה אני אומר?
אבל זה היה כאילו, אה, אתה קורא משפחה בני דודים של פחדים, בניינים, כל מיני דברים לא טובים.
בוא, תאמת את זה.
אז אמרנו פה כמה נקודות.
דבר ראשון, זום.
לאמת את זה, לראות שזה בסך הכל הקרבולת של התרנגולת ולא שרפה גדולה.
דבר שני, כמו שראינו בפסקה של הרב קוק,
להתמודד באומץ ובוודאות ולא באתרוג.
ככל שאני יותר מאתרג, אני הופך לבן אדם יותר חלש.
זה בסדר שלפעמים אנחנו קצת ניכשל,
ושבע יפול צדיק וקם, ואנחנו נבנים גם מהנפילות שלנו.
גם איזה דיבור בקבלה
של ספר לשם שבו והחלמה,
זה הסבא של הרב אליושיב,
שהוא אומר שהמלכי אדון היו שם, לפני שהעולם הזה נברא, אז היו שבעת מלכי אדון,
והם כולם נהרגו.
קיצור,
לכאורה, והקדוש ברוך הוא בונה עולמות ומחריבם.
אז תגיד, זה חסר טעם, בשביל מה לעשות את כל הבלאגן הזה?
מסביר שם, שוב פעם, אני לא מבין בזה יותר, אבל פעם קראתי את זה,
שבעצם התשתית לעולם שלנו זה סך הנפילות
והתיקונים שהיו לפני כן מבינים זאת אומרת העולם הזה כבר נברא מאיזה היבנות מכל מיני כישלונות שמהם נבננו ואז נוצר עולם הזה שבו אנחנו חיים עכשיו עולם יותר מתוקן גם כן שבעה עולמות שבע יפול צדיק וקם זה גם במובן האישי וגם במובן הקוסמי העולמי
כולנו עוברים את זה בסדר אז לא להיבהל הכל טוב
לא נפחד
עוד קצת עוד פסקה יש כוחות?
שאלות משהו עד כאן?
איך קוראים לכבודו?
אוהד, ומאיפה אתה?
ירושלים, פששש, זכית, איזה כיף לך.
קוראים מישהו לא מירושלים?
כולנו ירושלמים עכשיו, לא?
לצורך העניין.
אני יודע שאתה במעלה אדומים, לא משהו.
טוב,
הפחד היותר, אז אתה, כבודו, יזכיר לי שלשבוע הבא אנחנו נוצרים, אה, כבר שלחת לי, פשש, חבל.
הפחד היותר מזיק הוא הפחד המחשבי.
וואו, וואו, וואו. אם עכשיו,
אתם צדיקים,
אבל אם אני הייתי פותח את הראש של כל אחד בעל זה,
הייתי מגלה
כל מיני חלזונות ופחדים, טהטהטהטהטהטהטהטה, כאילו הבן אדם מן ה... אתה פוגש בן אדם מן הרחוב,
אומר לו, יש אפשרות לפתוח לך את הראש רגע?
כן, טוב, מה, אתה רוצה? תפתח לי את הראש.
פותח לו את הראש, פתאום מגלה איזה פחדים, ומול...
מה קרה, אחי? הכל טוב.
תירגע.
הפחד היותר מזיק הוא הפחד המחשבי,
כי המחשבה היא הדבר הכי נזיל,
נכון, הכי סוער.
יש איזה, כולנו מכירים את זה, שלפעמים יש לך איזה פחד ממשהו,
יש לך פטפטת בראש,
במה יהיה,
במה טה-טה-טה-טה-טה-טה, נכון?
יש לנו מחשבה,
דיבור ומעשה.
ככל שהדבר יותר משתלשל למטה,
הוא יותר קונקרטי,
ואני יכול גם יותר להגדיר אותו,
אני יכול לדעת גם מול מה אני עומד. אז המחשבה,
כיוון שהיא הכי סוערת,
היא גם הכי מפחידה והכי מזיקה.
הדיבור הוא יש שני לה,
כי כבר בדיבור אני ממשיג משהו, אני מגדיר דברים, אני אומר מילים,
אז מזה אני פוחד ומזה אני לא פוחד, בסדר? המחשבה היא סוערת לכל הכיוונים.
ואחרי זה המעשה או הכתיבה,
היא תהיה עוד יותר קונקרטית, כי אז אני גם,
ממש אני אכוון את עצמי,
ממה אני ממש ממש פוחד,
ומה זה סתם כל מיני הישגים של הדבר הזה.
הפחד היותר מזיק הוא הפחד המחשבי
שמטיל הדמיון הכוזב על החלק היותר עדין ויותר מפואר מן המין האנושי,
שהם עומדים לנס להיות לאורות מזהירים את דרכי החיים אל הכלל כולו.
הצללים הינם הולכים תמיד בעקבות האורות. כן, כל הזמן העולם הזה הוא אורות וצללים.
השם צילך
על יד ימיניך.
למה חשבתם על זה?
מה זאת אומרת? לא הבנתי.
יש את השם,
שימו למשל יפה,
השם,
בסדר?
יש פה איזה חפץ, שזה אני,
ויש פה את ההיטל, שזה הצל, נכון? יש פה שמש,
והיא עוברת כאילו מעלי או דרכי,
אז פה יהיה צל שלי, נכון?
אז מי בעצם הצל?
השם הוא הצל שלי.
כי אם לא היה שמש,
אז גם לא היה היטל.
זאת אומרת,
בגלל שהשם צילך, כן, השמש, האלוקות, איך?
מה, מה?
גם בצלם, כן, אבל אני מדבר בעיקר, השם צילך על יד ימיניך, זאת אומרת, אתה יודע מה זה התל שלך? נכון, הצל ילך איתנו לכל מקום.
הצל זה בעצם האלוקות,
שברגע שהיא עוברת דרכך, אז יש התל של צל לצדך.
ברור?
הייתי ברור?
לא? עוד פעם?
אם האלוקות, כן, השמש, כן, השמש האלוקית, שמש מרבה בכנפיה, כן,
העולם, הטבע, כן, שזה בעצם האלוקות,
היא, אני הולך פה עכשיו.
אז אני חוצץ בין הקרקע לבין השמש, נכון?
ובעצם בגלל שיש נוכחות של שמש, יש נוכחות של אלוקות,
ואני נוכח פה באמצע,
אז יש היטל של הצל שלי.
אז בעצם הצל שלי זה ביטוי של אלוקות שהיא חופפת עליי כל הזמן.
רק יותר סיבכתי את עצמי, הבנת?
בסדר?
טוב, אחרי זה נדבר על זה שוב.
אבל למה אמרתי את זה?
כי כל הזמן העולם הוא משמש באורות וצללים.
כל הזמן, אנחנו עכשיו בתקופה שיש בה גם אורות מאוד גדולים,
ויש בה גם צללים מאוד גדולים.
צד אחד, מה לחיסד?
מה לנתינה? איזה אידיאליסטים, אנשים הולכים,
חוזרים לא עלינו בארונות,
חוזרים קטועי רגליים וידיים ועברונות, קיצור, כל כך הרבה דברים נוראים.
אבל יחד עם זה,
זאת אומרת,
זה הדברים הטובים שקורים,
יש הרבה חסד והרבה גיבוש והרבה תחושה של עם אחד.
אורות וצללים זה כל הזמן הולך ביחד, בסדר?
הצללים אינם הולכים תמיד בעקבות האורות, ולפי מה שיגדל כישרונו של אדם להבין ולהשכיל,
כלומר, ככל שאני יותר חכם,
אני גם הרבה פעמים יותר פוחד,
נכון?
כי אני כאילו, אני גם עסוק בעוד... בן אדם פשוט,
אז הוא לא מגיע לגבעים יותר מדי גדולים,
לא מגיע לאורות יותר מדי גדולים,
אז גם יש פחות צללים.
או, חזק וברוך.
מוסיף דעת, יוסיף אחוז, יגידו, יגיד הליצן, יגיד האינפנטיל, הילדות, יגיד,
וואלה, עדיף לא לדעת, עזוב אותי, מה, רק בלאגן.
מה, תביא אותי למכון מעי, איך תחילו לקדוח לי, איך חפרת?
תן לי להיות בן אדם דרוויש,
תן לי להיות פשוט,
מה אני צריך את זה?
אבל אין לנו מנוס, אנחנו חיים בתקופה
שאנחנו צריכים יותר להעמיק את עולם האמונה שלנו, בסדר?
יוסיף דעת,
יוסיף מכאוב, אני אלמד,
אני אלמד איך להתמודד עם זה, אני ארצה להיות אדם יותר גדול,
אני גם אדע איך להתמודד עם הצללים,
ואני יודע שהדבר הזה יגדיל אותי, זה יהפוך להיות נס להתנוסס.
הניסיונות
שעלולים להביא לפחדים,
הם אלה שינשאו אותי, כן, נס, אומרים בשלושון דגל, כן,
נתנסה אברהם אבינו עשרה ניסיונות, כן, עכשיו גמרנו פרקי אבות,
כתוב בפרק שישי, נכון?
עשרה ניסיונות נתנסה אברהם, ובעשר מאמרות נברא העולם, כדי לתת שכר לצדיקים ולתת עונש לרשעים, כי אתה לא, אתה לא, למה היה צריך לברוא את העולם בעשרה מאמרות? תברא אותו במאמר אחד.
אלא אם אני עומד בזה,
אני לא רק מקיים מאמר אחד, אני מקיים עשרה מאמרות, אני זוכר לעשרה צדקויות.
ואם אני נכשל בזה, אותו רשע, אותו... אז הוא בעצם מחריב עשרה דברים.
בסדר?
אז אני קורא שוב ברשותכם מההתחלה.
כן, או, בעל האגס, כן.
כוח המדמה הוא כוח, הוא לא שלילי ולא חיובי.
הדמיון הוא לא שלילי חס וחלילה.
כוח הדמיון הוא כוח.
כמו כל דבר בעולם הזה, זה נקרא קליפת נוגה. זה לא רע ולא טוב.
מי שמחליט מה אני עושה עם זה, זה אני.
בסדר?
הכוס הזאתי טובה או רעה?
רעה.
כן, אבל זה כוס, זה דבר, זה נקרא קליפת נוגה, זה אומר שזה לא טוב ולא רע.
אם אני אכניס את זה ואני אבשל בזה, לא יודע, אביא מים קרים למי שמדבר ולא ייבש אותו, עשיתי מעשה טוב,
אבל יחס וחלילה, לא יודע מה, אני כוס עטר אלה.
אז זה הופך להיות דבר רע.
אז הכוס כשלעצמה היא לא טובה ולא רעה. רצית לשאול משהו?
רק בקול.
יראה,
דיברנו על זה במקרה מקודם, נכון? יראה זה דבר יותר כוללני, יכול להיות יראה את החטא ויראה את העונש.
לא.
יראה
זה נשגבות.
אנחנו אומרים, הימים הנוראים,
הימים הנוראים זה ימים מפחידים?
חס ושלום.
זו תפיסה גלותית, תפיסה נוצרית,
כן?
להגיד שהימים הנוראים זה ימים מפחידים.
זה ימים נשגבים?
בגלל שהם נשגבים, יש בהם הרבה גובה
והרבה פוטנציאל להתקדמות,
אז אני לא רוצה לפספס אותם. יש לי יראה מלפספס את הימים האלה. לא שאני מפחד שקדוש ברוך הוא ימנגל אותי.
בסדר?
הבנת ידידי?
אז יראה זה לא מושג שלילי.
פחד זה מושג שלילי.
או להתפחד זה מושג שלילי.
בסדר?
בתוך היראה יכול להיות פחד, אבל הפחד הוא סיג,
הוא דבר לא טוב.
הבנת אותי?
יכול להיות שחלק מהיראה יהיה פחד, אבל יכול להיות שישנה יראה ללא פחד בכלל.
אני לא יראה כיוון שאני פוחד, אני יראה מכיוון שאני מכבד.
בסדר? זה לא מילים.
אם זו היראה הקטנה, זה יכול להיות קרוב לפחד, אבל אם זו יראה עליונה, זה יותר קרוב לכבוד.
בסדר? אתה מבין, יראה?
ברור?
אשריך.
כן.
עוד שאלה?
אז בואו נקרא את זה שוב וניפרד כידידים.
הפחד היותר מזיק הוא הפחד המחשבי, כן?
כל השבלולים במוח, זוכרים את החלזונות של ההוא שפתח לנו את הראש מקודם?
יפה.
שמטיל הדמיון הכוזב על החלק היותר עדין ויותר מפר מן המין האנושי. זאת אומרת, ככל שאני יותר משכיל, יותר זה, אז אני,
באמת יש לי יותר פחדים,
בגלל שאני יותר חושב, אני יותר נחשף לדברים, ועוד, עוד, כמו שאמרת פה,
נאמר פה על ידי חכם הטלי,
יוסיף דעת ויוסיף מכאוב,
שהם עומדים לנס,
כן, לנס להתלוסס,
להיות לאורות מזהירים, כלומר,
באמת אתה יכול להגיע למקומות מאוד מאוד מאוד גבוהים.
אבל באותה מידה שאתה יכול להגיע למקומות מאוד גבוהים, העלילות
שזה גם יחבור עם צללים ועם פחדים,
כיוון שאני, כאילו, יודע יותר דברים, כן?
אם היינו יודעים, הגמרא אומרת במסכת ברכות,
ייפול מצדך אלף ובזה מימיניך אליך לא ייגש.
כן, אומרים שאומנם בארץ ישראל אין שדים, כך אומר הרמב״ם.
אבל נגיד שבן אדם בחוץ לארץ,
יש לו מסביבו 11,000 שדים.
יפול מצידך 1,000,
1,000 פה,
ו-10,000 פה.
עובבה, כאילו שהוא 11,000, חבר'ה,
מהולכי חבלה כאלה.
אליך לא ייגש.
אז יש שם, גמרא מספרת שמי שרוצה לראות את השדים,
אז ייקח חתולה שחורה, שליה של חתולה שחורה, בת שחורה,
וישרוק, קיצור, לא משנה, לא נעים.
ישים את זה ליד קרעי המיטה, ופתאום יגלה כל מיני רגליים של תרנגולת, או שישים את זה בתוך איזה צינור חלול.
הגמרא אומרת, חלאס, עדיף, בוא נסתכל ולא להיכנס לכל הסרטים האלה.
יש לנו כל כך הרבה דברים שאנחנו לא יודעים עליהם, שאנחנו ניצלים מהם,
שעדיף לא לדעת. אז הוא אומר, לא, בסדר. אנחנו לא מדברים על הדברים האלה, אנחנו מדברים על הדעת.
זה מצוין שיהיה דעת.
אתה הופך להיות בן אדם יותר גדול.
ויחד עם זה, תדע לך שזה יכול להיות מלווה בצללים.
הם עומדים לנס להיות לאורות מזהירים את דרכי החיים אל הכלל כולו, זה דברים נשגבים ומצוינים.
הצללים, הנם הולכים תמיד בעקבות האורות, ככה זה המחיר.
זה הולך ביחד.
ולפי מה שיגדל כישרונו של אדם להבין ולהשכיל,
כן הוא גדל פחדו המדומה מפעולת המחשבה, כיוון שהרוח שלו עובד שעות נוספות,
אז הפטפטת היא הרבה יותר גדולה, האדם פשוט לא מפטפט לא הרבה כי הוא לא חושב הרבה.
האדם נשגב, המון מחשבות, המון פטפוטים, כן.
איך, איך?
זהו. נכון, מה איכות האדם?
נכון, נכון, יותר לעומק, כאילו לחשוף רבדים שהם לא גלויים לכולם.
וואו, זה מוביל לזה, אז ממילא, נכון, אתה צודק.
טוב, אני רואה שזמננו עבר, אז אני לא רוצה,
אפשר לקרוא עוד שתי...
מה נקרא עד סוף הפסקה?
ואז בשבוע הבא נמשיך.
יותר מכל העמים המוכנים להשכיל ולחשוב מחשבות באופן מכנס, כן, כאילו, לאגוד אותן,
ומקשר את כל פזור ונפרד שבנשגב וקדוש לחטיבה אחת כוללת,
בעצה ובדעת, בדברים העומדים ברומו של עולם, הוא,
עם ישראל.
אנחנו תמיד רואים את המגמה שעובדת מאחורי כל הפרטים,
כן?
העמלק יגיד שהכל מקרה.
אנחנו נגיד לא, רק מהשם.
נכון? בתיאות מקרה רק מהשם.
זאת אומרת, אנחנו עם כזה.
ממילא, אצלנו,
בגלל שאנחנו שייכים לאותו, כמו שאמרת, האיכות הזאת,
כמו שאמר בעל האגס,
אני פשוט לא יודע איך קוראים לך, גיל, גיל, סליחה.
כן, גילי.
אז כמו שאמר גילי,
בעצם עם ישראל הוא אותה איכות מיוחדת של המון מחשבות, וממילא גם יכולים להיות הרבה צללים,
נכון?
הגוי האחד שנושא עמו את דגל המחשבה היותר ענונה בעולם,
את המחשבה הכוללת, כל מה שהחוכמה כולה עוגדת בקרבה,
המחשבה של אחדות,
האלוקים בשיים עימה ואל תיתחת עינות, ממילא הוא בגדול הכי הרבה יסבול. יצא לי אפילו חרוז, בסדר? כי בעצם אנחנו נחשפים להכי הרבה אורות,
ממילא אנחנו גם נחשף להכי הרבה צללים.
אבל לא בגלל זה לא נעשה את מלאכתנו.
בסדר, חברים?
שהכוח עצום מעניין אתכם?
חזק וברור. אז בשבוע הבא, בעזרת השם, נמשיך
עם הצילומים.
ברוכים תהיו חזק וברור. אז בשבוע הבא, בעזרת השם, נמשיך עם הצילומים.
ברוכים תהיו חזק וברור.
