שלום, ערב טוב ברשות הרב.
גם היום בעזרת השם נלמד מדבריו
של רבנו חיים מוולוז'ין,
אבי הישיבות.
אבל נתחיל בהערה של רבי דוד הלוי,
בעל הטורי זהב על השולחן ערוך,
בפירושו על רש"י בפרשה שלנו.
כאשר העניינים הולכים ומסתבכים, העם מתאונן, מתלונן,
מקטר והעם בוכה למשפחותיו,
משה רבנו, המנהיג
רעיין אמנה,
אומר לריבונו של עולם, ואם ככה
את עושה לי, הורגני נהרוג.
רש"י מתקשה,
מדוע משה רבנו לא אמר, ואם ככה
אתה עושה לי.
ככה אנחנו מכנים את הקדוש ברוך הוא, ברוך אתה.
מדוע משה רבנו קיסר.
אומר רש"י,
תשש כוחו של משה כנקבה.
לא סתם משה רבנו משתמש
בביטוי
של נקבה,
כיוון שתשש כוחו של משה כנקבה,
לכן הוא לא אומר אתה,
מקשים אומר אתה אז.
הרי, ואם ככה את
עושה לי,
הרי כך משה מדבר אל הקדוש ברוך הוא.
וחזל הרי אומרים,
כפי שרש"י מביא,
שתשש כוחו של משה.
אז מה הקשר?
מדוע משה אומר לקדוש ברוך הוא,
מדוע הוא פונה אליו בלשון נקבה?
הרי מי שתשש כוחו
זה משה.
איך זה מבאר את הקושייה?
אז הוא מביא תירוצים מקסימים,
אבל הנכון, הוא כותב, על התירוץ השלישי.
נראה.
כי אין בקדוש ברוך הוא מצד עצמו, חס ושלום, שום שינוי בכוחו.
אין שינוי אצל הקדוש ברוך הוא, הוא אין סוף.
אין אצלו שינויים. שינויים שייך אצל בני אדם,
אלא
רק לעניין השפעת ה'
שהוא משפיע לתת טובה לבני אדם.
פה יש שינוי.
יש שינוי, ויכול להיות שינוי, לטובה או חלילה לא לטובה,
בהשפעה של ה' אלינו.
אין שינוי בו,
אבל יש שינוי בהשפעתו בשפע שממנו אלינו.
דהיינו, אם
ישראל צדיקים,
אז הם מוסיפים כוח וגבורה לעניין שהקדוש ברוך הוא יוכל להשפיע ואין לו מעצור.
אם אנחנו צדיקים,
אז הקדוש ברוך הוא משפיע את המקסימום שפע.
אבל אם ישראל חלילה אינם זוכים,
אז הם מחלישים את כוח ההשפעה מצד מידת הדין.
מידת הדין מקטרגת,
אי אפשר להשפיע על מצב נמוך של העם את שיא ההשפעה הטובה.
ואם כן,
שכל ההשפעה מלמעלה תלויה בכוח המקבלים.
על כן אמר כאן שתש כוחו של משה,
ועל ידי זה נחלש גם כן הכוח של מעלה, ולא יוכל להשפיע למטה. כביכול שתש כוח של מעלה מחמת
שכוחו של משה ניטש למטה, וזה תלוי בזה.
כן הוא נכון.
אם תש כוחו של משה,
אז יכול משה לפנות אל הקדוש ברוך הוא ולומר, את,
כביכול גם תש כוחו של הקדוש ברוך הוא כנקבה.
מה שייך אצלו שינוי?
לא, שייך אצלו שינוי בהשפעתו אלינו,
שזה הכל תלוי בנו,
כך עונה התז.
וכך כתב רבנו חיים מוולוז'ין
בנפש החיים,
שער א' פרק ג',
כשהוא בא לבאר מהו
צלם אלוקים שבאדם.
כן, בדמיון זה כביכול ברא ותברך את האדם,
וישליטו את האדם על ריבי רבבות, כוחות ועולמות אין מספר ומסרם בידו, שיהיה הוא המנהיג אותם
על פי פרטי תנועות מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו וכל סדרי הנהגותיו,
הן לטוב הן להפך, חס ושלום".
המוסר של התורה
הוא לא רק אישי,
כלומר, הוא משפיע עליך,
הוא לא רק משפיע על המשפחה שלך,
המעגל הקרוב אליך.
המוסר של התורה הוא לא רק משפיע על החברה,
וגם לא רק משפיע על כלל האנושות,
הוא מוסר כלל עולמי.
אומר רב חיים,
האדם במעשיו
פועל על ההוויה כולה.
בין אם הוא יודע שהוא פועל על ההוויה כולה, בין אם הוא לא יודע שהוא פועל על ההוויה כולה.
יש לו אחריות נוראה?
כי במעשיו ודיבוריו ומחשבותיו הטובים,
הוא מקיים ונותן כוח בכל הכוחות והעולמות העליונים הקדושים,
הוא מוסיף בהם קדושה ואור.
כמו שכתוב בפסוק בישעיה, ואשים דברי בפיך לנטוע שמיים וליסוד ארץ.
מה שאתה עושה,
זה משפיע על השמיים ועל הארץ.
וכמאמרם ז"ל,
אל תקרי בנייך אלא בונייך.
פירוש הדבר שאנחנו לא רק בנים אהובים של הקדוש ברוך הוא ואוהבים אותו,
אלא גם אנחנו פועלים פעולה ממשית, אנחנו בנאים.
זה לטוב.
ובהיפוך,
חס ושלום, על ידי מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו אשר לא טובים.
האדם הורס,
רחמנא ליסלן,
כמה כוחות ועולמות עליונים קדושים לאין ערך ושיעור.
וזהו "והיברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים" עשה אותו.
שכמו שהוא התברך שמו הוא האלוקים,
בעל הכוחות הנמצאים בכל העולמות כולם,
והוא מסדר ומנהיג את כל העולמות כל רגע כרצונו.
ככה לאדם יש בחינה מסוימת, יש לו כוח כזה שהוא עשוי בצלם אלוקים.
הרי ריבונו של עולם
הוא האלוקים.
ההוויה הוא האלוקים.
הוא זה שמנהיג את העולם.
כך כל אדם, במיוחד אדם מישראל,
יש בו צלם אלוקים.
יש בו חתיכת אלוקים.
אני אמרתי אלוקים אתם.
אז מה, אנחנו אלוקים?
הכוונה, יש לנו כוח
לנהל את המציאות,
להיות אחראים על המציאות, להעלות אותה או להוריד אותה.
כן השליט, רצונו יתברך את האדם,
שיהיה הוא הפותח והסוגר של כל הכוחות והעולמות,
כאילו הוא גם כן בעל הכוח שלהם.
כך כותב הרב באורות הקודש.
המוסר הישראלי הפועל.
ההתגלות על דבר גודל ערכו של האדם,
על השפעתו הגדולה בשפעת החיים שלו, בגודל רוחו, ברצונו, והופעת שכלו, על ההוויה, על כל היש,
זאתי חטיבה מיוחדת לישראל.
אתה,
שלומד מסילת ישרים,
אתה שעושה מצווה,
או נראה אתה שלומד תורה,
אתה משפיע על כל היש.
זה רק עם ישראל יודע.
רחוק רחוק מאוד הוא העולם כולו מהכרה זו.
הכל חושבים שהאדם ביחס למציאות הוא רק פסיבי,
מושפע ולא משפיע,
אבל הקטנה זו אין לה כל ערך באמת.
אומר הרב,
האדם עשוי בצלם אלוקים, אז כל העולם
וכל העולמות כולם הם תחתינו.
קול שטה תחת רגליו כתוב בתהילים.
הכל הוא תחתינו.
לא שאנחנו רומסים את הכל, לא שאנחנו מתגאים,
אבל יש בנו
צ'יפ כזה של צלם אלוקים
שהשם נתן לנו את הכוח להנהיג את העולמות, את כל היש,
כפי מעשינו, כפי בחירתנו החופשית.
אומר רב חיים בפרק ד' בהגאה,
כתוב במשנה באבות: "דע
מה למעלה ממך".
הפשט הוא שאדם,
אסור לו ללכת פה זחוח, דעת.
צריך לדעת שיש, ריבונו של עולם.
לכן יש לנו כיפה, יש לנו יראת שמיים,
יש משהו מעלינו.
דע מה למעלה ממך.
אבל אפשר להבין עוד משהו
במאמר הזה.
רוצה לומר, אם כי אינך רואה בעיניך,
אבל תדע נאמנה,
כי כל מה שנעשה למעלה בעולמות העליונים גבוהי גבוהים, הכל ממך הוא.
על פי מעשיך.
לאן נוטים? על פי אם יצאו ויבואו.
דע שכל מה שמתרחש למעלה בעולמות העליונים,
דע מה שלמעלה.
כל מה שלמעלה מתרחש זה ממך,
יש לך אחריות.
והואיל,
והקדוש ברוך הוא יסתכל בתורה וברא את העולם,
אומר רב חיים, ואנחנו קופצים לשער ד',
פרק י"א.
לכן,
כל החיות
והאור והקיום של העולמות כולם הוא על ידי התורה.
איזו תורה?
התורה שאתה לומד.
למה?
כי כיוון שקודשא בריך הוא אורייתא וישראל חד,
אז כל אחד מישראל
הוא אות בספר תורה,
כפי שכתוב בגמרא במועד קטן ובשבת,
העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע.
הלמה הדבר דומה?
לרואה ספר תורה שנשרף.
הרי שקדושת נשמת כל אחד מישראל היא-היא קדושת ספר תורה ממש.
אז כל אחד מאיתנו
הוא אות בתורה.
בהמשך הפרשה אומר משה רבנו,
שש מאות אלף רגלי העם אשר אנוכי בקרבו.
מה פירוש?
מה רוצה לומר משה?
העם אשר אנוכי בקרבו, אומר רב חיים מוולוז'ין
ברוח חיים, אבות פרק א',
משה רבנו
זה כל התורה כולה.
ונשמת משה כלולה משישים ריבו נשמות ישראל.
יוצא שבכל אחד מהעם ישראל,
שהוא אות בספר תורה, יש חתיכת משה רבנו.
אז זה מה שאומר משה רבנו.
שש מאות אלף רגלי העם,
זה אנוכי בקרבו.
אנוכי, נשמת משה, בתוך כל אחד
מהעם הזה.
כי כל אחד הוא חתיכת משה, כל אחד הוא
אות בספר תורה.
לכן,
מסכם רב חיים,
ומכאן
גודל אחריותנו, במיוחד
מי שזוכה ללמוד בישיבה.
ולכן,
מאת
שהתורה ירדה
אלינו לארץ, בא משה והוריד את התורה לארץ.
אותה תורה שקדמה לעולם,
בא משה ואמר,
אחרי שהתקוטט עם המלאכים, אמר,
היא שלנו.
לכן,
מעכשיו יש לנו אחריות,
כי התורה היא קיום העולם ממילא.
כל חיותם וקיומם של כל העולמות הוא רק על ידי לימוד התורה שלנו.
לכן המסקנה שלו,
הנוראית,
והאמת בלתי שום ספק כלל,
שאם היה העולם כולו,
מקצה עד קצהו,
פנוי חס ושלום אפילו רגע אחד ממש,
מהעסק וההתבוננות שלנו בתורה,
כרגע היו נחרבים כל העולמות העליונים והתחתונים,
והיו לאפס ותוהו חס ושלום.
וכן שפעת הורם או מיעוטו חס ושלום. הכל רק לפי עניין ורוב יזכנו בה.
אחריות עלינו.
אם חלילה, רגע אחד, אין תורה בעולם,
ועוד לא היה רגע כזה,
ולא יהיה רגע כזה,
אבל אנחנו צריכים להשתדל להתאמץ,
לעזור,
לשאת בנטל
של לימוד תורה,
אשרינו מה טוב חלקנו.
אבל אם חלילה, תאורטית,
היה רגע אחד בלי לימוד תורה,
אז אין מה שמקיים את העולם.
אבל ברוך השם,
התורה חוזרת,
לאכסניה שלה,
לארץ ישראל,
וארץ ישראל מרובה בישיבות,
וירושלים מרובה בישיבות.
אשרינו מהטוב חלקנו לשבת בישיבה,
לעסוק בתורה ולהיות שותפים בהחזקת העולם כולו.
שלום.
