טוב, בוקר טוב,
קרוב לצהריים טובים.
בואו נתפרק פה מכל הדברים שמשמעו.
מה?
מה?
אמן, מי זה?
מה איתו? מה קרה לו?
מה שהיה בבית חולים? על מה הוא היה בבית חולים?
אה, השם ישלח לו רפואה שלווה בעזרת השם.
כן? איך הוא שומע אותי?
למה?
בשיקצה.
אז אתה בטוח שיש שידור ישיר עליו?
שידור אנשים. אה, כן?
אה, מעניין למה עושים את זה.
כן?
אני אגיד לך, יש בזה גם גריותא מסוימת,
כי בן אדם אומר, מה, אני אבוא? אני יושב בבית עם פיג'מה, עם כוס קפה,
ואז, אתה יודע,
זה סוד גדול, אבל אני אתן לכם, שיש יותר תלמידים,
יוצא משהו אחר,
מבפנים.
זה לא בשליטה,
זה משמיים, משמיים. כשיש מעט תלמידים יוצא משהו מסוים, יש דינמיקה מסוימת,
יש יותר תלמידים,
יש דינמיקה אחרת, כן?
בסדר,
אנחנו לומדים בעזרת השם, השיעור הזה בכל מקרה הוא מוקלט והוא פתוח לציבור אחר כך,
גם אם זה לא בלייב.
אבל גם שיהיה לו רפואה שלמה, ונאחל את השיעור הזה,
בעזרת השם לרפואתו,
שיהיה לו רפואה שלמה וחיים ארוכים. צריך שני הדברים, כן?
פעם התפללו, שמעתי סיפור מהרב עובדיה.
התפללו על איזה יהודי אחד חשוב,
שהיה חולה מאוד,
והוא התרפא, ברוך השם,
אבל הוא יצא החוצה יום, יומיים, וזה תאונת דרכים, והוא הלך.
זאת אומרת, זה לא מספיק
רפואה שלמה, גם חיים ארוכים.
ונייחד את זה כדרכנו בקודש, במלחמה הזאת, לא לשכוח, שאנחנו נמצאים במלחמה,
שהחיילים שלנו שם מחרפים את נפשם.
אנחנו קצת נכנסנו פה לאיזה סוג של שגרה,
כאילו החיים חזרו למקומם.
יכול להיות שזה חשוב מבחינות מסוימות,
אבל אסור לנו לשכוח שהחיילים שלנו נלחמים ואנחנו עומדים בחזיתות רבות
מול העולם.
משרשעי משלח לכולם, כל עם ישראל, חוזק,
גם לממשלה, גם לראש הממשלה, גם לחיילים.
רפואת, אה?
רפואת הפצועים קודם כל,
וחזרת החטופים בעזרת השם, ולכל עם ישראל, כן, חוזק לכל עם ישראל, אתה צודק.
אנחנו, הנושא שלנו, כמו שאמרנו גם פעמים,
אנחנו לומדים על התפילה.
הסיבה שאנחנו לומדים על התפילה זה,
אני מרגיש שצריך חיזוק, אני אישית צריך חיזוק בנושא הזה של התפילה,
ואני משתף אתכם בזה גם כן, זה אחד העמודים החשובים של היראת שמיים שלנו,
אחד העמודים החשובים של הבניין הנפשי הבריא של יהודי, ולא רק יהודי, אבל אנחנו מדברים עכשיו על יהודים,
זה בריא, נפשי, לבן אדם שהיה אדם טוב,
אדם מוצק,
אדם שעושה טוב בעולם,
אדם שמח בחיים,
שמח בהנהגה של הקדוש ברוך הוא, עושה את מה שצריך.
יש דף שם, אה,
סליחה, סליחה, תחילה.
כן, אפשר לענות אמן.
בקיצור, אז מה שחשוב לנו זה איזוק התפילה.
השאלה היא, קודם כל, מה זה התפילה,
ומה יורסן לנשמה שלנו או לאישיות שלנו.
אז לאט לאט זה נקרא אורות התפילה. כל פעם נוגעים בעוד נקודה אחת ועוד נקודה,
עד שלאט לאט אנחנו נקבל תמונה שלמה,
לא רק שכלית,
יותר חשוב רגשית, כי תפילה היא רגש.
להיות מחובר רגשית לתפילה.
זה הולך ביחד. על ידי השכל אפשר לעורר את הרגש. השכל הוא הרגש שלנו, שבעזרתו אנחנו יכולים לעורר גם כוחות אחרים שנמצאים בתוך הבן אדם. ככה כותב הרמב״ם בשמונה פרקים לרמב״ם.
אנחנו מתחילים פרק חדש שנקרא עבודת התפילה.
מה זה עבודת התפילה?
והמילה עבודה היא מילה חשובה שאנחנו לא רגילים להשתמש בלשון הרגילה שלנו.
זה לשון תורנית,
אבל בלשון הרגילה שלנו אנחנו לא מבינים מה זה כל כך.
אז בואו ניתן רגע דוגמה. בן אדם נורמלי,
שהוא מסתכל על עצום המראה,
המראה בתור משל,
ורואה למשל שהוא לא אדם סבלני כל כך.
הוא יוצא מגידורו בצורה מהר מאוד,
הוא לא מתנהג כרגוי. במקום להיות באמת אדם סבלני, הוא רגזן.
ואז הוא אומר לעצמו,
זה לא נכון להיות רגזן.
זה לא נכון, קודם כול,
מבחינה תורנית, מבחינה אלוקית.
זה לא נכון להיות רגזן.
וזה חילול השם אפילו, כן?
לא ש... הכוונה באופן כללי להיות סבלן. לפעמים מתרכזים, אנחנו בני אדם, אנחנו לא מלאכים.
כן? אבל הוא...
זה לא נכון להיות כזה,
וחוץ מזה זה גם לא פרקטי, דרך אגב, זה נושא, זה כבר משהו אגואיסטי יותר, אבל
זה לא פרקטי להיות רגזן, זה לא עובד.
בשום מקום זה לא עובד.
לא במשפחה, לא בעבודה, לא בכביש, לא בשום מקום.
עכשיו,
הוא רוצה לקחת עצמו בידיים, מה שנקרא,
ואומר לעצמו, אני רוצה להיות אדם סבלני.
אז מה, זה עוזר? שהוא אומר, עכשיו אני רוצה להיות אדם סבלני?
זה לא עוזר.
עבודה.
מה קוראים היום לזה? סדנה קוראים לזה היום.
תהליך נפשי, תהליך רגשי, צריך לעבור תהליך.
התהליך הזה נקרא עבודה,
כן? עבודה. אני עכשיו לקחתי על עצמי להיות אדם יותר סבלני,
אז אני לוקח על עצמי את העבודה הזאת. עכשיו, העבודה הזאת, שוב,
איך עושים אותה?
יש ספרים מיוחדים לזה,
התפילה מאוד עוזרת לזה, דרך אגב, כן?
ספרים לפעמים,
אולי לדבר עם חברים, לדבר עם רבנים,
זה תהליך שלוקח, אני אגיד לכם סוד,
לא שומעים אותי, נכון?
כל החיים.
וזה אף פעם לא נהיה מתוקן לגמרי, כי אנחנו בני אדם.
אמרנו כמה פעמים, עצם זה שאנחנו נמצאים על המסלול של רצון לתקן,
זה הצדקות היותר גדולה.
זה נקרא תשובה.
שלם להיות מושלם,
זה אדם שרוצה להיות מושלם, קודם כל יש מושלם אחד.
בן, מי שרוצה להיות מושלם,
זה אגו, זה אגו.
הוא מסתכל.
מה הוא?
הוא מסתכל.
אבל אי אפשר להגיע לזה, אל תדאג.
אבל אני אומר,
זה נקרא עבודה.
עבודה זה טיפול נפשי,
עבודה רגשית,
סדנה נפשית. זה נקרא עבודה, צריך לעבוד על זה. זה לא אתה לוחץ כפתור,
מעכשיו,
אני לא כועס יותר.
בסדר.
כמה זמן זה מחזיק?
חצי שעה זה יפה.
אם אני עכשיו נמצא על ה... נוהג עכשיו, נניח, או...
כן, רמזור רבא, בדיוק.
זה נקרא עבודה.
עכשיו יש עבודה שנקראת עבודת התפילה,
והשאלה מה זה עבודת התפילה,
כן?
אז עבודת התפילה, למשל, בכותרת שלנו הראשונה,
תפילה זה טיפול בכוח הרצון שהוא כוח החיים.
כותרת שנשארת פה. אבל קודם כל, הרצון זה הכוח של החיים.
זה המנוע של החיים, הרצון.
אדם אין לו רצון,
אדם מיואש, אין לו רצון, נכון? אדם שיש לו תקווה,
הוא אדם שפועל ועושה והוא רץ, כן?
עכשיו הרצון הזה יכול להתלבש על דברים חיוביים,
הוא יכול להתלבש על דברים שליליים, נכון?
יש אדם שהוא רוצה גלידה,
בא לו גלידה, בא לו סטייק,
רוצה להיות עשיר,
רוצה להיות מלא כסף,
רוצה
רוצה נשים יפות.
כן, לפעמים לא אוהבים כל כך להזכיר את זה, כי זה לא כל כך... אבל
זה אחד מהרצונות, רוצה נשים יפות, רוצה
מכונית יפה, רוצה זה. כמו ילד,
כשהוא רוצה גלידה, רוצה סוכריה,
הוא נהיה יותר גדול.
אז הוא לא יודע אם הוא רוצה גלידה או סוכריה, אבל הוא רוצה להיות עשיר גדול.
בסדר.
זה לא רצון חיובי להיות עשיר.
זה רצון שלילי.
אם אתה רוצה להיות עשיר,
שיעשו דברים טובים עם הכסף, לפרנס משפחה,
לעזור לעניים,
להקים מפעלים של חסד, לא יודע מה,
זה בסדר גמור. אדם שרוצה רק כסף,
זה לא רק לוקח את הרצון שלו ושם אותו
על מסלול לא נכון,
מסלול לא טוב.
וגם זה לא עושה לו טוב לפנים, דרך אגב.
אותו דבר, זה יכול להיות, הבאתי כסף, אבל יש אנשים שאני, אני
רוצה להיות אדם מכובד.
צריך להיות אדם מכובד.
כן?
וכל הרצון שלו וכל הניהול החיים שלו זה מול הדבר הזה. זה גם כן, זה ילדותי, זה לא נכון, הדבר הזה.
וכן, נשים וכל התאוורות האלה למיניהן.
לכן, זה לא מספיק.
כלומר, העבודה שלנו זה שני דברים.
זה לקחת את הרצון הזה ולשים אותו על מסלול חיובי,
על רצון לעשות טוב בעולם.
דיברנו כל כך הרבה פעמים על זה, כן?
כי המנוע הפנימי של בן אדם,
הרצון הפנימי שלו האמיתי זה להיות אדם טוב, שעושה טוב, הרצון הטוב שלו.
ועבודת התפילה היא זאתי שעובדת
גם לחזק את הרצון בכלל,
אבל קודם לחזק אותו,
את הרצון, שיהיה רצון
ברמה של אידיאליסטיות ולא ברמה של אגואיסטיות,
מה שדיברנו על זה, זה אגואיסטי.
אנחנו רוצים שהרצון יתלבש על להיות אידיאליסט,
אדם שעושה טוב בעולם,
כן?
זה העבודה של התפילה. עכשיו, מדברים על תפילה, מדברים כרגע, מדברים רק על שמונה עשרה.
מדברים על תפילה, זה שמונה עשרה.
בכל שמונה עשרה זה יכול להיות תפילה גם שאדם
כותב לעצמו, אבל לא מדברים על המסביב
של התפילה.
תפילה זה כמו סולם שמביא אותך לשמונה עשרה, ואחר כך נותן לך
סולם לרדת מהמקום הזה, מהדרגה לחיים, כן? אבל מדברים על שזה התפילה, זה השמונה עשרה.
התפילה היא מטפלת בכוח הרצון,
שיעור כוח החיים המרכזי, ואמרנו כמה פעמים, מה אתה מתפלל שם?
אתה רוצה שאנשים יהיו בריאים.
קודם אתה רוצה שיהיו אנשים חכמים,
שינהלו את החיים שלהם בחוכמה,
כן? זה לא סתם חוכמה, חוכמה של תשובה, חוכמה של טוב.
שאנשים יהיו בריאים, ושיהיה להם כסף,
ושידעו להתגבר על היצרים שלהם,
ושיהיה במדינה משפט סדק,
ושהרשעה לא תרים את הראש,
וכולי וכולי, תשימו לב על מה התפילה מדברת.
אנחנו רוצים שיהיה טוב בעולם.
קודם כל רוצים גם שיהיה טוב לנו, אבל שיהיה טוב לנו, אנחנו נדבר על זה, זה רק קרש קפיצה
להבין שאנחנו רוצים בכלל שיהיה טוב.
כי זה שאני רוצה להיות בריא, זה בסדר גמור.
אבל למה אני רוצה להיות, אם הקדוש ברוך הוא לא היה מביא בריאות,
אתה יכול עד מחר לרצות להיות בריא.
למה אני מתפלל לקדוש ברוך הוא שאני רוצה להיות בריא?
כי הקדוש ברוך הוא רוצה שאנשים יהיו בריאים.
אם הוא רוצה שיהיו חולים,
זה בשביל אולי איזה סדרת חינוך ללמד אותם משהו.
הקב"ה רוצה שיהיה משפט צדק.
אני יכול עד מחר להילחם על שיהיה צדק.
אבל אם הקב"ה לא היה ה-DNA של העולם, זה שיהיה צדק,
אז זה לא יעזור.
כמו שאמרתי כמה פעמים, בדוגמה,
אתה אוהב חביתה.
אם לא הייתה את הפיזיקה הזאת, שאתה מקשקש ביצה וזורק אותה על המחבת, יוצא חביתה,
אתה יכול לזרוק מיליון ביצים על המחמט,
חביתה לא יצא מזה.
הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, את הביצה בצורה כזאת, שאם אתה משקשק אותה ושם אותה על המחמט, יוצא חביתה.
אם הקדוש ברוך הוא לא היה רוצה שאנשים יהיו בריאים, זה לא היה עוזר.
זה שאדם רוצה להיות בריא, שלא יכאב לו, זה בסדר גמור.
אבל אנחנו אומרים, הקדוש ברוך הוא,
אתה רופא כל בשר, אני רוצה להיות בריא ואתה רופא כל בשר.
כלומר, אם אתם רואים את החוט החורז בתוך התפילה,
זה הרצון שיהיה טוב בעולם,
כן?
והקרש קפיצה להגיע למקום האידיאליסטי, זה קודם כל הבעיה הפרטית שלי.
בן אדם חולה,
הוא מבין שזה כואב לו, הוא רוצה להיות בריא,
והוא פונה לבעל הבריאות.
כשבעל הבריאות רוצה שבאמת תהיה רפואה בעולם,
הוא רוצה שיהיה אנשים גם עשירים,
כלומר שיהיה להם כסף.
השאלה בשביל מה?
אז התפילה בונה את,
פזקת את הרצון, או יותר נכון קודם כל מעבירה את הרצון למסלול חיובי,
והרצון החיובי מושך אחריו כמה פעמים, הרצון מושך אחריו גם את העשייה.
אמרנו כמה פעמים, ההשתלשלות היא כזאת: לאדם יש דעת,
הדעת
היא מחוללת את הרצון,
זו גם דעת שלילית, אבל דעת, אנחנו מדברים עכשיו על החיובים.
הדת מחוללת את הרצון, והרצון מחולל את היכולת לעשות.
לעשות או להפעיל אחרים, יכול להיות בן אדם נכה, אז הוא לא יכול כאילו.
לא, אבל הוא יכול להפעיל אחרים.
יש לו עוצמה, כי הוא רוצה שיהיה טוב,
הוא יודע להפעיל אחרים.
אבל עוד פעם, הדת מחוללת את הרצון, הרצון מחולל את המעשים.
אנחנו בתפילה מחזקים את הרצון,
כי הדת כבר בלואה בתוך התפילה.
הדעת היא דעת תורה, כלומר, אם אתם יודעים, אצל רבי נחמן,
כן, יש
ליקוטי מוהרן, שזה התורות שלו.
ההבנה של החיים.
ולכל הבנת חיים יש סביב שנקרא ליקוטי תפילות,
לכל הבנה יש תפילה.
אז התפילה שלנו,
מה שקבעו חז"ל בשמונה עשרה,
היא מבוססת,
היא מבוססת כבר על התובנות הנכונות.
וראינו את זה באחד הפסקאות שהיו מאוד הפתעה בשבילנו בפרק הקודם,
שכל לימוד התורה זה ללמד אותנו על מה להתפלל.
כי התורה היא הרצון של השם,
הנכון של החיים, ההשקפה הנכונה לחיים,
והתפילה היא לחולל את הרצון מתוך ההבנות הנכונות, מתוך הרצון הטוב, כמו שאמרנו,
אנחנו רוצים שיהיה משפט צדק, אנחנו רוצים שיהיה טוב בעולם.
הצלחתי להסביר את עצמי או שזה כבד מדי.
המשפטים פה די כבדים, למען האמת. אני הרבה פעמים שוקל אולי ללמד דברים יותר פשוטים,
אבל אני מנסה לפשט את זה, שזה יהיה קרוב ללב, קרוב להבנה.
זה סיפור אחר.
זה סיפור אחר, זה סיפור אחר.
למה ההרגל הזה הוא,
קודם כל,
הרגל באמת גורם למצב שאתה לא מחובר יותר.
אבל השאלה היא,
איך מטפלים בהרגל הזה?
אני אגיד את זה בקצרה, בסדר?
אנחנו פשוט לא מבינים נכון את התפילה.
אתה, למשל, לגבי אכילה,
אתה לא תגיד שאני בארוחת צהריים אחרי שש שעות שאכלת ארוחת בוקר, אתה לא תגיד שאני,
אני אוכל ארוחת צהריים כי אני רגיל.
אתה רעב.
הגוף שלך צריך את זה.
הנפש שלך צריכה את זה, נכון?
אתה לא תגיד, אה,
אתה אוכל.
אותו דבר, אם אתה מבין שהתפילה היא נותנת מזון
לנפש של הבן אדם, כלומר, אני קם במוקר
והחיים שלי מתנהלים, אני נסחף אחרי החיים.
כשאני מתפלל, אני נותן כיוון לחיים,
שנשחקים, נשחקים, עד הצהריים נניח, זה נשחק.
הוא הרכיס אותך, פה לקחו לך כסף, פה סינג'רו אותך, פה זה קשה, פה זה...
אתה יורד מהרמה האידיאליסטית לעשות טוב בעולם,
כן?
ואתה נשחק עם המגע עם האנשים ועם הכסף וכל מה שמבחוץ, כל התאוות מבחוץ.
אתה נשחק.
בצהריים,
אתה מתפלל מנחה, ואם מבינים את זה,
אתה בא, לוקח עוד פעם אוויר אידיאליסטי.
אתה אומר, רגע, אני עכשיו יש לי מהצהריים עד הערב עוד כמה שעות טובות.
אני לא רוצה להישחק ושיהיו לי כוונות לא טובות ואינטרסים לא טובים, לא נכונים.
אז אני לוקח אוויר, בתפילה הזו אני מזכיר לעצמי שאני רוצה שיהיה טוב,
ואני רוצה לעשות טוב.
גם כשאני עכשיו עובד במסחר שלי, או לא חשוב מה,
אני רוצה לעשות שם טוב.
להיות ישר,
להיות הגון, לקחת מחיר הגון, להיות אחראי על מה שאני עושה, להביא פרנסה הביתה.
יש המון שליחות בעבודה הרגילה שבן אדם עושה.
זה יכול להיות בנדל"ן,
זה יכול להיות שהוא עובד במוסך,
זה יכול להיות שהוא אינסטלטור,
זה יכול להיות שהוא בבנק, זה לא משנה,
כן?
אבל אני נשחק.
עם השעות אני שם, אתם לא מכירים את זה?
דקה שנצא מהתפילה אני שוכח את זה.
פתאום מהחברת ביטוח, לא רוצים לשלם לי זה,
או מהביטוח לאומי,
שלא רוצים, לוקחים לי פה,
זה שוחק, אבל אם אתה מבין שאתה רוצה להיות אדם טוב,
אז אתה אומר לעצמך שאני מטפל בדברים האלה בלי רוגז, בסבלנות, בצורה ישרה,
וזה מה שקדוש ברוך הוא רוצה ממני עכשיו.
דיברנו על זה כמה פעמים, התפילה בבוקר, הברכה בבוקר, שעשה לי קול צורכי.
אני חוזר על זה, עשה לי קול צורכי.
זה לא רק שיש לי, ברוך השם, בגדים, ויש לי אוכל במקרר, ויש לי בית וזה.
קול צורכי, אומר הרב קוק, זה כל מה שיהיה לי היום, כל ההתמודדויות שיש לי היום,
זה בדיוק מה שאני צריך לבניין של האישיות שלי.
היום, להתמודדות שלי.
אז אתה לוקח אוויר,
ויש לך בעיה עכשיו עם החברת ביטוח,
ואתה מטפל בזה באמונה.
עומד על שלך,
ואיפה שאתה צריך לוותר, אתה מוותר,
ואתה לא עושה כל מיני תרגילים שלא צריך לעשות אותם. אתה עושה תרגילים, כן,
שמותר לעשות אותם, או שצריך לעשות אותם, לפעמים עומדים מולך אנשים באמת שלא רוצים לשלם לך,
זה מגיע לך,
כן?
אבל אתה, התפילה מחזירה אותך למקום,
הטוב הזה.
שהמשך להתמודדות,
אז יוצא שכמו שאתה בצהריים אומר לעצמם, שמה, אם אני לא אוכל עכשיו ארוחת צהריים, אני לא יכול להמשיך לעבוד, נכון?
נכון?
כואב לי הראש, אני רעב, אני לא יכול לעבוד, אני לא מרוכז.
אותו דבר צריך להגיע לתפילה, למקום הזה שאני עוצר,
כמו שאני עוצר לארוחת צהריים,
לא מעניין אותי משום דבר,
ואני עכשיו מתחבר עוד פעם לשנורקל, לתקה של הטוב.
כן, שם את הדברים בצד,
ואני מלבב את הרצון הטוב שלי.
אני שוב מחזיר את הרצון הטוב שלי, שיהיה נוכח,
כן? ואני ממשיך את היום עם זה.
אותו דבר בלילה, אתה בא הביתה, אתה בא הביתה
שחוק לגמרי.
אתה הולך לתפילה,
אז נכון, במצב התמידי, כמו שאתה הגדרת אותו, אין לך כוח,
עושה וי ובא הביתה.
לא, אתה בא הביתה.
יש לך התמודדות חדשה בבית,
עם האישה,
עם הילדים, גמרת את ההתמודדות שלך בעבודה,
יש בבית אישה,
יש לה גם את הצרכים שלה, היא גם עברה כל מיני דברים, יש לך את הילדים שלך,
אתה צריך להעביר סוויץ'.
איך אתה מעביר סוויץ'? בתפילה, עכשיו אני בא הביתה,
כמו שאני במשך היום הייתי צריך להתנהל בצורה נכונה ויפה,
אותו דבר אני בא הביתה, אני שוב עם הרצון הטוב הזה.
אם זה קשה, אבל איך להגיד לאישה שעכשיו באתי מהעבודה, אני רוצה קצת לנוח, קצת לנקות את הראש,
אבל הכל עם רצון טוב, לא עם כעסים, כן?
אז אם אנחנו מתייחסים לתפילה כמו שאני עכשיו דיברתי, זה לא מספיק מה שאני דיברתי, זה אני מסכים.
צריך להבין את המילים של התפילה,
להתחבר למילים שלהן, להתרגש מהמילים האלה.
המילים האלה צריכים לעשות לי טוב.
זה לוקח זמן, לפעמים יש סתימות,
גם זה דיברנו בפרק הקודם. יש סתימות,
שאתה לא מצליח להתחבר לרצון הטוב שלך.
זה נעול שם עם 20 מנעולים,
בגלל כל מה שעשינו,
במשך החיים שלנו, בגלל שאנחנו לא מחוברים כמו שצריך.
צריך לפתוח את הסתימות, צריך להביא אינסטלטור.
לפתוח את הסתימות שמה, של הצינורות,
ביני לבין עצמי.
יש צינור ביני לבין עצמי, הוא סתום.
יש צינור, הצינורות בין הנשמה לבין הופעתם בחיים, סתומים.
צריך לפתוח אותם, לפעמים זה מאמץ.
אז מתרגלים את זה ומתרגלים לזה, ולאט לאט
המילים מתחילות לדבר,
ואתה מתחיל להתרגש מהם, וצריך ללמוד.
על כך הצידור, כמו כוונת הלב,
לא יודע מזמן התפילה דווקא.
כל יום נשקיע בזה חמש דקות,
קצת להבין את המילים,
לקרוא את ההלכות,
איך אתה מפנה את עצמך מכל הדברים.
זה עבודה.
אמרנו קודם, עבודת התפילה, זה עבודה.
כמו כל דבר זה עבודה.
למה להיות חייל מצטיין או קצין זה לא עבודה? אתה זוכר את בה"ד 1?
זה היה פיקניק,
והמסלול, אני לא יודע אם היית בסיירת או בגולני רגיל, אבל המסלול אפילו, מסלול הטירונות, זה קל?
אתה זוכר את זה או שכבר לא זוכר?
אה?
אז זו עבודה.
עבודה שאתה בא לצבא ואתה יודע, הולכים לקרוא אותך שם ואתה בונה לעצמך מוטיבציה.
מה?
אתם... אין ברירה?
אין ברירה? לא נכון.
יש ברירה.
מי שלא רוצה, יכול מיד להיפלט מכל הקרבים.
יש לך מוטיבציה, כי אתה... אתה יכול לצאת מגולני, בוויתור.
נכון? אבל אתה רוצה,
חשוב לך.
אתה רוצה להיות בצבא, לתת את החלק שלך למדינה,
אולי חונכת לתת, אתה רוצה להגן על המדינה, אתה מרגיש חובה. עוד פעם, דיברנו, מתחיל מהתודעה, והתודעה נותנת לך יכולת להתמודד. אבל הבאתי את זה לא בשביל עכשיו שאני עושה דיון על זה.
הבאתי את זה בשביל להבין שכל דבר שאני עושה זה עבודה.
זו עבודה שצריך לעבוד, בן אדם צריך לעבוד על עצמו.
וככל שהדבר יותר, אתה יותר מחובר,
אז העבודה יותר קלה.
כלומר, גם הקושי, אם כל הקושי, יותר קל, כי זה הכל בראש.
אתה יודע,
אנחנו יצאנו ממצרים, אז כתוב במדרש, הקב"ה כאילו אישר לנו את הערים, נכון?
ומילאנו את העמקים בחור, מסלול, מסלול.
הענן סידר לנו את הכול.
שידר לנו.
אבל אנחנו תמיד חושבים על זה מבחינה פיזית, אבל זה לא נכון. מבחינה נפשית, שבן אדם יוצא ממצרים,
מעבדות,
מחיים של עבדות, אתם יודעים מה זה חיים של עבדות, זה לא במצרים, זה גם במצרים של היום,
מצרי החומר, שעובד בהייטק, הוא עבד.
מי שעם הפלאפון הזה כל היום, עם הכל הזה, הוא עבד.
אנשים משתגעים מזה.
יש אנשים שאומרים שבת רק בגלל זה, רוצים להתנתק מהעבדות הזאת. אז יוצאים ממצרים, הולכים למקום טוב,
כן?
אז כל הערים וכל הבעיות
מתגמדים לעומת כשאתה נמצא בתוך האידיאל. אז בן אדם הולך ל... אני יודע מה,
ל... איך זה נקרא? למסלול של סיירת גולני, כן?
יש לו מוטיבציה.
זה חשוב לו להיות... לתרום למדינה, זה חשוב לו להיות בגולני.
אז כל הדברים האלה זה בשבילו, זה קשה פיזית, אבל בפנים יש לו שמחה.
יש שמחה שהוא בגולני, שהוא בסיירת גולני, יש לו שמחה.
אז הוא מתגבר על כל הדברים.
אני אומר, היה לי בן בסיירת גולני.
הוא עם נקע ברגל עבר את המסלולים.
כשהוא עם נקע ברגל הוא לא ויתר, הוא לא מוותר.
קשה היה לו קשה.
שמח הוא שמח שהוא עשה את זה בחיים שלו.
זה ממלא את כל החיים שלו היום.
זה שהוא היה בגולני,
בסיירת גולני.
אבל זה לא חייב להיות בסייעת גולני, זה יכול להיות סודר דברים טובים אחרים גם.
אז המוטיבציה הזאת
היא חייבת עבודה,
אבל הרצון הטוב הוא מגמד את הקושי הנפשי של העבודה.
הצלחתי להסביר את עצמי?
אז בואו נראה פה.
הכותרת, המשנה שבסעיף א', זה מגמת עבודת התפילה,
עילוי הרצון וזיקוקו. כלומר, יש א', להעלות את הרצון, להעלות את הרצון,
כמו שאמרנו, מה זה להעלות? מרצון אגואיסטי לגלידה, לנדל"ן, למכוניות יפות וזה,
להעלות את הרצון למוטיבציה חיובית,
לעשות טוב בעולם.
אדם רוצה תורה,
אדם רוצה להתקין את המינות שלו,
אדם רוצה להקים משפחה,
לחנך ילדים טובים,
אדם רוצה לתרום לצבא, רוצה לתרום למשפט,
להעלות את הרצון למקומות טובים, כל אחד לפי הכישרונות שלו,
וזיקוקו.
זאת אומרת, זיקוק זה יכול להיות שני דברים.
לזקק את הרצון שיהיה יותר טהור,
או גם למקד אותו.
למקד אותו בדיוק מה אני רוצה, מה נכון בשבילי,
איפה אני יכול לתרום.
אני לא יכול להיות טייס,
אז אני צריך לעשות משהו אחר,
שתורם נניח לעם ישראל או בצבא.
צבא זה דוגמה טובה פשוט, בשביל זה אני משתמש בזה, אבל לא חייבים, אפשר מיליון דוגמאות אחרות, בסדר?
אז בואו נראה. עילוי הרצון וזיקוקו,
הקבעתו בקביעות עליונה מהירה.
אז יש פה עוד דבר.
א', להעלות את הרצון, נכון?
ולזקק אותו.
אבל דבר נוסף, שהוא יהיה רצון יציב אצלי בחיים.
יכול להיות שיש לי איזה רגע כזה של בא לי עכשיו לעשות משהו נכון וטוב,
אבל נשחק אחרי כמה שעות או כמה ימים או כמה חודשים, זה נשחק.
אני רוצה שהרצון הטוב הזה,
הרצון האידיאליסטי,
יישאר אצלי יותר ויותר משהו קבוע באישיות שלי,
לא משהו חולף כזה,
שזו הייתה המטרה הכללית שלי,
כן?
או של הציבור כולו, לא רק שלי.
זה נקרא הגבעתו בקביעות עליונה מהירה, שכל הזמן הרצון יהיה רצון טוב, קבוע.
רצון עליון, קבוע, רצון אידיאליסטי, קבוע.
עוד פעם, מ-0 ל-100 יש מיליון מדרגות.
אל תלכו רק על ה-100%.
אתם רוצים יותר ויותר,
עוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, ואין לזה סוף.
הסולם יעקב, אין לזה סוף.
רגליים בארץ?
בשמיים. שמיים זה שם, שם, שם, שם.
זה אין סוף.
כן?
אז הקבעתו בקביעות עליונה מהירה,
שיהיה ערך החיים העליון, כלומר אידיאליסטי, זו מילה,
כן? שיהיה ערך החיים העליון תדיר קבוע בו.
יותר ויותר תדיר.
הרבה פעמים אנחנו עושים דברים טובים, אבל מחכים.
אני הולך לאכול גלידה, ועדיין אני הולך לראות איזה סרט טוב, אני בכוונה מביא דוגמא, כן?
לא, אני רוצה שזה יהיה קבוע. גם אם אני הולך לאכול גלידה,
זה בגלל שאני יודע שאני צריך קצת איזה מנוחה חמש דקות,
לאכול איזה משהו מתוק,
שיהיה לי
כוח להמשיך לעשות את הדברים שאני רוצה. אתה יושב פה, למשל פה, בישיבה, אתה לומד שעתיים גמרא,
זה קשה.
אז אתה הולך,
שותה איזה כוס קפה עם איזה חבר, קצת מדברים על כמה דברים,
צובר איזה קרסה, איזה מנוחה קצת למוח,
איזה מנוחה כמה דקות, חוזרים ללמוד.
זה לא קפה בגלל תאוות קפה,
זה קפה בשביל...
לט אין. לט אין, בדיוק, יפה מאוד. לט אין קצת הבטריות, בדיוק.
אז בשביל להגיע למקום הזה, דורשו חיים רצוניים מלאי הוראה אלוקית. כלומר, בשביל להיות במקום הזה,
אתה לא יכול להיות במקום הזה
בלי שאתה מתמלא באידיאלים תורניים אלוקיים.
כי הרבה אנשים רוצים להשתנות בכל מיני דברים, ויש כל מיני שיטות היום.
זה לא עובד.
תשאלו את אלה שעושים דיאטה.
ויש פה מישהו שאשתו, יש לה חברה כזאת.
זה לא עובד.
זה עובד תקופה מסוימת, אחר כך חוזרים,
חוזרים להיות פי שתיים בעקב.
כן?
זה לא עובד.
אם אתה לא עושה את זה מתוך תורה,
תורה שהיא מייצרת את החיים והיא הכוח של החיים שבעזרתה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם,
או הציווי האלוקי אשר קידשנו מצוותיו,
אין לנו כוח להתמיד בזה. זה לא עובד, זה לא מתלבש.
מה שיכול לתת כוח לבן אדם ובאמת לשנות אותו,
זה לימוד התורה ולא כל מיני תיאוריות אחרות,
גם אם הן נכונות.
זה לא עובד. זאת אומרת, צריך להיות,
דורש חיים רצוניים מלאים, אורה של תורה,
אורה אלוקית.
אני אומר את זה גם לעצמי,
הרבה פעמים גם אני נמצא בתיקון.
אם אני לא עושה את זה מתוך תורה,
או בגלל שהקדוש ברוך הוא רוצה ממני,
או בגלל שזו מצווה לעשות את זה,
אין כוח,
כי הכוח הבשרי שלנו והחומרי שלנו הוא יותר חזק מאיתנו.
אילולי הקדוש ברוך הוא עוזר לנו, הוא מכניע אותנו.
אין לבן אדם כוח לעמוד מול זה.
ואתם רוצים דוגמה חריפה מאוד, גרמניה הנאצית.
אתם יודעים מה היה לפני מלחמת העולם הראשונה אפילו,
לא רק שנייה, גרמניה הייתה ארץ תרבות,
שיא התרבות.
לא רק תרבות שלילית, כמו שאומרים, אתה יודע, נשפי ואוכל ונשפי וריקודים.
לימדו שמה אתיקה, נדמה לי, זה נקרא אתיקה.
למדו מוסר, מוסר כללי כזה, מוסר כללי.
למדו, הרבה שנים למדו מוסר.
אני חושב שקוראים לזה אתיקה,
אתם בטוחים שזה אתיקה?
אני מזכיר הרבה פעמים.
מי שמכיר אותי יודע, לפני שפותח את הפה, גם מה אני הולך להגיד, כי אני חוזר על עצמי,
וזה חשוב לחזור. אמרו לרב ציודה שהוא כל הזמן חוזר. הוא אומר, אני חוזר,
ואני עוד יחזור.
כי אם זה לא יוצא מהארדיסק לרם,
דיברנו על זה גם אתמול, כן, שיטשו,
אז זה לא מנהל אותי, ולכן צריך לחזור על הדברים. נכון, דיברתי את זה, כן, בדיוק.
מלחמת העולם,
למרות שלמדו אתיקה ולמדו מוסר,
תראו לאיזה אכזריות הגיעו הגרמנים.
זאת אומרת שזה לא עזר.
האנושות רצתה להיות מוסרית,
רצתה להיות טובה.
זה בסדר גמור, זה צלם אלוקים.
בלי תורה זה לא עובד.
נקודה.
לכן מי שיוביל את העולם לתיקונו זה רק היהודים.
מדינת ישראל,
ממלכת ישראל,
עם בית המקדש והכוהנים.
אנחנו נהיה דוגמה לעולם, כי גם לעולם יש תורה.
שבן צפות נוח, זה מהתורה.
זה לא רק משהו אנושי.
אז זו דוגמה חריפה מאוד.
למדו אתיקה,
הגיעו לאכזריות בלתי מובנת.
דיברנו על זה כבר פעם. מה זה המילה אסלאם?
זה לא רחמים?
לא, בדקתי את זה. מה?
זה כניעה.
כניעה למי?
כניעה למי?
האלוקים.
למי?
אה, כניעה כוונה לך כניעה או כניעה?
אז זה שתלטנות, שתלטנות.
צריך לבדוק את זה עוד פעם, כי אני שמעתי שהמילה אסלאם,
כי גם האסלאם בעצם,
הוא רוצה, יש לו איזה בשורה של תיקון העולם.
אבל זה בכוח, בכוח זה לא עובד.
בכוח זה לא עובד.
כן, טוב, בואו נמשיך.
זאת היא מגמתה של עבודת התפילה.
תפילה היא, כל מטרתה זה להעלות את הרצון,
לזקק את הרצון,
לעשות שהרצון האידיאליסטי יהיה קבוע בנפשנו מתוך התורה.
בסדר?
זהו מגמתה של עבודת התפילה, יסוד העבודה שבלב. יסוד העבודה שבלב, אנחנו מדברים עכשיו על רגש,
לא שכל,
רגש.
כי בתפילה אתה לא חושב,
אתה מתרגש.
אמרנו גם, אתה צריך להכיר את התפילה,
את המילים בפשט שלהם,
ובתפילה אתה מתרגש מהם.
אני רוצה שיהיה משפט צדק במדינה. זה כואב לכולם מה שקורה.
אנחנו רוצים למגר את הרשע, אבל זה ברגש, לא בשכל. בשכל זה לא מחלחל.
הרגש הוא חזק, הבעיה.
נימי כן, זה חזק.
זה התפקיד של העבודה של התפילה.
וזה באמת קשה.
ולא סתם אומרים פתיחה ציבור.
זה קשה להיות מרוכז,
ממש הכמה דקות האלה בתוך השמונה עשרה,
ולהיות שמה מתרגש, זה לא פשוט.
זה קשה, אבל צריכים את הכמה דקות האלה, מספיק הכמה דקות האלה.
בשביל,
כמו שאנחנו אומרים, בשינה, למשל, אתה מת מעייפות.
אם אתה ישן כמה דקות,
אפילו הצלחת לעצום את העיניים
ולהירדם וקמת אחרי דקה או שתיים, אתה בן אדם חדש.
אז הנגיעה הזאת,
יש לה הרבה כוח.
כמו ביום כיפור, מה זה יום כיפור?
ביום כיפור אנחנו רוצים לנגוע רגע בנשמה שלנו.
לא אוכלים, לא שותים, מתנתקים מכל
הפרעות החיצוניות.
ברגע שבן אדם
לשנייה אחת יתחבר לנשמה שלו ביום כיפור, בדרך כלל
נוזלים דמעות, יש איזו התרגשות,
אתה התחברת שם לנשמה שלך,
זה בן אדם חדש.
בסדר, אחר כך אתה חוזר לחיים, אתה נשחק עוד פעם,
אבל אתה חוזר לאמצע, כמו שדיברנו כאן,
עם המציל בים,
כשכל הזמן אומר לך לחזור,
כן?
לחזור, אתה חוזר לאמצע,
מתחיל עוד פעם דף חדש,
שוב נסחף, אבל שוב חוזר, אחרת אתה נסחף,
המציל לא יראה אותך יותר.
זה רגע, רגע אחד של טוב שנוגע בך
ונותן לך הרבה מוטיבציה להמשיך במקום הטוב הזה,
למרות שאתה נשחק אחר כך,
חוזרים עוד פעם, שבע פעמים מפול צדיק,
וגם, זה החוכמה לקום.
זה העבודה, העבודה שבלב.
אשר מי יוכל להגיע עד למרום מרקע,
אז אמרנו, מי שרוצה להגיע,
הוא לא יגיע.
מי שיש לו שאיפות כאלה, הוא ייפול מייאוש באמצע.
זה מקום גבוה מאוד,
אבל העיקר שיש לנו מקום להסתכל עליו ולטפס אליו.
כמה שנתקדם,
הצלחה זה ממנו, לא ממך.
ההשתדלות זה ממך.
כמו שאמרנו קודם, בלי עזרה אלוקית
אתה לא יכול להתמודד עם היצר הרע שלך.
יש איזה משפט כזה, ברח לי מהראש עכשיו.
אתה זוכר משהו, יוסף חיים?
כן, משהו כזה, כן. לא זוכר, ברח לי.
התפילה מסכמת
את החיים כולם. מסכמת הכוונה, סיכום זה תמצית.
התפילה היא התמצית
של הרצון הטוב של הבן אדם,
שנמצא בפנים.
חזר רק גילו לנו אותו בניסוח.
"בכל עומק עצמיות טבעיותם,
אל הסיכום המרומם של אוצר הטוהר העליון.
זאת אומרת, תפילה
היא התמצית,
כמו שאמרנו, של כל הטוב שטמון בתוכנו,
שהוא מתאים לריבונו של עולם, לרצון של ריבונו של עולם, מה שנקרא, עשה רצונך כרצונו.
באמת עשה כרצונך כרצונו, זה הרצון שלו נמצא בפנים, רק הוא חבוי.
צריך להתחבר אליו.
נשאר לנו הרבה זמן, בואו נראה מה...
הצימאון האלוקי המובא על ידה,
כלומר, בתפילה אתה מתגעגע, אמרנו מתרגש,
אתה מתגעגע לטוב,
בסדר?
הצימאון האלוקי, צימאון, ריבונו שלנו זה צימאון לטוב.
הצימאון גם מובא על ידה,
הגעגועים ההומים, שמי באמת מחובר לתפילה,
כמו שאמרנו, מבין את התפילה,
וגם לומד קצת, אני אומר, כוונת הלב זה בתור דבר ראשוני ממש טוב,
כן?
געגועים האומים לזוהר הצחצחות הנשמתית,
הגעגועים לטוב נקי,
שנמצא פה בפנים, הנשמתי זה לא שמה.
אתה לא מנסה להיות כמוהו,
הוא נמצא פה בפנים, אתה מתחבר לבפנים שלך.
החפיצה, החפיצה עוד פעם, זה רצון הפנימי להתעלות,
כמו שקורה בישיבות, שאנשים רוצים לתקן את המידות שלהם, רוצים להיות אנשים יותר טובים,
זו מגמה חיובית נכונה של בן אדם שבאמת מחובר לעצמו,
כי מי שלומד באמת בישיבה, לא בשביל שיגידו שהוא תלמיד חכם והוא רב חשוב,
אלא הוא באמת לומד בישיבה בשביל להיות אדם טוב.
ולכן אנחנו בסוף שיעור תמיד שואלים, עם מה אתה יוצא?
כן?
להישאב בחיי חיי, מקור חיי של כל חיי הלויים, אתה נשאב לתוך
מחיי החיים, לריבונו של עולם, או לנשמה שלך הטהורה, שזה אותו,
זה חלק אלוק הממעל.
על ידי זה באים לשכלולם על ידי התפילה העגונה, שיש תפילה עגונה.
נכונה, אתה פנוי, מפנה את עצמך, מחובר לעצמך,
כן?
אם אתה מחובר לעצמך, למה אתה מחובר? לגעגועים, שיהיה טוב בעולם.
זה משהו שמנקה את הנפש לגמרי.
געגועים,
אם זה בא עם דמעות בכלל,
געגועים לטום, זה כולנו מתגעגעים לטום.
הרבה פעמים אנחנו הופכים את זה לאלימות,
הפגנות, לא בסדר, אבל זה געגועים לטוב,
והיא המטרה העליונה של העלאת הרצון,
זה רומם את הרצון,
למקום חיובי, נקרא לזה, אידיאליסטי,
לאחדות השלמה,
אחדות השלמה,
שהציר המרכזי של כל החיים שלנו יהיה הרצון טוב.
שאנחנו מתחתנים,
שאנחנו הולכים לצבא,
שאנחנו מוכרים מקצוע,
שאנחנו נוגעים בכביש.
כל דבר שעושים, הציר המרכזי,
זה נקרא אחדות.
הציר המרכזי זה אחדות,
זה הרצון הטוב, שזה נקרא להיות מחובר לקודש, מחובר לריבונו של עולם.
אני אנסה כל הזמן לבאר את המילים הגבוהות האלה,
למקום הזה.
הקדוש ברוך הוא, להידבק ברצון, הקדוש ברוך הוא זה להידבק בטוב.
עד כאן הקפה ראשונה.
אני מקווה שהצלחתי להסביר את הדברים האלה.
אז כמו שאומר, אם אתם יוצאים, לא חייבים לענות על השאלה הזאת, אבל אני שואל אותה.
שרוצה לרוץ לשיעור למעלה.
לא, לא, לא, זה חזר, זה ב-12:15, זה השתנה.
אז אם מישהו רוצה להגיד משהו, יגיד למישהו רוצה...
אה?
יפה, שמעת? יוסף חיימה אומר יפה,
לשבור את ההרגל, להפוך את ההרגל לצמאון, זה ממש הגדרה יפהפייה.
היה שווה, זה ממש מעולה,
להפוך את ההרגל לצמאון, וואו, איזה יופי של הגדרה.
כן, יפה מאוד.
טוב, הלכים תיאום.
