שלום וברכה.
אנחנו ממשיכים במסע שלנו על עומקה של ארץ ישראל,
עומק סודה של ארץ ישראל על פי הרב חרל"פ.
אנחנו נמצאים היום במסע,
בשלב החמישי.
אמרנו שרבים ושמונה מסעות לרב חרל"פ,
עובדים ושמונה פרקים כנגד רבים ושמונה קייני תורה,
וכל פעם אתה פותח עוד צוהר ומבט על עומקה של ארץ ישראל.
כן, שמונה, אז בעצם זה,
אז זה הסודה של פרק ה', איך שאנחנו נראה
איך ארץ ישראל מראה אותנו מעל כל הרמות,
וננסה להבין מה זה סודה של ארץ ישראל.
אז היום אנחנו נכנסים, מתחילים,
הרב עוד יש כאן דפים,
בפרק ה',
הנושא היום שהרב חלפ עוסק בו זה שחרור מציורי הגלות על ידי ארץ ישראל.
אנחנו אלפיים שנה
חיים בגלות,
יש לנו המון המון תסמינים גלותיים, יש כאן דף?
יש לי דף אחד?
יש תסמינים של ארץ ישראל,
ואחד מסמיני הגלות שאנחנו בעצם רוצים לדון בה,
זה שאנחנו צריכים לצאת מהתסמינים של הגלות, אלפיים שנה,
ובארץ ישראל איבדנו דברים שכמעט אלפיים שנה נעלמו מאיתנו.
ואיך אתה רוצה לחזור לציור שאלפיים שנה נעלם מאיתנו, ציורים של ארץ ישראל.
עכשיו הרב מסביר איך אנחנו מנסים קצת להיכנס לארץ ישראל, אנחנו חיים בארץ, אבל איך אנחנו יוצאים מציורי הגלות.
מה מיוחד בארץ ישראל?
זה מקום של מה?
מקום של הנבואה, נכון? יונה הנביא
בורח מפני השם, עולה על אונייה תחשישה, מה אתה בורח? מה אתה עולה על אונייה? מה?
אתה יודע שכל שבוע יוצא בכל מקום,
אלא הוא יודע שאפשר לקבל נבואה
רק בארץ ישראל.
בחוץ לארץ, יהיה שם ים סוער,
דגבולע אותו, אבל הכל יהיה דרך הטבע, אבל לא יהיה דיבור.
הדיבור זה רק איפה? רק בארץ ישראל.
כן, נבואה מתוך המינה ניב שפתיים,
זה יכול לבוא לידי ביטוי רק בארץ ישראל.
לאור זאת,
אנחנו מבינים שצריך לעזור לעולם הנבואה.
וזה מתחיל, נבואה מתחילה, כמו שהרמב״ם כותב,
מתחילה בדמיון.
אז בואו נראה.
בואו נתחיל ברב.
שחרור מציור הגלות על ידי ארץ ישראל.
הגאולה האמיתית
היא השחרור הגמור מכל מיני הסבל שבעולם.
הן הסבל הגשמי
והן הסבל הרוחני.
וכל עוד שלא חלפה רוח הטומאה מן הארץ,
הן הגאולה השלמה ועדיין הגלות שולטת. זאת אומרת,
הקב"ה בעצם מלמד אותנו שעדיין יש מושגי מה?
מושגי טומאה בעולם,
כן, שתכשר, כתוב,
קודם כל, להעביר את הטומאה מן הארץ.
ליד את אנחנו רואים שהעולם מתפתח בנושא של העבדות,
ולנושא של העולם, היחס של שפיכות דמים וכל זה, לעולם הולך לאיזה גבול מסוים,
אבל כל עוד חלפה רוח אטומה מן הארץ, לגמרי
אין הגאולה שלו ואין הגלות שולטת. אנחנו צריכים עכשיו לבנות לנו בארץ ישראל עולם של טהרה,
עולם שיהיה לנו איזה מקום מסוים שהתנקה מכל מושגי רוח אטומה. בואו נראה איך עושים את זה.
אמנם,
מי שזוכה
לצייר בעצמו עוד לפני הגאולה,
כאילו השליך מעליו את כל כבלי הגלות ומעשריה.
אומר הרב,
יש כאלה שהם במחשבה שלהם כבר הם עוברים לגאולה.
כמו אנחנו רואים כאן איזה אסירי ציון שהיו שם בתוך
עמקי
הכלא, בתוך הדברים הקשים ביותר, והם מגישים תומכים,
כשהם יוצאים מהגלות, הם חירותיים, הם לא מפה, הם מארץ ישראל.
וכמו שאומרים לצורות שווים שלהם, אתם לא יכולים לדעת את הגוף שלנו, אבל הנשמה שלנו היא קשורה לארץ, קשורה לארץ ישראל.
מרגישים עולם חירותי.
אנחנו נראה שהמחשבה הזאתי
היא מאוד מאוד עמוקה, וכל שכן בארץ ישראל. בואו נראה.
הוא נמצא כבר במעמד גאולה שלמה.
זה גמור.
וגם כתוב שתלמידי חכמים, אומרת הגמרא שנקראים שבת. למה נקראים שבת?
תלמידי חכמים, שבגלל שהם עוסקים בתורה,
תורה של גאולה,
אז הם קיימים שבת, הם כבר מבחינת העולם, העולם הבא.
ואף גם מצייר לפניו שכל הטומאה, החילה והבוץ חלפו ועבו מן העולם. אתה בעצם כבר חי במציאות של
רואה כל אדיבה הנביאים, לומד את התורה,
אז אתה מתחיל כבר בעצם להתנקות
למרות שיש טומאה בעולם. יש מלא טומאה בעולם, אבל אתה יוצר בעצמך מובלע עוד שמה שאתה בגאולה.
בגלל זה אמרנו, תלמדי חיים קיימים שבת, למה?
אין כבר בגאולה.
הרי הציור הקדוש הזה מתגשם בו,
כתוב בזוהר שהעיניים והלב,
כתוב שהעיניים הם זה של הלב.
וזתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.
העיניים מושכות את האדם בסוף איפה אתה נמצא.
אז במקום שאדם, למה אדם תיזהר בעיניים שלו למקומות לא נכונים? כי בסוף,
איפה שהעיניים שלך נמצאות, בסוף שם הוא נמצא.
הוא חושב שזה המציאות.
כן, לפעמים אדם, גם בצורה הכי לא נכונה, אתה רואה, נגיד, סדרות
של כל מיני דברים של סרטים כאלה ואחרים.
וכל הסרטים האלה הם שפיכות דמים,
אחד רק לשני, או גילוי עריות.
ואז הוא חושב שזה המציאות.
זה סרט, זה לא המציאות.
ואז הוא חי בסרט בצורה כזאת, כי בעצם שם הציור שלו, שם הוא נמצא.
ואם אתה חושב דברים קדושים,
דברים יותר טובים, אתה חושב על בית המקדש, על הכוהנים,
על עבודת השם, על האיש שאול את השמיים, אתה מתחיל, עכשיו אתה לומד קודשים,
אתה מתחיל לצייר מה?
לצייר את הגאולה. עכשיו, לא רק זה, בוא נסביר משהו מאוד עמוק,
אנחנו נראה שהמבט של האדם הוא ממש מושך לעצמו שפע מאותו מקום. אנחנו נראה שזה משהו מאוד מאוד עמוק בתורה. כתוב שבעצם, אסביר את זה,
מה זה העניין של איפה שהאדם חושב, שם הוא נמצא.
אתם יודעים, בעיניים, מוזכר בחסד לאברהם שבעיניים יש מעגלים.
מבשריך זה לא. למה בעצם האדם, הזכרנו את זה פעם,
למה האדם יש לו כאן אוזניים פה, העיניים פה, האף פה, הפה פה,
וכל השערים של האדם.
אוזן תשמע גם מה שמאחוריך,
העיניים זה מה שמפניך, אף
יותר מתקרב הפה והברית, אלה השערים שהאדם
מקבל מהעולם החיצון.
העיניים,
יש בהם מעגלים.
למה יש כמה מעגלים יש בעין? אם אני פותח את העין ואני אסתכל על העין של החבר שלי, אני רואה לבן,
יותר כהה, יותר כהה, וריפלקט של האור, שמה שאני רואה את עצמי, מתוך המילה אישון,
מתוך המילה איש קטן, אני רואה את עצמי.
אומר הכנסת אברהם, זה המעגלים של הקדושה בעולם.
אם אני נמצא עכשיו במיאמי,
באיזה כיוון מתפלל?
ארץ ישראל. אם אני אצטבר בארץ ישראל, איזה כיוון מתפלל?
ירושלים. איזה כיוון מתפלל?
הר הבית.
כן? אז בואו נסביר.
אם אתה בעולם, זה הלבן שבעין.
אז מה אתה?
אז אתה בעולם.
החלק היותר פנימי, יש חלק יותר כ,
זה ארץ ישראל.
החלק היותר פנימי בעין, יש חלק יותר כ,
זה ירושלים.
והריפלקט של האור,
אם הוא מסתכל על העין של החבר שלו, אני רואה את עצמי,
הוא כמו מראה,
זה הר הבית שנאמר עליו, לראות ולראות פני ה'.
אתה רואה ונראה.
הוא אומר לכנסת דבר, זה לא סתם העגלים האלה, שבעצם כמו של הכוח הניווטי, שבה האדם
זה בא דרך העין,
אז גם הניווט הרוחני,
שואלים את עצמך איפה אתה נמצא.
בגלל זה גם כשאנחנו מתפללים,
צריך לדעת איפה הפנים שלך, נכון? אתה לא יכול, אתם יודעים שבארכיטקטורה שאתם בונים בכנסת בחוץ לארץ,
אתה לא יכול לבנות איפה שאתה רוצה.
למה? כי צריך לראות איפה ארון הקודש.
אה, טוב, פה יש לי יותר אור, פה יש לי יותר אוויר, זה לא יעזור.
תמיד בארכיטקטורה אומרים הבעיה שבכנסת צריך להיות עם כיוון,
כי איפה הפנים שלך?
לאן אתה פונה?
לא, אני חושב שהפנים שלי יהיו לכיוון ארץ ישראל, הפנים שלי ירושלים.
הפנים שלי זה מה?
זה הפנים שלי.
אני מצפה למשהו.
אני מקוון, בגלל זה בכל תפילה,
רגע, איפה ירושלים?
איפה הר הבית?
איפה ארץ ישראל?
אני רוצה שהפנים שלי, הפנים לתוך המילה,
הפנים, הפנים שלך.
זה מה שהרב אומר,
שכן, כל מה שאדם חושב,
שם הוא נמצא.
וזה משפיע עליו שיהיה נתון כולו באמת במציאות הגאולה השלמה,
ואין
ליצר שום שליטה עליו.
ממילא הוא פדוי ומשוחרר מן הכל.
אם אתה מסתכל מבט, אנחנו נראה את זה גם על זה, חשוב עכשיו להסביר את עצמו,
ומסתכל למבט רוחני,
ואתה בעצם שואף לבית המקדש, שואף למקום הזה, כמו שאנחנו מתפללים בכל יום.
כשאומרים חבר'ה, אנחנו שואלים את עצמנו איפה הפנים שלנו מוליכות לנו, לאן אנחנו מכוונים בתפילה בפנים שלנו,
אנחנו נבין שאדם, אם אדם מכוון נכון,
כמו שכתוב שבזמן התפילה,
הם מתפשטים,
היו עובדים את השכלית,
והם מגיעים לקרוב למעט הנבואה.
בעולם של תפילה, כך אומר השולחן ערוך.
בואו נראה, אז איך אפשר להתקדם בזה?
אומר הרב חלפ, ציור קדוש כזה,
אי אפשר להגיע אליו ולהשיגו
כי אם דווקא בארץ ישראל.
בואו נסביר טיפה, יעקב אבינו,
איפה רואים את העניין הזה שבעצם המקום הזה קופץ אליך?
אם אתה מסתכל על מקום מסוים, המקום קופץ אליך.
זה משהו מאוד מאוד חשוב, ואיפה רואים את זה?
יעקב אבינו. נכון, יעקב אבינו, מה קרה?
הוא הולך לבית אל,
ואז הוא חוזר חזרה,
ואז הר המוריה קופץ ממקומו
ומגיע עד יעקב אבינו.
מה זה הר המוריה קופץ ממקומו?
הוא מסתכל על מקום המוריה,
ומה עושה הר המוריה?
קופץ ממקומו אליו.
זה לומדים שאם אתה מכוון למקום מסוים בבית המקדש,
המקום הזה יכול להעיר עליך, אם אתה מכוון אליו באמת.
הוא ממש מוכן.
ויעקב אבינו זה ממש גשמי, כתוב שהאבן אשר שם מראשותיו,
אז יש במדרש שאומר זה אבן ששם היא אבן השתייה,
לבין המזבח,
ועוד שם ממש רואים את זה ממש, זה היה.
אבל אנחנו מבינים שבעצם העולם הרוחני כאן בא לידי ביטוי עמוק,
שבעצם העולם הרוחני שאתה שואף לכאן, אנחנו נראה כמה זה בא לידי ביטוי ממש,
שאנחנו נראה בהמשך, לציון אמר איש שולד, ואתה יכול להרגיש
ירושלמי שמעולם לא היית בירושלים.
כאילו, משהו מאוד מאוד מעניין.
זה רק, זה משהו בסודות,
בציורי ה...
ממש על פי עולם הסוד.
בסדר, בואו נראה.
אומר הרב, מה שאני מדבר עכשיו, על הדמיונות האלה, הציור כזה,
אי אפשר להשיגו כמדווקא בארץ ישראל, שכל הציורים והדמיונות שישנם
בארץ הקודש
הם נרתיקי הנבואה.
מה אומר הרב?
כל ציור ודמיון.
אתם יודעים שכל הרב קוק כותב גם כן באורות שבעצם אדם משורר,
אדם בספרות,
אפילו מדען.
אני שואל לעצמך, תגיד לי, איפה אתה ניסת לצייר את הדמיון הזה?
אומר הרב, בארץ ישראל
זה דמיון אחר לגמרי.
עצם המקום,
פה ארץ ישראל, ישר אל פה, עולם פתוח, עולם מחשבות פתוחה.
אין זה, כן, בית אלוקים זה שער השמיימה.
ארץ אשר עיני ה' אלוהיך בא משנה ותחת שנה פה, עיני ה'.
אז גם כל עולם הדמיון, עולם המדמה, אפילו הפשוט ביותר.
רוב שנביאים זה דבר זה, אבל אפילו הדגה הכי נמוכה של הנבואה,
עולם הדמיון בארץ ישראל מקבל מקום אחר לגמרי.
והם נרתיקי הנבואה,
מבחינת ביד נביאים הדמה.
כתוב בהושע,
הרב ברוך הוא אומר לו, מה אתה רואה?
אני רואה את שקד, שקד את דברי סוטו.
מה אתה רואה? סיר נפוח.
כל דבר שהנביא אומר לו, מה אתה רואה? ואז מה הוא אומר לו? מה שאתה רואה?
מזה אני אסביר לך את הנבואה.
אז הדמיון של הנביא זה נרתיקי הנבואה, כי בעצם עם אותם דמיונות של הנביא עצמו,
ביד נביאים הדמה, מה אני עושה? אני מעביר לו את עולם הנבואה.
אז הוא אומר, בארץ ישראל כל ציור כזה זה נרתיקי הנבואה.
לא כן,
בחוץ לארץ.
חוץ לארץ,
על פי רוב הדמיונות שישנם שם,
הם שב ותפל.
כן, החלום,
שאיפה חלמת אותו?
קיבלנו שנייה חלומות, לא, איפה הלכת לישון?
אתה ישנת איפה, במיאמו, או אתה ישן בארץ ישראל?
ישנת בבוקלין, או ישנת, לא משנה, בספרד?
אם אתה ישן בארץ ישראל, עולם החלומות,
בארץ ישראל זה עולם אחר, אז פה זה משהו הרבה יותר עליון.
או איזה הנהגה אחרת.
אז הוא אומר, בחוץ לארץ זה חלומות שם וידבר.
ובארץ ישראל זה כבר נהיה יותר עמוק.
ברור שגם כל חלום צריך לברר אותו, מאיפה הוא.
אם אדם אוכל משהו וזה סתם חלום, גם בארץ ישראל, אבל ברור שבארץ ישראל עולם החלומות, עולם הדמיון,
הוא הרבה יותר עמוק גם מחוץ לארץ.
אתה רוצה לפתח משהו? תחשוב על איפה.
כי למה אנחנו אומרים את זה? האוויר עד ארץ ישראל, מה?
מחכים, האוויר של ארץ ישראל,
אני יותר חכם.
זה מקום הנבואה.
שכן אין הנבואה שורה אלא בארץ ישראל. הגמרא מועד קטן אומרת את זה.
שם, כתוב שם, בדבר הנבואה,
שם הובאה בגמרא,
הגמרא עצמה מביאה מה בעצם ההסבר.
שם כתוב שראוי היה רבנו שתשאה עליו שכינה,
אלא שבבל גרמה לו.
ככה כתוב שבמועד קטן.
הוא חי בחוץ לארץ, ואז אומרת הגמרא שלא בבל החוץ לארץ, מקום של נבואה.
אומרת הגמרא, אבל יחזקאל כתוב היה, יואי הדבר השם
אל יחזקאל במוזי, הכהן בארץ כסדים.
בבבל, אז איך זכה אותו יחזקאל הנביא לקבל נבואות בחוץ לארץ?
בכסדים יש התשובה?
הוא היה בכסדים,
איך יחזקאל הנביא לקבל נבואות בחוץ לארץ?
או, זה שאומר, או בא בעבורה, כמו שאומר הכוזרי.
ושם כתוב שם בגמרא, טפח לאביו, ובסנדל אותה זעק לו את הנעל,
אמר לו הרחל מכניס אותה, מה אתה אומר כאן כבר שאלות?
אמרתי, כתוב שהיו היה כבר, הוא היה כבר בארץ ישראל.
בגלל שהוא היה בארץ ישראל, אז הוא משך את הנבואה מארץ ישראל אל הגלות.
מה זאת אומרת שאחריזקל,
הוא היה בארץ ישראל בהתחלה,
וכשיצא מהגלות,
הוא משך את הנבואה
אל ארץ ישראל. אז מה זה ההסבר הזה? למשוך את העולם הנבואי.
אז בואו נראה.
אומר הרב,
אי אפשר, כן?
שם השתתפת הפרש, כן? אין הנבואה שרואה אליה בארץ ישראל, לכן אי אפשר להשתחרר
שם מציורי הגלות,
ועל אחת כמה וכמה שאי אפשר להגיע בחוץ לארץ
לציורי אמת של הגאולה.
אין מה לעשות, בחוץ לארץ, זה אלפיים שנה של גלות,
כל המושגים שלנו, כן? המושגים של אחרי המוות,
מושגים נוצריים, כן? אדם חושב כמובן על אחרי המוות.
התורה היא תורת חיים, פה תתקדש, פה תתאר.
תאמורו כתוב השם.
אם אנחנו קצת תלכו, תתגיש בכם בעיטם, והארץ תתן נבולה.
או כל המושגים שציורים בכלל,
איך אתה מסביר דרשה בחוץ לארץ?
כי תצא ממלחמה על אייבך,
אז מה מדרשים בחוץ לארץ?
לא דיברת תורה כאילו זה יציר הרע.
טוב, מה מלחמה? תדבר איתם על צבא?
על מלחמה במחנה? איזה מחנה? זה בגלות.
אז הדרשן שצריך לדרוש בחוץ לארץ, מה הוא ידרוש?
אז בעצם זה יציר הרע שצריך להילחם איתו.
חשוב מאוד, שאדם יצא עם משהו הביתה.
אבל כשחוזרים לארץ ישראל, הוא חוזר מפשט התורה.
יצא מלחמה על אוהביך,
מלחמה ממש, אוהביך ממש.
כשאתה צייתך,
כשאתה מחנה,
נכון, זה פעם אחת היה שבעצם שהיא השאיר להרוג להבין את היהודים,
אבל זה לא צבא.
זה לא צבא, זה לא מחנה.
זה לא את המחנה שקצור בתורה, זה היה שהאוהדים בשונאים,
היה שנאה מול איזה, אבל זה לא צבא שמחנה,
שהתורה אומרת, זה המחנה הקדוש.
זה רק בארץ ישראל.
אז כל המושגים שלנו,
חוזרים, שחוזרים לארץ ישראל, חוזרים פשט התורה.
למחנה,
יום אחר קדוש ופשט התורה.
ובחוץ לארץ, כל הציורים שם הם אשלים, מטאפוריים, הם לא חוזרים לפשט התורה.
אי אפשר להגיע בחוץ לארץ לציורי אמת של הגאולה.
אלא שמאחר שישראל
היו לפני זה בארץ ישראל ושרתה עליהם הנבואה,
יהיה אפשר שתיפסק לגמרי גם בחוץ לארץ.
תזכור בעצם, הנקודה היא שבחוץ לארץ,
אם אתה בא מארץ ישראל, ככה כתובה בגמרא, הסוגיה אומרת,
בגמרא בבלית, נכון?
במסרת ברכות.
איך נקרא לזה ש"ס?
הסוגיה הראשונה במסרת ברכות,
מה היא?
מתי קוראים את שמע בערבית?
משעה שהכוהנים מכסים לאכול בתאומתם.
מה זה קריאת שמע בערבית?
משעה שהכוהנים מכסים לאכול בתאומתם, מדובר על מה?
נרחב את המקדש.
איזה תרומה,
איזה כהן.
מה ההסבר?
אומרת הגמרא וכהנים, מתי אחלה?
אה, מתי הם אוכלים? בצאת הכוכבים. אומרת הגמרא, טוב, אז תגידי צאת הכוכבים.
מה אתה אומר לי?
תסתכל על הכהנים, אתה רואה אותם שכנסים לאכול בתרומה? זה הזמן. תגידי צאת הכוכבים, זה הזמן. לא.
אגב, עבור לך משהו, אני רוצה להגיד לך עוד הלכה, שמה?
שהכפרה היא לא מעכבת, שכהנים יכולים לאכול בתרומה
למרות שהם עדיין לא הקריבו קרבן. זה רק הם מחר, כבר בערב הם יכולים לאכול בתרומה, למרות שאת הקרבן שלהם, שיביא קרבן שלצלת מיטה מהטומעה שלו,
הוא יעשה את זה מחר בבוקר.
מה זה קשור?
בעצם ההסבר הוא,
קריאת שמע זה מה זה, זה ייחוד השם.
איך אפשר לייחד שמו של חדוש ברוך הוא
לא ב...
לא בירושלים, לא בארץ ישראל, מקום אשר אהנה השם.
אז אומרת הגמרא, כפרה לא מעכבת, נכון.
אנחנו נחזור למקום הזה,
נחזור לכהנים שנכנסים לכל בית תרומה.
אין לנו את זה עכשיו, אבל תזכור,
קריאת שמע,
זה כהנים שנכנסים לכל בית תרומה, תזכור בית מקדש.
תגיד, צאת הכוכבים, לא, אני רוצה שאתה תתחיל לחשוב על בית מקדש.
כמה שאתה יוצא לגלות הארורה והקשה והגדולה הזאת,
הארוכה הזאת,
תזכור, יש כהנים שנכנסים לכל בית תרומה,
ועל זה תזכור.
קריאת שמע, גם בגלות עושים.
וכהנים לחוסר בתרומה, זה יהיה האינדיקטור שלך.
ושם כתוב שם,
ההגת הראשונה כתוב על רבי יוסף וקיסבא, שהיה,
כתוב שם,
כשהתפלל בדרך,
אחד מחורבות ירושלים.
ושם היה לו יונה שמלאמת כ...
שמלאמת איזה קול, שבת קול, שמלאמת כעונה.
ושם כתוב שמהאוי לאוי להשקדוש ברוך הוא שהרכיב את ביתו ושרף את היכלו.
כמו שהוא מנענע בראשו בכל יום ויום. מה ההסבר הזה שבא אליו אליהו נביא?
מה זה ההסבר הזה שם, שהוא יושב שם ומתפלל בחורבות ירושלים?
הוא מנסה להשיג נבואה
בחורבות של ירושלים.
אומר לו, אליהו הנביא, מה אתה עושה?
אתה רוצה להשיג נבואה? לא, אני נכבה את המקדש.
עכשיו תיזהר ממה מעוברי דרכים.
תיזהר מחשד, מהפועלת, מעוברי דרכים.
מה זה עוברי דרכים?
עוברי דרכים, אומר הרב קוק,
אתם יוצאים לגלות של הדרך.
תיזהר
מעוברי דרכים, אלה שעושים את הגלות עיקר.
שהמרכז של החיים שלהם זה הגלות.
וטוב להם, מרגישים עכשיו בארצות הברית, אמריקאים, אני אמריקאי ואני לא...
זה הגלות, הפכתי את הגלות עיקר, כמו שכתוב שם במגילת ישראל, כמו שאמרתי, פורים,
שנהנו מזדו של אותו רשע, היו חייבים אותו הדור כליה.
מה זה נהנו מזדו של אותו רשע?
כשחשבו שיש להם סעודה, הכל טוב.
שיש להם סעודה וכולם קיצון איש ואיש.
טוב בגלות, תשמע, מי צריך לחשוב על הארץ,
אצל ציון זה היה סכנה.
אותו דור היו חייבים להיות כליה, זה דבר קשה ביותר.
אז אנחנו צריכים,
נכון?
הדרך חשובה. בגלל זה אנחנו אומרים גם שיש לנו תורה אישית,
תלמוד בבלי.
אבל צריך לראות כי מציון תצא תורה.
הוא דבר השימור שלהם. התפר זה שהיה בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל.
החכמי ארץ ישראל בהתחלה אמרו, מה, אתם מנסים ללמוד תורה בחוץ לארץ?
בבלי טיפשי דיאדוה בארדיך שוחה אמריתון שעת פשמעתא דמיכה שחי" אתם בבלים טיפשים.
בגלל שאתם יושבים בארץ חשוכה,
אתם אומרים הלכות חשוכות.
ככה הרבה חכמי ארץ ישראל התייחסו לגלות. אחרי זה בסוף כולם יצאו לגלות.
אבל בהתחלה היה איזה תפר כזה שהיו חכמי ירושלים,
והיה תנועה בין חכמי ארץ ישראל לסוריה, ופוליטיפדיטה,
עד שהיו שם במקום שם, ובגלל זה המעבר הזה היה,
שאמרו, מה זאת אומרת? תורה?
תורה רק מציון, אין כזה דבר. תלמוד ירושלמי, אין כזה דבר לקבל מהגלות.
אז בעצם הייתה כאן נציאות של,
שעכשיו שיש תלמוד בבלי, כי בסוף זה מציאות לגלות, אבל צריך לזכור.
מה לזכור?
כמו שאמרנו, קריאת שמע,
שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם.
אז בעצם אנחנו מבינים כאן,
אומר הרב,
שיחזקאל בן בוזי,
שאחרי שקיבלנו נבואה בארץ ישראל, אי אפשר שתיפסק, גם בחוץ לארץ.
אז בעצם גם כשהתורה התחילה מפה,
כי מיוצאים לצאת דבר של ירושלים, אנחנו בעצם מנסים להסביר את המשניות
שניתנו בארץ ישראל, שעה שזו המשנה,
על פי הגמרא,
אחרי זה מה שמתוך שהיינו בארץ ישראל, זה בעצם מעיר גם אל חוץ לארץ.
כדרך שאמרו, כמו שכתוב במועד קטן שם, הוא היה לדבר השם וליחזקאל
באמבוזי הכהן, בארץ כשדים.
אומרת הגמרא, יכול להיות בארץ כשדים, הוא מקבל נבואה.
מה שהיה, שהיה כבר, שהיה כבר בארץ ישראל, שרתה לו אורך קודש, בעצם אומרת הגמרא, שבגלל ששרתה עליו נבואה,
זה המשיך אליו גם אל הגלות.
המשיך הרב חלב,
ופעמים
יש שעל ידי התאמצות מרובה,
זוכים גם בחוץ לארץ להמשיך אוויר עד ארץ ישראל,
וליהנות מזיו תפארתה, ולהיות יונקים מצוב דובשה ולהגיע גם לציבור הקדוש הזה. יש סיפור,
הרב קוק, יש ספרים שמאוד מאוד עוסקים בנסתר.
אתם יודעים איזה ספר?
ריש מילין.
ריש מילין, ספר שמאוד מאוד עוסק בנסתר, כי הוא בעצם דורש את סודם של האותיות,
והטעמים, והנקודות.
שם כתוב, הכל זה היה קבלה.
והפלא שבעצם הרב קוק כתב את זה איפה,
כשהוא היה במכינת העולם הראשונה,
באנגליה, כשהוא נתקע שם,
עד כה הוא כותב את הספר ריש מילין.
ואיך יכול להיות?
ספר כזה סודי בחוץ לארץ.
אז הוא כותב שמה שהרב חרל"פ
כתב לו
הוא היה מקבל כמו איזה שנורקר מארץ ישראל.
כלומר, אני נמצא בירושלים, היה מקום הכותל, והוא אומר לו שאני מרגיש צינור
שעובר דרך התלמיד שלו, הרב חלב, ועובר דרכו. כי הוא כך רצה, כי הוא בעצם היה אנוס.
הוא רצה לחזור לארץ ישראל, ואז התחילה מלחמת העולם הראשונה, ואז הוא נתקע שם.
הוא היה אנוס, אז הוא אמר, קשבו, אני אנוס.
אז הוא קיבל איזה הערה גם בחוץ לארץ.
וגון זה נאמר, וזו דבר סוגיה מעניינת, לציון יאמר,
יאמר איש איש יולד בה,
ויהיו יוכנה עליון אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה. ככה כתוב בכתובות דף ע"ה עמוד.
מה זאת אומרת
ציון יאמר איש ואיש יולד בה? זאת אומרת יש איש בציון,
יש אחד שהוא נולד בה, הוא נקרא ירושלמי,
ויש אחד שמצפה לראותה,
הוא גם נקרא מה?
ירושלמי.
איך?
אז כמו שאמרנו על יעקב אבינו שהוא רוצה להגיע ליהר המוריה, ומה עושה הר המוריה?
קופץ אליו.
אז זה, אחד המצפים לראותיו. זו תקופה, לפני ה...
בשכונות הבריטים,
היה סיפור כאן בירושלים העתיקה,
שהיה שלטון העות'מאני,
והיה כל מיני בעיות של רששו מריגול.
ואמרו, יש יהודים שבאו מארצות אירופה,
אולי מרגלים,
בתוך השכונות העות'מאני.
ואז הם קבעו
שתביא תעודת זהות.
אין תעודת זהות בתוך זמן, איזה תעודת זהות, מאיפה תביא?
אז אמרו להם אותם שייחקים,
טורקים, אמרו להם, תקשיבו,
תגיד להם, ליהודים,
שמי שאין לו ממצא שהוא נולד בירושלים,
הוא חייב, מה לעשות, מי שבעצם, ככה הם קבעו,
שטון תומני,
מי שנולד בירושלים נשאר פה,
מי שלא נולד,
שיצא מפה.
למה חופשים מריגול?
אז אמרו, איפה נדע מי נולד, מי לא נולד?
היו כאן צ'למרים כאלה של ירושלים.
מאיפה נולדה?
אז אמרו לו, אי אפשר לדעת.
אז אמרו, ציון התימני, אמרו לו, שייחי, מה תעשו?
תשביע אותם
שיינולדו בירושלים.
הגיעו הקהילה היהודית.
אמרו, מה עושים?
מה עכשיו, אם לא נשאבה,
אז זה דורש גירוש. אם לא, אפילו גם אפילו יכולים להאשים אותם באשמת ריגול.
מה עושים?
ואז יש שו"תים שלהם, הרב עוזיאל מביא את זה,
ש...
מה הם עשו?
הוא אמר, תקשיבו, הביא את המקור הזה.
כתוב שאדם שמצפה לראות את ירושלים, הוא כתוב במה, אחד נולד בך, צפה לראותה.
איש, איש יולד בה.
אז הוא אמר, קודם כל, יש כאן בעיה של אונס,
זה פיקוח הנפש,
וגם אפשר לסמוך
על זה שאדם שציפה לירושלים, הוא נקרא, מה?
אחד שנולד בה.
הוא הביא את המקור הזה, ואז הוא אמר, אפשר להישבע, ואין בזה חשש.
כי גם הפיקוח הנפש שם, זה מצורף את זה, אבל כן.
ואז הם, ככה זה הציל מהגמרא הזאת, בקהילה היהודית בירושלים,
שככה אמרו שהם מוכנים להישבע,
שהם נולדו בירושלים. למה? כי אחד שמצפה לראותה,
הוא זוכה
ממש להיקרא ירושלמי.
אבל זה באמת אדם שאומר, אני לא חי בגלות.
אני, עיניים שלי צופיות ארץ, אסיר ציון כזה.
אני רוצה להגיע לארץ, אבל תקעו אותי, זה יונתן פולארד כזה שהיה בתקופתו.
הוא רוצה, הוא לא שם, הוא מפה.
זה, כן, כלומר, הראייה,
ליבי מזרח, ליבי מערב, כן, ליבי מזרח והגוף שלו יוסף מערב.
הוא, כל אחד, אני, הגוף שלי, שמה שלי שמה, אני רק הגוף שלי פה.
הוא אומר, כזה דבר, אדם כשאת עצמו לארץ ישראל יכול לזכות אורח הקודש
אם הוא רואה לזה.
בעדי ארץ ישראל,
אומר הרב,
רואים ומביטים למרחוק,
והינם בכלל צופי עתידות באמת.
אין מה לעשות, מי שחי בארץ,
עולם הדמיון, עולם המחשבות שלו.
עולם ההשגות שלו,
זה עולם אחר למי שחי בגלות.
עכשיו, זה לא רק זה.
תגיד, שמע, אני לומד תורה בבוקלין.
יש לי דף יוימי, כולל, לומד, לא יעזור, אומר לך, אמר הרב, לא יעזור.
מי שבאמת
מביט מרחוק, זה מי שרק איפה?
בארץ ישראל.
עולם בלא התקשרות לארץ ישראל,
אומר הרב, אי אפשר לזכות לרוח הקודש.
אפילו אם מצד המעשים הראויים לזה.
מדריש אדם,
שהוא עושה גידושה, טהרה, כל מסירת שירים, תורה, זהירות, זריזות, נקיות,
זה, זה, עולה את כל הדרגות האלה,
פרישות, ורוצה להגיע לרוח קודש?
הוא אומר, בכל זאת אתה יכול לעשות את כל מסירת השרים?
רוח קודש זה רק בארץ ישראל.
אלא אם כן,
אתה אומר, תשמע, אני בגאולה, אני בארץ ישראל.
אני רוצה את ארץ ישראל.
בגלל שאני רוצה את ארץ ישראל, נתקעתי בגלות, אז טוב, אני יכול לקבל רוח קודש. אבל באופן כללי,
האדם שיגיד שמע, אני מאותק מארץ ישראל ורוצה לקבל רוח קודש, אין סיכוי.
אין סיכוי. זה לא רוח קודש. זה לא רוח קודש. סתם סיפורים.
או איזה רוח של טומאה.
כתוב שאגרע,
יש סיפור של ספר ידלצות שהגרע נגלה עליו מגיד.
כמו שיש ברבי יוסף קרו, שהיה לו מגיד נשרים, ספר שנקרא "מגיד נשרים".
מלאך איזה שהיא גילה לו איזה דברים בתורה, פנימיים,
נקרא ספר מגיד נשרים.
אז אמרו שהגרירה גם התגלה אליו ואמרו לו, לא, לא, פה בחוץ לארץ אי אפשר לקבל את זה, הוא שלח אותו.
לקבל גילוי, מגיד, זה רק בארץ ישראל.
אז הוא אומר, הרב, אם אתה מדבר רוח הקודש,
בלי מציאות של מה, של ארץ ישראל, זה לא אמיתי.
גם תגיד, שמע, אני... זה... אם אתה אומר, שמע, אני המרכז של החיים שלי פה בגלות,
ואתה לומד תורה, ואתה מדמיק והכול,
ואתה לומד מה שאתה רוצה והכול זה, לא.
אם אתה לא קשור לארץ ישראל,
זה לא אורך קודש,
אבל גם אפילו צעד הפוך.
ואפילו, אומר הרב,
אם מצד המעשים ראויים לזה, תגיד, שמע,
לפי המעשים שלו,
מה שאמר כותב, אורך קודש.
אם זה לא קשור לארץ ישראל, אין קשר.
וזהו גם עניין הציפייה לישועה,
שאדם נשאל עליו לאחר פטירתו. אומר הרב,
כמה דברים שואלים את האדם, מה כתוב? קבעת את עם התורה,
קצת אצת אצת באמונה,
כן?
וציפית לישועה.
אומר הרב, זה לא סתם שזה משאל עליו,
כי בעצם זה מרכז החיים שלך.
אדם עושה המון דברים בחיים.
אכלת, ישנת, בנית, זה,
אבל השאלה המרכזית היא, אומר הרב,
האם היה כאן ציפייה לישועה?
אומר הרב, גם הרב חל"פ הביא כאן ציפייה לישועה, זה לא סתם ציפייה לישועה, בעצם,
אם עזב ציפייה, כתוב ציפייה לישועה, אחרי זה קבלת עצמי מהתורה,
עשתתתתת באמונה.
אומר הרב, אם צפתתי לישועה, אז גם התורה שלך מקבלת בבת אחרת.
גם המשא ומתן שלך מקבל מבט אחר.
כל הכל מקבל מבט אחר.
מתוך מה?
מתוך הציפייה לישועה.
זה אומר הרב,
כל המבט הזה של אדם שקשור לארץ ישראל, כמו שאמרנו בתחילת השיעור,
שאתה מתפלל איפה המבט שלך, איפה העיניים שלך מוליכות אותך,
באיזה מעגל אתה בעין,
לאן אתה צופה? איפה הפנים שלך? איפה הפנים שלך?
אתה לא יכול להתפלל בכל מקום. לא, איפה, לאן אני מכוון?
אומר הרב, רק ככה, כמו שיעקב אבינו,
שהוא כיוון להר מוריה,
הר מוריה קפץ אליו.
כמו שאמרנו כאן, שאחד הנולד בציון האמרי, הוא אומר, איש איש הולד בה, אחד הנולד באחד מצפה לראותה.
אתה מצפה לירושלים,
אתה מצפה לארץ ישראל,
אתה יכול לקבל כוח על ארץ ישראל. אומר הרב, רוח קודש
זה רק מתוך המבט הזה.
בגלל זה,
כל מושגי גלות, אומר הרב, ציורי הגלות, זה הנושא של השיעור,
שמדברים על מושגי רוח הקודש,
בלי קשר לארץ ישראל, אומר זה הרב חשוב, מצד הפוך.
ברור שזה לא קשור לרוח קודש.
אולי זה צד ההפוך, צד התורמה, חס ושלום.
רוח קודש זה לא.
כי לא יכול להיות כזה דבר.
אי אפשר.
כי מצוין זה תורה דבר של ירושלים.
כמו שאמרנו כאן בסוגיה הראשונה של מה?
מתי אנחנו קוראים קריאת שמע, איחוד השם, קריאת שמע?
מה מבט?
משנה שהכוהנים יחסים לכל בית ומתן.
כוהנים, בית מקדש, תרומה.
אל תשכח.
נכון?
מתי הכוהנים אוכלים?
תגיד את זה, לא, אני רוצה שתזכור.
שיש בית מקדש, שם זה ייחוד השם,
שם זה קריאת שמע.
תזכור, כהנים עשו חול בתרומה.
איזה כהנים?
איזה בית מקדש? אתה בגלות?
תראה, אבל תזכור שיש מושג כזה.
זה ייחוד השם,
זה קריאת שמע.
על ידי הציפייה הישועה והמחשבות אודות הגאולה,
מתנשאים במקצת למעמד הגאולה, ובזה
סוללים דרך
לגילוי הישועה בשלמותה.
אומר הרב, אדם שרוצה לקבל
את המבט הזה, הוא חייב לחיות
סביב כל העולם שציפית לישועה.
ואז כל התורה שלו מקבלת תורה גואלת.
כל המשא מתן שלו, כל השקעות החיים שלו,
כל הוויית החיים שלו, איפה אתה משקיע? איפה אתה משקיע את החיים שלך?
מה, אני אשקיע את הכסף שלי בגלות? לא שווה.
איך כתוב שם יעקב בן אומר?
אשר כריתי לי.
יש מדרש מאוד מופלא.
כל מה שהוא השיג מלבן,
עשה את הכל כרה אחת,
הוא קח את זה כרית אחת ובא לעשיו, תגיד מה, תן לי.
ארבע אמות בארץ ישראל.
אמר להם, עשב, מה?
כל מה שהרווחתי עשרים ואחת, עשרים ושתיים שנה בלבן,
קח את הכל, שקראתי לי, עשתה את אותה קרירה אחת,
תן לי את מקום הגבורה, את הארבע אמות שלך.
אמר עשב, תביא.
ואז כל מה שמוזכר שם במערת המכפלה,
שמגיע יום הגבורה של יעקב אבינו, ואז בא עשב וקובל על זה, ושולחים את תפתלי להביא את האיגרת שעשב מכר
את המקום הזה.
למה?
ושם כתוב במדרש,
אומר יעקב אבינו שאין נכסי חוץ לארץ שווים כלום.
כלומר, בחוץ לארץ לא שווה כלום.
כל מה שהרווחתי בחוץ לארץ לא שווה כלום.
בארץ ישראל, פה זה מקום השפע.
אומר הרב, זה ציורים שצריך לחזור אליהם,
זה חלק מהמושג ציפית לישוע.
ואז כל היחס של האדם כלפי כל עולם רוחני, כל מסת ישרים,
אומר הרב,
זה מקבל מבט מתוך עומקה וראייתה של ארץ ישראל.
זה בעצם אמר רב בפרק חמישי
על סוד הצפון של ארץ ישראל. אנחנו רואים כמו שאמרנו איתך את השיעור, 48 פרקים, 48 תחנות של מסע, שאומר הרב חל"פ,
של איך מקבלים את הסוד הצפון של ארץ ישראל. זה היה השיעור החמישי,
יש לנו עוד מסלול גדול,
איך פותחים את העולם הקדוש הזה של הצפון שבארץ ישראל.
אז קו וימצו.
