שלום וברכה,
אנחנו אולי נתחיל היום עוד כמה שיעורים חדשים, נלמד משהו על תנ״ך.
נעשה כמה סוגיות בתנ״ך והיום זה שיעור כללי כזה, מבט כללי על התנ״ך, על איזה תנ״ך.
יש גמרא
במסכת חולין ששואלת שאלה מאוד
מוזרה,
אני דיברתי על זה כמה פעמים באיזונות השונות, אבל זה לא אותו שיעור, כן? זאת אומרת, זו פתיחה, אותה ש... פתיחה, כיוון שגמרה מיוחדת במינה.
היא נמצאת במסכת חולין, בדף קלט לפניכם,
היא שואלת שאלה מאוד מפתיעה.
זאת אומרת, משה מן התורה, מניין?
מה השאלה הזאת?
בדרך כלל כשגמרה רוצה לשאול איזשהו נושא,
לראות לזה אנלוגיה, יש לזה איזשהו יסוד בחומש,
אז היא שואלת את השאלה הזאת,
מנין?
כלומר,
נגיד, עירובין מן התורה מנין?
עירובין לא כתובים בחומש כידוע.
דיני עירובין, זאת אומרת עירוב של שבת,
לא נמצא בתורה.
אבל גמרא אומרת, איפה איזה רמוז בתורה?
ואז היא מחפשת איפה זה רמוז, ואז היא מוצאת איזה פסוק שמצביע שגם עירובין בעצם הם מן התורה.
אותה שאלה היא שואלת כלפי משה רבנו, וזה מאוד מאוד מפתיע,
מאוד אפילו מצחיק.
משה מן התורה מנין? כלומר, מה זה?
אתה לא יודע שמשה מופיע בתורה?
זה פסוק הכי חוזר על עצמו בכל התורה,
וידבר השם אל משה לאמור,
מה זאת אומרת משה מן התורה מנין?
זאת השאלה, שאלה מאוד מפתיעה, מוזרה,
אבל תשובה לשאלה הזאת היא עוד יותר מפתיעה.
תראו מה כתוב פה, משה מן התורה מנין, אצלכם מקור מספר אחת,
תשובה, בשגם הוא בשר.
בשגם, מילה בשגם מופיעה בספר בראשית, בפרשה בראשית, בסוף פרשה בראשית,
שם כתוב בשגם.
איפה פה רמז למשה רבנו, לא רואים,
אבל בגימטריה, בשגם זה יוצא משה,
וזה רומז שגם משה מוזכר בתורה.
זה משהו שהוא מפתיע, לא יכול להיות שזאת באמת,
וככה זה גם כל הגמרא כולה.
אנחנו תמיד מחפשים מה כתוב שם באמת, לא מה כתוב שם,
אלא מה כתוב שם באמת.
אז מה כתוב פה באמת?
מה שכתוב זה שהתורה מחפשת איפה משה רבנו מוזכר בתורה לפני שהוא נולד.
אם היה כתוב שמשה,
וידבר השם אל משה לאמור, אם הם מבינים פסוק כזה, או ויאמר השם אל משה, או משהו כזה,
אז היינו אומרים, היה בן אדם, בשר ודם,
שאבא שלו קראו לו עמרם, ואמא קראו לו יוכבת,
והם התחתנו, ונולד להם ילד, והוא שם אותו ביאור והצילה אותו בבתייה, בת פרעה,
והוא הגיע לגדולה, והגדול ברוך הוא נגלה עליו, נהיה משה רבנו באספקלריה מהירה, קיבל נבואה.
זהו, בן אדם.
אבל אם הוא מוזכר לפני שהוא נולד,
זה סימן שזה לא בן אדם,
כי איך יכול להיות בן אדם מוזכר לפני שנולד?
אז מיהו?
פה גמרא רומזת לנו,
שמשה זה כוח,
אידיאה,
איזשהו רעיון, איזשהו יסוד רוחני שהוא קודם לעולם
והוא עובר, מופיע במציאות שלנו דרך בן אדם, בשר ודם, שקראו לו משה, בן עמרם ויוכפת.
אבל משה
זה לא בן אדם,
זה כוח.
כיוון שהוא נולד,
הוא מוזכר לפני שנולד,
ואז גמרא שואלת אותנו, גם רשעים הם גם כוח?
הם גם משהו?
גמרא אומרת, המן,
המן בן אמדתא,
הגגי,
גם הוא כוח?
גמרא אומרת, כן, גם הוא כוח.
כי הוא מוזכר לפני שהוא נולד, מתי?
המנעץ, כתוב בתורה,
שהקדוש ברוך הוא שואל את האדם הראשון, האם הוא חל מעץ דעת?
עץ הדעת,
ושם כתוב, המנעץ אשר צוותיך,
אז כתוב מילה אמן, שם זה אמן מוזכר בתורה.
וגם אסתר כוח,
כן, ואנוכי אסתר אסתיר, גם מרדכי כוח, כן, ומפה אנחנו מבינים שבעצם כל דמויות התנ״ך
הם כולם כוחות,
הם לא בני אדם סתם,
אלא זה כוחות
שהם
מתגלים דרך בני אדם, בשר ודם,
אבל המהות שלהם היא אחרת לגמרי.
זה מאוד קשה להבין עכשיו מה שאני אמרתי,
אבל בואו תנסו אולי,
אני אתן לכם אנלוגיה מהחיים שלנו, אז אתם תבינו שזה,
איך זה כן קשור,
איך זה מסתדר.
רוב בני אדם בעולם, מרכז החיים שלהם זה הם עצמם.
הם חשובים לעצמם.
יש כאלה שאצלם מרכז החיים זה המשפחה שלהם,
אשתו, ילדיו.
יש כאלה שאצלם מרכז החיים זה משפחה מורחבת, חברים, כולם שכנים. יש כאלה שעם שלהם מרכז החיים, הם מוכנים למות למענו.
יש כאלה שאצלם זה כל העולם כולו,
זה מרכז החיים שלהם.
ויש כאלה
שהם מתייחסים לכל העולם כגילוי אלוקי.
מרכז החיים שלהם זה הקדוש ברוך הוא.
וכל המציאות כולם, וגם הם עצמם ביטוי, הופעה של אין סוף ברוך הוא.
אנשים כאלה זה אנשי אידיאה.
הם לא סתם אנשים.
הם מגלים כוח, אידיאה.
יש כאלה,
אמנם יחידים, יחידי סגולה, אבל יש כאלה.
אז מה שאנחנו נלמד
היום ואחר כך בשיעורים הבאים, אתם תראו, אני אראה לכם הרבה דוגמאות איך
דמויות שמוזכרות בתנ״ך הן כולן אידאיות, גם רשעים
הן אידאיות.
אמנם
יש להם, הם מייצגים כוח אחר, זאת אומרת, כוח של מידת הדין,
כוח של שטניות, שרוצים להשמיד את העולם.
למה?
כי העולם הזה לא מספיק טוב.
העולם הזה הוא בושה לקדוש ברוך הוא, כי יש כאן כל כך הרבה דברים רעים, אז זה כאילו יש מדרש כזה שמלאכי השרים אומרים לקדוש ברוך הוא, אל תברא את העולם. למה? כי זה בושה בשבילך שאתה בראת את האדם שכזה בעולם, שהוא עושה חטאים וכולי, כן? העולם לא מושלם.
יש כל מיני כוחות,
אבל כולם, כל מי שבתנ״ך זה לא בני אדם,
במובן הפשוט של המילה.
ואני היום רציתי להראות לכם כמה דמויות כאלה שהן דמויות אפורות,
שהן אנשים צדדיים, שאנחנו כאילו לא יודעים איך קוראים להם,
שפתאום ככה סתם מוזכרים ככה כאילו משהו שם,
ואנחנו נראה שהם כוחות.
והדמות הראשונה שחשבתי לדבר עליו זה המקושש.
אתם זוכרים שהיה שם מקושש, כשיש עצים,
הזהירו אותו,
אמרו שהוא לא יעשה את זה, הוא המשיך וסקלו אותו, הרגו אותו.
מי זה המקושש הזה? לא יודעים אפילו איך קוראים לו. רבי עקיבא אחר כך יגיד שזה צלופחת,
אבל זה דעה,
לא כולם מסכימים לזה.
מה?
מי זה?
מי זה האיש הזה?
לא יודעים עליו כלום.
אבל כבר מוזר משהו.
פתאום יש, אתם יודעים, באמצע חודש אב,
זה סיפור מתרחש באב.
כשחם מאוד,
מדבר,
בשביל מה הוא צריך שם עצים?
מה, קר לו?
רוצה לבשל משהו? אז יש שם מן?
לא חייבים לבשל?
למה כשיש עצים?
בשבת דווקא.
ואולי הוא טעה, פשוט הלך שם, אסף כמה קרשים, ראה שם משהו שמתאים לו, יופי.
אבל זה, הורגים בן אדם ככה, בום, מוציאים אותו להורג בנכות כולם.
למה? למה עשו לו את זה?
אלא מה מתברר?
מתברר
שרש"י אומר שהזהירו אותו.
ולא סתם כשמזהירים בן אדם על עונש מוות, אז צריכים להגיד לו,
איזה עונש?
הוא יקבל שקודם כל עומדים להרוג אותך.
אחר כך איזה סוג של עונש, ואחר כך הוא צריך לשמוע ולענות
הן ואף על פי כן.
כן, אני מבין, אני שומע, אני יודע,
ועל דעת זה אני הולך להמשיך לעשות את המלאכה שאני עושה עכשיו בשבת.
אצלכם זה,
רש"י יגיד לכם את זה במקור 2א,
אבל תוספות
יגיד לנו
שלמה הוא קישש עצים?
בגלל סביבה אחרת לגמרי.
מה, למה הוא עשה את זה?
אומר תוספות, תסתכלו, מקור שתיים.
ומעשה המקושש היה בתחילת ארבעים,
זאת אומרת, ארבעים אותם השנה שהם היו במדבר.
מיד אחר מעשה מרגלים,
דאמר במדרש,
דלשם שמיים נתכוון.
הוא הפך את, אסף את העצים הללו והלך למות
לשם שמיים.
מה לשם שמיים? מה קשור?
אלא מה קרה שם?
כיוון שבני ישראל נגזר עליהם שהם כולם ימותו במדבר,
כפי שאתם זוכרים, מקושש אמר להם,
אה, אז הם אמרו, אם אנחנו נמות במדבר, אז בשביל מה אנחנו צריכים לשמור תורה ומצוות? הרי תורה ומצוות ניתנה לכתחילה,
בשביל לשמור אותה בכל התוקף של מצוות,
זה בשביל ארץ ישראל, לשמור אותם בארץ.
בחוץ לארץ זה היה כאילו הכנה לארץ ישראל, אבל אם אנחנו, נגזר עלינו שאנחנו לא ניכנס לארץ ישראל, ואנחנו כולנו נמות במדבר, אז בשביל מה לשמור שבת? בשביל מה לשמור כל המצוות? אין צורך.
אז אנחנו ניכלל, כאילו, ממילא נמות, אין לנו צורך במצוות.
מקושש רצה להגיד להם, לא,
עדיין אנחנו מחויבים לשמור שבת.
איך הוא יגיד להם את זה?
יסתובב מאוהל לאוהל, ממשפחה למשפחה, וינסה לשכנע אותם? אין סיכוי, מיליוני אנשים שם.
אז הוא החליט בכוונה לחלל שבת,
למות,
שיוציא אותו להורג,
ואז כל ישראל ישמעו על זה שהוא מת,
ואז הם הבינו שהם חייבים להמשיך לשמור שבת.
אז בואו נראה את התוספות, מקור שתיים, כן?
ומעשה מקושש היה בתחילת ארבעים מיד אחר מעשה מרגלים, דאמר במדרש,
ולשם שמיים נתכוון,
שהיו אומרים ישראל,
כיוון שנגזר עליהן
שלא לבוא לארץ, לא להיכנס לארץ,
ממעשה המרגלים,
שוב אין מחויבים במצוות.
עמד וחילל שבת כדי שייהרג ויראו אחרים ולא נשאו עד סוף ארבעים שנה,
כי זה מומחק קראי.
אני חושב שהכוונה היא פה ולא עשו.
לא יודע.
ויראו אחרים, נקודה.
פה צריך לזמור נקודה.
ואחר כך תוספות מוסיף
ולא נסעו עד 40 שנה כדי מאוחר יד קראי.
זאת אומרת שאנחנו רואים את זה אחר כך במקרא.
אבל הרעיון הוא
שפה אנחנו רואים
בן אדם שהוא כאילו אפס, כלום.
מי זה שם?
מי קושש? לא יודעים מי זה.
כאילו איזה דמות, איזה אישיות, איזה כוח.
אז זו דוגמא.
אדם אידיאה.
זאת הדוגמא.
עכשיו
נראה עוד מישהו.
אתם ודאי זוכרים את אשת פטיפר.
אשת פטיפר, איך קוראים לה?
אנחנו לא יודעים, אין לה שם.
כאילו, סתם מישהי אחת שם, פרוצה,
שהכשילה את יוסף,
עשתה לו בלאגן גדול בחיים, ונורא ואיום, אישה נוראה.
כשאנחנו קוראים פשט, פשט התורה,
זה נראה כאילו אישה זולה אחת, שהיא ממש נמוכה,
שהיא מטרידה בן אדם,
יום-יום כתוב, כן? הייתה מטרידה אותו יום-יום
לבגוד בבעלה וכל זה,
דוחה.
ופתאום אומרים חז"ל,
לא,
בכלל לא, היא הייתה כוח, היא הייתה אידאה.
מה אידאה?
היא התכוונה לשם שמיים.
מה אפשר לעשות פה משם שמיים?
היא ראתה בהצטגנונים, באסטרולוגיה שלה, היא ראתה
שיצא מיוסף וממנה
משיח בן יוסף.
היא ידעה שמהם יצא משיח בן יוסף.
והיא טעתה
בזה שזה היה לא ממני, אלא מבת שלה, מאסנת.
אבל,
כן, יש דעה שהיא לא הבת הישירה שלה, נכון, אבל...
ויוסף ידע עם זה ולכן הוא לא אמר הוא הסכים. לא,
הוא לא ידע.
הוא פשוט היה צנוע וישר ולא רצה.
אבל היא התכוונה לשם שמיים.
אומר על זה רש"י, מקור 2ב,
שורה מודגשת, כן?
נראה רק כדאי.
ויוסף הורד מצרים וכולי,
ועוד, כדי לסמוך מעשה אשתו של פוטיפר,
למעשה תמר
לומר לך,
מה זו לשם שמיים?
אף זו לשם שמיים.
כמו שתמר שהלכה שם ליהודה כדי להוליד משיח בן דוד,
שממנה בסוף יצא משיח' בן דוד.
אז ככה גם אשת פוטיפר, הלכה להוציא משיח' בן יוסף,
שראתה בהצטרונים שלה שעתיד להעמיד בנים ממנו,
והיא אינה יודעת אם ממנה, אם מביתה.
ולכן היא עשתה מה שעשתה.
זאת אומרת,
איזה אינטרס יש לחז"ל
ללמד סינגוריה כזאת גדולה לאשת פטיפר.
מה אכפת להם?
אלא באמת זה ככה היה.
הם אמרו אמת,
היא התכוונה לשם שמיים.
לנו זה קשה לתפוס, כיוון שאנחנו רגילים לחשבה אנושית רגילה.
בטח, שם שמיים, בטח היא הייתה כזאת וכזאת כזאת.
אבל בשביל זה קיימת תורה,
כדי ללמד אותנו לחשוב בצורה עמוקה,
לא בצורה של חדשות וטלוויזיה ושם, אני יודע, אינטרנט,
אלא היא מלמדת אותנו לראות בכל הדמויות אישויות.
ואם אנחנו לא לומדים חז"ל,
אנחנו לא מבינים כלום בתורה.
זה נראה שהנה יש לך פשט הקורא מבין,
אבל כמו שחז"ל אומרים,
זכה תורה, היא סם חיים, לא זכה סם מוות.
זאת אומרת, אם אתה לומד תורה בצורה לא נכונה,
תורה מזיקה.
היא סם מוות. זה רע לך ללמוד תורה.
עדיף שתלמד משהו אחר.
מחשבים, משהו, מתמטיקה.
מה?
הצורה לא נכונה זה ללמוד תורה בפשט.
מי שחושב שהתורה היא פשט,
אז זה שם מוות.
היא תורה יכולה,
היא לא יכולה, היא בטוח תזיק לך.
צריך תמיד לדעת,
כל מה שאנחנו קוראים מאחורי זה יש עוד רובד ועוד ועוד ועוד ועוד רובדים.
תורה נקלטת בפרדס,
פשט רמש דרש סוד. זאת הכוונה של תורת השם תמימה משאבת נפש. מה זה תמימה?
שלמה.
כן, כשהיא נקלטת בכל הרובדים,
אז היא משיבת נפש.
כך היה הרב צבי הודאי אומר.
אבל כשהיא,
כשאדם מתייחס רק לרובד אחד של התורה,
רק פשט,
והוא מתעלם במודע, בכוונה,
מתורה שבעל פה,
מפרשים של חז"ל, מכל הרובדים האחרים,
אז התורה שלו, שהוא לומד אותה, זה רע לו.
המהר"ל מביא במקום אחר שם, בתפארת ישראל, בפרק י"ג, שאדם שהוא ככה לומד תורה, אז אין לו חלק לעולם הבא.
זה דברים נוראים.
כי תורה נועדה כדי לעלות אותנו למעלה, ואם אתה לא מבין את האושר והעומק שמסתתר מאחורי התורה,
אז רק תורה עצמה,
זה נראה דברים מוזרים.
וכדי שאנחנו נבין את הגודל של הדמויות שיש בתנ״ך,
אני רוצה להראות לכם את זה, יש גמרא
שנותנת לנו כאילו קצת הצצה,
מהי התורה,
מה זה בעצם הדמויות הללו, מי הם היו האנשים שמוזכרים בתורה,
מה הרמה הרוחנית שלהם.
אז גמרא במסכת בבבא בתרא מספרת מקרה כזה,
שהולך רבא ברחנה, זה אחד המוראים הגדולים,
שהוא מספר סיפורים כאלה, סיפורים מטאפורות כאלה, כאילו דוגמאות, משלים, יש לו הרבה משלים שהוא מביא איתם.
נגיד שם בבבבא בתרא הוא מביא שם
15 סיפורים כאלה.
אז אחד הסיפורים זה שהוא הולך במדבר,
וניגש אליו סוחר ערבי אחד,
ואומר לו,
אתה רוצה שאני אראה לך מתי מדבר?
מתי מדבר זה אותם אנשים שהם יצאו ממצרים ולא נכנסו לארץ ישראל.
כן, אלה שמתו במדבר.
הרי אתם יודעים שכל מי שיצא ממצרים אחרי גיל 20, כולם מתו, כולם לא נכנסו לארץ ישראל. איפה הגופות שלהם?
אז הם נשארו במדבר.
אז הוא אומר, אתה רוצה שאני אראה לך את הגופות שלהם?
הוא אומר, כן, מעניין אותי, כן, אני רוצה.
מביא הסוחר הזה את רב ארחנה למקום מסוים במדבר,
ומראה לו כל השדה, כל הככה מלא מלא מלא גופות.
אבל הגופות הללו הן לא נרקבו, הן לא התפרקו.
הם כאילו נראים כאילו הן נרדמו כולם.
וככה הם שוכבים על הקרקע,
מתים.
אחת הגופות
שוכב ככה שהרגל שלו מקופלת בברך.
לכולם רגליים ישרות, ואצלו רגל מקופלת.
ואז הם רואים אותם,
ואותו סוחר
עולה על הגמל שלו,
מרים בידו רומח,
ויורק ככה, בהיותו רוכב על הגמל עם רומח בידו,
עובר מתחת לברך של אותו פגר,
של אותה גופה,
ולא נוגע בו מלמטה.
לא הצליח להגיע עם החרף שלו, עם הכידון שלו עד הברך מלמטה.
יש מישהו שלא הבין מה שאמרתי עכשיו?
הוא עבר מתחת לברך שלו, הוא שוכב ככה עם ברך מקופלת,
אז הטאיה, אז זה ככה קוראים לו סוחר.
עובר, הוא רוכב על גמל, זה גבוה, נכון?
מרים רומח,
עוד יותר גבוה, נכון?
והוא עובר מתחת לברך.
כן!
זה כאן
כנראה מקור של ג'ונתן סוויפט,
שכתב את הסיפורי גוליבר.
אז הגמרא בבת רביים, ב'
הקדימו אותו, הם כתבו את זה לפניו.
אתם מבינים?
מה הגמרא, למה הגמרא באה לספר את זה?
להראות לנו איזה אנשים האלה היו, איזו עוצמה.
תחשבו, אם בדור של רב אבר חנא הוא עבר מתחת לברך,
אני חושב שדור שלנו, אנחנו עוברים מתחת לברך של רב אבר חנא.
אתם מבינים?
מי הענקים האלה? אנשים שיצאו אז ממצרים.
בואו נקרא את זה בגמרא.
תסתכלו, אצלכם זה מופיע
במקור חמש.
אני אמרתי, ע"ב זה טעות, ע"ג.
אמר לי,
תאיה, כן, תאיה זה
הסוחר הזה.
אמר לי, אתה אך ואילך מתי מדבר.
אז לי,
הלכנו.
חזיתינו ודמו כמאן דה מיבסמי וגנו אפרקיד.
ואנחנו ראינו אותם שהם שוכבים כאילו מבוסמים מהיין,
וכאילו הם נרדמו.
כאילו פשוט שוכבים על הרצפה ונרדמו.
כמו נרדמו.
הם ככה,
כאילו,
הוא אדם ש.. ואווי זקיפה ברכי דחד מניהו.
וברך של אחד מהם היה מקופלת כזה, זקוף.
ואייל תאיה, תאיה זה הסוחר הזה,
תותי ברכי עבר מתחת לברך שלו,
כי רכיב גמלה, כי היה רוכב על גמל,
וזקיפיה רומחי,
ועם רומח בידו,
ולא נגביה.
ולא נגע פה.
גם תראו איזו תמציתיות של הגמרא,
איך הם ממש,
אף מילה מיותרת, ואיך הכל כל כך ציורי ומדויק,
ומוצג את זה בצורה בלתי צפויה, כאילו זה כבר גאונות של הגמרא.
בשורה וחצי הם מתארים שם סיפור שלם, כזה ארוך.
והשאלה,
זאת אומרת,
שפה אנחנו מבינים איזה רמה רוחנית גדולה הייתה להם. כמובן, זה לא מדובר פה על שכפשוטו היו כאלה גדולים ענקים שם בגובה של 20 מטר.
זה מדובר על, זה משל, כן? לגובה הרוחני שלהם.
ואני אומר לכם את כל הדברים הללו, ואתם לא שואלים, אבל אני שומע באוויר אתם את השאלה שלכם שמתבקשת עכשיו,
כי היא כבר מתהדהדת באוויר פה.
אתם אומרים,
באמת? הם היו כאלה גדולים?
אבל כל התורה כולה מספרת איך הם רצו לחזור למצרים, ואיך הם רצו שקישויים,
ושומים, ורצו דגה בחינם, ובבכיינים,
וכל הזמן התלוננו,
ורצו לחזור, ועבדו עגל,
וכל התורה כולה מספרת כמה שהם היו נמוכים,
פשוטים, עבדים, נכון?
אבל הגמרא מכירה את כל הסיפור הזה.
הם יודעים
על מי מדובר, נכון?
אז מה אנחנו לומדים מזה?
שכשאנחנו קוראים בתורה בפשט,
אנחנו לא מבינים שם שום דבר ומבינים לפעמים דברים הפוכים,
לא נכונים.
אבל כתוב, אין נקרא אצל ידי פשוטו, הם לא בכו על זה שרצו לאכול בשר, שתביא לנו בשר והתלוננו על מן, ושמים היו להם מרים וכל זה.
כן,
רצו, זה כל זה נכון,
אבל הכוונות שלהם היו אחרות לגמרי,
משהו
הוא שונה לחלוטין.
וכשלומדים את זה לעומק, פתאום מבינים שהבשר שרצו לאכול זה היה לא בשר בגלל שהם רצו סטייקים ושישליקים.
הם רצו בית המקדש, רצו קורבנות וכל זה. זה הכל הפוך,
הפוך, הפוך ממה שאנחנו רגילים.
אחרת לגמרי,
רצו לתקן את מצרים,
לעשות את ה... לחזור למצרים, לא בשביל להיות עבדים, צריך להיות טיפשים,
אידיוטים, לחזור למצרים.
הם רצו להגיע למשהו, עוצמה גדולה, לעשות תיקון עולם, דברים עצומים.
נותן לכם עוד הצצה אחת קטנה על האנשים האלה.
הרב חיים מוולוז'ן,
שהוא תלמיד של הגר"א, כן? אחד מגדולי האחרונים בכל ה...
אדם כתב ספר "נפש החיים", כן? אחד מייסדים הגדולים של מחשבה יהודית עמוקה,
קבלית,
קבלת אגרה.
הרב חיים וולוז'ן אומר שהכוונות
שארי ז"ל התכוון, כשהוא כתב ואמר כוונות של תפילות וכל מה שארי הגיע לעוצמות גדולות,
שבכוונות, נכון, בתפילה,
הם כמו טיפה
בים באוקיינוס, כן, טיפה,
לעומת מה שהתכוונו באמת אנשי כנסת הגדולה, שהם חיברו את התפילות שלנו,
שמונה עשרה.
אני בתפיסה שלי, עד שקראתי את תא רב חיים,
הייתי אומר, נכון, אנשי כנסת גדולה, בטח, אנשים גדולים, היו כתוב שם שמתוך מאה עשרים אנשי כנסת הגדולה,
מתוכם היו שמונים, גמרא בירושלים, היו מתוכם 84 נביאים.
אנשים עצומים, ברור.
אבל אריזל,
נכון שהוא לא פה, אבל פה, קרוב. אריזל,
אריזל.
הרב, כל הקבלה שלנו היום כמעט, מאריזל.
הרב חיים אומר שאריזל זה טיפה בים,
לעומת אנשי כנסת גדולה.
בואו תראו את זה.
אומר מקור ארבע:
"כי גם מה שנתגלה לנו,
דת כוונות התפילה מרבותינו הראשונים ז"ל,
קדושי עליון,
עד האחרון,
הרב הקדוש, איש אלוקים נורא, ארי ז"ל".
אז אתם מבינים?
הוא לא אומר, לא, ארי ז"ל.
איש אלוקים, נורא, גדול, גדול, הוא לא מזלזל חס וחלילה באריזה כשהוא קורא לו טיפה בים.
הוא מבין על מי הוא מדבר.
אשר הפליא, הגדיל לעשות כוונות נפלאים,
אינם בערך אף כטיפה מן הים כלל נגד פנימיות עומק כוונת אנשי כנסת הגדולה,
מתקני תפילות,
שהיו כ"ח זקנים ומהם כמה נביאים וכל מבין יבין.
טוב,
אם ככה,
אז נשאל את השאלה הבאה,
שאלה גם מתבקשת, נכון? כאילו,
באוויר, גם אותה אני קולט מכם.
מה השאלה?
אז אם הם היו כאלה גדולים, אתם מבינים?
לא צריך להסביר.
אנשי כנסת גדולה,
שהיו כמה נביאים, כן, מהם,
אבל אנשי תסלולה הם היו לעומת נביאים באמת כאלה, כן? כמו גדולי ישראל, כמו שחיו,
היו ודאי כמו טיפה בים.
אנחנו לעומת
נפש החיים כמו טיפה בים.
נפש החיים לעומת אריזה כמו טיפה בים, הוא אומר באיזשהו מקום, כן הוא אומר את זה לעצמו.
אריזה לעומתם טיפה בים.
בקיצור, אם אנחנו נגיע עוד מעט לנאנו-טכנולוגיות,
אתם יודעים מה זה ננו, זה חישובים מיקרוסקופיים לגמרי לגמרי, לעומת
האנשים הללו שהיו במדבר,
ששכינה נגלה אליהם, שכולם, הם אלה שקיבלו את התורה,
הם שמעו במועזניהם,
אנוכי ולא יהיה לך, ויש דעות שעשרת הדיברות, הם ראו את משה רבנו, דיברו עם משה רבנו, זה אנשים.
הענקיים האלה.
אז למה הם לא נכנסו לארץ ישראל,
אם הם כאלה גדולים וכאלה חשובים וזה זה? למה הם חטאו? למה לא?
הנה, אנחנו עוד מעט בפרשת שבוע של כטע המרגלים.
למה הם לא נכנסו לארץ ישראל?
אתם יודעים למה?
כי ארץ ישראל הייתה קטנה עליהם.
הנשמות הללו היו כל כך גדולים,
שארץ ישראל לא יכלה להאכיל אותם.
ומי אומר את זה?
הרב קוק,
שהוא המשורר של ארץ ישראל, האוהב, המעריך ומתלהב מארץ ישראל.
הרב קוק יודע את הערך של ארץ ישראל,
והוא אומר שהיא
קטנה הייתה עליהם.
זה שהם חטאו בחטא המרגלים, לא בגלל שהם רצו
פחדו שם מהמלחמות, או נבהלו מהפירות שהיו שם של הגדולים, וכל מיני שם הסברים, אתם מבינים?
סתם, אנחנו נלמד עוד פה כמה דברים בשיעורים אחרים בלי נדר,
אבל כעיקרון,
פשוט תקעו את זה בחשבון, תקעו, כל מה שנראה לכם שזה פחיתות וכל זה, אנחנו פשוט לא מבינים, לא מבינים.
כשאתה קורא את זה, זה נראה הכול
פשטני ואפילו על גבול פרימיטיבי.
אם אנחנו עכשיו היינו במקומם,
היינו יוצאים ממצרים,
ובאים, ושם, וזה, ועכשיו חוזרים המרגלים ואומרים לנו,
לא, אל תיכנסו לרפיח, אל תיכנסו לטול-כרם,
אל תיכנסו לכאן יונס.
היינו אומרים, מה פתאום?
אנחנו כן ניכנס. אבל אמריקה אומרת לא להיכנס, לא כדאי לכם. אנחנו כן.
והם לא נכנסו,
היו פשטנים, כאילו פרימיטיביים כאלה, היו עבדים, הם לא התרגלו למלחמות, הם לא יכלו, נכון?
זו צורת החשיבה היהודותית שלנו.
אנחנו עוסקים בספר הספרים,
במשהו, בדברי אלוקים חיים. אתם יודעים, זו החוכמה הכי גדולה שהייתה אי פעם משהו פה בעולם הזה, היא מתבטאת,
היא מרוכזת, היא מתמציתה,
היא בספר הזה,
בנבואה, מפי הגבורה.
אז הוא יספר לי על דברים בנאליים כאלה שהם פחדו ממלחמות, הם ראו ענבים, אז הם כבר פחדו להיכנס, כי יש שם ענקים.
מה זה?
לא,
לא על זה הסיפור.
אומר הרב קוק, תסתכלו,
רגע,
מקור שש, אומר הרב,
נראה שזה החכם,
החכימו בגודל מעלת דור המדבר. זאת אומרת, הרב קוק עכשיו מסביר מה הכוונה שהם היו כאלה ענקיים, שהוא עבר מתחת לברך וכו' וכו'.
כן, זאת אומרת,
שבאמת עניין דור המדבר גבוה מאוד,
שהיו דור דעה.
בדברי האריזה מבואר,
שסיבת היעדר כניסתם לארץ גם כן הייתה מפני מעלתם כדאיתה על פסוק ואתם הדבקים באשם אלוקיכם חיים כולכם היום.
והיה עניינם בסוד גדול עד שהנהגת ארץ ישראל שהיא גלויה סוד אלמא דתא לא הייתה ראויה להם.
מפני דביקת דביקותם במקור עליון, במקום העליון,
שהייתה התגלותם ראויה בדרך ניסים, שהיא דרך הסוד.
עכשיו,
כשאנחנו כבר מבינים
במה עסקינן,
אנחנו מבינים שכל הדמויות וכל מה שאנחנו אחר כך נלמד על יהושע בן נון, על שופטים, שמואל, כל מה שאנחנו מדברים,
זה, אנחנו יודעים שזה משהו עצום, עצום סדר גודל.
אבל תחשבו אפילו סתם,
כאילו בלי להגיד, וואו, הם גדולים גדולים.
תשימו לב מה שכתוב בתורה,
תחשבו, תשאלו את עצמכם, אתם הייתם עושים את זה? אני, אנחנו,
היינו עושים מה שכתוב שם בתורה?
נגיד,
סיפור על רות, רות המואבייה.
הייתי מוכן ככה
לעזוב הכל, את הארמון, הכל, הכל, ללכת כדי שם לעזור לאישה,
שאימא של בעלה של העבר,
מי היה עושה את זה היום?
ענקיות, זה לא שהיא ענקית, ענקית.
הם עושים מעשים ענקיים, שאנחנו לא היינו מסוגלים לעשות את זה.
היית מוכן להישרף באמת, כמו שתמר הייתה מוכנה להישרף כדי לא לבייש מישהו?
אני אתן לכם עוד דוגמא.
נכון, אתם זוכרים שחטא העגל, נכון?
מי עשה חטא העגל?
מי עשה אותו?
בידיים, מה?
אהרון, ברור.
אהרון בידיו עשה חטא העגל.
נכון שזה כאילו נורא, יש פסוק כזה,
העגל אשר עשה אותו אהרון, זה כאילו בושה כזאת לכל הדורות.
לכל ה... לא פה מקומי, בספר החיים כתוב,
עגל שעשה אותו אהרון. אתם מבינים? זה איזה אות,
כאילו קלון לכל החיים,
לכל החיים הנצח.
אז למה הוא עשה את העגל?
למה שיעשה את זה?
אז רש"י אומר שם, הם איימו להרוג אותו.
כמו שהרגו את חור,
אז ככה הם איימו גם להרוג את אהרון.
ולכן הוא עשה, אוקיי.
ומה, אנחנו לא היינו מוסרים את הנפש ולא לעבוד עבודה זרה?
הרבה אנשים היו מוכנים למות.
הוא לא?
הוא נבהל?
מקרה קלאסי, ייהרג ואל יעבור.
למה הוא עשה את העגל?
יש למישהו תשובה? מישהו יודע למה?
שמה התפקיד לעשות עבודה זרה? פסל?
נו ולהיות משנה
לעשות חטא,
מי יהיה משנה?
אבל משה לא עשה חטא,
חטא העגל.
זה לא היה להיות במקום משה לעשות חטא העגל.
נו, אז אבל למה?
למה?
מי אמר שעם ישראל צריך לחטוא? למה?
לא, הם התכוונו לחטוא, הם רצו לחטוא.
ועכשיו הם באים לארון, אומרים,
קדימה, נעשה עגל אם לא נהרוג אותך.
וארון מוכן, הוא הולך ועושה עגל.
במו ידיו.
תמימי זה, זה חטא הכי,
אחד החטאים הכי נוראים, שקוזרי אומר שעד עצם היום הזה אנחנו משלמים מחיר על חטא העגל.
ומי שיעשה את זה זה נביא השם, אהרון היה נביא,
יעשה כהן גדול, יעשה חטא העגל,
איזה בושה, איזה נורא.
משה, היכה בסלע, סך הכל, בום, אה, זהו,
עכשיו אתה לא נכנס לארץ ישראל וכל זה.
כמובן שגם זה לא באמת.
אתם מבינים שבגלל שנתן מכה שם על העץ, אז הוא לא נכנס לארץ ישראל.
אבל הוא אמר,
ודיברת על סלע והיכית בסלע, אז הוא בפעם הראשונה אמר לו והיכית בסלע, פעם שנייה אמר דיברת, אז הוא אמר, אוקיי, טוב, נתן מכה. בום, זהו, לא נכנס לארץ ישראל. והוא עשה עגל,
עבודה זרה.
למה?
אומר על זה רש"י ומפרשים,
הוא עשה את העגל כדי שלא יצא מצב כזה שהם יהרגו אותו
ובעצמם יעשו את העגל,
ואז כל החטא
ייפול עליהם.
ויוצא שהם הרגו את
כהן ונביא,
ועבדו עבדה זרה,
לא תהיה להם תקומה.
אז הוא לקח על עצמו חטא של כל עם ישראל,
והוא עשה את האווירה כדי שהם לא יספיקו לעשות את האווירה הזאת.
כן, מקור שמונה אצלכם.
ויאמר, חג להשם מחר,
ראה ואמר, מוטב שיתלה, או יתלה בי,
החיסרון,
הסירחון,
ולא בהם.
אתם מבינים, צריך פשוט ללמוד לקרוא את האותיות הקטנות של רש"י או של המפרשים.
אומר פה סיפור כל כך עצום, כל כך גדול, בשבע מילים, שמונה מילים.
הוא רצה לחטוא כדי שעם ישראל לא יחטא.
אז נכון, זה לא דבר פשוט
ואסור לעשות דברים שכאלה וכל זה, אבל
זה,
צריך לדעת, לזכור,
שזה דברים עצומים.
וכל פעם שאנחנו רואים משהו בתורה,
או בדברי חז"ל אפילו, או בגמרא,
שכתוב שם איזושהי ביקורת,
משהו רע על עם ישראל, או דמויות שבתנ״ך, או משהו כזה,
דעו לכם, אוטומטי הרב קוק ככה מסביר, הוא אומר, שזה ניסיון לכם,
כשאתם קוראים את הדברים הללו, שאתם תדעו
שזה אתגר לכם
לפרש את זה בצורה אחרת,
ולא להגיד
שהם באמת חטאו.
כן.
ובואו נראה את זה, נראה את זה בדברי הרב.
מקור שבע.
כל מה שבא בדברי תורה שבכתב ושבעל פה,
שהוא יוכל לרפות, כאילו להיות רפוי,
קצת
את אהבה של ישראל,
אפילו ביחס לרשעים היותר מוחלטים,
הם ניסיונות
ובירורים לאדם איך שיעלה על המדרגה העליונה של אהבת השם יתברך עד שימצא לו דרך
בין הסתירות כולן,
ואהבת ישראל ואהבת הבריות
תישאר בלבבו חיה וקיימת בלא שום גירעון ופקפוק בעולם.
כמו שראינו אצל אשת פטיפר.
נכון, זה לא היה ישראל,
אבל זה דוגמה, או מקושש.
ברור, זה לא בסדר.
זה ניסיון.
אתה צריך להבין את זה לעומק, כיוון שכל הדמויות הללו זה דמויות ענקיות,
זה כוחות אדירים שהם קדמו לעולם והם מופיעים בספר שלנו בצורה כזאת.
תנ״ך זה לא ספר,
רומן על איך הוא בגד בזה, איך הוא גנב ממנו את זה, איך תפסו אותו, איך הוא לקח את זה, כל הסיפורים, כל זה.
זה יש לי מספיק, בשביל זה יש לי דוסטייבסקי,
מה שמו, ובלזק.
אני לא צריך בשביל זה את ההתגלות אלוקית,
אבל מה שהשם נתן לנו זה מודלים אלוקיים,
עליוניים,
תבניות חשיבה מנבואית,
ואנחנו כשלומדים תורה,
אנחנו, ככה מסביר ספר התניא,
אנחנו לומדים צורת החשיבה הנבואית.
כן?
אה, מתחילים לא.
אבל ידידותי זה טניה, ספר טניה,
כן,
בפתיחה שלו.
גם מהר"ל
בבהר הגולה,
גם רמב"ם בפתיחה למורה נבוכים בהקדמה.
היה לנו פה גם שיעור, נקרא
תפוחי זהב ומשכיות הכסף.
אה, ואם אתה רוצה עוד ידידותי,
אני כתבתי על זה ספר
לפני עשרים שנה, ספר נקרא נתיב למהר"ל.
שם אני מסביר בצורה באמת ידידותית, מאוד מאוד בשפה פשוטה,
את איך להבין את הדברים הללו במארג.
אז יש את הספר הזה פה בספרייה,
בקומה השלישית.
איפה שכל ספרי המארג, שם קם ספר, שם שני כרכים של הספר הזה שלי.
אז תקראו את זה, כן.
אבל אנחנו בעזרת השם נראה עוד כמה שיעורים,
אחת שנראה כאן עוד סוגיות בתנ״ך,
נראה את זה בהמשך, בלי נדל.
טוב, נעצור.
