ערב טוב.
יש פעמים שאדם מתפרק,
מתפרק בחיים,
וזה בגלל שהיה לו ציור,
הייתה לו איזו תמונה,
הייתה לו מחשבה מה אמור לקרות לו, איך זה אמור להיראות,
מה אמור לקרות,
ופתאום לא קורה כמו שהוא רוצה.
ומה קורה לי כשהמציאות לא מתנהלת כמו שאני רוצה?
כל אחד מאיתנו יש לו את המסלול שלו,
יש לו את התמונה שלו,
אבל איך אומרים, וואלה,
הקדוש ברוך הוא יש לו תמונה אחרת.
והדבר שמתעורר בנו בדרך כלל זה כעס.
כעס זה כש... שוב, כמו שאמרתי,
אני, יובל, יש לי את הרעיון שלי מה אמור לקרות, יש לי תמונה, יש לי ציור.
זה לא קורה כמו שאני רוצה, אני מתחיל להשתולל.
לפני כמה שנים דיברתי עם סטודנטים
על כעס.
שבוע אחרי אחד אחר וניגש אליו ואומר לי, תקשיב,
הרב, אני חייב להגיד לך.
אני אומר לו, מה? הוא אומר לי, תקשיב,
אתמול בלילה,
לא משנה כל הסיפור, הייתי אצל סבתא שלי, הוא מספר לי,
ויש לה חנייה, ובחנייה הם צריכים את השכן כדי לצאת מהרכב, כי זה חנייה כזאת שאחד חוסם את השני.
בקיצור, הוא אומר, אני דופק לשכן, מבקש ממנו לפתוח לי,
להזיז את הרכב הצידה, ואז השכן אומר לו, עוד חמש דקות.
בסדר, הוא אומר, חמש דקות, לפעמים בן אדם צריך חמש דקות.
אחרי חמש דקות הוא רואה, השכן לא מזיז, דופק שוב.
עכשיו, הוא אומר לי, תקשיב, כשאני כועס,
זה לא הדין.
כשאני כועס,
אני כועס.
הוא אומר, אני זוכר, למדנו שבוע שעבר, ככה הוא אומר לי, זוכר, למדנו שבוע שעבר.
הוא אומר, אני כאילו באתי, לא יודע מה לעשות,
פנימית, הוא אומר, תלום וין, אני רתחתי, ובגלל שלמדתי על כעס,
אז כאילו תפסתי את עצמי ואמרתי, אני לא, אני לא מתפוצץ.
אבל למה אני מספר את זה?
כי יש פה משהו מאוד עמוק בסיפור הזה, אומר, בסדר, הכעס
אדיר, אדיר שהוא הצליח שלא יתפרץ הכעס.
אבל הכעס בוער פנימית.
זאת אומרת, זה משהו שבאמת, באמת אני רותח, אני כאילו...
עכשיו, למה הדבר הזה הוא פלא?
כי בעצם, באופן כללי, בעבודת המידות,
הרב זצ"ל והמהר"ל, הרמח"ל,
מאוד הולכים בכיוון שעבודת המידות,
יש כל מיני, יש את שיטת המוסר, שאומרת מאוד מעשי, לעשות מעשים, כאילו,
לעורר את הרגש לצורה מסוימת, כאילו,
שתשפיע על המעשים.
והרב דצל אומר, תפוס בדעה שלך, תפוס בחוכמה, תפוס בשכל, תגיד, אני לא רוצה להיות בן אדם כזה.
זאת אומרת, ברגע שבן אדם יגיד, אני לא רוצה להיות בן אדם קאסן.
עכשיו,
אני לא אומר, עזבו את הגמרות, כן? הגמרה, ודאי שאומרת, כל הכועס, כל המשבר כאלה בחמותו,
דברים מאוד חמורים על מי שכועס.
כאילו עובד עבודה זרה, שזה דבר עמוק מאוד. מה זה עובד עבודה זרה? זה יש לי תמונה,
יש לי ציור,
יש לי פסל,
אומרים לך, כל הכועס!
כאילו עובד עבודה זרה.
כאילו אתה עכשיו לוקח את הפסל, את התמונה שלך, את מה שאתה חושב שאמור לקרות,
ואתה משתחווה לו.
הדבר הכי חמור שיש להגיד לבן אדם, כאילו עובד עבודה זרה, כולה כועס, מה קרה?
עכשיו זה דבר מאוד עמוק. אומר הרב,
יסוד הכעס
בא מצד חסרון היצירה הרוחנית.
קיבוץ כוחות רוחניים העומדים לצאת אל הפועל בציור ובתפארת מובלט
דוחקים את הנשמה ומצערים אותה בקיצפון פנימי.
כל מלחמות גויים וכל רצח ושוד שבבני אדם עד כל רוגז שבבעלי חיים מהרס הנחש עד הקיצת קטן שברמסים בכוונה של היזק
בא מצד הכעס הכללי העצור בעולם שמצד עיצור כוח היצירה.
וכל מה שהיצירה הרוחנית מתרחבת
כל מה שהפלגים של הדעה הרחבה מסתעפים בעיזוז מרוצתם, כל מה שהתורה תתגדל ותתהדר,
השלום מתרבה בעולם.
אז יחזיק במעוזי, יעשה שלום לי, שלום יעשה לי.
אומר הרב דבר מדהים פה בדבר הזה.
זאת אומרת, יסוד הכעס בא מצד חיסון היצירה הרוחנית.
אני אגיד את זה בשני רבדים.
רובד ראשון
זה רובד שאולי המענה לכעס
זה לפתח את היצירתיות בחשיבה שלי.
זאת אומרת, אני בא, לא יודע, בצבא זה נקרא, יש דפאות זה נקרא, יש דפא א', דפא ב', דפא ג', מה כאילו, מה יכול לקרות?
זאת אומרת, אתה עכשיו נכנס, אתה רוצה לכבוש את השטח, מה יכול להיות, איפה יכול להיות לך פה התמודדויות?
עכשיו, למה הדבר הזה הוא מופתי בעיניי? כי הוא בעצם אומר לבן אדם, תקשיב,
אתה, יש לך איזה תבנית חשיבה,
יכול להיות שהחיים יקרו כמו התבנית שלך, אני אגלה לך בסוד,
כמעט בטוח שלא,
ואתה יכול להתחיל לעבוד באופן יצירתי.
זאת אומרת, לחשוב,
בסדר, אני עכשיו קבעתי מישהו בשעה מסוימת,
הוא לא הגיע, אני יכול מאוד מאוד לכעוס,
ואני יכול להביא ספר ולהגיד לעצמי, בסדר, אם הוא לא מגיע, אני לומד.
אני, כאילו,
בן אדם, הוא, יש לו את מה שאמור לקרות, יש לנו לו"זים, אנחנו מתנהלים לפי לוח שנה, לפי מה אמור לקרות.
אבל יש משהו מאוד עמוק, שאדם אומר, בואנה, אני קולט, קולט האירוע.
אני בן אדם שמפתח את היצירה שלי.
עכשיו זה דבר מאוד עמוק, כי הרבה פעמים, תכף נראה את הרובד היותר עמוק של זה, אבל
הרבה פעמים הכעס שלי, כי שוב, אני מתוונת, יש לי כאילו, ככה אמור להיות, ככה אמורים להתנהג, ככה אמורים לדבר אליי, ככה אמורים ואמורים ואמורים. עכשיו תהיה יצירתי, ועכשיו אולי הוא חושב אחרת.
וגם אתה אולי כדאי שתחשוב אחרת, שהמציאות היא לא עובדת אצלך, הקדוש ברוך הוא לא עובד אצלך.
עכשיו,
זו נקודה שכאילו אדם כל הזמן צריך לחשוט את עצמו, אני עכשיו מתכנן, יש לי תוכנית,
מה יכול לקרות?
לעשות שחמט בראש, מה יכול לקרות? יכול לקרות אופציה א', אופציה ב', אופציה ג', יכול להיות, כל מיני דברים יכולים לקרות.
וכולנו מכירים דברים שלא תכננתי בכלל שיקרו ויכולים לקרות.
עכשיו למה הדבר הזה, כאילו זה באיזה, באיזשהו מובן,
כעס בפשוט שלו יושב על גאווה.
זאת אומרת העולם לא מתנהל כמו שיובל רוצה,
יובל משתולל.
אין דאקות, יש אנשים קללות, עניינים.
למה? כי לא יתנהל כמו שאתה רוצה.
זה הפשט.
זה הרובד הפשוט, גם כל בעלי המוסר, מסייעת ישן. כולם מדברים,
כעס יושב על גאווה.
העולם לא יתנהל כמו שאתה רוצה. אתה כמו הפסל שלך, כמו העבודה זרה שלך. כן, כל הכועס, כאילו עובד עבודה זרה.
אפשר לחשוב, כעס, לא, לא.
יש לך פסל, יש לך תמונה, יש לך ציור איך הדברים אמורים להיראות,
ואם זה לא קורה ככה, אתה משתגע.
והרב פה מעמיק, הוא אומר, זה לא רק על גאווה,
אלא יש פה משהו יותר,
גאווה יותר עמוקה, אולי יותר עדינה,
שתנסה לאפשר לעצמך להיות יצירתי.
תנסה לאפשר לעצמך לחשוב בשפה שלנו מחוץ לקופסה.
לא כמו שאתה, לא כמו שאמור לקרוא אותו.
לא יודע איך זה ייראה, לא יודע. אני באמת משחרר את הציור שלי, איך זה אמור להיראות.
והרב אומר פה משהו יותר עמוק גם.
הוא אומר, יסוד הכעס בא מצד חסרון היצירה הרוחנית.
עכשיו, זה דבר שהוא צריך לשהות עליו הרבה זמן, לא נשאר עליו הרבה זמן.
מה זה אומר חסרון היצירה הרוחנית?
כל אחד מאיתנו יש לו כוחות.
כל אחד מאיתנו הוא צינור בעולם.
הקדוש ברוך הוא משפיע דרכנו שפע לעולם.
כל אחד יש לו את הכישורים שלו,
את הדברים הנפלאים שלו, את האתגרים שלו, את המורכבויות שלו. כל אחד הוא צינור של שפע.
הקדוש ברוך הוא משפיע דרכנו לעולם.
עכשיו, צריך לדעת שאם הצינור חסום,
זאת אומרת, אם אני לא משפיע את השפע שהקדוש ברוך הוא נתן לי לעולם,
אני מתחיל לצבור תסכולים.
אני הופך להיות בן אדם, לאט לאט בן אדם מריר.
אני מוצא את עצמי כועס.
מלא על האישה, על הילדים, על כל מיני אנשים סביבי, אני מוצא את עצמי כאילו כועס.
אומר הרב, תחזור, תחזור שנייה על איזה נקודה יותר עמוקה אצלך.
איפה בצינור, בשפע שאתה מקבל, איפה אתה יוצר?
איפה אתה מביא את העור שלך לידי ביטוי בעולם?
איפה אתה מביא את השפע שהקדוש ברוך הוא נתן לך, את הכישורים שלך, את הטוב שלך לעולם?
אפשר לבחון את זה, לראות את זה ממש חזק אצל ילדים.
ילד,
יש ילד שכועס, טבעי, כל אחד לא מתנהל, כי אצל ילד זה מאוד חזק,
כי לא מתנהלים כמו שהוא חושב שהוא אמור לקבל עכשיו, אז הוא בוכה.
טבעי.
אבל יש דבר מאוד עמוק, אם הילד,
ההורים מסתכלים עליו ושואלים את עצמם,
איך אנחנו יכולים לקחת את הכישרונות של הילד שלנו ולהביא אותם לידי ביטוי.
כשהילד ירגיש שהוא יוצר בעולם,
הוא מביא את הכישרון ואת האורח שלו לעולם,
אז גם כשהוא יהיה יכעס,
זה לא כעס שיושב על כל כך הרבה תסכול.
תקשיבו טוב, תכף ניגע בזה, כי זו הנקודה.
תסכול מעצמו.
ואני חוזר אלינו,
אדם שלוקח ומזהה מה הכוחות שלו,
מה הכישרונות, מה האור שהקדוש ברוך הוא נתן לי בעולם,
ואני שואל את עצמי איך אני מביא את האור הזה לידי ביטוי במציאות שלי, בחיים שלי,
בכישורים שלי, בעבודה שלי, לא משנה איפה שאני נמצא.
איך אני לוקח את החיים שלי ומכוון ומכוון אותם לאור האור שהקדוש ברוך הוא נתן לי?
ואני שואל את עצמי איך אני לוקח את הכישרון, יש אנשים שיש להם ידיים מאוד טובות.
ידיים, הם תקתקים, בונים, עושים.
עכשיו, בן אדם כזה, תגיד לו, תשמע, רק תשב בכיתה ותלמד.
תדע, לאט-לאט,
הוא יצבור תסכול, זה לא אולי, זה בטוח, כי יש אור שהקדוש ברוך הוא מאיר דרכו, והוא לא מאיר אותו לעולם, זו החוויה שלו.
זו חוויה מאוד לא נעימה.
אומר הרב, יסוד הכעס בא מצד חסרון היצירה הרוחנית.
יש פה נקודה שאתה לא עושה אותה.
אתה לא יוצר,
ולכן אתה הופך להיות בן אדם מאוד מאוד מתוסכל,
מאוד כאוב, מאוד ממורמר על כל העולם.
ברוך אתה ה' אלה מלך העולם שלך. וכשאדם שואל את עצמו איפה אני יכול בחיים שלי ליצור?
עכשיו ליצור זה נשמע לנו איזה משהו מאוד גדול, לא יודע, אומן, הוא יוצר יצירות. לא, לא, זה כאילו ברמה הפשוטה, יש לי כוחות, יש לי כישרונות,
אני כל יום מביא אותם לידי ביטוי.
למה? כי תדע לך,
יגיע היום שאתה צובר, צובר, צובר תסכולים,
יגיע היום שזה יתפוצץ.
ולפעמים זה יתפוצץ על הבן אדם,
או אולי בדרך כלל זה מתפוצץ על הבן אדם הלא נכון.
זה לא הבן אדם שגרם לך,
וגם אם הוא גרם, אני זוכר,
וגם אם הוא גרם לך לצער, למשהו,
בסדר, זה לא מצדיק את העוצמות של הכעס שכעסת עליו.
הייתי פעם בראשון לציון,
אני אחוות את עצמי, עומד באיזה חצר של בית כנסת,
מדבר בטלפון,
מסתכל על הכביש.
תוך כדי שיחה, אני קולט שני אנשים,
כאילו מישהו נוסע על ג'יפ BMW שחור כזה גדול,
והוא בא מולו,
בא איזה רכב קטן, אני רואה בפנים איזו אישה,
וזה כביש מאוד צר.
ובעצם הם כאילו מגיעים, אני רואה עוד שנייה, הם כאילו מגיעים אחד מול השני. עכשיו הבן אדם יוצא מהאוטו,
צורח עליה, מקלל אותה, כאילו...
עכשיו אני עומד מהצד, מסתכל,
אני לא מאמין, כאילו.
בוא נניח, נעשה שנייה שחמט בראש.
נניח שהיא עשתה בכוונה.
נניח שהיא בכוונה באה מולו, רצתה לחסום אותו.
זה מה שהיא רצתה לעשות, נניח.
מה זה הצעקות האלה? מה זה הקללות האלה? כמו...
והיא בוכה מולו, והוא ממשיך, צורח עליה, צורח, צורח, מה את לא רואה?
ואמרתי, גם יש אפשרות שהיא באה בטעות, היא לא התכוונה, כאילו.
צורח. עכשיו, אני זוכר את עצמי, עומד מול ה... רואה את הדבר הזה, ואני כאילו אומר לעצמי, בוא'נה, איך בן אדם מגיע
לכזה דבר?
זה לא רק בגלל שהיא חסמה אותו בדרך, אתם מבינים את זה הרי.
זה ברור שלא.
זה בגלל שהבן אדם הזה, יש לו כוחות, יש לו כישרונות,
הוא לא שם בכלל.
הוא לא במכוונות איך אני לוקח את השפע שהקדוש ברוך הוא נתן לי ומאיר איתו לעולם.
וכשהוא לא שם,
הוא מתעסק בהמון המון דברים אולי חשובים, אולי מכניסים לו הרבה כסף, אולי מאוד מאוד לא יודע מה,
אבל את היצירה שלו, את הכוחות שלו,
הוא לא מביא לידי ביטוי.
והדבר הזה גורם לתסכול ולצער ולעצבים ולכעס.
מאוד מאוד גדול.
אני זוכר לפני שהתחתנתי,
באתי לרב טאו.
צריך לקבל ממנו ברכה.
אז הוא בירך אותי.
אז אמרתי לו, כבוד הרב, אפשר לקבל גם עצה לכהן ניסיונים מאושרים?
עכשיו אמר לי, תדע לך, כל פעם לפני שאתה מוריד את הידית של הדלת,
לפני שאתה נכנס הביתה,
עצור רגע ותחשוב על זה שאשתך לא אשמה ב... הילדים שלך לא אשמים בכל מה שקרה לך. בעזרת השם, יהיה לך ילדים,
יהיה לך זה, כאילו...
כל פעם תעצור לפני שאתה פותח את הידית,
מוריד את הידית,
תחשוב שנייה, כאילו,
הם לא אשמים במה שקרה לך, תעשה שנייה איזה הפסקה ואז תיכנס.
למה? כי הרבה פעמים האדם צובר תסכולים בעבודה,
בכל מיני זירות בחיים שלו, הוא צובר, צובר, צובר. עכשיו, שם הוא לא יכול להוציא את זה.
איפה הוא יכול להוציא את זה? איפה שקל לו יותר.
אומר הרב, יסוד הכעס בא מצד חיסון היצירה הרוחנית.
יש לך כוחות,
יש לך כישרון, אתה יכול ליצור,
אתה לא ייצר.
אתה אפילו לא שואל את עצמך בחיים שלך,
מה אני יכול ליצור?
זה בכלל לא מטריד עושה.
אתה ברוטינה, בריצה של החיים.
אבל אם אדם עוצר שנייה, שואל, מה הכוחות? מה השפע שהקדוש ברוך הוא נותן לי? האור שהוא נותן לי?
ומתחיל להעיר
בזירות שהקדוש ברוך הוא נתן לו, וכל אחד, הקדוש ברוך הוא נתן לו את הכישורים שלו ואת האתגרים שלו.
וזה פלא, זה סוד גדול,
שאנחנו הרבה פעמים,
אנחנו יודעים שיש עצות מעשיות לכעס. לפני שאתה עונה,
תעצור, אל תגיב מיד.
זה דברים נפלאים,
ודאי שצריך לעשות אותם.
אבל יש יסוד, אומר הרב,
יסוד הכעס
במצד חסרון היצירה הרוחנית.
אמרנו פה בשני כיוונים.
כיוון אחד, יצירה רוחנית,
שתהיה יצירתי בחשיבה שלך.
תהיה יצירתי.
אז הוא יגיב אליך ככה,
ואתה בטוח שככה מגיבים אליך, אז ככה אתה מגיב.
תנסה להיות יצירתי בתגובה שלך,
במחשבה שלך, בתפיסה שלך את המציאות.
והדבר השני,
ובחיים שלך, כל הזמן לשאול את עצמך, מה, מה הכוחות? הקדוש ברוך הוא, תתפעם הקדוש ברוך הוא, תדייק אותי, נתת לי כוחות, תעזור לי בכלל להיות מודע אליהם, להכיר אותם.
ולשאול את עצמי איך אני לוקח את הכוחות האלה ויוצר איתם בעולם.
מופיע את הטוב שלי בעולם.
ובן אדם שהתדר שלו, הוא תדר שלו שפה טוב של להוסיף את האור שהקדוש ברוך הוא נתן לי לעולם,
הוא לא מתוסכל.
וממילא הוא גם לא מגיב ככה.
זאת אומרת,
יש איזו סבירה מאוד מאוד כואבת, שאדם צובר, צובר, צובר.
אני תמיד צוחק על זה שאפשר לקחת את כל האנשים בעולם ולחלק אותם לשני סוגים.
יש את האנשים שגם אם תטעה לידם,
וגם אם תגיד דברים לא מדויקים,
בסדר, כאילו ייחקו אליך.
ויש אנשים שמה שלא תגיד להם,
מה שלא תגיד להם, בום, ייכנסו בך.
וזה לא בגללך.
תקשיבו טוב, זה לא בגללך.
זה בגללם.
בגלל שהם צוברים, צוברים, צוברים, תסכולים,
הם מתסכלים על עצמם, על החיים שלהם, על מה הם עושים עם עצמם.
כשהם תקועים בכל הזירות שלהם, יוצרים נצבר תסכול,
הוא יוצא, הוא יוצא לפעמים אצל האישה והילדים, יוצא לפעמים אצל אנשים אחרים שקל לצאת עליהם,
לפעמים הוא יוצא על כולם.
וזה מה שאומר הרב בסוף פה של הפסקה, וכל מה שהיצירה הרוחנית מתרחבת,
כל מה שהפלגים של הדעה הרחבה מסתעפים באיזוז מרוצתם,
כל מה שהתורה תתגדל ותתהדר,
השלום מתרבה בעולם.
מדהים.
כל מה שאנחנו כאילו מנסים לפתח,
לוקחים את התורה, תתגדל ותתהדר.
איך אנחנו גדלים את התורה?
איך אנחנו,
איך הוא קורא פה? הפלגים של הדעה הרחבה מסתעפים בעיזוז מרוצתם.
כמה שיותר להוסיף דעה, להוסיף טוב, להוסיף תורת השם, להוסיף יראת שמאי.
כי כשבן אדם מכוון נכון,
התגובה שלו לא תהיה פיצוצים מכל הכיוונים.
וזה היסוד של היצירה,
שהאדם לוקח את החיים שלו גם יצירתי,
כל הזמן חושב יצירתי, חושב מחוץ לקופסה.
אמור להיות ככה, איך אני מסתכל אחרת, איך אני מגיב אחרת, איך אני לא נכנס לתבנית הרגילה של התגובה שלי.
ושתיים, איך אני לוקח את החיים שלי ושואל את עצמי מה הכוחות שהקדוש ברוך הוא נתן לי, ומעיף, מעיף אותם קדימה.
לא חי חיים שאני מרצה בחיים שלי את כל העולם,
אלא חי חיים שאני שואל את עצמי מה אני רוצה מעצמי.
דיברנו על זה.
איך אני הופך להיות בן אדם שחי את מה שהוא רוצה?
אני רוצה ללמוד תורה, אני לומד תורה, למה להיות מתעסקל?
אני רוצה לעבוד עבודה, אני נמצא בעבודה, מעולה.
זאת אומרת, לשאול את עצמי איפה הרצון שלי,
ככה אני מדייק מה אני קודם כל מזהם על הכוחות שלי,
שלב שני, איך אני מביא אותם לעולם,
איך אני מאיר איתם את הכוחות שהקדוש ברוך הוא נתן לי, יוצר איתם במציאות.
שנזכה בעזרת השם, היום קצת קצר,
אבל שנזכה בעזרת השם,
להחזיק, להחזיק בראש, כי הרב אומר,
תיקון המידות זה דעת, זה כאילו דעת נכונה, אתה אומר לעצמך, אני לא, אני כאילו מואס בלהיות בן אדם קאסן, לא רוצה להיות שם.
עצם הדעת הזאת זה כבר התחלה של עבודה.
שנזקה, יש פה עוד הרבה,
הרבה מה להוסיף, אבל ככה טעימה.
השכן ישראל.
