טוב, שלום וברכה. הערה קטנה, השיעור של היום בשעה ארבע עלול להתקיים.
כן.
טוב.
ובכן, קהל קדוש, אנחנו ממשיכים בלימודיון המרתק והקצר הפעם בספרו של מהר"ל מפרק, זכותו כן עלינו.
והוא נתיבות עולם.
ואנחנו בנתיב העושר.
במהדורה הזאת, במהדורת ברקוביץ', בעמוד תקס"ס.
יש הרבה דיונים על העושר, הרכוש
וכל המתלווה לזה.
ברוך אתה אדוני,
מאלוהינו ולך העולם שהכול ימד.
טוב,
אה, זה כבר ראינו.
לא, לא גמרנו?
טוב, בסדר, נקרא שוב.
עמוד תקס"ס, בעמודה הימנית,
האדם הוא תמיד
רודף אחר העושר, עינו לא תשבע עושר.
כלומר, אוהב כסף לא יזבה כסף.
כלומר, אם המגמה היא רכוש, הרי הרכוש אף פעם לא נגמר.
ואכן תמיד יש
שאיפה להוסיף.
וכדכתיב גם עינו לא תשבע עושר.
ותלה זה בעין, כן? למה אתה אומר אוזנו, ידו? למה אינו?
ותלה זה בעין, מפני כי עין רוע ממזרח עד מערב, עד מערב הוא מקבל הכל, וכאשר דבק בו החיסרון אינו מלא כלל, והוא רוצה וחפץ עמי לקבל ואינו שבע.
טוב, זה קשור לשאלה הרבה יותר כללית, שמה ההבדל בין ראייה לשמיעה?
יש שרואים,
כלומר, יש באוצר המילים של המערב, מדברים על השקפת עולם.
השקפה מלשון להשקיף, להסתכל.
הרב הנזיר זצל היה אומר שלעומת השקפת עולם,
יש שמיעת עולם.
לשמוע.
וזה ההיגיון, מה שהוא קרא, ההיגיון העברי השמעי.
שמיעי שהוא מבוסס על עמדה שמיעתית.
מה ההבדל בין הסתכלות לבין שמיעה?
כשאני מסתכל, כשאני פותח את העיניים, כפי שאומר המהר"ל, אני רואה הכול.
אז יש לי תחושה
של שליטה כוללת.
כן, איך אומרים? מקום ששולט בו העין.
שלטה בעינה.
ולכן הפיתוי של האדם שנותן בכורה להסתכלות
זה המחשבה שייתכן להסביר את הכל,
לכלול את הכל.
ולכן היומרה של הפילוסופיה המערבית
זה לבנות תיאוריות שמסבירות את הכל.
ואם אני יכול להסביר את הכל, אני צריך גם את אלוהים להכניס בתוך ההסבר שלי.
כשהדגם האולטימטיבי של זה זה הפילוסופיה של ברוך ספינוזה.
ספינוזה יש לו הסבר לכל,
כולל לאלוהים, בדרכי ההיגיון הגיאומטרי.
ככה הוא קורא לזה בספר האתיקה שלו.
לעומת זה, כאשר אני שומע,
אני בעמדה של ענווה,
כי אני תלוי בזה שמשמיע.
אני תלוי במקור של הקולות.
אז אני בעמדה שאני מוכרח
לקבל ציור, אפשר לומר, לא מושלם.
ואז אני צריך להוסיף.
בסדר?
זה ההבדל בין הראייה לשמיעה.
לכן אומר המהר"ל בתחום של
תאוות הממון,
הראייה היא זו שמחנכת את האדם לרצות לכלול את כל הרכוש שבעולם בו.
לכן, מיליארדר ירצה שני מיליארד וכדומה.
מאה מיליארד צריך 200, כן?
יש לו מנה, רוצה 200.
זה אופייני למבט של הסתכלות בעולם.
לכן אמרו במסכת תמיד.
עכשיו, הנושא של מרכזיות העין בתאוות העושר,
זה מצאנו במסכת תמיד על אלכסנדר מוקדון,
שהיה הולך לכבוש את כל העולם.
עד שהגיע לסוף העולם והגיע לגן עדן ולא פתחו לו שערי גן עדן,
שאמרו לו, צדיקים יבואו בו.
יש איזו אגדה כזאת, מסכת תמיד,
ואמר, אנא מלכה
מחשב חשבנה, הבו לי מידי.
כלומר, אני מלך,
בכל זאת, נכון, אני לא צדיק, אבל אני מלך,
ואני חשוב, אז תנו לי משהו בכל זאת.
אז מה נתנו לו? יהוו ליה גלגלתא דעינא.
נתנו לו גלגל עין.
התקלה לכולי חספא ודאבא ולתקיל.
שמו מולו במשקל כל הכסף והזהב וזה לא הצליחו להרים.
אמר לאומי היי,
שאל למה אתם לא מצליחים להרים את העין על כל הכסף והזהב?
אמרו לו גלגלתא דעינא דבשרה ודמה דלה סבה.
זה גלגל עין של אדם,
אדם, בשר ודם, שלא שבע את העושר.
אמר להוא, ממי דאחיהו דלא שבע?
איך אתה יודע שזה כך, שמדובר באדם שלא שבע? אמרי שכל עפרה הוא לאלתר תקיל, עד כאן.
כלומר, תיקח אדמה, וזה מיד ישקול את העין.
כלומר, אם זה כסף וזהב, זה לא מספיק לו, אם זה עפר, זה מספיק.
למה?
כי האדם חוזר אל עפר.
זה לא מה שהוא אומר.
טוב, פירוש זה.
המסביר המהר"ל.
כי אלכסנדר היה הולך וכובש כל העולם, ולא די לו במלכות שלו אשר כבר כבש, עד שהיה רוצה אף נכנוס
לגן עדן, אשר דבר זה אינו ראוי לו.
כלומר, אתה יכול לכבוש את כל העולם הפוליטי, כל הממלכות,
אבל יש משהו שהוא מעבר לתחום העיסוק שלך, גן עדן.
ומפני שהיה סבור אלכסנדר כי דבר זה שהולך לכבוש הכל הוא חשיבותו ומעלתו,
שהיה כובש אף דבר שאינו ראוי שיהיה אדם בשם,
ובשביל כך אמר מחשב חשבנה,
כי מלכה ענא ולכך ראוי לו לבוא אף לגן עדן.
ובוודאי, אילו היה מלכותו כראוי שהיה מלכות שהיה השם יתברך חפץ בו,
לא היה דבק בו חסרון והיה שבע ולא היה הולך לכבוש אף דבר שאינו ראוי.
כלומר, האדם שעושה את רצון השם,
אז הוא מקבל את מה שראוי לו ולא מה שלא ראוי לו.
כלומר, הוא יוצא מן היושר, מסגנון של המהר"ל,
אבל מפני שהיה המלכות שלו מלכות שאינו שלם,
לכך לא היה שבע.
ולכך נתנו לו גלגלתא דעינה.
עכשיו, אז מה שהוא אומר כאן,
המהר"ל, דבר מאוד חשוב,
שדווקא הממלכה של אלכסנדר איננה שלמה,
כי היא חסרה ממד אחד, שהוא גן עדן.
ולכך נתנו לו גלגלתא דעינה, כלומר, מה שאתה הולך וכובש כל כך,
אף דבר שאינו ראוי לך,
זהו שיש לך מידת העין שאינו שבע.
מפני כי הוא בשר ודם, שהוא גוף חומרי.
ובשביל כך דבק בו ההיעדר והחסרון, לכך אינו שבע בשביל ההיעדר שדבק בעין.
ומפני כך תקל כנגדו כל כסף וזהב, ולא תקיל, כלומר זה לא נשקל,
כי בשביל ההיעדר שבו אינו מלא כלל.
ולא האמין כי גלגל הדעינה אינו שבע, ומיד שהניחו כנגדו עפר,
הנה אתה רואה, זה לא העפר על העין, אלא כנגדו,
היה שבע, כי העפר הוא ראוי לכיסוי.
בדבר זה ידוע כי המת שהוא צריך גניזה נטמן בעפר,
ואדם שהוא צריך כיסוי מכסין אותו בעפר.
בדבר זה חוכמה עליונה, כי העפר הוא תוך ארבע יסודות,
שבתוך ארבע יסודות הוא מכוסה יותר,
שכל ארבע יסודות הם מסובבים ומכסים על העפר.
ולפיכך העפר הפך העין כי בעין בו מגולה הכל, ואילו העפר הוא מכסה הכל.
כן, אז מה זאת אומרת שהיסודות,
מדובר פה על הציור
של המדע הישן,
שכדור הארץ הוא יסוד העפר,
והוא מוקף בכדור של מים,
והכדור של המים עטוף בכדור של אוויר,
שעטוף בכדור של אש.
אש, רוח, מים ועפר.
מה לא נכון בזה?
מה לא נכון במה שהוא אמר?
הוא, מדברים איתך.
מה לא מתאים? מה הוא אמר על העפר?
שמה הוא?
שהוא, איך הוא עשוי?
מה הוא?
מרובע, קופסה,
קובייה,
פירמידה, איך העפר,
לפי המהר"ל?
אני שואל אותך, לפי המהר"ל, רגע, רגע, כי אתה אומר שהוא אומר דבר לא נכון, אז אני רוצה להזמין איך אתה הבנת אותו. רגע, תן לי.
אני מבקש תשובה לשאלה.
לפי המהר"ל, מהי צורת העפר?
שמה?
שמה המציאות שונה, במה?
נכון? והוא לא אמר את זה?
אני רוצה להבין. לפי המהר"ל,
האם כדור הארץ הוא כדור או לא?
רגע, רגע, אל תתחמק, אתה מגזים.
אתה מקשה ואני מנסה להסביר לך ואתה מתחמק, לא יפה.
טוב, אני, טוב.
המהר"ל, המהר"ל סבור,
כמו שהיום יודעים וכמו שתמיד ידעו היוונים,
שהארץ כדורית, בסדר?
את זה ידעו היוונים כבר מהתקופה של איפרקוס,
בתקופת אנשי כנסת הגדולה.
כלומר, זה כבר אלפיים וחמש מאות שנה
שבני אדם יודעים שהארץ כדורית, בסדר? גם המהר"ל אומר את זה.
עכשיו, אלא מה ההבדל בין העפר לבין המים, הרוח והאש?
שהמים והרוח והאש מסתובבים,
לעומת העפר שהוא יציב ונשאר במקומו והוא מכסה
את הכל. לכן,
היסודות נחשבים לדבר שבתנועה,
לעומת העפר,
שהוא דבר שמכוסה, בסדר?
אוקיי, זה דבר פשוט.
מה?
הוא לא אמר שהעפר מכוסה.
שהעפר מכסה.
כן.
מכוסה יותר. נכון. כי, מה הוא מכוסה?
כי אתה לא רואה אותו.
הרי אתה נמצא על גבי כדור הארץ,
אתה על השטח של האדמה,
אתה לא רואה מה שיש בתוך.
כן, זאת אומרת, כל דבר שאתה רוצה לכסות, אתה שם אותו במקום המכוסה.
הגיוני. זה מה שהוא אומר.
מה?
רוב הצדיקים, אמרנו, הצדיקים לא רוצים יותר.
ככה ניבדתי אותם.
ואז מה?
נו, אז מה?
נכון, נו, אז מה?
מי אמר?
הם צדיקים ורוצים יותר.
זה לא עבירה לרצות יותר.
זה לא עבירה לרצות.
כן, אדם, יש לו מה אני רוצה 200, זה עבירה? זה לא עבירה, זה לא כתוב על שולחן ערוך.
אבל איפה זה עבירה? הרי מי שלא צדיק זה מי שעובר עבירה.
רגע, רגע, הגדרה של צדיק זה מי שלא עובר עבירה.
אז מי שלא צדיק זה מי שעובר עבירה.
מהי העבירה בלרצות יותר?
להשתמש בזה לרעך.
יש עבירה? איפה זה כתוב בשולחן ערוך? אני רוצה סעיף בשולחן ערוך שאומר אל תרצה יותר. אין.
איפה זה כתוב בשולחן ערוך?
לא כתוב. אזו, אז גמרנו.
ולפיכך, מה?
כי זה בעברית.
הלאה.
אבל, כאילו, יש לזה משהו?
כן, המילה אות עין פירושה
מקור חיים, מעיין.
כמו שאתה אומר, עין בוקק, עין כרם, העין, שקורא המקור.
כן, ולכן העפר הוא המקור של החלק הפורה של האדמה.
עפר מן האדמה. אדמה, מישון דומם,
עפר, מקור פוריות.
בסדר, אוקיי.
אה?
נכון. זה מגיע לרמה מסוימת, אתה יכול להביא את הרמה הבאה. נכון, נכון, בהחלט.
בהחלט, זה דרכו של האדם, לכן אני מקבל את זה, לכן אני לא מוכן לקבל שאדם שרוצה יותר, הוא לא צדיק.
בסדר? הלאה.
כן, אצל החוטא זה יותר חריף.
אבל גם מי שלא חוטא, יש לו נטייה כזאת.
בסדר?
טוב.
כי עפר שהוא תוך ארבע יסודות הוא מכוסה יותר, שכל ארבע יסודות הם מסובבים ומכסים על העפר. ולפיכך, העפר הפך העין.
כי בעין בו מגולה הכל, ואילו העפר הוא מכסה הכל.
וכל היסודות הם פיתוחים חוץ מן הארץ,
שאינה פיתוחה רק סתומה,
ולכך הוא מוכן לכיסוי וסתימה, ודבר זה הוא עמוק מאוד.
מה כל כך עמוק מאוד פה?
אלא שבתחילת דרך חיים של המהר"ל,
על הפסוק "לעולם ירשו ארץ",
שם המהר"ל מסביר שנקודת האמצע של המציאות, דהיינו הכדור,
זה המקום שבו יש יותר חיים,
כי כל דבר חי מתחיל מן העפר.
ואז יוצא שיש נוכחות סמויה,
נסתרת, של האלוהות, דווקא במקום היותר נמוך.
כן, וזה בזה המהר"ל מבשר את שיטת האר"י בנושא הנקודה האמצעית.
מה?
כן, כן, בדיוק, בדיוק, נכון.
ורמזו לו מן גן עדן, כי כאשר עינו אינו שבע,
אי אפשר להשביע אותו רק בעפר,
דהיינו שיהיה העין טמון בעפר על ידי מיטה,
כי ראוי לו דבר זה כאשר הוא חסר תמיד, ואין לו שביע.
אי אפשר להשביע אותו כי אם על ידי העפר שהוא ביטול
לעין ודבר זה גורם המיטה אליו עד שיהיה בעפר.
וכך אירע לאלכסנדר מוקדון,
שמת קודם חצי ימה,
כמו שכתבו המפרשים עליו בפירוש דניאל על הפסוק,
וכעצמו נשברה הקרן.
זה מעניין, המהר"ל אומר,
אלכסנדר מת בסוף, באיזה גיל?
33. 33. איך המהר"ל יודע את זה?
צריך לדעת, איפה קראת? אתה איפה קראת שאלכסנדר עומד בגיל 33?
נגיד בוויקיפדיה. עכשיו המהר"ל אין לו ויקיפדיה, אז מאיפה הוא יודע?
זה לא כתוב בגמר.
אני לא מבין, הוא כותב מאיפה הוא יודע את זה. הוא כותב, למה אתם ממציאים?
הוא כותב, מה שקראתי,
כן?
עכשיו, שמת קודם חצי ימיו,
כמו שכתבו המפרשים עליו, בפירוש דניאל, על הכתוב עצמו נשברה הקרן.
כלומר, במפרשים על דניאל,
שם זה כתוב שהוא מת בחצי ימר.
וואו!
איזה מדהים. עכשיו, מאיפה המפרשים ידעו?
לא, ידעו את זה מהיוונים.
היוונים סיפרו את זה, כן?
ברור.
וכל זה הגיע לו,
מה, מה הבעיה?
לא, זה כתוב בדניאל, במפרשים על דניאל, לא בדניאל עצמו, כן?
נכון.
כן, כן, בוודאי.
ממה דג עשוי, תגיד לי?
ציר, מבשר. מחומרים, נכון? החומרים האלה נמצאים באדמה.
בסדר?
הלאה.
וכל זה הגיע לו מפני שלא השביעה לעינו, ותמיד היה עוד חסר.
ואם כך, ראוי להשביע אותו שלא יהיה חסר עוד, וזה על ידי מיתה.
ובכך יש להיזהר מן המידה הזאת, שלא יהיה חסר תמיד, שלא יגיע לו גם כן.
כך גם כן. זאת אומרת, יש סכנה בלהיות
במצב שכל הזמן רודפים אחרי הממון,
אז יכול לקרות, חס וחלילה, מה שקרה לאלכסנדר מוקדון בגיל 33. אגב,
הוא מת,
מישהו יודע?
לא איזה מחלה,
לא הייתה לו שום מחלה.
משכרות.
הוא השתכר.
הוא השתכר כשאתה יותר מדי ומת.
ולמה הוא השתכר יותר מדי? כי הוא עשה את זה סעודת
אבל על חברו,
שהוא מאוד אהב אותו והוא מת ממחלה,
אז הוא השתכר ובמשתה הזה הוא מת.
טוב, מה?
כן, מה זה השכרות?
השכרות זה לצאת מהגבול. כלומר, אז הוא לא מצליח לכבוש את הכל, החבר שלו מת, אז לפחות
הוא עובר את הגבולות בתחום של השתייה, על כל.
ובשביל
כי העין מבקש לבלוע תמיד, אמרו במסכת נידה,
תנא.
אבא שאול אומר,
קובר מתים הייתי, פעם אחת נפתח מערב מתחתי ועמדתי בגלגל עינו עד חותמי.
וכשחזרתי לאחוריי אמרו עין של אבשלום היה.
בשמת אמר אבא שאול ננסו,
אבא שאול גדול בדורו היה וכו'.
כן, כן, ברור.
ופירוש זה, למה העין של אבשלום? אבשלום היה רוצה לבלוע את אביו,
דוד המלך שהביאו לעולם, וזה שלא בטבע.
כי זה שהביא אותו לעולם ועל ידו הוא נמצא, הוא מבקש לבלוע עד שלא יהיה נמצא?
וזה שלא כסדר העולם, ואי אפשר.
רק כי כל כך גדול כוח העין שדבק בו היעדר, עד שהוא מבקש לבלוע אף אותו שגרם לו
עד שהוא נמצא.
כן, כלומר, הוא רוצה לבלוע את מקור עצמו.
לכן הוא נבלע, ולכן העין שלו בולעת את הכל, כולל את אבא שאול.
ולכך אמר, אל תאמר כי אבא שאול קטן היה.
רק שהוא היותר גדול, כמו שחשב שם עשרה מדרגות זה על גב זה, והוא הגדול מכולם.
כן, הרי אבא שאול היה אדם גבוה מאוד.
והיה עומד בגלגל עין שלו, עד שמזה תדע שהוא היה רוצה לבלוע הכל, ואין צריך לומר
כי היה אבא שאול עומד בעינו של אבשלום ממש. כלומר, אל תחשוב שהסיפור הזה הוא סיפור שהתרחש מבחינה פיזית.
רק כמו שבחייו היה רוצה לבלוע את אביו, גם לאחר מותו היה מוכן לזה, גם כן.
כי היה לאבשלום כוח בלתי טבעי, שכוח טבעי בוודאי אחר מיטתו לא נמצא.
אבל כוח העין של אבשלום היה כוח בלתי טבעי, רק רוחני.
וזה היה עוד נמצא אחר מיתתו עמו,
והיה גורם דבר זה שהיה רוצה לבלוע הכל בחייו,
עד שנפתח המערה לבולעו בעינו עד שעמד בו.
ומזה ידע כל אדם כי מי שיש לו מידה זאת שרוצה לבלוע את אחר, כי אחריתו שהוא נבלע,
כמו בכל מקום.
כן, אבל אני רק שאלתי אם זה עבירה.
לא, איפה זה כתוב בשולחן ערוך?
מה זה לא?
האם זו עבירה?
כדי שתגיד לי שזו עבירה,
אני צריך לראות את הסעיף בשולחן ערוך שאומר שזה אסור.
ובמסכת גיטין, בפרק השולח,
אמר רבה
בהנא תלת מילא נחתה בעלי בתים מנכסיו.
כלומר, יש שלושה דברים שגומרים לבעלי בתים לאבד את הנכסים שלהם
דמאבקה עבדיהו לחירות ודסיירה נכסיו בשבתה ותקבעו סעודתה בשבתה בעידן מדרשה.
עד כאן, התרגום
יש שלושה דברים שבגללם יורדים בעלי בתים מהנכסים שלהם.
אחד, שמוצאים את עבדיהם לחירות.
יש לך עבד, למה אתה משחרר אותו?
מה?
נכון, נכון, יש לו כסף, העבד זה עולה הרבה כסף, זה גם שרת אותו, והוא משחרר את העבד, מה יש קרה לו?
כן.
ודסיירה נכסיו בשבת ה' הולכים לטייל, לראות את הנכסים שלהם בשבת.
הולכים לשדה לבדוק מה צריך,
ודקרבו סעודתה בשבתה בבית המדרש השם קובעים סעודה בשבת בזמן הדרשה.
בזמן בית המדרש,
אז במקום לשמוע את הרב מדבר, אתה עושה סעודה.
עד כאן.
ואלו שלושה דברים מיוחדים לזה, כי כאשר הבעל בית הוא עשיר
והוא עצמו מבטל העושר,
אתה משחרר את העבד, ברור,
ואין השם יתברך חפץ בזה, לפיכך מגיע ביטוי לעושר,
ולפיכך אמר דמבקה עבדהו לחירות.
כן, מה אתה אומר?
מי שמשחרר את העבד, אז הוא מפסיד את הכסף.
יש לך עבדים,
זה כמו שאני אגיד, יש לך רכב,
ואתה זורק אותו לפח.
מה?
נו, הוא צריך אותה.
לא, לא מדובר בשכיר, מדובר שיש לו עבד. עבד עושה מה שאתה אומר לו, לא מקבל כסף על זה.
מה?
גם בהם אתה עבוד. נכון.
בקיצור,
אדם שמבזבז את הכסף שלו, אז הוא אומר לקדוש ברוך הוא, אני לא צריך את הכסף, זה הכוונה.
בסדר?
כי לא, כי רוב בני אדם לא יעשו שטות כזאת לשרוף את הכסף שלהם.
אבל יכול להיות שמתוך הומניזם, מתוך הרגשה שהאדם הוא צריך להיות בן חורין,
הוא מתנגד למוסד העבדות, לכן הוא משחרר אותו.
מי שמעשן, אבל זה נכון.
כי השם יתברך, נתן לו עבדים,
והוא אושרו של אדם כדילאל. מי שיש לו מאה עבדים וכולי,
ועבדים, אין לו להוציאם לחירות, ועובר בלאו.
בדבר זה הוא מבטל העושר, שנותן שיתברך אליו, שלא כדין,
כי אסור לשחרר העבד, ולפיכך האדם כמו זה אינו ראוי לברכת העושר.
כן, דבר פשוט.
היום זה עבירה שהיא לבן קוראים.
היום אסור עבדים, העבדות בטלה.
אבל היום יש, המלכויות,
המדינות כולן, ביטלו את העבדות.
ולכן אם אדם קונה עבד בזמן הזה, אני לא בטוח שהקנייה חלה.
הקניין לא חל בגלל שדינא דמלכותא דינא.
מה זה דאורייתא?
דאורייתא שבדיני ממונות המלכות קובעת.
אם המלכות קובעת שקניין אדם זה לא חוקי, אז כשאתה קונה אדם, זה גם לא חל.
הרב עוד שאלה,
קודם דיברת על ספינוזה,
מותר כבר לקרוא את הספרים שלה?
האם מותר לקרוא את הספרים של ספינוזה?
אני חוזר על השאלה שלך בפעם הרביעית.
אתה שואל האם מותר לקרוא את הכתבים של ספינוזה?
זאת השאלה.
תשובה, אסור.
מותר, אתה יודע מה?
אם התשובה שלי לא מספקת.
רגע.
טוב, הלאה.
מה?
איך קוראים מה הוא כתב?
לא, הוא כתב את האתיקה ואת המאמר התיאולוגי-מדיני,
הוא כתב את האגרות,
הוא כתב את ה...
מה? הוא כתב הרבה דברים חשובים.
איך פוסקים אסור מותר, הם לא קוראים.
בסדר, זה שאסור לקרוא זה לא אומר שלא קוראים.
ברור.
טוב, אז זו הנקודה. עכשיו, ברוך השם, העבדות בטלה,
ולכן אין לנו בעיה של שחרור עבדים ודברים כאלה, כי ברוך השם, היום אין עבדים.
בסדר.
מה?
היבט כנעני?
היבט כנעני, אתה לא מוציא לחירות.
כן, אפילו זה, והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם, כתוב במפורש.
כן.
יש, מה? נשאר שתי פסקאות, אז מה?
הם יכולים לקבוע אם הוא כן או לא לקבוע בזמן. טוב, השני, הוא לוחץ עליי, זה, טוב.
השני, דסיירי נכסי הוא בשבת, מאחר שהשבת קודש, הן ראוי לקניין עושר ביום השבת, ולפיכך הן קיום לאושר שלהן,
כאשר אם השבת הוא סיבה לאושר. השלישי,
דקבעו סעודה בשבתא בעידן במדרשה, כלומר, אם קובע סעודה בשבתא
בעידן מדרשה, שאותה שעה הוא זמן ללמוד,
ולא להיות נמשך אחר האכילה והשתייה,
והם מחמת ריבוי העושר אוכלים ושותים ובטלים מהתורה ואינם באים אל הדרשה לכך ראוי שיסולק העושר אשר הוא הגורם
וכל זה הוא כאשר אינו נוהג בעושרו כראוי אין ראוי לו העושר כלומר
יש לך כסף בזהב למה אתה משתמש לא לבוא לשיעור אה זה עדיף שלא יהיה לך
ואלו הם שלושה דברים או שיש חיסרון בהגעת העושר
או יש חיסרון בעושר עצמו או יש חיסרון בתכלית אשר העושר עומד אליו
וכאשר מסייר נכסה בשבת יש חיסרון בהגעת העושר לידו,
וכאשר מוציא העבד לחירות יש חיסרון בעושר עצמו,
וכאשר קבעו סעודה בעידן במדרשה יש חיסרון בתכלית.
כי העושר ניתן לשמוח בו ולאכול ושתו,
וזה קובע סעודה בזמן שאינו ראוי לכך גורם הביטול לעושר האדם.
ואם כי אין ראוי שיהיה רודף אחר העושר,
ראוי שישמור את עצמו שלא יהיה צריך לבריות.
כי זהו חיסרון האדם.
הנזירים הבודהיסטים מלכתחילה חיים חיי קבצנות,
כן? הם קבצנים ומזה הם חיים,
כן? כי מעלת האדם כאשר הוא מסתפק בעצמו ואינו חסר,
שאם הוא חסר אין זה האדם השלם,
כל שכן שהוא נחשב אדם חסר כאשר הוא צריך לבריות,
ולכך אמרו פשוט נבלה בשוק
ואל תצטרך לבריות.
כלומר, אם אין לך, לא מצאת במה לעבוד,
כל מה שמצאת זה איך לפשוט את העור של הנבלה,
שזו עבודה בזויה לכאורה,
תעשה את זה, עדיף,
מאשר שאתה תזדקק לבריאות, כי המפשיט נבלה בשוק בוודאי הוא גנות,
הוא גנאי גדול מאוד, כאשר בשוק
לפני הכל פושט נבילתה, כן? זאת אומרת,
אם אתה פושט את הנבלה בחדר סגור, זה בסדר.
אבל אם אתה עושה את זה לפני כולם,
כולם רואים שאתה מתלכלך בדבר הזה.
אבל מי שהוא צריך לבריאות, דבר זה חסרון לאדם בעצם, שהוא חסר כאשר צריך לבריאות.
ואין להאריך בחסרון כי הוא מורגש ומוחש.
לכך אין להאריך בזה.
אז בזה סיימנו את נתיב העושר.
