אנחנו בגבורות השם בפרק י"ג,
פרק 13,
ס"ח.
מהר"ן ממשיך פה לתאר את הירידה של בני ישראל למצרים.
זה ממש הפרק שחותם את כל הפרקים פה.
אחרי הפרק הזה מהר"ן עובר לפרש את גלות מצרים על פי הפסוקים.
זה השלב הבא.
זה מה שפרק שחותם את כל המהלך שהוא
דיבר על הסיבות של הירידה ועל
תהליכים בירידה למצרים.
זרע קודש עמוסי בני יעקב, ידידי השם,
ואשר באו למצרים,
באו במפקד ובמספר ובשמות.
ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה.
נכון? ככה נאמר בתחילת ספר שמות.
אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה.
זאת אומרת שיש להם,
אומר יש מפקד, מספר ושמות.
אז הוא אומר, כאשר תשים דעתך על מספר בני ישראל
בפרשת שמות, יש בהם שני מניינים.
כי י"ב שבטים נמנו בפרט ושבעים נמנו בכלל,
ויעקב שורש הכל לא בא במניין.
כן, כלומר, כל נפש יוצא הוא שבעים נפש, כתוב בזה בכללות.
בכללות
ו12 השבטים כאילו הם כתובים בשמות,
הם כתובים בשמות,
כן?
ויעקב שורש הכל לא בא במניין, הוא לא כתוב שם כחלק מהמניין של השבעים,
זה יודע כאילו יעקב לא כתוב כחלק מהמניין של השבעים ואז זה 12 שמות של השבטים,
ראובן, שמעון, הנביא, יהודה וכל זה ואחר כך
כתוב שבעי נפש,
מספר שבעים נפש.
אז למה יש חלוקה הזאת של השלוש? דיברנו על זה, על יעקב, י"ב ו-70.
אז הוא אומר, כי השורש לא הצטרף אל התולדות ולא שייך מספר
בדבר שהוא יחידי.
ולפיכך לא נמנה יעקב.
אז זה קודם כל, יעקב כאילו עומד במקום גבוה יותר.
במקום אחר.
לא, זה לא הדפים האלה.
יש פה ספרים.
יעקב עומד במקום גבוה יותר.
כן, עמוד ס"ח.
טוב,
אז ככה, אז יעקב הוא לא נמנה עם השבטים כי הוא,
כן, הוא השורש שלהם, אז הוא לא מצטרף עם התולדות.
והשבטים נמנים בפרט, אחרי זה יש לנו השבטים,
אז יעקב כאילו הוא עליון יותר מכולם, הוא המקור לכולם עליון מכולם. אחרי זה י"ב שבטים,
הם,
יש להם חשיבות מיוחדת, לעומת השיבים נפש, לכן הם נמנים בשמות.
כן, והשבטים נמנים בפרט מפני חשיבות מדרגתם,
שהוא מפורסמים בשם שבטים.
אך התולדות נמדים בכלל שהם שבעים נפש ולא בשמם.
לא נמדים בשם שלנו, פרק י"ג.
לכן כאילו יש פה את שלושת החלקים האלה, יעקב,
י"ב שבטים ושבעים נפש.
וכל תולדות יעקב בא בעניין נפלא מאוד,
כי כאשר היה ראוי לשורש האמת שיהיה אחד,
וזה כי השורש אחד ומן האחד שהוא יעקב,
יצאו י"ב שבטים ונקראו שבטים כי השבט הוא ענף וחלק האילן.
כן,
אלו י"ב כל אחד חלק הכלל,
כל אחד חלק הכלל.
אז כאן בעצם המהר"ל, כאילו הוא אומר את זה במיני קצרות, אבל הוא פותח פה בעצם איזושהי מבט רחב, מבט רחב וגדול על המבנה של האומה הישראלית, שהמבנה של עם ישראל זה שיקוף של,
הוא בעצם שיקוף של העם,
נגיד ככה, של הקדוש ברוך הוא בארץ.
כן, זה כאילו ההופעה של הקדוש ברוך הוא בארץ.
והקדוש ברוך הוא, כן, הוא,
אנחנו קוראים לו, כן, השם הוא אחד, שמע ניסו לשם הוא כן, הוא השם אחד.
כן, אנחנו,
הוא שורש המציאות, אבל בסופו של דבר הוא אחד.
אחד במובן, לא במובן המספרי, בסדר? אחד, כאילו, אחד ולא שתיים זה ברור, זה ברור שהוא אחד ולא שתיים ולא שלוש או לא ארבע, זה ברור,
אלא אחד במובן של אחדות,
כן, אחדות הכוונה שהוא,
הוא המקור של הכל, הוא כולל את הכל,
כל חלקי המציאות קשורים אליו, יוצאו ממנו וקשורים אליו.
אז זה
הקדוש ברוך הוא אחד, ועם ישראל הוא גם גוי אחד בארץ.
המהל חוזר על זה הרבה בנצח ישראל, שעם ישראל הוא גוי אחד בארץ, הוא כאילו ההופעה של האחדות האלוקית,
הוא ההופעה שלה בארץ, במציאות הארצית.
וזה מתחיל לצאת לפועל,
מתחיל להתבטא ביציאת מצרים, בגלות מצרים, לא ביציאת מצרים, סליחה, בגלות מצרים.
שמה?
שאומר, אז נקרא לציבור המשפטים, כאשר היה ראוי לשורש האמת שיהיה אחד,
השורש של האמת שיהיה אחד,
מי זה השורש של האמת?
זה יעקב אבינו. יעקב אבינו הוא בעצם
כולל בקרבו, כאילו, מה זה אחד אחדותי? אחדות, הכוונה שכולל את כל החלקים,
כולל את כל החלקים.
אז עם ישראל הוא אחדות במובן הזה שכל פרט מעם ישראל הוא חלק מגוף,
גוף הוא חלק מאורגניות, הוא חלק מגוף גדול, בסדר? הוא חלק מאותה ישות,
כן? מאותו גוף אורגני.
זה לא חלקים מפורדים שאין ביניהם קשר,
אלא יש ביניהם קשר חיים.
בין כל פרט בעם ישראל יש קשר חיים.
זה הכוונה שעם ישראל הוא עם אחד.
זה הרבה יותר מזה, אבל זו כוונה בסיסית.
אז עכשיו הוא אומר ככה, זה ראוי לשורש האמת שיהיה אחד וזה, כי השורש הוא אחד.
השורש אחד זה יעקב. יעקב הוא אחד שכולל את כל עם ישראל כלולים בו בעצם.
כל נשמות ישראל הוגנוזות בו, זה מתחיל להתפרט מ-12 השבטים, שבעים נפש, ואחרי זה כל עם ישראל.
אז הוא אחד,
ומן האחד שהוא יעקב, יצאו י"ב שבטים.
עכשיו, למה נקרא אם דווקא, מה זה שבטים?
חשבתם על זה פעם, מה זה המילה שבטים?
מאיזה מילה זה בא?
אז מסביר המהר"ל, זה בא מהמילה שבט.
שבט בעברית זה ענף, שבט זה ענף.
זאת אומרת שיש פה 12 ענפים, 12 ענפים של מה?
של ענף אומה, של אילן.
כלומר, יש פה אילן, האילן הוא,
בעצם זה הציור כאילו של עם ישראל, יש אילן,
גוף האילן,
ויש לו 12 ענפים שיוצאים ממנו,
כאשר כל ענף מצד אחד יש לו את הפרטיות שלו,
אבל מצד שני יש לו את החיבור לגזע הכללי.
נכון? יש לו את הפרטיות שלו ויש לו את החיבור לגזע הכללי.
אתם מבינים, בסדר? זה כאילו,
אז לכן זה כאילו 12 ענפים שיוצאים מגזע אילן,
מגזע אילן אחד.
וזה מה שהופך את עם ישראל להיות כעץ אחד, כי הכוונה עם אחד במובן המאוחד שלו,
כי בסוף כל ענף הוא חלק מאותו גזע, מאותו עץ.
כל עלה הוא חלק מהעץ, הוא לא,
נכון שיש לו גם את האופי הפרטי שלו, יש לו את הצורה הפרטית שלו, אבל היא מחוברת
למסגרת הכללית, וככה זה עם ישראל בנוי,
קו ישראל בנוי.
עם ישראל הוא עם אחד,
כן, שיש בו ריבוי של אנשים שונים,
של נפשות שונות,
וכל הנפשות האלה הם חלק מאורגניות חיה,
מאותו גזע אילן.
אז יעקב בדיוק כלל את כולם, ואז הוא מוציא 12 שבטים, בסדר? 12 ענפים.
אז כתוב, ונקראו שבטים כי השבט הוא ענף וחלק האילן, כי אלו י"ב כל אחד חלק הכלל.
טוב, עכשיו הוא אומר, למה דווקא במספר י"ב?
מדוע דווקא במספר 12, 12 שבטים?
למה דווקא 12 שבטים?
חשבתם על זה פעם באמת?
אנחנו מבינים שעם ישראל, כל הצורה שלו, כל הלידה שלו וכל ההתפתחות שלו,
היא לא מקרית,
אין שום מקרה בעם ישראל,
כן?
בטח בדברים כאלה שורשיים, באבות האומה, כן? שיש לנו דווקא 12 שבטים.
19 שבטים זה מספר
מאוד מרכזי בעם ישראל,
מאוד יסודי, כן? הארץ מתחלקת ל-12, הכל עובד לפי 12.
עד כדי כך שזה מרכזי, כי מי באמת הם השבטים?
יכולים לספור אותם, אבל אפרים ומנשה הם שתי שבטים או הם שבט אחד?
זהו, אז רואים, אבל כאשר התורה סוברת את לוי, אז היא לא תספור אותם בנפרדים. אם היא לא תספור את לוי, היא תספור אותם בנפרדים.
כאילו, אתה מבין?
התורה מאוד מקפידה שזה י"ב, כאילו, לא מקפידה שזה 12 דווקא.
אם זה לוי, אז יוסף יהיה 1,
ואם לוי לא יהיה, אז אפרה מנשה יהיה 2. כי המספר 12 הוא עקרוני, הוא עקרוני.
זה לא במקרה שדווקא יש 12 שבטים, שחלוקה של ישראל דווקא ל-12,
ההתפרטות הראשונה של עקוב היא דווקא ל-12.
למה דווקא ל-12?
אז אומר המהר"ל דבר מעניין.
בואו נראה.
והמספר שלהם י"ב, מפני שכל דבר אחד נעשים ממנו י"ב גבולים מחולקים, כל אחד בפני עצמו.
ול ון גבול מזרחית רומית, רומית הכוונה דרומית, כאילו אנחנו,
מזרחית דרומית, כאילו, גבול מזרחית תחתית,
סליחה, רומית זה לא מחילה,
רומית זה כאילו עליון, מחילה, זה עליון, מחילה.
מזרחית טרומית למעלה, מזרחית תחתית למטה, סליחה, גבול צפונית טרומית, גבול צפונית תחתית,
גבול דרומית טרומית,
דרומית תחתית,
גבול מערבית טרומית, גבול מערבית תחתית, כמה זה עד פה?
שמונה,
אחרי זה גבול מזרחית צפונית,
גבול צפונית מערבית,
גבול מערבית דרומית, גבול דרומית מזרחית.
אלו י"ב גבולין אלכסונים נעשים מדבר אחד,
וכנגדם היו בניו של יעקב י"ב, כי יעקב שהוא אחד נשיא ממנו י"ב גבולים מחולקין.
לכך על ידי יעקב יצאו י"ב שבטים.
דברים אלו כבשונו של עולם, איך היו יוצאים מן יעקב י"ב שבטים.
אז מה הוא בעצם אמר פה?
מה הוא אמר פה? שיש כאילו 12 זה נקרא,
כל דבר יוצא ממנו י"ב גבולים. זה נקרא, המקור של המהר"ז
זה מספר יצירה.
שבספר יצירה כתוב
שיש י"ב גבולי אלכסון.
בסדר? זה י"ב גבולי אלכסון, זה נקרא הדבר הזה.
הכוונה ש... מה זה י"ב גבולי אלכסון?
בעצם אם אנחנו כאילו נמצאים בכל התפשטות במרחב,
כל התפשטות במרחב,
אז יש בה, כאילו, ההתפשטות יש בה 12 גבולים של אלכסון,
אוקיי? 12 גבולות. מה הגבולות האלה?
זה כאילו, אז זה אחד למעלה, אחד למטה, נכון?
אחד למעלה אחד למטה
בארבע צדדים בסדר?
אחד למעלה אחד למטה כאילו הקו למעלה קו למטה יותר תסביר קצת יותר זה בערך עד שמונה והפינות האלכסונים של הפינות עוד ארבע
זה שתים עשרה.
מה זה בעצם הדבר הזה? נסביר.
ההתפשטות שבמרחב הכוונה העולם אנחנו יודעים העולם מתפשט איזה מספר מבטא את ההתפשטות של עולם הטבע?
את העולם שלנו איזה מספר מבטא אותו?
את ההתפשטות שלו את המספר?
שש נכון.
כי העולם מתפשט לשישה צדדים, בדיוק.
העולם מתפשט לשישה צדדים, נכון?
כאילו
מזרח, כן, צפון, דרום, מזרח, מערב,
ולמעלה, למטה.
אז זה הביטוי של התפשטות העולם.
התפשטות המרחב הטבעי לשש צדדים.
עכשיו, כל צד כזה הוא בעצם, כל צד כזה הוא כאילו
מבטא מידה, כן, מבטא מידה. יש כאילו מידה בהנהגות האלוקיות.
כן, זה נקרא שש המידות,
שש המידות של ההנהגות האלוקיות, אבל כל צד כזה הוא כאילו ביטוי של מידה מסוימת,
כוונה של כוח רוחני מסוים,
של כוח אלוהים מסוים, שהקדוש ברוך הוא מנהיג דרכו את העולם,
כן, דרך המידה הזאת את העולם.
זה ששת הצדדים.
מה שהגבולות האלכסונים, מה שהם מבטאים בעצם,
מבטאים כאילו את מה? את ההתחברות של המידות האלה, את ההתקללות של המידות האלה זו בזו.
כי הרי בעצם אם אנחנו ניקח את הפס העליון כאילו של זה,
פס העליון, אז הוא מחבר כאילו בין הקיר הזה לקיר ההוא, מבינים?
כאילו, לא קיר עכשיו, קיר, בין הרוח הזאת,
נגיד, זה צפון נגיד, ופה זה למעלה, הוא מחבר בין הצפון ללמעלה,
כן?
ואז זה מחבר בין הדרום ללמעלה, או בין דרום ללמטה, לא משנה.
כאילו, הם בעצם, י"ב גבולי אלכסון,
הם מחללים את המידות ביחד, בסדר?
הם מחברים את ה...
יוצרים את השילובים בין המידות.
אז לכן, כל דבר מתפשט לדבר הזה, זו ההתפשטות הכי רחבה,
אבל התפשטות כזאת היא שהיא כוללת את כל השילובים, כלומר,
גם את ההתפשטות של צורות ההנהגה השונות
וגם את השילובים ביניהם. זה לא רק 6, 6, זה כאילו רק הצורות ההנהגה השונות, 6 מידות כאלה,
התפשטות של 6. פה זה י"ב, כי זה בעצם,
י"ב שהם מחברים בין המשלבים ביניהם, משלבים, ואז ההתפשטות היא יותר מפוארת,
כאילו, יותר רחבה,
שהיא כאילו משלבת את כל האפשרויות בתוכה.
תבין לי, לא רק התפשטות של שש, איזה משהו,
משהו של...
כן, רק הבחינה של ההתפשטות בעיקר,
אבל פחות הקשרים בין המידות השונות.
ה"ב גאולי אלכסון" הם יוצרים כאילו את החיבורים בין המידות השונות.
לכן זה יותר, כאילו, התפשטות יותר מאחדת.
אתם מבינים? זה כאילו התפשטות שהיא רק
התפשטות והתפשטות שהיא מאחדת בין המידות שלנו.
זה שהעברנו פה קצת על זה, אז זה כאילו היותבית גאולי האלכסון,
הביטוי לכך שכאילו, לכן דווקא יש היותבית שבטים, אתם מבינים?
בגלל ההתפשטות הכי מפורטת שהיא גם משלבת בין המידות השונות.
משלבת בין התכונות השונות, אוקיי?
משלבת ביניהם, לא רק שש, כי אחרת אם היית אומר שזה רק שייך להתפשטות של עולם הטבע, היית אומר אז השבטים צריכים להיות שש, לא שותים עשרה.
השבטים מבטאים את ההתפשטות של יעקב אבינו מהאחד
לריבוי העולמי, אז מאחד לריבוי העולמי זה שש,
כן?
דרום, מזרח, צפון, מערב ולמעלה למטה, זה שש.
ולמה זה יעוד ב'?
כי העוד ב' הוא לא רק מבטא את ההתפשטות,
הוא מבטא את השילוב בין ההתפשטויות,
בין הצדדים של ההתפשטות,
שכל אלכסון כזה הוא מחבר בין
כמה מידות, בין שתי מידות או אפילו יותר,
בסדר? בין שתי מידות או יותר מידות.
בסדר? אז לכן זה מבטא את ההתפשטות עם השילובים ביניהם.
ואז כאילו, אתם מבינים, יש פה אחד שמתפשט לתוך העולם,
בסדר? לתוך המציאות העולמית.
אז זה, לכן זאת הסיבה,
כי אילן שיש לו כאילו י"ב ענפים,
י"ב גבולי אלכסון,
אז הכל מדוקדק ומדויק, צריך להיות דווקא המספר הזה 12. ודברים אלו הוא אומר, כבשונו של עולם,
איך היו יוצאים מן יעקב, י"ב שבטים.
טוב, זה עוד משהו, הוא לא נכנס לפה, אבל איך היו יוצאים י"ב שבטים?
מה זה איך היו יוצאים? הכוונה,
באיזה אופן? הרי אנחנו יודעים שהי"ב שבטים יצאו בסוף מארבע אמהות שונות.
נכון? מארבע אמהות שונות. אז זה כבשונו של עולם, למה דווקא מה...
האמה הזאת ככה, שש,
וזאתי שתיים, והשפחה ככה, והשפחה הביאה לו את האסירה הגבירה,
רחל הכניסה לו את השפחה הזאת, ליד השפחה הזאת,
זה חשבונות אלוקיים, רוחניים,
איך הדרך לצאת, כאילו איך הדרך לצאת לפועל את י"ב שבטים מיעקב אבינו.
אבל פה הוא לא מבאר את זה.
זה נושאים עכשיו בפני עצמם, נושאים מאוד רחבים.
ובבואם למצרים היו שבעים נפש בפרט,
כי מספר זה היה ליוצאי ירך יעקב.
כמו שבכלל האומות הכל 70 לכך כתב יוצא גבולות עם לספר בני ישראל.
כן עם ישראל הוא 70 כנגד 70 אומות.
דיברנו על זה פעם כאילו שזה זה זה זה זה הבחינה של עם ישראל שכאילו
נותנת לנו נקודת ממשק עם העמים.
לכן כאילו התחילת היצירה של העם ישראל בתור עם, בתור עם לא בתור משפחה,
בתור עם זה התחילת היצירה כאילו כשזה עובר קטן,
להיות עובר קטן עם ישראל צריכים
להיות במספר 70, כן? כי זה נקודת הממשק
בין ישראל לבין עמים, שגם העמים הם 70 אומות.
יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. תמיד כלומר,
העמים, העמים בעצם הם קיבלו את הגבולות שלהם, את החלוקה שלהם, את העולם,
בתור 70 אומות
למספר בני ישראל, כאילו זה הפוך, בגלל שיש מספר בני ישראל,
70,
אז בגלל זה יש גם 70 אומות.
וזה גם שהעמים קיבלו את החלוקה ל-70 אומות
בעקבות הגרעין היסודי של מספר האומה הישראלית, המספר היסודי של האומה הישראלית הוא מספר 70. יצא גבולות אמים מספר בני ישראל.
בעניין הדבר הזה נתברר למעלה, כי מה שמספר בני יעקב הוא מספר 70 נפש פרטיים,
מורה על מעלה גדולה מאוד, יותר ממה שהאומות הן 70 אומות.
כי כאילו כל אחד, כל אחד מהפרטים יש לו את החשיבות המיוחדת שלו.
זה ביטוי של אומה עם חשיבות,
כן, אומה עם חשיבות.
טוב, אז זה, כאילו, המספר 70, שהוא נקודת ממשק בינינו לבין האומות.
ויש לשאול, באיזה אופן היה כאן 70 מנפש יוצא ערך יעקב?
מה השאלה בעצם?
מה הוא שואל פה? ויש לעוד הרבה בזה, מה הכוונה?
באיזה אופן היה כאן 70 מנפש יוצא ערך יעקב?
כי אם סופרים את המספר,
איפה המספר הזה מפורט?
לא בספר שמות, לא בפרשת שמות, אלא בפרשת ויגש.
אז שם, אם סופרים את המספר,
אז מגיעים לכמה?
69. מגיעים ל-69, והתורה אומרת 70 נפש.
אז מה, מה קורה פה? למה איזה 60... אז יש פה איזה מספר אחד שהוא משלים,
שהוא נותן את ההשלמה ל-70, כן?
רואים שהתורה מאוד חשובה לה שיהיו דווקא 70 ולא פחות ולא יותר,
אבל יש אחד שהוא משלים.
אז מה הדעות?
עזבי פה כמה דעות עכשיו של הזה,
ויש דעות הרבה בזה.
רבי לוי אומר,
אימאם יוכבד השלימה המניין,
כי הייתה לידתה בין החומות.
והדבר הזה שהייתה לידתה בין החומות, כבר נדבר למעלה, היא אין שם.
דיברנו על זה כבר.
יוכבד, היא השלימה את המניין,
לכן היא לא מופיעה ברשימה,
אבל חז"ל אומרים שהיא נולדה בין החומות. כלומר, מה זה בין החומות? הכוונה בשער של איזה,
כשנכנסו לשיירים למצרים.
שם היא נולדה, לכן היא השלימה את המניין להיות שבעים.
והיא הייתה אימא של המושיעים.
היא הייתה אימא של הגואלים, נכון? יש לנו, הרי ביציאת מצרים היו שלושה גואלים.
כלומר, המרכזי, המנהיג המרכזי זה משה רבנו, אבל היה גם אהרון,
והייתה גם מרים,
כן? אבל אז היא הייתה אימא של שלושתם.
טוב, אז היא השלימה את המניין.
אז הסברנו למעלה, למה הייתה בית החומות.
ויש בזה עוד טעם,
כי הייתה לידתה במצרים, עכשיו הוא אומר לא מצעד שהיא נוזמה בין החומות, אלא הייתה במצרים בשביל
שלא הייתה יוכבת רק השלמה להשלים שבעים נפש.
ומפני שלא הייתה רק השלמה,
כמו שהתבהר בסמוך, לכך לא הייתה לגמרי
כמו הראשונים שנולדים בארץ כנען.
כנען המר"ן הוא מושג חדש שנקרא השלמה של שבעים נפש.
הוא נותן עכשיו מספר דעות,
שכאילו היה מספר אחד שמשלים את השבעים.
כן, יש 69 ויש מספר משלים,
כן, מה הוא רוצה להגיד במשלים? אז גם האפשרות אחת, זה יוכל, כאילו, לא מצד שנולדה בין החומות,
מצד שנולדה במצרים, אז זה כאילו משלימה.
מצד שהיא משלימה.
אלה שנולדו בארץ כנען.
עכשיו רואים פה כמה דעות, ויש שאומרים יעקב השלימה מניין,
כן, כי היה יעקב נמנע עם יוצא ירך יעקב.
כתוב שם יוצא ירך יעקב, יעקב הוא לא יוצא ירך יעקב,
אלא הוא יעקב.
אז אומר,
יעקב בכל זאת נמנה עם יוצאי יריחו, ואף כי לא שייך אצלו יוצאי ירך יעקב.
בכל זאת, כיוון שהיה להשלמה,
יאמר בו, ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב, שיבים נפש.
כן, הוא כאילו משלים.
ויש אומרים, הקדוש ברוך הוא ישלים במניין.
כן, 69 שבועות הקדוש ברוך הוא.
הנה, תראה כי הכל מסכימים, כי המשלים, במה שהוא השלמה,
הוא מובדל מן הפרטים.
ננסה קצת להסביר את זה תכף, רק ניקח את הדעות שלו, בוא ננסה קצת לתת לזה,
להסביר פה איזה משהו. הוא אומר ככה,
במשהו השלום עובדן מן הפרטיים,
לקח הקדוש ברוך הוא שבא עמהם למצרים,
השלימה מניין של ישראל.
לפי שהוא כולל אותם,
ובצד הזה נכנס בכללם והבן זה היטב.
ויש שאומרים חושים בן דן השלימה מניין,
עד עכשיו הוא אמר לנו אוי או חבד,
אפשרות א', יעקב, שירות ב',
הקדוש ברוך הוא אפשרות ג', עכשיו הוא אומר לו אפשרות נוספת, חושים.
תראו, האפשרות הרביעית.
חושים בן דן השלים המניין.
מה זאת אומרת חושים בן דן השלים המניין?
הרי חושים בן דן הוא מופיע שם,
בין השישים ותשע.
כשסופרים מגיעים לשישים ותשעים חושים בן דן, אז מה זה חושים בן דן השלים את המניין?
אז אומר המהר"ל, ואין רצונו לומר שבזה היה די שחושים בן דן השלים המניין.
שהרי עדיין לא היה רק שישים ותשע.
אז מה זה עוזר?
אלא בא לומר כי ההשלמה היה חושים בן דן
שהיה אחרון,
שכך תמצא בדן ודגל שלו באחרונה,
וסובר כי יעקב נמנה בכלל שבעים נפש והוא התחלה להם,
שהרי ממנו יצאו.
וחושים בן דן השלים המניין.
לא חושים בן דן, הכוונה כאילו הוא בא,
בעצם היה קורה ממשלים של המניין, אלא חושים מבטא את ההשלמה.
הוא רק מבטא את ההשלמה, לא את ה...
לא תמיד, לא תמיד, זה שהוא משלים. אני מנסה להסביר את המושג הזה משלים תכף,
אחרי שאני אסיים את הדעות שלו
שהוא מביא פה.
המזכר אמרנו לא שווה, הוא השלים למספר 70, אלא הוא ביטוי של השלמה שהייתה אל השישים ותשע.
ואפשרות חמישית, ויש אומרים שרח בת אשר,
השלימה המניין של 70 נפש.
שגם זה לא ברור, הרי, שרח בת אשר, היא גם ספורה שם.
כן? אגב, על חושים בן דן, יש כאלה שמסבירים על חושים בן דן,
שאומרים שחושים זה לשון של רבים,
של שתיים, כאילו, אז חושים, כאילו, לשון של שתיים,
אז הוא משלים כאילו שתיים, נכנס בתור שתיים.
מה זה אומר אבל?
אבל הוא אולי לא הלך ככה.
הוא אומר כאילו, הוא לא, אלא יעקב, השלים הוא רק מצד,
יעקב למספר ומצד ההשלמה.
ודרך חמישי שום מסרח בת אשר,
השלים האמינה של ימי נפש, כי ראוי להיות נקבה באחרונה של מספר
שאין כל כך חשובה הנקבה.
טוב, זה,
אין כל כך חשובה הנקבה.
הוא מתכוון יחסית למה שהוא דיבר פה. ולא תמצא בשבעים נפש, נקבה חוץ מסרח בת אשר בשבעים נפש.
יעקב כי המניינים הם שניים מספר בני יעקב מספר שבעי נפש
ובכל מספר נקבה אחת נמצא כי כמו שהיה יעקב לא נקודה רגע פה אז ראינו פה בוא נסביר הוא אומר ככה ננסה להסביר את הנושא הזה של ההשלמה
אומר המראה הוא בעצם מספר תוספות 69 ובכל זאת יש כאן אחד שמשלים
אז הוא אמר זו יוכבת שהשלימה
או יעקב או הקדוש ברוך הוא עכשיו כשיעקב והקדוש ברוך הוא משלימים זה ביטוי שימו לב
ואו-או-או מה, "אור חושין בן דן" או "סר אחבת אשר".
אז יעקב והקדוש ברוך הוא,
זה השלמה של,
כאילו של מישהו שהוא בא מלמעלה,
לא מישהו, זה לא...
הוא לא מישהו, אבל כאילו זה של מספר שמגיע ממקום גבוה יותר,
אתם מבינים? יעקב כאילו הוא יותר גבוה מכל ה-70 נפש והוא משלים אותם,
או הקדוש ברוך הוא, שהוא בוודאי מעל הכל, והוא כאילו משלים אותם, כמו שאמרנו פה, הוא כולל את כולם.
ולעומת זאת, כלומר, יש השלמה של
חושים וסרח,
שהם כאילו, שהם המהר"ל אומר, זה השלמה של פחותים יותר.
מבינים? כאילו, אז מה זה בא לומר?
אז נראה שהוא בא לומר ככה, שבעצם
יש פה אחד שמשלים,
זאת אומרת, אפשר ללמוד מזה כאילו, אפשר ללמוד את זה בשתי צורות ששתיהן נכונות, כאילו.
זה שתי צורות של הסתכלות על עם ישראל.
כוונה,
אם זה הקדוש ברוך הוא שמשלים,
זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא כולל את כולם ביחד.
מה זה אומר שכולל את כולם ביחד?
זאת אומרת שבעצם,
זה מה שאמרנו מקודם, עם ישראל זה לא פרטים נפרדים,
אלא זה פרטים שמחוברים לאותה נשמה, שהקדוש ברוך הוא כולל אותם, הקדוש ברוך הוא מחבר אותם.
אותה נשמה, הכוונה,
אותה נשמה שהיא באה מהמקור האלוקי,
לאותה חיות אלוקית, כל הפרטים האלה מחוברים לאותה חיות אלוקית.
אז יש פה הרבה הרבה פרטים, אבל שמחוברים לנשמה אלוקית.
יש פה אחדות בתוך עם ישראל, וזה גם הביטוי שיעקב משלים אותם. אם יעקב משלים אותם, זה אומר, שוב, שיש פה כאילו 69,
אבל השישים ותשע האלה הם לא מפורדים,
אלא השישים ותשע האלה הם מוכללים ביעקב, יצאו מיעקב,
אתם מבינים? יצאו מיעקב, אז זה כאילו, זה שישים ותשע שהם מחוברים.
אם זה הקדוש ברוך הוא, זה שישים ותשע שהם מחוברים לנשמה האלוקית,
כן?
מחוברים באחדות אלוקית כזאת.
אז זה ההשלמה של אם זה יעקב או הקדוש ברוך הוא.
אחרי זה,
אחרי זה ההשלמה השנייה שהוא אומר, או שזה חושים בן דן או שרחבת אשר,
כן?
אז הוא אמר פה שהם כאילו החושבים ודענו האחרון,
פסח בת אשר היא כאילו פחות אי ביטוי של הנקבות, כאילו, והנקבה היא לא כל כך חשובה כאילו מהגברים,
אז זה בא לומר בעצם שהשבעים נפש,
כן,
ההשלמה הזאת היא באה ללמד שבעם ישראל כאילו גם המדרגות היותר נמוכות,
כאילו האלה שהם לכאורה יותר,
הם פחות חשובים,
גם האנשים שנראים לנו פחות חשובים,
אבל הם גם חלק מהעם.
הם לא כאילו נפרדים.
גם אלה שהיה מקום לחשוב, כאילו חושים בדן הוא מייצג של שבט דן. שבט דן כאילו הוא השבט האחרון,
השבט המאסף, כאילו הוא השבט היותר בצד כזה.
גם מי שנראה לך בצד,
אבל גם הוא בעצם משוייך בעצם לכלל האומה,
ולאיפה הוא גם יכול לפעמים לתת את ההשלמה. השלמה זה משהו שכמו גורמת,
גומר את הצורה כאילו, כלומר מכה בפטיש, מכה בפטיש זה,
בכוונה זה המלאכה האחרונה שנותנת צורה למה שיצרת פה.
אז גם אלה שנראים לנו רחוקים,
כאילו רחוקים הכוונה במדרגות פחותות יותר,
פחות חשובים, חושים בן דן מייצג את שווה דן,
שיח בת ה' מייצג את הנשים,
הנשים קצת,
הם פחות מהגברים, לא,
גם הם חלק מהמכלול הזה,
גם הם חלק מהמכלול, הם לא יוצאים מזה, הם לא משהו נפרד,
הם גם חלק מהמכלול השלם,
ולא רק שהם חלק מהמכלול,
אלא בלעדיהם, כאילו בלעדיהם,
האומה הישראלית לא חיה,
היא לא חיה באמת, היא לא מתפקדת באמת, היא חסרה באמת,
אתם יודעים, היא חסרה באמת, בלעדיהם, גם בלי המדרגות הנמוכות.
אז יש פה כאילו שתי חלקים,
אם אני אומר שהקדוש ברוך הוא יעקב השלים אותם עניין הזה, אומר שזה בא ללמד אותי שהאומה הישראלית היא לא 70 פרטים נפרדים,
אלא 70 פרטים שהם מחוברים בשורש נשמתם,
אנחנו באים לאחדות אחת, אנחנו באים לנשמה אחת, לאחדות אורגנית.
כן?
זה אם הם משלימים. ואם זה חושים בן דן וסרח בת אשר,
אז זה אומר לי שההתפרטות של עם ישראל, 70 נפש, כן?
הריבוי החלקים הוא כולל בתוכו גם את אלה שנראים לנו במדרגות נמוכות יותר, כאלה שנראים לנו לא תופסים,
לא חשובים כל כך.
אלה הם נראים לנו חסרי תפקיד כל כך באומה.
לא נראים שיש להם תפקיד כל כך באומה, לא,
גם הם חלק מהרלוגיה וגם חלק מהאומה, הם נותנים להם את הצורה. כלומר, בלעדיהם,
בלעדיהם, הצורה של האומה חסרה.
אז עם ישראל חסר ממש בלעדיהם.
אז הגוף הישראלי חסר בלעדיהם.
הם אלה שמשים את זה ל-70, בלעדיהם זה לא המספר השלם,
זה לא המספר הנכון. אין אומה בלעדיהם.
אתם מבינים? זה בא לומר שגם הנמוכים, כאילו אין אומה בלעדיהם.
בסדר, אתם מבינים?
את שני הכיוונים האלה?
שאלות?
אוקיי,
אז ראינו פה כאילו את ההתפרטות י"ב, ראינו עכשיו את השבעים,
י"ב, גבול האלכסון, דיברנו,
דיברנו על השבעים,
אוקיי,
ועל ההשלמה הזאת,
ונמצא כי כמו שהיה יעקב תם שורש האמת,
הוא אחד,
כמו כל שורש הוא אחד.
כן, יעקב היה איש תם, נכון?
אשתם יושב אוהלים.
והוא שורש האמת, אתם יודעים, מה זה שורש האמת? המידה של יעקב אבינו, המידה שלו היא נקראת מידת האמת.
בסדר, מידה של הקדוש ברוך הוא נקרא את מידת האמת.
ושורש האמת, כי בעצם אמרנו, הוא מייצג כאילו את ההופעה האלוקית בקרקע, בארץ. הוא מייצג את הקדוש ברוך הוא בארץ. והקדוש ברוך הוא מידתו, מה המידה של הקדוש ברוך הוא?
מידתו אמת. כל המידות זה אצלו, אבל החותם של הקדוש ברוך הוא נקרא חותם,
הקדוש ברוך הוא נקרא חותמו אמת.
בסדר, חותם, אמת מידה, יעקב, שהוא כאילו הריכוז,
התרכיז של כלל ישראל,
אז המידה שלו היא אמת,
כן? אז הוא אחד,
כמו כל שורש הוא אחד.
כן ראוי שהוא בניו 12 גם כן, אמרנו 12 כי זה ההתפרטות הזאת של השש, אבל לא רק ההתפשטות, אלא ההתפשטות עם כל השילובים ביניהם.
והיינו שאמרו בפרק מקום שנהגו,
שאמרו בני יעקב ליעקב אביהם, כשם שאין בלבך אלא אחד,
כך אין בלבנו אלא אחד,
כדעית בפסחים,
כן? אתם רואים? אתם מבינים? כמו שאין בלבך אלא אחד, כלומר,
אתה בתור איש אחד אבל אם בתמיכה אלייך הכוונה יש לך בלבך אחד הכוונה יחס לקדוש ברוך הוא בלבך אתה ממלא את הלב שלך רק קדוש ברוך הוא שהוא אחדות השם מלאת את הלב שלך אחדות השם אז ככה אנחנו אפילו שאנחנו 12 כבר אנחנו אנשים שונים לכאורה
אנחנו פרטים שונים אנשים שונים לא אנחנו גם כולנו אנחנו כולנו חלק מהחיבור הזה לאחדות האלוקית לכולנו יש את אותה אמונה
וכולנו שייכים לאותו מכלול.
כלומר, האחדות שיש בך כאילו התפשטה אצלנו, התפשטה אלינו.
אבל בתור התפשטה אלינו, ואחרי זה היא תעבור לשלב הבא,
לשבעים, אחרי זה תעבור לשישים ריבו,
לכלל ישראל, אבל עדיין זה נשאר בצורה מאוחדת.
כן? וזה כמו שיעקב הוא שורש ישראל,
והשורש הוא אחד,
כך בניו הם אחד,
בעבור שיש לדבר אחד 12 גבולים,
וכמו שהדבר בעצמו הוא אחד, כך גבוליו אחדים,
ולכך מספר 12 הוא ראוי לבני יעקב.
כן, ויוצר יעקב היו שבעים נפש, זה היה התחלת אומה ישראלית שבעים נפש, כמו כלל האומות, שבעים אומות.
כן, התחלת, אמרנו תמיד, זה התחלת האומה,
כי 12 שבטים זה עדיין משפחה, כאילו, משפחה מורחבת.
שבעים זה התחלת, זה מפה מתחיל העובר של האומה, העובר של האומה מתחיל בשבעים.
בסדר, ההקבלה לכלל האומות שהן שבעים אומות,
והדברים האלו עמוקים,
ואין נפרש יותר מזה.
אין נפרש יותר מזה, בסדר? אז את תפרשו יותר מזה, תעצרו בזה.
אז בואו, עכשיו, זה כאילו מה שאמרת פה,
עברנו על המון פרקים ממסות מאוד מאוד גדולות
על חשבונות של גלות מצרים, ושל
הסיבות לגלות, ושל דרך הירידה לגלות של מצרים,
ועל איך זה השתלשל מהברית בין הבתרים,
מהחטאים של אברהם, והדברים האלה.
מסות רוחניות מאוד מאוד עמוקות וארוכות.
וזה, אפשר לומר, זה כאילו החלק הראשון בעצם של הספר,
כי פה עכשיו, מפה המהר"ן מתחיל,
בעצם הוא עכשיו
מתחיל לדבר על הפסוקים בפרשת שמות ובעירה, כאילו כשדברים על גלות מצרים ואחרי זה על יציאת מצרים, עשרת המכות,
כן?
אבל לא על כל הפסוקים, אבל דברים עקרוניים, דברים יסודיים,
שבתוך הפסוקים,
המר"ל מלמד אותנו כאילו איך להתבונן על הפסוקים, איך להתבונן על מדרשי חז"ל שבפסוקים.
מדרשי חז"ל שבפסוקים.
וכן, מה חז"ל מגיעים לדבריהם, ומה אפשר,
כן,
איך התורה רוצה לחנך וללמד אותנו לראות מה שכתוב בה.
זה בעצם מה שמתחיל בפרק 14. אז יש פה דברים שלכאורה קצת יותר פשוטים,
אבל יש גם דברים שבתוך הפסוקים עצמם,
המר"ל פותח סוגיות אמוניות מאוד מאוד חשובות.
סוגיות אמוניות מאוד חשובות, למשל על משה רבנו, על המדרגה של משה רבנו,
על זה שהוא היה מגמגם,
כן? סוגיות על עם ישראל לעומת מצרים, כן?
הכלליות של ישראל לעומת מצרים, נראה, יש פה דברים כאלה,
צריך לראות אותם בפנים,
כמובן על המכות עצמם, המכות זה בכלל סוגיות אמוניות מאוד מאוד גדולות, אבל זה בהמשך.
אז יש פה פסוקים שחלקם הם כאלה,
הוא נותן בהם דברים קצרים, ובחלקם הוא פותח אותם ממש כסוגיות מאוד רחבות ועמוקות.
אז זה פרק הבא, אז אולי נתחיל את זה, אבל כבר בפעם הבאה, אני חושב, בסדר? תתחיל כבר את הדבר הזה כמו צריך, יום, יישר כוח.
