שלום לכולם אנחנו בשיעור לפרשת השבוע בעזרת השם
ככה לנסות להעמיק באיזשהו נושא בפרשה פה פרשת בעלותך פרשה שלפנינו פרשת בעלותך
ברוך השם פרשה משופעת בהמון המון עושר רוחני המון סוגיות מאוד מרתקות מאוד מעניינות
אבל לכאורה לצערנו קצת חלק מהסוגיות זה מדברות על החטאים של עם ישראל במדבר.
כן, ככה זה, פה בעצם בפרשה הזאתי עם ישראל מתחיל את המסע שלו במדבר,
ומתחילת המסע אז אנחנו מתחילים לפגוש את ההתמודדויות ואת המורכבות של המסע,
ואת החטאים שעם ישראל מתחיל לפגוש, מתחיל לעבור.
כן,
אני מוכרח את העגל אמנם שהיה בהר סיני, אבל הכוונה פה מהחטאים של המדבר.
הטעים של דור המדבר לאחר הנסיעה מהר סיני.
טוב, אז בעיקר יש פה המון מה לדבר, ננסה לתפוס נקודה, איזשהו נושא,
להסביר אותו עם ראייה נוספת. הנושא שלנו העיקרי יהיה
"הצאן ובקר יישחט להם".
הצאן ובקר יישחט להם בסימן שאלה.
סימן שאלה זה דברים, זה טענה שאמר אותה משה רבנו כלפי הקדוש ברוך הוא.
והטענה הזאת, אנחנו נראה שהיא לכאורה אחת הטענות הכי,
אחד הפסוקים הכי מוזרים אולי שנמצאים בכלל בתורה
אחד הפסוקים הכי מוזרים שנמצאים בתורה מדבריו של משה רבנו איך אפשר לפרנס את הפסוק הזה אפשר להבין את הפסוקים האלה
כן הדברים שמשה רבנו כלפי הקדוש ברוך הוא זה עיקר הנושא אבל סביב כמובן סביב נגיעה קלה בחטאים של בני ישראל נגיעה קלה יותר מקלה
קצה לחטאים של בני ישראל בהליכה במדבר
כן, אז אנחנו יודעים שבעצם בפרשה יש את שני הפסוקים
שהם מוגדרים כספר תורה בפני עצמו,
ויהי בנשוא אהרון,
ויאמר משה,
כן, קומה השם יפוץ סביבך, ונוסענך מפניך, ובנוחו יאמר,
כן, תשבוע ישראל לבואות אלפי ישראל.
אז יש לנו שני פסוקים שהם ספר תורה בפני עצמו לפי הגמרא במסכת שבת.
צריך גם על זה לדבר, זה מוקף בשתי סימניות,
לפי המפרשים זה שני נונים, אני אכנס עכשיו לכל הדברים האלה,
אבל איך שבעצם השני פסוקים האלה מפרידים את שני חלקים של ספר במדבר.
חז"ל אומרים שבעצם יש שבעה חומשים, כן? שבעה חומשים, זה הפסוקים של חומש בפני עצמו,
זה נושא בפני עצמו, אנחנו לא נכנסים עכשיו לנושא הזה של החומש הזה,
אבל יש לפני שני הפסוקים האלה ויש אחרי.
לפני זה בעצם כל הסדר למסע, כל ההכנות למסע של בני ישראל.
ואז הכל טוב בזמן הזה, במציאות הזאתי הכל מתואר את השראת השכינה באומה,
המצב של עם ישראל בהר סיני, ההכנות שלו למסע,
דברים מאוד מאוד גדולים.
אבל איך שנקבעים הפסוקים,
אז מתחילות הפרשיות של התלונות והחטאים והנפילות של עם ישראל.
כי אין שני נונים שכך חותמים את ה...
עוטפים בשתי סימניות את שני הפסוקים, נון זה עוד של נפילה,
בסדר? זה קשור קצת לזה,
אבל איך שנגמרים הפסוקים האלה מתחיל, כן, הזה של התלונות.
אז אנחנו, אז איזה תלונות יש?
בואו נסדר רגע.
מה החטאים של בני ישראל? איך שהתחילו ללכת זה היה חטא המתאוננים, זה נקרא, חטא המתאוננים, בסדר? זה אנחנו לא ניגע בו.
ואחרי חטא המתאוננים, אז יש את חטא המתאווים.
חטא המתאווים שהתאוו לאכול בשר.
זה חטא, היה להם תאווה לאכול בשר.
זה החטא השני שמופיע בתורה,
כן? כנראה שאולי לפי חלק מהפרשים היה חטא קודם לכן,
שהם נסעו מהר סיני כתינוק רבו אחרי בית הספר, אבל זו גם סוגיה בפני עצמה,
החטאים האלה. אז אמרנו חטא המתאוננים וחטא המתאווים. אנחנו בעיקר רוצים להתעסק בחטא המתאווים,
התאווה לאכול בשר של עם ישראל. התאווה לאכול בשר,
ומה התוצאות של התאווה הזאת,
כן?
ומה המשא ומתן של משה רבנו עם הקדוש ברוך הוא בעקבות ה...
כן?
בעקבות התאווה הזאת של בני ישראל,
מה היה העומק של הדיון בין משה רבנו לקדוש ברוך הוא.
טוב, אז בואו נתחיל קצת לראות קצת את הדברים בתורה, נראה לי כמה הערות על הפסוקים.
בואו נקרא קצת ביחד.
"ואספסוף אשר בקרבו" כן, זה כבר אחרי חטא המתאווים אמרנו,
צריכה, אחרי חטא המתאוננים עכשיו, אנחנו אחרי חטא המתאווים.
"ואספסוף אשר בקרבו יתאבו תאווה"
אחרי חטא המתאווים.
וישובו ויבכו גם בני ישראל והם אמרו מי יאכילנו בשר.
זה היה הבקשה של מי יאכילנו בשר.
זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים.
הרי לעם ישראל מה הם אכלו במדבר? הם אכלו, היה להם מן.
היה להם מן.
לא היה להם את כל המאכלים המדהימים האלה.
כן, קישואים, חציר, בצלים, מאכלים מדהימים שלא היה להם איזה במדבר.
בסדר, צריך גם לדבר על המאכלים האלה.
בכל אופן, אז זה היה להם רק מן.
ועתה נפשנו יבשה, אין כל בלתי אל המן עינינו.
ואז, והמן כזרע גדו, זה כבר אומר, שזה כבר הקדוש ברוך הוא אומר. אתם אומרים דברים לא טובים על המן,
אבל אתם יודעים מה זה המן, המן כזרע גדו, זה התורה אומרת.
כן, התורה עצמה מסנגרת על המן, משבחת אותו.
המן כזרע גדו, ועינו כי עין הבדולח.
שתו עם ולקטו, מה זה, זה כזרע גד?
כאילו, זה איזשהו, לכאורה, קטנית כזאת, כן, משהו עגול.
גד זה, רש"י כותב, זה איזה שהוא גרעין עגול.
אז הוא בצורה עגולה,
ואינו כן הבדולח.
הבדולח הוא כותב, זה קריסטל,
כן, אבן שהיא קריסטל,
שבעצם רואים בה הרבה,
שים אותה מול השמש, אז אפשר לראות בה הרבה גוונים,
בסדר? זה ככה אמן, אפשר לפגוש בו הרבה טעמים,
נדבר גם על הנקודה הזאתי באמן.
ונראה עוד פירוש מעניין מה זה אמן כזרע גד.
מלבד זה שהוא היה עגול, מה זה קשור לגד?
עוד נראה עוד פירוש בהמשך פה על גד, איזה גד לכאורה.
נראה פירוש גד של השבט גד.
טוב, פה נתקדם קצת.
אז שתו עם ולקטו, התורה מתארת לנו פה את המן.
נדלה קצת, וברד את הטל על המחנה, לילה ירד המן עליו.
ופסוק י', וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו, איש לפתח הוא עלו, ויחרף אדוני מודו בעיני משה רע.
ויאמר משה, עכשיו תראו מה קורה פה, משה בעצם סוג שנשבר מהתלונה הזאת.
יש פה סוג של שבירה שמשה רבינו צריך להבין את זה, מה קרה, משה רבינו, אתה כל כך נשבר פה.
ויאמר משה אל אדוני, למה הרעותה לעבדיך ולמה לא מצאתי חן בעיניך לשום את מסע כל העם הזה עליי?
כן, אתה,
לא מצב אחר כזה שהעמסת עליי את המסע של כל העם הזה, אני לא מסוגל לשאת את המסע של כל העם הזה.
מה בגלל, אבל מה זה אתה לא מסוגל? משה רבינו הוציא אותם ממצרים.
הוא הצליח להוציא את כל העם הזה ממצרים, להוביל אותם למתן תורה, בחטא העגל הוא לא נשבר.
בחטא ההגה, משה רבנו לא נשבר.
אז פתאום פה הוא נשבר,
לשום את מסע העם הזה עליי. מה קרה?
מה קרה שמשה רבנו נשבר כאן?
שלא מסוגל לשאת את המסע של בני ישראל.
"אנוכי הריתי את כל העם הזה",
כן?
היה לי הריון איתו, עם אנוכי ילידיתי הוא, אני ילדתי אותו.
"כי תאמר אלי שאו בחיקיך כאשר יישא האומן את היונק על האדמה שנשבעת לאבותיו".
כן? אתה אומר לי כאילו לשאת אותו כמו שהאומן עושה את היונק,
כן?
על האדמה אשר נשבעת לאבותיו.
גם זה מילים בפסוק שצריכות פירוש.
מה זה המילים האלה?
כאשר יישא אומן את היונק, מה זה על האדמה אשר נשבעת לאבותיו?
איך היה צריך להיות כתוב?
איך היה צריך להיות כתוב?
כאשר יישא אומן את היונק, מה?
לאדמה, אל האדמה, נכון? אל האדמה, נכון? אל האדמה.
אתה רוצה שאני אשא אותם, יוביל אותם,
אני המנהיג, אני יוביל אותם,
אל האדמה שנשבעת על אבותיו, לשם, על האדמה הזאת, תהיה איזה אדמה לארץ ישראל,
יובילו אותם לשם, אל האדמה הזאת, לארץ ישראל.
אז מה זה על האדמה שנשבעת על אבותיו?
כן?
מה זה, מה זאת התנועה הזאת?
על.
כן, אבל על האדמה היא שם, בארץ ישראל, לא פה במדבר.
שתמת אותם אותם על הראש?
אתה, לא, אתה אומר לה, שאו בחיקיך, כשאסאו אומר, אתה אמרת עליי, נתת לי תפקיד,
נשא אותם אל, כן?
ואני מרגיש שהם עליי.
כן, בסדר, אבל עדיין צריך יותר ככה.
רואים שהפסוק הזה הוא דורש פה הסבר, דורש פה איזשהו משהו, מה זה על האדמה, בסדר?
אוקיי?
ואז אומר משה, שימו לב, משה נשבר פה ממש,
אבל מה נשברת?
אתה בעגלו נשברת, כל כך הרבה דברים עברת עם עם ישראל במצרים,
עקות מצרים וזה, מה השבירה פה?
מאין לי בשר לתת לכל העם הזה, כי יבכו עלי לאמור תנה לנו בשר ונאכלה.
טוב, אז ביד הקדוש ברוך הוא אומר לו זה,
תעשה שבעים זקנים, דילגת פה על פסוקים,
אתה רצית לא להיות לבד במסע העם, אז הנה אני נותן לך שבעים זקנים שיעזרו לך במסע העם.
זה פרשייה שהייתה פה באמצע, דילגתי עליה.
ואז כתוב ככה, ולעם, אומר לה, זו תשובה למה שאתה ביקשת.
אתה ביקשת להקל מעליך את המסע, אני מקל עליך את המסע.
אבל, ומה תגיד לעם? לעם תאמר להם,
התקדשו למחר ואכלתם בשר.
כי בכיתם באוזני ה' לאמור, מי יאכילנו בשר? כי טוב לנו במצרים.
ונתן אדוני לכם בשר ואכלתם.
ביקשתם, קיבלתם, רציתם בשר, אתם הולכים לקבל בשר.
אבל איזה בשר עוד תקבלו?
לא יום אחד.
לא יום אחד תאכלון,
ולא יומיים, ולא חמישה ימים,
ולא עשרה ימים, ולא עשרים יום.
כן, איזה תיאור גם ככה, פירוט כזה.
אלא מה עד חודש ימים עד אשר יצא מאפכם.
והיה לכם לזרע.
יען כי מאסתם את אדוני אשר בקרבכם ודבקו לפניו לאמור למה זה יצאנו ממצרים.
כן, עד חודש ימים, כלומר תוכלו לקבל עכשיו בשר בכמויות,
כן, בכמויות עצומות,
שיספיק לחודש ימים עד אשר יצא מהפכם,
יצא מהפכם, כן, זה ביטוי כזה שכבר לא תאכלו יותר, והיה לכם לזרע, מה זה לזרע?
מה זה לזרע? זרע זה או מלשון חפץ זר,
משהו שהוא זר בך,
אתה צריך להוציא אותו החוצה ממך,
כן, להקיא את זה, או שזה כבר יצא ממכם בצורה כזאת לא טובה.
ורש"י שם מפרש, רש"י גם מפרש לזרע מלשון חרב.
זרעון הוא כותב איזה לשון של חרב,
אל לכם כאילו לחרב, זה יהרוג אתכם בעצם.
הבשר הזה הולך להרוג אתכם, אוקיי? ככה רש"י מביא בשם רבי משה הדרשן.
אז אתם הולכים לאכול עכשיו בשר חודש ימים,
עד שהבשר הזה,
תקיאו אותו במקרה הטוב, במקרה היותר-לא-טוב או פחות טוב,
זה הולך להיות חרב, הולך להרוג אתכם, הבשר הזה, כן?
חודש ימים.
זו התשובה שהשם אומר למשה, תגיד לעם ישראל,
תגיד להם על הבשר.
ואז אנחנו מגיעים עכשיו לפסוקים,
פסוקים הכי קשים בתורה בערך, כמובן שלא, אבל חלק מהם פסוקים ממש שיש בה איזה בחינה שאולי הכי קשים באמת,
מהקשים, לאו דווקא הכי קשים, אבל מהקשים שבתורה.
בא משה רבנו ואומר ככה,
מה עונה משה לקדוש ברוך הוא? ויאמר משה,
600 אלף רגלי העם אשר אנוכי בקרבו,
ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חודש ימים?
הצאן ובקר יישחט להם ומצא להם?
אם את כל דגי הים ייאסף להם ומצא להם?
אתה מבין למה אני רואה את זה בפסוק מאוד,
אחד מהקשים?
מה משה רבנו אומר פה לקדוש ברוך הוא, מה הוא אומר לו?
איך תשיג כמות כבוד להאכיל אותם, הקדוש ברוך הוא?
כן, לא יודע אם זלזול, אבל חוסר אמונה הייתי אומר.
לפחות או לא, זלזול חס ושלום, לא נגיד, אבל חוסר אמונה.
הקדוש ברוך הוא, 600 אלף רגלית, אתה לא יודע שהם 600 אלף, אתה לא יודע שהם 700 אלף?
כל כך הרבה.
עכשיו אנחנו הולכים בקרבו, ואתה אמרת, בשר ייתן להם, יאכלו חודש ימים, אתה מתכוון לתת להם בשר של חודש ימים?
כן?
מה זה, אפילו בלוגיסטיקה של צה"ל אין דבר כזה.
איך אתה חושב להם?
הצאן הוא בקר, יישחט להם? הוא מצא להם? מה, תצפות להם כל הצאן, זה יימצא להם?
במדבר, אם את כל דגי הים יעשה ומצא להם?
מה זאת אומרת?
מה, משה רבנו, הקדוש ברוך הוא אמר שהוא יביא בשר, יביא בשר. מה הבעיה?
כן, הצום ובקר ישר, אז הקדוש ברוך הוא יביא צום ובקר
וישחט אותם.
קשה לו?
יביא את כל דרגי הים ויאסוף אותם, קשה לו? מה הבעיה? מה כמו שרבנו רוצה?
נכון?
תראו איזה תמעות הפסוקים האלה, פסוקים תמוהים ביותר.
רוצה לי להגיד משהו?
לא, לא, זה לא אותו דבר, זה לא אותה מדרגה, לא, משהו אחר.
זה ענווה, לא, שם זה ענווה, זה משהו כאילו, לא לקבל עליו את התפקיד, אבל פה כאילו לא מאמין, לכאורה, אני לא, חס ושלום,
שאף אחד לא יצא עכשיו מהשיעור.
שאף אחד לא יצא עכשיו את השיעור באמצע, יגידו,
הרב אמר לנו שמשה רבנו לא האמין ביכולת של הקדוש ברוך הוא.
מה? ברור שהוא האמין ביכולת, צריך לעשות את הפסוקים האלה אחרת,
לא אי אפשר להישאר עם זה.
אי אפשר להגיד שהקדוש ברוך הוא לא האמין ביכולת של הקדוש ברוך הוא. אנחנו מאמינים, שמשה רבנו לא יאמין,
הקדוש ברוך הוא לא יכול להביא פה בשר,
לא יכול לעשות דברים, מה הבעיה?
אבל מה השם אומר לו, זה גם מחזק, כאילו, את החוסר האמונה,
זה פסוק כ"ג, ויאמר ה' אל משה,
היד ה' תקצר, אתה תירא יקרא דברים לו.
מה, היד ה' תקצר, כאילו, משהו שמשה רבנו, כאילו, כן, היד ה' תקצר במשהו מסוים כזה.
אז שוב, לפי הפשט, לכאורה היד ה' תקצר להביא בשר לעם.
פשט שאי אפשר לומר אותו.
משה רבנו, בכל ביתי נאמן הוא, מה זה נביא, מה זה, הוא לא,
לפי הפשט. היה לו כנראה משהו שבאמת,
כנראה צריך להסביר פה איזה משהו שהוא לא הבין איך זה יקרה, אבל לא את הפשט, שהקדוש שלך לא יכול להביא בשר,
הוא יכול להביא בשר, זה מה שהרבנו ידע.
אבל כנראה משהו אחר טיפה, אנחנו נצטרך לומר.
ועל זה באה התגובה האלוקית, היד השם תקצר,
אתה תראה יקרא דברים לו, אתה תראה יקרא דברים לו.
אז באמת הדו-שיח הזה הוא דרוש טיעון, דרוש ברור, ואותו אנחנו רוצים לברר,
אבל סביב ההבנה קיסוי, גם הערנו פה ככה,
הערנו פה על המתאוננים שהתאוו לבשר,
שהתאוו לבשר.
ואמרנו, התאווה הזאת של הבשר,
היא הביאה לאיזשהו שבר אצל משה רבנו,
קצת נשבר.
מה אני יכול לעשות?
אני לא יכול לשאת את העם הזה. כן, אתה אומר לי לשאת אותו, אני לא מסוגל, וזה.
יש פה איזושהי שבירה של משה רבנו, אולי את הבקשה הזאת, שזה גם דבר תמוה,
כי משה רבנו כבר עבר דברים גדולים עם ישראל,
לכאורה הדברים יותר גדולים מזה, מה קרה שהוא נשבר פה קצת?
וכמובן כל הדו-שיח שלו עם הקדוש ברוך הוא, איך אפשר לפרנס את זה?
אז מה היה בסוף? אז מה הקדוש ברוך הוא, איך הבשר? זה גם קצת כמה פסוקים שדילגתי,
כדי לא לאריך יותר מידי, אבל איזה בשר הוא הביא להם?
אז ככה, ורוח נשא מאת אדוני ויגז סלווים מן הים,
כן? ואיטוש על המחנה כדרך יום קו, כדרך יום קו, סביעות המחנה הוא כעמתיים על פני הארץ,
ויקום העם,
כן, כלומר, מה עשה בעצם? הביא, היו סלבים בים,
כן, סלבים זה מה? זה איזשהו,
כן, מה זה?
עוף שמן, כן, עוף שמן כזה,
שהוא נמצא בים.
לא, בדרך כלל הוא לא בים,
אבל הוא גם נמצא בים לפעמים. מה זה?
מערבה?
לא, לא, ים כפשוטו, ים כפשוטו.
הוא הביא אותם מן הים כפשוטו.
הם נמצאים לפעמים, נמצאים בים,
הרבה פעמים לא בים, אבל. אבל פה הם היו בים,
זה,
והשם הביא רוח, ויגע סלווים, כאילו באיזשהו רוח כזאתי מן הים,
והביאו אותם למחנה.
זה הבשר שהוא הביא להם.
ויש שם כמויות עצומות.
ויקום העם כל יום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויאספו את הסלב הממית אסף עשרה חמרים וישרו להם שעוד לא עשו את המחנה.
הבשר עודנו בין שיניהם טרם ייכרת
ואף אדוני חרא בעם.
ויח אדוני בעם מכה רבה מאוד.
כן, זה מה שאמרנו, והיה לכם נזרה.
זה יהיה לכם סוג של הרג, חרב, הבשר הזה יעשה בכם.
כן, הבשר עודנו בין שיניהם.
ויקרא את שם המקומו, קברות התאווה, כי שם קברו את העם המתעבים.
בסדר, זאת באמת הפרשייה עם קצת דילוגים באמצע, אם על השבעים זקנים דילגנו פה, על אלדד ומידד דילגנו פה, זה גם מופיע פה באמצע, אבל כדי לקבל את התמונה, המסגרת הכללית של חטא המתעבים עם הבשר והדו שיח, הטענות של משה רבנו כלפי הקדוש ברוך הוא.
טוב אז בואו ננסה קצת לענות על הקשיים שיש כאן ולבהר את
להאיר את המבט, להאיר את המבט על מה שהתרחש כאן.
אז קודם כל התאווה הזאת כבר רואים בפסוקים,
תראו יש המון שאלות לשאול פה,
אבל אנחנו נלכים הפסוק הראשון אומר והספסוף עכשיו בקרבו יתהווה תאווה וישוב ויבכו גם בני ישראל. רואים שיש פה פסוק כזה ממש שתי קבוצות,
מי התחיל להתהוות בעצם?
יש אספסוף ויש בני ישראל, זה שתי קבוצות שונות.
האספסוף הם אלה שהתחילו, הם התחילו,
כן, התאבות אהבה.
וזה גרם לבני ישראל למי יאכילנו בשר.
זה לא אותה רמה של בקשה,
זה לא אותו רצון של בקשה, אספסוף ובני ישראל, זה לא אותו רצון.
תראו מה רש"י כותב, ואספסוף,
אלו ערב רב שנאספו עליהם בצאתם ממצרים, התאספו.
אספסוף זה הערב רב, הם התחילו את הזה קודם כל,
אבל זה גרם לבני ישראל, אבל על מי התאבות אהבה?
התאווה כאילו,
המושג הזה, תאווה הלא טוב הזה, הוא שייך לאספסוף.
זה גרם לבני ישראל לדרוש גם בשר, זה עורר אצל בני ישראל
איזושהי תשוקה כזאת, איזשהו חשק, אבל משהו שזה לא לאיזושהי תאווה בשרנית כמו של האספסוף,
אלא על משהו אחר טיפה.
כן, ויבכו גם בני ישראל, אומר אשי, גם בני ישראל ויבכו עמהם, כן?
כן, מי יאכילנו, בני ישראל יטרו גם לבכות עמהם, וישובו בני ישראל, בסדר?
אז בני ישראל מצטרפים לערב רע, ואז אומרים מי יאכילנו בשר.
עכשיו פה כבר יש אחת השאלות הקשות פה בזה, מה זה מי יאכילנו בשר?
מי יאכילנו בשר? פשוט תצאו מהאוהל ותסתכלו על מה,
תסתכלו מה יש לכם בחוץ, מה יש לכם בחוץ?
מה?
עזוב, מה, רוצים בשר, הם לא רוצים...
יש להם צאן, הרבה צאן, הם יצאו ממצרים, עם המון מקנה.
כתוב שהם יצאו עם המון מקנה, מה זה מי יאכילנו בשר?
תגא לחוצה, יש לך פה...
תהנה, אומר רש"י,
וכי לא היה להם בשר, מה זה מי הכין לנו בשר, ולא כבר נאמר, וגם ערב רב הליתם, וצאן הוא בקר, וגומר.
עם ישראל עשו ממצרים, מה מצאן הוא בקר, מה זה מי הכין לנו בשר?
מה מתרחש פה, זה בכלל, שאתם רואים את השאלה הזאת, בכלל משנה פה את כל התמונה.
ואם תאמר, החלום, לא החלום, והלא בכניסתם לארץ, נאמר, ומקנה רבה לבני ראובן.
וגומר, אלא מה, אלא שמבקשים עלילה.
כאילו, היה להם באמת בשר, אבל מבקשים עלילה.
מה זה מבקשים עלילה הזה?
מה הכוונה שרש"י אומר שהם מבקשים עלילה?
אם יש לכם צאן, אז אם יש לכם בקרה, איזה עלילה אתם מבקשים? מה זה?
זהו, האם הכוונה לחסים דרמות?
הכוונה מחפשים סתם משהו, סתם להתלונן? למה סתם להתלונן? למה שהם סתם התלוננו?
מבקשים עלילה זה צריך בירור, מה זה אומר, מבקשים עלילה.
אני אנסה לענות גם על זה, לא יודע כמה נספיק פה כבר,
זה באמת דברים עמוקים כל כך פה שצריך לדבר עליהם יותר זמן,
אבל אנחנו ננסה ככה בסוד הצמצום, קצת לצמצם את הדברים.
טוב, אז אמרנו שהיה להם...
טוב, תראו, קודם כל יש שיטה אחת בגמרא,
שהכושה הזאת לא קשה.
לפי רבי ישמעאל, רבי ישמעאל אומר, יש שם חובר לדבר של רבי עקיבא, לפי רבי ישמעאל,
אז היה אסור להם לאכול בשר, זה בשר תאווה במדבר.
היה אסור להם לאכול בשר במדבר, אלא רק כי מקריבים אותו שלמים,
מותר לאכול בשר,
ולא אוכלים שר תאווה, ואז זה מובן,
למה אנחנו לא יכולים לאכול צאן חופשי כי אנחנו צריכים להקריב את זה בשר שלמים ואז אין מספיק הכהנים שישחטו לנו עד שישחטו עד שיהיה לנו בשר מוצריר זה.
אז לכן הצאן הוא בקר שהיה להם לא עוזר כאילו זה לפי רבי ישמעאל.
אבל לפי רבי עקיבא כן נותר להם בשר תאווה במדבר.
אז שוב עכשיו נותר לנו לאותה שאלה לפי רבי עקיבא.
אז אחרי אנחנו רוצים בואו נתמקד ננסה להתמקד רגע בזה של רש"י משה רבנו מול הקדוש ברוך הוא אמרנו
בזה, כאילו, לכאורה, בחוסר אמונה של משה רבי נכוהו בקדוש ברוך הוא,
ומתוך כך לנסות להבין את כל התביעה של הבשר של בני ישראל,
בעזרת השם, אם נספיק.
כן.
איפה אתה רואה שהוא אומר להם,
אתה רוצה ללכת אותם חודש ושימותו?
איפה אתה רואה את זה? הוא אומר להם, מה אומר לקדוש ברוך הוא?
הוא אומר לו, אתה אמרת בשר אתן להם?
והם אכלו חודש ימים, עצונו בקר יישחט להם,
הוא מצא להם את דקי הים, בשאלה, נכון? כלומר, שאיפה הוא כתוב,
ואז הוא כותב,
איך אתה יכול למצוא כל כך הרבה בשר,
נכון?
ואתה רואה מה הקדוש ברוך הוא אומר לו? היעד השם תקצר, נכון?
אתה מבין?
אז אתה מבין למה רואים לכאורה?
אבל אתה,
רבי שמעון, יישר כוח, אתה רבי שמעון, בסדר גמור. איך השם?
לא שמעון, לא נורא.
רשבי ככה אומר כמוך,
רשב"י אומר כמוך. זה רש"י מביא לנו את רשב"י. באמת רשב"י הולך, אבל סוב, זה לא הפשט של הפסוקים.
אבל תראה, בואו נתחיל עם רש"י.
באמת מביא רש"י מחלוקת רבי עקיבא ורבי שמעון.
שאתה מספר תל אביב, רבי שמעון יפה מאוד מעצמך, יישר כוח. רבי שמעון, אתה מסנגר על עם ישראל, גם רבי שמעון רצה לסנגר על משה רבנו, על עם ישראל.
אבל בוא תראה את רש"י. אומר רש"י:
זה אחד מארבעה דברים שהיה רבי עקיבא דורש,
ואין רבי שמעון דורש כמותו.
מה רבי עקיבא אומר?
הכל כמשמעו, מי יספיק להם?
חתכתי פה קצת.
רבי עקיבא אומר כל הפסוק 600 אלף רגלי, הכל כמשמעו, לפי הפשט.
מי יספיק להם?
כי המשמעו, הכוונה, משה רבנו כאילו לכאורה לא מאמין שהשם יכול לספק כל כך הרבה בשר.
כן?
ואיזו קשה זו או שימון האמורים?
אלא, כן, הרי על שימון האמורים הוא לא נכנס לארץ, ועל זה מה?
לא כתוב איזה עונש קיבל משה.
הסיבוב רבי עקיבא אומר, אלא, מה יותר קשה לכאורה?
כאן, כאן זה יותר חמור.
אלא, לפי שלא אמר ברבים, חסך לו הכתוב,
ולא נפרע ממנו, וזו של מריבה הייתה בגלוי, לפי כך לא חסך לו הכתוב.
שמה זה היה בגלוי, פה זה היה בסתר.
בסתר, הקדוש ברוך הוא לא מעניש אותו. זה גלוי.
נפרד. בארבע עיניים אנחנו יכולים לזכור את זה בינינו. אתה אמרת, נזכור את זה בינינו גם כן.
ככה רבי עקיבא. רבי עקיבא?
אותו שורש תורה שבעל פה, איך אפשר להבין את זה.
טוב, זה רבי עקיבא.
הכל כמשמעו. בא רבי שמעון, רבי שמעון אומר,
כן, זה רשב"י באופן פשוט, התלמיד של רבי עקיבא.
רבי שמעון אומר, חס ושלום,
לא עלתה על דעתו של אותו צדיק, כך.
איך אפשר להגיד את זה?
מי שכתוב בו, בכל ביתי נאמן הוא, יאמר הנה מקום, מספיק לנו.
אלא כך אמר 600 אלף רגלי וגומר,
ואתה אמרת, בשר יתן לחודש ימים,
ואחר כך תהרוג אומה גדולה כזו,
כן?
הצאן הוא בקר ישחט להם כדי שיהרגו,
כי הוא מוסיף פה קצת, כאילו, הצאן הוא בקר ישחט להם בשביל שיהרגו,
כל כך הרבה 300 אלף רגלית, ותהרוג אותם,
כן? וכי שבחך הוא זה?
אומרים לו לחמור, טול קורסי הורים ונחתוך ראשך.
כאילו זה בעצם מה שאתה אומר כאילו לבני ישראל, טול קורסי הורים
ונחתוך לכם את הראש, כן?
אז כאילו, משה רבנו בא באיזשהו סנגור על עם ישראל, אומר, זה לא הנהגה נכונה, לא הנהגה ישרה, זה לא שזככה להתנהג ככה.
הוא לא פיקפק ביכולת של ה', לא פיקפק ביכולת של ה'.
אז מה הקדוש ברוך הוא אמר לו, "יד ה' תקצר"?
מה אמר לו? לא מצד משה, תראו מה התשובה של הקדוש ברוך הוא.
"אשיבו הקדוש ברוך הוא, ואם לא אתן
יאמרו שקצרה ידי,
הטוב בעיניך שיד השם תקצר בעיניהם?
כן, יד השם תקצר בעיניהם, לא בעיני משה. כאילו, אם אני לא אתן, אז מה הם יגידו?
יגידו שאני לא יכול לתת.
כן?
אז על זה אומר יד השם תקצר בעיניהם, הם יחשבו.
יאבדו הם ומאה כיוצא בהם,
כן?
יאבדו הם ומאה כיוצא בהם, ואל תהיי ידי קצרה לפניהם אפילו שעה אחת.
בסדר? ככה אומר רבי שמעון.
הרבי שמעון מפרש פה את הפסוקים.
אז באמת רבי שמעון מנטרל את החוסר אמונה יכולה של משה רבנו, הוא שם בא לסנגר,
בא להגיד לעם ישראל
שהנהגת השם היא לא שבח, כאילו שאתה נותן להם בשר ואז תהרוג אותם בעקבות מה שאתה נותן להם, זה לא שבחך,
כן ההנהגה הזאתי,
ולא שמשה רבנו לא האמין ביכולת.
אבל מה הבעיה עם הפירוש של רבי שמעון?
מה הבעיה?
עם הפירוש שלו?
נו, מה הבעיה?
איפה רשום את זה?
בדיוק, זה הבעיה עם הפירוש, זה לא הפשט.
זה לא הפשט, הפשט הוא לפי רבי עקיבא,
כן? עכשיו לפי רבי עקיבא. וככה אומר באמת, הרמב"ן אומר, אין מה לעשות, אחרי הכל תעברו את הפורג הדף. דילגתי פה על עוד דעה שרש"י מביא,
נראה לנו זמן לטפל גם בה אחרי זה.
הרמב"ן אומר, ואין מדרשו של רבי שמעון ושל רבי יהודה הנשיא, רבי יהודה הנשיא, זה אחר כך, זה ה...
לא ראינו את זה עכשיו, נראה, אולי נספיק.
נאותין ללשון הכתוב, הם לא מתאים ללשון הכתוב,
בעבור שאמר, אתה תראי יקריך דברים אם לא.
ומדרשו של רבי עקיבא שאמר דברים כמשמען, מי מספיק להם, הוא משמעות הכתוב. באמת,
והוא דעתו של אונקלוס,
אבל העניין בעצמו טמא, כמו שאמר רבי שמעון.
אז ממה נפשך? או שאתה הולך עם רבי עקיבא לפי הפשט, ואז אתה נתקע בקיר הזה של התימה הגדולה הזאת על משה רבנו, או שהולך עם רבי שמעון ואתה מבין את משה רבנו ואתה מבין את הפסוקים.
איך זה כתוב בפסוקים?
טוב, משמעון הבין את זה בתוך הפסוקים, אז זה בסדר,
אבל מה לעשות, לשון הפסוקים הוא רק כמו רבי עקיבא.
אז מה, אז אם ככה חובה עלינו, שומה עלינו לנסות להבין את דבריו של משה רבנו,
ככה קצת בכיוון שמרכך, כאילו, את החוסר אמונה שלו, חס ושלום, לא היה לו חוסר אמונה, אבל במשהו מסוים.
מה?
אז נגיד עכשיו, ננסה להסביר שני דרכים,
וננסה לחבר את כל זה למהלך של הבשר.
מה מסבירים לנו המפרשים שמשה רבנו אמר לקדוש ברוך הוא עצום ומכר יישחט להם וכל זה איפה תביא להם כל כך הרבה בשר.
אומר הרמב״ן הרמב״ן מסביר
שמשה רבנו ידע שהקדוש ברוך הוא העמיד קדוש ברוך הוא יכול לעשות ניסים אין לו שום בעיה הוא יכול בנס להביא לפה להוריד להם את אל גאוצ'ו מהשמיים בסדר? להוריד להם את אל גאוצ'ו עם כל המתכונים הכל מהשמיים הכל בסדר אין שום בעיה להביא כמה בשר שרוצים כמה בשר שלא רוצים הכל
להבין, הכל טוב, אין לו שום חזה.
אלא מה? שמשה רבנו הבין,
לא, לא, הוא הבין שהקדוש ברוך הוא רוצה לעשות את זה באופן מה? בדרך
טבעית, בדרך הטבע.
הוא הבין שהקדוש ברוך הוא מתכוון לתת להם בדרך הטבע.
מדוע הוא הבין שהקדוש ברוך הוא בדרך הטבע?
כן?
אז הוא מסביר קצת, אולי נראה עוד מעט. כי הוא אומר,
א', אין דבר טמא יורד מן השמיים.
מה זאת אומרת אין דבר טמא יורד מן השמיים?
הרי הנס הזה, מה הבשר הזה אמור לגרום?
מה אמור לגרום לפורענות בעם ישראל, להרוג את עם ישראל.
אז כאילו אתה עושה נס בשביל להרוג את עם ישראל,
זה לא קשה לזה, זה לא,
אין דבר יותר יורד מן השמיים.
וסיבה שנייה הוא אומר, פשוט, פשוט מאוד,
כל הניסים שהקדוש ברוך הוא עשה,
לפני שהוא עשה אותם, הוא אמר אותם למשה שהוא הולך לעשות נס.
לפני שהוא עשה נס הוא גילה עליהם או שפה הוא לא גילה עליהם למשה שהוא הולך לעשות נס.
אז ממילא משה רבנו הבין שכשהקדוש ברוך הוא אמר,
אני הולך לתת לכם בשר לחודש ימים, לחודש ימים,
אז הקדוש ברוך הוא התכוון מה?
לבשר שהוא יביא להם בצורה טבעית,
בדרך טבעית.
על זה בא משה רבנו ואומר, איך אפשר?
איך אפשר? יש פה 600 אלף
אנשים ובשר לחודש,
בשר לחודש ל-600 אלף אנשים, בדרך טבעית,
בדרך הטבע.
זה מה שהיה קשה לו, אתם מבינים?
זה מה שהיה קשה לו.
זה כבר
אפשר להבין.
כאילו, בזה שאנחנו יכולים לעשות הכל באופן לשבור את חוקי הטבע, אתם מבינים?
לקחת את הטבע ולשבור אותו, לשנות אותו,
כן?
לשחק בו כרצונו, זה משה רבנו לא מפקפק.
אבל בתוך ה... בדרך טבעית
כזאת של סדרי העולם,
של סדרי העולם להביא כמויות בשר כאלה, זה משה רבנו לא הבין איך זה יכול לקרות.
ככה מסביר הרמב"ן,
אתם מבינים?
אה...
כן, אבל זה לפי,
אמרתי לך, לפי רבי ישמעאל, אז אתם לא יכולים לאכול את זה.
הם לא יכולים לאכול את ה...
או לפי רבי עקיבא, אני צריך להגיד לא את הפירוש הזה אולי, את הפירוש השני. לפי רבי עקיבא, אני צריך אולי להגיד את הפירוש השני שעוד מעט נגיד.
זה הפירוש שהם לא יכלו לאכול מהצאן הבקר שלהם.
כאילו, זה כזה ששייך למזבח, כזה ששייך למזבח, כן?
וגם, וגם, וגם תחשוב על כמויות של לשחוט כל כך הרבה, כי לא, כי זה היה שונה.
הם דרשו בשר, הם דרשו בשר, בסדר?
הם דרשו בשר, זה יש להם פתרון על ידי הצומקה שלהם.
אבל לתת כמויות של בשר ל-600,000 לחודש ימים,
זה לא בטוח שהיה כזאת כמות, אתה מבין?
ל-30 ימים, לכמות כזאת, אתה מבין?
זה משהו אחר, בסדר? כמות כזאת, להביא להם עכשיו מיד כזה כמות של בשר.
זה משהו אחר שלא בטוח שהיה שם.
טוב, בכל מקרה, אז זה מה שאומר, אז מה עונה לו הקדוש ברוך הוא?
אומר לו, יד השם תקצר, מה זה יד השם תקצר?
גם בדרך טבעית אני יכול לעשות את זה. אתה תראה שבדרך טבעית,
כן, בואו תקראו פה קצת ברמב"ן דלגו בפסקה הראשונה.
אבל בכאן, אני קורא ארבע שורות מלמדת בפסקה הראשונה, אבל בכאן שאמר לו ואל העם תאמר יתקדשו למחר ולא הודיעו שזה יהיה נס, הבין משה שלא יהיה זה בנס מאיתו יתברך.
ועל כן שאל בתמיהה מה יעשה להם כדרך כל הארץ,
יושים מישחט להם צאן ובקר מכל סבבותיהם לא יספיק להם
וימי יאסף להם כל דגי הים אשר במקום ההוא קרוב להם לא יאספיק להם.
וה' ישיבו כי אין יד ה' קצרה לתת להם שאלתם גם בדרך המקרים, לא בנס אלא בדרך המקרים באופן טבעי כזה.
וזה אותם יקרא דברים לו, ואמר היד ה' תקצר ולא אמר ה' ממני ייפלא כל דבר.
מה זה ה' ממני יפלא כל דבר? זה כאילו בדרך נס,
הוא לא אמר איזה, אמר יד ה' תקצר,
כי לא יעשו את זה במופת.
וכן היה,
זה לא בלי נס. איך היה אומר רמב"ן שנשא רוח מאת השם כמנהגו של עולם?
מה זה טבע?
גם זה קצת כאילו הרמב"ן פה חותך לנו באיזשהו תכין מאוד דק מה זה נס, מה זה טבע. הוא אומר,
השם הביא רוח, אבל רוח של מנהגו של עולם.
לא רוח יוצאת מהמנהגו, רוח של מנהגו של עולם חזקה מאוד.
אבל יש צונאמי בעולם, בסדר? יש דבר נקרא צונאמי, אוקיי? יש רוחות חזקות מאוד, שזה לאו דווקא נס, כמנהגו של עולם.
אבל הוא אומר, עדיין, זה לא רוח ים חזק מאוד ולא רוח קדימה זהה. לא כאילו כמו שהיה בקריעת ים סוף,
שזה רוח כאילו יוצאת מגדר הנורמליות ולא רוח קדימה זהה. כאשר אזכיר במופתים, תודה רבה.
אבל רוח סתם כנהוגים,
ויגע סלבים מן הים, וזה דבר שני, לא שנבראו עתה בעבורם,
ואין בדבר חידוש מטבעו של עולם.
אז גם הסלבים היו כבר בים.
איפה הם היו?
באיזשהו מקום באוקיינוס, חיכו שמה כמויות של סלבים,
באיזשהו מקום בים התיכון, או לא יודע איפה בדיוק,
והשם הביא רוח טבעית,
והכל לא ברא שום סלב,
והרוח היא לא הייתה קורעת ימים, אלא רוח חזקה, חזקה אומנם מהרגיל, אבל עדיין בגדרי הטבע, שהביאה להם את זה. ככה מסביר הרמב"ן.
ואז בדרך הטבע זה הגיע, פירוש הרמב"ן.
אבל מה בעצם עומד פה?
הדבר הזה שהשם רוצה להביא להם דווקא דרך הטבע.
מדוע הוא רוצה להביא דווקא דרך הטבע? זה הרמב"ן לא התייחס. למה שהשם ירצה להביא דווקא דרך הטבע?
למה שהוא ירצה דווקא דרך הטבע את הסלב הזה?
אז כאן אנחנו רוצים עכשיו להיכנס לעובי של הדברים.
אחרי זה ניתן עוד הסבר, ניתן עוד הסבר עוד מעט על משה רבנו ונחבר את כל הדברים, אבל הטענה, על הבקשה שלהם, על הבשר.
עם ישראל ביקש את הבשר, כן?
אפילו שהיה להם את המן לאכול וכל זה,
מה מסתתר מאחורי הבשר הזה?
אז מסבירים המפרשים,
כן?
שהבשר זה בעצם התביעה שלהם,
התביעה שלהם
להתחבר למדרגות החיים החומריות, מדרגות החיים של הטבע,
שמעוגנות בבשר.
מעוגנות בבשר.
תראו מה אומר התפארת יהונתן מותנאי ושיציקה קצת ממנו, הוא מסביר ככה:
כל הדברים באים מתמצית ארץ ישראל,
ולכך ארץ ישראל לא תחסר כלבו,
כי הכל בא מארץ ישראל.
קודם כל, ארץ ישראל לא חסר בה שום דבר.
כלומר, הכל יכול להימצא כאן.
תגידו לי, לא יודע, שותלים פה, אני יודע מה, כל מיני פירות טרופים, נגיד, שאין פה, לכאורה, אפשר.
אפשר לשלוט, לשתול פה כל דבר, רק צריך לדעת איפה בדיוק.
ארץ ישראל לא תחסר כל בית, היא כוללת
את כל החלקים של העולם כולו. היא כמו איזה עיר אנפין כזה, כמו איזה שהוא,
איזה שורש כזה שיש בו את כל האפשרויות של כל העולם.
אפשר לזרוע בה כל סוג של עץ, כל סוג של צמח.
הכל בא מארץ ישראל.
אמנם המן אינו בא מארץ ישראל, רק מהשמיים.
ולכך התאבו לבשר ודגים וירקות,
שכולם שורשם מארץ ישראל.
אה, הם רוצים עכשיו מאכלים של להתחיל לאכול את החומר.
עם ישראל יוצא מהר סיני, מתחיל את המסע במדבר לכיוון ארץ ישראל.
זה היה מתחיל לכיוון ארץ ישראל?
הם מתחילים, הם רוצים עכשיו משהו חדש, משהו אחר.
המן זה עבודת השם מסוימת, עבודת השם שבאה מהשמיים.
עבודת השם שייכת ללובן העליון של המן.
כן, המן הוא לבן.
הבשר מה הוא?
הבשר, מה הבשר? הוא אדום.
הבשר הוא אדום.
אדום זה כאילו עוצמות החיים מתבטאות באדום, בצבע אדום, כן?
עוצמות החיים, כוחות החיים, הדם הוא אדום, כן? בשר זה אדום.
לא רוצים את הלובן של המן שהוא כאילו משאיר אותם בסביבה רוחנית,
בסביבה רוחנית אבל מנותקת מהחיים הטבעיים.
אז הם אומרים, אומר רבי שם,
רק משם, ולכך התערבו לבשר ודגים וירקות,
שכולם שורשם ארץ ישראל.
אבל למן אינו חלק בארץ ישראל.
נכון? ולכך נאמר, המן כי זרע גד.
מה זה זרע גד? הוא אומר, פירשו בזוהר,
מה זוהר אומר? כמו שגד לא היה לו חלק בארץ ישראל.
אמרתם, כמו שבט גד אינו חלק בארץ ישראל, ככה המן אינו חלק בארץ ישראל. המן כי זרע גד,
ככה לא היה לו חלק בארץ ישראל.
כן המן, ולכך המן היה בה בזכות משה,
קילט לחלק בארץ ישראל, ולכמות מן הדבר שבארץ ישראל.
לכן המן היה יורד בזכות משה.
כי גם למשה אין חלק בארץ ישראל.
איפה משה נקבר באמת?
איפה זה? באיזה נחלה?
של גד.
משה נקבר בחלקה של גד.
אתה מבין, המן כזרע גד.
שייכים לגד לחוץ לארץ, המדרגה של גד, ושם משה רבנו ממשיך לחלקה, הוא נקבר גם, שם חלקת וחוקק ספו, נחלתו של גד.
הוא נקבר שם.
אז אתם מבינים, המן זה הנהגתו של משה, זה הנהגת המדבר, הנהגה רוחנית, שהיא מנותקת מהחיים של העולם הזה.
עם ישראל, כאילו, מה עשו בזה? רוצים להרגיש את החיים של הארץ, חיי ארץ ישראל,
רוצים לצאת מהלובן של המן לאדום של הבשר, בסדר?
עכשיו זה גם פותח לנו עוד שערים להבין פה.
מה עוד שערים זה פותח להבין?
נכון, איך?
אל ועל האדמה.
אל ועל האדמה. כן, אתה צודק גם את זה, תכף נראה את זה.
אבל עוד דבר, למה משה רבנו כל כך, פה הוא נשבר?
מה קרה שמשה רבנו פה לא מסוגל להאכיל כבר?
פה הוא אומר, אני לא יכול לעשות את העם הזה.
אנוכי ילידיתי הוא, אנוכי זה, כי מה? כי העם עכשיו,
עד עד עכשיו, משה רבנו היה יכול לאחוז את המקום שבו העם היה נמצא,
במדרגה שלו,
משה רבנו יכל לאחוז, הוא ילד כאילו את העם, ילד את המדרגה הרוחנית שלו, את מדרגת המן של העם הוא ילד עד עכשיו.
אבל עכשיו כשהעם רוצה מדרגת חיים חדשה,
רוצה אדום, רוצה בשר,
רוצה ירקות ודגים, רוצה את ארץ ישראל.
משה רבנו אומר: זה לא אני, זה לא המדרגה שלי, זה לא היכולת שלי. אני שייך למן, למדבר, אנוכי ילידיו, אני לא מסוגל לשאת אותו עליי.
כאן הוא נשבר, בעגל העולם הוא לא יישבר,
בכל מקום ביצרים הוא לא יישבר.
אבל כשההנהגה היא בהנהגה שלא מתאימה לו,
שהוא לא מסוגל אליה, מה זה מסוגל? יכול להיות שהוא מסוגל,
אבל מן הסתם הוא מסוגל. אני חוזר מהמילה לא מסוגל להגיד על משה רבנו.
כן, אבל כאילו לא מתאים לו, לא שייך אליו כרגע.
כרגע הוא שייך למדרגת חיים אחרת,
שהיא מנותקת ומנוטרנת מחיי עולם הזה, כן?
כן, כן, כן, ברור, ברור, זה קשור לזה, בטח, הכל מתקשר לזה, בטח.
מיד אחרי זה, מה קורה? זה במחנה, יהושע, משה, משה מכניס, זה בדיוק זה זה, זה ברור, זה לא, אולי, זה זה, ברור.
יש פה גם הרבה דברים שקורים סביב זה, השבעים זקנים קשור לזה, ודאי שאתה צודק, מאה אחוז, בטח.
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.
דעוד מדי מתנאים מי שמשה כבר לא ייכנס, כן?
הוא לא פונה למשה, כי משה לא יכול לתת לו את הבשר, נכון? הוא פונה להשם, הוא רוצה הנהגה אחרת.
עכשיו תראו, לכן גם הקדוש ברוך הוא,
אבל עדיין זה חטא.
אתם זה חטא, כי אתם כאילו, הם רצו ללכת למדרגה כאילו שהיא מעבר למה שהשם,
השם מנהיג אותם בצורה מסודרת. הוא אומר להם, אתם עכשיו במן,
לאט לאט תיכנסו לארץ ישראל לפי הדרך שאני אטווה לכם, לפי הדרך שאני אטווה לכם, כן?
לא, הם רוצים את החול, אבל לא את החול בצורה הנמוכה שלו,
אלא את החול בצורה של לחבר את כל התורה לחול. וזה מה שדייקנו בהתחלה, שהאספסוף אשר בקרבו יתאבו את האהבה.
הם רצו את האהבה, אבל זה גרם לבני ישראל,
הם הוציאו את האהבה של בשר מצד התאווה.
זה מעורר אצל בני ישראל רצון. רגע, יש דבר כזה שנקרא גם בשר,
יש דבר כזה כזה חומר, עולם הזה.
אנחנו רוצים אותו,
אבל לא מהתאווה של האספסוף, ממקום אחר,
מהמקום של לקחת את כל הקדושה של הר סיני ולהופיע בתוך הבשר הזה,
לחבר את הכל לשם.
לכן זה מופרד לבין האספסוף לבני ישראל,
זה עורר לבני ישראל את התשוקה הזאת לתאווה, אתם מבינים?
וזה מה שהוא אומר להם, זה מה שאמר משה רבנו על האדמה. מה זה על האדמה?
הישר אמון הייתה עונק על האדמה ולא אל האדמה. תראו את הקדושת לוי שמסביר פה,
איפה הקדושת לוי, תרדו למטה,
אנוכי הריתי, רבי יצחקל מלוי מברדיצ'ב, אנוכי הריתי את העם הזה,
כאשר יישאו ממני את היונק על האדמה.
מאין לי בשר יצ'דקדק, מאי זה לשון על האדמה? אל האדמה לא לומר.
ועוד איך שייך כאן אצל בשר על האדמה.
ואני ראה, כי משה היה תמיד משפיע שפע וחסד על ישראל.
אך שיצמצם השפע זה לא היה בבחינת משה.
משה הוא בבחינה של המדבר של שפע בלי צמצומים. ולקח המן שירד בזכות משה,
היה בו כל הטעמים מורה על בחינתו.
כן, בחינתו של משהו זה בלי צמצום.
והנה ישראל רצו בכאן בשר, וזה מורה על הצמצום.
ובחינת הצמצום היה בארץ ישראל.
וזהו שרמז על האדמה, כלומר באותה הבחינה הם רוצים ממנו, כאשר הוא בבחינת ארץ ישראל.
אז הם רוצים את הבחינה של המן בבחינת הצמצום של ארץ ישראל על האדמה.
אתם מבינים? והם רוצים את הבחינה של המן על האדמה בארץ ישראל.
בחינה שקולטת את כל הטעמים.
האם הם קיבלו את זה? כן, וזה הפירוש השני.
היה, היה, היה, אחד, אין לנו את הזמן לסיים את זה כמו צריך, אבל אני אגיד לך ממש שתי מילים.
הפירוש השני, מה הפירוש השני שאומר אור החיים הקדוש, אני ככה עושה את זה ממש מהר,
אור החיים הקדוש אומר,
מה משה רבנו הבין מהקדוש ברוך הוא? הרמב"ן אמר דרך הטבע, דרך הטבע אמרנו, בגלל מה? כי זה, הם רצו את דרך הטבע עכשיו,
זה מה שהם רוצים להסביר ברמב"ן.
לכן משה רבנו אומר איך הוא יגיע דרך הטבע.
בא ארוחה עם הקדוש אומר לא, משה רבנו הבין שהבשר יגיע במין אחד של בשר.
מין אחד של בשר רק.
ובמין הזה הוא יספק את כולם.
על זה בא משה רבנו הקדוש ברוך הוא אומר לו,
מין אחד של בשר ייתן מענה למי שרוצה צאן,
למי שרוצה בקר,
למי שרוצה עיל, למי שרוצה דגים,
אחד רוצה עוף. איך ייתן מין אחד של בשר? ייתן לכל כך הרבה אנשים,
כל אחד עם דורות שונות. איך מין אחד של בשר ייתן לכולם? זה מה שהוא לא הבין,
ייתן לקדוש ברוך הוא.
כלומר,
מה הוא הבין בעצם שעם ישראל מבקש את זה?
מבקש כאילו, לא את זה, שהקדוש ברוך הוא רוצה לתת להם,
להראות לתת להם באמת את מה שהם, את מה שהם ביקשו.
על האדמה את המן. כלומר, מין בשר כזה שיספק את כל הטעמים.
מה אומר לו הקדוש ברוך הוא? היקריכה דברי?
היד השם תקצר?
אני מסוגל לתת דבר כזה. אני מסוגל לתת מין בשר שכולל את כל הטעמים.
מה זה המין בשר שכולל את כל הטעמים?
כן, טוב, באור חיים הוא כותב פה,
נמצאת האומר שעיקר הפלעתו היה לצד שבעים דברי השם כי מין אחד של בשר
כן הבין החינם מאיתו לא נדלג עד השם תקצר הודיעו השם כי יש יכולת בידו לתת מין בשר שימלא כל תאוותם בו
והוא מאמר עד השם תקצר הוא יכול לתת מה זה המין הזה?
זה סלב אתם מבינים?
למה זה סלב?
כי סלב מה הוא בעצם אמרנו איפה המקום של הסלב?
לא המקום שלו בעיקרון זה באדמה כלומר הוא סוג של בעל חיים באדמה אבל הוא מסוגל לעוף אז יש לו צד שהוא מחובר לארץ
כמו מוחבר ארץ מוח בהמה,
כמו בקר, בהמה מחובר לארץ,
הוא גם עוף מסוגל לעוף,
ואיפה הוא עכשיו היה?
במים, טעם של דגים, בשר דגים.
אתם מבינים?
עוף דגים ורמה של בהמה.
כל הטעמים כלולים בו.
וזה עד השם תקצר, על זה הוא נותן לקדוש ברוך הוא. וזה הכל מתחבר ביחד, כי מה בעצם זה אומר?
שעם ישראל ביקש, מה שאמרו לנו פה,
ביקשים לראות את ארץ ישראל במדרגה של המן כי הם רוצים את הבשר את העופה של המן בארץ ישראל
עונה להם הקדוש ברוך הוא בדרך הטבע תראו שגם בדרך הטבע ארץ ישראל זה לא נס זה דרך הטבע זה מה שלפי הרמב״ן בדרך הטבע אפשר למצוא את הסגולות של המן כלומר למצוא בשר כזה שכולל בתוכו את תוך הטעמים שזה הסלב בתוך ארץ ישראל אתם סוגלים למצוא את המן בתוך התהליכים של ארץ ישראל טוב עד כמה
של של של
