טוב שלום לכולם אנחנו אמורים להתחיל ספר שופטים
אני רוצה בתור הקדמה לתת רקע מסוים לספר כחלק מנביאים ראשונים.
הגמר מסכת מגילה
בדף י"ד
נביאה ברייתא
ד' עמוד א' מסכת מגילה תנו רבנן
48 נביאים ו7 נביאות
התנבאו להם לישראל
כמה סך הכל היו?
48 נביאים ושבע נביאות.
בהמשך הגמרא שואלת שאלה,
ותו לא, לא היו יותר,
מביאה גמר הביתה אחת ומביאה הביתה השנייה,
ובשנייה כתוב,
רבי נביאים
עמדו להם לישראל,
כפליים כיוצאי מצרים.
ל-48,
פי שתיים יוצאי מצרים,
מצרים יצאו 60 ריבור,
מיליון ומאתיים אלף.
אז אם כן, לא רק ארבעים ושמונה, הרבה יותר.
עונה הגמרא תשובה. אלא,
נבואה שהוצרכה לדורות,
נכתבה.
ושלא הוצרכה לדורות,
לא נכתבה.
ארבעים ושמונה נביאים זה לא סך הכל נביאים שהיו בעם ישראל, אלא
מה שנכתב.
יהושע,
שמואל,
ישעיה, ירמיהו, וכך הלאה.
רש"י עושה חשבון מה זה ארבעים ושמונה נביאים,
שניים הוא לא יודע,
עושים להם השלמות.
וינוחנן אלק מביא קצת רשימון אחר. רש"י בשם באק עושה, בהלכות גדולות, כותב את ה-48' הללו.
וינוחנן אלק מביא קצת רשימה אחרת.
הרוב אותו דבר, אבל יש כמה הבדלים.
אבל אני רוצה להדגיש מה זה נבואה שלו צריכה לדור.
זאת אומרת,
ישעומר הרבה דברים מאוד חשובים.
ברמב״ם בהקדמה למשניות כותב תפקיד הנביא
להוכיח את העם.
להחזיר בתשובה. כותב רש"י פה מסכת מגילה י"ד עמוד א',
נבואה שהוצריכה לדורות,
ללמוד
תשובה או הוראה.
נבואה שהוצריכה לדורות, הכוונה היא ללמוד ממנה משהו.
תשובה,
או לחזור בתשובה, לעורר את הדורות הבאים לתשובה,
או ללמוד הוראות.
כן, פירוש ראשון למושג של מגילה שהוצריכה לדורות, נבואה שהוצריכה לדורות היא פרטים,
פרטי הנהגה,
פרטי דינים שלומדים משם.
דוגמה,
וקודשים את האישה בכסף,
מניין אני יודע שקידושי אישה בכסף, לפי הגמרא,
כסף כסף מהמכירה שבקנייה שאברהם קנה את
להרת המכפלה.
כתוב פה כסף, כתוב
באישה גם כסף,
בקידושי אישה אני אומר זה הכסף, דווקא בכסף אפשר, גם בכסף אפשר לעשות את הקנייה.
דוגמה אחרת
לפרטים הללו,
עונג שבת.
מניין שיש משבת מצוות עונג,
כתוב בישהו: "אם תשיעי משבת רגליך,
עשו את חפציך ביום קודשי, וקראת לה שבת".
וואלה. אם כן, גם
אם תשיעי משבת, אסור לצאת משבת יותר מתחום.
עשו את חפציך ביום קודשי, אלא חפציך ולא חפצי שמיים.
קראת לה שבת, כהרבה הלכות בדיני שבת לומדים
מישהו הנביא.
דוגמה נוספת,
אומרת הגמרא מצווה לקבל פני ערב
ביום טוב.
מנין?
שאותה אישה
שונמית שהלכה לאלישה בספר מלכים,
שהבן שלה,
שבזכות אלישה הנביא הגיע לאוויר העולם,
בזכותו ילדה, הוא הבטיח להם,
הוא בירך אותם וברכה נהנתה, נולד להם בן, והבן חלה והסתלק לו.
אז האישה חובשת את החמור, אומר לבעלה,
מדוע את הולכת לנביא לא חודש ולא שבת?
לא חודש ולא שבת, אם כן,
ופה אתה מבין שמה? שבחודש שבת הולכים לנביא,
הולכים לחכה,
הולכים לרב.
פה לומדת הגמרא דין שיש עניין לכת בראש חודש ובשבת וביום טוב לנביא.
אם כן, כבר כמה הלכות ראינו שלומדים מהדברים. כי נביאה שהוא צריכה לדורות, הכוונה היא נבואה
שלעוד דורות עולם, לומדים הרבה דברים מהנבואה הזאת.
זאת נבואה שנכתבה.
פירוש נוסף אפשר לומר, שכותב ללמוד תשובה,
או רע.
מה זה תשובה? ערך.
לומדים ערכים.
מאברהם אבינו לומדים הכנסת אורחים.
מחומש בראשית מהסיפורים לומדים השגחת השם בעולם.
מלחמת
ישראל במדיין, סוף חומש במדבר,
אומץ לב,
מסירות נפש.
מלחמות יהושע בכלל, אומץ לב, מסירות נפש.
מה זה ארץ ישראל?
אם כן, לומדים הרבה ערכים
מסיפורי הנבואה.
אז היו כבר שני פירושים.
שפירוש אחד אומר,
לימוד פרטי ההלכות.
פירוש שני אומר,
לימוד ערכים.
איזה ערכים?
אנחנו אפשר ללמוד מהתנ"ך. הרבה ערכים שם, כיבוד הוואים, המון המון ערכים אפשר ללמוד מהתנ"ך. לכן נכתבו הנבואות הללו.
אפשר להוסיף פירוש שלישי.
אומרים בתפילה:
ועל ניסיך שבכל יום עמנו.
מה הפשט?
אפשר שני פירושים אמר על המשפט הזה: ניסיך שבכל יום.
יש כל יום ניסים,
כל נשימה ונשימה,
כל אכילה ואכילה,
כל לידה,
כל דבר שיש לאדם, אדם הולך,
זה ניסים.
הרמב"ן סוף פרשת בו כותב,
כל החיים שלנו זה ניסים.
הרמב"ן פרושו על התורה סוף פרשת בו
כותב את הדבר שכל החיים שלנו זה ניסים.
רק יש ניסים שאנחנו רגילים אליהם,
קוראים להם דרך הטבע, כי הם מוטבעים במציאות,
הם רגילים.
ויש ניסים שהם לא רגילים, יש ניסים שהם מיוחדים.
קריאת ים סוף לא קורה לנו כל יום.
קריאת הירדן בזמן יהושע לא קורה כל יום.
קריאת הירדן בזמן אליהו שהלך עם אלישע לא קורה כל יום.
קריאת נהר, או קריאת הירדן כשאלישע חוזר מהפרידה מאליהו
לא קורה כל יום.
כשנהר גיני נקרא לפי רבי פלחס בן יאיר שהלך שמה,
זה לא קורה כל יום.
קורה, קרה כבר,
סיפרנו עכשיו כמה סיפורים שהיום נקרע, אבל
זה לא קורה כל יום.
זה ניסים בודדים.
אבל יש כל יום ניסים לעם ישראל, לכל יום כולו, אז הכל נס, ולכן פירוש הוא ניסיך שבכל יום עימן, שקוראים בכל יום ניסים.
זה פירוש אחד.
עכשיו, מה פירוש נוסף?
ישנם ניסים שהמשמעות שלהם,
שהאפקט שלהם, שהתוצאה שלהם, שההשפעה שלהם היא מתמשכת.
יציאת מצרים
הייתה אירוח.
חד פעמי.
אבל ההשפעה של ההשפעה אדירה, העולם השתנה.
העולם,
בזמן מצרים,
היה שיש אדונים ויש משרתים,
יש עבדים,
יש השבחה,
יש בחור השבחה שאחר הרחיים,
זה כבר, לא העלו בדעתם בכלל
לפרוץ את המסגרות. בית העבדים זה המושג.
לא רק שפחדו מהחיילים המצריים, פחדו שיתפסו אותם, עשו להם צרות,
בכלל לא עולה בדעתם.
אולי קצת דומה לקסטות בעוד.
שיש את הקסטות של טמאים, טהורים,
אין להם בעיה
לגור ברחוב ולא לחפש בתים.
כי זה, ככה מקבלים את זה, מקובל עליהם הדבר הזה.
אם כן, ניסייך שבכל יום עימנו,
זה ניסים שנעשו פעם אחת.
אבל ההשפעה שלהם,
האפקט שלהם,
לדורות עולם.
כשאצלנו במצרים לא היו מודעים לגודל של הנס,
איזה גדול ידוע, אבל כמה זה גדול.
אפילו באומת העולם, יציאת מצרים זה מוטיב של חירות,
של לשבור את העבדות.
כשהכושים באמריקה
רצוי להשתחרר מהעבדות לאיש הלבן,
השתמשו הרבה ביציאת מצרים.
אחר כך אני עבר את הדלת ואני חוזר.
וכן ואל ניסיך שבכל יום עימנו אפשר שני פירושים.
פירוש אחד אמרנו,
יש בכל יום ניסים.
פירוש שני אמרנו, יש ניסים שלהם השפעה, אפקט תמידי.
אמרנו יציאת מצרים כדוגמה, נושא מאוד גדול,
שהכושים מאמריקה למשל לקחו את המוטיב של החירות
כבניין אב למה שהם רצו לצאת מהשעבוד לאמריקאים,
וגם במהפכה הצרפתית,
השתמשו במוטיב של יציאת מצרים,
להשתחרר לשחרר את הווסלים והאצילים,
השתמשו
במהפכה של יציאת מצרים.
כי אני אסליח שבכל יום עימנו הכוונה היא לפי הפירוש השני ניסים שלם השפעה בכל יום.
לפי הפירוש השני מה זה נבואה שהוא צריכה לדורות?
האירועים שנעשו אז לא רק שלומדים פרטים כמו הפירוש הראשון שראינו כמו
כסף לקידוש האישה או לקשבת דברים כמו כל מיני פרטי ההלכות.
לא רק ערכים שלומדים כמו שאמרנו את הדוגמה כהכנסת אורחים טוב לב אומץ לב למלחמה
אלא
המעשים של נסוס פועלים בנו.
כשקראנו על יציאת מצרים,
כשקראנו על כניסת הארץ, כל הסיפורים הללו,
יש להם השפעה, לא הכתיבה שלהם, אלא המעשה שנעשה,
אז יש לו השפעה לדורות.
נבואה שצריכה לדורות, הכוונה היא, הנביאים
הקדושים אבחנו אירועים,
אבחנו אירועים שיש להם השפעה לדורות. דוגמה חנוכה.
כתוב היה נס חנוכה ולשנה אחרת
קבעו חנוכה. למה לשנה אחרת?
אז שאלה מפורסמת. התשובה היא פשוטה.
יש אחרי שנה שיש בזמן התעוררות של דברים. יש דברים שלא רק האירוע עצמו, אלא הזמן עצמו גורם.
ניתן ממצרים בחודש האביב.
חודש האביב זה התחדשות של כל העולם, כולל חירות, כולל כל הדורות.
יש לנו צ'אנס אדיר ביציאת מצרים כל שנה בליל הסר, לצאת מהמיצרים, לצאת מהמגבלות שלנו.
האירועים שנעשו אז ביציאת מצרים גורמים למדם את הדברים הללו.
כי הנבואה של צריכה לדורות לפי הפירוש הזה,
זו נבואה שיש לה משמעות,
כלומר האירועים שהיו, שיבחנו את האירועים הללו,
הם,
יש להם השפעה לדורות, נאמץ ממה שנעשו.
אז ראינו שלושה פירושים, מה זה נבואה שהיא צריכה לדורות? פירוש ראשון ראינו פרטי ההלכות,
פירוש שני ראינו ערכים מסוימים,
פירוש שלישי ערכים שנעשו אז, יש להם השפעה לדורות, יש להם,
מוצריכה לדורות, זה משהו שבנה בעולם ערכים,
כמו אמרנו תשובה,
כלומר, המעשה שנעשה אז קבע את הדברים.
אפשר לומר פירוש רביעי.
הפירוש הרביעי,
כשחז"ל, אנשי הקסטה גדולה כתבו את הנבואות. יהושע כתב ספרו,
שמואל כתב ספרו בספר שופטים,
קסטה גדולה, ישער ירמיה כתבו את ספרם,
קסטה גדולה השלימו את הספרים.
כשהם כתבו את הספרים הללו, הם קבעו מציאות. זה לא רק סיפור לנו מה היה,
לא רק זה כמו ספר שמספר שהיה פעם עליבבא עם 70 השודדים שלו,
זה לא רק מה שהיה,
אירוע שהיה,
עצם הכתיבה פעלה. רב צדוק מסביר לפי זה,
כתוב בגמרא שאומר,
יש תורה שבכתה תורה שבעל פה. תורה שבכתב יתא רשאי לומרה בעל פה.
תורה שבה הייתה רשאי לומרה בכתב.
אומר רב צדוק בספר יסיסאי לילה על פורים, בחלק שיש על הפורים.
הוא מסביר,
מה שנכתב זה נקבע בתור מציאות של קדושה ולכן הספרי קודש יש להם מיהול קדושה.
כי מה שנכתב זה, קבע מציאות של קדושה בעולם.
אירוע שהיה אירוע חשוב מאוד.
אבל אחרי שנים שראו שיש צורך לכתוב את זה,
אז בחנוכה, כשהכנסת הגדולה, לא,
סליחה, הכוהנים בשנותו דור,
שהיה סנהדריים,
ראו אחרי שנה טרות בלבבם באותו תאריך.
כשהכנסת הגדולה ראו שיש צורך באירוח קודשם, ראו שיש צורך באירועים הללו לדעת לדורות,
כי כשהם כתבו את זה בתנ״ך,
זה קבע משהו בכנסת ישראל,
זה קרה משהו בנשמה של כנסת ישראל.
אז גם האירועים קבעו וגם הכתיבה כתבה.
לכן אתה לא רואה מה בעל פה, על פה איזה צורת ביטוי אחרת של מה שהיה.
אתה יכול לקחת פסוק ולקרוא לכן הרבה רבנים
שמצטים פסוק בעל פה הם משבשים.
או שהם לא זוכים או שזה בכוונה.
מה זה בכוונה?
כי הוא לא רצון לומר פסוק בעל פה. מתוך התנ״ך אפשר לקרוא.
ותורה
שבעל פה
דבר שתורה שניתנה להיקרב ולא להיכתב אי אפשר לכתוב אותה כי התוכן שלה זה משהו חייך רענו אתה בתוכנו הרב תודאיה אומר
רענו אתה בתוכנו אנחנו לא עם הספר אנחנו עם החיים יש לנו חיים של תורה
אז יש בתורה דברים כתובים יש לנו גם חיים של תוכן חיים שלנו אנחנו מוציאים את ההלכות את הדרשות מה לעשות מה זה שבת מה זה חגים
איך מתנהגים בנזיקאות נזיקין אבל זה תורה שבעל פה
זה לא תורה שבכתב.
וכאשר חז"ל כתבו את התורה שבכתב, כותב רב צהדוק,
הם קבעו סוג חדש של קדושה.
מהתנ״ך יש דברים טובים, יש דברים שבעל פה,
דברים שבכתב, אתה רשאי לומר בעל פה, דברים שבעל פה אתה רשאי לומר בכתב.
אתה יכול לכתוב לעצמך שלא לשכוח, יש ספרי,
ספרים שנכתבו פעם,
ספרים שרומנים אי פעם,
אבל דברים שאתה לא חושב לומר בכתב, כי הקדושה של דברים שבעל פה זה בעל פה,
שבכתב זה בכתב, כשאתה כותב אותם אתה מצמצם אותם.
אבל חזרה אל רבי זמן רבי עוד הנשיא, ראוי שיש צורך לומר את הדברים בכתב.
מי שעלול לשכוח, אז הם כתבו,
קבעו קדושה חדשה שגם בספר הש"ס,
תלמדו לשיקה,
סתור לבזות אותו,
יש בזה גם קדושה.
כשחבר את זה, אבי דיוסי קבע את הדברים הללו, אז הוא קבע שיש קדושה חדשה בעולם,
שזה הבעל פה שנכתב,
שילוב של הדברים.
אז אם כן, מה זה נבואה שצריכה לדורות לפי הפירוש הזה?
שהכתיבה פעלה פעולה.
לא רק הפרטים, לא רק הערכים,
לא רק הניסים שנעשו פעם, אלא הכתיבה שזה, זה לצורך דורות.
בפירוש חמישי שאפשר לומר,
מבוסס, כולל את כל מה שאמרנו עד עכשיו.
יש ערכים שלומדים, יש פרטי דינים שלומדים,
יש סיפורים שיש להם משמעות לדורות,
והכתיבה פעלה את הדברים. כשאנחנו קוראים את זה היום,
זה מעורר את מה שבתוכנו.
כשקוראים את ספר יהושע,
אז כשיהושע כבש את ארץ ישראל, עושה פעולה נשמתית.
עם ישראל,
כשצאנו מהר סיני,
מהר הקדוש ברוך הוא למשה,
אני זוכר את הפסוק, לכו לכבשו את ארץ ישראל.
תעלו בהר השם.
ואז חטא המרגלים, עיקב אותנו הרבה שעה במדבר, אבל
תורה צריכה את ארץ ישראל.
כל דבר בעולם יש עשן,
עולם, שנה, נפש. יש את העולם שזה האנשים,
את השנה זה הזמן ונפש, סליחה, עולם זה הגיאוגרפיה, הקרקע,
שנה זה הזמן והנפש זה בני אדם.
תורה צריכה, אומר הכוזרי, צריך כמשאל הגפן, צריך את האדמה המתאימה,
את השתיל הנכון, את העיבוד,
צריך את ארץ ישראל, זו האדמה שעליה אפשר לגדל את העם ישראל.
אז אם כן,
יהושע לומדים מה זה ארץ ישראל?
כשבאים ליהושע, אנחנו רואים מה זה כיבוש הארץ, רואים כמה זה חשוב.
עכשיו, לא רק שלומדים בצורה שכלית,
דרך המודעות, אלא זה מעורר בתוכנו את התת מודע שלנו, את הערכים שגנוזים בנו.
אחרי בצינות של המאתיים שנה האחרונות השתמשו הרבה במדינה המכבי, בר כוכבא,
כי זה ערכים שישנו אצלנו אלפיים שנה, יצרנו לגלות,
לא לחמנו נגד הרוסים, נגד הפרסים, נגד... היו ניסיונות להילחם, כן, אבל דרך כלל הפסדנו בקרבות הללו.
גם בתחתיו קצת ניסיונות להגן על העם, אבל זה לא היה מוצלח כל כך, הגבורה לא הייתה גבורה בעם ישראל, זה הגבורה שהצליחה.
כשחוזרים לארץ מתעורר בני המכבים, בני בר כוכבא,
בני רבי עקיבא שהיה בחפ"ק של בר כוכבא.
זה ערכים שדמוהים בנו,
גנוזים בנו, וכשאתה קוראים את הספרים האלה זה מעורר אותנו.
לכן שבגלות לא כך למדנו תנ"ך.
למדו הגדולים, אבל ציבור לא קראת תנ"ך.
חזרנו לארץ, התעורר ללימוד תנ"ך מחדש, כי הערכים חיים חוזרים לחיות בנו, כל הערכים הללו. כי דבר שאתה צריכה לראות לפי הפירוש הזה,
הדורות קוראים את זה ומתעוררים לערכים הללו.
ואז זה חי בתוכנו.
אתה הולך היום בחובות ירושלים או בכל מיני מקומות, אתה אומר, זה הפסוקים, מה שכתוב בתנ״ך, הנה זה המקום הזה, פה נעשה הדבר הזה.
וואו, זה
מכהה את התנ״ך, זה עושה אותך אחרת לגמרי.
וכן, ספר שופטים, למשל, שמתחיל עם הכיבוש של יהודה, ואחר כך עם הכיבוש של יוסף,
לאו דווקא השופטים הללו,
אז זה מתחיל עם שבטי המלכות.
משיח בן דוד, משיח
שבן יוסף.
כל הערכים הללו זה עם השבטים הראשיים,
השם אומר להם לכבוש את הארץ.
לכן, לבואות צריכה לדורות, הכוונה היא,
כל מה שכתוב בתנ״ך זה ערכים,
זה אירועים,
זה הלכות שנמצאים בתוכנו ולדורות עולם זה מחייה אותם.
כשהם קוראים את הדברים זה מתעורר בתוכנו.
מגן הת פה פחות או יותר הקדמה,
מה זה התנ״ך בכלל, מה זה הנביאים הראשונים.
יש רמה של תורה,
יש רמה של נביאים ראשונים, רמה של הנביאים אחרונים.
כעת נעבור קצת לראות למה הספר נקרא ספר שופטים.
אז בהקדמה לספר יהושע דיברנו על כך
שיש אפשר להסביר שזה יהושע וספר שמואל לפי מי שכתב אותם.
אבל זה בלתי אפשרי.
למה?
הוא כתב את ספר שופטים לא השופטים,
שמואל כתב אותו.
הוא כתב את ספר מלכים, שכנסת הגדולה.
וגם את ספר שמואל מי כתב?
שמואל חי באור קושי שמואל א', שמואל ב״י הוא כבר לא אחר, כבר נפטר, ודאי הוא לא כתב את מה שהיה אחרי פטירתו על דוד המלך, שאר הדברים שהיו אחרי פטירתו.
דוד בזמנו לא היה מלך, אחרי שהוא נפטר שמואל,
אז נהרג שאול
בגלבוע ואחר כך נהיה דוד המלך.
דוד לא המלך בזמנו של שמואל, אז יותר מחצי ספר הוא לא כתב.
וכן בהכרח השמות לא נובעים מההנהגה,
מהמנהיג.
צריך לומר כנראה זה מההנהגה, מה הכוונה?
אמרנו שהתנ״ך זה נבואה שהוא צריכה לדורות.
יש הרבה דרגות לנבואה.
התורה היא תורת משה.
משה כתב אספקלריה מהירה את התורה.
הוא ראה דברים ברורים.
הנביאים הראשונים ראו דברים לא כך ברורים.
הרמב״ם שמתאר את מעמד הנבואה.
הוא אומר שמה בין משה לשאר הנביאים? כמה הבדלים. אחד ההבדלים שמשה רואה כי עומד פנים פנים דיבר ה' עם משה.
שאר הנביאים הגוף מזדעזע וכמו ישנים אולי מתעלפים.
זה נראה,
איך אומר, חסר משוגעים אנוכי.
יהושע אליהו נראה, למי שלא הכיר אותו, כמו משוגע.
הלך עם חבל
באזור אור, עזרו במותניו, כזה, חבל כזה.
זה נראה מאוד משונה.
זה קדושה, שהגוף לא יכול להכיל אותה, לכן הגוף צריך
לישון.
הגוף מפרכס, כותב הרמב״ם.
אז אם כן, יש הרבה רמות בפרקוש, הרבה רמות בנביאים ראשונים. יהושע, לכאורה, אנחנו לא מתארים אותו כנביא,
כמנהיג.
אבל האמת שהוא היה נביא, תלמידו של משה רבנו, לפני משה כפני חמה,
פני יהושע כפני לבנה.
הוא היה הנביא השני למשה רבנו.
זה רמת נבואה אחרת.
בספר שופטים זה רמת נבואה אחרת.
ושמואל זה רמת נבואה, מלאכים זה רמת נבואה אחרת.
השם שופטים אומר שזה לא בן אדם אחד.
נכון ששמואל כתב את זה, בתנ״ך זה לא כתוב.
בגמרא הבאה כתוב ששמואל כתב
ספר שופטים, אבל בספר עצמו בתנ"ך לא כתוב מי כתב את הספר.
בכלל שמואל הוא מוזכר בספר שופטים,
מוזכר בתחילת ספר.
שמואל, לא בתחילת ספר שופטים.
כי שופטים זה עוסף של אנשים,
ורמת הנבואה של שופטים הייתה מהנביאים החשובים.
יש לנו נביאים ראשונים ונביאים אחרים. נביאים ראשונים זה הרבה סיפורים.
יהושע זה כמעט רק סיפורים.
שופטים זה רק סיפורים.
שמואל, מלכים, סיפורים.
הנביאים הראשונים המעשה,
שהיה זה מה שמסופר בספר,
משעיהו ירמיהו יחזקי זה כבר
אפשר להגיד מסות של פרוזה בספרות של היום,
כוונה היא דברים שנאמרו לו זה לא משהו שהיה,
זה משהו שהיה ברוחניות הוא חזה דברים הוא כותב אותם,
אבל בספר יהושע המעשים שהוא עשה
זה הייתה נבואה,
בספר שופטי המעשים שנעשו הייתה נבואה זאת אומרת
שגם מעשים שנעשו אנחנו עכשיו במלחמת מקרבות הברזל או איך קוראים למלחמה שלנו עכשיו
אז מגדירים את זה כאירוע תנ"כי יכול להיות יכול להיות אבל
אין לנו נביא שיגיד לנו את הדבר הזה
אבל בזמנם שהוא כבש את יריחו
ושהוא כבש את העי זה אירועים אירועים למשמעות זה נבואת המעשה עצמו הוצלח לדורות האירוע שהיה הוצלח לדורות
לכן זה מה שיכתב בספר יהושע הרבה דברים לא כתבו
הוא כבש כמה, שלושים ואחד מלכים, רוב הסיפורים לא כתובים, כתוב, עבר
ללבנה, כבש אותה, עבר ללבנה,
כבש, מעלה לבונה, כבש, על הר,
כל מיני אירועים, תפוח, כבש.
גם חלק לא כתוב שהוא כבש בכלל,
רק ב-31 המלכים, אתה רואה שמות, רגע,
מה עושים עם השמות האלה פה?
הוא כבש אותם, והסיפור לא מסופר,
מה שהיה שם בקרבות.
כי התנ״ך לוקח כמה דברים, הנביא לוקח כמה דברים שחשובים לנו לדורות,
זה מה שהוא כותב.
והיורים עצמם היו
בעל ירוח הקודל ברמה של נבואה.
גם ספר שופטים.
ספר שופטים זה אוסף של אנשים,
אחד קראו לו עודניאל בן גירה,
אחד קראו לו שעמגר בן ענת,
דבורה ואהוד,
דבורה וברק, נכון?
לקח שמשון וגדעון.
אוסף של אנשים,
שחלקם לא בדיוק היו בידי אחים גדולים,
אתה גמר שלושה קלי עולם היו.
מי הם?
יפתח,
גדעון ושמשון.
גדעון אומר, אתמול אבא אמר לי בליל הסדר שלנו ממצרים.
הוא אומר למלאך, מה, לא ידע שצאו ממצרים?
לקחת את הסיפור? רק אתמול נודע לך?
כן.
אז הוא היה הכי מתאים בדור לאורך הקודש, לנבואה,
אבל הוא לא היה...
חשש שהוא לא גמר כנראה עד התקופה הזאת.
זה רמת, רמת ההנהגה הייתה ברמת ההכרה,
הרמה נמוכה.
אז מה כן היה בשופטים האלה?
אומר הנביא לגדעון, לך בכוחך זה בהושעת את ישראל. באיזה כוח?
אז אומר רש"י, בכוח של הלמטה זכות על בניי.
כתוב שאת ניהל בן קנה, שעט בתוכו אמורות גדולות,
די תשעשו ידע, כן?
כדי שהלכות, בכוחו כבר תגמרה בתמורה.
אבל מה זה המשפט שהוא שפט?
אז הרש"י מסביר,
הוא הסביר שאם ביציאת מצרים היו ראויים,
מצבנו לא היום לא שונה מיציאת מצרים. אז עבודה זרה וגם היום
הרבה עובדים עבודה זרה.
כמו שהוצאת אותם, תוציר אותנו.
ואם הם לא היו ראויים,
אז גם תציע אותנו.
אם היו ראויים גם אנחנו היו כמוהם. הם לא ראויים גם
תושיע אותנו. כלומר, הוא לימד זכות על הדור.
המשפט הוא לא משפט בין שני אנשים שהם רבים
והוא עושה סדר ביניהם.
משפט אולי גם זה, אבל
משפט עיקר בקשר שופטים אנשים שמוצאים את הזכות בעם ישראל,
ובכוח הזכות הזאת שעם ישראל יש בדור שלנו
להשיע אותו מידי יבין מלך חצור, מידי,
יודע, עגלון מלך מואב,
אז בכוח הזכות הסגולית הזאתי
תושיע אותנו.
מגילת רות היה בתקופת שופטים.
חזרנו מבצען זה בועז,
לפי חלק מהדעות,
ובועז היה גדול הדור ודאי, לאור הגדול תמיד, היה גדול אמיתי.
היה רעב גדול בתחילת מגילת רות.
למה היה רעב?
אז כתוב בחז"ל שהכרוך חיפש גרוף, לא גרופית של שקמה שיכולה להישבר, צריך לקרוא גרופית של
זית.
חיפש עץ חזק כדי לתלות עליו את המעמסה של הרעב והוא לא יישבר.
ובועז מצא,
כלומר כמה דורות חטאו לפני זה,
שהגיע בועז, למה כרוך הוא מגיע עכשיו,
שמגיע יהיה הרעב, הם יחזיקו מעמד.
בסדר.
עוזבים את הארץ ככה גדולי הדור, נשאר בארץ כל הפשוטים.
והרעב מפסיק.
למה הרב מפסיק חזרו בתשובה?
לא כל כך פשוט.
כתוב שבועז
בלילה שמר על הצון, על החיטים שלו, בשדה שלו.
למה שמה? כותב רש"י מגילת רות.
כותב רש"י שלא יהיו גנבים.
הדור עם פרוצים בגניבה.
אז למרות שפרוצים בגניבה הפסיקה רעב, לא רוצים שחזרו בתשובה.
גם מבחינת צניעות, אז בועז אומר לרות,
תיזהרי מהבחורים שלי, הוא הזהיר אותם, אל תיגעו בה, הזהיר את הבחורים, אל תיגעו בבחורה הזאת.
זה מה שמצבם לא היה כזה, לא קדושי עליון.
אז למה הפסיק הרעב?
אומר רבי שלמואל קבץ, בספר שלו על מגילת רות,
כי יחזוק בארץ ישראל.
למרות הצרות הכלכלה, למרות הצרות של הרעב,
למרות בעיות, איך אומרים, ביטחון וכלכלה,
נשארו בארץ, לא עזבו את הארץ, כמו גדולי הדור, כמו אלימלך, חילון וחילון, שעזבו את הארץ.
איך לא ללכת כמו לעסק, כמו שעכשיו יש אנשים שעוזבים לחוץ לארץ.
לקנדה, לארה״ב, יותר נוח לי לחיות בארה״ב מאשר בארץ.
והציבור הפשוט יישאר בארץ.
אז בועז עדיין ללמד זכות על עם ישראל, שופטים זה לימוד זכות על עם ישראל.
זה הנהגה מסוג אחר, יש הנהגה של יהושע, זה רמת השראת שכינה אחת.
ויש השראת שכינה ברמה של שופטים.
בשופטים לא הייתה בהם יכולת לבטא את זה בכתיבה.
אף אחד מהשופטים לא היה יכול לבצע, אם היה יכול, היה כותב את זה.
באמת שב-48 הנביאים שרש"י כותב,
אין כמעט נביא תקופת השופטים. היחידי שהוא כותב זה פנחס.
בגמרא, מגיל עדף י"ד, שהוא מביא את רשימת 48 הנביאים,
הוא כותב את פנחס.
זה יהיה פסוק, "והיה על איש האלוקים להוכיח את ישראל",
פרק ב', מג', אני לא זוכר, בספר שופטים.
אפילו השם שלו לא כתוב, כתוב "איש האלוקים",
אומר רש"י זה פנחס.
אז למה הוא לא כתב?
לכתוב נבואה לדורות זה רמה אחרת.
כשהרמב"ם כותב את בהלכות הנבואה, מה זה נביא, אז הוא מדבר על רמת נבואה כרמת חיים,
לא כנבואה של שליחות.
יש נבוא אדם חי ברמה גבוהה של רוחניות.
ויש מעט נביאים, הרבה שמונה נביאים, שהיו נביאים של שליחות.
זו רמה אחרת של נבואה.
בזמן השופטים לא היה רמה של נבואה.
בגלל שהיו נביאים, אולי בכלל לא היו נביאים.
דבי הכהן דנים גם כן, הרש"י כותב אותו, אם היה נביא או לא היה נביא,
איזה שנים של הנביאים.
רוב הציבור היה פשוט מאוד, אמרנו, עובדי עבודה זרה,
וגם היה מלחמות האחים בתוך התקופה הזאת.
ולמרות זאת,
רק בסוף תבואת השלטים שבועל כותב את התקופה.
כי מבחינה רוחנית היה מצב מאוד קשה.
דבורה השווה תחת התומר, אז מה זה דבורה?
דבורה זה הדבורה של עפה.
שעם ישראל, אם אישה משופטת את עם ישראל,
תחת אותו מה שהגברים שווהם אליה לא ייחוד,
או כתוב בגמרא, לא ייחוד עם הגברים שמסתתרים איתה בחדר,
אז
רמה מאוד נמוכה של נבואה.
זיבורית, זיבורית זה גם ביטוי לדבורה, אני חושב.
דור היה נמוך מאוד בחנה רוחנית,
מאוד נמוך. נכון שדבורה יש לה שירה שכתובה שם.
הייתה לה כנראה,
הייתה לה גדול קדושה, הייתה אישה טהורה מאוד, כן.
הדור עצמו לא היה ברמה ראויה.
אז אם כן, ספר שופטים זה הנהגה שיקראת שופטים. יש הנהגה שנקראת יהושע,
הנהגה רוחנית של נבואה שנקראת שופטים,
שאין להם יכולת להביע את מה שקורה להם בצורה של ספר.
הם שופטים את העם, מוצאים את הזכות בעם ישראל, יוצאים למלחמות בשביל עם ישראל.
שופטינו, מלכינו, כן.
וספר שמואל, שמואל, כל ספר שמואל גם כן,
זה הנהגה של שמואל.
שמואל כבר לא היה, אבל הנהגה רוחנית של שמואל הייתה בתקופה כנראה כל ספר שמואל. מלכים זה ספר אחר,
שמלכים הנהיגו אותו, ויש שם הרבה נביאים,
אבל לא נקרא ספר אליהו, לא נקרא ספר אלישע,
זה רמת הנהגה אחרת.
אז אם כן, יהושע רמה אחת, שופטים רמה שנייה, שמואל רמה שלישית, ומלכים
רמה ערבית. שם המעשים היו בקדושה ובבית הערב.
נזכה לתרומם בדורות שלנו ולהבין את מה שקורה איתנו,
לקדושה ונלמד מתוך ספר שופטים את ללמד זכות על עם ישראל,
קודם כל על עצמנו,
על עם ישראל כולו.
לראות עם ישראל בנשגבותו כעם ישראל למרות הרמה הרוחנית
שיש ברוך השם את בית המדרך העיר, אבל יש הרבה שלא.
כמה הפשוטים הללו ציינים למלאכה מוסרים את הנפש.
גם עם ספר שלו ללמוד משופטים את הדברים הנכונים ולהתגדל את השם.
נבואה שלא צריכה לדברות, לגדל נביאים בת השם מתוכנו.
בשורה טובות.
::::::::::::::::::תתת
