מוריי ורבותיי שלום עליכם מה נשמע אנחנו זוכים ברוך השם ללמוד שוב ביחד
לימוד משותף פרשה ונפש בחבלי משיח
מתורת מורנו ורבנו הרב אלישע וישליצקי זצ"ל
זכותו תגן עלינו
והפעם אני רוצה לפתוח בחידון התנ״ך
סוג של חידון התנ״ך
פרשת בעלותך
פרשת בעלותך בשלישי של הפרשה יש פרשי
מאוד מאוד ידועה ואני רוצה להעלות בפניכם איזה שאלה שעלתה לי בעקבות הקריאה של הפרשה
ככה נפתחת פרשת פסח שני שלישי פרק ט' פסוק ה' וידבר אדוני אל משה במדבר סיני בשנה השנית
לצאתם מארץ מצרים בחודש הראשון
לאמור ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו בארבע עשר יום בחודש הזה
בין הארבעים תעשו אותו במועדו ככל חוקותיו וככל משפטיו תעשו אותו ואז כתוב וידבר משה אל בני ישראל לעשות הפסח
ואז מגיעה קבוצה של אנשים שבאים בביקורת בהפגנה ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה ניגרע לבלתי הקריב את קורבן אדוני במועדו בתוך בני ישראל ויאמר עליהם משה עמדו וישמעה מה יצווה אדוני לכם
המתינו קטנה ונראה מה יגידו לי. טוב,
ואז יש את פרשת פסח שני, פרשה מרתקת בפני עצמה, מאוד מעניינת. עכשיו, מה חידון התנ״ך שלנו להיום?
הפרשה הזאת
נאמרת מתי?
בשנה השנית
לצאתה ממצרים, בחודש הראשון.
מה זה אומר? איזה חודש זה?
יפה.
ואיך נפתח ספר במדבר?
אתם זוכרים?
חודש אייר.
בוא רק נזכיר למי שלא אוחז כל כך בדברים ככה בעל פה.
וידבר אדוני אל משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם ארץ מצרים לאמור. איהו, מה זה?
מה הולך פה?
בפרק ט' אנחנו מתחילים בחודש ראשון של השנה השנית
ובתחילת ספר במדבר אנחנו מתחילים מהחודש הראשון של החודש השני.
מה הולך פה?
יפה מאוד, יפה אמרת.
רש"י כותב כאן בפרק ט'
בפסוק א',
בחודש הראשון,
פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר.
למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה.
יפה.
אז בכל זאת, מה השאלה שעולה בכל זאת?
ישר שיש לנו לא מוקדם, אין מוקדם ומאוחר בתורה,
מה השאלה שעולה לכם?
למה בכל זאת הוא פתח בפרשייה הזו פה ולא שם, נכון?
גם אם אתה אומר שאין מוקטם ומאוחר בתורה, זה לא אומר שזה רנדומלי.
ככה החלטתי וזהו.
אלא יש פה איזה היגיון. אז מה רש"י כותב?
ולמה לא פתח בזו?
מפני שהיא גנותן של ישראל.
הפרשייה הזו של פסח שני היא גנותן של ישראל. למה גנות?
שכל 40 שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד.
זאת אומרת, היה את הפסח של השנה הראשונה של יציאת מצרים,
והיה את הפסח של השנה השנייה הזאת,
ותו לא, אין יותר פסח.
למה?
למה לא היה עוד פסח?
למה לא הקריבו עוד פסח?
לא הקריבו פסח בכלל.
כן, על זה הגנות.
שכל 40 שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד.
זהו,
מה קרה?
אז היו להם סיבות מקלות,
בגלל שלא יכלו למול במדבר,
ומי שהוא ערל לא יכול לאכול את הפסח, לא יכול,
אז אפשר להגיד שכל הסיפור היה בגלל חטא המרגלים.
זאת אומרת, אפשר להסביר פה כל מיני דברים. זאת אומרת, זה בעצם סוג של גנות שקשורה לכך שהם לא נכנסו מיד,
וזאת הסיבה שהיה פה איזה עניין שקשור לגנות שלהם.
אבל,
וכאן אני רוצה לחבר פה שני כיוונים מאוד מעניינים.
אחד של הרבי,
הרבי מלובביץ' זכותו יגן עלינו,
בשיחה מאוד מאוד ידועה שלו משנת תשמ"ד,
תשמ"ד, 1984 למניינם, הרבי מלובביץ' נותן שיחה עם רעיון מאוד מאוד ידוע, מאוד מרכזי בעולם החסידי,
ודרך הרעיון הזה אני רוצה שניגע בכיוון מעניין שהרב אלישע לוקח,
שזה מה שנקרא מיסודות משנתו,
אבל הרבי טוען טענה מעניינת. הוא אומר שהגנות היא אחרת.
הגנות היא לא הגנות שהם לא יכלו לעשות את הפסח
ועשו רק את זה.
אני רוצה להקריא את לשונו הקדושה של הרבי,
ומתוכה אנחנו נגיע לדברים של הרב.
אז הרבי, בשיחה מאוד מאוד ידועה,
אומר שהרעיון של פסח שני הוא אולי אפשר להגיד אחד הרעיונות הכי יסודיים בחיים.
הרעיון הוא שאין ייאוש בעולם כלל.
זה הרעיון של פסח שני.
שום דבר לא אבוד.
אני אקריא את לשונו של הרבי:
"מכאן למדים אנו הוראה נפלאה,
שכאשר יהודי מרגיש שחסר לו משהו בעניין הקשור ביראת שמיים,
בתורה ובמצוותיה אינו סומך על אף אחד,
לא על משה רבנו ואפילו לא על הקדוש ברוך הוא" כביכול, ככה רבי אומר.
"ואינו אומר אין לנו להישען אלא על אבינו שבשמיים",
אלא צועק ותובע,
למה ניגרע?
לא לסמוך על אף אחד,
לא על הקדוש ברוך הוא, לא על משה רבנו.
הרבי מוסיף,
לא זו בלבד שבקשה ותביעה זו
אינה הפך התורה חס ושלום,
אלא אדרבה,
התורה צוותה להתנהג כן
על ידי אנשי כנסת הגדולה,
שתיקנו שכאשר יהודי מבקש את צרכיו מהקדוש ברוך הוא בעת תפילת העמידה, יאמר בתפילתו,
את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח,
כי לישועתך קיווינו כל היום,
תחזינה עינינו בשובך לציון.
ואינו מסתפק בכך שמבקש ודורש זאת בתפילה אחת,
אלא חוזר על בקשה ותביעה זו בכל תפילה ותפילה, כמה פעמים בכל יום.
בני ישראל מבקשים וצועקים יחד עם דוד המלך, דוד מלכה משיחא.
ונמצא שעל ידי זה שישראל מבקשים וצועקים על הגאולה,
פועלים הם שהגאולה תבוא במהירות ובזריזות יתרה מכפי שהייתה באה ללא בקשה ותביעה זו.
והייתי אומר,
אני מוסיף על דברי הרבי, לא רק בתביעה ותפילה,
אלא פועלים בפועל כדי שזה יקרה.
לא מחכים שמישהו יסדר להם את זה, הם פועלים בעצמם.
אז הרבי מסביר במקום אחר שהגנות
שיש פה בסיפור הזה
היא שעם ישראל לא תבע וביקש בכל 39 השנים,
למה לא עשינו פסח?
זאת הגנות.
הגנות היא לא זה שהם לא יכלו לעשות.
למה יהודי שיש לו כל כך הרבה כוח ויכול לגרום לכך
שפסח שני, מה זה פסח שני?
לא שמעת על המושג "עבר זמנו בטל קורבנו"?
היו אנשים תמהים,
מאיזושהי סיבה, לא יודע למה,
אומרים לך "אתה לא יכול לעשות פסח"
מה זה שונה מעבר זמנו בטל קורבנו?
אלא שליהודי יש כוח
לשנות את המציאות.
ואפשר להגיד,
וכאן אנחנו ניכנס לסוגיה דרך מה שהרב,
הרב אלישע עצמו לימד שאחד אולי אפשר להגיד הקליפה
הכי עמוקה שעומדת נגד היהודי בעולם
זה קליפת הייאוש.
יהודי
ויהדות ואמונה יהודית זה ההפך של הייאוש.
זה לעומת זה עשה אלוקים.
ראשית
קודש ישראל להשם ראשית תבואתו.
מי הראשית של לעומת זה של עם ישראל?
ראשית גויים, עמלק.
מה הסוד של עם ישראל?
אין ייאוש בעולם כלל.
למה ניגרע?
זה הסוד של עם ישראל.
מה הסוד של עמלק?
ספק
ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוהים.
עמלק תופס את אלה שמתייאשים,
מתלבש עליהם ואוכל אותם.
וככה מכניס הרס של ייאוש בתוך כל עם ישראל.
ומה לעומת זה יש לעם ישראל?
אין ייאוש בעולם כלל.
אין ייאוש.
רבי לישעיה הרבה פעמים חוזר על רעיון של רבי צדוק כהן מלובלין,
שהיהודי הראשון
שנולד בעולם,
יצחק שנימול לשמונה,
הוא היה משימה בלתי אפשרית.
הוא היה כמעט אחרי ייאוש הוחלט.
והוא מה שנקרא הצחוק.
הצחוק
הוא שנפרצו כל הגבולות, החוק יצא,
ונולד עם ישראל.
כלומר, מבחינה ריאלית לא היה סיכוי, היה ייאוש.
והייאוש בעצם הוא הזה לעומת זה של האמונה של עם ישראל.
עכשיו,
אנחנו ניכנס לסוגיה הזו אצל הרב אלישע, ואצל הרב אלישע זה היה סיפור מאוד מעניין בפני עצמו.
הוא הולך לכיוון שזה לא כמו הרבי,
אבל לכיוון
מאוד אקטואלי.
מאוד אקטואלי, מאוד מעניין.
בואו ניכנס לעניין הזה.
ככה,
הוא מביא את הפסוקים של תחילת פסח שני,
אנשים שהיו טמאים לנפש אדם, לא יכלו לעשות את הפסח וכולי.
אומר הרב ככה, האנשים הללו קרבים לפני משה.
הם לא מדלגים ולא מטשטשים את היותם טמאים לנפש אדם.
לא משנה מהי סיבת הטומאה.
אם זה גורם לכך שאי אפשר להקריב את הפסח במועדו, זה מלמד שמצב זה אינו אידיאלי.
אבל בכל זאת הם שואלים, למה נגרע לבלתי אקריב את קורבן השם במועדו בתוך בני ישראל?
אז הוא מאיר כאן הערה פרשנית מסוימת.
ויאמר עליהם משה עמדו ואשמע מה יצווה השם לכם.
רש"י לומד מפסוק זה על גדולתו של משה.
כתלמיד המובטח לשמוע מפי רבו,
אשרי ילוד אישה שכך מובטח,
שכל זמן שהיה רוצה היה מדבר עם השכינה.
ממשיך הרב אלישע.
משה רבנו הצינור,
שדרכו התורה ניתנת לעם ישראל ודרכו מופיעה פסיקת ההלכה לציבור. עם זאת,
הפסוקים הבאים הם מענה אלוקי שמתחדש אך ורק
בעקבות פנייתם של אותם אנשים שהיו טמאים לנפש אדם.
כל ההלכות שנוגעות לפסח שני נוצרו והתחדשו בעקבות פנייה זו.
ואז
מופיע במדרש ספרי מושג מפתח בתורת הרב,
תורת הרב אלישע.
מושג מפתח לדור שלנו.
הסכיתו ושמעו.
אמר רבי חידקא בשם רבי שמעון השקמוני,
ראויה הייתה פרשת טמאים שתיאמר על ידי משה.
אלא,
למה זה לא נאמר על ידי משה,
אלא מי שהניע את התהליך זה אותם טמאים?
מה התשובה?
אלא שמגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייו, לשון הספרי.
מה זה אומר מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייו?
מה פירוש?
תרגישו חופשיים,
תבטאו את עצמכם.
כן, זאת אומרת,
אני אחזור למי שלא שמע בבית,
שהטומאה שהם היו טמאים בה הייתה טומאה של מת מצווה, לדוגמה, זאת אומרת, הם לא עשו איסור
ולכן הם היו זכאים והקדוש ברוך הוא גלגל זכות על ידם.
אבל בואו נברר את המושג מגלגלים זכות על ידי זכאי במהות.
אני לא מדבר על האירוע הזה ספציפית.
מה זה אומר מגלגלים זכות על ידי זכאי?
מה זה מגלגלים חובה על ידי חייו?
ההסבר הוא פשוט.
זה אומר שאם אתה זכאי,
הקדוש ברוך הוא יביא על ידיך דברים טובים.
אם חלילה ההפך,
הקדוש ברוך הוא יגלגל לדרכך דברים לא טובים.
כלומר, העולם הזה זקוק שיקרו בו דברים מסוימים,
טובים ולא טובים.
מה לעשות, אז יש שליח גם לזה וגם לזה.
אם אתה זוכה, אם אני זוכה,
יגלגלו על ידי משהו טוב.
אם לא, חלילה, ההפך.
בואו נשמע את הדברים בלשון הרב.
יש כאן פרשה שאומנם נאמרת על ידי משה, אך מתגלית בעולם אך ורק בזכות פנייתם של אנשים טמאים.
על אף שבצד המעשי הם לא יכלו להקריב,
אין זה הופך אותם להיות פחותים או נחותים.
המדרש מכנה אותם זכאים,
כי הם ביטאו את השייכות שלהם בנפש אל הכלל.
הם היו צמאים לשייכות הזאת.
גם במצבים שיש אונס ואין אפשרות טכנית לקיים מצווה,
המגבלה לא חלה על הנפש.
אם הנפש בריאה,
אז אפשר להרוות את הצימאון לשייכות גם בדרכים אחרות.
מה הכוונה? הבן אדם לפעמים לא יכול לעשות משהו.
יש סיפור על הרב, על הרב אלישע, זה סיפור אמיתי,
זה יישמע מוזר, אבל זה סיפור אמיתי,
כמו שאומרים.
אני מקווה שאני מדייק בסיפור.
הזמין אותו חתן לשמוח איתו ביום חופתו, יום שמחתו, יום שמחת ליבו, יום חתונתו ויום שמחת ליבו.
ומסיבה רפואית כלשהי, הרב לא יכול היה להגיע לחתונה.
באותו זמן היה איתו מישהו אחר, היה מישהו אחר בבית של הרב.
בזמן של החופה,
הרב
התחיל לרקוד.
פשוט הרב רקד במקום, בבית.
הוא שאל אותו מה הכביס, מה העניינים?
הוא אמר, עכשיו יש את החופה הזאת, אני לא יכול להגיע מסיבה רפואית,
אבל זה לא מונע ממני לשמוח שמחה אמיתית עם הבן אדם מתי שהוא נמצא בשמחתו.
עכשיו זה סיפור מאוד מאוד עמוק,
כי זה אומר שלפעמים בן אדם מסיבה כלשהי לא יכול משהו, יש לו איזה אונס, יש לו איזה סיבה שהוא לא יכול.
אבל מישהו מגביל את הנפש שלך?
מישהו עוצר אותך מבפנים להשתתף השתתפות מלאה עם מישהו במשהו?
אף אחד לא מגביל אותך.
הנקודה, השאלה היא אם אתה רוצה בכלל להיות שותף.
אתה רוצה להיות חלק מהסיפור.
זה נכון לגבי מלא מלא דברים.
כשאומרים אין דבר העומד בפני הרצון,
בדרך כלל הפרשנות היא פרשנות מקסימליסטית.
כוונה, אם אתה באמת רוצה,
אתה תשיג מה שאתה רוצה. אבל מה לעשות? לפעמים בן אדם חולה.
לפעמים בן אדם תקוע באיזה מקום, והוא לא יכול להגיע.
אז מה, מה תעשה?
תשובה,
אין דבר עומד בפני הרצון. הרצון עצמו,
עצם זה שאתה רוצה לעשות את הדבר הזה,
אז תעשה אותו
במגבלות ה...
במגבלות שלך.
תעשה אותו.
האם יפתח לך השער ותוכל אחר כך להיכנס לגמרי? יכול להיות.
אבל אף אחד לא הבטיח לך את זה.
אבל על הרצון שלך אין הגבלה.
אף אחד לא מגביל.
את הרצון.
יתרה מזאת, הזכרנו לא פעם בשם בעל הסולם.
בעל הסולם אמר ביטוי:
אין כפייה ברוחניות.
אין כפייה ברוחניות. זאת אומרת, אתה יכול לכפות על בן אדם פיזית לעשות משהו,
אבל לכפות על בן אדם לאהוב, אתה לא יכול לכפות.
לעשות דבר מתוך רצון, אתה לא יכול לכפות עליו.
אין כפייה ברוחניות.
הדבר הזה נכון אבל שני הצדדים.
גם לא יכולים לכפות עליך לא לרצות משהו.
אתה יכול לכפות על בן אדם לא לעשות משהו,
אתה לא יכול לכפות עליו לא לרצות אותו.
כי אין כפייה ברוחניות.
אין דבר כזה כפייה ברוחניות.
עכשיו תראו,
זה מה שנקרא, הסוגיה פה מעמיקה עוד יותר.
הזכאות
לא מתחילה ונגמרת במאזן חיצוני של מעשים חיובים ושליליים.
יש כאן אמונה גדולה בשורש נשמתם, ברצון להיות חלק מכלל ישראל.
משום כך התורה נותנת להם הזדמנות נוספת.
אז תכף אנחנו...
ניכנס לכל הסוגיה הזו של מגלגלים זכות על ידי זכאי, חובה על ידי חייב.
הרב, בתוך השיחה הזאת, מזכיר
שני תלמידים של הגרא, הגאון מווילנה,
שהאזכרה שלהם תמיד נמצאת בתקופה הזאת של השנה,
הרב חיים מוולוז'ין, שזה עוד יומיים, בי"ד בסיוון,
ורבי ישראל משקלוב.
עכשיו אני לא זוכר בדיוק את התאריך, אבל זה בתקופה הזאת. בימים אלה,
אנו מציינים את ימי הזיכרון של שניים מתלמידי הגרא.
האחד, רבי חיים מוולוז'ין, גדול תלמידי הגרא,
מחבר הספר נפש החיים, אשר עודד את תלמידיו לעלות לארץ ואף תמך בהם כלכלית.
והשני הוא רבי ישראל משקלוב, אשר חיבר את הספר פאת השולחן. הוא חיבר גם את טיקלין חדתין למסכת שקלים, זה פירוש למסכת שקלים בירושלמי.
השני הוא, כן, אז זה רבי ישראל משקלוב.
במרכז,
ספר פנית השולחן מרכז בתוכו את הנושא של מצוות התלויות בארץ.
בהקדמה לספר הזה מופיע תיאור של האיסורים שעברו תלמידי אגרה עם עלייתם לארץ.
זה באמת משהו מזעזע ביותר.
מי שקרא את זה, תחפשו, תקראו.
כתבנו על זה מאמר לפני איזה שנתיים, אני חושב.
פשוט ציטוטים מתוך האיסורים שעברו.
משפחה, המשפחה שלו כמעט כולה מתה.
מחלות, רעידות אדמה, אסונות, ערבים,
מה שאתם לא רוצים. באמת,
איסורים נוראים.
באמת, נורא.
אין כוח אנושי שמסוגל לעמוד בייסורים האלה, בקשיים הללו.
ואף על פי כן, הם לא נרתעו,
לא נפלו ברוחם, לא נשברו,
לא קטרגו, לא בגדו בעולם הערכים שלהם,
אלא המשיכו ומימשו את תורתו של הגר"א בארץ ישראל.
הרעיון, וכאן הוא ממשיך ואומר ככה, הרעיון של מגלגלין זכות על ידי זכאי,
מופיע גם בדברים המובאים בשם הגר"א.
עכשיו תשמעו את הדברים של הגרא,
מופיע הרעיון הזה, הדברים האלה,
מופיע בספר אבן שלמה. אבן שלמה זה ספר ליקוטים מהגאון מווילנה
על ידי אחד מתלמידיו.
בכל דור ודור, ככה אומר הגרא,
בכל דור ודור שולט מידה אחרת ממידותיו של הקדוש ברוך הוא שמנהיג בהם את עולמו.
כל דור יש לו הנהגה שלו.
שמזה משתנים הטבעים וכל מעשי הדור והנהגותיהם ופרנסיהם,
הכל הוא לפי עניין המידה ההיא ותלוי בבחירתם בין לטוב ובין לרע.
בסדר?
זאת אומרת,
כל דור יש לו הנהגה רוחנית משלו.
ההנהגה הזאת קובעת את הטבע של האנשים,
גם את הטבע של המנהיגים.
והגרא מוסיף,
ותלוי בבחירתם בין לטוב ובין לרע.
את הדברים האלה של הגרא,
תראו איך הרב מסביר.
בכל דור ודור,
אנחנו לא יודעים להגדיר כמה שנים בדיוק נמשך פרק הזמן של דור,
אבל אומר לנו הגר"א שבכל קבוצת שנים יש מידה אלוקית ייחודית שדרכה הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם.
ומידה אלוקית זו יוצרת רושם ומשאירה חותם על כל הנבראים.
בסדר?
הרב חרל"פ, זה צה"ל תלמידו הגדול של הרב קוק,
אמר שלכן הבחינה של הדור הזה היא בעיקר בנושא של מצוות יישוב הארץ.
זה הבחינה של הדור שלנו.
הרב קוק לפניו במאמר הדור הסביר
שיש הנהגה מיוחדת בדור שלנו ולכן לא שייך
לדבר על עבודת השם מתוך כפייה אלא צריך לדבר מתוך אהבה,
מתוך הסברה.
זה הבנה של הדור.
באיגרת שיניים חטא המפורסמת הרב קוק לרב חרל"פ כותב
שמי שלא מבין את ההנהגה המיוחדת של הדור הזה וידבר על ענייני תשובה בצורה שלא מתאימה לדור לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתתה של תורת אמת.
זאת אומרת, הצורך להבין את ההנהגה האלוקית זה צורך עמוק.
אם אתה תנסה לדבר בסגנון שלא מתאים להנהגה של הזמן,
אתה פשוט תהיה לא רלוונטי, כמו שאומרים.
אז זה חשוב להבין את זה, והגר"א אומר את זה ככה.
אבל, אומר לנו הגר"א,
שבכל קבוצת שנים יש מידה אלוקית ייחודית שדרכה הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם.
ומידה אלוקית זו יוצרת רושם ומשאירה חותם על כל הנבראים.
במעבר בין הדורות,
הקדוש ברוך הוא משנה טבע הברואים ואופי
הנשמה על פי הצביון של ההנהגה האלוקית המתחדשת.
גם האופי של נבחרי הציבור משתנה לפי המידה הזאת.
את השינויים הללו קשה לראות בזמן אמת.
אנו רגילים לחיות את הרגע להיפגש עם הקצף החיצוני של החיים,
ולא לשים לב לתהליכים הפנימיים שמשפיעים על אופי הדור כולו.
עכשיו מגיע המפתח.
למפתח הזה הרב בעצם קושר את דברי הגרא עם דברי הספרי.
ספרי עומר מגלגלים זכות על ידי זכאי,
חובה על ידי חייו.
הגרא אומר תלוי בבחירתם בין טוב לרע.
הרושם העולה מתוך דברי הגרא שהכל כפוי והכל מוכתב מלמעלה,
בהתאם למידה האלוקית שמנהיגה את אותו אדום,
אולם הגרא מוסיף משפט שמבחינתנו הוא קריטי
ותלוי בבחירתם בין לטוב בין לרע,
וכן ענקות הקדוש ברוך הוא עמהם.
בשום מצב לא ניטלת הבחירה החופשית.
על פי הגרא,
מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייו.
פירושו שהציבור כולו נחלק לשני חלקים.
וכאן הרב אלישע אומר,
שניים דייקה,
לא שלושה.
אין אופציה אחרת.
או זה,
או זה.
או שאתה שייך למחנה הזכאים,
או שאתה שייך למחנה החייבים.
בכל דור יש תופעות שצריכות להתרחש.
חלק מהן שליליות וחלק מהן חיוביות. והעולם נחלק לשתי קבוצות.
יש קבוצה שעל ידה הקדוש ברוך הוא מגלגל את ההתרחשויות השליליות.
זה מה שמכונה על ידי חז"ל "גלגול של חובה".
לתפקיד הזה יש הרבה מתנדבים ושליחים.
כן, אמירה סרקסטית כמובן.
ומהצד השני יש את הקבוצה שעל ידה מגלגל הקדוש ברוך הוא את הזכות,
זכויות,
את הנקודות החיוביות ואת ההתקדמות של מהלך הגאולה.
מדגיש לנו הגר"א, תעלוי בבחירתם.
אין שום כפייה בנושא.
יש בחירה חופשית מוחלטת לאיזו קבוצה להיות שייך.
אתה אומר, אבל מה...
אבל אני מרגיש...
טוב,
אני אעצור את זה רגע, אני אעצור את זה רגע, בואו נתקדם לזה.
עוד רגע ניגע בעניין הזה.
יתרה מכך,
נמשיך הרע ואומר,
מתוך דברי הגאון בין לטוב בין לרע עולה שיש רק שתי קבוצות,
אין קבוצה שלישית.
כלומר, יכול להיות שאדם לא בדעה צלולה,
בזה שהוא בוחר לעשות את מה שהוא עושה,
או בזה שהוא בוחר שלא לעשות את מה שהוא צריך לעשות.
בבחירה שלו הוא שותף לאחת משתי הקבוצות.
זה לא משנה אם אתה עושה את זה בגלל שאתה רואה חדשות,
בגלל שאלה החברים שלך, בגלל לא משנה מה הסיבה.
אבל בפועל יש לך שתי אופציות: או שאתה שייך למחנה החייבים,
או שאתה שייך למחנה הזכאים.
לא, לא, לא, לא.
לא, אני אחזור על השאלה למי שלא שמע.
האם אוטומטית אתה שייך רק למחנה הזכאים או למחנה החייבים?
אז זה כמו שאומרים הלשון הרע, נכון?
יש אדם שמדבר על לשון הרע,
ויש בעל לשון הרע.
בעל לשון הרע,
חפץ חיים מביא, זה האדם,
שאיך הרב צבי יהודה היה נוהג לומר, יש לו חברותה בלשון הרע.
הוא קובע עיתים ללשון הרע.
זה בעל לשון הרע, זה מדרג.
כלומר, יש אדם שהוא חייב במקרה.
כלומר, לפעמים יצא שהוא קטרג.
אבל יש בן אדם שזה המחנה שלו.
כלומר, הוא שייך
למחנה מסוים שתפקידו להחליש את הציבור.
לזרוע תבהלה,
לזרוע ייאוש,
לזרוע ספק,
להטיל מורא ופחד.
ועכשיו, תדעו לכם שזה כמו שהרמב״ם אומר על פרעה,
נכון? בהתחלה בן אדם חוטא,
פעם אחת,
פעם שנייה, פעם שלישית, ואז כבר אין לו תשובה.
למה?
כי זה הפך להיות כבר דפוס,
זה הדפוס הפנימי שלו, הוא לא יכול להשתחרר משם.
ואז הוא כבר הופך להיות מה שנקרא בעל
עבירה של מגלגלים חובה על ידי חייו. הוא כבר לא יכול להשתחרר משם.
הוא מזהה את עצמו עם המחנה הזה.
זה המחנה שלו.
והוא יגדיל ויגיד לך שזה גם יותר ריאלי.
יותר ריאלי, זה המחנה הריאלי, זה המחנה, המשיחיים זה שם.
אבל אנחנו זה הריאליים.
אבל בעצם הוא לא מבין שבעל כורחו הוא שייך למחנה החייבים.
ומגלגלים חובה על ידו.
כלומר,
פותחים לו את העיניים לראות את כל החובות כדי שהוא יהיה מגלגלים חובה על ידי חייו.
זה מטורף.
זה דבר שמזעזע כשחושבים על זה,
שבן אדם צריך כל הזמן לשאול את עצמו, רגע, מה מגלגלים על ידי?
מה עושים פה?
כאילו, מגלגלים שאני אספר את הדברים הרעים האלה, למה?
למה אני צריך להיות כלי שרת של הדברים האלה?
יכול להיות שאני יכול לבחור באותו זמן להיות מגלגלים זכות על ידי זכאי.
זו אמירה מאוד נוקבת.
זאת אומרת,
יש פה, על גבי מה שראינו בהתחלה מהרבי מלובביץ', יש פה אמירה מאוד חזקה. כלומר, הרבי אומר שמה שעם ישראל עשה,
זה מעורר, סליחה, אותם טמאים מעוררים חובה
על עם ישראל. למה אתם לא ביקשתם לאורך 39 שנה שתקריבו פסח?
ראיתם מה עשו אנשים שאמרו פסח שני?
יצא להם פסח שני, למה לא אמרתם להקריב פסח בכלל?
אבל כאן, הרב אלישע כאילו לוקח את זה למקום עוד יותר נוקב ברמת הכל רגע בחיים.
יש לך אפשרות
לגלגל חובה,
להתייאש,
לקטרג,
להגיד דברים רעים,
ויש לך את האפשרות לגלגל זכות על ידי זכאי.
ובן אדם כאילו, הוא יכול להיות, זה שני מחנות, זה לא N שלוש,
זה שניים, זה שניים.
תראו, זה נהיה יותר טוב, זה נהיה יותר עמוק.
כלומר, יכול להיות שאדם, זו הנקודה שראינו, זוהי בעצם ההגדרה,
תלוי בבחירתם בין לטוב ובין לרע.
עוד משפט מפתח של הרב, אין פסיביות.
אין כזה דבר להיות מהאו"ם.
אין יושב על הגדר.
תשמע, אני לא החלטתי עדיין אם אני ממחנה הזכאים או ממחנה החייבים.
לא ברור לי עדיין, לא יודע, מה שבטוח בינתיים נשאר בספק.
אין דבר כזה.
האדם תמיד נמצא באחת משתי הקבוצות ולכן על האדם להיות מודע לאחריות שמוטלת על כתפיו.
תלוי בבחירתם, ציטוט מהגר"א,
פירושו שאם האנשים הטמאים לנפש אדם לא היו פועלים ולא היו אומרים למה ניגרע,
אם הם לא היו משתדלים לבטא את השייכות לעם ישראל,
זה עצמו הופך אותם להיות לאיזה מחנה שייכים?
חייבים.
כלומר,
אם הם היו פועלים בצורה פסיבית ולא נשארים,
לא תובעים למה ניגרע,
זה היה אומר שהם מחנה חייבים.
כמו שנהוג לומר,
גם חוסר החלטה זו החלטה.
גם לא לבחור זו בחירה.
גם כשבן אדם אומר, טוב,
שב ואל תעשה עדיף. מה זה שב ואל תעשה עדיף?
אתה פשוט מצטרף למחנה החייבים.
חמוד.
בלי שרצית.
זה מדהים.
זאת אומרת, לפעמים אנשים אומרים, שמע, יש ספק, ספק.
לא יודע, לא יודע מה כדאי לעשות.
לא יודע מה כדאי לעשות?
את חובה.
כאילו, לפעמים אנחנו חושבים כאילו מחנה הזכאים זה מחנה של אנשים אקטיביים,
מחנה החייבים זה אנשים אקטיביים,
ובאמצע יש אנשים פסיביים.
לא,
אוטומטית אתה זורם ממחנה החייבים לפעמים.
יכול להיות שיש גם את הצד השני.
ההחלטה שלהם לא להיות פסיביים, אלא להצטרף למגמה המבטאת את השייכות לכלל ישראל,
הופכת אותם להיות חלק מקבוצת הזכאים,
שעל ידם מתחדש העניין של פסח שני.
יפה.
עכשיו,
עוד סוגיית מפתח שהרב אלישע מעלה אותה, וגם סוגיה שהוא היה חוזר עליה הרבה פעמים.
וכן לגבי הדור שלנו,
זה תלוי בבחירתנו,
האם להצטרף לצד הזכאי
או להצטרף לצד החייב.
לדוגמה,
על פי הגמרא,
בין יתר התופעות שיהיו בדור של חבלי משיח,
גמרא בסנהדרין, דף צדיק ז',
אין בן דוד בא עד שהתייאשו מן הגאולה.
עובדה, כתוב, נכון?
רבנו הרב צבי יהודה היה מבאר את תפקידה של האות מ' כמ"ם היחס. בסדר, מפורסם מאוד.
כלומר, מה זה עד שהתייאשו מן הגאולה,
מתוך הגאולה?
מה פירוש?
כלומר, התייאשו מתוך הגאולה ובגללה.
כך היה מסביר.
הגמרא אינה מתכוונת למצב שבו אנשים יהיו בשנת תש"ן, 1940,
והתייאשו מהגאולה שעתידה לבוא בשנת 1948. לא ולא.
עם ישראל הם מאמינים בני מאמינים,
מצפים לישועה ולא מתייאשים,
אם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא, אולם
אחרי שהגאולה תתחיל ולפתע יהיו סיבוכים ותהיינה תופעות שלא מתאימות לרצון שלנו,
לציפיות הרוחניות שלנו, אז יתייאשו מן הגאולה.
מתוך הגאולה.
זה היה הפרשנות של הרב צבי יהודה.
זאת אומרת, אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה, הכוונה תהיה גאולה,
ואז אנשים יתייאשו.
הרב צבי יהודה הוסיף ואמר,
60 שנה אחרי התחלת הגאולה אנשים ייפלו לייאוש.
הרב אילש אמר את זה כשזה היה 60, אני חושב,
בגלל זה הוא הדגיש את זה.
כשזה היה 60 אחרי,
גם 70 שנה אחרי אנשים יכולים עדיין להתייאש.
אפשר לראות את זה בחוש.
בתקופה שלנו לא צריך להשקיע הרבה מאמץ כדי להתייאש.
יש שם אכזבות ותסכולים בשפע,
ויש אנשים שלקחו על עצמם את התפקיד והנשימה לייאש את הציבור.
בסדר, גם במלחמה,
יש כאלה אנשים שאומרים יש סיכוי,
יש אנשים שאומרים, אין סיכוי. ששת הימים, נכון? ציינו לפני קצת זמן,
יום שחרור ירושלים.
איך הרב גורן אמר באותה תקופה, קצת זמן לפני המלחמה,
גם אז היו מה שנקרא יצחק בריקים למיניהם.
כל מיני אנשים שזרעו תבהלה ללא סוף,
שאמרו, אין סיכוי, תחרב המדינה.
יש לנו קרובת משפחה שהייתה באנגליה באותה תקופה,
אמרו לה האנגלים,
אמרו לנו שהמדינה,
מדינת ישראל לא הולכת להיחרב, תישארו פה.
בסדר? זה היה הדיבור.
עכשיו,
היה יותר סיכוי שאז זה יקרה מאשר היום,
בגלל שבאמת היינו מעטים מאוד והיו מולנו צבאות חזקים ומתוחכמים יותר,
עם יותר טכנולוגיה,
וברוך השם,
שרדנו.
אבל השאלה עכשיו היא כזו,
האם אותן דמויות שהזכרתי,
או אותן דמויות שהיו בזמן של הרב גורן,
שאמרו שאין סיכוי ואין לנו אלא להתייאש,
האם הם טעו או לא טעו?
הם לא טעו.
פשוט גלגלו חובה על ידם.
כלומר, היה צד מסוים שבאמת היה מקום לייאוש.
ופשוט הקדוש ברוך הוא השתמש באנשים מיואשים וגלגל ייאוש.
האם מה שנקרא פלויני שרואה שהמציאות שחורה, האם הוא טועה?
לא! הוא רואה נכוחה את מה שיש לו בבפנוכו, הבפנוכו שלו מיואש.
ולכן הוא רואה ייאוש בכל מקום.
אז מה הסיפור שלו? שהקדוש ברוך הוא גלגל חובה על ידו.
השם ירחם.
אנחנו גם מאמינים שגם לו אין ייאוש.
אנחנו מאמינים שגם אצלו יהיה בסדר.
אבל זו חובה שיגלגלו על ידו.
תראו,
על פי הכלל,
הנה אומר,
יש היום אכזבות ותסכולים בשפע ויש אנשים שלקחו על עצמם את התפקיד והמשימה לייאש את הציבור.
על פי הכלל של מגלגלין חובה על ידי חייו.
אם אתה רוצה, אתה יכול להתנדב,
להיות בקבוצה של המתייאשים.
מאוד צפוף שם, אין שם מקום, כל הכרטיסים כבר נמכרו.
אפשר עוד לצבוע לפתחים ולשרת נאמנה את המושג הזה של ייאוש.
אך יש גם דרך אחרת.
אתה יכול להיות מהזכאים.
אתה לא חייב להיות מהחייבים.
אתה יכול להתגבר על הייאוש.
אולי לא תהיה פופולרי.
אולי לא יהיה לך רוב.
אנשים יחשבו שאתה כביכול מתפשר על המציאות
ולא מדגיש את האמת הצרופה, או אני מוסיף,
בימינו אפשר להגיד שאתה משיחי, הזוי וכן הלאה.
אבל אתה נשאר נאמן לעצמך ולמגמה האלוקית.
אני הזכרתי כמה פעמים בשם
רב חשוב,
נכון? נהוג לומר היום משיחי והזוי, נכון?
רק אני רוצה להעיר פה הערה בשמו,
הזוי,
המילה הזוי.
אז דו לכם שכל יהודי הוא הזוי, הזכרנו את זה.
בהמשך ספר במדבר, בפרשת חוקה, תהיה פרשת פרה אדומה, נכון?
פרה אדומה מטהרת מטומאת המוות.
מה צריך לעשות על אדם שנטהר מטומאת מוות? פרה אדומה, מזים עליו ראשון ושלישי ושביעי,
כן, שלישי ושביעי, והוא נטהר מטומאת המוות. כלומר,
אנחנו מאמינים שגם מטומאת המוות, שזה אבי אבות הטומאה, אפשר להיטהר
על ידי הזיה.
כלומר, אנחנו יהודים הזויים.
אנא.
בסדר, אבל אנחנו הזויים והזויים.
אנחנו מאמינים שגם מהמוות אפשר להיטהר,
למרות שכל העולם משלים עם המוות,
נכון? מוות זה דבר שאי אפשר להימלט ממנו.
אבל יש טהרה גם מטומאת המוות. אנחנו יהודים הזויים ומשיחיים.
למי ששואל,
תודה ששאלתם.
אז ככה,
עוד דבר.
על זה אמר הגרא, תלוי בבחירתם.
אם אתה רוצה להתייאש, תתייאש.
אתה רוצה להתגבר על הייאוש, תתגבר על הייאוש.
אני לא ארחיב בעניין הזה, אבל דעו לכם,
יש שיטה פסיכולוגית מאוד מעניינת
שמבוססת על
תורתו של הפסיכולוג יונג המפורסם,
שבתמצית אני אגיד לכם, כל בן אדם יש בתוכו דמויות וקולות שונים,
בתוך כל בן אדם.
ואדם יכול לבחור באיזה קול לבחור.
אדם יכול לבחור באיזה דמות לבחור. בתוך כל בן אדם יש מתייאש קטן, מתייאש גדול לפעמים.
בכל בן אדם יש מאמין קטן, מאמין גדול.
אדם יכול לבחור באיזה צד באישיות שלו לבחור.
תשימו לב,
בכל סיטואציה אתם יכולים
להזדהות עם דמות מסוימת שיש בתוככם או עם דמות אחרת.
למה הבן אדם בוחר אז בכל זאת להיות עם המתייאשים,
אם הוא יכול לבחור בכיוון הזה?
כל מיני סיבות.
לפעמים זה סיבות סוציאליות, חברתיות.
כלומר, שיותר נוח לו במיליה שהוא שייך לשם לדבר על הדברים הרעים.
למה? כי הוא ירוויח שם דיווידנדים, יותר יאהבו אותו.
אבל הוא יכול באותה מידה להדגיש את הדברים הטובים. תראו איך הכל מתהפך,
הכל תלוי באיזה צד פוליטי אתה.
אם אתה בצד כזה, אתה פתאום תדבר על הדברים הטובים.
ואתה לא תראה את הדברים הרעים, ואם להפך, להפך, הכל מה שמשרת אותך.
משמע שזה לא אובייקטיבי.
ואז הוא מוסיף ככה.
ככה היה גם במצרים.
היו כאלה שהתייאשו, שנשברו, פירקו את המשפחות, הפסיקו ללדת, אולם הנשים שבאותו דור לא התייאשו. אתם זוכרים? למדנו את זה כבר.
פרשת וערה.
הן היו זכאיות שעל ידן התגלגלה הזכות.
הנשים, הנשים,
לא עסקו בשאלה מתי סוף סוף יגיעו לעידן המודרני המשווה אותן לגברים.
הן שמרו על עצמיותן ולחמו למען מהלך הגאולה בדרך משלהן.
בצניעות האופיינית להן, הן הצליחו לשכנע את הגברים ללדת.
וזוהי כוונת הגמרא בשכר נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים.
וכן יהיה גם בזמן הגאולה.
תלוי בבחירתם, לשון הגר"א.
יש אפשרות להצטרף למהלך של הייאוש,
אך יש גם אפשרות להצטרף למהלך של זכאות
ואמון מלא בנשמת הדור. כל זה תלוי בבחירתנו.
אז בפעם הבאה שאתם בודקים אם יש לכם זכאות,
תיזכרו ברעיון הזה של הרב.
זאת הכוונה שיש לך זכאות.
זכאות שמגלגלים על ידך זכות.
שנזכה בעזרת השם שיגלגלו על ידינו זכויות
ולא להפך, חלילה וחס.
שיהיו בשורות טובות,
ישועות, נחמות, ניצחון,
בריאות שלמה ואיתנה לכל הפצועים וכל החולים, שנזכה בחזרתם של כל השבויים, כל החטופים,
לביתם במהרה בעזרת השם.
בשורות טובות, אמן ואמן.
חזק וברוך.
תודה רבה.
::::::
