טוב, שלום לכולם,
אנחנו היום בעזרת השם נלמד את הפטרת פרשת בעלותך.
הפטרת פרשת בעלותך,
זה שלי?
אז אנא, בבקשה.
הפטרת פרשת בעלותך מבחינת המקור זה בסכריה ב', תודה רבה.
בסכריה ב', פרק פסוק י"ד, עד סכריה פרק ד', פסוק ז'.
למי שאולי המקור הזה טיפה מצלצל או מוכר,
אז אני אעזור לו,
זו גם ההפטרה של שבת ראשונה של חג החנוכה,
רוני ושמחי בציון.
עכשיו, יצא לנו כבר במהלך הלימוד שלנו ללמוד על הפטרת פרשת חנוכה,
אבל אז דיברנו, הקשר בין ההפטרה לבין חג חנוכה.
היום אנחנו נלמד את זה בהקשר של בין הפטרת פרשת בעלותך, למדת איך זה קשור לפרשה.
אני כבר זורק פה בגדול הסיבה שזה גם מופיע בחג החנוכה וזה גם מופיע בפרשת בעלותך, שבהפטרה הזו בנביא זכריה יש עיסוק במנורה.
בסדר?
ופרשת בעלותך, כשנדבר על זה, היא מתחילה מהדיבור על בעלותך את הנרות,
ובחג חנוכה, כן, הכל סובב שם סביב נס פח השמן, נס החנוכה.
אז בהפטרת חנוכה הסברנו איך כל הפסוקים בהמשך
הנביא זכריה, הם באמת גם קשורים לעניינו של חג החנוכה.
טוב, אני עושה פה איזה תזכורת.
קראנו לזה אז אור קטן ומסובך.
זאת אומרת שההפטרה הזו, שאנחנו תכף נראה אותה, היא מדברת על מציאות שהייתה
בימי תחילת בית שני,
שעם ישראל נמצא בהמון בעיות,
ובסופו של דבר האור של המנורה מצליח להאיר גם מתוך הבעיות, ואת זה הקבלנו לחג החנוכה,
שזו גם הייתה גאולה עם הרבה מאוד בעיות,
משפחת חשמונאי, עם כל הישועה שהם הביאו לעם ישראל, היה גם שם אחרי זה הרבה סיבוכים,
ובכל זאת הישועה צמחה גם מזה.
אז זה כאמור היה ההפטרה וחג חנוכה.
עכשיו, פרשת בעלותך, הכיוון הוא אחר. זה לא סתם שתיקנו אנשי כנסת הגדולה,
או עזרא הסופר,
לקרוא את זה גם בפרשת בעלותך, כן עזרא, זה היה לפני חג חנוכה,
תיקן את זה לקרוא בפרשת בעלותך, ואחרי זה גם אנשי כנסת הגדולה
תיקנו לקרוא את זה בהפטרת חנוכה.
כי יש משהו בנביא זכריה שהוא מתחבר גם לפה וגם לפה.
אבל כאמור, בשביל להבין איך הדברים מתקשרים לפרשת בעלותך, אנחנו צריכים כמו תמיד לעשות איזה סקירה מהירה
על פרשת בעלותך מבחינת הפשט,
ואז נעשה את הבנת העומק לפרשת בעלותך,
ואיך זה מתחבר להפטרה שלנו.
אז בואו נתחיל.
פרשת בעלותך זו הפרשה השלישית בספר במדבר,
שספר במדבר,
הסברנו את זה גם בפרשיות ובהפטרות של במדבר ונשוא,
זה בעצם בא לומר איך אדם מצליח לעבור את מדבר החיים.
המדבר שעם ישראל היה 40 שנה, זה לא, התורה לא סתם מבזבזת ארבע חומשים על מה שקרה במדבר, נכון?
תחשבו, שמות והיקרא במדבר דברים זה עלילה מתרחשת במדבר.
רק ספר בראשית הוא במקום אחר.
למה? כי יש משהו במדבר,
זכרתי לחסד דורייך אהבת כלולותייך, דורשים חז"ל, מה זה אהבת כלולותייך?
זהו דור המדבר שכל נשמות ישראל כלולות בו.
יש משהו בארבעים שנה האלה, שעם ישראל התגבש במדבר,
שלמעשה זה בניין אב לכל מה שיקרה בעם ישראל לאורך הדורות. ולכן התורה מתעסקת בכל דבר שיתרחש במדבר, כל אירוע, יש כאן איזה הסבר מאוד מדויק.
ובתוך ההקשר הזה ראינו את פרשת במדבר.
שפרשת במדבר דיברה על איך אדם שורד בתוך המדבר.
יש סדר של המחנות,
ואז גם ההפטרה דיברה על הנושא הזה,
כשאדם צריך שיהיה לו איזה כיוון ברור בזמן הכאוס של המדבר,
אז יש את דגל מחנה יהודה, יש את התכלית,
איש על מחנה הוא איש על דגלו.
לאחר מכן,
פרשת נשוא והפטרת נשוא דיברו כבר איך אדם מתנשא.
שימו לב, להתנשא לא במשמעות להשתחצן,
אלא מתרומם.
איך אדם לא רק שורד,
אלא הוא גם מצליח להרים את עצמו, שזה קורבנות הנשיאים,
בכל הנושא של הנזירות,
וזה גם ההפטרה על שמשון.
זאת אומרת, איך אדם לא רק בחיים שלו מעביר אותם,
את השמונים, תשעים שנה האלה שהוא חי בעולם הזה,
אלא התפקיד שלנו זה להתרומם בתוך מדבר החיים, להגיע למדרגות גבוהות.
ועכשיו אנחנו מגיעים לפרשת בעלותך.
אדם מתעלה.
מה ההבדל בין להתנשא לבין להתעלה?
להתעלות זה כבר משהו שקשור לתורה.
בפרשת בעלותך אנחנו מתחילים לראות,
זה תכף נעשה פה איזה שרטוט מהיר על הפרשה,
שעם ישראל מקבל ציוויים ממשה רבנו,
וזה לא פשוט להם.
זאת אומרת, הנשיאים שהיא בפרשה הקודמת, שרוממו את עם ישראל, בסדר, עם ישראל זרם, הנה אנחנו מתקממים.
בפרשת בעלותך,
משה רבנו כבר רוצה להוביל את עם ישראל למשהו נוסף.
בעלותך את הנרות.
יש כאן
משהו שגורם לאור ללכת ולעלות לעולם,
וזה גורם חוסר נחת בעם ישראל.
אני אעשה כאמור שוב סקירה מהירה של פרשת בעלותך. פרשת בעלותך היא מתחילה, דבר ראשון,
בציווי לאהרון לעלות את הנרות,
בסדר? זה הפסוקים הראשונים.
ואז יש לנו ציווי על הלוויים, כן?
שהם אמורים לסייע בעבודת הקודש, צריך לטהר אותם וכולי.
משם, זו פרשה שמורכבת מהמון נושאים שבמבט ראשון נראים לא קשורים אחד לשני,
משם עוברים לכל הנושא של פסח שני.
באים אנשים למשה רבנו ואומרים שהם לא הספיקו לעשות פסח שני,
הם לא הספיקו לחגוג את פסח ראשון,
מה יהיה דינם? ומשה רבנו אומר, עמדו ואשמע מה יצווה השם מותי. זאת אומרת, צריך פה איזה ציווי מיוחד איך להגיב פה ל...
לחוסר יכולת שלכם לחגוג את פסח.
משם הפרשה ממשיכה לגבי הנושא של אהרון שהוביל את עם ישראל במדבר, ויהי בנשוא אהרון, ויאמר משה,
כן, על פי השם יישאו, על פי השם ייחנו,
שאהרון הוא זה שהוביל את עם ישראל במדבר,
בתוך זה גם יש את החצוצרות,
כן, כלים שעזרו לעם ישראל במסע במדבר,
חצוצרות הכסף וכאמור הארון.
ואז יש, אה סליחה, לפני זה היה, ואבין סוהרון זה ככה, זה בסוף הקטע שעכשיו תיארתי.
יש גם עוד סיפור משונה שנכנס לפרשת בעלותך,
שיתרו,
ששכחנו ממנו, הוא היה הרי הגיע לעם ישראל במעמד הר סיני, הוא פתאום רוצה לעזוב, כן? הוא אומר, אני רוצה לחזור לביתי, ומשה מתחנן, אומר לו, בבקשה,
אל נא תעזוב, היית לנו לעיניים,
בסדר? זה גם נמצא פה, פרשת בעלותך.
ואז יש לנו את הסיפור על המתאוננים.
לעם ישראל פתאום חסר בשר, כן? ואומרים, זכרנו את הדגה שנאכל במצרים,
ואת הקישואים, את האבטיחים, את החציר,
והם מזלזלים במן שניתן לעם ישראל בפרשת בשלח,
וזה כמובן גורם לחרון אף השם ולעונש.
ואז, אחרי הסיפור הזה של, כן,
הם מקבלים סלב, זוכרים את הסיפור הזה, נכון? הקדוש ברוך הוא מביא להם סלב, ואז כשהבשר עוד בין שיניהם הם מומתים.
זה נקרא קברות התאווה, כן? קברו שם את התאווה של עם ישראל.
ואז, סוף הפרשה, שימו לב, המון פה נושאים קופצים לכאורה מנושא לנושא.
סוף הפרשה יש את זה שמרים ואהרון מדברים אודות משה רבנו, אודות האישה הכושית אשר לקח.
כן, הם מתרעמים על משה רבנו,
על האישה שהוא לקח, והקדוש ברוך הוא נגלה אליהם ומסביר שמשה זה נביא מיוחד, פה אל פה אדבר פה, במראה ולא בחידות.
איך לא יראתם לדבר בעבדי במשה, ומרים מצורעת שבעה ימים, ורק אז עם ישראל ממשיך לנסוע.
כן, מחכים שבעה ימים עד שמרים תרפה מהצהרת, ואז ממשיכים לנסוע. זו פרשת בעלותך, שוב. אז מה הקשר בין כל הנושאים?
הקשר הוא פשוט, ככה,
יש לרב קוק הסבר מופלא בשמונה קבצים חץ,
כן, חלק שמיני,
פסקה קנ"ז, זו נושבת פסקה ככה מאוד מאוד ידועה,
ידועה בתוך לומדי הרב קוק,
התקעקוקניקים, בדיוק,
שאיך הרב קוק חורז את כל הפרשה בקו אחד, זה משהו גאוני, אני אומר לך, הפסקה הזו היא שימשה לי כמודל לכל השיעורי פרשה שדיברנו שנה שעברה, כן, איך לחרוז את הפרשה בקו אחד, אז המודל זה הפסקה הזו,
חקנ"ז בשמונה קבצים,
שהרב מסביר פרשת בעלותך. מסביר הרב, וכאן אני סוגר את כל הפינות,
מה זו פרשת בעלותך?
פרשת בעלותך זה שלב מתקדם במדבר. שוב, עברנו את במדבר, עברנו את נשוא, עכשיו אנחנו מתקרבים לארץ ישראל ומתחילים להתעלות.
משה רבנו אומר לעם ישראל, יאללה, יש תורה, צריך לא מספיק רק ככה להעביר את הזמן במדבר, צריך
להתרומם.
ואז מה קורה?
בעם ישראל יש איזו תחושת התקוממות כנגד משה.
התורה של משה
היא נראית להם גדולה מדי.
זה מתחיל מזה, בעלותך את הנרות, כן, כתוב,
ויאמר השם אל משה,
זה מעשה המנורה. דורשים חז"ל, מה זה זה מעשה המנורה?
מלמד שהתקשה משה רבנו במעשה המנורה,
ונאלץ הקדוש ברוך הוא להראות לו באצבע.
כאילו, הקדוש ברוך הוא היה צריך לעסוק למשה איזה הולוגרמה תלת-מימדית שככה צריכה לראות המנורה.
הרעיון הוא שהמנורה זה ביטוי לאור, לתורה.
תורת משה
היא מופשטת מדי לעולם שלנו, אתה מבין?
גם משה רבנו, שהוא חציו אלוקים וחציו אדם, הצד האנושי במשה רבנו,
הוא לא מצליח להבין איך תראה המנורה.
הרעיונות של התורה שדורשים איתנו להתעלות הם נראים מופשטים מדי.
יש פה דרישה, כן?
וזה מעשה מנורה.
תן לנו תורה שהיא גם מעשית,
מוחשית,
שיהיה כלים פה להאכיל את האור הגדול.
ואז זה ממשיך עם זה שהלוויים מתמנים כמסייעים למשה. למה אתה צריך את הלוויים? יאללה, תנהיג את עם ישראל לבד במדבר.
משה זקוק ללוויים, הוא זקוק לבני לוויה, לבני לוויה,
שיעזרו לו להנהיג את... התורה, בשביל להופיע במדבר, היא צריכה כל מיני כלים שמסייעים להם.
ומשם זה ממשיך פסח שני.
מסביר, מה זה פסח שני?
באים אנשים שהיו טמאים ובדרך רחוקה.
יש אנשים שאומרים, תקשיב,
אנחנו לא מצליחים לצאת ממצרים.
אנחנו היינו טמאים
בזמן שיצאו ממצרים. במילים אחרות,
אנחנו לא מרגישים שהתורה מדברת אלינו.
התורה הבנתי, היא דיברה להר סיני, לכל עם ישראל, לכל אשר נדבר נעשה ונשמע, לכל האנשים הטובים, הנחמדים והיפים.
אבל יש גם בעולם הזה אנשים שהם טמאים והיו בדרך רחוקה.
התורה מדברת גם אלינו,
גם אנחנו יכולים לצאת ממצרים, גם לנו מגיע פסח,
ובאמת משה רבנו בשלב ראשון אומר,
לא יודע,
עמדו ושמע מה יצדה השם אתכם?
התורה היא באמת,
היא מעל העולם הזה, היא לא, איך,
לתורה יש מענה גם לכל החיגרים והפסחים, לכל הבעיות.
ואז הולך ומתברר שכן, שיש תשובה.
ואז ממשיכה הפרשה, כן, עם הסיפור של,
אמרנו הארון והחצוצרות שמסייעים למשה במדבר.
טוב, מה הבעיה, משה רבנו? תגיד לעם ישראל לנסוע, וייסעו.
צריך חצוצרות,
צריך כלים מלאכותיים שנעשים על ידי האדם,
צריך טכנולוגיה, צריך דברים כדי להזיז את האדם במדבר, להזיז את עם ישראל.
צריך שהארון, ויהי בנשוא ארון ויאמר משה,
צריך כאן איזה כוחות מאוד גדולים בשביל להזיז את עם ישראל. זה לא כזה פשוט כמו שזה נראה.
ומי היה אמור לסייע לנו?
יתרו.
מה התפקיד של יתרו? יתרו הוא גוי,
אבל כשהוא מגיע בפרשת יתרו,
מה הוא מציע למשה רבנו?
תמיד שרי אלפים, שרי מאות, נכון? הוא בונה את מערכת המנגנון המשפטי בעם ישראל. למה צריך את יתרו? מה, משה רבנו לא יודע לבד להקים פה מנגנון משפטי? תשובה לא.
משה, אתם מבינים, הוא איש האלוהים, הוא נמצא בתורה העליונה.
ויתרו הוא ביטוי לאות כוח שמופיע במציאות, שככל שמתקרבים לארץ ישראל, ככל שמתעלים,
אומרים, תשמע,
את התורה הזאת צריך להוריד לאיזשהו מנגנון.
יתרו פה אומר למשה, אני הולך. ומשה אומר, לא, אל תלך, היית עלינו לעיניים, אנחנו צריכים אותך.
כן, דווקא הגוי, דווקא מישהו שמגיע מארץ רחוקה. אתם מבינים, דווקא יש חוכמה בגויים תאמין.
תורה בגויים אל תאמין, אבל חוכמה,
התורה, כדי שהיא תופיע בעולם, צריך גם חוכמה. אתם מבינים, בשביל שאני עכשיו אלמד אתכם שיעור בפרשת, בהפתעת בעלותך, צריך גם רמקול, מיקרופון וצריך טכנולוגיה.
זה יתרו.
ובפרשת בעלותך מתברר שזה לא כזה פשוט.
מתעסקים בטכנולוגיה, יש פה מערכת משפט, יש פה בלאגנים.
יתרו עוזב.
ואז זה ממשיך הלאה.
מה קורה?
המתאוננים.
מה זה המתאוננים?
רוצים לאכול בשר.
הבקשה הזו של עם ישראל לחזור למצרים, זכרנו את האבטיחים, את השומעים.
שוב, העומק של הדברים, כמו שאמרתי לכם בהתחלה,
עם ישראל במדבר זה לא סתם חבורה של ילדים מפונקים,
שרוצים אוכל וכל פעם מתלוננים על השם. בשביל זה התורה לא צריכה לבזבז פסוקים.
פרשת במדבר נכתבה לדורות לא בשביל ילדים מפונקים.
פרשת בעלותך,
היא באה לתת איזושהי נקודה שקיימת לאורך כל הדורות.
לכולנו יש איזה סוג של התאוננות, לכולנו יש איזה תחושה,
תשמע, רוצים גם בשר.
כאילו,
משה רבנו מעלה אותנו להר סיני, לעולם רוחני, שכל הזמן תובע מאיתנו להתקדם,
לדחות סיפוקים, להתרומם,
להעלות את האור במנורה.
אני גם צריך קצת בחיים,
קצת בשר,
קצת אמן, אמן. אומרים חז"ל, מה היה להם בעיה עם אמן?
מן הוא כצפיחית, כזרע גד לבן.
אומרים חז"ל, המן היה להם לחם שמימי מדי.
מן זה מלשון מנו.
מה זה הדבר הזה?
אומרים חז"ל שהם היו, מה הכי הפחיד אותם במן?
שהם אכלו אותו והם לא היו צריכים צרכים,
לא היו צריכים ללכת לשירותים, הוא נספג בגוף.
אמרו, כאילו, מה נהיה מאיתנו? אנחנו פה מלאכים או בני אדם?
אנחנו, אנחנו,
זה השורש של התלונות של עם ישראל.
ועם ישראל הולך ומברר בדרך הקשה,
שכן,
משה רבנו,
עם המן שלו, עם התורה שלו,
זה מה שאתם צריכים עכשיו,
ולא בשר וסלב.
ואז זה ממשיך,
שכתוב,
כן, אני שכחתי לתאר, בתוך הסיפור הזה שמתחילה המגפה של
הסלב וכולי, כתוב,
שוירד אדוני בענן וידבר אליו,
ויאצל מן הרוח אשר עליו, וייתן על שבעים איש הזקנים,
ויהי כנוח עליהם הרוח, ויתנבאו ולא יצפו.
אין, היה חלק מהתהליך פה, שעם ישראל מבין שהוא כבר לא צריך בשר, והוא מתרומם,
שבעים מזקני ישראל הם מתחילים להתנבא,
ואז מפסיקים להתנבא, ואז התורה מתארת,
נשארו שניים שכן נמשיכו להתנבא. מי?
אלדד ומידד, בסדר?
אלדד ומידד ממשיכים להתנבא,
והתורה מתארת שישוע בן נון אומר למשה, אדוני משה, להם, כאילו מה זה הסיפור הזה שכל אחד מתנבא לו פה, אתה הנביא,
תופסים לך את המקום.
אומר לו משה, מי יתן עם השם כולו נביאים. משה מוחל על כבודו.
דורשים חז"ל, מה התנבאו אלדד ומדד?
אלדד התנבא, לא סתם התנבאו,
שתי דעות, דעה אחת התנבאו על עסקי גוג ומגוג.
אלדד ומדד, אתם מבינים, הם מתנבאים מה הולך להיות באחרית הימים.
כשעם ישראל יחזור לארץ ישראל, יהיה פה גאולה,
אנשים ירצו צבא,
כלכלה,
אוכל,
והתורה תיראה להם רחוקה.
התורה תיראה משהו כזה מנותק ומופשט.
לפי דעה אחרת, מה התנבאו אלדד ומדד?
משה רבינו מת וישוע בנון מכניס.
אלדד ומדד, אתם מבינים, הם הסימפטום,
הם הסימפטום,
הם קצה הקרחון של התחושות שקרות בעם ישראל.
תורת משה לא יכולה באמת להנהיג את עם ישראל בארץ ישראל.
בסדר, פה במדבר הבנו שחיים ככה בנס וזה, אז התורה נותנת דברים.
פה בארץ ישראל צריך כוחות חיים, צריך אומנות, צריך יצירה, צריך כלכלה, צריך צבא, צריך,
אתם הדתיים עם תורת משה, לא תגיעו רחוק ככה.
וזה הסוף.
מרים ואהרון מדברים אודות משה.
דורשים חז"ל, מה היה להם נגד משה, נגד האישה הכושית אשר לקח?
דורשים חז"ל על זה שמשה רבנו פרש מהאישה.
משה רבנו, שוב, הוא איש האלוהים,
הוא פורש מחיי אישות, אין לו משפחה.
שואלים אהרון ומרים,
הלא רק בו דיבר השם, הלא גם בנו דיבר השם. מה זה התורה הזו?
מאיפה הגיעה התורה הזו של משה רבנו? שלא צריך משפחה,
שלא צריך אוכל, שלא צריך זה,
הכל רק יתלות וזה.
זה מה שמתברר בפרשת בעלות, זה מה שמסביר שם אביב.
פרשת בעלותך מבררת,
כאשר מתעלים, כאשר אדם צועד במדבר החיים שלו והוא מתעלה והוא מתחבר לתורה ולקדושה,
נכון?
יש כל מיני התנגדויות שמתחילות לצבור בנפש.
מה יהיה מה?
אני מרגיש שאני לומד תורה ואני מאבד את הרגשות האנושיים שלי.
אני כבר לא מסוגל להתרגש,
לאהוב, אני עכשיו צריך פה להתייחס בצורה לא יפה למישהי שגדלתי איתה כל הזמן, וחשבתי שאני פתאום לא יכול להגיד לה שלום, ולא יכול ללחוץ ליד, ולא יכול לחבק אותה.
אני עכשיו,
היה לי עד היום מחשבות מסוימות איך אני מתייחס לעולם הזה, ועכשיו פתאום אני לומד תורה שדורשת ממני לשנות את כל הצורת חשיבה שלי.
תורה זה לא משחק.
להתעלות בתורה, להגיע לתורת משה,
זה צריך לעלות על הר סיני.
מה מתברר בפרשת בעלותך?
אל תדאגו.
בסופו של דבר, ככה מסתיימת פרשת בעלותך.
אומר הקדוש ברוך הוא לאהרון ומרים, תקשיבו טובה, אני מבין מה אתם טוענים, כן?
תדעו לכם.
משה רבנו,
נבואת משה זה לא הנבואה שלכם.
שאני אתגלה אליכם או אל הצאצאים שלכם,
במראה אתגלה אליכם, בחלום, כאילו יש לכם איזה הבזקים.
לא כן עבדי משה.
פה אל פה אדבר בו, במראה ולא בחידות.
תורת משה זה משהו שהוא מצד אחד
שיא העליון, פה אל פה אני מדבר איתו.
ויחד עם זה, תורת משה היא יורדת
גם להדרכות המעשיות.
תורת משה היא ממשיכה מלפני 3,300 שנה ועד ימינו.
היא עם הדרכות מתוך תורת משה, איך חיים בעולם הזה, איך אוכלים בשר,
איך
חיים עם האישה,
איך מופיעים בכל המסעות פה במדבר החיים.
זו פרשת בעלותך.
ועכשיו ההפטרה משלימה בדיוק את הנקודה הזו.
הפטרת בעלותך, כן, אני עושה פה את הדברים בקצרה.
אפשר לדבר רק על פרשת בעלותך, יש שם מספיק חומר,
מספיק בשר כדי לדבר על פרשת בעלותך,
אבל מכיוון שאנחנו רוצים פה בשיעור להתמקד בהפטרה,
אז אני שוב רוצה לתת את הרקע ההיסטורי,
מתי נאמרת הפטרת בעלותך? הפטרת בעלותך היא נאמרת על ידי הנביא זכריה.
מתי הנביא זכריה מופיע בציר הזמן ההיסטורי של עם ישראל?
בית המקדש הראשון נחרב,
נכון? בידי נבוכדנצר מלך בבל.
עם ישראל יצא ל-70 שנה לגלות בבל,
אתה יודע?
תוך כדי ה-70 שנה האלה, מה שקרה זה שפרס כבשו את בבל,
אתה יודע?
ואז מלך פרס, כובש, נתן הצהרה, שנקראת הצהרת כורש,
נתן רשות לעם ישראל לעלות מחדש ולבנות את בית המקדש.
כן, כה אמר השם לכורש משיחו,
כל ממלכות הארץ נתן לי השם,
והוא פה פקד לו לבנות בית לשמי.
מי בכם, הוא פונה ליהודים שנמצאים פה תחת השלטון שלו,
שהם כבר לא בבבל, הם בפרס, הם תחת האימפריה הפרסית,
מי בכם אשר רוח השם עמו יעלה ויבנה בית לשמי.
יאללה, לכו תבנו את בית המקדש השני.
יהודים לא רוצים.
היו שם שני מיליון יהודים בבבל פרס,
מתוכם כמה הסכימו לעלות?
בערך 50 אלף איש.
בהנהגתו של יהודי בשם זרובבל,
על יד זרובבל.
עולים, 50 אלף איש.
הם עולים,
ולא רק שהם היו,
נקרא לזה, לא כמות גדולה,
גם מבחינת איכות הם היו קוראים לזה השתוקים והאסופים.
כל אלה האסופים בלי ייחוס, שהם אספו אותם מהרחוב. כל השתוקים, זה כאילו בעלי הנחות,
העשירים, תלמידי החכמים, נשארו בבבל, בפרס, כבר בנו בתים, נטו כרמים,
סגנים, וגם בבית מדרש. מה, עכשיו ללכת לייבש פה ביצות בקדחת,
להתחיל להתעסק עם העולם הזה?
אנחנו תורת משה,
אתם יודעים,
אנחנו נמצאים שם למעלה, טוב לנו וכולי.
ואז מה שקורה זה שזרובבל מגיע,
יש לו פה המון המון המון בעיות,
האנשים שעלו איתו הם חלקם מתבוללים,
הם זורקים את נשותיהם ומתבוללים עם כל מיני גויות פה בארץ ישראל,
הם מחללי שבתות, בועלי נידות, יש איתם המון המון בעיות.
ואז אחרי שזרובבל בכוחות מאוד מאוד מאוד קשים
הצליח לבנות את בית המקדש, ככה הייתה שלד של בית המקדש, בית מקדש קטן, כן?
כזה משהו לעומת בית המקדש הראשון שהיה עם נבואה, עכשיו זה כזה בית קטן.
מגיעות עוד שתי עליות מפרס, עליות עזרא ונחמיה.
בסדר? הן מביאות עוד איזה 50 אלף יהודים,
והם, על עזרא ונחמיה, הם בונים את חומות ירושלים.
בסדר?
הם בעצם משלימים פה את המהלך שהתחיל זרובבל. זרובבל התחיל לבנות את השלט של בית המקדש,
אבל הם בנו את חומות ירושלים, וכאן למעשה מתחיל עידן הבית השני.
מה מאפיין את הבית השני?
הבית השני, בניגוד לבית המקדש הראשון,
שאין כבר נבואה.
אחרוני הנביאים חיים פה.
מי הם אחרוני הנביאים?
חגי, זכריה ומלאכי.
יש שטוענים שעזרא ומלאכי.
נקודת המעבר מימי הנבואה
לימי התורה שבעל פה, זה פה,
בנבואות שעכשיו אנחנו מדברים עליהן.
תורת משה, זאת נקרא, מקבלת שדרוג,
מקבלת, לא רק שדרוג, טרנספורמציה, כאילו מעבר.
בימי הנבואה,
איך
עם ישראל מתנהל?
שוב,
משה רבנו,
פה אל פה אדבר פה, יש פה הכל ניסים,
נפלאות, ברור לבן אדם מה הוא צריך לעשות,
יש השערה נבואית, יש בית מקדש, יש הכול.
בית המקדש השני,
מחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשנה.
אין כבר ציר ישיר, תקשורת ישירה בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא. איך התקשורת נעשית?
על ידי התורה שבעל פה.
מועצת החכמים של עם ישראל, עזרא הסופר, איזו מועצה הוא מתקן?
אנשי כנסת הגדולה, נכון?
משה קיבל תורה מסיני, מסרה לישוע, ישוע לזקנים, זקנים לנביאים,
והם מסרו על האנשי כנסת הגדולה. והם אמרו שלושה דברים:
הוו מתונים בדין,
העמידו תלמידים הרבה,
ועשו סייג לתורה.
הוו מתונים בדין,
אין יותר הרי יכולת לפסוק הלכה מתוך אורים ותומים.
צריך מתינות, ישוב דעת בדין.
צריך עכשיו לשבת, ללמוד תורה,
לפלפל ולהחליט מה הקדוש ברוך הוא רוצה.
חכם עדיף מנביא.
העמידו תלמידים הרבה,
עכשיו זה הזמן לבנות את בתי המדרש. בזמן בית המקדש הראשון לא היה בתי המדרש.
אנשים לא למדו תורה.
התורה הייתה
"היה תורתך בתוך מאי", הכל היה בתוך ה...
עשו סייג לתורה.
מעכשיו צריך פה הרבה גזרות של חכמים.
בזמן בית המקדש הראשון,
גברים ונשים נמצאים ברבוביה, אין עזרת נשים בבית המקדש הראשון.
למה? כי כולם בקדושה, כולם בטהרה, שלמה, המלך, נישא מרור מראשון, מקום מקדשנו.
בית שני, תקנו חכמים, תיקון גדול,
שיהיו נשים למעלה וגברים למטה.
צריך כבר סייג,
אין לנו כבר את אותה טבעיות של תורה,
צריך פה,
ברקע הזה, תביני, מופיעה נבואת זכריה.
בנקודת המעבר הזו, שתורת משה היא עכשיו
עוברת עוד שלב בדרך שהיא מופיעה בעם ישראל,
אנחנו מחדדים את הנקודה שדיברנו עליה בפרשת בעלותך.
מה הייתה פרשת בעלותך?
שוב, אני מתמצת.
הרעיון שפרשת בעלותך באה להגיד,
תורת משה, למרות שהיא נראית מופשטת ועליונה ורחוקה מאיתנו,
היא בסופו של דבר יורדת אל העולם הזה.
בסדר? אל תדאגו.
עכשיו אנחנו צריכים עוד יותר את המבט הזה.
כל עוד הייתה נבואה, לפחות בן אדם היה יכול להצנחם,
כמו שאמרנו, משה, הנבואה.
עכשיו אין,
אין יותר נביאים.
וכאן יש חשש גדול.
כן, זה בבבל.
עם ישראל זרוי בבבל, ככה דורשים חזרה. שוב, זרוי בבבל, זה זמן ש...
נחמיה, מנסים לנחם אתכם, עזרה, מנסים קצת לעזור לכם.
אנחנו פה בתקופה לא פשוטה.
וזה מה שקורה.
רוני ושמחי בת ציון,
ככה אנחנו קוראים בהפטרה.
כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאום אדוני.
אל תדאגו,
אתם חוששים שהשכינה לא תהיה יותר,
נכון? זהו, נפסקת הנבואה.
תורת משה לא תלווה אותנו.
אתם נזכרים בטח בפרשת בעלותך, נכון? שאבותיכם במדבר, גם עליהם קטע כזה, שהם פחדו שהשם נוטש אותנו, והתורה היא לא באמת יכולה להנהיג את החיים, ועכשיו עוד יותר, שאין גם את משה,
אין נביאים, אז בכלל התורה לא יכולה להנהיג את החיים, אז יאללה, עכשיו בואו נתפרע,
בואו נתפקר, אין שכינה בתוכנו.
רוני ושמחי בציון, כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאום אדוני, ונלוו גויים רבים אל אדוני ביום ההוא,
והיו לי לעם,
ושכנתי בתוכך,
וידעת,
כי אדוני צבאות שלחני אלייך".
אתם תראו,
אתם תראו,
בתוך הגאולה המסובכת הזו של חזרת רובבל, ועזרה, ונחמיה, ושהנבואה מפסיקה, ויש פה כל כך הרבה אנשים שנופלים,
כי הם מרגישים שזהו, התורה לא מדברת אלינו,
ועכשיו צריך להבין אותנו, עכשיו באים, בונים פה את ארץ ישראל, בונים פה מדינה מודרנית, בונים פה כלכלה,
מתעסקים ב-AI, מה נראה לך? עכשיו יש לי כוח לכל הדינים העתיקים האלה שנאמרו מלפני שלושת אלפים שנה,
הם לא רלוונטיים,
אני מרגיש שהתורה חונקת אותי, בכלל התורה שבעל פה, אתם יודעים, תורה שבכתב,
לפחות יש בה גם צד כזה, התנ"ך, נכון? יש שם כאילו נבואות, דברים גדולים,
תורה שבעל פה, מה שמתחיל, אנשי כנסת הגדולה, משנה, גמרה, דקדוקים, תעניות, עניינים, אין לי כבר כוח, עזוב אותי.
תקשיב טוב.
ונחל אדוני את יהודה חלקו על אדמת הקודש,
ובחר עוד בירושלים.
יהודה, עם ישראל ישוב, כן, שבט יהודה, שבט יהודה ושבט לוי הם היחידים שנותרו,
חלק מבנימין,
מרדכי היה אז שבט בנימין, הם נותרו, עשרת השבטים כבר לא איתם.
אבל הם ישבו, והם ישובו לירושלים.
הס כל בשר מפני אדוני,
כי נאור ממעון קודשו.
הקדוש ברוך הוא נאור, אתם מבינים? תורת משה היא שוב מתחייה.
התורה שבעל פה היא הולכת עכשיו וחוזרת לציון.
ואז תראו מה קורה.
וירני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך אדוני,
והשטן עומד על ימינו לשגנו.
ישוע היה הכהן הגדול באותה תקופה.
אבל יש בעיה עם ישוע בן נון,
עם אותו ישוע הכהן הגדול.
יהיו שתי בעיות בסיבוב המפרשים. מה זה השטן עומד על ימינו?
שטן זה מלשון המילה סטייה,
כן?
סין וסמך מתחלפות.
יש פה איזה משהו לא תקין, אתה מבין? יש פה איזה סטייה.
מה הסטייה שנמצאת באותה תקופה?
שתי דעות במפרשים.
דעה אחת,
שלא היו כלי כהונה.
יהושע וכל הכהנים, לא היה להם בגדי כהונה,
רק הקימו שם איזה בית מקדש דרדלה כזה, עוד לא היה פה את כל הפאר, את כל ההדר.
אז הכל עבודת הקודש הייתה כזו קטנה.
יש משהו יותר בעייתי.
לפי דעה אחרת,
הנכדים
של ישוע הכהן הגדול, התבוללו,
התחתנו עם גויות.
לא נעים, אתם מבינים?
הרב הראשי,
עד לשם זה הגיע הכל, שם הריקבון והייאוש בעם ישראל.
כן, היה שם המנהיג של הגויים שנלקחו בעם ישראל, השומרונים, קראו לו סנבלת.
אז דורשים חז"ל שהבת או הנכדה של סנבלת התחתנה עם הבן,
הנכד של יהושע הכהן הגדול. אתם מבינים לאיזה מצב הגענו?
עם ישראל כל כך מיואש, אתם מבינים? אנשים כבר נמצאים במצב, חזרנו פה לארץ ישראל,
עזבו אותי מתורה.
שאפילו במשפחות המיוחסות ביותר, המנהיגים, הכל,
יש פה איזה התפרקות.
יש
תחושה של ייאוש.
השטן עומד אלינו ושטנו, הכהן הגדול פה עומד פה ומקריב קורבנות בבית המקדש,
והסטייה נמצאת פה לידו, הכל כאן,
מה יהיה פה?
מעם ישראל.
איך אפשר יהיה להתעלות?
אתם רואים מה אמרנו לכם? אתם רואים שהם צדקו שם מלפני
אלף שנים שם
בפרשת בעלותך, שהתורה לא באמת מסוגלת להתנהל, נכון? אתם רואים שאי אפשר להקים ככה מדינה?
בסדר, הבנתי, פעם זה היה, היה נחמד, היה תקופה וזה. אבל עכשיו,
אדוני, צריך פה מד"א.
אי אפשר עם מלכות שבת.
אתה מבין מה זה מדינה?
אין מה לעשות.
מי שהולך למד"א, מי שהולך לכלכלה,
מי שהולך לכוחות הביטחון, אין, חייב לסטות,
חייב בסוף להתבולל, חייב בסוף להוריד את הכיפה, חייב בסוף ל... אי אפשר לנהל את הדברים.
אומר הנביא,
ויאמר אדוני לשטן,
ייגר אדוני בך השטן,
ויגר אדוני בך הבוכה בירושלים.
הלא זה אוד מוצל מאש, כן,
כן, יהושע הוא אוד מוצל מש, הוא מהשאריות של שבט יהודה.
כן, אתה לא יכול, אתה לא תנצח אותו.
נכון, יש פה בעיות, יש פה קשיים,
אבל בעם ישראל יש כאן איזה משהו שמחזיק יותר מהכל, שמחובר לתורת משה.
איש יהודי היה בשושן הבירה, אתם יודעים, יש איזה, תמיד את הכוח הזה להודות, זה יהודה.
הפעם מודה את השם.
יש את החיבור
לקדוש ברוך הוא, יש את החיבור לתורת משה,
שזה יישאר תמיד, לא משנה כמה תהפוכות עם ישראל עובר, כמה עכשיו צריך פה להתעסק עם העולם הזה, ותורה שבעל פה, עם כל הקשיים שלה.
וישוע היה לבוש בגדים צועים, כן, בגדים, אמרנו, לא רועים, ועומד לפני המלאך.
או בגדים שלא היה לו בגדי כהונה, או
בגדים צועים, כמו שאמרנו, שהמשפחה שלו
היא מתבוללת.
ויען ויאמר אל העומדים לפניו,
ככה אומר המלאך.
הסירו הבגדים הצועים מעליו.
ויאמר אליו המלאך לישוע,
ראה איברתי מעליך עווניך ואלבש אותך מחלצות".
תמיד אפשר לשוב בתשובה.
התורה זה כמו בגד.
תמיד כשנראה שהתורה כבר בגד כזה, בגדים צועים, יש פה משהו לא רלוונטי,
אנחנו רושטים בגד ולובשים בגד חדש.
התורה היא
כל הזמן הולכת ומתחדשת, הולכת ומתחדשת.
ואומר, ישימו צניף טהור על ראשו,
וישימו הצניף הטהור על ראשו, וילבישו בגדים, ומלך אדוני עומד.
ויעד
מלך, כן, הוא מעיד,
ויעד מלך אדוני בישוע לאמור. כה אמר אדוני צבאות,
אם בדרכי תלך,
ואם את משמרתי תשמור, וגם אתה תדין את ביתי, וגם תשמור את חצרי,
ונתתי לך מהלכים בין העומדים הללו.
תקשיב טוב, יהושע הכהן הגדול, שאתה הנציג של עם ישראל עכשיו פה בתקופה הזאת,
אתם תמשיכו לשמור את תורת משה, הבנתם?
אתם תשמרו את משמרתי ותדון את ביתי, אתם תדונו על פי תורה,
אתם תמשיכו, אתם מתוך התורה שבעל פה, אתם תלכו ותבינו איך הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו בדור הזה,
ואתם תראו שכל הבעיות ייפתרו, ואתם תדעו איך גם לעשות משטרה מתוך קדושה,
תצפה מתוך משטרה, ואיך אפשר לנהל מפעלי מלט גם בשבת,
ואיך אפשר למצוא בכל רגע נתון את הכוחות הנפשיים, הרוחניים והמעשיים של תורת משה.
משה אמת ותורתו אמת, זה כלל שלעולם
לא ייעלם.
שמע נא יהושע הכהן הגדול,
אתה ורעך יושבים לפניך,
כי אנשי מופתם,
כי הנני מביא את עבדי צמח.
יהיה פה צמיחה
של המשיח.
המשיחיות צומחת,
ההעלאה של הנרות,
הכול הולך וצומח
בתוך הדברים הללו.
אל תפחדו מהשטן שביניכם,
זה רק קראתי לשיעור הזה,
השטן שבינינו שמפריע להתעלות. שוב, התחושה הזו כל הזמן שהשטן הזה שנמצא באוזן של כל אחד,
התורה הזו היא לא באמת יישומית.
זאת אומרת, זה כל הזמן מאנשים.
למדו במכון, למדו בישיבות, למדו במדרשות.
אומר אותם בגיל שלושים, אומרים, תראה, אנחנו דברים יפים.
אני אומר, זה רעיונות יפים, אבל
החיים מתנהלים אחרת.
אתה לא באמת מצפה שנשמור על הלכות לשון הרע בתוך
המציאות היום.
אתה לא באמת, אתה אומר, נשמור על העיניים, החייך,
והיום. תשמע, זה נכתב פעם, אתה יודע, תורת משה במדבר, עניינים.
אנחנו חיים פה, אתה יודע, בעולם של המאה ה-21, זה לא רלוונטי.
הוא אומר,
אני מביא את עבדי צמח, המשיחיות שאתם, נכון, אמרנו, מאיפה מגיעה כל ההתקוממות הזו?
ההתקוממות הזו מגיעה כי המשיח מגיע, מתעוררים כוחות חיים אמיתיים.
אמרנו, הרצון הזה לחיים, לבשר, לעולם הזה, לטכנולוגיה,
זה משהו אמיתי שצומח בעולם.
אתם תראו שהצמח דוד הזה,
הוא השתלב עם תורת משה,
הוא התחבר עם הכל.
כי הנה האבן אשר נתתי לפני ישוע על אבן אחת שבעה עיניים,
הנני מפתח פיתוחה,
נאום אדוני צבאות ומשתי את עוון הארץ ביום אחד. האבן הזו,
הייתה שם אבן שהיא הייתה אבן הפינה לבית המקדש.
שוב, הנביא זכריה אומר, יש פה איזה אבן,
אבן מעשו הבונים,
היא תהיה לראש פינה.
אתם תראו איך ניקח את האבן הזו, את החומר הגולמי הזה, את הרצון,
את הקדושה הזו,
ואנחנו נפתח אותה, שבעה עיניים, כן, בכל הצורות האפשריות,
ונבנה מזה את מה שצריך.
ביום ההוא נאום אדוני צבאות,
תקראו איש לרעהו אל תחת הגפן ואל תחת תאנה. עכשיו תראו איך זה ממשיך פרק ד',
כן, זה עד פרק ד', פסוק ז', אתם עונים עד פסוק ט'.
וישב המלאך הדובר בי ויעירני כאיש אשר יאור משנתו, כן, המלאך
מאיר את הנביא זכריה, כן, הוא ראה בנבואה את ישוע בן נון, והשטן עומד לימינו, והנה, מצליחים להתגבר על השטן, ועכשיו
הקדוש ברוך הוא, המלאך, מאיר את הנביא זכריה,
ויאמר אליי,
מה אתה רואה?
אם זה, אולי ככה צריך לקרוא לשיעור.
מה אתה רואה?
אה? עדיף פיסר כאן. כן, עדיף, עכשיו? אולי, נשנה אז את ה...
מה אתה רואה?
אה?
השם נתתי השטן שמפריע להתעלות, משהו כזה.
שם יותר דרמטי.
מה אתה רואה?
אתה נאור מהשינה, נאור משנת הגלות, נאור משנת ה... כל היצרים.
מה אתה רואה? מה אתה רואה בעולם הזה?
האם אתה רואה שוב עולם שאי אפשר להופיע בו תורה? אתה רואה פה עולם שכולו,
מה לעשות, רק קשיים ויצרים ואי אפשר להתקדם בחיים וחולשות?
או שאתה רואה משהו אחר.
אתה רואה
איך המשיח צומח מכל הדברים האלה.
איך תורת משה היא רק הולכת ומתפתחת מתוך כל הדברים הללו.
ויאמר אליהם, מה אתה רואה? ויאמר,
ראיתי והנה מנורה זהב כולה
וגולה על ראשה,
ושבעת נרותיה עליה,
שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה,
ושני זיתים עליה,
אחד מימין הגולה ואחד עצמונה. עשינו הפסוקים האלה הם פסוקים חשובים.
זה הפסוקים ששימשו כהשראה לסמל המדינה.
הון סמל מדינת ישראל, נכון? יש שם את המנורה ושני עלי זית.
אז הצייר שם, שכחתי איך קראו לו, הוא השתמש בפסוקים האלה כהשראה.
זהו, המנורה הוא לקח משער טיטוס,
אבל ככה הוא הבין את זה, שיש שני זיתים, או שזה יסתדר לו גרפית.
זה לא בדיוק הפשט.
מה באמת הוא מתאר פה, הנביא זכריה?
מה שהיה פה, יש מנורת זהב,
גולה על ראשה, גולה זה קערה,
מעיין כזה.
קערת זהב נמצאת מעל המנורה,
כמו ישוע בספר ישוע,
שנותן לכלב את גולות עיליץ וגולות תחתית.
גולות זה המעיינות שהיו בהר.
המעיינות העליונים, המנות עותים.
בקיצור, היה איזה קערת זהב כמו מעיין שמן
שהיה מעל המנורה,
ושבעה מוצקות לנרות הראשיים. מתוך הקערה הזו יצאו שבע צינורות, זה מוצקות.
צינורות יצוקים לכל אחד לקנה אחר במנורה,
ושני זיתים עליה, אחד מימין הגולה ואחד על שמאלה. זה לא כמו בציור של סמל המדינה.
מה זה?
הוא אומר, ושניים זיתים עליה, אחד מגלב אחד על זית, כאילו שני עצי זית או שני ענפי זית שהם היו מעל הקערה הזאת.
והם, מהעצי הזיתים האלה נפלו הזיתים לתוך הקערה,
נהיה שם שמן, ומשם זה ירד בצינורות ונתן את השמן למנועה.
ייצור, היה פה מפעל לייצור שמן, אתם מבינים? זה בעצם ה...
היה פה...
זה מה ש... זה הנבואה של זכריה.
שזה מילים אחרות.
יש שמן, שמן, נכון, זה המשיח, משוח ושמן.
שמן זה הביטוי לאור, בעלותך את הנרות.
אתם מבינים? להוציא שמן
זה נוזל שהוא אנרגטי.
מה זה שמן? שמן לוקחים משהו מהעולם הזה,
סוחטים אותו.
ואת כוח אדיר, נכון, בקורת בית הבד, באבנים כבדות,
יוצא משם שמן,
והשמן הזה מדליק אור.
התורנים של השמן, לאור, זה הכל אותו רעיון.
תדעו לך,
האור של תורת משה,
הוא יורד אל המנורה.
שוב, לא להתבלבל, בעלותך את הנרות.
אל תדאגו, אתם כל הזמן נמצאים לאורך כל ההיסטוריה, בדאגה, שמא האור לא יצליח לעלות,
לא יהיה שמן למנורה,
מי יעלה את הנרות?
איך נצליח להסתדר פה בעולם הזה מתוך תורה?
זה לא נקלט פה בשמן, זה לא נקלט בכלים שלנו.
"ואן ואומר אל המלאך הדובר בי לאמור" מה אלה, אדוני?
מה זה כל הזיתים האלה עם המנורה?
"ויען המלאך הדובר בי ויאמר
אלי הלא ידעת מה הם
ולא יודע מה הם האלה?
ואמר לא אדוני.
והנה הוא אומר את הפסוק,
תראו זה אחד הפסוקים המרכזיים בתנ״ך,
נמצא בהפטרה שלנו.
ויאמר אליי,
ויען ויאמר אליי לאמור,
זה דבר אדוני אל זרובבל לאמור,
לא בחיל ולא בכוח,
כי אם ברוחי אמר אדוני צבאות.
מבינים?
כל פעם שאתם תיתקלו בבעיות בחיים שלכם,
נראה לכם שוב שהעולם הזה קשה,
חיל וכוח, אי אפשר לנצח את העולם הזה.
אי אפשר להתעלות בעולם הזה.
הם הסוף מתגעגעים למצרים, לאבטיחים, לשומים, לבשר.
יתרו, איפה הטכנולוגיה שתעזור לנו?
מה זה לפרוש, כאילו, התורה דורשת מאיתנו לדחות סיפוקים?
אין, אין, אין, אי אפשר, אי אפשר, תבין, זה המצב, אי אפשר.
איך?
אל תגיד אי אפשר.
זה השם הלא מושך יותר מזה.
תדעו, לא בחי ולא בכוח, כי אם ברוחי אמר השם זו.
תורת משה תוביל אתכם בכל המקומות האלה.
רוח,
זה מה שבסוף מנצח את הכול.
ויען ויאמר אלי לאמור,
זה דבר אדוני לזרובבל לאמור, לא בחי ולא בכוח, כי מי אוכל מעמד הצבאות?
מי אתה ההר הגדול לפני זרובבל?
למישור.
כל הערים הגדולים, כל המחסומים הגדולים שעומדים לפני זרובבל, לפני העם ישראל ששב לארצו,
כולם יהיו למישור.
ויהיה עקוב למישור, נכנסים לבקרה,
אנחנו ניישר פה את כל ה...
נשטח את עזה.
כן, אנחנו פה,
הכל, הכל יהיה.
והוציא את האבן הראשה.
זוכרים את האבן הזו, שוב, שהיא
האבן המסכנה הזו?
אבן משוא הבנים, היות תהיה לראש פינה, לאבן ראשה. מה זה אבן ראשה? אבן ראשה זה האבן שנמצאת בשער. כאילו שכל הבית בנוי עליה,
כל הכניסה בנויה עליה.
כל התורה הזו שעכשיו נראית לכם כזה, דברים, הלכות,
כל מיני דברים כאלה לא רלוונטיים,
זה יהיה אבן הראשה, זה מה שיחזיק פה את הכול,
זה מה שמחזיק פה את הכול.
והוציא את האבן הראשה, תשועות,
חן חן לה. אתם כולכם
תרימו תשועות, תגידו חן חן לה, הלך.
כן.
משה אמת ותורתו אמת.
שיחק אותה.
זהו, ואז לפי התימנים מוסיפים עוד שני פסוקים,
בואו נקרא אפילו עד סוף הפרק ככה בשביל התחושה הטובה.
ויהי דבר ה' אלי לאמור, ידי זרובבל יסדו הבית הזה,
וידיו תבצנה, וידעת כי ה' צבאות שלחני אליכם.
מי בז ליום קטנות?
שוב, אתם בזים כשאתם רואים את בית המקדש הקטן הזה, נכון, אמרנו פה,
חזרנו, יש פה איזה משהו, זה לא יחזיק מעמד, זה לא יצליח פה לנצח את כל הכוחות מולו.
מי בז ליום קטנות?
אל תבוזו ליום קטנות.
אל תבוזו לכל דבר קטן של ישועה.
מכל אלה שפה לפני מאה שנים ייבשו ביצות בקדחת ובנו פה איזה כל מיני צריפים,
היום
אתה רואה פה מגדלי הייטק.
כל האנשים שלמדו תורה, הסבים והסבתות שלנו, שהקפידו על ההלכות,
מכל הדברים האלה, כל הדברים הקטנים האלה, התורה הזו, שהיא נראית כזו קטנה ולא יכולה לנהל את החיים,
בסוף זה מה שמנצח.
כי מי בז ליום קטנות?
ושמחו וראו את אבן הבדיל ביד זרובבל שבעה אלה אדוני הם המשוטטים מכל הארץ.
ואן ואומר אליו מה שני הזיתים האלה
על ימין המנורה ועל שמאלה? ואן שנית ואומר אליו מה שני שיבולי הזיתים אשר ביד שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם זהב?
ויאמר אלי לאמור הלא ידעת מה אלה?
ואומר לא אדוני ויאמר אלה שני בני היצר העומדים
על אדון כל הארץ, כן, הקיצור, זה שני המנהיגים, זה רובבל ויהושע, זה הפשט, כאילו.
הם, הזיתים האלה, זה רובבל ויהושע,
הישוע הכהן הגדול, שהם אלה שינהיגו פה. בפשט זה הנביא זכריה, כאילו, נותן לעם ישראל תקווה.
אבל בחיבור, כמו שאמרנו, שחז"ל חיברו את זה לפרשת בעלותך,
זה לא רק ברגע ההיסטורי הזה, אלא זה בכלל.
אני מסכם, שוב, זה היה
קצת מפותל וארוך, והכנסנו המון דברים יחד,
אבל אני מנסה פה לסכם את הדברים.
פרשת בעלותך, הרעיון שלה,
זה שתורת משה מנצחת את כל הקשיים בחיים.
כי במבט ראשון נראה שהחיים לא מסתדרים עם התורה, וזה מתעורר בזמן המשיח, זה מתעורר כשעם ישראל מתקרה לארץ ישראל, ויש המון כוחות חיים שרוצים מענה, וזה נראה שתורת משה לא עונה.
פרשת בעלותך מלמדת כאילו תדברו,
משה אמת ותורתו אמת.
ועכשיו אנחנו נמצאים בגלגל נוסף בהיסטוריה,
שעם ישראל חוזר לארצו, בית שני, ושוב, גם יש פה מעבר מתורה שבכתב לתורה שבעל פה, ושוב נראה שאין אפשרות שהתורה תנהיג את החיים,
הולך ומתברר שהמנורה,
בעלותך את הנרות, מנורת הזהב, הזית השמן,
שזה מסמל את התורה,
זה בסופו של דבר מה שמביא את הנצח,
מה שמביא את הניצחון.
טוב, חברים יקרים,
נעצור כאן.
