שלום ערב טוב ברשות הרב
אחת הסוגיות הבוערות
בתוך החברה הישראלית
בתוך הפוליטיקה של כלל ישראל
היא ההתגוששות בין
שני ערכים
ערך אחד התורה בישראל וערך שני הצבא בישראל
ודרכו של הרב ציודה סכר צדיק לברכה
הייתה להתבונן בפרשה להקשיב לדבר השם שמחיה את המציאות
וממילא גם מדריך את המציאות.
ואם מתבוננים התבוננות שלמה אז מקבלים מבט
אמיתי על המציאות,
מקבלים הדרכה והכוונה איך
לעזור
איך לעבור
גם משברים שנראים מאוד מאוד קשים,
גם סתירה שנראית כל כך חדה.
תורת השם תמימה
משיבת נפש.
כשלומדים את התורה בשלמותה,
אז היא ממש פשוטו כמשמעו מחיה את הנפש שלנו,
שלעיתים היא סוערת
והיא גועשת.
אבל פיקודי השם ישרים משם חלב.
אז בסוגיה הזאת של תורה וצבא צריך כמובן
ללמוד
מה זה תורה,
מהי ערכה של תורה לישראל,
מה זה צבא.
והרב ציודה כותב כמה פעמים
שלמדינת ישראל,
כמו לעם בכללו ואפילו כמו לאדם הפרטי,
יש נשמה ויש גוף.
אדם חי,
יש לו נשמה שהיא בתוך הגוף.
וממילא,
תמיד היה מדריך הרב ציודה לראות
את המדינה על כל חלקיה,
שני חלקיה היסודיים.
יש נשמה למדינת ישראל
ויש גוף למדינת ישראל.
מהי הנשמה של מדינת ישראל?
נשמה זה עניין רוחני,
זה עניינים של נצח.
התורה
היא הנשמה של עם ישראל.
הרוחניות זה הנשמה של עם ישראל.
הישיבות,
בתי הכנסת, "מה טובו עליך יעקב", "משכנותיך ישראל"
זה הנשמה של עם ישראל.
שום דבר
לא יכול לחיות בלי הנשמה, הגוף.
אין לו חיים מצד עצמו.
הנשמה מחיה את הגוף, איך אומרים בפיוט?
ואם רוחי גווייתי השם לי ולא יירה,
הסביר הרב צי יהודה.
כשיש רוח,
אז יש חיים לגוויה.
אבל איך נראית גוויה כשהרוח הסתלקה ממנה?
גוף אין לו חיים בלי רוח, בלי נשמה.
אז גם מדינת ישראל,
נשמתה
זה התורה, זה הישיבות.
מצד שני,
הנשמה היא אצולה מתחת כיסא הכבוד,
וריבונו של עולם גזר.
על כורחך אתה נולד,
על כורחך אתה חי.
ריבונו של עולם רוצה שהנשמה הזאת
תופיע ותתגלה בגוף.
הוא מפליא לעשות שקושר רוחני בגשמי.
אז הופעתה של הנשמה תלויה בגוף.
אם אין גוף,
הנשמה פורחת. אם אדם לא שומר על הגוף שלו,
אז הוא לא שומר על הנפש שלו.
לכן למדו בגמרא, ונפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך,
מצווה לאדם להיזהר, לשמור על גופו,
מהפסוק "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם",
אבל הפסוק מדבר על הנפש.
כך שואל המנחת חינוך. עונה הרב ציודה,
אם אתה לא שומר על הנפש,
אם אתה לא שומר על הגוף, אתה לא שומר על הנפש.
כי אם הגוף שלך לא בריא,
או חלילה אתה פוגע בו אנושות,
אז הנשמה תברח למעלה.
לכן,
כמה חשוב
עניין הצבא בישראל.
הרי הצבא דואג לגוף הלאומי,
הוא שומר על הגוף הלאומי.
יש טילים בליסטיים,
זה יכול למחוק את מדינת ישראל חלילה,
אבל יש אנשים בצבא
שהם לא ישנים 24 שעות,
כי מתי שרוצים יורים את הטילים האלה.
אז בלי גוף
גם אין נשמה,
פשוטו כמשמעו.
אם אין צבא,
גם הישיבות לא יתקיימו.
לא תהיה תורה בישראל אם אין צבא בישראל.
נו, אז איפה אתה צריך להיות?
בישיבה או בצבא?
אז קודם כל צריך את
שני הערכים האלה.
צריך נשמה, כי נשמה זה הדבר הכי חשוב.
זה העיקר, זאת המטרה.
אבל צריך גם את הגוף, כדי שהנשמה תופיע בגוף.
אז עם ישראל הוא גדול,
איש על מחנהו ואיש על דגלו.
יש מקצוענים בענייני הנשמה,
ויש מקצוענים בענייני הגוף.
גוף זה לא רק צבא,
גוף זה גם כלכלה,
זה מסחר,
זה חקלאות,
זה הייטק.
בלי הדברים האלה,
אז אין גוף לאומי לעם ישראל.
בלי רפואה אין גוף לעם ישראל.
אז כל אחד יתרום לעם ישראל מכישוריו.
יש מי שיש לו כישרון להיות רופא,
וזה מאוד חשוב בשביל עם ישראל.
יש מי שיש לו כישרון להיות רב גדול, ראש ישיבה גדול,
זה חשוב מאוד,
אבל צריך את שניהם.
לכן אומר הרב ציודה,
בשיחותיו לפרשה הקודמת
שהמושג צבא
הוא מופיע גם ביחס
לאנשי הקודש שמתפקדים ומתפעלים את המשכן ואת המקדש
כמו שכתוב על הלוויים.
הלוויים
יבואו לצבות צבא בעבודת אוהל מועד.
הם לא עומדים עם נשק במשכן,
הם פועלים את פעולת הצבא התורני,
הרוחני, במשכן, במקדש.
אבל אותה מילה,
צבא,
היא גם, ביחס לגוף הלאומי של ישראל,
זה צבא שאנחנו מכירים.
למה התורה השתמשה באותה מילה?
אומר הרב ציודה,
נפגשים באותה מילה
גם אצל העוסקים בעבודת המשכן,
זה צבא הקודש,
וגם יוצאי צבא בישראל זה גם צבא קודש.
זאת מצווה.
צריך להבין, עונה הרב ציודש, שאין כאן סתירה
אל ההמשך אלוקי אחד מצבא הקודש,
של המשכן ושל המקדש או של התורה והישיבות.
נמשך הצבא של היוצאים למלחמה,
כי כולם שומרים על החיים של עם ישראל.
חיים רוחניים של עם ישראל
וחיים גשמיים של עם ישראל,
שזה דבר אחד.
כך ריבונו של עולם,
שהוא נקרא אלוקים חיים,
הוא ברא את האדם עם שתי קומות,
הוא ברא את עם ישראל עם שתי קומות.
ושתי הקומות הן מאוחדות,
יש הבדלים ביניהן,
אבל הן חיות ביחד, שתי הקומות האלה.
כך הוא לגבי ערך הצבא הלאומי וההיסטורי שלנו.
קודם כל, הצבא של המשכן ואוהל מועד,
הצבא של עבודת השם,
זה ראשית הצבא שלנו,
זה הקודש.
ומתוך זה,
אל החול,
אל צבא החיילים העוסקים בתרגילי כיבוש.
ומתוך הצבא הקדושתי הפנימי היסודי של ישראל,
יש ערך לגיוס הגדול של כל הצבא במובנו המלחמתי.
ואם הולכים עם המבט הזה,
אז לא רק שאין סתירה
בין ישיבה לבין צבא,
אלא המושג העליון הנשמתי של ישיבה, של תורה,
הוא נותן ערך למושג של הצבא המלחמתי.
כי אתה נלחם
להגן על ישראל, צבא ההגנה לישראל.
על מה אתה נלחם?
שעם ישראל יתקיים,
ואז אם הוא יתקיים, מה הוא יעשה כשהוא מתקיים?
מה הוא יעשה כשהוא יתקיים? יש לו ישיבות,
יש לו תורה,
אז זה נותן ערך גדול,
עוד יותר גדול,
לאנשי הצבא המלחמתי.
זה בעצם מקדש את המפעל שלהם,
כי צבא הגנה לישראל הוא מגן
על הישיבות,
אז זה נותן ערך.
איך הם ידעו בצבא שהם
מגינים על הישיבות.
אם בישיבות ילמדו שיחות הרב ציודה,
וידעו שכמו שהשם אלוקינו הוא השם אחד,
כך גם אנחנו צריכים לסגל על ידי לימוד תורתנו
מבט אחד.
לכן אנחנו רואים, כך כותב הרב קוק בתחילת
אורות המלחמה,
שאישי התנ״ך,
גיבורי התנ״ך,
הם היו אחדותיים באישיותם.
יהושע בן נון,
תלמידו הגדול של משה רבנו,
אבל הוא הרמטכ"ל הראשון וזר הביטחון הראשון,
וכן הלאה
בכל התנ״ך.
אחר כך אנחנו מוצאים
במרד בר כוכבא
רבי עקיבא,
רבי עקיבא שהיה ענק התנאים,
הוא נושא כליו של בר-כוכבא.
בגמרא במנחות, כ"ט עמוד ב',
משה רבנו,
במנהרת הזמן, רואה
את רבי עקיבא מעביר שיעור,
ואז הוא אומר לקדוש ברוך הוא,
משה רבנו הוא הרי ענב מכל האדם,
אז הוא אומר לקדוש ברוך הוא, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי?
הקדוש ברוך הוא נותן את התורה לעם ישראל על ידי משה רבנו,
ומשה רבנו אומר,
מצאתי מישהו יותר מתאים ממני.
רבי עקיבא,
יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי?
והקדוש ברוך הוא השתיק את המחשבה הזאת.
אז רבי עקיבא הוא שני למשה רבנו.
ומה עושה רבי עקיבא? הוא נושא כליו של בר כוכבא.
אנחנו היינו מצפים מרבי עקיבא,
אתה ראש ישיבה,
אז תפיל את הממשלה.
אבל רבי עקיבא לא סבר כך.
רבי עקיבא סבר
צריך לחזק את בר-כוכבא במלחמתו,
כי צבא וישיבה זה בעצם תפקידים שונים,
אבל למטרה אחת,
לקיום השלם של עם ישראל.
כך אם אנחנו מתבוננים בתורה,
בפרשיות השבוע,
אנחנו מבינים
שאם רק
נלמד יותר,
אם נעמיק יותר,
נוכל בעזרת השם להיות לברכה לעם ישראל,
לעזור ליישר את הדעות
וממילא ליישר גם את העניינים המעשיים.
הלימוד שלנו יישר את הפוליטיקה
ויביא את עם ישראל לשלמות עניינו, בעזרת השם.
