טוב, שלום וברכה.
אנחנו רוצים היום לעסוק בסוף הפרשה בנושא של האישה הכושית של משה רבנו.
מה עניינה, מה זה אומר,
כל הדרשות שנאמרו על אישה הכושית?
למה משה רבנו לוקח אישה כושית?
מי היא איתה?
והאם צריך לפרוש ממנה? מה הדרך?
זה נושא שהוא עלום בתורה.
נושא שהוא עלום בתורה,
ויש בזה המון מדרשים, וננסה לסדר את הדברים אחד לאחד בזמן שעומד לרשותנו.
יש כאן המון מקורות,
אני הבאתי את עיקרי הדברים, אנחנו ננסה לקרוא מכל מקור את עיקרי הדברים, על מנת שנוכל להספיק מה שאפשר.
בסדר?
המקור שנראה את זה במדרשים, מובא בהמון מדרשים על אישה הכושית.
כתוב שם פרקת רבי אליעזר.
ותבר מים ואהרון במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח.
וכי כושית הייתה, אלא מה הכושי הזה משונה באורו. כך הייתה ציפורה, כשהוא לוקח את הציפורה משונה במעשיה הטובים.
לפיכך נקראת כושית שנאמר כי אישה כושית לקח.
זאת אומרת, יש בה איזה משהו, זה סגין העור, הפוך, היא מיוחדת.
כמו, תגיד, אם אתה רואה מישהי עכשיו, ואתה רואה יש כאן אישה קושית, אתה יכול לזהות אותה ישר,
אז גם ציפורה היא אישה שהיה אפשר לזהות אותה ישר
בגלל התכונות המיוחדות שלה, מעשי הטובים.
רבי יתנחום אומר, גם ישראל נקראים קושים, שנאמר, הלא כבני קושים אתם לי.
אז את אומרת, קושין מוזכר בתנ״ך, מוזכר בתורה, מוזכר שמה בעמוס.
שם ישראל נקרא קושים.
כי קושיים היו, אלא מה הקושי הזה? גופו משנה מכל הבריות. כך ישראל משנים בדרכיהם מעשיהם הטובים מכל אומות העולם. זאת אומרת, ההגדרה שמוזכר בנביאים על יחס של הקושיים, זה בא לומר,
יש כאן שוני.
מה השונה? אנחנו שנים משאר האומות.
ככה כמו שגם עם ישראל נקראים קושיים.
וגם הוא מוזכר גם כן בירמיה.
וישמע עבד מלך קושי וכי עבד קושי היה, ולא בהלוך בן אריה היה.
למה הקושי הזה משונה באורו כך ברוך בנריה, משונה מעשיו הטובים של הבני אדם? רוצים בעצם לדמות שהוא מיוחד, וזה הקושי.
טוב, גם כן מדובר גם כאן שאול המלך,
כתוב שם הקושי היה,
וכתוב על "ויאמר רעב לקושי לך הגד למלך",
"לך קושי היה ולא בן ימיני היה", מה הקושי הזה משונה מכל הבריות? כך בן ימיני משונה מעשיו
בדרכיו הטובים כל ישראל. זאת אומרת, אנחנו מבינים בעצם מקור ראשון,
קושי זה בעצם להגיד משהו שונה.
כמו שאני רואה כאן, מספר אנשים רואה את הכושי, הוא יותר בולט.
ככה גם ישראל וככה גם כן האישה הכושית של משה רבנו,
היא שונה מכל הנשים.
בואו ננסה להבין מי זאת אותה אישה,
וננסה להבין גם כן את התיאור. נבין את הרקע של הדברים.
בגלל שאת החומה,
מובא קצת הרקע שקרה שם עם האישה הכושית של משה רבנו.
כן, נסביר את הרקע.
משה רבנו בעצם פורש מן האישה,
ובאים מרים ואומרת, סליחה, למה אתה פורש מן האישה?
לא גמלנו דיבר השם, ואז משה רבנו והוא מתגלה לברים ולאהרון,
ואומר להם, מה אתם מדברים על משה רבנו,
הוא לא דומה לכם,
כי פלפה ידבר בו,
והוא צריך לקבל כביכול גילוי בכל רגע ונתון,
ובדרך כלל אדם שאחרי שהוא נזקק לאשתו, הוא צריך לטבול,
אבל משה רבנו, הוא צריך להיות בכל רגע נתון,
איך אמורים, שנייה מקריאה,
אז אני צריך אותו בכל רגע נתון, הוא לא יכול להיטמא בשום צורה שהיא.
זה בעצם הרעיון,
שמשה רבנו פורש מן האישה,
אנחנו נבין שזה לא דומה לאדם הראשון. האדם הראשון,
הוא התחבר לקדוש ברוך הוא בזמן החיבור לאשתו,
וזה הדיבור,
ומשה רבנו לא היה כאן משהו אחר.
אנחנו רוצים להבין את הרקע של הדברים, וננסה קודם כל להבין את הרקע ההיסטורי, מי זאת האישה הכושית.
האם זה כמו שאמרנו, המדרשי, שזה משהו שונה, או לא.
אז בואו תראו.
דשת החומה מסביר טיפה את הרקע.
משה רבנו,
כלומר משה דיבר השם לבדו ושפירש מאשתו.
לא גם באנו לדיבר, כמו כן דיבר עמנו ולא פירשנו מדרך ארץ.
מיניה הייתה יודעת מים שפירש מן האישה.
רבי נתן אומר,
מים הייתה בצד ציפורה כשאמרו למשה,
אלדד ומדד מתאימים במחנה.
מה זאת אומרת? היה כאן אלדד ומדד שמקבלים נבואה,
ומה הנבואה שלהם הייתה?
שמשה רבנו נכנס, שמשה ולא ייכנס לארץ ויהושע נכנס.
כיוון שמה ציפורה אמרה, אוי להם, נשותיהם של אלו,
מה הם מקבלים מנבואה?
אמרה ציפורה, אמרה, מסכנים אותם אנשים של אותם אלה שיקבלו נבואה.
למה? מה זה קשור?
כי אמרה ציפורה, מרגע שהיא מקבלת, עכשיו הם קיבלו נבואה,
אז עכשיו הם יצטרכו עכשיו מה לעשות? לפרוש מהאנשים שלהם.
באיזה זמן פירש משה מדרך ארץ, אלא בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה,
למשה,
סליחה בסיני, קודם נתן תורה,
שיקדש את העם ואמר להם שלושת הימים אל תגשו לי אישה,
פירשו הם מנשותיהם ופירש משה מאשתו.
אמר הקב"ה, לך אמור אליהם שוב ולכם ולכם ועתה פה עמוד יימדי.
אל תשבו בדרך ארץ.
זאת אומרת, הוא מבין בעצם משה רבנו שמקעם והלאה הוא צריך להיות בכל רגע נתון בקשר ישיר עם הקב"ה ואז הוא גם לא יכול לחזור לביתו
ובעצם נוצר מצב של חיבור.
כשאמרה ציפורה, אויין משותיהם של אלו,
הם נקראים לנבואה שפרושים משותיהם,
כמו שפירש בעלי ימני,
משם עדה מרים והגידה לאהרון.
ומה מרים, שהיא לא התכוונה לקנותו של משה, נענשה קל וחומש בפה גדולותו
של חברו, ובלשון הרע, ילקה האדם מצרד. ולכן בעצם מובא כאן העניין שמובא כאן במדרש
על הכושי. אז בעצם כושי כאן מוזכר, בעצם מדובר כאן על ציפורה.
בואו נראה הלאה.
באקוד שימעוני במדרש, אני אביא לכם את כל המדרשים,
כתוב אותו דבר שאישה כושית,
זה נאמר על עניין שהיא מאוד מאוד מיוחדת.
מה אישה כושית?
באיזה אקוד שימעוני ברמז תשל"ז, כי אישה כושית לקח,
עוד למה נאמר ולא נאמר, על אודות האישה הכושית,
מה תמוד לומר כי אישה כושית לקח?
יש לך אישה נאה ביופיה ולא מעשיה,
במעשיה ולא ביופיה,
כמו שנאמר הנזק זעם באף חזיר, יכול להיות שהיא באמת יפה,
אבל המעשים שלהם מאוד מאוד לא ראויים.
זו, אז נגידו, אולי בגלל זה משה רבנו פורש ממנה?
לא.
זו נאה בנויה,
נאה במעשיה, זאת אומרת, יש בה את כל הצדדים
הטובים לאישה.
כך נאמר, כי אישה לקושית לקח.
רבי יוסף אומר, יש לך נאה בילדותה,
וכשהיא מזדקנת,
היא מתנבלת.
מכאן אתה אומר שהייתה ציפורה נאה בילדותה, ובזקנותה הייתה גם נאה.
רבי יהודה אומר, יש לך ענייה בת ענייה שהיא נזקקת למלכות, ואינה יודעת לנהוג. זאת אומרת, יכול להיות שהייתה,
משה אבינו הפך להיות מלך,
ואולי היא לא יודעת להתנהג עם המלכות,
אולי בגלל זה הוא פורש ממנה.
לא, ציפורה כושית, בעניות כושית עם מלכות, זאת אומרת, בכל צורה שהיא,
יש כאן דרך, ברכות שמוני שהיא הייתה טובה. זאת אומרת, גם נאה ביפיה, נאה במעשיה,
הייתה, לא איבדה את היופי שלה בזקנותה,
היא יודעת להתנהג בצורה של מלכות.
מגיעי אתה לומד שכך לקחה משה שנאמר על אישה כושיתה שלקח, זאת אומרת אנחנו מבינים שכאן היא הייתה בת מלך מדיין,
כל צורה שהיא היא הייתה טובה.
אז למה משה רבנו מחליט לפרוש ממנה?
צריך להבין.
יש מקור שהכתר יהונתן מסביר שזה לא אישה וזה בכלל לא ציפורה,
זה מישהי אחרת.
בסדר? בואו נראה את הכתר יהונתן.
הכתר יהונתן מסביר,
משה רבנו הרי ברח מפרעה.
הוא הלך לארץ כוש, כמה זמן?
שיודע?
ארבעים שנה הוא היה בארץ כוש.
אחרי זה הוא הלך ליתרו.
כזאת בקטע יונתן, במדרש,
וסיפרו מים ואהרון משה דברים שלא מוגנים. על יאן אישה כושית שהסיעו הכושים למשה
בבורכו מלפני פרעה,
וגירשה.
כי לאישה הסיעו את המלכה של כוש וגירש ממנו. זאת אומרת, בעצם יש מקור מדרשי
שאישה הכושית בכלל זה לא ציפורה. מי זאת הייתה?
שמשה רבנו בורח מכוש,
הוא הולך לכוש מפרעה, הוא יושב שם ארבעים שנה ואחרי זה עובר לאזור המדיין,
לאזור של יתרו.
באותו זמן, משים לו מלכה
שנקראת האישה הכושית.
אז הטענה של מאיים ואהרון,
אה, לא יודעות אישה הכושית, אתה לקחת אז בזמנה,
זה ציפורה, היא הייתה גירה צדק, אז הכל בסדר.
אבל יש לך איזה משהו בעבר שהיית חי עם איזה גויה שנקראת אישה הכושית.
ככה אומר קטו נתן.
ובגלל זה זה השפיע עליך עכשיו אולי.
כך אומר רשב"ם.
רשב"ם מסביר,
קישה קושית לקח כי דכתיב בדברי הימים שמשה רבנו שמלך בארץ כוש
ארבעים שנה,
זה לקח מלכה אחת ולא שכב עימה,
כמו שכתוב שם.
זאת אומרת, מה הוא עשה? הוא לקח אותה,
אותה מלכה, אבל בגלל שהיא הייתה, זה הוא לקח,
נכון לו להיות מלך עם אותה קישה קושית, אבל הוא אמר מה הוא עשה?
הוא לא נתחבר איתה,
והם לא ידעו, כשדיברו בו, שלא נזקק לה. זאת אומרת, מה הוא עשה, הוא לא התייחס אליה כל 40 שנה, לא התחבר אליה. למה?
כלומר, הוא ישראל והיא גויה,
ואף אחד לא ידע את זה שהוא לא התחבר איתה. וזהו עיקר פשוטו,
שבשביל ציפורה דיברו, מה הצורך לפרש? כי אישה כושית לקח?
כי דעתה לא ידענו, כי ציפורה מדיינית היא?
רק ציפורה באה ממדיין, אז לא קשור לכוש.
ועוד תשובה, כי לא הייתה כושית, ככוש מבני חמו.
הוא מדיין מבני תורה, שגלדה לאברהם.
אז זה לא קשור לציפורה,
לפי הרשב"א מסביר, זה בכלל מישהי אחרת הייתה.
אז כאן אנחנו מבינים שהטענה היא טענה אחרת שהייתה,
כי אישה קושית לקח, זה בכלל לא מדבר על ציפורה, על מי זה היה?
על איזו אישה קודמת שהייתה בעברו של משה רבנו,
ואולי על זה,
הוא בגלל זה מתייחס בצורה אחרת של העניין של אישה קושית.
היה בן עזרא,
מסביר משהו אחר לגמרי, יוצא מכל המדרשים כדרכו בקודש,
הוא אומר לך, תשמע, יש כאן משהו פשוט אחר לגמרי.
הישר בעיניי, אומר אבן עזרא, שהקודדות הכושית היא ציפורה,
כי מדינית.
ומדינית הם ישמעאלים והם דרים באוהלים,
וכך כתוב בגזון יריות ארץ מדיין,
ובגלל שהם גרים באוהלים,
בעבור חום השמש אין להם לבן כלל.
זאת אומרת, כמו אתה רואה את הבדואים שנמצאים בחוץ,
נמצאים באוהלים, אז אתה רואה שדרך השמש העור שלהם משכים.
וציפורה הייתה שחורה ודומה לכושית.
ותם, כי אישה כושית לקח, זה הדיבור שדיברה מרים.
זאת אומרת, אומר, אבן עזרא, לא יודע, אתה מדבר איתה על אישה כושית שהייתה לפני,
לא, לא, זה ציפורה.
נכון שהיא באה ממדיין, שזה לא היו כושים, אבל הם חיו באוהלים כדרך המדיינים,
ומי שחי באוהלים,
אז חום השמש גורם לו להיות אישה כושית.
ומה נכבד, דברי קדמינו, שאמרו על זקנים,
השם ואולי נשאם, והנה חשב משה, כי לא נמנע לשכב עם ציפורה.
הוא אמר שאינה יפה, אולי בגלל שאינה יפה הוא לא עושה פיה וריבייה,
טענה אחרת לגמרי מביא כאן אבן עזר, או אולי בגלל שהיא אינה יפה הוא לא נזקק לה,
משהו אחר לגמרי.
כי אולי צריך להזכיר גם קצת פיה וריבייה.
אז זה מקור של אבן עזר, הוא מקור מאוד יחידאי.
בואו נראה את השאר הדברים.
דעת זקנים,
מבעלי התוספות,
מביא באמת על העניין שמה קורה שם בנושא של אישה כושית. הם לוחמים עם המדרש הזה שהיה כנראה איזו אישה כושית
מאזור כוש.
אומר הדעת זקנים,
כי אישה כושית לקח בדברי הימים,
זה משה משמע כושית ממש,
שהייתה מלכה,
ומשה משל על כוש ארבעים שנה.
כתוב את זה בדברי הימים שהוא משל באזור,
בהיסטוריה שלו.
מתי מתחיל משה רבין את השליחות שלו עם עם ישראל? באיזה גיל?
מאה עשרים שנה.
זאת אומרת,
הוא ארבעים שנה בכלל, אנחנו לא יודעים עליו, הוא חי בתקופה של כוש, כזו במדרשים.
ואז הוא מסביר,
על דעת זקנים,
וכך אמרו לו, משה דיבר השם, כלומר, כי בשביל שדיבר עמו הקדוש ברוך הוא, נתגאה?
שלא רצה לקח אישה
מבנות ישראל?
הלוא גם בנו דיבר, ולא נתגאינו בכך.
ונראה שעל אותה מלכה של ככה היו אומרים,
כי כן, כי גם מציפור אבורח היה מפני פרעה ואנוס היה. זאת אומרת, דעת זקנים,
אולי,
זה שהוא לקח איזה אישה גויה,
ואנחנו,
אהרון ומרים, נדבקו בשם ישראל, אנחנו חיינו רק עם ישראל, לא לקחנו שום גויות.
אתה חיית ברגע שלך עם גויה, אז בגלל זה כנראה אתה יוצר כאן משהו, הנהגה אחרת.
הלוא גם בריון דיבר השם.
אלשיך מנסה להסביר את העניין, אלשיך הקדוש,
על פי מה שהוא מנסה לסדר את כל המדרשים,
כמו שאנחנו הזכרנו.
אומר אלשיך הקדוש, אפשר לבוא לעניין,
למה שקיבלו רבותינו ז"ל,
כי ארבעים שנה היה מלאך משה בכוש,
ויקח לו אישה כושית.
ומפחד בלילות פן ייגש אליה נתן חרב חדה בינו לבינה. אז כתוב במדרש שהוא באמת לא התחבר לאותה אישה כושית שהיה בכוש,
ולא קרב אליה ארבעים שנה על היותה כושית ולא יהודית,
כי היא לא נתגיירה.
היא לא רצתה להתגייר,
לא כמו ציפורה שאנחנו רואים שבעצם היא כורת את עורלת בנה
בדרך למצרים.
זאת אומרת, היא עושה איזה מעשה שרואים שם, שם כתוב שם,
רואים שהיא מבינה שהיא עושה, היא לוקחה צור וקוראת את עור לה בנה,
שם רואים כאן שהיא עושה מעשים של גירת צדק.
אותה אישה כושית לא הייתה יהודייה, הייתה גויה,
ומשה רבנו באותו זמן שם איזה חרב ולא התייחד איתה.
וייתכן כי דברים אל, כי בדברם למשה על מה שפירש מאשתו זכו לו הדבר,
ואמרו האם איתו פורש מאשתו זאת
הוא על הודות
וסיבה שפירש מהכושית?
שוב, כי לא היא מישראל הייתה,
רק מהקושיים, וגם זו מדיינית.
אבל למה אתה פורש מ...
אנחנו יודעים, אומר אהרון מגויין, אנחנו יודעים בנבואה,
שהייתה אחרי זה אישה גויה גושית, אבל היית צדיק מאוד מאוד גדול,
ובאס איתה פרשת מאותה גויה,
אבל למה כאן אתה פורש מציפורה?
קודם כל היא לא הייתה מכוש, היא הייתה ממדיין,
ואינו דומה, כי אז אישה קושית לקח,
כי היא קושית, וגויה, וגויה הייתה בלכוחיה.
מה שאין כן בזאת, כי גירה משה,
וכוחתה לא לאישה כנודע, אבל בעצת ציפורה הייתה גירה צדק.
אז שואלים כאן טענה הרבה יותר עמוקה, אומרים לאשר הקדוש,
למה אתה פורש? זה לא כמו האישה הכושית שהייתה לך בעבר.
לאור זאת, אנחנו מבינים שיש כאן משהו הרבה יותר עמוק
שמתחבא פה עם האישה הכושית.
בואו נראה.
בש"ח, שפתי כהן על המקור של בעיותך, שלנו,
מסביר ככה.
יש מי שכתב,
את האישה הכושית,
שאמרו אם הוא יחיכה, לפי שהיא בת גר וחשובה יצאו כמדיינית.
והלא הוא לקח אישה כושית ממש,
והייתה כושית גבורה, כמו שאמר בדברי הימים,
שבאמת הזכרנו כאן.
שלח משה לארץ כוש, עשה מלחמות רבות, ונתנו לו את הגברת אשת מלך כוש.
וזהו אישה כושית לקח, ואם רצונו של מקום בא,
למה היא חיכה?
אז כאן פה רואים כתוב, כתוב שמה שבציפורו לקח אותה, לא שאנסו אותו לקחת את אותה אישה כושית,
אותה מלכה מכת ארץ כוש.
הרכבה במשה, כלומר, אילו הייתה נבואתו של משה מעט מן המעט,
היה לו להרחיקה.
זהו הרכבה במשה דיבר השם, אלא גם בנו דיבר, כלומר,
אפילו הייתה נבואתו כנבואתנו,
לא היה לו להרחיקה.
כשאני נסעתי ללישוב את המנדב,
אחות נחשון,
והוא נשא בת גר. יש כאן משהו מאוד יפה שאומר השח.
אולי,
בגלל שכך גירה צדק,
אז יש גירה צדק, אז יש להרחיקה, אולי זה לא טוב.
באים אהרון ואומרים משהו אחר, לא נכון.
אלי ושווה בת עמינדב,
אחות נחשון,
מה כתוב שם, שהוא לוקח את מי?
בת גר.
ועם כל זה נבואתו למעלה, הרבה נבואתנו.
מכאן ידע שרצונו של מקום בא, עד כאן.
ולא מתקבל, כי משה, כשנתנו לו, נתנו לו הקושית,
בפירוש אמר שם שלא קרב אליה.
והיא גם כן אמרה אל השרים, שזה ארבעים שנה, כתוב במדרש,
שאחרי, למה הוא ברח משם? כי באו אל השרים ואמרו,
אותה מלכה שהוא לא מתנהג כדרך ארץ והוא לא בא אליה ארבעים שנה.
ועוד מה ראיה היא כי בשביל שלקח קושית אחת יקח קושית אחרת?
מי שאכל שום ויכול נודף יאכל עוד שום ויהיה אחרון נודף יותר?
אולי מי שכתבו לו, כתבו זה, דרך מליצה,
אז הוא אומר, השח זה לא קשור אחד לשני.
אלא הכוונה,
באמרו שתי פעמים, לקח לפי שעשה בה שני ליקוחים.
זאת אומרת, בציפורה היה כאן סוג של זוגיות אחרת לגמרי.
מה קרה?
האישה הראשונה של משה רבנו, הקושה הקושית,
מה הוא עשה?
הוא בכלל לא לקח אותה לאישה, זה היה באונס.
כי נתנו לו אותה, כי הוא היה מלך על קוש.
אבל כשהוא הגיע עם ציפורה,
הוא עשה שני מעשי גירושים, שגירשה, שלח למצרים.
הוא רצה ללכת למצרים, מה עשה? הוא גירש אותה.
והחזירה כשהביאה לו יתרו. כשיתרו מגיע,
אז מה הוא עושה? הוא לקח אותה שוב,
ועושה בה קידושין.
ליבא דמנדה אמר שיתרו בא אחר מתן תורה, וכבר נאמר לו, ואתה פה עמוד עמדי.
שהתיר לי ישראל דרך ארץ, שאמר שובו לכם ולכם, ולא,
לא התיר שאמר לו, אתה פה עמוד עמדי.
ואם כן, למה החזירה?
אחר שאינו יכול לקרב אליה.
אפילו ליבא דמנדה אמר קודם מתן תורה,
כבר רמז לו בסנה ואמר לו,
שנעליך מעל רגליך, שם כתוב במדרש, מה זה נעליך מעל רגליך,
שהתרחק מאשתו, כתוב נעל, זה כביכול החיבור של האדם אל הגוף, אל האדמה,
אז כביכול,
כאילו הצד הזה שאתה תפרוש מכל עיני העולם הזה.
וזהו הדעת השעה הקושית שלקח כי הוא לא לקחה קודם בשביל יופי, כמו שכתוב קודם בשביל רג'י ז"ל,
קושית בגימת רעיפת מראה,
כי אפילו שתהיה שחורה, הקושית היה לוקחה.
כי משה רבנו לא הלך אחר היופי,
כי שקר החם והבל היופי, ולא לקחה, אלא שידע שהיא בת זוגו.
כמו שאמר בפרשת שמות, הוא ידע שציפורה בגימטריה למשה,
שצפה וראה שהיא זוגתו,
הוא ראה שזה הזיווג שלו עוד מכאן, מהמצד העליון,
כי אישה קושית לקח, ואת זה החזירה ועשה בלקוחין.
אחר שעשה בלקוחין, ואחר שנאמר לו, אתה פה עמוד עם הדין, ודאי שהסכים עימו לעשות שם מקום, אם כן, למה פירש ממנה?
אנחנו מבינים כאן שבעצם, רגע, אתה לקחת אותה שוב,
אחרי מתן תורה,
התחתנת כדת משה וישראל,
למה אתה פורש ממנה?
ואז הם אומרים בספרי, ויאמרו,
הרק אח ומשה דיבר השם, הלוא גם בנו.
אולי בגלל שאתה רוצה לקבל נבואה בצורה עליונה?
והלוא עם האבות דיבר ולא פירשו מפיה ורבייה.
באים אהרון ומרים ואומרים, סליחה.
אנחנו רואים כאן הרבה נביאים שהיו במשך ההיסטוריה היהודית.
היה אברהם, יצחק ויעקב, הם פרשו.
הפוך, הם התחתנו וקיימו חיים שלמים.
הלוא גם בנו דיבר ולא פירשנו, וישמע השם.
בכלל נזכרו האבות בפסוק, אבל נלבזו במילת אח, שהוא גימטריה של ראשי תיבות
אבות אברהם, יצחק ויעקב.
אז יש כאן טענה שמה משה רבנו, לאיזה דרגה הוא רוצה להגיע,
שהיא שונה מכל דרגה אחרת במציאות.
אז לאור זאת, אנחנו עכשיו מבינים,
יש לנו כמה הסברים.
אחד, זה בעצם היה כאן אולי אישה אחרת,
אישה קושית.
אולי יש כאן הדרך הרמזים שהמדרשים שמביאים כאן,
שהייתה נאה בכל צורה שהיא וטובה ובגלל זה אין לנו לפרוש ממנה.
דבר שלישי, אולי כאן מדובר כאן על איזו מציאות שמה שאחרי זה,
אולי לא היה כאן לקוחים, איזה גרע צדק?
לא, גרע הצדק היא מצוינת,
שהרי ראים שגם הרבה אחים לקחו לה גרוע צדק והכל היה טוב.
אז מה כאן בעצם הפרישה שנעשתה כאן עם משה רבנו?
אז לאור זאת אנחנו צריכים להבין את הרקע של הדברים ולהבין את הרקע. אז אם נגיד לפי הפירוש שהזכרנו,
שאישה קושית לקח, האם יש כאן אדם שחזר בתשובה
ויש כאן איזה רקע שהיה חה עם גויה,
האם זה משפיע עליו?
ננסה גם לאור זאת להבין את הרקע של המדרשיים.
בדברי דוד,
כאן מובא כאן על נברא כמה כתוב, לפי זה, בדף השלישי.
"היית בסוף פרק בתו דגיטין דבגה בית שמאים בבית הלל ורבי עקיבא, ובית שמאי הסביר עליהם, ולא יגרש אדם את אשתו,
אלא אם כן מצא בה דבר ערווה".
באים כאן שואלים,
בואו ננסה עכשיו להסתכל על כל מיני סוגיית הקידושין וגיטין.
אדם לא יכול סתם להרחק את אשתו,
יש פה כל מיני צדדים.
מצא בערבה דבר, משהו שהוא כנראה לא צנוע,
הסביר לה אפילו הגדיח את תבשילו, אולי גם אפילו היה כאן איזו מציאות של חוסר קשר טוב,
מכינה לה אוכל שרוף.
אפילו רבי עקיבא הוא אפילו הכי רחוק שהיה,
מצא אחרת נאי ממנה. אפילו רבי עקיבא שהוא מתייחס בצורה לאשתו בצורה הכי נכונה,
שאמר,
שלי ושלכם, שלה היא,
אז הוא ממצא אחרת נאי ממנה,
אז עוד צעד כזה, שאולי בגלל זה הוא לוקח אישה אחרת.
אחר כך אמר בגמרא, כי שנאה שלח, רבי יהודה אמר,
אם שנאתה שלחת, היה כאן עניין של שנאה.
ועל זה בא, כתוב,
לשלול כאן כל דיני הגירושים שזכרנו.
זאת אומרת,
משה רבנו,
בשום צד שהיא לא שלח את אותה אישה כושית, כי היא הייתה טובה. למה המדרש בא בעצם ואומר שהיא הייתה טובה בהכול?
כי זה לא מהצדדים האלה.
תחילה השמה אמר רבי כאבי עקיבא, שהיא מצאה אחרת נאי ממנה, לזה כאמר שהכל מודים בכושי,
אז הכל מודים ביופייה של זה,
אז למה המדרשים האלה באים לידי ביטוי? אומר הדבר דוד,
להוציא ממך במחשבה שהיה כאן איזה משהו זוגי ביניהם.
לא.
שמא כיבד שמא ואמר שמצא בעבירה? לא, רק שהכושית אקח שאתה צדקת,
הייתה נאה ביופייה, נאה במעשיה.
אחר כך אמר שמא היה שונא,
כי דבר רבי יהודה?
לא.
האמור כתוב שמא שהייתה אהובה ושמורה מאין הרע.
אז בעצם כל צעד שהוא,
רואים כאן שהיה כאן, בעצם ציפורה הייתה בכליית המעלות.
אותה אישה קושית.
כך אמר טעם מבחוץ שמא פירש ממנה בשביל יופייה, שלא ידבק בהנאה של העולם הזה,
להיגרר אחר התמיד, וזה אמר כי אישה קושית לקח.
פירוש מתחילה מייקה סבר שלקח אישה יפה,
ואתה מייקה סבר שלגירשה, נמצא שלא היה שום טעם בגירושין אלא
שסובר שאיש קדוש כמו משה יפרוש מהאישה מצד הנבואה שבו.
לזה אמר הלא גמבלנו דיבר השם.
אז בעצם המקור לדבר דוד נפלא ביותר. למה מחריבים בכל הסיפור של ציפורה,
בכל התכונות שלה? להגיד לך שאל תחשוב שהיה כאן איזה משהו זוגי אחר.
כמו המשמע של הגירושים,
לא יודעים מה קרה בין איש ואשתו, לא.
הכל היה מצוין.
הכל היה בגלל הנבואה.
ואז בא הלא גמבלנו דיבר השם,
וננסה להבין את הדרגה הזאת.
הפנים יפות,
עכשיו אסביר מה זה סוד התורה.
כשמשה רבנו מקבל את אור התורה וקרע נור פניו,
בואו ננסה להבין כאילו מה קרה פה עם האישה הכושית.
ננסה להבין למה קוראים לאשתו כושית,
מה הקשר ביחס לתורה, בואו תראו.
יש לפרש
נור הפנים יפות.
על אישה הכושית, כפי שאמר הכתוב, יתרון החוכמה מן השכלות,
כי יתרון האור מן החושך.
כשאדם לומד תורה,
הוא מתחיל לקבל אור.
עונר מצווה ותורה,
אור.
והיתרון לחוכמה ולסיכלות זה מה אם אדם מקבל ממש אורות.
יתרות אור מן החושך.
ינון כי האור יותר מכוח ריאת העיניים.
ויתמי לו לחושך, כמו שכתוב,
ויהיה לאלוהים את האור כי טוב, והיה הבדל בין האור ובין החושך.
כי אתה רואה אורות,
כן, אורות התורה, הרב קוק רואה אורות,
אז אתה יוצא ממה?
מעולם של חושך.
אמרו חז"ל שלא היה יכול העולם לקבל את האור והיה חושך לעיניים.
והיקים חכמן לסכלות, בעצם אדם שמשיג את החוכמה מקבל את האור כנגד החושך.
כי הכסיל שאינו יכול לקבל את אור החוכמה, לא יכיר בו והיה בעיניו כחושך.
וזה כשניה כתוב שאמר, משה ניגש אל הערפל,
מה זה ניגש אל הערפל?
כי כל אישראל חשבו לערפל, כדכתיב,
יש את חושך סטרו,
כלומר נכנס לחושך,
והיה לו מחמת האור ידמו לעם חושך.
כן, מה זה משה ניגש אל הערפל, לחושך נכנס שם לחושך,
ומשם הוא מקבל אור.
ושמעתי פרש, זה ממש כתוב בחז"ל: "הווה זרים בגחלתם שלא תיקבע,
כי פעמים ידמו" כתוב על ה... על ה... על ה... דרך חכמים,
שצריך להיזהר מהם,
"הווה זרים בגחלתם שלא תיקבע, שלא תיקבע, כי פעמים ידמו לגחלת שהיא נכבה בתוכו אור דולק.
מה שאמר כתוב, שחורה אני ונבע בנות ירושלים,
שיותר שמדמה לכם כאוהלי קדר, הוא מפני שהאור הגדול שהוא קריות שלומו. זאת אומרת,
יש כאן איזה אור יותר גבוה,
ולאדם שנמצא באור יותר גבוה, אז מה שנמצא ביחס אליו זה חושך.
וזהו,
כן, אל תהיו שאני שכחורת. מה זאת אומרת?
על דעותו האישה הקושיטה שלה כך.
אני מסביר, הפנים יפות, דבר מבהיל ביותר.
משה
עולה במעלה אור גדול עד שידומה להם לשכרות.
בירק יקרע נאור פניו, הוא מקבל איזה אור גדול.
הוא, משה יכנס מבעיד לערפל,
ואז הוא מקבל אור, אור תורה.
אור עליון ביותר.
אז כל המציאות שלנו ביחס ללאו, שהוא נמצא באורות,
בדרך הסלנג, וואו, הוא ממש באורות.
אז הוא באורות, ואיפה אתה?
כביכול בחושך.
וידע שהוא מקבל כינוי בלשון אישה,
וידע שהוא כותב כאישה קושית לכך שקיבל אור גדול שנדמה כעיני העולם לשכרות.
זה בעצם ההסבר. ונראה עוד סמכות פרשיות אלו להודיע מעלת משה רבינו אלוהינו השלום, שאמרו,
הקנאה, התאווה והכבוד יוצאים את האדם מן העולם,
ושלושתן לא היו במשה רבנו עליו לשלום, שיראה מאס במתהווה תאווה,
במקיח אתה עושה לי,
העון נערוב, אם המקניע אתה לי, בתר כן כתיב איש משה ענו מאוד.
אז משה רבנו עבר מכל הדברים האלה,
אבל כתבנו פשוט בו שחטא דור המבול היה בתאווה, שנאמר, כי השחית כבשת הכל ארץ,
וחטא דור הבלגה היה בחטא הכבוד,
ובנינו עיר מגדל וראשו בשמיים,
וחטאת סדום היה בחטא הקנאה ורלבויות.
ואם תפרש משהו ואף תוכלת צפנת על ירעך, פעלת לא חוסים בך, הם בעלי ביטחון וחוסים בה שם.
והם היפוך התאווה, אלא שמח בחלקו מאת השם.
וכן נגד כל אותם דורות שהם עברו בעולם, דור המבול.
דור המבול נקראו בני אדם, בני נוח, נקראו בני איש.
זה אמר שהביטחון הוא התנגדות לתאווה, שהיה דור המבול.
ואמר, תסתירי מביסד פניך מרוכסי איש. היה נושא שמסתיר עצמו מחמת ענבה ומתנגדות לדור הפלגה, שנקראים מרוכסי איש. בעצם אנחנו עוברים דורות של קנאת האווה והכבוד.
אמרנו, קנאה זה, יש לנו כאן את דור המבול,
את האווה זה הדבר הזה, דור המבול,
יש לנו את דור הפלגה הזה, הכבוד, וכן הלאה.
בסדום,
שהיה כאן איזה עולם של קנאה,
עברנו את הדורות האלה, ואז כתובו,
אל תראו שיש חחורת שנדמה כשחוט הקושי.
וזה היה מחמת ששפת השמש ואור גדול המחשיך עיני הרועים.
יש לפרש מה שכתוב בני אימי נחרו בי.
היינו כתוב שם, כאן כתוב בשיר השירים עוד מושג שכחורת, שהוא מנסה לספוך לנו אור על הסוגיה שלנו.
כתוב בשיר השירים, אל תראו שאין שכחורת.
למה?
שפת נא השמש.
מה ההסבר?
פירוש בני אימי נחרו בי.
שדיברו בי מה שפירש מן האישה,
על מי זה נאמר, אדוני שאין שכחורת? על מי זה נאמר?
על משה רבנו,
שבני אימי נכרו בי. מי זה בני אימי?
מי הם בני אימו של משה רבנו?
מיהו ואהרון.
במה שפירש מן האישה,
שהוא אמר לישראל, שובו לכם או לכם, לקיים את זה את העונה.
והוא עצמו פירש.
אמר, כרמי שלי לא נטרתי.
מה זה כרמי שלי לא נטרתי?
באמת אין זה למלחמה, פשוט דבקות השכינה.
כן? עכשיו שימו לב.
ויש לפרש מה שנאמר, שהביטו אחרי משה.
כתוב שחשבו על משה רבינו חשבו שיש כאן איזה בעיה של אשת איש.
גנאי כי דהיית בסנהדרין וישמע משה יפול על פניו.
מה שמוע שמע שחשדו מאשת איש
שנאמר ויכנון משה. זאת אומרת היה כאן איזה חשש שמשה רבינו מזיז את אוהלו
וחשבו שמשה רבינו חשדו שיש כאן בעיה של אשת איש.
אמר רבי שמואל ברבידו מלמד שכל אחד כיהן לאשתו ממשה שנאמר ומשה לקח את האוהל
ונתן לנו מחוץ למחנה
בגלל שהיה שיצא לחוץ, שלא יחשדו עוד ושיקר ענו בי.
אז מה בעצם חשבו?
שהם אהוב קצתו, בגלל שאפילו מאשתו, מה אתם חושבים על אשתו פרש?
כרמי שאלי לא נתרתי.
אז כל השיר השירים הזה מדבר על מי על משה רבנו.
רגע, אני רק,
כל החדשים שהגיעו, אנחנו מנסים טיפה, יש כאן איזה משהו שמנסים להעמיק בפרשה בצורה עמוקה יותר. אני מבין כאן המון מקורות, יש שיעורים יותר קלים,
זה שיעור טיפה יותר שמנסה לשטוף את כל העומק של הפאזל של כל המקורות,
קצת יותר מרחב של התורה, בסדר?
יש לפרש,
זאת אישה קושית.
הנה התוספות עיקשו בשבת, דף פ"ז.
כיוון שאמר לו השם יתברך ואתה פה עמוד עמדי,
למה דיבו בו מרים ואהרון?
ואולי הדברים יש לסברה שלא היה ציווי אתה פה עמוד עמדי,
אלא בהר סיני לבד.
אז מה בעצם קרה כאן?
ואם משום דבר שבמניין צריך מניין אחר להתירו,
דווקא בדבר הרשות, כמו במשוך היובל, הם היו לו בהר, אבל בדבר החיוב,
כמו במצוות עונה,
אף פי שנפטר על זמן מאותה מצווה, ממילא חל עליו החיוב במצווה, אחרי זה.
טוב, היית בהר סיני, ופרשת מהאישה, הכל אפשר להבין, אבל נגמר.
שיבו לכם לא לכם, למה אתה נשאר במקום שלך?
אלא, כתוב בביצה,
מעניין שישבו לכם לא לכם, אנו משום שאנשים שנאסרו,
גם כן, שהרי העיקר היה משום שבת זרע,
לגבי דידו לא שייך מצוות עונה,
וכל כך כתוב בכתובות, דף מ', והיא אמרה אי לא באינה, מי הייתה לי עשה? שם כתוב שם מפורש.
וזהו שדיברו על דו תגישה קושית.
וזה יש לומר מה שהיה העונש במרים יותר באהרון, משום שאמרו,
הלא גם בנו דיבר,
ומי יאמר שעשו כהוגן,
ואין לו משום שדאמרו שובו לכם לא לכם,
למצדת עונה,
ממילא גם אהרון בכלל, אבל מרים לא שייך בו במצדת עונה,
יאכל עם כל עונתה,
מי אמר שקדינא עשתה שלו מחלה לא נטעה?
ועוד יש לומר, מה שהיה, עונש יותר במרים.
למה?
משום שהיה יכול לטבול קודם או ראיום. יש כל מיני דברים שבעצם נסביר כאן, וגם אהרון עשה כן ודיבר משה,
אפשר לא לעשות כן, אבל מרים לא שייך זה, שהרי משום זה הוא זהור שלושת הימים, כתוב ששמע תקרות שירה וכל יום. יש כאן כזה מהלך גדול מאוד להסביר
מה מיוחד באהרון ומרים, כל אחד מייצג איזה דרגת נבואה,
שהיא אישה,
והיא אף על פי כן היא מקבלת נבואה. וגם אהרון,
אז מכל צד שהוא לא מובן למה משה רבנו כן פורש מן האישה.
מאיזה צד שהוא לא מובן.
אז בואו נראה לאור זאת.
יש לנו כאן את הכיסא דוד.
אז בואו תראו.
כתוב שם, אבי ראה גם ראדיש, אתה ככה בקצוב בכתבי הקודש ממשה, מרבי חיים ויטל,
שמובא שם בשם חכם אחד, גדול אדום, רבנו קולונימוס.
מסביר שמה,
כי ברצינות יעקב אבינו עליו השלום נגבר גופו ועצמותיו בארץ ישראל,
ויוסף
עליו השלום נגברו עצמותיו ולא גופו.
למה יעקב אבינו הגוף נגבר?
יוסף רק העצמות,
ומשה רבנו לא גופו ולעצמותיו.
יש כאן איזה משהו שמסביר על הסדר הזה של משה,
של יעקב הגוף יחד עם העצמות,
יוסף רק העצמות,
ומשה רבנו לא הגוף ולא העצמות.
הסיבה כי ארץ ישראל כנגד אשת חיל, יראת השם.
ארץ ישראל זה כמו האישה של האדם.
עכשיו, איך אתה מתייחס לזוגיות שלך, זה משפיע על היחס שלך לארץ ישראל.
מאוד מעניין.
מי שראה את זה גם כן באורות ארץ ישראל של הרב קוק,
כל הארץ שנייה כאין חיצוני לאומה,
זה קשר בין איש ואישה,
ממש אחד ואחד לשני.
ולפי שיעקב, עליו השלום,
כפי שהוא לא נשא את תמנה, אחות לוטן,
הוא מוזל, לכן זכה שייקבר בארץ ישראל וגופו ועצמותיו. הוא לא היה מוכן לקבל אותם גויים.
יוסף הצדיק, אבו שלפי שחטא במחשבה באותה אשת מוטיפר,
יצאו טיפין מציפורניו, אבל חס שלום לזרקם באישה זרה, לכך נגברו עצמותיו ולא גופו.
ומשה רבנו, אבו שלח לארץ כוש, שישה שם ארבעים שנה,
וכך יש את מלך כוש,
ניכוכין ממש, כבעל עם אשתו,
אף פי שלא קרב אליה,
לכן לא נקבע בארץ ישראל, לא גופו ולא עצמותיו.
כך מובא בשם
חכם אחד, רבי קונימוס,
ככה מסביר את היחס של עם ישראל וארצו,
ביחס לכמה האדם פגם עם הגויים,
כנגד זה החיבור לארץ ישראל קשור לעניין הזה.
אז יעקב אבינו,
הוא לא פגם,
בגלל שהוא לא לקח את תמנה,
אז הוא זוכה גם כן לגופו,
לעצמותיו, יוסף רק עצמות,
ומשה רבנו,
גם לא וזה וגם לא זה.
אבל הוא מסביר, ואלו דברי רבי קונימוס מורי ז"ל הוסיף על דבריו,
קבלת הפסוק, ודבר מים מאהרון משה,
על ילדות משה, על אשתות האישה הכושית.
זאת אומרת, זה מתחבר מאוד. למה זה מתחבר?
כי כתוב שאלדד ומדד מתנבים, מה המתנבים?
שמשה רבנו לא נכנס לארץ.
היה אחרי זה בא לומר שמה שבא, בא אהרון ומאוים, והוא אומר, עכשיו אני לא נכנס לארץ, אני לא נכנס לארץ,
כי הוא לקח אישה כושית.
ובסביב דבריו וקמת הפסוק לדבר מים אהרון במשה להודות את האישה הכושית.
והוא קילל אמר לדעת ומדד מתאבים במחנה.
אמרו חז"ל שהיו מתאבים שימות משה ויהושע המכניס.
אז לדבר מים ואהרון בעניין זה של משה רבינו אבא שלום.
והיו נושאים ונותנים וחוקרים את דעת סיבת משה רבינו אבא שלום,
שייפטר קודם שייכנס לארץ.
זאת אומרת, הרקע שכל הסוגיה כאן היא איזה סוגיה,
למה משה רבנו נכנס לארץ?
ואז הם אמרו אישה כושית לקח,
אולי בגלל האישה כושית זה גרם לו שלא להיכנס לארץ.
כי אדם התברר עם טעמו של דבר שהיה בחטא סלע,
לאחר מבטאת מרים.
הוא היה בגלל, אנחנו מכירים את זה כולם,
שמשה רבנו לא דיבר על הסלע, צריך להכות בסלע.
זה משהו אחר לגמרי.
לכן עטה אהרון ומרים אמרו שטעם הדבר כאישה כושית לקח,
ויקחה גבורה כאשתו לכל דבר,
וזהו שלא ייכנס לארץ ישראל.
ואין כמו שאמר הרב קולנימוס נזכר כאן. זה רגע שנזכר כאן ממש מדרש שבעצם לפי המקור שרבי קולנימוס קולנימוס קול שמובא כאן,
שמסביר את כל הרקע שהזכרנו כאן,
ואולי בגלל אישה קושית זה גרם לו על כל הלדד ומדד שמתנבאים במחנה.
ובמשילת דיין המקום לומר דתם, יש כאן מקום בזוהר,
שזה משהו אחר לגמרי, שארץ כנען היא כשיערה,
ולכן יהושע פני לבנה נכנס אליה, ולא משאיר את הפעם כפני חמה,
יש משהו אחר כאן בזוהר, שארץ ישראל היא כמו עם מלכות והיא כמו ירח,
וישוע כפני לבנה, הוא מתחבא, ומשה רבנו הוא פנה חמה,
הוא לא יכול להיכנס לארץ.
וזה כאן ההסבר שכתוב כאן על משה רבנו,
אז בעצם באים בארון מים ואומרים, גם לנו יש נבואה.
הגישה קושית לקח, והם לא ידעו, כי גם הם לא ייכנסו לארץ.
אז חשוב, אולי שאנחנו כאן ניכנס לארץ, אבל גם אתם לא ניכנסים לארץ.
זה גם בעצם הרקע הפנימי של, ככה מסביר,
על פני דוד.
את המקור כאן.
נמשיך הלאה.
הברית שלום מסביר אותה נקודה.
זאת אומרת, עכשיו ננסה להבין שיש כאן רובד עמוק יותר
ביחס של אישה קושית.
בואו תראו, כאילו, הרבה זמן,
בואו תראו ברקע, בברית שלום, באמצע, בתחילה.
נראה פה שפסוק מה שאמר יתרו אל בנותיו, למה זה זתם את האיש?
כי ראנה לו ויאכל לחם.
למה צריך לאכול לחם?
אמרו חז"ל, שאמר להם, שמא יישא אחת מכם.
זה אפשר להבין, דבר זה צריך ביור. הוא פשוט, הוא פירושו על דרך מה שאמרו חז"ל, בכמה דוכתאים, בכמה מקומות.
דגזו על פיתן של עובדי כוכבים,
זאת אומרת, אדם שיושב עם בוצע לחם עם גויה, מה יקרה?
שיהיה תקרובת, כמו לגימה, כמו אש של נסך,
ואז יגרום למה שיהיה כאן התבוללות.
אז הוא אומר, תנו להם לאכול לחם, ויאכל לחם, ומתוך זה הוא יתחתן עם אחת מכם.
ובכן אחי קראו להם וקראו להם לא ברכה לחם.
ואז בעצם התבחנו עם ניסה אחת מכם.
ואז בואו תראו,
מעתה נאמר דתירום את ארון מרים הייתה על משה שלקח אישה כושית.
שלה ניזהרנו לא תבדוק כוכבים ונשאה ביתו של יתרו קודם כשהתגייר.
הוא אומר אישה כושית לקח
אף אגב שהתגייר יתרו אחר כך מכל מקום בשעה שנשאה
משה את ביתו עדיין נמצאה עדיין נמצאה גויה.
מסביר פזר לבוא לביאור, רק נקדימה תאיתה, אמרו לו רבא ללא תשתהיה בהדד איבו,
משוכנין דפיתא דרמאי,
מסביר את הגמרא בעבודה זרה, דף ללמידי אישה אומרת הגמרא,
שלא לא לעמוד על יחד איבו, למה? כי הוא אוכל פת של גויים.
הנה מאחר שהקדוש ברוך הוא דיבר עם משה פה אל פה,
הכוכחה מוכחת דיין, אין להתרעם עליו, על אודות
שנעשה באתי טוב קודם שנתגייר. אז יש קודם כל כך, לא יכול להיות כזה דבר, כי אם ככה,
הקדוש ברוך הוא לא היה מתגלה אליו.
ואז אם הקדוש ברוך הוא מתגלה אליו, זה מה לומר שמה?
שהקדוש ברוך הוא מסכים על הדבר הזה.
מאחר שאהרון מגיע עם דיבור משה על אישה כושית אשר לקח,
רצה מה שנעשה בנות עובדי כוכבים כדי אמרן, כך אמר להם צאו שלושתכם אלוהול מועד,
ושם ילקח אמהים להראות להם שההפרש שיש בין משה הוא בינם.
ויאמר השם
עמייני ויאחם, השם במראה אלוהיו יתוודע בחלומה דיבר בו. מכל שכן קל וחומר
כאילו עשה משה שלא כהוגן, מה שנעשה בת יתרו,
לא היה כדאי משה שידבר פה אפילו בחלום.
אז איך אתם, כמו שכתוב בגמרא, שאפילו מי שאוכל פת של עובדי כוכבים,
הוא לא מקבל גילוי.
לא כנעבדי משה, הוא רצה לומר לו זאת בלבד שיש לו מעלה שאני מייחד אליו הדיבור,
אלא שיש לו עוד מעלה שאין למעלה עם ענק כגון פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות.
אז בעצם אין לכם לדבר כאן עליו בשום צורה שהיא, אז איך אתם מדברים על משה רבנו?
לאור כך,
אנחנו מבינים שיש כאן משהו מאוד מאוד חשוב.
אני רוצה לסדר את הדברים, כי אין הרבה זמן, תראו את הפתרון תורה.
כאן כתוב, זה דרך חסידות,
נדבר עם אייל אהרון משה, תראו את ה...
נותן לו טיפה את הפאזל עד כאן מה שראינו.
ככושית הלא ציפורה שמה.
וציפורה שמה, והלא פנינה שמה.
יש מקור שבעצם מובא שציפורה, איך קראו לה?
פנינה. למה נקרא שמה ציפורה?
שרצה אחר משה כציפור.
רצה אחריו.
ולימה יש מה כושית.
ומה כושית הזאת משונה באורה אף ציפורה משונה במגלתה מכל הנשים.
ואז ראינו כי יוצא משמר כאן על עבד הכושי וכן הלאה.
והפכו דף.
על האור זאת מסביר השלב, וזה גם נסיים את המהלך של השיעור,
אומר השלב ככה.
בואו אני אסביר לך את כל המהלך של משה רבנו בצורה של רמז פנימי וסודי.
זה גם זה את השיעור על אור השלב הקדוש.
אומר השלב הקדוש,
יש כתבה קצת עם מה שהזכרנו עם הפני דוד,
שמשה רבינו מגיע לדרגה מאוד גבוהה,
ואז היחס של המציאות היא שחור כפי אור.
המבואה גם כן לפי דרכנו פה,
שהשכרות
שהוא אומר השל"ה הקדוש,
הוא התשיות וסיבת היופי.
דהיינו סילוק כותנות אור ובשר החומר העכור להתלבש בכותנות אור הבהיר.
כתוב שהאדם הראשון, מה קרה?
אחרי שהוא חטא והיה בשם כותנות אור.
אבל איך שרבי מאיר היה, אור זה מה זה היה?
אור עם א'.
וזהו סוד אישה הכושית אשר לקח משה לו לאישה.
ונעשית יפת מראה.
ההפך מאדם הראשון,
שגרם כותנות אור שהוא חושך.
על כן אתרוג הכושי פסול. כתוב שהגמרא אומרת שאתרוג זה היה עץ הדעת.
עץ הדעת זה היה אתרוג.
אז כתוב פרש אתרוג הכושי שאומר הוא שחור מאוד ופסול.
כי בו חטא אדם הראשון,
כמו שדיגם לתרגום.
אגיד תבעו לעיניים, דמרגג לשון אתרוג, דקנות אור בא מצד החומיות התאוות.
אבל משה לא אכל,
ודחה
ומירק כוח הנמשך מאחיית אדם, כמו שכתבתי לאל,
אז אישה קושית יפת מראה
והרחיק את הגשמיות ואת זו לקח. זאת אומרת, יש כאן משהו מאוד מאוד חשוב.
זאת אומרת, מה כאן היה כאן אומר השל"ה הקדוש? בואו נביא עכשיו מה זה אישה קושית, בעצם זה ביחס לאדם הראשון.
זה שם אמר את הפסוק פה אל פה. פירש רש"י ז"ל, שדיבר לו,
ואתה פה עמוד עמדי,
שיפרוש מאשתו הגשמית
וידבק באישה זו כלת משה שהיא פה אל פה.
רצה לומר, התורה שבעל פה.
יש איזה יחס שהתורה היא כמו אישה.
כמה אתה מחזר אחריה, מתגלה עליך,
אתה יותר משקיע בה אם מתגלה לך את שטריה.
זה סוד הרמז, דרש וסוד.
יש רמזים שבעצם התורה היא כמו אישה.
אתה משקיע בה, אתה מתייחס אליה בצורה מאוד מאוד,
רגעת בלילה,
אז האישה היא בעצם כל פעם מגלה את סתריה, כמו משה שמגלה את סתריה,
שאדם בעצם מראה לו את אהבתה,
ככה גם כן התורה.
משה רבנו היה בדיבור, מה שהבין בדעתו, פלפולו, אחר כך היה הקדוש ברוך הוא מדבר איתו ואמר לו,
אמת כיוונת וכן תצווה בני ישראל,
וכן הוא עולה בדרגות ובדרגות. אבל אהרון, אף פי שלא היה גדול בשבישראל לאחר משה,
היה ברכו בתורה שבהפה, כי בערך דרך ארץ שהוא סוגיין דה עלמא.
נגד אורך עומק הפלפול נקראת תורה שיש בה מלאכה, כמו שכתבתי,
אבל משה רבנו הוא בעצם מקבל משהו אחר לגמרי.
כשרק יוש ברוך הוא לאהרון ומרים היו עוסקים בדרך ארץ
וצורך עוד למים עמוקים של חמיד לנה,
זה משה רבנו. למה?
כשהוא לקח אישה כושית,
על כן קרא קרק יוש ברוך הוא למשה להיות ענף אצל השורש.
ואז הבינו אהרון ומרים שבדים פיוש מאשתו הגופנית, כי לקח אישה זו
והיא כלת משה.
אומר הרש"ל הקדוש,
ביחס לאור שמשה רבנו הגיע אליו,
כל המציאות היא מה?
היא בעצם, האישה הגשמית היא כביכול דבר נסתר אליו לדבר העליון שהוא הגיע אליו.
ובזה רמז תורת ציווה לנו משה מורשה,
זה פשוט לאור זה, אל תקרא מורשה אלא מורשה. זאת אומרת, התורה היא כמו, לשון מה?
קידושין, אירוסין.
ואז מובן, אישה ירד השם תתכלל. זה משה,
הוא כל כך נזדכך בלקיחת אישה זו,
בדרך שאמרו רבותינו ז"ל, כי יראה,
מי זותק במשה, זו אישה יראת השם.
הוא עלה דרגה ועוד דרגה ועוד דרגה, ואז מבואר הפסוק על משה רבנו,
יראת השם היא טהורה, היא עומדת לעד.
כמו שאמר לו משה רמת ברח, פה אתה פה עמוד עמדי.
אז ככה אנחנו מבינים כאן משהו הרבה יותר עמוק,
שאפשר להבין כאן שהוא עולה בדרגה הרבה יותר עליונה, בגלל זה זה אישה כושית.
אז יש שם כמה דברים, סיכום של השיעור.
אישה כושית,
דעה ראשונה זה הייתה ציפורה.
דעה שנייה זה אישה מארץ כוש שהייתה בעברו של משה רבנו.
דעה שלישית זה בעצם לדרגתו של משה רבנו שהוא עולה בדרגה
ואז כל המציאות היא אליו כמה?
כאור מפני החושך.
מה בעצם זה בא לומר לנו?
וזה בעצם הסיכום של השיעור.
הסוד הגדול הוא, כמו שהזכרנו כאן על ארץ ישראל,
כשבאים להיכנס לארץ אז יש כאן איזה כביכול איזה שאלה מה משה רבנו היה ביחס לכל המציאות.
אבל ההסבר הוא כזה,
נראה שאשתו של משה רבנו, שנאמר, אשה קושית, שהוא בעצם עולה דרגה,
משה רבנו כביכול לא מגיע כמו האדם הראשון.
האדם הראשון,
הוא התחבר לאישה,
ומתוך כך מה זכה?
זכה לנבואה.
אבל משה רבנו, שעדיין לא הגיעה לדרגה הגבוהה, בגלל זה משה רבנו,
אומרים משהו על משה רבנו, כי מה?
כי הוא אומר, אולי צריך להגיע לדרגה עליונה, כמו שאנחנו מכירים מאברהם, מצחק ויעקב, שהם לא טובויות אדם לבדו.
מה זה לבדו?
עשו לזה כנגדות, דווקא מתוך שאדם מתחבר,
הוא מקבל כביעת השם.
אז הם אמרו דבר נכון.
זה אבל בגלות,
שימו לב,
כביכול יש איזה משהו של ניתוק.
יעקב אבינו,
הוא נמצא עם רחל ולאה בגלות,
ואז כשבאים לארץ ישראל, מה קורה?
אחת צריכה למות.
כי זה מקום של איחוד השם.
ובגלל זה מקום של איחוד השם,
אז אי אפשר שיהיו שתי נשים.
כשמגיעים למהלך של ארץ ישראל,
וזה גם הסוד הזה, לפני הכניסה לארץ,
לפני הכניסה לארץ, אחרי זה, אחרי המרגלים, אחרי זה,
נדחה את זה, אבל לפני הכניסה לארץ, עכשיו,
רואים כאן משהו מאוד עמוק.
הולכים להיכנס לארץ,
איך הם מתייחסים לעניין של איש ואישה.
בגלל זה,
הפרשה הבאה,
למה סמוכה פשוט המרגלים, פרשת מרים,
שכמו שמרים אמרה על לשון הרע,
המרגלים היו צריכים ללמוד לשון הרע ממ... ממרים.
רואים כאן שהקשר בין עם ישראל לארצו זה כמו קשר של איש ואישה.
לאור זאת אפשר להבין את כל העולם הזוגי
שהיה אף עד משה רבנו בקשר בין עם ישראל לארצו.
זה הסוד הגדול שבא לידי ביטוי בין אישה קושית לבין איש הזה. אחד ההסברים כאן, אישה קושית, כי אם אתה עכשיו הולך להיכנס לארץ ישראל,
מקום האור, ארץ אשר אין נשם וככה בא,
אי אפשר להשאיר כאן מציאות של זוגיות אחרת.
צריך לקבל צד פנימי,
וזה גם כן הרקע העמוק.
כשבאים לארץ ישראל, כמו כתוב על יצחק,
מכל האבות, מה כתוב? ויהווה. למה יצחק היה ויהווה?
שהוא מעולם לא עזב את ארץ ישראל.
כתוב יצחק ורבקה, זוגיות שהייתה הכי שלמה.
משה, באברהם אבינו,
היה כאן מציאות שכאילו,
כשהוא מתערב בשלום בית.
כל מה שאומר לך שרה, שמע בקולה.
ביעקב, רואים שם הרחל,
אל הבנים, הבנים מהאמת האנוכי,
והיה ראשי כיסנו עליה.
היחידי שרואים כאן מהאבות, שהיה כאן זוגיות טובה, זה מי היה?
יצחק
ורבקה שכתוב ביאביה. למה?
כי החיבור הזה של ארץ ישראל יוצר כאן אהבה מיוחדת,
וזה גם הסוד שמתחבא כאן
בכל היחס הזוגי, כשעם ישראל, איך היחס לעם ישראל לארצו,
קשור בקשר הזוגי של כל אחד ואחד מאהבות האומה.
יש כאן טיפה פאזל עמוק,
עוד יש מה לדבר עליו, מי שיוצא עוד יעמיק.
יש כאן את המקורות מולכם.
לסקוב עם סור, שבה טוב.
