שלום, צהריים טובים, אחיי ורעיי, אנחנו חוזרים לספר שמואל, ויש לנו בעזרת השם רצף
נפלא וטוב עד סוף זמן קיץ,
שנלחץ בו את הרגל על הגז,
כנאמר בערבית אדעס,
בסדר?
אני מזכיר לכם שבפעם הקודמת שלמדנו,
אז דיברנו על דוד במערה וסגרנו את המעגל הזה,
ודילגנו על פרק, איזה פרק דילגנו?
דילגנו על הפרק של דוד ונבל הכרמלי,
אז זה מה שנלמד היום.
מתאים לכם?
יופי, מדהים.
אז אנחנו בפרק כי סגרנו את כל העניינים של המערה ודוד נפרד משאול וכל הדברים האלה אנחנו בפרק כ. וימות שמואל ויקבצו כל ישראל ויספדו לו ויקברו בביתו ברמה ויקום דוד וירד אל מדבר פארן
ואיש במעון ומעשהו בכרמל פרק כ שמואל א' פרק כ
ואיש במעון ומעשהו בכרמל והאיש גדול מאוד ולא צאן שלושת אלפים ואלף עיזים
ואי בגזוז את צאנו בכרמל
ושם האיש נבל ושם אשתו אביגיל והאישה טובת שכל ויפעת תואר
והאיש קשה ורע מעללים והאוכל ליבי, אנחנו נתייחס לזה בהמשך.
אגב, איש במעון ומעשהו בכרמל, איך קוראים לו אבל? מה השם שלו? נבל הכרמלי.
אז זו ההוכחה איפה אדם גר בפתח תקווה ועובד בירושלים, מה הוא?
ירושלמי. ירושלמי, כן, בדיוק.
ירושלמי, אז אני ירושלמי.
טוב,
וישלח דוד עשרה נערים ויאמר דוד לנערים עלו כרמלה ובאתם אל נבל ושאלתם לו בשמי לשלום ואמרתם כה לחי ואתה שלום ואיתך שלום וכל אשר לך השלום ועתה שמעתי כי גוזזים לך עתה הרועים אשר לך היו עמנו לא החלמנו ולא נפקד להם מאומה כל ימי אותם בכרמל שאל את נעריך ויגידו לך וימצאו הנערים חן בעיניך כי על יום טוב באנו
תנענה את אשר תמצא ידיך לעבדיך ולבנך ולבנך לדוד
"או לבנך", שהרי הלמד היא בשבה נע, ולפני
שבה נע, אם תבוא ו"בחיבור, היא תהיה ב"או" ולא ב"ו".
"ויבואו נערי דוד וידברו אל נבל ככל הדברים האלה בשם דוד וינוחו. ויער נבל את עבדי דוד ויאמר, מי דוד ומי בן ישי?" אני קשה לי לקרוא את הפסוק הזה,
אפילו קשה לי לקרוא אותו. טוב, אין ברירה, צריך לקרוא.
"מי דוד ומי בן ישי?"
"היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדוני,
ולקחתי את לחמי ואת נמי ואת טבחתי אשר טבחתי לגוזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אם מזה המה
ויהפכו נערי דוד לדרכם וישובו ויבואו ויגידו לו ככל הדברים האלה
ויבואו דוד לאנשיו חיגרו
איש את חרבו
ויחגרו איש את חרבו
ויחגרו גם דוד את חרבו
ויעלו אחרי דוד כארבע מאות איש ומאתיים ישבו על הכלים
ולאביגיל אשת נבל הגיד נער אחד מהנערים לאמור הנה שלח תמיד מלאכים מהמדבר לברך את אדוננו ויעת בהם
והאנשים טובים לנו מאוד ולא הוחלמנו ולא פקדנו מאומה כל ימי התהלכנו איתם ביותנו בשדה.
חומה היו עלינו גם לילה גם יומם כל ימי היותנו עמם רואים הצאן.
ועתד יהורים מה תעשי כי חלתה ארע אל אדוננו ועל כל ביתו והוא בן בליעל מדבר אליו.
בואו רגע נעצור כאן בסדר?
ננסה להבין בעצם מה קורה כאן. ברוך אתה, אדוני ה... יפה. אז עכשיו, מה שאמרת, קלאסי.
אנחנו קוראים את הפרק הזה,
וזה נראה לנו, כן, כמו כאילו פרוטקשן. דוד מפעיל פה פרוטקשן על נבל הכרמלי וכל זה, וכשלא רוצים לשלם לו, אז הוא עושה מה שעושים בפרוטקשן. שורפים את ה... נכון?
או שורפים את המועדון, או הורגים את ה... קיצור,
שווה לך לשלם.
נכון? חבל.
חבל.
טרקטורים יפים, בניין יפה, חבל, נכון? אתם יודעים איך זה עובד בדרום.
כל הארץ,
כן, אפילו אצלנו,
איפה שאני גר, כשהיה אתר בנייה, היה בשלב מסוים
קרב באתר בנייה בין שתי כנופיות,
שמתקבל את הפרוטקשן בקרב הזה.
החברת פרוטקשן היא מאפילה את החברת שמירה.
הם מקימים, תחשבו על זה, הם מקימים את החברת שמירה,
אז תקשיב, יש לך שתי אפשרויות: או לשלם לנו לחברת שמירה, או שאנחנו נשרוף לך את ה...
חוקי, כאילו, הכל זה.
בנגב יש אנטנות סלולריות.
כל אנטנה סלולרית, תסביר לי לידה, יש יישוב בדואי קטן, מה קרה?
מה?
אין כלום.
תמצא עם...
כן, מצוין, בסדר גמור.
ליד האנטנה.
כן, כן, יפה, פרנוסה.
אז מה, חלילה זה דוד, אז כמובן, הדבר הזה הוא רחוק, רחוק מזרח ממערב,
מהפרק הזה, הפרק הזה הוא בדיוק הפוך.
אני רוצה להסביר מהו הפרק הזה ולמה הכותרת פה חשובה.
"בימות שמואל ויקבצו כל ישראל ויספדו לו ויקברו ובתור עמו ויעקם דויד ירד מדבר פרן". כלומר,
הפרק הזה מתחיל בימות שמואל. למה זה חשוב?
מפני שדוד,
הרי ראינו לאורך הדרך כמה דוד מנסה להיות המשך לשאול,
נכון? הוא לא בא להחליף אותו, הוא לא בא... הוא רוצה להיות המשך.
יפה. אבל עכשיו שמואל מת,
אז ברור לדוד שאם מות שמואל משהו בעלילה אמור להתקדם.
אז אם עד הרגע הזה דוד היה אדם שמחזיק בכיס מינוי להיות מלך,
יש איתו 400 איש מכל מיני אנשי מצור ומצוק, קראנו להם, אבל הוא לא...
כשהוא היה אצל שאול, אז הוא כן היה בתפקיד ממלכתי, הוא היה שר, שר אלף של שאול.
ברגע שהוא התחיל לרדוף אחריו, אז הוא בעצם נמלט.
הוא מחכה להזדמנות שתיקרא לפניו,
כעת,
כאשר שמואל מת,
דוד הבין שהוא צריך להתחיל לבסס את מלכותו. נוצר כאן איזה ריק,
שאול עדיין מלך, אבל דוד צריך להתחיל לבסס את מלכותו.
מהו ביסוס המלכות?
אקט ראשון, דוד מלך יהודה.
זה האקט הראשון.
מלך יהודה. אני לא הולך להתעסק עם בנימין ולא עם שבטי ישראל, אבל אני כן הולך להיות מלך
על
שבט יהודה, בסדר?
אנשים ביהודה
יכירו אותו היטב,
ידעו את משפחתו, ידעו את מוצאו, ידעו מה הוא עשה בקרב עם גוליית, ידעו הרבה מאוד דברים.
דוד היה מוכר, אני מזכיר לכם את הפסוק שנאמר אצל,
כשדוד התחיל להיות שר צבא,
אצל שאול,
אז כתוב, אז כתוב:
וכל איש ישראל ויהודה אוהב
את דוד כי יוצא ובא לפניהם,
ישראל ויהודה, כל ישראל ויהודה, זה מחולק לשתיים.
אז דוד אומר, אני יכול להתחיל מיהודה.
יכול להתחיל מיהודה. יפה. עכשיו,
כאן בפרק הזה יש לנו ביטוי איך נראית מלכות.
מה ההבדל בין מלכות
לבין שופט או וואטאבר.
מלכות היא דואגת לך
בלי שאתה אומר לה.
זה אירוע של ממלכה, זה האירוע של, תרצו, מדינה, בסדר?
מדינה, יושבים אנשים ואומרים, אוקיי,
מה המדינה צריכה?
המדינה צריכה את זה ואת זה ואת זה ואת זה, בסדר?
אתה לא אמור להגיד,
אני צריך את זה, תעשו לי. זה נכון שבכל מדינה יש קבוצות לחץ, הכול בסדר, אנחנו בני אדם,
יש לוביסטים ויש קבוצות לחץ וכו', אבל הרעיון המסדר של מדינה, נגיד שהיא מעניקה ביטחון לאזרחים שלה,
גם בלי שמישהו אומר, שמע, זה מציק לי, זה מדינה, כאילו, אתה לא אמור,
אתה לא אמור לשלם על זה בצורה פרטית,
או זה, אנחנו מדינה, המלך אומר, אני מסתכל מה אני צריך לעשות, ולפי זה אני עושה,
בסדר? גם אם לך זה לא מפריע או כן מפריע, אני צריך לעשות את זה.
זה האירוע.
מדינה חושבת לעתיד, מדינה חושבת לדורות, מדינה חושבת,
מנהיגים של המדינה חושבים לדורות וכו', ועושים מה שצריך.
ולכן כשדוד מתחיל,
מזהה את עצמו, יורד למדבר פארן ומזהה את עצמו כמלך שבט יהודה,
אז הוא אומר, דבר ראשון, יש כאן בעיה ביטחונית.
זה לא שנבל קרא לו, אמר לו, תקשיב, יש לי כאן איזה בעיה,
או שדוד אמר,
איך אני ארוויח כסף, אני אעשה כאן איזה משהו, ואחר כך אני אתבע תשלום. לא!
ממש לא!
אלא דוד אומר, אני כרגע מלך שבט יהודה,
פה בשבט יהודה יש בעיה ביטחונית. מה הבעיה ביטחונית?
כאשר אנשים גוזזים את הצאן, ונבל הכרמלי נמצא
בקצה
נחלת שבט יהודה בדרומה, כשבאזור של נבל הכרמלי, באזור כרמל-מעון, גוב,
קינה,
דרום הר חברון, זה אזור
גדודי עמלק.
הם נמצאים שם.
גדודי עמלק, ההתמחות שלהם זה פשיטות.
הם פושטים,
נכון?
אחרי זה אנחנו נראה שדוד ידווח,
כשדוד יצא למבצעים נגד עמלק,
כשהוא יברח לאחיש מלך גת,
אז ישאל אותו, אחיש מלך גת, לאן הלכתם?
ואז דוד יגיד לו,
זה הלך?
ויאמר, אחרי שאל פשטתם היום ואין דוד על נגב יהודה ועל נגב הירחמיאלי ועל נגב הקני וכל הדברים האלו. כלומר, זה האזור הזה בדיוק של נבל הכרמלי, זה בעיה ביטחונית.
בתור מלך, אתה לא יכול להרשות לעצמך,
לאפשר לעצמך שיהיה לך בעיה ביטחונית. ולכן דוד
שולח את נעריו להגן
בלי שום קשר לנבל הכרמלי, זו חובתו המוסרית
כמלך יהודה להגן,
נכון?
וישלח דוד עשרה נערים,
סליחה, זה הסוף. בואו נראה מה היה בהתחלה. הם מתארים,
הרי נערי נבל מתארים את העבודה של חיילי דוד, נכון?
הנה שלח דוד מלאכי מהמדבר לברך את אדוננו. האנשים טובים לנו מאוד, לא אוכלמנו, לא פקדנו מאומה. כלומר, בזכותם,
אז כמה על הכיסא?
אלף שקל.
בסדר? נגיד שבזכות הלוחמים של דוד,
נבל הכרמלי, במקום שיגנבו לו מאה כבשים, הרי זה מה שעושים עם אמלק, באים,
מאה כבשים,
שקל, לוקחים, זה מאה אלף שקל.
אז בזכות דוד, השמירה, מה קרה?
לא פקדנו מאומה, כל ימי התהלכנו איתם באותנו בשדה,
אף כבשה לא נפקדה.
חומה היו עלינו, הם הגנו עלינו, כנראה שהיו התקפות,
והם היו צריכים לצאת ולהילחם.
חומה היו לנו גם לילה, גם יומם, כל ימי היו איתנו רואים. זהו, עשו את העבודה.
יפה.
אז עכשיו, אם הכל כל כך טוב,
נשאלת השאלה,
מה זה בקשת התשלום הזה?
ופה הטעות,
פה הטעות שלנו. מה הטעות?
שימו לב, דוד לא מבקש כסף.
מה הוא מבקש?
הכרה.
תכיר בזה שאני הסמכות פה.
איך באה לידי ביטוי ההכרה?
תשלם משהו, הוא לא אומר לו כמה.
הוא אומר, שמע, אני לא בנוי עליך, אני לא צריך את הכסף שלך, אני אסתדר לבד.
אבל העובדה שאתה משלם, בקיצור זה כמו תשלום מיסים.
תשלם מיסים.
יש כאן ביטחון,
הביטחון הזה בנוי, אם אנחנו מקימים כאן איזה מערכת,
זה בנוי איזשהו תשלים של מיסים, אבל אני לא אומר לך כמה, תשלם כמה שאתה רוצה, נכון?
וישלח דוד עשרה נערים, ויאמר דוד לנערים, ואלו כרמלה ובאתם אל נבלו וישלדם הרבה, ואמרתם כל יחי וכולי,
שמע, לא החלמנו, לא נפקד מאומה, שאל את נעריו להגיד לך וכולי,
תנא את אשר תמצא ידך לעבדיך ולבנך דוד.
תן כמה שאתה רוצה.
אתה יכול לתת הרבה, אתה יכול לתת מעט,
אני לא מתעסק איתך, דוד לא יורד איתו ל...
ודאי, פשיטה. שאול לא מתפקד כבר הרבה זמן, בגלל הרוח הרעה וכל הדברים. הפלישתים חוגגים.
היחיד שמצליח איכשהו להתעסק עם פלישתים זה דוד החוד. נגיע לזה.
הרי רב אהרון, איפה שאול נופל בקרב?
בגלבוע. איך פלישתים הגיעו לגלבוע?
מישהו נותן להם לעבור, מישהו כאן צריך לתת את הדעת על הדבר הזה, איך הם הגיעו עד לשם.
המקום של פלישתים זאת השפלה,
נכון? איך הם הצליחו ללכת, לעבור על ציר החוף למעלה, לחתוך את הארץ ממערב למזרח ולבסס עיר בבית שאן ולתקוף את שאול בגלבוע?
יש כל מיני אפשרויות לדבר על זה.
כן.
רגע, עוד לא גמרתי.
אז שנייה, אני אסיים את הפירוש, ואז תשאל.
אה, השאול הקודם?
כן.
נו.
אני ברגע פה כאילו שהוא נתן לך תקופת למשימה ביותר במסגרת פירוש של שאול.
לא.
אי אפשר להגיד שמסגרת את שאול, כי שאול רודף אותו.
ולכן, ומה שאתה אומר, זה מה שהתנ״ך כנראה, ותכף אנחנו ננסה להבין,
אז למה נבל כל כך מתנגד לזה? מה בדיוק הבעיה?
אבל זה ברור שדוד, לכן התחלנו כאן,
זה מות שמואל, וברור שדוד מתחיל לנסות
לבסס את המלכות שלו
כמלך יהודה. הרי בסוף, שנייה, הרי
בסוף זה מה שהיה. בסוף,
דוד מלך בחברון שבע שנים,
בכל התקופה הזאת של הביניים,
שאיש בו שאתה היה מלך, ואבנר וכולי, הוא מלך בחברון,
ובסוף מלכותו התפתחה מחברון לכל ישראל.
אז זה צריך להתחיל איפשהו,
דוד רוצה להתחיל את זה כאן, ולכן הוא בעצם...
כן, כן, כן, כן, שאול עדיין חי.
כן, כן, כן, בדיוק. הוא ניסה להתחיל למלוך ביהודה בחיי שאול, כן.
אז אחרי מות שמואל.
הפער הוא קטן, כן, זה לא... זה כמה חודשים בין מותו של שמואל למותו של שאול בגלבוע.
על כל פנים, זה העניין, הוא לא מבקש,
הוא לא מבקש תשלום פרוטקשן,
אלא הוא מבקש הכרה, תיתן כמה שאתה רוצה, עשרה שקלים, עשרים שקלים, אבל כן, יוסף,
מה זה?
פלישתים באים מעזה,
המקור שלהם זה עזה, לשאלתך, עזה, אשדוד, עקרון, אשקלון וגת,
אלה ערי פלישתים.
בגדול הם פולישים מהים, מגיעים לעזה, מתבססים שם,
ודוחקים את כולם לכיוון מזרח, והם
מבססים את עצמם במערב.
אז זהו, זה כל הסיפור, בסדר?
אתה משלם מיסים, אז אתה מכיר בסמכות וכן על זה הדרך.
טוב, בסדר גמור.
אז למה הנבל מסרב?
מה הסיבה?
אפשרות אחת להגיד שהוא סתם,
כמו שדוד יגיד בהמשך,
נבל הוא ונבל שמו והוא סתם כפוי טובה והוא כל הזמן. בכל אופן, יש פה איזה אירוע.
אז קודם כל, באמת אפשר להגיד שהוא סתם היה אדם מושחת והוא כפוי טובה.
נכון, זו אפשרות אחת. אפשרות שנייה,
מה מה? הוא לא מבין יחסי כוחות.
אפשרות שנייה זה מה שכתוב כאן
בפסוק "והאיש קשה ורם העללים"
והוא חליבי.
מה זה חליבי?
חליבי, אנחנו הולכים רגע לספר דברי הימים.
בואו ננסה רגע להיזכר בשושלת
של ממלכת
של יהודה.
יהודה, בסדר?
אז מי השושלת של יהודה? יהודה, יש לו כמה בנים?
בני יהודה ער ועונן ושלה, נכון?
אבל ער ויונן מתו,
שלה לא במשחק,
הוא לא במשחק.
מי נשאר לנו? תמר, קהלתו ילדה לו את פרץ ואת זרח.
טוב, מדהים, אז יש לנו את פרץ ואת זרח.
בואו נראה מי עומד ממי. בני פרץ, חצרון וחמול.
בני זרח,
זמרי ואיתן וימן וחלחול ודרדק כולם חמישה.
כרמי
הוא מזרח, הוא מעל בחרם וכל הדברים האלו, אז
בעצם מזרח
יצא לנו מאחן, ולכן,
וגם במיוחד שפרץ הוא הבכור,
אז לכן זרח הוא לא חלק מהאפשרויות של המלוכה.
אז הוא בצד.
נשארנו עם מי?
עם פרץ.
מפרץ תצא המלוכה.
מי הם הילדים של פרץ?
בני פרץ, אמרנו חצרון וחמול, נכון?
בני חצרון,
אשר נולד לו, ירחמיאל, רם וכלובי, כלב.
מעניין ביותר.
לחצרון, הבן של פרץ,
הנכד של יהודה, יש לו שלושה בנים.
הבכור ירחמיאל,
השני רם והשלישי כלב. אז מי אמור להיות
ממנו תצא המלוכה?
ירחמיאל, הבכור.
עכשיו, ירחמיאל, כתוב עליו כאן, בזה:
"והיו בני ירחמיאל בכור חצרון, הבכור רם ובונה ואורן ועוצם אחיה,
ותהי אישה אחרת לירחמיאל ושמה עטרה יהיה אם עונם". חז"ל אומרים שהעטרה הייתה גויה.
וירחמיאל התחתן עם גויה, ולכן הוא בעצם נפסל.
זרעו נפסל למלוכה.
בסדר?
אז גם ירחמיאל יצא מהמשחק. מי נשארנו עם מי?
נשארנו עם רם וכלב.
מאיפה דוד מגיע? מאיזה משפחה?
רם. הרי רם הוליד את אמינדב, אמינדב הוליד את נחשון,
נחשון הוליד את סלמה או סלמון,
סלמון הוליד את בועז,
בועז הוליד את עובד, הוליד את אישה, אישה הוליד את בועה, ואישה הוליד את דוד.
אז בעצם דוד הוא מהענף של רם,
ואילו הענף של כלב,
נכון? וכלב בן חצרון הולדת עזובה וישר וארדון, וכלב לקח את אפרת, ויחור,
וכאילו יש שם את כלב בן יפונה בענף הזה, הוא גם נשוי,
כן, הוא נשוי, כן, כן, כלב בן יפונה, הוא משם,
והוא התחתן עם אפרת, יש דעות שאפרת הייתה מרים,
כלומר יש פה קשרי חיתון עם משפחת משה רבנו,
ויש כאן את בצלאל בן אורי בן חור,
משפחה חשובה מאוד לדבר הזה. אחרי זה חצרון,
האבא של כלב, גם התחתן עם סגוב ויאיר משבט יוסף.
בקיצור, יש כאן ענף
נכבד מאוד.
מי נמצא בתוך הענף הזה של כלב?
יש לנו כאן את כלב,
יש לנו את כלב, לכן קוראים לו כלב בן יפונה, כן? על שם הסבא שלו.
את כלב,
את בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה,
יש פה קשרי חיתון עם משה רבנו ומשפחתו, עם אפרת,
יש פה קשרי חיתון עם יוסף, משפחה נכבדת מאוד.
עכשיו, כשאני שם על כף המאזניים,
מבין בניו של חצרון,
מי הוא הראוי להעמיד את המלוכה בישראל משבט יהודה?
האם ענף רם,
שבאמצע שלו, מה קרה?
היה שם איזה אירוע לא נעים. מה האירוע לא נעים?
בועז התחתן עם איזה מואבייה,
קצת כמו שקרה למי?
לירחמיאל, שגם כן התחתן עם גויה,
או הענף החליבי שנשאר על כלב בן יפונה הגיבור, שהלך נגד המרגלים וכל הדברים האלו, נכון?
עכשיו פתאום כשדוד מגיע
ואומר לנבל, תקשיב, אני פה המלך של יהודה,
נבל אומר לו, מי?
מכבודו?
מאיזה שבט? אתה מהענף הלא נכון בשבט יהודה.
אני חליבי,
חליבי, אנחנו המלכים, מה אתה עכשיו מתנשא עלינו?
ולכן נבל כופר בסמכות של דוד בכלל להיות מלך.
זו הסיבה שהוא מתנגד.
גם כי הוא איש רע, מעללים וקשה לב וכל מה שכתוב אומר לו. אבל גם מה שקראנו כאן,
זה היה?
מה זה?
לא ידעו.
אז מה?
כאילו,
מסכים איתך, נו שמואל משך, אז מה?
עובדה ששאול ממשיך להיות מלך.
עכשיו תראו איך נבל קורא לדוד.
בואו נראה. ויען נבל את עבדי דוד לאמור. מי דוד ומבן ישי היום?
מי זה?
היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדוניו. רק בשביל להסביר לכם,
כתוב בהלכה, מסכת בבא כמה ועוד. אם אדם קורא לחברו עבד,
הוא יכול לתבוע אותו בבית משפט ולהוציא ממנו תשלום על מה?
על בושת. למה? כי עבד
זה מילה נרדפת למה?
לאדם פרוץ בלי יחס.
כי עבדה בהפקר הניחלה.
כשאתה קורא למישהו עבד, אתה בעצם אומר, אני לא יודע מי אבא שלו או מי אמא שלו.
אז נבל קורא לדוד ולמשפחתו,
עבדים המתפרצים איש מפני אדוניו. כלומר, א', המלך הוא שאול עדיין,
הוא מלך, מה אתה מנסה למלוך כאן?
ב', אחרי שאול, שיגיע תורנו למלוך, ודאי לא אתה תהיה מלך.
אלא מי יהיה מלך? מישהו מהענף של כלב.
רבו האנשים,
העבדים, לא אנשים, העבדים, המתפרצים מפני אדוניו.
ואתה רוצה שאני,
נתתי לאנשים אשר לא ידעתי, האם מי זה המה? אני לא יודע מאיפה אתה.
מה זה דוד, בן אישה בית הלחמי. כן, כן, אישה בית הלחמי, אבל מה השור שלך? לא יודע מי אתה.
ובכן, נבל הכרמלי,
הוא, ההתנגדות שלו היא התנגדות עקרונית,
והוא בעצם טוען שדוד הוא עבד,
מתפרץ, ודאי לא יכול להיות מלך,
הוא איזה מין, אם תרצו, גנסטר שכונתי,
וזו האמירה שלו. על הדבר הזה, כי השאלה הכי חמורה היא, אוקיי,
לא רצו לשלם לך,
דוד,
אז מה הקשר בין זה לבין להרוג?
אז תבוא, תיקח כבשים בתור תשלום, לא יודע מה, דוד, חיגרו איש רבות. דוד אומר, אני מלך יהודה,
והוא מורד במלכות.
כן, אתה מורד, זה מה שאומר, איש פי אדונם, יפה.
אוקיי? זה האירוע.
כמה אתם דורשים דרשות וכל זה, פשוטו של מקרא,
פשוטו של נקרא. אתה אומר, מה זה נבל?
בסוף תמיד יעשה מזה דרשה.
נבל הוא ונבלה אמו וכל הדברים האלו.
אבל נבל זה כמו נבל יין.
נבל יין, כן, כמו נבל. נבל יין,
נבל זה כאילו כמו בקבוק יין. זה ככה, זה השם שלו, נבל.
כן. לא, נבל יין זה לא כלי נגינה.
נכון, גם הכלי נגינה מגיע מזה, כי יש לו צורה,
לנבל יש לו צורה של בקבוק כזה, ככה. אז זה כאילו השם שלו.
אבל אחרי זה עושים עם זה משחק מילים, בסדר?
קוראים לו ככה, והוא... יפה.
אז אם כך, דוד רוצה לפגוע בנבל,
בגלל העובדה שמבחינת דוד מהו?
הוא אומר, אני כרגע מלך יהודה.
התנהגתי כמו מלך. אני לא רק אספר סיפורים, אני קודם כול,
קודם כול נתתי עבודה, ואחרי זה אני זה. קודם כול, הגנתי לאורך כמה חודשים,
הגנתי על הביטחון שלך, אדון נבל, בלי שביקשת ממני, כי ככה מתנהג מלך, הוא לא מחכה,
המלך לא מחכה שיבקשו ממנו ויפנו אליו, אלא המלך אומר, זה מה שאני צריך לעשות ואת זה אני עושה.
אבל אתה מסרב להכיר במלכותי, מי שמסרב להכיר במלכות,
זה יש לו דין, מורד למלכות.
ומהמקום הזה מגיעה אביגיל, בואו נראה.
בת מאר אביגיל ותיקח מאתיים לחם ושניים נבלי יין, הנה, נבל יין, בדיוק בפסוקים האלו, כן, ממש, אצלנו,
נבלי יין,
וחמש ציון נשיאות וחמש שאים קלי ומאה צימוקים ומתיים דבלים מה טסם על החמורים?
ותאמר לי נעריה עברו לפניי הנני אחריכם באה ולאישה נבל אוי הגידה. והיה היא רוכבת על החמור ויורדת בסתר הר והנה דוד אנשיו יורדים לקראתה ותפקוש אותם ודוד אמר אחלה שקר שמרתי את כל השאלה הזו במדבר
ונפקד מכל השלום מאומה והיה שלי רעה תחת טובה כפוי טובה לא מכיר במנהיגותי.
כה יעשה אלוהים לאויבי דוד וכה יוסיף
אם אשאיר לו
משהו מכל אשר לו עד בו, אור הבוקר משתין בקיר.
הם עוד לא דיברו, חכה.
ותרא אביגיל את דוד ותמהר ותרד מעל החמור ותפול לאפה דוד על פניה ותשטחו ארץ.
ותפול על רגליו ותאמר בי אני אדוני העוון ותדבר נא אמתיך באוזניך ושמע את דברי אמתיך. אז באמת פלא, מה היא מתאמצת כל כך להציל את בעלה הרשע הזה,
כן?
אבל חז"ל אומרים על אביגיל שהיא הייתה אישה צדיקה מאוד,
ולדעתי, כמו שיהיה כתוב בהמשך,
היא גם אולי דואגת לבעלה, לא כתוב שיש להם מנה ילדים בכלל,
אבל היא בעיקר חרדה
מהאירוע הזה שמלכות בית דוד תתחיל בשפיכת דם חינם. כלומר, האם באמת
יש לה, האם, בוא נגיד ככה, האם נבל הוא אדם מושחת,
איש רע לב, ואז בסדר, אז אנשים רעי לב, יש כמה כאלו, ודאי לא מגיע להם על זה עונש מוות.
יכול להיות שמגיע לדברים אחרים אבל לא עונש מוות
או שהוא מורד במלכות.
זו הסוגיה, בסדר? זו הסוגיה.
אם נבל הוא לא מורד במלכות ודוד הורג אותו, הוא שופך דם חינם.
ומהדבר הזה אין חזרה.
אומרת אביגיל,
אל נא ישים אדוני את ליבו אל איש הבליעל הזה על נבל,
כי כשמו כן הוא נבל שמו ונבלה עמו,
ואני המתחה לא ראיתי את נערי אדוני אשר שלחת.
עכשיו, למה היא ככה מקדלת את בעלה וכל הדברים האלה? והיא מצילה אותו.
כי היא אומרת לדוד, עזוב אותך עכשיו מי מורד במלכות,
בוא נעביר את זה לציר האישי.
הוא אדם מושחת, הוא אדם נבלה עימו, אבל הוא לא מורד במלכות. למה?
כי אתה לא מלך עדיין.
צריך אומץ להגיד את זה. אדוני,
אתה עדיין לא מלך.
מה הקריטריונים למלך?
מה זה לא אומרים?
היא אומרת לו, אתה רוצה, זה מאוד מאוד יפה.
היא אומרת לו, אתה רוצה שנבל ישלם לך כסף, נכון?
סבבה לגמרי.
מה יש על הכסף?
מי הדמות על הכסף?
שאול.
מלך, אתם יודעים, יצא לי להיות בלקטוס ארה״ב לפני שנתיים,
והיה לנו קונקשן בהיטרו, בלונדון.
אז מה?
לא.
או, בדיוק לא.
זה היה בדיוק, הגענו לשם, זה היה בדיוק ה-crowning של צ'ארלס.
הטקס ההכתרה של המלך צ'ארלס.
ואז מה עושים במסגרת הטקס?
מוציאים, מחליפים את כל השטרות ואת כל המטבעות,
וגם ראינו שם בשדה התעופה מלא מלא צלחות,
מלא כאילו עיטורים עם המלך צ'ארלס השלישי, נדמה לי, משהו כזה.
מלך, שהדבר הראשון שהמלך עושה,
זה מחליף את ההליך החוקי עם תמונה שלו. אז היא אומרת לו, אביגיל, אתה ביקשת מנוה לשלם לך, אבל כשהוא הוציא את המטבעות, מה הוא ראה?
את שאול. אז איך אתה יכול להגיד שאתה מלך?
מלך, ההגדרה הראשונה, למלך יש שלוש רגליים. רגל אחת זה הרגל הביטחונית.
טוב מאוד, אתה דאגת לה. יש עוד שתי רגליים.
רגל משפטית זה רגל כלכלית.
וכל עוד אתה, אין לך את הרגל הכלכלית,
וגם אין לך את הרגל המשפטית,
אז אתה לא יכול לתבוע מלכות. ולכן נבל הוא איש רע.
נבל, בן בליעל ועוד מלא מלא קללות,
אבל הוא לא מורד עם מלכות.
עכשיו, מה האירוע כאן?
תנסו רגע לדמיין, שימו את המשקפי ור שאנחנו תמיד מצטיידים מהם בשיעור.
דוד על הווסט.
דוד כבר עם הנשק, על הווסט, הוא כאילו עכשיו הולך לעשות מנהיגות.
כולם יראו שיש מלך ליהודה.
מגיעה גברת אחת, מתחילה להסביר לו כל מיני הסברים.
גברת זוזי, אני כבר
צלב המטרה.
ואתה אדוני חי אדוני בחיי נפשך אשר מנאכה אדוני מבו בדמים.
היא מוכיחה אותו תוכחה נמרצת.
אתה פזיז מדי וכמעט שפכת דם חינם.
והושע ידך לך ועתה יהיו כנבל אויביך והמבקשים אל אדוני רע.
ועתה הברכה הזאת אשר הביאה שפחתך לאדוני וניתנה לנהרים המתהלכים ברגעי אדוניים כאילו בוא נסגור רגע את הפינה הכלכלית הנה הכל בסדר אבל אתה רוצה להרוג אותו?
בשום פנים ואופן לא.
שא נא לפשע אמתיך למה?
תראי איזה צדיקה היא לוקחת כאילו את כל האחריות עליה ועל הכל כדי להציל אותו
כי עשו יעשה אדוני לאדוני בית נאמן,
כי מלחמות אדוני אדוני נלחם. רבותיי, תראו, זה אירוע.
זה אירוע, צריך לדעת אותו.
מה ההבדל בין רוצח ללוחם?
מה ההבדל בין רוצח ללוחם?
ההבדל בין רוצח ללוחם, כן, שלוחם,
לוחם הוא בא בשם הכלל,
בשם המדינה,
ולוחם גם הוא מתנהג לפי כללים הנהוגים במלחמה.
כלומר, נגיד, אם מישהו מרים ידיים,
אז הוא לא יהרוג אותו.
נכנעת, אז בוא, נשים אותך בשבי.
בסדר? אם מדינה נכנעת,
אז זהו, אז עכשיו אין לי מה להרוג, בסדר?
עכשיו,
זה גבול דק.
אתה אוחז בנשק,
אתה יורד, אתה הורג,
זה כבר איזה,
מה, זה גבול דק שיכול להפוך אותך מלוחם לרוצח.
זה גבול מאוד מאוד דק.
אתה אומר, יאללה, כבר הרוגים את כולם, גם תהרוג גם את זה, גם את זה.
זה אירוע, לשמור על הרמה המוסרית, הנכונה, הראויה, תוך כדי מלחמה שאתה שופך דמים,
ופה זה מצווה, ופה זה יכול להיות איסור, ואיסור שפיכות דמים.
בסדר?
זה אירוע.
אז אומרת לו אביגיל, תראה,
אם אתה עכשיו הורג את נבל, אתה שופך דמים.
כי היא מברכת את הקדוש ברוך הוא, נכון? מנעך,
איך זה כתוב, היא קראה את זה?
הושעתך הלך, מנעך מבוא בדמים, אז היא אומרת לו, יעשה יעשה אדוני לאדוני בית נאמן,
כי מלחמות אדוני, אדוני נלחם, אתה נלחם מלחמות השם, אתה לא חלילה שופך דמים ורוצח. אתה נלחם מלחמות השם, אתה הורג, אבל אתה הורג על פי בית דין, על פי סנהדרין.
לפי חוק, בעצם לוחם פועל לפי מסגרת חוקית.
יש הרי משפט גם על מלחמה, קובעים כללים.
נכון, לא תוקפים אוכלוסייה אזרחית, לא רוצחים, ילדים, לא אונסים, נלחמים צבא מול צבא, ואם צבא נכנע,
מודיע שהוא נכנע או נסוג.
אפילו התורה אומרת, כשאתה עושה מצור על עיר,
אל תחסום אותה מארבע רוחות.
תשאיר רוח אחת פנויה כדי לאפשר לצבא הזה, מה?
לסגת. זה נכון גם טקטית-צבאית, אם תסגור אותם לגמרי, הם יילחמו עד הכדור האחרון.
אבל זה גם נכון מוסרית, אם אני יכול לנצח בלי להרוג. אני אעדיף, שיברחו.
טוב, עדיף.
לא רוצים לשפוך דמים סתם.
בסדר? ולכן, במובן הזה,
בעוד מיליון מובנים,
מה שרוצחי הנאצים, החמאס, עשו בשמחת תורה ב-7 באוקטובר, כן, זה המהות של הרצח השפל ביותר של הטמאים האלו,
של העמלק הזה,
כי הם הרי לא הלכו נגד צבא,
חתרו להשמיד, להרוג ולאבד, מטעף ועד נשים וכאלה, זה הדרך, בסדר?
זה האירוע שלהם.
ולכן זה גם עובד הפוך. מה עובד הפוך?
לפי ההיסטוריה הצבאית,
זה ידוע שכשצבא מאבד כ-40% מהכוח שלו,
הוא נכנע.
הוא מרים ידיים. הוא מבין שפה הוא לא ינצח יותר, ולכן בואו נצמצם נזקים.
והם לא נכנעים.
הם איבדו הרבה יותר מ-40% מהכוח שלהם. נהרגו להם, לא יודע כמה, 40,000, 50,000. החשבון לא ברור. מה אתם מרוויחים כשמשחררים לכם איזה 100 איש מהבית כלא? במקביל, כל יום הורגים לכם 100 איש. מה?
אבל זה לא האירוע הגיוני, זה לא האירוע של מדינה,
שאתה אומר, אוקיי, יש פה איזה משהו הגיוני, זה לא אירוע שהוא פועל בתוך החוק.
הם פועלים לא בתוך החוק, הם פועלים מתוך שנאה וטבועה, ולכן, באמת, זו תהיה מלחמה, עד האחרון שבהם.
אין לזה שום הסבר אחר.
טירוף, ממש.
מאז הנאצים לא היה כזה אויב.
ולכן אומרת אביגיל, סע נא לפשע עמתיך, כי עשה יעשה אדוני לאדוני בית נאמן,
כי מלחמות אדוני אדוני נלחם,
ורעה לא תימצא בך מימיך.
ויקום אדם לרדופך ולבקש את נפשך,
שזה כנראה שאול,
והייתה נפש, אדוני, צרורה בצרור החיים.
שמור על זה. דווקא בגלל שאתה עוסק בשפיכות דמים,
היא צריכה להיות כל הזמן בתוך החוק.
הרי הגמרא אומרת,
דבר נפלא,
מסכת ברכות, הגמרא אומרת שכשהיו רוצים לצאת למלחמה היה נוהל. מה הנוהל?
יועצים בארכיתופל,
נמלכים בסנהדרין,
שואלים בהורים ובתומים.
זה היה נוהל יציאה למלחמה אצל דוד המלך.
בפה של הנוהל הזה,
היה תלמיד חכם גדול, קראו לו הרב גירשוני,
והיה תלמיד של הרב קוק, הוא מסביר את זה.
יועצים בארכיתופל זה קודם כל היתכנות מבצעית. אתה רוצה לצאת למלחמה,
יש לך את הכוחות, יש לך את היכולות,
צריך שתהיה תוכנית מבצעית ריאלית, בסדר גמור. יש.
אורים ותומים,
זה כדי לברר שאין העם ישראל איזה קטרוג בכלל ממקום אחר.
אתה רוצה ללכת להילחם בלבנון, אבל יכול להיות שבדרום בכלל יש איזה עבודה זרה.
או מישהו עושה איזה חטא, איזה שעבוד, ואז יהיה קטרוג על עם ישראל.
אז,
כמו שהיה נגיד,
כמו שהיה בפילגיש בגבעה,
שכתוב שבגלל שהפסל מיכה,
אז הקב"ה לא נתן להם לנצח את בנימין.
אז אורים וטועים זה לראות שאין איזה הקפדה על עם ישראל למקום אחר.
מה זה סנהדרין?
סנהדרין זו הכרעה מוסרית.
אתה רוצה לצאת למלחמה.
במלחמה יכולים גם להרג אנשים.
הסיבה מוצדקת?
למה אתה רוצה לצאת למלחמה, אדוני המלך?
אני רוצה לצאת למלחמה כי בא לי שהדגל שלי יתנוסס על איזה הר.
בשביל זה ימותו חיילים?
לא, צריך סיבה מוצדקת.
מה הסיבה שאתה רוצה למלחמה? על זה בודקים הסנהדרין.
אפילו בג"ץ את זה עדיין לא עשה, כן?
אבל תחשבו שבתורה יש סמכות
לכוח המשפטי של האומה להכריח את המלך לעבור דרכו
לפני שהוא יוצא למלחמה, במלחמת רשות. מלחמת מצווה לא צריך טובות, מלחמת מצווה, תורת ספצל, לא צריך סנהדרין.
צריך איזה, צריך רק לראות שזה ריאלי.
אבל אם המלך רוצה לצאת למלחמת רשות,
יהרגו פה אנשים, מה הסיבה? כבוד.
שיכירו את שמך? אם זו סיבה ריאלית, אמיתית.
יש צורך בפרנסה לעם ישראל, איום שהולך ומתפתח.
מצוין, סנהדרין, תבוא לפני הסנהדרינים, יאשרו לך את זה.
בסדר?
אז המלחמה מתנהלת
בתוך החוק,
אחרת זה שפיכות דמים, סתם.
מה, כמה מלחמות יש שאנשים יצאו סתם?
אומות? כאילו, יאללה, בדרך כלל אנשים מתו וזה, את מי זה מעניין בכלל?
אז היא אומרת לו,
והייתה...
והיה כי יעשה אדוני לאדוני ככל אשר דיברת הטובה עליך וצמחה להגיד על ישראל, שזה עדיין לא קרה,
זה יקרה בהמשך, אבל זה עדיין לא קרה,
אז אם אתה עכשיו תשמור על עצמך,
לא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדוני ולשפוך דם חינם. בסוף היא מוציאה את המילים מהפה.
אתה הולך לשפוך דם חינם? אתה רוצה לראות מלך או רוצח?
ולהושיע אדוני לו, והיטיב אדוני לאדוני וזכרת את עמתך. והיא גם אומרת לו,
תזכור גם אותי, חז"ל אומרים שהיא
טבתה פה כבר את החוטים שהוא יישא אותה לאישה.
אוקיי, אז זה מה שאומרת אביגיל.
אישה גדולה, אישה חכמה,
אישה
עם עוצמות,
אישה עם עוצמות, כל הדברים האלו.
אבל...
מה, מה זה?
אישה.
אישה נבונה. כתוב עליה לפני כן,
אישה טובת שכל ויפת תואר. אומרים שזו הפעם היחידה בתנ״ך שמתואר
גם שכל וגם יופי.
זה איך המתואר רק יופי.
אז בסדר, אבל עכשיו תנסו גם את הסיטואציה.
דוד,
עם 400, לא יודע כמה כתוב כאן, אלפי לוחמים היה לו פה, לא? כמה?
מאות לא. 400? כמה?
מה? כמה? יש פה מספר? לא כתוב מספר.
אה, 400 איש, כן נכון, ארבע, צודק, צודק, 200 נשארו על החימוש ועכשיו 400 איש, כולם חמושים, כולם זה, כולם על ה... זה כבר מכוונים את הנשקים ודוד בראש,
ומגיעה איזה גברת אחת ונותנת נאום.
אוקיי, אבל החבר'ה מאחורה, מה, מחממים את עצמם, אנחנו נקרא לו את הצורה, אנחנו נראה לו מה זה,
ואתם יודעים איזה מישהי שמדברת.
אז מה?
אה?
אוכל, תודה רבה, אוכל, בסדר,
טוב מאוד שנצא להילחם כשאנחנו שבעים.
זה עובר?
דוד כאילו במצב רגיל של אדם רגיל, גברת, זוזי הצידה, איפה שגם אותך אני אהרוג, תנו לי רגע להסתכל.
תראו את התגובה של דוד, תראו את הרגישות.
תראו איך דוד לא בוש להגיד טעיתי.
זה לכן הוא נבחר למלך ישראל.
כי דוד הוא לא בוש להגיד טעיתי, ואני עושה תשובה,
הוא לא יעשה תשובה רק כשנגיע לדוד ובת שבע ונלמד שם את מה היה החץ, צריך איום גדול בכלל מה היה החץ שם,
וכל הדברים האלה. כבר כאן הוא אומר, צודקת,
ויאמר דוד לאביגל, כך כתוב כאן אביגל,
ברוך אדוני אלוהי ישראל,
אשר שלחך היום הזה לקראתי, איזה יופי, הצלת אותי,
לא ראיתי,
וברוך טעמך וברוכת אשר קליטיני היום הזה מבוא בדמים. הוא מודה שאם הוא היה עושה את זה, הוא היה שופך דם חינם.
איזה מלך,
איזה צדקות, איזה ענווה, למי אתה מודה?
למי? לאישה?
מישהי כאילו שהיא אישתו של האויב שלך?
אין לה שום בעיה.
עכשיו, למי אתה מודה? וגם בפני מי אתה מודה. בפני מי?
400 לוחמים שכולם קודמים על זה. חבר'ה, עצרו.
עצרו, מה?
היא צודקת ואני טעיתי.
מוח, זה יכול להיות.
שמעתם מה אמרתי?
היא צודקת ואני טעיתי.
איזה גדולה.
איזה גדולה. מתי בפעם האחרונה פגשתם איזה פוליטיקאי בדור שאמר, טעיתי?
להיתי, אה?
להיתי.
אני אף פעם לא טועה, מה זאת אומרת?
נכון, אני אף פעם לא טעיתי, פעם אחת טעיתי וזה היה בטעות.
ככה אומרים, זה היה... בצוטה.
ויאמר דוד לאביגיל ברוך אדוני אלוהי ישראל אשר שלוחיך היום הזה לקראתי וברוך טעמך וברוכת ברוך טעמך שהסברת לי את זה אשר קליטיני היום הזה מבוא בדמים והושע ידילי
ואולם חי אדוני אלוהי ישראל אשר מנעני מהרע אותך כאילו להם מארת
ותבואו לקראתי, כי אם נותר לנבל עד אור הבוקר משתין בקיר.
כן?
כלומר, כנראה שאגב, שכתוב כאן "משתין בקיר", אין הכוונה ש...
אלא הוא התכוון לחסל לו את כל הצאן.
ויקח דוד מידע את אשר הביאה לו ולה אמר, אני לשלום בביתך, ראי שמעתי בקולך ואשא פניך.
שמעתי בקולך.
ותבוא אביגאל לנבל, והנה לו משתה בביתו, כי משתה המלך ולב נבל טוב עליו.
הוא שיכור עד מאוד, באמת אדם מושחת.
הוא לא יגידו לו דבר קטון וגדול עד אור הבוקר, ויהי בבוקר בצאת העין מן אבא ותגיד לו אשתו את הדברים האלה וימות ליבו בקרבו והוא היה לאוון.
מעניין למה?
מה הוא כל כך כאילו נבהל וכל הדברים האלו?
נכון? כנראה הסיבה היא מה הוא הבין?
הוא הבין כמה קרוב הוא היה למות.
הוא גם הבין
שאביגיל עם דוד, כן.
ויהי כעשרת הימים, ויגוף אדוני את נבל וימות,
וישמע דוד כי מת נבל, ויאמר ירוך אדוני אשר רב את ריב חרפתי מיד נבל ואת עבדו,
חסך מרעיו, ואת רעת נבל ישיב אדוני בראשו,
וישלח דוד וידבר בה אביגיל, לקחת אדוני אישה, אחרי אישה כזאת היא. עכשיו תראו איזה אישה דוד רוצה.
כן, יש כאלה שרוצים להתחתן עם אישה שתעריץ אותה.
כל דבר שאומרים, תגיד, נכון, כל הדברים.
דוד בוחר אישה שמה?
זאת אישה שאני רוצה.
היא תעזור לי,
תציל אותי מטעויות.
אני לא צריך אישה שתגיד לי כמה אתה נחמד,
כמה אתה צדיק, כמה אתה זה, אני יודע בעצמי, אני צריך אישה שמה?
שתעזור לי, עזר כנגדו. אומרים בחסידות,
החז"ל אומרים, זכה עזר,
אם הוא זכה, היא עוזרת לו.
לא זכה, היא כל הזמן נגדו.
אבל בחסידות אומרים שהפשט הכי עמוק זה שאם הוא זכה, היא עזר כנגדו. היא עזר, וזה שהיא כנגדו.
ושהיא אומרת לו, תקשיב, פה אתה טועה,
פה לא שמת לב, פה תתבונן עוד פעם. זה העזר.
נסיים את הפרק.
"בתקום ותשטחו אפיים ויבוא עבדי דוד אל אביגל הכרמלה וידברו אליה לאמור, דוד שלחנו אלייך לקחתך לו לאישה. בתקום ותשטחו אפיים ארצה ותאמר הנה המתחה לשפחה לרחוץ רגלי עבדי אדוני". תזכרו את הביטוי הזה,
לרחוץ רגלי עבדי אדוני, אנחנו נשתמש בו בהמשך, כשנגיע לדוד ובת שבע.
ותמהר ותקם אביגיל ותרכב על החמור
וחמש נערותיה הולכות לרגלה
ותלך אחרי מלאכי דוד צאילו לאישה ואת אחינו ולקח דוד מיזרעאל
ותהיינה גם שתיהן לא לנשים חזק וברור.
נמשיך בשבוע הבא בעזרת השם.
רגע איזה פרק זה היה?
כ"ה בסדר גמור.
