אחת הסוגיות הבוערות
זה עניין הגיוס,
היחס בין תורה לבין צבא.
אנחנו,
שברוך השם,
מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו,
שאנחנו משכימים ומערבים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות,
אנחנו ננסה מתוך המקורות,
מקורה של תורה,
ללמוד את הסוגיה,
להבין את הצדדים השונים.
בראש ובראשונה,
ברור שאין אומתנו אומה,
אלא בתורותיה,
לשון רבים,
אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה,
ובוודאי
העולם עומד ועם ישראל עומד
על התורה.
יחד עם זה,
אנחנו צריכים
באמת לראות מה כתוב בתורה ומה יחס התורה אל הצבא.
בשיחות של רב ציודה לחומש במדבר
הוא מרבה מאוד לדבר על המושג הזה, צבא,
ולראות
איפה הוא מופיע בתורה,
ואם כן,
מה יש לקדוש ברוך הוא להגיד על המושג הזה.
אז בדף הראשון שלפנינו
ישנם שלושה מקורות,
מניין
שבט לוי.
יש לכם את זה?
מניין שבט לוי הוא מניין יוצאי צבא לעבודת המשכן.
כך אומר הפסוק.
זאת אשר ללוויים מבין חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבות צבא בעבודת אוהל מועד.
איך היינו מעכלים את המושג הזה היום?
יבוא לצבות צבא איפה?
בעבודת אוהל מועד.
הצבא הוא בחוץ, אוהל מועד בפנים.
מקור הצבא בישראל הוא צבא הקודש.
מצבא הקודש,
מהצבא של תורה וישיבה,
נמשך הצבא,
מושג הצבא,
של היוצאים למלחמה.
כך הוא במהלך כל החיים.
מתוך הקודש מקבל החול את ערכו.
אומר הרב ציודה,
הקדוש ברוך הוא
זקוק
לצבאותיו עמי ישראל,
כפי שכתוב בפרשת ואירע,
צבאותיו לשון רבים.
הקדוש ברוך הוא צריך את
שני הצבאות.
הצבא הפנימי,
צבא הקודש,
שיש לו תפקיד רוחני,
ויש גם את צבא החול,
שהוא נמצא במערכה
החיצונית ביחס אל הקודש,
אבל הוא עוסק בחול של עם ישראל,
ולולא
עם ישראל,
לולא הצבא שמגן על עם ישראל,
גם צבא הקודש לא יכול לעשות את עבודתו.
בפסקה הבאה אומר הרב ציודה, נפגשים באותה מילה צבא,
הן אצל הצבא העוסק במצווה היסודי של כיבוש הארץ,
והן אצל יוצאי הצבא בישראל לגבי עבודת המשכן.
אז חסרות מילים,
אותה מילה
צבא מסביב למשכן בתוך עבודת המקדש
וצבא שאנחנו מכירים.
צריך להבין
שבכוונה הקדוש ברוך הוא ישתמש באותה מילה.
צריך להבין שאין כאן סתירה אלא המשך אלוקי אחד.
עכשיו עם ישראל צריך לעבור במשך זמן מה דרך המדבר.
לכן מתגייסים ומגויסים לעבודת המשכן.
כל המחנה מסביב למשכן.
הצבא הראשון שלנו הוא הצבא של עבודת הקודש.
יהושע, הכובש הגדול, לא ימיש מתוך האוהל,
וזה הרמטכ"ל הראשון שלנו,
גם שר הביטחון.
זהו תחילת הצבא ושורשו.
אותו יהושע,
שבמשכן
הוא התלמיד הכי גדול של הרב הכי גדול, משה רבנו,
כשהוא מגיע לארץ ישראל,
אז הוא כובש ל"א מלכים.
אז היינו שואלים את יהושע,
אתה חרדי?
התלמיד הגדול של משה רבנו?
או שאתה חרד"לי, או
נבטה מזה,
שאתה הולך לצבא וכובש את ארץ ישראל,
זה עיוות.
כי בתורה זה אותו דבר.
במשכן יש לו תפקיד,
לא ימיש בתוך האוהל של משה רבנו,
ואחר כך התפקיד
שהקדוש ברוך הוא מטיל עליו,
כיבוש ארץ ישראל,
וירישתם אותה וישבתם בה,
אתה עושה את רצון השם.
אתה לא בוחר את התפקיד.
הקדוש ברוך הוא נותן לך את התפקיד ואת המשימה ואתה עושה.
פסקה הבאה,
צבא פנימי וצבא מלחמתי.
כך הוא לגבי הערך הלאומי וההיסטורי שלנו.
כל הצבא הגדול המסודר, איש על מחנהו ואיש על דגלו,
נמשך מהצבא של המשכן ואוהל מועד.
הצבא של עבודת השם הוא ראשית הצבא שלנו,
מתוך הקודש של החול.
מתוך הצבא האלוקי שמאיר לנו ומפיץ אור השם על כל סביבותינו,
מגיעים אל צבא החיילים
העוסק בתרגילי כיבוש בסוף ספר במדבר.
אז אם השם אומר לך לעבוד במשכן,
או שהשם אומר לך
לכבוש את ארץ ישראל,
אין הבדל.
זה הכל מצוות השם.
כפי שאמר החפץ חיים,
שהשתתפות יהודים בצבא הגויים היא תרגול לקראת הצבא של מדינתנו, מדינת המשיח.
מעשה שבא יהודי
אל החפץ חיים ואמר לו,
עשיתי את כל מה שאפשר כדי לנסות
להתחמק
מהגיוס לצבא של הגויים בחוץ לארץ.
שם ודאי לא היה עניין להתגייס לצבא של הגויים,
שם
התרגלנו להשתמט,
כי להיות בצבא של הגויים
זה שמד
וזה גם כרוך בסכנות גדולות,
רוחניות וגשמיות.
אז כל יהודי ניסה
להשתמט, אחד לא הצליח,
הלך אל החפץ חיים.
אמר לו, החפץ חיים זה בהשגחה אלוקית.
הרי או-טו-טו תקום מדינה,
וצריכים קצינים,
צריכים מפקדים,
אז אתה עכשיו מקיים ותרגילנו בתורתך.
אתה עכשיו
לא הצלחת להשתמט מצבא הגויים,
אז תתגייס.
וזה רצון השם,
שאתה תלמד להפעיל נשק,
ואז יקום צבא ישראל,
מאיפה החפץ חיים ידע,
שזה הזמן,
זה גאון ישראל,
שידע שהגיעה עת לחננה, קבעה מועד,
ואו-טו-טו יקום צבא ישראל.
אז אתה, יש לך כנראה תפקיד בצבא של ישראל.
את ההכשרה אתה עושה שם.
לא שצריך ליזום להתגייס לצבא הגויים, אבל אם כך יסתדר,
כנראה, מאת השם, חפץ חיים בירך אותו.
נכון?
יש להכיר,
מתוך שלמות האמונה,
שהצבא הראשון שלנו הוא צבא של ישיבה,
של מקדש ושל השראת השכינה. ומתוך הצבא הקדושתי הפנימי היסודי של ישראל והמסודר בסידורו הנכון,
יש ערך לגיוס הגדול של כל הצבא במובנו המלחמתי.
הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה וברא את העולם,
הוא הסתכל באוהל מועד ונתן ערך לצבא ישראל.
הרי החיים,
מרכזם הוא במשכן.
המשכן הוא ראש וראשון
של קדושת החיים.
אבל
החיים מתפשטים על כל תחומי החיים.
אז צריך
להיות גם בצבא המלחמתי.
זה אותו דבר.
אחרי גלות כל כך קשה,
אז יש פיצול.
אלה שנמצאים בצבא הישיבתי
לא רואים ערך
בצבא המלחמתי,
ואלה שבצבא המלחמתי לא תמיד מבינים את הערך של הצבא הישיבתי,
אבל תורת השם תמימה, משיבת נפש, הכל שלם, הכל
אחדותי.
אז יש מושג כזה.
ישיבות ציוניות,
ישיבות שמגדלות
לשלמות של תורה ולשלמות של השתתפות במלחמה.
אחת הדמויות שעוזרות לנו להבין את המושגים האלה
זה שמשון הגיבור.
שמשון הגיבור, הגיבור,
שקראנו עליו בהפטרה,
הוא דמות
שהיא כל כך מורכבת,
שקשה לאדם תורני ממוצע להכיל את הדמות הזאת.
מצד אחד,
ותחל רוח השם לפעמו במחנה דן, בין צורה ובין אשתאול.
העוצמות שלו,
זה לא אנושי,
זה רוח השם.
והוא נמצא שם בעזה,
הוא מכה בפלישתים,
מצד אחד הוא קיבל כוח אלוקי, הוא אחד מהשופטים,
המנהיגים, המובילים את עם ישראל בגבורת מלחמתו.
מצד שני,
אתה מסתכל ברקע של החיים שלו,
הוא קשור לגויה,
והוא לא נראה הצדיק הכי גדול.
אז הדמות הזאת היא בדיוק דמות של חייל
מן השוק
המצוי היום,
איך להתייחס אליו.
אז כדאי ללמוד את ההפטרה, כדאי לקרוא ספר שופטים,
לראות איך הקדוש ברוך הוא מתייחס לטיפוסים כאלה.
אז פה בשיחות הרב ציודה,
אתם רואים בכותרת,
להפטרה, סעיף אחת, שמשון גבורה מתוך רוח השם.
אומר הרב ציודה,
שמשון הוא תופעה בפני עצמה,
ושייכת לענייננו.
במשכן ישנם תפקידים עליונים,
ובלב כל חכם לי ונתתי חוכמה,
הניתנים לנציגים של שני שבטים.
בצלאל בן אורי ונחור למטה יהודה,
ואהול יהב בן אחי סבח למטה דן.
אז יש פה קואליציה בין
יהודה לבין דן.
יהודה ודן זה לא אותו דבר.
הם מהווים שני קצוות.
הצד העליון הממלכתי של יהודה,
הייתה יהודה לקודשו,
יהודה זה שבט מספר אחת,
מלכות,
והצד של קצה המחנה, של דן,
דן הוא מאסף לכל המחנות,
אז זה הראשון שבשבטים והאחרון שבשבטים,
העליון והתחתון,
ושמשון הוא משבט דן,
דן שמתגלה בשמשון, האתלט השרירי של עם ישראל.
ואתה אכל רוח השם לפעמו,
רוח השם היא מילה שמימית,
רוח הקודש כדברי חז"ל
שרוח השם התלבשה לגיבור הזה.
אז הפרשנים אומרים רוח השם זה גבורה.
לעומת זאת, סעיף 2
לכאורה יש אצלו תסבוכת
מכאיבה
של קיום קשרים עם גויה.
כאשר יהודי משתמט זהו דבר מזעזע.
בושה וחרפה לכולם.
ולהיות בעל הגויה
זאת דרגה שנייה אחרי שמד.
כי הדורות הבאים יהיו גויים.
הכינוי הזה, בעל הגויה,
זה כינוי שהרב צעודה היה מכנה את קיסינג'ר.
אז הרב צעודה הציג לנו את הבעיה.
דמות אחת שיש בה רוח השם,
ומצד שני יש לו קשרים עם גויה.
ברבבה,
הלכות איסורי ביאה.
פרק י"ג,
הלכה י"ד,
כתוב כך:
"אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל,
או שלמה מלך ישראל, שנקרא ידיד השם,
נשאו נשים נוכריות בגויותן.
אתה חושב ששמשון התחתן עם גויה?
שלמה התחתן עם נשים גויות?
אלא סוד הדבר כך הוא.
הרמב״ם הוא ריאליסט.
פה כתוב, אלא סוד הדבר,
שהמצווה הנכונה,
כשיבוא הגר או הגיורת להתגייר, בודקין אחריו
שמא בגלל ממון שייטול או בשביל שררה שיזכה לה מפני הפחד בא להיכנס לדת. ואם איש הוא,
בודקין אחריו שמא עיניו נתן באישה יהודית.
ואם אישה היא,
בודקין שמא עיניה נתנה בבחורי ישראל.
אם לא נמצא להם עילה,
מודיעין אותם כובד או לתורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות כדי שיפרשו.
אם קיבלו ולא פרשו, וראו אותם שחזרו מאהבה, מקבלים אותם.
שנאמר, ותראי כי מתאמצתי ללכת איתה, ותכדל לדבר אליה.
אז לפי הרמב״ם, ודאי
ששימשון גייר
קודם
את האישה, ואז התרתן איתה.
אבל בכל מקרה,
זה לא הטיפוס שנראה הכי רוחני,
אבל יש לו גבורה ורוח השם, איך זה הולך ביחד.
אבל באמת, אומר הרב צעודה בסעיף 2 באמצע,
אין שום דמיון.
כי שמשון עשה את הכל מתוך
רוח השם שהחלה לפעמו.
מה דחף אותו להיות בקשר עם המשת״פית הזאת?
כי מהשם היא, כי טוענה הוא מבקש.
כל מטרת ההתקשרות עם פלישתים הייתה כדי להפיל אותם.
והוא עשה זאת במשך כל חייו ואף במותו. כמו שכתוב, את המות נפשי עם פלישתים.
והיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו.
אלפים רבים.
ומתוך כל זה
הוא הושיע את ישראל למשך תקופה ארוכה.
הכל
מתחבר לאישיות הזאת,
שהיא בשאיפה ובהקרבה למען עם ישראל.
זה שמשון.
אם כן, אנו נפגשים במצב כזה,
שבו הגבורה הגופנית שלו, השרירים שלו,
מקורה הוא מרוח השם,
וכל ההתקשרות עם סביבתו נעשתה מתוך חישובים מיוחדים של הצלת ישראל.
זה החשבון של שמשון.
הראש שלו נמצא בעם ישראל,
והוא עושה הכול,
בין אם זה כשר, בין אם זה לא כשר, בשביל להציל את עם ישראל.
עכשיו כבר אפשר להסתכל אחרת על השרירים שלו.
הרב צעודה מביא גמרא.
גמרא בסוטה,
אומרים חז"ל
ששמשון נקרא על שמו של הקדוש ברוך הוא.
מה הקשר בין שמשון לבין הקדוש ברוך הוא?
היכן מופיע שמו של הקדוש ברוך הוא בתוך שמו?
אומרים חז"ל
בפסוק מתהילים,
כי שמש ומגן השם אלוקים.
נו, אז מה הקשר?
הקדוש ברוך הוא מכונה שמש ומגן.
אז בגלל זה שמשון,
שמזכיר לנו את השמש הזו,
הוא נקרא על שם אלוקים?
הסבירו גדולי החסידות פסוק זה.
שהנה יש שני שמות של הקדוש ברוך הוא. יש שם הוויה,
שאי אפשר לנו להיפגש איתו.
הרי הוויה זה אינסוף,
זה מעל המושגים שלנו.
ויש שם אלוקים,
אלוקים בגימטריה,
הטבע,
כפי שכתוב בשאלות ותשובות חכם צבי, סימן י"ח.
עם שם אלוקים אפשר לנו להיפגש.
לכן נפגשים בשם השם על ידי שם אלוקים,
כמו פגישת השמש על ידי המגן,
אחרת יש סכנה לעיניים בלא כיסוי.
אתה לא יוצא החוצה
בלי משקפי שמש,
כי האור של השמש הוא חזק מדי.
כשאתה יושב בחדר,
וקרני השמש נכנסים פנימה,
אז יש לך אור שאתה יכול לקרוא בו, להשתמש בו.
אבל כשאתה יוצא החוצה להיות תחת השמש,
אתה מסתנוור,
אז אתה שם משקפי שמש.
אומרים גדולי החסידות, זה הפירוש. כי שמש ומגן השם אלוקים.
השם,
י"ק ו"ק, זה כמו שמש.
אין לנו מגע איתו.
זה מסנוור, זה אור אין סוף.
אדיר.
אבל יש שמש
ויש מגן.
אז אלוקים,
הטבע הוא המגן, כלומר,
השם הוא האלוקים.
ההוויה מתגלה במסגרות כאלה מצומצמות של טבע,
שזה מסגרות שמתאימות לנו.
אז כמו שנפגשים עם השם דרך
ענייני הטבע,
השם כביכול מתלבש, הופעתו מתלבשת בטבע,
כך גם שמשון.
על פי זה יש להבין למה לא נקרא שמשון באופן גלוי.
מה שמש אי אפשר להביט בה בלא מגן,
כך אי אפשר לנו בשם הוויה בלא כיסוי של שם אלוקים, כיסוי שהוא בגבורת שמשון.
גם גבורת ישראל וחונניות ישראל נקראות על שם השם.
בעצם הגבורה היא גבורה אלוקית.
וזכרת כי השם אלוקיך הוא הנותן לך כוח לעשות חי.
אבל איך אפשר לתפוס את הגבורה האלוקית?
הגבורה האלוקית
היא מחוללת כל.
זאת עוצמה אדירה
שהקדוש ברוך הוא מלביש אותה
בשרירים של גיבורי ישראל.
גבורת החיילים מקורה מאת השם.
לכן החיילים בצאתם לקרב אומרים שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד.
כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל.
הגבורה הזאת
היא באה לידי ביטוי בשרירים של החיילים.
באסטרטגיה שלהם, במוטיבציה שלהם,
במסירות נפש שלהם.
אז זאת נראית גבורת בשר?
לא.
זאת גבורת אלוקים המתלבשת בגבורת בשר.
אז זה שמשון.
שמשון זה כי שמש הוא מגן.
שמש זה הוויה.
רוח השם היא מפעמת בתוכו, דרך המגן,
שזה
יצרה הגנה לישראל.
זה המגן.
זה ההופעה
של גבורת השם,
כשהיא עוברת טרנספורמציה,
והיא מתלבשת במושגים שלנו.
מושגים אנושיים, שרירים, אטלטיקה.
המקור הוא גבורת השם.
כך גם בדף הבא,
בזריזות, הרב סודה חוזר על הדברים.
שמשון גבורה מתוך קדושה.
ההפטרה שלנו עוסקת בשמשון שהיה גיבור עצום,
גאון בגבורה.
יחד עם זה, אין מקורה של גבורה זו בחיצוניות,
אלא כפי שמדגיש הפסוק, ותכל רוח השם לפעמו.
אין כאן הופעה חיצונית בלבד.
אנשי הקודש,
בני הישיבות,
ראשי הישיבות, תלמידי חכמים,
הם אחרי אלפיים שנות גלות
מתקשים לזהות את מקור הגבורה.
הם חושבים שמקור הגבורה שלנו זה וינגייט,
אבל מקור הגבורה שלנו זה
"ותח אל רוח השם" לפעמו,
דרך האימונים שעושים בווינגייט.
אלא קדושה עצומה של רוח השם,
"ונתתי רוחי בכם"
מתוך אותה קדושה נמשכת הופעה גאונית של גבורה.
עם ישראל הוא גאון בגבורה.
העולם כולו מסתכל עלינו ומשתאה איזו גבורה,
איזו תעוזה,
איזו נחישות, איזו מסירות נפש.
יש בספר אורות ברורים מיוחדים על הקדושה שמתגלה בגבורה.
צילמנו כמה פסקאות, אולי נגיע.
נתח אל רוח השם לפעמו במחנה דן.
בצלאל בן אורי מלכו לבטה יהודה ואולייו בן יחסי שמח למטה דן עסקו יחד בהקמת המשכן.
מהווים שני קצוות בצלאל שייך לשבט המלכות ולעומתו האולייו שייך לשבט דן
עליו נאמר דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל במובן של התעוררות של גבורה שבט דן
זה לא שופטים
זה אנשים שעושים שפטים בפלישתים
זה מה שהם דנים
בזכות גבורת שבט דן אולייו עסק בהקמת מקום השראת השכינה בישראל
אם לא הגבורה של שבט דן
אין אפשרות
שיהיה משכן
שמשון היה אתלט.
עד אם זה שייך עוד לפני יציאתו לאוויר העולם למדרגה הרוחנית העילאית המיוחדת של נזירות הקרובה לכהונה.
ומכאן הקשר של ההפטרה לפרשת השבוע שלנו.
נזירות, נזירות.
נזירות הנמצאת מעל החיים.
אבל מה קורה לשמשון כשהוא מופיע בעולם?
ממרום העילאיות הזאת
מופיע אחר כך אתלט, הנקרא על שמו של הקדוש ברוך הוא.
אנחנו היו מצפים,
שמשון הוא נזיר אלוהים, מן הבטן.
אז הוא יופיע פה עם ספרי קבלה וכל התורה כולה,
ופה הוא מופיע כאתלט.
יש כאן פרק מיוחד בסדר ההיסטוריה של עם ישראל.
על פי הודעה אלוקית מוקדמת,
מופיעה עילאיות רוחנית המתגלה למעשה כאתלטיות.
לא היינו מאמינים.
אתלטים
הם
דמויות עילאיות רוחניות,
לולא שזה כתוב בנביא,
באמת לא היינו חושבים על זה.
אף על פי שאין מוצאים בה, בדמות הזאת,
לכאורה בגלוי את שמו של הקדוש ברוך הוא,
אולי אפשר להכיש זאת לעניין רבי עקיבא,
בדג בעומר,
עסקנו בנושא הזה,
שאמר על בר כוכבא, דרך כוכב מיעקב,
ולעומתו היו כמה חכמים חלוקים על דעתו.
למה רבי עקיבא תמך
בבר כוכבא החילוני הזה,
אתה רבי עקיבא, אתה ראש ישיבה, תישאר בישיבה,
תישאר בישיבה, חס ושלום.
דימה כתוב ברמב״ם.
אמר הרב הרצוג,
רמב״ם לא מסוגל להגיד על רבי עקיבא אתה.
לא ככה אנחנו מתייחסים לראשונים.
הוא דימה,
אחר כך הוא נהרג בעוונות.
החשבון שלו היה נכון.
ועל כן, אף על פי שבסופו של דבר
נפל בר כוכבא
והמרד נכשל,
אבל תבוא עת ואנחנו נשתמש עם אותה משוואה של רבי עקיבא ביחס להתגלות המשיחיות בימינו. כך כותב הרב קוק במאמרי הראייה,
במאמרו לבני עקיבא.
אז רבי עקיבא היה נושא כליו של בר כוכבא.
אני הייתי מצפה מרבי עקיבא
שיפיל את הממשלה.
מה עושה רבי עקיבא?
הוא הולך להיות נושא כליו של בר כוכבא.
איזה מפלגה אתה?
אתה קיבלת אישור ממועצות גדולי התורה.
מה קורה פה?
אצל רבי עקיבא במדרגה של ידיעה מן השמיים וממקור עליון זה,
נאמר דרך כוכב מיעקב על הגבורה הלאומית נגד הרומיים.
כי רבי עקיבא בעיניים העליונות שלו הבין מה מקור הגבורה של בר כוכבא.
בר כוכבא לא ידע מה מקור הגבורה שלו, רבי עקיבא ידע.
אצלנו,
גבורה כזאת מתגלית נגד הפלישתים.
ממקור ההודעה האלוקית מופיעה נשמה מיוחדת.
אשר מתגלית בה גבורת הבשר והיא נקראת על שמו של הקדוש ברוך הוא נקרא, שמשון על שמו של הקדוש ברוך הוא נקרא, שנאמר כי שמש הוא מגן השם אלוקים.
לעומת שם אלוקים שמתפרש גם במובן אלוהי העמים,
שם הוויה הוא מיוחד רק לישראל.
את שם הוויה לא ניתן לבטא.
אסור להגיד
את שם הוויה.
ומגיעים אליו על די שם אלוהים.
כשם שאי אפשר להסתכל ישירות בשמש אלא דרך מגן ומחסה,
משקפי שמש,
כך אי אפשר להתכוון אל שם השם שהוא עילאי אלא באמצעות שם אלוקים.
האור חזק כל כך עד שיש צורך לגלותו דרך קדושה פחותה יותר.
שמשון נקרא על שמו של הקדוש ברוך הוא העילאי,
שמש כנגד שם הוויה,
והוא מתגלה בצורה נסתרת באתלטיקה של שמשון.
אנחנו לא מעריצים את השרירים מצד עצמם,
אלא מצד רוח השם והגבורה מתגלה דרכם.
על פי ההודעה האלוקית המוקדמת שאכן היא הופעה
של שם שמיים.
גבורת הבשר
היא גילוי של גבורת סגולת ישראל הנשמתית.
ובמיוחד כשמדובר על גבורת הבשר
למען כלל ישראל.
גבורת הבשר
של האדם היחידי היא מסוכנת,
היא יכולה להיות
שפלות גדולה,
אבל גבורת הבשר הכלל ישראלי
זה בסיס של הופעת סגולת ישראל.
כל מעשה שמשון הוא מאוד מסובך,
אינו חלק כל כך.
שמשון זה לא גלאט.
אמנם דרך כל הסיבוכים הנוראים האלה
מתגלית ההודעה האלוקית הקדומה.
כך גם הופעתו אלוקית של בר כוכבא אינה ניכרת כל כך.
חכמים בדקו,
ועריכו ביראת השם
לא עבר את המבחן.
היא מתבררת על ידי רבי עקיבא,
שהוא במדרגה עילאית,
כפי שנראה מביטוי ההרצה של משה רבנו כלפיו,
ריבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי? מנחות כ"ט תלמוד ב',
אומר משה רבנו
לקדוש ברוך הוא, אתה בטוח שאתה נותן תורה על ידי?
יש את רבי עקיבא, הוא יותר גדול ממני.
הקדוש ברוך הוא אומר לו, שתוק, שתוק. כך עלה במחשבה לפניי.
כך גם שמשון נראה כאילו חילוני מאוד.
אבל מתוך בירורים מיוחדים מתגלה שאבטח אל רוח השם לפעמו במחנה דן,
בין צורה ובין אשתאול.
סיבוכים הגדולים, כשמסתכלים באמונה שלמה וידיעה שלמה,
רואים את רוח השם מציץ
מן החרקים.
אומר הרב,
באורות,
יש פה מקבץ של פסקאות,
נראה אולי כמה שורות בודדות,
קודם בצד שמאל למטה,
מתוך אורות התחייה, סעיף ח'
כשכנסת ישראל מתעוררת לתחייה,
מוצאה, כלומר מוצאת היא בקרבה פנימה את עוזה וכבודה.
השלב הראשון של התעוררות כנסת ישראל זה שבמקום שנהיה פחדנים
והגויים ישלטו עלינו כמו שהם היו רגילים במהלך הגלות,
עם ישראל התנער לתחייה.
עכשיו הגיע הזמן שהם יפחדו מאיתנו,
שהם יברחו למנהרות,
כי עם ישראל התעורר,
גו אריה יהודה נאור מתרדמתו.
כנסת ישראל מתעוררת לתחייה,
מוצא היא בקרבה בשלב ראשון
את עוזה וכבודה.
וכל הטוהר והקודש הרגיל יימצא בהכנעה ומשמעת.
בגלות
הלכנו כנועים.
היינו כל הזמן
תחת משמעת.
גם קיום המצוות היה כזה בחולשה.
הולך ומתנוצץ בעוז הנשמתי של הופעת הגבורה של האומה.
אומר הרב,
בשלב ראשון, כשעם ישראל מתעורר לתחייה,
הגבורה שלו מתעוררת.
אם כן, אומר הרב, אם הגבורה שלו מתעוררת,
אחר כך
הוא יתנפל על התורה והמצוות בגבורה,
לא רק בהכנעה ובמשמעת,
אלא מתוך תחושה נשמתית
שזה מלוא כוחו.
ובדעה טהורה מחברים את הרוחות,
וממתיקים את הגבורה המתעוררת על ידי שילובה.
יש לנו גבורה,
אבל גבורת בשר,
עם ישראל מפחד ממנה קצת, נרתע ממנה.
אומר הרב, צריך להמתיק את הגבורות.
איך ממתיקים?
בדעת תורה מחברים את הצבא הפנימי עם הצבא החיצוני המלחמתי,
את הקודש עם החול ונצדק קודש.
ובעזרת השם, האומה תבין,
תבין,
תבין, לחבר את הדברים.
אם אנחנו בבית המדרש
נלמד יותר את המושגים,
נברר אותם ממקורם, נדע לחבר בין הדברים,
אחר כך גם בפוליטיקה למטה,
הכל בעזרת השם יתחבר לטובה ולברכה.
,
