שלום וברכה לכולם, אנחנו בעמוד פ"ו,
פסקה מ"ח באורות התחייה.
הנושא שלנו זה הארת התורה מן השמיים בתקופת הגאולה.
אז אני אקרא פסקה קצרה. משחרב בית המקדש,
בסדר? כולם מצאו פ"ו, פסקה מ"ח.
משחרב בית המקדש,
לא נראית רקיע בטהרתה שנאמר על ביש שמיים קדרות
ושק אשים כסותם, מלשון כסות.
מכן הארת התורה מן השמיים של זמן הגלות:
"מאולפת היא הכדרות והשק המכסה,
בעת קרבת הקץ
יבוא רוח המתאר את השמיים מכדרותן,
המסיר את השק המכסה עליהם,
ואז אלה אשר לא הסתגלו לתורה העולה למעלה,
הבוקת את הכדרות והשק,
חושבים שאין להם תורה מן השמיים,
וצדיקים דורשי השם והוא זו, מוסיפים אורה ושמחה, מבשרים צדק, בקהל רב,
שדווקא כעת יגלה אור חדש ושמיים בטהרתם יראו,
וידעו כל באי עולם כי מן השמיים דיבר השם
לבית ישראל ולבית יעקב הגוי כולו".
אז אני מסביר.
"מה זה משחרר בית המקדש לא נראית רקיע בטהרתה שנאמר על בי שמיים כדרות ושק השים כסותם?"
אז חורבן בית המקדש זה חורבן המציאות.
ויש לזה השפעה,
זה לא החורבן רק של הבית,
זה חורבן של כל המעמד הרוחני,
המצב הרוחני, המדרגה הרוחנית
של העולם.
היכולת להתגלות בשפע מסוים, כן?
התבטלה.
ולא נראית רקיע בטהרתה. מה הכוונה רקיע בטהרתה?
זה הרוחניות שבתורה שבעל פה.
ככה את הפסקה הזאת למדתי עם הרב יהושע צוקרמן, זצ"ל.
ככה הוא הסביר. השמיים
זה הרוחניות, כן?
לא נראית רקיע בטהרתה זה הרוחניות שבתורה,
שנאמר על בי שמיים כדרות ושק אשים כסותם.
יש כיסוי, כן? מה זה שמיים כדרות?
וכדרות זה כמו,
כן, אדם קודר וכולי, איזה מין עצבות כזאת, איזה
קהות כזו.
ושק הסינקסותם, יש ממש כיסוי על הרוחניות שבתורה.
אם כן, הערת התורה מן השמיים של זמן הגלות, מאולפת היא הכדרות והשק המכסה. אז מה, לא למדו
תורה בתקופת הגלות?
למדו הרבה תורה, נכון?
אבל זה במדרגה אחרת לחלוטין.
ממה שהיה קודם החורבן,
ממה שהיה בתקופת הנבואה.
למדו בשכל.
בשכל אפשר ללמוד, אתה יכול ללמוד גמרא, אתה יכול ללמוד דברים מעשיים,
אתה יכול ללמוד הלכה,
אבל ללמוד,
כמו שלמדו בתקופת הנבואה,
כאשר כוח הדמיון הוא זך,
בגלל שהבית הוא עומד על תילו,
אז כוח הדמיון הוא מאפשר
קבלה של תכנים עליונים,
בלי עיכוב,
עם לב פתוח,
בעומק גדול, במעוף רוחני עליון.
דמיון הוא כוח נמוך
שבמצב הבוסרי שלו, כן?
כל ילד יש לו דמיון.
שים אותו עם כמה קוביות, הוא כבר בונה לונה פארק, נכון?
גם בהמה אפילו יש לה דמיון.
זה קשור לכוח הזיכרון.
זאת אומרת,
הדמיון,
אני אסביר לכם משהו.
יש חמישה חושים לאדם, והחושים,
הם קולטים את המציאות. דרכם אנחנו נפגשים עם העולם הזה.
והעיניים, האוזניים, המישוש, כן, הריח.
ראייה, אנחנו קולטים את הרשמים של העולם הזה, אבל הרשמים האלה הם מצטברים איפשהו.
איפה הם מצטברים?
זה נקרא,
חבר הכנסת סעדיה, הוא קורא לחושים שורשי שאיבת המושכלות,
ויש כוח שמאחד את הכל, כן?
את כל מה שהתרשמתי ממנו, והוא גם זוכר את הרשמים האלה. זאת אומרת, אם אדם,
הוא פעם הכניס את היד לאש,
אז עכשיו יש לו רושם.
זאת אומרת, הוא בדמיון שלו יכול לדמיין עכשיו מה יקרה אם הוא יכניס עוד פעם את היד אל האש,
כי הרושם הזה שהיה דרך כוח המישוש, הוא נזכר אצלו.
אם אני רואה איזשהו חפץ,
אז אני יודע שזה כוס ושזה לא מנגו, נכון?
כי זה הצטבר אצלי, זה נקרא כוח הדמיון, בסדר?
הוא קשור גם אל הזיכרון.
זאת אומרת, הזיכרון הוא עוצר,
זה הכוח העוצר, הם קוראים לזה, נקרא בראשונים. הוא עוצר את כל הרשמים האלה שנקלטים.
זה, הוא סופג אותה.
וזה נמצא גם אצל חיה. היא יודעת שאם מתקרבת איזו חיה טורפת, צריך לברוח וכולי.
היא זוכרת מה קרה לחברה שלה שם מעדר
פעם שעברה.
זה כוח הדמיון במצב הנמוך שלו.
אנחנו לא יכולים לחשוב בלי דמיון.
אתם לא תבינו אף מילה ממה שאני אומר אם אין לכם איזשהו כוח שהוא
הוא מבין את המשמעות של המילים, כן?
אם אני אגיד תפוח,
אז אתם יכולים להבין על מה אני מדבר, נכון? אפילו להרגיש את הטעם שלו כמעט בפה, ואת הצבע שלו, ואת הגודל שלו.
בלי זה לא היינו יכולים להחליף שום רשמים.
יש כוח שהוא כבר מנתח את כל הרשמים האלה,
בכוח העוצר זה כבר כוח המחשבה וכו'.
אז אני מסוגל לנתח, כן? או לקבל החלטה, או להבין מה המטרה שלי, מה התכלית של האירוע,
מה עליי לעשות? זה כבר כוח
שקשור אל המחשבה.
עכשיו, כל זה הדמיון, מה שהסברתי, זה ברמה הנמוכה שלו,
הרגילה, שיש לחיה ויש לילד וכולי.
אבל כשהאדם הוא נטהר,
יש לו מידות טובות,
הוא חי חיי קדושה,
וכל שכן אם בית המקדש קיים וקרב כל יום קורבן תמיד,
בוקר ובין הערביים,
ויש מנורה שמדליקים, וקטורת ש...
וכולי, הבנתם, עבודת המקדש.
אז בכלל כוח הדמיון הוא זך.
עכשיו, מה קורה כשכוח הדמיון הוא זך?
הכוח, דמיון שהוא היה נמוך,
והשכל הוא מעליו, הוא מנתח אותו, הוא מקבל החלטות,
הוא מנהל את הרשמים האלה,
פתאום, תשימו לב מה קורה, כוח הדמיון הוא הופך להיות מעל השכל.
יש פה חילוף.
השכל הופך להיות תלמיד קטן של כוח הדמיון.
זה נבואה, זה הרוח הקודש, הנבואה,
זאת אומרת, זה היכולת
לקלוט
במעוף רוחני מאוד מאוד גדול וזך
רשמים עליונים. נגיד שהנביא, הוא רואה איזשהו חלום,
אז בסופו של דבר זה כוח הדמיון. הרי אמרתי לכם,
כוח הדמיון הוא עוצר את כל הרשמים אצלו.
הוא רואה משהו שאפשר היה לכאורה להסריט אותו, אם היה לנו אפשר אפשרות להסריט את המחשבות של האדם, את הדמיונות של האדם, החלום.
אז הנביא הוא קולט את הרשמים האלוהים, הוא קולט את המציאות והוא מבין דרכה, דרך החיזיון או דרך החלום, את ההנהגה האלוהית,
את האמת,
את רצון השם,
לאן המציאות צועדת,
מה השם רוצה שהוא יעשה.
יש פה כוח שהוא למעלה מהשכל.
כן?
ירמיהו רואה סיר נפוח ופניו פני צפון.
זה נפוח, הכוונה רותח. אני הרבה פעמים ראיתי
סיר רותח, כן?
וזה לא אמר לי שום דבר, חוץ מזה שהמרק מתחמם,
אתם מבינים?
ואצל ירמיהו הוא אומר, מצפון תיפתח הרעה, כן?
מה, מה, מאיפה, מה?
עזוב, זה לא רציונלי, זה פה כוח דמיון כזה מפותח,
שנקרא נבואה, כן?
יש פה כבר יכולת לנביא דרך המציאות,
אפילו לפעמים לא דרך החלום, אלא דרך המציאות.
זה נקרא חזיון, אם זה בערנות,
עמלבי אומר, ואם זה בחלום,
אז חלום הלילה זה נקרא,
כן,
כן, טוב, זה חלום, כן, בחלום אליו נדבר.
אז יש פה יכולת להבין את המסר האלוהי,
את האמת בתוך כל ה,
הוא תמונת השם יביט. מה זה תמונת השם יביט?
אז מסביר הרמח"ל, בהקלח פתחי חוכמה,
שזה ההנהגה האלוהית בתוך המעטפת שלה,
המעשית שלה,
חזיונית שלה, כן? זאת אומרת, אתה רואה איזשהו
סנה בוער.
נו, אז מה אתה מבין מזה?
תלוי במדרגה שלך.
תלוי בשפע האלוהי ששופע עליך.
משה הבין, בסדר?
את המסר האלוהי בתוך הסנא הבוער.
אדם אחר אולי לא היה מבין.
השם גם דיבר איתו שם, זה עוד מדרגה כבר של נבואה.
הבנתם קצת בערך מה אני אומר עכשיו?
בסדר?
זו קליטה של המציאות שהיא ברמה מאוד מתקדמת,
אבל היא כן באה מלמעלה במובן הזה שאם הקב"ה הוא לא רוצה שאדם יהיה נביא, הוא לא יהיה נביא.
רוח הקודש כל אחד יכול להשיג,
זה אמנם קשה מאוד ויש מעטים שזוכים לזה,
אבל עקרונית זה משהו טבעי.
זאת אומרת, אם אתה תפתח את הרוחניות שלך כל כך גבוה,
תהיה בכזאת צדקות,
אז איך אומר,
בשילת ישרים, כאילו זה חז"ל, כן, אבל
הוא אומר שמה זהירות, זריזות, נקיות, נכון?
פרישות,
מסידות, מביאה לידי קדושה. קדושה מביאה לידי
רוח הקודש, נכון?
רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים.
זאת אומרת, אם הקדושה,
זו מדרגה שאתה אמור לשאוף אליה.
רוח הקודש זה התולדה שלה, זה השלב הבא.
נבואה לא, זה לא השלב הבא.
זה כבר תלוי ברצון השם, בצורך של הדור, במצב הרוחני של הדור.
אבל זה כן קליטה של המציאות חד משמעית.
אז אני אתן לך דוגמה, משל מאוד יפה.
כן, נבואה זה כבר פיתוח עוד יותר גבוה של רוח הקודש. הרמב״ם אומר, מורה נבוכים בחלק ב',
פרק מ"ה,
הוא אומר שיש 11 מדרגות של נבואה, שהשתיים הראשונות שלהן
זה רוח הקודש בכלל.
זאת אומרת, הוא כולל את זה, זה מין ספקטרום כזה, כן?
מין רצף.
זאת אומרת, מרוח הקודש אפשר להגיע לנבואה.
אבל זה כבר תלוי, הדילוג הזה לנבואה ברצון השם, כן?
אדם לא יהפוך להיות נביא אם השם לא רוצה, או הדור לא ראוי,
או לא צריך לתת עכשיו שום מענה שמצריך נבואה, או יש הרבה פרמטרים,
בסדר?
אבל זה חד משמעית על אותו רצף.
רק זה תחילת מעלות הנבואה, הרמב״ם קורא לזה, רוח הקודש.
בכל אופן, יש ספרים בתנ״ך שהם לא נכתבו בנבואה,
נכתבו ברוח הקודש,
זה כל הכתובים, כן?
אמנם כתבו אותם נביאים, אבל במדרגת גילוי יותר נמוכה,
שזה נקרא רוח הקודש.
בסדר? כמו תהילים, ורות, קראנו עכשיו שיר השירים, וכולי, משלי,
איוב, איוב כתב אותו, משה,
משה, הוא היה דון כל הנביאים,
הוא כתב אותו כשהוא לא היה נביא, כשהוא במצב
רוחני אחר, בסדר?
אוקיי, אז אם כן,
אז אתה אומר זו קליטה של המציאות, אז אני אתן לך משל יפה,
שלי הוא חידד הרבה דברים.
הרב שמטום גפן, יש לו ספר,
הנבואה והדמתנות והמימדים.
הוא טוען שם משהו מאוד יפה,
שהנבואה זה עוד,
זה כמו עוד חוש.
זאת אומרת, אם כל חוש הוא מאפשר לנו קליטה של המציאות,
אז בואו נוריד רגע חוש אחד, בסדר? תאר לך שהיה עכשיו יושב פה בכיתה אדם שהוא עיוור,
בסדר?
אז הוא היה שומע אותי, נכון?
הוא היה מרגיש את המזגן, יש פה אחלה מזגן, נכון?
אבל הוא לא היה רואה אותי, הוא לא היה רואה שאני עושה עם היד איזה תנועות או משהו כזה. משהו בקליטת המציאות היה חסר, הוא היה יושב אדם חירש,
שהוא כן רואה.
אז הוא היה,
הוא היה רואה אותי עושה תנועות עם היד, והיה גם מרגיש את המזגן, נכון?
יש פה אחלה מזגן, וגם את האור, יש פה פסלדים, משהו נחמד פה.
ייצבו פה מאוד יפה, נכון?
אבל מה, הוא לא היה,
הוא לא היה מבין את השיעור.
כי הוא היה רואה אותי זז, עושה תנועות, כן.
את השיעור הוא לא היה קולט.
זאת אומרת, יש מימד אחד שלך יש ולא אין,
של קליטת המציאות, חוש, נכון?
עכשיו,
הנביא, הוא אומר שם משהו כזה,
זה מימד נוסף
ממה שאנחנו קולטים.
זאת אומרת, כמו שיש פער בין האדם שלא שומע
לבינינו
בהקשר של קליטת המציאות פה עכשיו, נכון?
אז אנחנו כמו חרשים לגבי הנביא,
או עברים, או אתם מבינים?
חסר לנו את החוש הנבואי הזה, אנחנו לא קולטים את
חוכמת החלום הזו, אנחנו לא קולטים את השפה הזו.
עכשיו,
תקופת הגלות, אין מה לדבר על זה בכלל.
הלביש שמיים כדרות
ושא כשים כסותם, נכון? כי אין מה אתה מדבר. הרמב״ם אומר שאין נבואה בגלות כי
זה,
יש עצבות בגלות, לא שייך נבואה, נבואה היא שורה, אין הנבואה שורה אלא מתוך רוח הקודש, מתוך שמחה, נכון? אין רוח הקודש שורה אלא מתוך שמחה.
אבל יש עוד סיבות, כן?
הריחוק מארץ ישראל,
ארץ ישראל היא מקור ה...
היא,
הר הבית זה משם מתפשט הקודש, כן?
מבית המקדש.
עכשיו, זה כמו תנור בלב של החדר, הרב צוקרמן היה מסביר.
ככל שאתה קרוב יותר אל התנור הזה, אתה יותר מתחמם, נכון? כל החדר מתחמם בגדול, כן?
אבל ככל שאתה קרוב יותר, אתה
יותר מתחמם. אז ככל שאתה יותר קרוב אל...
אנחנו זוכים ללמוד תורה בירושלים, זה דבר אדיר.
בעיר העתיקה זה עוד יותר, כן? זה משהו... ככל שאתה מתקרב
למקור ההתפשטות של הקודש,
רוב הנביאים היו פה, באזור הזה של ירושלים.
לכן היא נקראת גיש חיזיון.
נביא שלא כתוב מקום הולדתו,
חז"ל אומרים שהוא מירושלים.
כן, יש נביאים שכתוב,
עמוס מהנוקדים אשר בתקוע, אני יודע,
ירמיהו מהכהנים אשר בענתות.
טוב,
אבל יש כאלה שלא כתוב,
אז אתה יודע אוטומטית שהוא מירושלים, כי הנבואה זו בירושלים.
זה דבר פשוט. עכשיו, משחרב בית המקדש,
ההורחניות הזאת שבתורה היא לבושה שק.
אתה יכול לעסוק עכשיו בלמוד תלמוד בבלי, כן?
זה בצינור שכלי.
אבל לינוק כזאת הארה מן השמיים, מה שנקרא תורת הנביאים,
או תורת הסוד,
תורת הסוד גם היא בעצם המשך של תורת הנביאים.
מאוד קשה להבין אותה.
זה לא סתם שקשה,
זה בגלל שאין לנו כל כך
הכשר בהכרח.
צריך
חומרות והנהגות חסידות ומדרגת נפש מאוד גבוהה ומידות טובות ולהיות תלמיד חוכים, כזה הכשרה שכלית ויכולת הפשטה
בשביל לגשת לתורת הסוד ובאמת להבין קצת יותר,
אבל גם אז זה קצת.
אתם מבינים?
זה קשור לירידה הזאת של חורבן הבית.
אבל בכל זאת אנחנו רואים שזה קשור להמשך הפסקה, שהיו צדיקים,
ויש צדיקים שכן מבינים, שכן העסק פתוח להם, והם מבינים את המסר האלוהי פה, בתוך כל החוקיות הרזית הזאת, בתוך כל המעשה מרכבה הזה.
הם כן שייכים לשם.
אז אוקיי, אז בואו עכשיו ניכנס טיפה יותר לפסקה. אחרי כל ההסברים האלה,
כשחרב בית המקדש לא נראית רקיע בטהרתה.
מה זה רקיע בטהרתה?
אז אמרתי בשם הרב צוקרמן, זה הרוחניות שבתורה.
זה השמיים, כן?
בתורה שבעל פה, שנאמר על בי שמיים כדרות,
ושק אשים כסותיו.
אם כן, הערת התורה מן השמיים
של זמן הגלות,
מעולפת היא הכדרות והשק המכסה. שימו לב, הוא לא אומר פה
הערה של תורה שבעל פה, כן? או של תורה שבכתב,
אלא באופן כללי, תורה מן השמיים. מה זה תורה מן השמיים?
כוונת תורה רוחנית.
תורה שיונקת מרוחניות שופץ בכבישים רחבים, לא בטפטופים.
זה היה בתקופת הנבואה, זה היה אירוע לאומי.
עד שמואל אין חזון נפרץ, כתוב. לא הייתה נבואה כמו שצריך, קצת.
כל תקופת השופטים, פה ושם, פנחס, אני יודע מה.
אבל אחייה השילוני הוא היה, אבל לא, הוא מתגלה אחר כך.
הוא יוצא ממצרים, אחייה השילוני, האריך ימים מאוד.
קצת.
עד שמואל, כן?
עד שמואל כתוב אין חזון נפרץ. כלומר, אין נבואה. חזון פה זה נבואה.
סתום.
ופתאום זה נפתח.
אז יש לך להקות של נביאים,
ויש לך תלמידים של שמואל,
ושאול בא פעמיים לשמואל ומתנבא רק מהקרבה אל הצדיק, אל הנביא הזה, העליון הזה.
זה תורה מן השמיים, גם היכולת ההבנה וההעמקה והרוחניות שבתורה, הם גם היו לומדים בצינור אחר.
צריך לדעת, הרב כותב את זה בשמונה קבצים,
גם בפסיקת ההלכה הם היו בנים אחרת, מן הכללים אל הפרטים.
היום אנחנו הרבה בפרטים,
אנחנו עושים את האות הצרות האלה של הוויות אביי ורבא.
ואנחנו הרבה פוסקים, בסדר, שמה זה היה מקום אחר לגמרי, ובבת אחת היו
המוני פרטים מתבררים מתוך הבנת הכללים,
וזו מדרגת חיים אחרת שאנחנו,
היא קשורה לבניין הבית,
היא קשורה לבניין בית המקדש.
אז הערת התורה מן השמיים, לא מן הארץ.
תורה מן הארץ יש לך, כאילו, מה זה מן הארץ?
תורה ארצית, נקרא לזה ככה.
אתה יכול ללמוד הרבה ספרי הלכה וכולי, זה בסדר.
אבל תורה מן השמיים, שזה המשך של תורת הנביאים,
שיש בה רוחניות מאוד מורגשת, כי אדם היה, כוזרי אומר,
מתקרב אל הנביא, הוא מיד היה מתהפך, הוא היה מרגיש מיד
צורך לתקן ותשובה לעשות,
ומיד היה מתמלא ברוחניות, כן.
אז הארת התורה מן השמיים,
שזמן הגלות מאולפת היכדרות והשק המכסה, יש מין כזה צמצום.
מאוד גדול.
אנחנו לא מבינים אפילו כמה הוא גדול.
דלת דמות של הלכה, נכון? מיום שאחריו בית המקדש, אין לו לקדוש ברוך הוא בעולמו, אלא דלת דמות של הלכה.
ואתה רואה לפעמים תמונות כאלה מהגלות,
שאתה רואה כזה, איזה יהודי עם טלית כזה בשטייטל, נכון? בעיר האוקראינית, פולנית.
ולידו עומד איזה סוס, נכון?
והוא כזה מתפלל, אני יודע מה, מתבודד.
קצת תמונות רומנטיות כאלה של הגלות.
מה?
מכירים תמונות כאלה?
ציורים.
זה לא מה שאנחנו חולמים עליו, אני חייב להגיד.
אנחנו חולמים על הערה הרבה יותר
שופעת וגדולה מיהודים עם טלית כזה בשטייטל.
זה מה שהיה אפשרי בגלות, זה ראוי להערכה והערצה.
לא באים לאף אחד בתלונות.
יש גם הרבה אוצרות שבאו מהתקופות האלה,
וגאוני עולם שהם היו כמו פולסים של חשמל למת, נכון? לאדם גוסס, לא מת, חס ושלום.
אז בוודאי עמדו לנו צדיקים ענקיים, כמו אני יודע מה, הרמב״ם והרמח"ל,
וחסידות והמהר"ל,
וענקי עולם,
וראויים להערצה,
משהו.
אבל באופן כללי, אנחנו מחכים למשהו הרבה יותר גבוה,
כי כשבית המקדש
ייבנה, זה המציאות שהיא בעצם,
זה מבטא שהמציאות
ראויה למדרגה הרוחנית הזאת, וגם הסדרים של בית המקדש והעבודה,
הם מאפשרים טהרה של כוח המדם והמון המון השגחה והארה, שאנחנו לא מכירים כיום דברים כאלה.
אנחנו מאוד מתגעגעים לזה ומשתוקקים, אבל האמת שאנחנו לא כל כך יודעים למה אנחנו משתוקקים,
אנחנו רק יודעים שיכול להיות הרבה יותר, כן? הרבה יותר ממה שיש עכשיו.
בכל אופן,
אז הוא אומר, בעת קרבת הקץ,
הקץ זה היקיצה, כן? זה מישון יקיצה.
הקץ המגולה. זה יקיצה, שם ישראל מתעורר מהגלות, וזה בשלבים, כן? כמו שאדם מתעורר,
לאט-לאט חוזרים אליו החושים,
חוזרים אליו הכוחות שלו,
התפיסה שלו של המציאות. אז
בעת קרבת הקץ,
יבוא רוח המטהר את השמיים מכדרותם ומסיר את השק המכסה עליהם.
ואז אלה אשר לא הסתגלו לתורה העולה למעלה בוקעת את הכדרות והשק.
חושבים שאין להם תורה מן השמיים.
צדיקים דורשי השם והוא זו, מוסיפים אורה ושמחה ומבשרים צדק בקהל רב.
שדווקא כעת יגלה אור חדש ושמיים בטהרתם יראו.
וידעו כל בעולם כי מן השמיים דיבר השם לבית ישראל ולבית יעקב הגוי כולו. אני מסביר.
מה אומר?
בעת קרבת הקץ, זה משפט ארוך,
זה משפט שהוא שני שלישים מהפסקה,
אפילו קצת יותר.
בעת קרבת הקץ יבוא רוח המטהר את השמיים מכדרותם.
מה זאת אומרת?
שעם ישראל הוא מתקרב אל ה...
הוא התעורר לתחייה, כן?
אז יבוא רוח שמטהר את השמיים מכדרותם
בגלל הגלות, בגלל החורבן,
אבל עדיין לא נבנה הבית,
אז איך הוא מתאר את השמיים מכדורתם?
איך זה ייתכן?
תשובה,
אתן לכם משל.
משל, לאדם שהוא נכנס במנהרה, במערה,
ככל שהוא מתרחק מפתח של הכניסה, מערה ארוכה.
אז נהיה חשוך וחשוך יותר, נכון?
עד שנהיה ממש חשוך.
אבל הוא ממשיך לסחול בחושך,
ואז לאט-לאט מתחיל לו גם לאט-לאט אור, קצת הארה.
עוד יותר הארה.
הוא זוכל עוד יותר הערה עד שממש מואר.
אבל מפתח אחר, מפתח היציאה, נגיד שזה מערה,
בסדר, הבנתי.
מה הנמשל?
ככל שאנחנו מתרחקים
מבית המקדש,
ממתן תורה, לא משנה, מבית המקדש,
אז נהיה יותר ויותר חשוך, אנחנו זוכלים במערה כזו שממש חשוב.
ואנחנו ממשיכים לזחול, עם ישראל הוא מתקדם בדורות,
ולאט לאט מתחילה עלינו הערה מן העתיד,
לא מן העבר, לא ממעמד הר סיני,
אלא מאורו של משיח,
מהאור העתידי.
ויבוא רוח המטהר את השמיים מכדרותם.
כיוון שהנבואה צריכה לחזור,
זה ממש חיסרון.
זה לא חיסרון,
זה לא חיסרון מעלה, הרב אומר פה באורות ישראל, אלא זה ממש מום ומחלה שאין לנו נבואה,
אין לנו רוח הקודש.
נבואה, אז קל וחומר.
זה לא חסרון מעלה, זה מום ומחלה.
טוב, אבל זו מחלה שהיא מוכרחת להירפא, נכון?
אני ה' רופאיך.
אז עכשיו זה לאט לאט הולך ומתרפא,
ובעצם יש הארה מן העתיד.
אורו של משיח שמסיר את השק המכסה עליהם.
באמת, מה קורה פה עכשיו?
מה קורה? יש פתאום
הארה של תורה, כמו למשל תורת הרב קוק.
והיא כבר לא עטופה בשק,
זה כבר יונק מהעיירה העתידית, מאורו של משיח,
ספר אורות, זה משהו אדיר.
אז זה מסיר את השק המכסה עליהם,
כן, מהשמיים, הם כבר יותר, הרוחניות שבתורה היא יותר ויותר,
היא מופיעה פה, כבר יותר במשנה הסדורה,
מתוך עיון בכל מיני סטרי תורה,
והאירוח הקודש מבהילה שהייתה לרב קוק,
ואז אלה אשר לא הסתגלו לתורה העולה למעלה,
בוקעת את הכדורת והשק,
חושבים שאין להם תורה מן השמיים.
טוב, מה קורה עכשיו? איך אתה מגיב לזה?
איך אתה מגיב לזה? יש פה עכשיו
לימוד חדש, נכון? כתוב,
הושבתם מים מששון
ממעייני הישועה.
זאת אומרת, מסביר שם תרגום יונותן,
תקבלון אולפן חדת
מבכירי צדיקאיה.
כן, כלומר, תקבלו לימוד חדש. יש פה ממש לימוד חדש.
ממי?
מבכירי הצדיקים,
לא מצדיקים רגילים.
אז הרב ציודה הוא צדיקים עליונים כאלה.
היושבים עם המלך במלאכתו, גאוני, קדושי ישראל, בכירי הצדיקים.
הוא מביא את זה בפירוש של הספר דברים, בעמוד
255 ושבתי מים בששון ממעייני הישועה בתרגום תקבלו נולפן חדת בחדווה אה שכחתי מילה בחדווה מה זה בחדווה? בשמחה
לא בכדרות
מבכירי צדיקאיה
מבכירי הצדיקים נזכה לקבל לימוד חדש בשמחה
בכירי הצדיקים השייכים לאיתות ישועה
זה משנה לשנה הולכת ומתרבה הסתכלות בדבר השם המתגלה בישראל ונזכה כולנו לאור פניך
לאור של פנימיות,
לעלייה והליכה מחיל אל חיל וכולי.
אז זה שיחות הרצי יהודה, יש פה עוד מקור.
הוא אומר משהו דומה, הוא אומר שהדורות מתחדשים,
בעקבות משיחה מופיע אור חדש על ציון.
וזה מכריח ומחייב לשאוב מים בששון דווקא מבחירי צדיקה.
דווקא על ידי שקידת התורה ממכור
חירי צדיקאיה, אשר הערת התורה שלהם שייכת למצבי ישועה.
אתה יכול ללמוד הדרכות שהיו מתאימות לדור לפני 300 שנה ו-500 שנה,
אבל זה לא דווקא מה שמתאים לדור שלנו, אתם מבינים?
אלא צריך
הערת תורה שהיא שייכת למצבי ישועה,
כמו תורת הרב קוק,
מתוך יראת השם מיוצרו, מתוך אמונת עתיך וחוסין ישועות וכולי.
טוב, יפה, אז הבנו.
אם כן,
אז יש, אבל עכשיו יש כאלה שלא רגילים לזה, לא,
מתגעגעים לשטייטל שם, לתמונה ההיא, נכון?
הם עדיין בתודעה של תורה פרטית,
דלת אמות של הלכה.
זה נראה להם מביל, הם לא,
זה אפשרות אחת להבין את הפסקה הזאת. אני מסביר פה,
הוא אמר צריכים, כמו הרב צוקרמן,
הוא הסביר אותו, את הפסקה הזאת בשתי אופנים.
יש עוד מי שלא התרגלו.
מי לא התרגלו?
אז הוא הסביר את זה על החלוצים.
החלוצים,
הם בגלל שהם לא פגשו תורה מן השמיים,
כאילו הארת תורה מן השמיים, הכוונה, הרוחניות שבתורה,
כן, רקיע בטהרתו.
היה נדמה להם שהם לא מוצאים שום רוחניות בתורה, שזה אוסף
של מעשים יבשים כאלה, כל המצוות.
למה?
למה חשבו ככה?
אז מה הם הלכו לחפש רוחניות בתנועת ההשכלה,
בסוציאליזם,
קומוניזם, כל מיני כאלה שיטות שזה היה נראה להם מלכות עולם,
תיקון עולם במלכות סטלין, נכון?
כל מיני שיטות שהיה נראה להם כמו רוחניות,
חברתיות,
תיקון, כן,
מהפכה, כל מיני,
שוויון וצדק, חיפשו את זה במקומות אחרים. למה לא בתורה?
למה לא חיפשת את זה פה ב... למה? כי הם לא רגילים,
לא הסתגלו לתורה העולה למעלה.
הם פגשו תורה כזאת,
דלת אמות של הלכה.
והם פתאום פגשו רוחניות בפקולטה לפסיכולוגיה, או אני לא יודע מה, זה נראה להם וואו.
בסדר?
זה בעיה, הדבר הזה.
אז אפשר להסבין, אז אלה שלא הסתגלו, זה מתפצל פה.
זה יכול להיות לא הסתגלו,
כי הם רגילים לתורה גלותית.
ולא הסתגלו,
כי הם מכירים את תורה גלותית ועזבו אותה בגלל שהיא גלותית. יש כאלה שהם לא עזבו אותה, אבל הם גם לא יכולים ל...
זה כמו הטלף שהאור מפחיד אותו, כן? אז
זה מסנוור, זה יותר מדי, זה...
לא רגילים לתורה כזאת מן השמיים מעל למה.
דברים שנאמרים בכזאת רוח הקודש וכולי.
אז לא הסתגלו לתורה העולה למעלה,
הבוקעת את הכדרות והשק,
שהיא כבר מתייחס לעם ישראל בקומתו,
הכללית, הלאומית, לא דלת אמות של הלכה, הכוונה,
דלת אמות זה גודל של קבר,
כן?
הכוונה,
כן, שתי מטר על מטר, נכון? זה דלת אמות.
אז כאילו תורה פרטית, כן?
אנחנו רוצים תורה שהיא
י"ב מיל, כמרחב מחנה ישראל, שהיא נותנת מענה לכל
מערכות החיים הכלליות,
גם לתרבות,
לאומנות, לכלכלה, לפוליטיקה, לחינוך, לנפש הפרטית,
להמון מערכות, הן צריכות להיות עכשיו יונקות מהתורה. יש כאלה שאומרים, לא, לא, בסדר, בואו,
תן לנו את מה שאנחנו מכירים מרבותינו, נכון?
היו, כן,
היו רבנים גדולים, זה נכון, הם היו רבנים גדולים, הם עדיין רבנים גדולים,
אבל בכל זאת,
הדור, דור דור ורדורשיו, דור דור וחכמיו.
צריך לתת מענה לדור, לפי מדרגת הדור ומתוך תורה מן השמיים, שהיא לא לובשת כדור ושק, אלא
יש בה צד גבוה ועליון של רוח הקודש.
אבל יש כאלה שלא רגילים, לא הסתגלו, אז הם חושבים שאין להם תורה מן השיים.
זה לא נכון שאין להם תורה מן השיים, פשוט הם
לא מצאו אותה עדיין, כן? צריך להידבק בצדיקים הנכונים ולגלות את
הנערה הרוחנית
שבתורה הפנימיות,
אז לא תזדקק לחפש רוחניות בשום מקום אחר.
צדיקים דורשי השם ועוזו, מוסיפים אורה ושמחה, מבשרים צדק בקהל רב,
שדווקא כעת יגלה אור חדש.
נכון? כתוב אור חדש, הציון תאיר.
יזכה כולנו במירה לאורו, נכון?
ושמיים בטהרתם יראו, הופ,
לא כדרות ושק,
אלא שמיים בטהרתם, רוחניות,
שופעת, עליונה, מתאימה לדור,
חיה, וזה הולך ומתפתח.
ואתה צריך להיות מחובר אל הצינור המתאים.
זאת אומרת, זה יכול להיות מאוד מייבש, כן.
כן.
כן, כן, כן, כן. נראה לי שזה זה.
אוקיי, כן. נראה לי שגם הרבה שנכנסים לעשות את זה ולהביא את זה אלינו.
נכון.
גם אני מדבר על הקודרים האלה עם הלבוש השחור.
לא, לא, הכול, כן. הם לא למדו פלוטים עם צרבות. יש בהם, יש בהם, לא? אוקיי, אני לא מדבר על כולם. באופן כללי, אני מדבר על את הכיוון של הרב קוק. אני לא בא להכליל אף אחד.
יש בכל ציבור צדיקים וחסידים עליונים ואנשים מלאי רוח הקודש ודברים מופלאים, בסדר?
בכל אופן, אבל אתה רואה שיש גם
רמות ומדרגות.
והחידוש של תורת הרב קוק
זה שהוא בעצם,
הוא אומר, אין מילה שאני אומר שאין מקורה באריזן, כן?
הכל מהאריזן.
אבל החידוש שלו זה שהוא פירש את הנמשל,
את המשל, יותר נכון.
יש כמה דרכים ללמוד קבלה, אתם צריכים לדעת.
כן, יש דרך של החסידות,
זה הרבה התמקדות בתורת הנפש, והנהגות,
וגם חידושים גדולים.
אבל יש דרך שנקרא שיטה ירושלמית,
שהם לומדים את האריזה על ככה
ב... העולמות מצד עצמם, כן? גם הלשם, שהיה אשכנזי, אמנם.
אבל העולמות מצד עצמם, כאילו לומדים, בואו נלמד מה כתוב.
טוב, בסדר גמור, לא, אין פה שום משל.
זה, זה, זה, מה שהוא אומר פה זה מה שיהיה, זה.
טוב, מצוין.
יש את הדרך של הרמח"ל,
שהרמח"ל הוא הסתכל על כל העץ חיים,
וצורת הסוד, בתור משל, שצריך לבאר אותו.
והגר"א אמר,
האריזה עלו, אמר משל,
כן, והרמח"ל הבין את הנמשל,
וגם אני מבין אותו.
ככה הגראמה.
והרב קוק הוא המשך שלהם.
זה הכיוון.
של הרמח"ל, של הגראמה.
זה הדרך.
אם אתה קצת
בקיא
בצחיים, אני לא יודע,
אתה רואה שהרב קוק הוא פשוט מדבר,
הוא פשוט מסביר מה,
הוא מסביר משם הדברים.
כל הזמן, פשוט.
כל הזמן.
בסדר?
מבינים? אני אומר?
זה הנמשל.
טוב, אתה רואה שזה לימוד חדש.
תקבלו נולפן חדת מבכירי צדיקאי.
בחדווה, נכון? בחדווה.
זה כאילו,
זה לא שמיים עם כדרות.
בואו ניקח את העץ חיים בתור משל השמיים.
אתה יכול להבין אותו בצורה מאוד,
לא להבין.
סתום גמור מבחינתך.
לאט החרב המתהפכת.
אתה יכול לקרוא, אבל מה זה אומר? מה...
הרב קוק הוא כאילו,
בוא, אני אכיל אותך בכפית, לאט-לאט.
מסביר,
הרבה דברים, חידושים עליוניים,
תשמע, זה לא כל, מדרגת כל צדיק.
צריך לדעת את זה, זה חידוש.
גם הבעל שם טוב הוא חידוש, בסדר?
זה ענקי עולם שהם זוכים להסביר את הנהר היוצא מעדן,
יכול להיות משם ייפרד לארבע ראשים.
יש כמה שיטות פה בהסברה.
כל שיטה יש לה יסודות, כן?
יש שיטת הרש"ש, זה בכלל, זה...
כן, תשמע,
צובח,
בסדר?
זה...
אבל הרב קוק זה משהו מיוחד, בסדר?
לימודי אמונה כאלה עליונים וגבוהים, בוא נגיד שהדברים האלה נכתבו לפני מאה שנה,
ועם הזמן כאילו יותר ויותר זה מחלחל ופועל את פעולתו.
לאט-לאט מתקרבים להבין מה שהוא דיבר.
זה דברים מאוד עליוניים.
הרב ציודה, שאר היו צעירים, לומדים מהרב קוק,
ספר אורות, וזה היה מאוד מתרגש.
הוא אמר, בדורו של הרב קוק אף אחד לא הבין מה הוא דיבר.
כמה תלמידים היו לו, לא... זה כאילו, מי הבין אותו?
הרב חרל"פ?
הרב הנזיר?
הרב ציודה?
לא הבינו אותו.
זה היה נראה להם כמו שירה רפויה.
דברים זה לא כיף חלק,
כן, מה קורה, הכל טוב.
ועכשיו צעירים לומדים את זה,
צעירים כמוני, כן, כמונו,
ומבינים, אני חושב,
זה מחייה אותנו, זה מרגש.
מה זה מבטא? עליית הדורות, בסדר?
אז השמיים, הרוחניות שבתורה היא
היא בוקעת את הכדרות ואת השק.
יש פה אולפן חד"ת, כן?
לימוד חדש.
אור חדש על ציון תאיר.
זה תורת הרב קוק.
לצדיקין דורשי השם
והוא זו מוסיפים אורה ושמחה.
זה מבשרים צדק בקהל רב, שדווקא כעת יגלה אור חדש.
שמיים בטהרתם יראו.
וידעו כל בעולם כי מן השמיים דיבר השם לבית ישראל ולבית יעקב הגוי כולו.
יש פה,
כן,
הערה אלוהית
אדירה,
גדולה, שלא הייתה,
לא הייתה. זה ביטוי לכל,
הרב קוק הוא שליח אלוהי, הוא נשלח
לדורות האלה,
יש לתת לנו את האדריכלות של
התחייה הלאומית, עם כל הקשיים,
כל הסדרים,
כל ההדרכות,
בסדר, יש כאלה שלא,
יש לא מעט,
לא מכירים את זה.
שמתם לב?
אם היו לומדים את הספר הזה,
הממשלה לא הייתה נופלת היום,
כאילו מאוימת היום, כי היו,
חוק הגיוס לא היה נצרך בכלל, היו רצים לעסוק במצווה הגדולה הזאת בשליחות עליונה.
אתם מבינים מה אני אומר?
מה צריך בכוח וזה, למה, למה, למה צריך בכוח?
אין לנו אלא תורה, כן, זהו.
אז זכינו, ברוך השם, להיות שייכים לבית המדרש הזה.
עד כאן, בסדר? מובן העסק?
ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן, חזקים,
וברוכים תהיו, בשורות טובות,
להתראות.
:::::::::::::::::::::
:::
:::::::::
