אנחנו נלמד היום על ההפטרה של השבת, על שמשון,
בסדר?
יש הרבה,
אני חושב שממש שיבוש בהבנה
המעמיקה של הדמות של שמשון,
ואנחנו ננסה את מה שעשינו כשלמדנו ספר שופטים שלושה שיעורים,
לרכז לשיעור אחד כדי שהדברים יהיו ברורים, בסדר?
מתאים לכם הנושא?
דני זה, מה?
תנוחים או חומשים, כן, הדברים ידועים,
אבל זה פרקים ידועים.
בכבוד, יש פה תנכים.
אביעד, חלק לכולם תנכים, זריז.
ובכן, הציור
שנאמר כלפי שמשון הוא מין
תופת מוזר כזה,
שמתעסק עם פלישתים ומתחתן אפילו עם פלישתיות.
גם הסוף שלו, יש ביקורת בחז"ל,
אי אפשר להתעלם, יש ביקורת בחז"ל.
במסכת סוטה במשנה, המשנה אומרת
שמשון שהלך אחר עיניו,
נקרו פלישתים את עיניו.
לא משמע ששמשון היה לו איזה,
לא היה לו שמיר עש העיניים.
על היתה באיזה פלישתית, באיזה דלילה אחת, וכל זה, ומשם,
נכון, ככה זה נשמע,
ויש אפילו דעות בחז"ל,
שבלילה הזה, ששמשון היה בבית הכלא, אז פלישתים הביאו אליו את כל הנשים שלהם, וגם עורפה הייתה שם, והיא התעברה,
ובעצם מזה נולד גוליית ואז גוליית נפל בידי דוד, יבואו בני הנשוקה ויפלו בידי בני הדבוקה.
כן, זה מין כאילו דמות קראתי מורכבת כזאת שאנחנו לא כל כך יודעים איך
להטיל אותה, נכון?
וזה ממש, אני חושב, פספוס. פשוט, וכמו שאמרתי לכם, אנחנו נשתדל להיות נעוצים בפשוטו של מקרא
על הדמות של שמשון
כדי להבין מה היה כאן בעצם, בסדר?
רק כשמבינים מה היה כאן, מה נקודת המוצא, אפשר להבין גם את
המורכבות ואת הסיבוכים וגם את הסיום,
את סיוחיו. אני רוצה להתחיל מהשאלה הכי פשוטה, שכל מי שלומד את פרקי שמשון שואל אותה,
והשאלה היא,
הסיפור הזה עם דלילה, נכון?
יש פה איזו אישה, דלילה, שאוהבת אותו,
פלישתים אומרים עטפתי אותו,
והוא כל פעם אומר לה,
יעשו לי ככה, יעשו לי אחרת, היא כל פעם מקפיצה אותו.
פשטים עליך השמשון, והוא קם,
והיא רואה שהוא חזק, נכון?
יש פה שלושה ניסיונות.
אסור יעשו לי ואבותים חדשים,
אחרי זה אם תהרגי את שבע מחלפות ראשי,
אחר כך,
בפעם השלישית היא אומרת, רק אם מורה לא יעלה על ראשי, נכון?
ומה הסיפור?
מה, אתה לא רואה שהיא עובדת עליך?
מה,
זה כל כך,
כל כך פשוט לשים לב.
מה, אתה לא רואה שאם נסע...
הכל גלוי, אין פה שום דבר מתוחכם.
שום דבר מתוחכם. היא כאילו אומרת לו, בוא תגיד לי, ואז הוא אומר לה, ואז היא עושה לו את זה.
יכולתם להגיד, היא אומרת לו, תגיד לי,
ואז היא איכשהו ככה, אבל היא, הכל גלוי, הכל על השולחן.
היא אומרת לו,
הוא שואל אותה, היא כאילו שואלת אותו, הוא אומר לה.
היא עושה את זה, הוא קם, הוא רואה שהיא הרגה לו את השיער,
או זה, וזה.
אז מה לא הבנת?
מה צריך בשביל הפעם הבאה?
נכון? זו קושייה?
יפה. טוב.
אז
זה אומר שאנחנו כנראה לא מבינים משהו על שמשון.
אנחנו עדיין נצטרך גם להסביר את הביקורת של חז"ל. מצד אחד יש ביקורת, כמו שאמרנו, שמשון הלך אחר עיניו,
ולכן יקרו פלישתים את עיניו מצד אחד. ומצד שני,
יש בחז"ל שמשון דברים נפלאים מאוד,
כמו דני הדין עמו כארחת שבטי ישראל,
זה שמשון שדן את ישראל כאביהם שבשמיים.
יחיד.
כן?
אז מה הולך כאן?
אז כדי להבין מי זה שמשון,
יש גם פסוק, כי שמש הוא מגן השם אלוקים.
שמש הוא מגן, זה שמשון שהוא מגן על עם ישראל,
כמו השם אלוקים.
וואו!
דמות
נפלאה זאת, אז איך להכיל את כל הדרשות הלכאורה סותרות?
ואת הדמות עצמה, שמצד אחד נעשה לו נס, השופט היחיד שנעשה לו נס בכל ספר שופטים,
זה שמשון.
הוא מבקש מים,
ובוקעים לו מים מן הסלע, אין הקורא.
ומצד שני, פלישתים תופסים אותו והוא
נאסר על ידם. מה היה כאן?
טוב, אז הרעיון הבסיסי הוא כזה.
שמשון הוא בעצם
פועל
וחי בתקופה שבה פלישתים שולטים בישראל,
נכון?
כתוב ויוסיף בני ישראל לעשות הרע בעיני אדוני וייתנה מיד אדוני ביד פלישתים ארבעים שנה.
פלישתים שולטים בישראל. פלישתים זה אויב מר ואכזר.
אפילו יותר מאוהבים הקודמים,
שממש חונקים את עם ישראל.
הם פלישתים, הם פלשו לכאן ממקומות אחרים, הם לא היו חלק מהאירועים המקומיים, אז הם הביאו איתם כנראה איזושהי אכזריות אחרת.
אתה יכול להדליק את המזגן? אבי, נחדור פה לזה, ותודה.
אני מטריח אותך הרבה היום, סליחה.
אז תודה.
גדעון, זה גדעון.
דקת?
מה?
כן, אתה נלמד על גדעון.
לא, זה מופת, זה לא נפת.
טל יורד.
גדעון זה... טוב, בסדר? זה האירוע. עכשיו,
מה יעשה הקדוש ברוך הוא בכזה מצב?
צריך בכל אופן לשמור על עם ישראל, להגן על עם ישראל.
אין לעם ישראל כוח להעמיד שופט שהם יעמדו מאחוריו. כשאתה מעמיד שופט,
אתה גם אמור להגיד, כן, זה המנהיג שלי, ואני מוכן לגבות אותו, אני מוכן לעמוד מאחוריו.
אז הקדוש ברוך הוא מצא פתרון. מה הפתרון?
אנחנו
אומר הקדוש ברוך הוא, אני אשלח לכם שופט
שאף אחד לא ידע שהוא השופט שלכם.
אף אחד לא ידע.
הוא יהיה סוכן מוסד סמוי
שיעסיק את פלישתים בעניינים של חידות,
ועניינים של סכסוכים משפחתיים וכל מיני דברים כאלה, אבל
פלישתים יתעסקו איתו ולא איתכם.
על מנת שהשופט הזה יצליח במשימה שלו, סוכן מוסד הסמוי שנקרא שמשון,
הוא צריך שני דברים כדי שהוא יצליח. דבר ראשון, שלא ייווצר שום זהות בינו לבין עם ישראל.
כי אם ייווצר זהות, אז פלישתים יגידו, אה, הוא השופט שלכם, אנחנו נניקום בכם. פלישתים אכזריים מאוד.
ודבר שני,
על מנת לזכות
לסייעתא דשמיא שהוא זקוק לה, ואנחנו רואים ששימשון הוא באמת דמות,
בין כל השופטים, הוא דמות מופלאה ביותר מבחינת הכוח שלו,
הוא זקוק למין מעטפת הגנה דקדושה,
שבה ענייני הטומאה לא יכולים לפגוע בו.
אלה שתי הדברים.
שני הדברים האלה מתקיימים.
כל האופרציה של שמשון
היא סביב הכותרת, ואביו ואמו לא ידעו, נכון?
אולי זה מתחיל פה אחרי שהוא גדל וכל הדברים האלה. כתוב,
"ותח על רוח ה' לפעם", כתוב, "ותל ידי אישה בן ותקרא את שמו שמשון ועידה לנער ויברכהו אדוני, וותח על רוח ה' לפעמו במחנה דן בן צורע ואין אשתאול רוח ה' מפעמת אותו".
ואז כתוב, הוא רואה אישה פלישתית,
ויעל ויגד לאביו ולאמו ויאמר אישה ראיתי מתמנת עמדות פלישתים ועתה קחו לי אותה לי לאישה
ויאמר לו אביו ואמו האין בבנות אחיך ובכל עמי אישה כי אתה הולך לקחת אישה מפלישתים הערלים ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לכישר עיניים ואביו ואמו לא ידעו כי מאדוני כי טוענה ומבקש מפלישתים ובעת ההיא פלישתים מושלים בישראל
זה פסוק מרכזי
כלומר אבא שלו לא יודע אמא שלו לא יודעת האם שמשון בעצמו יודע מה אתם אומרים
האם הוא יודע? הוא יודע.
הוא היחיד שיודע את הסיפור של עצמו.
בסדר?
אני כאילו ממשיך איתכם עוד איזה צעד.
טוב, תכף נדבר על ה...
אמרנו, הדבר השני זו מעטפת ההגנה.
מהי מעטפת ההגנה? מעטפת ההגנה היא
ששמשון
נולד נזיר.
אולי זאת הדמות היחידה.
לכן קוראים את ההפטרה בשבת פרשת מסו, כי בפרשת מסו מדברים על נזירים,
אבל כל הנזירים שבתורה ובתנ״ך אלה הם נזירים,
שנולדו אנשים רגילים,
וקיבלו על עצמם נזירות,
סתם נזירות ל-30 יום.
30 יום, שנה, 30 שנה, אבל הם נולדו אנשים רגילים,
והתקדמו לנזירות. אצל האתיופים יש פונקציה כזאת שנקראת נזיר.
בסדר?
שמשון,
ואולי שמואל, אבל שמשון ודאי, הוא נזיר מבטן.
איך אנחנו יודעים?
כי כתוב,
כבר אימא שלו בהיריון
לא יכולה לאכול.
נכון?
המלאך אומר לה, הננה את עקרה ולא יענדת וערית וילדת בן, מתי שמרינה ואל תשתי יים ושכר ואל תאכלי קול טמא, כי הנה חרה וילדת בן, ומורה לא יעלה על ראשו,
כי נזיר אלוהים יהיה נער מן הבטן, והוא יחל להושיע את ישראל מיד פשתית. כלומר,
משימת שמשון הוא לא יגמור
להושיע את ישראל, הגמר יהיה אצל דוד המלך, הוא יחל.
הוא ייתן איזה הפוגה, איזה נשימה,
ועל מנת להצליח במשימה הוא חייב להיות נזיר.
אבל איזה נזיר?
האימא,
סלפונית קראו לה,
סור לך
לאכול את כל הדברים האלו. ואחר כך,
כשהמנוח, אישה,
מבקש שהמלאך יבוא עוד פעם,
אז ויאמר מנוח, אתה יבוא וברך מה יהיה משפט הנער ומעשהו.
ויאמר מלאך אדוני למנוח, מכל אשר אמרתי לאישה, תישמר.
מכל אשר יצא מגפן היין לא תאכל,
ויין ושיכר על טשט,
וכל טומאה אל תאכל,
כל אשר צוויתיה תשמור שזה פסוק סופר דרמטי, כי בעצם מה הוא אומר לו?
מה? אתה, גם אתה. מילא היא, אני מבין, כי מה שהיא אוכלת, העובר מקבל.
אבל עכשיו המנוח מרחיב את זה עוד ואומר למנוח לא רק מה שאמרתי לה, אלא אם אתה שואל גם אתה.
כלומר, שמשון גדל,
גדל הכוונה בהיריון שלו,
כבר בתוך אטמוספירה נזירית מוחלטת של אימא שלו ושל אבא שלו גם יחד.
למה?
מה הסיבה?
למה הוא צריך להיות נזיר?
אז,
בואו ננסה רגע להבין מה זה נזיר רגיל,
ואז ננסה להבין מה זה נזיר מבטן.
נזיר רגיל זה אדם שפורש בעצם,
ממה הוא פורש?
מיין ושיכר וכל הדברים האלו.
הוא גדל שיער. הוא גדל שיער, הוא כאילו נמצא באיזה עמדת,
נאמר כך, נזיר זה מי שמגדיל מאוד את עוצמות החיים שלו, לכן הוא מגדל שיער, כל מה שיכול לגדול גדל, מאוד מאוד מוצא מצד אחד, מצד שני הוא נזהר מלאבד את כוחות החיים ולכן הוא לא,
הוא לא שותה יין ושכר.
אגב, בתורתנו, או לא אגב, חשוב מאוד,
בתורתנו הקדושה, נזיר לא פורש מהאישה.
זה אצל הגויים, אצלנו נזיר לא פורש מהאישה.
בסדר?
זה כאילו, הוא אדם לגמרי נקי, בעצם נזיר, זה כאילו קצת
סגנון כהן גדול,
הוא מקבל את הכוח שלו מהשם יתברך, הוא קצת פורש מבני אדם.
זה נזיר רגיל.
נזיר מבטן
זה אדם שנולד עם התכונות האלה.
אתם מבינים?
נולד,
ככה הוא נולד.
ככה הוא נולד,
כי לכן הוא נזיר מבטן.
אז אם כל אחד מאיתנו, לדוגמה, כולנו צריכים איזו הערכה סביבתית,
כולנו זקוקים לאיזה משהו, מי שהוא נזיר מבטן, הוא נולד מראש עם תכונה שהסביבה לא מעלה ולא מורידה לו. הוא יכול לפעול בסביבה עוינת
ומאוד מאוד מאיימת, וזה לא מזיז לו, כי הוא לא צריך את הדברים האלו.
חכמים,
בעקבות הפסוק של יעקב,
דן ידין עמו כי אחת שבטי ישראל יהי דן נחש עלי דרך,
שפיפונו לאורח הנושך יכבש סוס ויפול רוחבו אחור, דימו את שמשון לנחש.
נחש עובד לבד.
אין לו להקה.
אין לו זה, וגם כולם רוצים אחריו.
נחש גם גימטרי המשיח, כן? שמשון הוא הנחש של עם ישראל. הוא מקיש את פלישתים, עוקץ ונעלם.
אף אחד לא יודע של מי הוא,
וגם פלישתים רודפים אותו, אבל הוא, כמו הנחש, אין לו טעם.
אין לו טעם, נכון? נחש הוא לא טעם כלום.
גם שמשון הוא נזיר.
כלומר, אני אגיד את זה בצורה הבאה.
האם שמעתם על השלישייה הנכבדה,
הקנאה, התאווה והכבוד?
שמעתם עליהם?
היא מוכרת לכם?
יש לכם אותה באישיות?
אולי לכם אין?
לי יש.
אני משתדל לעבוד. אני משתדל לא לקנא, אני לומד את המאמרים, ממאמרי חז"ל.
אני משתדל לאדם את התאוות, לזכור שהתורה היא תורת חיים.
אני משתדל לא להיפגע אם לא נותן לי מספיק כבוד, נותנים לי יותר מדי אולי, בסדר, אבל אני לא יכול להגיד שאני לא מדבר עם החבר'ה האלה, יש לי שהייה שאני צריך להתייחס אליה.
האם יכול להיות אדם שנולד בלי קנאה, התאווה והכבוד?
יכול להיות דבר כזה?
יכול להיות, כן, קרוב למהלך.
זה שמשון.
אין לו קנאה,
אין לו תאווה ואין לו צורך בכבוד.
כלומר, בהכרה.
למה הוא נולד כך?
למה?
כי הוא צריך את זה לצורך מילוי המשימה.
כי אם אין לו תאווה,
אז הוא יכול להשתמש בכל ענייני התאווה
לטובת עם ישראל,
בלי שזה פוגע לו בקדושה.
אז הוא יכול לבקש אישה פלישתית, אני לא אומר לכם דרשות, אני אומר לכם את הפסוקים.
הוא יכול לבקש להתחתן עם אישה פלישתית,
ואבא שלו, אמא שלו, תולשים את השערות ואומרים לו, מה אתה? הרי לי הפלישתים האלה. והם לא יודעים שהכדור יכול להיות, זה בסדר,
הוא יכול להיות עם פלישתית,
זה לא מזיז לו.
אני צריך אותו עם פלישתית כדי להסתכסך איתה כדי שיתחיל להעסיק את פלישתים,
כי אני לא יכול לשלוח אותו בתור שופט, אחרת פלישתים ייכנסו בכם.
הופעה מיוחדת של אדם מאוד מאוד מיוחד עם תכונות מאוד מאוד מיוחדות,
שיש לו שליחות ולצורך השליחות הזאת הוא קיבל תכונות מלידה שמאפשירים לו למלא את השליחות הזאת. והתכונה היא שאין לו, יש אנשים שנולדים עיוורי צבעים,
יש אנשים שנולדים שאין להם איזה חוש טעם מסוים, יש כאלה שנולדים בלי חוש ריח, אתם מכירים?
הוא לא מקנא באף אחד, אין לו תאווה ואין לו כבוד.
הוא לא צריך את הדברים האלה.
ככה הוא נולד, לכן הוא נזיר מבטן.
מצויד בתכונות האלו, שמשון מתחיל לפעול.
סיפור הכיסוי, תמיד סכסוכים אישיים.
ההוא אמר, ההוא החזיר, ההוא לקח, ההוא לא ענה, ההוא חרד, בום, שורף את השדות.
טוב, עכשיו אומר שמשון, מה יהיה הדבר הבא? בוא נלך לעזה.
עזה, בוא נכה בעזה.
איפה אני יכול לקבל מודיעין טוב על עזה? לאן נלך?
אה?
איפה פלישתים נמצאים?
שמשונה.
אז נכון, כתוב, הוא הולך
בירשם אישה זונה ויבוא אליה.
אתה קורא את הפסוק?
אוי, אוי.
חברים,
לא רלוונטי אצל שמשון, צריך להבין את זה.
הוא נזיר מבטן.
האירוע של התאווה המינית אצלו זה כמו שאתה מגרד באף,
לצורך העניין. אגב, יש תשובה
מאוד מעניינת, יש שוט רצקה צבי, של הרב צבי רייזמן מלוס אנג'לס,
הוא הוציא עכשיו כך, אחרי המלחמה, והתשובה האחרונה שם,
בשו"ת הזה,
הוא שואל האם מותר לסוכנת מוסד להיות
עם גבר במסגרת ניהולי תפקידה?
לפתות אותו.
וואו, איזו שאלה הייתה וזה. הוא מתיר.
הוא מתיר את זה שם, אם אני זוכר נכון, כמה שאני לא טועה.
כן, אז כאילו,
עכשיו אתה אומר, כן, כן, אבל אם,
אם כאילו, אין לו את הדבר הזה, אין לו את ה...
אין לו את האיבר הזה של המשיכה, כמו אפילו, יש כאלה אנשים שטוענים שנולדים ממשיכה ל...
אין להם משיכה לנשים, בסדר?
אני לא מתווכח עם זה, אבל יכול להיות אדם ש...
אז שלשון נולד באופן הזה שהוא,
התאוות האלו,
שמנהלות חלק גדול מהאנשים, קנאה, תאווה וכבוד,
לא קיימות אצלו,
וככה הוא מנהל את כל העניינים שלו.
עכשיו אני אגיד פה עוד משהו.
יש את הסיפור של האריה, נכון? הוא בא ורואה כפיר אריות,
ולשסע אותו כשסע את הגדי,
ואחר כך,
כשהוא חוזר, הוא רואה את מפלת האריה, והנה עדת דבורים בגביית האריה ודבש. הוא לוקח את הדבש, והולך
הלוך ואכול וילך אל אביו ולאמו, וייתן להם ויוכלו, ולא יגיד להם כי מגביית האריה עד הדבש.
למה זה כזה חשוב?
שמשון כאילו אומר להם, תקשיבו, אני לא יכול לספר לכם את הכל,
אבל אני יכול לרמוז לכם.
מה הרמז?
לכל אחד מאיתנו,
כל אחד מאיתנו מהיושבים פה,
יש לנו יכולת לפעול בסביבה מורכבת ולחלץ את האור מטמא.
אנחנו לא נמצאים רק בסביבה סטרילית של קודש.
אנחנו, יש לנו איזו יכולת מסוימת
לפעול בסביבה מורכבת, לכל אחד מאיתנו, נכון?
טוב,
לצורך העניין...
כן, במקום העבודה, באקדמיה. מלאכת בורר היא מלאכה חשובה מאוד, ואם אתה קורא ספר ואתה אומר שכל מיני עמודים לא מתאימים, אתה מדרג עליהם, אתה מדרג, בסדר,
יש פה דברים טובים, זה אני לא אקרא.
זה יכול להיות רגילה. שמשון, היכולת הזאת היא מוכפלת אצלו.
דבש זה אחד מהדברים שיוצאים מהטמא,
ולמרות שהם יוצאים מהטמא הם טהורים.
בדרך כלל כל היוצא מן הטמא הוא טמא,
אבל דבש יוצא מדבורה,
שהיא טמאה, חיה טמאה אשרת,
ובכל אופן אנחנו אוכלים אותו. מצוין.
נבלה של אריה זה גם דבר טמא.
שמשון אמר, תראו, אתם כולכם יכולים לאכול דבש. אני יכול לאכול דבש שנמצא איפה?
בתוך גביית הארי. אני יכול לאכול,
אני יכול להוציא טהור מטמא מטמא.
סתם אנשים יכולים להוציא רק טהור מטמא אחד. אני יכול להוציא טהור שיצא מטמא שנמצא בתוך טמא. תבינו שאין לי סיפור אחר ולכן הוא
לוקח את הדבש ומביא את זה להורים שלו, אולי תבינו שאני לא סתם איזה אחד שהוא...
בסדר?
וזה האירוע.
ככה שמשון פועל, בהתחלה עם השועלים ועם החידה ואחר כך סכסוך על האישה שלקחו לו ואחר כך
כך הוא בורח לשם הזה הכי קלאסי, כן? בפרק ט"ו:
"ויאלו פלישתים ויחנו ביהודה וינתשו בלחי".
והם אמרו איש יהודה, למה עליתם אלינו? והם אמרו לאסור את שמשון עלינו, לעשות לו כאשר עשו לנו. כאילו, בלי קשר ליהודה. תשמעו, שמשון במקרה התחבא פה, אז באנו.
אז אמרו, אז יהודה נורא מפחדים.
אז יורדים שלושת אלפים איש מיהודה על סעיף סלע איתם,
ואמרו לשמשון, לא ידעת כי יש לי בנו פלישתים, מה זאת עשית לנו?
עכשיו, מה שמשון אומר להם?
שמשון יכול היה להגיד להם, מה זאת אומרת?
אני המנהיג וכזה. הוא בא ואומר,
כמו ילד קטן,
והוא יאמר, כאשר עשו לי, כן עשיתי להם.
אמרנו, מה אתם רוצים? החזרתי להם.
הוא מסתיר את עצמו.
עכשיו, כאן יש לשמשון הזדמנות קלאסית. למה?
כי הרי אם שמשון,
העניין שלו זה מה?
זה שהוא מצד אחד יכה בפלישתים, ומצד שני,
שאף אחד לא יחשוב שהוא מגן על עם ישראל,
אז מה יכול להיות סיפור הכיסוי הכי מעולה?
שמה?
שישראל יסגירו אותו. אם ישראל יסגירו אותי, אף אחד לא יחשוב בחיים שאני קשור אליהם.
ולכן שמשון נורא נורא מתלהב מזה שמה?
הוא אומר להם,
אומר להם מה אתם רוצים? אמרו לעוסרך ירדנו.
לתתך ביד פלישתים. והוא אומר להם שמשון, יישבעו לי פן תפגעו בי. אתם, הוא משביע אותם, אתם אל תפגעו בי כי אז יהיה עליהם דין. הם יפגעו במי שעוזר להם בלי שהם יודעים.
אנחנו לא נפגע בך.
רק אסרני אסרחה ונתנוך בידם
ויאסרו בשניים אבותים חדשים ויעלו מן השאלה. מעולה.
שמשון לא היה יכול לצפות לסיפור כיסוי יותר מעולה. הוא גם הולך עכשיו להכות בפלישתים, מכה רבה,
וגם אף פלישתי לא יעז להכות בישראל, כי הרי מי הסגיר להם את שמשון?
ישראל, יהודה, קלאסי. המקום ששמשון... מה?
ערך?
לא.
לא. כי הם לא... זה...
הוא הסכים להם גם.
והוא גם לא היה, לא זיהו אותו כמנהיג שלהם.
והנה עובד, לכי ופלישתים יריעו לקראתו,
ותצלח עליו רוח אדוני ותהיינה האבותים אשר על זרעותיו כפלישתים אשר בערו באש,
וימצא לכי חמות תריעה וישלח ידו ויקר ולך בה אלף איש.
הפעם ששמשון ניכה בהכי הרבה אנשים, חוץ מהפעם שהוא מת,
זה עם לחי החמות.
אבל למה? כי נוצרה כאן סיטואציה קלאסית.
ישראל,
הוא יכול להתפרע, ישראל, לפני כן הוא שרף שדות פה, שדות שם, העסיק את הפלישתים. עכשיו זה מכה רצינית, אלף איש.
עם לחי חמור, למה?
כי פלישתים העסיקו אותו, כי ישראל הסגירו אותו, יהודה הסגירו אותו, אז כאילו הסיפור סגור,
קלאסי, והוא זה, הוא מכה בהם.
העניין ברור.
שמשון הוא הגנה לעם ישראל בתקופה שהעם ישראל לא מסוגלים להגן על עצמם ולהעמיד שופט.
אז הקבוצה בראש אומרת, אני אעמיד לכם שופט נסתר, נחש,
משיח,
פועל לבדו.
דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל.
מה אם, אתם יודעים, כל מנהיג צריך איזה עידוד,
הודיה, מה אם צריך את זה? שמשון לא צריך את זה. חבר'ה, הכל בסדר.
אני בסדר. אני מול השם יתברך.
נזיר.
נזיר הוא בקשר ישר עם השם יתברך.
זה גם שמשון.
רק מכות עם פלישתים.
אז אם זה כך,
אם זה כך, אז מה?
אז עכשיו הקושייה עוד יותר מתגברת.
אז מה היה עם דלילה?
מה היה הסיפור עם דלילה?
ואחר כך כתוב,
כתוב,
ביחל שיער ראשו לצמח כאשר גולח.
מה הסיפור פה?
רבותיי, שימו לב. זה כמעט, לדעתי, כתוב בפשט. כמו שאמרנו, קשה מאוד, אי אפשר להניח ששינשון כאילו הצליחה לעבוד עליו, הרי הכל ברור, הכל מונח על השולחן.
זה פרק ט"ז משקף לנו את ההתלבטות של שמשון בעצמו.
מה ההתלבטות?
תראו, זה לא קל
להיות נזיר מבטן.
אני עושה כאן משאל קטן.
מי מוכן שאני אקח לו את היוצר הרע?
מי מוכן לוותר על היוצר הרע?
אף אחד לא מרים יד.
למה אתם לא יכולים לוותר?
כי ברגע שלקחתי לכם את היוצר הרע,
מה נלקח גם?
בחירה.
כי משון הוא כאילו,
אין לו בחירה, טוב או רע, כי אין לו משיכה לרע.
הוא רוצה לבחור.
הוא רוצה להרגיש פעם אחת איך זה נראה,
שנמשכים אל הרע
ומתגברים עליו.
יש לשמשון נקודת בחירה אחת בלבד. מה הנקודת בחירה?
לחלל את הנזירות.
זה נקודת הבחירה. אין אדם בלי בחירה בעולם,
אז לשמשון אין בחירה, כאילו, כל העניינים,
התאוות הרגילות הנמוכות, אין לו משיכה אליהם, אז זה לא צריך...
בסדר, זה כמו שאני אגיד לך, לא יודע מה,
יש איסור בשר בחלב, אז מה, יש לך איזה יצר?
ללכת כאן מאחורי הבניין, לקחת שניצול ולערבב עם חלב ולאכול? לא, היא
המשיכה לזה.
אז אותו דבר כמו שאין לנו משיכה עכשיו לאכול איזה בשר וחלל ושמשון, אין משיכה לא לייצר אריות ולא לייצר כ... אין לו את הדברים האלו, זה הכול.
אבל יש לו רק יצר אחד, בחירה אחת. מה?
האפשרות לחלל את הנזירות. הוא יכול לחזור להיות כאחד האדם אם הוא ירצה.
אומר שמשון, כן, אני רוצה.
וואלה, אני רוצה.
פעם אחת להיות אדם רגיל,
ברור לו שהוא ממשיך בשליחות.
ברור לו שהוא נקם ומסתייר על פלישתים,
ברור לו שהוא ממשיך, אבל הפעם הוא גם ירגיש את החוויה הזאת, וזה היה החטא שלו.
מה היה החטא?
החטא היה שאתה,
כאילו, ויתרת על השכיחות בשביל החוויה האישית.
רבותיי, זה העומק של דברי חכמים, שמשון הלך אחר עיניו.
לא שמירת העיניים, אלא בתנ״ך
ובדברי חכמים, עיניו, הכוונה בחירתו החופשית.
הלוא היא בפתח עיניים, מה זה פתח עיניים? מקום שהדרך מתפצלת,
צריך לבחור אם הולכת לפה או לפה.
במקום להיות בטל אל השליחות,
שמשון הלך עם הבחירה,
הוא רצה לבחור. הוא אומר, אני אוריד את הנזירות,
יוריד את המעטה האלוקי,
ואני רוצה בעצמי.
מישהו כאן מוכן?
אני אספר לכם סיפור מהגאון מווילנה. הגאון מווילנה פעם, ככה מספרים,
שנגלה אליו מלאך, אמר לו, אני רוצה לגלות לך את כל סונות התורה.
אז הגאון מווילנה סירב, אמר, אני לא רוצה,
אני רוצה לבד.
לימים הגאון הצטער על זה.
למה?
כי הוא אמר,
כשרציתי לבד זה, כי רציתי אני לזכות לתורה, אבל אם השליחות שלי זה לגנות את התורה לכל עם ישראל,
אז שיהיה דרך מלאך, העיקר שהשליחות תתקיים.
המתח הזה בין שליחות
לבין סיפוק אישי, הוא בטח שקיים כל הזמן.
יש אדם שהוא מורה לכיתה א',
ואז באים ואומרים לו, מציעים לו, בוא תתקדם, תהיה מורה לכיתה ו'.
יותר תהנה, יהיה לך יותר סיפוק, תהיה מנהל וכל זה.
שנייה,
יש מה אני אזכה ואיזה תחושות הנאה היו לי, ויש לי גם מה השכיחות שלי.
לא תמיד זה זהה.
אז שמשון ברגע הזה,
זה כאילו התלבטות ביניהם לעצמו, דלילה, אגב, גם לא כתוב לי פלישתית.
היחידה שלא כתוב להשלי פלישתית זה דלילה, לפחות שהיא הייתה בכלל יהודייה.
שמשון ביניהם לעצמו התלבט, הוא אומר, אני רוצה פעם אחת,
פעם אחת אני רוצה כאילו להרגיש,
וביחס לשמשון זה נחשב חטא.
למה?
כי הוא לא ידע,
או לא העריך
שבעוצמות הטומאה שהוא מתפקד,
בלי ההגנה האלוקית זה לא ילך. אין אפשרות. זה כמו שמסוק
צריך לנחות.
עם כל הרצון של הטייס, אם אתה לא מכין למסוק הזה מנחת, אין לו איפה לנחות.
בסדר? אז השכינה, הקדושה, הסייעתא דשמיא,
היא צריכה לשרות על שמשון, אבל אם הוא
נמצא בתוך מבואו טמא, אז אין לה איפה להיות.
עכשיו, ברגע שהוא הסיר את ההגנה מעליו,
באותו רגע, הסייעתא דשמיא מסתלקת ממנו,
ולכן הם תופסים אותו.
זה היה החטא.
שמשון הלך אחר עיניו, הכוונה הלך אחר הבחירה,
במקום להיות בטל אל השליחות.
בסדר?
יש לזה המון המון השלכות.
זה חוזר על עצמו במלא מקומות, לדוגמה משה רבנו.
מה השליחות של משה רבנו?
להוציא את עם ישראל למצרים, את הדור ביציאת מצרים. משה רוצה להיכנס לארץ ישראל.
אז הקודם יכולים לומר, אתה יודע מה? אני מוכן שתיכנס לארץ ישראל, אבל בלי השליחות,
כאדם פרטי.
מוכן?
יהיה לך זה.
ואז משה אומר לו, אני לא מוכן.
אז הוא אומר לו, כל הכבוד, מה זה יפה שהמנהיג ייכנס והדור יישאר במדבר?
תישאר איתם במדבר, וכשהם ייכנסו גם אתה תיכנס איתם.
בסדר? אבל זה פתאום מובן.
יפה. אז זה מה שקורה.
ברגע ששמשון כאילו חרג מהשליחות,
ויתר על הכלים שבשבילם הוא קיבל
את ה...
אותם הוא קיבל כדי למלא את השליחות, והוא חילל את נזירותו, זאת נקודת הבחירה היחידה שהייתה לו,
מתברר שהוא לא יכול לתפקד בעומסים האלו.
זה כמו צוללן שפתאום בעומק עשרה קילומטר מחליט להוריד את הציוד כי הוא רוצה לחבוט צלילה חופשית. הלו,
אתה יודע כמה טון יש לך על הגב?
אתה לא מרגיש את זה עכשיו, על כל עשרה מטרים זה טון מים.
אתה, במקום אתה נמעח אם אתה מוריד את המאזן ציפה
או את החליפת המודעים. אז שואל, כאילו, הוריד את החליפת המודעים,
מיד הוא נמעח בתוך הטומאה הפלישתית.
קריסה מוחלטת.
עכשיו התיקון.
רגע, בוא נגיד, נגיד, נגיע לתיקון, ואז, טוב, סליחה, סליחה.
אדם, אני חושב שאני מדבר, אני עושה הרבה שירים של הרב על אסתר,
שזה כאילו, זה ממש סיפורים מאוד שגם היא נתניהם גם,
אך מה, בתוך דרך עולה, אבל היא כאילו בסוף היא מצליחה כן לבטל את עצמה,
וכאשר עבדתי, עבדתי.
יש ביניהם איזה קשר. כן, בדיוק, זה התיקון. בין שמשון לאסתר. כן, יפה, זה התיקון. אה, אם יש להם קשר.
שמשון למשבת דן.
הוא כאילו, כאילו, גם הוא גם נכנס לתוך פשטים, גם היא נכנסה לתוך חולקות שירי ישראל,
כל אחד פועל בזכותו. כן, יש פה דמויות, כן, יש פה דמויות קרובות.
סובסון, לא מוצאים פלסטים בנו רוב פה?
לא, הוא בטוח שהוא יצליח.
גם בלי הנזירות, אני אצליח, אני אמשיך.
למה שהקדוש ברוך הוא יעזוב אותי?
אני ממשיך, אני ממשיך להיות גיבור וכל זה. והוא לא הבין ש...
זו הייתה הטעות שלו, אתם מבינים?
לא הלך אחר עיניו במובן שפתאום איזו אישה פיתתה אותו. לא, לא, הוא לא יודע.
היא לא... אגב,
היא הרי סיפרה אותו, בפעם השלישית היא סיפרה אותו, נכון?
אפילו אנחנו, שאנחנו מסתפרים אחרי איזה חודש,
יוצאים, וואו, אתה מרגיש, וואו, אחי, אני מרגיש,
אה, אוויר, אוויר, נכון?
שמשון לא הסתפר בחיים.
אז עכשיו הוא קם, הוא לא יודע שהוא מסופר?
הוא יודע או לא יודע? מה אתם אומרים?
ברור שהוא לא יודע.
הוא יודע, הוא מרגיש שאין נוסע.
מה הוא אומר?
ותישנה על ברכיה ותקרא לאיש ותגלח את שבע מחלפות ראשו
היה לו שבע מחלפות, עצום, גילך את הכל
ויעשר כוחו מעליו, ותאמר פלשתים הנכה שמשון ויכס בשנתו
ויאמר אצא כפעם בפעם וינער
והוא לא ידע כי ה' שר מעליו, הוא ידע שהוא מסופר
הוא אומר, אז מה?
בסדר, אני מסופר, אני לא נזיר, אבל הקדוש ברוך הוא איתי, הוא לא ידע כי ה' שר מעליו וזה גם לא בגללו
השם שר מעליו כי יש תנאים להשראת שכינה.
זה כמו אצל
יעקב,
שהוא אומר לילדים שלו, הסירו אלוהן אחד עכשיו בקרבכם.
מה, הילדים של יעקב עובדי עבודה זרה? מה פתאום?
אבל בעקבות המלחמה עם שכן, אתה יודע, כל מיני פסלונים וכל זה.
אם יש כאן עבודה זרה, השכינה לא יכולה לשרות.
אז אצל שמשון, ברגע שהוא נמצא בתוך הטומאה הפלישתית,
השכינה לא מצליחה להגיע, אז השם שר מעליו.
איך אני יודע?
בואו נראה את התיקון שלי.
אז מה לפי זה יהיה התיקון?
מה לפי זה יהיה התיקון?
ביטול. למה?
לשליחות.
מה השליחות של שמשון?
הזכרנו.
הוא יחל להושיעת ישראל מיד פלישתים,
והוא יהיה שופט שאף אחד לא ידע שהוא שופט,
שמגן על עם ישראל.
ויחל שיער ראשו לצמח כאשר גולח.
אז אנו אומרים שהוא קיבל על עצמו מחדש את הנזירות.
כלומר, קיבל על עצמו מחדש את השליחות.
הקדוש ברוך הוא אני הבנתי.
בסדר גמור.
עכשיו תראו.
יש כאן את כל הזה, עושים מסיבה,
ויצחק לפניהן.
ויאמר שמשון אל הנער המחזיק בידו, יניח רותי, ואמישיין לי את העמודים, אשר הבית נכון אליהם ואישיין אליהם. והבית עולה אנשים, וכן שהנשים ושם קסטנות פלישתים על הגג כשלושת אלפים איש ואישה,
הרואים בסחוק שמשון. כלומר שלושת אלפים איש ואישה, חוץ מכל הסרנים,
כל שרשרת הפיקוד של פלישתים
נמצאת שם.
וואו.
ויקרא שמשון אל אדוני ויאמר
אדוני אלוהים
זוכריני נא וחזקני נא, אך הפעם הזה האלוהים,
וינקמא נקם אחת בשתי עיניי מפלישתים.
זה שיר, כן, אבל זה גם פסוק.
מה כתוב כאן? חז"ל דורשים את הפסוק הזה בצורה הבאה.
זוכרי נא.
מה הזיכרון?
שמשון אומר לקדוש ברוך הוא, תזכור
22 שנים ששפטתי את ישראל,
ולא ביקשתי מאחד מהם שיעביר לי מקל ממקום למקום.
תזכור את השנים שכן הייתי בשליחות.
הייתי בטל אלה לגמרי ולא ביקשתי מהם כלום.
כלומר הייתי רק נאמן לשליחות, טוב?
חזקני נא, אני עכשיו רוצה למלא את השליחות
ואז והיא נקמה נקם אחת משתי עיניים פלישתים. שמשון אומר לקדוש ברוך הוא, תראה, אני יודע שבשמיים צפון לי שכר רב, למה?
שמשון לא התחתן,
אומנם הוא נסע, אבל כן, לא היו לו ילדים,
הוא עכשיו גם עיוור,
אז הוא אומר, אני כאילו בעולם הזה כאילו גמרתי,
אני יודע, לפחות לעולם הבא אני אגיע ושכרי מושלם.
הוא אומר שאפשר לקדוש ברוך הוא, אני מבקש, ככה חז"ל אומרים, מנקם אחת משתי עיניי,
לעשות היוון.
היוון.
היוון זה לקחת ממון עתידי,
נכון, זה בלשון הווה.
הווה.
ממון שאני צריך לקבל בפנסיה, אני לוקח אותו עכשיו לפה.
הוא אומר, אני מבקש חלק מהשכר של העולם הבא, תן לי פה.
מה השכר? ומה?
תן לי מה?
ערך?
בשביל מה?
בשביל השליחות.
כלומר, הוא משתמש בשכר שלו בעולם הבא,
על מנת למלא את השליחות שלו בעולם הזה.
ובאיזה אופן?
אתם יודעים, יכול להיות ששמשון היה חושב, אוקיי,
אני עכשיו שופט את ישראל, אבל אחרות אחרי 120 שנה יבינו מי הייתי.
אבל ברגע הזה שהוא בוחר להפיל את הבית עליו ועל פלישתים,
אז הוא יודע כנראה דבר אחד באופן ודאי, מה?
קבר לא יהיה לו.
קבר, הוא הרי נמצא למטה,
כל הבית קורס עליו עם 3,000 גופות.
אתם מבינים שהוא בזה הרגע אומר,
אני מוכן להימחק לגמרי למען עם ישראל עבור השליחות. אפילו קבר לא יהיה לי, וזה מאוד מזכיר את אסתר,
שאמרה כאשר עבדתי, עבדתי, ו...
זה הרגע שהוא מקבל עצמו את השליחות ביג טיים.
ויקרא שמשון אל אדוני ויאמר אדוני אלוהים, זוכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה, אבל בשביל מה? לא כדי לקבל שכר בעולם הבא. הפוך, אני מוותר על השכר בשביל השליחות.
השליחות!
וינקמנה כמה אחת משתי עיניים פלישתים, וילפוט שמשון את שני עמודי התווך אשר הבית נכון אליהם, ויסמך עליהם אחד בימיון אחד וסולאו, ויאמר שמשון תמות נפשי עם פלישתים,
ויהי המתים אשר העמיד במותו רבים מאשר העמיד בחייו, כי כמו שאמרנו זה לא רק הכמות של המתים אלא זה גם האיכות שלהם, היו שם כל מפקדי הצבא, וחז"ל אומרים
ששמשון כתוב, תראו, ואז יש פה שני פסוקים מדהימים
וירדו אחד וכל בית אביו וביישאו אותו ויעלו ויקברו אותו בין צורע ובין יש את העול בקבר בנוער חביב והוא שפט את ישראל עשרים שנה
פה כתוב עשרים שנה במקום אחר כתוב עשרים ושתיים שנה חזר אומרים: "הוא שפט את ישראל" קודם כל יש פה
פתאום קרה דבר פלא
עם ישראל הבין שהוא היה השופט שלהם
הם הכירו בו
הם לא אמרו: היה פה איזה אירוע פרטי פרחחי כזה. לא, הוא היה שופט שלנו ולא ידענו מזה
פעם אחת בגלל הדבר הזה מה הם עושים?
לדעתי את המבצע הצבאי הכי נועז בכל התנ״ך.
הם יורדים,
אוקיי, מבנה בעזה נפל, אבל עדיין עזה זו עיר פלישתית,
מלאה בפלישתים.
הם יורדים לעיר הפלישתית הזאת,
חופרים בה ידיים בהריסות, מבין שלושת אלפים גופות, כדי למצוא את הגופה שלו ולהביא אותה לקבר ישראל.
מי שזה מזכיר לו את מה שאנחנו עוסקים היום בעזה,
להביא לוחמים שלנו או חטופים לקבר ישראל.
ניסת צבאי מסוכן ביותר.
אבל הם אומרים, זה המינימום שאנחנו חייבים לעשות לאדם הגדול הזה שהגן עלינו בלי שידענו בכלל שהוא מגן עלינו, ששמר עלינו בלי שהכרנו בו, שאפילו הסגרנו אותו.
לפחות את זה נביא אותו לקבר ישראל.
וחכמים אומרים, בהמשך כתוב על שמשון שהוא שפט את ישראל 22 שנה,
אז חכמים אומרים שזה היה 20 שנה עד מותו ו-22 שנה אחרי מותו.
והמכה, כתוב יחל להושיע את ישראל מעד פלישתים, המכה שהוא יקרא את פלישתים הייתה כל כך חזקה,
שלקח להם 22 שנה ובכלל להתאושש.
עד תקופת שאול, ובינתיים רב ישראל טיפה התאושש, העמידו מלכות, היה שאול, אפשר להילחם בהם, אחרי זה דוד,
הוא נתן את מרווח הנשימה הנדרש.
אז שמשון, מה התשובה והתיקון שלו?
שהוא מבין, אוקיי, זו השטיחות שלי. אני לא נבראתי כדי להרגיש את הסיפוק האישי הרוחני ממה שאני עושה. אני נבראתי כדי להיות שליח,
ולכן קיבלתי את הכוחות האלה, וכשהוא מקבל לעצמו מחדש את הנזירות,
אבל הוא עושה את זה בחיל היתיר,
הוא אומר לקדוש ברוך הוא, אני רוצה מה?
אני רוצה שתיתן לי שכר בעולם הבא, כאן, במזומן, כדי שאני אוכל, מה לעשות?
למלא את השליחות שלי!
למלא את השליחות!
ואיך אני אמלא את השליחות? אני צריך לפגוע בפלישתים כמה שיותר,
כולל אם זה המחיר אני בעצמי.
כלומר, אני הולך כרגע לוותר על הכל, לא יהיה קבר, לא ידעו מי אני וכל זה.
על זה הוא הולך, ובהפוך על הפוך, דווקא הדבר הזה
הביא להכרה של עם ישראל
בעובדה שהוא היה שופט, הם הבינו את זה,
ועם אלה גם להוציא מבטא צבאי מאוד מאוד מסוכן,
מסוכן כדי לחלץ את גופותו, כדי שיהיה לו לפחות קבר, בין צורה ובין אשתרון, בסדר?
אז זה ככה, אני חושב, וזה גם מסביר מה שאמרנו,
למה, מה הכוונה הלך אחר עיניו?
לא הלך אחר עיניו ששמירה את העיניים, הוא ראה איזה בחורה יפה.
הלך אחר עיניו, עיניו של האדם זה הבחירה שלו.
שמשון הלך, תראו, אצל רובנו הבחירה והשליחות זה אותו דבר, אנחנו בוחרים בשליחות,
אבל אצל שמשון לא הייתה לו בחירה, הוא קיבל רק את השליחות, לקחו לו את הבחירה כדי שיוכל לעמוד באתגרים הללו.
הייתה לו רק בחירה אחת, מה, להסיר את ההגנה האלוקית של הנזירות ולהיות כאחד האדם, ולהמשיך בכל המשימות.
אבל זה לא עמד בלחצים הללו.
כשהוא קיבל על עצמו מחדש את הנזירות,
כשהוא קיבל את השיער עוד פעם מחדש, והיה סך,
כן, ככה אומרים, ששיער זה,
הכל זה תעד המתים, אבל יש נקודה אחת של חיות
שמחיה את הכל. אז שמשון כאילו כלפי חוץ הכל נראה שהוא כאילו מת עם פלישתים, בפנים יש זקיק שמחבר אותו מנקודת החיות. ברגע שאתה תולש את הזקיק הזה, השערה מתה מייד.
הוא חיבר את זה מחדש,
חיבר את זה מחדש,
קיבר על עצמו את הנזירות,
קיבר על עצמו את השליחות,
לא רק מנטלית, אלא גם מעשית.
ביקש שכר מהעולם הבא בשביל למלא את השליחות פה, קיבל מהקדוש ברוך הוא כוח,
והוא אומר, זהו, העיקר רציתי לשליחות, לא יהיה לי קבר,
לא ידעו מי אני, לא ידעו שבכלל שהייתי שופט, לא אכפת לי, העיקר שלעם ישראל יהיה 20 שנה שקט, גם אם אף אחד לא יודע מי אני בכלל.
והפוך על הפוך, דווקא הדבר הזה גרם לכך שהכיר בו כשופט,
וחילצו את גופתו,
האחד וכל בית אביהו,
חילצו את גופתו במצע צבאי נועז ביותר כדי להביא אותו לקבר ישראל, ומנוחתו כבוד עד היום, צומת שמשון, קבר שמשון אמר.
אז אני מקווה שהצלחנו להבין לעומק במי אנחנו מדברים, במה אנחנו עסוקים.
שמשון הנביא, שמשון השופט, שמשון הקדוש, שמשון נזיר אלוקים, ולא שמשון הגיבור,
אלא שמשון נזיר אלוקים, מבטן,
שהושיע והחל להושיע את ישראל מיד פלישתים, ארען וארען וארען, ולא שמשון הגיבור, אלא שמשון נזיר אלוקים, מבטן, שהושיע והחל להושיע את ישראל,
