טוב,
הזכות גדולה ככה
יום אחרי שבועות, אחרי מתן תורה.
העורות והברקים ככה ל...
תראה, יש פעמים שהאדם,
נקרא לזה, הולך לו.
מה זאת אומרת? הוא על הגל, הוא מצליח בקשר הזוגי, אם הוא נמצא
בעבודה שלו, איפה שהוא מונח,
בחוויה הכוללת שלו, העסק רץ, העסק זורם, העסק טוב.
אבל יש פעמים שהאדם
דווקא בן אדם שהוא אמיתי,
שהוא כן, שהוא באמת רוצה,
הוא אומר, אין, כאילו, החוויה שכאילו לא מצליח לי, לא עובד לי.
והדבר הזה יכול לטלטל, כי אדם אומר, תשמע, כל עוד אני רואה,
יש לי סימנים חיוביים שהעסק עובד טוב, אז אני בפנים.
אבל אם אני לא מרגיש, וכל הזמן התחושה שלי היא בדיוק הפוכה,
אז אדם אומר, בואנה, אני קשה לי, אני לא יכול להתמיד בזה.
אני, כאילו, זה באמת באמת קשה לי.
ולפעמים אדם מרגיש יותר מזה,
אדם מרגיש כאילו, בואנה, אני כאילו...
מה אני רוצה? אני רוצה טוב.
אני באמת רוצה טוב.
וכל החוויה שלי
זה שאני כאילו, כן? משפילים אותי.
כאילו אני לא...
אה, אני רוצה. רוצה משהו טוב. מה, אני רוצה להיות יותר דבק בקדוש ברוך הוא?
יותר שומר על העיניים שלי? יותר? כל מה שאני... מה אני רוצה? אני רוצה באמת טוב.
אז למה בחוויה שלי צריך להיות חוויה שכל הזמן אני...
שוב, יש כאלה שזורם להם, וואלה, הם רוצים טוב והכול זורם.
אבל יש כאלה שזה לא.
האדם אומר, למה לא? כאילו.
עכשיו, האדם יכול להגיע מזה ללמה לא? יכול להיות שוואלה,
הקדוש ברוך הוא לא רוצה את התשובה שלך.
אולי הקדוש ברוך הוא לא רוצה את הצעדים שתעשה קדימה. יכול להיות, יכול להיות.
ואנחנו היום נראה בעזרת השם נקודת מבט של הרב בהקשר הזה,
שלא יודע, לי ממש עשתה מהפכה, כי הרבה פעמים כשבן אדם רץ בשוחות, כשהבן אדם מתמודד את ההתמודדויות שלו,
אז הוא רואה את הכאן ועכשיו שלו.
אבל ברגע שבן אדם לומד תורה,
ובטח לומד אמונה,
אז בעצם הוא מתחיל להבין מה קורה לו.
הוא מתחיל להבין מה הוא מרגיש. הוא מתחיל לתת,
לדייק לעצמו מה האירוע.
וזה בעצם מה שאנחנו הולכים לעשות עכשיו. אנחנו לוקחים חוויה שבשפה הצבאית בן אדם כאילו רץ בשוחות, הוא רץ כאילו בהתמודדויות והכול,
ואנחנו רוצים שנייה להגיד לו, בואנה,
מה הידיעה שאמורה ללוות לך את הריצה הזאתי.
זאת אומרת, אני אתן לכם שנייה דוגמה. בן אדם, להבדיל, בן אדם בא,
שתי דוגמאות. בן אדם בא, אומר, וואלה, אני לוחם בצבא ההגנה לישראל.
אז יש בזה המון המון רבדים,
אבל ברמה הפשוטה אני זוכה להיות בזרוע המבצעת של הקדוש ברוך הוא בעולם.
אתם מבינים שתודעה כזאתי
היא דרמטית באיך הבן אדם מתנהל, איך הבן אדם חווה את החוויות שלו.
או בן אדם בא ואומר וואנה אנחנו זוכרים להקים, זוג בא, זוכרים להקים בית בקדושה ובטהרה
אז בן אדם בא ואומר וואלה אני, זה המטרה לעשות רצון השם
הכל טוב, הכל טוב, נתמודד עם מה שיש,
אנחנו מסתערים קדימה.
זאת אומרת הידיעה של מה יש לי פה ביד היא מאוד מאוד משמעותית להתמודדות שלי.
כי אם אני לא יודע לפרש נכון מה קורה לי,
אני בחוויה הפשוטה שלי מרגיש שמה?
וואנה זה גדול,
זה מה רוצים ממני, אני לא מצליח,
זה הפוך,
זה מקטין אותי, זה מדרדר אותי, אני לא מצליח שום דבר.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה מגורמו.
אז מה שאנחנו עושים עכשיו זה סוג של מבט,
מבט מלמעלה, מבט מבחוץ שנייה,
תבין מה קורה, מה האירוע,
וממילא תדע להתמודד איתו בצורה אחרת לגמרי.
אומר הרב, כשמרגיש האדם את עצמו,
קטן ומרוחק,
עלוב ומשופל,
אז ידע כי השם עמו.
ולא עוד, אלא שימצא כי השפלתו זו בעצמו באה מתוך ההזרחה
שאור הגדול של השלמות העליונה האלוקית מזויח בנשמתו בשורשה.
ומתוך שציור הגדלות עובר וזורם בה בברכי אורה,
מצטיירת יפה לאומתו,
קטנותו,
שפלותו ואפלותו.
ובזה תשוב לאדם הופעת השמחה ורעננות החיים.
מתוך עוצם הציור של הקוטן והעליבה,
ותישאר רק ברכתה,
כי עדינותה של הענווה האמיתית
ואני בר לא אדע בהמות הייתי עמך
הקב"ה אומר אני איתך אני איתך
אני אומר לכם הרב קוק זה פלא פלאים עד כמה הוא מדויק בנפש אומר הרב תראו איך אפשר לדייק במילים כשמרגיש האדם את עצמו קטן ומרוחק
אל דבר איתי במה נראה לך דבר איתי אומר הרב מה אתה מרגיש
כשמרגיש שהאדם את עצמו קטן ומרוחק בהרגשה זה מה שאני מרגיש
מה אתה מספר לי עכשיו? שדברים גדולים?
ואתה זוכה עכשיו, בוא הלאה, לבוא למכון מאיר, ואתה זוכה עכשיו להיכנס לעולם של תורה, ו...
הכל נכון.
אבל שואל אותי מה אני מרגיש?
מרגיש שהאדם את עצמו קטן ומרוחק,
עלוב ומשופל. אני רוצה שנייה לשהות גם במילים האלה, כי הן מדויקות.
מה זה קטן? יש בן אדם, אומר, בוא הנה, אני עושה משהו גדול.
עכשיו, יכול להיות בן אדם, בחוויה שלו, הוא היה לוחם, היה, לא יודע מה, איפה שהוא היה, הוא היה גדול.
הוא ידע שהוא עושה דברים גדולים, דברים משמעותיים.
עכשיו שהוא
נמצא ברבדים של עבודת השם, של עשייה כזאת או אחרת,
הוא אומר, בואנה, קטן, אחי. קטן, קטן, זו הרגשה.
עכשיו תגיד לי, בואנה זה הדבר הכי חשוב בעולם,
הכי יקר בעולם, הכי זה, נכון, הוא לא אומר לך, זה לא נכון.
אבל אתה שואל מה אני מרגיש?
מרגיש,
קטן ומרוחק.
וואלה, דווקא בן אדם אומר, במקומות
אחרים או בתקופות אחרות בחיים שלי,
הרגשתי הרבה יותר קרוב לקדוש ברוך הוא מאשר עכשיו.
ולכאורה ברמת הנתונים האובייקטיביים על פניו נראה שעכשיו אתה הכי קרוב. מה, עכשיו תראה, אתה כבר הולך עם כיפה וכבר אתה מתחיל לגדל פאות ויש לך כל מיני... אתה לומד בישיבה?
אתה שואל מה אני מרגיש?
קטן ומרוחק.
עלוב. מה זה עלוב?
כן, הנעלבים ואינם עולבים.
שומעים בחרפתם ואינם משיבים, מה זה עלוב?
כאילו מעליבים אותי, כאילו...
כאילו אני אגיד שנייה בשפה קצת נמוכה,
קדוש ברוך הוא, אתה לא רוצה את העבודה שלי.
זה מעליב אותי, כאילו, אתה לא שווה בכלל.
המילה האחרונה, עלוב ומשופל.
תראי, אתה שפל.
ואתה זה, אבל כלום, כלום, אתה כאילו בכי נמוך שיש.
זה ההרגשה.
שאדם אומר, בואנה, ריבונו של עולם, מה אני רוצה?
אני רוצה משהו רע בחיים שלי.
למה ההרגשה שאני צריך להרגיש היא הרגשה שכאילו בואנה, עלוב, משופל, קטן, מרוחק, למה?
מה, אני רוצה משהו רע?
עכשיו, אני מרגיש שהפסקה הזאת, למה היא מטורפת? תכף נראה מה המענה שלו לזה. אבל קודם כל, שנייה אחת,
כאילו, אני אגיד את זה בשפה שלי, הרב מבין אותך.
הרב קוק מבין אותך, הוא קלט אותנו, כאילו, הוא מדבר אלינו.
עכשיו, הדבר הזה,
שבן אדם פתאום בא ואומר, רגע, רגע, אתה מדבר איתי ברובד של מחשבות,
ברובד של חלומות, ברובד של אמת, ברובד של דבר השם.
אני איתך, אחי.
אבל אתה שואל מה אני מרגיש?
מה אני מרגיש?
לא מרגיש ככה.
מרגיש ממש ממש רחוק. זה לא, כאילו, ככה לא נראה בן אדם שמרגיש קרוב. ככה אני חושב.
ככה בן אדם חושב.
ולכן זה כזה מדויק מה שהר"א אומר. כשמרגיש האדם את עצמו קטן ומרוחק, כלוב ומשופל,
עכשיו תראו לאן הוא לוקח. התחלנו מהרגשה.
אז ידע כי השם עמו.
קודם כל, קודם כל,
כמו שבן אדם שהוא חולה,
בן אדם שהוא פצוע,
חס ושלום אתה בא לבקר אותו, או מישהו שהוא לא,
אתה אומר לו, קודם כל, אחי, אני איתך.
תקשיבו, זה כאילו הדבר הכי יקר בעולם.
הכי יקר בעולם, בביקור חולים, שאתה בא לחולה, אתה בא לפצוע,
אתה אומר לו, תקשיב, אחי, אני איתך.
גם כשאני נוסע, גם כש... אם אתה צריך משהו,
דבר איתי, אחי, אני איתך.
אין דבר שנותן יותר כוח לאדם מאשר
שמישהו אומר לו את זה. בוא תקשיב, אני איתך, מאחוריך אחי, סע.
עכשיו תראו מה זה.
"עד ידע כי השם עמו"
אומרים לך, תקשיב, תקשיב, לא נוגעים לך בהרגשה, את ההרגשה שלך זה מה שאתה מרגיש.
אבל מה תדע? עכשיו זה דעת.
דע שהשם איתך.
תדע לך כל מה שאתה עובר, כל החוויות, כל ההרגשות האלה שאתה מרגיש כל כך רחוק,
ואתה אומר, איפה, איפה בכלל? כאילו, איפה אני ואיפה בכלל?
אני אומר לך, תנשום עמוק שנייה, תכף נדבר על הרגשות שלך, אבל קודם כל, בידיעה, תדע שהשם איתך.
אין מצב בעולם שזרקו אותך,
שבאמת באמת לא רוצים אותך,
ולא רוצים את העבודה שלך.
עם המורכבויות, אני אגלה לכם סוד, שהמורכבויות באישיות שלנו,
חלק גדול מהם זה דברים שהקדוש ברוך הוא בחר שיהיה לנו.
יש גם לנו מלא בחירה, מה אנחנו עושים עם זה.
אבל הרבה נתונים זה נתונים, בן אדם יש לו כל מיני אתגרים,
כל אחד יש לו אתגרים שהקדוש ברוך הוא נתן לו מדויק את האתגרים שהוא יכול להתמודד איתם.
אבל אומר הרב, דווקא בזירת ההרגשות,
אומר לו, אז ידע כי ה' ממך,
ידע כי ה' עמו. תדע, תדע, תדע. קודם כל תדע את זה.
תחזיק את הידיעה הזאת בחיים שלך,
בהרגשות שלך, בעליות ובירידות שלך, ידע כי ה' עמו.
עכשיו תקשיבו, שבן אדם מתנהל בעולם, כמו שאמרתי לפני כן, בן אדם פצוע או בן אדם חולה,
שאתה בא לבקר אותו ואתה אומר לו אחי אני איתך.
אני איתך אני איתך.
ימות העולם אני איתך אין דבר שנותן לבן אדם יותר כוח בעולם.
אומר הרב תבין שנייה בזום אאוט מה קורה לך תדע שהשם איתך למרות שאתה מרגיש מרגיש רחוק ועלוב וקטן ומרוחק כל המילים שעברנו פה הכל אני מרגיש מה אתה מספר לי מה זה מעולה.
אבל השלב הראשון קודם כל תדע שהשם איתך.
אין מצב בחיים שאתה עובר משהו ואתה לא מושגח במיליארד אחוז.
מיליארד אחוז.
אתה אין, הכל מה שעובר, אתה עובר, הקדוש ברוך הוא איתך.
להרגשה הזאתי.
כמה אני מקווה שזה מעשן וכמה אני צריך לפי להיות בשפה.
ניסיון שהוא לא פשוט, בסוף אתה יכול להתעבוד איתו ולעשות עכשיו עם עצמו השם, אתה יכול להישאבת ולא להישאבת.
זאת אומרת, איפה המקום של הבחירה שלי בהקשר הזה?
אז בואו נתחיל מזה שכל אחד מאיתנו נולד עם כל מיני נטיות.
יש אחד, יש לו נטייה יותר לעצבות,
ויש אחד, יש לו נטייה יותר לשמוח,
וואלה, או החיים, הכל בקטנה בשבילו.
יש אחד שהוא יותר, יש לו נטייה לכעס, ויש לו...
זה ברור שזה ככה.
אבל הקדוש ברוך הוא אומר לנו, איך שאתה,
כמו שאמרנו,
אני בראתי אותך, הקדוש ברוך הוא ברא אותנו, והקדוש ברוך הוא בא ואומר, כמו שאתה,
מאיפה שאתה נמצא,
תתקדם.
תבחר טוב.
וזה חונה אצלך.
זאת אומרת, זה שיש לבן אדם נטייה לכעס, יש אחד בכלל לא מזיז לו כעס, והוא לא כועס בכלל, זה לא מעניין אותו, הוא לא, כאילו, עכשיו,
ויש אחד, כל דבר מתפוצץ.
עכשיו, זה נתון.
ככה הוא נולד. יש כאלה יותר רגישים, יש כאלה פחות.
עכשיו, השאלה, מה אנחנו עושים עם זה?
וכן, יש תביעה של הקדוש ברוך הוא מהאדם, תגדל.
תגדל מהחיים שלך, כן? זה יוצא לנו מתאים. אבל כאילו, באמת, זה קל להגיד את זה, כי כולנו מתמודדים עם זה.
אבל זה לא שכאילו,
בסדר, מה לעשות? אני כזה.
מה זה אני כזה? עכשיו אתה כזה,
ואתה תתקדם.
אמרנו בעבר,
שכשבן אדם רואה מציאות של עצמו תקועה,
הוא עצוב.
כשאדם מסתכל על עצמו ואומר, אני כזה,
הוא מאה אחוז בן אדם עצוב.
תקשיבו טוב עכשיו, לעומק של מה שאני אומר.
עצוב זה מלשון מעוצב.
כאילו, האדם מסתכל על המציאות ואומר, זה אני, זה אני.
מה התורה באה באמת לא נכון, זה אתה עכשיו.
אבל אתה עכשיו תעשה עבודה.
ולכן יש שמחה, כן?
אפשר לתקן, אפשר להשתנות, אפשר לעשות תשובה, אפשר להתפתח, אפשר לגדול.
זה שהמציאות עכשיו היא קשה, אף אחד לא אומר לך לא.
וזה שאתה מרגיש את מה שאתה מרגיש,
אף אחד לא יגיד לך אתה לא מרגיש את זה. זה מה שאתה מרגיש, מה תגיד לי?
אבל אומר הרב, שנייה אחת, בניתוח עומק,
תבין רגע מה קורה איתך.
זה מה שאתה מרגיש, אבל דבר ראשון, ותכף נראה מה השלב הבא, אבל השלב הראשון, ידע כי השם עמו.
ודרמטי בהתנהלות שלך.
הקדוש ברוך הוא איתך, לא עזב אותך לרגע.
אדם אומר, תשמע, פעם
איזה מישהו יתקשר אליי.
הוא אומר לי, תקשיב, אני חייב לדבר איתך, אני חייב לדבר איתך.
הוא אומר לו, מה הלחץ? הוא אומר לי, איפה שאתה נמצא, אתה תגיע בלילה, עוד מעט אני חוזר עשר וחצי. הוא אומר לי, עשר וחצי, אני יושב איתך.
הבן אדם יושב איתי,
הוא אומר לי, תקשיב,
כל עשרת הדברות עברתי, חוץ מהלא תרצח.
עכשיו, למה הוא אומר לי? כי כל פעם שאני רואה, למה הוא קרא לי? כי הוא אומר לי, כל פעם אתה קורא לי צדיק.
ככה הייתי קורא לו כל פעם, צדיק, צדיק, צדיק, צדיק. הוא אומר, אם היית יודע מה עשיתי,
תוך כדי שאני מדבר איתו,
הוא אומר לי, תקשיב, אם אלוהים היה יודע מה עשיתי, בחור לא שומר תורה המצוות,
מה?
כן, ברוך השם, לעת עתה הוא כבר מתקדם, אבל
הוא אומר, אם אלוהים היה יודע מה עשיתי במקום, היה הורג אותי.
ככה הוא אמר, אם אלוהים היה יודע במקום, עכשיו אני אומר,
זה מזכיר, נכון? הקדוש ברוך הוא יודע מה?
עכשיו, למה אני אומר את זה?
כי כאילו יש,
זה חוויה,
הוא כאילו, זו ידיעה שיש לה השלכה ישירה על ההרגשות שלך.
זאת אומרת, כמו שאמרתי על בן אדם פצוע, שאתה בא לבקר אותו ואתה אומר לו כפר עליך, אחי אני איתך, אני איתך, אחי, מה שאתה צריך, אני איתך. דבר איתי ביום בלילה, אני איתך.
נותן מלא כוח בחוויה הרוחנית של יהודי,
ידע, אז ידע כי השם עימו, תדע שהקדוש ברוך הוא איתך. אל תתבלבל לרגע.
מה הבלגן שלנו? שאנחנו מתבלבלים. אנחנו כאלה חטאים,
מאה אחוז כבר.
נגדע הקשר, אין, אין כבר, נחתך, החבן נחתך.
כשמרגיש האדם את עצמו קטן ומרוחק,
עלול ומשופל,
אז ידע כי השם עמו.
ולא עוד, עכשיו תראו מה זה.
אלא שימצא כי השפלתו זו בעצמו באה מתוך ההזרחה
שהאור הגדול של השלמות העליונה האלוקית מזריח בנשמתו בשורשה.
ומתוך שציור הגדלות עובר וזורם בה בברכי אורה,
מצטייר את יפה לאומתו,
קטנותו שפלותו ואפלותו.
תראו איזה מטורף מה שהוא אומר פה.
הוא אומר,
זה דבר ראשון לדעת את זה. תדע שהשם איתך, קודם כל תנשום עמוק, הקדוש ברוך הוא איתך, אנחנו איתך.
ולא עוד, אלא שימצא כי השפלתו זו בעצמו באה מתוך ההזרחה של אור הגדול של השלמות האלוקית מזריח בנשמתו בשורשה. אני אגיד איזה שנייה בעברית.
למה כואב לך?
תקשיבו איך הוא הופך את כל התמונה.
למה כואב לך?
למה בכלל שתרגיש עלוב ומרוחק ומשופל וקטן?
למה שתרגיש את זה?
בסדר, אז טעית, מה קרה? מה? אז עשית טעות, חטאת.
מה קרה? למה אתה צריך להרגיש ככה?
עכשיו, למה זה כזה עוצמתי? כי הרב אומר לך, תקשיב טוב, מה האירוע שלך?
למה זה כזה כואב לך?
בעמק, למה אתה מרגיש קטן, מרוחק,
עלוב ומשופל?
לא בגלל שאתה דפוק.
תקשיבו טוב, לא בגלל שאתה אפס.
אלא מה?
בדיוק.
בגלל שאתה שייך
לשייח' הוא אומר פה מתוך ההזרחה שהאור הגדול של השלמות העליונה האלוקית מזריח בנשמתו בשורשה.
למה? כי אתה שייך
לאין סוף ברור פה.
אנחנו יש לנו כל יהודי אומר בעל התניא הוא חלק אלוקה ממעל ממש.
זאת אומרת אנחנו יש בנו צד
שהוא אין סופי הוא מבקש אין סוף
והוא לא יכול ב... איך הרב קורא לזה? למרוד במציאות.
כאילו, זה מובנה באישיות שלנו שאנחנו לא יכולים לקבל את זה.
ואם אני מרגיש לא טוב וקטן ועלוב ומשופל,
זה לא בגלל שאני דפוק,
זה בגלל שאני בריא.
תקשיבו טוב, בריא רוחנית.
לפני כמה שנים הלכנו,
כל המשפחה לגן גורו, יש בעמק בית שעה, לא משנה, גן מלא קנגרויים וזה, באיזשהו שלב אשתי ואני יושבים על הספסל,
מדברים וזה, והילדים משחקים, יש שם מלא מתקנאים.
עץ כאלה, קפצו וזה, שחררו וזה.
פתאום אחד הבנים שלנו צורע.
אני מסתכל, אני רואה, יורד לו דם,
ומלא אנשים רצים, ככה נבהלו ממנו וזה, וגם אני רצתי.
ואני מגיע, ובוכה, בוכה, בוכה, ויורד לו מלא דם, וזה, אומר לי, אבא, מה, קיבלתי מכה בשן. כאילו, בשן קיבל מכה, וממש...
אצלו יש לי חבר, רופא ילדים, אני מתקשר אליו,
אני אומר לו,
תקשיב, אחי, קרה ככה וככה, הוא אומר לי, תקשיב,
קח את הציפורן שלך, תדפוק לבן שלך על השן.
אמרתי לו, תגיד, מה, אתה נורמלי? זה יכאב לו נורא.
הוא אומר לי, תקשיב לי מה אני אומר לך, קח את הציפורן שלך, דפוק לו על השן.
אני דופק לבן שלי על השן,
הוא בוכה כרגיל, כאילו לא בוכה יותר.
הוא אומר לי, תטוס איתו מהר לבית חולים.
הוא אומר לו, למה? הוא אומר, אם הוא היה מרגיש,
הוא היה צורח עכשיו עוד יותר.
זה אומר שהשן טיפה התנתקה, או לגמרי התנתקה מהמכה,
ובעצם העצבים בעצם לא מחוברים.
אז צריך ללכת כמה, אם זה תוך זמן מסוים אפשר עוד איכשהו להציל את השן, אם לא אז זה הלך.
עכשיו למה אני אומר את זה? כי בעצם הוא צורח את החיים שלו,
ופתאום אתה מזהה שההצרחה של החיים שלו והכאב וההרגשה הזאתי,
בעצם מה היא מגלה?
שהוא בריא.
ולא רק שהוא בריא, אומר הרב,
שהאור הגדול של השלמות העליונה האלוקית מזריח בנשמתו,
הוא שייך לגודל לכן אתה כואב לך
לכן אתה מרגיש רחוק כי אתה אומר בואנה אני באמת באמת אמור להרגיש קרוב להרגיש קרוב לא לדעת שאני קרוב
אלא גם בהרגשה שלי
אומר הרב זה מדויק בעומק של הנפש כי בן אדם פתאום מזהה שמה שהוא שייך לאור גדול
ולכן כואב לו ולכן כואב לו על החטאים שלו ולכן כואב לו על המרחק שלו
ולכן הוא מרגיש פער
אבל זה לא בגלל שהוא קטן והוא דפוק והוא לא ההפך
בגלל שהוא ענק, בגלל שהוא שייך למשהו ענק.
ומתוך שציור הגדלות עובר וזורם בה בברכי אורה,
ראשון ברקים,
מצטיירת יפה לעומתו, קטנותו, שפלותו ואפלותו.
מטורף. למה הוא בן אדם מרגיש קטן, שפל ואפל?
לא בגלל שהוא באמת קטן, שפל ואפל.
הוא אומר הרב, בדיוק אפל.
בגלל שאתה כזה ענק ואתה שייך לגודל כזה אינסופי אלוקי,
כואב לך על הפערים האלה.
כואב לך, זה לא מסתדר לך.
עכשיו, זה מדהים שכאילו הרב בעצם לוקח חוויה שהרבה פעמים מרפה את ידינו.
כי האדם אומר, בואנה, זה לא הולך לי.
זה לא הולך לי. אני מרגיש שאני רק מתרחק, אני מרגיש שזה לא עובד לי, כל זיוף וחטא הכי קטן גומר אותי לגמרי.
ופתאום הרב אומר לך, בוא, בוא, בוא, תחזור מהר, תבין את האירוע.
ידע כי השם עמו. זה האירוע, זה מה שאתה צריך לדעת.
ולא רק זה שתדע שהשם איתך,
אלא תבין שהכאב הזה שאתה מרגיש זה בגלל שאתה בריא,
בגלל שאתה שייך למשהו אינסופי,
לכן כואב לך אם היית מתנתק, חס ושלום.
לא היה כואב לך בכלל.
השן הייתה מתנתקת, גמרנו בכלל, לא היית מרגיש כלום, מה?
לא מזיז לך.
דופקים לך, דופקים, דופקים בשן, לא תרגיש שום דבר.
למה?
למה אתה מרגיש? כי אתה חי בעומק.
עכשיו, המבט הזה,
עכשיו, תקשיבו טוב, התחלנו מהרגשות,
עברנו לדעת,
המשכנו לדעת עוד יותר גדולה, אבל תקשיבו טוב,
יש לה השפעה ישירה על ההרגשות שלך.
אני אגיד את זה בצורה יותר חריפה.
אם אתה לא מחזיק את זה בראש,
אז לא יהיה לך את המשפט הבא.
עוד שניה נראה את המשפט הבא.
זאת אומרת, זה כאילו סוג של... אומר, בואו נ...
אומר הרב, ובזה תשוב לאדם
הופעת השמחה ורעננות החיים.
מה זה "בזה תשוב לאדם הופעת השמחה והרעננות"?
בעברית שלי,
כשתבין את האירוע שלך,
אתה פתאום תחזור, מה זה לשמוח?
תראו את הביטוי הזה,
עוד רגע נשב בזה, הופעת השמחה ורעננות החיים. פתאום החיים שלך ממקום שאתה כאילו כבר מכובה זקן,
כן, אנחנו אומרים הרבה שזקן זה לא פונקציה של גיל. אתה כאילו בחוויה, זקן כזה.
בזה שאדם תופס,
שקודם כל יודע שהשם עמו. שתיים,
שהכאב שלי והצער שלי לא מעיד על מרחק,
הוא מעיד על קשר,
על עומק הקשר שיש לי עם הקדוש ברוך הוא.
לכן כואב לי.
אם לא הייתי באמת קשור לזה, אם זה לא היה חלק אלוקא ממעל ממש, אם אני לא הייתי שייך לזה,
לא היה מזיז אותי בכלל.
אומר הרב, ברגע שאתה תופס את זה, תבחנו את זה בחיים.
זה מדהים.
הפסקה הזאת היא שיא הפרקטיקה בחיים.
כי היא בעצם באה ואומרת לבן אדם, ואומרת ליהודי, תקשיב טוב.
אם אתה עושה את העבודה הזאת, אתה פתאום מתחיל,
שבה אליך, איך הוא קורא לזה,
ובזה תשוב לאדם הופעת השמחה. פתאום אתה אומר, וואלה, שמח.
אמרנו כבר כמה שיעורים ששמחה יושבת על משמעות,
על ערך. ככל שאני מבין מה המשמעות
של העבודה שלי, אני שמח בעבודה שלי.
ככל שאני מבין מה המשמעות של המשפחה שלי, אני שמח במשפחה שלי.
ככל שאני מבין מה המשמעות של החיים שלי,
אני שמח בחיים שלי.
עכשיו זה פלא, כי הוא אומר, ובהסדר, בערך שבן אדם בתודעה הזאת,
תשוב להופעת השמחה.
פתאום אתה תתחיל לשמוח בחיים שלך.
זה מה שאתה תופיע,
את החוויות, את הרגשות של קטן, מרוחק, עלוב ומשופל.
ובזה תשוב לאדם הופעת השמחה ורעננות החיים
מתוך עוצם הציור של הקוטן והעליבה.
מה זה רעננות החיים?
יש חיים ויש חיים רעננים.
רעננים זה מלא כוחות.
זה אדם בחוויה הפנימית, הוא כאילו,
נגיד שנייה, הוא טורף את החיים,
הוא שמח בחיים, הוא כאילו עף עליהם, הוא לא מרגיש איזה מסכן כזה.
אם בן אדם מרגיש, וואי, אני בכלל לא יודע,
כל היום קטן ומרוחק ועלוב וזה, אה, זה עף על החיים בכלל, הוא לא בחיים בכלל כדי לעוף עליהם.
אומר הרב,
בזה שאדם אחד ידע, ידע שהשם עמו, שתיים, הוא מחזיק בראש את כל הכאב הזה.
וכל ההשפלה הזאת מגיעה, חוויית ההשפלה הזאת מגיעה לא כי אני רחוק, אלא הפוך,
כי אני שייך לשלמות העליונה.
וזה מה שמזריח בנשמתי, כן? זה מילים גבוהות,
אבל בחוויה מכירים את זה.
ובזה תשוב לאדם הופעת השמחה ורענות החיים מתוך עוצם הציור של הכותן והעליבה.
מטורף. מה נרגשתי? מה היה הציור שלי?
שאני קטן ועלוב.
אומר הרב, אם אתה עושה את התהליך הזה,
זה הופך את כל התמונה.
ובזה תשוב לאדם הופעת השמחה ורענות החיים מתוך עוצם הציור של הכותן והעליבה. זה מה שהרגשתי.
התחלנו את הסיפור, התחלנו את הפסקה ממה?
שהחוויה הבסיסית שלי זה קטן ועלוב וזה לא משמעותי,
ומה אני עושה פה וכל אם אמרנו ששמחה זה משמעות וערך.
החוויה שאני יש מילה באנגלית יותר חזקה מהרבה מילים בעברית לזה
סליחה שאדם מרגיש
יוסלס מכירים מה זה יוסלס?
אחי אם אתה קם לא קם זה באמת לא משנה כלום לאף אחד אם אתה נמצא פה לא נמצא פה זה חוויה מאוד מאוד לא נעימה
וזה סוד מטורף בחיים של האדם סוד מטורף שהרב אומר לנו תקשיבו טוב
כשאתה מרגיש את זה א' אתה מרגיש שאתה בריא אתה בריא בריא לכן אתה מרגיש כן
לכן אתה מרגיש קטן,
לכן אתה מרגיש עלוב ומשופל,
כי השן מחוברת עדיין, כי אתה מחובר.
אם לא היית מחובר, לא היית מרגיש כלום, לא היה מזמיץ לך בכלל.
ובזה תשוב לאדם הופעת השמחה ורעננות החיים, מתוך עוצם הציור של הכותן והליבה.
ומה תישאר?
רק ברכתה
שהיא עדינותה של הענווה האמיתית.
מה יישאר?
הברכה,
מה הברכה? היא העדינות של הענווה האמיתית.
תדע, תדע את המקום שלך.
הענווה הזה, יש באיזה צד מאוד מאוד חזק של אמת.
תכיר את המציאות.
אל תהיה מדומיין ואל תכה בסרטים וכל מיני,
איפה שאתה נמצא, איפה שאתה נמצא, שם העבודה שלך.
איפה שאתה נמצא, שם העבודה שלך.
ובזה תשוב לאדם הפרת השמחה ולענות החיים מתוך עוצם הציור של הקוטן והעליבה,
ומה שיישאר רק ברכתה של עדינותה של הענווה האמיתית, כן? כאילו, אל תעוף על עצמך בקטע שלילי.
זאת אומרת, בוא, תנשום עמוק, בסדר, כאילו, יש לך עוד מלא מה לתקן, מלא מה להשתפר, מלא לאן לגדול.
ואני בער לא אדע, בהמות הייתי עמך,
ואני תמיד עמך.
הקדוש ברוך הוא אומר, אני איתך.
תקשיבו, זה דרמטי בחיים שאדם חי
לא רק בהרגשות שלו, אלא הוא לוקח את הידיעה,
והיא מובילה לו את החיים.
הקדוש ברוך הוא איתי,
תמיד איתי.
אחי, אחזת ביד ימיני, תמיד כאילו, הוא מחזיק אותי.
הקדוש ברוך הוא איתך, אחי, אל תתבלבל.
כל הבלבול הוא אצלך, לא במציאות.
תקשיבו טוב עכשיו מה שאני אומר. כל הבלבול
הוא אצלי, לא במציאות. הקדוש ברוך הוא איתנו, לא יעזב אותנו ולא יעזב אותנו.
איפה הבלגן?
שבן אדם אומר, וואלה,
הוא איתי בעיקרון, אבל אחרי כאלה חטאים כבר לא איתי. דיברנו על זה הרבה פעמים.
שהרב כותב בכמה מקומות בריאות התשובה,
האתגר של האדם הוא לא עם החטא.
החטא יעשה תשובה, יתכפר, יש מרירות של החטא, ודאי, אבל כאילו
האירוע של הבן אדם זה בתפיסה שלי את עצמי בעקבות החטאים שלי.
האם אני אומר, זהו, אני כאילו, אז אני לא שייך באמת.
אני לא שייך באמת.
אני לא, באמת זה לא, הקדוש ברוך הוא לא יכול להיות שהוא אוהב אותי ככה.
מי אומר את זה?
אני אומר את זה לעצמי.
אתם מבינים?
אני מבלבל לעצמי את המוח.
מצד האמת, הקדוש ברוך הוא לא עזב אותי ולא יעזב אותנו.
זה לא אני אומר, זה דברים פשוטים.
איפה הבלאגן?
שאני בתפיסה שלי את עצמי, תשמע, אני כל כך הרבה מרגיש קטן,
מרוחק, ועלוב ומשופל, אז כנראה זה לא מדבר אליי, זה כאילו זה על אחרים, אחרים הם גדולים, הם באמת...
אומר הרב,
פסקה נעמוד בה, לא נראית השלישית.
האדם הכואב תמיד על עוונותיו ועוונות העולם
צריך הוא תמיד למחול ולסלוח לעצמו ולעולם כולו,
ובזה הוא ממשיך סליחה ואור חסד על ההוויה כולה.
הוא משמח את המקום, הוא משמח את הבריות.
ובתחילה צריך למחול לעצמו,
ואחר כך הוא ממשיך מחילה כללית על הכל.
וכל הקרוב קרוב קודם,
על ענפי שורשיו מצד הנשמה,
ועל משפחתו, אוהביו, דורו, אומתו, עולמו וכל העולמים.
אמרנו,
נעשה שנייה זומאוט,
דיברנו על זה שאדם מרגיש עלוב, ריקני, אדם מרגיש בשפל,
אומר הרב, דבר ראשון, ידע שאשם עמו, ידע שאשם עמו.
ולא רק זה, אלא ידע שהחוויה הזאת שהוא מרגיש, זה רק בגלל שהוא ענק.
רק בגלל שיש בו נשמה אלוקית אינסופית, לכן הוא מרגיש את הכאב. אם הוא לא היה קשור לזה, לא היה כואב בכלל.
ואמרנו שזה כמו משוואה רוחנית, שאם אדם מתנהל בצורה כזאת,
אז שבה לו, החוויה שלו צריכה להיות
הופעת שמחה ורעננות חיים. פתאום הוא מצטער על החיים, הוא מלא כוחות, הוא כאילו, וואלה, השם איתי, מה, אני בסדר, אז טעיתי, השם איתי.
עכשיו,
זיימנו בזה שכאילו הקדוש ברוך הוא, אדם צריך ללכת בחיים, בחוויה העמוקה של החיים שלו, שאשם איתו.
עכשיו אומר הרב בפסקה הזאתי,
הוא אומר,
אדם שכואב על העוונות שלו,
אמרנו מקודם, זה אדם בריא רוחנית,
כואב לו, כואב לו שהוא חטא, כואב לו שהוא מזייף,
כואב לו שהוא, כן חטא זה מלשון מחטיא, כן? כמו שאדם זורק לסל והוא מחטיא, הוא לא מצליח לפגוע, הוא לא, אדם מרגיש לא מצליח לי.
האדם הכואב תמיד על הבנותיו והבנות העולם צריך הוא תמיד למחול ולסלוח לעצמו
ולעולם כולו. זאת אומרת, יש פה משהו מאוד מאוד חזק,
שאם נסיים ככה בפרקטיקה, במשהו מאוד מעשי,
לפעמים
התשובה שאדם עושה,
הוא עושה תשובה כמו שצריך,
כמו שהרמב״ם כותב,
אבל בתפיסה שלו את עצמו,
מה שאמרנו לפני רגע, הוא אומר, וואלה, אני לא השתחררתי מזה,
לא באמת נמחה לי,
אני עדיין הולך עם השק על הגב שלי, עם איך זה נקרא, זה, על הרגל,
משקל כזה, כן, שהחטופים אמרו שהדביקו להם לרגליים, קשרו אותם ברגליים,
משהו שתוקע אותי למטה.
אומר הרב,
צריך הוא תמיד למחול ולסלוח לעצמו.
זאת אומרת, אדם צריך לחיות חיים,
כשהוא עושה תשובה, הוא מתקן,
ותמחל אתה לעצמך.
אתה, אתה.
הקדוש ברוך הוא, אנחנו יודעים, חרטה, הכרת החטא, חרטה, וידוי, קבלה לעתיד, איך אנחנו מכירים? רמב״ם, מכירים?
זה לא האירוע בכלל.
האירוע זה שאתה לא מוחל, אתה כאילו הולך כל החיים שלך,
כל הזמן עם החטא שלך,
עם הנפילה שלך, עם התקלות שלך.
אומר הרב צעיר הוא תמיד למחול ולסלוח לעצמו ולעולם כולו, תראו מה זה, ובזה הוא ממשיך סליחה ואור חסד על ההוויה כולה.
הוא משמח את המקום, הוא משמח את הבריות. תראו מה זה, זה פלא פלאים.
ברגע שבן אדם נמצא במקום שהוא מוחל לעצמו,
והוא באור של חצד על עצמו, לא באור של דין.
לא כל הזמן מה אני לא בסדר, ומה אני לא מספיק, ומה אני על הפנים, וכל היום ביקורת.
עכשיו, זה לא שאני לא צריך לתקן.
ברור שאני צריך לתקן, ברור שאני צריך לשפר, ומלא דברים אני צריך להיות ביקורתי,
ולראות איך אני מקדם את החיים שלי.
אבל מה ההנחת יסוד?
אתה יכול למחול לעצמך.
אתה יכול להסתכל על החיים שלך ולהגיד, כן, אני מוחל, אני מוחל.
הקב"ה אומר לך, תעשה תשובה והתכפר.
אפילו יותר מזה,
זדונות הופכים לזכויות שעושים תשובה.
מטורף לחשוב את זה בקטע.
זאת אומרת, הקב"ה אומר לך, הכל טוב.
איפה אתה מתבלבל?
שאתה לא מוחל לעצמך.
ואז אתה הולך עם החוויה של הפסקה הקודמת,
של קטן ומרוחק ועלוב ומשופל, ואתה כאילו אוכל לעצמך את הראש ואתה גמור.
אתה גומר לעצמך, אתה הורס לעצמך.
ובזה הוא ממשיך סליחה ואור חסד על ההוויה כולה על כל העולם.
הוא משמח את המקום ומשמח את הבריאות. פתאום אתה אומר, בואנה, אפשר, אפשר.
אפשר לשנות, אפשר לסטוח לעצמנו,
אפשר להתקדם, אפשר לעוף קדימה בחיים שלי.
זה גורם למלא מלא שמחה, אמרנו, שמחה זה משמעות, משמח
את המקום, את הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא, בואנה, יש לי משמעות,
אתה טעיתי, אני מתקדם, אני עושה טעות, אני גדל מהחיים. כן, אנחנו גדלים מהחיים.
ומשמח את הבריאות.
גם הבריאות, פתאום רואים בן אדם עושה תשובה, רואים בן אדם מתקן, רואים בן אדם גדל.
זה משמח, זה נותן תקווה,
זה נותן אמונה בזה שאפשר לשנות.
זאת אומרת, בזה שאתה מוחה לעצמך,
תראה איזה גלים, כן, הפסקה הבאה בכלל של הדבר הזה, גלים, מה אתה משפיע בכלל?
עזוב רק את עצמך,
זה ברור שאתה משפיע על עצמך.
האדם הכואב נקרא את זה שוב תמיד על עוונותיו,
עוונות העולם צריכו תמיד למחול ולסלוח לעצמו ולעולם כולו.
ובזה הוא ממשיך סליחה ואור חסד על ההוויה כולה,
ומשמח את המקום ומשמח את הבריות,
ובתחילה צריך למחול לעצמו,
ואחר כך הוא ממשיך מחילה כללית על הכל.
בכל הקרוב קרוב קודם על ענפי שורשיו מצד הנשמה ועל משפחתו אוהביו דורו אומתו עולמו
אומר הרב דבר מטורף אם אתה יכול למחול לעצמך תקשיבו טוב
רק כדי תזכרו מה...
אם אתה יכול למחול לעצמך אתה יכול למחול לאחרים לעולם למשפחתו לאוהביו לדור לכולם מה שאתם רוצים
אבל אם אתה תקוע עם עצמך שאתה לא מאמין לא מאמין
בקלותה של תשובה לא מאמין בזה שבאללה אתה יכול אתה יכול לשנות
אתה מעוצב אתה עצוב
אז זה, ההשפעה של זה על הסביבה שלנו היא ברורה. אבל אם אני רואה את החיים שלי, ואני אומר, בואנה, אני יכול למחול לעצמי.
אני עושה תשובה, אני לא מדבר בבן אדם מדומיין, וואלה, הוא סולח לעצמו ועושה השם ירחם. מה פתאום, לא מדברים על זה. מדברים על בן אדם שהוא עשה תשובה,
וכל הזמן הוא מתבחבח עם עצמו, הוא לא יכול לשחרר עם עצמו, הוא כל הזמן תקוע עם החטאים שלו, עם עוונות שלו.
וזה אומר הרב,
ואיך הוא אומר, משמח את המקום ומשמח את הבריות.
נחילה כללית על הכל, על משפחתו, אוהביו, דורו, אומתו, עולמו, כל העולמים. כאילו, אתה חי חיים אחרים לגמרי.
והכל ממה התחיל?
מההרגשה הכי טבעית, שמה הרגשת? עלוב, קטן, משופל, מרוחק,
כל המילים הלא טובות.
אבל זה, אתה מתחיל מההרגשה הזאת,
עושה עבודה,
יודע שהשם איתך, יודע, יודע שהשם עמו.
בשלב הבא הוא יודע שכל הזיפור הזה קורה בגלל שדווקא יש לי נשמה שצמאה לאין סוף, היא צמאה לאלוקות, היא צמאה לשלמות, היא שייכת לזה, זה מה שאנחנו שייכים.
מתוך הדבר הזה הוא עושה עבודה,
הוא עושה את העבודה שהוא מוחה לעצמו, הוא כואב את הכאב שלו, והוא אומר בואנה אני מתקן, אני מתקן.
זה משמח את המקום ומשמח את הבריאות.
שנזכה בעזרת השם לגדול מהחיים, לדעת שהקדוש ברוך הוא איתנו, איתנו, לא זרק אותנו ככה בעולם.
והאדם אומר, מה נזרקתי בעולם ככה? אין נזרקתי, הכל מכוון מלמעלה, אנחנו איתו לגמרי.
ונזכה בעזרת השם, הוא איתנו, השאלה אם אנחנו איתו.
ונזכה בעזרת השם, איך טוב, שרות טובות.
:::::
תגובה אחת
אפשר בבקשה מקורות לפסקאות בשיעור?