תנסו לדמיין לעצמכם מצב כזה שפתאום באיזה מעבדה בנאס"א,
ביוסטון, ארצות הברית, פתאום מקבלים הודעה טקסט.
זאת אומרת, שלום, אנחנו מגלקסיה אחרת,
אנחנו רוצים ליצור קשר איתכם.
ולהגיד לכם את המסר המאוד חשוב של כל הציוויליזציות
כלליות של בעלי תבונה בעולם ולהגיע אליכם.
האם אתם מסכימים?
כן, מסכימים.
בסדר, אז בתאריך כזה וכזה, בשעה כזאת, במקום שם, באיזה מדבר נבדה,
אנחנו נשלח חללית שלנו וננחות שם, נגיד לכם את התוכן שלנו.
לא, אתם מתארים לעצמכם ששם בטח זה יהיה אירוע כלל-עולמי,
שלמפגש הזה יבואו כל ראשי המדינות בעולם,
כולם יתפסו שם את המקום ולחללית שתנחת וכל הכל הכל הכל.
ואכן,
בשעה מסוימת פתאום שומעים כזה וואוווווווווווווווווווווווווווווווווווווו ורואים צלחת מעופפת באוויר.
והיא יורדת, יורדת, לאט-לאט, לאט-לאט, ונחתה.
יוצא, נפתח הדלת, יוצא משם חייזר ירוק עם אנטנות,
וקופץ כזה ל... יש שם מיקרופון כזה, הכינו לו עם השטיח אדום, והוא קופץ וכזה, טינג, טינג, טינג, טינג, בום!
הגיע למיקרופון,
והוא אומר לכולם,
שלום, אני מאלפא צנטברה,
ככה נקרא הפלנטה שלנו, אלפא צנטברה,
מה שאתם מכנים, כן?
ואנחנו רוצים למסור לכם מסר גדול,
והוא שאתם תעברו את הכביש רק באור ירוק,
ושאתם תקראו עיתון הצופה.
היה פעם, אם אתם זוכרים, היה פעם עיתון כזה, הצופה.
ותשתו קופה עילית.
תודה רבה.
להתראות, מסתובב, טינג, טינג, טינג, חזרה לצלחת,
וזהו, נעלם.
והם שואלים שם, איפה אתם, נעלם, זהו,
אין קשר.
אתם מבינים,
כמובן,
שכל המעבדות
וכל המוחות הכי טובים בעולם
ינסו לפענח טוב, טוב, טוב, מה שהוא אמר.
אף אחד לא יגיד, סתם שטויות,
אף אחד לא יגיד, עבדו עלינו, כאילו, זה הכל.
ינסו להבין מה הוא התכוון באמת.
ומה הוא מתכוון באמת כשהוא אומר לעבור כביש באור ירוק?
אולי זה כוונה קרני לייזר ירוקים?
אולי הוא מדבר על טלפורטציה לעולם של הירוקים כמוהו?
מה זה כביש?
אולי יש איזשהו מעבר שם בין הכוכבים שנקרא וורם כזה של המעבר לתולעת?
אני לא יודע מה הוא התכוון, ברור דבר אחת,
שהוא לא בא לפה כדי להגיד לנו לעבור במעבר חצייה,
באור ירוק.
יש כאן משהו אחר, מה הוא? לא יודע, אבל ברור, אנחנו נחפש.
ומה זה עיתון הצופה?
גם אני לא יודע.
אולי זה קשור לאפקט הצופה של פיזיקה קוונטית?
אולי? אני לא יודע.
אך ברור שהוא לא התכוון שאני, לא הגיע משם שאני אקרא את העיתון של מפד"ל לפני 40 שנה.
ואולי לצורך זה צריך ליצור יחידות עילית שמגיעים לשם, ולא לשתות קפה עילית? אני לא יודע.
אבל ברור שכולם יתייחסו לזה ברצינות.
ינסו להבין מה הוא התכוון.
דבר דומה קורה לנו במעמד הר סיני.
מודים לנו מראש שהקדוש ברוך הוא עומד להתגלות,
אומר מקום,
זמן מדויק,
מה לעשות כדי להתכונן.
כולם יושבים, מחכים, מתכוננים, והנה סוף סוף
הופעה אלוקית, כל הר רועד,
התפרצות ההרגש, ושם עשן, וקולות, ברקים,
נו, והנה, השם אומר משהו. מה הוא אומר?
הוא אומר דברים שכולם יודעים גם בלעדיו.
תחבל את אבא ואימא שלך,
התנהג יפה, אל תרצח, אל תגנוב, תהיה כאילו, בסדר, כולם יודעים את זה גם בלעדיו.
נכון, יש שם דברים כאלה של שבת, אין את זה בדלתות,
בדתות, אוקיי, תנוח מותק.
אתם מבינים, מה זה?
בשביל זה, זה הכל, כל זה, זה המעמד הר סיני?
ברור שיש משהו שעומד מאחורי זה, שכל מה שנאמר שם
זה רק לבוש,
שעיקר התוכן של
מעמד הר סיני ושל התורה כולה הוא שונה מאוד מאוד מאוד ממה שאנחנו קולטים.
ואכן,
כשאנחנו מנתחים את התורה במבט הזה,
אנחנו מבינים שלא יעלה על הדעת
שהתורה מתכוונת למה שהיא כותבת
ברמה פשוטה בלבד.
כי אם אתה הולך לפי רמה שיש פשט של התורה, שזה מה שבאמת, מה שכתוב,
אנחנו ודאי מגיעים לגיחוך ואבסורד.
למשל,
יעקב אבינו כותב מכתב לאח שלו שהוא לא ראה אותו 22 שנה, הם נפרדו בנסיבות טרגיות,
שהוא לקח ממנו ברכות במרמה, כמו שאומר יצחק, כי עשיו רוצה להרוג אותו, הוא בורח, עכשיו סיפור כזה, וואו, וואו, וואו, טרגי.
סוף סוף, עכשיו,
המפגש הראשון אחרי הרבה שנים.
מה יעקב אומר לו?
עם לבן גרתי ואיחר אדתה,
ואילי שור וחמור,
ועבד בשבחה וכל זה שם פסוק. אני הייתי באמריקה, קניתי את האופנוע,
וגם מעיל אור
חום ארוך.
אתם מבינים שזה לא עובר את המבחן של אינטליגנציה בסיסית?
לא יעלה על הדעת שיעקב אבינו יכתוב דבר כזה?
מה הוא כותב?
ואכן,
כשאנחנו מנתחים את המושג הזה שהוא כתב לו, אנחנו מנסים להבין מה הוא התכוון כשהוא אמר
"ויהי לי שור וחמור".
ופשטוד, כן, אתה יודע מה זה שור וחמור, שור, חמור,
אוקס אנד דנקי, אוקיי,
אבל מה הכוונה? מה הוא התכוון?
אז ברובד פשוט,
שור זה בעל חיים,
בעל פרה.
אבל מי שלומד גמרא, כולם יודעים שהשור זה לא קשור דווקא לשור,
אלא זה אחד מארבעה אבות נזיקים, שהוא, זה יכול להיות טרניגול.
זה שם מופשט,
זה לא שור באמת,
משהו אחר.
זה ממון שיש לו רוח חיים,
ויש לך אחריות עליו.
זהו.
זה נקרא שור.
ומי שלומד יותר,
אז יודע ששור זה אחד המלאכים
במרכבה שיחזקאל תיאר אותה.
מה זה מלאך?
מה, זה באמת כזה מישהו עם כנפיים והיה לו שם ראש של שור וכל זה? ודאי שלא, אלא זה מונח מופשט.
זה מושג מופשט
שהוא כוח.
כוח העבודה, כוח היצירה, כוח פעולות, עוצמה.
אז זה נקרא
ראש של שור.
ומי שלומד עוד יותר עמוק ועוד יותר דברים,
אז יודע ששור בכלל לא קשור לאוקס, לבעל חיים. אין שום קשר.
אלא מה זה?
זה מבט,
ראייה, הסתכלות.
כמו שבעברית אנחנו אומרים, לשור.
לשור זה לראות, להסתכל,
אומר על זה רש"י,
מקור שתיים,
כמו לשור,
עלי שור, עלי שור,
על ריאתו, כמו אשורנו, ולא קרוב,
אומר על זה רבי אלמלך מליז'נסק,
מקור שתיים אלף,
וזהו, ויהי לי שור וחמור.
עכשיו הוא מסביר מה התכוון יעקב אבינו כשהוא אמר ויהי לי שור וחמור, כי הוא מבין שלא יעלה על הדעת שיעקב אבינו יכתוב
את המכתב הזה לעשו במובן הפשטני של המילה.
אז לכן הוא מסביר את זה.
ומה זה אומר ויהי לי שור וחמור?
דהיינו,
שבאה לי המדרגה הרוחנית הזאת ממילא שנותן לי השם יתברך,
דשור הוא לשון הסתכלות וראייה.
דאחר שהצדיק מזכך גופו לגמרי,
אז נותן לו השם יתברך שרואה ומסתכל תמיד בשמו הגדול,
והשם הוויה ברוך הוא הולך לפניו תמיד.
אז מה זה שור?
הבטא בשם הוויה.
זה אומר שלפניו כל הזמן הוא מרוכז בחיפוש אידיאלי,
אידיאלים של החיים, אידיאליות של המציאות.
לא המציאות,
אידיאלים.
וככה הוא ממשיך,
אנחנו בשתיים א',
תמיד, וזהו, ויהי לשור, דהיינו,
מדריגה עליונה הנעל, היה לי ממילא בחסד האל, יתברך שמו,
וחמור רמז שגם גוף החומר נזדקק היטב.
בסדר?
מבינים?
אם כך.
האם יש דבר כזה פשט התורה?
והתשובה היא כמובן שלא.
פשוט
תשכחו מזה, עבדו עליכם.
לא, אני רציני.
עבדו עליכם ועובדים על זה הרבה שנים
אנשי ביקורת המקרא,
וזה עוד התחיל משפינוזה מלפני 500 שנה כמעט.
להגיד שיש פשט של התורה, פשט
כשלעצמו.
ויש אחר כך רמז, דרש, סוד, אבל יש פשט,
ואנחנו מבינים שזה ממש, זו טעות גדולה,
ואף אחד מגדולי ישראל לא יגיד לכם דבר כזה, ו...
אז מה כן כתוב, אנחנו יודעים פרדס, מה זה פשט שם.
תמיד
תורת השם היא תמימה, כלומר, מה זה תמימה?
שלמה, כן? שהיא כוללת בתוכה
כל ארבעת השלבים בבת אחת בו בזמן.
וכשאנחנו מדברים על פשט, אנחנו מדברים על פשט של דרש, של רמז, של סוד.
רק שנייה, רק שנייה. אתם מבינים?
כל גדולי ישראל, כל מי שאומר לכם משהו על פשט,
הם תמיד מודעים, יודעים שזה פשט של סוד, של דרש, של הכול.
ואותו דבר גם הפוך.
ביהדות אין סוד
שהוא מנותק מהפשט.
כל זה זה מערכה אחת, מציאות אחת שהיא מתבטאת ברמות שונות של קליטה. אז כשרש"י פשטנים או אבן עזרא או מישהו שם אומר משהו פשטני בתורה,
הם מדברים עכשיו בלשון פשט שהם מבינים שיש בזה, בוודאי מבינים שיש מאחורי זה עוד ועוד ועוד ועוד,
עד הסוף.
ואם לא,
אז דברים הם חסרי משמעות, הם דברים סתם,
פשוט מה אכפת לי
על איש שעשה שם לפני ארבעת אלפים שנה, הוא גידל כבשים והיו לו, כל הכבשים שלו יצאו בצבע לבן,
כשהוא רצה שהיו שם
טלאים וברודים
וניקודים.
מה אכפת לי?
אז הוא שם לקח ככה וזה לקח ככה, אז היו לו כבשים כאלה והוא חלם חלום כזה, ועל מה היה חלום?
הגיע לו מלאך וזה חלום על מה?
שבאים עתודים ועולים על רצון וכל מיני שם חלומות של מישהו ש... מה אכפת לי מזה?
ברור
שזה גילוי של משהו עליון, אלוקי, נשגב,
על עולמי,
שאני מנסה להבין,
וזה מה שאנחנו לומדים, אז מה עומד מאחורי זה?
מה הוא אמר לי?
אמר,
ושים,
תביא שם ככה.
לכן אומר לנו אגרא שאין דבר כזה פשט בלי סוד.
תסתכלו במקור שלוש, אומר אגרא,
וכל זמן שאינו מבין הסוד,
אפילו פשט אינו ברור בידו.
ועד כדי כך
שאומר לנו מהר"ל בספר תפארת ישראל,
הוא מביא משם, הוא מביא שם בפרק י"ג,
מביא דבריו של זוהר הקדוש,
שבדרך כלל מהר"ל מאוד מאוד משתדל לא לצטט שום דבר מתורת הקבלה,
כלום, למרות שכל תורת המהר"ל מבוססת על קבלה,
תורת הנסתר, אין ספק,
אבל הוא נמנע בכוונה,
כמעט לא אגיד לכם שום מונח קבלי.
אבל פתאום יש כאלה כמה קטעים שבהם הוא מביא, זאת אומרת, 2, 3, 4 בכל תורתו של מהר"ל, פתאום הוא מביא
קטע שלם מהזוהר.
וזה אחד המקורות הבודדים
שיש את זה, שהוא מצטט
הזוהר.
ותראו מה הוא אומר פה בציטוט,
אנחנו במקור מספר אחד.
כל מילין דאורייתא, מילין עילאין, ורזין עילאין.
תא חזה.
עלמא עילה ועלמא תתה באחד מתקלו יתקלו.
ישראל לתתה מלאכי עילאי לעילה.
מלאכי עילאי כתיב בהוא עושה מלאכיו רוחות,
היי, באתר עילה בשעת הדנקטין לתתה עף על גב דנקטין,
מתלבש בלבוש הדעה עלמא, והיא לא מתלבש בלבוש הדעה כגמנא די עלמא,
לא יקלין למיקום בעלמא ולא יסביר לון עלמא.
אז מה הוא אומר פה?
כשיש מלאכים עליונים, מלאכים תחתונים,
שאנחנו למטה והם למעלה, מלאכים, אנחנו,
ומלאכים כדי להופיע בעולם שלנו, הם מתלבשים בלבוש של עולם שלנו.
ואם הם לא היו מתלבשים בלבוש של העולם שלנו,
אז העולם שלנו היה נשרף,
היה לא יכול לסבול אותם,
היה מתפרק.
ואז ממשיך הזוהר ואומר,
ואם ככה נאמר על מלאכים,
אז מה נגיד על תורה שעל ידה המלאכים נבראו?
ברור שגם תורה מתלבשת.
ומה הלבוש של התורה?
סיפורים של התורה.
מה שמסופר בסיפורים של התורה על משה רבנו שהוציא מים מן הסלע ושעל יהושע בן נון שהוא נכנס שם והביא פירות גדולים מארץ ישראל יחד עם כלב בן יפונה שהם היו החיובים לכך וכל הסיפורים סיפורים סיפורים סיפורים יוסף הצדיק שירד ממצרים ופתיב אשת פתיבר וכל זה לבוש
זה לא תורה ממש,
אלא זה לבוש של תורה, כלומר פשט של תורה,
שככה תורה מופיעה דרך הסיפורים הללו.
אבל באמת,
תורה זה משהו אחר לגמרי, שאין לנו מושג מה זה,
אבל היא מתלבשת
בלבושים הללו.
אומר על זה, ממשיך ספר הדואר, זוהר. בואו נמשיך הלאה.
והיא במלכי כך
אורייתא דיברה להו וברא אל מין כלהו וקיימין בגינה על אחת כמה וכמה.
כיוון דנחתת באי אלמא אי להב מתלבשי בלבושי באל אלמא
לא יכלין לאלמא ליזבאל.
ואל דא היי סיפור דאורייתא.
ליבושי דאורייתא יהיו.
ומאן דחשיב ואי ליבושי דאורייהו אורייתא ממש.
ומי שחושב שכל הסיפורים של התורה זה באמת התורה,
אין לו חלק לעולם הבא. לא במובן שעכשיו היה מישהו שהוא חשב שכן, יש סיפורים של תורה, אבל הוא לא ידע, לא חשב, לא שמע השיעור שלנו,
זהו, אין לו עכשיו חלק לעולם הבא. בוודאי שזה לא מקרה.
למה?
כי הוא לא ידע.
אנחנו מדברים פה על מישהו שאצלו זה עיקרון.
הוא אומר, לא,
יש רק פשט, פשט מנותק מכל זה,
זה פשט כשלעצמו.
אז לדבר כזה, תורה, לא תביא אותו לעולם הבא.
לכן אין לו חלק לעולם הבא. כי מאיפה יש לך חלק לעולם הבא? התורה מביאה אותנו לשם.
אם אין זה, אז אם אין תורה, אז אין גם חלק לעולם הבא.
זה היה ברור מה שעכשיו אמרתי, משפט אחרון?
המושג עולם הבא לא כתוב בפשט.
נכון.
אני אגיד לך יותר מזה.
לא כתוב גם עולם הזה בפשט.
אז הוא ממשיך.
מאן דחשיב אי ליבושי איהו אורייתא ממש ולא מילא אחרא ולא דבר אחר.
טיפח רוחי ולא יהיה ליה חולקה באלמא דעתי.
בגין כך אמר דוד געל עיני ואביט אני אפלאות מי תורתך".
עכשיו, כשמבינים את העיקרון הזה,
אז נשאלת שאלה, אז איך אנחנו פוסקים הלכות?
הרי
סוף כל סוף,
התורה אומרת לך,
תעשה ככה ואל תעשה ככה, ואם אתה עושה ככה, אז מגיע לך עונש מוות, ויכולים באמת להוציא את בנם להורג. אתה אומר, לא, אתה יודע רק פשט, אבל יש בסוד שכן מותר היה לי שם לחלל שבת וכולי.
אז העניין הוא שאנחנו מבינים שהמציאות בנויה בצורה של השתלשלות.
מה זה השתלשלות?
שיש עולם אחד.
כמו שהשם אחד, גם העולם הוא אחד.
בעולם האחד הזה יש הרבה הרבה רובדים.
יש הרבה מדרגות של קליטה.
וכל מה שמתרחש בעולמות העליונים אותו
אותו דבר מתרחש בצורה אחרת בעולם שלנו ריאלית, פיזית, שאנחנו צריכים על פי תורה ליטול ידיים, אני יודע, נגיד, טוב, זה שלמה מלך אמר, אבל נגיד,
עושים ככה ועושים ככה, אנחנו צריכים לעשות
על פי פשט.
למה?
כיוון שעולם אחדותי וכל העולמות העליונים,
כולם בסופו של דבר מתגלים ומופיעים כפשוטו,
ממש במייסל לתכלס.
למשל, למה הדבר דומה?
לתגלית של ניוטון שגילה את חוק הגרביטציה.
אתם ודאי מכירים את הסיפור הלא אמיתי, הלא נכון,
שניוטון ישב מתחת לעץ ונפל לו תפוח על הראש,
ואז הוא אמר, וואו, אבריקה, כאילו מצאתי, הבנתי את הרעיון, זה כמו שהארכימדוס צעק.
והוא הבין את חוקי הגרביטציה,
כבידה, כוח הכבידה.
באמת, שם יש כל מיני עדויות של אותה תקופה, הוא אומר שזה לא נפל תפוח על הראש, אלא על ידו נפל תפוח. באמת, הוא ישב מתחת לעז, על ידו נפל תפוח, והוא אמר, בום,
רעיון.
מה הרעיון שלו היה?
הרעיון, הוא שאל, למה תפוח נפל למטה ולא למעלה?
לא קפץ למעלה.
למה?
הבין שזה משיכת כדור הארץ.
והוא קרא לחוק שלו,
חוק הגרביטציה האוניברסלי, כלל עולמי.
זאת אומרת,
שכשם שתפוח נופל למטה, ככה גם כל הכוכבי לכת,
כל הפלנטות וכל הגלקסיות,
כולם פועלים על פי חוק הגרביטציה הזאת.
זה אותו חוק שהוא פועל כאן וביקום כולו, עד כדי כך שאפילו היום יש מחלוקת ויש תמה ודעות שונות של המדענים באסטרונומיה,
שמדברים שלפי הגרביטציה היה צריך להיות חומר אפל.
מה זאת אומרת?
יש תופעה כזאת, לא משנה,
לא ניכנס עכשיו לדברים האלה, אבל פשוט סתם, תדעו שהגלקסיות שלנו מתרחקות אחת מהשנייה. כל הגלקסיות בחלל מתרחקות. הן לא סתם שטות שם, אלא הן יש להן מסלול, מתרחקות.
וקצב ההתרחקות שלהן הולך וגובר.
אז אין לזה הסבר פיזיקלי.
למה שזה ילך ויהיה יותר מהר? מקסימום יש אינרציה, אבל לא יכול להיות שיש יאצה.
צריך להיות מישהו, משהו,
שמושך אותם,
אז זה יכול להיות האצה.
ומי זה משהו יכול להיות שמושך גלקסיות שלמות?
וזה חומר אפל,
שהוא הרבה יותר, כמות העוצמה שלו הרבה יותר גדול מכל היקום שיש.
בסדר, זה בסוגריים, ככה.
אלו היו 60 שניות של אסטרונומיה.
אבל בעיקרון,
בעיקרון זה שאותה מערכת
פועלת בכל הרובדים.
אותו דבר גם ביחס למציאות שלה.
מה שאתם מכירים, כל חוקי התורה וכל המשפטים של התורה,
הכל מבוסס על תופעה של מטמורפוזה.
מה זה מטמורפוזה?
מטמורפוזה.
מטמורפוזה זה תופעה, יש כזה דבר בביולוגיה,
שייצור אחד עובר
מצבים מאוד מאוד מאוד שונים אחד מהשני. ככה שאתה לא יכול לזהות בינו ובינו בלי...
למשל,
זחל.
זחל,
בשלב מסוים בחיים שלו הופך לגולם.
כשהוא הופך לגולם,
אין יותר זחל,
הוא נמחק בתוך הגולם.
אם תפתחו את הגולם, אתם לא תראו שם זחל, רק מקופל כזה ורק ישן. לא, הוא נמחק בגולם.
אין יותר.
ואחר כך,
אם שם תהליכים, ביולוגים, כימיים וכו' זה, הוא הופך לפרפר.
אז פרפר זה לא זחל שנפתחו לו כנפיים,
זה משהו אחר לגמרי.
הוא בא מזחל, אבל הוא עצמו משהו, ייצור אחר, הוא נראה אחרת, יש לו
מבנה, מבנה גוף שלו, אחר.
רגליים כאלה שלא היו בזחל,
כל המערכת של עיכול, הכל אחרת.
אבל זה אותו אחד.
אז מעבר של אותו אחד
במצבים קיצון, שונים ממה שהוא,
זה נקרא
מטאומורפוזה.
עכשיו, כזאת מטאומורפוזות, כאלה מטאומורפוזות,
קורות גם בעולם הרוחני.
איזה מטאומורפוזה יש בעולמות הרוחניים?
מעבר מסוד לפשט.
למשל, אם אנחנו עכשיו נגיד מושג,
ניקח לדוגמה סוכה.
בסוכה יש עלים, כידוע,
שסכך אפשר לעשות רק ממשהו שהוא צומח, מנותק מהקרקע.
הוא לא מקבל טומחה, צומח.
למה צומח? למה לא אפשר לעשות את זה עם ניילון?
מי החליט שזה יהיה מצומח?
לומדים את זה משני מקורות. אחד זה באוספכה מגורן ויקב,
ודעה של רבי אליעזר שאנחנו לומדים את זה מזה שהיו ענני כבוד.
ואיך ענני כבוד קשורים לסוכה?
ברור,
זה לא מקבל תלמ"א וזה לא מקבל תלמ"א, זה גידול מן הקרקע וזה גידולה מן הקרקע.
גם חיות גידולה מן הקרקע? לא אומר, טוב, הסבר.
אולי באמת יש אבמינה שיהיו אורות אפשר לעשות, לא, דוחים שם משהו אחר.
אז מה העניין שעשו גידולה מן הקרקע?
ענני כבוד הם גידולה מן הקרקע?
זה לא בא מהקרקע.
אז הקדוש ברוך הוא הביא ענני כבוד, לא, ענני כבוד דומים לעד, וכתוב שם עד יעלה מן הארץ, אה עד יעלה מן הארץ, ההוא מהארץ, אז עד דומה לענני כבוד, אבל מה הקשר לענני כבוד?
יש עד ויש ענני כבוד.
לא, זה לבן וזה לבן, או שמה?
עד,
עד זה ענן,
וענן זה מה שיש לנו בבית, היה במדבר, מי אמר?
הרי זה עננים,
ענאי כבוד, אם אתם זוכרים, היו מיישרים את הקרקע,
נכון?
הורגים שם כל הנחשים
והקרבים,
מגייצים את החולצות ועושים שם,
מנקים את הבגדים של בני ישראל, הורגים את כל האויבים שלנו,
וגם היו מיישרים את השטח.
זאת אומרת, היו שם גבעות,
היו עושים את זה ישר, כדי שבני ישראל ילכו ישר ולא יצטרכו ללכת למעלה ולמטה.
אני לא ראיתי, לא מכיר ענן שמיישר את השטח.
ואם הייתי צריך לעשות לזכר ענני כבוד,
אז לפי רבי אליעזר היו צריכים לעשות סכך בסוכה שלנו,
D9. ברור שזה לא הקבלה.
אז מה זה סכך שלנו?
זה מטרמורפוזה של ענני כבוד.
וסוכה עצמה, מאי, איך אתה יודע שזה עשרים אמה?
מי אמר לך שזה עשרים אמה?
הוא אומר, אה, כן, עין שולטת, לא שולטת, שם יש דעתו של רבי יהודה, וזה עין, או שם
יש מחלוקות, איך אתה יודע שזה עשרים?
אחת הדעות,
עשרים אמה, זה בגלל שפתח לתוך היכל בבית המקדש היה עשרים אמה.
אז אנחנו לומדים את זה מבית המקדש,
זה פתח להיכל.
ואיך אתה יודע שמינימום של סוכה זה עשרה טפחים ולא שתיים עשרה ולא תשע?
למה עשרה?
כי זה מרחק מינימלי שהיה בין הכרובים,
כנפיים של כרובים ועד הכפורת,
היו עשרה טפחים.
כלומר, אנחנו לומדים סוכה מבית המקדש.
זה מטמורפוזה של בית המקדש,
מבינים?
יש בית המקדש בצורה של,
בית המקדש נייד, שקוראים לזה משכן,
יש בית המקדש קבוע,
ראשון ושני,
יש בית המקדש בעט, שזה בית הכנסת, ויש בית המקדש ארעי,
שזה סוכה.
לכן הוא נקרא,
בית המקדש נקרא סוכת שלום שלם, סוכת דוד.
טוב, אם אנחנו עכשיו מבינים שסוכה זה בעצם
בית המקדש,
ארעי,
אז זה נקרא מטמורפוזה.
תכלס, כמה הוא צריך להיות מידות שלו? כן, מידות מדויקות, ויש מצווה, ואם מישהו לא עשה מצווה, אז הוא פספס,
וזה, הכל זה מדויק, פשט, פשט, פשט, הכל פשט.
אבל זה פשט
שהוא אישית,
אפשר להגיד שזה, מה, איך אתה?
נהיה גז. כן, נהיה גז, כן, אני אומר, זה עבר תהליך של מטריאליזציה.
זה מטריאליזציה של סוד.
הפך להיות למשהו מוחשי, ממשי, תכלסי,
וזה הפשט.
ועל פי הפשט הזה,
זאת אומרת, על פי הרעיונות הללו, יעקב אבינו ידע להתייחס ככה גם לשור ולחמור,
ואז יעקב התייחס לחמור על פי סוד, כשהוא אמר לו, ויהי לי שור וחמור.
כלומר,
זה יכול להיות
חמור על פי סוד, בין שהוא חיה,
ובין שזה אבא של שכם.
זה אותו חמור.
הנה אומר פה מדרש תנחומה.
ויאמר שכם אל חמור אביו
לימור קח לי את הילדה
הזאת וכולי, כן?
הלך לו אצל יעקב.
אמר לו
הרבו עליי מאוד מוהר ומתן.
אני יודע שאברהם זקנה, זאת אומרת הזקן שלך.
הסבא שלך.
נשיא היה.
ואני, נשיא הארץ,
אמר לו יעקב לחמור, אי אפשר לחרוש בשור וחמור,
בכתיב לא תחרוש בשור וחמור יחדיו.
אז הוא אומר לו,
כאילו, מתייחס אליו ברמה על פי סוד.
עכשיו, לסיכום,
ביניים, מה שדיברנו עליו עכשיו,
עכשיו, אנחנו מזה צריכים להבין שכשתורה או חז"ל
אומרים משהו בדבריהם,
הם אף פעם לא עוסקים
בעולם הזה.
הם תמיד מדברים על עולמות עליונים.
זה הנושא שלהם.
אה, אבל זה מגיע לתכלס, למציאות ריאלית שאתה צריך להפריש
תרומות ומעשרות או לתת צדקה או לבנות סוכה או... כן, נכון, בטח.
אבל הם דיברו על עולמות עליונים,
רק על סוד,
שהסוד הזה באופן מטאומורפוזי מופיע להלכה הפסוקה
בשור שנגח את פרה,
למשל.
אתם מבינים? אולי ככה נסביר את זה.
אם אנחנו לא מבינים את העיקרון הזה שעכשיו דיברנו עליו,
אז יש הרבה דברים שהם מוזרים, אתה לא קולט את זה בצורה,
זה פשוט מוזר.
נגיד, ניקח דוגמה של מה שראינו
בספר רות,
במגילת רות.
שם רות בעצם, יש שם מישהו שיכול לייבם אותה ולהמשיך זרעו של מחלון.
אוקיי.
ואם לא,
אז מה צריך לעשות?
אז היא צריכה לעשות תהליך חליצה.
כן, מבינים, חליצה.
מה זה חליצה?
שהיא ניגשת, מורידה לו נעל,
נעל יורקת באדמה ואומרת ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה בית אחיו והוא יקרא מעכשיו בית חלוץ הנעל.
זהו, זה הסיפור.
ויש על זה סוגיות ארוכות ודיונים שלמים בגמרא.
מה זה נעל? איזה? צריך להיות נעל בצורה כזאת ונעל כזאת ולא סנדל והוא צריך להיות שהוא עוקב כל הרגל וככה וככה וככה ודיונים,
דיונים דיונים וזה צריך להיות נעל ששייך לו למה כי כתוב נעלו ועוד ועוד ועוד שם יש סיפור שלם עם נעל עכשיו אני אומר בואו נתייחס לזה בפשט פשט בלבד יש מישהו שאח
שלו
התחתן עם אישה גדולה ממנו
נגיד הוא היה בחור בן עשר
יש לו אח בן עשרים,
התחתן עם בחורה בת שלושים וחמש, ארבעים,
והוא מת.
עכשיו,
הוא קצת גדל, נראה כבר בן שלוש עשרה, כן, ואומרים לו, תשמע, אתה צריך עכשיו להתחתן עם הגברת הזאת, עם הדודה.
הוא אומר,
אני לא רוצה, היא זקנה,
יש לך אג'קונים פה,
וזקן קצת, ושפם.
אני לא רוצה להתחתן איתה, תעזבו אותי בשקט.
למה שאני אתחתן? הכי טיפש עשה את השטות הזאת, עכשיו אני חייב להתחתן איתה?
הוא אומר, תיזהר, דיר באלכ, למה?
כי עכשיו יבואו, עכשיו
הורידו לך נעל מהרגל שלך,
ואתה תהיה עכשיו בלי New Balance,
בלי, עכשיו ייקחו ממך את הנעל האוסטרלי שלך.
תיזהר,
וגם ירקו לך על האדמה.
וואו, זה נורא מפחיד, וגם יקראו לך
בית חלוץ הנעל.
כך יקראו לי, נו.
נו, בסדר, אני עכשיו אלך להתחתן עם הגברת.
מה זה כל הסיפור הזה?
יעלה על הדעת שזה באמת כפשוטו כפשוטו?
כן, בטח.
אבל למה?
ואז
באים רבותינו ומסבירים לנו, לא, אתה לא הבנת כלום, זה לא נעל ולא זה, זה משהו אחר לגמרי.
מה זה?
מה זה?
נעל זה בעצם נפש של האדם.
זה הנפש שלו
שמחזיקה את הנשמה.
נשמה בתוך הנפש.
והאדם שהוא בעצם חותך עכשיו
ומבטל נפש של אח שלו,
שלא יהיה להם המשך,
שהנשמה שלו לא תוכל להתגלות בעולם הזה בנפש של הילד שיכול להיוולד.
אז הוא בעצם מוחק את ההופעה האלוקית של האח.
ולכן כסמל לזה, כביטוי לזה, כמטאומורפוזה שהסברנו קודם,
זה מתגלה בנעל.
כלומר,
שזאת אמירה שעכשיו במציאות הוא איבד הופעת הפרטיות שלו.
ולכן,
כשכהנים עולים על הדוכן,
הם צריכים להוריד נעליים,
כי הנעל זה סמל של גוף פרטיות,
נפש
בלבד
אבל אתה בתור כהן עכשיו בא להשפיע הרי כהנים הם יש מחלוקת בגמרא עם שלוחי דידן או שלוחי רחמנה אז בסופו של דבר אנחנו יודעים שהכהנים
הם שלוחים של קדוש ברוך הוא אם עכשיו אתה בא עכשיו להשפיע על כל עם ישראל אתה צריך לצאת מפרטיות שלך מהנפש שלך
לצאת מהנעל שלך ולהיות אדם כללי, שאתה מביא את האור השם לכל העולם.
לכן אתה לא יכול להיות בנעל,
אתה לא יכול להיות אדם פרטי, חייב להיות אדם כללי.
להוריד נעליים.
וזה מה שקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, גם ליהושע בן נון.
שאל נעליך מעל רגליך,
כי אתה עכשיו צריך לגלות פה תפקיד של תיקון העולם כולו.
ולכן, אתה לא יכול להיות בנעליים.
ואם זה לא כזה,
או, פה יש אדמת קודש,
אז אני אוריד נעליים, כי זה, נו, ומה אחר כך?
אחרי שנגמר הסיפור הזה.
הוא המשיך ללכת כל החיים שלו יחף?
הלך שם לקרב עם הגרביים?
ברור שלא, הוא אחר כך חזר לנעליים.
אלא נעל, הכוונה, זה שאתה מוריד את זה,
אתה קודם כל יוצא מפרטיותך, אתה הופך להיות לכללי.
אחרי שאתה כללי, אתה גמר את התפקיד שלך,
אז אתה עכשיו חוזר לפרטיות, זה טוב שיש לנו פרטיות שלנו,
אני רוצה שיהיה לי נעל.
אבל אני כבר זוכר שזה ביטוי של כלל.
לכן גם כהנים בבית המקדש,
היה אסור ללכת עם נעליים.
בסדר, מבינים?
אומר את זה רוח החיים, מקור שמונה.
הגוף הוא רק כמו נעל לנשמה,
וכמו הנעל
אינו מלבוש רק לקצה התחתון של הגוף,
כך הגוף אינו מלבוש אלא רק לקצה התחתון של הנשמה,
ונעל נקרע גוף בבחינת סוף הרגליים של הנשמה.
וזהו שכתוב,
שאל נעליך מעל רגליך.
ככה גם מסביר רבנו בחיי, מקור שמונה אלף.
ועל דבר ההשכל של הנעליך,
לא אמר
לוץ
כמו בעניין היבום שהזכיר בו
וחלצה נעלו,
ולא אמר שלוף,
כמו בעניין הקניין שכתוב שלף איש נעלו,
אך בעניין הנבואה הזכיר
הזכיר של שלילה,
היא זירו שישלול ממנו החומריות שמשלים לנעליים, שמשול משולים לנעליים.
לפי שהחומר דבק בגוף
כמו שהמנעל דבק ברגל.
וכשם שיש ביד האדם לשלול נעלו מעל רגלו,
כך בידו שישלול ממנו החומריות כדי שיהיה מוכן לנבואה,
וראוי
להידבק
באור השכל.
כלומר,
מה זה נעל?
נעל זה מטמורפוזה
של הפרטיות,
של נפש שמתלבשת בנשמה,
וכל זה, הופ, מופיע לך פה,
תכל'ס בהלכה בפועל בתור נעל
מאוד מדויק
וכך יש הרבה הרבה דוגמאות
זה אותו עיקרון שמתגלה בפרצוף כזה, פרצוף כזה, פרצוף כזה, למשל, אתן לכם דוגמה
יש מדרש
מה זה, מסביר, מה זה ישראל, מושג, מה זה ישראל?
אומר המדרש, אצלכם זה במקור ארבע
אמר רבי עקיבא
בכל יום ויום מלאך אחד עומד באמצע הרכיב ופותח ואומר השם מלך. זאת אומרת,
סליחה, השם מלאך.
זאת אומרת, מה זה מלאך?
אתם יודעים שיש סוגים שונים של מלאכים, נכון? יש שרפים, יש אופנים, חיות,
אלים, יש מלא מלאכים.
יש הרבה הרבה מדרגות של מלאכים.
אחת מהן,
המדרגה העליונה ביותר,
נקראת חיה ויש חיה עליונה חיה ראשית חיה הכי גבוהה אומר על זה המדרש כן
וכל צבא מרום
סליחה כן השם מלאך
וכל צבא מרום עונים אחריו עד שמגיע לברכו
כיוון שמגיע לברכו
חיה אחת יש ששמה ישראל
וחקוק
על מצחה עמי לי
עומד באמצע הרקיע ואומרת
ברכו את השם המבורך
וכל שרי מעלה
עונים אחריה
ברוך השם המבורך לעולם ועד עד שלא יגמור דבריו רועשים ורועדים האופנים ומרעידים את כל העולם ואומרים ברוך כבוד השם ממקומו
ואותה חיה עומדת באמצע הרקיע עד שרועדים כל שרי מעלה
וטפסרים וגדודים וכל המחנות וכל אחד ואחד בעומדו אומר לחיה שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד.
החיה העליונה הזאת
ישראל שאנחנו לא יודעים מה זה אנחנו לא לא לא
היא מתגלית באופן,
מתגלית בעולם שלנו בפרצופים שונים,
בממדים שונים. בחומר היא מתגלה בתור ארץ ישראל,
ברוח היא מתגלה בתור תורת ישראל,
בנפש היא מתגלה בתור עם ישראל,
ובזמן היא מתגלה בתור מועדי ישראל.
זה בעצם דבר אחד שמופיע בפרצופים שונים בצורה מטמורפוזית.
וזה רעיון מה שאנחנו למדנו,
מה זה בעצם המערכת של פשט, רמז, דרש, סוד.
שכל פשט שיש לנו זה תמיד ביטוי של עולמות עליונים,
וככה אנחנו, כשמקיימים הלכות,
אנחנו מדקדקים כחוט השערה על כל הלכה ועל כל דבר,
כיוון שאנחנו יודעים שכמו שבגרביטציה הפלנטות זזות על פי אותו חומר בדיוק בדיוק בדיוק כמו שהתפוח נופל למטה אצל ניוטון, ככה זה גם כל מה שקורה בשמיים זה נורא חשוב מה שקורה לנו פה כשאתה מדקדק בהלכה כחוט הסערה.
כי אתה יודע שדרך החיים שלך
על פי ההלכה
מתגלים פה עולמות עליונים.
וזה מה שאנחנו קיבלנו במעמד הר סיני,
את האחדות הזאת. לכן,
תורה עליונה מדברת על דברים כאילו בנאליים כאלה, כמו שחמור נפל בבור.
טוב, נא צורקע.
