טוב, שלום וברכה לכולם.
אנחנו באורות התחייה, פרק מ"ז,
פסקה מאוד חשובה.
אז זה בעמוד פה, בסדר?
ספר האורות.
מפני שהציור של גדולת האור האלוהי הוא גדול מאוד בפנימיות הנשמות של דור האחרון, האחרון של עקבתא דמשיחא.
במידה כזו שאין להם עדיין הסתגלות איך להנהיג את החיים הממשיים.
טוב, הנושא של השיעור, לא אמרתי, זה...
חוצפה אישגה, בסדר?
חוצפה בעקביתא דמשיחא, בסדר? אני אקרא מההתחלה.
מפני שהציור, כאילו מה השורשים של החוצפה הזאת, של הכפירה, של
מה הנקודה. הרב יש לו מבט מאוד מעמיק, שונה, שונה מהמבט הנהוג.
מפני שהציור של גדולת האור האלוהי הוא גדול מאוד בפנימיות הנשמות של דור אחרון של עקביה דמשיחא,
במידה כזו שאין להם עדיין הסתגלות איך להנהיג את החיים הממשיים,
על פי גודל העליון כזה, מתוך כך באה הכפירה,
ליטה הדלדול הרוחני הדומה לחורבן
שאנו רואים בדורנו.
ועל דרך הרפואה היא רק להרבות כלים,
הסברות ותוכניות המועילים לסלול דרכים בשביל הסתגלות מעשית על פי האורות היותר עליונות.
מטעם זה באה גם כן הדרישה הגדולה לחירות הרוח,
ואימוץ הגוף,
כי רק רוח חזק ואמיץ וגוף בריא ואיתן
יוכלו להכיל בתוכם בלי זעזוע את ההערות היותר העליונות,
ולעמוד במעמד האיתניות הראוי לחיים פועלים מלאים עוז של יצירה.
תמשיך מתוכן המשכות של אורחות חיים,
מתוך צירוף פנימי שכוללו ההכנות דרושות הן לתשובה שלמה
העומדת אחר כותלנו.
כן, אז יש פה ספרים.
אז הרב,
הוא מתייחס פה בצורה עמוקה
לכפירה.
מאיפה באה הכפירה? מה השורשים שלה? מה הסיבות שלה?
ובדרך כלל, המבט הרגיל, או שהרב מתנגד אליו,
הוא ממש כותב על זה במאמר הדור,
בגלל רגליים רצות להרה, כלומר נטייה עמוד פה-ה,
כן?
בגלל רגליים רצות להרע, כלומר,
כמו שכתוב בגמרא בסנהדרין,
כן, לא התירו לעצמם ישראל עבודה זרה,
אלא בכדי להתיר אריות בפרהסיה.
כן, לא עבדו ישראל עבודה זרה, אלא כדי להתיר להם אריות בפרהסיה. כלומר,
היצר הרע,
קטנות, בסדר? למה באה כפירה? אנשים יש להם חולשה,
יצר הרע, קטנות.
זה הסבר אחד.
אבל הרב, הוא נותן פה הסבר הרבה יותר מעמיק.
הוא בעצם אומר שהנשמות,
זה מאמר מאוד מקביל למאמר הדור, אז אני ככה אדלג ברעיונות בין פה לשם, בסדר?
האמונה בגלות היא התקטנה, לא עסקו בלימוד האמונה.
בטח לא כמו שאנחנו עוסקים היום,
שאנחנו יושבים ומבררים, יש לנו זמן וכולי. בגלות אתה, גם מבחינת
דלדול החיים מבחינת העצבות שנופלת.
אתה לא בארץ שלך, אתה לא במקום שלך, אתה לא...
גם מבחינת רוחב הנפש, אם כבר עסקו במשהו, בדרך כלל
מלבד גדולי הדורות,
שכן כתבו ספרי אמונה מעמיקים כמו הכוזרי, ומורה נבוכים, והרמח"ל, ורבי נחמן, ובעל שם טוב,
ולא יודע,
אדמו"ר הזקן, כל מיני, כן, המהר"ל, אבל אלה יחידים, כן?
אמונות ודעות, כן, חובות הבבות, זה יחידי יחידים.
האמון לא עסק בדברים הללו.
הוא כותב חובות הלבבות,
אני אראה לכם את זה בהמשך,
שהוא כאילו, זה נראה כאילו זה לא מוטל עלינו, אנשים מתעסקים במה?
מתעסקים בגמרא, מתעסקים בהלכה,
מתעסקים בכל מיני פלפולים כאלה שהם
שאלות דקות כאלה בהלכות,
הוא כותב שמה דוגמה שמישהו שאל אותו איזה שאלה מסובכת בהלכות גילה,
והוא גוער בו, הוא אומר, אני,
אתה שואל אותי שאלה כזאת, אבל שהיא לא תיתן לך כלום מבחינת ההתקדמות האישית,
מבחינת אפילו הידיעה התורנית, זה לא משהו שאתה תצטרך אי פעם, השאלה המסובכת הזאת,
הצדדית הזאת.
אבל להתעסק במה שמוטל, חובות הלבבות, אתה לא מתעסק, הוא גוער בו. גם במסילת ישרים,
בהקדמה שלו, הוא אומר, אנשים מתעסקים בכל מיני עיונים ופלפולים רחוקים,
אבל לא במה שמוטל עליהם.
הם מתעסקים בכל מיני חקירות שלא התחייבו בהם וכולי,
פלפולים שלא יוצא מהם שום פרי,
דינים שלא שייכים לנו.
מה שחייבים אנו לבוראנו, חובה רבה, נעזבנו להרגל
ונניחנו למצוות אנשים מלומדה.
יש לו, זה המפילת ישרים.
כלומר, אנשים לא למדו אמונה,
כמו שצריך.
אבל לפני בערך כ-200 שנה,
אז רגע, אז איך קיימו את האמונה? איך קיימו את היהדות כל השנים?
קיימו את זה או מצד שמיעה לסמכות,
או מצד מין כזה מוסכמות חברתיות.
זה החברה, כולם הולכים לבית הכנסת, כולם מניחים תפילין,
כולם שומרים כשרות ושבת.
זה מין כזה,
לא מצד,
או מצד סמכות.
הייתה הרבה יותר סמכות בדורות הקודמים, לרבנים,
להורים גם,
משהו,
גם הפיתוחים הטכנולוגיים וגם הפוסט-מודרנה וכולי,
שברו את כל הסמכות, אבל זה נושא לשיעור אחר.
בסדר? בכל מקרה,
ואני אומר פיתוחים טכנולוגיים כי היום המידע הוא נגיש, בגלל שהמידע הוא כל כך נגיש,
אז פעם אדם היה מסתכל על המורה שלו בכיתה,
הוא יודע כל כך הרבה, הוא למד,
ואני והוא, יש בינינו פער אינסופי, נכון?
הרב שלו בכלל.
היום הוא אומר, מה המורה הזה, אני רוצה את הנושא הזה, אני אצא מהשיעור, אני אכתוב פה, נכון, בינה מלאכותית, נכון?
יוצא לי כל התשובות, מה אני צריך אותו בכלל, מי הוא בכלל,
מה אני, אתם מבינים?
ככה גם היחס להורים, כאילו, הילדים יודעים הכל, הכל פתוח, אז כאילו, טוב, זה מאמר מוסגר לגמרי.
בכל מקרה, נחזור לעניינינו.
אז
לימוד האמונה
לא עסקו בזה.
קיום התורה ממילא הוא קצת יבש כזה, נכון?
בלי הבנה של טעם הדבר, בלי רעננות של לימוד, בלי חיות, בלי...
ומה שקרה לפני 200 שנה,
האנשים התחילו לחשוב.
זה תחילה של תנועת ההשכלה.
וכיוון שהתחילו לחשוב,
ואז חיפשו תשובות ללמה אנחנו מקיימים בעצם את כל היהדות הזו.
מה הטעם של כל המצוות האלה?
וכיוון שלא עסקו בלימוד האמונה,
אז לא היו תשובות.
ולא רק זה,
הם פתאום ראו בכל מיני תיאוריות ותנועות שהתחילו להתפתח עם תנועת ההשכלה, תנועות מחשבתיות כאלה,
ראו בזה אידיאלים גדולים, ולא מצאו אידיאלים גדולים ב...
אז מה אני אעשה?
אני שם איזה בגד עם כמה חוטים, האידאל פה בכלל, נכון?
ככה הם חשבו, זה לא נכון אגב.
כי כל האידאלים הכי עליונים הם מקופלים
בציצית או בסוכה או בלולב או בכל המצוות, עם כל ה...
תראה גם מצוות הכלולות בה, כן?
הרבה הרבה אידאלים ורעיונות עליונים וכל סתרי התורה הם מקופלים בכל מצווה ומצווה.
זה לא נכון,
אבל אתה צריך לדעת להסביר רעיונות עמוקים וגבוהים כאלה
בצורה בהירה,
ולא עסקו בזה.
לא עסקו בכלל כמעט, או כמעט, בלימוד האמונה.
וגם להסביר את זה, איך לתווך את זה, יש פה פער גדול.
פתאום אנשים ראו כל מיני אידיאלים כאלה, חברתיים, סוציאליים, קומוניסטיים,
השכלה, פסיכולוגיה, פילוסופיה,
ואז זה נראה להם פתאום תנועות כאלה לאומיות שהתעוררו,
והיהדות, מה זה, אוסף של,
כאילו, נראה להם כמו מצוות כאלה יבשות.
שזה לא נכון, אני אומר, אבל ככה הם ראו בזה,
בסדר?
ואז התחילה תנועת הכפירה, תנועת ההשכלה,
שאיתה הגררה הרבה כפירה.
ככה הם ראו בזה. ככה הם ראו, זה טעות. כי, למה הם ראו ככה? כי הוא בא לרב, הוא אומר לו, מה הטעם של
החוטים האלה, כן? הציצית הזאת זה לא...
אז אם הרב לא יודע להסביר לו מה הטעם של ציצית,
תסתכל בספר עולת ראיה, מה הרב קוק כותב על ציצית,
המון המון פסקאות,
דברים עליונים שבעליונים, נשגבים שבנשגבים.
והכל דבר ודבר, רב קוק מלא וגדוש, אבל בשביל זה אתה צריך להעמיק בסתרי תורה,
צריך לדעת לתווך את זה לדור, להסביר את זה, אתה מבין?
להסביר דברים גבוהים בשפה גבוהה.
כן, אתה עושה מה אתה צריך,
כן.
הרדבז כותב, הרדבז, לא הרדבז,
הרדבז,
הוא היה הרב של צפת, בימי הרב קוק.
אז הוא כותב לרב קוק, הוא מאוד העריך את הרב קוק,
אבל הייתה ביניהם מחלוקת.
אז הוא כותב, ואני לא מבין למה,
מה רע באמונה של סבתא שלי,
שהייתה צדקת גדולה,
שהרב קוק, הוא כותב כאלה דברים ועיונים עמוקים בלימודי אמונה, למה זה נצרך כל הדבר הזה?
כותב לו הרב קוק, וגם בדעת אלוהים.
הרב קוק, יש לו הרבה פסקאות
שהן גם כל ההתייחסות אל האלוהות, כן?
על דעת אלוהים,
המון פסקאות.
יש מאמר שנקרא דעת אלוהים, סימאון לאל חי, המון פסקאות שעוסקות ממש בדברים הכי שורשיים, הכי פנימיים,
שהוא ראה בהם בעייתיות, איך שאם לא לומדים אמונה, ניגשים אל הנושאים האלה בצורה בוסרית,
וזה בעצמו מחולל דעות מצומצמות,
מכווצות כאלה.
אז כותב לו הרב קוק לריד בעל ואומר לו, תשמע, מה שכבודו,
כן, ידע כבודו שהאמונה של סבתא של כבודו היא באמת מספיקה לסבתא של כבודו, כן?
אבל לדור היא לא מספיקה.
הדור שלנו הוא מדעי,
הוא חוקר,
הוא מתבונן, הוא מחפש עומק.
וצריך לתווך לו ולהסביר לו את האמונה בצורה עמוקה.
אתה לא יכול להסביר לו את זה בצורה
ככה תעשה ונגמר, נכון?
פשטות, כן?
זה לא עובד ככה, בסדר?
אז זה גרם לכפירה.
עכשיו,
מה זה מבטא שפתאום הדור התחיל לשאול שאלות?
מה זה מבטא?
שהוא קטן עכשיו הדור הזה,
או שהוא גדול?
שהוא גדול, הרב קוק אומר, זה בגלל
ש...
שהתחילו כאילו לרדת נשמות חדשות לעולם,
לקראת הגאולה.
נשמות חוקרות, מתבוננות, מחפשות עומק, מחפשות
אמונה בהירה, ברורה,
בסדר?
מובנית,
לא משהו כזה מעורפל או מצומצם או מכווץ או ילדותי, לא, זה לא מספיק להם,
בסדר?
אז הוא כותב ככה, מפני ש... אז בואו נקרא רגע את הפסקה.
נשע הציור של גדולת,
האור האלוהי הוא גדול מאוד בפנימיות הנשמות.
כלומר, יש נשמות גדולות. אתם רואים עמוד פה, מצאתם פסקה מ"ז,
מ"ז, בסדר? אורות התחייה.
הוא בעצם,
הוא מסביר פה למה יש חוצפה, למה חוצפה ישגה, למה יש כפירה.
כן, כתוב במסכת סוטה, בעקביתא דמשיחא, חוצפה ישגה.
כלומר, החוצפה היא תהיה גדולה. מה זה חוצפה?
מלכותא בלא תגה, כאילו מלכות בלא כתר,
שאומרת, עניים לא.
כאילו, זה בעצם הכפירה.
זאת אומרת, אנחנו נקבע את הערכים.
לא הדתיים יקבעו, לא הרבנים וזה.
האדם הוא חכם,
הוא יקבע מהעולם הערכים, נכון?
בג"ץ יקבע.
בסדר?
זה חלק מהתנועה של המודרנה.
היום הפוסט-מודרנה אומרת אין ערכים בכלל.
לא האדם יקבע ולא האל יקבע, אלא אין ערכים.
מה שאני רוצה, אני הולך עם האמת שלי. בסדר? אבל זה נושא לשיעור אחר.
בכל מקרה, אומר הרב למה התעורר כל הציורי כפירה, למה התעוררו?
מפני שהציור של גדולת האור האלוהי הוא גדול מאוד בפנימיות הנשמות של דור האחרון,
של עקבא דמשיחא,
במידה כזו שאין להם עדיין הסתגלות איך להנהיג את החיים הממשיים,
פי גודל עליון כזה.
תוך כך באה הכפירה,
ואיתה הדלדול הרוחני הדומה לחורבן
שאנו רואים בדורנו.
כלומר,
זה לא ההסבר הרגיל שזה בא בגלל רגליים רצות להרה,
בגלל יצר הרע, נכון? בגלל תאוות.
זה לא תאיבס, מה שנקרא, אלא
נשמות גבוהות.
כשהן פוגשות מענה מצומצם.
ברוך השם, מאז הרב קוק,
אז עברו מאה שנה או יותר,
וכבר המענה הוא בכלל לא מצומצם.
ברוך השם, היום יש מזון רוחני לנשמות
מדעיות, ביקורתיות, שואפות צדק וחסד,
וחושבות.
אבל הוא עסק בזה, אתם מבינים?
הוא עסק בזה.
אבל בגלל שהנשמות האלה גדלו,
הוא כותב פתאום בבת אחת
במאמר הדור,
והעולם
שבית המדרש הוא נשאר במדרגתו,
בדלת אמות של ההלכה, של הגלות, כאילו
עיסוק בעולם הנפש שלי,
בתיקון העולם הבא שלי, בדלת אמות של הלכה, וזהו.
ולא נתנו, בית המדרש הוא אמור לתת מענה
לשאלות המוסריות הכי גבוהות,
לשאלות הכלליות, שאלות לאומיות.
בסדר? מה שהיום בית המדרש עוסק בו, אבל אז זה לא היה.
התורה הצטמצמה בגלות,
מטבע הדברים, לא עסקו בזה.
אמרתי לכם, מכל מיני סיבות.
אז בגלל שהנשמות הן גבוהות והמענה הוא מצומצם,
מה זה גורם?
זה גורם
לזה שמחפשים כלים אחרים.
הכלי הוא מצומצם בשביל האור.
הם מחפשים כלים אחרים.
אז אנשים נטו לקומוניזם, זה נראה להם כמו
מלכות עולם בתיקון עולם במלכות סטלין, נכון?
הם אומרים שבקרמלין שם אפשר היה לעשות שטיבל, שטיבל,
שטיבלך.
כל רגע מתחיל מינכה.
הבעיה שהם לא יתפללו שם מנחה, כי הם עברו אותה
בצד השני של הרחוב.
הבנתם?
יהיו הרבה יהודים שם.
זה נראה להם כמו איזה חזון חדש.
תסתכלו את הקיבוצים,
נכון? תנועת הקיבוצים.
זה הרבה כאלה עולים מרוסיה, וזה נראה להם כאילו הרעיון הקומוניסטי הזה הוא מלהיב,
וחיים בקהילה,
והיהדות זה כזה,
זה באמת, זה.
נראה להם,
כן, זרקו את השטריימל באוניית מעפילים,
נכון?
אז זה מסובך.
וגם חלק מהדברים, אגב, בצדק, זאת אומרת,
היו רבנים שעלו, כשהתחילו העליות,
אז הם אמרו לא לעלות לארץ,
לא, מה נעשה בארץ?
כן, אין ישיבות,
אין פרנסה, יש ערבים, נכון?
מסובך, מה?
בוא תשאר ברוסיה,
תשאר ברוסיה, תלמע, יש פה עשרות אלפי גאונים.
ככה אמר אחד האדמו"רים
של חב"ד לרב קוק כשהוא פגש אותו,
רבי אריאץ.
אז אהההה..
אנחנו רואים היום את החבר'ה פה במחלקה הרוסית, ראיתם אותם פעם?
ראית? יש לך אחד בחדר?
הם לא בדיוק עשרות אלפי גאונים, נכון?
נכון?
הם בקושי יודעים מה זה סידור.
מה?
הם באים, מחקו אותם לגמרי, הקומוניסטים.
בכל מקרה, אז עכשיו,
תארו לכם חלוץ שהוא מרגיש התעוררות של רגשות לאומיים,
רוצה לעלות לארץ,
יילחם למען האומה שלו, להקים בית לאומי, נכון?
בארץ ישראל,
והרב של הקהילה אומר, אל תעלו לארץ.
אז מה אתה מרגיש?
אין לי שום
קשר לדבר הזה בכלל.
לא, זה כוח טבעי אלוהי,
כי טבעיות שהאלוהי, כל השם מתגלה דרכה.
אז
זה כפרו.
זו אחת הסיבות לכפירה. כי היהדות מצטיירת בצורה מצומצמת, לא אידיאליסטית.
ברוך השם, זה לא ככה היום.
רואים את זה במלחמה האחרונה מאוד.
תורת ארץ ישראל היא זאת שהיא מובילה,
הולכת הרבה לפני המחנה, לפני כולם.
כל מיני ביטויים של חולשה וכל מיני ביטויים של זה.
פה אתה פוגש גודל, אתה פוגש
ערכים, אתה פוגש ערכים יציבים, אתה פוגש.
אבל אז זה ככה היה נראה כזה, אתה רוצה להיות אידיאליסט,
אז אתה לא תמצא את זה עם ה...
תלך עם איזה כמה ירקות כאלה, נכון? לולב כזה.
ככה אנשים חשבו, זה לא אידיאליזם.
זה לא נכון, זה שיא האידיאליזם.
אבל זה צריך בשביל זה להסביר את זה.
מה האידיאל פה? להאיר את תור השם בכל קצוות המציאות?
מה הפעולה הרוחנית שאתה עושה?
משפיע דעת לכל ה... צריך לקרוא על זה.
צריך ללמוד על זה, צריך להסביר את זה, זה לא ייכנס לזה עכשיו לכוונות הלולב.
זה נושאים מאוד עמוקים, זה נושא לשיעור אחר.
אבל צריך לדעת את זה בעצמך, צריך ללמוד אמונה בשביל זה. אתם מבינים פה את הציור של הרב?
בסדר?
ממה נגרמה הכפירה?
הכפירה זה בגלל שהיהדות בגלות מאוד הצטמצמה.
והאור,
כלומר השאיפה לאידיאלים,
היא פתאום הופיעה.
והשאיפה להבין, לדעת את הטעמים של
כל דבר, היא הופיעה.
וגם כל מיני תנועות שנראות כמו תיקון עולם, ומוסר, ופסיכולוגיה, וכל מיני כאילו דברים שלא היו, שהעולם לא חשב, כי הכנסייה חנקה את כולם.
עד ה... נכון, אנחנו מדברים פה אחרי ה...
תעופת הרנסאנס, המהפכה הצרפתית, פתאום התחילה תנועת ההשכלה, נכון?
אנשים התחילו לחקור, ולחשוב, וליצור, וזה נראה כזה תקוע עדיין.
זה לא רלוונטי זה נראה, זה אנשים קפואים.
אבל החידוש פה של הרב קוק
זה שהכפירה היא לא מתוך קטנות,
אלא מתוך גדלות
של ה...
בואו נקרא את זה ביחד. לפני שהציור של גדולת ההורה האלוהי הוא גדול מאוד בפנימיות הנשמות, יש נשמות גדולות
של דור אחרון של עקבתא דמשיחא, זה התקופה לפני ביאת המשיח,
וכבר העקב, העקב זה הסוף, זה הסוף של הגלות.
במידה כזו, ככה מסביר אור החיים הקדוש, במידה כזו שאין להם עדיין הסתגלות,
איך להנהיג את החיים הממשיים.
כלומר, יש אור גדול,
ואין לזה עדיין הדרכות מתוך בית המדרש,
על פי גודל עליון כזה, מתוך כך באה הכפירה. זאת אומרת, אז אני עוזב את בית המדרש.
ואיתה הדלדול הרוחני הדומה לחורבן.
אתה רואה היום כל מיני תופעות
שזרקו הכל, נכון? אז זה נראה נוראי.
אין שבת, אין כשרות, אין צניעות, אין כלום, נכון?
וחדירה של כל תרבות המערב ישר לווריד, דרך
כל הצינורות הטכנולוגיים האפשריים.
אתה רואה חורבן,
בסדר, מה השורש הזה?
מה הביא למצב הזה?
מה גרם לאנשים לכפור?
כי אתה,
בשביל להיות רופא של הדור,
בשביל לתקן, אתה חייב להבין את המחלה של הדור,
מה השורש שלה.
אתה רוצה להגיד זה יצר הרע,
זה תשובה.
אז אתה תתייחס לדור בדור קטן,
והוא סתם עסוק בתייבס, נכון? בתאוות, ותיתן לו כל מיני מוסר ברמה הנמוכה שלו.
הבעיה שזה לא נכון.
הדור הוא דור גדול.
אתה רואה אנשים כופרים, הרב קוק אומר.
אמר הדור, אמרתי לכם, הוא מאוד מקביל למאמר הזה.
הייתי יכול בשביל ללמד את הפסקה הזאת לעבור איתכם על כל מאמר הדור. הבעיה שזה היה לוקח עכשיו עשרים שיעורים.
אבל אז אני, אתה רואה אנשים בדורנו,
פעם בדורות קדמונים, אם בן אדם היה מחלל שבת,
הוא היה רשע מכף רגל ועד ראש כנראה, כאילו, כי הנה, הוא אהיה לשבור את הדבר הזה,
הוא מומר לעבירות בפרהסיה, אז הוא רשע גדול.
היום בדור שלנו אתה רואה אנשים שהם מצד אחד כופרים,
מצד שני,
הם לא רשעים,
הם מלא אידיאלים,
הם אנשים מדעיים, הם אנשים שמוכנים למסור את עצמם,
למסור את נפשם
למען כלל ישראל,
נכון?
מלחמה,
זה לא אנשים קטנים,
אז מה קרה?
אז תבין שלא הבנת נכון, בסדר?
הכפירה שלהם היא לא נובעת מקטנות, היא נובעת מגדלות.
יכול להיות שהנכדים שלהם כבר, הם יהיו ממש שקועים כבר
במרטפונים ותרבות האייסב, אייסב, נכון?
וכבר זה, הם כבר לא,
זה כבר גם לא אידיאלים יש פה, אבל, אבל,
וזה גם לא נכון.
זה גם לא נכון.
יש תופעות כאלה שכבר בן אדם הוא
חנוק לגמרי בכפירה.
אבל אתם רואים, או אנחנו רואים את זה, כולם אמרו,
דור הטיקטוק, דור הטיקטוק.
פתאום באה המלחמה הזאת וראית מה עם דור הטיקטוק הזה, גם כמו אריה,
להילחם עם אידיאלים, עם
גבורה שלא נראתה כדוגמתה.
אז גם,
בוא תבין שנשמות גבוהות בדור שלנו,
ותדבר איתם בגובה, תן להם מענה רוחני בהיר,
עמוק,
משנה סדורה, בצורה מוסברת,
יפה, מובנה,
מסודרת,
מהירה, עמוקה, בהירה.
ברור הנקודה הזאת?
בסדר? ברור, חבר'ה?
אז אני ממשיך.
אפשר לשאול שאלות, כן? זה לא דרשה של בית כנסת.
כן, רונן, אני צריך לשלם לך על השאלות שלך.
כמה אתה לוקח לכל שאלה, תגיד לי. טוב, אחרת תגיד לי, שלא נעכב פה את ה...
אבל,
יש המון שאלה, שבגלל שיש תיקון עולם, בגלל שהאנשיונות שלנו מוצאים כל פעם לעולם מחדש לתקן מס חדש, וחוזר סביב אורה,
בדור שם נשארו רק עד פה,
של האנשים הטובים שאז הגיעו לעולם.
זה לא נכון.
אם אתה מסתכל על נשמת הכלל,
יש מושג
שבואו ניקח מבט אחר.
אתה יודע מה? עזוב את הנשמות הפרטיות.
נסתכל על הדור בכללו.
אני חושב שהנשמות של הדור הן קשורות
לגובה של הדור.
הדור שלנו
הוא הדור עם הכי הרבה אור.
מבחינה נשמתית.
למה אני אומר את זה?
א', לא אני אומר את זה, אלא כותב את זה הרב קוק,
ולפניו, או במקביל אליו,
כתב את זה רבי צדוק הכהן מלובלין.
אנחנו דומים לננס על גבי ענק.
בגלל שכל דור,
עם המסירות נפש שלו, עם קיום המצוות שלו, עם לימוד התורה שלו,
הוא מוסיף אור לנשמת האומה.
אז נמצא שהדור הכי מאוחר, שזה אנחנו כרגע,
אנחנו כבר,
כל המסירות נפש והמצוות והלימוד והתפילות של כל הדורות,
הם
לא הלכו לאיבוד,
הם מאירים בנו ברמה של נשמת הכלל,
אתה מבין?
זה דור מאוד גדול.
יכול להיות שמבחינת פרטים,
אנחנו רחוקים ממתן תורה, שירידת הדורות,
מבחינת הכוח של הכלל, ואז אתה גם צודק במה שאתה אומר אולי,
לא יודע,
צריך עיון.
אבל מבחינת הכוח של הכלל,
אז זה אור מאוד מאוד גדול, בסדר?
צריך להתרכז. ולכן,
הדור הוא בכללו גדול.
אתה רואה את זה, איפה אתה רואה את זה הכי הרבה?
אתה יודע?
במכון מאיר.
הכי הרבה אתה רואה את זה.
למה?
כי אתה רואה בן אדם שהיה שקוע בתרבות עשיו, נכון?
תרבות המערב,
נכון?
היה שקוע בכל הקליפות של כל העולם. בא לפה,
לומד, אחרי כמה שבועות כבר שהוא לומד,
כבר מתקלפת ממנו התחפושת של עשיו, נכון?
הקליפה החיצונית הזאת,
ואתה רואה פה נשמה מאוד אידיאליסטית.
אתה רואה פה שהוא מצא את עצמו,
ושהוא פתאום,
בגלל שהוא מקבל מזון שמתאים לגובה הנשמתי שלו,
ולא חונק את הגובה הנשמתי שלו ומצביע אותו בחומץ,
נכון?
של עשיו,
אלא
פתאום הוא,
הנשמה שלו מתחילה לזהור,
ואתה רואה כמה אידיאלים יש בו, וכמה
הוא אדם כללי,
ומוסרי,
וערכי. איפה זה היה עד עכשיו הנשמה?
איפה היא הייתה?
אה?
היא כל הזמן הייתה.
פשוט היא הייתה חנוכה.
כאילו גנבו אותה.
גנבו אותה כל ההשפעות הזרות.
עשקו אותה.
כמו שאתה רוצה להזרים מים בירושלים לבאר שבע.
ובדרך באים הבדואים,
אחד מושך צינור לכפר שלו לפה,
אחד לכפר שלו לפה,
בסוף מגיע איזה
טיפה אחת מגיעה לבאר שבע, נכון? אז ככה גנבו את הנשמה הזאת.
היא הייתה אמורה לפעול בעולם,
היא הייתה אמורה להעיר,
וגנבו אותה לכל מיני מקומות לא טובים.
טוב, פתאום מה אתה עושה? מבצע טאח.
לוקח את כל הצינורות מהכפרים, נכון?
תקן את הצינור הזה לזה, פתאום מגיע כזה שטף לבאר שבע,
וואי וואי וואי, אה?
הבנת את המשל?
שגנבו אותנו.
אז זה הדור.
אז כל הדור, מה שאתה רואה פה, ואתה
תהיה פה מספיק זמן, אתה תפגוש פה מספיק סיפורי תשובה, זה מדהים פה.
אני מלמד פה כבר קרוב ל-16 שנה.
זה מדהים.
הרב קוק כותב שהחיזיון התשובה זה
זה החזיון הכי מרהיב במציאות,
תהליך התשובה.
זה באמת חזיון מרהיב,
משהו אדיר.
אז זה מיקרוקוסמוס של כל הדור.
זה יקרה בעוד כמה שנים לכולם.
לא יודע, כמה שנים, אני מקווה שמעט.
אבל זה יקרה לכולם.
כולם פתאום ימצאו את עצמם,
את זהותם,
את ה...
ינהרו על השם ועל טובו, נכון?
יהיה להם עלבון כזה, הוא אומר, למה הסתרתם את כל ה...
המתיקות הזאת מאיתנו.
למה הסתרתם את כל התורה הזאת מאיתנו?
טוב, אז ניתן להם לקרוא את הפסקה הזאת, למה הסתרנו. לא הסתרנו.
דבר עם אבא של סבא שלך או סבא שלך,
תשאל אותו קושיות, לא עלינו הקושיות, בסדר?
אבל כן, על בית המדרש החובה לתת מענים גבוהים,
ללמוד אמונה בעמקות,
לפתח משנה רוחנית סדורה,
שמתייחסת לכל צדדי החיים, לא מצומצמת כזאת בצורה גלותית מפוחדת, דלת דמות של הלכה,
לא נותנת מענה לשום צד של סד של החיים.
החיים הלאומיים חייבים לפרוח,
הם צריכים מענה גבוה,
צריך לתת מענה מתוך בית המדרש להנהגה,
לצבא,
לאומנות, לתרבות, לחקלאות, לכלכלה, לכל מערכות החיים הכלליות,
של האומה, אתה מבין?
אם זה לא, זה כאילו נראה לך,
בוא,
היהדות זה,
נקרא לך חוט בציצית,
אז אם היא פסולה או לא פסולה, אם נראה לך שזה היהדות, אז זה באמת לא כל כך מושך.
את האמת.
אבל הבעיה שזה לא, לא הבעיה, הברכה שזה לא ככה באמת,
פשוט זה הצטייר לאנשים ככה.
והם רצו דברים יותר גבוהים,
מוסריים, ערכיים,
תיקוניים כאלה.
בסדר?
יפה. תודה.
כן. מה השם?
קובי. קובי, כן.
אולי כבר ענית על זה פשוט רלוונטי.
כשהרב כותב את זה, הוא כותב את זה בקונטקסט של הדור שהוא חווה.
כן. לא עניתי על זה. אוקיי, כן. נכון.
אז אם עכשיו אנחנו בדור אחר,
שעברו כבר כמה שנים, שלוש מאות דורות,
שכבר גם עשו על הקילונים של היום שהם כאילו ברמה של קילון
הרבות שנשבו, שהם גדלו לתוך פרנטינוס הזה,
וכל החברים שמעצבים את זה, שבחיים לא היו בכותל, אלא כשהיו בהשפעה או דברים כאלה.
ואיך היה למה הרב היה מגיע את הרב תוספות או דברים כאלה?
אותו דבר.
אותו דבר? כן.
כי מאמר הדור, הפסקה הזאת היא מאוד מקבילה למאמר הדור, זה לא מאמר לדור של הרב קוק, זה מאמר הדורות.
זה מאמר ה... ביאת המשיח.
זה נשמות גבוהות.
פשוט החברים שלך הם באמת במצב יותר
לא יודע אם יותר קשה או יותר קל, במידה מסוימת.
יש לי חבר שבחיים עכשיו אמרנו צבאים.
כן. כאילו, אני ניסיתי לשכנע אותו, אבל הוא לא רצה.
כן, הם, כן, שמנתה, ויתא כסיתא כזה, יש ירידה.
שלוש דורות לפני ביאת המשיח.
יש התעבות של החומריות וריחוק, ואנשים הם לא מכירים את אברהם אבינו, לא יודעים מי זה בכלל.
או גם יודעים, זה לא אומר להם שום דבר, כן? מכירים את זה בצורה מאוד...
בעצם. לא מושכת.
לא מישהו שאני רוצה להידמות אליו, אבל זה סתם.
אז זה בעיה, אז צריך, אדרבה, אז הוא אומר פה מה הפתרון,
אבל במידה מסוימת זה אותו רעיון,
כי החברים שלך מהצוות זה אנשים אידיאליסטים,
אחרת הם לא היו בצוות שלך.
אנשים שמוכנים למסור את הנפש,
אנשים שעושים, איזה צוות היית איתם?
איזה צנחנים?
צנחנים? אז זה לא אנשים קטנים.
אנשים פיקחים, צודק, אינטליגנטים, מדעיים.
רובם, מוסריים,
יכול להיות שהם שקועים בכל המחלות של תרבות המערב, כי לא לימדו אותם וכו'.
אבל אם הם היו מקבלים מענה,
וגם אם הלב שלהם צריך מצבי חיים כאלה שהלב פתוח,
דווקא אחרי מלחמה,
תוך כדי מלחמה אנשים כן שואלים את עצמם שאלות קיומיות.
מה תפקיד חיי? מה אני עושה פה? מה זה? מלחמה זה מביא הרבה בעלי תשובה, אתה יודע. כי אנשים פתאום במלחמה הם שואלים
שאלות אמיתיות,
פעם ראשונה הם במצבי חיים כאלה שזה גורמים להם לחשוב.
אדם יכול כזה לדרום במנהר של תאוות והנאות כל החיים ולא הולכים לב לשום דבר, נכון?
אז אם יש מצבי חיים כאלה שבן אדם כן מוכן לשמוע ויש גם
מסגרת או אדם שיכול לענות לו תשובות אמיתיות וטובות,
אז אם הלב פתוח,
אז דברים עליונים יכולים לקרות, נכון?
יכול לשוב בתשובה וכו'.
זה מאמר הדורות, מאמר הדורות, בסדר? הפסקה שלנו זה לא פסקה לדור של הרב קוק,
היא מאוד רלוונטית לדורנו, מאוד, בסדר?
עוד פעם אמרתי, בגלל זה תראה את מכון מאיר.
מכון מאיר, אתה רואה את זה כל הזמן, בסדר?
יש פה אנשים שרק לפני רגע היו שקועים ברפש של הרפש.
ובאים לפה, והופ,
בכלל, זה לא אנשים רפש, זה פשוט הנשמה שלהם מאוד מאוד גבוהה,
אתה שקועה בבוץ. עכשיו, מתנקה,
מתנקה מהבוץ, ומה קורה?
פתאום אתה פוגש,
הבן אדם פוגש את השליחות שלו בעולם, בסדר?
יפה.
אז בואו נראה את המשך הפסקה,
אבל דרך הרפואה היא רק להרבות כלים.
מה זה להרבות כלים?
הרב מסביר.
הסברות ותוכניות,
המועילים לסלול דרכים בשביל הסתגלות מעשית,
על פי האורות היותר עליונות.
זאת אומרת, כלים זה להסביר,
להציג את היהדות, את התורה, בצורה עמוקה, מהירה, מתוקה,
לפי הגובה של הדור, בסדר?
שמביאים לשינוי, להסתגלות מעשית.
ומטעם זה באה גם כן הדרישה הגדולה לחירות הרוח ואימוץ הגוף,
כי רק רוח חזק ואמיץ וגוף בריא ואיתן יוכלו להכיל בתוכם בלי זעזוע את ההערות היותר עליונות
ולעמוד במעמד האיתניות הראוי לחיים פועלים מלאים עוז של יצירה
ולהמשיך אני אקרא סוף הפסקה ויחזור להמשיך מתוכן המשכות של אורחות חיים
מתוך צירוף פנימי שכל אלו ההכנות דרושות הן לתשובה שלמה ומלא תחר כותלנו.
אני מסביר.
אז דרך הרפואה אתה רוצה לעזור לדור זה להרבות כלים
להתמלות בהסברות
עמוקות של היהדות,
זה בא מתוך לימוד שלנו, אנחנו נלמד אמונה, אז אנחנו נדע מה ללמד, נדע איך להסביר.
הסברות ותוכניות המועילים לסול דרכים, לסול זה לסלול.
בשביל הסתגלות מעשית על פי ההורות היותר עליונות.
כלומר, מה זה הסתגלות מעשית?
שאדם יהיה לו, הוא יתחיל לקיים תורה ומצוות,
יתחיל זה יופיע בעולם המעשה, אבל
אבל לא בצורה מנותקת מרעיונות עליונים,
אלא על פי האורות היותר עליונות.
כלומר, הוא יקיים את היהדות המעשית
מתוך הבנה של העומק של הדברים.
כמו שפוגשים, נגיד, בספר הכוזרי,
כתבי הרב קוק,
כתבי המהר"ל מפרק וכולי.
מטעם זה באה גם כן הדרישה הגדולה לחירות הרוח ואימוץ הגוף.
אז מה הוא אומר?
עכשיו, בשביל
לקיים את היהדות בגדלות,
אתה צריך להיות אדם חירותי,
חירות הרוח.
לא להיות בפחד,
לא להיות
משועבד לשום תכתיבים,
אלא היהדות,
המכתב, מכתב אלוהים הוא חרוט על הלוחות, כתוב במדרש.
אל תקרא חרוט, אלא חירוט,
שאין לך בן חורין, אלא מי שעוסק בתורה.
התורה, היא מביאה את האדם לחירות נשמתית.
לחיות על פי
האלוהי שבקרבו.
לחיות על פי טבע נשמתו.
אבל,
אבל,
אם היהדות מופיעה בצורה מצומצמת, אז היא כובלת אותך,
ואתה מרגיש לא טוב.
לא.
אז צריך
חירות הרוח ואימוץ הגוף. מה זה אימוץ הגוף?
שיהיה גוף חזק.
או לא כזה נפשות מדולדלות, כמו בגלות כאלה מסכנות מדולדלות, אלא כמו החבר'ה שלך בסיירת שם,
חבר'ה רציניים, שריריים,
עבריים וזה,
חירותיים גם.
שווים בתשובה מתוך חירות רוחנית,
מתוך הזדהות, לא מתוך כפייה ולא מתוך
פחד חברתי כזה,
לא מתוך מצוות אנשים מלומדה, אלא מתוך שמזהים שזה התוכן האלוהי
שלמענו ירדה נשמתם לעולם.
אתה מבין? אתם מבינים? זו בחירה שיש בה הזדהות,
והיא גם מוציאה את האדם לחירות היהדות.
אז באה הדרישה הגדולה לחירות הרוח ואימוץ הגוף,
כי רק רוח חזק ואמיץ וגוף בריא ואיתן,
יוכלו להכיל בתוכם, בלי לזעזוע, את ההערות היותר עליונות.
זאת אומרת, בשביל לעסוק ביהדות בצורה עמוקה,
צריך כלים גדולים, כלים חזקים,
כלים בריאים.
וזה חלק מהתשובה, אנחנו נראה עוד פסקאות על זה בהמשך,
שגם בניין של הגוף,
בניין החומרי של האומה, של ארץ ישראל,
בניין החומרי של הגוף של האדם, זה שהוא עוסק בספורט,
זה שהוא בריא, אוכל בריא, זה שהוא
זה כל זה, זה כלים בריאים וטובים שהוא יוכל
להכיל את התורה יותר פנימית, יותר עמוקה, יותר רחבה.
כי גוף כזה,
או ארץ ענייה כזאת מדולדלת, או גוף כזה חלוש, וזה,
הוא לא יכול,
זה כלי רעוע, אתה לא יכול לשים בו אור גדול, כי הוא ישבור אותו.
אתה לא יכול ללמוד תורה בצורה פנימית
אם אין כלים לזה,
כלי זה קשור לכל המערכת הגופנית, הארצית,
בין, עוד פעם, בגוף האדם עצמו,
בין מבחינת מדינה שצריכה להיות מדינה עשירה,
חזקה, טכנולוגית, מפותחת.
לא,
צריכים לקבל בלי זעזוע את ההערות היותר עליונות
ולעמוד במעמד האיתניות הראוי לחיים פועלים מלאים עוז של יצירה.
אז מה זה לעמוד במעמד האיתניות? איתן זה חזק, זה מעמד חזק, אנחנו רוצים לשוב לנבואה, נכון?
אנחנו רוצים לשוב לחיים פועלים מלאים עוז של יצירה,
לשוב לכל הקומות שהיו פה לפני היציאה לגלות,
שהייתה פה נבואה וסנהדרין וכהונה ובית מקדש ומלך וכל זה,
זה דורש בניין של כלים חזקים,
לא מזדעזעים מהשליחות האלוהית.
לא שמסוגלים להופיע את שם השם בצורה שלמה, בצורה בריאה,
בצורה חיה.
ברוך השם, אנחנו בתהליך הזה.
ולהמשיך מתוכם המשכות של אורחות חיים,
מתוך צירוף פנימי. צירוף זה ניקיון, כן?
מעמרת השם צירופה.
זה נקיות, כאילו מתוך ניקיות פנימית, להמשיך מתוכן המשכות של אורחות חיים.
להאיר את האידיאלים האלוהיים בארץ,
מתוך נקיות, מתוך צירוף פנימי,
מתוך
אותנטיות כזאת,
כנות אמיתית,
הזדהות,
לא חיים שיש בהם חנופה ורשמיות מלאכותית כזאת,
אלא מתוך צירוף פנימי,
שכל אלו ההכנות דרושות הן לתשובה שלמה העומדת אחר כותלנו.
נמצא, תקשיבו טוב,
בזה אני אסיים,
כי החילונות,
אנחנו נראה גם פסקאות על זה פה באורות התחייה,
וגם,
גם
המאמר, הרב, יש לו מאמר שנקרא לתקופת המעבר.
היא סוג של, תסתכלו רגע עליהן, תסתכלו.
אתם רואים, היהדות כאילו הייתה מחוברת אלינו גב אל גב,
כמו אדם וחווה,
בתחילה הם היו גב אל גב, זה נקרא סוד הנסירה.
מה עשה? הקדוש ברוך הוא ניסר אותה.
טוב, זה הכפירה.
כאילו,
פתאום הדור יתרחק מהיהדות, בסדר?
אבל כל זה למה?
על מנת שהוא יהיה מחובר
פנים אל פנים.
כלומר, מתוך חירות, מתוך בחירה,
מתוך העמקה,
מתוך הזדהות,
מתוך שהדור גדל,
אבל הוא גם פוגש יהדות גדולה,
שהוא מרגיש,
התורה מבינה אותי יותר ממה שאני מבין את עצמי.
יש לי פה מענה לכל שאלות החיים,
יש לי פה המון מה ללמוד.
הוא לא מרגיש שזה נראה לו קטן ומכווץ.
יש פה מין תהליך כזה של נסירה על מנת שתהיה תשובה גדולה של הדור.
כי הדור הוא גדול,
ואיך שזה הופיע בגלות, זה הופיע בצורה שצמצמה אותו,
והייתה לו חיבור טבעי גב אל גב.
אדם וחווה הם לא היו מחוברים בגוף גב אל גב, אלא הכוונה שצד באישיות
של אדם הראשון היה בו גם את הצד הנקבי,
והיה צריך להפוך את זה, לחלק את זה לשני גופים.
ועכשיו זאת הפעם עצם העצמה ובשר מבשרי.
אז זאת יקרא אישה.
וזה מה שקורה עם התורה, עם החזרה בתשובה של הדור.
אבל כל התהליך הזה הוא פה,
הפירוד הזה הוא,
אנחנו רואים בעלי תשובה שחוזרים פה.
הם חירותיים,
הם בעצמם בחרו.
הוא יכל לעשות הכל בחיים.
הוא בחר ביהדות, החירות היותר גדולה.
הוא אומר,
וזאת הפעם עצם מעצמאי הוא בשר מבשרי,
זה מתוך גודל,
זה מיקרוקוסמוס של כל הדור, בסדר?
כל בעל תשובה כזה הוא ממשיך איתו הרבה נשמות
ואת התנועה הכללית הזאת של הדור.
עד כאן שאלות טענות מנות קושיות,
ברור העסק הזה, ברור הפסקה הזאת,
בסדר? ברור המהלך הזה, זה גודל של העולם,
וזה תגובות עמוקות.
לשאלות מהותיות.
טוב, ברוך ה' לעולם,
אמן ואמן חזקים וברוכים תהיו שבת שלום,
חג שבועות שמח,
::::::::::::::::::::::: ר ר ר ר
