טוב מוריי ורבותיי שיעור קצר קצר קצר
כהשלמה אז שלום לכולם אנחנו נמצאים בלימוד נוסף
בסדרת השיעורים יהדות ופוסט מודרניזם ומאחר ואנחנו לומדים ספר
של אחד ממוריי דוקטור דניאל שליט
והמחבר כמו שאומרים הוא חי ופעיל ברוך השם ובעקבות השיעורים יוצא לנו לדבר לא מעט ואנחנו דנים בדברים בסוגיות
פותחים אותן ועוד ועוד.
הנושא של הבינה המלאכותית שאנחנו מתעסקים בו הרבה הרבה בשיעורים האחרונים,
הוביל לשיחה מאוד מעניינת שהייתה לי עם דוקטור שליט,
ובשיחה הזאת
הוא התיישב בעקבות השיחה ובעקבות עוד כל מיני דברים שהוא קיבל,
והחליט לכתוב מאמר לא ארוך אבל מאוד מעניין על הבינה המלאכותית.
מה שאנחנו נראה עכשיו זה כמה קטעים קצרים מתוך המאמר,
לא מאמר ארוך,
אבל
דרך המאמר אני רוצה שניגע בנקודה שלדעתי מאירה את המצב הפוסט-מודרני שאנחנו חיים בו.
בסדר? וזה מתחבר גם באופן ישיר לחג מתן תורה שעומד בפתח.
אז אנחנו ניגע בזה לרגע.
מי שירצה כמובן, אני אשמח לשלוח לו את המאמר.
מאמר פתוח לכל הלומדים.
אז רגע אחד,
נסתכל רגע שייפתח.
הנה,
ככה, בינה מלאכותית.
אוקיי, אז נקודה ראשונה,
אם אתם זוכרים,
דיברנו כבר על מושג שחוזר אצל דניאל שליט הרבה מאוד, וזה מושג הרדוקציה.
הרדוקציה זה ההנמכה וההשטחה של הדבר הגבוה לדבר נמוך,
שזה בעצם אחת הבעיות של הזמן שאנחנו נמצאים בתוכו.
במקום להבין שיש מציאות נמוכה ויש מציאות גבוהה,
האדם אפשר להגיד שזה אחד מהפרויקטים של הנאורות.
עידן הנאורות וההשכלה שהתחיל לפני בערך 300 שנה
ושהחילוניות היא בעצם סוג של תוצר מאוחר של המצב הזה,
טענה שהכל ניתן להבין על ידי השכל.
ולכן גם מה שטוענים שיש באדם סוג של איכויות שהן מעל השכל,
מה שנקרא נשמה נפש,
כל הדבר הזה זה סוג של פיקציות וכל דבר אפשר לעשות לו רדוקציה לדבר אחר.
למה? כי השכל לא מסוגל לתפוס דברים נסתרים.
הוא חייב להבין הכל,
לשלוט בכל,
ודבר שהוא לא מבין מבחינתו לא קיים.
זה ממש כמו שבן אדם ינסה להסביר למישהו מה זה,
מה הטעם של צבע צהוב.
זה לא, אין אפשרות לטעום צבע צהוב, נכון?
אבל השכל מנסה כל דבר להכניס לתוך הקטגוריה של השכל.
גם דברים שהוא לא מסוגל להבין.
וזה בעצם מתכון בדוק לרדוקציה.
להנמיך דבר שהוא לפעמים גבוה מהשכל למשהו שהוא נמוך יותר.
כי זה יותר פשוט לעשות את זה, בסדר?
אז הבן אדם אומר, מה זה אהבה?
לא יודע מה זה אהבה,
אהבה זה משהו כזה ערטילאי, אי אפשר לתפוס את זה.
מה אני כן יכול להבין?
חומרים כימיים במוח? זה אני יכול להבין.
אז מה זה אהבה?
זה איקס חומרים במוח שנמצאים בווריאציה כזו או אחרת, ויוצרים תחושת אהבה. זה אהבה.
מה הבן אדם עשה? הוא שיקר? לא.
וזה קוראים לזה שקר עיתונאי,
שאתה מתאר בצורה מדויקת דבר שנמצא,
אבל אתה מתעלם ממשהו נוסף שנמצא,
ואתה לא מתאר אותו באותו זמן.
זאת אומרת,
יכול להיות ששקר עיתונאי זה לא מדויק בהקשר הזה,
אבל הכוונה, אתה מגדיר בצורה מאוד נכונה משהו,
אבל לא את כל המכלול.
הגדרת משהו אחד, אבל זה לא אומר שזה כל הסיפור.
זה אהבה?
עכשיו, למה זה חשוב כל העניין הזה?
כי בעצם מה שדניאל שלי טוען,
ואני מקדים בזה את המאוחר, שהעידן הפוסט-מודרני שאומר שאין אמת,
והכל נרטיבים,
והכל סיפורים שכל אחד מספר לעצמו,
מה שאיפשר את המצב הפוסט-מודרני זה רידוד של האמת
למציאות חומרית.
כי אם הכל בסוף זה סוג של חומר או סוג של דאטה,
אז כל אחד זה הסיפור שלו, מה זה משנה?
אין דבר יותר טוב ופחות טוב, הכל שייך לאותו שטח.
בואו נראה את זה בלשון שלו.
מה שנקרא בינה מלאכותית הוא שיאה המוחלט של הרדוקציה.
העמדת הגבוה על הנמוך.
העמדת המורכב על האלמנטרי.
האמירה אין הגבוה
אלא הנמוך,
עד כדי שלילת עצם הממדים גבוה-נמוך.
כן, כן, כן.
מה שנקרא בינה מלאכותית הוא שיאה מוחלט של הרדוקציה,
העמדת הגבוה על הנמוך,
העמדת המורכב על האלמנטרי.
האמירה אין הגבוה,
אלא הנמוך,
עד כדי שלילת עצם הממדים גבוה ונמוך.
הכוונה בהתחלה אתה אומר,
הגבוה זה בעצם הנמוך.
בסוף אתה אומר, מה זה גבוה ונמוך?
אין גבוה ונמוך.
כן, בדיוק.
כבר הפיזיקה המודרנית עסקה בזה,
ברדוקציה של האדם לחי.
של החי, לצומח.
של הצומח, לדומם.
של הדומם, למרכיביו.
של המולקולות, לאטומים.
של האטומים, לחלקיקים.
אבל, לא בפיזיקה אנו עוסקים כאן.
כי לפיזיקה היה נאמר כי אין כבוד, רספקט,
לחומר ולמציאותו.
הפיזיקה העיונית רצתה להבין את החומר,
איך הוא בנוי ורק אחר כך,
אם צריך, להשתמש בו כפיזיקה שימושית.
אבל המחשוב כלל אינו עוסק במציאות כפי שהיא,
הוא מנתח אותה רק מן הבחינה שניתן להשתלט עליה,
לערוך בה מניפולציות.
המרכיבים שהוא מבחין בה, הביטס,
כן-לא,
אינם מנסים להבין את המציאות המנותחת,
אלא רק את השימוש,
המניפולציה שניתן לעשות בהם.
כשאני אומר מניפולציה, אני לא מתכוון בהכרח למה שאנשים אומרים, מניפולציה, אני כאילו בא לעבוד עליך.
מניפולציה במובן של איך אני משתמש בדבר הזה לצורך אחר.
עיבוד.
אין לה מתכנת כאן שום כבוד לשום מציאות.
לא לאטומים, לא למולקולות, לא לאורגניזמים,
לא לתודעה, לא לאדם, לא למוסר, ובוודאי שאין לו אלוהים.
הרי כל אלה לא היו לדידו של הפוסט-מודרניזם,
אלא נרטיבים לשם השתלטות,
וקצת הקדמנו את המאוחר,
חלק מהתפיסה הפוסט-מודרנית בעצם אומרת שכל הרעיונות שהיו לאורך האנושות היו בעצם דרכים מתוחכמות של בני האדם להשתלט על אנשים אחרים.
לכן הם אומרים, הכל שטויות,
אל תנסו לספר לנו שיש אידיאולוגיות. זה לא אידיאולוגיות,
זה פשוט אמצעי מתוחכם להשתלט על בני אדם.
כן, זו התפיסה המרקסיסטית, בדיוק.
מכל ההשתלטויות, כן,
הבעיה היא רק שרדוקציה טוטאלית כזאת שאינה מכבדת את האובייקט שלה היא מתכון להרס,
לחורבן ולמוות.
כדי שנוכל להבין את ממדי ההרס עלינו לשחזר את הממדים של הקיום והחיים שנמחקו על ידי כל הרדוקציות שעד עתה,
עוד לפני המחשב.
טוב, כאן הוא הולך ומסביר את כל אחד מהשלבים
ואז הוא עובר לאדם.
האדם יעלה ויבוא.
האם האדם הוא רק תוספת שטח לקליפת המוח של החיה?
תוספת שאחראית לשרידה,
או שיש כאן משהו חדש? ומהו?
האדם מהו?
ונוסיף שמדובר בי הכותב
ובך הקורא,
אז לא רק מה, אלא מי אנחנו.
אפשר לנסות כל מיני ניסיונות.
חיה חושבת, חיה פוליטית, אריסטו,
מוסרית סוקרטס ואפלטון.
ראשית כל צריך להעמיק ולהתבונן מה אומרות כל המילים האלה.
מהי חשיבה?
מהם חיים פוליטיים?
מה? מהו מוסר?
וזה לא קל,
כי קיים כאן שוב הפיתוי לרדוקציה.
מחשבה אינה אלא
הקיום הפוליטי אינו אלא שרידה קיבוצית,
הממד המוסרי אינו אלא התנהגויות ששרדו ונשתמרו,
אין סוף לרדוקציות אפשריות של האדם.
כל אלה אינם אלא מהו האדם ולא מיהו.
אבל אני מציע כך,
נתחיל אפילו מן הרדוקציות.
ראשית, זוהי חיה זקופה,
האדם.
שנית, זוהי חיה מתלבשת.
שלישית, זוהי חיה יוצרת,
בכל שטח,
כבר ברמה הטכנית, האש והגלגל,
וכמו כן ברמת הדיבור,
בעל פה ובכתב,
בדמיון המיתי והאומנותי,
ולבסוף בשכל היוצר.
השכל עמל לראות מהי המציאות, מה יש.
אבל עתה,
מעבר לזה העפלה חדשה,
מה ראוי שיהיה?
זוהי רמת הראוי הנקראת מוסר,
העומדת מעבר לרמת היש, ושופטת אותה.
האם מה שיש הוא טוב?
רע כמה טוב וכמה רע מה בדיוק חלקי הטוב וחלקי הרע שבה
ומהו האני הזה שהוא תם חיינו ומאידך הוא מפיל אותנו לרדוף חוויות שלטון גאווה
עד לאבדון.
בגלל שהזמן שלנו תם והנושא לא תם ואנחנו עוד נמשיך לעסוק בו הנקודה שדניאל בעצם מבקש לפתוח אותנו כשאנחנו מדברים על בינה מלאכותית
ובמובן הזה אני לא רוצה להגיד שיש פה רק ביקורת קטלנית,
אלא קודם כל תשומת לב למה הבינה המלאכותית עושה.
מה היא גורמת לבני האדם.
היא גורמת לבני האדם לאבד את הקורדינטות
בין טכנולוגיה לבן אדם,
ולכן היא עושה רדוקציה לאנושי.
כשאתה שומע פודקאסט שנערך על ידי בינה מלאכותית,
זה נותן לך את האשליה שמדובר באנשים שבאמת
מתלהבים ממשהו
או מבקרים משהו, אבל לא מדובר לא בזה ולא בזה.
ואז בעצם נאבד את הייחודיות האנושית שהיא חד פעמית
והיא מגיעה מדבר שנמצא מעבר לכל טכנולוגי ולא תוכל לעולם לעשות לו רדוקציה.
לא תוכל לעשות רדוקציה לאהבה,
לא תוכל לעשות רדוקציה לאמונה,
לא תוכל לעשות רדוקציה לשום דבר שמבטא את האנושי.
ובמובן הזה אפשר להגיד שהבינה המלאכותית היא סוג של
יישום מאוד מאוד מתוחכם של אותו פרויקט של הנאורות.
הניסיון להכניס את הכל תחת השכל,
או הניסיון להכניס את הכל תחת דבר שנכנס לטכנולוגיה.
ואז אתה מאבד בעצם את הנשמה של הדבר.
והנשמה של הדבר היא דבר שתמיד יבוא מעבר.
ובזה אנחנו נחתום להפעם, שיהיה חג שבועות שמח,
בעזרת השם, בשורות טובות.
