טוב, חיי ורעיי, אנחנו היום צריכים לסיים את החבורה,
את הסדרה הקדושה
במגילת רות, נכון?
אז בואו נזכיר גם מה דיברנו בפעם הקודמת ונתקדם. בפעם הקודמת ראינו שבועז לוקח אחריות על רות,
הוא מקבל את הבקשה שלה,
עושה לה כתר שעורים,
שם לה על הראש,
אבל הוא אומר לה, תראי,
כי יש שתי בעיות.
בעיה ראשונה שיש מישהו קרוב ממני בסדר ה... בסדר האיבום.
ובעיה שנייה שאני לא יודע אם אני בכלל יכול להתחתן איתך, כי צריך לברר את הסוגיה הזאת. בעצם אולי כנראה פעם ראשונה שמגיעה
נערה מואבייה להתגייר, נכון?
אז את הפסוקים על זה ראינו, נכון? עם הגואל? ראינו אותם?
לא ראינו?
אז בסדר, פרק ד', בואו נקרא את פרק ד'.
ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר אשר דיבר בועז
ויאמר סורה שבה פפלוני אלמוני ביעשר וישב
וייקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו ויאמר לגואל חלקת השדה אשר להכין לאלימלך
מכרה נעמי השבה משדה מואב
משדה מואב אני אמרתי אגלה אוזנך לאמור כן נגד היושבים ונגד זקני עמי אם תגאל גאל ואם לא יגאל אגידה לי ואדעה כי אין זולתך לגאול ואנוכי אחריך ויאמר אנוכי אגאל
כלומר, בעצם על מה מדובר פה?
מה העסקה?
העסקה היא על השדה.
עכשיו, למה זה מאוד מאוד חשוב? כי אמרנו שבועז אומר לנעמי, לרות, תקשיבי, אני בכל מקרה,
אני בכל מקרה אקח עלייך אחריות.
אני רוצה להתחתן איתך, אני לא יודע אם זה אפשר, אבל גם אם אני לא אתחתן איתך,
אני אקנה אותך לשפחה.
בעצם, כאילו, לקנות לשפחה זה להסדיר את המעמד. כרגע, רות, אין לה מעמד.
אף אחד לא לוקח עליה אחריות. ברגע שבועז יקנה אותה לשפחה,
אפשר גם להסדיר את המעמד שלה.
היא תוכל להתגייר,
שפחה חייבת למצוא כאישה וגם היא תוכל להתגייר,
תוכל להתחתן עם גר מואבי אחר, לא יכול להתחתן עם בועז,
היא יכולה להתחתן עם גר מואבי אחר.
קודם כל נדאג לה.
תדעי לך שחוץ מזה,
אני גם מתכוון לנסות להתחתן איתך, לברר אם זה אפשרי,
את הייבום הזה.
ויאמר בועז לגואל, תקשיב, ביום כמותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואבייה אשת המת, קנית להקים שם המת על נחלתו.
כלומר, הוא אומר לו, תקשיב, זה לא עובד ככה.
אתה קונה את השדה.
קונים, הרי נכון, עבדים הוגשו לקרקעות.
אתה יכול לקנות עבד על גבי קרקע.
אתה קונה את הקרקע,
על גבי הקרקע יש לנו את רות המואבייה, אתה קונה אותה.
אבל זה לא ייגמר בזה שהיא רק תהיה שפחה, אלא אתה קונה אותה לקחת אחריות.
צריך לבדוק אם תוכל להתחתן איתה.
יש פה קריא וקטיב, קנית קניתי, כאילו בועז אומר, הלוואי שתסרב ואני אוכל לעשות את הדבר הזה. אני חייב להציע לך את זה,
כי אם אנחנו הולכים על קטע של ייבום, אז הוא קודם לו בייבום.
ויאמר הגואל, לא אוכל לגאול
לי פן אשחית את נחלתי.
גאה לך אתה את גאולתי, כי לא אוכל לגאול.
הנה האדם מודה,
אני לא יכול להיות גואל.
למה?
כי הוא טוב.
הוא רוצה שהכול יהיה חלק.
הכל יהיה גלאט,
בלי ספקות, בלי מורכבויות.
וכנראה בשביל הגאולה צריך להיכנס לכל מיני מורכבויות.
זה לא, אף פעם לא הולך עליו. תמיד יש מורכבויות,
תמיד צריך לקבל החלטות קשות,
תמיד יש מחיר לכל דבר. הוא לא רוצה, הוא רוצה שהכול יהיה זה, ולכן,
מי טוב, הוא יידרדר לפלוני אלמוני. מפלוני אלמוני הוא מידרדר לאחד שאומר,
אני לא יכול להיות גואל. הסבא היה יכול להיות הסבא של מלך המשיח,
במקום זה הוא מיוחק.
יפה.
ואז המגילה עוברת לתאר את הסיטואציה הבאה, וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה, לקיים כל דבר שעל אף איש נעלו ונתן לרעהו, וזאת התעודה בישראל.
יפה. ויאמר הגואל לבועז, קנה לך וישלוף נעלו.
הגואל שולף את הנעל,
עושה קניין עם בועז, ומעביר לבועז
את הזכות להיות הגואל הוא ולקנות את השדה.
יפה.
ויאמר בועז לזקנים וכל העם, תראו את הפסוקים כאן, עדים אתם היום,
כי קניתי את כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לחיידו במחלון מיד נעמי זה קניין אחד קניתי את השדות
וקניתי גם את רות כל מה שעל השדה ועליה זה קניין אחד אז זה פסוק אחד עדים
קניין שני וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי לאישה להקים שם אמת על נחלתו ולא יכרת שם אמת ממחיו ומשאר מקומו עדים אתם היום זה עוד עדות
על משהו שני שתי עדויות יש פה עדות אחת על השדה בכל מקרה אני קונה אותה לוקח עליה אחריות
עדות שנייה, אני רוצה לקנות אותה לאישה, אבל
כדי לקנות אותה לאישה, אנחנו צריכים לברר את הסוגיה.
הבעיה הראשונה נפתרה כי הגואל הראשון לא רוצה להיות חלק מהסיפור, אז הנה הוא יצא.
מה אם הבעיה השנייה?
וכאן אנחנו צריכים
להיכנס פה לעניינים היום,
ולנסות להבין את הדרשה של בועז. אני עושה כאן איזה הקדמה, בסדר?
מה?
אתה יכול לזרום, אתה יכול גם לצאת איך שבא לך, חופש, חופש, חופש, חופש, מכון מאיר זה חופש, חירות.
טוב,
תראו אנחנו היום רחוקים מאוד מהאופן שבו הם למדו תורה,
איך הם למדו תורה,
הייתה מגיעה איזושהי בעיה או סוגיה כלשהי,
היה צריך לפסוק בה,
היו הולכים לפסוקים,
זה תורה שבעל פה, הולכים לפסוקים,
בודקים האם יש מענה בפסוקים ומתחילים להפריד על פסוקים את הכלים שמשה רבנו נתן לנו מהר סיני שאלה י"ג מידות
שהתורה נדרשת ובודקים האם אני יכול ללמוד בקל וחומר בגזירה שווה בכל הכלים שיש בעניין אב וכולי וכולי בסדר?
אתה מחפש מענה בפסוקים אתה בודק האם הפסוקים רומזים על איזה משהו
עושים כאן איזה זה ואז מהמקום הזה אתה עושה דרשה דרשה תוקף שלה הוא מדאורייתא
זאת אומרת זו ההלכה
אנחנו איבדנו,
מאז שאין סנהדרין,
איבדנו את היכולת לדרוש את הפסוקים.
אבל בעצם ככה, זה הלימוד תורה.
אז עכשיו בועז,
הוא רוצה לברר את הסוגיה האם מותר לגייר נערה מואבייה.
עד היום, כנראה, הסוגיה בכלל לא באה לפתחנו.
למה שאיזה מואבי או מואבייה ירצו להתגייר? מה זה?
במיוחד שעם ישראל שונא את המואבים מאז הסיפור שהם החטיאו אותנו בפרשת בלק.
ובמיוחד שלא מזמן, לפני מגילת רות, אהוד בן גרה הרג את עגליון מלך מואב.
אז כאילו, כנראה לא היה. פתאום הגיעה איזה נערה מואבייה,
והיא קשורה וכל זה, ובועז רוצה לבדוק את האפשרות האם ניתן, לא לגייר אותה, אלא להתחתן איתה.
לגייר הם יכולים בכל מקרה, אבל אם הוא יכול להתחתן איתה, אז הוא רוצה לברר את הסוגיה.
לאן נלך, אומר בועז? נלך לפסוקים.
אז בואו ננסה להיכנס לבית המדרש של בועז
ולשחזור של הדרשות שלו.
אנחנו יודעים,
בוא נגיד ככה, יש לנו נקודת פתיחה ונקודת סיום.
נקודת הפתיחה היא מאוד מאוד ברורה ומוחלטת, ולכאורה אין מה לזוז כאן ימינה ושמאלה.
התורה אומרת, בפרשת כי תצא,
אומרת לנו התורה: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל אדוני עד עולם".
גם דור עשירים לא יבוא להם בקהל אדוני עד עולם.
נגמר הסיפור.
מה יש פה לדון?
אין מה לדון.
התורה אומרת דברים ברורים.
זהו.
פעם אחת. פעם שנייה, אנחנו מכירים את ה...
בסוף בועז דרש
המוני ולא המונית, מאווי ולא מואבייה.
זו דרשה מוזרה ביותר.
אין שום מקור בתורה שהתורה מחלקת,
כשכותבת איזה, מחלקת בין גברים לנשים. כשכתוב עמלקי הכוונה
גברים ונשים.
כשכתוב מצרי הכוונה גברים ונשים.
אז הדרשה גם בקצה שלה היא מאוד מאוד מוזרה.
טוב,
בכל אופן יש כאן דרשה.
בואו ננסה להיכנס לבית המדרש של בועז ולהבין
מה גרם לו
לדרוש את הפסוקים באופן שבו הוא דרש.
רבותיי, הפסוקים האלו שאנחנו קוראים בדברים פרק כ"ג הם מאוד מוזרים.
בועז קורא אותם ואומר, אני לא מבין מה כתוב כאן בכלל.
לא מצליח להבין.
אין לזה שום היגיון.
בואו תראו למה.
אני אקרא את הפסוקים.
לא יבוא עמוני ומביא בקהל אדוני גם דור עשירי ולבוא אליהם בקהל אדוני עד עולם. על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים, בדרך ומצאתכם ממצרים.
באשר שכר עליך את בלעם בן מאור ופתור הריים לאריים לקה ללקה,
ולא אבה אדוני אלוהיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך אדוני אלוהיך לך את הקרעה לברכה, כי עמך אדוני אלוהיך לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם. יש פה כמעט שמונה פסוקים על עמון ומואב.
לא תתעב אדומי
כי אחיך הוא.
לא תתעב מצרי, כי גר היית בארצו. בנים אשר יוולדו להם דור שלישי, יבוא להם בקהל אדוניים.
פשוט.
עובד את הפסוקים, לא מאמין.
המצרים,
בוא נתחיל לפרק פה את האירוע לגורמים.
המצרים שזרקו אותנו ליאור ושיאבדו אותנו,
הכל בסדר, לא תתעב מצרי, דור שלישי יכולים להתחתן עם מצרים.
נכון?
המואבים, שבסך הכל היו אנשים לא נחמדים, זה הכל. הם לא קידמו אותנו בלחם ובמים, התורה נכנסת בהם.
אסור עד עולם וגם אל תדרוש לעולם יותר אותם.
זה לא מסתדר, הפרופוציות פה לא הגיוניות.
בסדר? לא הגיוניות.
משהו כאן לא מובן.
אבל יש משהו עוד יותר חמור שלא מובן.
מה?
יש פה פיצול לא ברור בין מואב לבין אדום.
הרי מה הסיבה שהתורה אומרת
שאסור להתחתן עם מואב?
על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים.
יפה, יפה. אז בוא נבדוק מי לא קידם בלחם ובמים.
לא, עזרא, תמחק את המדרשים רגע.
פשט, עכשיו אנחנו בפשט, לומדים פשוטו של מקרא, כמה אני אתחנן לפניכם.
אתם רוצים את המדרש ואז אתם לא מבינים את הפסוקים.
אני הולך רגע לתחילת חומש דברים.
כתוב בשתי מקומות.
בשני מקומות.
גם בדברים וגם בחוקת.
כתוב כך.
האמת, בואו נראה את זה בזה.
כאן זה טיפה יותר ארוך, בואו נראה את זה בחוקת,
בסדר?
תקנו בבקשה ספר במדבר,
בפרשת חוקת,
מה כתוב שם?
כתוב כך
עם ישראל מגיעים, מתחילים תנועה,
ואז כתוב: "וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך מאדום".
כמו אמר אחיך ישראל, אתה ידעת את כל התלה אשר מצעטנו.
וירדו אבותינו מצרים ובנשא במצרים ימים רבים וירא לו למצרים ולאבותינו ונצעק אל אדוני וישמע קולנו וישלח מלאך ויוצאנו וכו' הנה אנחנו בקדש של קצה גבולך נעברה נא בארצך לא נעבור בשדה ובחרב לא נשתמא באר דרך המלך נלך לא נטי ימין ושמאל עד אשר נעבור גבולך
ויאמר אליו אדום לא תעבור בי, פן בחרב אצא לקלטיך ויאמרו אליו ישראל במסילה נועלה הולכים ישר, לא הולכים לאיזשהו מקום אם אימך נשתה עני ומקנע נתתי מכרם ווין ווין סיטואשן רק אין דבר ברגלי יעבורה ויאמרו לא תעבור ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה וימאן אדום נתון את ישראל לעבור בגאולו ואת ישראל מעליו אז מי הגיבור של הסיפור?
אדום לא מואב נכון?
אנחנו מבינים שגם מואב היה בסיפור הזה, כי הרי,
אין פה מפה, אבל תדמיינו את המפה,
עם ישראל נמצאים בעצם בלשון הדרומית של ים המלח.
הם מבקשים מאדום ומואב, תנו לנו לעבור דרככם על ציר החוף,
ונוכל להיכנס לארץ ישראל בלשון הצפונית של ים המלח.
אדום ומואב, שניהם מסרבים,
בסדר? אבל ראש המסרבים זה אדום, כי הוא ראשון בגבול,
ולכן ישראל צריכים לעלות את במת ההר ולהקיף.
אז כנראה גם מואב סירבו, כלומר לא כנראה, זה כתוב
שגם מואב סירבו בספר דברים, זה כתוב, נכון? שם משה רבנו אומר,
בנפן ונעבור,
בהתחלה הוא מדבר על הר שעיר,
שעיר זה בני עשיו,
ואז בנפן ונעבור דרך מדבר מואב, ויאמר ה' אל תעצר את מואב עד פגעו במלחמה, כי לא ייתן לך ירושה,
וכולי וכולי, ואנחנו מבינים
שגם אנשי מואב סירבו, כן?
גם אנשי מואב וזה, ועכשיו עמון בכלל לא כתוב שהם סירבו.
הוא כתוב מעט מאוד.
אז איך יכול להיות שאדום הוא זה שמתואר בפרשת חוקת בתור הסרבן הראשי,
וכשמגיעים לכי תצא, אז שם אומרים לו, לא, המון במואב זה מלחמת חורמה.
אדום הוא נחמד,
לא תטעב אדומי. אבל אם אתה, אם הסיבה היא, מה שכתוב, מה,
לא יבוא המוני וכו', על דבר שלו, כי יבואו אתכם בלחם ובמים,
אז למה אדום לא?
היה צריך להיות כתוב פה, לא יבוא אדומי ומואבי,
בי קל אדוני על דבר שלא קידמו אתכם בלחם ובמים. והאדום ראשון.
אבל התורה כותבת, לא תתעייבדו מי כי הכי חהו.
כל הקושיות האלו, בועז מקשה.
הוא אומר, אני לא מבין את הפסוקים האלה.
אני לא מבין את הסיבה.
אני לא מבין את הסיבה.
אוקיי, הם לא היו נכבדים ולא קידמו אותנו בלחם ובמים.
בשביל זה להיכנס בהם?
וגם לגבי הסיבה, אני לא מבין את החלוקה.
אם זו הסיבה, אז למה האדום לא?
למה האדום לא? ואם כן,
למה אדום לא תטייב אדומיקי הכי חרור? כי למרות שהוא סירב לנו,
והעמון ומואב,
שגם סירבו כנראה,
רק זה לא כתוב במפורש,
נכנסים בהם ב-250 קמ"ש.
השאלות ברורות?
השאלות ברורות?
אני שאלתי אם השאלה ברורה, אתה עונה לי בשאלה כמו יהודי. השאלות ברורות בבית המ...
מה קשור לבטח עכשיו?
מה זה קשור עכשיו?
זה סוג טריטוריאלי.
פה זה עניינים של ייחוס, יחס.
יכול להדליק את העמזגן?
איזה רעיון?
יפה, יפה, יפה, יפה, אז בואו נתקדם בחיים.
תודה. בואו נתקדם בחיים.
ברור אם כך לבועז,
לאור הקושיות החמורות
שכרגע הקשינו,
שאי אפשר להבין את הפסוקים שכתובים כאן, שאנחנו לא מבינים את הפסוקים האלה.
משהו אנחנו לא הבנו.
ולכן בועז אומר, אוקיי, אם אני לא מבין משהו, כמו בניווט,
בואו נלך לנקודה הראשונה שהעסק התחיל ונראה מה קורה שם.
בואו נלך.
המון מוער במנועת.
טק טק טק טק טק טק הולכים הולכים, יש נקודה באמצע
של מעשה שיטים, פריצות, זנות,
ואגב, זו נקודה מאוד מעניינת, תכף נדבר עליה.
מגיעים לאן? לבנות לוט.
אני לא אמרתי, אבל אני שואל,
לכן שאלתי אם הבנתי את השאלה, ואם אתה שואל עכשיו את השאלה, זה סימן שלא הבנת.
אז אני שואל אם זה, למה ההבדל בין מואב לאדום?
מי?
למה? אין לי בעיה.
אני שואל, ואני מבין שגם מואב סרבו.
אני שואל, אבל למה החלוקה בין אדום למואב? זה הכל.
קיבלת את השאלה הבאה, כי לא, אין הספק, אבל לפרק גדול לא עושה. הלאה.
אז הולכים, בואו נלך להתחלה.
רבותיי,
מה שמונח על הפרק זאת שאלה אחת.
המעשה הזה של בנות לוט ולוט,
איזה מעשה זה?
האם זה מעשה אריות נורא מהסוג הנחות ביותר, שגם בני נוח
מצווים עליו,
אבא שבא על בנותיו,
או הפוך,
זה מעשה חסד שלא היה כמותו, כי בנות לוט היו בטוחות שהעולם נגמר,
וחסל סדר העולם,
ולכן הם אמרו, אין ברירה, אנחנו צריכות להראות מי אבינו כדי להמשיך את הקיום.
חסד או זנות.
הכיתה כאן פוסקת חסד. מי אמר לכם? איפה אתם יודעים?
רש"י כתב מגונה. רש"י אומר...
לא, מה פתאום. היה מותר. חס וחלילה.
מה הגעת לדוד? חכה. למה מותר? מה קשור לדוד עכשיו?
חכה, חכה, רגע.
כתוב שאברהם פרש מילות יצא עליו שם רע של בעל בנותיו. זה אסור, איסור תורה.
זה אסור גם לבני נוח.
אח ואחות כן, אבל
אנחנו לא מבינים מה זה.
יכול להיות שזה היה אונס.
כלומר, בנות לא תאמרו, זהו, אין אף אחד בארץ,
צריך לקיים את הזרע, אז זהו.
או,
בקיצור, זאת סוגיה מורכבת ולא ברורה.
איך נכריע?
יש פה מנגנון הכרעה בסוגיות מורכבות.
מנגנון ההכרעה הוא,
אתה אומר ככה,
ראשית הצירים
אמורה להשפיע על המשכם.
אם זה מעשה חסד מהסוג המתקדם ביותר,
אנחנו אמורים לצפות ולראות אצל התולדות נטייה לחסד.
נטייה לחסד.
לעומת זאת, אם זה מעשה של זנות ואריות,
אנחנו נצפה לראות אצל התולדות נטייה לכיוון הזה.
זה האירוע.
ולכן, צריך לבדוק לאורך השנים.
כבר יש לנו תחנה מאוד בעייתית בסוף פרשת בל"ג, ששם זה נראה שבנות מואב
איזנו את עם ישראל.
אבל לאמיתו של דבר, אלו לא היו בנות מואב, אלא מי?
בנות מדיין.
צרור את המדיינים והיכיתם אותם.
כנראה הם הסתתרו מתחת לזהות מואבית
כדי להתקרב לעם ישראל.
אבל באמת זה לא היו בנות מואב, אלא היו בנות מדיין, אחרת, טוב.
האמת שהרבה מאוד זמן זה לא היה הסוגיה הרלוונטית.
כי לא היינו זה, אבל עכשיו כשמגיעים לארץ ישראל,
זאת נהיית סוגיה רלוונטית, זה השכנים שלנו, מותר להיות איתם בקשרי עסקים, בקשרי מסחר,
צריך לברר את הסוגיה.
אומר הקדוש ברוך הוא למשה, תראה,
בוא נברר את הסוגיה.
מה?
תציע להם הצעה שבשפה של ימינו נקראת ווין ווין.
ווין ווין, כלומר, זה חסד, אבל זה חסד ברמה
הכי בסיסית.
זה נקרא
זה נהנה וזה נהנה וזה נהנה.
עם ישראל ייהנו מקיצור דרך,
ומואב ייהנו מפרנסה,
אנחנו נקנה מהם אוכל ומים, זה הכל, תבקש מהם. אז למה תקרא לזה חסד? בכל אופן זה חסד, בכל אופן מואב
צריכים לאפשר לנו לעבור בגבולם.
בסדר? גם אדום, אבל גם מואב.
תציע להם חסד בסיסי,
ואז מה?
אחד משניים.
אם הם בנים של מעשה חסד כזה בלתי רגיל,
אנחנו נראה אצלם בנטייה להגיד כן,
תפאדלו, כן, תאהבו, וואלה, אתם יודעים מה, אתם אפילו לא צריכים לשלם לנו, מה, בשביל קיצור דרך אני אקח לך כסף, בואו, תאהבו.
ברגע שמואב מסרבים
לכזאת בקשה של חסד,
מה הם גילו על עצמם?
שהם מה?
שהם מהצד של האריות.
כי אם הייתם מהצד של החסד,
אז זה היה נראה אחרת.
בזה הרגע הם פסקו את הדין על עצמם,
שהם בעצם מה?
ממזרים.
עם שכולו ממזרים
ועכשיו תראו את הפסוקים אני עשיתי מניפולציה כאן לפסוקים אני חוזר לפסוקים בספר דברים
שימו לב
בוא נקרא מתחילת פרק כ"ג לא ייקח אשת אבי ולא יגלה כנף אבי בום
לא יבוא פצוע הדקה וקרות שפחה בקהל אדוני בום לא יבוא ממזר בקהל אדוני גם דור עשירי לא יבוא לו בקהל אדוני לא יבוא עמוני ומואבי בקהל אדוני גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל אדוני עד עולם על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם כלומר זה אותו פסוק לא יבוא ממזר לא יבוא עמוני ומואבי למה בגלל המעשה הראשון איך אני יודע על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים כלומר זה שהם לא קידמו אותנו בלחם ובמים זה לא הסיבה אלא ה...
סימן,
אם הם היו אומה שהייתה יוצאת עם מעשה חסד, את החסד הזה בטוח היו עושים. לא ביקשנו מהם לתרום כליה.
לא ביקשנו מהם איזה משהו נדיר. תנו לנו חסד קטן, אנחנו אחים וכל זה, תנו לנו לעבור, וגם תקבלו כסף על זה אפילו.
לא,
לא רוצים, בכוונה. זה מידת סדום, לזה קוראים מידת סדום, כאילו. אה, מידת סדום? אתם סדומים.
אם אתם סדומים,
אז המעשה היה ממזרות. כולכם עם שלם של ממזרים.
אסור להתחתן איתם.
אסור, ואסור לדרוש,
ניתוק מגע מוחלט.
ככה הפסוקים מבוארים.
וואו, מדהים.
זה מסביר את ההבדל
בין אדום לבין עמון.
גם אדום סרבו.
בסדר, אז אדום הם לא נחמדים, הם יתגוננו.
אבל אדום הוא לא תוצאה של... אין אצל אדום ספק. אדום הוא הבן של עשו.
הבן של, כן, עשו הוא הבן של יצחק ורבקה, הכל בסדר.
לא תתן אדומי כי אחיך הוא, אנחנו בני דודים, אחי עניים, בסדר,
הוא סירב, וואלה, טוב, הקדוש ברוך הוא אומר, טוב, אתה לא חייב.
אבל מואב,
בסירוב שלו,
בעצם ברטרואקטיבית, שמה?
שהמעשה היה מעשה פסול,
ולכן כל מואב והעמון
זה אומה של ממזרים.
אגב, עוד שנייה, עוד שנייה אחת. אגב, זה מסביר, עוד שנייה אחת.
מה, מה, מה?
חכה, לא יודע, משיח, עוד פעם תמיד משיח, מדרשים וזה. לא יודע מה, אנחנו פה לא עובדים פשוטו.
חכה, אבל סיימנו.
השעה 01:12 ו-40 יש להם 20 דקות.
אז למה יש לך ממזר ועל מואבי צמצום?
מה זה?
יש אסור שבמזר לא יבוא, יש אסור שבמואבי לא יבוא. ממזר בעם ישראל, חלילה, כן?
גם בעם ישראל יכולים להיות חלילה ממזרים,
בסדר. וגם מפוסס.
כן. אז למה צריך להביא את הממזר ועל מואבי של העם? כן, זה הכוונה, לא יבוא ממזר, והדוגמה לממזרים זה כל מואב.
מואב ולא אדום, כי אדום, אין לו את הבעיה הזאת, אין לו את הרקע הזה.
טוב, אז עכשיו אתה שואל בצדק, אז איך זה יכול להיות?
אומה של ממזרים.
בועז לא מוותר.
למה?
כי איפה התורה קורית? התורה קורית, זה דבר השם.
זה החיים.
ופה התורה קורית.
בועז אומר, אוקיי, אם זה כך,
אז זה מאוד מוזר.
מפני שירות
היא ההפך הגמור מכל מה שמתואר.
אה, התחלתי להגיד לכם גם עוד משהו.
התורה נותנת הרי כאן שתי סיבות.
סיבה אחת, שני סימנים, לא שתי סיבות.
שני סימנים,
סימן אחד, "על וראש הלא קידמו אתכם בלחם ובמים", סימן שני,
"שכר את בלעם בן באר לקלליך".
מואב הולכים להביא איזה מכשף
שיקלל את ישראל, ורואים מהברכות של בלעם שהוא התכוון לקלל את הזרע של ישראל,
את ההולדה שלהם, משהו מאוד מאוד
טמא, מאוד מאוד מלא עריות, מי מנה את רובע ישראל,
אז הכל סימנים שמדובר בעם שהוא מלא בטומאת עריות והוא ממזרות, ואל תקרב אליו, איכס, בסדר?
אז בועז אומר, אוקיי,
אני מבין את זה, אבל...
אז איך יכול להיות שרות
יוצאת מכזה...
זה יכול להיות.
כי רות זה חסד בלתי רגיל,
אקסטראורדינרי,
משהו מוזר, כי היא הולכת אחרי נעמי,
מוותרת על המעמד החברתי שלה, המעמד הכלכלי שלה, היא צדיקה כזאת, והיא צנועה, ומה לחסד, מילה חסדית.
איך זה... ורות היא הייתה, לפחות לפי חז"ל אומרים, שהיא הייתה בת מלכים.
כלומר, היא לא איזה... היא מייצגת.
אז איך זה יכול להיות? הוא אומר בועז, זה מוזר לי.
ואז בועז אומר, רגע, רגע, בואו נחזור עוד פעם
לראשית הצירים.
בואו נסתכל רגע בפרשת ויירא.
שם כתוב את המעשה של בנות לוט.
כתוב
"ויעלות מצהר וישב בהר" וכו'.
"ותאמר הבכירה אל הצעירה, אבינו זקן ואיש הן בארץ, תבוא על נקי דרך כל הארץ.
לך נשקיע את אבינו יין ונשכבה עמו,
ונכיה מאבינו זרה".
ממש כתוב,
הבכירה אומרת לצעירה, ברור שזה לא, זה היא משכנעת,
תקשיבי, אין ברירה, אנחנו חייבים לקיים את העולם.
איש אין בארץ לבוא עלינו.
"ותשכנא תבין יין בלילה ההוא ותבוא הבכירה ותשכב את אביה ולא ידעו שכבה וקומה.
והאם ממחרת
ותאמר הבכירה אל הצעירה, אם שכבתי אמש תבין אשכנו יין גם הללו ויהיו איש שכבה מועץ וכבה ממוזרה.
ותשכנא גם בלילה ותבין ותקמה ציה ותשכב עמו ולא ידעו שכבה וקומה.
ותארנה שתי בנות מאביהן שזה סייעתא דשמיאה מופלאה.
איך שתיהן יתאמרו בדיוק מביאה ראשונה? שתיהן!
אז זה ברור שיש כאן איזה,
נכון?
והבחירה היוזמת
קראה לו מואב,
הכי כאילו זה, תכף ננסה להבין למה,
מאב, כן, והשנייה קוראת לו בן עמי, עמי בערבית זה דוד שלי, יותר מעודן,
דוד שלי, כאילו קרוב שלי הוא גם עמי, הוא בן עמי,
בערבית עמי זה הדוד מאב,
אבא וחל לי, זה דוד מהאימא. אז כאילו, גם כן, בן משפחה.
ולא תשתק.
לא הולך כאן.
אז יש גמרא נפלאה באוריות.
גמרא באוריות, בדף י',
אני אקרא לכם את הגמרא הזאת.
פיניתי אותה מראש.
אומרת הגמרא ככה: אמר רב אברהם בר חנא, אמר רב יוחנן: מהי דכתיב?
כי ישרים דרכי אדוני וצדיקים הלכו בם ופושעים ייכשלו בם.
מה השמע שזה? באותו דבר.
משל, לשני בני אדם שצללו פסחיהם,
אחד אכלו לשום מצווה ואחד אכלו לשום אכילה גסה.
זה שאכלו לשום מצווה צדיקים ילכו בעם,
וזה שאכלו לשום אכילה גסה פושעים ייכשלו בעם. זו דעת רב אברברכנה. אמר יש לקיש:
רשע קריטליי.
קורא לו רשע?
נאי דלא אעביד מצווה מן המובחר.
פסח מלוקח? בסדר, הוא לא עשה את כל הכוונות רבנו הארי על אכילת קורבן פסח. אבל הוא אכל קורבן פסח, אפילו שהוא אכל את זה כי הוא רעב ורצה לאכול קבב כבש.
זה אשתו ואחותו אימו בביתו,
וזה אשתו ואחותו אימו בבית.
אחד נזדמנה לו אשתו, ואחד נזדמנה לו אחותו.
התבלבלו שם.
זה שנזדמנה לו אשתו, צדיקים ילכו בם.
זה שנזדמנה לו אחותו, פרשים ייכשלו בם.
הגמרא אומרת, גם כן לא דומה, מי דמי.
ענן
כאמרינן חד הדרך,
והאחה שני דרכים, אני אומר לך באותו אירוע, באותו מקרה, אל תגיד לי שני מקרים שונים, ההוא הזדמנה לו אחרותו, ההוא הזדמנה לו להשתון, זו דוגמה של אותו מקרה.
ואז אומרת הגמרא את הדוגמה הבאה:
"אלא משל לילות ושתי בנותיו,
הן שנתכוונו לשם מצווה,
צדיקים ילכו בם.
הוא שנתכוון לשם עבירה,
פושעים ייכשלו בם", והגמרא כאן מוכיחה שהוא יתכוון לשם עבירה, מביאה כאן מלא מלא פסוקים.
זה מעשה מפוצל.
בתוך אותו מעשה יש שתי כוונות.
הן התכוונות הכי גדולות והכי עליונות להעמיד זרע ולקיים את העולם,
והוא ידע פחות או יותר נתן שיבשמו אותו והתכוון
לשם, כאילו לא תתפרק, אמר די, העולם נגמר, אין סיכוי, יאללה, מה אכפת לי, אני אבוא על הבנות שלי.
הם התכוונו לשם שמיים והוא התכוון לשם עבירה.
יש סיפור נפלא שמופיע
באגרות משה בהקדמה לחלק ח'.
רבי משה פיינשטיין אז נפטר,
אז בחלק ח' הוציאו
קורות חייו.
בין השאר מספרים שם את הסיפור הבא. פעם אחת איזה אחד המתפללים אצלו קרא לרבי משה פיינשטיין
ביום שלישי, באמצע השבוע הוא אמר לו, תבוא אליי מהר, אני על ארז דווי. הוא אמר לו, ארז דווי, אתה בשבת פגשתי אותך, היית בריא. הוא אמר, תבוא.
אמר רבי משהי הגיע,
הוא רואה אותו באמת חולה, ממש מסוכן.
הוא אמר לו, מה קרה?
אומר תראה, בשבת היה פרשת ויירא, ואני דיברתי נגד בנות לוט.
אמרתי איזה אריות, איזה חצופות, לא רק שהם שכבו עם אבא שלהם עוד, הם היו כאלה חצופות,
שקראו לילדים בשמות האלו, שכולם גם ידעו, לפחות תסתירי את זה, מור אב, בן עמי, מה זה?
אומר בלילה חלמתי חלום, ככה כתוב, תסתכלו, הקדמה לחלק ח',
בלילה חלמתי חלום, בחלום באו אליי שתי נשים צנועות ביותר,
ככה עם זה,
אומרות לו אנחנו בנות לוט,
נעים מאוד, אנחנו נוטלוט, באנו להגיד לך כמה דברים.
באנו להסביר לך למה קראנו לילדים בשמות האלו.
אמרו לו, אנחנו ניצלנו מסדום עיר ההפיכה.
כל מה שהיינו אומרים היו מאמינים לנו.
יכולנו להגיד שהתעברנו מלמעלה,
כמו שאומרים הנוצרים, והיו מאמינים לנו והופכים את הילדים שלנו לעבודה זרה.
כדי שאף אחד לא יטעה להפוך את ילדינו לעבודה זרה, הילדים שיצאו מהתופת,
קראנו להם מואב,
בן עמי, יש להם אבא וזה אבא שלהם.
והתביישנו כדי שלא יהפכו לעבודה זרה, ואתה
שביזית אותנו, צב לביתך כי אמת אתה לא ותחייה, והוא נפטר.
ככה תסתכלו, הקדמה לאגרות משה חלק חלק.
אז בועז מחדש חידוש עצום, עזים,
והוא אומר ככה:
לא יבוא המוני ומואבי, זה רק הגברים.
כי רק הגברים יש להם נטייה לאכזריות,
לזנות ולקללה, כי הם בעצם מקבלים מאיפה? מלוט. אגב, לוט בארמית זה קללה.
לה יתעלה, נכון?
כן?
אז אגב, בערבית לוטי זה הומו,
כן? כאילו, בגלל המשכב זכור של כנראה של סדום.
אז זה,
יש כאילו פיצול, ואילו הבנות העומדות מהדבר הזה,
הן בעצם מזערם של בנות לוט שהתכוונו לשם שמיים.
חסד בלתי רגיל.
ופתאום רואים את רות, וואי,
מה זה הדבר הזה?
היא ההמשך של בנות לוט.
ולכן, אומר בועז, אני מפצל את האירוע.
עמוני ולא עמונית,
מואבי ולא מואביה.
חידוש עסוק.
עכשיו, בועז לא פסק את זה רק לעצמו,
הוא הציע את החידוש הזה, אחרי שראינו, קודם כל החידוש הזה הוא לא סתם חידוש, אלא הוא נשען על הפסוקים. עכשיו פתאום אנחנו מבינים את הכול.
אנחנו מבינים למה עמון ומואב אסורים לבוא בקהל,
ועדום מותר. כי זה בכלל שיש סוגיות שונות.
אנחנו מבינים שהדבר שלא קידמו אתכם בלחם ובמים זה לא הסיבה,
אלא זה הסימן.
הם לא קידמו אתכם בלחם ובמים,
ממי למה?
הם בעצם, אין להם נטייה לחסד. אם אין להם נטייה לחסד,
ויש להם נטייה לאכזריות ולרוע ולקללה,
אז הם תוצאה של מעשה שאסור, הם כולם מגזירים.
אנחנו מבינים שהמעשה עצמו היה מפוצל, ולכן,
וזה החידוש של בועז,
לכן הגברים אסורים והאנשים מותרות.
עכשיו בועז עושה את זה, איפה?
בשער,
נכון?
ולכן,
ויאמרו כל העם אשר בשער,
כלומר הבית דין שהיה איתו, מקבלים את החידוש שלך.
והזקנים עדים
ייתן אדוני את האישה הבאה אל ביתך כי רחל וכליה אשר בנו שתי ימים את בית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם.
הכל גלוי, הכל על השולחן, הכל מאושר כדת וכדין,
הכל חתום עם נימוקים של בית הדין,
עם בועז חותם ראשון,
מתחתיו הדיין, גם אני מצטרף לדברי בועז נשיא אלוקים בתוכנו,
ואף ידי תיכון אימו, וגם הוא חותם.
למטה הדיין השני, ראיתי את שני דברי חבריי, הדיינים האלה,
ואף ידי תיכון אימם להתיר את רות המואביה לבוא בקהל, וכו' וכו'. זהו, לפי מה שבירר בועז מספרים ומסופרים, סברה, גמרה, פסוקים, אף ידי תיכון אימו, בום!
הכל גלוי, הכל על השולחן, הכל כמו שצריך, גלעט.
לשאלתך, דוד המלך הוא נולד מהפסיקה הזאת, שהכל כולה לקיחת אחריות. כן, בוא, אמרנו,
למה מגילת רות היא מגילת המלכות?
כי המלכות לוקחת אחריות אף שאין חיוב.
יש הבדל בין חיוב לבין מחויבות.
בסדר?
מי שהוא ביחידת מילואים,
הוא חייב להתגייס שקוראים לו.
מי שבפטור וחותר להצטרף לאיזה משהו, הוא מרגיש מחויבות.
ולכן הוא אומר, מה זאת אומרת? אז מה אמרתי בפטור? אני רוצה להגיע.
מגילת רות זה מגילת המלכות. בועז לוקח אחריות, ככה נראית מלכות.
ולכן,
ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים ייתן אדוני את האישה הבאה אל ביתך כרחל וכלה אשר בנו שתי מדינות בית ישראל ועשה חייל באפרתה וכרשון בבית לחם
ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה מן הזרע
אשר ייתן אדוני לך מן הנערה הזאת
נפלא מאוד
כן
כן
קידוש השם שיוצא מתוך חילולה שם כן נכון נכון יפה יפה נמשיך
קודם כל, אנחנו מזכירים את רחל ואת לאה, כי זה בעצם רחל ולאה זה שני ממדים. רחל זה הממד הגלוי, ולאה זה הממד הסמוי והמפתיע.
אז הם אומרים, תקשיב,
אנחנו רואים שרות בגלוי היא אישה צדיקה,
אבל עכשיו גילית לנו גם את העובד הסמוי,
מה מסתתר מאחורי כל האירוע הזה. טוב, אז באמת היא, רות בתוכה, נושאת בתוכה גם את רחל וגם את לאה.
גם את החלקים הגלויים.
היא עושה חסדים וכל הדברים האלה, אבל גם את החלקים הסמויים,
שבעצם דרך זה יתברר לנו שורש כל העניין הזה של המואביות.
ויהיה ביתך כבית פרץ וילדת תמר ליהודה מן הזרע,
אשר ייתן ה' לך מן הנערה הזאת. מזכירים כאן את לידת פרץ לתמר ויהודה.
כמובן שתמר ויהודה מהווים כאן איזה מופת ומודל.
ואז המגילה ממשיכה. ויקח בו אז את רות ותיל לו לאישה,
ויבוא אליה, ויתן ה' להיראיין ותל את בן.
ותאמרנו אנשים אל נעמי, ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל היום,
ויקרא שמו בישראל, כן? אז הנה הגואל. הגואל זה התינוק. הגואל כל הזמן עובר.
הגואל יכול להיות טוב, הוא לא רוצה.
ואז הגואל הוא בועז.
רגע, רגע, פתאום בועז נעלם,
והגואל נהיה הילד?
למה בועז לא הגואל?
למה?
בועז מת.
מת.
מאוד בולט, נכון?
המילה גואל היא כאילו כל הזמן המילה שמתארת את גיבור הסיפור.
בועז היה גואל, אבל פתאום איננו, אז המילה גואל עוברת למישהו אחר.
אשר לא ישבית לך גואל היום, ויקרש שמו בישראל,
והלך למשיב נפש ולכלכל את צוותך.
כי כלתך אשר רעבתך ילדת הוא, אשר היא טובה לך משבעה בנים".
זה מזכיר כמובן את חנה ושבעה בנים.
"ותיקח נעמי את הילד ואת שיתהו בחיקה, ותהיה לו לאמנת.
ותקראנו לו השכיינות שם לאמור, יהיו ל"ד בן לנעמי,
ותקראנו שמו עובד הוא אבי ישעי אבי דוד". רגע, רגע, אז בואו ננסה להבין מה קורה כאן עכשיו.
ברגע שבועז מת,
זה כמעט כתוב במפורש שהוא מת,
רק מעניין למה לא כותבים את זה, למה המגילה לא כותבת את זה, אז תכף ננסה להבין.
אם היה כתוב שמיד בועז מת, אז כולנו היינו אומרים, אהה,
כל מי שמתחתן עם מואביות נענש.
מחלון וחיליון עוד עשר שנים
נתנו להם.
בועז, שהתחתן עם מואביה וגם בנה על זה תיק,
הצדיק את זה, מיד הרגו אותו.
פגע בו יד השם.
המגילה בכוונה לא כתבה את זה,
כי יש אפשרות גם אחרת לפרש מה,
להגיד לא, פשוט,
זהו, הוא הספיק.
הוא בשנייה האחרונה שהוא מילא את השליחות שלו,
מיד אחר כך, הוא נפטר, יש אנשים כאלו שמחכים, מחכים, מחכים לאיזה נקודה, ברגע שהם זה, זהו, באותה רגע, הם,
סיימתי, זהו, אני משוחרר.
כל מיני גדולי ישראל שהתאמצו מאוד להחזיק עד שיגמרו איזשהו ספר,
סיימו את הספר גם.
פרחה נשמתה.
זה שתי אפשרויות.
זה ברור שרוב העיתונים והעיתונאים והזה, מה אמרו? כמו איזה אפשרות?
האפשרות הראשונה.
יש לנו פה פשוט קלאסיקה: אלימלך
ירד מהארץ ומת,
מחלון נשא אישה גויה ומת,
חיליון נשא אישה גויה ומת, ועכשיו גם בועז נשא אישה גויה ומת.
זה ברור שאחרי שבועז מת, אף אחד לא העז להמשיך לשאת
נשים מוהבות.
היה כאן איזה אירוע חד פעמי, אף אחד לא מערער
על החלטת בית הדין, אבל בכל אופן,
יש כאן איזה משהו,
וזה לכן מסביר
מדוע השכנות,
כאילו אבא שלו לא נמצא,
רות כולה בטלה לנעמי,
השכנות קוראות לו שם והן קוראות לו עובד.
למה?
אני חושב שההסבר הוא כזה,
נקודת הפתיחה של הילד הזה
היא מאוד בעייתית.
הוא יצטרך לעבוד מאוד מאוד קשה כדי לזכות למקום, כי אבא שלו מת,
ועל כל היחס שלו מרחפת איזו עננה שתצטרך להתברר מתישהו בספר שמואל.
אבל כדי שיהיה ברור לנו,
לנו, כלומדים, כקוראי המגילה,
שדוד בן נישי הוא כמו ש... בעצם שהאפשרות השנייה יהיה נכונה,
המגילה מסיימת ברשימה,
אבל הרשימה הזאת היא כולה מלאה עוצמה.
ואלה תולדות פרץ.
פרץ הוליד את חצרון,
וחצרון הוליד את רם,
ורם הוליד את עמינדב,
ועמינדב הוליד את נחשון,
ונחשון עוליד את סלמה וסלמון עוליד את בועז ובועז עוליד את עובד ועובד עוליד את ישי וישי עוליד את דוד זה מין רשימה כזאת רצופה ללא כל בעיות אלא חזקה מאוד זה עוליד את זה זה רצף אחד למרות שבאמצע יש לא לא אל תראה את זה ככה זה רצף אחד מיהודה ועד דוד
משיח צדקנו רצף אחד וכאילו הרשימה שהמגילה קורית בסוף נועדה לחזק אצלנו את התובנה השנייה ולא את הראשונה
יש ללימוד הזה עוד פרק מרתק בספר שמואל שמה בעצם
בית דינו של שמואל הרמתי מתקף מחדש את ההחלטה של בועז,
מה שמאפשר אחר כך באמת לדוד להיות מלך,
והכול בעצם מבורר מלכתחילה.
למה זה כזה הולך מהמקום הזה, כאילו מהמקום המורכב? כי אנחנו כנראה,
ובזה אני מסיים, בזוהר כתוב שכשהקדוש ברוך אומר לאברהם
בברית בין הבתרים לחצות את הכל, אבל יש לו,
קחה לי עגלה משולשת ועין משולשת ותור וגוזל.
ואז כתוב את הציפור לא בתר, זה התור, כל התור נשמע בארצנו.
הזוהר אומר שהחלק המתוקן
מאומות העולם
שצריך להשתלב בתוך מלכות בית דוד זה התור שבא לידי ביטוי ברות,
שמביאה מהמקום שלה איזושהי עוצמה שאנחנו זקוקים בה
במלכות בית דוד.
בזה סיימנו את הלימוד להשנה. חזקו ואימצו רבותיי,
בת שלום וחג שמח.
תגובה אחת
תודה לשיעור הנפלא.
שאלה
אם הדרשה בשער מבוסס על שוני במעשה המקורי (לוט ובנותיו) בין גברים לנשים, לא ברור איך ערפה מדרדרת כל כך אחרי שהיא חוזרת למואב (לפי חז”ל). האם גם את ערפה היינו מקבלים לעם ישראל, כי היא מואבית ולא מואבי?