נושא שנלמד אותו היום,
מעמד הר סיני, אנחנו מתקרבים לשבועות,
ואני רוצה במעמד הר סיני
לעסוק בדברים שהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבינו, לך תאמר לעם ישראל,
מה תאמר להם?
נותן עם סגולה, גוי קדוש וממלכת כהנים.
ממלכת כהנים.
מישהו כאן כהן במקרה?
אתה גם כהן.
כהן, נכון? ביחד בית הכנסת היינו כאן.
מה זה ממלכת כהנים?
ממלכת, הוא אומר, כולם כהנים?
לא מדויק.
מה זה ממלכת כהנים? גוי קדוש הוא ממלכת כהנים.
ורש"י אומר, תאמר את ה...
לא פחות ולא יותר.
תאמר להם את הדבר. אני רוצה להתייחס לזה, אחר כך נקרא את הדברים שכותב הרב זצ"ל על הממלכת כהנים.
ממלכת כהנים,
אם נאמר ככה,
זאתי המטרה שלנו.
מטרה של עם ישראל בכל ההיסטוריה, נאמר, מראשית ועד אחרית,
זה להיות ממלכת כהנים.
מה זה ממלכת כהנים?
למה ממלכת כהנים?
התפקיד של הכהן,
כל כהן,
זה להביא,
לברך את עם ישראל ולהביא טוב לכולם.
לעם ישראל,
אלה שנמצאים בבית הכנסת,
ולא רק אלה שנמצאים בבית הכנסת, אלא כל עם ישראל כולם.
בלי יותר,
כולל האלה שאתה לא מסכים איתם.
אני חושב שזה פשוט.
זה פשוט.
מאוד לא.
אבל אתה מברך?
כן. שמחה ועד.
אהבה שאינה תלויה בדבר.
לא משנא איך הוא נראה,
ולא משנה מה דעתו.
מה העניין של ממלכת כהנית?
בשביל להבין את ממלכת כהנית צריך להבין
את המושג ממלכתיות.
היום, בשבועות, היום הזה הוא היום של דוד המלך.
ביום הזה הוא נולד,
ביום הזה הוא נפטר.
יום המיוחד של דוד המלך זה שבועות דווקא.
תשאלו אותי למה.
למה?
למה דוד המלך? מה זכה דוד המלך?
אלא דוד המלך
הוא לא רק המלך בעבר,
להמלך המשיח,
יהיה בעזרת השם.
זו דרך אגב הסיבה שאנחנו קוראים את מגילת רות בסבועות
בגלל דוד המלך,
שרות, מהירות יצא דוד המלך.
אלא העניין הזה של הממלכתיות.
העניין שאנחנו קיבלנו תורה, התורה זה לא עניין פרטי,
וגם לא רק עניין פרטי מבחינת כל אחד מאיתנו,
שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את אותו, לנו זה לכולנו,
לכל עם ישראל.
כפה עליהם אר כגיגית, על כולנו, בלי יוצאים מן הכלל.
זה גם עניין עולמי,
עולמי. הרב ורד
שאל אותי עכשיו, הייתי בבית המדרש,
שאל אותי שאלה, מה זה דגל?
מה זה דגל?
מה זה דגל?
מה דגל אומר? אתה מרים דגל, למה הכוונה? שייכות.
שייכות.
היית בצבא, נכון?
איזה דגל היה לך?
צהוב ארוך. גולני. גולני.
דגל תלחץ.
מה, לא?
מה יש לנו ארץ? לא, הדגל, הדגל.
סליחה, שאני...
הדגל מאחד את כל האנשים סביב הדגל הזה.
מהו הדגל של מדינת ישראל?
כל הרעיון בגן דוד.
גן דוד.
ולא במקרה.
זה מאחד את כולנו, נרצה או לא נרצה.
מבינים או לא מבינים?
מי זה דוד המלך?
בשביל להבין מי זה דוד המלך צריך להבין
שכל ההיסטוריה בעצם
של עם ישראל
הוא סביב שני אנשים.
אברהם אבינו,
שהוא הגרעין,
הזרע,
דוד המלך הוא הפרי,
הוא הפרי,
ממלכת כהנים,
מלאכה.
זה דוד המלך.
דוד המלך הוא בא לאחד את כולנו סביב הרעיון של,
כמו שנאמר לאברהם אבינו כבר,
ונברחו בך כל משפחות האדמה.
אתה והצאצאים שלך, שזה אנחנו בעצם.
כל האנושות כולה תתברך בך.
וזה בא לידי ביטוי בממלכתיות.
ממלכתיות זה מדינה.
איזה מדינה?
ישראל. איזה?
יהודית, לא הולכת כל יום הקדוש.
תגיד ישראל.
הוא כבר עשה את זה.
זה הדגל שלנו, נביא את זה.
ממלכת כהנים וגוי קדם.
בואו אנחנו נראה איך הרב לא סתם מתייחס
לממלכתיות הזאת.
אנחנו חיים את הממלכתיות היום,
אבל אין לנו את המודעות הזאת
של מה התפקיד של הדור הזה,
וצריך ללמוד את זה, להכיר מה זה ממלכת כהנים.
יש לפניכם דפים, אני קורא מתוך הדברים של הרב.
התורה והממלכה בישראל קשורים זה עם זה קשר בל יינתק.
התורה זה לא עניין פרטי.
התורה זה עניין לאומי, עניין ממלכתי,
וגם עניין עולמי.
המלך משבטו על כסרי מלכתו כתב לו את ספר התורה המיוחד לו,
דהיינו משנה התורה,
תיבה מיוחדת בתור מלך מושל על העם ומנהיג את החיים החברתיים של הכלל.
על פי הספר,
חוץ מהספר הרגיל שכל אחד מישראל צריך לכתוב לעצמו,
בתור בן ישראל מצד החובה של "ואתם כתבו לכם את השירה הזו",
המלך צריך תשאלו
ספר תורה משלו,
ובמילים אחרות,
אדם ירא שמיים זה אדם שכל דבר שהוא עושה או פועל,
הוא שואל האם זה על פי התורה או לא על פי התורה.
אביאל הוא ירא שמיים.
שאלו אותי מאיפה אני יודע?
אבל זה רק שהוא פה.
הוא גם בבית.
רק עליתי למדה, אין שם באפריל.
בזכות זה שאתה שואל איזה כבוד אתה נותן לה,
זה כתוב בתורה שהבעל צריך לכבד את רצונותה.
אתה עושה מה שכתוב בתורה.
אותו דבר ממלכתיות.
היום זה פשוט, יש לנו ברוך השם ראש ממשלה,
שהוא הולך על פי התורה.
הוא לא אומר את זה אולי במפורש,
אבל
כל ההנהגות שלו הן לא סתם.
אומרים שזה בזכות הסבא שלו,
הוא היה תלמיד חכם גדול,
והוא היה קרוב מאוד מקורב לרב קוקס אצלנו.
הרב יריקורסקי.
כן, כן, הרב יריקורסקי.
דוד המלך, ולא רק דוד המלך,
דרך אגב, אני נזכר עכשיו
כשבגין עלה לשלטון,
אז הוא הלך לקבל ברכה מהרב שיהודה.
זכר צדיק שלו.
בלי ברכה של צדיק זה לא עולה.
והוא באמת,
הוא הזכיר, התחיל להזכיר את שם השם.
פעם היה אסור להזכיר שם השם בכנסת.
והוא היה, את הנאומים שלו תמיד גומר ואומר,
בעזרת השם, בעזרת השם.
צעקו לו, מה זה בעזרת השם?
איוב,
בלי עין הרע.
כל מי שנותן איזה נאור או משהו כזה, לא משנה, ימין, שמאל,
תמיד הוא יגיד מה בעזרת השם.
במיוחד אחרי המלחמה הזאת.
זה ממלכת כהנים.
התורה צריכה להתנהל, כמו שהרציהודה אומרת, על פי התורה.
הממלכה,
המדינה, צריכה להתנהל על פי התורה.
מה אנו למדים מחובה הממלכתית הזאת,
שהמלך צריך להיות לו ספר תורה,
וכל השלטה שהוא מקבל,
הוא צריך להתוועץ או להתייעץ עם התורה.
מה אנו למדים מחובה הממלכתית הזאת, שקבלת התורה בישראל,
קבלה כפולה היא
קבלת חובת היחיד,
בתור יחיד השייך לה הכלל,
לכללות האומה בקדושתה וקבלת התורה בתור קבלתה של האומה
המנהיגה את חייה החברתיים בתור לאום.
אנחנו צריכים להנהיג את ה... דרך אגב, נזכרתי,
אמרו לי השבוע ששר החינוך
שלנו
שהוא קיבל החלטה
ללמד יהדות בבתי הספר,
ללמד תורה,
מסורת ישראל וכל הדברים האלה.
זה שינוי.
פעם זה לא היה דבר כזה.
כחובה, אני אומר.
לילדים כחובה.
עם חובה ללמד יענות.
זה בסדר?
בסדר.
לא יגידו בג"ץ.
כן.
והרבה מתנגדים לדבר הזה.
זה יעזור להם.
לא בגלל שזה עניין פוליטי,
מהלך של הגאולה של עם ישראל הוא כפול.
קודם כול, להקים מדינה, הקמנו מדינה,
יש לנו מדינה,
מדינה חזקה,
אבל יש המהלך שבא אחריו.
מה המהלך שבא אחריו?
לצקת תוכן למדינה,
רוח.
זה כמו כל בית, יש לנו בית לאומי,
מספיק שיש בית,
מה צריך?
תוכן בתוך המזוזה,
תוכן בתוך הבית, כן?
גם בבית הלאומי צריך את התוכן,
ואנחנו בדרך הנכונה.
אמנם זה לוקח דורות, זה לוקח קצת זמן, סבלנות,
אבל מה שאלוקים הבטיח לנו, שכולם יהיו בלי יותר מני כלל.
רוחי אשר שמתי בפיך,
יהיו בעם ישראל כולו, בכל עם ישראל.
זה תהליך
בלתי הפיך.
תשאלו אותי מאיפה אני יודע,
הייתי פעם במכון מאיר.
אני רואה את זה בחוש,
ממש בחוש,
מכל העולם.
חבר'ה,
מתקרבים למסורת, ליהדות, וכל זה.
אני רואה את זה גם בקיבוץ שלי,
כשהייתי בשעתו.
איך מתקרבים למסורת, ליהדות,
זה תהליך שאנחנו נמצאים בעיצומו.
ככה זה, התורה זה לא עניין פרטי,
זה עניין ממלכתי שיש לכולם.
אומנם עבודה קשה היא בייחוד שמירת התורה הכללית הממלכתית,
עבודה הרבה יותר קשה משמירה של תורה יחידית.
גם בחורצ'יק שבא לכאן לחזור בתשובה, לא קל לו.
לא קל לו.
נפגשתי עם חלק מהבחורים, אני רואה,
לא קל להם לעבור את השינוי הזה מחיים בסגנון מסוים,
מחיים דרך לתורה וכל הדברים האלה.
והרב כותב כאן, הרב קוק צאצל,
לעבור כחברה,
כאומה, לעבור שינוי,
זה לא קל.
והוא אומר את זה כאחראי.
זאת אומרת, הרב זצ"ל
חי חיים של שליחות.
הוא ראה את עצמו שליח להנחיל לדור שלו,
דור שלנו, לדורות הבאים גם,
להנחיל את התורה ואת היהדות לכולם.
הוא היה במאבקים גדולים מאוד.
אז,
כמו היום, אבל היום זה,
אז היה סוציאליזם, קומוניזם, כל מיני תנועות שאנשים האמינו בהן.
היום לא קיימים התנועות האלה.
הוא נלחב ונאבק
שהמדינה שתקום, הוא נפטר עוד לפני הקמת המדינה,
תקום על יסודות של תורה, של יהדות ודברים כאלה.
זה מה שהוא אומר כאן, זה לא קל.
לעבור שינוי.
אם באופן פרטי זה לא קל לעבור שינוי,
קל וחומר באופן לאומי.
אמנם עבודה קשה היא בייחוד
שמירת התורה הכללית הממלכתית,
ברוך אתה אדוני אלוהים מלך העולם,
כהכל נהיה בדברו.
עבודה הרבה יותר קשה מהשמירה של התורה היחידית,
כי התורה ומצוותיה באו לצרף את הבריות.
מלאכת צירוף, הכוונה היא
כמו צורף,
מטהר,
לנקות מכל השיגים, מכל הדברים הלא טובים.
ומלאכת הצירוף של הכלל כולו,
בתור הכרה, זקוקה לעניינים מדיניים,
היא הרבה יותר מסובך
בדרך עבודתו
ממלאכת הצירוף של כל יחיד שהוא לעצמו בתור איש פרטי.
זה ממלכת כהנים.
ממלכת, אנחנו באים להקים,
הרב קן דורש את זה,
אנחנו בעיצומו של תהליך,
להקים כאן מדינה, ממלכה,
ואיזה ממלכה?
ממלכת כהנים ובוהי קדוש. ממלכת כהנים ובוהי קדוש. ממלכת כהנים,
ממלכת כהנים,
בוהי קדוש.
וזה מלאכה קשה ומסובכת,
כי הרי ענייניה איננו הרואות שגם המוסר האנושי הפשוט
בדברים שחוץ צדק הטבעי הוא מציע אותו,
עד כמה שאצל הפרטים יש לו על כל פנים איזו אחיזה בחיים,
לא זכתה האנושיות בכללותה עדיין
שיהיה מוסכם בתור חובת
מוסר ביחס למדיניות הציבורית,
הציבוריות,
ואפילו המפלגתית כולה, עדיין לא זכת.
ואנחנו היום בעיצומו של מאבק.
שאלו אותי מה, איך המאבק הזה יתפתח לעתיד לבוא.
שאלו אותי.
איך יתפתח?
להגיד לכם.
כן, בטח.
זה לא יהיה דבר פשוט.
אבל בסופו של כל המהלך הזה,
של המעבר הזה,
כולם, בלי את זה, כמו שהרמב״ם, כשהוא מסיים את המשנה תורה, מה הוא אומר?
מלא הארץ דעה את השם כמים לים מכסים.
כולם, בלי יוצא מני כלי, הלכו בדרך השם.
דגל הזה,
משה רבנו אומר,
בציווי אלוקי,
אתם מקבלים תורה עכשיו,
אבל זה לא עניין פרטי,
זה עניין ממלכתי,
והייתי אומר יותר, לא רק ממלכתי, אלא עולמי.
אנחנו קיבלנו תורה בשביל להביא את התורה הזאת לכולם, לכל עם ישראל.
ובשביל כך אנו יודעים שאותו יצר הרע של האדם הפרטי אצל הציבור הוא עוד יותר גדול.
הרי הוא מתגבר בכפלי כפליים באדם המדיני הכללי,
עד שכל מושגי הטוב והרע, הצדק והרשע,
הרי הם נעשים אבודים לגמרי.
מתוך המהומה המדינית הקלחת הממלכתית והבוטחת.
דרך אגב,
אני לא יודע אם אתם שומעים חדשות או משהו כזה,
אני מקווה שלא.
אבל לפעמים אתה שומע דברים שמזעזעים.
את מי זה מזעזע?
מה?
למה זה צריך לזעזע אותך?
אה?
למה זה צריך לזעזע?
דברו מסלול.
אה? דברו מסלול שעורך את הפעמים בבית הקדוש.
אבל ראשון, דברו מסלול. לא, אותך זה מזעזע.
מי אמר הוא מזעזע אותו?
רק ככה. זה כאבים, כאבו של העם.
תנו לנו זעזע אותי.
גידלת פעם ילדים, רבי יוסי?
תמשיך לדעת.
לפעמים ילדים בגיל הנעורים עושים שטויות.
או, מגדול.
זה מזעזע אותך?
זה מזעזע אותך?
כן.
ממה אפשר להשוות את זה?
הם עוברים תהליך, ילדים.
הם לא רוצים להיות הכפיל שלך.
זה בסדר?
אותך זה מזעזע, אבל זה חלק מתהליך.
זה מה שהרב בא ללמד אותנו כאן.
תדעו לכם, הוא כותב את זה אדם.
אנחנו נעבור כאן תהליכים וסיבוכים ועניינים וכל זה,
אבל כל זה זה חלק מהתהליך של תחיית, זה לא סוף הדרך.
זה חלק מתהליך
של בניין
עם ישראל בארץ ישראל, כולל הסיבוכים,
כולל הקשיים.
כל זה זה בדרך
לגאולה השלמה, לממלכת כהנים וגוי קדוש.
זה כבר במעמד הר סיני,
כבר אומרים לנו את הדבר הזה.
אתם בסופו של כל התהליך,
אתם תהיו ממלכת כהנים וגוי קדוש.
תהיו.
גם עכשיו אנחנו,
אבל עכשיו זה בכוח,
ולעתיד עבור הדבר הזה יהיה בפועל.
כים נרגש כל המאבקים האלה,
ובשביל כך
נטע יוצר העולמים מראש ומקדם את שמו של משיח לפני בריאת העולם.
יש דברים שקדמו לבריאת העולם.
אחד הדברים זה שמו של משיח.
תורה קדמה לעולם,
עדן וגיהינום קדמו לעולם,
בית המקדש קדם לעולם,
מה הכוונה קדם לעולם?
זה כמו בית שבונים אותו,
לפני שבונים אותו יש תוכנית.
התוכנית קודמת לבנייה.
אז גם כאן שמו של משיח,
מי זה המשיח אמרנו?
בן דוד.
הוא כבר בתחילת בריאת העולם, בתוכנית.
זה כתוב,
זה רשום.
שם
כשאתה רואה תוכנית
אתה מבין תהליך.
אתה לא רואה את התוכנית,
אתה לא מבין את התהליך.
אז זה אומר ממלכת כהנים וגוי קדוש.
כבר במעמד הר סיני, הוא אומר לנו.
ואז הרימו את דגל ישראל עם מגן דוד.
אה, אתה לא רואה את סוף התהליך?
אז יש לך בעיה.
למה? מה הבעיה?
זה באמצע הסדר.
באמצע התהליך.
לפני שמש,
ינון זה שמו של ה...
שם של הנכד שלי, שהיום משרת בנחל.
ינון.
כוח ממלכתי נגזר מעצם היסוד שבקדושה,
מתחילת בריאה, מתחילת מתן תורה,
כבר שם היסוד הממלכתי.
כוח הממלכתי נגזר מעצם היסוד שבקדושה,
מוכן הוא בעומק נשמת ישראל הכללית,
לפני שהוא מאומת
החיים של העולם כולו,
תוכל לרשום עליו
את הרשמים של מחיקת הצדק ואבדן המוסר תוך כדי התהליך הבא במידה הרגילה מתוך הזרם הנורא שבהסתערות גלי החיים החברתיים.
דרך אגב, זה הדבר הזה של להסתכל על התהליך
מראשיתו ועד אחריתו,
זה אלף-בית של גידול ילדים,
של כל דבר בעצם.
אדם צריך להסתכל בפרספקטיבה,
לראות את הדברים בגדול.
ואז ממילא התהליך,
גם קשיים וגם סיבוכים וגם...
הדברים האלה, הם אומרים, זה חלק מהתהליך, זה בסדר גמור.
מישהו התחתן כבר כאן פעם?
רק רבי יוסף.
לא שאלתם להתחתן פעמיים.
מה?
לא שאלתם להתחתן פעמיים.
אם אתה עשית את זה,
אתה בתהליך גדול.
לפעמים שואלים אותי, למה אתה מחייך כל הזמן?
שאלה טובה.
אני שואל, אז עכית.
מה?
עכית. למה?
למה אתה לא מחייך? אתה יודע, טיבי,
אתה רואה את המכון,
מציע המכון,
חמש וחצי.
זה מתחיל שאנחנו פנסיונרים.
מה?
זה מתחיל ממתי שאנחנו מתחילים להיות האמציונר.
החיוך תמיד.
כמה הרב מגיע לך כל הזמן?
כמה הרב מגיע לך כל הזמן?
אני אראה אותך.
אני מסתכל על כל התהליך.
זה נפשוט.
זה כמו שאתה בונה בניין.
אתה רואה את התוכנית.
גם בהתחלה אתה יודע מה יהיה בזה.
זה יותר קל לך?
זה החיים שלנו.
התורה זה התוכנית.
והתורה היא ממלכתית,
היא לא רק פרטית,
היא ממלכתית.
אז יותר קל לך,
ואתה שומע, איך אמר מישהו כאן? אופטימי.
זה אופטימי, הוא אומר, טוב,
אברהם אבינו,
מסתכל, קדימה,
זו הסיבה שאני מחייב.
אמרתי, הייתי צריך, לא הייתי יכול לחיות.
אני מאחל לך גם.
זה מה שהרב אומר כאן.
גם במעמד הר סיני הוא נגע בנקודה המרכזית.
אתם ממלכה?
התורה זה לא עניין פרטי,
התורה זה עניין ממלכתי.
וזכה באמת הרב קוק זוטל
לראות את זה, והוא הקים את הרבנות הראשית.
למה הוא הקים את הרבנות הראשית?
התורה היא ממלכתית.
לא, זה מפלגה זאת, או זרם כזה, או חסידות כזאת,
או דברים כאלה.
לא, באנו לארץ ישראל,
צריך להקים מדינה,
מדינה זה ממלכתיות,
תורה זה גם ממלכתיות, שמתחיל ממלכת כהנים.
והרב ציודה, זכר צדיק, היה מאוד מאוד נלשם ונאבק
על הממלכתיות של הרבנות.
והיה כל דבר, הרבנות הראשית
זה דגל התורה.
מה עם האחרים?
זה דגל התורה, זה מגן דוד.
זה היה מגן דוד.
ניקח, אנחנו קוראים את מגילת רות,
החותמת של דוד מלך ישראל,
יסוד משיח אלוקי יעקב,
בחג השבועות, זמן מתן תורתנו,
בגלל העניין של הממלכתיות.
כן, צריך לזכור את הדבר הזה.
אנחנו ממלכתיים.
במושג של אנחנו כלליים, לא אנשים פרטיים.
כן? בגלות זה לא היה ככה.
בגלות כל אחד חייב לעצמו,
כמו שהמן הרשע אומר,
עם אחד מפוזר ומפורד בין הגויים.
ובארץ ישראל גוי אחד בארץ, כאן אנחנו בארץ,
כולנו,
לא רק בצבא אלא גם ביהדות,
בדת,
צריכים להיות ממלכתיים.
הביטוי לזה באופן ממשי זה באמת הרבנות הראשית.
ויעזר לנו לאות שבאותה תנועה שאיננו מרגישים בה את הצמיחה החברתית הלאומית,
שאנו חייבים לרומם בה את המדרגה המוסרית ואת הזיקה
ליסוד הקודש שלנו בממלכתיות הזאת,
בתחייה הלאומית שלנו,
בכוחה של תורתנו הקדושה,
שהיא תורת חיים, מקור הצדק ומעיין האמת.
וחלילה לנו לחשוב שהגלים הסוערים שבשאיפה המדינית
רשאים הם לעוור את עינינו,
כאילו לא לראות את התהליך,
מבלי לראות נכוחה וקל וחומר שחס לנו ליתן ליצר המפלגתי,
העלול להתעורר ביותר בעת שהתנועה המדינית הולכת להיווצר,
שיעבור אותנו על מידת הצדק והאמת,
על מידת האהבה האנושית הכללית והפרטית,
אהבת ישראל וחובת הקדושה המיוחדת לישראל.
כי חובתנו לא רק להיות אנשי קודש בתור אנשים פרטיים,
אלא מה? דרך אגב, אני מוכרח להגיד כאן,
החבר'ה היום שנלחמים בעזה ובסוריה,
הם הביטוי.
מי, מי, חלק גדול מהחבר'ה שם הם חבר'ה דתיים,
והם מקדשי שם שמיים.
כמעט רובם דתיים.
מה?
הם אף רובם דתיים.
לא, נלמד זכות על כולם.
אבל זה קידוש השם גדול. מה זה קידוש השם?
דוגמה אישית זה קידוש השם.
זה צריך ל...
זה הביטוי המוחשי בדור שלנו.
באים חבר'ה, מרימים דגל ישראל,
ותורת ישראל,
בדרך כלל יש להם השפעה גדולה, אני שומע את זה מהנכדים שלי.
היום יש לי כמה נכדים בעזה וגם בצפון,
שכל מקום שהם נמצאים, החבר'ה
מכבדים אותם, הלא דתיים,
ומצטרפים לתפילות, לזה, ומתלוקדים, ושמחים.
ידעו שהשם גדול מאוד.
מה?
כן.
אם גם, ובייחוד להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש,
ולשאוף ליסוד הממלכתי מקודש,
שהוא כדאי להיות נקרא בשמו עוד לפני התהוות של העולם המעשי וכל סעונו,
מיסוד התורה שקדמה לעולם,
מיסודו של דוד מלך ישראל החי וקיים,
ואמרך כולם צדיקים,
לעולם אשור הארץ, במהרה בימינו. אמן. אמן.
יסוד הממלכתיות בחג השבועות,
הוא לא דבר מלתזות רטאית,
אלא דבר מרכזי מאוד בחיינו הפרטיים והכלליים.
בעזרת השם,
נניף את דגל ישראל ואת מגן דוד,
שזה סמל הממלכתיות,
נזכה לגאולה שלמה וישועה שלמה
במהרה בימינו, אמן.
