בוקר טוב, בשורות טובות, כתוב ברמה לגבי הימים האלה, ימי ההגבלה, אני מצטט
אין אומרים את החנון מתחילת ראש חודש סיוון עד שמיני בו, ויש כאלה שיותר מאוחר,
דהיינו אחר עשרו חג.
משנה ברורה מרחיב את הדיבור על העובדה שאנחנו הפסקנו להגיד גם היום כבר
תחנון, אני מצטט.
מדוע מה הטעם לדבר די?
שמיד בשני בסיוון אמר להם משה לקדשם לתורה.
כי דכתיב אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי ואחר כך מתחיל שלושת ימי ההגבלה.
שאלו אותי שאלה ובצדק.
זה היה פעם.
מה זה נוגע לאיום?
מה זה נוגע לאיום?
טוב שהרב שען, נכון.
אבל האמת היא שמעמד הר סיני הוא לא מעמד רק היסטורי,
אלא מעמד מתמשך.
מי שרוצה לקבל בשבועות את התורה,
ימי ההגבלה. לא, תתחילו מהיום, ימי ההגבלה.
אלה ימים מיוחדים, הימים האלה מתחילת ראש חודש סיוון
ועד אחרי שבועות, ועד בכלל, כן.
וכאן הוא אומר
שיש מנהגים שונים בזה.
בכל זאת, האדם צריך לדמות לעצמו
את המעמד שהיה אז,
ולהגיד לעצמו מה שהיה אז נוגע גם אליי,
אל הדור שלנו, אל כל הדורות.
אז לכן אנחנו נוהגים, לא נוהגים, נגיד, תחנו בימים האלה,
כי הנה, או-טו-טו, אנחנו מתקרבים לשבועות למעמד הר סיני,
כתוב בברכה ברכת התורה, נותן התורה,
לא כתוב נתן התורה, הוא נתן.
למה אומרים נותן בלשון הווה?
כי כל יום הוא נותן לנו.
שאלו אותי איך?
מי שלומד תורה מקבל תורה.
כל יום
נקרא מעמד
סיני ז'וטה.
מי שמעוניין להיות במעמד סיני,
יעסוק בתורה, יעמול בתורה.
מתוך כך נזכה לקבל את התורה בשמחה ובתום לב.
נזכה לגאולה שלמה וישועה שלמה במהרה בימינו אמן.
אמן.
של של של של
